×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְמִתְבַּיֵּישׁ מֵאֲחֵרִים וְהֵיכָא מַנַּח לְהוּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק אבִּמְקוֹם תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״א:ג׳} לָשׂוּם לַאֲבֵילֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר.:
one who is humiliated by others. Accordingly, ashes are placed on the heads of the leaders of the community by others, to increase the appearance of their suffering. The Gemara asks: And where exactly are the ashes placed upon their heads? Rabbi Yitzḥak said: On the place of the phylacteries of the head, as it is stated: “To appoint to those who mourn in Zion, to give to them an ornament [pe’er] instead of ashes” (Isaiah 61:3). This verse likens the placement of ashes on one’s head to an ornament, and the term pe’er is traditionally interpreted as a reference to phylacteries.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמה אינו נותן הנשיא ואב בית דין הן בעצמן על ראשיהם שהמתבייש מן אחרים גדול הוא מהמתבייש עצמו. כלומר בושה גדולה היא כדי שיכוין כל לבו והיכן מחית ליה לאפר זה בראשו במקום תפילין שנאמר לתת להם פאר תחת אפר.
{בבלי תענית טז ע״א} גרסינן1 בפרק סדר תעניות תנו רבנן אדם שיש בידו2 עברה ומתודה ואינו חוזר בה3 למה הוא דומה לאדם [שתופס]⁠4 שרץ בידו5 שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו מיד עלתה לו טבילה שנא׳ {משלי כח:יג} ומודה ועוזב ירוחם ואומר {איכה ג:מא} נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים:
{בבלי תענית טז ע״א-ע״ב} גמ׳ תנו רבנן עמדו בתפלה אע״פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל ר׳ יהודה אומר מיטפל ואין לו יש לו6 יגיעה בשדה וביתו ריקן זקן7 ופרקו נאה שפל ברך ומרצה8 לעם ויש לו נעימה9 וקולו ערב ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים10 ולשנות במשנה ובמדרש בתלמוד ובהלכות ובהגדות11 ובקי בכל הברכות כולן אמר מר12 מיטפל ואין לו13 הינו ביתו ריקן אמר רב חסדא14 ביתו15 ריקן מעברה16 מאי זקן ופרקו נאה אמר אביי זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו: {ירמיהו יב:ח} היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה17 אמר רב זוטרא בר טוביה18 אמר רב ואמרי לה אמ׳ ר׳ אחא19 אמר ר׳ אלעזר זה שליח ציבור היורד לפני התיבה20 שאינו21 הגון:
ת״ר מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ״ד רננות ולא נענה ירד אחריו ר׳ עקיבא ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה אבינו מלכנו אין לנו מלך22 אלא אתה אבינו מלכנו רחם עלינו ונענה יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו:
1. גרסינן: וכן ב-גה, כ״י נ. דפוסים: וגרסינן.
2. בידו: כ״י נ: ״בו״.
3. ואינו חוזר בה: וכן גה. וכן כ״י נ: ״ואינו חוזר״, וכן משמע ברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ב:ג). דפוסים: וחזר בה. בה״ג הל׳ תעניות: ״ואינו חוזר בו״.
4. שתופס: גה, כ״י נ, דפוסים, כבה״ג. כ״י א: ״שתפס״.
5. בכ״י א נוסף: ״שאפילו שרץ בידו״, ובגליון: ״כל זמן שהשרץ בידו״.
6. יש לו: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ויש לו״. ר״ן: ״ואין לו״. חסר בדפוס קושטא, שמא מחמת הכפילות.
7. זקן: חסר ב-גטו, כ״י קרפנטרץ (כאן), וכן חסר בר״ח.
8. ומרצה: גג, גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים: ״ומרוצה״.
9. נעימה: דפוסים: נעימות.
10. ובכתובים: חסר ב-גג.
11. ולשנות...ובהגדות: דפוסים, וכן בר״ח. חסר ברמב״ם משנ״ת הל׳ תעניות (ד:ד).
12. מר: כ״י קרפנטרץ: ״אמימר״.
13. כ״י נ מוסיף: ״וביתו ריקן״.
14. חסדא: גטו: ״ספרא״.
15. ביתו: דפוסים: מאי ריקן זה שביתו. דפוס קושטא: זה שביתו.
16. מעברה: גג, גטו, דפוסים: ״מן העבירה״. רא״ה: [מעבירה].
17. היתה...שנאתיה: גיד עד: ״ביער וג׳⁠ ⁠״.
18. רב זוטרא בר טוביה: כ״י נ: ״מר זוטרא בר טוביה״. דפוסים: מר זוטרא. כ״י קרפנטרץ: ״ר׳ חסדא בר טוביה״.
19. אמ׳ ר׳ אחא: חסר בכ״י נ.
20. היורד לפני התיבה: וכן בר״ח. חסר בדפוסים. כ״י קרפנטרץ: ״שיורד לפני התיבה״.
21. שאינו: כ״י קרפנטרץ: ״ואיננו״.
22. דפוס קושטא חסר: מלך.
למתבייש מאחרים – דאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן.
פאר תחת אפר – ש״מ במקום תפילין דכתיב בהו (יחזקאל כד) פארך חבוש עליך ואמרינן (ברכות דף יא.) אלו תפילין ומתרגמינן נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין תפילין במקום שמוחו של תינוק רופף.
במקום תפילין – פירוש לתת האפר במקום הפאר דאילו התפילין נקראו פאר כדכתיב לשום לאבילי ציון לתת להם פאר וגו׳.
להתבייש מאחרים. שמתבייש יותר דמתוך חשיבות׳ מתביישים מאחרים אבל שאר דלא חשיבי לא מתביישי מאחרים ודי להם בנטילת עצמן1.
פאר תח׳ אפר. ש״מ דבמקום תפילין דא׳ מר2 פארך חבוש עלך אילו תפילין שמונחין במקום שמוח התינוק רופף3 4.
בצינע׳. בבית הכנסת5.
1. כ״פ רש״י ד״ה למתבייש.
3. בפירש״י רופס.
4. כ״פ רש״י ד״ה פאר.
5. כ״פ רש״י ד״ה בצינעא.
אפר זה היכן היו מניחים אותו במקום תפילין הוא שרמז לנו בנחמות לשום לאבילי ציון לתת להם פאר ר״ל תפלין תחת אפר:
בפרש״י בד״ה למתבייש מאחרים דאיכא עגמת נפש טפי כו׳ עכ״ל כן הוא בנוסחאות בפי׳ רש״י שלפנינו [א] והוא מגומגם לכאורה דאם הוא עגמת נפש טפי שאר בני אדם דלא חשיבי למה לא יתביישו גם כן בנתינת אחרים ולשון הר״ן מדוקדק בזה שכתב דאיכא עגמת נפש פורתא כו׳ אבל סוף דבריו אינן מתישבין שכתב דשאר בני אדם סגי להו בנתינת עצמן דה״ל למימר ובעי נתינת עצמן וצ״ע:
תוס׳ בד״ה במקום תפילין פי׳ לתת האפר כו׳ עכ״ל ובד״ה הר שיצאה כו׳ ה׳ יראה והעיר היה נקרא כבר שלם כו׳ עכ״ל כצ״ל:
פאר תחת אפר כו׳. חושבניה דדין כחושבניה דדין והתפילין הם כתר תורה כמ״ש בקידושין פרק האומר וכאילו נפלה עטרת ראשינו במקום אפר וע״ד עמו אנכי בצרה וגו׳:
למתבייש מאחרים, שאז בזיונו מרובה. וכיון שרוצים שראשי העדה יראו צער בעצמם, לכך אחרים מניחים להם את האפר. ושואלים: והיכא מנח להו [והיכן מניחים להם] את האפר? אמר רב יצחק: במקום הנחת תפילין של ראש. וראייה לדבר ממה שנאמר: ״לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר״ (ישעיהו סא, ג), משמע שנתינת האפר צריכה להיות במקום נתינת הפאר, שכמקובל בידינו הוא כינוי לתפילין.
one who is humiliated by others. Accordingly, ashes are placed on the heads of the leaders of the community by others, to increase the appearance of their suffering. The Gemara asks: And where exactly are the ashes placed upon their heads? Rabbi Yitzḥak said: On the place of the phylacteries of the head, as it is stated: “To appoint to those who mourn in Zion, to give to them an ornament [pe’er] instead of ashes” (Isaiah 61:3). This verse likens the placement of ashes on one’s head to an ornament, and the term pe’er is traditionally interpreted as a reference to phylacteries.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) רְחוֹב תֵּיבָה וְשַׂקִּים אֵפֶר אֵפֶר קְבוּרָה וּמוֹרִיָּה סִימָן.: לָמָּה יוֹצְאִין לָרְחוֹב ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר לוֹמַר זָעַקְנוּ בְּצִנְעָא וְלֹא נַעֲנֵינוּ נְבַזֶּה עַצְמֵנוּ בְּפַרְהֶסְיָא.

§ The Gemara provides a mnemonic device for the forthcoming statements. Square; ark; and sackcloth; ashes; ashes; cemetery; and Moriah. The Gemara asks: Why do they go out to the square? Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is a symbolic action, as though to say: We cried out in private inside the synagogue and we were not answered. We will therefore disgrace ourselves in public, so that our prayers will be heard.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוצאין לרחובה כדי לשבר הצבור לבם. כלומר צעקנו בצנעא ולא ענינו נבזה עצמנו בפרהסיא וריש לקיש אמר שתחשב לנו גלות כי הגלות מכפרת עון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בצינעא – בבית הכנסת.
למה יוצאים לרחוב לומר צעקנו בצנעה ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ואולי יכנע לבבנו ביותר ותהא תשובתנו שלימה ולמה מוציאים שם את התיבה כדי להגדיל רעדה בלבבות לומר אוי לנו שכל צנוע ויקר נתבזה בעונינו:
א ״רחוב, תיבה, ושקים, אפר, אפר, קבורה, ומוריה״ סימן לטעמי ההלכה הבאים. ושואלים לטעמי הדברים שעושים בתענית: למה יוצאין לרחוב? ר׳ חייא בר אבא אמר: לומר על ידי כך באופן סמלי: זעקנו בצנעא בבית הכנסת ולא נענינו, נבזה עצמנו בפרהסיא ובכך תישמע ותתקבל זעקתנו.
§ The Gemara provides a mnemonic device for the forthcoming statements. Square; ark; and sackcloth; ashes; ashes; cemetery; and Moriah. The Gemara asks: Why do they go out to the square? Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is a symbolic action, as though to say: We cried out in private inside the synagogue and we were not answered. We will therefore disgrace ourselves in public, so that our prayers will be heard.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר גָּלִינוּ גָּלוּתֵינוּ מְכַפֶּרֶת עָלֵינוּ מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דגלי מִבֵּי כְנִישְׁתָּא לְבֵי כְנִישְׁתָּא.

Reish Lakish said that the move into the square symbolizes exile, as though they are saying: We have been exiled; may our exile atone for us. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that the practical difference between them is in a case where they are exiled, i.e., they move, from one synagogue to another synagogue. According to the opinion of Reish Lakish, they have exiled themselves, and therefore this ceremony is adequate. Conversely, Rabbi Ḥiyya bar Abba maintains that as the ritual is performed in private, it is insufficient.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גלינו – שיצאנו מכניסתנו.
גלותינו – תהא מכפרת עלינו.
דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתא – גלות איכא פרהסיא ליכא.
איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא – פירוש למ״ד משום גלות איכא ולמ״ד משים פרהסיא ליכא דהא בי כנישתא הוי כמו בצנעא.
גלינו. שיצאנו מכנסיותינו גלותינו תכפר עלינו1.
דגלו מבי׳ כניסת׳ לבי כנסת׳. גלות איכ׳ פרהסי׳ ליכ׳2.
1. כ״פ רש״י ד״ה גלינו.
2. כ״פ רש״י ד״ה דגלו.
ריש לקיש אמר: הסמל שבדבר הוא, שהם כאומרים: גלינו, תהא איפוא גלותינו מכפרת עלינו, ושואלים מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] למעשה אם זה או זה הטעם? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל דגלי מבי כנישתא לבי כנישתא [שגולה מבית כנסת אחד לבית כנסת אחר] שלטעמו של ריש לקיש, כיון שגלות היא זו — די בכך, ולטעמו של ר׳ חייא בר אבא אף שגלות היא זו, מכל מקום כיון שהיא בצינעה אין די בכך.
Reish Lakish said that the move into the square symbolizes exile, as though they are saying: We have been exiled; may our exile atone for us. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that the practical difference between them is in a case where they are exiled, i.e., they move, from one synagogue to another synagogue. According to the opinion of Reish Lakish, they have exiled themselves, and therefore this ceremony is adequate. Conversely, Rabbi Ḥiyya bar Abba maintains that as the ritual is performed in private, it is insufficient.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלָמָּה מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לוֹמַר כְּלִי צָנוּעַ הָיָה לָנוּ וְנִתְבַּזָּה בַּעֲווֹנֵינוּ.

The Gemara asks another question concerning the meaning of the ritual. And why do they remove the ark to the city square? Rabbi Yehoshua ben Levi said: This is done as though to say: We had a modest vessel, which was always kept concealed, but it has been publicly exposed due to our transgressions.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמה מוציאין את התיבה לרחובה אריב״ל כלי צנוע היה לנו ונתבזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתבזה בעוונינו – וידוי.
התיבה. שיש בה הס״ת.
נתבזה בעונינו. וידוי הוא1.
כתי׳2 יצא חתן מחדרו זה ארון וכלה מחופתה זו התורה ד״א יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחופתה זה אב ב״ד.
1. כ״פ רש״י ד״ה נתבזה.
2. קטע זה הוא מדברי הירושלמי דפירקין ה״א.
ולמה מוציאין את התיבה כו׳. גם שדרך מתפללין לעמוד לפני התביה וכבר נתנו טעם למתפללין ברחוב כיון שיכולין להתפלל בלא תיבה לא היה להם להטריח ולהוציא לחוץ מיהו המ״ל טעמא דלעיל שתהא התיבה גם כן גולה ע״ש עמו אנכי בצרה וכדאמרינן בסמוך:
ולמה מוציאין את התיבה (ארון הקודש) לרחובה של עיר? אמר ר׳ יהושע בן לוי, לומר על ידי כך: כלי צנוע היה לנו, שתמיד נמצא בסתר, ונתבזה בעוונינו.
The Gemara asks another question concerning the meaning of the ritual. And why do they remove the ark to the city square? Rabbi Yehoshua ben Levi said: This is done as though to say: We had a modest vessel, which was always kept concealed, but it has been publicly exposed due to our transgressions.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלָמָּה מִתְכַּסִּין בְּשַׂקִּים אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לוֹמַר הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִין כִּבְהֵמָה וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי תֵּיבָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פַּזִּי כְּלוֹמַר {תהלים צ״א:ט״ו} עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר {ישעיהו ס״ג:ט׳} בְּכׇל צָרָתָם לוֹ צָר אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא מֵרֵישׁ כִּי הֲוָה חֲזֵינָא לְהוּ לְרַבָּנַן דְּיָהֲבִי אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי תֵּיבָה מִזְדַּעְזַע לִי כּוּלֵּיהּ גּוּפַאי.

The Gemara further asks: And why do they cover themselves in sackcloth? Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is as though to say: We are considered before You like animals, which are likewise covered with hide. And why do they place burnt ashes on top of the ark? Rabbi Yehuda ben Pazi said: This is as though to say in God’s name: “I will be with him in trouble” (Psalms 91:15). Reish Lakish said that the same idea can be derived from a different verse: “In all their affliction, He was afflicted” (Isaiah 63:9). By placing burnt ash on the ark, which is the symbol of the Divine Presence, it is as though God Himself joins the Jews in their pain. Rabbi Zeira said: At first, when I saw the Sages place burnt ashes upon the ark, my entire body trembled from the intensity of the event.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נתינת אפר על גבי התיבה משום שנאמר בכל צרתם לו צר ולמה מתכסים בשקים לומר כי נחשבנו כבהמה וכל אחד נותן אפר בראשו לומר הנה אנו כאפר (אולי יזכור) [וי״א להזכר] זכות אפרו של יצחק (ופעמים) [וטעם] שיוצאין לבית הקברות כלומר הרי אנו כמתים וי״א שיבקשו מתים עלינו רחמים מאי הר המוריה הר שיצא ממנו הוראה לישראל. וי״א שיצא ממנו מורא לאומות.
ירושלמי ונותנין אפר בראש נשיא. ר׳ אבהו ורבנן חד אמר חטא הנשיא הגדולה במקומה (כל ישראל נשאים) חטא הצבור נדחית הגדולה וחד אמר לפי שחטא הלמד והמלמד לפיכך יצאו ויתפרסמו על שם והוציא את הפר מחוץ למחנה שידעו הכל חטאתו של כ״ג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי אנו חשובין לפניו כבהמה שהרי לובשין שק שהן של שיער בהמה:
[ולמה מתכסין] – חוגרות שקין תנינן בירושלמי שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת שופר למה.
כבהמה – דמשער בהמה נינהו מנוצה של עזים.
אפר מקלה – פירוש אותו אפר הוה מדבר הנשרף מעצמות אדם כדי לזכור עקידת יצחק דאלמלא שלא היה בא אלא כדי לומר שהרי אנו לפניך כאפר כמו כן מהני עפר סתם והיינו פירוש איכא בינייהו עפר סתם.
למה מתכסין בשקין. בתלמוד ירו׳ מפר׳ שהיה חוגרין שקין והיו יוצאין לבית הקברות ובעי למה שקין1.
כבהמה. שהרי השקים מנוצה של עזים2.
1. כ״פ רש״י ד״ה ולמה מתכסין.
2. כעי״ז פרש״י ד״ה כבהמה. ובפרש״י על הרי״ף (דף ה׳ ב׳ ד״ה כבהמה) כתב שהשק עשוי מזנב הסוס וזנב הפרה.
ולמה נותנים אפר על גבי התיבה על שם בכל צרתם לו צר כלומר שהצרה מונעת השלימות ולא יפורסם אחדותו רק על יד האוהב הדבק כאמרם ז״ל כל זמן שעמלק קיים אין כסאו שלם ולמה נותנים אפר בראש כל אחד ואחד כדי לזכור אפרו של יצחק:
מתוך מה שנאמר במשנה למדנו שמתכסים היו בשקים שהרי היה דורש להם לא אמר וירא אלהים את שקם וכו׳ למה היו עושים כן מפני שהשקים נעשים משער הבהמה לומר הרי אנו לפניך כבהמה ובתלמוד המערב אמרו למה תוקעים בקרנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה ונראה לי בפירושם שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו ובא על דרך ותעשה אדם כדגי הים:
בד״ה דחוגרות כו׳ ולמה מתכסין בשקין שהיו חוגרות שקין כדתניא בירושלמי כו׳ ובד״ה איכא דאמרי כו׳ צ״ל חד אמר הר שיצא הוראה כו׳:
מתכסין בשקין כו׳ כבהמה כו׳. פרש״י דמשער בהמה נינהו מנוצה כו׳ עכ״ל וקצת דחוק דמלבושי בגד נמי מצמר נינהי ויש לפרש כפשטיה שדרך לכסות הבהמה בשקין שהוא דבר שפל ואיך שיהיה יש לעיין אמאי דקדק כן אירושלמי כפרש״י ואי אמנהגא כפי׳ הר״ן לפרש הכא בתעניות למה מתכסין בשקין הא בכמה מקראות כתיב כה״ג וכן ק׳ לקמן שדקדק אמתני׳ למה אפר ולא דקדק כן אקרא דמרדכי וילבש שק ואפר וכתיב שק ואפר יצע לרבים ויש ליישב דכל הני שק דבמקרא מתפרשין שעל גופן היו לובשין אותם ומשום צערא דגופן וזה בנין אב לכולן וישם שק על בשרו משמע ממש על גופן אבל הכא בתעניות אמנהגא פריך דאין לובשין אותן על בשרן ממש אלא מתכסים בה מלבושיהן דליכא צערא דגופא ולמה מתכסין אלא לומר כו׳ וכן באפר דקרא דכתיב ואפר יצע וגו׳ היינו נמי משום צערא שהיו מתפלשין באפר אבל הכא דנותנין רק אפר מעט בראש דליכא צערא אלא הרי אנו חשובין לפניך כעפר דרך שפלות כמ״ש באברהם ואנכי עפר ואפר וגו׳:
עמו אנכי בצרה כו׳. כמפורש במדרשות בכל הגליות שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם כו׳ ובמקום התיבה שבו התורה היא במקום הארון שהשכינה היה שרויה שם במקדש ור״ל דדריש ליה מבכל צרתם לו צר בא׳ כתיב לא צר ודריש ליה כאילו כתיב לו בו׳ כמפורש ס״פ כשם והפסוקים מפורשים בזה שאמר בכל צרתם בגליות שעברו עליהם הוא עמהם בגלות וכביכול אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין וע״כ מלאך פניו הושיעם ולא בעצמו אבל אמר דבגאולה עתידה דמאהבתו וחמלתו הוא בעצמו גאלם בגאולה גמורה ולא ע״י מלאך ורמז במלת הו״א שהם אותיות השם שיהיה שלם והכסא שלם ונוסף לזה אמר וינטלם וינשאם וגו׳ כי כבר בעוה״ז נשאם לאשה אבל לא (לעוה״ב) [לעולם] כמ״ש הן ישלח איש את אשתו וגו׳ אבל לעתיד לא ישלחם רק ינשאם לאשה לעולם א״ס ועי״ל בזה למ״ד ארוסה שגירשה מותר להחזירה ומשום דבעוה״ז לא היה לו להקב״ה דיבוק עם ישראל רק כארוסה בעלמא שנאמר וארשתיך לי באמונה ואף שגרשה מותר להחזירה אבל לעתיד וינשאם לעולם שיהיה לו דיבוק עם ישראל כנשואה ולא תהיה גרושה ממנו שלא יהיה מחזיר גרושתו משנשאת:
ולמה מתכסין בשקים? אמר ר׳ חייא בר אבא: לומר לך הרי אנו חשובין כבהמה, ששקים אלה עשויים משערה. ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה? אמר ר׳ יהודה בן פזי: כלומר, כאילו אנו אומרים בשם הקדוש ברוך הוא: ״עמו אנכי בצרה״ (תהלים צא, טו). ריש לקיש אמר אותו רעיון מכתוב אחר: ״בכל צרתם לו צר״ (ישעיהו סג, ט) וכך כביכול משתפים את הקדוש ברוך הוא (שארון הקודש הוא סמל לנוכחותו) בצערם של ישראל. ומספרים: אמר ר׳ זירא: מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דיהבי [מתחילה כאשר הייתי רואה אותם, את החכמים שהם מניחים] אפר מקלה על גבי תיבה — מזדעזע לי כוליה גופאי [היה מזדעזע כל גופי] מחמת התרגשות.
The Gemara further asks: And why do they cover themselves in sackcloth? Rabbi Ḥiyya bar Abba said: This is as though to say: We are considered before You like animals, which are likewise covered with hide. And why do they place burnt ashes on top of the ark? Rabbi Yehuda ben Pazi said: This is as though to say in God’s name: “I will be with him in trouble” (Psalms 91:15). Reish Lakish said that the same idea can be derived from a different verse: “In all their affliction, He was afflicted” (Isaiah 63:9). By placing burnt ash on the ark, which is the symbol of the Divine Presence, it is as though God Himself joins the Jews in their pain. Rabbi Zeira said: At first, when I saw the Sages place burnt ashes upon the ark, my entire body trembled from the intensity of the event.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר בְּרֹאשׁ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא חַד אָמַר הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִין לְפָנֶיךָ כְּאֵפֶר וְחַד אָמַר כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוֹר לָנוּ אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עָפָר סְתָם.

And why do they place ashes upon the head of each and every individual? Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said that this is as though to say: We are considered like ashes before You. And one said that these ashes are placed in order to remind God of the ashes of our forefather Isaac, on our behalf. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that the practical difference between them is in a case where one placed ordinary earth upon the ark instead of ashes. Although earth does symbolize self-nullification and may be used according to the first explanation, it has no connection to the sacrifice of Isaac, and therefore it does not satisfy the second explanation.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ב עפר סתם למ״ד הרי אנו חשובין לפניו כעפר בעפר סתם סגי למ״ד כדי שיזכור אפרו של יצחק מיבעי ליה אפר מקלה:
עפר סתם – שאינו אפר מקלה זכירת אפרו של יצחק ליכא סתם לא גרסינן אלא איכא בינייהו עפר.
אפרו של יצחק. אפר של עצים שעלה יצחק עליהם כדי ליקרב וקירב תחתיו האיל1.
ובגמר׳ מפר׳ דאיכ׳ בינייהו עפר שאינו אפר מקלה זכירת אפרו של יצחק ליכ׳.
1. עיין יעב״ץ לזבחים דף ס״ב א׳ שהיינו האפר שנעשה מהעצים והאיל. אמנם בתוס׳ ד״ה אפר מקלה כתבו שנותנין אפר מדבר הנשרף מעצמות אדם כדי לזכור עקידת יצחק. משמע שהכוונה לאפרו של יצחק ממש. ועיין שבלי הלקט סימן י״ח וז״ל כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן והי׳ אפרו מושלך על הר המוריה מיד הביא עליו הקדוש ברוך הוא טל והחיה אותו לפיכך אמר דוד כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו׳ כטל שהחיה בו יצחק אבינו מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא״י מחיה המתים.
ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד? פליגי בה [חלקו בכך] ר׳ לוי בר חמא ור׳ חנינא. חד [אחד] מהם אמר בטעם הדבר, שהוא כאילו היו אומרים: הרי אנו חשובין לפניך כאפר, וחד [ואחד] מהם אמר: כדי שיזכור לנו הקדוש ברוך הוא אפרו של יצחק אבינו, ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] אם זה או זה הטעם? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לגבי נתינת עפר סתם. שעפר סתם איננו מזכיר את קרבנו של יצחק, ורק מסמל התבטלות.
And why do they place ashes upon the head of each and every individual? Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said that this is as though to say: We are considered like ashes before You. And one said that these ashes are placed in order to remind God of the ashes of our forefather Isaac, on our behalf. The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara answers that the practical difference between them is in a case where one placed ordinary earth upon the ark instead of ashes. Although earth does symbolize self-nullification and may be used according to the first explanation, it has no connection to the sacrifice of Isaac, and therefore it does not satisfy the second explanation.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָמָּה יוֹצְאִין לְבֵית הַקְּבָרוֹת פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא חַד אָמַר בהֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִין לְפָנֶיךָ כְּמֵתִים וְחַד אָמַר כְּדֵי שֶׁיְּבַקְּשׁוּ עָלֵינוּ מֵתִים רַחֲמִים מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ קִבְרֵי נׇכְרִים1.

The Gemara further asks: And why do they go out to the cemetery on a fast day? Again, Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said this is as though to say: We are like the dead before You. And one said that one goes out to the cemetery in order that the deceased will request mercy on our behalf. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers that the practical difference between them concerns graves of gentiles. If the purpose of going to graves is to say that they stand before God like the dead, graves of gentiles would suffice. However, if they go to the cemetery for the deceased to ask for mercy on their behalf, they should visit specifically Jewish graves.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קברי כותים למ״ד הרי אנו חשובין כמתים ה״נ מצי למיפק לך לקברי אבות של גוים ומ״ד כדי שיבקשו עלינו רחמים איבעי להו למיפק לקברי ישראל:
קברי עכו״ם – במקום שאין קברי ישראל לבקש רחמים אפי׳ על עצמן ליכא כל שכן עלינו.
יוצאין לבית הקברות – מכאן נוהגין בכל מקום לילך לבית הקברות בט׳ באב שהרי ט״ב הוי תענית צבור כמו שהיו עושין מפני הגשמים.
חד אמ׳ הרי אנו חשובין וכו׳ וחד אמר וכו׳ בגמר׳ מפר׳ דאיכ׳ בינייהו קברי גוים. במקום שאין קיברי ישראל לבקש רחמים דאפי׳ על עצמן ליכ׳ תועלת כ״ש עלינו1.
1. כ״פ רש״י ד״ה קברי עכו״ם.
אע״פ שלא נתפרש במשנה ידוע היה להם שלבית הקברות היו יוצאים למה היו עושים כן להכניע לבבם לומר הרי אנו לפניך כמתים:
גמ׳ הא דאמרי׳ למה מתכסי׳ בשקין ולמה יוצאין לבית הקברות לא מצינו ז׳ בשום מקום שאמר זה לא במשנה ולא בברייתא אלא שהם היו נוהגים כן וכבר כתבנו בפ״ק דר״ה כיוצא בו שהוא שאלה על המנהג ודבר פשוט הוא שאין יציאתם לבית הקברות להתפלל שם שאסור להתפלל בבית הקברות משום לועג לרש וכל שכן שאסור בקברי עובדי כוכבים ומזלות וברחוב הוא דמתפללין כדאי׳ במגלה בפרק בני העיר אלא להכניע לבם שהם חשובים כמתים או כדי שיבקשו המתי׳ עליהם רחמים היו יוצאין שם אחר שהתפללו.
מאי בינייהו איכא בינייהו קברי עובדי כוכבים ומזלות – פי׳ כל היכא דאיכא קברי ישראל הא עדיפא דאיכא תרתי ומאי דאיכא בינייהו היינו היכא דליכא קברי ישראל ואיכא קברי עובדי כוכבים ומזלות.
וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים כו׳. והכי איתא במדרש שאבות מבקשים רחמים עלינו:
גמרא כדי שיבקשו עלינו רחמים. עיין סוטה דף לד ע״ב תוס׳ ד״ה אבותי:
למה יוצאין ביום התענית לבית הקברות? פליגי בה [נחלקו בכך] ר׳ לוי בר חמא ור׳ חנינא. חד [אחד] מהם אמר, כי דבר זה בא לסמל: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד [ואחד] מהם אמר, שהולכים לבתי הקברות כדי שיבקשו עלינו המתים רחמים. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] למעשה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לענין הליכה אצל קברי גוים. שאם הכוונה להראות עצמם כמתים — די בכך, אבל אם רוצים שיבקשו עלינו רחמים — הולכים דווקא לקברי ישראל.
The Gemara further asks: And why do they go out to the cemetery on a fast day? Again, Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said this is as though to say: We are like the dead before You. And one said that one goes out to the cemetery in order that the deceased will request mercy on our behalf. The Gemara asks: What is the practical difference between them? The Gemara answers that the practical difference between them concerns graves of gentiles. If the purpose of going to graves is to say that they stand before God like the dead, graves of gentiles would suffice. However, if they go to the cemetery for the deceased to ask for mercy on their behalf, they should visit specifically Jewish graves.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי {דברי הימים ב ג׳:א׳} הַר הַמּוֹרִיָּה פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא חַד אָמַר הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ הוֹרָאָה לְיִשְׂרָאֵל וְחַד אָמַר הַר שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ מוֹרָא לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם1.:

§ Apropos disputes between Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina, the Gemara mentions another dispute between them. What is the meaning of the name Mount [Har] Moriah, the Temple Mount? Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said that the name alludes to the Great Sanhedrin that convened there, as it is the mountain from which instruction [hora’a] went out to the Jewish people. And one said that it is the mountain from which fear [mora] went out to the nations of the world, as this place signifies God’s choice of the Jewish people.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובדי כוכבים״.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי הר המוריה למה נקרא שמה הר המוריה1 דאברהם קראו יראה ומלכי צדק קראו שלם ועשה הקב״ה פשרה ביניהם וקראו ירושלם:
הר המוריה שיצאה ממנו הוראה לישראל שכן יושבין סנהדרין בלשכת הגזית ומורין הוראות. דברי כיבושין דברים שאדם מכבש ללבו:
1. נראה דחסר כאן איזה תיבות ואולי צ״ל דירושלים נקראת על שם שאברהם וכו׳ ועי׳ בתוס׳ כאן ד״ה הר:
מאי הר המוריה וכו׳ – איידי דאיירי בפלוגתא דרבי לוי ור״ח תנא נמי הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב (בראשית כב) אל ארץ המוריה.
חד אמר הר שיצא הוראה – תורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב) יורו משפטיך ליעקב (דברים לג) ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל.
מורא לעובדי כוכבים – ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב (תהלים עו) ארץ יראה ושקטה.
הר שיצאה ממנו הוראה לישראל – י״מ דזה ירושלם שנקרא על שם אברהם שקראוהו הר ה׳ יראה (בראשית כב) והעיר היה נקרא כבר שלם כדכתיב (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם ונקרא ירושלם על שם יראה ועל שם שלם לכך אין אנו נותנין יו״ד בירושלם בין למ״ד למ״ם על שם שלם וההר נקרא מוריה על שם תורה כדכתיב (ישעיהו ב) כי מציון תצא תורה וכתיב (דברים לג) יורו משפטיך ליעקב והוא לשכת הגזית המוריה זה סיני ונקרא מוריה על שם שממנו יצא מורא לעובדי כוכבים במתן תורה כדכתיב (תהלים עו) ארץ יראה ושקטה אי נמי רצה לומר דירושלם נקרא מוריה על שם שיש מורא לעובדי כוכבים על גדולתה ומתפחדים.
פרק סדר תעניות
מאי הר המוריה הר שיצאת ממנו הוראה לישראל – פירש המורה: כי מציון תצא תורה ולשכת הגזית שבה עמדו נבִיאִים המוכיחים את ישראל. {ו}⁠פירש: הר המוריה – הר סיני. ופירוש קמא נראה לי עיקר, דכתיב בדברי הימים: ויחל שלמה לבנות את בית י״י בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דוד בגרן ארנן היבוסי, אל⁠{מ}⁠א1 מוכיח כי הר המוריה היא ירושלם. ויש לומר הר הבית קורא הר המוריה. או יש לומר כל הר ירושלם קורא מוריה ובמקום שנעקד יצחק שם היה המזבח והוא שאמר אברהם אשר יאמר היום בהר י״י יראה, שבהר הזה היו מתקבצים כל ישראל בשלשה רגלים דכתיב בהו: יראה כל זכורך. אבל קשה קצת שהמקראות אינן מוכיחין כן דכתיב ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך מוכיח שלא היה יושב שם וכל ההרים ששם נקראים ארץ המוריה וכתיב וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ואילו היה הר הבית שבתוך ירושלם ידוע היה ועוד שאמר לנעריו שבו לכם פה2 עם החמור אנה הושיבם שהרי המוריה היה בתוך עיר ירושלם. ועוד שראה איל נאחז בסבך וכי בתוך העיר היה יער ומכל זה מוכיח שלא היה עיר ויישוב שם. ואין לומר שאחר כן נבנת ירושלם שם שהרי קודם זה המעשה כתוב: ומלכי צדק מלך שלם ומתרגמינן מלכא דירושלם. ויש לומר שהר הבית שבתוך ירושלם לא היו בתים בנויים בו אלא כמו יער זה היה שהיו צומחים בו אילנות שהרי אף בימי דוד גרן היה ולא היו בו בתים בנויים בו וכל ההרים שסביבות ירושלם נקראים ארץ המוריה על שם ירושלם.⁠3
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י ששון 557, ניו יורק 6501: ״אלא״.
2. כן בכ״י ניו יורק 6501, וכן בפסוק. בכ״י ששון 557 חסר: ״פה״.
3. בכ״י ששון 557, ניו יורק 6501 מופיע כאן הביאור לדף ט״ו: ״מעשה בימי״.
מאי הר המוריה פליגי כו׳. בתורה כתיב ארץ המוריה אבל בד״ה כתיב כן הר המוריה ובקרא יש לפרש שנקרא ההר כן בשם זה ע״ש הארץ כדמשמע שקראו ארץ המוריה אבל כאן בנוסח התפלה לא היה לו לקראו בשם זה הר המוריה דמי יימר שהיה נענה בהר המוריה שהוא מקום המקדש ואימא הר אחר היה בארץ המוריה כמ״ש על אחד ההרים וגו׳ וקאמר דמאי הר המוריה שיצא ממנו הוראה כו׳ ע״ש העתיד וא״כ באברהם נמי לא קראו מוריה אלא ע״ש זה שהיה נענה בעקידת יצחק בהר זה שהוא מקום המקדש והתימה לפי׳ שני שפרש״י ותוספות שהר המוריה הוא הר סיני ובקרא מפורש לבנות בית ה׳ בהר המוריה:
כיון שהבאנו דברים אלה שנחלקו בהם ר׳ לוי בר חמא ור׳ חנינא מביאים גם נושא אחר שנחלקו בו, מאי [מה] משמעות הר המוריה, מדוע נקרא כך? פליגי בה [חלקו בכך] ר׳ לוי בר חמא ור׳ חנינא. חד [אחד] מהם אמר: הר שיצא ממנו הוראה לישראל, שהרי היא מקום הסנהדרין, מורי כל ישראל ולכן נקרא ״מוריה״, מלשון מורה. וחד [ואחד] מהם אמר: הר שיצא ממנו מורא (אימה) לגוים, שכן באותו מקום נבחרו ישראל להקדוש ברוך הוא, ו״מוריה״ מלשון מורא.
§ Apropos disputes between Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina, the Gemara mentions another dispute between them. What is the meaning of the name Mount [Har] Moriah, the Temple Mount? Rabbi Levi bar Ḥama and Rabbi Ḥanina disagree with regard to this matter. One said that the name alludes to the Great Sanhedrin that convened there, as it is the mountain from which instruction [hora’a] went out to the Jewish people. And one said that it is the mountain from which fear [mora] went out to the nations of the world, as this place signifies God’s choice of the Jewish people.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אִם יֵשׁ זָקֵן אוֹמֵר זָקֵן וְאִם לָאו אוֹמֵר חָכָם וְאִם לָאו אוֹמֵר אָדָם שֶׁל צוּרָה אַטּוּ זָקֵן דְּקָאָמְרִי אַף עַל גַּב דְּלָאו חָכָם הוּא אָמַר אַבָּיֵי הָכִי קָאָמַר גאִם יֵשׁ זָקֵן וְהוּא חָכָם אוֹמֵר זָקֵן וְהוּא חָכָם וְאִם לָאו אוֹמֵר חָכָם וְאִם לָאו אוֹמֵר אָדָם שֶׁל צוּרָה.

§ The mishna taught: The eldest of the community says to them statements of reproof. The Sages taught in a baraita: If there is an elder, then the elder says the admonition, and if not, a Sage says the admonition. And if not, a person of imposing appearance says it. The Gemara asks: Is that to say that the elder of whom we spoke is preferred to a scholar simply by virtue of his age, even though he is not a scholar? Abaye said that this is what the mishna is saying: If there is an elder, and he is also a scholar, this elder scholar says the admonition. And if not, even a young scholar says the reproof. And if there is no scholar of any kind available, a person of imposing appearance says it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״ג דלאו חכם – אלא עם הארץ בתמיהה הא ודאי חכם עדיף.
אם יש זקן והוא חכם – אומר זקן והוא חכם.
אדם של צורה – בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב.
אדם שיש לו צורה – פירוש בעל קומה כדי שישמעו דבריו ויקבלו ממנו להמריך הלב ופרקו נאה פירוש כשעמד על פרקו אפילו כשהיה בחור היה בלא שם רע.
אדם של צורה. בעל קומה כדי שישמעו דבריו ויקבלו להמשיך1 הלב2.
1. בפירש״י להמריך.
2. כ״פ רש״י ד״ה אדם של צורה.
זקן שאמרנו במשנה שדורש להם דוקא זקן וחכם לא היה שם זקן חכם דורש להם חכם אפילו בחור אין שם חכם הדברים חוזרים מיהא לזקן אין שם לא זקן ולא חכם מעמידים אדם של צורה ר״ל אדם מסויים ושענינו מפורסם במעלה וחסידות ודבריו נשמעים ואומר להם לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים כענין האמור באנשי ננוה שנאמר בהם וישובו מדרכם הרעה ומן החמס אשר בכפיהם ודרשו בו שאפילו גזל אחד מריש ובנאו בבירה מקעקע את הבירה כלומר שלא היה פוטר עצמו בדמים מחשש חמס ועל הדרך שאמרו חמסן יהיב דמי אע״פ שמתקנת חכמים נאמר בכגון זה להפטר בדמים ומוכיחם ומרבה בדברים כחזקת ידו ומודיע להם שצריך להם להשיב חמסם ולהתחרט ולדאוג על מה שקדמם מן החטאים ולהתודות לשם עליהם ולגמור בלבבם גמר מוחלט שלא לשוב עוד לכך שהעובר עבירה ומתודה והוא חוזר לעשותה דומה למי שטובל מטומאתו ועדין השרץ בידו שאפילו טובל בכל טבילות שבעולם לא עלתה לו טבילה הדא היא דכתיב ומודה ועוזב ירוחם:
בד״ה אדם של צורה כו׳ דבריו להמריך את הלב עכ״ל כצ״ל:
אדם של צורה כו׳. פרש״י בעל קומה שישמעו כו׳ עיין שם ובמ״ק פרק משקין פרש״י חכם ובשמעתין ליכא לפרושי הכי דהא קאמר אומר חכם ואם לאו אומר אדם של צורה מיהו פירושו הכא בעל קומה דחוק וכי משום שהוא בעל קומה נשמעו דבריו ביותר ולפי מה שכתבנו במסכת נדרים הא דאמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם כו׳ דהיינו חכם במילי דעלמא הכי נמי יש לפרש כן הכא אומר חכם היינו חכם בתורה ואם לאו אומר אדם של צורה במילי דעלמא:
ב שנינו במשנה: הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אם יש שם זקן — אומר זקן, ואם לאו [לא] — אומר חכם, ואם לאו — אומר אדם של צורה, אדם העושה רושם בצורתו ובמראהו. ושואלים: כיון שהזקן קודם לחכם לענין זה, אטו [וכי] זקן דקאמרי [שאמרנו] בתחילה אף על גב דלאו [אף על פי שלא] חכם הוא ומעדיפים מלכתחילה כל אדם הזקן בשנים? אמר אביי: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את הדבר: אם יש שם זקן והוא גם חכם — אומר זקן והוא חכם, ואם לאו — שאין שם זקן חכם — אומר חכם גם אם הוא צעיר, ואם לאו, שאין שם חכם — אומר אדם של צורה.
§ The mishna taught: The eldest of the community says to them statements of reproof. The Sages taught in a baraita: If there is an elder, then the elder says the admonition, and if not, a Sage says the admonition. And if not, a person of imposing appearance says it. The Gemara asks: Is that to say that the elder of whom we spoke is preferred to a scholar simply by virtue of his age, even though he is not a scholar? Abaye said that this is what the mishna is saying: If there is an elder, and he is also a scholar, this elder scholar says the admonition. And if not, even a young scholar says the reproof. And if there is no scholar of any kind available, a person of imposing appearance says it.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַחֵינוּ לֹא שַׂק וְתַעֲנִית גּוֹרְמִים אֶלָּא תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים גּוֹרְמִים שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם אֶלָּא {יונה ג׳:י׳} וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה.

What does he say? Our brothers, it is not sackcloth and fasting that cause atonement for our sins. Rather, repentance and good deeds will cause our atonement. This is as we find with regard to the people of Nineveh, that it is not stated about them: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse states: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שק ותענית כו׳ אלא תשובה ומעשים טובים גורמים כו׳. ושק ותענית לא באו אלא משום הכנעת הלב להצטער על עבירות שעשו ולשוב מדרכם הרעה:
ומה הוא אומר: אחינו, לא שק ותענית גורמים לכפרת עוונות והיפוך הדין לטובה, אלא תשובה ומעשים טובים גורמים. שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם ״וירא האלהים את שקם ואת תעניתם״, אלא ״וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה״ (יונה ג, י).
What does he say? Our brothers, it is not sackcloth and fasting that cause atonement for our sins. Rather, repentance and good deeds will cause our atonement. This is as we find with regard to the people of Nineveh, that it is not stated about them: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse states: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {יונה ג׳:ח׳} וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה מַאי הֲווֹ עָבְדִי אסרא הַבְּהֵמוֹת לְחוּד וְאֶת הַוְּולָדוֹת לְחוּד אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם אֵין אַתָּה מְרַחֵם עָלֵינוּ אֵין אָנוּ מְרַחֲמִים עַל אֵלּוּ.

§ Apropos the repentance of the inhabitants of Nineveh, the Gemara discusses their behavior further. The verse states: “But let them be covered with sackcloth, both man and beast” (Jonah 3:8). What did they do? They confined the female animals alone, and their young alone, in a different place. They then said before God: Master of the Universe, if You do not have mercy on us, we will not have mercy on these animals. Even if we are not worthy of Your mercy, these animals have not sinned.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם אין אתה מרחם כו׳ – כלומר כשם שאתה אומר לרחם על אלו דכתיב (תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו כן תרחם עלינו.
ויתכסו בשקים האדם והבהמה מאי הוו עבדי אסרי כו׳ לא ידענא משמעו מהי קרא ובפרש״י בספר יונה הך דרשה דאסרו הבהמות כו׳ אם אי אתה מרחם עלינו כו׳ אקרא ויקראו אל האלהים בחזקה וניחא טפי:
אגב הזכרת תשובת אנשי נינוה מביאים מה שנאמר בהם: ״ויתכסו שקים האדם והבהמה״ (יונה ג, ח), מאי הוו עבדי [מה היו עושים]? אסרא [אוסרים] את הבהמות האמהות לחוד ואת הוולדות לחוד, אמרו לפניו: רבונו של עולם! אם אין אתה מרחם עלינו — אין אנו מרחמים על אלו, ואם אין אנו ראויים לרחמים — בעלי החיים לפחות ראויים לרחמים.
§ Apropos the repentance of the inhabitants of Nineveh, the Gemara discusses their behavior further. The verse states: “But let them be covered with sackcloth, both man and beast” (Jonah 3:8). What did they do? They confined the female animals alone, and their young alone, in a different place. They then said before God: Master of the Universe, if You do not have mercy on us, we will not have mercy on these animals. Even if we are not worthy of Your mercy, these animals have not sinned.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {יונה ג׳:ח׳} וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחׇזְקָה מַאי אֲמוּר אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עָלוּב וְשֶׁאֵינוֹ עָלוּב צַדִּיק וְרָשָׁע מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי.

It is further stated with regard to the people of Nineveh: “And let them cry mightily to God” (Jonah 3:8). The Gemara asks: What did they say that could be described as calling out “mightily”? The Gemara explains that they said before God: Master of the Universe, if there is a dispute between a submissive one and an intractable one, or between a righteous one and a wicked one, who must yield before whom? Certainly the righteous forgives the wicked. Likewise, You must have mercy on us.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי נדחה מפני מי כלומר דחה גזירתם מלפנינו:
ערך עלב
עלבא(תענית טז.) צדיק ורשע עלוב ושאינו עלוב מי נדחה מפני מי (גיטין לז.) האי פרוזבל עולבנא דדייני הוא פי׳ חוצפא דדייני דמפקעי שמיטה, עלובה בלה שמזנה בתוך חופתה פי׳ חצופה כלה. ת״ר הנעלבים ואינם עולבין שומעין חרפתן וכו׳ ואביונים מאדם תרגום ולעליבין מבני אנשא. אם היום תהיה עבד תרגום תתעלב (בצפניה) עם עני ודל תרגום עם ענותן ומקבל עולבן. (בפר׳ והוא ישקיט בויקרא רבה וכהן משיח יחטא) אמר רבי לוי עלובה מדינתא דאסיא פטגריטוס (א״ב פי׳ לב בל׳ יוני פועל מלבין פני חברו מחרפו ומבזהו):
א. [שעמהען. פלאגען, שפאססן.]
מאי אמור – אנשי נינוה דכתיב בחזקה דמשמע בכח וניצוח דין.
מי נדחה מפני מי – הוי אומר צדיק מפני רשע.
צדיק ורשע מי נדחה מפני מי כו׳. פרש״י הוי אומר צדיק מפני רשע עכ״ל ובע״י בשם חידושין פי׳ בהיפך דבכל דור ודור אי אפשר שלא יהא שם צדיק וא״כ האיך נדחין מפני הרשעים כו׳ והיינו בחזקה מפני שהיא תשובה נצחת עכ״ל:
אבל הא דקאמר עלוב ושאינו עלוב כו׳. דעלוב היינו חצוף משמע כפרש״י גם לשון בחזקה לא משמע תשובה נצחת באמת אלא נציח בכח שאינו טענת אמת וכמו שפרש״י בפרק חלק גבי שלשה בעלילה באו כו׳ וכ״ה לשון הירושלמי מהו בחזקה חוצפא נצא לכשירא כ״ש לטובתו של עולם:
נאמר עוד באנשי נינוה: ״ויקראו אל אלהים בחזקה״ (יונה ג, ח), ושואלים: מאי אמור [מה אמרו]? אלו דברים אמרו שאפשר לקרוא להם ״בחזקה״? אמרו לפניו: רבונו של עולם! עלוב ושאינו עלוב, צדיק ורשע — מי נדחה מפני מי? ודאי הצדיק מוותר לרשע, ואף אתה ראוי לך שתרחם עלינו.
It is further stated with regard to the people of Nineveh: “And let them cry mightily to God” (Jonah 3:8). The Gemara asks: What did they say that could be described as calling out “mightily”? The Gemara explains that they said before God: Master of the Universe, if there is a dispute between a submissive one and an intractable one, or between a righteous one and a wicked one, who must yield before whom? Certainly the righteous forgives the wicked. Likewise, You must have mercy on us.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {יונה ג׳:ח׳} וְיָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם מַאי וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם אָמַר שְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בְּבִירָה מְקַעְקֵעַ כׇּל הַבִּירָה כּוּלָּהּ וּמַחְזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו.

The verse states: “And let them turn, every one from his evil way, and from the violence that is in their hands” (Jonah 3:8). What is the meaning of the phrase “and from the violence that is in their hands”? Shmuel said that the king of Nineveh proclaimed: Even if one stole a beam and built it into his building, he must tear down the entire building and return the beam to its owner. Although the Sages decreed that one need only pay financial compensation in a case of this kind, these people wanted to repent completely by removing any remnant of stolen property from their possession.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מריש – קורה:
ערך מרש
מרשא(תענית טז.) אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו (סוכה לא.) האי כשורא דמטללתא עבדו בה תקנתא משום תקנת מריש. כדתנן (גיטין נה) על המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו (בבא קמא סו) והרי מריש דאיכא שינוי השם דמעיקרא קרוי לה כשורה והשתא טללא ותנן על מריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים אמר רב יוסף מריש שמו עליו דתניא צלעות הבית אלו המלטוסין והעובים אלו המרישות וכבר פי׳ בערך מלטס (זבין פרק ד) הקיש על המריש ועל המלבן וכפים מעץ יעננה תרגום ושיפא מגו מרישא עני לה:
ערך קעקע
קעקעב(מכות כא.) הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב (גמרא) אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה כתובות קעקע פירוש מנהג היוונים שישרטו בבשרם וכותבין שם (תענית טז.) כיצד מקעקע כל הבירה לקעקע ביצתן עיין בריש פרק הן פי׳ ענין חתוך הבירה:
א. [באלקאן בוים האלץ.]
ב. [איינברעננען.]
מריש – קורה.
בירה – מגדל.
מריש. קורה1.
בירה. מגדל2.
1. כ״פ רש״י ד״ה מריש.
2. כ״פ רש״י ד״ה מגדל.
אפילו גזל מריש כו׳. דהיינו בכפיהם שבנאו בכף יד בבירה ולקמן גבי נשא לבבנו אל כפים פרש״י צריך לישא הלב לשמים כו׳ ע״ש נראה שמפרש להמלשון עננים וכה״ג מתפרש בפ׳ מצות חליצה דהמתפלל צריך שיכון לבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אבל הדרש דלקמן אינו סובל פירושו ויותר נכון פירושו בספר איכה דלפי הדרש דלקמן נמי יהיה כפים מלשון כף ויד ממש וז״ל ומדרש רבותינו נשא לבבנו באמת להקב״ה כאדם הרוחץ בנקיון כפיו שמשליך מידיו כל טינוף כי מודה ועוזב ירוחם והמודה ואינו עוזב כטובל ושרץ בידו עכ״ל:
נאמר: ״וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם״ (יונה ג, ח), מאי [מה פירוש] ״ומן החמס אשר בכפיהם״? אמר שמואל: אפילו גזל אדם מריש (קורה) ובנאו בבירה (בבנין) — מקעקע (שובר, הורס) את כל הבירה כולה ומחזיר את המריש לבעליו, אף על פי שמתקנת חכמים אפשר להחזיר רק את תמורתו הכספית, אלא רצו לעשות תשובה שלימה ומעולה, שלא ישאר בידם שום דבר מן הגזל.
The verse states: “And let them turn, every one from his evil way, and from the violence that is in their hands” (Jonah 3:8). What is the meaning of the phrase “and from the violence that is in their hands”? Shmuel said that the king of Nineveh proclaimed: Even if one stole a beam and built it into his building, he must tear down the entire building and return the beam to its owner. Although the Sages decreed that one need only pay financial compensation in a case of this kind, these people wanted to repent completely by removing any remnant of stolen property from their possession.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה דאָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵירָה וּמִתְוַדֶּה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בָּהּ לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁתּוֹפֵס שֶׁרֶץ בְּיָדוֹ שאפי׳שֶׁאֲפִילּוּ טוֹבֵל בְּכׇל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה זְרָקוֹ מִיָּדוֹ כֵּיוָן שֶׁטָּבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה מִיָּד עָלְתָה לוֹ טְבִילָה.

§ Similarly, Rav Adda bar Ahava said: A person who has a transgression in his hand, and he confesses but does not repent for his sin, to what is he comparable? To a person who holds in his hand a dead creeping animal, which renders one ritually impure by contact. As in this situation, even if he immerses in all the waters of the world, his immersion is ineffective for him, as long as the source of ritual impurity remains in his hand. However, if he has thrown the animal from his hand, once he has immersed in a ritual bath of forty se’a, the immersion is immediately effective for him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיש בידו עבירה – גזל.
ואינו חוזר בו – לשלם את הגזל למה הוא דומה וכו׳.
שיש בידו עבירה. גזל1.
ואינו. משלם הגזל למה הוא דומה וכו׳2.
1. כ״פ רש״י ד״ה שיש בידו.
2. כ״פ רש״י ד״ה ואינו חוזר.
באותו ענין אמר רב אדא בר אהבה: אדם שיש בידו עבירה, ומתודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה — לאדם שתופס (שמחזיק) שרץ מת בידו, שהוא מטמא את הנוגע בו, שאפילו אם הוא טובל בכל מימות שבעולם — לא עלתה לו טבילה, שהרי הטומאה עדיין בידו היא. זרקו מידו, כיון שטבל בארבעים סאה בלבד — מיד עלתה לו טבילה,
§ Similarly, Rav Adda bar Ahava said: A person who has a transgression in his hand, and he confesses but does not repent for his sin, to what is he comparable? To a person who holds in his hand a dead creeping animal, which renders one ritually impure by contact. As in this situation, even if he immerses in all the waters of the world, his immersion is ineffective for him, as long as the source of ritual impurity remains in his hand. However, if he has thrown the animal from his hand, once he has immersed in a ritual bath of forty se’a, the immersion is immediately effective for him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ח:י״ג} וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם וְאוֹמֵר {איכה ג׳:מ״א} נִשָּׂא לְבָבֵינוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.:

As it is stated: “He who covers his transgressions shall not prosper, but whoever confesses and forsakes them shall obtain mercy” (Proverbs 28:13). That is, confession alone is futile, but one who also abandons his transgressions will receive mercy. And it states elsewhere: “Let us lift up our heart with our hands to God in Heaven” (Lamentations 3:41), which likewise indicates that it is not enough to lift one’s hands in prayer; rather, one must also raise his heart and return to God.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים נשוה לבבנו לכף ידינו כשם שכף ידינו נקיה כך ניקה לבנו ואחר כך אל אל בשמים. ג׳ דברים מבטלין רוע גזרה תפלה תשובה צדקה. ושלשתן בפסוק אחד נאמרו [דה״ב ז׳] ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני. ויתפללו זו תפלה. ויבקשו פני זו צדקה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. מה כתוב תמן ואני אשמע (מן) השמים ולמה יוצאין בין הקברות אם נתחייבנו רעב הרי אנו רעבים ומתענים. ואם נתחייבנו גלות הרי גלינו ממקום למקום. ואם נתחייבנו מיתה הרי אנו בבית הקברות כמתים וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אם קרעתם לבבכם בתשובה אינכם קורעין בגדיכם על בניכם כי חנון ורחום הוא מאריך חמיה.
תנו רבנן אם יש שם זקן חכם אומר זקן חכם ואם לאו אומר אדם של צורה אחינו לא שק ותענית גורמין אלא תשובה ומע״ט גורמין שלא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה אפילו מי שגזל מריש ובנאו בבירה היה מקעקע הבירה כולה ומחזיר המריש לבעליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוזב שחוזר בו:
נשא לבבנו אל כפים – עם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו.
נישא לבבינו אל כפים. עם כפיים צריך לישא לב לשמים כלומ׳ שיחזור מקלקולו1.
1. כ״פ רש״י ד״ה נשא לבבנו.
שנאמר: ״ומודה ועזב ירחם״ (משלי כח, יג), משמע שלא די להיות מודה, אלא צריך לעזוב את חטאו ומיד כשהוא עוזב — הרי הוא מרוחם. ואומר: ״נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים״ (איכה ג, מא). כלומר, לא די לשאת את הכפיים בתפילה, אלא צריך גם לשאת את הלב ולחזור בתשובה.
As it is stated: “He who covers his transgressions shall not prosper, but whoever confesses and forsakes them shall obtain mercy” (Proverbs 28:13). That is, confession alone is futile, but one who also abandons his transgressions will receive mercy. And it states elsewhere: “Let us lift up our heart with our hands to God in Heaven” (Lamentations 3:41), which likewise indicates that it is not enough to lift one’s hands in prayer; rather, one must also raise his heart and return to God.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) עָמְדוּ בִּתְפִלָּה מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה זָקֵן כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן העָמְדוּ בִּתְפִלָּה אע״פאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם זָקֵן וְחָכָם אֵין מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּיבָה אֶלָּא אָדָם הרגיל (איזהו רגיל) ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר מְטוּפָּל וְאֵין לוֹ וְיֵשׁ לוֹ יְגִיעָה בַּשָּׂדֶה וּבֵיתוֹ רֵיקָם.

§ The mishna teaches: They stood for prayer, and the congregation appoints an elder. The Sages taught in a baraita: They stood for prayer, and even if there is a man there who is elderly and a scholar, they appoint to descend before the ark as prayer leader only a person who is accustomed to lead in prayer. Who is considered an accustomed prayer leader in this sense? Rabbi Yehuda says: One who has financially dependent children but he does not have the means to support them, and he has no choice but to toil in the field, and whose house is empty, and who will therefore pray for rain with great devotion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן אדם שיש בו עבירה ומתודה ואינו חוזר בו דומה למי שיש בידו שרץ שאפילו הוא טובל בכל מימות שבעולם אין טהרה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח זרקו כיון שטובל במ׳ סאה כו׳ שנאמר ומודה ועוזב ירוחם.
מתני׳ עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל.
תנו רבנן אף על פי שאמרו אם יש שם זקן חכם אין מורידין לפני התיבה אלא רגיל רבי יהודה אומר דל שיש לו טף ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם מעבירה ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בתלמוד בהלכות ובאגדות ובקי בכל הברכות כולן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורגיל להתפלל שצ״ל זכרונות ושופרות לפי שאין זכרונות ושופרות אלא בר״ה:
מטופל ואין לו – יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס שלבו דואג עליו [והוא צריך לקרות מקירות לבו עליהן].
ויש לו יגיעה – שמתכוין יותר בתפלת הגשמים.
מתני׳ עמדו בתפילה מורידין כו׳. היו עומדים בתפלה ברחוב.
רגיל. שיודע סדר תפילה1.
ביתו ריקם. עני דמתוך שאין לו לפרנס בניו נאנח ומתפלל בכונה2.
ואילו הן. חותמיהן האי דקתני לקמן על הראשונ׳ וכו׳.
זכרונות ושופרות. כל הפסוקין כעין שאנו אומרין בראש השנה3.
אל ה׳ בצרתה לי וגו׳. כולם אמורים בתהילים ואומר חותמיהן על כל פרשה ופרשה אחר זכרונות או׳ חתימ׳ זכרונות וכן אחר שופרות חתימ׳ שופרות וכן כולם מעין הפרשה אומר חתימת׳ כדמפר׳ ואזיל4.
גמר׳ מטופל ואין לו. במה להתפרנס יגיעה כשרה דמתוך כן מכוין לתפילת גשמים5.
1. וכ״כ הר״ן (דף ו׳ א׳ ד״ה עמדו). ובפירש״י למתני׳ פי׳ רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו שלא יטעה.
2. כעי״ז פירש״י למתני׳ ד״ה וביתו ריקם וכתב דבגמרא מפרש טעמא אחרינא דהיינו שביתו ריקם מעבירות וכדלקמן בגמ׳.
3. כ״פ רש״י למתני׳ ד״ה זכרונות.
4. כ״פ רש״י למתני׳ ד״ה ואומר חותמיהן.
5. כעי״ז פירש״י ד״ה מטופל.
המשנה השניה עמדו בתפלה וכו׳ כונת המשנה לבאר תכונת התפלה המתחדשת ומי ראוי להתמנות עליה שליח צבור ואומר על זה עמדו בתפלה ר״ל אחר שדרש להם החכם ורכך את לבבם בדברי תוכחות היו עומדין מתוך אותן הדברים בתפלה ברחוב ויורדים לפני התיבה ר״ל שממנין לכך אדם הגון ופי׳ בגמ׳ שאם היה אותו זקן שדרש להם ראוי לכך הוא נעשה שליח צבור ואם לאו כגון שאינו רגיל או שאין קולו ערב ממנין אחר הגון לכך ומתנאיו שיהא זקן שלבו נשבר ורתיחת בחרות פרחה ממנו ורגיל להתפלל לשם הצבור שתהא תפלתו שגורה בפיו ויש לו בנים שמזונותיהן מוטלין עליו והוא לשון מיטפל האמור בגמ׳ מלשון טף שמתורגם טפלא וביתו ריקם שאין לו כדי פרנסתם כדי שיהא לבו שלם בתפלה שכל כיוצא בזה תפלתו יוצא מעצה עמוקה שבלבו ובגמרא פירשו עוד במדותיו שיהא רגיל לקרוא בתורה ובמקרא ונביאים וכתובים ובקי בעניני הברכות וכן שיהא ביתו ריקן מעבירה ושיהא פרקו נאה ר״ל שלא יצא עליו שם רע בילדותו ושיהיה שפל ברך ר״ל עניו ושפל רוח ולא בעל גאוה ושיהיה מרוצה לעם וקולו ערב ושתהא לו יגיעה בשדה ר״ל בעבודת האדמה שזה מכוין לבו יותר לתפלת גשמים ופי׳ בגמרא שאף בכל השנה צריך למנות אדם הגון אלא שמ״מ לעת כזאת אנו צריכים לדקדק בו ביותר ובמדרש אמרו עיר קטנה זו בית הכנסת ואנשים בה מעט זה צבור ובא אליה מלך גדול זה הקב״ה ומצא בה וכו׳ ומלט הוא את העיר מחכמתו זה שליח צבור:
ג שנינו במשנה: עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם, כדי שיהיה לבו שלם בתפילה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: עמדו בתפלה, אף על פי שיש שם זקן וחכם — אין מורידין לפני התיבה את הגדול בחכמה דווקא, אלא אדם הרגיל בתפילה. (איזהו רגיל) בענין זה? ר׳ יהודה אומר: מטופל בילדים ואין לו במה לפרנסם, ויש לו יגיעה בשדה ותחינתו לגשם תהיה בודאי מתוך כוונה גדולה, וביתו ריקם,
§ The mishna teaches: They stood for prayer, and the congregation appoints an elder. The Sages taught in a baraita: They stood for prayer, and even if there is a man there who is elderly and a scholar, they appoint to descend before the ark as prayer leader only a person who is accustomed to lead in prayer. Who is considered an accustomed prayer leader in this sense? Rabbi Yehuda says: One who has financially dependent children but he does not have the means to support them, and he has no choice but to toil in the field, and whose house is empty, and who will therefore pray for rain with great devotion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּפִרְקוֹ נָאֶה וּשְׁפַל בֶּרֶךְ וּמְרוּצֶּה לָעָם וְיֵשׁ לוֹ נְעִימָה וְקוֹלוֹ עָרֵב וּבָקִי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים וְלִשְׁנוֹת בַּמִּדְרָשׁ בַּהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת וּבָקִי בְּכׇל הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן וִיהַבוּ בֵּיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בר׳בְּרַב יִצְחָק בַּר אַמֵּי

Rabbi Yehuda continues with his depiction of the worthy prayer leader. And his youth was becoming, and he is humble and accepted by the people, as he is likable. And furthermore, he must be familiar with songs and his voice pleasant, and he is expert in reading the Torah, the Prophets, and the Writings, and he knows how to study midrash, halakha, and aggada. And finally, he must be expert in all of the blessings. Clearly, it is hard to find someone with all these qualities. And the Gemara relates that when this worthy person was described, those Sages present turned their eyes toward Rav Yitzḥak bar Ami, who possessed all of these virtues.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהבי ביה רבנן עינייהו בר׳ יצחק בר אמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שפל ברך עניו:
ויש לו נעימה שיודע לבסם קולו:
ופרקו נאה – מפרש לקמן.
ושפל ברך – עניו.
ומרוצה לעם – נוח לבריות ומסכימין לתפלתו.
נעימה – בסומי קלא שמושך הלב.
ורגיל לקרות כו׳ – שיהו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו.
פירקו נאה. מפר׳ לקמן.
שפל ברך. עניו1.
מרוצה לעם. שכולם מסכימין לתפילתו2.
נעימה. שממתיק הלב.
1. כ״פ רש״י ד״ה ושפל ברך.
2. כ״פ רש״י ד״ה מרוצה לעם.
ופרקו נאה, ושפל ברך (עניו, המשפיל את עצמו), ומרוצה לעם שחביב על הבריות ורצוי להם, ויש לו נעימה (שבקי בנגינה), וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות, ובקי בכל הברכות כולן. מובן שאדם שיש בו כל המעלות הללו איננו מצוי, ומסופר: ויהבו ביה רבנן עינייהו [ונתנו החכמים עיניהם] כאשר דיברו באדם כגון זה בר׳ יצחק בר אמי, שבו היו כל התכונות הטובות הללו.
Rabbi Yehuda continues with his depiction of the worthy prayer leader. And his youth was becoming, and he is humble and accepted by the people, as he is likable. And furthermore, he must be familiar with songs and his voice pleasant, and he is expert in reading the Torah, the Prophets, and the Writings, and he knows how to study midrash, halakha, and aggada. And finally, he must be expert in all of the blessings. Clearly, it is hard to find someone with all these qualities. And the Gemara relates that when this worthy person was described, those Sages present turned their eyes toward Rav Yitzḥak bar Ami, who possessed all of these virtues.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית טז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית טז., ר׳ חננאל תענית טז., רי"ף תענית טז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית טז., הערוך על סדר הש"ס תענית טז., מיוחס לרש"י תענית טז., תוספות תענית טז., ר׳ יהודה אלמדארי תענית טז. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד תענית טז., בית הבחירה למאירי תענית טז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית טז., מהרש"א חידושי הלכות תענית טז., מהרש"א חידושי אגדות תענית טז., גליון הש"ס לרע"א תענית טז., פירוש הרב שטיינזלץ תענית טז.

Taanit 16a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 16a, R. Chananel Taanit 16a, Rif by Bavli Taanit 16a, Attributed to R. Gershom Taanit 16a, Collected from HeArukh Taanit 16a, Attributed to Rashi Taanit 16a, Tosafot Taanit 16a, R. Yehuda Almadari Taanit 16a, Tosefot Rid Taanit 16a, Meiri Taanit 16a, Ritva Taanit 16a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 16a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 16a, Gilyon HaShas Taanit 16a, Steinsaltz Commentary Taanit 16a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144