×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא אָדָם אַאָדָם קַשְׁיָא.
However, with regard to the contradiction between the one ruling concerning a person and the other ruling concerning a person, it is difficult, for one baraita states that one may not use a person as the wall of a sukka, while the other says that one may use a person as a wall and even states explicitly that he may do this: So that he may eat, drink and sleep in the sukka. That implies that this is permitted even if it is the third wall that is missing.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי עירובין מד ע״ב} ודוקא שיצא בלא דעת1 אבל יצא לדעת2 לא. והנהו דעבדי מחיצה נמי בעינן דעבדי לה3 שלא לדעת4 אבל מעבד מחיצה5 לדעת אסור. ואם תאמר [הא] רב חסדא [דעבד]⁠6 מחיצה לדעת הוה שלא לדעת הוה7 דאמר ליה [רב נחמן זיל8] עשה לו מחיצה של-בני אדם ויכנס. רב חסדא שלא מן המנין הוה.
הנהו9 בי גננא10 דאעילו מיא במחיצה של-בני אדם נגדנהו שמואל אמר אם אמרו שלא לדעת11 יאמרו לדעת:
הנהו זיקי דהוו שריין ברסתקא דמחוזא בהדי דאתא רבא12 מפירקא13 עילינהו14 [ניהליה]⁠15 לשבתא אחריתי16 בעו למיעבד הכי אסר להו דהוה ליה לדעת17 ואסיר:
{משנה עירובין ד:ג} מתני׳ מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם היה בתוך התחום שלו כאילו לא יצא שכל היוצאין להציל חוזְרין למקומן:
{בבלי עירובין מד ע״ב-מה ע״א} גמ׳ מאי קאמ׳ אמר [רבה]⁠18 הכי קאמ׳ אם היה19 בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מביתו דאמי פשיטא מהו דתימא הואיל ועקר עקר קא משמע לן. רב שימי בר חייה20 אמר הכי קאמ׳ אם [היו תחומין]⁠21 [שנתנו]⁠22 לו חכמים מובלעין בתוך תחומין23 שלו כאילו לא יצא מתוך תחומו24 דאמי ובהא קא מיפלגי מר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא ומר סבר הבלעת תחומין מילתא היא ואף על גב דלא שבת באויר מחיצות. ואותביה אביי [לרבה]⁠25 מיהא דתנן ר׳ אליעזר אומר שתים יכנס שלש לא יכנס26 מאי לאו ר׳ אליעזר לטעמיה דאמר הוא באמצען וארבע אמות דיהבו ליה רבנן כמאן דמיבלען בתוך תחומיה דאמי וקאמ׳ יכנס אלמא הבלעת תחומין מילתא היא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ אליעזר אלא לדבר [הרשות]⁠27 אבל לדבר מצוה מודו ליה. וקם [רבה]⁠28 ולא פריק [ולא מידי29] הולכך הילכתא כרב שימי בר חייה דסבר הבלעת תחומין מילתא היא: {ר״ח} פיר׳ [ברשות30] ברשות בית דין:
1. בלא דעת: וכן בעיתים. גיז, דפוסים, ריב״ח, רא״ש: ״שלא מדעת״.
2. לדעת: וכן בעיתים, ריב״ח, רחב״ש. כ״י נ,גיז, גיט: ״בדעת״. דפוסים: מדעת.
3. לה: חסר בדפוסים וברא״ש.
4. לדעת: דפוסים: מדעת.
5. מעבד מחצה: דפוסים: מחיצה דמיעבד.
6. הא רב חסדא דעבד: כך בכ״י נ, גיט, גיז, עיתים. כ״י א: ״רב חסדא עבד״. דפוסים: הא דרב חסדא דעבד.
7. שלא לדעת הוה: חסר בכ״י נ, גיט, דפוסים.
8. רב נחמן זיל: כ״י נ, גיט, עיתים, דפוסים. גיז: ״רב נחמן לך״. חסר בכ״י א.
9. הנהו: דפוסים: ההיא.
10. בי גננא: עיתים, גיז: ״בני גנאנא״, כבר״ח, ומתאים לפירושים שבגליון כ״י א: ״שושביני, אריסים״.
11. לדעת: גיז: ״דעת״. דפוסים: מדעת.
12. רבא: דפוס קושטא: רב.
13. מפירקא: דפוסים: מפרקיה.
14. עילינהו: וכן בר״ח, עיתים, ריב״ח. כ״י נ, גיז, גיט, דפוסים, רא״ש: ״אעילנהו״.
15. ניהליה: כ״י נ, גיז, גיט, עיתים, דפוסים, ריב״ח, רא״ש. כ״י א: ״בהדיה״. חסר בר״ח.
16. אחריתי: וכן בר״ח. דפוסים, רא״ש: אחרינא.
17. לדעת: וכן בעיתים, ר״ח. כ״י נ, גיז, דפוסים, רא״ש: ״כלדעת״.
18. רבה: חסר בכ״י נ. גיט, גיז, דפוסים, ר״ח, עיתים (סי׳ מ), ריב״ח. כ״י א, רחב״ש: ״רבא״.
19. היה: חסר בדפוסים.
20. חייה: דפוס קושטא: אשי. חסר בר״ח.
21. היו תחומין: כך בכ״י נ, גיט, גיז, עיתים, ריב״ח, רחב״ש. כ״י א: ״היה תחומין״. דפוסים: התחומים.
22. שנתנו: כך בכ״י נ, גיט, גיז, עיתים, ריב״ח, ר׳ יונתן. וכן בר״ח. כ״י א, דפוסים: ״שקבעו״.
23. תחומין: כ״י נ: ״התחומין״. דפוסים, ריב״ח: ״התחום״.
24. מתוך תחומו: דפוסים: מתוך התחום. עיתים: ״מביתו״.
25. לרבה: כך ב-גיט, גיז, דפוסים, ריב״ח, ר״ח, עיתים. כ״י א, רחב״ש: ״לרבא״ כבתחילת הסוגיא שם.
26. שלש לא יכנס: כך ב-גיט, דפוסים. חסר בכ״י א, גיז, ר״ח, עיתים.
27. הרשות: כ״י נ גיז, עיתים, ריב״ח, רחב״ש, דפוסים. כ״י א: ״רשות״.
28. רבה: כ״י נ, גיז, דפוסים, עיתים, רא״ש. כ״י א, רחב״ש: ״רבא״ כבכל הסוגיא.
29. ולא מידי: כך בכ״י נ, גיז, גיט, דפוסים, ריב״ח. עיתים: ״מידי״. חסר בכ״י א.
30. ברשות: כך בכ״י נ, גיז, גיט, עיתים, דפוסים.
אלא אדם אאדם קשיא – דבשלמא מטה אמטה איכא לתרוצא כדקאמרת דהא דתני ויזקוף את המטה בדופן רביעית קאמר דהא קתני שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין אלמא לאו לאכשורי סוכה אתי אלא אדם הא קתני כדי שיאכל וישתה וישן אלמא למיפק ביה חובת סוכה אוקמיה התם דג׳ דברים הללו הן מצות סוכה אלמא דופן שלישי הויא חסירה דאי דופן רביעית לא הוה מיפסלא בה כדאמרי׳ ואע״ג דעביד אהל. שרי.
אדם אאד׳ ל״ק – פי׳ דגבי אד׳ ליכא לתרוצי כדתרצי גבי כלי׳ דברית׳ בתריית׳ בדופן רביעית מיירי דהא קתני כדי שיאכל וישתה ויישן מכלל דלהכשר סוכה אתי ודופן שלישית ומ״ה עבדי׳ בה תירוצה אחרת: כאן לדעת וכאן שלא לדעת. פרש״י ז״ל ובתוס׳ באדם לדעת אסור לעשותו מחיצה דה״ל כבנין אבל שלא לדעת נהי דחשיבא מחיצה גמורה לא מתסר לעשותה בשבת שאין דרך בנין בכך והיינו דקתני עושה אדם את חבירו דופן לסוכה דמיירי בעושה שלא לדעת דאיסורא בשבת ליכא ואפ״ה מתכשרא סוכה בהכי כדקתני כדי שיאכל וישתה והיינו נמי עובדא דעבדו רב נחמן ורב חסדא כדמפ׳ ואזיל דסתם שלא לדעת הוו י מעתה הא מתנייתא בתרייתא לצדדין קתני דרישא דאדם בדופן שלישית וסיפא דכלים בדופן רביעית ולאו שנויא דחיקא הוא דהא מוכח מתוכה דבהכי מיירי דקתני רישא כדי שיאכל וישתה ויישן וסיפה קתני כדי שלא תפול חמה על המת. ומתניתא קמייתא דקתני לא יעמד בה אדם ובהמה מוירי בעושה את. האדם מחיצה שלא לדעת ולא הוי דומיא דבהמה דקתני בהדיא. מאי כאלו לא יצא פי׳ דהא כיון שהוא עייל בתוך התחום הרי לא יצא כלל גרש״י ז״ל אמר רבה ה״ק אם היה בתוך התחום כאלו לא יצא מביתו כלומר דהא דקתני כאלו לא יצא לאו אתחומו קאי אלא כאלו לא יצא מביתו לומר כי מביתו מודדין לו אלפים אמה של תחומו כדמעיקרא ולא מן המקום הנאמר לו ופרכי׳ פשי׳ כלומר נהי דמתרצת שפיר לישנא דמתני׳ מ״מ אכתי תקשי לן מאי קמ״ל פשי׳ דכיון שלא יצא מתחומו אין לו אלא תחומו הראשון ומהדרי׳ דטובא קמ״ל דמהו דתימא כיון דעקר מתחומו ברשות ב״ד עקר שביתתו הראשונה ויקנ׳ שביתה במקום שנאמר לו כבר נעשה מעשה ויוכל ללכת משם אלפים אמה לכל רוח קמ״ל דלא.
אלא מאדם על אדם קשיא [קשה], כי בברייתא אחת נאמר שאסור לעשות אדם דופן לסוכה, ובאחרת אמרו שעושה את חבירו דופן, אף שנאמר בה במפורש שיכול לעשות כן ״כדי שיאכל וישתה וישן״, שהוא הכשר סוכה גמור. הרי איפוא אף שחסרה הדופן השלישית, הותר הדבר לשיטת ברייתא זו!
However, with regard to the contradiction between the one ruling concerning a person and the other ruling concerning a person, it is difficult, for one baraita states that one may not use a person as the wall of a sukka, while the other says that one may use a person as a wall and even states explicitly that he may do this: So that he may eat, drink and sleep in the sukka. That implies that this is permitted even if it is the third wall that is missing.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָדָם אַאָדָם נָמֵי לָא קַשְׁיָא אכָּאן לְדַעַת כָּאן שֶׁלֹּא מִדַּעַת.

The Gemara answers: With regard to the contradiction between the one ruling concerning a person and the other ruling concerning a person, it is also not difficult. Here, where it is prohibited, the baraita refers to a case where that person knowingly served as a partition; whereas here, where it is permitted, it refers to a case where that person unknowingly served as a partition, which is not the usual manner of building. This is not the case with regard to utilizing a utensil as a partition. Since the utensil lacks knowledge, it is considered a partition regardless of how it is placed, and it is prohibited in all cases.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לדעת – שהעומד שם יודע שלשם מחיצה העמידוהו שם אסור.
שלא לדעת – מותר דמשום עשיית אהל ליכא למימר דאין דרך בנין בכך אבל כלי דרך בנין בכך הוא הלכך דופן שלישית אסור.
ומשיבים: מאדם על אדם נמי לא קשיא [גם כן לא קשה] כאן שאסרו — הרי זה כאשר שימש אותו אדם מחיצה לדעת, כאן שהתירו — הרי זה כשעמד אדם ונעשה מחיצה שלא מדעת, ואין דרך בנין בכך. מה שאין כן לגבי העמדת כלי, שכיון שאין בו דעת, כל אופן שיעמידנו הריהו מחיצה גמורה ואסור.
The Gemara answers: With regard to the contradiction between the one ruling concerning a person and the other ruling concerning a person, it is also not difficult. Here, where it is prohibited, the baraita refers to a case where that person knowingly served as a partition; whereas here, where it is permitted, it refers to a case where that person unknowingly served as a partition, which is not the usual manner of building. This is not the case with regard to utilizing a utensil as a partition. Since the utensil lacks knowledge, it is considered a partition regardless of how it is placed, and it is prohibited in all cases.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִילַאי לְדַעַת הֲוָה שֶׁלֹּא מִדַּעַת הֲוָה.

The Gemara raises a difficulty: However, the case involving Rabbi Neḥemya, son of Rabbi Ḥanilai, was a case where people knowingly served as a partition, as the people were instructed to go out and serve as a human partition. The Gemara answers: In fact, that was a case where people unknowingly served as a partition, i.e., they were unaware why they were called, and were made into a partition without their knowledge.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא לדעת הוה – לא ידעו האנשים על מה קבצום שם.
ומקשים: והא [והרי] אותו מקרה בר׳ נחמיה בריה [בנו] של ר׳ חנילאי לדעת הוה [היה]! שכן אמרו לאנשים ללכת לשם להיות מחיצה. ומשיבים: שלא מדעת הוה [היה]. כלומר, אותם אנשים לא ידעו לשם מה קראו להם, ושלא מדעתם נעשו כמחיצה.
The Gemara raises a difficulty: However, the case involving Rabbi Neḥemya, son of Rabbi Ḥanilai, was a case where people knowingly served as a partition, as the people were instructed to go out and serve as a human partition. The Gemara answers: In fact, that was a case where people unknowingly served as a partition, i.e., they were unaware why they were called, and were made into a partition without their knowledge.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב חִסְדָּא מִיהָא לְדַעַת הֲוָה רַב חִסְדָּא שֶׁלֹּא מִן הַמִּנְיָן הֲוָה.:

The Gemara asks: However, Rav Ḥisda, who gathered the people to that spot, was in any case present knowingly. The Gemara answers: While Rav Ḥisda was there knowingly, he was not among the designated people who served as a partition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן איני והא רב חסדא לדעת הוה. וא״ל רב נחמן זיל עביד ופרקינן רב חסדא שלא מן המנין הוה כלומר לא נמנה רב חסדא עם אותם דמלו להו למחיצה דהנהו כולם שלא לדעת הוו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב חסדא מיהא – שעשה המחיצה ונקבע שם בא׳ מהן הא ידע.
שלא מן המנין הוה – בעושי המחיצה.
ועדיין מקשים: והלא רב חסדא שקבץ את האנשים והביאם למקום, מיהא [לפחות] הוא לדעת הוה [היה שם]! ומשיבים: אכן היה שם רב חסדא לדעת, אבל שלא מן המנין הוה [היה], כלומר לא הצטרף עם אלה שהיו כמחיצה.
The Gemara asks: However, Rav Ḥisda, who gathered the people to that spot, was in any case present knowingly. The Gemara answers: While Rav Ḥisda was there knowingly, he was not among the designated people who served as a partition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָנְהוּ בְּנֵי גְנָנָא בדְּאַעִילוּ מַיָּא בִּמְחִיצָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם נַגְּדִינְהוּ שְׁמוּאֵל אֲמַר אִם אָמְרוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת יֹאמְרוּ לְדַעַת.

The Gemara relates that there were these members of a wedding party who engaged the many people present to bring water in on Shabbat from a public domain to a private domain through walls comprised of people who knew that they were being used as partitions for that purpose. Shmuel instructed that they should be flogged. He said with regard to this matter: If the Sages said that a partition is effective when the people act unknowingly, does this mean that they would also say that this is permitted ab initio when they knowingly serve as a partition?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנהו בני גננא – פירוש: בני החופה דעייל אסא מחוץ לתחום נגדינהו מר שמואל אמר להו אימור דאמור רבנן שלא לדעת. לדעת מי אמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאעילו מיא – מרשות הרבים לרה״י והוקבעו לשם לדעת שהודיעום שלכך הם נקבצין.
א מסופר: הנהו בני גננא [אותם בני חופה] שהשתמשו ברוב האדם שהיה במקום בכך דאעילו מיא [שהכניסו מים] לרשות היחיד בשבת במחיצה של בני אדם שלא ידעו שמשמשים כמחיצה לשם כך. נגדינהו [הלקה אותם, צוה להלקותם] שמואל. אמר על כך: אם אמרו חכמים שמחיצה מועילה שלא מדעת, יאמרו ויתירו מלכתחילה גם לדעת?!
The Gemara relates that there were these members of a wedding party who engaged the many people present to bring water in on Shabbat from a public domain to a private domain through walls comprised of people who knew that they were being used as partitions for that purpose. Shmuel instructed that they should be flogged. He said with regard to this matter: If the Sages said that a partition is effective when the people act unknowingly, does this mean that they would also say that this is permitted ab initio when they knowingly serve as a partition?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָנְהוּ זִיקֵי דַּהֲוָה שַׁדְיָין בְּרִיסְתְּקָא דְמָחוֹזָא בַּהֲדֵי דַּאֲתָא רָבָא מִפִּירְקֵיהּ אַעְלִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ לְשַׁבְּתָא אַחֲרִיתִי בָּעֵי עַיְּילִינְהוּ וַאֲסַר לְהוּ גדְּהָוֵה לֵיהּ כִּלְדַעַת וְאָסוּר.

The Gemara relates that there were once these flasks lying in the market [ristaka] of Meḥoza on Shabbat and could not be moved. When Rava was coming from his discourse accompanied by a throng of people, his attendants brought the flasks into his house, as the crowd of people created human partitions, upon which the attendants capitalized for this purpose. On another Shabbat they wanted to bring them in again, but Rava prohibited them from doing so, reasoning: This is like the case where the people knowingly served as partitions, for presumably the people now knew that they were being used for this purpose, and it is therefore prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנהו (דייקינן) [זיקי] דחמרא דהוו (שרי) [שדי] בדסקרתא דמחוזא [בהדי] דאתא רבא מפירקא עיילינהו בשבת אחריתי נמי הוו בעו לעיולי אמר להו. א״כ הוו להו לדעת ואסיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זיקי – נודות ושל רבא הוו.
ריסתקא – רחוב העיר רה״ר.
בהדי דאתי רבא מפירקיה – והיה גדוד דשומעי הדרשה באין אחריו נטלן שמש והביאן בתוך מחיצות הבאין.
וכן מספרים: הנהו זיקי דהוה שדיין בריסתקא דמחוזא [אותם נודות שהיו מוטלים ברחובה של מחוזא בשבת] ולא יכלו לטלטלם, בהדי דאתא [בזמן שבא] רבא מפירקיה [מדרשתו] והיה כל העם מלוה אותו, אעלינהו ניהליה [הכניסום המשרתים לביתו], שבתוך רוב העם המלווים נוצרה מחיצה של בני אדם והשתמשו בה לצורך זה. לשבתא אחריתי בעי עיילינהו, ואסר להו [לשבת אחרת רצו להכניסם שוב, ואסר להם] וטעמו: דהוה ליה [שהריהו] כדבר שהוא לדעת, ואסור, שהרי כבר יודעים אנשים שמשתמשים בהם אף לצורך זה.
The Gemara relates that there were once these flasks lying in the market [ristaka] of Meḥoza on Shabbat and could not be moved. When Rava was coming from his discourse accompanied by a throng of people, his attendants brought the flasks into his house, as the crowd of people created human partitions, upon which the attendants capitalized for this purpose. On another Shabbat they wanted to bring them in again, but Rava prohibited them from doing so, reasoning: This is like the case where the people knowingly served as partitions, for presumably the people now knew that they were being used for this purpose, and it is therefore prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֵוִי אַעִילוּ לֵיהּ תִּיבְנָא זְעֵירִי אַסְפַּסְתָּא רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא מַיָּא.:

The Gemara further relates that Levi was brought straw through human partitions comprised of people who were unknowingly used for this purpose, and in the same manner Ze’eiri was brought fodder [aspasta], and Rav Shimi bar Ḥiyya was brought water.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לוי עיילו ליה תיבנא. זעירי אספסתא רב אשי מיא. והני כולהו שלא לדעת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אספסתא – שחת של תבואה.
ומסופר שבהמון אנשים שנאסף כך בשבת שלא מדעת לוי, אעילו ליה תיבנא [הביאו לו תבן], ובאופן זה הביאו לזעירי אספסתא [אספסת], ולרב שימי בר חייא הביאו כך מיא [מים].
The Gemara further relates that Levi was brought straw through human partitions comprised of people who were unknowingly used for this purpose, and in the same manner Ze’eiri was brought fodder [aspasta], and Rav Shimi bar Ḥiyya was brought water.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: דמִי שֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ.

MISHNA: With regard to one who was permitted to leave his Shabbat limit, i.e., he went out to testify that he had seen the new moon or for some life-saving purpose, and they said to him along the way: The action has already been performed, and there is no need for you to travel for that purpose, he has two thousand cubits in each direction from the location where he was standing when this was told to him.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מי שיצא ברשות כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מי שיצא ברשות – כגון לעדות החדש או להציל מן הגייס ומן הנהר או חכמה הבאה לילד.
כבר נעשה מעשה – ואינך צריך לילך.
יש לו אלפים אמה לכל רוח – ממקום שנאמר לו.
אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון והוא שאמר מי שיצא חוץ לתחום ברשות ר״ל ברשות בית דין כגון לעדות החדש שהיה מותר לחלל עליו את השבת או חכמה הבאה לילד וכשהגיע חוץ לתחום אמרו לו כבר נעשה מעשה ואינך צריך יילך אין אומרין בזה לא יזוז ממקומו אלא יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שנאמר לו והוא שאמרו במסכת ראש השנה (כ״ג:) בראשונה לא היו זזים ממקומם התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת הרי הן כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח:
ב משנה מי שיצא מתחום שבת ברשות, כגון שיצא להעיד על מולד הלבנה או לצורך סכנת נפשות. ואמרו לו בתוך דרכו: ״כבר נעשה מעשה״ ואין צורך עוד בך לאותו ענין — יש לו אלפים אמה לכל רוח מאותו מקום שנאמרו לו הדברים.
MISHNA: With regard to one who was permitted to leave his Shabbat limit, i.e., he went out to testify that he had seen the new moon or for some life-saving purpose, and they said to him along the way: The action has already been performed, and there is no need for you to travel for that purpose, he has two thousand cubits in each direction from the location where he was standing when this was told to him.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם כְּאִילּוּ לֹא יָצָא כׇּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן.:

If he was within his original limit, it is considered as if he had not left his limit, and he may return to his original location. The Sages formulated a principle: All who go out to battle and save lives may return to their original locations on Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאילו לא יצא – מפרש בגמרא.
חוזרין למקומן – מפרש בגמ׳.
כל היוצאין להציל חוזרין למקומן – הא דלא חשיב ליה בפ״ק דביצה (דף יא:) גבי הנך ג׳ דהתירו סופן משום תחילתן דזה אינו חידוש וכל הנהו צריכי כדאמרינן התם.
ואם היה בתוך התחום ר״ל שלא יצא עדיין חוץ לתחום הרי הוא כאנשי העיר כאלו לא יצא ושאלו בגמ׳ מאי קאמר וכי צריכים אנו ללמוד שאם לא יצא חוץ לתחום שהוא כבני העיר ופרשה רבה מפני שמא היית סבור לומר הואיל ועקר ברשות עד שאלו יצא קנה לו שביתה מחדש בחוץ לתחום למקום שינוח לשם אף בלא יצא עדיין נעקרה מ״מ שביתתו הראשונה ואף בתוך התחום יקנה לו שביתה במקומו קמ״ל:
ורב שימי בר חייא פרשה בדרך אחרת שאף אם יצא חוץ לתחום אלא שלא השלים עדיין אלפים אמה חוץ לתחום והרי במקום שנאמר לו קנה שביתה להיות לו אלפים אמה מאותו מקום אם ביררן לו לצד עירו הואיל וכשהשלים אלפים אמה ממקום שנאמ׳ לו אינו רחוק אלפים מן העיר הרי זה כאלו לא יצא הואיל ותחום שנתנו לו חכמים מובלע בתוך תחומו הראשון והוא שאמרו הבלעת תחומין מלתא היא אע״פ שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום ר״ל שהבלעת תחומין לא היו לו ערב שבת מבעוד יום אלא שבשבת באו לו וכן הלכה אבל תחום שיש לו בו היתר חוץ מתחומו הראשון אם הוא נבלע בתוך תחומו אע״פ שפקעה הסבה שעליה הותר לו תחום זה מותר לו ולא עוד אלא אף אם ארבע אמות שאחר אלפים נבלעות בתוך התחום הדין כן לדעתנו שאנו פוסקין כר׳ יהודה שארבע אמות שנתנו לו חכמים בוררן לכל רוח שירצה והבלעת תחומין של ארבע אמות אין בה חלוק בין יצא לדבר מצוה או יצא באונס או בשגגה וכן כתבוה גדולי המפרשי׳ בראיות ואף כשיצא לדעת בדבר הרשות שאין לו אלא ארבע אמות אם הוא בתוך ארבע לנקודת התחום נכנס ויוצא חוץ לתחום שאמרו לו כבר נעשה מעשה שיש לו אלפים אמה אם בררן לצד העיר ואין שם הבלעת תחומין ומתירא לשם ונכנס דינו כהחזירוהו באונס או ברשות וחוזר לדין תחומין שלא אמרה תורה שלח לתקלה:
וכל היוצאים להציל חוזרין למקומם שאלו בגמרא ואפי׳ טובא נמי והא אמרת רישא דוקא אלפים אמה אא״כ בהבלעת תחומין ומתרץ בה שהיתר אחר בא ללמדנו והוא שחוזרין למקומם בכלי זינן ואין צריכי׳ להניחם חוץ לעיר וכמו שאמרו בראשונה היו מניחין כלי זינן בבית הסמוך לחומה. פעם אחת הכירו בהם אויבים ונכנסו ליטול כלי זינן ונכנסו אחריהם דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים באותה שעה התקינו שיהו חוזרין בכלי זינן למקומן אבל מ״מ אם יצא ברשות אין לו אלא אלפים אמה אא״כ בהבלעת תחומין או אף בלא הבלעת תחומין אם יש שם סכנה כגון יוצאין להציל במקום שיש בחזרתן חשש אויבים והוא שאמרו כאן בזמן (שיוצאין) [שנצחו] אומות העולם וכו׳ אבל יוצאין להציל במקום שאין חשש אויבים וכן שאר יוצאים לדבר הרשות אין להם אלא אלפים אמה ממקום שנאמר להם:
אם היה בתוך התחום הראשון שלו — הריהו נחשב כאילו לא יצא, ויכול לחזור למקומו. כלל אמרו: כל היוצאין להילחם על מנת להציל — חוזרין למקומם בשבת.
If he was within his original limit, it is considered as if he had not left his limit, and he may return to his original location. The Sages formulated a principle: All who go out to battle and save lives may return to their original locations on Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מַאי אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם כְּאִילּוּ לֹא יָצָא אָמַר רַבָּה הָכִי קָאָמַר אִם הָיָה בְּתוֹךְ תְּחוּם שֶׁלּוֹ כְּאִילּוּ לֹא יָצָא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ דָּמֵי.

GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the statement: If he was within his original limit, it is considered as if he had never left? Given that he has not left his original boundary, it is clear that he remains within his original limit. Rabba said: The mishna is saying as follows: If he was within his original limit, it is considered as if he had never left his house. He is allowed to walk two thousand cubits in each direction from his house.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קאמר אמר רבה הכי קאמר אם היה בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מביתו מהו דתימא כיון דעקר רגליו לצאת חוץ לתחום אף על גב דלא יצא כמי דיצא דמי ונאסר בתחומו קא משמע לן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מאי כאילו לא יצא – הא ודאי לא יצא דהא עדיין בתוך התחום הוא.
ה״ג: אמר רבה הכי קאמר ואם היה בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מביתו דמי – כלומר האי כאילו לא יצא אביתו קאי והכי קאמר אם היה עדיין בתוך תחום ביתו חוזר לביתו והרי הוא כאילו לא עקר רגליו לכך יש לו מביתו אלפים אמה לכל רוח כבתחילה ולא אמרינן ממקום שנאמר לו יש לו אלפים אמה לכל רוח.
ג גמרא שואלים: מאי [מה פירוש] ״אם היה בתוך התחום כאילו לא יצא״? הרי ודאי לא יצא! אמר רבה: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: אם היה בתוך התחום שלוכאילו לא יצא מתוך ביתו דמי [נחשב] ויש לו עדיין אלפיים אמה לכל צד מביתו ומקשים:
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the statement: If he was within his original limit, it is considered as if he had never left? Given that he has not left his original boundary, it is clear that he remains within his original limit. Rabba said: The mishna is saying as follows: If he was within his original limit, it is considered as if he had never left his house. He is allowed to walk two thousand cubits in each direction from his house.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וְעָקַר עָקַר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: It is obvious that if he remained within his limit, he is considered as if he were in his house. Why is this statement necessary? The Gemara answers: Lest you say that, since he moved from his place with intention to leave his limit and go elsewhere, he moved and nullified his original place of residence. If so, his original place of residence would no longer determine his Shabbat limit, and instead he would have two thousand cubits in each direction from the location where he was standing when he was told that he need not travel. Therefore, the mishna teaches us that it is nonetheless considered as if he had never left his house.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא – דכיון דעדיין לא יצא מן התחום כאילו הוא בביתו דמי.
מהו דתימא כיון דעקר – לצאת ברשות ורבנן תקון ליה ממקום שנאמר לו אלפים לכל רוח הכא נמי אע״ג דקאי בתחומו לימדוד ליה מהתם ואי בעי למיפק ליפוק קמ״ל.
פשיטא [פשוט, ברור] שכן הוא הדין שאם נשאר בתוך תחומו הריהו כבתוך ביתו, ומה צורך להשמיענו? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] הואיל ועקר ממקומו, והתכוון להיות במקום אחר, עקר ובטל מקום שביתתו הקודם, ושוב אין זה תחומו, לכן קא משמע לן [השמיע לנו] שלמרות זאת כאילו לא יצא מתחום ביתו.
The Gemara asks: It is obvious that if he remained within his limit, he is considered as if he were in his house. Why is this statement necessary? The Gemara answers: Lest you say that, since he moved from his place with intention to leave his limit and go elsewhere, he moved and nullified his original place of residence. If so, his original place of residence would no longer determine his Shabbat limit, and instead he would have two thousand cubits in each direction from the location where he was standing when he was told that he need not travel. Therefore, the mishna teaches us that it is nonetheless considered as if he had never left his house.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא אָמַר הָכִי קָאָמַר האִם הָיוּ תְּחוּמִין שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲכָמִים מוּבְלָעִין בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שֶׁלּוֹ כְּאִילּוּ לֹא יָצָא מִתְּחוּמוֹ.

Rav Shimi bar Ḥiyya said that the mishna is saying as follows: If he left his original Shabbat limit, but the new limit of two thousand cubits in each direction that the Sages granted him is subsumed within his original limit, so that if he walks those two thousand cubits, he can return to within his original limit, then it is as if he had never left his original limit, and he may return to his house.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב שימי אמר הכי קתני אם אותו המקום שהלך בו תחומו מובלע בתוך התחום שלו כלומר הוא פחות מאלפים אמה. כיון שנתנו לו חכמים אלפים אמה לכל רוח מהלך באותן אלפים אמה שהן כנגד תחומו ועייל בתחומו וכיון שנכנס חזר ברשות שהיתה לו מקודם שיצא. קסבר רב שימי הבלעת תחומין מלתא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שימי בר חייא אמר הכי קאמר אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מתחומו דמי – כלומר מתני׳ בשכבר יצא מתחומו עסקינן וכאילו לא יצא אתחומין קאי כדהוה ס״ד מעיקרא ומאי אם היה בתוך התחום ה״ק אם היו אותן אלפים הנתונות לו לכל רוח ממקום שנאמר לו נכנסות לתוך אלפים של תחום ביתו כאילו לא יצא מתחומו דמי והולך עד ביתו והרי הוא כבתחילה.
רב שימי בר חייא אמר ה״ק אם היה תחום שנתנו לו חכמים מובלע בתוך תחומו כאלו לא יצא מתחומו – פי׳ דסיפא דמתני׳ מיירי בשיצא מחוץ לתחום שכותבין לו אלפים אמה וקאמר שאם היו אלו האלפים אמה שנתנו לו עכשו נכנסין בתוך התחום הראשון הרי הוא כאלו לא יצא מתחומו הראשון מיהת לענין שיכול ליכנס עד ביתו ע״י הבלעת תחומין ויהא כבני העיר כמו שהיה בתחלה ומיהו כיון שחזר לתחומו הראשון שוב אין לו התחום השני שנתנו לו ואמרי׳ במאי קא מפלגי רבה ורב שימי כלומר אמאי לא מפרש לה למתני׳ כמו רב שימי ומהדרי׳ דמר סבר הבלעת תחומין מלת׳ היא ומר סבר הבלעת תחומין לאו מלתא היא פיר׳ דרב שימי סבר הבלעת תחומין הבלעה היא למחשבינהו כתחום א׳ שיוכל להכנס עד ביתו ורבה סבר דלאו מלתא היא וכת׳ רש״י ז״ל דרבה לי׳ ליה הא דאמרי׳ לעיל במי שהוצרך לנקביו כיון דעל על. וההיא כר׳ אליעזר אתיא דאית ליה הבלעת תחומין וכרב שימי ולא נהיר דכיון דנקטיה לעיל להדיא ולא תלינן לה בדר׳ אליעזר משמע דדברי הכל היא והנכון כמו שפי׳ ר״י ז״ל דעד כאן לא אמרו חכמים דהבלעת תחומין לאו מילתא היא אלא במי שנתנו לו חכמים כבר תחום או גבול מסויי׳ כמו הא דרב שימי. אמאי כמי שיצא מחוץ לתחום שנתנו לו חכמים ד׳ אמות לתחומו שאף על פי שהם מובלעים בתחומו הראשון אמרי רבנן לא יכנס שכבר נעקר תחומו הראשון. הכא במקו׳ הזה בהלוכו. אבל כל שיצא לו מתחומו ואינו חוזר חוצה בגבול מסויים אלא בדבר שאין לו גבול כיון שנכנס ע״י מחיצות כעובדא דנחמיא או הוצרך לנקביו שאין לדברים אלו שיעור כי זה היה יכול ליכנס במחיצות עד עירו וזה היה יכול ליכנס הרבה עד שימצא מקום צנוע בהא ודאי כיון דעל על ויש לו הבלעת תחומין והיינו מאי דברירנא לעיל דכל היכא דמלו גברי דמודו רבנן שיכנס לעירו ודבר זה ברור ונכון וכן דעת רבותי ובנסחי הראשונים ז״ל היתה גרסא אחרת שגורסים אף בדברי רבה שאם היתה תחום שנתנו לו חכמים מובלע בתוך תחומו כמו שהוא בדברי רב שימי. אלא דברבה גרסי׳ כאלו לא יצא מביתו ובדרב שימי גרסינן להו דכיון דעל על ויכול ליכנס עד ביתו אלא דסבר רבה דכיון שנכנס לתחומו הראשון חזר כבני עירו כבתחלה ואיבד תחו׳ שנתנו לו חכמי׳ ורב שימי סבר דהבלעת תחומין שנתנו לו מילתא היא ונעשה הכל כתחום אחד ויכול להלך את כלו ויהיו לו אלפים אמה בעירו לכל רוח ואלפים אמה לכל רוח במקום שנאמר לו ולהאי פירושא והאי גרסא קשיא הא דאותביה רביי לרבה מדתנן רבי אליעזר אומר שתים יכנס ומאי קושי׳ דהא אפילו רבה מודה הוא שיכול ליכנס עד ביתו. ותירץ רש״י ז״ל דלהאי פירושא קס״ד דכיון דהתם שאין השתי אמות מובלעו׳ בתחומו הראשון כלל אלא שהם דבוקות עמו. א״ר אליעזר שיכנס דין הוא דהכא דאיכא הבלעת תחומין גמורא שיהא הכל תחום אחד לגמרי ליכנס ולהלך בכלו והשיבו על זה בתוס׳ דהא ודאי הא דקתני רבי אליעזר שתים יכנס במובלעות מיירי שהוא עומד באמה שנייה וכדאמרי׳ בסוף והא דתניא רבי אליעזר אומר לא יכנס ופרקי׳ דמתני׳ דעקר חדא וקאי בתרתי ואידך דעקר תרתי וקאי בתלת אבל הנכון כגרש״י ז״ל וכמו שפירשנו.
רב שימי בר חייא אמר הסבר אחר בדברי המשנה: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: מדובר שיצא יותר מאלפיים אמה מתחום ביתו, ואם היו תחומין שנתנו לו חכמים — אותם אלפיים אמות לכל רוח, מובלעין בתוך התחום שלו, ואם ילך אלפיים אמה יחזור אל תוך היקף תחום השבת הראשון שלו כאילו לא יצא מתחומו.
Rav Shimi bar Ḥiyya said that the mishna is saying as follows: If he left his original Shabbat limit, but the new limit of two thousand cubits in each direction that the Sages granted him is subsumed within his original limit, so that if he walks those two thousand cubits, he can return to within his original limit, then it is as if he had never left his original limit, and he may return to his house.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר הַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא וּמָר סָבַר לָאו מִילְּתָא הִיא.

The Gemara comments: With regard to what principle do Rabba and Rav Shimi bar Ḥiyya disagree? One Sage, Rav Shimi, holds that the subsuming of Shabbat limits, i.e., if one’s original limit is subsumed within the new limit, one may pass from one to the other, is something significant and may be relied upon, whereas this Sage, Rabba, holds that it is nothing significant and cannot be relied upon.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבה סבר הבלעת תחומין לאו מלתא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שימי סבר הבלעה מילתא היא – וכיון דמיבלען בתחומיה וממטו ליה לגו תחומיה הוו להו כחד תחומא וכמאן דלא נפק מתחומא הוא ורבה סבר לאו מילתא היא הלכך לא מצי לתרוצי כאילו לא יצא דמתני׳ בשכבר יצא חוץ לתחום דאם יצא הפסיד שביתת ביתו וקנה לו ממקום שנאמר לו ורבה לית ליה הא דתנו נהרדעי לעיל (דף מא:) ואי פיקח הוא עייל לתחומו וכיון דעל על. ואית דגרסי בלישנא אחרינא דבין רבה ובין רב שימי בשכבר יצא מתחומו מוקי ליה ובתרוייהו גרסי׳ אם היו תחומין שנתנו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו אלא בדרבה גרסינן כאילו לא יצא מביתו ובדרב שימי גרסינן כאילו לא יצא מתחומו ובהא פליגי דלרבה לא משויא להו הבלעה כחד תחומא שיהיו לו כל היום כולו ח׳ אלף אמה אלא כי ממטו ליה תחומין הניתנין לו עד תוך תחומו הוי כאילו לא יצא מביתו כלל ולא קנה שביתה במקום אחר ויש לו אלפים מביתו לכל רוח כבתחילה ורב שימי סבר כאילו לא יצא מביתו לא אמרינן אלא ודאי קנה שביתה במקום שנאמר לו אבל כאילו לא יצא מתחומו אמרינן ולא הפסיד תחומו הראשון ויש לו קרוב לח׳ אלף כגון ממקום שנאמר לו ולמזרח אלפים ולמערב אלפים ומשם ולביתו אלפים ומביתו ולהלן אלפים דהבלעת תחומין משויא להו לכולהו תחומי כחדא תחומא ורבה סבר לאו מילתא היא לשווינהו תחומא חד הלכך על כרחך לא מיתוקם כאילו לא יצא אתחום גרידא ולומר תחומו לא הפסיד אבל יוצא חשבינן ליה לקולא דיש לו שביתה אף במקום שנאמר לו אלא כאילו לא יצא לגמרי קאמר והרי הוא כבתחילה.
ומר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא – פ״ה ולית ליה לרבה הא דנהרדעי דאמרי לעיל (דף מא:) אי פקח הוא עייל לתחומי׳ וכיון דעל על ולר״י נראה דאית ליה הא דנהרדעי כיון שנכנס בתחומו מפני כבוד הבריות ויצא מד׳ אמותיו כיון שצריך ליתן לו ד׳ אמות חדשות יכול לחזור ולקנות תחומו הראשון אבל הכא מכיון שיצא חוץ מתחומו וקנה לו תחום אחר לא הותר ליעקר מתחום שקבע כדפי׳ לעיל דאי לאו הכי תיקשי לה מתני׳ לנהרדעי דאמרי אפי׳ אמה אחת לא יכנס ואף על גב דע״י ארבע אמותיו נכנס לתחומו הראשון ולא אמר כיון דעל על.
ומר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא – פירש המורה: ורבה לית ליה הא דאמרי נהרדעאי לעיל ואי פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על. ואינו נראה לי דהיכא אמרינן כיון דעל על הני מילי כשאין לו מדה קצובה כגון הנצרך לנקביו שהוא יכול ליכנס עד שימצא מקום צנוע. וכן מחיצה דגברי דרב חסדא דאמרן דהיכא דמאלו גברי אפילו לרבנן דלית להו הבלעת תחומין הוא יכול ליכנס ואין שם מדה קצובה שאם יש לו הרבה בני אדם נכנס כל מה שהוא רוצה הילכך אמרינן כיון דעל על אבל הכא דיש שלו מדה קצובה אלפים אמה לא אמרי׳ כיון דעל על שאינו יכול ליכנס אלא כדי מדתו והכי נמי אמרינן לרבנן היכא דיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס והרי יש לו ד׳ אמות לכל רוח שהוא יכול ליכנס לתוך התחום ולא אמרינן כיון דעל על מפני שאין לו אלא ד׳ אמותיו.
ומר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא. פירש רש״י: דרבה לית ליה הא] דנהרדעי דריש פרקין (עירובין מא:) דאמרי אי פקח (אידך) [איהו] עייל לתחומיה. ונראין דברי התוספות (ד״ה ומר) שאמרו דנראה דיש לחלק דההיא דנהרדעי כיון שקנה ארבע אמות חוץ לתחום הראשון ועכשיו התירו לו חכמים לעקור אותו תחום ולקנות תחום אחר משום כבוד הבריות ונכנס לתוך תחומו הראשון ונקנה לו הרי זה כמי שהחזירוהו שחזר לתחומו הראשון, אבל הכא שעקר תחומו הראשון ונקנה לו תחום אחר ועדיין הוא בתוך אותו תחום אף על פי שהוא מובלע בתוך התחום שהיה לו מעיקרא אין לו אלא תחום זה השני, ואין לו לעקור אותו וליכנס בתוך תחום האחר.
ומעירים: במאי קמיפלגי [במה נחלקו] רבה ורב שימי בר חייא? מר [חכם זה רב שימי] סבר כי הבלעת תחומין, שכיון ששני תחומים מובלעים זה בזה במקצתם אפשר לעבור מזה לזה, מילתא היא [דבר הוא], שיש להתחשב בו ולסמוך עליו, ומר [וחכם זה רבה] סבר לאו מילתא היא [אינה דבר] ואין לסמוך עליה.
The Gemara comments: With regard to what principle do Rabba and Rav Shimi bar Ḥiyya disagree? One Sage, Rav Shimi, holds that the subsuming of Shabbat limits, i.e., if one’s original limit is subsumed within the new limit, one may pass from one to the other, is something significant and may be relied upon, whereas this Sage, Rabba, holds that it is nothing significant and cannot be relied upon.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דְּהַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא וּמָה אִילּוּ שָׁבַת בִּמְעָרָה שֶׁבְּתוֹכָהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְעַל גַּגָּהּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה לֹא נִמְצָא מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

Abaye said to Rabba: Do you not hold that the subsuming of Shabbat limits is something significant? And what if he established residence in a cave that has entrances at its two ends, which on the inside of the cave is four thousand cubits across, but atop its roof it is less than four thousand cubits across? Is it not the case that he may walk the entire length of the roof and two thousand cubits outside it in either direction? The entire interior of the cave is considered as if it were four cubits, and he is permitted to walk another two thousand cubits in each direction from each of its entrances. Consequently, he is permitted to walk along the roof, two thousand cubits from the eastern entrance in the direction of the western entrance and vice versa. However, since the distance across the roof is less than four thousand cubits, these two limits are subsumed within one another, and he is permitted to walk the entire length of the roof, given that when two limits are subsumed within one another, one may pass from one to the other.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל [אביי] לרבה ואת לא תסברא דהבלעת תחומין מלתא היא. ומה אילו שבת במערה שיש בה ד׳ אלפים אמה ועל גגה פחות מד׳ אלפים אמה לא נמצא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ער
עראבסוף מעשר שני (סוטה מז.) אף הוא ביטל את המעוררין ואת הטקפין מפורש (עירובין מד:) (בכורות כב) מצא מין את מינו וניעור פי׳ פתוח לכרמלית שהוא דומה לו נתערב בין לחיים עם הכרמלית ונעשו רשות אחת כמו מין שמצא את מינו והקיצו להשתתף עמו ואסור לשמש בין הלחיים עד שיעשה לחי שחוצץ בינו לבינה ומפליגו ממנו וכשאין לחיים פתוח לר״ה שאינה ממונה אינה מתערבת עמה. (זבחים קב) (ובויקרא רבה בצו) פרשת זובח עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זו עולה שנשחטה בצפון ולמה קורא אותה עורי דבר שהיה ישן ונתעורר וכו׳ (תענית ד) עורו פילי (א״ב כאן פי׳ בעל הערוך מעורר פילי שהם גומות בערך פל פי׳ מערער ומשבר):
א. [ערוואכען.]
ומה אילו שבת במערה שתוכה ד׳ אלפים ועל גגה פחות מד׳ אלפים לא נמצא כו׳ – כלומר אי אתה מודה שמהלך את גגה וחוצה לה אלפים לכל צד סתם מערה ב׳ פתחים יש לה בב׳ קצותיה פתח למזרח ופתח למערב מפתח המזרח נותן לו חוצה לה לצד מזרח אלפים ולצד גגה אלפים וכן מפתח המערב נותן חוצה לה לצד המערב אלפים ולצד גגה אלפים וכיון דגגה פחות מד׳ אלפים כיון שכותליה משופעין לצד גגה ומתרחבות מלמטה בקרקעיתה נמצא אלפים שיש לו על גגה כשיצא מפתח מזרחי נבלעות בתוך אלפים שיש לו על גגה כשיוצא מפתח המערב ואי אתה מודה שאם בא לצאת באיזה מהן שירצה שיכול להלך כל גגה וחוצה לה אלפים אמה לכל צד משום דהבלעת תחומין משוי לתחומי שני היציאות כחד ואילו הוה גגה ד׳ אלפים שלימות ויצא בפתח מזרח אינו יכול להלך לצד גגה אלא אלפים ואם היה רוצה להלך באלפים מערביות היה צריך לחזור על העקב וליכנס במערב ולחזור ולצאת דרך פתח מערבי אלמא מילתא היא וקשיא לתרוייהו לישני.
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
מי ששבת במערה שבתוכה ארבעת אלפים וגגה הוא פחות מארבעת אלפים כגון שיש לה שתי ארובות בשני ראשיה או שני פתחים בכותלים משופעים אחת לצפון ואחת לדרום וממעטות בשיעור הגג הרי זה מהלך את כלה מתוכה שכלה אצלו כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה וכשיהלך אלפים אמה חוזר לתוכה ויוצא לו דרך הפתח האחר והולך אלפים אמה גם כן וגגה דינו כחוצה לה ונמצא שאלו היה גגה ארבעת אלפים ויצא לו בגגה דרך ארובה אחת לא היה יכול להלך על הגג אלא אלפים אמה אבל עכשו שאין בגג ארבעת אלפים כשיצא דרך ארובה אחת ויצא לו דרך גגה אלפים אמה נמצא שהוא בתוך אלפים לפתח האחר ונמצא בתוך תחומו של פתח שני ומעתה הולך את כל הגג ונכנס בפתח שני וזהו מצד הבלעת תחומין שהרי יש לו בהן צד היתר והוא אם חזר לו ויצא דרך הפתח האחר ונמצא שאף הן תחום שלו והרי אף במקום שלא באו לו מאתמול התרנוה כמו שכתבנו כל שכן בכאן ששבת באויר מחיצות מבעוד יום ושני תחומין אלו באו לו ממקום שביתה אחת שהרי שבת במערה ולה שני פתחים או שתי ארובות ואילו רצה לצאת בפתח זה ולילך אלפים אמה מאותו צד ולחזור ולילך על הגג אלפים [אמה] הרשות בידו וכן בצד האחר ומעתה אלו רצה לצאת בפתח שבצפון ולהלך על גבי המערה ולחזור בתוכה (על) [עד] דרך פתח שבדרום עושה הואיל ואלפים שבצפון ושבדרום נבלעות אלו באלו הא אם היה בגג ארבעת אלפים אין לו בגג אלא אלפים וחוזר ונכנס דרך אותו פתח ואם רצה אח״כ לצאת דרך הפתח האחר יוצא והולך אלפים מאותו צד גם כן:
ולגאוני ספרד פי׳ אחר בשמועה זו שיצא לך ממנה שאם תוך המערה ארבעת אלפים אמה וגגה אינה אלא ארבעת אלפים אמה פחות חמשים כשמתחיל להלך מעל גגה וחוץ למערה מהלך אלפים וחמשים אמה שאותם חמשים אמה היתרות מובלעות הן בקרקעיתה של מערה ודנין אותו כאלו יצא מקרקעה:
גדולי המפרשים כתבו שמערה זו פירושה שאין בה דיורין וכששבת בתוכה הוא שמהלך את כלה אבל אם נתן עירובו לשם אינו מונה אלפים אלא ממקום עירובו ואף בששבת אין גגה נמדד מתוכה אבל אם היו בה דיורין הרי היא כבית ואף בלא שבת מודדין למעלה כלמטה שהמחיצות התחתונות בוקעות למעלה ואע״פ שלטלטול על גבה נדון כרה״ר לענין מדידה אינו כן ואין ללמוד מדידה מטלטול שהרי אף רה״ר שבעיר אסור בטלטול ולמדידה דנין את הכל כארבע אמות:
ומה אלו שבת במערה שתוכה ד׳ אלפים אמה ועל גגה פחות מד׳ אלפים לא נמצא מהלך – פי׳ המערה הזאת היא ברשות הרבי׳ וסתם מערה מטלטלה כדאי׳ בפרק שור שנגח והמערה הזאת יש לה שני פתחים בשני ראשיה א׳ למזרח ואחד למערב וגגה רשות הרבים גמורה הוא כי שוה הוא לרשות הרבים ויש בחללה ד׳ אלפים אמה אבל אין בגגה אלא פחות מכאן ולא מפני מקום פתיחת הפתחים. כי פתח המערה דרך הוא לעשותו משופע כעין פתח ארובה. אלא דרך כתלי מערה לעשותם משופעים לצד הגג כדפרש״י ז״ל וקבלה היתה בידם כי השובת במערה זו יש לו אלפים אמה לצד מזרח לפתח מזרחי ואלפים אמה למערב לפתח מערבי אעפ״כ רשאי להלך על פני כל הגג ולצאת מפתח זה ולהכנס בפתח האחר והא אמאי שהרי אין לו לכל פתח ופתח מהם כלפי הפתח השני אלא אלפים אמה וכשהלך על הגג אלפים אמה היה לו לחזור לאחוריו כנגד העקב ולהכנס בפתח אשר יצא אלא ודאי הטעם משום הבלעת תחומין כי האלפים שיש לכל פתח כלפי צד הפתח השני הם מובלעין ורוכבים על זה כיון שאין בגג ארבעת אלפים אמה שלמות וש״מ דהבלעת תחומין מילתא היא להיות הכל תחום אחד ממש וקשיא לרבה ואפי׳ לגרסת הראשונים ז״ל דהא הכא ע״י הבלעת תחומין זוכה להלך בכל הגג המערה ואלפים אמה עוד לכל רוח ויש לו קרוב לשני תחומין וק״ל מאי קושיא דהכא אין אנו צריכין להבלעת תחומין כלל דכלו מערה חשיבא כדיר או סהר או עיר כי השובת שם מהלך את כלה ויש לו אלפים אמה לכל רוח. וי״ל דהתם מהלך בפנים שהוא רשות היחיד גמורה אבל גג מערה זו רשות הרבים גמורה היא. וכמה שהוא חוץ לדיר וסהר וחוץ לעבורא של עיר דמי.
רש״י בד״ה ומה אלו שבת כו׳ כגון שכותליה משופעין לצד גגה כצ״ל. ונ״ב כזה:
בפרש״י ומה אילו שבת במערה כו׳ ועל גגה פחות מד׳ אלפים כו׳ עכ״ל בכולה שמעתין הכי משמע כפירושו דמובלע ממש אבל דבוקה לא הוי הבלעה ולקמן דמייתי מר״א דאמר שתים יכנס כו׳ דלא הוי רק דבוקה צ״ל ללישנא קמא דאנן לא קי״ל כר׳ אלעזר אלא בהבלעה ממש ולא בדבוקה ורבינו יהונתן פי׳ דדבוקה כמובלע ממש ע״ש והיינו למאי דמוקי לה לקמן בס״פ דעקר חדא וקם אתרתי ותו ל״מ וק״ל:
אמר ליה [לו] אביי לרבה: ואת לא תסברא [וכי אתה אינך סבור] שהבלעת תחומין מילתא היא [דבר הוא] ואפשר לסמוך על כך? ומה אילו שבת במערה שיש לה שני פתחים בשני צידיה, שבתוכה (אורכה) ארבעת אלפים אמות ועל גגה (המרחק בין פתחיה) פחות מארבעת אלפים אמה, האם לא נמצא מהלך את כל המערה כולה, וחוצה לה אלפים אמה. שכן כל המערה נחשבת לו כארבע אמות, ויכול להלך מכל פתח שלה עוד אלפיים אמה לכל צד. וכיון שיכול הוא להלך מפתחה שבצד אחד אלפיים אמה אף אחורנית על גבי גגה וכן מפתחה השני. ומאחר שעל גגה פחות מארבעת אלפים אמה, נמצא ששני תחומים אלה מובלעים זה בזה, ויכול להלך על כל גב המערה משום הבלעת תחומין אף יותר מתחום שבת.
Abaye said to Rabba: Do you not hold that the subsuming of Shabbat limits is something significant? And what if he established residence in a cave that has entrances at its two ends, which on the inside of the cave is four thousand cubits across, but atop its roof it is less than four thousand cubits across? Is it not the case that he may walk the entire length of the roof and two thousand cubits outside it in either direction? The entire interior of the cave is considered as if it were four cubits, and he is permitted to walk another two thousand cubits in each direction from each of its entrances. Consequently, he is permitted to walk along the roof, two thousand cubits from the eastern entrance in the direction of the western entrance and vice versa. However, since the distance across the roof is less than four thousand cubits, these two limits are subsumed within one another, and he is permitted to walk the entire length of the roof, given that when two limits are subsumed within one another, one may pass from one to the other.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לֵיהּ וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין הֵיכָא דְּשָׁבַת בָּאֲוִיר מְחִיצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם לְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִיצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם.

Rabba said to Abaye: Do you not distinguish between a case where the person established residence within the airspace of partitions before Shabbat while it was still day, as in the case of the cave, and a case where he did not establish residence within the airspace of partitions before Shabbat while it was still day, as in the case of the mishna? The principle governing the Shabbat limits being subsumed in one another only applies in the former case, where both of the Shabbat limits were established before Shabbat, but not in the latter case, where the two limits were established at different times, one before Shabbat and one on Shabbat.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא שני לך כו׳ – הכא נמי ב׳ תחומין מחמת חדא שביתה קאתו לה וכיון דמיבלעי לעיל הוו חד תחומא אבל גבי מתני׳ לא שבת באויר מחיצות שביתה השניה הלכך כיון דקני לה שביתה בתרייתא תו לית ליה שביתה קמייתא והיכא דיצא חוץ לתחום אין לו אלא ממקום שנאמר לו אלפים ואפי׳ נכנסו לתוך תחומו אינו הולך ממקום שכלו שם והלאה כלום וללישנא אחרינא הכי מתרץ כיון דלא שבת באויר מחיצות שניה לא יהבינן ליה ב׳ שביתות אלא או האי אית ליה או האי אית ליה אם מובלעות אית ליה שביתת ביתו ואין לו ממקום שנאמר לו אלא כדי לבא וליכנס בתחומו ואם אינן מובלעות קנה מקומו והפסיד ביתו ולשון הראשון נראה הגון.
ולא שני לך בין היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום להיכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום. פירש הראב״ד ז״ל: כי מי ששבת במערה בשביתתו לתוכה נעשית המערה כבית מיושב שרשותו עולה עד לרקיע, ומש״ה אויר התחתון עולה למעלה כנגד אויר שלמטה. ואע״ג שלענין טלטול על גבה של מערה נידון כרה״ר, לענין מדידה מיהא מלמעלה כלמטה. ואין לנו ללמוד מדידה מטלטול, שהרי אפילו העיר שרשות הרבים עוברת בתוכה חייבין עליה משום רה״ר ולענין מדידה כלה כארבע אמות דמיא.
ואינו מחוור בעיני מכמה טעמים, חדא דאם איתא לא הוה ליה למימר כי האי לישנא לא שני לך בין היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום להיכא דלא שבת מבעוד יום, שהרי מי שיצא ברשות הרי זה כאילו ששבת שם במקום שנאמר לו שכבר נעשה מעשה, ואלו נאמר לו גם במערה זו מהלך בה בתוכה ועל גבה כאילו שבת מבעוד יום בתוכה, וא״כ לא היה לו לומר כן בכאן שאין הכל תלוי אלא במחיצות המערה שאנו רואין אותן כאילו עולות עד לרקיע, וכך היה לו לומר ולא שני שבת במערה לשבת בבקעה.
ועוד דהא לכאורה משמע דלכ״ע דוקא בשאין על גבה של מערה אלא פחות מארבעת אלפים אמה דמשום הבלעת תחומין, הא אילו היו על גבה ארבעת אלפים לא, מדקאמר ליה אביי (לרבא) [לרבה] להדיא ומה אילו שבת במערה שיש בתוכה ארבעת אלפים אמה ועל גבה פחות מארבעת אלפים כאילו דבר זה נודע ומוסכם מכבר ביניהם, וגם רבה לא השיבו התם אפילו ביתר מארבעת אלפים אמה דמי לא שני לך וכו׳, אלמא משמע דאהיא דאביי בלחוד הוא דקאמר, ואם איתא משום דמחיצות עולות עד לרקיע אפילו טובא נמי.
ועוד דהא אמרינן בפרק כל גגות (עירובין צ.) דהיכא דלא מסיימי מחיצתא ואפילו גגין הרי הן ככרמלית ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתא, ואפילו לשמואל נמי דאית ליה גוד אסיק מחיצתא מודה הוא בגג יתר מבית סאתים שהוא ככרמלית, ואין אנו רואין המחיצות כאילו עולות למעלה.
ומה שכתב הר״ב ז״ל שאין למדין מדידה מטלטול, והביא ראיה מעיר שהוא רשות הרבים לטלטול ולמדידה כולה כארבעת אמות, אינה ראיה, דהכא שאני דכיון דעל גבה רה״ר גמורה, [הרי] היא כרשות הרבים דעלמא אלמלא שאנו רואין את מחיצותיה כאילו עולות, וכל עצמנו אין אנו עושין את גגה כרה״י למדידה אלא משום מחיצותיה היאך אתה רואה מחיצותיה עולות לענין מדידה ולא לענין טלטול לפוטרן מידי חיוב חטאת, אם רואה אתה את המחיצות כנעולות נפטור אותה אם טלטל על גבה יתר מד״א שהרי יש כאן מחיצות והרי זה כולו כרשות היחיד, ואם אין מחיצות עולות למעלה משום דמחיצות הניכרות בעינן אם כן אין כאן מחיצות על גבה וכרמלית גמורה או רה״ר גמורה היא ואפילו למדידה.
אלא הפירוש הנכון כמו שפירש רש״י ז״ל ולא שני לך בין היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום, דשני תחומין אלו באין לו מחמת שביתה אחת, דכיון ששבת במערה ויש למערה שני פתחים לשני ראשין אחד לצפון ואחד לדרום, ואילו רצה לצאת בפתח שבצד צפון ולהלך משם ואילך לצד צפון אלפים אמה הרשות בידו, ואילו רצה לצאת באותו פתח שבצפון המערה ולחזור דרך עקבו על גבי המערה לצד דרום הרשות בידו, שהרי יש לו אלפים אמה לכל רוח בכל פתח מהם כזה: ולא תמצא ענין זה והבלעה (ענין) זו אלא בשובת בחלל שיש עליו גב כגון בית או מערה, וכיון דמשום שביתה חדא קא אתו ליה ומיבלעו להו חד בחד הוו להו חד תחומא, והיינו נמי דוקא בשאין על גגה רק פחות מד׳ אלפים. אבל גבי מתני׳ דלא באו לה מחמת שביתה חדא, דמעיקרא לא היה מותר בתחום זה השני ועכשיו אינו מותר בתחום הראשון וכאילו עוקר שביתתו הראשונה וה״ל שביתה שניה אע״ג דמבלען חדא בחדא הבלעה כזו לא הויא הבלעה.
א״ל רבה לאביי ולא שני לך בין היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום להיכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום – פרש״י ז״ל דלא דמי דהתם ודאי מודו רבנן וכ״ע דעבדינן הבלעת תחומין ללכת ולחזור בכל הגג מפני ששביתתו למטה מן הגג באויר מחיצות וכיון שקנה כל המערה בתוכו להיות לו לבית ולשביתה דין הוא שיזכה למעלה ג״כ לא מדין רשות היחיד דא״כ אפי׳ יש בו ד׳ אלפים אמה נמי ואינהו הכי גמירי להו דליתיה אויר מחיצות להאי דינא אלא אלפים אמה בפחות מד׳ אמות אלא טעמא משום הבלעת תחומין אבל בהא דידן דליכא אויר מחיצות לקנות שביתה לא עבדינן הבלעת תחומין זו תורף פרש״י ז״ל. ומה שפי׳ הראב״ד ז״ל בזה יש עליו כמה גמגומין והיכא דלא שבת לא.
אמר ליה [לו]: ולא שני לך בין היכא [וכי אינו שונה לך בעיניך בין היכן, מצבו של מי] ששבת באויר מחיצות מבעוד יום, להיכא [להיכן, למצבו של מי] שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום? שלשובת מבעוד יום באויר מחיצות המערה בלבד התירו הבלעת תחומין.
Rabba said to Abaye: Do you not distinguish between a case where the person established residence within the airspace of partitions before Shabbat while it was still day, as in the case of the cave, and a case where he did not establish residence within the airspace of partitions before Shabbat while it was still day, as in the case of the mishna? The principle governing the Shabbat limits being subsumed in one another only applies in the former case, where both of the Shabbat limits were established before Shabbat, but not in the latter case, where the two limits were established at different times, one before Shabbat and one on Shabbat.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת לָא

Abaye raised a difficulty: And in a case where he did not acquire his place of residence within those partitions before Shabbat, does the principle governing the subsuming of limits not apply?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשה אביי: והיכא [והיכן] שלא שבת, לא תהא הבלעת תחומין?
Abaye raised a difficulty: And in a case where he did not acquire his place of residence within those partitions before Shabbat, does the principle governing the subsuming of limits not apply?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין מד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין מד:, עין משפט נר מצוה ערובין מד:, ר׳ חננאל ערובין מד:, רי"ף ערובין מד: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין מד:, רש"י ערובין מד:, תוספות ערובין מד:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין מד:, רשב"א ערובין מד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין מד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין מד:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין מד:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין מד:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין מד:, אסופת מאמרים ערובין מד:

Eiruvin 44b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 44b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 44b, R. Chananel Eiruvin 44b, Rif by Bavli Eiruvin 44b, Collected from HeArukh Eiruvin 44b, Rashi Eiruvin 44b, Tosafot Eiruvin 44b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 44b, Rashba Eiruvin 44b, Meiri Eiruvin 44b, Ritva Eiruvin 44b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 44b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 44b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 44b, Collected Articles Eiruvin 44b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144