×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא ור׳וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כּוּלָּהּ וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים ותקעו מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer amen after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית טו ע״ב-טז ע״א} גמ׳ תאנא1 שלוש ראשונות ושניות נכנסין לבית הכנסת ומתפללין כדרך שמתפללין כל-השנה כולה בשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה2 של-עיר ונותנין אפר3 על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש [אב4] בית דין וכל5 אחד ואחד נוטל ונותן בראשו ר׳ נתן אומר אפר מקלה היו מביאין: פיס׳ ובראש הנשיא ובראש אב בית דין והדר כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו6 והתניא ר׳ אומר7 בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה8 מתחילין מן הקטן הא נמי חשיבותא היא לדידיה9 דאמרינן ליה את חשיבת למיבעי עלן רחמי:
וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו: נשיא ואב בית דין נמי10 נישקלו11 אינהו וניתבו12 ברישיהו מאי שנא דשקיל איניש אחרינא ומנח להו13 אמר ר׳ אדה14 דמן קסרי לפי שאינו דומה המתביש15 מעצמו למתבייש מאחרים היכא מנח ליה אמר ר׳ יצחק במקום תפילין שנ׳ {ישעיהו סא:ג} לשום לאבילי ציון לתת להם16 פאר תחת אפר וג׳17: למה יוצאין18 לרחוב אמר ר׳ חייה בר אבה19 לומר צעקנו בצנעה ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהיסיא ריש לקיש אמר גלינו וגלותינו20 מכפרת עונינו21 מאי ביניהו22 דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא23: למה מוציאין את התיבה לרחובה24 של-עיר אמר ר׳ יהושע בן לוי25 כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעונינו: למה26 מתכסין בסקין אמר ר׳ חייה [בר אבא27] לומר הרי אנו חשובין כבהמה לפניך28: למה29 נותנין אפר מקלה על גבי ספר תורה אמר ר׳ יהודה30 בר31 פזי כלומר {תהלים צא:טו} עמו אנכי בצרה: למה32 נותנין אפר בראש כל-אחד ואחד פליגי בה ר׳ לוי בר לחמא33 ור׳ חמא ביר׳ חנינה חד אמר הרי אנו חשובין לפניך34 כעפר35 וחד אמר כדי שיזכור אפרו של-יצחק וירחם עלינו.⁠36 ולמה יוצאין לבית הקברות פליגי בה ר׳ לוי [בר לחמא37] ור׳ [חמא בר38] חנינה חד אמר39 הרי אנו חשובין לפניך כמתים וחד אמר כדי שיבקשו מתים40 עלינו רחמים41 מאי בינייהו איכא בינייהו קברי גויים42:
והזקן שבהן אומר לפניהן דברי כיבושין: תנו רבנן אם יש שם זקן חכם43 אומר זקן חכם44 אין שם זקן45 חכם אומר חכם46 אין שם לא זקן ולא חכם אומר אדם של-צורה47 אחינו לא שק ולא תענית גורמין48 אלא תשובה ומעשים טובים גורמין49 שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהן וירא האלהים50 את שקם ואת תעניתם [אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה]⁠51 {יונה ג:ח} ומן החמס אשר בכפיהם
מאי ומן החמס אשר בכפיהם52 אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו53 בבירה [קעקע] כל הבירה כולה54 [והחזיר]⁠55 מריש56 לבעליו: תנו רבנן אדם שיש בידו57 עבירה ומתודה ואינו חוזר58 בה59 למה הוא דומה לאדם שתופש60 שרץ בידו61 שאפילו טובל62 בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו מיד63 עלתה לו טבילה שנ׳ {משלי כח:יג} ומודה ועוזב ירוחם ואומר {איכה ג:מא} נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים64:
{משנה תענית ב:ט} מתני׳ אין גוזרין תענית [על הציבור]⁠65 כתחלה66 בחמישי שלא להפקיע את השערים67 אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני ושלוש שניות68 חמישי ושני וחמישי ר׳ יוסי אומר כשם שאין הראשונות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות: אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים ובחנוכה ופורים69 ואם התחילו אין מפסיקין דברי רבן גמליאל אמ׳ ר׳ מאיר70 אע״פ שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין וכן תשעה71 באב שחל להיות בערב שבת72:
1. תאנא: גג, כ״י נ, רא״ה, דפוסים: ״תניא״.
2. לרחובה: כ״י נ: ״ברחובה״, כבמשנה שם.
3. אפר: גי, גכב, רא״ה: ״אפר מקלה״, כבמשנה.
4. אב: חסר בכ״י א, גכב לפני הגהה.
5. וכל: גי, גכב: ״והדר כל״.
6. ר׳ נתן...בראשו: גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א, גי, גיג, גכב, שמא מחמת הדומות. ברמב״ם משנ״ת הל׳ תעניות (ד:א) כדברי ר׳ נתן. אינו בר״ח.
7. ר׳ אומר: חסר ב-גי.
8. ובקלקלה: גי, גכב: ״ובקללה״, וכן בר״ח. ראה ברכות סא ע״א.
9. היא לדידיה: כ״י קרפנטרץ: ״הוא ליה״, כבר״ח.
10. נמי: חסר ב-גכב, כ״י קרפנטרץ.
11. נישקלו: כ״י קרפנטרץ: ״נישקלי״. דפוסים: לישקלו.
12. וניתבו: גכב: ״ויהבו״.
13. להו: גכב: ״לה״. כ״י נ: ״עליהו״.
14. אדה: גיג: ״זירא״. גה, כ״י נ, רא״ה: ״אבא״.
15. המתביש: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״מתבייש״.
16. לאבילי...להם: חסר בכ״י קרפנטרץ.
17. וג׳: גיג ממשיך: ״שמן ששון״. גה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים עד: ״אפר״, וכן בר״ח. גכב עד: ״לתת וג׳⁠ ⁠״.
18. למה יוצאין: כ״י נ: ״ולמה מוציאין״. רא״ה ׳למה יוצאין׳.
19. חייה בר אבא: גיג: ״יצחק״.
20. וגלותינו: כ״י קרפנטרץ: ״גלותינו״.
21. עונינו: גיג: ״עונותינו״, כבר״ח. גה, גיד, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים: ״עלינו״, כגירסת רש״י.
22. כ״י נ מוסיף: ״איכא ביניהו״.
23. לבי כנישתא: חסר בכ״י נ.
24. לרחובה: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״ברחובה״.
25. בן לוי: וכן בר״ח. חסר ב-גה, גכב, כ״י קרפנטרץ, רא״ה.
26. למה: גכב: ״ולמה״.
27. בר אבא: גה, גיג, גיד, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים.
28. כבהמה לפניך: ר״ח רק: ״כבהמה״. גיג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״לפניך כבהמה״.
29. למה: כ״י נ: ״ולמה״.
30. יהודה: גכב: ״חייא״. כ״י נ: ״שמעון״.
31. ר׳ יהודה בר: גה, גיג, כ״י קרפנטרץ, כ״י נ: ״בן״.
32. למה: גיד, גכב, כ״י נ: ״ולמה״.
33. לחמא: גכב: ״חמא״.
34. לפניך: חסר ב-גכב, וכן חסר בר״ח.
35. כעפר: גיג: ״כמתים״.
36. נוסף בדפוסים: מאי בינייהו איכא בינייהו עפר סתם. אינו בר״ח.
37. בר לחמא: גה, גיג, גיד, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים. גכב: ״בר חמא״. חסר בכ״י א.
38. חמא בר: גה, גיג, גיד, גכב, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים. חסר בכ״י א.
39. הרי אנו חשובין לפניך כעפר...אמר: חסר בכ״י נ, כנראה מחמת הדומות.
40. מתים: חסר ב-גכב. כ״י נ, רא״ה: ״המתים״.
41. עלינו רחמים: וכן בר״ח. גה, גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה דפוסים: ״רחמים עלינו״.
42. דפוסים מוסיף: מאי בינייהו איכא בינייהו קברי גויים. אינו בר״ח.
43. חכם: דפוס קושטא: וחכם.
44. זקן חכם: חסר בכ״י נ. גכב רק: ״זקן״.
45. אין שם זקן: גכב: ״לא״.
46. חכם: כ״י נ: ״זקן, אם אין שם זקן אומ׳ חכם״. גכב: ״חכם ולא זקן״.
47. כ״י קרפנטרץ מוסיף: ״ואומ׳⁠ ⁠״.
48. גורמין: כ״י נ: ״גורמין לנו״.
49. גורמין: חסר בכ״י קרפנטרץ.
50. וירא האלהים: חסר בכ״י קרפנטרץ. גכב, כ״י נ: ״וירא אלהים״, ראה במשנה.
51. אלא...הרעה: כ״י נ, ר״ח. גטו ממשיך: ״וג׳⁠ ⁠״. כ״י א, כ״י קרפנטרץ עד: ״תעניתם וכול׳⁠ ⁠״. גה, גכב, דפוסים עד: ״אלא את מעשיהם כול׳⁠ ⁠״.
52. מאי...בכפיהם: חסר ב-גה, גטו, גכב, רא״ה. וכן חסר בר״ח (שם אין: ״ומן החמס אשר בכפיהם״. ודרשת שמואל מוסבת על ״דרכם הרעה״(.
53. ובנאו: דפוסים: ובנאה.
54. כולה: חסר ב-גכב.
55. קעקע, והחזיר: גג, גה, גטו, גכב, רא״ה. כ״י א: ״יקעקע, ויחזיר״. כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״מקעקע, ומחזיר״, וכן בר״ח, ערוך. כ״י נ: ״מקעקע, והיה מחזיר״.
56. מריש: כ״י קרפנטרץ: ״המריש״.
57. בידו: כ״י נ: ״בו״.
58. ואינו חוזר: גכב, רא״ה, דפוס קושטא: ״וחוזר״.
59. בה: גה, כ״י קרפנטרץ: ״בו״, וכן ר״ח.
60. שתופש: גג, כ״י נ, רא״ה: ״שתפס״. וכן כ״י א במקביל ביומא שם, ואף כאן לפני הגהת המנקד: ״שתפש״.
61. שתופש שרץ בידו: דפוסים: שתופס בידו שרץ, כבר״ח: ״שיש בידו שרץ״.
62. טובל: כ״י נ, דפוסים: ״טבל״.
63. מיד: חסר ב-גג, כ״י קרפנטרץ כפי שחסר בר״ח.
64. אל אל בשמים: חסר ב-גה, כ״י קרפנטרץ. וכן חסר ברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ב:ג). כ״י נ: ״והדר אל אל בשמים״. גג מוסיף: ״וג׳⁠ ⁠״. המאמר ״תנו רבנן״ עד כאן מובא גם ברי״ף יומא (ה ע״ב).
65. [על הציבור]: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״ציבור״. חסר בר״ח.
66. כתחלה: כ״י נ: ״כתחלת״. דפוסים: בתחלה.
67. את השערים: כ״י קרפנטרץ: ״שערים״.
68. ושלוש שניות: רא״ה, דפוסים: ושלשה השניות. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״ושלש תעניות״.
69. ובחנוכה ופורים: כ״י נ, דפוסים: ״בחנוכה ובפורים״.
70. אמ׳ ר׳ מאיר: דפוסים: ר׳ מאיר אומר.
71. תשעה: דפוסים: בט׳, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
72. בערב שבת: וכן ר״ח. כ״י נ: ״בשבת״.
1בימי רבי חלפתא בצפורי – אביו של רבי יוסי דאמרינן בסנהדרין (דף לב:) אחר רבי יוסי בצפורי [אחר רבי חנניא בן תרדיון] בסיכני.
וגומר כל הברכה – כל אותה ברכה עצמה.
ה״ג: ולא ענו אחריו אמן תקעו בני אהרן תקעו – חזן הכנסת אומר להן על כל ברכה וברכה והוא השמש ולא שליח צבור.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ט״ו.
1מעשה בימי ר׳ חלפתא ובימי ר׳ חנניה בן תרדיון שירד אחד לפני התיבה ואמר כל הברכה כלה וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה הריעו בני אהרן הריעו, מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי המזרח בהר הבית – ראיתי למפרש אחד שפירש שזה השינוי עשה ר׳ חלפתא שלאחר הברכה אמר מי שענה כול׳ ואמרו לו חכמים לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח במקדש, אבל בגבולין אומרין העניות קודם הברכות כדאמרינן לעיל. ואינו נראה לי פתרון זה דמה טעם יש בזה השינוי שבירושלם אומרים הברכות קודם לעניות ובגבולין אומרים העניות קודם לברכות מילתא בלא טעמא היא.
ונראה לי שאף על פי שבר׳ חלפתא מקדים הברכות לעניות לאו דוקא. אלא הכין פירושה: אמר כל הברכה וענו אמן ואחר כן היו תוקעין וגם היה אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה.⁠2 ומיהו קודם הברכה כדכת׳ לעיל ולעולם השינוי לא היה אלא שהיו תוקעין בשופרות כדפרישית בראש השנה בפרק ראוהו בית דין במהדורה תינינא.
אי נמי יש לומר מפני שהיו תוקעין כדי שלא תהא התקיעה בכדי היו אומרים העניות אחר התקיעות ומפני זה שינה ר׳ חלפתא הסדר. ומיהו חכמים שתפשוהו על התקיעות תפשוהו כדתניא בפרק ראוהו בית דין שלא היו תקיעות בגבולין. ומאי דאמרן בפירקין דלעיל (בבלי תענית י״ד.) במה מתריעין רב יהודה אמר בשופרות נראה לי דבירושלם קאמר אבל בגבולין בחצוצרות כדמפרש התם בבריתא.
סליק פרקא.
1. קטע זה מופיע בכ״י ששון 557, ניו יורק 6501 לאחר הביאור לדף ט״ז. ״מאי הר המוריה״.
2. כן בכ״י ניו יורק 6501. בכ״י ששון 557 חסר: ״בהר המוריה״.
בימי ר׳ חלפתא ור׳ חנניא בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את הברכה כולה, ולא ענו אחריו העם אמן. ואמר שמש בית הכנסת: תקעו הכהנים! ותקעו. ואז אמר: ״מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה״, ואמר: הריעו בני אהרן! — הריעו. ואז אמר: ״מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה״, וכן הלאה.
in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer amen after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: He Who answered Abraham on Mount Moriah, He will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: He Who answered our forefathers by the Red Sea, He will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָמְרוּ לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְּשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבַּיִת.

And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא היינו נוהגין – שלא לענות אמן.
אלא בשער מזרח ובהר הבית – כלומר בזמן שבית המקדש קיים כשמתפללין בהר הבית נכנסין בדרך שער המזרח לפי שלא היו עונין אמן במקדש כדאמרינן בגמרא (דף טז:) ואין לומר לא היו נוהגין כן לתקוע אלא במקדש דודאי תוקעין בגבולים כדמוכח בכולה הך מסכת ומסכת ראש השנה (דף כו: כז.).
וכשבא הדבר אצל חכמים, מה שעשו ר׳ חלפתא ור׳ חנניא, אמרו: לא היינו נוהגין כן לעשות באופן זה שלא לענות אמן אחר הברכה, אלא בשער מזרח של בית המקדש ובהר הבית, אבל אין עושים טכס זה בכל פרטיו אלא במקדש ולא מחוצה לו.
And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל שָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

§ On the first three fasts, the members of the priestly watch, who are in charge of the Temple service that week, fast but do not complete their fast. And the members of the patrilineal family, who perform the Temple service on that particular day, did not fast at all. On the second set of three fast days, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fasts. On the final seven fasts, both groups fast and complete the fasts. This is the statement of Rabbi Yehoshua.
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אנש
אנשאאנשי משמר ואנשי בית אב (תענית טו:) פירוש כהנים נחלקים לכ״ד חלקים וכן הלוים וכן ישראל ויודעין היו הכהנים והלוים וישראל שבכל משמר ומשמר הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר שאינן יכולין לעלות לירושלים מתקבצין בעריהן וקורין בענין הקרבנות ובענין מעשה בראשית ובטלין ממלאכה כל אותה שבת וישראל שבמשמר נקראין אנשי משמר בשביל שעומדין בתפלה ומתענין ד׳ תעניות בשבת כמפורש בגמ׳ דעל כל משמר ומשמר (תענית כז:) אנשי בית אב נקראין אותן שעובדים באותו יום שמגיעין אנשי משמר נקראין אותם שעובדים באותו שבוע ובין אנשי משמר ובין אנשי בית אב אסורין להתענות:
א. [מענש.]
אנשי משמר – של אותה שבת.
ולא משלימין – שעדיין אינן חמורין כל כך ובגמרא (דף יז.) מפרש שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב שהיו עובדין אותו היום ובאים הן לסייעם ואם היו מתענים לא היה להם כח לעמוד בעבודה.
אנשי בית אב – המשמרה מתחלקת לשבעה בתי אבות כנגד שבעת ימי השבוע בית אב ליום.
גרס׳ רבי׳ אלפסי ז״ל וכן הוא במשניות מדוייקות ובספרים ישינים מעשה בימי רבי חלפת׳ בצפורי ובימי רבי תנינא בן תרדיון שעבר א׳ לפני התיבה ואמר כל הברכות כלן וענו אחריו אמן תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו׳ הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו. וכן בכל ברכה וברכה וכשבא דבר לפני חכמים אמרו לא היו נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובה׳ הבית ובפי׳ טענתם של רבי חלפתא ורבי חנינא נתחבטו הראשונים ז״ל יש מרבותי׳ ז״ל בעלי התוספות שפירש שטעותם שהיו תוקעי׳ על סדר הברכות ואמרו חכמים שבגבולים אומרי׳ הברכות בלא התרעות ומה שאמרו בר״ה שיש חצוצרות בגבולים בתעניות זהו שתוקעים בחצוצרות אחר שמשלימין כל הכ״ד ברכות וכן נראה דעת הרמב״ם ז״ל שאין התרעות על סדר הברכות בגבולין אלא אחר שגמרו כל התפלה ויש מסייעי׳ פי׳ זה לפי שבמשנתינו לא הזכירו שום התרעה בסדר הברכו׳ וזה אינו נכון כלל שהרי בברייתא פירש התרעות על סדר ברכות בגבולין ואחר כך פירש אותן שבמקדש ולא חלקו ביניהם אלא בחותם הברכות ועניית אמן כי בגבולין חותמי׳ כדרכן ועוני׳ אחריה׳ אמן במקדש חותמים ברוך י״י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם גואל ישראל וכן בכלם ועונים אחריהם במקומן אמן בשכמל״ו. ומה שלא הזכיר התנא במשנה תרועות על סדר ברכות לפי שהתנא מקצר וסמך על מה ששנה בשלהי פרקא דלעיל שבאלו מתריעין ומאי דלא פריש במתני׳ פריש בברייתא. ורש״י ז״ל דחק עצמו לומר כי טעותם היה שלא היו עוני׳ אמן אחר כל ברכה אלא שהיו אומרי׳ בשכמל״ו כדרך שעושי׳ במקדש וגרס׳ במשנתי׳ ולא ענו אחריו אמן וזה אינו נכון חדא דבנוסחי עתיקי וענו אחריו אמן גרסי׳ עד שבא רש״י ז״ל ומחק והגיה ועוד היאך אפשר לומר כי חכמים גדולים כר׳ חלפתא ור׳ חנינא בן תרדיון יטעו טעות גדולה כזו כי אף על פי שהיו במקדש בימי התעני׳ וראו שעשו כך לא היה להם לעשות כן בגבולים שדבר ידוע היא כי במקדש כל השנה היו נוהגים לעשות כן כי לפי שאומרים את השם בכתבו יש להם לענות בשכמל״ו אבל בגבולי׳ שאינו נאמר אלא בכינויו עונין אמן ואין הפרש כזה בין תעניות לשאר ימים ואחרים פירשו שטעותם היה כי כמו שראו במקדש שהיו תוקעים בשופר וחצוצרות בתעניות הנהיגו הם כך בגבולין לתקוע בשופר וחצוצרות וכשבא דבר לפני חכמים אמרו שאין זה אלא במקדש אבל בגבולי׳ מקום שיש שופר אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות אין שופר והפי׳ הזה יותר נכון ורבי׳ הגדול כן כתב שטעו בשתים שלא ענו אמן ושטעו בשופר וחצוצרות כמו שראו במקדש אבל עדיין אינו מחוור כי היה להם לחכמים לומר אין עושים כן אלא בשערי מזרח דהא מקרא נפקא להו התם במסכת ר״ה דכתיב בחצוצרו׳ וקול שופר הריעו לפני המלך יי׳ המלך יי׳ הוא דאיכא חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא וגם אינו נראה שיהו טועי׳ בדרשא דהאי קרא ואמאי נקט לישנא לא היו נוהגים כן ולא׳ מרבותי שמעתי אומר כי טעותם היתה בזה כי במקדש לא היו אומר בחתימ׳ כל ברכה וברכה מז׳ ברכות מי שענה לאחר שאומר חותמ׳ ברוך יי׳ אלהי ישראל כו׳ ועונים העם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
א בענין תעניות הציבור נאמר: שלש תעניות הראשונות אנשי משמר של הכהנים, אותם המשמשים במקדש באותו שבוע שהיו בו התעניות מתענין, אבל לא משלימין את תעניתם. ואנשי בית אב שצריכים לעבוד עבודת הקודש באותו יום לא היו מתענין כלל. אם היה זה יום צום בשלש תעניות שניות, אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין. ואילו בשבע תעניות אחרונות — אלו ואלו מתענין ומשלימין, אלו דברי ר׳ יהושע.
§ On the first three fasts, the members of the priestly watch, who are in charge of the Temple service that week, fast but do not complete their fast. And the members of the patrilineal family, who perform the Temple service on that particular day, did not fast at all. On the second set of three fast days, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fasts. On the final seven fasts, both groups fast and complete the fasts. This is the statement of Rabbi Yehoshua.
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בשָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל גשָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל דשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין.

And the Rabbis say: On the first three fasts, the members of both groups do not fast at all. On the second three fast days, the members of the priestly watch fast and do not complete their fast, and the members of the patrilineal family do not fast at all. On the final seven, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fast.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחכמים אומרים: שלש תעניות הראשונות — אלו ואלו גם אנשי משמר וגם אנשי בית אב לא היו מתענין כלל, שלש שניות — אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל. שבע אחרונות — אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין.
And the Rabbis say: On the first three fasts, the members of both groups do not fast at all. On the second three fast days, the members of the priestly watch fast and do not complete their fast, and the members of the patrilineal family do not fast at all. On the final seven, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fast.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) האַנְשֵׁי מִשְׁמָר מוּתָּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת אֲבָל לֹא בַּיָּמִים ווְאַנְשֵׁי בֵּית אָב לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה זאַנְשֵׁי מִשְׁמָר חוְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס וּבַחֲמִישִׁי מוּתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

The mishna mentions another difference between the members of the priestly watch and the patrilineal family: The members of the priestly watch were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, as they might be called upon to assist in the Temple service, which may not be performed after drinking wine. And the members of the patrilineal family, who performed the Temple service, were not permitted to drink wine, neither at night nor during the day, as their tasks were performed at night as well. It is prohibited for both the members of the priestly watch and the members of the non-priestly watch to cut their hair or launder their garments throughout the week, but on Thursday it is permitted for them to cut their hair and launder their clothes in deference to Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אנשי [מעמד] – אחד כהנים ולוים וישראלים הקבועים ועומדין ומתפללין על קרבן אחיהם שיקבל לרצון ועומדים לשם בשעת עבודה דהיאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וכולהו מפרש בפרק אחרון (דף כו.).
מותרין לשתות יין – לאו גבי תענית איתמר אלא אגב דמיירי בבני משמר מייתי לה.
בלילות – אין לחוש שמא תכבד העבודה שהרי ראו מבערב שפסקו הקרבנות ולא כבדה העבודה שיביאו רוב קרבנות ולא יספיקו בני בית אב של אותו היום וצריכין אלו לסייען והרי אינן ראויין לעבודה משום שכרות.
אנשי בית אב אסורין בין ביום ובין בלילה – לפי שהיו מעלין כל הלילה אברים ופדרים שפקעו מעל המזבח א״נ לא גמרו ביום גומרים בלילה אבל אנשי משמר אינן צריכין לסייע בלילה להפך במזלג דבית אב יכול להספיק לבד היפוך המערכה.
אסורים לספר ולכבס – משנכנסו למשמרתם כל אותה שבת אלא מסתפרין קודם לכן וטעמא מפרש בגמרא.
ובחמישי – של משמרתן מותרים דרך רוב בני אדם להסתפר בחמישי ולא בערב שבת מפני הטורח.
כיון שהזכרנו את מנהגם של אנשי משמר בזמן הבית מעירים על הבדל נוסף ביניהם: אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, ואנשי בית אב שעובדים בו ביום, אינם שותים יין לא ביום ולא בלילה (שבו מקריבים את האימורים), שהרי אסור לכהנים לעבוד כשהם שתויי יין. ועוד הלכה כללית: אנשי משמר ואנשי מעמד שהם הישראלים שהיו מצטרפים לכל משמר כהנים ובאותו שבוע היו עוסקים בדברי תפילה ותחינה אסורין מלספר ומלכבס כל אותו שבוע של משמרם, וביום החמישי מותרין, מפני כבוד השבת.
The mishna mentions another difference between the members of the priestly watch and the patrilineal family: The members of the priestly watch were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, as they might be called upon to assist in the Temple service, which may not be performed after drinking wine. And the members of the patrilineal family, who performed the Temple service, were not permitted to drink wine, neither at night nor during the day, as their tasks were performed at night as well. It is prohibited for both the members of the priestly watch and the members of the non-priestly watch to cut their hair or launder their garments throughout the week, but on Thursday it is permitted for them to cut their hair and launder their clothes in deference to Shabbat.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כׇּל הַכָּתוּב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית דְּלָא לְמִסְפַּד לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר.

§ The mishna returns to the issue of fasting: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to eulogize on the day before, but it is permitted to do so on the following day. Rabbi Yosei says: It is prohibited to eulogize both on the day before and on the following day.
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ספד
ספדא(תענית טו:) כל הכתוב במגילת תענית די לא למיספד (יבמות עח:) אמר דוד שאול נפקו ליה י״ב חדש ולאו דרכיה למיספדיה (ברכות סב) כשם שנפרעין מן המת כך נפרעין מן הסופדנין ומן העונה אחריהן פי׳ כשם שנפרעין מן המת אם הוא חוטא כך נפרעין מן הסופדנין שאומרים עליו שהיא צדיק:
א. [קלאגען.]
כל הכתוב במגילת תענית דלא למיספד – דאית יומיא דלא להתענאה ומקצתהון דחמירי טפי דלא למיספד ואותן שהן חמורים ואסורים בהספד לפניו אסור בהספד דילמא אתי למיעבד ביו״ט גופיה.
ולאחריו מותר – דכיון שעבר יום לא חיישינן ואותן שאינן חמורין ליאסר בהספד אלא דלא להתענאה בין לפניו כו׳.
וחזן הכנס׳ אומר תקעו ואומר ש״צ מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתם היום הזה ותוקעי׳ וכן בכל ברכה וברכה אבל בגבולים אין עושים כן אלא כסדר משנתינו כי קודם חתימ׳ כל ברכה אומר מי שענה וחותם בה ועונים אמן ואומר חזן הכנס׳ תקעו ותוקעים כי סדר משנתי׳ בגבולי׳ היא וטעם ההפרש הזה שבין מקדש לגבולים לפי שאנו צריכין ביום זה להעלות זכרונם לפני הש׳ ברוך הוא לרצון לנו ולפי׳ צריך בתקיעות בתפלות תענית שהוא מי שענה שמזכירין בה זכות האבות להעלות זכרונם לפני הש׳ ב״ה לרצון לנו ולפי׳ צריך שיהו התקיעה סמוכו׳ לתפלה זו ואלו במקדש כיון שעונים על כל ברכה בשכמל״ו שהוא ברכה בפני עצמה כמו שאמר על כל ברכה תן לו תהלה אלו היה אומר מתחלה מי שענה קודם חתימת הברכה ותוקעי׳ אחר בש״כ היה נראה כאלו התקיעה על ברכת בש״כ אבל בגבולים שעונים אמן שתוקעים אחר עניית אמן הרי התקיעות סמוכו׳ למי שענה שאין הבדל ברכה אחרת ביניהם ורבי חלפתא ורבי חנינא אירע להם שהיו במקדש וראו הסדר ההוא והנהיגו כן במקומתם וכשבא דבר לפני חכמים אמרו שאין נוהגים כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית והשתא אתי שפיר כפשטה לישנ׳ דמתני׳ מעשה בימי ר׳ חלפתא ורבי חנינא שעבר א׳ לפני התיבה וגמר את כל ברכה וענו אחריו אמן תקעו הכהני׳ תקעו מי שענה את אברהם אבינו כו׳ הרי מפו׳ כי אחר שגמר כל ברכה וענו אחריו אמן אמר חזן הכנס׳ תקעו הכהני׳ תקעו ובעוד שהתוקעים מזמנים עצמן לתקיעה ש״צ או׳ מי שענה ותוקעים וכן תמצא מפו׳ בברייתא כדברי רבי יהוד׳ ההפרש הזה שבין גבולים למקדש ואחר סדר זה של מקדש אמרי׳ בסופ׳ וכן הנהיג ר׳ חלפתא בצפורי וזה לשון הגון אלא שאני מוסיף ואו׳ כי אף במקדש היו אומר מי שענה כי מי שענה חותם הברכו׳ הוא כדתנן ואומר חותמיהן מי שענ׳ כו׳ ואין אומר אותה בשום מקום בלא חותם זה אלא שאחר שענו בשכמל״ו ואומר חזן הכנסת תקעו אומר ש״צ פעם שנייה מי שענה בלא חתימה וכן הלשון מוכיח כדברי רבי יהודה ששנינו וחוזר ואומר מי שענה משמע שחוזר אותו פעם שנייה וכן בדברי הרמב״ם ז״ל.
ב ולענין תעניות בכלל: כל יום הכתוב במגלת תענית שנאמר בו ״דלא למספד״ [שלא לספוד] ביום זה — גם יום לפניו אסור בהספד, אולם ביום שלאחריומותר. ר׳ יוסי אומר: גם שלפניו וגם שלאחריו אסור.
§ The mishna returns to the issue of fasting: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to eulogize on the day before, but it is permitted to do so on the following day. Rabbi Yosei says: It is prohibited to eulogize both on the day before and on the following day.
קישוריםרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּלָא לְהִתְעַנָּאָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מוּתָּר ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְפָנָיו אָסוּר לְאַחֲרָיו מוּתָּר.

The mishna continues: With regard to those days concerning which it is written only not to fast, it is permitted to fast on the day before and on the following day. Rabbi Yosei says: Fasting the day before is prohibited, but on the following day it is permitted to fast.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו יום שנאמר בו רק ״דלא להתענאה״ — [שאסור להתענות בו], לפניו ולאחריו מותר. ואילו ר׳ יוסי אומר: לפניו — אסור, לאחריו — מותר.
The mishna continues: With regard to those days concerning which it is written only not to fast, it is permitted to fast on the day before and on the following day. Rabbi Yosei says: Fasting the day before is prohibited, but on the following day it is permitted to fast.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) טאֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִילָּה בַּחֲמִישִׁי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים אֶלָּא שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וְשָׁלֹשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יכְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת.

The mishna continues: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause an increase in prices. If the first of a series of fasts is on a Thursday, then on Friday everyone will come to purchase their food for after the fast and for Shabbat, which will allow the storeowners to take advantage of the crowds and raise their prices. Rather, the first set of three fasts is on a Monday, Thursday, and the following Monday, and the second set of three is on a Thursday, Monday, and the following Thursday. Rabbi Yosei says: Just as the first three fasts do not begin on Thursday, so too, neither the second set nor the last set starts on a Thursday. Instead, all the series of fasts begin on a Monday.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פקע
פקעא(תענית טו:) אין גוזרין תענית על הצבור לכתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים (מגילה יז:) ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ורע ודוד כי אמרה בפ׳ תשיעית אמרה (שבת קמו) ושל גרוגרת מתיר מפקיע וחותך (עבודה זרה כח) רבי יעקב חש בפיקעא פי׳ מלשון פקיעה והיא פיקא כלומר מקום שנבקע בתחתוניות של אדם פ״א בין טבעת לטבעת בגרגרת ונינח פיקא להדי פקעא פירוש יניח סדק של גרעינה נגר חברתה פיקעה עילאה מה שיש לו בחוץ תתאה מה שיש לו בפנים בן פקועה כבר פי׳ בערך בן:
א. [ברעכען, דריקען.]
שלא להפקיע את השערים – כשרואין בעלי חניות שקונין למוצאי יום חמישי שתי סעודות גדולות אחת לליל חמישי ואחת לשבת סבורים שבא רעב לעולם ומייקרים ומפקיעים השער אבל משהתחילו להתענות יודעין שאינו אלא מפני התענית.
מתני׳ ג׳ תעניות הראשונות אנשי משמר מתענים ולא משלימי׳ אנשי בית אב לא היו מתענים – פי׳ כי הכהנים היו חלוקים במשמרות בכל שבוע ושבוע וכל משמרה מתחלקת לז׳ בתי אבות כל א׳ מהם עובד יומו ואם תכבד העבודה על בית אב מדמי הקרבנות וכיוצא בו מסייעי׳ להם שאר הכהנים של אותה משמרה וחלוק בתי אבות אלו יש מהם קבועות ליום ידוע לעולם שזה עובד בשבת לעולם וזה עובד בא׳ בשבת לעולם כלם ויש שלא היו קבועם כ״כ אלא פעמים שזה שעובד בשבוע או בשבת עובד בשבוע אחרת ביום אחר ובתוספת׳ נראה כי היו הכהנים הרבה שלא נחלקו למשמרות אלא שהיו נטפלין עם כל משמר ומשמר להוסיף ולהגדיל על אישי המשמר לסייעם כפי מה שהיו צריכים להם ויש שמגדילים על כל בית אב ויש שלא היו מגדילים אלא משנה לשנה ועל כל זה שנינו אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות וכו׳ ואמרו בברייתא מפני מה אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבאו אנשי משמר ויסייעו אותם ומפני מה אמרו אנשי בית אב אין שותין יין לא ביום ולא בלילה מפני שהם עובדים.
מתני׳ כך היא הגרסא במשניות מדוייקות כל הכתוב במגל׳ תעני׳ דלא למספד לפניו אסור ולאחריו מותר וכל הכתוב דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר. ולפי גרסא זו על כרחנו יש לנו לומר כי איסור הספד חומר גדול הוא מאיסור התעני׳ כי יותר חלול לקדושת יום לנהוג בו ענוי מלנהוג בו הספד כי המתענה כל היום יותר מתענה מן הסופ׳ ולפי זה יש לנו לומר כי בכל הימים של מגלת תעניו׳ אפילו אותן שהן קלים אסרו בו תעני׳ לפי שהוא חלול גדול אבל לא אסרו הספד בכלם אלא באותן שהיו חמורים מאד ולפי׳ כל היום שכתב בו דלא למספד בהון הוא חמור וכן נראה ממה שאמרו במגלת תעני׳ אילין יומיא דלא להתענאה בהון ובמקצתהון דלא למספד בהון ופשוטן של דברים שכולן אסורין בתעני׳ ומקצתן בהספד שאם תאמר שמקצתן בהספד ומקצתן בתעני׳ לבדו בלא הספד כי ההספד חלול גדול מן התעני׳ כדברי ה״ר אפרים ז״ל לפי שהוא דבר פרהסיא יותר ופעמים שהוא אסור בהספד ומותר בתעני׳ והיום שכתוב בו דלא למספד הוא קל א״כ ריש ירחא דניסן שאמרו דלא למספד מותר הוא בתעני׳ ובש״ס אמרו על כ״ט באדר שעשאוהו כי״ט עצמו להאסר בשניהם מפני שמוטל בין שני ימי׳ טובים מה שאין כן בכל יום שלאחר י״ט שהוא מותר באחד מהם ואם י״ט עצמו של אחד בניסן אלא ב׳ אינו הספד בלבד שכתוב בו היאך יגרום לכ״ט באדר איסור בשניהם זה ודאי א״א אבל הנכון כמו שאמרנו כי הכתוב בו דלא למספד אף בתענית הוא אסור וקדושתו חמורה ומפני זה החמירו בו במשנתי׳ שאמרו לפניו אסור וכל שכתוב דלא להתענאה אינו אסור בהספד וקדושתו קלה ולפיכך הקלו בו במשנתי׳ ואמרו שאפי׳ לפניו מותר ואין לו לשמוע להפך גרס׳ משנתי׳ ולא להפך דברי רב אשי שאמר בש״ס כל שלאחריו בתעני׳ אסור בהספד מותר כמו שהגרס׳ בכל הספרים שלנו עד שמחק ה״ר אפרים ז״ל והגיה כל שלאחריו בהספד אסו׳ בתעני׳ מותר והאמת מורה דרכו ובש״ס אמרי׳ דרשב״ג פליג ואמר דבכלהו ימים טובים לפניהם ולאחריהם מותרים לגמרי ופסק שמואל הלכה כרשב״ג ורבי יוחנן פסק הלכה כרבי יוסי ואע״ג דבטלה מגלת תענית אצטריכו לה אי פסקא משום חנוכה ופורים דלא בטלה כלל ואם באנו לפסוק הלכה כרבי יוחנן וקשה עלינו תענית שאנו מתענין ביום שלפני פורים שא״א לנו לומר כדברי ה״ר אפריים ז״ל שיום לפנינו אינו אסור אלא בהספד אבל בתענית מותר דהא כתיבנא דהספד קל מתענית וא״א לאסור הספד ולהתיר תעני׳ אבל אנו נפסוק הלכה כשמואל כדברי הרב אלברצלוני ז״ל וכדכתיבנא בפ״ק.
מתני׳ אין גוזרים תענית על הצבור בתחלה בה׳ שלא להפקיע את השערי׳ היה נראה לכאורה שאין זה אלא בתעניות של גשמים כי כשרואים שגזרים תענית על הגשמים אז השער מתייקר אבל מדברי הרמב״ם ז״ל נרא׳ שהוא אפי׳ בשאר תעניו׳ וכן דעת רש״י ז״ל אלא שאין טעמי ברור שכתב לפי שרואי׳ אותן שקונין ביום ה׳ ב׳ סעודות הן א׳ לצורך הלילה וא׳ לצורך השבת והם אינן יודעי׳ שהוא תענית לפי שהיום התחיל לגזור וסבורי׳ שהמזונות הוא שנתמעטו ויבא להפקיע השערים. ויש שהקשה למה הפקיעו שערים בכך והלא בשאר הימים לוקחי׳ גם הם לחם לסעודה ואין מרבין בתענית אבל בבשר ויין שאין לחוש לפקעת שער שלהם כי המפקיעו משובח וממעט את התפלה ופי׳ הם הטעם מפני שבעלי חנויות לא ידעו בגזרת התענית ולא הבינו אלא כמנהגם לסעודה וכשהוסיפו לקנות בני אדם לסעודת תענית נמצאת שסעודת שבת חסירה. ואין זה מחוור עדיין דליטעמיהו נמי למה לא הכינו בעלי החנויות סעודה בליל התענית וי״ל לדברי רש״י ז״ל כי אף בלחם אדם מרבה לאכול מפני התענית ואין לוקחים סעודתן אלא בערב ולפי׳ מתוך שלוקחים לסעודת הערב לוקחים אף לסעודת שבת ביחד מה שאין כן בשאר ימים שאין לוקחי׳ סעודת שבת עד ע״ש ובזה השער מתייקר כשרואים בעלי חנויות שלוקחים בני אדם הרבה ביחד ואינן יודעים כי זה מפני התענית.
רבי יוסי אומרי כשם שאין הראשונות ונראה דהלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ואיני יודע טעם לדברי הרמב״ם ז״ל שפסק בחבורו כר׳ יוסי אין גוזרי׳ תעניות על הצבור בר״ח בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקים כך הגרס׳ במשניות ובנסחאות מדוייקות דלא גרסי׳ בהא בתחלה ובאידך הוא דגרסי׳ אין גוזרים תעניות בה׳ בתחלה לומר שגוזרים אותו להיותו שני אבל בר״ח בחנוכ׳ ובפורים אין גוזרים בו תענית כלל ואפי׳ להיות ב׳ או ג׳ אלא שאם גזרו תעניותי׳ סתם על הגשמים או על שאר צרות עד שיענו או עד זמן שהם צריכים לגשמים כפי ענין המקומות שרשאי׳ לעשות כן כמו שאנו עתידים לבאר והם לא קבעו זמן זה ולא עלה בדעתם שיפגע בהן ר״ח או חנוכה ופורים והתחילו להתענות ולא נענו עד שפגע בהם א׳ מימים אלו אין מפסיקים גזרתם שגזרו סתם אלא מתענות ומשלימי׳ בו שאף על פי שאין גזרתם כדאי לחול על ימים אלו של גזרת ראשונים בפרט חייל עלייהו בכולל דוגמת שבועה שחלה על שבתות וי״ט בכולל אלא דרב אחא בעי שיהא הכולל דבר נראה שהתחילו להתענו׳ בצר׳ ג׳ תעניות ורבי יוסי סבר דהויא התחלה אפי׳ ביום א׳ וי״מ אין גוזרים בתחלה לומר שאין עושים אותו תחלה אבל עושים אותו שני אפי׳ בתחלת גזרתך כגון שהיה ר״ח יום ה׳ יש לך לשאול א״כ היכי א״ר אחא לקמן דהתחלת ג׳ והלא אפי׳ לכתחלה גוזרים אותו שני וי״ל דלר׳ אחא אין גוזרין בתחילה לאו יום ראשון אלא שאין גוזרים אות׳ בענין שיהא נראה שהוא בתחלה והיינו בג׳ בתעניות הראשונות וכאלו שאינו.
אין גוזרין א׳ מג׳ ראשונות בר״ח ואם התחילו בשאר ימים בשלשה ראשונות אין מפסיקין וגוזרין האמצעיות בר״ח לפי שדחקתם הצרה יותר שר״ח וחנוכה ופורים איסור תעניתם מדבריה׳ הוא והם אמרו ור׳ יוסי סבר דהתחלת יום א׳ דכל שהיתה גזירת הראשון בלבד בשאר הימים שהתחילו להתענו׳ בו ולא עננו ולא עברה הצרה שוב אין מפסיקין וגזרי׳ שני או שאחריהם אף בר״ח ואף לפי שיטה זו אף לרבי יוסי אין לנו לגזור תענית בר״ח אחר שיתענו יום אחד ולא יענו ולא שנקבענו בתוך ב׳ וה׳ וב׳ שפגע בב׳ או בג׳ ראשי חדשים לחבירו שא״כ שיכולין לגזרו בב׳ או בג׳ בג׳ למאי אצטרי׳ למיתני סיפא דאם התחילו אין מפסיקין ברישא בלחוד סגיא א״נ לתני הכי וכיון שהתחילו אין מפסיקין אלא ודאי כדאמרן אבל יותר נראה בלשון הראשון מכיון ולא קתני בתחלה אלא בריש׳ דמתני׳ ודאי הא קמ״ל אלא שאין גוזרין לעולם ב״ד שום תענית בפי׳ בר״ח לא שנא בתחלה ולא שנא בסוף אלא שאם התחילו להתענות בתעניות שגזרו סתם על הגשמי׳ או בשאר צרות עד שיענו או שיעבור זמנם והרי נתחייבו בכך סתם מצד גזרת׳ ולא עלו על דעת ר״ח וחנוכה ופורים נתחייבו בנדרם. ושוב אין ר״ח מבטל גזרתם שהיתה בכולל ומוטב שתתקיים גזרה זו שהיא צריכה כיון שבאה מאליה בכולל ולא גזרנו לעקור הראשונה בפי׳ ובכוונה ולפי תעני׳ יחידים שאינה בגזרת ב״ד אלא מצד קבלתם אין בה כח לבטל גזרת חכמים שגזרתם קדמה לנדרו שאין נדר של תעני׳ נדרי איסר מלא מנדרי הקדש שהוא למצוה לענו׳ בצום נפשי לפני האל ית׳ לחזור בתשובה כמו שאנו עתידי׳ לבאר בס״ד. וכל שהוא בר״ח ובימים טובים של חכמים אינו דבר מצוה להתענו׳ בו ולפיכ׳ נראה לגמרי ופוסק בהם ואינו פורע אותו שאלו היה חייב לפרעו הא קיימא לן לוה אדם תעניתו ופורע ואפי׳ לתעני׳ שקבל ליום שהוא מסויים כדבעי׳ למימר קמן בס״ד. עוד נראה לומר ואפילו לגרסא ראשונה דלעולם כל שהתחילו להתענות שוב אין מפסיקי׳ אבל יש להם לב״ד לראו׳ שלא יגזרו תעניו׳ בזמן שיהא ר״ח בכללם שהרי שאם התחילו לגזור אין מפסיקין ולשון המשנ׳ מסייע ליה במקצת נסחאות דגרסי׳ אין כי גוזרין תעני׳ בלשון רבים ועכשיו רישא דמתני׳ אסיפא סמיך ומה טעם קאמר אין גוזרין תעניו׳ שיהא בהם ר״ח ולמה יגזרו אותו שני שלפני ר״ח לפי שאם התחילו אין מפסיקין והרי הוא כאלו מסכימין לגזרו בר״ח ולר׳ אחא אם באו לגזור תעניו׳ בב׳ ובה׳ וב׳ אף על פי שיש בהם ר״ח גוזרין ושאר הימים ומפסיקין לר״ח ולא הויא ההתחלה שלא יפסיקו עד ג׳ תעניו׳ ואעפ״כ אם ר״ח הוא ב״ד גוזרין בג׳ הראשונות שאין ענין חלוק לעצמו ואין חוששין כיון שאינו בכלל התעניו׳ כנ״ל.
מודה היה שאין משלימין כל היום בתעני׳ ואפסיק׳ הלכתא דמתענה ומשלים כל היום וכן בט׳ באב שחל להיות בע״ש או ביחיד שגזר על עצמו תעני׳ בע״ש וכדאי׳ בפרק בכל מערבין.
ועוד אמרו: אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה ביום חמישי, כדי שלא להפקיע את השערים, שכן בסוף התענית ירבו הבאים לקנות, וכיון שרבים באים לקנות אוכל, גם לצורך היום וגם לכבוד השבת, עלולים המוכרים להפקיע את השערים ולהעלות מחירים. אלא שלש תעניות הראשונות לפי הסדר: שני וחמישי ושני, ושלש שניות חמישי שני וחמישי. ר׳ יוסי אומר: כשם שאין הראשונות מתחילות בחמישי כך לא שניות ולא אחרונות, אלא מתחילים תמיד בשני.
The mishna continues: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause an increase in prices. If the first of a series of fasts is on a Thursday, then on Friday everyone will come to purchase their food for after the fast and for Shabbat, which will allow the storeowners to take advantage of the crowds and raise their prices. Rather, the first set of three fasts is on a Monday, Thursday, and the following Monday, and the second set of three is on a Thursday, Monday, and the following Thursday. Rabbi Yosei says: Just as the first three fasts do not begin on Thursday, so too, neither the second set nor the last set starts on a Thursday. Instead, all the series of fasts begin on a Monday.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כאֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים וְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר רַבִּי מֵאִיר אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת.:

The mishna further states: One may not decree a fast on the community on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. And if they decreed and began a set of fasts, and only afterward realized that one of the fasts would occur on one of these days, they do not interrupt the sequence. This is the statement of Rabban Gamliel. Rabbi Meir said: Although Rabban Gamliel said that they do not interrupt the sequence, he concedes that on these days, which are days with special observances, they do not complete the fast. And similarly, when the Ninth of Av occurs on Shabbat eve, the fast is not completed and one eats before the start of Shabbat, so as not to enter Shabbat while fasting.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בראשי חדשים – דאיקרי מועד.
ואם התחילו – שקיבלו תענית מקודם לכן ונכנס בהן ראש חדש אין מפסיקין דאף על גב דאקרי מועד לא כתיב ביה יום משתה ושמחה.
שאין משלימין – להתענות כל היום אלא אוכלין סמוך לערב מגילת תענית נכתבה בימי חכמים אע״פ שלא היו כותבין הלכות והיינו דקתני כל הכתוב במגילת תענית כאילו היה מקרא.
{עיינו בדף י״ח:}
ועוד אמרו: אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים. ואם התחילו להתענות באיזה שהוא מחזור תעניות קודם לכן ואירע שאחד מימי הצום חל בראש חודש חנוכה או פורים — אין מפסיקין, ומתענים גם באותם ימים, אלו דברי רבן גמליאל. אמר ר׳ מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין — מודה היה שבימים אלה, הקרוים מועד, אין משלימין את התענית. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת אין משלימים בו את הצום אלא אוכלים משהו לפני כניסת השבת, כדי שלא להיכנס לשבת מתוך תענית.
The mishna further states: One may not decree a fast on the community on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. And if they decreed and began a set of fasts, and only afterward realized that one of the fasts would occur on one of these days, they do not interrupt the sequence. This is the statement of Rabban Gamliel. Rabbi Meir said: Although Rabban Gamliel said that they do not interrupt the sequence, he concedes that on these days, which are days with special observances, they do not complete the fast. And similarly, when the Ninth of Av occurs on Shabbat eve, the fast is not completed and one eats before the start of Shabbat, so as not to enter Shabbat while fasting.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה כּוּ׳ וַאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא וּרְמִינְהוּ שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת וּשְׁנִיּוֹת נִכְנָסִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִתְפַּלְּלִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ.

GEMARA: The mishna teaches: What is the order of fast days? They remove the ark. The Gemara asks: And is this ritual performed even on the first set of fasts? And the Gemara raises a contradiction from a baraita: On the first and second sets of three fasts, everyone enters the synagogue and they pray in the manner that they pray throughout the entire year.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדרן עלך מאימתי מזכירין. סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו׳ – ואקשינן סדר תעניות מכלל דבכולהו מוציאין את התיבה והתניא שלשה תעניות הראשונות נכנסין לבתי כנסיות ומדרשות ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה שבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סדר תעניות כו׳ ואפי׳ בקמייתא כלומר דתני בסתם מוציאין את התיבה דמשמע אפילו בראשונות. פאר זו תפילין דכתיב פארך חבוש עליך דגלו מבי כנישתא [לבי כנישתא] למ״ד גלות הא איכא למ״ד פרהסיא ליכא:
אפילו בקמייתא – מוציאין את התיבה בתמיה.
ואפילו בקמייתא – כלומר ואפי׳ בג׳ תעניות הראשונות ובג׳ שניות קאמר במתני׳ דמוציאין את התיבה לרחובה של עיר ואומר כ״ד ברכות כו׳ ורמינהו והתניא ראשונות ושניות נכנסין כו׳. פי׳ ומתפללין בה כדרך כל השנה כולה כלומר שיאמר י״ח ברכות כדרך שמתפללין כל השנה וקשה דהא לעיל בפ״ק (דף יג:) קאמרינן אין בין ג׳ תעניות שניות לשלש ראשונות אלא שבאלו מתפללין ומותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה הא לענין עשרים וארבעה זה וזה שוין דבין בראשונות בין באמצעיות היו אומרים כ״ד ועוד קשה דאמרינן לעיל ואיבעית אימא באמצעיות נמי לא מצלו כ״ד ואמאי לא מייתי לה סיועא מהא דהכא וי״ל דהא דקאמר הכא ומתפללין כדרך כל השנה לאו בעשרים וארבע ברכות קאמר אלא קאמר שמתפללין כדרך כל השנה שלא היו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״ונותנין אפר״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ט״ו.
תוס׳ בד״ה ואפי׳ בקמייתא כלומר ואפילו בג׳ תעניות כו׳ ולרחוב של עיר ואומר כ״ד ברכות כו׳ ורמינהי כו׳ כצ״ל:
בא״ד וקשה דהא כו׳ הא לענין כ״ד זה וזה שוין כו׳ עכ״ל לא קאי התם הכי במסקנא מיהו למאי דבעי למימר התם מעיקרא דבין בראשונות ובין באמצעיות היו אומר כ״ד ברכות תקשי להו מברייתא דהכא דקתני דמתפללין כדרך שמתפללין כל השנה וק״ל:
ג גמרא שנינו במשנה: סדר התעניות כיצד? מוציאין את התיבה כו׳⁠ ⁠״. ושואלים: ואפילו בקמייתא תעניות ראשונות] עושים כן? ורמינהו [משליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: שלש תעניות ראשונות וכן שניות נכנסים לבית הכנסת, ומתפללין כדרך שמתפללין כל השנה כולה
GEMARA: The mishna teaches: What is the order of fast days? They remove the ark. The Gemara asks: And is this ritual performed even on the first set of fasts? And the Gemara raises a contradiction from a baraita: On the first and second sets of three fasts, everyone enters the synagogue and they pray in the manner that they pray throughout the entire year.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּבְשֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְנוֹתְנִין אֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אֵפֶר מִקְלֶה הֵן מְבִיאִין אָמַר רַב פָּפָּא לכִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין אַשֶּׁבַע אַחֲרוֹנוֹת תְּנַן.:

The baraita continues: And on the final seven fasts they remove the ark to the main city square and place ashes upon the ark, and on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community takes ashes and places them upon his head. Rabbi Natan says: They would bring specifically burnt ashes. This baraita indicates that the full ritual is performed only on the final set of fasts. Rav Pappa said in explanation: When we taught the mishna as well, it was taught only with regard to the final set of seven fasts, not the earlier series of fasts.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושני רב פפא כי תנן מוציאין את התיבה בז׳ אחרונות תנן. ואקשינן אמאי אין מתחילין מן הקטן דתניא ר׳ אומר בגדולה מתחילין מן הגדול שנאמר ויאמר משה אל אהרן. ואל אלעזר ואל איתמר בניו ובקללה מתחילין מן הקטן דאמר מר בתחלה נתקלל הנחש ואחריו חוה ואחריה אדם ושנינן נתינת אפר על ראש הנשיא חשיבות היא לו דאמרינן ליה חשיבת קמיה דקב״ה למבעי רחמי אכולי עלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי קתני נמי מתניתין – סדר תעניות כיצד בסדר תעניות אחרונות קא מיירי.
ה״ג: בגמרא ונותנין אפר על גבי התיבה – ולא גרסינן אפר מקלה אפר שריפה עדיף משום אפרו של יצחק כדלקמן.
מתני׳ ונותנין אפר על גבי התיבה. ול״ג מיקלא ור׳ נתן מוסיף מקלה. אפר שריפה עדיף משו׳ אפרו של יצחק כדלקמ׳ ומתני׳ ר׳ נתן היא1.
1. עיין ברש״י ד״ה ה״ג בגמרא.
ורק בשבע אחרונות מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. ר׳ נתן אומר: אפר מקלה הן מביאין, ולא אפר אחר. הרי שאפר זה הוא רק באחרונות! אמר רב פפא: יש לומר, כי תנן נמי מתניתין [כאשר שנינו גם כן במשנתנו] על השבע האחרונות תנן [שנינו], שבהן עושים סדר מיוחד זה, ולא בראשונות.
The baraita continues: And on the final seven fasts they remove the ark to the main city square and place ashes upon the ark, and on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community takes ashes and places them upon his head. Rabbi Natan says: They would bring specifically burnt ashes. This baraita indicates that the full ritual is performed only on the final set of fasts. Rav Pappa said in explanation: When we taught the mishna as well, it was taught only with regard to the final set of seven fasts, not the earlier series of fasts.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא.: וַהֲדַר תָּנֵי כׇּל אֶחָד וְאֶחָד (נוטל ו)⁠נותן בְּרֹאשׁוֹ אִינִי (והתנן) [וְהָתַנְיָא] רַבִּי אוֹמֵר בִּגְדוּלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל וּבִקְלָלָה מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן.

§ And the mishna further states that ashes are placed on the head of the Nasi and on the head of the deputy Nasi. And then it teaches that each and every member of the community places ashes upon his head. The Gemara asks: Is that so? Is this the proper order? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: With regard to matters of greatness, where it is a mark of honor and distinction to be treated first, one begins with the greatest member of the group, but for any matter involving a curse or dishonor, one begins with the least important member of the group.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגדולה – מצוה בעלמא שלא לפורענות וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר וגו׳.
בגדולה. במצוה בעלמ׳ שלא לפורענות1 ובגמר׳ יליף לה בגדול׳ מתחילין מן הגדול דכתיב וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל [איתמר] בניו הנותרים וגו׳.
ובקללה מתחילין מן הקטן דא׳ מר בתחילה נתקלל נחש ואחר כן חוה ואחר כן אדם.
1. כ״פ רש״י ד״ה בגדולה.
מה שבארנו במשנה שמן הנשיא מתחילים לשים אפר על ראשו אף מדת הדין כך היא נותנת שכל דבר שבגדולה מתחילים מן הגדול דכתיב ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו ראשיכם אל תפרעו וכו׳ ובקלקלה מתחילים מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואח״כ נתקללה חוה ואח״כ אדם ודבר זה אע״פ שהוא ענין צרה מ״מ חשיבות וגדולה הוא להם כלומר אתם החשובים ולכם משפט בקשת הרחמים למה נותנים בראש הנשיא ובראש אב ב״ד ואין נותנים הם עצמם כשאר העם מפני שיתביישו ביותר ויפגע לבם שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים:
בגדולה מתחילין מן הגדול. מפורש בפ׳ הרואה:
ד שנינו במשנה שנותנים אפר בראש הנשיא ובראש אב בית דין, והדר תני [וחזר ושנה] כל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. ותוהים: איני [האם כן הוא] הסדר הראוי?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: רבי אומר: בגדולה בכל מקום שיש בו ענין של גדולה או נתינת כבוד מתחילין את הדבר מן הגדול שבאותה חבורה, ובכל מקום שיש בו קללה וביזוי מתחילין מן
§ And the mishna further states that ashes are placed on the head of the Nasi and on the head of the deputy Nasi. And then it teaches that each and every member of the community places ashes upon his head. The Gemara asks: Is that so? Is this the proper order? Isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: With regard to matters of greatness, where it is a mark of honor and distinction to be treated first, one begins with the greatest member of the group, but for any matter involving a curse or dishonor, one begins with the least important member of the group.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בִּגְדוּלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י׳:ו׳} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר וּבִקְלָלָה מַתְחִילִין מִן הקטן (דאמר מר) בתחלה נתקלל נָחָשׁ וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלְּלָה חַוָּה ואח״כוְאַחַר כָּךְ נִתְקַלֵּל אָדָם.

The Gemara cites a baraita which provides the sources for this principle. With regard to matters of greatness one begins with the greatest member, as it is stated: “And Moses said to Aaron, and to Elazar and to Itamar, his sons” (Leviticus 10:6). Moses first addresses the most important person, Aaron, and this was a matter of distinction, as the verse continues: “For the anointing oil of the Lord is upon you” (Leviticus 10:7). And for any matter involving a curse, one begins with the least important member of a group, as the serpent was cursed first, and afterward Eve was cursed and afterward Adam was cursed.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקטן. וראיה לדבר שבגדולה מתחילין מן הגדול — שנאמר: ״ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר״. (ויקרא י, ו), הרי שמתחילים מן החשוב שבכולם לכבדו (כאמור: ״כי שמן משחת ה׳ עליכם״, ויקרא י, ז). ובקללה מתחילין מן הקטן — ש⁠(אמר מר) [החכם]: בתחלה נתקלל הנחש, ואחר כך נתקללה חוה, ואחר כך נתקלל אדם! ומדוע בתעניות מתחילים בביטוי אבל וצער מגדולי העדה?
The Gemara cites a baraita which provides the sources for this principle. With regard to matters of greatness one begins with the greatest member, as it is stated: “And Moses said to Aaron, and to Elazar and to Itamar, his sons” (Leviticus 10:6). Moses first addresses the most important person, Aaron, and this was a matter of distinction, as the verse continues: “For the anointing oil of the Lord is upon you” (Leviticus 10:7). And for any matter involving a curse, one begins with the least important member of a group, as the serpent was cursed first, and afterward Eve was cursed and afterward Adam was cursed.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָא חֲשִׁיבוּתָא לְדִידְהוּ דְּאָמְרִי לְהוּ אַתּוּן חֲשִׁיבִיתוּ לְמִיבְעֵי עֲלַן רַחֲמֵי אכ״עאַכּוּלֵּי עָלְמָא.:

Why, then, are the leaders of the community, its most important members, the first to perform these fast day expressions of mourning, which are a response to a curse? The Gemara answers: The reason is that this leadership role in the performance of these acts is considered a distinction and an honor for them, as it is as though the community is saying to them: You are worthy of requesting compassion on behalf of everyone.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא נמי דיהבינן בראשייהו דנשיא ואב ב״ד ברישא חשיבותא הוא דאמרי להו אתון חשיביתו טפי כו׳.
הא נמי דיהבינ׳ בריש׳ דנשיא ואב ב״ד חשיבות׳ הוא לגבי׳ דאמרינ׳ להו אתון חשיבותון כו׳1.
1. כ״פ רש״י ד״ה הא נמי.
גמרא רחמי אכולא עלמא ואחר כך מתחיל פיסקא וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו נשיא כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: הא חשיבותא לדידהו [זו משום חשיבות היא להם] ויש בכך גם כבוד, דאמרי להו [שאומרים להם], כלומר, רומזים על ידי מעשה זה: אתון חשיביתו למיבעי עלן רחמי אכולי עלמא [אתם חשובים לבקש עלינו רחמים על כל העולם] ולכן ראוי להתחיל בהם.
Why, then, are the leaders of the community, its most important members, the first to perform these fast day expressions of mourning, which are a response to a curse? The Gemara answers: The reason is that this leadership role in the performance of these acts is considered a distinction and an honor for them, as it is as though the community is saying to them: You are worthy of requesting compassion on behalf of everyone.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) (כׇּל אֶחָד וְאֶחָד (נוטל ונותן) בראשו.: אמר רב אדא) וכל אחד ואחד (נוטל ו)⁠נותן בְּרֹאשׁוֹ נָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין נָמֵי נִשְׁקְלוּ אִינְהוּ וְנַינְּחוּ בְּרֵאשַׁיְיהוּ מַאי שְׁנָא דְּשָׁקֵיל אִינִישׁ אַחֲרִינָא וּמַנַּח לְהוּ אָמַר רַבִּי אַבָּא דְּמִן קֵסָרִי אֵינוֹ דּוֹמֶה מִתְבַּיֵּישׁ מֵעַצְמוֹ

§ The mishna teaches: Each and every member of the community places ashes upon his head. The Gemara asks: Let the Nasi and the deputy Nasi also take ashes themselves and place them upon their own heads. What is different with regard to them, that someone else takes the ashes and places them on their heads? Rabbi Abba of Caesarea said: This is done intentionally, as one who humiliates himself, in this case by placing ashes upon his own head, is not similar to
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דשקיל איניש אחרינא כו׳ – דקתני ונותנין ע״ג התיבה כו׳ ועל ראש הנשיא כו׳ דמשמע על ידי אחר וגבי שאר כל אדם לא תני נותנין אלא כל אחד ואחד (נוטל) כו׳.
דשקיל אניש וכו׳. דקתני ונותנין על גבי התיבה ועל ראש הנשיא ועל ראש אב ב״ד דמשמ׳ ע״י אחר וגבי שאר אדם לא קתני נותנין כו׳ אלא כל אחד ואחד כו׳1.
1. כ״פ רש״י ד״ה דשקיל.
רש״י ד״ה מגילת תענית נכתבה. עיין לעיל דף יב ע״א רש״י ד״ה בצלו:
ה שנינו במשנה: וכל אחד ואחד נותן בראשו, וכן אמר רב אדא: וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, ושואלים: נשיא ואב בית דין נמי נשקלו אינהו ונינחו בראשייהו [גם כן, יקחו הם ויניחו בראשיהם] בעצמם, מאי שנא דשקיל איניש אחרינא ומנח להו [במה שונה, מדוע, לוקח אדם אחר ומניח להם] ולא הם עצמם? אמר ר׳ אבא דמן קסרי: עושים זאת בכוונה, כי אינו דומה מתבייש מעצמו שנותן אפר בראש עצמו
§ The mishna teaches: Each and every member of the community places ashes upon his head. The Gemara asks: Let the Nasi and the deputy Nasi also take ashes themselves and place them upon their own heads. What is different with regard to them, that someone else takes the ashes and places them on their heads? Rabbi Abba of Caesarea said: This is done intentionally, as one who humiliates himself, in this case by placing ashes upon his own head, is not similar to
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית טו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תענית טו:, עין משפט נר מצוה תענית טו:, ר׳ חננאל תענית טו:, רי"ף תענית טו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית טו:, הערוך על סדר הש"ס תענית טו:, מיוחס לרש"י תענית טו:, ר׳ אליקים תענית טו: – מהדורת הרב אשר זינגר, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתבי יד מינכן 436 וכתבי יד נוספים, תוספות תענית טו:, ר׳ יהודה אלמדארי תענית טו: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד תענית טו:, בית הבחירה למאירי תענית טו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית טו:, מהרש"א חידושי הלכות תענית טו:, מהרש"א חידושי אגדות תענית טו:, גליון הש"ס לרע"א תענית טו:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית טו:, אסופת מאמרים תענית טו:

Taanit 15b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Taanit 15b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 15b, R. Chananel Taanit 15b, Rif by Bavli Taanit 15b, Attributed to R. Gershom Taanit 15b, Collected from HeArukh Taanit 15b, Attributed to Rashi Taanit 15b, R. Elyakim Taanit 15b, Tosafot Taanit 15b, R. Yehuda Almadari Taanit 15b, Tosefot Rid Taanit 15b, Meiri Taanit 15b, Ritva Taanit 15b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 15b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 15b, Gilyon HaShas Taanit 15b, Steinsaltz Commentary Taanit 15b, Collected Articles Taanit 15b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144