Ramban Gittin 31a – רמב"ן גיטין לא.‏ – Shas HaMeforash

נטלת באומד – פי׳ רש״י ז״ל^א שאחד מחמשים שאמרו חכמים מפרישה באומד, דאם טעה אין אסור מדאורייתא דחטה אחת פוטרת את הכרי, דלא נתנה בו תורה שיעור אלא ראשית דגנך, אף תרומת מעשר אע״פ ששיעורה קצוב ניטלת באומד ובמחשבה, שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר, ותרווייהו נפקא מונחשב. והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה לענין אומד הוא דיליף, ומיהו במחשבה נמי^ב תלה הכתוב תרומת מעשר בתרומה, כדכתיב כדגן מן הגורן והרי זה בא ללמד ונמצא למד, והך מחשבה דאמרינן מחשבה גרידתא היא, לומר שאינו צריך שיוציא בשפתיו^ג, ומודו רבנן בתרומה גדולה^ד שהיא במחשבה, כדתנן^ה באלם אם תרם תרומתו תרומה, והכי אמרינן במס׳ שבועות בפרק שבועות שתים^ו גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו בנדרים, דלא גמרינן מתרומה, משום דהוו תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד, והיינו תרומה גדולה דיליף מיניה קרא ונחשב אפילו לרבנן, וי״א דבתרומה גדולה דיליף מכל נדיב לבנפקא, כדאמרינן בזבחים^ז דההוא בעולות הוא דכתיב, ואתקוש תרומה לקדשים מה קדשים במחשבה אף תרומה במחשבה^ח, ותרומת מעשר מונחשב וכו׳, ומיניה הוו שני כתובים הבאים כאחד. וזה אינו נכון, משום דרבנן ודאי פליגי עליה דאבא אלעזר במחשבה כי היכי דפליגי באומד, והיינו בתרומת מעשר, וליכ׳ לאוקומי סוגיא דשבועות כאבא אלעזר, והכי נמי מוכח פרק בתרא דבכורות^ט דפליגי רבנן אפילו במחשבה. ורבים אומרים^י נטלת באומד אף באומד, ואינו כן אלא דוקא באומד^כ, דהכי תנן במס׳ תרומות^ל אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי, ומפורש בירושלמי^מ אמר ר׳ אלעזר כיני מתני׳ מודד טבלו ומכניסו לביתו ובלבד שלא יתרום במנין, ולרבנן תרומה גדולה דוקא באומד אבל במנין אינו מן המובחר, אבל תרומת מעשר דוקא במנין ולא באומד כלל^נ, דתנן התם בתרומה פ״ד^ס המונה משובח, והמודד משובח ממנו, והשוקל משובח משלשתן. ובירושלמי^ע מקשינן לה אמתני׳ דבפ״ק, ומתרץ אמר ר׳ יהושע בן לוי כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר, ותני כן, אבא אלעזר בן גומל אומר מנין שאין תורמין לא במדה ולא במנין ולא במשקל, תלמוד לומר^פ ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם ולא בדבר אחר, ומה תרומה גדולה במחשבה אף תרומת מעשר במחשבה, פי׳ מתני׳ דבפ״ק בתרומה גדולה, ודפ״ד^צ בתרומת מעשר שהמונה משובח, ותני כן אבא אלעזר בן גומל אומר וכו׳, פי׳^ק דמהך בריית׳ שמעינן דבין לאבא אלעזר בין לרבנן תרומה גדולה באומד, והיינו מתני׳ דאין תורמין, ובתרומת מעשר פליגי דלאבא אלעזר היא נמי באומד ולרבנן במנין, ומתני׳ דהמונה משובח רבנן היא, והתם בפ״ד בעי בירושלמי עלה דההיא, ממי הוא משובח מן התורם מן האומד, כלומר שאם תרם מ״מ תרומתו תרומה וזה משובח ממנו, אמר ר׳ חנינא בר׳ הלל מתני׳ אמרה כן והשוקל משובח משלשתן, פי׳ דהיינו אומד ומודד ומונה, א״ר חנינא תפתר בשלשתן, ולית את ש״מ כלום. ולי נראה, דאבא אלעזר בן גומל ה״ק כשם שתרומה גדולה באומד היא נטלת, כך תרומת מעשר לכתחלה נטלת באומד, אלא שתרומה גדולה אינה נטלת בתחלה אלא באומד, ותרומת מעשר באומד ושלא באומד^ר. ואשכחן כי האי היקשא, כאותה שאמרו^ש וטבחו או מכרו, מה מכירה ע״י אחר אף טביחה ישנה ע״י אחר, שפירושה מה מכירה אינה לעולם אלא ע״י אחר אף טביחה ישנה ע״י אחר, א״נ דאורייתא^ת תרומה גדולה נמי במנין הוא^א ואפי׳ לכתחלה, אלא דרבנן אמרי לכתחלה באומד שיטול בעין יפה, ולדאוריית׳ עביד היקשא, והיינו דאוקימנ׳ בירושלמי להא דתנן המונה משובח בתרומת מעשר, ותני כן אבא אלעזר בן גומל כו׳, כלומר מתניתין אבא אלעזר בן גומל היא מתנן מונה משובח דמכלל דתורם באומד תרומה הוי, ומפרש ואזיל ממי הוא משובח, ממי^ב הוא תורם הו״א באומד וכו׳, ור׳ חנינא פליג עלה ואמר לעולם רבנן היא^ג, ומאי משובח לומר שיפה הוא עושה ותרומתו תרומה, ותני והשוקל משובח משלשתן, ולית את ש״מ דמתני׳ אבא אלעזר היא אלא רבנן, ותורם באומד לא הויא תרומה כלל^ד בתרומת מעשר. מתניתין המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות וכו׳ מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים – איכא למידק^ה וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ואיכא למימר כיון שהניחם ברשות עצמו במקום המשתמר, ואין חוששין שמא אבדו ואין עשויין לירקב לגמרי, מותר לתרום שלא מן המוקף. וכשאמרו אין תורמין, לא אמרו אלא כשאינו ברשותו, כי ההיא דאמרינן בגמ׳^ו כור מעשר לאביך בידי, שיש לחוש לכל דבר שאינו משתמר לדעתו שמא אבד, ולפיכך אין תורמין שלא מן המוקף, וכך פי׳ רש״י ז״ל^ז שאסור לתרום שלא מן המוקף משום שמא אותה שעה אינה בעין. ומיהו קשיא דהא בספרי ילפינן לה^ח מדכתיב והרמותם ממנו^ט מן המוקף^י, וא״ל אסמכת׳ דרבנן^כ היא. א״נ, מדאורייתא תרומה גדולה אינה נטלת אלא מן המוקף, אבל תרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף, דתנן במסכת בכורים פ״ב^ל שוה לבכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים, נטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף כבכורים, ואוסרת את הגורן, ויש לה שיעור כתרומה, והיינו מדאוריית׳, ואפי׳ במקום המשתמר לדעתו נמי, אבל תרומת מעשר בין דאוריית׳ בין דרבנן^מ נטלת שלא מן המוקף, דמתניתין דינא קתני ואפילו לדרבנן^נ, וכדקתני ויש לה שיעור כתרומה, ואלו מן התורה חטה אחת פוטרת את הכרי, והאי דאקשינן עלה וכי נחשדו חברים שלא מן המוקף, היינו משום חשש אבידה, כדפי׳ רש״י ז״ל, ואע״ג דהאי קרא והרמותם ממנו בתרומת מעשר כתיב, אמרי׳ בירושלמי בפ״ב דתרומות^ס, תרומת מעשר^ע לימדה על תרומת גורן שנטלת מן המוקף והיא נטלת שלא מן המוקף, מנין, מכל מעשרותיכם תרימו אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל, ומהכא משמע דלאו אסמכת׳ דרבנן היא אלא דאורייתא, דאי כולה מילת׳ דרבנן, מ״ש תרומה דחששו ומ״ש תרומת מעשר דלא חששו. ומיהו קשה הא דאמרינן בפרק המפקיד במציעא^פ, המפקיד פירות אצל חבירו ואפילו הן אבודין לא יגע בהן, ומפרש בגמ׳ משום שמא עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר, והיאך יכול לעשותן שלא מן המוקף, ויש לפרש, מאי תרומה תרומת מעשר, ואע״פ שלא נחשדו חברים לעשותן כן, דחיישינן שמא אינן קיימין, התם בעם הארץ שנחשד^צ, ואי קשיא ההיא דתניא התם^ק לפיכך בעל^ר עושה אותן לכתחלה תרומה ומעשר על מקום אחר, לומר שאם עשאן אוכל לכתחלה ואינו חושש. וי״מ^ש, מתני׳ בערב שבת שמותר לתרום שלא מן המוקף, כדאמרינן ביבמות בפרק האשה רבה^ת, דר׳ ינאי ה״ל אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירא כל מעלי שבתא, יומא חד נגה ליה ולא את׳ עשר עלייהו מפירי דביתיה וכו׳, א״נ כי ההיא דאמרינן בעירובין^א גזבר שאמר ליה לעם הארץ לך ולקוט לי תאנה מתאנתי, שמעשר עליהן מתוך ביתו, דניחא ליה לחבר ליעבד איהו איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה. וכן ההיא דהמפקיד משכחת לה לכתחלה כשנזדמן לו ע״ש או עם הארץ, ועשאן תרומה ומעשר על מקום אחר. וא״ת, א״כ לעיל דאקשינן וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, ליחוש לכי הני גווני, לאו מילת׳ היא, שאף לחוש כלל לא היה לנו, משום שהניחן ברשות זה ולא נטלן, כמו שפירשנו למעלה^ב, ומשום הך טענה לא חיישינן לדבר שאינו מצוי לאסור עליו את שלו, אבל שם בפרק המפקיד למה יגע בשאינו שלו ולא יניחם ויסתלק מן הספק, ולהך לישנא נמי אית לן למימר דשלא מן המוקף דרבנן בעלמא הוא. ויש שמעמידין משנתנו זו בתורם מן המוקף, כגון מקצת פירו׳ מגולין ומקצתן מכוסין, ותורם במוקף^ג ואינו חושש שמא יאבדו המכוסין, וכגון תורם חבית אחת מן המרתף על השאר שבו, וכגון שמלא בית האוצר, ואינו חושש לצד האחר שמא נרקבו או נגנבו^ד, וכן מפורש בתוספות חכמי הצרפתים ז״ל^ה. ואותה השמועה שבפרק המפקיד אינה קושיא לפי דעתם שפירוש שעשאן קודם שהפקידן לזה, אע״פ שלא פי׳ רש״י ז״ל כן, ושם אפרש בס״ד. ועובדא דר׳ ינאי, לפי דעתי אינה שלא מן המוקף, דכיון דס״ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכשיבוא לעולם, ה״נ מצי לתרום על דבר שלא בא לעולם לכשיבוא לעולם^ו, ויקיף שיהא תרום, ושם בפרק האשה פירשתי. וה״ר משה הספרדי^ז מוקי לה למתני׳ בדיעבד, ואע״ג דקתני מפריש. סליק פרק כל הגטמהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.

הערות

^א בד״ה באומד.

^ב עיין תוס׳ ד״ה רק וד״ה במחשבה, ובבכורות נט א ד״ה במחשבה.

^ג כ״ה שיטת רש״י בסוגיין, ובבכורות שם איתא פירוש אחרת, וכ״פ בכפתור ופרח פי״ח ובראשונים בסוגיין.

^ד כ״כ התוס׳ ד״ה רק ועיין תוס׳ בבכורות ד״ה אף, ובשו״ע יו״ד סי׳ שלא סעיף מו וביהגר״א ס״ק צב.

^ה תרומות פ״א משנה ו׳. ובמקדש דוד תרומות פי״א דחה דיתכן דהפריש במעשה בלי דיבור אך נתן עיניו לא מהני.

^ו כו ב.

^ז ל״מ בזבחים, ועיין שבועות כו ב וברש״י שם ד״ה תרומה שהביא דתרומה היא מלאכת המשכן דכל נדיב לב וקדשים הוא מדברי הימים דכתיב כל נדיב לב עולות. ועיין רמב״ם פי״ד ממעשה הקרבנות הי״ב שלמד לקדשים שגמר בלבו מהני מהפסוק כל נדיב לבו יביאה שהוא מתרומת המשכן.

^ח משמע דשוה דין מחשבה בקדשים לתרומה והיינו שהוי הקדש בכך, ומלשון הרמב״ם שהובאה בהערה הקודמת משמע דאין ההקדש חל אלא שיש חיוב להביא, וכמש״כ החלקת יואב חלק יו״ד סי׳ כא ובגליוני הש״ס קידושין מא בשם עצי בשמים.

^ט נח ב.

^י ריטב״א בסוגיין בלשון אפשר לומר, וראיית רבינו מהמשנה בתרומות פירש הריטב״א דאין צריך לתרום קאמר. וגם במאירי בסוגיין הביא בתוך דבריו דהתוס׳ ס״ל דצריך דוקא באומד, ומשמע שהחולקים ס״ל דלאו דוקא בעינן אומד.

^כ כ״ה דעת התוס׳ ד״ה ניטלת ובבכורות נח ב ד״ה כשם. ועיין בר״ש בפי׳ למשנה בתרומות ובפי׳ המשנה להרמב״ם, ובפרק ג׳ מתרומות ה״ד.

^ל פרק א׳ משנה ז.

^מ תרומות פרק א׳ הלכה י״ד.

^נ עיין תוס׳ ד״ה ניטלת דאף לרבנן ניטלת באומד אלא שאינה מצוה.

^ס משנה ו׳.

^ע שם.

^פ בנדפס: שנאמר.

^צ בנדפס: והא דפ״ד.

^ק וכן פיר׳ בתוס׳.

^ר אבל התוס׳ ס״ל ע״פ התוספתא דלראב״ג אין תרו״מ ניטלת אלא באומד, ורבינו מפרש משום דברי הירושלמי, הרי מתני לראב״ג ומנין עדיף מאומד וכמו שהקשו התוס׳.

^ש קידושין מג א, ב״ק עא א.

^ת בנדפס ובכתי״מ ליתא תיבת ״דאורייתא״.

^א צ״ב, דהא מדאוריתא חיטה אחת פוטרת ואין לה אומד ולא מנין ורק מדרבנן הוא שיש שיעור מסויים.

^ב בנדפס: מן התורם באומד.

^ג ועיין בתוס׳ בסוגיין ובבכורות ובמנחות הנ״ל שלא פירשו כן מסקנת הירושלמי, ועיין במראה הפנים פ״א מתרומות שפירש כרבינו, ובפי׳ הר״ש סירלאו דפירש לעולם כראב״ג ודלא כרבינו.

^ד וכ״ה דעת הרמב״ם פ״ג מתרומות הלכה י׳, אבל תוס׳ ד״ה ניטלת ובשאר דוכתי ס״ל דבדיעבד חייל אף באומד.

^ה וכן הקשו תוס׳ ד״ה המניח וריטב״א ר״ן ומאירי, ועיין מ״ש בזה לעיל ל ב.

^ו לעיל ל ב.

^ז שם ד״ה מוקף, ועיין בפי׳ הר״ש למשנה ביכורים פרק ב׳ משנה ה׳ שהקשה מהמשנה על פירש״י.

^ח גם בריטב״א ובר״ן בסוגיין, וברש״י סוטה ל א ד״ה ונותנת הביאו בשם הספרי, אך לפנינו בספרי לא נמצא, ובתוס׳ ל ב ד״ה וכי הביא כן מהירושלמי.

^ט במדבר יח כו.

^י דרשה זו הביא הרא״ש בפירושו למשנה ביכורים פ״ב משנה ה׳ ובשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ קכז, ובראב״ד בהשגות פ״ג מהלכות תרומות הלכה כ׳ (לגבי תרומת מעשר ולא לגבי תרומה). אכן בירושלמי בתרומות פ״ב ה״א שהביאו התוס׳ לעיל למדו מהפסוק את מקדשו ממנו במדבר יח כט. וכן בפי׳ הר״ש למשנה ביכורים שם ובשו״ת הרשב״א ח״א סי׳ רצ. ובשטמ״ק תמורה ה א הביא הלימוד מהפסוק בהרימכם את חלבו ממנו במדבר יח לב, ותוס׳ רי״ד ב״ק קטו ד״ה והתניא הביא הפסוק ונתתם ממנו במדבר יח כב.

^כ כ״ה בתוס׳ ל ב ד״ה לתרום בשיטת הרש״י. וכ״מ שיטת הראב״ד בפ״ג ה״כ שכתב דדין מוקף משום שמא לא יוכל לכוין שהרי ניטלת באומד ועוד שמא ישכח, ומשמע שהוא חשש דרבנן.

^ל משנה ה׳.

^מ דלא כתוס׳ דמדרבנן בעי מוקף כתרומה גדולה.

^נ וכ״כ הריטב״א בסוגיין, ועיין מ״ש להלן ל ב.

^ס הלכה א׳.

^ע בירושלמי הגירסא: תרומה גדולה, ובריטב״א הביא כרבינו.

^פ לח א.

^צ וכ״ה בתוס׳ ל ב ד״ה וכי, ובשאר ראשונים.

^ק ברייתא הובאה בב״מ שם.

^ר לפנינו בגמ׳ שם: לפיכך בעל הבית.

^ש תוס׳ ב״מ שם ד״ה שמא ובריטב״א שם.

^ת צג א.

^א לב ב, ועיין תוס׳ ב״מ שם שכתב כרבינו ובשאר הראשונים שם.

^ב ל ב ד״ה אלא.

^ג היינו גדר מוקף נוסף שיהיה נראה או נוגע, עיין שו״ת הרשב״א ח״א סי׳ רצ.

^ד בנדפס: ערבו, ואינו מובן.

^ה עיין תוס׳ לעיל ל ב ד״ה לתרום דבעינן מוקף אפילו שתיהן לפניו.

^ו וכ״כ רבינו בחידושיו ליבמות שם, והתוס׳ שם ד״ה אלא פליגי.

^ז פ״ה מתרומות הלכה כו, ועיין כס״מ ורדב״ז שם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון