×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּדֵי לְפַרְסְמָהּ אשֶׁנִּפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
The Gemara answers: It must be buried in order to publicize that the animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיון דפטורה מן הבכורה א״כ מחזקינן בולד אמאי אינה מטמאה:
ומשני: כדי לפרסמה – לאם שפטורה מן הבכורה דמדקברינן לחררה מחזקינן ליה כולד.
ומשיבים: כדי לפרסמה את האם שנפטרה מן הבכורה, שקוברים את ולדה הראשון.
The Gemara answers: It must be buried in order to publicize that the animal is exempt from having its future offspring counted a firstborn.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לְמֵימְרָא דְּוָלָד מְעַלְּיָא הוּא וְאַמַּאי אֵין מְטַמֵּא לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם בִּיטּוּל בְּרוֹב נָגְעוּ בָּהּ.

The Gemara notes with regard to the ruling of the mishna that the animal is exempt from having any future offspring counted as firstborn: That is to say that the expelled mass is a full-fledged offspring. But if so, why doesn’t it impart ritual impurity, neither through physical contact nor through carrying? Rabbi Yoḥanan says: It is due to the halakhic nullification of a forbidden substance in a majority of permitted substances that the Sages touched upon it, in order to exclude it from impurity through contact or carrying. In other words, the fetus is in fact considered a full-fledged offspring, but it is does not impart impurity because it is nullified by the rest of the congealed mass.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום בטול ברוב נגעו בה – ודאי יש בה צורת ולד ומה טעם אינה מטמאה לפי שמתבטלת ברוב בדם:
וקפריך כיון דפטרת ליה מבכורה למימרא דולד מעליא הוא ואמאי אינה מטמאה.
ביטול ברוב – להכי אינה מטמאה שבטל הבשר ברוב דם וגנונים שיוצאין עמו.
נגעו בה – הא דאמרן דלא מטמא במגע משום ביטול ברוב.
בפירש״י בד״ה ביטול ברוב להכי אינה כו׳ ובד״ה וישנו בצד כו׳ של חרס רחב מלמטה כו׳ ובד״ה אבל לתקן כו׳ מוציאין מים כו׳ ובד״ה מצא מין כו׳ וחוזר לטומאה עכ״ל כצ״ל:
ומקשים: למימרא דולד מעליא הוא [מכאן יש לומר שולד מעולה, גמור, הוא נחשב], שהרי הוא פוטרה מן הבכורה, ואם כן אמאי [מדוע] אין הוא מטמא לא במגע ולא במשא? אמר ר׳ יוחנן: משום ביטול ברוב נגעו בה, שהנפל שהיה שם ונימוק — בטל ברוב הדם שבחררה.
The Gemara notes with regard to the ruling of the mishna that the animal is exempt from having any future offspring counted as firstborn: That is to say that the expelled mass is a full-fledged offspring. But if so, why doesn’t it impart ritual impurity, neither through physical contact nor through carrying? Rabbi Yoḥanan says: It is due to the halakhic nullification of a forbidden substance in a majority of permitted substances that the Sages touched upon it, in order to exclude it from impurity through contact or carrying. In other words, the fetus is in fact considered a full-fledged offspring, but it is does not impart impurity because it is nullified by the rest of the congealed mass.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָא דַּאֲמַרַן.

The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning in this regard, as Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Eliezer ben Yaakov and Rabbi Shimon both said the same thing, i.e., they both issued rulings based on the same principle. The relevant statement of Rabbi Eliezer ben Yaakov is that which we said previously, i.e., that the expelled mass does not impart ritual impurity because the fetus is nullified by the majority.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אליעזר ורבי שמעון אמרו דבר אחד – אע״ג דרבנן מודו לר׳ שמעון דבטל כשהוציאוהו בספל לבית החיצון כדאמר בנדה פ׳ המפלת (נדה כז.) מ״מ לא אשכח אמרו דבר אחד אלא מר׳ אליעזר בן יעקב ור׳ שמעון דלשניהם בטל בתחלת לידה ואע״ג דמילתא דר׳ אליעזר בן יעקב לא דייקא כלל דבטל אלא דרבי חייא הוא דקאמר הכי י״ל דתני ר׳ חייא דקאמר היינו שהיה שונה בו במילתיה דרבי אליעזר בן יעקב דאינה מטמאה במגע ולא במשא והכי איתא בהדיא בתוספתא.
תוס׳ בד״ה ר״א ור״ש כו׳ מודו ליה לר״ש דבטל כו׳ בטל בתחלת לידה כו׳ במלתיה דראב״י כו׳ ובד״ה עד שיעגילו כו׳ בהמה שמת עוברה במעיה הושיט הרועה ידו כו׳ ובד״ה הנך מיעוטי כו׳ דלא אתמר טעם כעיקר כו׳ ובד״ה בטולו להו כו׳ השקה הס״ד ואח״כ מ״ה אבל לקדירה כו׳ אין מינו נאסר כו׳ עצמו מטמא מחמת כו׳ כצ״ל:
ומעירים: ואזדא [והולך] ר׳ יוחנן לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר ר׳ יוחנן: ר׳ אליעזר בן יעקב ור׳ שמעון אמרו דבר אחד, הלכו בשיטה אחת. ומסבירים: ר׳ אליעזר בן יעקבהא דאמרן [זו שאמרנו] כלומר, במשנתנו, שנפל שנימוק בטל ברוב, ולכן אינו מטמא.
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan follows his line of reasoning in this regard, as Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Eliezer ben Yaakov and Rabbi Shimon both said the same thing, i.e., they both issued rulings based on the same principle. The relevant statement of Rabbi Eliezer ben Yaakov is that which we said previously, i.e., that the expelled mass does not impart ritual impurity because the fetus is nullified by the majority.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי הִיא דִּתְנַן הַשִּׁלְיָא בבַּבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא לֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד אֶלָּא גשֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר וָלָד נִימּוֹק עַד שֶׁלֹּא יָצָא.:

And what is the statement of Rabbi Shimon to which Rabbi Yoḥanan was referring? It is as we learned in a mishna (Nidda 18a): If a woman miscarried and the afterbirth is in the house, the house is impure. The reason is not that the afterbirth itself has the status of an offspring, but that there is no afterbirth without an offspring within it, even if it is undetected. Rabbi Shimon says: The offspring disintegrated before it emerged with the afterbirth. Consequently, the house is not rendered impure, because the disintegrated fetus is nullified by the majority.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השליא בבית – שהפילה שליא בלבד בבית:
ולד נימוק עד שלא יצא – דבטל הוא ברוב דם וגנינים ומים שבשליא וטהור הבית:
השליא בבית – שהפילה האשה שליא ואין ולד ניכר בה.
הבית טמא – כדקתני טעמא דאין שליא בלא ולד אלא שנימוק ואעפ״כ מטמא.
רבי שמעון אומר הולד נימוק – ומוקמינן התם דטעמא דר׳ שמעון דאמר הבית טהור משום ביטול ברוב נגעו בה במסכת נדה בפרק המפלת (דף כז.).
ר׳ שמעון מאי היא [מה הוא עניינו]? דתנן [ששנינו במשנה]: אשה שהפילה שליא, ואין רואים ולד, אם השליא מצויה בביתהבית טמא בטומאת מת, ומה שנמצא בו באותה שעה נטמא. לא משום שהשליא היא עצמה ולד, אלא משום שאין שליא בלא ולד, אבל אין מבחינים בו. ר׳ שמעון אומר: הבית טהור, מפני שהולד נימוק עד שלא יצא, וכשיוצא הריהו כבר בטל ברוב בדם הלידה.
And what is the statement of Rabbi Shimon to which Rabbi Yoḥanan was referring? It is as we learned in a mishna (Nidda 18a): If a woman miscarried and the afterbirth is in the house, the house is impure. The reason is not that the afterbirth itself has the status of an offspring, but that there is no afterbirth without an offspring within it, even if it is undetected. Rabbi Shimon says: The offspring disintegrated before it emerged with the afterbirth. Consequently, the house is not rendered impure, because the disintegrated fetus is nullified by the majority.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תְּנַן הָתָם דאֵין לִנְפָלִים פְּתִיחַת הַקֶּבֶר עַד שֶׁיַּעֲגִילוּ רֹאשׁ כְּפִיקָּה מַאי כְּפִיקָּה אָמַר רַב הוּנָא כְּפִיקָּה שֶׁל צֶמֶר אֲמַר לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב לְרַב הוּנָא רַבִּי פָּרֵישׁ שֶׁל שְׁתִי אוֹ שֶׁל עֵרֶב.

§ The Gemara continues discussing the ritual impurity imparted by a fetus. We learned in a mishna elsewhere (Oholot 7:4): If a fetus dies in its mother’s womb, it imparts ritual impurity from when the womb opens. Yet deceased fetuses do not impart ritual impurity in this manner even during the opening of the womb, until the head of the fetus is round like the size of a skein [pika] of yarn. The Gemara asks: What is the meaning of: Like a skein? Rav Huna said: It means like a skein of woolen yarn. Ḥiyya bar Rav said to Rav Huna: My teacher, explain your statement: Were you referring to a skein of warp threads or a skein of the thicker woof threads?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין לנפלים פתיחת קבר – כיון שנפתח1 דולד שכלו לו חדשיו ומת במעי אמו כגון שיושבת האשה על המשבר היינו פתיחת קבר כיון שנפתח הקבר אימת דמאהיל על הבית בפותח טפח מאותה שעה הבית טמא ואע״פ שלא נולד כולו עד למחר אבל נפלים שלא כלו חדשיו אין להן פתיחת קבר לטמא את הבית עד שיהא ראשו עגול כפיקה כלומר שתהא גמורה צורתו ופרצוף פניו ושיהא ראשו גדול כפקעיות של צמר. ואית דמפרשי כפיקה כאבן שהנשים מתחילות לכרוך עליה את הסיסין:
של שתי קטן ושל ערב גדול:
1. נראה דצ״ל כיון שנפתח הקבר והוולד כבר כלו לו חדשיו וכו׳.
פתיחת הקבר – אשה שמת עוברה במעיה וישבה על המשבר ונפתח קבר הרחם בבית זה ולא יצא הולד והוציאוה לבית אחר טמא הבית הראשון כאילו נולד שם דטומאה בוקעה והוא הדין פתיחת הקבר אינו לנפלים אלא לנפל שהעגיל ראשו כבר שעב ראשו.
פיקה של צמר – למושי״ל.
רבי פריש – דצריך פיקה של שתי שקטנה או פיקה של ערב שגדולה.
עד שיעגילו ראש כפיקה – הא דתנן בפ׳ המקשה (חולין דף ע:) בהמה שמת עוברה במעיה והושיט הרועה ידו טהור כשלא העגיל כפיקה וכן אידך דקתני התם אשה שמת ולדה במעיה ופשטה החיה כו׳ האשה טהורה עד שיצא הולד ומשמע בגמ׳ דטהורה משום דהויא טומאה בלועה והחיה טמאה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור ולאו אדעתה כשלא העגיל ראש כפיקה נמי איירי דאין לומר דלעולם הוי כפיקה וקודם פתיחת הקבר דהא לא מטמא אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור משמע דקודם לכן טהורה אע״ג דפתיחת הקבר הוא קודם לכן דהא ביציאת ראש חוץ לפרוזדור הוי כילוד לגמרי.
א תנן התם [שנינו שם] במשנה במסכת אהלות: עובר שמת במעי אמו — מטמא את הבית משעה שהיא כורעת ללדת ונפתח רחמה, למרות שלא יצא. ומכל מקום אין לנפלים פתיחת הקבר (הרחם), כלומר, אינם מטמאים באופן זה, עד שיעגילו ראש, שראשם יהיה עגול וגדול כפיקה (פקעת). ושואלים: מאי [מהו] כפיקה? אמר רב הונא: כפיקה של חוט צמר שמכינים לאריגה. אמר ליה [לו] חייא בר רב לרב הונא: רבי, פריש [פרש] באיזה פקעת אתה מדבר, של חוט השתי, או של חוט הערב, שהוא עבה יותר, והפיקה שלו גדולה יותר?
§ The Gemara continues discussing the ritual impurity imparted by a fetus. We learned in a mishna elsewhere (Oholot 7:4): If a fetus dies in its mother’s womb, it imparts ritual impurity from when the womb opens. Yet deceased fetuses do not impart ritual impurity in this manner even during the opening of the womb, until the head of the fetus is round like the size of a skein [pika] of yarn. The Gemara asks: What is the meaning of: Like a skein? Rav Huna said: It means like a skein of woolen yarn. Ḥiyya bar Rav said to Rav Huna: My teacher, explain your statement: Were you referring to a skein of warp threads or a skein of the thicker woof threads?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ תַּנְיָא פִּיקָּה שֶׁל שְׁתִי דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁל עֵרֶב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִשֶּׁיֵּרָאוּ טְפִיפִיּוֹת מַאי טְפִיפִיּוֹת אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק כָּךְ הָיוּ מְפָרְשִׁין בִּירוּשָׁלַיִם כִּפְרֵידָה שֶׁכּוֹרַעַת לְהַטִּיל מֵימֶיהָ וְנִרְאֵית פִּיקָּה מִתּוֹךְ פִּיקָּה.:

Rav Huna said to him: It is taught in a baraita (Tosefta, Oholot 8:5): Deceased fetuses do not impart ritual impurity until the head of the fetus is the size of a skein of warp threads; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The head must be the size of a skein of woof threads. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: The fetus imparts ritual impurity from the time that tefifiyot are seen near the opening of the womb. The Gemara asks: What are tefifiyot? Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok: This is how they would explain it in Jerusalem: Tefifiyot are like the folds of skin that form when a mule bends down to urinate, and the area near the womb appears as a skein emerging from within a skein.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיקה מתוך פיקה – עגול מתוך עגול כנראה בנקבה:
ערך קפיפיות
קפיפיותא(בכורות כב.) רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיראו קפופיות וכו׳ עד כך היו מפרש בירושלמי כפרה זו שכורעת להטיל מימיה ונראת פיקה מתוך פיקה (א״ב בנוסחאות כתוב טפיפיות):
ערך נקד
נקדב(בכורות כב) והא תנן (תרומות פרק ה) סאה תרומה וכו׳ עד יאכלו ניקודים או קליות פי׳ לחם שיש בו זרעונים שהיה מנהגם לעשות לחם במיני זרעונים וי״א מעיפש והיה בו העיפוש כמו ניקודים וי״א יבשה הרבה נגובה בלא שום הכשר ואחי רבי דניאל ז״ל פירוש ויאכלו הכהנים חצי ביצה כדי שלא יהא כביצה במקום אחד:
ערך ער
ערגבסוף מעשר שני (סוטה מז.) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הטקפין מפורש (עירובין מד:) (בכורות כב) מצא מין את מינו וניעור פי׳ פתוח לכרמלית שהוא דומה לו נתערב בין לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיים עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנו וכשאין לחיים פתוח לר״ה שאינה ממונה אינה מתערבת עמה. (זבחים קב) (ובויקרא רבה בצו) פרשת זובח עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהיה ישן ונתעורר וכו׳ (תענית ד) עורו פילי (א״ב כאן פי׳ בעל הערוך מעורר פילי שהם גומות בערך פל פי׳ מערער ומשבר):
ערך פקא
פקאד(חולין קלד:) עד פיקא של גרגרת פי׳ היא הטבעת הגדולה (נגעים פ״י) איזהו זקן מפרק של לחי ועד פיק של גרגרת איזהו הקרחת מן הקדקוד השופע לאחריו ועד פיקא של צואר פי׳ עצם היוצא מאחורי הצואר (א״ב תרגו׳ ותשבר מפרקתו יתתבר פקותיה) (בכורות מה.) פיקה יוצא מגודלו פירוש כמין חתיכת בשר יוצא מגודלו (בכלים פכ״א) הנוגע בפיקא עד שלא פירעה טמא פירוש פיקא בלשון ישמעאל פלכה ובלעז ברטציל״ו עד שלא פירעה קודם יתירנה. בכל כלי בעלי בתים (פרק יז דכלים) נודות יין ושמן שיעורן כפיקה גדולה שלהן. (בסוף פרה) כוש של רובן לא יזה לא על הכוש ולא על הפיקה עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות חיבור (כלים פי״א) פיקא של מתכת רבי עקיבא מטמא (בכורות כב) תנן התם (אהלות פרק ז) אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגיל ראש כפיקא מאי כפיקא אמר רב הונא אמר רב כפיקא של צמר אמר רבי יוחנן ג׳ פיקות שמעתי אחת של שתי כי אתא רבין פירשה של אשה כשל שתי של בהמה כשל ערב. גיש הבא מבית הפרס ומארץ העמים שיעורו כפיקא גדולה של סקאין שהוא כחותם המרצופין וישנו בגד העליון של מגופת החבית הלחמית פירוש פיקא הוא כמו כדור כאשר פירשתי בערך פי כוש ואותו שעשוי לטוות השתי קטן ופיקא של סקאין גדולה מכולן שחוטי השק עבין וצריכין יותר כובד. וארץ העמים כבית הפרס דמי וכיון דשיעורו כפיקא גדולה חיישינן שמא יש באותו עפר עצם כשעורה פירוש הלחמיות שעושין במקום הנקרא בית לחם ואותו שיעור בצד העליון של מגופת החבית הקצר של מעלה (א״ב פירוש כמו פקעא ואות עי״ן מובלעת וענין המלה כדור):
א. [רונצעל אין דער מוטטער שיידע.]
ב. [פערשימלט בראד.]
ג. [ערוואכען.]
ד. [קוגיל.]
אמר ליה תניא – דפליגי בה.
משיראו טפיפיות – ר״א בר צדוק פליג אתנא קמא ואמר אע״ג שלא העגילו ראש כפיקה יש פתיחת הקבר משיפתח רחמה כל כך שיראו בתוך רחמה טפיפיות.
כפרדה זו שכורעת להטיל מים – וכורעת יותר מבהמה וחיה ומתוך כריעה נפתח רחמה מאד ונראין קמטים ברחם.
פיקה מתוך פיקה – והיינו טפיפיות תרי זימני פיפי היינו פיקה.
אמר ליה [לו], תניא [שנויה ברייתא]: פיקה של שתי, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: של ערב. ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר: פתיחת הקבר היא משיראו טפיפיות שבפתח רחמה. ושואלים: מאי [מהו] ״טפיפיות״? אמר רב יהודה אמר שמואל משום (משמו של) ר׳ אליעזר בר׳ צדוק, כך היו מפרשין בירושלים: כפרידה שכורעת להטיל מימיה, ונראית בפתח הרחם קמטי בשר כעין פיקה מתוך פיקה, עיגול בתוך עיגול.
Rav Huna said to him: It is taught in a baraita (Tosefta, Oholot 8:5): Deceased fetuses do not impart ritual impurity until the head of the fetus is the size of a skein of warp threads; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The head must be the size of a skein of woof threads. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: The fetus imparts ritual impurity from the time that tefifiyot are seen near the opening of the womb. The Gemara asks: What are tefifiyot? Rav Yehuda says that Shmuel says in the name of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok: This is how they would explain it in Jerusalem: Tefifiyot are like the folds of skin that form when a mule bends down to urinate, and the area near the womb appears as a skein emerging from within a skein.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב הוּנָא שָׁמַעְתִּי שְׁתֵּי פִּיקוֹת אַחַת שֶׁל שְׁתִי וְאַחַת שֶׁל עֵרֶב וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שָׁלֹשׁ פִּיקוֹת שָׁמַעְתִּי אַחַת שֶׁל שְׁתִי וְאַחַת שֶׁל עֵרֶב וְאַחַת שֶׁל פִּיקָּה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ כִּי אֲתָא רָבִין פֵּירְשַׁהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁל אִשָּׁה כְּשֶׁל שְׁתִי שֶׁל בְּהֵמָה כְּשֶׁל עֵרֶב.

Rav Huna says: I heard two different halakhot with regard to skeins: One involves a skein of warp threads and the other one involves a skein of woof threads, and I do not have the knowledge to explain to which matter these halakhot refer. When Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to skeins, I heard three different halakhot: One involves a skein of warp threads, and one a skein of woof threads, and one a large skein used by sack makers, and I do not have the knowledge to explain to which matter these halakhot refer. When Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he explained this in the name of Rabbi Yoḥanan: To impart ritual impurity, the head of a fetus in the womb of a woman must be the size of a skein of warp threads, and the head of an animal fetus must be the size of a skein of woof threads.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיקה גדולה – פקעית גדולה:
של סקאין – שחוטי השק הן עבין:
ואין לי לפרש – איני יודע לפרש.
של אשה – דין להיות לה פתיחת הקבר.
של בהמה – שלא תהא כטומאה בלועה לטומאת מגע משום נבילה של נפל אם הושיט הרועה יד ונגע בו להוציאו מן הרחם.
כשל ערב – משהעגיל ראש כפיקה של ערב ואי לאו טמא בלועה היא ולא מטמיא כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו טהור בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע:).
ובאותו ענין אמר רב הונא: שמעתי שהוזכר שיעור של שתי פיקות להלכה, אחת של שתי ואחת של ערב, ואין לי לפרש לאיזה ענין נאמרו הדברים. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ יוחנן: שלש פיקות שמעתי, אחתשל שתי, ואחתשל ערב, ואחתשל פיקה גדולה של סקאין (עושי שקים) שהיא גדולה יותר, ואין לי לפרש. כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל פירשה משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן: של אשה, ששנינו שאין לנפלים פתיחת קבר עד שיעגילו ראש כפיקה — כפיקה של שתי. של בהמה — שעגול ראשו כפיקה של ערב.
Rav Huna says: I heard two different halakhot with regard to skeins: One involves a skein of warp threads and the other one involves a skein of woof threads, and I do not have the knowledge to explain to which matter these halakhot refer. When Rav Dimi came to Babylonia from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said: With regard to skeins, I heard three different halakhot: One involves a skein of warp threads, and one a skein of woof threads, and one a large skein used by sack makers, and I do not have the knowledge to explain to which matter these halakhot refer. When Ravin came to Babylonia from Eretz Yisrael, he explained this in the name of Rabbi Yoḥanan: To impart ritual impurity, the head of a fetus in the womb of a woman must be the size of a skein of warp threads, and the head of an animal fetus must be the size of a skein of woof threads.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) פִּיקָּה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין כְּדִתְנַן הגּוּשׁ הַבָּא מִבֵּית הַפְּרָס מֵאֶרֶץ הָעַמִּים שִׁיעוּרוֹ כְּפִיקָּה גְּדוֹלָה שֶׁל סַקָּאִין שֶׁהוּא כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין וְיֶשְׁנוֹ בְּצַד הָעֶלְיוֹן שֶׁל מְגוּפַת הֶחָבִית הַלַּחְמִית.

As for the halakha involving a large skein used by sack makers, it is as we learned in a baraita (Tosefta, Kelim Bava Metzia 7:1): For it to impart ritual impurity, a clod of earth that comes from an area in which uncertainty exists concerning the location of a grave or a corpse [beit haperas], or from the land of the gentile nations, must be of the measure of a large skein used by sack makers, the size of which is like the seal of large sacks [martzofin]. And an item of this size is also found on the top side of the seal of a Bethlehem jug.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גוש הבא – מקרקע של בית הפרס:
ומארץ העמים – כבית הפרס דמי (כיון) שיעורו כפיקה גדולה [חיישינן] שמא יש (בו) [באותו] עפר עצם כשעורה:
וישנו – אותו שיעור:
בצד העליון של מגופת חבית – הקצר של מעלה הוא כפיקה גדולה:
הלחמית שעושין בבית לחם – מקום הוא:
גוש – עפר שיעורו לטמא באהל ולשרוף עליו תרומה וקדשים.
כפיקה גדולה של סקאין – מרצופין סקאין גדולים של גמי וכשנועלין אותן חותמין אותן.
וישנו בצד העליון של מגופת חבית הלחמית – כלומר שישנו לאותו חותם בצד העליון של כיסוי שעושין לחביות של חרס רחב מלמטה לכסות החבית והולך ומתקצר למעלה כדי שיאחז בידים ואותו צד שהולך וכלה קרי צד העליון. הלחמית שעושין בבית לחם.
בצד העליון של מגופת החבית – יש באותה מגופה כעין בית יד שעושין לאוחזה והוא עגול כעין אותה שקורין פיל מיי״ל בלע״ז.
פיקה גדולה של סקאין, עניינה כדתנן [כמו ששנינו במשנה]: גוש עפר הבא מבית הפרס (שדה שנחרש בה קבר) או מארץ העמים (מחוצה לארץ), שגזרו חכמים טומאה על הנוגע בו או הנושא אותו, מחשש שהוא נושא או נוגע בעצם מן המת — שיעורו (מידתו) כפיקה גדולה של סקאין, שהוא כשיעור חותם שחותמים בו את פי המרצופין (האמתחות), ושיעור זה ישנו בצד העליון של מגופת (מכסה) החבית הלחמית (של בית לחם), ובגוש בגודל כזה יש חשש לעצם בשיעור שיש בה כדי לטמא.
As for the halakha involving a large skein used by sack makers, it is as we learned in a baraita (Tosefta, Kelim Bava Metzia 7:1): For it to impart ritual impurity, a clod of earth that comes from an area in which uncertainty exists concerning the location of a grave or a corpse [beit haperas], or from the land of the gentile nations, must be of the measure of a large skein used by sack makers, the size of which is like the seal of large sacks [martzofin]. And an item of this size is also found on the top side of the seal of a Bethlehem jug.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה והַלּוֹקֵחַ צִיר מֵעַם הָאָרֶץ מַשִּׁיקוֹ בְּמַיִם וְטָהוֹר.

§ Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: One who purchases fish brine from one who is unreliable with regard to ritual impurity [am ha’aretz], who must purify it due to the concern that it was rendered impure while in the seller’s possession, brings it into contact with the water of a ritual bath so that the water touches the brine, and it is thereby rendered pure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משיקו במים – שמא נטמא מחמת מגע עם הארץ.
וטהור – ממה נפשך דודאי מים מעורבים בו ואי מיא רובא ובטיל הציר ברוב ומקבל טומאה מחמת המים ומיא סלקא להו טבילה בהשקה שנותן הכלי במקוה עד שעוברים מי המקוה על פיו ונושקין עם המים שבתוך הכלי ואע״ג דאוכל ומשקה לית להו טהרה במקוה מיא סלקא להו השקה דהוי כמי שזרען וחוזר ונוטלן דזריעה מטהרה מטומאה דתנן (תרומות פ״ט מ״ז) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין בתשובת רבינו גרשון מצאתי כך.
ב אמר ריש לקיש משום ר׳ יהודה נשיאה: הלוקח ציר (רוטב של דגים מלוחים שנכבשו במים) מעם הארץ, שאינו מקפיד על טומאת אוכלים — משיקו במים, מניח את הכלי עם הציר במקוה עד שיגעו מי המקוה בציר, כדרך שמטהרים מים שנטמאו, וטהור.
§ Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: One who purchases fish brine from one who is unreliable with regard to ritual impurity [am ha’aretz], who must purify it due to the concern that it was rendered impure while in the seller’s possession, brings it into contact with the water of a ritual bath so that the water touches the brine, and it is thereby rendered pure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִמָּה נַפְשָׁךְ אִי מַיָּא רוּבָּא נִינְהוּ כֵּיוָן דְּעָבֵיד לְהוּ הַשָּׁקָה טָהֲרִי לְהוּ וְאִי רוּבָּא צִיר נִינְהוּ צִיר לָא בַּר קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הוּא מַאי אִיכָּא מִשּׁוּם הָנָךְ מִיעוּטָא דְּמַיָּא הָנָךְ בָּטְלוּ לְהוּ בְּרוּבָּא.

Reish Lakish explains: The brine is pure whichever way you look at it: If water is the majority of the brine mixture, once he brought the brine into contact with the ritual bath, the water in the brine mixture became pure and the impurity of the brine is nullified by the majority of pure water. And if the majority is the brine excreted by the fish itself it is also pure, as brine alone is not susceptible to ritual impurity. Consequently, what impurity is there? Any impurity is due only to that minority of water in the mixture, and that water is nullified by the majority of brine.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דעבדו להו השקה טהור ממה שנטמא בידי עם הארץ:
ציר לאו בר קבולי טומאה – דזיעה בעלמא הוא:
מאי איכא – למיחש:
אי משום הנך מיעוטא דמיא דאית ביה דבעי השקה ולא מועיל להו דמיעוטא הוא ועביד להו מיא לציר ואייתו ליה טומאה ליכא למימר דהנך מיא בטיל להו ברובא. ולא יכלי לאיתויי להו טומאה:
ציר לאו בר קבולי טומאה – דזיעה בעלמא הוא שיוצאה מן הדגים כשמולחין אותן.
משום הך מיעוטא דמיא – דמקבלי טומאה והשקה לא מהניא להו הואיל ורובא ציר ובאוכל לא סלקא השקה בטלי להו ברובא ולא הוי הציר טמא.
הנך מיעוטא דמיא בטילן להו ברובא – ולא דמי לשאר איסורין שהוא בנותן טעם דלא אתמר טעם כעיקר לענין טומאה וכן נבילה בטילה בשחוטה לענין טומאה אפי׳ חזר ונתבשל הכל ביחד.
בטילי להו ברובא – ואפי׳ היו מחצה על מחצה מ״מ מטעם דלא בטל סלקא להו השקה.
ממה נפשך [מכל צד שתרצה לדון על כך], שכן אי מיא רובא נינהו [אם המים שבציר הם הרוב]כיון דעביד להו השקה טהרי להו [כיון שעושה להם השקהנטהרו להם], ואי רובא ציר נינהו [ואם הרוב ציר הדגים עצמו הוא, הנוזל שפרש מגופם]ציר לא בר קבולי [ראוי לקבל] טומאה הוא. אלא מאי איכא [מה יש] לחשוש — משום הנך מיעוטא דמיא [אותו מיעוט של מים טמאים] שיש בתערובת — הנך בטלו להו ברובא [אלה כבר בטלו להם ברוב], שהוא ציר הדגים, ולכן הציר כולו טהור.
Reish Lakish explains: The brine is pure whichever way you look at it: If water is the majority of the brine mixture, once he brought the brine into contact with the ritual bath, the water in the brine mixture became pure and the impurity of the brine is nullified by the majority of pure water. And if the majority is the brine excreted by the fish itself it is also pure, as brine alone is not susceptible to ritual impurity. Consequently, what impurity is there? Any impurity is due only to that minority of water in the mixture, and that water is nullified by the majority of brine.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִטְבּוֹל בָּהֶן פִּיתּוֹ אֲבָל לִקְדֵירָה לֹא מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְכִי טוּמְאָה שֶׁבָּטְלָה חָזְרָה וְנֵיעוֹרָה א״לאֲמַר לֵיהּ וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַא וְהָתְנַן סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה

Rabbi Yirmeya says: The Sages taught that one should use that method of purification only if he wishes to dip his bread in the brine. But for cooking in a pot with other water this method is not effective, as the liquid of the type that was nullified, i.e., the water in the brine, found its own type, the water in the pot, and is revived in its impure state, as the water which was previously only a minority of the mixture is now the majority. Rav Dimi was sitting and saying this halakha. Abaye said to Rav Dimi: But does nullified impurity return and revive in its impure state? Rav Dimi said to him: And you, do you not hold that this is the halakha? But didn’t we learn in a mishna (Teruma 5:2): With regard to a se’a of impure teruma that fell
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו – לבטלי להו ברובא אלא אם רוצה לטבל בהן באותו ציר פיתו:
אבל לקדרה – שאם רוצה ליתן הציר בקדרה לא בטלי מיעוטא דמיא לגבי ציר:
דמצא מין את מינו ונעור – כלומר מיעוט המים שבציר מטמאין המים שבקדרה ונתחברו ונעשו רוב וניעור מתורת ביטול. האי ניעור הוא כמו נסתלק:
וקאמר להא שמעתא לא שנו אלא לטבל וכו׳:
וכי טומאה שבטלה קודם לכן ברוב חוזרה וניעורה – כלומר שמצטרפין לטמא:
לא שנו – דבטלו ברוב ומותר הציר אלא לטבל פיתו.
אבל – לתקן את הקדירה אסור שהמים שבתוך הציר מוצאין מים שבקדירה ומצטרפין יחד ורבין על הציר ומטמאין אותו.
מצא מין את מינו וניעור – מתורת ביטול וחוזר לטומאה.
להאי שמעתא – דרבי ירמיה.
אבל לקדירה לא מצא מין את מינו וניעור – לא דמי להא דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף ק: ושם) ובפרק הקומץ רבה (מנחות דף כג.) ובפ׳ בתרא דע״ז (עבודה זרה עג.) סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דהתם אין מינו נאסר אלא מכח האיסור שנתערב ואי אפשר להבדילו ובכ״מ שישנו היתר הוא לפיכך שייך לומר סלק אבל היכא דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים הטמאים אין שייך לומר בו סלק.
וניעור – פירש הקונט׳ שהמים חוזרים ורבים על הציר ומטמאין אותו ולא דק דציר לאו בר קבולי טומאה הוא אלא זהו ניעור דמקמי הכי בטל הציר מן המים טומאת משקין מחמת רוב ציר ועכשיו שהמים ניעורו לכמו שהן תחלה קודם שנתערבו בציר.
יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא כו׳ – הקשה הרב רבי אפרים דהכא אית ליה לרב דימי דאפילו טהרה עוררת טומאה ובפ׳ בתרא דע״ז (עבודה זרה עג.) אית ליה דאפי׳ איסור אין עורר איסור דקאמר המערה יין נסך מחבית לבור אפי׳ כל היום כולו ראשון ראשון בטל וי״ל דהכא משמיה דריש לקיש והתם משמיה דר׳ יוחנן ומיהו קשה לרבי יוחנן דאפי׳ בטומאה דחולין דקילא דדייקינן בסמוך ממתניתין וברייתא דטומאה עוררת טומאה דקאמר שמא יביא קב חולין טמאין וכו׳ כ״ש דאיסור יש לו לעורר איסור ומילתא דפשיטא היא בכוליה הש״ס דאיסור מעורר איסור ובפרק הערל (יבמות דף פב:) נמי אמרינן דנתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו אבל יתר ממנו לא ולא אמרינן ראשון ראשון בטל ובפרק נוטל (שבת דף קמב.) סאה של תרומה שנפלה לתוך ק׳ של חולין ולא הספיק להעלותה עד שנפלה אחרת אסור ומיהו אין משם ראיה כל כך דהתם משום דסאה ראשון נהי דלא אסר מ״מ לא נתבטל דצריך להרים ועוד אשכחן בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נז:) דר׳ יוחנן אית ליה אפילו גידולי היתר מעלין את האיסור ומיהו אין משם קושיא לפי מה שרגיל ר״ת לחלק בין היתר דגדל בלא הפסק להיכא דאיכא הפסק ומעמיד ההיא דע״ז במיפסק פסוקי כדאשכחן בפ׳ בתרא דנדה (נדה עא:) גבי דם תבוסה דמחלק בין פסק ללא פסק ובפ׳ התערובות (זבחים דף עח.) דאמרינן דם לתוך המים ראשון ראשון בטל התם איירי בפסק וההוא דשמא רבו הנוטפין על הזוחלין היינו שמא ירבו בלא הפסק ומתוך כך מפרש ר״ת בהגוזל קמא (ב״ק דף ק.) ובריש ב״ב (דף ב.) דנקט נפרצה אומרים לו גדור תרי זמני דאם יש תוספת מאתים בין שני הפעמים אין מצטרפין לאסור כיון שיש הפסק אבל קשה מהא דשמעתין ובפרק הערל דאפי׳ בלא הפסק אמרינן דחוזר וניעור ונראה לרבי דבכל דוכתא יש לו להיות ניעור אפי׳ בהפסק וגבי דם תבוסה בפ׳ בתרא דנדה (נדה עא:) דבדרבנן הקילו וההיא דתערובת דם שאני התם דיש דחוי אצל קדשים דכיון שנדחית כל טיפה וטיפה כשנופלת שוב אינה חוזרת ונראית וההיא דר׳ יוחנן דע״ז (דף עג.) דקאמר ראשון ראשון בטל היינו כל זמן שיש בהיתר ששים על האיסור דליכא נתינת טעם ואאיסור משהו דמתני׳ דהתם קאי וזה לשון ראשון בטל דיין נסך נראה עד רובו לשל היתר אבל אם רבה איסור אסור שאיסורין המתבטלים חוזרים וניעורין ונראה דמאן דאית ליה בי״נ החמור באיסורא לגו היתרא ראשון ראשון בטל כ״ש בשאר איסורין או שמא בדבר זה הקילו ביין נסך יותר מבשאר איסורין דבשאר איסורין חוזר וניעור כשרבה האיסור כל כך שאין בהיתר ששים ועוד נראה שגם יין נסך אינו בטל ראשון ראשון עד רובו אלא עד ששים וכן שאר איסורין ואינן חלוקין אלא היכא דנפיש עמודיה טפי מחבית כמו שאפרש או בהיתרא לגו איסורא פי׳ שבתחלת התערובת איסור והיתר אין ששים דהיתר לגבי איסור וביין נסך אם יוסיף היתר לתוכו עד עולם אסור ובשאר איסורין מותר כשרבה כל כך שיהא ששים של היתר ושמא אפי׳ בנפסק לא אמרינן ראשון ראשון בטל כמו בחתיכת בשר שבולעת טעם נבילה אפי׳ למאן דמפרש חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורין כמו בבשר בחלב דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא לענין שלא תועיל לו פליטה משום דאיפשר לסחטן אבל רביה תועיל וא״ת כיון דלבסוף נמי איכא ששים של היתר לכך בטל היין נסך מאי איריא משום ראשון בטל כיון שגם לבסוף יש ששים י״ל דדוקא נקט מחבית לבור דלא נפיש עמודיה כולי האי ואע״ג דנפיש טפי מצרצור אבל היכא דנפיש עמודיה טובא לא בטל אפי׳ יש ששים בהיתר ולהכי קאמר ראשון ראשון בטל שאם נפל בבת אחת אינו בטל אע״פ שיש ששים יין מן ההיתר ושמא דוקא יין נסך אבל טבל אינו בטל בשום עניין במינו או שמא יין נסך בטל ומינה שמעינן דכ״ש ולרבותא נקטיה וכן נ״ל עיקר ראשון ראשון בטל דדוקא עד ששים כדפרישית באיסורא לגו היתרא ובהיתרא לגו איסורא בכל שהוא אבל בשאר אסורין אפי׳ היתרא לגו איסורא חוזר וניעור ההיתר כשהוא רבה עד שיהא בו ששים ומי פירות במקום שמעלין בנתן סאה ונטל סאה עד רובו אין לתמוה למה בטלין מי פירות ונחשבין כמים דהכי גמירי לה דתנן מי פירות פעמים מעלין פעמים אין מעלין וכה״ג דמעלין הרי הם כמים להעלות וכי איכא רוב חוזרין ונעורין ולמאי דפרישית מאן דשרי ע״י ראשון ראשון בטל לא שרי אלא עד ששים ולא נפקא לן מידי אי הלכה כן אי לאו לאותן שנוהגין עכשיו היתר הנאה בשכשוך עובד כוכבים ובסתם יינם שהרי פסק ר״ת שהיין המותר בהנאה אין לנו לומר שאוסר בכל שהוא ודבר פשוט הוא ונראה לי דבריו שלא להחמיר בו חומרא דיין נסך לאסור במשהו כיון דמותר בהנאה כאיסורין קלין ור״ת פסק לשם קיימא לן כרבין דלית ליה ראשון ראשון בטל ולא שרי אלא בנפל שם קיתון של מים ונראין דבריו במה שאומר הלכה כרבין אם בא לחלוק על רב דימי ורב יצחק כדאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) בסופו אבין בר סמכא יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין יש לו בחזרה אבל זה אין בידי להוכיח אם רבין בא לחלוק אם לא כי י״ל שלא בא לחלוק ומה שהצריך ביטול ע״י מים דוקא היכא דעירה מחבית לבור לרב יצחק ולרב דימי בדנפיש עמודיה טפי מחבית ואפי׳ לר״ש דלא מפרש לרב דימי חבית דוקא נוכל לומר שאין רבין חולק על רב יצחק ובמערה מחבית דבר רבא ולמאן דמתני ההיא דרב שמואל בר׳ יהודה דנפל שם קיתון של מים אמתנית׳ מצי סבר כרב דימי ויעמיד משנה כרב דימי בהיתרא לגו איסורא ולהכי לא בטל כל זמן שאין שם מים וזה שפירשתי שיסבור רב שמואל כרב דימי יכול להיות אם נפרש דרב שמואל בר׳ יהודה למאן דמתני ליה אמתנית׳ לא בעי תחלה היינו שאין להוכיח מילתיה דרב שמואל דבעי תחלה אבל מכ״מ אמת הוא דאיהו נמי בעי תחלה כדי שלא נצטרך לומר שחולק על אותה דר׳ יוחנן דלקמיה דמזגן וערבם זה בזה דמשמע דבעי מזגן תחלה ואח״כ ערבן אם נפרש כך שוב לא נוכל לומר שסובר רב שמואל ראשון ראשון בטל דכיון דבעי מים תחלה ס״ל במשהו באיסורא לגו היתרא א״כ לית ליה לא דרב דימי ולא דרב יצחק מיהו דאין צריך לפרש כך אלא כדמשתעי פשוטה דשמעתין דלא בעו תחלה ופליג אההיא דר׳ יוחנן דמזגן וערבן א״נ לא פליג וס״ל דהוא הדין ערבן תחלה ולא נקט מזיגה ברישא דוקא דהא לא גרסינן בפסחים מזגו ואח״כ ערבו דלהוי משמע לגמרי דוקא אלא מזגו וערבו וכל הני ביטולי דההיא שמעתין דמזגן וערבן המערה מחבית לבור וההיא דשמעתין דשמא יביא קב ממין אחר וקב ועוד ממין זה יכולין להעמיד בשלא נתכוון לבטל ולהתיר את האיסור או לטהר את הטמא שאל״כ לא הוי בטל ובנפל קיתון של מים תחלה אין לחלק בין נתנן במתכוין לנפל אבל לבסוף למאן דלא בעי תחלה דוקא בלא מתכוין קאמר ובההיא דציר דקיימינן דלא קאמר אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו י״ל דההוא אמורא לית ליה.
בד״ה יתיב רב דימי כו׳ לעורר איסור ומלתא דפשיטא כו׳ הד״א ובא״ד ובפרק נוטל סאה של תרומה כו׳ דר״י אית ליה אפילו גידולי היתר מעלין כו׳ כצ״ל הכי בעי למימר המקשה התם לר״י ומיהו אף לפי סברת המדחה שם להחמיר דוקא אמרת הכי דגידולי איסור מעלין היתר ניחא ראייתם וכ״ה בתוספות פ״ב דע״ז ובא״ד בפ״ב דנדה גבי דם תבוסה כו׳ מיהא דשמעתין ובפרק הערל דאפילו בהפסק אמרינן כו׳ וגבי דם תבוסה בפרק שני דנדה בדרבנן הקילו כו׳ והלשון ראשון בטל די״ל נראה עד רובו לשל היתר כו׳ רבה איסור אסור כו׳ ונראה דמאן דאית ליה כו׳ שבתחלת התערובת איסור והיתר אין ס״ד דהיתר לגבי איסור כו׳ כמו בחתיכת בשר שבולעת כו׳ לכך בטל הי״נ כו׳ כשהוא רבה עד שיהא בו ששים ומי פירות כו׳ הד״א ור״ל דהך דנתן סאה ונטל סאה כו׳ איירי במי פירות כמ״ש התוספות לתרץ קושייתם בפרק הגוזל עיין שם:
בא״ד הרי הן כמים להעלות כו׳ עד ששים לא נפקא לן כו׳ שיאסור בכל שהוא כו׳ פסק לשם קי״ל כרבין כו׳ הלכה כרבין כו׳ אבין בר סמכא כו׳ אבין יש לו בחזרה כו׳ אם רבין בא לחלוק כו׳ מחבית דיבר רבין ולמאן דמתני ההיא דרב שמואל כו׳ דבעי מים מתחלה ס״ל במשהו באיסור לגו כו׳ דהא ל״ג בפשיטותא מזגו כו׳ אלא מזגו וערבו כו׳ שאם לא כן לא היה בטל כו׳ ובההיא דציר דקיימינן דלא כו׳ דההוא אמורא לית ליה הס״ד ואח״כ מ״ה תירום ותירקב בירושלמי תני תישרף וקשה אטו בשופטני כו׳ והתלמוד שלנו מפרש ותשרף דתנן כו׳ להיתרא ע״י בטול כו׳ ששנה באותו פרק דקתני אחר שהודו ר״א כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אמר ר׳ ירמיה: לא שנו פתרון זה של השקה אלא כשמשתמש בציר לטבול בהן פיתו, אבל לתת אותו במים שבקדירהלא, משום שאם המים הם המיעוט, ובטלו ברוב הציר — לא הועילה להם כלל ההשקה לטהרם, וכששופכים את הציר כולו למים שבקדירה — מצא מין את מינו וניעור, פגשו המים הטמאים שבציר את המים שבקדירה, והפכו המים לרוב, ומכיון שהמים שבציר מטמאים את שאר המים שבקדירה — נטמא התבשיל כולו. מסופר: יתיב [יושב היה] רב דימי, וקאמר להא שמעתא [ואומר היה את השמועה הזו]. אמר ליה [לו] אביי: וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה? אמר ליה [לו]: ואת לא תסברא [ואתה לא תסבור כן]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: סאה (מדת נפח) של תרומה טמאה, האסורה באכילה, שנפלה
Rabbi Yirmeya says: The Sages taught that one should use that method of purification only if he wishes to dip his bread in the brine. But for cooking in a pot with other water this method is not effective, as the liquid of the type that was nullified, i.e., the water in the brine, found its own type, the water in the pot, and is revived in its impure state, as the water which was previously only a minority of the mixture is now the majority. Rav Dimi was sitting and saying this halakha. Abaye said to Rav Dimi: But does nullified impurity return and revive in its impure state? Rav Dimi said to him: And you, do you not hold that this is the halakha? But didn’t we learn in a mishna (Teruma 5:2): With regard to a se’a of impure teruma that fell
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות כב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות כב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות כב., הערוך על סדר הש"ס בכורות כב., רש"י בכורות כב., תוספות בכורות כב., מהרש"א חידושי הלכות בכורות כב., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות כב.

Bekhorot 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 22a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 22a, Collected from HeArukh Bekhorot 22a, Rashi Bekhorot 22a, Tosafot Bekhorot 22a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 22a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 22a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144