×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַחְלִיף וְשׇׁרָשָׁיו מְרוּבִּין וַאֲפִילּוּ כׇּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ אֶלָּא הוּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן כֵּיוָן שֶׁדּוֹמְמוּ הָרוּחוֹת עָמַד קָנֶה בִּמְקוֹמוֹ.
replenishes itself, as if it is cut another grows, and its roots are numerous. And even if all the winds that are in the world come and gust against it, they do not move it from its place and uproot it. Rather, it goes and comes with the winds. And once the winds subside the reed remains in its place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחליף – לאחר שנקצץ.
מחליף, שאם קוצצים אותו הוא חוזר ומגדל גזע חדש, ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו שיעקר, אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון שדוממו הרוחות עמד קנה במקומו.
replenishes itself, as if it is cut another grows, and its roots are numerous. And even if all the winds that are in the world come and gust against it, they do not move it from its place and uproot it. Rather, it goes and comes with the winds. And once the winds subside the reed remains in its place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז מָה אֶרֶז זֶה אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם וְשׇׁרָשָׁיו מוּעָטִין וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בּוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית מִיָּד עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב מִמֶּנּוּ ס״תסִפְרֵי תוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

But Balaam the wicked blessed them with a cedar. There is an aspect of curse in that blessing, as he was saying they will be just like a cedar that does not stand in a place near water, and its roots are few relative to its height, and its trunk does not replenish itself, as if it is cut it does not grow back. And even if all the winds that are in the world come and gust against it, they do not move it from its place and uproot it; but once a southern wind gusts it immediately uproots the cedar and overturns it on its face. Moreover, it is the reed that was privileged to have a quill [kulmos] taken from it to write scrolls of Torah, Prophets, and Writings. Therefore, the curse of Ahijah is better than the blessing of Balaam.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינו עומד במקום מים – והאי דכתיב כארזים עלי מים שכינה היא דאמרה איהו אמר כארזים כלומר שאין עומדין במקום מים שכינה אמרה עלי מים וכן כולהו מפרש באגדה בכה״ג כנחלים נטיו הוא אמר כנחלים פוסקין לפעמים יצאה בת קול [אמרה] נטיו הוא אמר כגנות אמרה בת קול עלי נהר הוא אמר כאהלים יצאה בת קול ואמרה נטע ה׳.
רוח דרומית – קשה.
רש״י בד״ה הוא אמר כו׳ קול ואמרה כו׳ כצ״ל:
כיון שנשבה בו רוח דרומית כו׳. הוא מבואר הרוחות רעות הם ארבע רוחות עולם רמז לארבע מלכיות בבל מצפון ארץ ישראל מדי ממזרח יון ממערב אדום מדרום של א״י וז״ש אין מזיזות הקנה שהוא ישראל ממקומו לעקרו עקירה גמורה ח״ו אבל הוא הולך ובא עמהן כפי המלכות המושלת אז וכיון שדוממו אלו ד׳ רוחות לעתיד שיכלו עמד קנה במקומו דהיינו במקומו המיוחד לו דהיינו בא״י:
אבל בלעם כו׳ אפילו כל הרוחות כו׳. דהיינו בג׳ מלכיות הראשונים יהיה להם תקומה אבל כיון שנשבה רוח דרומית כו׳ בא לקללן שהמלכות רביעית שהוא מלכות אדום שהיא בדרומה של א״י תבא ועוקרתו והופכתו על פניו:
שזכה קנה כו׳. ר״ל אף אם לפעמים גם הקנה נעקר ממקומו הוא זוכה במקום אחר אף בתלוש ליטול ממנו קולמוס כו׳ כך ישראל אף בגלותן שנעקרו ממקומם זוכין ללמוד תורה בגלות משא״כ הארז שברכן בו בלעם כשנעקר אינו עומד לדבר המתקיים רק לשריפה ולכליון:
אבל בלעם הרשע ברכן בארז, מה ארז זה אינו עומד במקום מים, ושרשיו מועטין לפי גדלו, ואין גזעו מחליף, שאם נחתך אינו צומח עוד, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, ואולם כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס (עט) לכתוב ממנו ספרי תורה נביאים וכתובים, ואם כן יפה קללתו של אחיה מברכת בלעם.
But Balaam the wicked blessed them with a cedar. There is an aspect of curse in that blessing, as he was saying they will be just like a cedar that does not stand in a place near water, and its roots are few relative to its height, and its trunk does not replenish itself, as if it is cut it does not grow back. And even if all the winds that are in the world come and gust against it, they do not move it from its place and uproot it; but once a southern wind gusts it immediately uproots the cedar and overturns it on its face. Moreover, it is the reed that was privileged to have a quill [kulmos] taken from it to write scrolls of Torah, Prophets, and Writings. Therefore, the curse of Ahijah is better than the blessing of Balaam.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {במדבר כ״ד:כ״א} וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ אָמַר לוֹ בִּלְעָם לְיִתְרוֹ קֵינִי לֹא הָיִיתָ עִמָּנוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה מִי הוֹשִׁיבְךָ אֵצֶל אֵיתָנֵי עוֹלָם.

§ It is stated with regard to Balaam: “And he looked at the Kenite and he took up his parable and said: Though firm is your dwelling place, and though your nest be set in rock” (Numbers 24:21). Balaam said to Yitro: Kenite, were you not in Egypt with us in that counsel to drown the newborn males of Israel? Who placed you alongside the mighty of the world?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא עמנו היית באותה עצה – שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה בתמיה ודאי היית כדלקמן.
ומי הושיבך אצל איתני עולם – שעתידים בניך לישב בלשכת הגזית והיינו דכתיב איתן מושבך וכי בין איתני עולם אתה יושב מי הזקיקך לכך.
בד״ה ומי השיבך כו׳ הזקיקך לכך הס״ד. ואחר כך מתחיל הדבור שמחייה עצמו בשם אל עושה כו׳ מעל צווארן ומשמנין את כו׳ לעתיד לבא כ״ש הס״ד ואחר כך מתחיל הדבור אוי לאומה שתמצא בשעה שמשים השם פדיון לבניו אוי לה לאומה שתהיה כו׳ כצ״ל:
וירא את הקני וגו׳ לא היית כו׳. משמע להו דבדרך תימה אמר כן ולא בדרך אמת בשביל שברח זכה לכך דאם כן ה״ל להזכיר זכותו שברח כמו שהזכיר זכותן של ישראל בענין כי לא נחש ביעקב וגו׳ וק״ל:
בשם אל כו׳. עפירש״י ועי״ל ר״ל בשם אל ממש כשתבא עליהן רעה לכלותן בשביל עונם הם מחיין ומצילין עצמן בשם אל ממש ופועלים בשמות וכ״ה במדרשות שעשו כן בשעת החורבן ואמר אוי לאותן שעושין כן שאינן ראוין להנצל בפעולת השמות וק״ל:
א נאמר עוד בדברי בלעם: ״וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך״ (במדבר כד, כא), אמר לו בלעם ליתרו: קיני, וכי לא היית עמנו באותה עצה שיעצנו להטביע את בני ישראל במצרים, מי הושיבך אצל איתני עולם?
§ It is stated with regard to Balaam: “And he looked at the Kenite and he took up his parable and said: Though firm is your dwelling place, and though your nest be set in rock” (Numbers 24:21). Balaam said to Yitro: Kenite, were you not in Egypt with us in that counsel to drown the newborn males of Israel? Who placed you alongside the mighty of the world?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהַיְינוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי סִימַאי שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה אֵלּוּ הֵן בִּלְעָם אִיּוֹב וְיִתְרוֹ בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ נֶהֱרַג אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק נִידּוֹן בְּיִסּוּרִין וְיִתְרוֹ שֶׁבָּרַח זָכוּ בְּנֵי בָנָיו לֵישֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים א ב׳:נ״ה} וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוכתים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב וּכְתִיב {שופטים א׳:ט״ז} וּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים.

The Gemara comments: And that is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Simai says: Three were associates in that counsel, and they are: Balaam, Job, and Yitro. Balaam, who advised to drown the newborn males, was killed. Job, who was silent and was reluctant to express his opinion, was sentenced to suffer afflictions. And Yitro, who fled after he disagreed with that counsel and Pharaoh sought to kill him, his descendants were privileged to sit as scribes in session with the Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone, as it is stated: “And the families of the scribes who dwelt in Jabez; the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These were the Kenites who came of Hammath the father of the house of Rechab” (I Chronicles 2:55). And it is written there with regard to the identity of the Kenites: “And the children of the Kenite, Moses’ father-in-law, went up from the city of the palm trees” (Judges 1:16).
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ סימאי שלשה היו באותה עצה שגזר פרעה על הזכרים בלעם ואיוב ויתרו. וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו אל אוי לו למי שיחיה עצמו בשם אל כלומר למי שרוצה להתכבד ולהחיות עצמו בשם אל בשמו של מקום שנקרא עליו כבלעם שהיה חפץ להחיות עצמו בנבואתו והיינו דתנן (אבות פ״ד) אל תעשם עטרה להתגדל בהם: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם היכן מצינו שהיתה לו לבלעם שלוחת פה בדבר שנאמר ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך שהשיאו עצה כדמפרש ואזיל ואיידי דאייתי ליה להאי קרא נקטיה לפרושיה מקמי דנימא מאי עצה אסביה והיינו דקא מקשי׳ מכדי כי אסביה עצה מידי דלעבדו מואב לישראל הוא דאסביה וא״כ מאי את אשר יעשה העם הזה לעמך אשר יעשה לעם הזה עמך מיבעי ליה דמשמע אשר יעשה עמך לעם הזה והאי דלא קא מקשינן הכי משום דכל היכא דלא מפכינן אלא פורתא עדיף טפי. ומפרקינן כאדם שמקלל לעצמו ותולה קללתו באחרים כלומר כשצוה הקב״ה לכתוב את דברי בלעם בתורה לא רצה לתלות את הקללה בישראל אלא תלאה במואב והיינו דכתיב העם הזה לעמך אבל בלעם לאו הכי קאמר אלא אשר יעשה עמך לעם הזה. מה עצה השיאו אמר אלהיהם של אלו שונא זמה כו׳ כו׳: רפידים רפיון ידים כלומר שריפו שם ידיהם מדברי תורה לפיכך בא עמלק ונלחם בם שם. ותקראן לעם רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן כדי שיהא יצרם תוקפם ותקראן לשון פגיעה כדכתיב כי יקרא קן צפור רבי יהושע אומר שנעשו כולן בעלי קראין ותקראן לשון קרי מקרה לילה: ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם א״ר יוחנן שהלך ליטול שכר כ״ד אלף שהפיל מישראל בעצתו דכתיב ויהיו המתים במגפה כו׳ אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא אזל למבעי קרני אודני דהוו ליה גיזונהו מיניה הגמל שהלך לבקש לו קרנים לא דיו שלא נתנו לו קרנים אלא אף האזנים שהיו לו חתכום הימנו. כתיב בדברי הימים ואת בלעם בן בעור הקוסם כו׳ ומתמהי׳ קוסם נביא הוה ופריק רבי יוחנן בתחלה היה נביא ולבסוף כשהשיא עצה להכשיל את ישראל נסתלקה הימנו רוח הקדש ונעשה קוסם. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושלטי הויאן לגברי נגדי, מי שהיתה אשת סגנים ושליטים עושי מלחמה כשמתו בעליה אינה יכולה לינשא אלא למי שדרכן לישא כלי מלחמה וכיוצא בהן ואפילו לנגדין שבידן מעצד וכשיל ומגירה וכיוצא בהן שהן מעין כלי מלחמה ואף בלעם הרשע יון שהיה נביא מתחלה והיה יודע עתידות על ידי נבואתו אף על כפי שנסתלקה הימנו רוח הקדש לא יכול להניחן אלא נשתדל בדברים אחרים שקטנים מן הנבואה בכמה מעלות כדי לידע עתידות. והרגו בני ישראל בחרב מכדי עד השתא בבני ישראל קא משתעי אמאי איצטריך הרגו בני ישראל אלא לומר לך שהרגוהו בכל מיני הריגות של בני ישראל והיינו ד׳ מיתות בית דין כיצד עשו זה אוחז האבן בידו זה מדליק את הפתילה לזרקה לתוך פיו וזה אוחז את החרב בידו ושנים תופסין בסודרין וכיוונו זריקת האבן עם זריקת הפתילה לתוך מעיו והתזת ראשו ומשיכת הסודרין בבת אחת אבל זה אחר זה אין כאן ד׳ מיתות ב״ד דגברא קטילא הוא דקא קטלי ואזלי ואיכא דדייק לה מדכתיב על חלליהם ולאו מילתא היא דההוא קרא גבי מלכי מדין כתיב:
והיינו [וזהו] שאמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ סימאי: שלשה היו באותה עצה, אלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ עצה זו — סופו נהרג, איוב ששתק ופחד להביע דעה — נידון ביסורין, ויתרו שברח לאחר שאמר שאינו מסכים לעצה ורצה פרעה להרגו — זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית, שנאמר: ״ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב״ (דברי הימים א׳ ב, נה), וכתיב [ונאמר] ״ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים״ (שופטים א, טז).
The Gemara comments: And that is what Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Simai says: Three were associates in that counsel, and they are: Balaam, Job, and Yitro. Balaam, who advised to drown the newborn males, was killed. Job, who was silent and was reluctant to express his opinion, was sentenced to suffer afflictions. And Yitro, who fled after he disagreed with that counsel and Pharaoh sought to kill him, his descendants were privileged to sit as scribes in session with the Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone, as it is stated: “And the families of the scribes who dwelt in Jabez; the Tirathites, the Shimeathites, the Sucathites. These were the Kenites who came of Hammath the father of the house of Rechab” (I Chronicles 2:55). And it is written there with regard to the identity of the Kenites: “And the children of the Kenite, Moses’ father-in-law, went up from the city of the palm trees” (Judges 1:16).
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {במדבר כ״ד:כ״ג} וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל (אָמַר רשב״לרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹי מִי שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ בְּשֵׁם אֵל) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹי לָהּ לָאוּמָּה שֶׁתִּמָּצֵא בְּשָׁעָה שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן לְבָנָיו מִי מֵטִיל כְּסוּתוֹ בֵּין לָבִיא לִלְבִיאָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִין זֶה עִם זֶה.

With regard to the verse: “And he took up his parable, and said: Alas, he who lives from what God has appointed him” (Numbers 24:23), Rabbi Shimon ben Lakish says: Woe unto one who sustains himself in an indulgent manner in the name of God, i.e., Balaam, whose livelihood was from speaking in the name of God. Rabbi Yoḥanan says: Woe unto the nation that will be found hindering the Jewish people at the time when the Holy One, Blessed be He, redeems His children. Who places his garment between a male lion and a female lion when they are mating? One who does so will certainly die.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמחיה עצמו בשם אל – עושה עצמו אלוה כמו פרעה וחירם.
לשון אחר: מי שמחיה עצמו – כלומר אוי להם לאותן בני אדם שמחיין ומעדנין עצמן בעוה״ז ופורקין עול תורה מעל צוארם ומשמנין את עצמן.
משמו אל – כשמשים הקב״ה פדיון לעצמו ומשלם גמול לצדיקים לעתיד לבא. כך שמעתי.
אוי לה לאומה שתמצא – אוי לה לאומה שתהיה באותן הימים שיעלה על דעתה לעכב ישראל.
מי מטיל כסות בין לביא וכו׳ – לעכבן שלא יזדקקו זה לזה דמסוכן הוא כלומר מי הוא שיכול לעכב את ישראל והקב״ה מכניסם.
פדיון לבניו כו׳. ור״ל בשומו אל כשיחזור הקב״ה להשים שם אל המשותף בשמם ישראל דהיינו שנזקקין זה לזה בשם אל המשותף ומלת לביא ולביאה לרמז ב״י א״ל ב״י הא״ל וק״ל:
ועל מה שנאמר עוד בדברי בלעם ״וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל״ (במדבר כד, כג), אמר ר׳ שמעון בן לקיש: אוי מי שמחיה את עצמו בשם אל ומתפרנס ממה שמדבר בשם ה׳ כבלעם. אמר ר׳ יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא מעכבת את ישראל בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו, כי מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה? מי שעושה כן ודאי סופו מיתה.
With regard to the verse: “And he took up his parable, and said: Alas, he who lives from what God has appointed him” (Numbers 24:23), Rabbi Shimon ben Lakish says: Woe unto one who sustains himself in an indulgent manner in the name of God, i.e., Balaam, whose livelihood was from speaking in the name of God. Rabbi Yoḥanan says: Woe unto the nation that will be found hindering the Jewish people at the time when the Holy One, Blessed be He, redeems His children. Who places his garment between a male lion and a female lion when they are mating? One who does so will certainly die.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {במדבר כ״ד:כ״ד} וְצִים מִיַּד כִּתִּים אָמַר רַב לִיבּוֹן אַסְפִּיר {במדבר כ״ד:כ״ד} וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר עַד אַשּׁוּר קָטְלִי מִיקְטָל מִכָּאן וְאֵילָךְ מְשַׁעְבְּדִי שַׁיעְבּוֹדֵי.

With regard to the verse: “And ships come from the coast of Kittim” (Numbers 24:24), Rav says: This is the Roman legion [libbun aspir] that will attack Assyria. “And they shall afflict Assyria, and they shall afflict Eber” (Numbers 24:24). Before they reach Assyria they will kill the Jewish people; from that point forward they will enslave them and not kill them.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אספר
אספרא(סנהדרין קו.) וצים מיד כתים מאי צים אמר רב ליבין אספר פירוש אותו מלכות צים נקרא ליבין אספר ובתשובות פי׳ לא כך הוא אלא ליגון אספר מחנ׳ של רומיי׳ שבאין עד אשור והורגין מכאן ואילך משעבדין (א״ב: פירוש בלשון יוני מספר ידוע מאנשי מלחמה של רומיים ובלשון רומי לגיון והענין אחד במלות כפולות כמו פיילי פוטירין):
א. [רעגימענט.]
ציים – ספינות גדולות כמו (ישעיהו לג) וצי אדיר (בל) יעברנו.
וצים מיד כתים אמר רב ליבא אספיר – דכתים היינו מקום ששמו כך.
עד אשור מקטל קטילי – ומאשור ואילך משעבדי להו שעבודי.
וצים מיד כתים וענו אשור – דקטלי להו וענו עבר דמשעבדי להן עד אשור.
כתים – רומים כלומ׳ אותן אומות שהביא הקב״ה בצים עתידין להרוג את כל האומות עד אשור ומאשור ואילך מניחין אותן ומשעבדין בהם (ומניחין אותן) ולעתיד קא מיירי.
בד״ה ציים כו׳ צ״ל צים כו׳ דכתיב היינו מקום ששמו כך כצ״ל:
בד״ה עד אשור כו׳ ומאשור ואילך משעבדי כו׳ דמשעבדי להו עד אשור כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ עד אשור ולא בכלל ודו״ק:
בא״ד ולעתיד קא מיירי כצ״ל:
ועל מה שנאמר שם ״וצים מיד כתים״ (במדבר כד, כד), אמר רב: אלה הן ליבון אספיר, גדוד רומי שיבוא על אשור. ״וענו אשור וענו עבר״ (במדבר כד, כד), כלומר, עד שיגיעו לאשורקטלי מיקטל [יהרגו] את ישראל, מכאן ואילךמשעבדי שיעבודי [ישעבדו אותם] ולא יהרגום.
With regard to the verse: “And ships come from the coast of Kittim” (Numbers 24:24), Rav says: This is the Roman legion [libbun aspir] that will attack Assyria. “And they shall afflict Assyria, and they shall afflict Eber” (Numbers 24:24). Before they reach Assyria they will kill the Jewish people; from that point forward they will enslave them and not kill them.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {במדבר כ״ד:י״ד} הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ עַמְּךָ לְעָם הַזֶּה מִיבְּעֵי לֵיהּ א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא כְּאָדָם שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים.

§ Balaam said to Balak: “Behold, I go to my people; come therefore, and I shall advise you what this people shall do to your people” (Numbers 24:14). Ostensibly, he should have said: What your people shall do to this people. Rabbi Abba bar Kahana says: Balaam spoke like a person who curses himself but does not wish to utter so awful a matter and instead ascribes his curse to take effect on others.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הן הנה היו לבני ישראל לא גרסינן אלא ה״ג הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך עמך לעם הזה מבעי ליה – שהשיא עצה לבלק שנכשלו בה ישראל הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם.
ותולה קללתו בחברו – וכך בלעם לא רצה לתלות שפלות זה בבלק שיהא הוא צריך לבקש עצה היאך יכשלו בה ישראל אלא בישראל תלה השפלות לומר שהן צריכין לעצה שיכשלו בה בני מואב שלא תתקוף ידי מואב על ישראל והיינו דכתיב אשר יעשה העם הזה לעמך. מ״ר. ל״א תולה קללתו בחברו כלומר שתלה הכתוב קללה במואב ולא רצה לכתוב כלפי ישראל כמו שאמר בלעם הרשע.
בד״ה הן הנה כו׳ בדבר בלעם הס״ד:
כאדם שתולה כו׳. עיין פירש״י ועוד נ״ל בפשיטות טפי לפי שזה היה להן למואב לדבר מגונה וזילותא להפקיר בנותיהן לזנות ע״כ תלה קללתו וזלזלתו באחרים כאלו ישראל הפקירו בנותיהן ולשון קללה במקום הזה בלשון גנאי וזילותא וק״ל:
ב נאמר עוד שאמר בלעם: ״הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך״ (במדבר כד, יד), ולכאורה ״אשר יעשה עמך לעם הזה״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אמר ר׳ אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו אבל אינו רוצה להוציא את הדבר מפיו ותולה קללתו באחרים.
§ Balaam said to Balak: “Behold, I go to my people; come therefore, and I shall advise you what this people shall do to your people” (Numbers 24:14). Ostensibly, he should have said: What your people shall do to this people. Rabbi Abba bar Kahana says: Balaam spoke like a person who curses himself but does not wish to utter so awful a matter and instead ascribes his curse to take effect on others.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לָהֶם אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִימָּה הוּא וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִשְׁתָּן בּוֹא וְאַשִּׂיאֲךָ עֵצָה עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים וְהוֹשֵׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת זְקֵינָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִשְׁתָּן.

Balaam said to them: The God of these Jewish people despises lewdness, and they desire linen garments, as they have no new garments; come, and I will give you advice. Make for them enclosures using wall hangings and seat prostitutes in them, with an old woman outside the enclosure and a young woman inside, and have the women sell them linen garments.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קעילה
קעילהא(עירובין סג:) הישן בקעילם שאיש ואשתו ישנין בה פי׳ בקעה גלויה ויש אומרים עליה ויש אומרים קובה כגון הא דגרסינן (סנהדרין קו.) בוא ואשיאך עצה עשה להן קעילין והושב להן זונות. ספר אחר קלעים:
א. [שלאף ציממער.]
קלעים – אהלים של קלעים כמו שעושין בשוקים.
לכלי פשתן כו׳ לפי שכבר במצרים הפשתן מצוי כמ״ש עובדי פשתן וגו׳ והורגלו ישראל בהם ובתוך מ׳ שנה במדבר נחסר להן והן מתאוים לקנות מאשר ימצאו. ואמר הוציאה יראתה מתוך חיקה כו׳. ממקום הבזוי ואמרו כלום מבקשים ממך אלא פיעור לא מבקשים ממך לעובדה בכך אלא לבזותה בכך:
אמר להם עצה זאת: אלהיהם של אלו של ישראל שונא זימה הוא, והם ישראל מתאוים לכלי פשתן, שאין להם בגדים חדשים, בוא ואשיאך עצה זו: עשה להן קלעים (סוכות), והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה (צעירה) מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן.
Balaam said to them: The God of these Jewish people despises lewdness, and they desire linen garments, as they have no new garments; come, and I will give you advice. Make for them enclosures using wall hangings and seat prostitutes in them, with an old woman outside the enclosure and a young woman inside, and have the women sell them linen garments.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְשִׁימוֹת וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת זְקֵינָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּיל בְּשׁוּק אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵינָה אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִשְׁתָּן זְקֵינָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

Balak made for them enclosures using wall hangings from the snow mountain, the Ḥermon, until Beit HaYeshimot, and he sat prostitutes in them, with an old woman outside and a young woman on the inside. And at the time when Jewish people were eating and drinking and were glad and going out to stroll in the marketplace, the old woman would say to a Jew: Aren’t you seeking linen garments? He would enter the enclosure and ask the price, the old woman would quote him a price equal to its value, and the young woman would quote him a price less than its value. That scenario would repeat itself two or three times.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בערבות מואב מהר שלג – שניר.
כשהיה אומר לה – ישראל כלי פשתן זה בכמה זקנה אומרת לו דמי שוויו וילדה אומרת לו בפחות מכדי שוויו וכן עושין עד ב׳ או עד ג׳ פעמים.
עשה להן קלעים מהר שלג (החרמון) עד בית הישימות, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, אומרת לו הזקינה: וכי אי (אין) אתה מבקש כלי פשתן? נכנס לראות ושואל למחיר, זקינה אומרת לו במחיר השוה, וילדה אומרת לו בפחות, וכך באים שתים ושלש פעמים.
Balak made for them enclosures using wall hangings from the snow mountain, the Ḥermon, until Beit HaYeshimot, and he sat prostitutes in them, with an old woman outside and a young woman on the inside. And at the time when Jewish people were eating and drinking and were glad and going out to stroll in the marketplace, the old woman would say to a Jew: Aren’t you seeking linen garments? He would enter the enclosure and ask the price, the old woman would quote him a price equal to its value, and the young woman would quote him a price less than its value. That scenario would repeat itself two or three times.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ואח״כוְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ וְצַרְצוּרי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מוּנָּח אֶצְלָהּ וַעֲדַיִין לֹא נֶאֱסַר (יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא) יַיִן שֶׁל גּוֹיִם1 אָמְרָה לוֹ רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה בָּעַר בּוֹ.

And thereafter she would say to him: You are like a member of our household, sit and choose for yourself the merchandise that you want. And a jug of Ammonite wine was placed near her, and neither Ammonite wine nor gentile wine had been prohibited yet for Jews. She said to him: Is it your wish to drink a cup of wine? Once he drank the wine, his evil inclination burned within him.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברור לעצמך – כל תכשיטין שאתה רוצה.
צרצרי – נודות.
בוער בו – שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע.
ואחר כך אומרת לו: הרי את כבן בית אצלנו, שב ברור לעצמך סחורה שאתה חפץ בה. וצרצורי (כד) של יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר לישראל סתם יין של עמוני ולא יין של גוים. אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה, בער בו יצרו.
And thereafter she would say to him: You are like a member of our household, sit and choose for yourself the merchandise that you want. And a jug of Ammonite wine was placed near her, and neither Ammonite wine nor gentile wine had been prohibited yet for Jews. She said to him: Is it your wish to drink a cup of wine? Once he drank the wine, his evil inclination burned within him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לָהּ הִשָּׁמֵיעִי לִי הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ אָמְרָה לוֹ עֲבוֹד לָזֶה אֲמַר לָהּ הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי אָמְרָה לוֹ וּמָה אִיכְפַּת לְךָ כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּיעוּר [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ] וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחְתְּךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּךָ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ט׳:י׳} הֵמָּה בָּאוּ בַּעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים באהבם.

He then said to her: Submit to me and engage in intercourse with me. She then removed the idol that she worshipped from her lap and said to him: Worship this. He said to her: Am I not Jewish? I am therefore forbidden from engaging in idol worship. She said to him: And what is your concern? We are asking you to do nothing more than defecate in its presence. But he does not know that its worship is conducted in that manner. Once he did so, she said to him: Moreover, I will not leave you until you deny the Torah of Moses your teacher, as it is stated: “But when they came to Ba’al-Peor they separated themselves to the shameful item; and they became detestable like that which they loved” (Hosea 9:10). They devoted themselves to the disgrace of defecation, and detested the name of God.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השמיעי – הוי שומעת לתשמיש.
פיעור – כך היתה עבודתו של פעור שמתריזים לפניו.
ה״ג: כלום מבקשין ממך אלא פיעור והוא עושה ושוב אומרת לו כפור בתורת משה רבך והוא עושה.
וינזרו לבשת – סרו מדרכם והלכו אחר הבשת.
כאהבם – מתוך תאות אהבתם לזנות היו משוקצים שכופרין בהקב״ה.
בד״ה פיעור כך שמתריזין לפניו הס״ד:
בד״ה וינזרו כו׳ אחר הבושת הס״ד ואח״כ מה״ד כאהבם מתוך כו׳:
בד״ה ותקראן בגופן הס״ד ואח״כ מ״ה ותקראן משמע כו׳:
בתורת משה רבך כו׳. שאסר את מואב לבא בקהל:
אמר לה: השמיעי (היבעלי) לי. הוציאה יראתה (פסל עבודה זרה) מתוך חיקה, אמרה לו: עבוד לזה! אמר לה: והלא יהודי אני ואסורה עלי עבודה זרה! אמרה לו: ומה איכפת לך? כלום מבקשים ממך אלא פיעור (הטלת צואה בפניו), והוא אינו יודע שעבודתה בכך. כיון שעשה כן אומרת לו: ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר: ״המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבם״ (הושע ט, י), שנתנו עצמם לחרפת הפיעור, ואף שיקצו שם ה׳.
He then said to her: Submit to me and engage in intercourse with me. She then removed the idol that she worshipped from her lap and said to him: Worship this. He said to her: Am I not Jewish? I am therefore forbidden from engaging in idol worship. She said to him: And what is your concern? We are asking you to do nothing more than defecate in its presence. But he does not know that its worship is conducted in that manner. Once he did so, she said to him: Moreover, I will not leave you until you deny the Torah of Moses your teacher, as it is stated: “But when they came to Ba’al-Peor they separated themselves to the shameful item; and they became detestable like that which they loved” (Hosea 9:10). They devoted themselves to the disgrace of defecation, and detested the name of God.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {במדבר כ״ה:א׳} וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שִׁטִּים שְׁמָהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁנִּתְעַסְקוּ בְּדִבְרֵי שְׁטוּת.

With regard to the verse: “And Israel dwelt in Shittim” (Numbers 25:1), Rabbi Eliezer says: Shittim is the name of the place. Rabbi Yehoshua says: It is an allusion to the fact that they were engaged in matters of nonsense [shetut], i.e., prostitution and idol worship.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדברי שטות כו׳. לרבי יהושע ודאי נמי דשם המקום היה כן כפשטה דקרא אלא דקאמר דלכך נקרא שם המקום ההוא כן על שנתעסקו בדברי שטות וקלקול וכת״י ע״ש וכן יש לפרש ברפידים ע״ש רפי ידים וק״ל:
ועל הנאמר ״וישב ישראל בשטים״ (במדבר כה, א), ר׳ אליעזר אומר: ״שטים״ שמה, ר׳ יהושע אומר: רמז הוא שנתעסקו בדברי שטות של זנות ועבודה זרה.
With regard to the verse: “And Israel dwelt in Shittim” (Numbers 25:1), Rabbi Eliezer says: Shittim is the name of the place. Rabbi Yehoshua says: It is an allusion to the fact that they were engaged in matters of nonsense [shetut], i.e., prostitution and idol worship.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן רַבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר עֲרוּמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁנַּעֲשׂוּ כּוּלָּן בַּעֲלֵי קְרָיִין.

With regard to the verse: “And they called [vatikrena] the people to the offerings of their gods” (Numbers 25:2), Rabbi Eliezer says: Naked women encountered them. Rabbi Yehoshua says: They all became those who experienced a seminal emission [kerayin] resulting from the lust that they experienced.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותקראן – בגופן ותקראן [משמע] לשון מקרה.
ערומות פגעו כו׳. כפירש״י ותקראן בגופן כו׳ עכ״ל ר״ל ותקראן מלשון פגיעה ובמי שהוא לבוש הוא פוגע בתחלה בבגדיו קודם שפוגע בגופו אבל אלו הלכו ערומות ופגעו בתחלה בגופן:
ועל הנאמר ״ותקראן לעם לזבחי אלהיהן״ (במדבר כה, ב), ר׳ אליעזר אומר: ערומות פגעו בהן (שדורש ״תקראן״ מלשון פגישה, מקרה), ר׳ יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין מן התאוה, שדורש ״ותקראנה״ לשון ״קרי״.
With regard to the verse: “And they called [vatikrena] the people to the offerings of their gods” (Numbers 25:2), Rabbi Eliezer says: Naked women encountered them. Rabbi Yehoshua says: They all became those who experienced a seminal emission [kerayin] resulting from the lust that they experienced.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי לְשׁוֹן רְפִידִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר רְפִידִים שְׁמָהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁרִיפּוּ עַצְמָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו מ״ז:ג׳} לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם.

Apropos the homiletic interpretation of the names of places, the Gemara asks: What is the connotation of the term Rephidim (see Exodus 19:2)? Rabbi Eliezer says: Rephidim is the name of the place. Rabbi Yehoshua says: It is an allusion to the fact that they enfeebled [rippu] themselves with regard to engaging in matters of Torah, as it is stated: “The fathers do not look back to their children from feebleness [rifyon] of hands” (Jeremiah 47:3). There too, the connotation of the name is dereliction in the study of Torah.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי רפידים – איידי דלעיל איפליגו ביה ר״א ור׳ יהושע במשמעות דשטים נקיט נמי רפידים דפליגי ביה בכי האי גוונא.
לא הפנו אבות אל בנים – להיטיב להם.
מפני רפיון ידים – של תורה ומצות והכי נמי רפידים רפיון ידים הוא כלומר מפני שרפו ידים מן התורה בא עליהם עמלק.
רפידים ר״י אמר שרפו עצמן כו׳. והיינו שחללו שבת שהיא שקולה ככל התורה כדמוכח פרק כל כתבי ע״ש ומייתי מקרא דלא הפנו אבות אל בנים פירש״י דהתם נמי מרפיון ידים של תורה הוא ודחוק הוא דהא אמפלת פלשתים נאמר האי קרא ומאי תורה שייך בהו וק״ל:
וכיון שדרשו שמות מקומות הביאו מחלוקת דומה, מאי [מה] הלשון ״רפידים״? ר׳ אליעזר אומר: ״רפידים״ ממש שמה, ר׳ יהושע אומר: רמז הוא שריפו עצמן מדברי תורה (״רפידים״ — רפיון ידים), שנאמר: ״לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים״ (ירמיה מז, ג), שאף שם משמעו ביטול לימוד התורה.
Apropos the homiletic interpretation of the names of places, the Gemara asks: What is the connotation of the term Rephidim (see Exodus 19:2)? Rabbi Eliezer says: Rephidim is the name of the place. Rabbi Yehoshua says: It is an allusion to the fact that they enfeebled [rippu] themselves with regard to engaging in matters of Torah, as it is stated: “The fathers do not look back to their children from feebleness [rifyon] of hands” (Jeremiah 47:3). There too, the connotation of the name is dereliction in the study of Torah.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּשֶׁב אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ה:א׳} וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב {בראשית ל״ז:א׳} וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם וְנֶאֱמַר {בראשית מ״ז:כ״ז} וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת {מלכים א ה׳:ה׳} וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ {מלכים א י״א:י״ד} וַיָּקֶם ה׳ שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדוֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם.

Rabbi Yoḥanan says: Everywhere that it is stated: And he dwelt, it is nothing other than an expression of pain, of an impending calamity, as it is stated: “And Israel dwelt in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab” (Numbers 25:1). It is stated: “And Jacob dwelt in the land where his father had sojourned in the land of Canaan” (Genesis 37:1), and it is stated thereafter: “And Joseph brought evil report of them to his father” (Genesis 37:2), which led to the sale of Joseph. And it is stated: “And Israel dwelt in the land of Egypt in the land of Goshen” (Genesis 47:27), and it is stated thereafter: “And the time drew near that Israel was to die” (Genesis 47:29). It is stated: “And Judah and Israel dwelt safely, every man under his vine and under his fig tree” (I Kings 5:5), and it is stated thereafter: “And the Lord raised up an adversary to Solomon, Hadad the Edomite; he was of the king’s seed in Edom” (I Kings 11:14).
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא ונאמר וישב ישראל כו׳ נמחק ונאמר:
כל מקום שנאמר וישב כו׳. עפירש״י בחומש פרשת וישב באורך ע״ש:
אמר ר׳ יוחנן: כל מקום שנאמר לשון ״וישב״ אינו אלא לשון צער, שאז מתחילה פורענות כלשהי, שנאמר: ״וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב״ (במדבר כה, א). נאמר ״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״ (בראשית לז, א), ומיד ״ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם״ (בראשית לז, ב), ובהמשך כל מה שאירע במכירת יוסף. ונאמר: ״וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן״ (בראשית מז, כז), ומיד אחריו ״ויקרבו ימי ישראל למות״ (בראשית מז, כט). ״וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו״ (מלכים א׳ ה, ה), ונאמר אחר כך ״ויקם ה׳ שטן לשלמה את הדד האדמי מזרע המלך הוא באדום״ (מלכים א׳ יא, יד).
Rabbi Yoḥanan says: Everywhere that it is stated: And he dwelt, it is nothing other than an expression of pain, of an impending calamity, as it is stated: “And Israel dwelt in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab” (Numbers 25:1). It is stated: “And Jacob dwelt in the land where his father had sojourned in the land of Canaan” (Genesis 37:1), and it is stated thereafter: “And Joseph brought evil report of them to his father” (Genesis 37:2), which led to the sale of Joseph. And it is stated: “And Israel dwelt in the land of Egypt in the land of Goshen” (Genesis 47:27), and it is stated thereafter: “And the time drew near that Israel was to die” (Genesis 47:29). It is stated: “And Judah and Israel dwelt safely, every man under his vine and under his fig tree” (I Kings 5:5), and it is stated thereafter: “And the Lord raised up an adversary to Solomon, Hadad the Edomite; he was of the king’s seed in Edom” (I Kings 11:14).
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {במדבר ל״א:ח׳} וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם וְגוֹ׳ את בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב בִּלְעָם מַאי בָּעֵי הָתָם א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁהָלַךְ לִיטּוֹל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף [שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל] אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי גַּמְלָא אֲזַלָא לְמִיבְעֵי קַרְנֵי אוּדְנֵי דַּהֲווֹ לֵיהּ גְּזִיזָן מִינֵּיהּ.

§ With regard to Balaam, it is stated: “And they slew the kings of Midian, with the rest of their slain…And Balaam, son of Beor, they slew with the sword” (Numbers 31:8). The Gemara asks: Balaam, what did he seek there; what was his role in that war? He lived in Aram. Rabbi Yoḥanan says: He went to collect payment for twenty-four thousand members of the Jewish people, whom he felled with his advice. Mar Zutra bar Toviya says that Rav says that this is in accordance with the adage that people say: A camel goes to seek horns and the ears that it had are severed from it. Not only was Balaam unsuccessful in collecting his fee, he also lost his life.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכר כ״ד אלפים מישראל – שהרגו בעצתו הלך ליטול מבלק ומזקני מדין.
גמלא תבע קרני – כך בלעם שאל שכר ונהרג.
גזו מיניה – חתכו ממנו.
ואת בלעם בן בעור הרגו וגו׳ מאי בעי התם. ר״ל דמארם נהרים היה וקאמר ר״י שהלך שם ליטול שכר כו׳ מה שהלך למדין ולא למואב שהבטיחו על השכר כבר האריכו המפרשים בזה ועי״ל לפי שבלק מלך מואב א״ל לבלעם אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה׳ מכבוד ולא הלך אחר עצתו אבל זקני מדין הלכו אחר עצתו שהרי צור שהוא המלך ונשיא על כולם הפקיר בתו לזנות שעי״ז נפלו כ״ד אלף מישראל כדאמרי׳ ויפלל פינחס שעשה פלילות עם קונו שבא וחבטן לפני המקום אמר לפניו רבש״ע על אלו יפלו כ״ד אלף מישראל וע״כ בא לקבל שכר ממדין ומזה הטעם י״ל נקום נקמת בני ישראל ממדין ולא ממואב:
ג ועוד לענין בלעם, נאמר כי ״ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם... ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב״ (במדבר לא, ח). ושואלים: בלעם מאי בעי התם [מה צריך הוא שם] ומה מעשיו במלחמה זו? והלא מקומו בארם! אמר ר׳ יוחנן: שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל על ידי עצתו. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: ״גמלא אזלא למיבעי קרני, אודני דהוו ליה גזיזן מיניה״ [גמל הלך לבקש קרניים, האזניים שהיו לו נגזזו ממנו], וכן אירע לבלעם, שלא זו בלבד שלא קיבל שכרו אלא גם איבד את חייו.
§ With regard to Balaam, it is stated: “And they slew the kings of Midian, with the rest of their slain…And Balaam, son of Beor, they slew with the sword” (Numbers 31:8). The Gemara asks: Balaam, what did he seek there; what was his role in that war? He lived in Aram. Rabbi Yoḥanan says: He went to collect payment for twenty-four thousand members of the Jewish people, whom he felled with his advice. Mar Zutra bar Toviya says that Rav says that this is in accordance with the adage that people say: A camel goes to seek horns and the ears that it had are severed from it. Not only was Balaam unsuccessful in collecting his fee, he also lost his life.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {יהושע י״ג:כ״ב} וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם קוֹסֵם נָבִיא הוּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּתְּחִלָּה נָבִיא וּלְבַסּוֹף קוֹסֵם אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי מִסְּגָנֵי וְשִׁילְטִי הֲוַאי אִיַּיזַן לְגַבְרֵי נַגָּרֵי

It is stated: “And Balaam, son of Beor, the diviner, did the children of Israel slay with the sword among the rest of their slain” (Joshua 13:22). The Gemara asks: Was he a diviner? He is a prophet. Rabbi Yoḥanan says: Initially he was a prophet, but ultimately, he lost his capacity for prophecy and remained merely a diviner. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: This woman was descended from princes and rulers, and was licentious with carpenters.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סגן
סגןא(סנהדרין קו.) במעשה בלעם מסגני ושליטי אייזן לגברי נגרי פי׳ זונה שהיתה לסגנים ולבסוף לנגרים כך בלעם בתחילה נביא ולבסוף קוסם נגרים חרשים. ויש אומרים נגדים מושכי הספינה (יומא מח) סגן ומשיח שעבד (יומא לז.) סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. (ירושלמי) חמשה דברים היה סגן משמש אחד הסגן מימינו שני הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ג׳ בתמיד אחז הסגן בימינו והעלהו ארבעה הניף הסגן בסודרים חמשה לא היה מתמנה בכהונה גדולה עד שהוא נעשה סגן ואת כהני המשנה דיאשיהו תרגומו סגן כהניא (א״ב ל׳ מקרא זה ויד השרים והסגנין היתה במעל):
א. [פאהרשטעהר.]
בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב – ההוא קרא ביהושע כתיב.
ולבסוף – שנתן עיניו לקלל את ישראל ניטלה ממנו נבואה ונעשה קוסם.
מסגני ושילטא הואי – אשת סגנים ושרים היתה.
אייזן לגברא נגר – זינתה למושכי חבל ספינה ל״א נגרי חרשים.
קוסם נביא הוא כו׳. שהרי השכינה דברה עמו כמה נבואות העתידות שנכתבו בתורה ע״י:
נאמר: ״ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם״ (יהושע יג, כב). ותמהים: וכי קוסם הוא?! והלא נביא הוא! אמר ר׳ יוחנן: בתחלה נביא היה, ולבסוף נסתלקה ממנו הנבואה ונשאר רק קוסם. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: ״מסגני ושילטי הואי משפחת אדונים ושליטים היתה] אשה זו, אייזן לגברי נגרי [וזנתה לאיש נגר]״.
It is stated: “And Balaam, son of Beor, the diviner, did the children of Israel slay with the sword among the rest of their slain” (Joshua 13:22). The Gemara asks: Was he a diviner? He is a prophet. Rabbi Yoḥanan says: Initially he was a prophet, but ultimately, he lost his capacity for prophecy and remained merely a diviner. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: This woman was descended from princes and rulers, and was licentious with carpenters.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144