×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב יוֹסֵף דּוֹפִי שֶׁל סְמִיכָה קָתָנֵי.
Rav Yosef said in response: The baraita is not referring to a flaw due to some sin; rather, it is teaching about the flaw of the early dispute over the halakha of placing hands on the head of an animal brought as a Festival peace offering, as taught in tractate Ḥagiga (16a).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
א״ר יוסף האי דקאמר מכאן ואילך היה בהו דופי – דופי (דחלוקה) [מחלקות] קאמר דלא שמשו כל צרכן והיו חולקין זה על דברי זה ל״א דופי של סמיכה שחלקו על סמיכה כמו שמאי אומר (שלא) לסמוך הלל אומר שלא לסמוך:
דופי של סמיכה – דעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר שעדיין לא נתמעט הלב. ולהכי נקט סמיכה דהיא היתה מחלוקת ראשונה שנחלקו בו חכמים מעולם ומיוסף בן יועזר ואילך היה בהן דופי של סמיכה שנחלקו בסמיכת שלמים ביום טוב כדאמרי׳ בחגיגה (דף טז.) שמאי אומר לסמוך והלל אומר שלא לסמוך.
אמר רב יוסף בתשובה לשאלה זו: מה שאמרו שבדורות שלאחר יוסף בן יועזר איש צרידה היה בהם מקצת דופי, אין הכוונה לדופי שבחטא, אלא רק על דופי שבעניינה של המחלוקת על הסמיכה על שלמי חגיגה ביום טוב קתני [שנינו]. שעד למחלוקת זו שבענין סמיכה לא נחלקו כלל. ודופי זה הכרוך במחלוקת החל רק לאחר שמת יוסף בן יועזר.
Rav Yosef said in response: The baraita is not referring to a flaw due to some sin; rather, it is teaching about the flaw of the early dispute over the halakha of placing hands on the head of an animal brought as a Festival peace offering, as taught in tractate Ḥagiga (16a).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָא יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר גּוּפֵיהּ מִיפְלָיג פְּלִיג בִּסְמִיכָה כִּי אִיפְּלִיג בַּהּ בְּסוֹף שְׁנֵיהּ דִּבְצַר לִיבָּא.

The Gemara raises a difficulty: But Yosef ben Yo’ezer himself disputed the halakha of placing hands on the head of an offering. The first Sages to dispute this issue were Yosef ben Yo’ezer and Yosef ben Yoḥanan. The Gemara answers: When they disputed it, that was at the end of the years of Yosef ben Yo’ezer’s life, when the understanding of his heart was limited, due to old age. Therefore, the dispute is considered as though it occurred after his lifetime.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[כי איפליג יוסי בן יועזר] בסוף שניה – דבציר ליבא מרוב (הצרות) [הזקנה]:
והא יוסף גופיה איפליג – ביה במסכת חגיגה (שם).
דבצר ליבא – שנתמעט הלב בסוף שנותיו נשתכחו.
ושואלים: והא [והרי] אף יוסף בן יועזר גופיה מיפליג פליג [עצמו חולק] בסמיכה על יוסף בן יוחנן איש ירושלים, ומדוע מציינים כי רק לאחריו החל דופי זה של המחלוקת? ומשיבים: כי איפליג [כאשר חלק] בה יוסף בן יועזר — היה זה בסוף שניה [שנותיו], דבצר ליבא כבר התמעט הלב], ונחשב הדבר כלאחר זמנו של יוסף בן יועזר.
The Gemara raises a difficulty: But Yosef ben Yo’ezer himself disputed the halakha of placing hands on the head of an offering. The first Sages to dispute this issue were Yosef ben Yo’ezer and Yosef ben Yoḥanan. The Gemara answers: When they disputed it, that was at the end of the years of Yosef ben Yo’ezer’s life, when the understanding of his heart was limited, due to old age. Therefore, the dispute is considered as though it occurred after his lifetime.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גּוּפָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת נִשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אָמְרוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ שְׁאַל א״לאָמַר לָהֶם {דברים ל׳:י״ב} לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא.

The Gemara returns to the matter itself. Rav Yehuda says that Shmuel says: Three thousand halakhot were forgotten during the days of mourning for Moses. The Jewish people said to Joshua: Ask for guidance from Heaven so that you can reacquire the forgotten halakhot. Joshua said to them: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). Once the Torah was given on Sinai, the Sages of each generation must determine the halakha. No new halakhot may be added or subtracted by heavenly instruction or through prophecy.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל ליהושע שאל – ברוה״ק שיפרשם לך:
א״ל לא בשמים היא [התורה] שכבר ניתנה לנו כולה (סימן ישפ״א וא״ד יפא״ש במתני׳ תנא יפל״ל) [סימן. ישפ״ז. יהושע שמואל פנחס אלעזר. איכא דאמרי יפא״ש יהושע פנחס אלעזר שמואל יפל״ל יהושע פנחס אלעזר שמואל]:
א״ל ליהושע שאל א״ל לא בשמים כו׳ ר״ל שאל מן השמים ויודיעך ההלכות ששכחת והשיב לא בשמים היא דמשמת משה לא נתנה התורה לשאול ספיקתיה מן השמים דלכך נקראת תורת משה אבל נתנה להכריע בספקות ע״פ הרוב כדין תורת משה דקאמר לעיל והוא הענין בעצמו שהשיבו שמואל ופנחס דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה דהיינו משמת משה לא ניתן לשום נביא לחדש מן השמים אלא ניתנה לחכמים אם לטמא אם לטהר ע״פ הרוב והא דלא נקט נמי גבי יהושע מה״ט דאין נביא רשאי כו׳ דמקרא יליף לה ברפ״ק דמגילה מדכתיב אלה המצות גו׳ י״ל משום דיהושע גופיה שמען כבר מפי משה אלא ששכחן ולא הוה חידוש דבר כ״כ דבכלל אלה המצות גו׳ הוא וקאמר דמ״מ מן השמים לא נתנה להכריע ע״פ נביא ומה״ט אמרינן בעלמא דהחכם עדיף מנביא ודו״ק:
א גופא [לגופם] של הדברים שנשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רב יהודה, אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו עם ישראל שבאותו הדור לממלא מקומו יהושע בן נון: שאל מן השמים שיורוך אותן הלכות שנשתכחו! אמר להם: ״לא בשמים היא התורה״ (על פי דברים ל, יב), שלאחר שניתנה התורה בסיני הריהי מסורה בידי החכמים שבכל דור לדון בה, ואין היא עוד בשמים להוסיף וללמוד בה בדרך נבואה.
The Gemara returns to the matter itself. Rav Yehuda says that Shmuel says: Three thousand halakhot were forgotten during the days of mourning for Moses. The Jewish people said to Joshua: Ask for guidance from Heaven so that you can reacquire the forgotten halakhot. Joshua said to them: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). Once the Torah was given on Sinai, the Sages of each generation must determine the halakha. No new halakhot may be added or subtracted by heavenly instruction or through prophecy.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמְרוּ לוֹ לִשְׁמוּאֵל שְׁאַל אָמַר לָהֶם אֵלֶּה הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אַף חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ נִשְׁתַּכְּחָה בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

Many years later the Jewish people again said to Samuel: Ask for halakhic guidance from Heaven. He said to them: This is not possible, as the Torah states: “These are the commandments that the Lord commanded Moses to tell the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” indicates that from now on a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot through prophecy. With regard to the topic of the chapter, Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: Also, the halakha of a sin offering whose owner has died was one of those forgotten during the days of mourning for Moses.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשתכחה בימי אבלו של משה – אם מתה אם רועה והיא מאותם הלכות. יאפ״ש יהושע שאלו תחלה ואחריו שמואל ואחריו פנחס ואחריו אלעזר. יאפ״ש יהושע אלעזר פנחס שמואל. יפל״ל יהושע פנחס אלעזר שמואל.
ולאחר שנים אמרו לו עם ישראל לשמואל הנביא: שאל מן השמים ויורוך הלכות אלה שנשתכחו! אמר להם: אין לעשות כן, שהרי נאמר בתורה, בפסוק האחרון שבספר ויקרא ״אלה המצות אשר צוה ה׳ את משה אל בני ישראל בהר סיני״ (ויקרא כז, לד), והרי לשון הדגשה זו ״אלה״ — באה להורות: דווקא אלה הן המצוות, ואין זולתן, שאין הנביא בכוח נבואתו רשאי לחדש דבר מצוה מעתה, מעת שהסתלק משה רבינו. אמר ר׳ יצחק נפחא: אף הלכה זו של החטאת שמתו בעליה כיצד לנהוג בה, אם ברעייה או בהמתה, נשתכחה בימי אבלו של משה.
Many years later the Jewish people again said to Samuel: Ask for halakhic guidance from Heaven. He said to them: This is not possible, as the Torah states: “These are the commandments that the Lord commanded Moses to tell the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” indicates that from now on a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot through prophecy. With regard to the topic of the chapter, Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: Also, the halakha of a sin offering whose owner has died was one of those forgotten during the days of mourning for Moses.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמְרוּ לְפִנְחָס שְׁאַל אָמַר ליה לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא א״לאָמְרוּ לוֹ לְאֶלְעָזָר שְׁאַל אָמַר לָהֶם אֵלֶּה הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה.

At the time of Moses’ death, the people said to Pinehas: Ask for halakhic guidance from Heaven so that you can relearn the forgotten halakhot. Pinehas said to them: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The people said to Elazar: Ask for halakhic guidance from God. He said to them that the verse states: “These are the commandments,” to teach that a prophet is not permitted to introduce any new element from now on.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד קודם לכן אמרו ישראל לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן: שאל מן השמים שיורוך הלכות אלה שנשתכחו! אמר ליה [לו, להם]: אין לעשות כן, כי לא בשמים היא התורה. ועוד אמרו לו לאלעזר בן אהרן הכהן: שאל! אמר להם: אין לעשות כן, שהרי נאמר בתורה ״אלה המצות אשר צוה ה׳ את משה אל בני ישראל בהר סיני״ — ללמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
At the time of Moses’ death, the people said to Pinehas: Ask for halakhic guidance from Heaven so that you can relearn the forgotten halakhot. Pinehas said to them: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The people said to Elazar: Ask for halakhic guidance from God. He said to them that the verse states: “These are the commandments,” to teach that a prophet is not permitted to introduce any new element from now on.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְגַן עֵדֶן אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ שְׁאַל מִמֶּנִּי כָּל סְפֵיקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ אָמַר לוֹ רַבִּי כְּלוּם הִנַּחְתִּיךָ שָׁעָה אַחַת וְהָלַכְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר לֹא כָּךְ כָּתַבְתָּ בִּי {שמות ל״ג:י״א} וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל מִיָּד תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְנִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְנוֹלְדוּ לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת סְפֵיקוֹת וְעָמְדוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל לְהׇרְגוֹ.

§ Rav Yehuda says that Rav says: Just before the time when Moses, our teacher, left this world and went to the Garden of Eden, he said to Joshua: Ask from me all the cases of uncertainty in matters of halakha that you have, so that I can clarify them for you. Joshua said to him: My teacher, did I ever leave you for even one moment and go to another place? Didn’t you write this about me in the Torah: “But his minister, Joshua, son of Nun, a young man, did not depart out of the tent” (Exodus 33:11)? If I would have had any case of uncertainty I would have asked you earlier. Immediately after he said this, Joshua’s strength weakened, and three hundred halakhot were forgotten by him, and seven hundred cases of uncertainty emerged before him, and the entire Jewish people arose to kill him, as he was unable to teach them the forgotten halakhot.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלום הנחתיך – כלומר אין לי ספיקה. א״ל הקב״ה לומר לך אי אפשר. דלא בשמים היא:
ונשתכחו ממנו – מיהושע בעון שגרם להחליש דעתו של משה שנצטער משה על יהושע בעצמו שהיה גדול כמותו.
להרגו – עד שיאמר להם.
שם א״ל ליהושע שאל ממני כו׳ מיד תשש כחו של יהושע כו׳ פירש״י בעון שגרם להחליש דעתו של משה כו׳ ע״ש וי״ל עוד על שנתגאה יהושע לומר כן שיודע הכל והכא קאמר דבאו להורגו משום שפשע כיון שמשה היה עדיין חי והיה לו ממי לשאול משא״כ הנך דשכחן בימי אבלו של משה דלא פשע כלום דשכחה אונס מקרי וא״ל הקב״ה לומר לך א״א כו׳ כדקאמר לעיל דלאו בשמים היא אלא לך וטרדן במלחמות דכתיב ויהי אחרי מות משה גו׳ משה עבדי מת קום עבור גו׳ דהיינו שהתחיל לדבר עמו במלחמות כיבוש א״י ולא התחיל לומר לו הא דכתיב בתר הכי רק חזק ואמץ לשמור ולעשות ככל התורה גו׳ וק״ל:
ב ועוד בענין לימוד תורה שלאחר פטירת משה רבינו. אמר רב יהודה, אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע משרתו: שאל ממני כל ספיקות שיש לך, ואפתור לך אותם! אמר לו יהושע: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? וכי לא כך כתבת בי בתורה ״ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל״ (שמות לג, יא)?! ואילו היו לי ספקות, הייתי שואלם. ונמסר כי מיד שאמר כן, תשש כחו של יהושע, על שהשתבח בעצמו, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו עליו כל ישראל להרגו אלא אם כן ילמדם אותן הלכות.
§ Rav Yehuda says that Rav says: Just before the time when Moses, our teacher, left this world and went to the Garden of Eden, he said to Joshua: Ask from me all the cases of uncertainty in matters of halakha that you have, so that I can clarify them for you. Joshua said to him: My teacher, did I ever leave you for even one moment and go to another place? Didn’t you write this about me in the Torah: “But his minister, Joshua, son of Nun, a young man, did not depart out of the tent” (Exodus 33:11)? If I would have had any case of uncertainty I would have asked you earlier. Immediately after he said this, Joshua’s strength weakened, and three hundred halakhot were forgotten by him, and seven hundred cases of uncertainty emerged before him, and the entire Jewish people arose to kill him, as he was unable to teach them the forgotten halakhot.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹמַר לָךְ אִי אֶפְשָׁר לֵךְ וְטוֹרְדֵן בְּמִלְחָמָה שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע א׳:א׳} וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳ וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳.

The Holy One, Blessed be He, said to Joshua: It is impossible to tell you these halakhot, as the Torah is not in Heaven. But to save yourself from the Jewish people who want to kill you, go and exhaust them in war, so that they will leave you alone. As it is stated: “Now it came to pass after the death of Moses, the servant of the Lord, that the Lord spoke to Joshua, son of Nun, Moses’ minister, saying: Moses My servant is dead, now therefore arise, go over this Jordan” (Joshua 1:1–2). This shows that immediately after the death of Moses, God commanded Joshua to lead the nation into battle.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אותן הלכות — אי אפשר, ואשר לעם ישראל הדורשים ממך לגלותן — לך וטורדן (העסק אותם) במלחמה, ויניחו לך. שכן נאמר בתחילת ספר יהושע: ״ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ ויאמר ה׳ אל יהושע בן נון משרת משה לאמר. משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נותן להם לבני ישראל״ (יהושע א, א—ב). שמיד בסמוך לפטירת משה, נערכו למלחמה.
The Holy One, Blessed be He, said to Joshua: It is impossible to tell you these halakhot, as the Torah is not in Heaven. But to save yourself from the Jewish people who want to kill you, go and exhaust them in war, so that they will leave you alone. As it is stated: “Now it came to pass after the death of Moses, the servant of the Lord, that the Lord spoke to Joshua, son of Nun, Moses’ minister, saying: Moses My servant is dead, now therefore arise, go over this Jordan” (Joshua 1:1–2). This shows that immediately after the death of Moses, God commanded Joshua to lead the nation into battle.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בְּמַתְנִיתִין תָּנָא אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת קַלִּין וַחֲמוּרִין וּגְזֵירוֹת שָׁווֹת וְדִקְִדּוּקֵי סוֹפְרִים נִשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

§ It is taught in a baraita: One thousand and seven hundred a fortiori inferences, and verbal analogies, and minutiae of the scribes were forgotten during the days of mourning for Moses.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושל דקדוקי סופרים [חשבון דברים] כגון חמש עשרה נשים פוטרות. י״ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור. והיינו קרית ספר:
קלין וחמורין – מדרשי ק״ו.
דקדוקי סופרים – מפרש בשקלים (פ״ה ה״א) שעשו התורה ספירות ספירות כגון ט״ו נשים פוטרות צרותיהן י״ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור חמשה לא יתרומו שצירפו הדברים ומנאום יחד שלא ישתכחו ומאותן דקדוקין שעדיין לא צירפום נשתכחו בימי אבלו של משה.
ג במתניתין תנא [במשנה שנה החכם]: אלף ושבע מאות קלין וחמורין (הלכות שנלמדו במידת קל וחומר), וגזירות שוות (הלכות שנלמדו במידת גזירה שווה), ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.
§ It is taught in a baraita: One thousand and seven hundred a fortiori inferences, and verbal analogies, and minutiae of the scribes were forgotten during the days of mourning for Moses.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אעפ״כאַף עַל פִּי כֵן הֶחְזִירָן עׇתְנִיאֵל בֶּן קְנַז מִתּוֹךְ פִּלְפּוּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ט״ו:י״ז} וַיִּלְכְּדָהּ עׇתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה] וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עַכְסָה שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ כּוֹעֵס עַל אִשְׁתּוֹ.

Rabbi Abbahu says: Even so, Othniel, son of Kenaz, restored them through his sharp mind [pilpulo], as it is stated: “And Caleb said: To he who smites Kiriath Sefer, and takes it, to him will I give Achsah my daughter as a wife. And Othniel, son of Kenaz, the brother of Caleb, took it; and he gave him Achsah his daughter as a wife” (Joshua 15:16–17). The name “Kiriath Sefer,” which literally means the village of the book, is homiletically interpreted as a reference to those parts of the Torah that were forgotten, while the phrase “took it” is referring to Othniel’s acumen and learning. The baraita adds: And why is she called Achsah? The reason is that anyone who sees her became angry [ko’es] about his own wife, who was not as beautiful as Achsah.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כועס על אשתו – שנדמית לו אשתו כעורה [כנגדה. אחוה דכלב מן אימיה הוה עתניאל בן קנז וכלב הוה חורגיה דקנז ונקרא על שמו מפני שגידלו]:
וילכדה עתניאל – לקרית ספר ומאי קרית ספר הלכות.
כועס על אשתו – מתוך יופיה.
שם החזירן עתניאל כו׳ שנאמר וילכדה עתניאל גו׳ נראה משום דכל ענין נאמר ב׳ פעמים א׳ בספר יהושע ע״ש שכלב עלה שם ובספר שופטים ע״ש שבט יהודה ובשניהם כתיב ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה גו׳ מה לו לקרית ספר שהרי לא ניתן לו לנחלה רק חברון כדמוכח מקראי וע״כ דרשו חד מהנך קראי לענין הלכות שנשתכחו שאמר ויעל משם כלב אל יושבי דביר דהיינו למקום מושב חכמים בדברי תורה לבא על הנך הלכות ושם דביר דהיינו דברים שנתווכחו עתה בהם לפנים קודם שנשתכחו היו כמו קרית ספר תורה שלא היה בהם ספק ואמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה שתהיה בידו כמו לפנים אתן לו את בתי עכסה גו׳ ומאי רבותיה וע״כ אמרו לדרוש שמה: (ע״ש שכל הרואה כו׳). ואמר מאי ותצנח מאי אשמועינן שתצנח מעל החמור וקאמר דאינו אלא משל שנתן לה איש בעל תורה שלא יוכל לפרנס את אשתו כמו החמור שצועק על מזונותיו כך האשה צועקת על מזונותיה וע״כ אמרה תנה לי ברכה גו׳ שיוכל לפרנס אותי והשיב לה כי נתתי לך גולות עליות גו׳ כדאמרינן בברכות בעושין תורתן קבע ומלאכתן עראי שמלאכתן מתברכת מלמעלה וק״ל:
אמר ר׳ אבהו: אף על פי כן החזירן לכל אותן הלכות עתניאל בן קנז מתוך פלפולו בתורה, שכן נאמר: ״ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה. וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ויתן לו את עכסה בתו לאשה״ (יהושע טו, טז—יז). ונדרש הדבר על חלק התורה (״קרית ספר״) שלא היה בידיהם אחר שנשתכח והשיבו עתניאל בפלפולו (״וילכדה״).
Rabbi Abbahu says: Even so, Othniel, son of Kenaz, restored them through his sharp mind [pilpulo], as it is stated: “And Caleb said: To he who smites Kiriath Sefer, and takes it, to him will I give Achsah my daughter as a wife. And Othniel, son of Kenaz, the brother of Caleb, took it; and he gave him Achsah his daughter as a wife” (Joshua 15:16–17). The name “Kiriath Sefer,” which literally means the village of the book, is homiletically interpreted as a reference to those parts of the Torah that were forgotten, while the phrase “took it” is referring to Othniel’s acumen and learning. The baraita adds: And why is she called Achsah? The reason is that anyone who sees her became angry [ko’es] about his own wife, who was not as beautiful as Achsah.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) {יהושע ט״ו:י״ח} וַיְהִי בְּבוֹאָה וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר מַאי וַתִּצְנַח אָמַר רָבָא א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרָה לוֹ מָה חֲמוֹר זֶה כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ מַאֲכָל בַּאֲבוּסוֹ מִיָּד צוֹעֵק כָּךְ אִשָּׁה כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ תְּבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ מִיָּד צוֹעֶקֶת.

The Gemara relates another incident involving Achsah. The verse states: “And it came to pass, when she came to him, that she persuaded him to ask of her father a field; and she alighted from off her donkey; and Caleb said to her: What do you want?” (Joshua 15:18). The Gemara asks: What is the meaning of: “And she alighted [vatitznaḥ],” which can also be understood as crying out? Rava says that Rabbi Yitzḥak says: Achsah said to Caleb: Just as in the case of this donkey, when it has no food in its trough it immediately cries out, so too in the case of a woman, when she has no produce in her house she immediately cries out.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותצנח הוי (כמו ותצעק) [כגון ותצווח]:
ותצנח – לשון צווחה צועקת.
ד כיון שהובאו דברים בעניינו של עתניאל, דורשים עוד בכתובים אלה. ולמה נקרא שמה של אשתו ״עכסה״?שכל הרואה אותה כועס על אשתו שאין היא נאה כמותה.
The Gemara relates another incident involving Achsah. The verse states: “And it came to pass, when she came to him, that she persuaded him to ask of her father a field; and she alighted from off her donkey; and Caleb said to her: What do you want?” (Joshua 15:18). The Gemara asks: What is the meaning of: “And she alighted [vatitznaḥ],” which can also be understood as crying out? Rava says that Rabbi Yitzḥak says: Achsah said to Caleb: Just as in the case of this donkey, when it has no food in its trough it immediately cries out, so too in the case of a woman, when she has no produce in her house she immediately cries out.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {יהושע ט״ו:י״ט} וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי בַּיִת שֶׁמְּנוּגָּב מִכׇּל טוֹבָה וְנָתַתָּה לִי גּוּלּוֹת מָיִם אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא תּוֹרָה בִּלְבַד {יהושע ט״ו:י״ט} וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גּוּלּוֹת עִלִּיּוֹת וְאֵת גּוּלּוֹת תַּחְתִּיּוֹת אָמַר לָהּ מִי שֶׁדָּר עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְזוֹנוֹת.

The Gemara cites yet another verse involving Achsah: “And she said: Give me a blessing; for that you have set me in the land of the South [negev], and you have given me springs of water. And he gave her the upper springs and the lower springs” (Joshua 15:19). She said to her father: You have given me a home dried [menugav] of all goodness. “And you have given me springs of water”; this is referring to a man who has nothing other than Torah, which is metaphorically called water. But as he is unable to provide me with food, how can I live? “And gave her the upper springs and the lower springs.” Caleb said to her: Does someone learned in Torah, who dwells in the upper worlds and the lower worlds, require that sustenance be requested for him? He certainly does not need it, as God will provide for him in merit of his Torah studies.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדם שמנוגב מכל טובה מממון:
גולות מים – אדם יש בו דברי תורה שנמשלו כמים:
אמר לה – כלב נתתי ליך אדם מי שרזי עליוני׳ ותחתונים גלוים לו [מרוב חכמתו] ולא די ליך ועוד מבקשת את [ממנו] מזונות. [בנסיסי] (בר סיסי) לשאול. זעף [לשאול] לקבר [כמו] והנם זועפים ומתרגמינן נסיסין:
[אלא תורה בלבד – שהתורה נקראת מים] ועתניאל לא היה עשיר אלא חכם.
מנוגב – חרב ויבש מכל טוב.
גולות מים – התורה כלומר אדם שהתורה גלויה לו.
יבקש ממנו מזונות – דהאי ודאי לא יצטרך דכתיב בה (משלי לא) היתה כאניות סוחר וגו׳.
עוד מסופר שם אודות עכסה, כי ״ויהי בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור״ (יהושע טו, יח), ושואלים: מאי [מה עניינו] של כתוב זה ״ותצנח״ שמשמעו בלשונם — צווחה, צעקה רמה, ומה ראתה לעשות זאת מעל גבי החמור? אמר רבא, אמר ר׳ יצחק, שכך אמרה לו עכסה לכלב: מה חמור זה, כך היא דרכו, כיון שאין לו מאכל באבוסומיד הוא צועק. כך אשה, כיון שאין לה תבואה בתוך ביתהמיד היא צועקת.
The Gemara cites yet another verse involving Achsah: “And she said: Give me a blessing; for that you have set me in the land of the South [negev], and you have given me springs of water. And he gave her the upper springs and the lower springs” (Joshua 15:19). She said to her father: You have given me a home dried [menugav] of all goodness. “And you have given me springs of water”; this is referring to a man who has nothing other than Torah, which is metaphorically called water. But as he is unable to provide me with food, how can I live? “And gave her the upper springs and the lower springs.” Caleb said to her: Does someone learned in Torah, who dwells in the upper worlds and the lower worlds, require that sustenance be requested for him? He certainly does not need it, as God will provide for him in merit of his Torah studies.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְכָלֵב בֶּן קְנַז הוּא וַהֲלֹא כָּלֵב בֶּן יְפוּנֶּה הוּא מַאי יְפוּנֶּה שֶׁפָּנָה מֵעֲצַת מְרַגְּלִים.

The Gemara asks: And Caleb, was he the son of Kenaz? Wasn’t he Caleb, son of Jephunneh (Joshua 15:13)? The Gemara explains that Jephunneh was not the name of his father, but a description of Caleb. What does the word Jephunneh mean? It means that he turned [sheppana] from the advice of the spies and did not join with them in their negative report about Eretz Yisrael.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך יפנה
יפנהא(תמורה טז.) וכלב בן קנז והוא כתב וכלב בן יפנה אמאי קרי ליה בן יפנה שפנה מעצת מרגלים:
א. [נאמע.]
בן קנז – דכתיב לעיל עתניאל בן קנז אחי כלב אלמא כלב בן קנז היה דכתיב בדוכתא אחריתי (יהושע יד) כלב בן יפונה הקניזי ולא כתיב בן קנז.
שם מאי יפונה שפנה מעצת כו׳ מפורש במסכת סוטה פ״ק:
עוד נאמר שם בענין עכסה: ״ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גולות מים ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות״ (יהושע טו יט). ודורשים: ״ארץ הנגב נתתני״ — שאמרה לו: נתתני בבית שמנוגב (יבש, חרב) מכל טובה. ואף על פי כן ״ונתתה לי גלת מים״אדם שאין בו אלא תורה (המכונה ״מים״) בלבד שרק היא גלויה (״גולות״) לו, ואולם אינו יכול לפרנס אותי, ומנין לי מזונות? ולכן אני מבקשת: ״תנה לי ברכה״ — אדם שחוץ מלימוד התורה יעסוק אף בפרנסה. ומסופר: ״ויתן לה כלב את גלת עליות ואת גלת תחתיות״, ונדרש הדבר כך: שאמר לה: מי שחכם הוא בתורה, שדר בעליונים ובתחתונים, יבקש ממנו מזונות?! שאין הוא נזקק לכך, שוודאי אלה יימצאו לו בזכות עיסוקו בתורה.
The Gemara asks: And Caleb, was he the son of Kenaz? Wasn’t he Caleb, son of Jephunneh (Joshua 15:13)? The Gemara explains that Jephunneh was not the name of his father, but a description of Caleb. What does the word Jephunneh mean? It means that he turned [sheppana] from the advice of the spies and did not join with them in their negative report about Eretz Yisrael.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאַכַּתִּי בֶּן קְנַז הוּא בֶּן חֶצְרוֹן הוּא דִּכְתִיב {דברי הימים א ב׳:י״ח} וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אָמַר רָבָא חוֹרְגֵיהּ דִּקְנַז הוּא.

The Gemara further asks: But still, was he the son of Kenaz? He was the son of Hezron, as it is written: “And Caleb, son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). Rava said: Caleb was actually the son of Hezron, but after his father passed away his mother remarried Kenaz, and consequently he was the stepson of Kenaz. Othniel, son of Kenaz, was therefore his maternal half brother.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוליד את עזובה אשה – מפרש בפ״ק דסוטה (דף יב.) שנשא את מרים שהיתה עזובה מחמת חולי וכיון שנשאה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה.
חורגיה דקנז – ועתניאל אחיו מן האם.
דיקא נמי – דכלב לאו בן קנז הוא דכתיב בדוכתא אחריתי כלב בן יפונה הקנזי ולא כתיב בן קנז אלמא גידלו קנז ולא ילדו.
ושואלים: האם כלב, בן קנז הוא? והלא כלב בן יפונה הוא! ומסבירים: מאי [מה פירוש] ״יפונה״? — הרי זה כינוי שניתן לו על שפנה מעצת מרגלים, שלא היה עימם בהוצאת דיבת הארץ.
The Gemara further asks: But still, was he the son of Kenaz? He was the son of Hezron, as it is written: “And Caleb, son of Hezron, begot children of Azubah his wife, and of Jerioth, and these were her sons: Jesher, and Shobab, and Ardon” (I Chronicles 2:18). Rava said: Caleb was actually the son of Hezron, but after his father passed away his mother remarried Kenaz, and consequently he was the stepson of Kenaz. Othniel, son of Kenaz, was therefore his maternal half brother.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנָּא הוּא עׇתְנִיאֵל הוּא יַעְבֵּץ וּמָה שְׁמוֹ יְהוּדָה אָחִי שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ עׇתְנִיאֵל שֶׁעֲנָאוֹ אֵל יַעְבֵּץ שֶׁיָּעַץ וְרִיבֵּץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל.

A tanna taught in a baraita: The same person is known as Othniel and he is also known as Jabez. And what is his actual name? Judah, brother of Simeon, is his name. He was known as Othniel, as God answered [ana’o El] his prayer. He was also known as Jabez [yabetz] because he advised and spread [ya’atz veribetz] Torah among the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך יעבץ
יעבץא(תמורה טז.) תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענהו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל:
א. [נאמע.]
שם תנא הוא עתניאל כו׳ ומה שמו יהודה אחי שמעון כו׳ פי׳ זה למדתי מפירש״י בפ׳ שופטים הא דכתיב שם יהודה יעלה גו׳ ויאמר לשמעון אחיו גו׳ משמע דלאו שבט יהודה ושבט שמעון קאמר אלא יהודה ושמעון אחיו ממש קאמר והוא עתניאל שהיה שמו יהודה ואחיו שמו שמעון וז״ש שם וילך יהודה גו׳ וילך משם אל יושבי דביר גו׳ דהיינו עתניאל שהוא לכדה כמפורש שם וק״ל:
ושואלים: ואכתי [ועדיין] האם בן קנז הוא? והלא בן חצרון הוא, דכתיב כן נאמר]: ״וכלב בן חצרון הוליד את עזובה״ (דברי הימים א׳ ב, יח)! אמר רבא: כלב אמנם היה בנו של חצרון, ואולם לאחר שמת אביו חצרון נישאה אמו לקנז, ונמצא איפוא שכלב חורגיה [בנו חורגו] של קנז הוא ועתניאל היה אחיו מן האם.
A tanna taught in a baraita: The same person is known as Othniel and he is also known as Jabez. And what is his actual name? Judah, brother of Simeon, is his name. He was known as Othniel, as God answered [ana’o El] his prayer. He was also known as Jabez [yabetz] because he advised and spread [ya’atz veribetz] Torah among the Jewish people.
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמְנָלַן שֶׁעֲנָאוֹ אֵל דִּכְתִיב {דברי הימים א ד׳:י׳} וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמוֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ (עִמָּדִי וַעֲשֵׂה מֵרָעָתִי) לְבִלְתִּי עׇצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.

The Gemara asks: And from where do we derive that God answered him? As it is written: “And Jabez called on the God of Israel, saying: If You will bless me indeed, and enlarge my border, and that Your hand may be with me, and that You will work deliverance from evil, that it may not pain me! And God granted him that which he requested” (I Chronicles 4:10).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשית לי מרעה לבלתי – כלומר לבלתי ישגבני יצר הרע מלשנות שלא ישגבני יצר הרע לבטל מתלמוד תורה.
עצבי – משמע לשון עצב והכי אמר לפניו אם אתה עושה לי כך מוטב ואם לאו הריני הולך בנסיסי לשאול הריני מת בעצבוני כדמתרגמינן (בראשית לד) ויתעצבו ואיתנסיסו.
שם הוא עתניאל הוא יעבץ כו׳ מהאי קרא דמייתי כתיב לעיל מיניה ולאשחור אבי תקוע גו׳ וכתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו גו׳ ובפ״ק דסוטה דרשינן ולאשחור אבי תקוע כו׳ הוא כלב וקאמר דהיה יעבץ נכבד בתורה מאחיו כלב כדלעיל וקראו יעבץ שיעץ וריבץ תורה כו׳ כדמפורש בקרא ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים גו׳ כמפורש פ״ק דסוטה וקראו עתניאל ע״ש שענאו אל דכתיב ויקרא יעבץ גו׳ אם ברך תברכני בתורה כו׳ כמו שבקשה עכסה תנה לי ברכה דהיינו פרנסה ע״י שתברכני בתורה תהיה מלאכתי מתברכת וע״כ כפל לומר ברך תברכני וכל הענין נדרש לענין והרבית את גבולי בתלמידים ולא כמו שנאמר באלישע ויאמרו בני הנביאים גו׳ הנה המקום גו׳ צר ממנו ולפי שביטל תורה יש לה כמה סיבות ע״כ ביקש עליהן והיתה ידך עמי שלא ישתכח כי השכחה היא סיבה גדולה לביטול שיאמר מה לי ללמדה כיון שהיא משתכחת ממני וכן שיזדמנו לו ריעים כמותי שלא יבטלו אותי מתורתי וכן ביצה״ר שלא יבטלני ואמר ואם לאו הריני הולך בנסיסי כו׳ זה אינו מפורש בקרא אבל מכלל הן אתה שומע לאו מכלל לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה״ר אתה שומע עצבי אם ישגבני יצה״ר ואמר כיוצא בדבר כו׳ ר״ל כיוצא בו שדרש לעיל קרא לענין תורה דריש ליה נמי הכא כן דכתיב רש ואיש תככים גו׳ בהאי קרא מקרי ליה לרב איש תככים אינו מופלג בחכמה כ״כ עד שמלמדו ואז מאיר ה׳ עיני שניהם כי גם הרב מקבל מתלמידו כמ״ש ויותר מתלמידי אבל אם אינו מלמדו קאמר באידך קרא עשיר ורש נפגשו ואין הרב שהוא העשיר רוצה ללמוד עם תלמיד שהוא הרש עושה כלם ה׳ שהקב״ה עושה דעת שניהם שזה הרב בדעתו הוא שלא יקבל כלום מתלמידו אבל התלמיד דעתו ללמוד לקבל הקב״ה עושה דעת שניהם שהרב נעשה טיפש כי׳ וכה״ג דריש ליה ר״י לענין צדקה רש ואיש תככים גו׳ מאיר עיני שניהם ה׳ כי בנתינתו לרש גם הנותן זוכה להתעשר כדאמרינן גבי צדקה וקרא דאם ברך תברכני גו׳ לא דריש כולה לענין תורה אם ברך תברכני בפ״ו שמצינו בו ברכה לאדם ולנח והרבית את גבולי בבנים ובבנות היינו שלא יהיה להם מקום צר והיתה ידך עמי במשא ומתן כמ״ש לעיל מי שדר בעליונים כו׳ ועשית מרעה שלא יהא מיחוש ראש ומיחוש כו׳ שאלו אברים הם אשר מהם באים חושים הרוחנים וק״ל:
הדרן עלך מסכת תמורה
ה ועוד בעניינו של עתניאל. תנא [שנה] החכם בברייתא: הוא עתניאל, הוא יעבץ, שאין אלה אלא כינויים, ומה שמו המקורי? — יהודה אחי שמעון שמו. ולפשרם של כינויים אלה: ״עתניאל״ — על שם שענאו אל לתפילתו. ״יעבץ״ — על שם שיעץ וריבץ תורה בישראל.
The Gemara asks: And from where do we derive that God answered him? As it is written: “And Jabez called on the God of Israel, saying: If You will bless me indeed, and enlarge my border, and that Your hand may be with me, and that You will work deliverance from evil, that it may not pain me! And God granted him that which he requested” (I Chronicles 4:10).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִם בֵּרַךְ תְּבָרְכֵנִי בַּתּוֹרָה וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי בְּתַלְמִידִים וְהָיְתָה יָדְךָ עִמָּדִי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכֵּחַ תַּלְמוּדִי מִלִּבִּי וַעֲשֵׂה מֵרָעָתִי שֶׁיִּזְדַּמְּנוּ לִי רֵיעִים כְּמוֹתִי לְבִלְתִּי עׇצְבִּי שֶׁלֹּא יְשַׂגְּבֵנִי יצה״ריֵצֶר הָרָע מִלִּשְׁנוֹת אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִנְסִיסִי לַשְּׁאוֹל מִיָּד וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.

The Gemara interprets this verse. The phrase: “If You will bless me indeed,” means that he prayed for a blessing with regard to Torah. “And enlarge my border,” means that he prayed for a blessing with regard to students. “And that Your hand be with me,” that my studies not be forgotten from my heart. “And that You will work deliverance from evil [mera’ati],” that I will find friends [re’im] like me. “That it may not pain me,” that the evil inclination should not grow stronger and prevent me from studying Torah. Othniel further prayed: If You do so, good; and if not, I will go depressed [linsisi] to my grave and the netherworld. Immediately, God answered him, as the verse states: “And God granted him that which he requested.”
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מיד ויבא ה׳ לו אשר שאל] כיוצא בדבר רש ואיש תככים – רש זה שהוא רש מן התורה:
ומנלן [ומנין לנו] שענאו אל לתפילתו? — דכתיב כן נאמר]: ״ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמדי ועשה מרעתי לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל״ (דברי הימים א ד, י).
The Gemara interprets this verse. The phrase: “If You will bless me indeed,” means that he prayed for a blessing with regard to Torah. “And enlarge my border,” means that he prayed for a blessing with regard to students. “And that Your hand be with me,” that my studies not be forgotten from my heart. “And that You will work deliverance from evil [mera’ati],” that I will find friends [re’im] like me. “That it may not pain me,” that the evil inclination should not grow stronger and prevent me from studying Torah. Othniel further prayed: If You do so, good; and if not, I will go depressed [linsisi] to my grave and the netherworld. Immediately, God answered him, as the verse states: “And God granted him that which he requested.”
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר {משלי כ״ט:י״ג} רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה׳ בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּלְמִיד הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ וְאוֹמֵר לוֹ לַמְּדֵנִי תּוֹרָה אִם מְלַמְּדוֹ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה׳ וְאִם לָאו {משלי כ״ב:ב׳} עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עוֹשֵׂה כוּלָּם ה׳ מִי שֶׁעֲשָׂאוֹ חָכָם לָזֶה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ טִיפֵּשׁ טִיפֵּשׁ לָזֶה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ חָכָם זוֹ מִשְׁנַת ר׳רַבִּי נָתָן.

On a similar note, you say likewise with regard to the following verse: “The poor man and the oppressor [tekhakhim] meet together; the Lord gives light to the eyes of both of them” (Proverbs 29:13). When the student, who is poor in his knowledge, goes to his teacher, i.e., one who knows enough to teach but requires further enlightenment himself, as he is a man between [tokh] the levels of a Sage and a commoner, and says to him: Teach me Torah, if the teacher agrees to teach him, then the Lord gives light to the eyes of both of them, as they both become greater as a result. But if the teacher will not teach the student, then “the rich and the poor meet together; the Lord is the maker of them all” (Proverbs 22:2). This verse teaches that He Who made this one wise now makes him foolish, and He Who made that one foolish now makes him wise. This is the exposition of Rabbi Natan.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיש תככים זה בינוני בתורה כגון שיודע ב׳ סדרים ובשעה שאמר לו רש לאיש תככים למדני חייב ללמדו ולעשות רצונו ללמדו כמו שעשה לו הקב״ה רצונו לעתניאל [דענהו] (דפנאו) דכתב ויבא אלהים את אשר שאל היינו כיוצא בדבר:
כיוצא בדבר אתה אומר – שכל המוסר עצמו לחזר אחר תורה ממלאין לו שאלותיו.
ואיש תככים – בינוני שיודע שני סדרים או שלשה שמוסמך בינוני.
מאיר עיני שניהם – שאף הרב צריך עדיין לימוד ומלמדו הקב״ה.
עושה שניהם – עכשיו הוא מתחיל לעשותם חדשים לזה חכם ולזה טיפש.
ומסבירים את תפילתו זו: ״אם ברך תברכני״בלימוד התורה, ״והרבית את גבולי״בתלמידים שילמדו לפניי, ״והיתה ידך עמדי״שלא ישתכח תלמודי מלבי, ״ועשה מרעתי״שיזדמנו לי ריעים כמותי, ״לבלתי עצבי״שלא ישגבני (יתעצם עלי) יצר הרע לבטלני מלשנות בתורה. אם אתה עושה כןמוטב, ואם לאו [לא]הריני הולך לנסיסי [בעצב] לשאול (לקבר). מיד, ״ויבא אלהים את אשר שאל״.
On a similar note, you say likewise with regard to the following verse: “The poor man and the oppressor [tekhakhim] meet together; the Lord gives light to the eyes of both of them” (Proverbs 29:13). When the student, who is poor in his knowledge, goes to his teacher, i.e., one who knows enough to teach but requires further enlightenment himself, as he is a man between [tokh] the levels of a Sage and a commoner, and says to him: Teach me Torah, if the teacher agrees to teach him, then the Lord gives light to the eyes of both of them, as they both become greater as a result. But if the teacher will not teach the student, then “the rich and the poor meet together; the Lord is the maker of them all” (Proverbs 22:2). This verse teaches that He Who made this one wise now makes him foolish, and He Who made that one foolish now makes him wise. This is the exposition of Rabbi Natan.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ר׳רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי בְּבָנִים וּבְבָנוֹת וְהָיְתָה יָדְךָ עִמָּדִי בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן וְעָשִׂיתָ מֵרָעָתִי שֶׁלֹּא יְהֵא בִּי מֵיחוֹשׁ רֹאשׁ וּמֵיחוֹשׁ אׇזְנַיִם וּמֵיחוֹשׁ עֵינַיִם לְבִלְתִּי עׇצְבִּי שֶׁלֹּא יְשַׂגְּבֵנִי יצה״ריֵצֶר הָרָע מִלִּשְׁנוֹת אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי הוֹלֵךְ בִּנְסִיסִי לַשְּׁאוֹל וַיָּבֵא לוֹ אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל.

Rabbi Yehuda HaNasi says an alternative interpretation of the prayer of Jabez: “If You will bless me indeed” means with procreation. “And enlarge my border” refers to blessing with sons and with daughters. “And that Your hand may be with me,” indicates in business. “And that You will work deliverance from evil,” so that I will not have a headache or an earache or an eye ache. “That it may not pain me,” that the evil inclination will not grow strong against me and prevent me from studying Torah. Jabez then said to God: If you do so, good; and if not, I will go depressed to my grave and the netherworld. Immediately, God answered him: And God granted him that which he requested.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יהודה הנשיא – מפרש רש ואיש תככים לענין ממון וחייב לפרנסו ולעשות רצונו כמו שעשה הקב״ה לעתניאל:
ואם עשה כן מאיר עיני שניהם ה׳ – יתעשרו שניהם:
ערך בר סיסי
בר סיסיא(תמורה טז.) אם עושה לו כן מוטב ואם לאו הוא יורד ברסיסי לשאול פי׳ זעוף לשאול לקבר כמו והנם זועפים ומתרגם נסיסין:
ערך רש
רשב(תמורה יו ובויקרא רבה וכי ימוך פ׳ אשרי משכיל) רש זה שרש בתורה איש תככים זה ששונה סדר אחד וכו׳ עשיר ורש נפגשו עשיר זהו שעשיר בתורה וכו׳ ד״א רש זה שרש בנכסים איש תככים זה שהוא עושה בפועל וכו׳ ד״א עשיר ורש נפגשו עשיר זהו שעשיר בנכסים וכו׳:
א. [איין טרוירוגער מאן.]
ב. [ארם.]
כיוצא בדבר אתה אומר שכל המוסר נפשו על לימוד התורה — ה׳ נענה לו, וכפי שנאמר: ״רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה׳⁠ ⁠״(משלי כט, יג), ופירשו פסוק זה: בשעה שהתלמיד (״רש״ שאינו יודע כלום) הולך אצל רבו (״איש תככים״ — המצוי בתווך, שיודע די כדי ללמד לזה שאינו יודע כלום, אבל הוא עצמו צריך עדיין ללמוד), ואומר לו: למדני תורה! אם מלמדו — מתקיים בשניהם הכתוב ״מאיר עיני שניהם ה׳⁠ ⁠״(שהן התלמיד והן הרב גדלים בתורה). ואם לאו [לא], שאין הרב נענה לתלמיד ללמדו תורה — מתקיים בהם הכתוב ״עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה׳⁠ ⁠״(משלי כב, ב), ללמד: כי מי שעשאו חכם לזה, הרב שסירב ללמד תורה — עושה אותו עתה לטיפש, ומי שעשאו טיפש לזה, התלמיד המבקש ללמוד תורה — עושה אותו עתה לחכם. זו משנת ר׳ נתן.
Rabbi Yehuda HaNasi says an alternative interpretation of the prayer of Jabez: “If You will bless me indeed” means with procreation. “And enlarge my border” refers to blessing with sons and with daughters. “And that Your hand may be with me,” indicates in business. “And that You will work deliverance from evil,” so that I will not have a headache or an earache or an eye ache. “That it may not pain me,” that the evil inclination will not grow strong against me and prevent me from studying Torah. Jabez then said to God: If you do so, good; and if not, I will go depressed to my grave and the netherworld. Immediately, God answered him: And God granted him that which he requested.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים נִפְגָּשׁוּ מֵאִיר עֵינֵי שְׁנֵיהֶם ה׳ בְּשָׁעָה שֶׁעָנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְאָמַר פַּרְנְסֵנִי אִם מְפַרְנְסוֹ מוּטָב וְאִם לָאו עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עוֹשֵׂה כוּלָּם ה׳ מִי שֶׁעֲשָׂאוֹ עָשִׁיר לָזֶה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עָנִי עָנִי לָזֶה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ עָשִׁיר.:

On a similar note, you say an interpretation with regard to the verse: “The poor man and the oppressor meet together; the Lord gives light to the eyes of both of them” (Proverbs 29:13). When a poor person goes to a homeowner and says: Provide for me, if he provides for him, that is good. But if not, then it is stated: “The rich and the poor meet together; the Lord is the maker of them all” (Proverbs 22:2). This verse indicates that He Who made this one wealthy now makes him poor, and He Who made that one poor now makes him wealthy.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיוצא בדבר כו׳ – שהמבקש על מזונותיו ועל צרכיו שנזקקין לו מן השמים למלא שאלותיו.
ר׳ יהודה הנשיא אומר פירוש אחר בתפילת יעבץ: ״אם ברך תברכני״בפריה ורביה, ״והרבית את גבולי״בבנים ובבנות, ״והיתה ידך עמדי״במשא ובמתן, ״ועשית מרעתי״שלא יהא בי מיחוש (כאב) ראש ומיחוש אזנים ומיחוש עינים, ״לבלתי עצבי״שלא ישגבני (יתחזק עלי) יצר הרע לבטלני מלשנות בתורה. אם אתה עושה כןמוטב, ואם לאו [לא]הריני הולך בנסיסי [בעצב] לשאול (לקבר). מיד, ״ויבא לו אלהים את אשר שאל״ — שנענה לתפילתו.
On a similar note, you say an interpretation with regard to the verse: “The poor man and the oppressor meet together; the Lord gives light to the eyes of both of them” (Proverbs 29:13). When a poor person goes to a homeowner and says: Provide for me, if he provides for him, that is good. But if not, then it is stated: “The rich and the poor meet together; the Lord is the maker of them all” (Proverbs 22:2). This verse indicates that He Who made this one wealthy now makes him poor, and He Who made that one poor now makes him wealthy.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה מָצִינוּ כּוּ׳.:

§ The mishna taught that Rabbi Shimon says: Just as we found with regard to the offspring of a sin offering, and the substitute for a sin offering, and a sin offering whose owner died, that these matters apply to an individual sin offering but not to a communal sin offering, so too, with regard to a sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering, and a sin offering whose year has passed, these matters are stated with regard to an individual sin offering but not with regard to a communal sin offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיוצא בדבר אתה אומר: ״רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה׳⁠ ⁠״בשעה שעני הולך אצל בעל הבית, ואמר לו: פרנסני! אם העשיר אכן מפרנסומוטב, ואם לאו [לא] — מתקיים בשניהם ״עשיר ורש נפגשו עשה כלם ה׳⁠ ⁠״, מי שעשאו עשיר לזה — הריהו עושה אותו עתה לעני, ומי שעשאו עני לזה — הריהו עושה אותו עתה לעשיר.
§ The mishna taught that Rabbi Shimon says: Just as we found with regard to the offspring of a sin offering, and the substitute for a sin offering, and a sin offering whose owner died, that these matters apply to an individual sin offering but not to a communal sin offering, so too, with regard to a sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering, and a sin offering whose year has passed, these matters are stated with regard to an individual sin offering but not with regard to a communal sin offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ וְחַטָּאת שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְחַטָּאת שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ.

The Sages taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Five types of sin offerings are left to die, and one may not sacrifice them, and they are: An offspring born to a sin offering, i.e., if a female animal that was consecrated as a sin offering gave birth, its offspring is sacred but cannot be brought as an offering itself; and the substitution of a sin offering, if one substituted another animal for a sin offering, the same sanctity applies to it, but it cannot be sacrificed; and a sin offering whose owner has died; and a sin offering whose owner achieved atonement by sacrificing another offering; and a sin offering whose first year has passed, as a sin offering must be within its first year.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ו שנינו במשנתנו שאמר ר׳ שמעון מה מצינו בשלוש מבין חמש חטאות המתות (ולד החטאת, תמורה החטאת, וחטאת שמתו בעליה) שאין הן מתקיימות אלא בחטאת היחיד ולא בחטאת הציבור, אף השתים האחרות, החטאת שהתכפרו בעליה והחטאת שעברה שנתה, אינן אלא בחטאת יחיד ולא בחטאת ציבור.
The Sages taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Five types of sin offerings are left to die, and one may not sacrifice them, and they are: An offspring born to a sin offering, i.e., if a female animal that was consecrated as a sin offering gave birth, its offspring is sacred but cannot be brought as an offering itself; and the substitution of a sin offering, if one substituted another animal for a sin offering, the same sanctity applies to it, but it cannot be sacrificed; and a sin offering whose owner has died; and a sin offering whose owner achieved atonement by sacrificing another offering; and a sin offering whose first year has passed, as a sin offering must be within its first year.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר וְלַד חַטָּאת בְּצִיבּוּר לְפִי שֶׁאֵין חַטָּאת נְקֵבָה בְּצִיבּוּר בוְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר תְּמוּרַת חַטָּאת בְּצִיבּוּר לְפִי שֶׁאֵין צִיבּוּר עוֹשִׂין תְּמוּרָה גוְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ בְּצִיבּוּר לְפִי שֶׁאֵין הַצִּיבּוּר מֵתִים.

Rabbi Shimon continues: You cannot say that there could be an offspring of a sin offering in the case of a community, because there are no female sin offerings separated by the community. And likewise you cannot say that there could be a substitution for a sin offering in the case of a community, because a community cannot render a non-sacred animal that is exchanged for its consecrated one as a substitute. And furthermore, you cannot say that there could be a sin offering whose owners have died in the case of a community, because a community cannot die.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים], ר׳ שמעון אומר: חמש חטאות מתות, ואלו הן: ולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעליה, וחטאת שכפרו בעליה, וחטאת שעיברה שנתה.
Rabbi Shimon continues: You cannot say that there could be an offspring of a sin offering in the case of a community, because there are no female sin offerings separated by the community. And likewise you cannot say that there could be a substitution for a sin offering in the case of a community, because a community cannot render a non-sacred animal that is exchanged for its consecrated one as a substitute. And furthermore, you cannot say that there could be a sin offering whose owners have died in the case of a community, because a community cannot die.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ לֹא מָצִינוּ יָכוֹל יְהוּ נוֹהֲגוֹת בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר.

With regard to communal offerings whose owners already achieved atonement and a communal offering whose first year has passed, we have not found a similarly clear indication of the halakha. Therefore, one might have thought that these two cases are in effect both for the offering of an individual and a communal offering.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[כיפרו בעלים ושעיברה שנתה – לא למדנו שלא יהא יכול לקיימן בצבור יכול נאמר דבצבור הן ולא ימותו למד סתום הללו שכיפרו בעלים ושעיברה שנתה דלא ידעינן אי בצבור הן אי ביחיד הן ממפורש מוולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה מה הללו ביחיד ולא בצבור אף הללו]:
אי (אין) אתה יכול לומר בולד חטאת שמדובר בחטאת ציבורלפי שאין חטאת נקבה בציבור. ואי אתה יכול לומר בתמורת חטאת שמדובר בחטאת ציבורלפי שאין ציבור עושין תמורה. ואי אתה יכול לומר בחטאת שמתו בעליה שמדובר בחטאת ציבורלפי שאין הציבור מתים.
With regard to communal offerings whose owners already achieved atonement and a communal offering whose first year has passed, we have not found a similarly clear indication of the halakha. Therefore, one might have thought that these two cases are in effect both for the offering of an individual and a communal offering.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אָמַרְתָּ יִלְמַד (אָדָם) סָתוּם מִמְּפוֹרָשׁ מָה מְפוֹרָשׁ בְּיָחִיד וְלֹא בְּצִבּוּר אַף בְּשֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים וְלֹא בְּצִיבּוּר

But you must say: A person can learn with regard to a case in which certain details are not specified from a similar case where these details are specified. Just as with regard to those offerings whose details are specified, i.e., an offspring of a sin offering, a substitution for a sin offering, and a sin offering whose owner has died, the halakha that it dies applies only to an offering of an individual and not to a communal offering, so too, with regard to a sin offering whose owner achieved atonement, and a sin offering whose first year has passed, these matters are said with regard to the offering of an individual, but not with regard to a communal offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סתום – שכיפרו בעליה ושעיברה שנתה.
מפורש – ולד ותמורתו ושמתו בעליה שמפורש לנו דאינן בצבור.
ואילו ביחס לחטאת שכיפרו (שהתכפרו כבר) בעליה בחטאת אחרת אחר שאבדה זו ואחר הכפרה נמצאה, וחטאת ציבור שעיברה (עברה) שנתהלא מצינו [מצאנו] במפורש מה דינן, יכול יהו נוהגות בדין זהה בין בחטאת יחיד בין בחטאת ציבור?
אמרת: ילמד אדם דינו של הסתום (זה שלא נתפרש דינו, שתי חטאות אלה של ציבור) מזה שמפורש דינו (שאר שלש החטאות של ציבור). ומעתה נאמר: מה מפורש — נוהג דווקא ביחיד ולא בצבור, אף בחטאת שכיפרו בעליה וחטאת שעיברה שנתה — דווקא בחטאת יחיד הדברים אמורים ולא בחטאת ציבור.
But you must say: A person can learn with regard to a case in which certain details are not specified from a similar case where these details are specified. Just as with regard to those offerings whose details are specified, i.e., an offspring of a sin offering, a substitution for a sin offering, and a sin offering whose owner has died, the halakha that it dies applies only to an offering of an individual and not to a communal offering, so too, with regard to a sin offering whose owner achieved atonement, and a sin offering whose first year has passed, these matters are said with regard to the offering of an individual, but not with regard to a communal offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144