×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַיְינוּ מְטוּפָּל וְאֵין לוֹ הַיְינוּ בֵּיתוֹ רֵיקָם אָמַר רַב חִסְדָּא אזֶהוּ שֶׁבֵּיתוֹ רֵיקָם מִן הָעֲבֵירָה.: וּפִרְקוֹ נָאֶה.: אָמַר אַבָּיֵי בזֶה שֶׁלֹּא יָצָא (לו) [עָלָיו] שֵׁם רַע בְּיַלְדוּתוֹ.
The Gemara asks a question concerning the explanation of Rabbi Yehuda: One who has dependent children and does not have anything with which to support them is apparently the same as one whose house is empty. Why does Rabbi Yehuda list both descriptions? Rav Ḥisda said: This expression means that his house is empty of transgression. And Rabbi Yehuda further said that the prayer leader must be one whose youth was becoming. In explanation of this phrase, Abaye said: This is one who did not have a bad reputation at any time during his youth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיטפל (ובנין) [ואין] לו כלומר שיש לו טיפול בנים ואין לו עושר:
ויש לו יגיעה בשדה ששדותיו זרועות שצריכין לגשמים:
וביתו ריקם שאין לו עושר:
ערך פרק
פרקא(תענית טז:) זקן ופרקו נאה מאי פרקו נאה אמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו:
א. [יאגענדצייט.]
היינו מטופל ואין לו היינו ביתו ריקן – היינו כמו (איזהו).
ביתו ריקם מן העבירה – שאין חמס וגזל בביתו.
ופרקו נאה – אפילו כשעמד על בחרותו היה נאה בלי שם רע.
ביתו ריקם מעבירות. ומגזל וחמס1.
ר״מ2 ולא יהיה גזל ועבירה בבניו ובני ביתו וכל קרוביו והנלוים איליו.
ופירקו נאה. אפי׳ כשעמד על פירקו לא היה לו שם רע3.
שאינו הגון. רשע4.
ואו׳ רב שריר׳5 דתקיעות לחודייהו הוא דא׳ חכמים אין נוהגות אלא בשערי מזרח בלבד6 אבל ברכות כבר הם אמורות במשנה שלפניה בסתם או׳ לפניהם כ״ד ברכות ומנהג דמקדש כבר מפורש בגמר׳. ומנהג7 דילן השתא כל צרה שתבוא על הציבור מעצירת גשמים או מיוקר השער או דבר או ארבה וכל כה״ג מתאמרן קדמנא שבע ברכות כסידור מפור׳ במתני׳ ותוקעין כהנים בסוף כל חדא וחדא.
מתני׳ שלא להפקיע השערים. כשרואים בעלי חנויות שקונין למוצאי יום חמישי מזון שתי סעודות גדולות כל אחד ואחד אחד ליום התענית ואחד לשבת תמיהין וסבורין שבא רעב לעולם ומפקיעין השערי׳ ומייקרין אותו אבל כשהתחילו להתענות מיום שיני יודעין שאין זה אלא מפני התענית8 ולא יפקיעו בני הכפרים המביאין לחם ומזון בכרכים דכשמתחילין בה׳ לא ידעו בני הכפרים הבאים ליום הכניסה למכור לחם ומזון שקיבלו עליהם תענית ולא יביאו מזון אלא לצורך השבת בלבד ולוקחין הכל בשביל ליל התענית ומתייקר לצורך השבת אבל כשהתחילו ביום ב׳ כבר ידעו בני כפרי׳ ושמעו שגזרו להתענות ומביאין ליום ה׳ מזון הרבה לתענית ולשבת9.
וכת׳ ר״י בר יהודה וה״מ לבני ארץ ישראל דיום כניסה שלהן בשיני וחמישי אבל בגולה ל״ש שיני ל״ש חמישי מתחילין ומתענין.
בר״ח וכו׳. דאיקרי מועד10 כדא׳ באידך פירקי׳ מדכתי׳ קר׳ עלי מועד לשבור בחורי.
ואם התחילו. שקיבלו התענית קודם לכן ונכנס בהן ר״ח אין מפסיקין דלא כתיב בי׳ משתה ושמחה11.
שאין משלימין. התענית עד חשיכה אלא אוכל סמוך לערב12.
וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת. זוהי אליב׳ דר׳ מאיר דא׳ אין בין עצרת לעצרת ובין ר״ה לר״ה אלא ד׳ ימים בלבד ובמעובר׳ ה׳ דסביר׳ לי׳ דאין מעברין החדשים כלל אלא כולם אחד מלא אחד חסר13.
וכמה הוי׳ התחלה. שאין מפסיקין לאחר מכן14.
ר׳ אחא ור׳ יוסי. תרי תנאי נינהו15.
שלש. אם התחילו והתענו כבר ג׳ תעניו׳ הראשונות ובשניות איקלע ר״ח אין מפסיקין.
זו דברי ר׳ מאיר. אמתני׳ קאי דקתני אין משלימין16.
מש׳ אפי׳ יחיד שקיבל תענית על עצמו ע״ש מתענה ומשלים.
ר׳17 זעירא צם תת״ק תעניו׳ ולא חשש למגילת תענית ר׳ אחא בר יעקב מפקד לספריי׳ אי אתי בר אנש ושאיל מינכון אמרון להו בכל מתענין חוץ משבת וי״ט ור״ח וחולו של מועד וחנוכה ופורים.
מתענה ומשלים. ואפי׳ יחיד וכן הלכה18. ס״פ
1. כ״פ רש״י ד״ה ביתו ריקם.
2. פ״ד מהל׳ תעניות ה״ד.
3. כ״פ רש״י ד״ה ופירקו.
4. כ״פ רש״י ד״ה שאינו הגון.
5. הביאו בספר האשכול הלכות שני וחמישי ותענית.
6. משמע דלא כרש״י שכתב דתקיעות היו נוהגות בכל מקום.
7. גם זה בספר האשכול שם.
8. כ״פ רש״י ד״ה שלא להפקיע.
9. כעי״ז כתב רבנו גרשום לעיל דף י׳ ב׳.
10. כ״פ רש״י ד״ה בר״ח.
11. כ״פ רש״י ד״ה ואם התחילו.
12. כעי״ז פירש״י ד״ה שאין משלימין.
13. ראה לקמן שלהי פ״ד מש״כ רבינו בזה עוד.
14. כ״פ רש״י ד״ה וכמה.
15. וכ״כ הר״ן (דף ז׳ א׳ ד״ה ר׳ יוסי). אמנם בפירש״י כתב דאמוראי נינהו.
16. כ״פ רש״י ד״ה זו דברי ר״מ.
17. ירו׳ דפירקין הי״ב והביאו הר״ח בשלהי פירקין.
18. וכ״כ הר״ח.
גמרא מן העבירה ופרקו נאה כו׳ ואומר מי שענה את אברהם כו׳ צעקתכם היום הזה ועל השניה הוא אומר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות כו׳ כצ״ל:
ביתו ריקם מן העבירה כו׳. פרש״י שאין חמס וגזל בביתו עכ״ל פרט בו הגזל כי היא העבירה השכיחה כמ״ש בב״ב רובן בגזל ובחזנים שבדור הזה נתקיימו בודאי דבריהם לפי שאין החזנים רואים להם שום מחיה רק סומכין עצמן לילך מסעודה לסעודה גם בסעודת הרשות לבקש בפה אוכלם משכר נגינתם בשמיעת קולם במשתה יין ונותנים להם בע״כ בשכירות בדרך כופין עד שיאמר רוצה אני וזו גזילה היא ולא מתנה:
פרקו נאה כו׳. מלשון שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן כו׳:
היינו [זהו] ״מטופל״ ואין לו, היינו [זהו] ״ביתו ריקם״! — ולשם מה החזרה? ומשיבים: אמר רב חסדא: ״אין לו״ משמעו אכן בענין ממון, אולם ״ביתו ריקם״ אינו בענין ממון, אלא זהו שביתו ריקם מן העבירה, שאין עבירה הקשורה בביתו. שנינו במשנה כי אחד מן התכונות של היורד לפני התיבה צריכה להיות שיהיה ״פרקו נאה״, ומסבירים מה פירוש הביטוי, אמר אביי: זה שלא יצא לו (עליו) שם רע בילדותו. שכאשר הגיע לפרקו, לבגרותו, ולא היה עליו שם רע.
The Gemara asks a question concerning the explanation of Rabbi Yehuda: One who has dependent children and does not have anything with which to support them is apparently the same as one whose house is empty. Why does Rabbi Yehuda list both descriptions? Rav Ḥisda said: This expression means that his house is empty of transgression. And Rabbi Yehuda further said that the prayer leader must be one whose youth was becoming. In explanation of this phrase, Abaye said: This is one who did not have a bad reputation at any time during his youth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) {ירמיהו י״ב:ח׳} הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ מַאי נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי חָמָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר [שֶׁאֵינוֹ הָגוּן] הַיּוֹרֵד לִפְנֵי התיבה (שאינו הגון).:

The Gemara cites a verse in relation to the prayer leader: “My heritage has become to me as a lion in the forest. She has uttered her voice against me; therefore I have hated her” (Jeremiah 12:8). What is the meaning of the phrase: “She has uttered her voice against me”? Mar Zutra bar Toviyya said that Rav said, and some say Rabbi Ḥama said that Rabbi Elazar said: This is an unworthy prayer leader who descends before the ark. When this person calls out to God, He thinks, so to speak: I hate the sound of his prayer.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היתה לי נחלתי כאריה ביער א״ר אלעזר זה ש״ץ היורד לפני התיבה שאינו הגון.
ירושלמי ר׳ אחא בשם רב אמר אין תענית עכשיו א״ר יוסי הדא אמרה אלין תעניתא דאנן עבדין לית קריין תעניתא. א״ל כן אמור רבנן כל תענית שאינה נעשית (כמצותה) [כתיקונה] עליו הכתוב אומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה.
זה המעמיד חזן שאינו הגון לפני התיבה – רשע שהקב״ה שונא אותו יותר מכולן והוא נותן בקולו לפניו.
מתני׳ על הראשונ׳. בפעם הראשונה או׳ מי שענה בין גואל לרופא היה מתחיל להאריך ואו׳ לכולם שש ברכות1.
ושליח2 ציבור מתחיל ומתפלל עד ברכת גואל ישראל ואו׳ זכרונות ושופרות ומעין הצרה אל ה׳ בצרת׳ לי אשא עיני אל ההרים ממעמקים קראתיך ה׳ תפילה לעני כי יעטוף וגו׳ ומאריך בתחנונים כפי כחו ואו׳ ראה נא בע⁠(ו)⁠ניינו וריבה ריבנו ומהר לגאולינו ומתחנן ואו׳ בסוף תחנוניו מי שענה אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע את צעקתכם ביום הזה בא״י גואל ישראל ומתחיל להוסיף שש ברכות שהוא מוסיף זו אחר זו ומתחנן בכל אחת כפי כחו בתחנונים ופסוקים מדברי קבלה3 ומדברי קבלה ומכתבי הקודש כפי מה שהוא רגיל וחותם בכל אחת מהן בחותמות אילו. בראשונה חותם מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף וכו׳ בשנייה וכו׳ בשישית וכו׳ וכל העם עונין אמן כל ברכה וברכה בברוך אתה שעונין אחר כל הברכות ואו׳ רפאינו ה׳ ונרפא וגומר כל הברכה על הסדר ותוקעין בחצוצרו׳ וכסדר הזה עושין בכל מקום.
וכן4 או׳ רב היי שהיו קובעין בבבל על כל צרה וצרה שתבא עליהם שבע ברכות ארוכות ומתריעין ואעפ״י שאין שם נשיא ואב ב״ד אין מעכבין מזאת אלא מיהו צריך שיהא שם חכם מובהק ונותן בראשו אפר והכל רואין ומתריעין.
כל הכתוב במגילת תענית דלא למיספד. בהון (ו)[ד]⁠אית לן יומי׳ דלא להתענאה ומקצתהון דחמירי טפי דלא למיספד בהון ואותם שהיו חמורין ואסורין בהספד לפניו אסורין בהספד דילמ׳ אתי למיעבד בי״ט גופיה5.
לאחריו מותר. דכיון שעבר י״ט לא חיישינן ואותן שאינן אסורין ליאסר בהספד אלא דלא להתענא׳ ביה בין לפניו בין לאחריו מותר6.
גמר׳ הן ולפניהם ולאחריהם אסור אליב׳ דר׳ יוסי. דא׳ במתני׳ דלא למיספד לפניו ולאחריו אסור. כדגר׳ במסכ׳ ר״ה7. תני חד׳ בטלה מגילת תענית ותני׳ אידך לא בטלה לא קשי׳ כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר ימים פורים וחנוכה אסורין בהספד ותענית ולפניהם ולאחריהם מותר.
1. כ״פ רש״י ד״ה על הראשונה.
2. קטע זה הוא מדברי הרמב״ם פ״ד מהל׳ תעניות.
3. לכאו׳ תיבות אלו כפולות. ושמא צ״ל מדברי נביאים.
4. עיין תשובות הגאונים (הרכבי) סימן רכ״ט כעי״ז.
5. כ״פ רש״י ד״ה כל הכתוב.
6. כ״פ רש״י ד״ה ולאחריו.
7. איירי על דברי הרי״ף דף ו׳ ב׳.
ר׳ יהודה אומר אין צריך לומר זכרונות ושופרות ופי׳ בגמ׳ שאין הללו אמורים אלא בר״ה וביום הכפורים של יובל ובשעת מלחמה לדעתו ולדעתו אומר תחתיהן בראשונה מענין רעב ושאר צרות כלליות ומרבה בפסוקים של רעב כי יהיה בארץ ושדפון וירקון על הדרך שכתובים בתפלת שלמה וחותם כמו שהזכרנו ובשניה על בצורת בפרט וחותם כמו שהזכרנו ואין הלכה כדבריו:
מאי נתנה עלי בקולה כו׳. זה הש״ץ כו׳ כלומר כל מדות טובות שהוזכרו לעיל דהיינו פרקו נאה ושפל ברך כו׳ לא נתנה לי רק נתנה עלי בקולה ממדה זו במה שיהיה קולו ערב והיינו שאינו הגון כיון שאין בו שאר מדות הטובות:
ואגב מה שאמרו על שליח הציבור הראוי, מביאים כניגוד על הכתוב ״היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה״ (ירמיהו יב, ח), מאי [מה] פירוש ״נתנה עלי בקולה״? אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חמא אמר ר׳ אלעזר: זה שליח צבור שאינו הגון (״כאריה ביער״) היורד לפני התיבה, שעליו כביכול אומר הקדוש ברוך הוא שהוא בגדר של ״נתנה עלי בקולה״ — שקול תפילתו ונעימתו שנוא לפני המקום.
The Gemara cites a verse in relation to the prayer leader: “My heritage has become to me as a lion in the forest. She has uttered her voice against me; therefore I have hated her” (Jeremiah 12:8). What is the meaning of the phrase: “She has uttered her voice against me”? Mar Zutra bar Toviyya said that Rav said, and some say Rabbi Ḥama said that Rabbi Elazar said: This is an unworthy prayer leader who descends before the ark. When this person calls out to God, He thinks, so to speak: I hate the sound of his prayer.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ואומר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ.: הָנֵי שֵׁשׁ שֶׁבַע הָוְויָין כְּדִתְנַן עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי שְׁבִיעִית שְׁבִיעִית לָאֲרוּכָּה.

§ The mishna teaches: And the prayer leader recites twenty-four blessings before them: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings. The Gemara asks: Are these six blessings? In fact, they are seven, as we learned in a mishna: For the seventh he recites, Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the seventh blessing? This is referring to the seventh for length, i.e., there were actually six new blessings, but as the prayer leader lengthens the sixth weekday blessing it is considered an additional blessing.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אומר לפניהם כ״ד ברכות י״ח שבכל יום מוסיף עוד שש. ואלו הן זכרונות ושופרות כו׳. ואקשינן והתנן על השביעית הוא אומר כו׳. הנה ז׳ ברכות מוסיף ואמאי תנינן ומוסיף עוד שש ושנינן שביעית לארוכות כלומר מוסיף ומאריך בגואל ישראל. נמצאת ברכה גואל ישראל ארוכה שהיא מכלל י״ח ברכות ושש מוסיפין היינו ז׳ ארוכות ועלה תנן על השביעית הוא אומר וכדתניא בגואל ישראל הוא מאריך ובחותמה אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה ה׳ י׳ ע׳ א׳ ו׳ ק׳ צ׳ ב׳ ה׳ ב׳ (ר״ת הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה ברוך) גואל ישראל.
והן עונין אחריו אמן. וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו ותוקעין ומריעין ותוקעין וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו בני אהרן תקעו ובא׳ אומר הריעו בני אהרן הריעו במה דברים אמורים בגבולים אבל במקדש אינו אומר אלא ברוך י״י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונין אחריו בשכמל״ו לפי שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו ברכו את י״י אלהיכם ואומר ויברכו שם כבודך ומרומם וגו׳ על כל ברכה תן לו תהלה וכן הנהיג רבי חלפתא בצפורי וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו עושין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד. תניא אומרים לפניהם כ״ד ברכות י״ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש והיכן אמרו הני שש ברכות בין גואל לרופא ועונין אמן אחר כל ברכה ותוקעין על כל אחת ואחת כו׳ על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה כו׳.
שבע לארוכות כלומר ודאי אין מוסיפין על שש אלא הא דקתני שבע דארוכות הן שבע דגואל ישראל שבתפלה הוא מאריך ומכאן ואילך אמר אילו שש שהן כמו ארוכות:
ערך ארך
ארךא(ראש השנה כה.) פעמי׳ שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכשבא בקצרה אינו מתכסה אלא י״ב שעות: (תענית טז:) מאי שביעית שביעית לארוכה פירוש שביעית לגואל ישראל שהיא ארוכה והיא משמנה עשרה ולא יבא התוספת אלא ששה. (ובסוף פרק קמא דברכות ירושלמי) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך. ארוכות של נחתומים בכלים (בפרק כלי עץ כלי עור ובעדיות ו) בפרק העיד רבי יהושע וכבר פירשתי למעלה בזה הפרק בערך ארב. קור׳ שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (שבת קנא):
א. [לאנג.]
שביעית לארוכה – שביעית לאותה ברכה שהתחיל להאריך בה ואותה אינה מן התוספת אלא מי״ח הברכות היא כדתניא בגואל ישראל הוא מאריך.
ברוך מרחם על הארץ – דגבי דוד ושלמה שייך לומר על הארץ דדוד ושלמה התפללו על הארץ דוד גבי מלאך המות בגורן ארונה ושלמה בתפלה דקאמר רעב כי יהיה בארץ ועוד יש לומר משום דאתקין בהמ״ק בארץ ולא קשיא הא דחשיב יונה מקמי דוד אע״ג שהיה קודם משום דבעי למיחתם על הארץ כדמפרש בגמרא.
מאי שביעית שביעית לארוכה – פירוש שמתחילין להאריך ולומר בקשות ותחינות בתוך ברכה של גואל ישראל אבל מ״מ אינה בכלל הנוספות בימי תענית דלא היו מוסיפין רק ששה ועל כל הברכות יש טעם על מה הם חותמות בכך הראשונה של גואל אינה מן המנין ובה אומרים מי שענה לאברהם לפ׳ שהיה ראשון לנצולין שניצול מנמרוד ובשניה שהיא ראשונה מן הששה הנוספות אמר מי שענה לאבותנו על ים סוף וחותם ברוך זוכר הברית ולפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו במצרים ונתייאשו מן הגאולה ועליו נאמר (שמות ו) ואזכור את בריתי וכן בשלישית שהיא שניה מן המנין שומע תרועה ביהושע שנענה ביריחו דהיינו בעוד ישראל בגלגל בשופרות היה אומר מי שענה ליהושע בגלגל לפי שנענה בשופרות על הרביעית והיא שלישית מן המנין מי שענה לשמואל וכו׳ ובשמואל כתיב צעקה ותפלה וגבי אליהו כתיב תפלה ענני ה׳ ענני ואמרינן בגמרא דצעקה גבי שמואל ותפלה גבי אליהו וי״א תפלה גבי שמואל וצעקה גבי אליהו דהא דכתיב ענני גבי אליהו הוא צעקה שמואל במצפה מעין אל ה׳ בצרתה לי לאליהו בהר הכרמל כנגד אשא עיני אל ההרים וכן כולם.
על השביעית. בגמר׳ מפר׳ שביעית לארוכות פי׳ שביעית לאות׳ ברכה שמאריך בה ואותה ברכה אינה מן התוספת אלא מי״ח ברכות היא דתני׳ בגואל ישראל הוא מאריך.
מי שענה דוד ושלמה. דכתי׳ ויהי⁠(ה) רעב בימי דוד ג׳ שנים שנה אחר שנה1.
ושלמה. כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים אמ׳ ז⁠(ו)⁠כרה לדוד עבדיך ונכנס הארון א״נ רעב כי יהיה בארץ ולפיכ׳ חותם ברוך מרחם על הארץ לפי ששניהם התפללו על ארץ ישראל ונענו ותפילה לעני כי יעטוף על דוחק גשמים הוא נופל וכתי׳ ביה ב⁠[ה]⁠עצ⁠(ו)⁠ר (ה)⁠שמים וגו׳2.
בגמר׳ פרי׳ מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מ״ט מקדים ליה בריש׳ ומשני משו׳ דבעי למיחתם ברוך מרחם על הארץ.
1. כ״פ רש״י ד״ה ועל השביעית.
2. כ״פ רש״י ד״ה ושלמה.
ואחר שנתמנה יורד לפני התיבה ברחוב ומתחיל להתפלל כדרך כל השנה עד שעומד לתפלת י״ח ומוסיף בה ו׳ ברכות והוא שאומר לפניהם כ״ד ברכות י״ח שבכל יום ושש שהוא מוסיף בהם ובסמוך מפרש חתימת שבכל אותם הו׳ ואע״פ שז׳ חתימות הוא מזכיר הוא מפני שבברכת ראה נא בענינו הוא מתחיל להאריך בתחנונים ופסוקי דרחמי מענין התענית וכולל בהם נסח תפלת תענית ר״ל עננו וכו׳ ואינו קובעה ברכה בפני עצמה כשאר תעניות ומתגלגל לקיים לנו את השבועה שנשבע לאברהם ושתראה לפניו עקדת יחידו וחותם בה מי שענה אברהם אבינו בהר המוריה וכו׳ ואין זו ממנין ו׳ ברכות שהרי כל עצמה אינה אלא מי״ח אלא שבה מתחיל להאריך והוא שאמר עליו על הראשונה וכו׳ ואחרונה שבשש ברכות קורא שביעית שהיא שביעית לאותה שהתחילו להאריך בה ומה שקורא לה שביעית לארוכה פי׳ לגאולה מלשון הנני מעלה ארוכה לך וי״מ מלשון אריכות מצד שבה מתחילים להאריך ומה שהוזכר בה ענין אברהם מפני שהיא ברכת גאלה וכבר נרמזה גאלתינו לאברהם בין הבתרים ואחריה מוסיף בה ו׳ ברכות ואלו הן זכרונות כלומר ראשונה שבשש ברכות וקורא אותה במשנתינו שניה כמו שאמר על השניה אומר וכו׳ פי׳ מתחיל בה אתה זוכר מעשה עולם וכו׳ ואומר בה פסוקים של זכרונות ומאריך בהם כרצונו ומתגלגל לזכור ברית אבות וחותם בה מי שענה אבותינו על ים סוף וכו׳ בא״י זוכר הנשכחות ר״ל שזכרם והצליחם אחר שנוגשו והחזיקו עצמם כנשכחים שניה והיא הנקראת שלישית במשנתינו מתחיל באתה נגלית ואומר בה פסוקים של שופרות כפי כחו ומתגלגל למה שנענה יהושע בשופרות וחותם מי שענה יהושע וכו׳ בא״י שומע קול תרועה שלישית והיא נקראת רביעית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון צעקה ומרבה בפסוקים של צעקה ומתגלגל למזמור אל י״י בצרתה לי קראתי כלומר שצעקתי בצרה לפניו ונעניתי ומתגלגל למה שנענה שמואל בצעקתו וחותם מי שענה שמואל וכו׳ בא״י שומע צעקה וזה מפני שכתוב בשמואל ויצעק אל י״י רביעית והיא הנקראת חמשית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון תפלה ומרבה בפסוקים של תפלה ומגלגל בהם מזמור אשא עיני אל ההרים שהוא הוראה על תפלה מכוונת ומרבה בפסוקים של תפלה ומתגלגל בתפלת אליהו שנענה בו ושכתוב בה ויתפלל אליהו וכו׳ וחותם מי שענה אליהו וכו׳ בא״י שומע תפלה חמשית והיא הנקראת ששית במשנתינו מתפלל בה נסח תפלה סובבת על לשון צרה ומרבה בה בפסוקים של צרה ומתגלגל בענין יונה שאמר קראתי מצרה ומגלגל בה ממעמקים קראתיך י״י על שם שיונה נענה ממעמקי מצולה וחותם בה מי שענה יונה וכו׳ בא״י העונה בעת צרה ששית והיא הנקראת שביעית במשנתינו מתפלל נסח תפלה סובבת על לשון רחמים ובקשת גשמים ומרבה בפסוקים של רחמים ומתגלגל למזמור תפלה לעני מפני שרחמי השומע נכמרים לתפלת העני ביותר ומאריך בה על הגשמים ומרבה בפסוקים של גשם ומטר ועניני בצורת ורעב ומתגלגל לתפלת שלמה רעב כי יהיה בארץ ולתפלת דוד בענין ויהי רעב בימי דוד וחותם בה מי שענה דוד ושלמה וכו׳ בא״י המרחם על הארץ והיו מסיימים בדוד ושלמה אע״פ שהיו ראשונים מפני שהיו צריכים לחתום בענין רחמיו יתברך על הארץ ובזמן הזה שאנו נוהגים בפיוטים וסליחות אומר בכל ברכה סליחות מענין הפסוקים הנזכרים איש על מקומו ופסוקי דרחמי עד שבא לחתימתו וכבר הארכנו בסדור ענין זה בחבור התשובה ולנו גם כן קונדרס מיוחד לענין זה בסדור הפסוקים והסליחות מסודר על המתכונת הנזכר:
א שנינו במשנה: ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות: שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש. ותוהים: הני [וכי אלה] שש ברכות בלבד הם שמוסיפים, הלא שבע הויין [הן]! כדתנן [כפי ששנינו במשנתנו], על השביעית הוא אומר: ״ברוך מרחם על הארץ״! אמר רב נחמן בר יצחק: מאי [מה פירוש] ״שביעית״ — שביעית לארוכה. כלומר, אכן רק שש ברכות הם, אלא שמאריך בשישית ומוסיף עליה ולכך קורא הוא שביעית.
§ The mishna teaches: And the prayer leader recites twenty-four blessings before them: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings. The Gemara asks: Are these six blessings? In fact, they are seven, as we learned in a mishna: For the seventh he recites, Blessed are You, Lord, Who has mercy on the Land. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the meaning of the seventh blessing? This is referring to the seventh for length, i.e., there were actually six new blessings, but as the prayer leader lengthens the sixth weekday blessing it is considered an additional blessing.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּדְתַנְיָא גבְּגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל מַאֲרִיךְ וּבְחוֹתָמָהּ הוּא אוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶם תִּקְעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן תִּקְעוּ.

As it is taught in a baraita: In the blessing of: Redeemer of Israel, the prayer leader lengthens the blessing, and for its conclusion he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. And the community answers amen after him. And the sexton says to them: Blow a long, unwavering sound, sons of Aaron, blow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומר חותמיהן שחותם בברכה לכל פסוק:
בד״א שעונין אמן1 קומו וברכו את ה׳ מן העולם ועד העולם כלומר במקום אמן יש לענות אחר (ברכו) [הברכה] (אמרו) [ולומר] ברוך ה׳ מן העולם ועד העולם יכול על כל הברכות אין עונה אמן אלא פעם אחת [ת״ל וכו׳]:
1. נראה דחסר כאן וצ״ל בד״א שעונין אמן בגבולין אבל במקדש אינו כן שנאמר קומו כו׳.
הוא אומר לפניהן – אותו הזקן הרגיל ומאריך בגאולה כדקתני מתני׳.
וכדתניא [וכפי ששנינו בברייתא]: ב״גואל ישראל״ מאריך, ובחותמה (בסיומה) הוא אומר: ״מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. ברוך גואל ישראל״, והן, הציבור, עונין אחריו ״אמן״, וחזן (שמש) בית הכנסת אומר להם: ״תקעו בני אהרן תקעו״,
As it is taught in a baraita: In the blessing of: Redeemer of Israel, the prayer leader lengthens the blessing, and for its conclusion he recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. And the community answers amen after him. And the sexton says to them: Blow a long, unwavering sound, sons of Aaron, blow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶם הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ וְכֵן בְּכׇל בְּרָכָה וּבְרָכָה בְּאַחַת אוֹמֵר תִּקְעוּ וּבְאַחַת אוֹמֵר הָרִיעוּ.:

And the prayer leader resumes and recites the second blessing, concluding: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten. And the community answers amen after him. And the sexton says to them: Blast a wavering sound, sons of Aaron, blast. And similarly, this is the procedure for each and every additional blessing: After one blessing he says: Blow a long, unwavering sound, and after the next one he says: Blast a wavering sound.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשניה מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף כו׳ בשלישית מי שענה את יהושע בגלגל ברביעית מי שענה את שמואל במצפה.
וחוזר ואומר את כל הברכה השניה ומסיים: ״מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך זוכר הנשכחות״, והן עונין אחריו ״אמן״, וחזן הכנסת אומר להם: ״הריעו בני אהרן הריעו״. וכן בכל ברכה וברכה, הסדר הוא שבאחת אומר ״תקעו״ ותוקעים ובאחת אומר ״הריעו״.
And the prayer leader resumes and recites the second blessing, concluding: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Lord, Who remembers the forgotten. And the community answers amen after him. And the sexton says to them: Blast a wavering sound, sons of Aaron, blast. And similarly, this is the procedure for each and every additional blessing: After one blessing he says: Blow a long, unwavering sound, and after the next one he says: Blast a wavering sound.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּגְבוּלִין אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ אֵינוֹ כֵּן דלְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ וּמִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ.

The Gemara asks: In what case is this statement said? This method applies in the outlying areas, i.e., everywhere except in the Temple. However, in the Temple itself this is not the correct procedure, as one does not answer amen in the Temple. Instead, one responds with a long blessing. The Gemara inquires: And from where is it derived that one does not answer amen in the Temple?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״א – דהן עונין אחריו אמן בגבולין.
אבל במקדש – אומר אותו הזקן לאחר הפרשיות מי שענה את אברהם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל והן עונים אחריו בשכמל״ו וכן בכל ברכות שבמקדש.
לפי שאין עונין אמן במקדש – כדיליף לקמן מקרא.
מניין שאין עונין אמן במקדש – דכתיב בתפלת עזרא בבית שני קומו וברכו את ה׳ אלהיכם והיינו ברוך ה׳ אלהי ישראל כו׳.
ומעירים: במה דברים אמורים — בגבולין, שכך עושים בכל מקום חוץ למקדש, אבל במקדש אינו כן, לפי שאין עונין ״אמן״ במקדש, אלא ברכה ארוכה. ומנין שאין עונין ״אמן״ במקדש —
The Gemara asks: In what case is this statement said? This method applies in the outlying areas, i.e., everywhere except in the Temple. However, in the Temple itself this is not the correct procedure, as one does not answer amen in the Temple. Instead, one responds with a long blessing. The Gemara inquires: And from where is it derived that one does not answer amen in the Temple?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שֶׁנֶּאֱמַר {נחמיה ט׳:ה׳} קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה יָכוֹל עַל כׇּל בְּרָכוֹת כּוּלָּן לֹא תְּהֵא אֶלָּא תְּהִלָּה אַחַת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה עַל כׇּל בְּרָכָה תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.

The Gemara answers: As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting, and let them say: Blessed be Your glorious name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). One might have thought that for all blessings there should be only one praise, i.e., all blessings are answered with amen. Therefore, the verse states: “That is exalted above all [al kol] blessing and praise,” which indicates that for every [al kol] blessing, you should give it its own praise.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויברכו שם כבודך – היינו שעונין אחריו בשכמל״ו כך הוא הפסוק ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה.
ה״ג: יכול על כל הברכות כולן תהלה אחת ת״ל על כל ברכה על כל ברכה תן לו תהלה.
וגומר כל הברכה. כל אותה ברכה עצמ׳1 שהיא גואל ישראל.
ה״ג ולא ענו אחריו אמן תיקעו בני אהרן. תיקעו חזן הכנסת או׳ להם על כל ברכה וברכ׳ והוא השמש ולא שליח ציבור2.
1. כ״פ רש״י ד״ה וגומר.
2. כ״פ רש״י ד״ה ה״ג ולא ענו.
שנאמר: ״קומו ברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה״ (נחמיה ט, ה). יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת, שאומרים ״אמן״ בלבד — תלמוד לומר: ״ומרומם על כל ברכה ותהלה״ — על כל ברכה תן לו תהלה מיוחדת.
The Gemara answers: As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting, and let them say: Blessed be Your glorious name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). One might have thought that for all blessings there should be only one praise, i.e., all blessings are answered with amen. Therefore, the verse states: “That is exalted above all [al kol] blessing and praise,” which indicates that for every [al kol] blessing, you should give it its own praise.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ ה׳ אלהים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם בָּרוּךְ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶם תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן תִּקְעוּ.

But if so, in the Temple, what would the prayer leader recite? He would conclude the blessing: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. And instead of amen, they answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says to them: Blow, priests, sons of Aaron, blow.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חזן הכנסת – לא אותו זקן ניהו וחוזר חזן הכנסת ואומר להן מי שענה כו׳ אע״פ שאמרו אותו זקן.
כשמריעין – תחלה הוא אומר להן הריעו בני אהרן וכשתוקעין תחלה הוא אומר להן תקעו בני אהרן כו׳.
ואלא במקדש מהו אומר? בחתימה הוא אומר: ״ברוך ה׳ אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל״, והן עונין אחריו במקום ״אמן״: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״. וחזן (שמש) בית הכנסת אומר להם: ״תקעו הכהנים בני אהרון תקעו״,
But if so, in the Temple, what would the prayer leader recite? He would conclude the blessing: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel. And instead of amen, they answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says to them: Blow, priests, sons of Aaron, blow.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו בשכמל״ו וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר לָהֶם הָרִיעוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ וְכוּ׳ וְכֵן בְּכׇל בְּרָכָה וּבְרָכָה בְּאַחַת אוֹמֵר תִּקְעוּ וּבְאַחַת אוֹמֵר הָרִיעוּ עַד שֶׁגּוֹמֵר אֶת כּוּלָּן.

And the prayer leader resumes and recites the second blessing, concluding: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed be the Lord, God of Israel, Who remembers the forgotten. And the community answers after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says to them: Blast, priests, sons of Aaron, blast, etc. And similarly, this is the procedure for each and every additional blessing: After one blessing he says: Blow a long, unwavering sound, and after the next one he says: Blast a wavering sound, until he concludes all the blessings.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחמישית מי שענה את אליהו בהר הכרמל כו׳.
וחוזר ואומר: ״מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. ברוך ה׳ אלהי ישראל זוכר הנשכחות״, והם עונים אחריו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״, וחזן הכנסת אומר להם: ״הריעו, הכהנים בני אהרן, הריעו וכו׳⁠ ⁠״, וכן עשו בכל ברכה וברכה, באחת השמש אומר ״תקעו״ ובאחת הוא אומר ״הריעו״, עד שגומר את כולן.
And the prayer leader resumes and recites the second blessing, concluding: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed be the Lord, God of Israel, Who remembers the forgotten. And the community answers after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says to them: Blast, priests, sons of Aaron, blast, etc. And similarly, this is the procedure for each and every additional blessing: After one blessing he says: Blow a long, unwavering sound, and after the next one he says: Blast a wavering sound, until he concludes all the blessings.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכָךְ הִנְהִיג ר׳רַבִּי חֲלַפְתָּא בְּצִפּוֹרִי ור׳וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן בְּסִיכְנִי וּכְשֶׁבָּא דָּבָר לִפְנֵי חֲכָמִים אָמְרוּ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת.

§ The Gemara relates: And this was the custom Rabbi Ḥalafta established in the city of Tzippori, and Rabbi Ḥananya ben Teradyon in the city of Sikhni. And when this matter came before the Sages, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount, but not outside the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הנהיג ר׳ חלפתא בצפורי – לומר שלאחר ברכה זו מי שענה כו׳:
לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח – במקדש אבל בגבולין אומר העניות קודם ברכות כדאמרן לעיל:
משום דבעי למיחתם במרחם על הארץ ועיקר א״י בימי דוד ושלמה:
ואמר כל הברכות כולן על הסדר וענו אחריו אמן אחר כל ברכה וברכה:
וכשבא דבר לפני חכמים שאמרו הענייה אחר הברכה אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח במקדש אבל בגבולין אומר הענייה ואח״כ אומר הברכה כדאמר׳ לעיל:
וכך הנהיג – כל מנהג זה רבי חלפתא בצפורי.
לא היו נוהגין כך – שיהו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אלא עונין אמן בגבולין.
לא היו נוהגין כן. לענות אמן1.
אלא בשער המזרח ובהר הבית. כלומ׳ בזמן שבית המקדש קיים כשמתפללין בהר הבית ונכנסין דרך שער מזרח לפי שאין עונין אמן במקדש כדמפר׳ לקמן בגמר׳ ואין לפר׳ לא היו נוהגין כן לתקוע כ״א במקדש דודאי תוקעין בגבולין כדמוכח בראש השנה2.
1. בפירש״י לא היינו נוהגין שלא לענות אמן.
2. כ״פ רש״י ד״ה אלא בשער מזרח.
מעשה בימי ר׳ חלפתא וכו׳ אמר כל הברכות ולא ענו אחריו אמן אלא שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו זו היא גרסת גדולי הרבנים ולדעתם הוא שאמרו עליה לא היו נוהגים כן ר״ל שלא לענות אמן אלא בירושלים ומעשה של ר׳ חלפתא בגבולין היה ומ״מ גדולי המפרשים גורסים וענו אחריו אמן בכל הברכות:
ומה שאמרו עליו שלא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח וכו׳ הוא חוזר על סדור התקיעות והוא שאמר אח״כ תקעו בני אהרן תקעו וכו׳ ומי שענה וכו׳ וכן בכל ברכה וברכה ופי׳ הדברים הוא שעכשו בא לחדש לנו שבתוך ברכות אלו היו תוקעין ושהיו תוקעין קודם מי שענה וזה שהיה דרכם בירושלם לחתום קודם מי שענה ואחר שחתמו אומר חזן הכנסת תקעו ותוקעים תקיעה לבד לדעת קצת או תוקע קש״ק כלו בלא תרועה וש״צ צועק ואומר מי שענה בלא חתימה וכן בכלם אלא שבאחת אומר תקעו ותוקע תקיעה או קר״ק או קש״ק על הדרך שבארנו ובאחרת אומר הריעו ומריע תרועה לבד לדעת קצת או קר״ק לדעת קצת וכששמעו חכמים בדבר אמרו שאין מנהג זה אלא בירושלם והוא אמרם בשערי מזרח ובהר הבית פי׳ בשערי מזרח שהן כנגד הר הבית והזכיר מקומות אלו שבמקדש מפני ששם מתקבצים לענין זה ר״ל בהר הבית כנגד שער המזרח אבל בגבולים אומר מי שענה קודם חתימה כמו שסדרנו בבאור המשנה ואחר החתימה אומר תקעו וכו׳ ותוקע ומתחיל בברכה שניה וכן בכלם אלא שבאחת אומר תקעו ובאחת הריעו ולדעת המפרשים על מה שאמר לא היו נוהגים שלא לענות אמן אלא במקדש הביאוה בגמרא ממה שאמר ומרומם על כל ברכה כלומר על כל ברכה וברכה תן לו תהלה ולא יספיק בתהלה אחת על כלן ר״ל עניית אמן ובערוך פי׳ הטעם מפני שמלת אמן סוף ברכה ואין סוף לברכותיו של הב״ה וחומר הדבר מתוך שהיו מזכירים שם המפורש ומ״מ בגבולים עונים אמן על כלן ותוקע בכלן אחר מי שענה ואחר חתימה אע״פ שבמקדש נשתנה הענין וי״מ שלא היה חלוק בתקיעות בין מקדש לגבולין וכן יש שמבלבלים הסוגיא בפירושים אחרים קרובים לאלו וכן לדעת גדולי המחברים לא היו תוקעים בתוך הברכות בגבולין כלל אלא לאחר התפלה והעקר כמו שכתבנו וכבר הארכנו בזה בפירושנו ובחבור התשובה:
ומספרים: וכך הנהיג ר׳ חלפתא בעירו צפורי, ור׳ חנניה בן תרדיון בעירו סיכני, וכשבא הדבר לפני החכמים אמרו להם: לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח, ובהר הבית.
§ The Gemara relates: And this was the custom Rabbi Ḥalafta established in the city of Tzippori, and Rabbi Ḥananya ben Teradyon in the city of Sikhni. And when this matter came before the Sages, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount, but not outside the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִית דְּאָמְרִי כִּדְתַנְיָא אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ וְאוֹתָן שֵׁשׁ הֵיכָן אוֹמְרָן בֵּין גּוֹאֵל לְרוֹפֵא חוֹלֵי וּמַאֲרִיךְ בַּגְּאוּלָּה וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן עַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְכָךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בִּגְבוּלִין.

And some say that they acted as it is taught in a baraita: And he recites twenty-four blessings before them: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings. And those extra six, where does he recite them? Between the blessings: Redeemer of Israel, and: Healer of the sick. And he lengthens the earlier prayer of redemption, and the congregation answers amen after him, for each and every blessing. And this was the custom in the outlying areas, outside the Temple.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואית דאמרי כדתני׳ כו׳ – כלומר ואיכא דמתני הכי.
ואית דאמרי [ויש שאומרים] ראיה, שהברכה הארוכה הראשונה אינה מן המנין, כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: אומר לפניהן עשרים וארבע ברכות, שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש. ואותן שש היכן אומרן — בין ברכת ״גואל״ לברכת ״רופא חולי״ ומאריך בברכת הגאולה, והן עונין אחריו ״אמן״ על כל ברכה וברכה. וכך היו נוהגין בגבולין שעונים ״אמן״,
And some say that they acted as it is taught in a baraita: And he recites twenty-four blessings before them: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings. And those extra six, where does he recite them? Between the blessings: Redeemer of Israel, and: Healer of the sick. And he lengthens the earlier prayer of redemption, and the congregation answers amen after him, for each and every blessing. And this was the custom in the outlying areas, outside the Temple.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲבָל בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וָעֶד הָעוֹלָם בָּרוּךְ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן וְכׇל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ וּמִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם ועד הָעוֹלָם וִיבָרְכוּ (את) שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כׇּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה עַל כׇּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.:

However, in the Temple they would recite: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel, and they would not answer amen after him. And why did the practice differ so much? Because one does not answer amen in the Temple. And from where is it derived that one does not answer amen in the Temple? As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting, and let them say: Blessed be Your glorious Name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). As stated above, this verse indicates that for every blessing, you should give it its own praise.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל במקדש היו אומרים: ״ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל״, ולא היו עונין אחריו ״אמן״. וכל כך למה — לפי שאין עונין ״אמן״ במקדש. ומנין שאין עונין ״אמן״ במקדש — שנאמר: ״קומו ברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה״ — על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.
However, in the Temple they would recite: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel, and they would not answer amen after him. And why did the practice differ so much? Because one does not answer amen in the Temple. And from where is it derived that one does not answer amen in the Temple? As it is stated: “Stand up and bless the Lord, your God, from everlasting to everlasting, and let them say: Blessed be Your glorious Name, that is exalted above all blessing and praise” (Nehemiah 9:5). As stated above, this verse indicates that for every blessing, you should give it its own praise.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תָּנוּ רַבָּנַן העַל הָרִאשׁוֹנוֹת הוּא אוֹמֵר בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וָעֶד הָעוֹלָם בָּרוּךְ גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר תִּקְעוּ כֹּהֲנִים תִּקְעוּ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה (וְהֵן תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין) וְעַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וָעֶד הָעוֹלָם בָּרוּךְ זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

The Sages taught: In concluding the first blessing he recites: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel, and they would answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says: Blow, priests, blow. And he resumes the blessings and recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. And they blow a long, unwavering sound, and blast a wavering sound, and blow. And for the second blessing he recites: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting, who remembers the forgotten, and they would answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
עין משפט נר מצוהר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על השנייה. זוהי ברכה ראשונ׳ של שש ברכות כדא׳ בגמר׳ וההיא דגואל ישראל זוהי ברכה עצמה של שמונה עשרה ואינה ממניין השש ברכות אלא שבה היה מתחיל להאריך והולך על הזכרונות הוא אומר זוכר הנשכחות והיא הראשונה למניין שש ועל השופרות הוא או׳ שומע תרועה והיא שנייה למנין שש ואל ה׳ בצרה וכו׳ וכל המזמור וחותם שומע צעקה והיא השלישית וכן כולם1.
1. כ״פ רש״י ד״ה על השניה עיי״ש ובהגהות הב״ח.
ומה שראיתי לסדרו בזמן הזה לפי מה שאנו נוהגים בפיוטים וסליחות ולפי מה שנראה לי לברור מתוך נימוקי הגאונים כך הוא מתחיל ש״צ להתפלל עד ברכת סלח לנו וכשהוא מתחיל בברכת סלח לנו אומר קודם חתימה סלח לנו אבינו כי ברוב אולתנו שגינו ואומר י״ג מדות ופסוקי דרחמי מענין עצירה ועניני הורדת גשמים ואחר כך אומר הטה וכו׳ וסליחה מענין תפלה על הגשמים ואח״כ אומר אל מלך נאמן וכו׳ וי״ג מדות ואומר בדרך זה ג׳ סליחות ואח״כ מתחיל בפסוקים שלפני וידוי ומתודים ואומר עזרא הסופר וכו׳ וחותם בא״י חנון המרבה לסלוח ומתחיל בברכת גאלה עד כי אל גואל חזק אתה וכולל בה נסח עננו ואינו חותם בה מפני שאינו אומרה ברכה בפני עצמה ומתחיל אל ארך אפים אתה או אל מלך יושב ואומר י״ג מדות ומתחיל בפסוקי דרחמי של גאלה כענין גואלנו י״י צבאות וכו׳ יאמרו גאולי י״י כי פדה י״י את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ומרבה בהם כפי כחו ומערב בהם פסוקים של גשמים כמה שירצה ואומר סליחה מענין אברהם אבינו כמטבע פזמון יענה כבוד אבות וכיוצא בו ואחריה אומר אל מלך יושב ואומר י״ג מדות ופסוקי דרחמי ומערב בהן רחמנא אדכר לן קיימיה דאברהם שלימא וצועק בקול רם עננו אלהי אברהם עננו ואומר פסוקים של עקדה והאלהים נסה וכו׳ ודומיהם ואומר מהם כמו שירצה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם ואח״כ חותם בקול רם מי שענה אברהם וכו׳ הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא״י גואל ישראל וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קר״ק או קשר״ק או קש״ק ואח״כ מתחיל אתה זוכר וכו׳ ואומר אל מלך וכו׳ וי״ג מדות ופסוקי דרחמי מענין זכרונות וסליחה מענין זכרונות וי״ג מדות ופסוקי דרחמי ואומר אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך ואומר ראל״ק דמשה נביאה ומתחיל וצועק עננו העונה לאבותינו בים סוף עננו ומתחיל בפסוקי יציאת מצרים כענין התיצבו וראו את ישועת י״י ודומיהם ואומר מהם כמו שירצה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה לאבותינו הושיעה אותנו ושמע קול צעקתנו בא״י זוכר הנשכחות וחזן הכנסת אומר הריעו ומריעים ר״ל שתוקעים רק״ר ואח״כ מתחיל אתה נגלית ואחריה אל מלך נאמן או אל מלך לבד וי״ג מדות ופסוקי דרחמי של שופרות ואחריהן סליחה מענין שופרות אל מלך וי״ג מדות ופסוקי דרחמי ומערב בהן רא״ל כפי מה שירצה ואומר עננו אבינו וכו׳ ואומר עננו העונה ליהושע בגלגל עננו ומביא קצת מקראות של אותה פרשה כענין וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה וכו׳ וקצת גאונים הביאו כל הפרשה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה ליהושע בגלגל וכו׳ בא״י שומע תרועה וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קשר״ק או קש״ק או קר״ק ומתחיל בתפלה בנויה על לשון צעקה ואומר רהוטה ואל מלך או אל מלך לבד וי״ג מדות ופסוקי דרחמי מענין עצירה ופסוקים של צעקה ואחריהן סליחה של ענין צעקה ואל מלך וי״ג מדות ופסוקי דרחמי מענין צעקה וכולל בהם מזמור אל י״י בצרתה לי ואומר עננו אבינו עננו ופורט ואומר עננו העונה לשמואל במצפה עננו ומזכיר קצת מאותם הפסוקים כפי מה שירצה כענין ויאמר שמואל וכו׳ עד ויענהו י״י וכו׳ וקצת גאונים כתבו כל הפרשה בסדורם ואומר וזכור לנו זכותו של שמואל וחותם בקול רם מי שענה שמואל וכו׳ הוא יענה אותנו וכו׳ בא״י שומע צעקה וחזן הכנסת אומר הריעו ותוקעים רק״ר ומתחיל בתפלה בנויה על לשון תפלה וסליחה ואל מלך ופסוקי דרחמי של תפלה וכולל בהם מזמור אשא עיני אל ההרים ואומר עננו אבינו עננו ומתחיל ואומר עננו אלהי אליהו עננו ומערב קצת פסוקים של אותה פרשה וקצת גאונים כתבו כל הפרשה כלה בסדורם וחותם בקול רם מי שענה אליהו וכו׳ הוא יענה וכו׳ בא״י שומע תפלה וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קש״ק או קשר״ק או קר״ק ומתחיל בתפלה בנויה על לשון צרה ואומר רהוטה ואל מלך או אל מלך לבד וי״ג מדות ופסוקי דרחמי של עצירה ושל צרה וסליחה בנויה על פסוק של צרה ואל מלך וי״ג מדות ופסוקי דרחמי של עניני צרה וכולל בהם מזמור ממעמקים קראתיך י״י והולך ובא עד עננו אבינו ואומר עננו העונה את יונה במעי הדגה עננו ומזכיר קצת פסוקים מפרשת יונה כמו שירצה וחותם בקול רם מי שענה יונה במעי הדגה וכו׳ בא״י העונה בעת צרה וחזן הכנסת אומר הריעו ותוקעים רק״ר ומתחיל בתפלה בנויה על לשון רחמים ועצירת גשמים ורהוטה ואל מלך ופסוקי דרחמי של גשם וסליחה מענין גשם אל מלך י״ג מדות ופסוקי דרחמי מענין גשם וענין רעב ובצורת וכולל בהם תפלה לעני כי יעטוף ומסיים בפסוקים של וודוי ואומר חטאנו צורנו ווידוי ועזרא הסופר אל רחום עד עננו אבינו ומתחיל ואומר עננו העונה דוד ושלמה בנו וכו׳ ומזכיר קצת פסוקים מאותם פרשיות כענין ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים ויקרא אל י״י ויענהו וכו׳ בהעצר שמים וכו׳ רעב כי יהיה וכו׳ ואל דברי הבצורת ואם אינו רוצה להתודות אחר שכבר התודה מתפלל ובא מתוך הפסוקים לאל רחום שמך וכו׳ כמו שכתוב וחותם בקול רם מי שענה דוד ושלמה וכו׳ בא״י מרחם על הארץ וחזן הכנסת אומר תקעו ותוקעים קש״ק או קר״ק או קשר״ק ומתחיל בברכת רפאנו ומסיים תפלתו ואחר סיום תפלת י״ח אומר והוא רחום ותחנה מענין גשם ואומר קדיש ויש נוהגים לומר אבינו מלכנו ממה שאמרו (תענית כ״ה:) ז״ל מעשה בר׳ אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ״ד ברכות ולא נענה ובא אחרו ר׳ עקיבא ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה ונענה ומוציאים ספר תורה וקורים בויחל משה וכן המנהג פשוט אע״פ שמכח הלכה היה ראוי לקרות בברכות וקללות כמו שכתבנו ויוצאים והולכים וגדוליהם מפשפשין במעשה העיר:
המשנה הרביעית אנשי משמר מותרים לשתות יין וכו׳ מתוך שפי׳ לפניה דין תעניות לאנשי משמר ובית אב ושיש ביניהם חלוק בענין התענית נתגלגל הדבר לפרש עוד בדיניהם ענינים אחרים שבטכסיסי עבודה ואמר אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות שאין צריכים לחוש שמא ירבו עבודות ויצטרכו אנשי בית אב לסיוע שלהם שהרי עבר היום ולא באו אבל ביום אסורים שמא יצטרכו להם ומוצאים אותם שתויי יין אבל אנשי בית אב אסורים ביום ובלילה שהרי אף בלילה יש עבודה לאיברים שלא נתאכלו וגדולי המחברים פי׳ הטעם שמא לא סר יינם מעליהם בשחרית אלא שגדולי המגיהים כתבו עליהם שאין הטעם אלא כמו שכתבנו וכמו שאמרו בגמרא מפני שהם עסוקים בעבודה:
אנשי משמר ואנשי מעמד פי׳ אנשי מעמד הם זקנים שהיו מתמנים מכל שבט ושבט ועומדים קבועים בירושלם ועומדים ומתפללים על קרבנות הצבור שתהא קבלתם ברצון מתוך מה שאמרו אינו בדין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו היו מעמידים את אלו בקרבנות הצבור לעמוד שם על שם כל הצבור והיו גם כן חלוקים לכ״ד חלקים וכל סיעה מהם עומדת בשבתה וידוע היה איזו עם יהויריב ואיזו עם ידעיה וכן בכל המשמרות ואמר על שניהם ר״ל באנשי משמר ובאנשי מעמד שאסורים לספר ולכבס בשבתן ופי׳ בגמרא הטעם כדי שיספרו ויכבסו קודם לכן ולא יכנסו למשמרתן כשהן מנוולים ואע״פ שאנשי מעמד מיהא ישראלים היו אעפ״כ היו קפדין עליהם שלא ליכנס בעזרת ישראל בנוול וגדולי המפרשים שואלים והלא כהנים מיהא חייבים לספר מל׳ לל׳ ומה נוול יש כאן ועוד אלו הגיע יום ל׳ בתוך שבתם לא יהו מספרין וכי דוחין אסור תורה מדין גזירה ובמחילה מהם אין כאן קושיא שאף בפרע שבתוך ל׳ יש קצת נוול ועליו הוא אומר שאם לא ספרו לפני שבתם לא יספרו בתוך שבתם הא אם הגיע יום ל׳ שלהם ודאי חייבים לספר אף בשבתן ובחמשי מותרים וכ״ש בששי אלא שהיו רגילים להסתפר בחמשי ולא בששי מפני טורח צרכי שבת ומפני זה מתיר להם לספר ולכבס מחמשי ואילך:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה וקצת דברים באו עליה בגמרא אלו הן:
תנו רבנן [שנו חכמים]: על הראשונות הוא אומר ״ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל״, והן, הציבור, עונין אחריו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״. וחזן הכנסת אומר: ״תקעו הכהנים תקעו״. וחוזר ואומר: ״מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה״, והן תוקעין ומריעין ותוקעין, ועל השניה הוא אומר: ״ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות״, והן עונין אחריו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״,
The Sages taught: In concluding the first blessing he recites: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting. Blessed are You, Lord, Redeemer of Israel, and they would answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time. And the sexton says: Blow, priests, blow. And he resumes the blessings and recites: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. And they blow a long, unwavering sound, and blast a wavering sound, and blow. And for the second blessing he recites: Blessed be the Lord, God of Israel, from everlasting to everlasting, who remembers the forgotten, and they would answer after him: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.
עין משפט נר מצוהר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ וְאוֹמֵר מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהֵם מְרִיעִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְכֵן בְּכׇל בְּרָכָה וּבְרָכָה בְּאַחַת אוֹמֵר תִּקְעוּ וּבְאַחַת אוֹמֵר הָרִיעוּ עַד שֶׁיִּגְמוֹר אֶת הַבְּרָכוֹת כּוּלָּן וְכָךְ הִנְהִיג ר׳רַבִּי חֲלַפְתָּא בְּצִפּוֹרִי ור׳וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן בְּסִיכְנִי וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָמְרוּ לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעֲרֵי מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת.:

And the sexton says: Blast, sons of Aaron, blast. And he recites: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. And they blow, and blast, and blow. And similarly, for each and every blessing: After one he says: Blow, and after the next one he says: Blast, until he concludes all of them. And this was the custom Rabbi Ḥalafta established in Tzippori, and Rabbi Ḥananya ben Teradyon in Sikhni. And when this matter came before the Sages, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate and on the Temple Mount.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הנהיג – מנהג זה אמקדש קאי.
ומי שענה אבותינו על ים סוף. לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתייאשו מן הגאולה וזכר הקב״ה אותם כדכתי׳ ואזכור את בריתי1.
ובשופרו׳ או׳ מי שענה יהושע בגילגל. לפי שנענה בשופרות ביריחו בעוד שהיו ישראל בגלגל2 וכן כולם לפי עניין האמור.
מי שענה שמואל במצפה. דכתיב ויאמר שמואל קבצו אלי כל ישראל המצפת׳ ואתפלל בעדכם.
ברוך שומע צעקה. דכתי׳ ויצעק שמואל אל ה׳ בעד ישראל ויענהו ה׳ ומעין אל ה׳ בצרת׳ לי3.
מי שענה אליהו בהר הכרמל. מעין אשא עיני אל ההרים שנענה בהר הכרמל וחותם שומע תפילה דכתי׳ עניני ה׳ עניני דהיינו תפילה.
מי שענה יונה. מעין ממעמקים קראתיך וחותם העונה בעת צרה וביונה כתי׳ קראתי בצר לי.
1. כ״פ רש״י ד״ה ומי שענה.
2. כ״פ רש״י ד״ה ובשופרות.
3. כעי״ז פרש״י ד״ה ואליהו.
בפרש״י בד״ה וכן הנהיג כו׳ בציפורי עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד לא היו נוהגין כו׳ כצ״ל:
ובא׳ אומר הריעו כו׳. ויהיו הברכות תקיעה לפני התרועה ותקיעה לאחר התרועה כמו בר״ה דפשוטה לפניה ולאחריה ותרועה באמצע כי התקיעה היא מורה על הרחמים והתרועה על מדת הדין והשבר שיהיה לו מדת הרחמים מב׳ צדדים:
וחזן הכנסת אומר: ״הריעו בני אהרן הריעו״. ואומר: ״מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה״, והם מריעין ותוקעין ומריעין, וכן עושים בכל ברכה וברכה. באחת הוא אומר ״תקעו״, ובאחת הוא אומר ״הריעו״, עד שיגמור את הברכות כולן. וכך הנהיג ר׳ חלפתא בציפורי ור׳ חנניה בן תרדיון בסיכני. וכשבא הדבר אצל החכמים אמרו: לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית.
And the sexton says: Blast, sons of Aaron, blast. And he recites: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. And they blow, and blast, and blow. And similarly, for each and every blessing: After one he says: Blow, and after the next one he says: Blast, until he concludes all of them. And this was the custom Rabbi Ḥalafta established in Tzippori, and Rabbi Ḥananya ben Teradyon in Sikhni. And when this matter came before the Sages, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate and on the Temple Mount.
מיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת כּוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי אַדָּא דְּמִן יָפוֹ מַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת

§ The mishna taught: Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Instead, he recited verses dealing with famine and suffering. Rabbi Adda from Jaffa said: What is Rabbi Yehuda’s reason? Rabbi Yehuda maintains that one recites Remembrances and Shofarot
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולפי דרכנו למדנו במה שאמר ר׳ יהודה שאין זכרונות ושופרות אלא בר״ה וביום הכפורים ובשעת מלחמה ולא נחלקו חכמים עליו אלא לגשמים הא בשעת מלחמה כלם מודים למדנו בבירור שבכל מיני צרות אומרים כ״ד ברכות וכמו שכתבנו בפרק א׳ בשמועת אין תענית צבור בבבל אלא שבשאר צרות מיהא משנין מה שבהם מענין גשמים לענין אותה צרה והוא הדין שנאמרות בכל מקום שאין כ״ד ברכות מדין תענית צבור וכן שאמרו במפולת ובגולה מתריעים מיד ואין התרעה אלא בו׳ ברכות ואף בתלמוד המערב אמרו בפרק אין עומדין בנינוה צרכון למעבד תעניתא בתר פסחא אתו שאלוה לר׳ מונא אמר להו צאו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבע של תפלה והיכן אומרה בשש שהוא מוסיף ר״ל שכוללה בברכת גאלה כמו שכתבנו למעלה ולא שיעשנה ברכה בפני עצמה ושאלו בה עד כדון צבור שיש להם שש יחיד היכן אומרה בשומע תפלה וודאי מעשה זה לא בארץ היה שבארץ ישראל אין מתענין לגשמים אחר הפסח ועוד שהרי בננוה היה וכמו שהוזכר המעשה בתלמוד שלנו בפרק א׳ וכן ראיה לדעתם מעשה בר׳ אליעזר שירד לפני התיבה אמר כ״ד ברכות ולא נענה ירד אחריו ר׳ עקיבא אמר אבינו מלכנו ונענה והרי ר׳ אליעזר אחר חורבן היה ואע״פ שבפסחים פרק מנהג (פסחים נ״ד:) אמרו ט׳ באב אינו כתענית צבור לענין כ״ד ברכות לא תענית צבור דוקא אלא כל תענית הנגזר לשאר צרות המתחדשות שהרי אין תענית צבור בחוצה לארץ אא״כ קבלוהו בפי׳ כמו שהתבאר ואלמא כ״ד ברכות אף בחוצה לארץ הם ואף בדברי הגאונים מצינו סדור בכל אלו הענינים ושהיו נוהגים אותן בישיבות אלא שמשנין את הסדר זה בכה וזה בכה:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו בביאורה:
המשנה השלישית שלש תעניות ראשונות וכו׳ כונת המשנה לבאר שאע״פ שתעניות ראשונות לא הוטל חיובם על הכל אלא שנפטרו מהם קצת מתוך שהם עסוקים בגדולה הימנה באלו הז׳ מתענים כלם והוא שאמר אנשי משמר וכו׳ ממה שצריך שתדע הוא שבית דינו של דוד ושמואל כדי לסלק מריבת הכהנים מזה לזה חלקו הכהנים לכ״ד משמרות משמרה בכל שבוע ומתחילים בני משמרה ראשונה בראש ניסן והוא משמרת יהויריב וכן כלם זו אחר זו כמו ששנויות בדברי הימים וכשכלו כ״ד שבוע חוזרות חלילה ובני משמרה שבכל שבוע חולקים עצמן לז׳ בתי אבות בית אב לכל יום וכל בני המשמרה של אותה שבוע נקראים אנשי משמר ובית אב המזומן לעבודת היום נקראים אנשי בית אב והקלו באנשי בית אב שיום שלהם בשני ובחמשי לענין תענית מפני טורח עבודה וכן הקלו במקצת בכל בני משמרה ואע״פ שאין יום קבוע להם ביום התענית ואין טורח עבודה מוטל עליהם היום מצד שאם רבו עבודות לאנשי בית אב היו מסתייעים באנשי משמרתם וצריך שימצאו אותם מוכנים בכל עת שיצטרכו להם ולא ימצאו אותם חלושים ובצד שלא יהו יכולים לסייעם ומ״מ אין מקילים בהם בכל מה שאנו מקילים באנשי בית אב שאין הטורח שלהם מצוי ואלו ואלו מקילים ומחמירים בהם כפי חומר התענית או קולו והוא שאמרו במשנה שלש ראשונות אנשי משמר וכו׳ וחכמים אומרים ראשונות אלו ואלו לא היו מתענים שניות אנשי משמר מתענים קצת היום ואין משלימים ואנשי בית אב אין מתענים כלל אחרונות אנשי משמר מתענים ומשלימים ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
ב שנינו במשנה: ר׳ יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר פסוקים העוסקים בענין הבצורת והרעב. אמר רב אדא דמן יפו: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יהודה — לפי שאין אומרים זכרונות ושופרות
§ The mishna taught: Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Instead, he recited verses dealing with famine and suffering. Rabbi Adda from Jaffa said: What is Rabbi Yehuda’s reason? Rabbi Yehuda maintains that one recites Remembrances and Shofarot
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית טז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית טז:, ר׳ חננאל תענית טז:, מיוחס לר׳ גרשום תענית טז:, הערוך על סדר הש"ס תענית טז:, מיוחס לרש"י תענית טז:, תוספות תענית טז:, ר׳ יהודה אלמדארי תענית טז: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי תענית טז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות תענית טז:, מהרש"א חידושי אגדות תענית טז:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית טז:

Taanit 16b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 16b, R. Chananel Taanit 16b, Attributed to R. Gershom Taanit 16b, Collected from HeArukh Taanit 16b, Attributed to Rashi Taanit 16b, Tosafot Taanit 16b, R. Yehuda Almadari Taanit 16b, Meiri Taanit 16b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 16b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 16b, Steinsaltz Commentary Taanit 16b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144