×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הֲרֵינִי כְּבֶן עַזַּאי בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְאַבָּיֵי אִיכָּא לְמִידְרְשִׁינְהוּ לְקוּלָּא וְאִיכָּא לְמִידְרְשִׁינְהוּ לְחוּמְרָא מִמַּאי דִּלְקוּלָּא אֵימָא לְחוּמְרָא.
I am ready to answer any questions put to me like those of the intellectually sharp ben Azzai, who would regularly expound in the markets of Tiberias. One of the Sages said to Abaye: The verses discussing the redemption of a Hebrew slave can be interpreted as a leniency for the slave, and they can also be interpreted as a stringency for him. From where is it derived that the verses should be interpreted as a leniency for the slave? Say that they should be interpreted as a stringency for him.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא – שכשם שהוא היה חכם גדול דהיה עומד בשוק ואומר כל מי שרוצה לשואלני דבר הרני משיבו אף אני כן מי שירצה יבא וישאלני:
[מכדי הני קראי דעבד עברי איכא למידרשינהו בין לקולא בין לחומרא]. לחומרא דאיכא למימר כי השביח מנין שאין מחשב (אלא) במאתים ת״ל לפי שניו ואם הכסיף מנין שאין מחשב אלא במאתים ת״ל מכסף מקנתו והיינו לחומרא:
הריני – משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי שהיה משתבח בשוקי טבריא כדתניא בבכורות בפ׳ תשיעי (דף נח.) בן עזאי אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום.
איכא למדרשינהו – הני קראי דעבד עברי.
הריני מוכן לענות על כל שאלה שישאלוני, כפי שהיה בן עזאי בשוקי טבריא, שהיה חריף ובקי. אמר ליה ההוא מרבנן [אמר לו אחד מהחכמים] לאביי: המקראות של גאולת עבד, הרי איכא למידרשינהו לקולא, ואיכא למידרשינהו לחומרא [יש, ניתן לדורשם להקל עליו בגאולתו, ויש לדורשם להחמיר], ממאי דלקולא? אימא לחומרא [מנין שלהקל? אמור שלהחמיר]!
I am ready to answer any questions put to me like those of the intellectually sharp ben Azzai, who would regularly expound in the markets of Tiberias. One of the Sages said to Abaye: The verses discussing the redemption of a Hebrew slave can be interpreted as a leniency for the slave, and they can also be interpreted as a stringency for him. From where is it derived that the verses should be interpreted as a leniency for the slave? Say that they should be interpreted as a stringency for him.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לָא סָלְקָא דַּעְתָּיךְ מִדְּאַקֵּיל רַחֲמָנָא גַּבֵּיהּ דְּתַנְיָא {דברים ט״ו:ט״ז} כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ עִמָּךְ בַּמַּאֲכָל עִמְּךָ בַּמִּשְׁתֶּה שֶׁלֹּא אתְּהֵא אוֹכֵל פַּת נְקִיָּה וְהוּא אוֹכֵל פַּת קִיבָּר אַתָּה שׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן וְהוּא שׁוֹתֶה יַיִן חָדָשׁ אַתָּה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי מוֹכִין וְהוּא יָשֵׁן עַל גַּבֵּי קַרְקַע מִיכָּן אָמְרוּ הַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ.

Abaye explained: Such a possibility should not enter your mind, due to the fact that the Merciful One was explicitly lenient with regard to a slave. As it is taught in a baraita: The verse states with regard to a Hebrew slave: “And it shall be, if he says to you I will not leave you…because he fares well with you” (Deuteronomy 15:16). The term “with you” indicates that the slave must be with you, i.e., treated as your equal, with regard to food, and with you with regard to drink. This means that you should not be eating fine bread while he eats inferior bread [kibbar], bread from coarse flour mixed with bran. Likewise, you should not drink old wine while he drinks inferior new wine. You should not sleep on bedding made from soft sheets while he sleeps on the ground. From here the Sages stated: One who acquires a Hebrew slave is considered like one who acquires a master for himself, as he must ensure that the slave’s living conditions are equal to his own.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדאקיל רחמנא גביה – שאין נוהג בו מנהג בזיון אקיל נמי בפדיונו:
קיבר – שגונדיי״ר.
דתניא כי טוב לו עמך – הכי איתא בכל הספרים ונראה דלא גרסינן הכי דאין זה כי אם סיפור דברים של העבד כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ואין זה ציווי אלא גרס כדאיתא בסיפרי כתושב כשכיר יהיה עמך דהיינו ציווי.
השיב אביי לשואל: לא סלקא דעתיך [לא יעלה על דעתך] להחמיר, ויש ללמוד זאת מדאקיל רחמנא גביה מה שהקלה התורה לגביו], דתניא [ששנויה ברייתא], נאמר בתורה בענין עבד עברי: ״והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך... כי טוב לו עמך״ (דברים טו, טז), ומן המלה ״עמך״ מדייקים: עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר (מקמח גס, מעורב בסובין), אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין (מצע רך) והוא ישן על גבי קרקע; מיכן אמרו חכמים: הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו.
Abaye explained: Such a possibility should not enter your mind, due to the fact that the Merciful One was explicitly lenient with regard to a slave. As it is taught in a baraita: The verse states with regard to a Hebrew slave: “And it shall be, if he says to you I will not leave you…because he fares well with you” (Deuteronomy 15:16). The term “with you” indicates that the slave must be with you, i.e., treated as your equal, with regard to food, and with you with regard to drink. This means that you should not be eating fine bread while he eats inferior bread [kibbar], bread from coarse flour mixed with bran. Likewise, you should not drink old wine while he drinks inferior new wine. You should not sleep on bedding made from soft sheets while he sleeps on the ground. From here the Sages stated: One who acquires a Hebrew slave is considered like one who acquires a master for himself, as he must ensure that the slave’s living conditions are equal to his own.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַדְּרַבָּה נַחְמִיר עֲלֵיהּ מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית.

That Sage raised an objection to Abaye: On the contrary, let us impose a stringency upon the slave, due to the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says in explanation of the juxtaposition of several passages in the Torah (Leviticus, chapter 25): Come and see how severe is even the hint of violation of the prohibition of the Sabbatical Year, as the prohibition against engaging in commerce with produce of the Sabbatical Year is not one of the primary prohibitions of the Sabbatical Year, and yet its punishment is harsh.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבקה של שביעית – אבקה כמו ריח איסור שביעית כלומר שעיקר איסור שביעית הוא זהו שמאצר פירות שביעית עד שמיטה וסוחרין בפירות שביעית אינו עיקר איסור שביעית אלא דקא דרשינן לקרא לאכלה ולא לסחורה ואעפ״כ גורם אותו עון שמוכר מטלטליו דכתיב וכי תמכרו ממכר וי״ו מוסיף על ענין ראשון שמכירה זו באה על עון מכירת פירות שביעית. (לא באת) [לא הרגיש]. שלא נתחרט בו אלא חזר ומכר עוד:
מדרבי יוסי בר׳ חנינא – דודאי לא בא לידי כך אלא מפני שהיה רשע ועושה סחורה בפירות שביעית.
אבקה של שביעית – הסוחר בפירות שביעית. ולהכי קרי ליה אבק שאין זו עיקר מצותה של איסור שביעית.
כמה קשה אבקה של שביעית – פירוש דהיינו סחורה דאין זה עיקר האיסור דעיקר האיסור הוא חרישה וזריעה ואם תאמר ומנלן דעל ידי סחורה בלבד קלקולים אלו שמפרש כאן באין עליו דלמא על ידי חרישה וזריעה דוקא הם באים וי״ל דהיינו מדה כנגד מדה ע״י שמכר פירות שביעית הוא מוכר את אשר לו.
כמה קשה אבקה של שביעית כו׳. מפורש כל הסוגיא פ״ק דקידושין ע״ש:
ענה לו אותו חכם לאביי: אדרבה [גדולה מזו, להיפך] נחמיר עליה [עליו] מדבריו של ר׳ יוסי בר׳ חנינא! שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא כאשר בא להסביר את רצף הפרשיות שבפרשת בהר: בא וראה כמה קשה אבקה, האיסור הפחות חמור של שביעית,
That Sage raised an objection to Abaye: On the contrary, let us impose a stringency upon the slave, due to the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina. As Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says in explanation of the juxtaposition of several passages in the Torah (Leviticus, chapter 25): Come and see how severe is even the hint of violation of the prohibition of the Sabbatical Year, as the prohibition against engaging in commerce with produce of the Sabbatical Year is not one of the primary prohibitions of the Sabbatical Year, and yet its punishment is harsh.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית לְסוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשׁוּבוּ אִישׁ אֶל אֲחוּזָּתוֹ וּכְתִיב {ויקרא כ״ה:י״ד} וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, continues: If a person has commercial dealings with produce of the Sabbatical Year or of the Jubilee Year, ultimately he will become so poor that he will be compelled to sell his movable property, as it is stated: “In this Jubilee Year you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:13), and it is written in the subsequent verse: “And if you sell something to your neighbor or buy from your neighbor’s hand,” which is referring to an item acquired by passing it from hand to hand. The juxtaposition of the two verses indicates that if one violates the halakhot of the Jubilee Year or the Sabbatical Year, he will eventually have to sell his movable property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר – ודרשי׳ סמוכין והכי אמר רחמנא אם לא תשמרו מצות יובל סופכם למכור מטלטלין וכלי תשמיש.
אדם נושא ונותן בפירות שביעית ויובל, שאסור לסחור בהם — לסוף מוכר את מטלטליו מחמת שיורד מנכסיו, שנאמר בסוף פרשת השמיטה והיובל: ״בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו״ (ויקרא כה, יג), וכתיב [ונאמר] מיד לאחר מכן: ״וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך״ (שם יד), ו״מיד עמיתך״ הם מיטלטלים, דבר הנקנה מיד ליד, ללמד שעבירה על איסורי השביעית והיובל מביאה לכך.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, continues: If a person has commercial dealings with produce of the Sabbatical Year or of the Jubilee Year, ultimately he will become so poor that he will be compelled to sell his movable property, as it is stated: “In this Jubilee Year you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:13), and it is written in the subsequent verse: “And if you sell something to your neighbor or buy from your neighbor’s hand,” which is referring to an item acquired by passing it from hand to hand. The juxtaposition of the two verses indicates that if one violates the halakhot of the Jubilee Year or the Sabbatical Year, he will eventually have to sell his movable property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לֹא הִרְגִּישׁ לַסּוֹף מוֹכֵר אֶת שְׂדוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:כ״ה} וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחוּזָּתוֹ.

If he does not feel remorse and he does not repent, ultimately he will be compelled to sell his fields, as it is stated in an adjacent verse: “If your brother becomes poor and sells part of his ancestral land” (Leviticus 25:25).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא הרגיש – לא נזדעזע לשוב מן העבירה.
לא הרגיש (הזדעזע) מכך ולא תיקן את דרכיו — לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר לאחר מכן: ״וכי ימוך אחיך ומכר מאחזתו״ (שם כה);
If he does not feel remorse and he does not repent, ultimately he will be compelled to sell his fields, as it is stated in an adjacent verse: “If your brother becomes poor and sells part of his ancestral land” (Leviticus 25:25).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לֹא בָּאת לְיָדוֹ לַסּוֹף מוֹכֵר אֶת בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:כ״ט} וְאִישׁ כִּי יִמְכּוֹר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה מַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָאָמַר לֹא הִרְגִּישׁ וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמַר לֹא בָּאת לְיָדוֹ כִּדְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ הוּתְּרָה לוֹ.

If consciousness of his sins does not come to him, ultimately he will be compelled to sell his house, as it is stated: “And if a man sells a dwelling house in a walled city” (Leviticus 25:29). The Gemara asks: What is different there, in the previous clause, where the tanna says that the sinner does not sense remorse, and what is different here, where he says that consciousness of his sins does not come to him? The Gemara responds: This is in accordance with the statement of Rav Huna, as Rav Huna says: Once a person commits a transgression and repeats it, it is permitted to him.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא באת לידו – כלומר שמאחר ששנה בעבירה דומה לו כהיתר ואינו משים על לבו לחזור עוד בתשובה [זהו לא באתה לידו. ואע״ג דבתו בהאי ענינא לא כתיב ניחא ליה לאינש כלומר מוטב היה לו שימכור בתו קודם שילוה ברבית דאילו בתו אם השיגה ידו שתפדה עצמה או שפודה אחר מקרוביה מגרעת פדיונה ויוצאה כמו עבד עברי שמנכה שני עבדותה ומנכה מדמיה. והלוה ברבית מוסיף ונותן על הקרן הרבית]:
לא באת לידו – משמע שלא יעלה על לבו שיהא עושה שום עבירה.
לא באת לידו, כלומר, אינו שם לב לכך, עד שלסוף מוכר את ביתו, שנאמר שם: ״ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה״ (שם כט). לפני שממשיכים בציטוט דברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא שואלים: מאי שנא התם [מה שונה שם] במכירת מיטלטליו, דקאמר [שהוא אומר] ״לא הרגיש״, ומאי שנא הכא [ומה שונה כאן] במכירת שדה ובית, דקאמר [שהוא אומר] ״לא באת לידו״? ומשיבים: טעם הדבר הוא כפי שאמר רב הונא, שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בההותרה לו.
If consciousness of his sins does not come to him, ultimately he will be compelled to sell his house, as it is stated: “And if a man sells a dwelling house in a walled city” (Leviticus 25:29). The Gemara asks: What is different there, in the previous clause, where the tanna says that the sinner does not sense remorse, and what is different here, where he says that consciousness of his sins does not come to him? The Gemara responds: This is in accordance with the statement of Rav Huna, as Rav Huna says: Once a person commits a transgression and repeats it, it is permitted to him.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הוּתְּרָה לוֹ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר.

The Gemara asks: Can it enter your mind to say that it is actually permitted to him because he has transgressed twice? Rather, say that it becomes as though it were permitted to him, that is, after transgressing the prohibition twice he becomes accustomed to this behavior and no longer feels that it is a sin. If one transgresses the prohibition only once, he is apt to feel remorse. Once he repeats his transgression, he loses this sensibility concerning his sins and will no longer feel any remorse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נעשית לו כהיתר – דומה בעיניו כהיתר. הלכך ברישא דלא עבר עדיין אלא פעם אחת תני הרגיש דמשמע שהיה יודע ונותן אל לבו שהיה עובר אבל לא נרתע מן העבירה ועשאה ובפעם שניה תני לא באת לידו שאפילו על לבו אין עולה שתהא עבירה.
ויש לתמוה: הותרה לו סלקא דעתך [יעלה על דעתך]? וכי יש היתר לעבור עבירה? אלא אימא [אמור]: נעשית לו כהיתר, שאינו חש שהוא עובר עבירה. והוא מה שנאמר כאן, שבתחילה מזדעזע סוחר השביעית מהחטא ועונשו, ואחר כך כבר ״לא באת לידו״, שאינו שם לב שהוא חוטא.
The Gemara asks: Can it enter your mind to say that it is actually permitted to him because he has transgressed twice? Rather, say that it becomes as though it were permitted to him, that is, after transgressing the prohibition twice he becomes accustomed to this behavior and no longer feels that it is a sin. If one transgresses the prohibition only once, he is apt to feel remorse. Once he repeats his transgression, he loses this sensibility concerning his sins and will no longer feel any remorse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) (לֹא בָּאת לְיָדוֹ לַסּוֹף שֶׁלֹּוֶה בְּרִבִּית שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:כ״ה,ל״ה,ל״ט} וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְגוֹ׳ וּכְתִיב אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית).

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, continues: If consciousness of his sins does not come to him, ultimately he will be compelled to borrow with interest, as it is stated: “And if your brother becomes poor and his means fail with you, then you shall uphold him” (Leviticus 25:35), and it is written in the subsequent verse: “You shall take no interest or increase from him.”
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לסוף שלוה בריבית. צ״ל לסוף מוכר את בתו לא באת לידו עד שלוה בריבית:
וממשיכים בעיקר הדברים: לא באת לידולסוף שלוה ברבית מתוך דוחקו, שנאמר שם: ״וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך״ (שם לה), וכתיב [ונאמר] בכתוב הסמוך: ״אל תקח מאתו נשך ותרבית״ (שם לו).
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, continues: If consciousness of his sins does not come to him, ultimately he will be compelled to borrow with interest, as it is stated: “And if your brother becomes poor and his means fail with you, then you shall uphold him” (Leviticus 25:35), and it is written in the subsequent verse: “You shall take no interest or increase from him.”
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לֹא בָּאת לְיָדוֹ עַד שֶׁמּוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״א:ז׳} וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ [אֶת] בִּתּוֹ לְאָמָה ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּבִתּוֹ בְּהַאי עִנְיָנָא לֵיתַא נִיחָא לְאִינִישׁ דְּלִיזַבֵּין בְּרַתֵּיה וְלָא לֵיזִיף בְּרִיבִּיתָא דְּאִילּוּ הָתָם מְיגָרְעָא וְאָזְלָא וְאִילּוּ הָכָא קָא מוֹסְפָא וְאָזְלָא.

One does not come to borrow with interest until he has already been compelled to sell his daughter, as it is stated: “And when a man sells his daughter as a maidservant” (Exodus 21:7). The Gemara explains: And even though his daughter is not mentioned in that context in Leviticus, nevertheless, a person prefers to sell his daughter and not to borrow money with interest. This is because there, when one sells his daughter, the sum required in order to redeem her continuously decreases, while here, where one borrows with interest, his debt continuously increases. One may therefore assume that if one borrows with interest, he has already sold his daughter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ניחא ליה לאיניש דליזבין ברתיה ולא לוזיף בריביתא – דריבית כתיב בהאי ענינא דכתיב (ויקרא כה) אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו׳ והא ודאי מקמי הכי כבר זבנה לברתיה דבהכי ניחא ליה.
פדיון בתו מגרעא ואזלא – שסתם מכירת הבת אינה שתהא שפחה אלא עד שיגיעו ימי נערות ואם בא לפדותה בתוך כך מחשב הדמים שמכרה כמה מגיע לכל שנה שהיתה ראויה להיות ביד האדון ולפי אותו חשבון המגיע לכל שנה מנכה לו האדון לכל שנה ושנה ששמשתו כדתניא בקדושין (דף יא.) והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה.
לא באת לידו דבר זה עד שמוכר את בתו תחילה, שנאמר: ״וכי ימכר איש את בתו לאמה (שמות כא, ז). ומעירים: ואף על גב [ואף על פי] שמכירת בתו בהאי ענינא ליתא [באותו ענין, פרשה, איננה מוזכרת], הוזכר דבר זה כאן, מפני שמן הסתם אדם מוכר את בתו קודם שלווה בריבית, שכן ניחא לאיניש דליזבין ברתיה ולא ליזיף בריביתא [נוח לאדם שימכור בתו ולא ילווה בריבית], שאילו התם [שם] במכירת בתו, מחיר פדייתה מיגרעא ואזלא [פוחת והולך] במשך הזמן, ואילו הכא [כאן] הריבית קא מוספא ואזלא [מתווספת והולכת] במשך הזמן.
One does not come to borrow with interest until he has already been compelled to sell his daughter, as it is stated: “And when a man sells his daughter as a maidservant” (Exodus 21:7). The Gemara explains: And even though his daughter is not mentioned in that context in Leviticus, nevertheless, a person prefers to sell his daughter and not to borrow money with interest. This is because there, when one sells his daughter, the sum required in order to redeem her continuously decreases, while here, where one borrows with interest, his debt continuously increases. One may therefore assume that if one borrows with interest, he has already sold his daughter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לֹא בָּאת לְיָדוֹ לַסּוֹף שֶׁמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ה:ל״ט} כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא לָךְ אֶלָּא לְגֵר שֶׁנֶּאֱמַר לְגֵר וְלֹא לְגֵר צֶדֶק אֶלָּא לְגֵר תּוֹשָׁב שֶׁנֶּאֱמַר לְגֵר תּוֹשָׁב.

If consciousness of his sins does not come to him, ultimately he will be compelled to sell himself, as it is stated: “And when your brother becomes poor with you and sells himself to you” (Leviticus 25:39). Not only will he be sold to you, a born Jew; rather, he will even be sold to a stranger, as it is stated: “And sells himself to the stranger” (Leviticus 25:47). And not only to a stranger who is a convert, but even to a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav], as it is stated: “And sells himself to a ger toshav with you” (Leviticus 25:47).
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא לך אלא לגר כלומר [פעמים] שלא יזכה שימכור לך אלא לגר שזה זילות מרובה שעובד לגר:
לגר תושב – שאינו גר לכל דבר אלא שכופר בעבודת כוכבים:
וממשיך ר׳ יוסי בר׳ חנינא: לא באת לידולסוף שמוכר את עצמו, שנאמר בהמשך הפרשה: ״כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך״ (ויקרא כה, לט); ולא רק לך, לישראל הוא נמכר, אלא לגר, שנאמר בהמשך: ״ונמכר לגר״ (שם מז), ולא רק לגר צדק הוא נמכר, אלא לגר תושב (גוי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, והותר לו לשבת עמנו), שנאמר במקרא זה: ״ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר״.
If consciousness of his sins does not come to him, ultimately he will be compelled to sell himself, as it is stated: “And when your brother becomes poor with you and sells himself to you” (Leviticus 25:39). Not only will he be sold to you, a born Jew; rather, he will even be sold to a stranger, as it is stated: “And sells himself to the stranger” (Leviticus 25:47). And not only to a stranger who is a convert, but even to a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ger toshav], as it is stated: “And sells himself to a ger toshav with you” (Leviticus 25:47).
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִשְׁפַּחַת גֵּר זֶה הַגּוֹי1 כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אוֹ לְעֵקֶר (מִשְׁפַּחַת גֵּר) זֶה הַנִּמְכָּר וְנַעֲשֶׂה מְשָׁרֵת לַעֲבוֹדָה זָרָה2 עַצְמָהּ.

When the verse further states: “Or to the offshoot of a stranger’s family,” this is referring to the gentile relatives of a ger toshav, who are idolaters. When it says: “Or to the offshoot [le’eker] of a stranger’s family,” this is referring to one who is sold and becomes a servant to idol worship itself, i.e., he is put to work in a temple dedicated to idolatry. In any event, the baraita teaches that it is only due to an individual’s sins that he reaches such a low point that he must sell himself as a slave. If so, the verses dealing with a Hebrew slave should be interpreted in a stringent manner, so that the slave cannot easily be redeemed.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זהו הנמכר לעבודת כוכבים עצמה – שיהא מכבד ומרבץ לפניה והיינו לעקר שנעקר לצורך עבודת כוכבים. והואיל ומפני עון שסוחר בפירות שביעית גורם שנמכר נחמיר עליו עוד וכשיגאל תהא ידו על התחתונה:
ונעשה משרת – שהיה נעשה משרת לעבודת כוכבים לחטוב עצים ולשאוב מים.
או לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה – לפי שסופן של עבודות כוכבים ליעקר דריש הכי.
ומה שנאמר ״משפחת גר״זה הגוי, בן משפחתו של גר תושב. כשהוא אומר שם: ״או לעקר משפחת גר״זה הנמכר ונעשה משרת לעבודה זרה עצמה. הרי שאין אדם נמכר לעבד אלא כתוצאה מחטאיו, ואם כן מדוע לא נדרוש את הכתובים להחמיר עליו בפדיונו?
When the verse further states: “Or to the offshoot of a stranger’s family,” this is referring to the gentile relatives of a ger toshav, who are idolaters. When it says: “Or to the offshoot [le’eker] of a stranger’s family,” this is referring to one who is sold and becomes a servant to idol worship itself, i.e., he is put to work in a temple dedicated to idolatry. In any event, the baraita teaches that it is only due to an individual’s sins that he reaches such a low point that he must sell himself as a slave. If so, the verses dealing with a Hebrew slave should be interpreted in a stringent manner, so that the slave cannot easily be redeemed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ הָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹאִיל וְהָלַךְ וּמָכַר עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה1 אֶידְחֶה אֶבֶן אַחֵר הַנּוֹפֵל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ה:ל״ב} (גְּאוּלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא) אֵימָא גְּאוּלָּה תִּהְיֶה לוֹ דְּלָא לִיטַּמַּע בַּגּוֹיִם2 וּלְעוֹלָם לְעִנְיַן פִּדְיוֹנוֹ נַחְמִיר.

Abaye said to that Sage: But the verse subsequently restores him, i.e., it requires that one strive to redeem him from slavery. As the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Since he went and sold himself to a temple dedicated to idol worship, should I throw a stone after the fallen? In other words, perhaps he should be left to his own devices? The verse states: He shall have a perpetual right of redemption, and he shall leave in the Jubilee (see Leviticus 25:31, 48). The Gemara objects: Even so, you can say that he shall have a redemption so that he will not be assimilated among the gentiles, but actually, with regard to his redemption we will be stringent, as it is due only to his sins that he is enslaved.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובדי כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה הא אהדריה קרא שחס הכתוב עליו לאחר מכאן דקאמר קרא גאולה תהיה וביובל יצא אחר שנמכר והואיל ואהדריה קרא וחס1 (נמי) עליה ונגאל ידו על העליונה:
1. נראה דצ״ל וחס עליה הלכך כי נגאל נמי חס עליה וידו על העליונה.
ערך דח
דחא(קידושין כ: ערכין ל:) דתנא רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה דחה אבן אחר הנופל ת״ל גאולה תהיה לו (מועד קטן כב) על כל המתים כולן מדחה מיטתו הרי זה משובח כלומר ממהר לקוברו. (נזיר טז) מדחין בה אליבא דבר פדא ורב מתנא כלומר זה מדחה קושיא של זה וזה מדחה קושיא של זה. (סנהדרין עב) איתיביה רב חסדא לרב הונא. (אהלות פרק ז) יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש פי׳ אין הורגין את הולד כדי להחיות את אמו. (ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה פרשת ראשו כתם פז) אתו אמרין ליהויקים נבוכדנצר בעי לך אמר להון אפשר כן אין דוחין נפש מפני נפש אתון מחיין לנפשיכון וממיתין לדידי אמרו לו לא כך עשו זקניך בשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה:
ערך אבק
אבקבשעל רגליו (ברכות נד., משנה מקואות ט׳:ב׳) לא יטבול אדם באבק שעל רגליו פי׳ שמא ישרה במים ונעשה טיט וחוצץ לא יטמננה בחול ובאבק דרכים (שבת לח:) כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים (שבת קד:) פי׳ הכותב באצבעו בתוך אבק דרכים ובאבק סופרים ועושה שם אותיות פי׳ אבק סופרים אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק. פי׳ אחר אבק סופרים שמשימין על הכתיבה להשאירה: (א״ב: פי׳ בלשון רומי לוח שכותבים עלי׳ לא בדיו כ״א בעט מתכת ואינו מתקיים) עלה בה אבק פסולה (מנחות פה.) מאבקין מעשנין (משנה שביעית ב׳:ב׳). אין מאבקין (מועד קטן ג.) פי׳ מסיר האבק מעליהן. בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית בפ״ק דקידושין (קידושין כ.) ובערכין בריש גמרא דהמוכר שדהו (ערכין ל׳) ובגמרא דהלוקח לולב בלולב הגזול (סוכה מ:) פי׳ אבקה כמו ריח אסור שביעי׳ שעיקר אסור שביעית האוצר פירות שביעית עד שמינית וסחורה אינה עיקר אסור אלא מדרשא לאכלה ולא לסחורה כמו אבק רבית שאינו רבית גמור:
ערך בן עזאי
בן עזאיג(סוטה מה.) בגמר׳ נמצא טמון בגל אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. (ובפ״ק דקידושין) בגמר׳ עבד עברי בסמוך לסימן עבד בית (ערכין ל) בפרק המוכר שדהו בגמרא מכרה לראשון אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא למדרשינהו לקולא וכו׳ אמר אביי הריני ידוע ומפורסם בפי׳ שמועה זו כמו שהיה בן עזאי ידוע ומפורסם בשוקי טבריא שאין בחכמי דורו כמוהו וטבריא היתה מדינתו:
ערך כסף
כסףד(כתובות פ:) מאי טעמא אמר אביי חיישינן שמא תכסיף ורבא אמר משום רווח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא לאביי דאמר שמא תכסי׳ פי׳ שמא יפסיד הלוקח קרקע ליכא למיחש כיון דמקרבא למתא מחזא חזי לה ולא שבקי ליה לאפסודא למאן דאמר משום ריוח ביתא כיון דזבין פירי ליכא ריוח ביתא אי נמי בעל עדים דלוקח למאן דאמר שמא תכסיף ליכא למיחש דהא בעל גופא עדים הוא למאן דאמר משום ריוח ביתא ליכא ריוח ביתא כדמעיקרא דלית ליה אלא למחצה לשליש ולרביע אי נמי זוזי דשקל מן ארעא עביד בהו עיסקא למאן דאמר שמא תכסיף איכא למיחש למאן דאמר משום רווח ביתא כיון דקא עביד בהו עיסקא וקא רווח הרי רווח ביתא (כתובות צג.) הכא חיישינן שמא תכסיף קא מפלגי פי׳ אפי׳ בן ננס מה שגבה לא גבה ואמאי נשבעת דסברה כיון דבלא שבועה יהבין לי משום הכי דדעתייהו לאפוקה מינאי אם תמצא לומר אחת שלהן גזולה ותכסיף השדה דלא סמכה דעתה עלה אבל אי נותנין לה בשבועה סמכה דעתה ולא תכסיף ותנא קמא סבר לא חיישינן שמא תכסוף ולא משבעינן לה (ערכין ל) בשעת היובל מכרה במאתים והכסיפה ועמדה במנה וכו׳:
א. [טרייבען שטאסען.]
ב. [שטויב.]
ג. [זאהן דעס עזאי.]
ד. [פערדערבען.]
א״ל – אביי לההוא מרבנן אפ״ה הא אהדריה קרא שיהו מרחמין עליו.
אדחה אבן – כלומר שלא יגאל לעולם.
נחמיר – עליה שאם נמכר במנה והשביח יחשב במאתים או אם נמכר במאתים והכסיף יחשב במאתים כדכתיב (שם) מכסף מקנתו.
אמר ליה [לו] אביי לאותו חכם ששאלו: הא אהדריה קרא [הרי החזירו הכתוב], כלומר, ציווה לפדותו, וכפי שתנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: הואיל והלך ומכר עצמו לעבודה זרה, שמא תאמר אידחה (אדחה) אבן אחר הנופל, כלומר, אשאיר אותו שם כעבד, ולא יקום מנפילתו? תלמוד לומר בכתוב הסמוך: ״גאלת עולם תהיה לו וביובל יצא״ (ויקרא כה, לא. וראה שם מח), ואם כן יש מקום להקל עליו בפדיונו. ומקשים על כך, אימא [אמור]: גאולה תהיה לו לעולם — כדי שלא ליטמע [ייטמע] בגוים, ולעולם לענין פדיונו נחמיר, מכיוון שהעבדות היא תוצאה של חטאיו!
Abaye said to that Sage: But the verse subsequently restores him, i.e., it requires that one strive to redeem him from slavery. As the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Since he went and sold himself to a temple dedicated to idol worship, should I throw a stone after the fallen? In other words, perhaps he should be left to his own devices? The verse states: He shall have a perpetual right of redemption, and he shall leave in the Jubilee (see Leviticus 25:31, 48). The Gemara objects: Even so, you can say that he shall have a redemption so that he will not be assimilated among the gentiles, but actually, with regard to his redemption we will be stringent, as it is due only to his sins that he is enslaved.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּתִיב {ויקרא כ״ה:נ״א} אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים וּכְתִיב {ויקרא כ״ה:נ״ב} אִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Two verses are written with regard to redeeming someone who was sold to a gentile. It is written: “If there are yet many in the years, according to them he shall return the price of his redemption from the money that he was bought for” (Leviticus 25:51). And it is written in the next verse: “And if there remain but few in the years until the Jubilee Year, then he shall reckon with him; according to his years he shall return the price of his redemption.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן בר יצחק, כתיב [נאמר]: ״אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו״ (שם נא), וכתיב [ונאמר]: ״ו אם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל וחישב לו כפי שניו ישיב את גאולתו״ (שם נב). ויש לשאול:
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Two verses are written with regard to redeeming someone who was sold to a gentile. It is written: “If there are yet many in the years, according to them he shall return the price of his redemption from the money that he was bought for” (Leviticus 25:51). And it is written in the next verse: “And if there remain but few in the years until the Jubilee Year, then he shall reckon with him; according to his years he shall return the price of his redemption.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכִי יֵשׁ שָׁנִים מְרוּבּוֹת וְיֵשׁ שָׁנִים מוּעָטוֹת אֶלָּא נִתְרַבָּה כַּסְפּוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ נִתְמַעֵט כַּסְפּוֹ כְּפִי שָׁנָיו.

Now, are there years with much time and years with little time? Every year is the same length. Rather, this means that if his monetary value appreciated during the years of his service, he is redeemed according to “the money that he was bought for,” which is the lower sum. And if his monetary value depreciated over time, one determines his value “according to his years,” i.e., according to his current value rather than according to his previous worth. The verse indicates that one acts leniently when calculating the redemption payment of a Hebrew slave.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי יש שנים מרובות או שנים מעוטות – בשמיטה אחת יותר מבאחרת אלא כך פירושו אם נתרבה כספו בשני עבודתו כגון ששבח כשהוא נגאל מחשב אחר כסף מקנתו כדכתיב ואם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב את גאולתו מכסף מקנתו:
ואם נתמעט כספו – כגון שהכסיף יהיב בתר (השתא) [השנים] כפי שניו כמו ששוה עכשיו היינו ואם מעט נשאר בשנים וגו׳ ומהכא ילפינן בפירוש דנגאל וידו על העליונה:
וכי יש שנים מרובות – שתהא שנה יתירה מחבירתה דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים או שנה פחותה מחבירתה.
אלא – הכי קאמר קרא אם יש ריבוי בכספו בשנים שהוא עומד בהן כלומר מה שהשביחו ישיב גאולתו מכסף מקנתו דאין מחשב אלא כמה שנמכר ואם מעט נשארו דמיו בשנים שהוא עומד בהן כגון שהכסיף כפי שניו ישיב את גאולתו.
וכי יש שנים שהן מרובות ויש שנים שהן מועטות? והלא כל השנים שוות הן בגודלן! אלא כך יש לפרש כתובים אלו: נתרבה כספו (עלה ערכו, שוויו) במהלך השנים — מחשבים את פדיונו מכסף מקנתו, כפי שהיה בזמן שנמכר, ואם נתמעט כספו, ירד ערכו במשך השנים — פודים אותו כפי שניו, לפי מה שהוא שווה כעת, ולא לפי זמן מקנתו. ונמצא שהתורה מגלה שיש להקל בכסף פדיונו.
Now, are there years with much time and years with little time? Every year is the same length. Rather, this means that if his monetary value appreciated during the years of his service, he is redeemed according to “the money that he was bought for,” which is the lower sum. And if his monetary value depreciated over time, one determines his value “according to his years,” i.e., according to his current value rather than according to his previous worth. The verse indicates that one acts leniently when calculating the redemption payment of a Hebrew slave.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאֵימָא הֵיכָא דַּעֲבַד תַּרְתֵּי וּפָיְישִׁי אַרְבְּעֵי לִיתֵּב לֵיהּ אַרְבַּע מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ וְהֵיכָא דַּעֲבַד אַרְבַּע וּפָיְישִׁי תַּרְתֵּי לִיתֵּב לֵיהּ תַּרְתֵּי כְּפִי שָׁנָיו.

The Gemara asks: But say that the verses should be interpreted as follows: “If there are yet many in the years,” is referring to a case where he served for two years, and four years of servitude remain. In this situation let him return to his master the value of four years of his servitude according to “the money that he was bought for.” And the phrase “if there remain but few in the years” is referring to a case where he served for four years and two years of servitude remain. In this situation let him return to his master the value of two years of his servitude “according to his years.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא [להכי אתו הני קראי] דהיכא דעבד תרתי [שני דשמיטה ופיישי תו ארבע שני ופודהו (נגאל) יהיב ליה דמי דארבעי שני לבעליו] מכסף מקנתו שנתן בשבילו והיינו אם עוד רבות בשנים שעבד פחות מחצי שבוע שיתן לו דמי ד׳ שנים (שנשארו) לפי חשבון שקנאו ואם מעט נשאר בשנים היינו היכא דעבד ארבע [ופיישי תרתי ועכשיו הוא נגאל ליתן ליה דמי דתרתי שני והיינו כפי שניו כלומר כפי מעוט שנים שנשתיירו ולהכי הוא דאתו ולא להקל עליו כדקא דרשת:
ואימא – הכי קאמר קרא היכא דפלח ליה תרתי שני ופשו ארבעי עד יובל ליתיב ליה כמה שמגיע לארבע שנים מכסף מקנתו לפי חשבון שקנאו.
כפי שניו – לפי שנים שהיה עדיין חייב לעובדו ולאו בהכסיף והשביח משתעי קרא.
ואימא היכא דעבד תרתי ופיישי ד׳ כו׳ – פירש רש״י ולא בהכסיף והשביח מישתעי מידי ול״נ דא״כ אין זה כי אם מפשטיה דקרא ובלא ייתור שמעינן ליה ומשמע דרב נחמן בר יצחק מיתורא קא מפיק לכן נראה לפרש ואימא היכא דעבד תרתי ופייש ארבע ניתיב ליה ארבע מכסף מקנתו בין הכסיף בין השביח והיכא דעבד ארבע ופייש ליה תרתי ניתיב ליה תרתי כפי שניו בין הכסיף בין השביח ולהכי אתא יתורא דקרא דלעולם אחר הסמוך אזלינן.
ושואלים, ואימא [ואמור] שכוונת הכתוב היא: היכא דעבד תרתי ופיישי ארבעי [היכן שעבד רק שתי שנים ונותרו ארבע שנים] שהוא חייב לעבוד בהם (״רבות בשנים״) — ליתב ליה [שישיב לו לאדונו] ארבע חלקי שש מכסף מקנתו, והיכא דעבד ארבע ופיישי תרתי [והיכן שכבר עבד ארבע שנים ונותרו רק שתי שנים] שחייב לעבוד בהם, ליתב ליה [שישיב לו לאדונו] תרתי [שתים] חלקי שש מכספו, כפי שניו! ומשיבים:
The Gemara asks: But say that the verses should be interpreted as follows: “If there are yet many in the years,” is referring to a case where he served for two years, and four years of servitude remain. In this situation let him return to his master the value of four years of his servitude according to “the money that he was bought for.” And the phrase “if there remain but few in the years” is referring to a case where he served for four years and two years of servitude remain. In this situation let him return to his master the value of two years of his servitude “according to his years.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״כאִם כֵּן נִכְתּוֹב אִם עוֹד רַבּוֹת שָׁנִים מַאי בַּשָּׁנִים נִתְרַבָּה כַּסְפּוֹ בַּשָּׁנִים מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ נִתְמַעֵט כַּסְפּוֹ בַּשָּׁנִים כְּפִי שָׁנָיו אָמַר רַב יוֹסֵף דַּרְשִׁינְהוּ רַב נַחְמָן לְהָנֵי קְרָאֵי כְּסִינַי.:

The Gemara rejects this suggestion: If so, let the verse write: If there are yet many years. What is the meaning of the phrase “in the years”? Rather, this indicates that if his monetary value appreciated in the years of his service, he is redeemed according to “the money that he was bought for,” which is the lower sum. If his monetary value depreciated in the years, one determines his value “according to his years,” i.e., according to his current value. Upon hearing this explanation, Rav Yosef said: Rav Naḥman bar Yitzḥak interpreted these verses as truly as if the interpretation had been transmitted to Moses from Sinai.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[א״כ – הוא דלהכי אתו לכתוב אם עוד רבות שנים:
מאי בשנים – ש״מ דאם נתרבה כספו בשנים שהשביח יהיב מכסף מקנתו להקל כדאמרן]:
כסיני דהכי פירושיהן:
אם כן, נכתוב [שיכתוב] ״אם עוד רבות שנים״, מאי [מהו] שנאמר ״בשנים״? אלא כפי שנאמר: נתרבה כספו במשך השנים — החישוב לפדיונו נעשה מכסף מקנתו, ואם נתמעט כספו במשך השנים — החישוב נעשה כפי שניו. אמר רב יוסף: דרשינהו [דרש] רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני [את אותם המקראות כאילו ניתנו כך בסיני].
The Gemara rejects this suggestion: If so, let the verse write: If there are yet many years. What is the meaning of the phrase “in the years”? Rather, this indicates that if his monetary value appreciated in the years of his service, he is redeemed according to “the money that he was bought for,” which is the lower sum. If his monetary value depreciated in the years, one determines his value “according to his years,” i.e., according to his current value. Upon hearing this explanation, Rav Yosef said: Rav Naḥman bar Yitzḥak interpreted these verses as truly as if the interpretation had been transmitted to Moses from Sinai.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֹא יִמְכּוֹר בְּרָחוֹק כּוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ה:כ״ו,מ״ט} וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ יַד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִלְוֶה וְיִגְאַל.

§ The mishna teaches: One may not sell his ancestral field that is located in a distant area and redeem with that money a field that he sold in a nearby area. Likewise, he may not sell a low-quality field and redeem with that money a high-quality field. And he may not borrow money and redeem the field, nor may he redeem the field incrementally, half now and half at a later date. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught with regard to the verse: “And he prospers and finds sufficient means to redeem it” (Leviticus 25:26), the phrase “and he prospers” teaches that the money he uses to redeem the field must be his own possession, meaning that he may not borrow money and redeem the field.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[לא ימכור ברחוק כו׳ – כדפרשינן לעיל:
והשיגה ידו יד של עצמו – כלומר אם השיג משלו ולא שילוה:
א שנינו במשנה: לא ימכור אדם משדה אחוזתו שנמצאת במקום רחוק ויגאל במקום קרוב, ולכן לא ימכור ברעה ויגאל ביפה, ולא ילוה ויגאל, ולא יגאל לחצאין. ואומרים: מנא הני מילי [מנין דברים אלו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים בברייתא], נאמר בתורה: ״והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו״ (שם כה, כו), ויש לדרוש: ״והשיגה ידו״יד עצמו, שלא ילוה ויגאל;
§ The mishna teaches: One may not sell his ancestral field that is located in a distant area and redeem with that money a field that he sold in a nearby area. Likewise, he may not sell a low-quality field and redeem with that money a high-quality field. And he may not borrow money and redeem the field, nor may he redeem the field incrementally, half now and half at a later date. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught with regard to the verse: “And he prospers and finds sufficient means to redeem it” (Leviticus 25:26), the phrase “and he prospers” teaches that the money he uses to redeem the field must be his own possession, meaning that he may not borrow money and redeem the field.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בוּמָצָא פְּרָט לְמָצוּי שֶׁלֹּא יִמְכּוֹר בְּרָחוֹק וְיִגְאוֹל בְּקָרוֹב בְּרַע וְיִגְאוֹל בְּיָפֶה כְּדֵי גְאוּלָּתוֹ כְּדֵי גְאוּלָּה הוּא גּוֹאֵל וְאֵינוֹ גּוֹאֵל לַחֲצָאִין.

The baraita continues: “And finds sufficient means”; this excludes the usage of means that were previously available, meaning that one may not sell property that he owned at the time of the sale in order to redeem his field, e.g., he may not sell a field that is located in a distant area and redeem a field that is located in a nearby area, nor may he sell a low-quality field and redeem a high-quality field. “Sufficient means to redeem it”; this indicates that one may redeem his field if he possesses sufficient means to redeem the entire field, but he may not partially redeem his field.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומצא – מאחר שמכר פרט למצוי שלא ימכור מה שהיה לו קודם לכן כגון שלא ימכור ברחוק כו׳:
כדי גאולתו – כלומר אם השיג כדי לגאול הכל בבת אחת גואל ואינו רשאי לגאול לחצאין:
״ומצא כדי גאולתו״ — פרט לדבר שכבר היה מצוי בידו לפני כן, ללמדנו שלא ימכור בנכסים שהיו לו בשעה שמכר שדה זו, וכגון שלא ימכור בנכסים שיש לו המצויים במקום רחוק ויגאול בקרוב, ברע ויגאול ביפה; ״כדי גאלתו״כדי גאולה של כל השדה שמכר הוא גואל, ואינו גואל לחצאין.
The baraita continues: “And finds sufficient means”; this excludes the usage of means that were previously available, meaning that one may not sell property that he owned at the time of the sale in order to redeem his field, e.g., he may not sell a field that is located in a distant area and redeem a field that is located in a nearby area, nor may he sell a low-quality field and redeem a high-quality field. “Sufficient means to redeem it”; this indicates that one may redeem his field if he possesses sufficient means to redeem the entire field, but he may not partially redeem his field.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לְמֵימְרָא דְּמָצָא הַשְׁתָּא מַשְׁמַע וּרְמִינְהוּ {דברים י״ט:ה׳} וּמָצָא פְּרָט לְמַמְצִיא עַצְמוֹ מִיכָּן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִם מִשֶּׁיָּצְאָה אֶבֶן מִתַּחַת יָדוֹ הוֹצִיא הַלָּה אֶת רֹאשׁוֹ וְקִיבְּלָהּ פָּטוּר אַלְמָא מָצָא מִידֵי דְּאִיתֵיהּ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע.

The Gemara asks: Is this to say that the term “finds” indicates that the means were found now and were not previously available? But you can raise a contradiction to this premise from a baraita: The verse states with regard to an unintentional killer: “And one who goes into the forest with another to hew wood, and his hand fetches a stroke with the ax to cut down the tree, and the blade slips off the wood, and finds another person, and he dies, he shall flee to one of these cities and live” (Deuteronomy 19:5). The term “and finds” excludes one who introduces himself into the area of danger. From here Rabbi Eliezer said: If, after the stone departed from one’s hand, the other person stuck his head out and received a blow from it and died, the killer is exempt from exile. Evidently, the term “finds” indicates an item that is there from the outset.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למימרא – דומצא דכתיב והשיגה ידו ומצא דהשתא משמע כלומר שמצא מאחר שמכר:
ומצא – את רעהו ומת והוא ינוס שנמצא כבר הוא פרט לאם המציא את עצמו שפטור:
ומצא את רעהו ומת – שהיה חבירו מצוי שם בשעה שהרים זה הגרזן חייב פרט לממציא את עצמו דפטור זה מגלות.
ושואלים: למימרא [האם לומר] ש״ומצא״ שבתורה, דבר שנמצא השתא [עכשיו] משמע? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא, נאמר בתורה לגבי רוצח בשוגג שחייב גלות: ״ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס...״ (דברים יט, ה), ודורשים: ״ומצא״פרט לממציא עצמו, מיכן אמר ר׳ אליעזר: אם משיצאה אבן מתחת ידו של המשליך, הוציא אחר כך הלה (הנרצח) את ראשו וקיבלה ונהרג — פטור המשליך מגלות; אלמא [מכאן] ש״מצא״ שבכתוב מידי דאיתיה מעיקרא [דבר שישנו מתחילה] משמע!
The Gemara asks: Is this to say that the term “finds” indicates that the means were found now and were not previously available? But you can raise a contradiction to this premise from a baraita: The verse states with regard to an unintentional killer: “And one who goes into the forest with another to hew wood, and his hand fetches a stroke with the ax to cut down the tree, and the blade slips off the wood, and finds another person, and he dies, he shall flee to one of these cities and live” (Deuteronomy 19:5). The term “and finds” excludes one who introduces himself into the area of danger. From here Rabbi Eliezer said: If, after the stone departed from one’s hand, the other person stuck his head out and received a blow from it and died, the killer is exempt from exile. Evidently, the term “finds” indicates an item that is there from the outset.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רָבָא הָכָא מֵעִנְיָנָא דִקְרָא וְהָכָא מֵעִנְיָנָא דִקְרָא הָכָא דּוּמְיָא דְּהִשִּׂיגָה יָדוֹ מָה הִשִּׂיגָה יָדוֹ דְּהַשְׁתָּא אַף מָצָא נָמֵי דְּהַשְׁתָּא וְהָכָא דּוּמְיָא דְּיַעַר מָה יַעַר מִילְּתָא דְּאִיתֵיהּ מֵעִיקָּרָא אַף מָצָא מִילְּתָא דְּאִיתֵיהּ מֵעִיקָּרָא.:

Rava said: Here, “finds” is interpreted according to the context of the verse, and here it is likewise interpreted according to the context of the verse. Here, with regard to redeeming a field, one interprets “finds” in a manner similar to the phrase “he prospers.” Just as “he prospers” is referring to funds that he acquires only now, so too “finds” indicates property that he finds only now, and not property that he owned from the outset. And here, with regard to an unintentional killer, one interprets “finds” in a manner similar to the term “forest.” Just as a forest is something that is there from the outset, so too, “finds” indicates something, i.e., an individual, that is there from the outset. This excludes an individual who was not in the vicinity when the ax slipped.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה והשיגה ידו – משמע לאחר שמכר דאם השיגה בשעת מכירה לא הוה מוכר:
אף ומצא – משמע נמי השתא אחר שמכר ובהקדש מותר בכולן למכור כר׳ ול״ג בקדש וכן כולן זה חומר בהדיוט מבהקדש (בהקדש) שרשאי לעשות כל אלו להוציאו מיד הקדש]:
מה השיגה ידו דהשתא – דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב (שם) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו.
אמר רבא: אין כאן סתירה, אלא הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא [כאן נלמד הדבר מעניינו של המקרא וכאן מעניינו של המקרא], הכא [כאן] בגאולת שדה, יש לפרש ״ומצא״ דומיא [בדומה] ל״השיגה ידו״, מה ״השיגה ידו״ מובנו ממון דהשתא השיגה ידו עכשיו], אף ״מצא״ נמי [גם כן] עניינו נכסים דהשתא [של עכשיו], שלא היו בידו מתחילה. והכא אילו כאן] ברוצח בשוגג, יש לפרש ״ומצא״ דומיא [בדומה לעניינו] של יער האמור שם (״ואשר יבוא את רעהו ביער... ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו״), מה יערמילתא דאיתיה מעיקרא [דבר שהיה מתחילה], אף ״מצא״מילתא דאיתיה מעיקרא [דבר שהיה מתחילה], ולכן אם המציא הנרצח את עצמו, שהוציא את ראשו אחר שנשל הברזל מן העץ — פטור מגלות.
Rava said: Here, “finds” is interpreted according to the context of the verse, and here it is likewise interpreted according to the context of the verse. Here, with regard to redeeming a field, one interprets “finds” in a manner similar to the phrase “he prospers.” Just as “he prospers” is referring to funds that he acquires only now, so too “finds” indicates property that he finds only now, and not property that he owned from the outset. And here, with regard to an unintentional killer, one interprets “finds” in a manner similar to the term “forest.” Just as a forest is something that is there from the outset, so too, “finds” indicates something, i.e., an individual, that is there from the outset. This excludes an individual who was not in the vicinity when the ax slipped.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וּבְהֶקְדֵּשׁ כּוּ׳.: מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ז:י״ג,י״ט,ל״א} וְאִם גָּאֹל יִגְאַל גמְלַמֵּד שֶׁלֹּוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין.

§ The mishna teaches: But with regard to redeeming a field from the Temple treasury, it is permitted to redeem the field in any of these ways. This is a halakha where greater stringency applies with regard to redeeming a field from an ordinary individual than with regard to redeeming it from the Temple treasury. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught with regard to a verse dealing with one who consecrates his field: “And if the one who consecrates the field will indeed redeem it” (Leviticus 27:19). The phrase “will indeed redeem” teaches that one may borrow money and redeem his field, and one may partially redeem his field, despite the fact that one may not do so when redeeming a field from an ordinary individual.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם גאל יגאל המקדיש וגו׳ מלמד שלוה – מאחר וגואל ואם ירצה יגאל לחצאין.
ב שנינו במשנה: לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב וכו׳, ובהקדש מותר בכולן, זה חומר בהדיוט מבהקדש. ואומרים: מנא הני מילי [מנין דברים אלו]? דתנו רבנן [ששנו חכמים בברייתא], נאמר בתורה בענין מקדיש שדהו: ״ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו״ (ויקרא כז, יט), ובלשון הכפולה הכתוב מוסיף בגאולה זו, יתר על גאולה מיד ההדיוט — מלמד שלוה וגואל, וגואל לחצאין.
§ The mishna teaches: But with regard to redeeming a field from the Temple treasury, it is permitted to redeem the field in any of these ways. This is a halakha where greater stringency applies with regard to redeeming a field from an ordinary individual than with regard to redeeming it from the Temple treasury. The Gemara asks: From where are these matters derived? As the Sages taught with regard to a verse dealing with one who consecrates his field: “And if the one who consecrates the field will indeed redeem it” (Leviticus 27:19). The phrase “will indeed redeem” teaches that one may borrow money and redeem his field, and one may partially redeem his field, despite the fact that one may not do so when redeeming a field from an ordinary individual.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמוֹכֵר שְׂדֵה אֲחוּזָּה שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ דשֶׁאִם הִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא נִגְאֲלָה חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל הוֹרַע כֹּחוֹ שֶׁאֵינוֹ הלֹוֶה וְגוֹאֵל וְאֵינוֹ גּוֹאֵל לַחֲצָאִין.

Rabbi Shimon said: What is the reason for this leniency in the case of consecrated fields? It is because we find with regard to one who sells his ancestral field, that the Torah enhanced his power, in that if the Jubilee Year arrived and the field was not redeemed, it returns to its original owners in the Jubilee Year. Therefore, his power was diminished with regard to the manner of redemption, in that he cannot borrow money and redeem the field, and he cannot partially redeem it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הורע כוחו – שאינו לוה וגואל כדאמרן:
הורע כחו – כדאמרן לעיל.
אמר ר׳ שמעון: מה טעם יש בדבר? לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו, שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל — לפיכך הורע כחו מצד אחר, שאינו לוה וגואל, ואינו גואל לחצאין.
Rabbi Shimon said: What is the reason for this leniency in the case of consecrated fields? It is because we find with regard to one who sells his ancestral field, that the Torah enhanced his power, in that if the Jubilee Year arrived and the field was not redeemed, it returns to its original owners in the Jubilee Year. Therefore, his power was diminished with regard to the manner of redemption, in that he cannot borrow money and redeem the field, and he cannot partially redeem it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אֲבָל מַקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחוּזָּה הוֹאִיל שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ שֶׁאִם הִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא נִגְאֲלָה ויוֹצָא לַכֹּהֲנִים יִפָּה כֹּחוֹ שֶׁלֹּוֶה וְגוֹאֵל וְגוֹאֵל לַחֲצָאִין

But with regard to one who consecrates his ancestral field, since his power was diminished, in that if the Jubilee Year arrived and the field was not redeemed, the field leaves the possession of the Temple treasury and passes to the possession of the priests and does not return to the original owner, the Torah therefore enhanced his power, in that he may borrow money and redeem his field, and he may partially redeem it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(אף כך) [אבל] במקדיש שדה אחוזה הואיל והורע כחו בענין אחר יפה כחו בענין אחד הלכך בהקדש מותר בכולן:
אבל מקדיש שדה אחוזה, הואיל שהורע כחו, שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצא השדה לכהנים — לפיכך יפה כחו, שלוה וגואל וגואל לחצאין.
But with regard to one who consecrates his ancestral field, since his power was diminished, in that if the Jubilee Year arrived and the field was not redeemed, the field leaves the possession of the Temple treasury and passes to the possession of the priests and does not return to the original owner, the Torah therefore enhanced his power, in that he may borrow money and redeem his field, and he may partially redeem it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144