×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קִיֵּים זֶה כׇּל מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה.
This one, i.e., the deceased Joseph, fulfilled all that is written in this. Therefore, it is fitting that the two arks should lie side by side.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
קיים זה מה שכתוב בזה – אגדה זו מפורשת במכילתא בפרשת ויהי בשלח פרעה כתיב בזה אנכי וכתיב בזה התחת אלהים אנכי כתיב בזה לא יהיה לך וכתיב בזה האלהים אני ירא לא תשא חי פרעה זכור את יום השבת וטבוח טבח והכן ואין זה אלא יום השבת וכן הוא אומר והכינו את אשר יביאו וכן כל עשרת הדברות לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור וחי אחיך עמך.
שם דכתיב ויהי בעת ההיא. נ״ב שאמר מה בצע ולא גמר המצוה להביאו אל אביו:
קיים זה כל מה שכתוב כו׳. פירש״י אגדה זו מפורשת במכילתא כו׳ וכן כל י׳ הדברות לא תשנא גו׳ לא תקום גו׳ וחי אחיך גו׳ עכ״ל ר״ל דכל מה שכתוב בי׳ הדברות חשב שם דקיים יוסף דהיינו מה שכתוב בלוחות שהם י׳ הדברות ועוד חשב שם גם זה שלא נזכר בי׳ הדברות אלא בתורה דהיינו לא תשנא את אחיך וביוסף וינחם אותם גו׳ לא תקום גו׳ אתם חשבתם גו׳ וחי אחיך גו׳ ויכלכל יוסף את אחיו גו׳ וק״ל:
קיים זה, יוסף המת, כל מה שכתוב בזה, בלוחות המונחים בארון, ולכן ראוי לו להיות לצידו.
This one, i.e., the deceased Joseph, fulfilled all that is written in this. Therefore, it is fitting that the two arks should lie side by side.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִי לָא עֲסִיק בֵּיהּ מֹשֶׁה יִשְׂרָאֵל לָא הֲווֹ מִיעַסְקִי בֵּיהּ וְהָכְתִיב {יהושע כ״ד:ל״ב} וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם וְתוּ אִי לָא אִיעֲסַקוּ בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל בָּנָיו לָא הֲווֹ מִיעַסְקִי בֵּיהּ וְהָכְתִיב {יהושע כ״ד:ל״ב} וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה.

The Gemara asks: And if Moses had not dealt with the burial of Joseph, would the Jewish people not have dealt with it? But isn’t it written that after Moses died: “And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up out of Egypt, they buried in Shechem” (Joshua 24:32), which indicates that the Jewish people completed the burial of Joseph? And furthermore, if the Jewish people had not dealt with Joseph’s burial, would his children not have dealt with it? But isn’t it written in that same verse: “And they became the inheritance of the children of Joseph,” as Joseph was buried in Shechem, which was then given to his descendants? Therefore, the question arises: Why did Joseph’s descendants initially leave the task of his burial to the Jewish people and Moses?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי לא איעסק ביה משה וכו׳ – כלומר היאך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו וכי לא חשו לשבועה ואם לא נתעסק בו משה לא היו הם מתעסקין.
הכתיב וכו׳ – אלמא לאחר שנפטר משה בערבות מואב נתעסקו בהן ישראל והעבירום את הירדן.
ותו אי לא הוו מתעסקי ביה ישראל – לאחר שנפטר משה בניו מי לא הוו מיעסקי ביה והיאך הניחו בניו את שאר העם להתעסק בו והכתיב בשכם ויהיו לבני יוסף לנחלה וגו׳ אלמא בנחלתם קברוהו דחביב היה עליהן.
גמ׳ ואי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו כו׳ כצ״ל:
ואי לא עסק ביה משה ישראל כו׳. לכאורה כל זה סותר מאי דאמרי׳ לעיל שכל ישראל נתעסקו בביזת מצרים ולכך לא נתעסק בו רק משה ומאי פריך מהאי קרא שקברוהו בשכם שזה היה שלא בשעת ביזה אחר כמה שנים וי״ל מעיקרא במצרים דכתיב ויקח משה גו׳ ודאי דיש לתלות מה שלא נתעסקו בו כל ישראל לפי שנתעסקו בביזה אבל אותן מ׳ שנים שהיה משה מתעסק בו כדאמרינן גבי ב׳ ארונות דלא היה שם ביזה תקשי ליה שפיר וכי ישראל לא הוו מתעסקי ביה הא אח״כ התעסקו ביה וקברוהו בשכם. ומשני התם טעמא אחרינא איכא דהניחו לו כבודו בגדולים כו׳ כיון דכבר נתעסק בו משה בלחוד דהיינו גדולים הניחו לו כך בגדולים ומיהו אי לא הוה מתעסק ביה משה בלחוד מעיקרא מטעם דהניחו לו כבודו בגדולים כו׳ לא הוו שבקי ישראל מלהתעסק בו מעיקרא אי לאו משום ביזה כדאמר לעיל ומיהו הניחו לו כבודו במרובין כו׳ דקאמר מטעם זה אפילו מעיקרא מיד אחר שמת משה עשו כן ואפשר משום דאף בני יוסף ודאי היו מתעסקי בו שהם נמי בכלל בני ישראל משא״כ במשה דמשמע שהוא בלבד היה מתעסק בו בין במצרים ובין במדבר כמ״ש לעיל ולא הוו שבקי ליה אי לאו משום ביזה ודו״ק:
ושואלים: ואי [ואם] לא עסיק ביה [היה עוסק בו] משה בארון יוסף — ישראל לא הוו מיעסקי ביה [היו מתעסקים בו]? והכתיב [והרי נאמר] לאחר מות משה: ״ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם״ (יהושע כד, לב), משמע שלא נמנעו מלטפל בו! ותו, אי [ועוד, אם] לא איעסקו ביה [היו מתעסקים בו] כל ישראל — בניו לא הוו מיעסקי ביה [היו מתעסקים בו]? והכתיב [והרי נאמר] ״ויהיו לבני יוסף לנחלה״ (יהושע כד, לב), שקברוהו בנחלתם, ומדוע לא התעסקו בו בתחילה?!
The Gemara asks: And if Moses had not dealt with the burial of Joseph, would the Jewish people not have dealt with it? But isn’t it written that after Moses died: “And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up out of Egypt, they buried in Shechem” (Joshua 24:32), which indicates that the Jewish people completed the burial of Joseph? And furthermore, if the Jewish people had not dealt with Joseph’s burial, would his children not have dealt with it? But isn’t it written in that same verse: “And they became the inheritance of the children of Joseph,” as Joseph was buried in Shechem, which was then given to his descendants? Therefore, the question arises: Why did Joseph’s descendants initially leave the task of his burial to the Jewish people and Moses?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ כְּבוֹדוֹ בִּמְרוּבִּים יוֹתֵר מִבְּמוּעָטִין וְתוּ אָמְרוּ הַנִּיחוּ לוֹ כְּבוֹדוֹ בִּגְדוֹלִים יוֹתֵר מִבִּקְטַנִּים.

The Gemara answers: They said: Leave Joseph for others. It is more of an honor for Joseph to be buried by the many than by the few, and therefore it is better that the Jewish people be involved in the burial. And furthermore, they said: Leave Joseph for others. It is more of an honor for Joseph to be buried by one of the great men like Moses than by lesser ones like us.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו – בניו בעצמם הניחו לו שיתעסקו בו כל ישראל.
כבודו במרובים יותר מבמועטין – וישראל אמרו בעצמם בעוד משה קיים הניחו שיתעסק בו משה לבדו כבודו בגדולים יותר מבקטנים.
אלא אמרו: הניחו לו, כבודו במרובים יותר מבמועטין ומוטב שיטפלו בו כל ישראל ולא רק צאצאיו. ותו [ועוד] אמרו: הניחו לו, כבודו בגדולים כמשה רבינו יותר מבקטנים.
The Gemara answers: They said: Leave Joseph for others. It is more of an honor for Joseph to be buried by the many than by the few, and therefore it is better that the Jewish people be involved in the burial. And furthermore, they said: Leave Joseph for others. It is more of an honor for Joseph to be buried by one of the great men like Moses than by lesser ones like us.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) קָבְרוּ בִּשְׁכֶם מַאי שְׁנָא בִּשְׁכֶם אָמַר ר׳רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא מִשְּׁכֶם גְּנָבוּהוּ וְלִשְׁכֶם נַחְזִיר אֲבֵידָתוֹ.

In the aforementioned verse it states: “And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up out of Egypt, they buried in Shechem, in the parcel of ground that Jacob bought from the sons of Hamor the father of Shechem for a hundred pieces of money” (Joshua 24:32). The Gemara asks: What is different about Shechem that they specifically chose to bury Joseph there? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says that the Jewish people said: His brothers kidnapped him from Shechem (see Genesis 37:12–28), and to Shechem we should return his lost body.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משכם גנבוהו – כדכתיב וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה ושם היו רועין ודותן אינה מקום והאי דכתיב (שם) ויאמר האיש נסעו מזה וגו׳ כך אמר לו אתה אומר את אחי אנכי מבקש נסעו1 מן האחוה הזאת ואין מחזיקין עצמן כאחין לך כי שמעתי אומרים נלכה ונבקש דתות ודינין היאך להמיתו אם יבא אצלנו.
1. כן בדפוס ונציה. בדפוס וילנא ואילך: ״סעו״.
מ״ש בשכם כו׳ משכם גנבוהו כו׳. לפי פשוטו שפרש״י בחומש ואני נתתי לך שכם אחד גו׳ דהיינו שכם ממש שלקח יעקב בחרבו ובקשתו לא אצטריך ליה הכא לטעמא דמשכם גנבוהו אלא שזה נתן לו נחלה ליקבר בה כפירש״י שם וק״ל:
נאמר שם שאת עצמות יוסף קברו בשכם. ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] בשכם? אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא, כך אמרו: משכם גנבוהו אחיו במכירתו ולשכם נחזיר אבידתו.
In the aforementioned verse it states: “And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up out of Egypt, they buried in Shechem, in the parcel of ground that Jacob bought from the sons of Hamor the father of Shechem for a hundred pieces of money” (Joshua 24:32). The Gemara asks: What is different about Shechem that they specifically chose to bury Joseph there? Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says that the Jewish people said: His brothers kidnapped him from Shechem (see Genesis 37:12–28), and to Shechem we should return his lost body.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי כְּתִיב {שמות י״ג:י״ט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ וּכְתִיב וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳.

The Gemara comments: The verses contradict each other, as it is written: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19), and it is written elsewhere: “And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up out of Egypt” (Joshua 24:32). Who in fact took Joseph’s bones?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא כתיב ויקח משה – ולא שאר העם.
ויקח משה גו׳ וכתיב ואת עצמות גו׳. ר״ל דויקח משה את עצמות יוסף עמו דמשמע דכל העלייה משה היה עושה בכל אותן מ׳ שנים כדמוכח לקמן בפרק נוטל מהאי קרא ומדכתיב את עצמות יוסף אשר העלו גו׳ דמשמע דעלייתו נקרא על שמם וקאמר משום דאין המצוה קרויה אלא על מי שגמרה גם שסיפר הכתוב בשבח משה שהיה המצוה חביבה עליו ובגנאי ישראל דשבקי ליה משום ביזה היינו בתחילת לקיחת ארונו של יוסף ממצרים שכל ישראל הוו שבקי ליה משום ביזת מצרים אבל עלייתו במ׳ השנים דלא הוו שבקי ליה אלא משום כבודו של יוסף הניחו לו כבודו בגדולים כו׳ נקרא שפיר על שמם כיון דהם גמרו המצוה וקברוהו והטעם בזה כי בכל דבר התכלית הוא עיקר דהיינו הכא הקבורה שעשו לו בשכם וק״ל:
ומעירים: קשו קראי אהדדי [קשים הכתובים זה על זה]; כתיב [נאמר]: ״ויקח משה את עצמות יוסף עמו״ (שמות יג, יט), משמע שמשה הוא שהעלה את העצמות, וכתיב [ונאמר]: ״ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל״ (יהושע כד, לב)!
The Gemara comments: The verses contradict each other, as it is written: “And Moses took the bones of Joseph with him” (Exodus 13:19), and it is written elsewhere: “And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up out of Egypt” (Joshua 24:32). Who in fact took Joseph’s bones?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא כָּל הָעוֹשֶׂה דָּבָר וְלֹא גְּמָרוֹ וּבָא אַחֵר וּגְמָרוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב עַל שֶׁגְּמָרוֹ כְּאִילּוּ עֲשָׂאוֹ.

Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Anyone who performs a matter but does not complete it, and then another comes and completes it, the verse ascribes credit to the one who completed it as if he had actually performed the entire act. Due to the fact that the children of Israel completed Joseph’s burial, the Torah ascribes them credit as if they had performed the entire act.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו, ובא אחר וגמרו — מעלה עליו הכתוב על זה שגמרו כאילו עשאו כולו, ולכן אף העלאת עצמותיו של יוסף ממצרים נזקפת לזכותם של בני ישראל.
Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Anyone who performs a matter but does not complete it, and then another comes and completes it, the verse ascribes credit to the one who completed it as if he had actually performed the entire act. Due to the fact that the children of Israel completed Joseph’s burial, the Torah ascribes them credit as if they had performed the entire act.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:א׳} וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה.

Rabbi Elazar says with regard to one who initiates performance of a mitzva but does not complete it when capable of doing so: He is also demoted [moridin] from his position of greatness, as it is written: “And it came to pass at that time, that Judah went down [vayyered] from his brethren, and turned in to a certain Adullamite, whose name was Hirah” (Genesis 38:1). Usage of the term “went down” indicates that the rest of Judah’s brothers had demoted him from his position of greatness because he began the process of saving Joseph, but he did not complete it.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף מורידין אותו מגדולתו – מן השמים למתחיל ואינו גומר אלא אם כן נאנס כמשה שמת בעבר הירדן.
[וירד יהודה – שהוא התחיל בהצלת יוסף כשאמר מה בצע ולא גמר].
אף מורידין כו׳ שנאמר ויהי בעת ההיא גו׳. דבעת ההיא הוא מיותר למדרש מיניה דקאי אעת שהוזכר לעיל שבעת שהתחיל בהצלת יוסף ולא גמרה הורידוהו מגדולתו ורש״י פירש בחומש דמשום דהפסיק בפרשתו של יוסף דריש הכי ועוד פירש שם דאחיו בעצמם הורידוהו מזה הטעם אבל כאן פירש״י מן השמים:
ר׳ אלעזר אומר: מי שהתחיל לעשות מצוה ולא גמרה אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב [שנאמר]: ״ויהי בעת ההיא וירד יהודה״ (בראשית לח, א), שנאמרה בו לשון ירידה, שהורידוהו האחים מגדולתו, משום שיכול היה לגמור ולהציל את יוסף, ולא הצילו לגמרי.
Rabbi Elazar says with regard to one who initiates performance of a mitzva but does not complete it when capable of doing so: He is also demoted [moridin] from his position of greatness, as it is written: “And it came to pass at that time, that Judah went down [vayyered] from his brethren, and turned in to a certain Adullamite, whose name was Hirah” (Genesis 38:1). Usage of the term “went down” indicates that the rest of Judah’s brothers had demoted him from his position of greatness because he began the process of saving Joseph, but he did not complete it.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר אַף קוֹבֵר אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:י״ב} וַתָּמׇת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וְגוֹ׳ וּכְתִיב וַיָּמׇת עֵר וְאוֹנָן.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The episode with regard to Judah also indicates that one who initiates performance of a mitzva but does not complete it will also bury his wife and children as Judah did, as it is written: “And in process of time Shua’s daughter, the wife of Judah, died” (Genesis 38:12), and it is written further: “And the sons of Judah: Er, and Onan, and Shelah, and Perez, and Zerah; but Er and Onan died in the land of Canaan” (Genesis 46:12).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף קובר אשתו ובניו דכתיב כו׳ וכתיב וימת ער ואונן. כיון דלא היו לער ואונן רק ז׳ שנים כמפורש בסדר עולם משמע להו דמתו בעון יהודה אביהם שלא גמר המצוה אע״ג דבקרא מפורש שמתו בהשחתת זרע הא והא גרמא כדאמרי׳ פוקד עון אבות על בנים בשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ואי לאו האי חטא דיהודה לא היו נענשים כיון דלא הוו בני עונשין ודו״ק:
ר׳ שמואל בר נחמני אמר: משם ראיה שאף קובר אשתו ובניו, דכתיב [שנאמר]: ״ותמת בת שוע אשת יהודה״ (בראשית כד, יב), וכתיב [ונאמר] בבניו ״וימת ער ואונן״ (בראשית מו, יב).
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The episode with regard to Judah also indicates that one who initiates performance of a mitzva but does not complete it will also bury his wife and children as Judah did, as it is written: “And in process of time Shua’s daughter, the wife of Judah, died” (Genesis 38:12), and it is written further: “And the sons of Judah: Er, and Onan, and Shelah, and Perez, and Zerah; but Er and Onan died in the land of Canaan” (Genesis 46:12).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִפְּנֵי מָה נִקְרָא יוֹסֵף עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מִיחָה בִּכְבוֹד אָבִיו דְּקָאָמְרִי לֵיהּ {בראשית מ״ד:כ״ד,ל״א} עַבְדְּךָ אָבִינוּ וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.

Rav Yehuda says that Rav says: For what reason was Joseph called: Bones, even during his lifetime, as he had his brothers take an oath that “God will surely remember you, and you shall carry up my bones from here” (Genesis 50:25)? Because he did not protest for the honor of his father, as the brothers said to Joseph while unaware of his true identity: “Your servant our father” (Genesis 43:28, 44:31), and Joseph said nothing to them in protest that they referred to his father Jacob as Joseph’s servant.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקרא יוסף עצמות בחייו – שנאמר והעליתם את עצמותי מזה ועודנו חי.
מפני שלא מיחה בכבוד אביו. הכוונה בו ג׳ שותפין באדם ומאביו נבראו עצמות לכך נתבזה שיקרא עצמות בחייו כאילו לא היה לו אלא חלק הבא מאביו דהיינו עצמות וק״ל:
אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו, שהרי הוא עצמו אמר ״והעליתם את עצמותי מזה״ (בראשית נ, כה)מפני שלא מיחה באחיו בדבר שהיה בו זלזול בכבוד אביו, דקאמרי ליה [שאמרו לו] האחים כמה פעמים ״עבדך אבינו״ (בראשית מג, כח. בראשית מד, לא), ולא אמר להו [להם] ולא מידי [דבר].
Rav Yehuda says that Rav says: For what reason was Joseph called: Bones, even during his lifetime, as he had his brothers take an oath that “God will surely remember you, and you shall carry up my bones from here” (Genesis 50:25)? Because he did not protest for the honor of his father, as the brothers said to Joseph while unaware of his true identity: “Your servant our father” (Genesis 43:28, 44:31), and Joseph said nothing to them in protest that they referred to his father Jacob as Joseph’s servant.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מִפְּנֵי מָה מֵת יוֹסֵף קוֹדֶם לְאֶחָיו מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.:

And Rav Yehuda says that Rav says, and some say that this was said by Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina: For what reason did Joseph predecease his brothers, as is indicated from his requesting of them to take care of his burial needs? Because Joseph acted authoritatively, and such behavior can reduce one’s life span.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה מת יוסף קודם כו׳. בפרק הרואה מפורש ע״ש:
ואמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חמא בר׳ חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו, שהרי הוא מצווה אותם שיטפלו בקבורתו — מפני שהנהיג עצמו ברבנות (שררה), וכך קורה לו לאדם שמפני גדולתו מתקצרים ימיו.
And Rav Yehuda says that Rav says, and some say that this was said by Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina: For what reason did Joseph predecease his brothers, as is indicated from his requesting of them to take care of his burial needs? Because Joseph acted authoritatively, and such behavior can reduce one’s life span.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {בראשית ל״ט:א׳} וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַל תִּיקְרֵי הוּרַד אֶלָּא הוֹרִיד שֶׁהוֹרִיד אִיצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה מִגְּדוּלָּתָן.

After describing that Judah “went down” from his greatness, the Gemara discusses a similar term employed with regard to Joseph, as the verse states: “And Joseph was brought down [hurad] to Egypt” (Genesis 39:1). Rabbi Elazar says: Do not read the word as hurad,” meaning that he was passively brought down, but rather read it as horid, meaning: He, Joseph, brought down others, as Joseph brought down the astrologers [itztagninei] of Pharaoh from their position of eminence because he knew the interpretation of Pharaoh’s dreams when they did not.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהוריד אצטגניני פרעה מגדולתן – כשפתר את החלום והם לא ידעו לפותרו.
ויוסף הורד מצרימה אר״א אל תקרי כו׳. נראה דדרשו כן משום דהאי קרא יתורא הוא דכבר כתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר גו׳ וע״כ דרשו מיניה שהוריד כו׳ ואשמועינן בזה דתחלת ביאתו לשם להורידן מגדולתן ויהיה הוא השליט עליהם כמפורש בב״ר ג״כ מלשון הורד שהוא שליט כמו וירד מים ועד גו׳ וכי הוא רודה גו׳ ע״ש:
כיון שדובר בענין זה של לשון ירידה הקשורה במכירת יוסף, מזכירים מה שנאמר ״ויוסף הורד מצרימה״ (בראשית לט, א). אמר ר׳ אלעזר: אל תיקרי [תקרא] ״הורד״ אלא ״הוריד״, כלומר, שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן שידע לפתור את חלומותיו של פרעה והם לא הצליחו לפותרם.
After describing that Judah “went down” from his greatness, the Gemara discusses a similar term employed with regard to Joseph, as the verse states: “And Joseph was brought down [hurad] to Egypt” (Genesis 39:1). Rabbi Elazar says: Do not read the word as hurad,” meaning that he was passively brought down, but rather read it as horid, meaning: He, Joseph, brought down others, as Joseph brought down the astrologers [itztagninei] of Pharaoh from their position of eminence because he knew the interpretation of Pharaoh’s dreams when they did not.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה אָמַר רַב שֶׁקְּנָאוֹ לְעַצְמוֹ (בָּא גַּבְרִיאֵל וְסֵירְסוֹ) בָּא גַּבְרִיאֵל וּפֵירְעוֹ מֵעִיקָּרָא כְּתִיב פּוֹטִיפַר וּלְבַסּוֹף פּוֹטִיפֶרַע.:

The continuation of that verse states: “And Potiphar, an officer [seris] of Pharaoh’s, the captain of the guard, an Egyptian, bought him from the hand of the Ishmaelites, who had brought him down there” (Genesis 39:1). Rav says: He purchased the handsome Joseph for himself, for the intended purpose of homosexual intercourse, but was unable to fulfill his desires, as the angel Gabriel came and castrated Potiphar [seireso]. Then Gabriel came again and further mutilated him [fero] in the same part of his body. This is alluded to in the verses that write Potiphar’s name differently: Initially, it is written “Potiphar” (Genesis 39:1) and in the end it is written “Poti-phera” (Genesis 41:45). The change in his name indicates that a part of himself was mutilated.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פטיפר
פטיפרא(סוטה יג:) ויקנהו פוטיפר אמר רב שקנהו לעצמו בא גבריאל וסירסו ובא גבריאל ופירעו מעיקרא כתוב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע פי׳ שקנהו לעצמו למשכב זכר וסירסו לבצים ופירעו לגיד (בראשית רבה פ״ז פוטיפר הוא) פוטיפר הוא פוטיפרע פוטיפר שהיה מפטם פרים לאלילים פוטיפרע שהיה פורע עצמו לאלילים וכו׳:
א. [נאמע.]
לעצמו – למשכב זכור מתוך יופיו.
פרעו – היינו סירוס יתירא.
בא גבריאל וסירסו לא גרס.
שם ותניא א״ר יהודה נמחק ותניא:
בא גבריאל וסרסו בא גבריאל ופרעו. בשעה שאמר פרעה ובלעדיך לא ירים וגו׳ אמרו אצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בשביל משכב זכור נמליכהו עלינו. בא גבריאל ופרעו.
ויקנהו פוטיפר סריס כו׳. רש״י ל״ג בא גבריאל וסרסו אלא בא גבריאל ופרעו דהיינו סירוס ונדרש משינוי דקרא דמעיקרא כתיב וכו׳ אבל סירוס דקרא כתרגומו רבא דפרעה והוא לשון משרת במקרא אבל בב״ר אמרו סריס שנסתרס בגופו כו׳ ע״ש וע״כ הנראה לקיים גירסת הספרים משום דהאי קרא יתורא הוא דכבר כתיב בפרק שלמעלה והמדנים מכרו אותו לפוטיפר סריס גו׳ כמ״ש לעיל וע״כ דרשו דהכא מלשון סירוס שנסתרס בגופו כמ״ש בב״ר ולכך הביא האי קרא בדרשה זו ולא קרא דלעיל ומשינוי פוטיפרע במקום פוטיפר בתוספות ע׳ דרשו שפרעו והוא סירוס יתירה כפירש״י גופיה הכא וכמה גוני סריסים יש בפרק הערל ויש לדקדק מהיכן יצא להם לומר דהיינו פוטיפר היינו פוטיפרע ואימא דאיש אחר הוא וע״פ המדרש שראתה אשת פוטיפר ע״י האצטגנינות שתהיה לה זרע ממנו ניחא קצת ועוד נראה לפרש מדכתיב ויקרא פרעה שם גו׳ ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע גו׳ למה תלה אשה זו שנשא בנתינת פרעה דמשמע בעל כרחו של אביה פוטיפרע והיינו משום דלא רצה אביה פוטיפרע ליתן אותה לו משום דנתבזה אשתו על ידו וגם הוא נסתרס על ידו דהיינו פוטיפר היינו פוטיפרע ולפי פשוטו נמי י״ל דבע״כ של אביה היה משום דעבד היה גם עברי והא דכתיב הכא פוטיפרע כהן און וגבי פוטיפר קרי ליה שר הטבחים כבר תירץ הרמב״ן ע״ש בפירושו ועיין גם ברא״ם בזה באורך. וענין דבא גבריאל וסרסו כו׳ והיינו סריס חמה מתולדות אש שגבריאל הוא שר של אש כדאמרי׳ פרק ע״פ ובפ״ב דיומא וק״ל:
נאמר: ״ויקנהו פוטיפר סריס פרעה״ (בראשית לט, א). אמר רב: שקנאו לעצמו למשכב זכור. בא המלאך גבריאל וסירסו, בא גבריאל ופירעו הוסיף בסירוס זה. ורמז לדבר: מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר] ״פוטיפר״ (בראשית לט, א) ולבסוף ״פוטיפרע״ (בראשית מא, מה), לשון קריעה ופריעה, ומשום שנסתרס לא יכול היה לעשות זאת.
The continuation of that verse states: “And Potiphar, an officer [seris] of Pharaoh’s, the captain of the guard, an Egyptian, bought him from the hand of the Ishmaelites, who had brought him down there” (Genesis 39:1). Rav says: He purchased the handsome Joseph for himself, for the intended purpose of homosexual intercourse, but was unable to fulfill his desires, as the angel Gabriel came and castrated Potiphar [seireso]. Then Gabriel came again and further mutilated him [fero] in the same part of his body. This is alluded to in the verses that write Potiphar’s name differently: Initially, it is written “Potiphar” (Genesis 39:1) and in the end it is written “Poti-phera” (Genesis 41:45). The change in his name indicates that a part of himself was mutilated.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה וְכוּ׳.: {דברים ג׳:כ״ו} וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי רַב לָךְ א״ראָמַר רַבִּי לֵוִי בְּרַב בִּישֵּׂר בְּרַב בִּישְּׂרוּהוּ בְּרַב בִּישֵּׂר {במדבר ט״ז:ג׳,ז׳} רַב לָכֶם בְּרַב בִּישְּׂרוּהוּ רַב לָךְ.

§ The mishna teaches: Who, to us, had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself. The Gemara teaches: When Moses relates how God responded to him when denying his request to enter Eretz Yisrael, he states: “And the Lord said to me: Let it suffice for you [rav lakh]; speak no more to Me of this matter” (Deuteronomy 3:26). Rabbi Levi says: Moses proclaimed to the Jewish people when rebuking them with the term rav,” and therefore it was proclaimed to him with the term rav that he would not enter Eretz Yisrael. The Gemara explains: He proclaimed with the term rav when speaking with the congregation of Korah: “You take too much upon you [rav lakhem], you sons of Levi” (Numbers 16:7), and it was proclaimed to him with the term rav,” as God denied his request and said: “Let it suffice for you [rav lakh].”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברב בישר – את בני מחלקותו רב לכם בני לוי והקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה מדה.
רב יש לך – הגיע מלכותו של יהושע ואין לך מלכות נוגעת בחבירתה.
רש״י בד״ה קיים זה כו׳ חי פרעה כו׳. נ״ב פי׳ ולא נשבע בשמו של הקב״ה:
בד״ה הכתוב כו׳ שנפטר משה הס״ד ואח״כ להתעסק בו הס״ד ואח״כ היה עליהן הס״ד ואח״כ כל ישראל הס״ד:
בד״ה פרעו היינו סירוס יתירה ובא גבריאל כו׳ כצ״ל והד״א:
בד״ה ברב בישר כו׳ באותו מדה הס״ד ואח״כ נוגעת בחבירתה הס״ד ואח״כ לתלמיד הס״ד:
תוס׳ ד״ה אחרים אומרים אין כאן מקומו וצ״ל לעיל (סוטה דף י״ב) עמוד א׳:
בא״ד ואית לך שכל שמועותיו כו׳ ואמר נולד כשהוא מהול כו׳ כצ״ל:
תוס׳ ד״ה סמליון צ״ל קודם ד״ה מפני מה כו׳:
רב לך כו׳ ברב בישר רב לכם כו׳. מבואר כי מלת רב מורה על רוב טובה אם בעוה״ז ברשעים אם בעוה״ב בצדיקים כמ״ש בהו מה רב טובך גו׳ ובהפך בעוה״ז אמרי׳ פרק החולץ הצדיקים אינן מקבלים לא רוב טובה כו׳ אבל מדת הרשעים שמקבלים רוב טובתן בעוה״ז כדי לטורדן מן העוה״ב וז״ש עשו יש לי רב דהיינו רוב הטובה בעוה״ז ויעקב לא אמר רק יש לי כל דמסתפק בעוה״ז כההיא דפרק החולץ והא דכתיב רב עוד יוסף בני חי גו׳ היינו נמי בעוה״ב כמ״ש שסימן זה היה מסור ביד יעקב מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם כפירש״י פ׳ וישב והשתא ה״נ ה״ק קרא לפי שבישר את עדת קרח במדת רשעים דהיינו רב לכם בעוה״ז כן דקדק הקב״ה עמו ונענש ונתבשר הוא בכעין המדה זו רב לך בעוה״ז ובמדרש אמרו דרב לך היינו רב טוב הצפון לך לעוה״ב כפירש״י בחומש ודו״ק:
גמ׳ ברב בישר. כעין זה לעיל דף י ע״ב:
א שנינו במשנה: מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום. נאמר שביקש משה לבוא לארץ, ואז ״ויאמר ה׳ אלי רב לך״ (דברים ג, כו). אמר ר׳ לוי: ב״רב״ בישר, ב״רב״ בישרוהו, שכיון שהשתמש בלשון זו כדי לגעור בישראל נאמר לו גם כן באותה לשון. ומסבירים: ב״רב״ בישר, שאמר: ״רב לכם בני לוי״ (במדבר טז, ז). ב״רב״ בישרוהו — ״רב לך״.
§ The mishna teaches: Who, to us, had a greater burial than Moses, as no one involved himself in his burial other than the Omnipresent Himself. The Gemara teaches: When Moses relates how God responded to him when denying his request to enter Eretz Yisrael, he states: “And the Lord said to me: Let it suffice for you [rav lakh]; speak no more to Me of this matter” (Deuteronomy 3:26). Rabbi Levi says: Moses proclaimed to the Jewish people when rebuking them with the term rav,” and therefore it was proclaimed to him with the term rav that he would not enter Eretz Yisrael. The Gemara explains: He proclaimed with the term rav when speaking with the congregation of Korah: “You take too much upon you [rav lakhem], you sons of Levi” (Numbers 16:7), and it was proclaimed to him with the term rav,” as God denied his request and said: “Let it suffice for you [rav lakh].”
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דָּבָר אַחֵר רַב לָךְ רַב יֵשׁ לְךָ וּמַנּוּ יְהוֹשֻׁעַ.

Alternatively: God’s telling Moses rav lakh was intended to mean: You now have a rav, a master, and who is it? It is Joshua, who has been chosen to lead the Jewish people.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב יש לך ומנו יהושע כו׳. כמפורש בתר האי קרא וצו את יהושע גו׳ כי הוא יעבור גו׳ ולענין שררה ורבנות קאמר רב יש לך א״נ גם לענין חכמה כדלקמן שנסתתמו כו׳. ואמר ד״א רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה כו׳. פירשו רב לך מלשון רבנות כמ״ש הרא״ם וכמה קשה כו׳ וכמה סרבן מאל תוסף דבר אלי גו׳ וק״ל:
דבר אחר: ״רב לך״ — רב יש לך כעת, ומנו [ומי הוא] — זה יהושע שנבחר להיות המנהיג בישראל.
Alternatively: God’s telling Moses rav lakh was intended to mean: You now have a rav, a master, and who is it? It is Joshua, who has been chosen to lead the Jewish people.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דָּבָר אַחֵר רַב לָךְ שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָרַב כַּמָּה קָשֶׁה וְתַלְמִיד כַּמָּה סָרְבָן וְכׇל כָּךְ לָמָּה תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְפוּם גַּמְלָא שִׁיחְנָא.:

Alternatively: God’s telling Moses rav lakh was intended to mean: You have a rav, i.e., God, Who says that you may not enter Eretz Yisrael. You must not importune Me anymore, so that people should not say: How difficult is the Master and how obstinate is the student. The Gemara asks: And why was Moses punished so much in that he was not allowed to enter Eretz Yisrael, despite being so righteous? The school of Rabbi Yishmael taught that the reason is based on the common aphorism: Based on the camel is the burden. In other words, a person is judged in accordance with his stature, and therefore a righteous individual will be punished greatly due to any sins he committed.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שחן
שחןא(כתובות סז.) כדבעי ליה למעבד לא עבד דאמרי אנשי לפום גמלא שיחנא (סוטה יג:) מי לנו גדול ממשה תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי׳ למה מנעו הקב״ה ליכנס לארץ מפני מי מריבה מפני שהיה אדם גדול דקדק עליו (בראשית רבה יט) והנחש תנא רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא פי׳ שהן משאוי בלשון ישמעאל:
א. [לאסט.]
ד״א: רב לך – די לך אל תרבה בבקשה, שלא יאמרו הרב כמה קשה – שאינו שומע לתלמיד, ותלמיד כמה סרבן – מפציר. ולשון חכמים הוא: כך היו מסרבין בו לישא את בת אחותו בנדרים (דף סג:), היו מסרבין בו שיאכל עמו בשבועות (דף כג:).
לפום גמלא שיחנא – לפי כח הגמל מרבין במשאו אף כאן לפי צדקתו מדקדק אחריו.
וכ״כ למה כו׳ לפום כו׳. פירש״י לפי צדקתו מדקדקים אחריו עכ״ל ולפירושו קאי אדלעיל ברב בשרוהו כו׳ גם קשה אמאי לא מייתי האי משל ביבמות פרק בתרא דעיקר מלתא איכא התם דהקב״ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה ויש לפרש הכא דקאי אהא דקאמר שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה כו׳ כלומר וכ״כ למה שהרי לא הוזכר שם בקרא שהפציר משה כ״כ בהקב״ה רק פעם אחת וקאמר דלפום גמלא שיחנא דלגבי רב כזה הקב״ה ודאי דהפצרה מועטת היא כמרובה ושפיר קא״ל אל תוסף גו׳ וק״ל:
דבר אחר: ״רב לך״, יש לך רב (אדון, הקדוש ברוך הוא) ואתה צריך לכבדו, ומשום כך אל תפציר בי יותר, שלא יאמרו: הרב כמה קשה, ותלמיד כמה סרבן. ושואלים: וכל כך למה, מדוע נענש משה על חטאים קלים אלה? תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, לפי הפתגם שאומרים: לפום גמלא שיחנא [לפי הגמל המשא]. כלומר, לפי גדולתו של אדם מדקדקים יותר במעשיו.
Alternatively: God’s telling Moses rav lakh was intended to mean: You have a rav, i.e., God, Who says that you may not enter Eretz Yisrael. You must not importune Me anymore, so that people should not say: How difficult is the Master and how obstinate is the student. The Gemara asks: And why was Moses punished so much in that he was not allowed to enter Eretz Yisrael, despite being so righteous? The school of Rabbi Yishmael taught that the reason is based on the common aphorism: Based on the camel is the burden. In other words, a person is judged in accordance with his stature, and therefore a righteous individual will be punished greatly due to any sins he committed.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {דברים ל״א:ב׳} וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי לְלַמֶּדְךָ שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁלִים שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ דִּכְתִיב {שמות כ״ג:כ״ו} אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.

The verse relates what Moses said to the Jewish people at the end of his life: “And he said to them: I am a hundred and twenty years old this day; I can no longer go out and come in; and the Lord has said to me: You shall not go over this Jordan” (Deuteronomy 31:2). The wording is problematic, as there is no need for the verse to state the term “this day.” Moses said it in order to indicate: On this day, my days and years have been completed to be precisely one hundred and twenty, in order to teach you that the Holy One, Blessed be He, completes the years of the righteous from day to day and from month to month, as it is written: “The number of your days I will fill” (Exodus 23:26), indicating that the righteous will live out their years fully.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היום מלאו – ביום זה נולדתי.
ללמדך שהקב״ה ממלא שנותיהם של צדיקים כו׳. מבואר פ״ק דקידושין:
נאמר על משה ״ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום״ (דברים לא, ב), שאין תלמוד לומר (שניתן הפסוק להכתב גם בלי המלה) ״היום״, אלא אומר הוא זאת במכוון: היום מלאו ימי ושנותי בדיוק מאה ועשרים שנה. ללמדך שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב [שנאמר]: בברכה: ״את מספר ימיך אמלא״ (שמות כג, כו).
The verse relates what Moses said to the Jewish people at the end of his life: “And he said to them: I am a hundred and twenty years old this day; I can no longer go out and come in; and the Lord has said to me: You shall not go over this Jordan” (Deuteronomy 31:2). The wording is problematic, as there is no need for the verse to state the term “this day.” Moses said it in order to indicate: On this day, my days and years have been completed to be precisely one hundred and twenty, in order to teach you that the Holy One, Blessed be He, completes the years of the righteous from day to day and from month to month, as it is written: “The number of your days I will fill” (Exodus 23:26), indicating that the righteous will live out their years fully.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבֹא מַאי לָצֵאת וְלָבֹא אִילֵימָא לָצֵאת וְלָבֹא מַמָּשׁ וְהָכְתִיב {דברים ל״ד:ז׳} וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ לֹא נָס לֵיחֹה וּכְתִיב {דברים ל״ד:א׳} וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ וְתַנְיָא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת.

The verse continues: “I can no longer go out and come in” (Deuteronomy 31:2). The Gemara asks: What is the meaning of “go out and come in”? If we say it means literally that Moses was actually physically restricted from going out and coming in, but isn’t it written: “And Moses was a hundred and twenty years old when he died, his eye was not dim, nor his natural force abated” (Deuteronomy 34:7), indicating that he was at full physical strength? And it is written further: “And Moses went up from the plains of Moab to Mount Nebo” (Deuteronomy 34:1). And it is taught in a baraita: There were twelve steps there to ascend the mountain, and Moses stepped over them all in one step, also indicating that he was at full physical strength.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נס ליחה – לא ברח לחלוחית כחו.
אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב לא נס ליחה כו׳. ולא נראה להם לפרש לא אוכל איני רשאי לפי שה׳ אמר אלי לא תעבור גו׳ שלא מצינו וי״ו במקום לפי כמ״ש הרא״ם ע״ש:
וכתיב ויעל משה מערבות מואב גו׳ י״ב מעלות היו שם ופסען כו׳. דלא ה״ל למכתב מערבות מואב אלא ויעל אל הר נבו דכבר ידענו דבערבות מואב היו כל ישראל אז וכל משנה תורה שם נאמר אלא דאשמועינן דבפ״א ופסיעה א׳ עלה מערבות מואב לשם בלי הפסק ביניהם וענין י״ב מעלות כו׳ רמז על י״ב שבטים ע״פ מה שאמרו בתנחומא ואת עלית על כלנה אלו ברכותיו של משה כו׳ לא היה בו קטטה כו׳ והענין מבואר כי לא היה מיתתו העדר [שלו] ח״ו אבל הוא פסע בפסיעה א׳ על כולן שהיה שקול כנגד כל ישראל ומיתתו הוא העדרם ופחיתותם הוא כמ״ש ויתעבר ה׳ בי למענכם גו׳ וק״ל:
נאמר שם ״לא אוכל עוד לצאת ולבוא״ (דברים לא, ב). ושואלים: מאי [מה פירוש] ״לצאת ולבוא״? אילימא [אם תאמר] שתש כוחו לצאת ולבא ממש, והכתיב [והרי נאמר] ״ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה״ (דברים לד, ז), וכתיב עוד נאמר] ״ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו״ (דברים לד, א), ותניא [ושנויה ברייתא]: שתים עשרה מעלות (מדרגות) היו שם במעלה זה, ופסען משה בפסיעה אחת. ואיך אמר שלא יוכל לצאת ולבוא?
The verse continues: “I can no longer go out and come in” (Deuteronomy 31:2). The Gemara asks: What is the meaning of “go out and come in”? If we say it means literally that Moses was actually physically restricted from going out and coming in, but isn’t it written: “And Moses was a hundred and twenty years old when he died, his eye was not dim, nor his natural force abated” (Deuteronomy 34:7), indicating that he was at full physical strength? And it is written further: “And Moses went up from the plains of Moab to Mount Nebo” (Deuteronomy 34:1). And it is taught in a baraita: There were twelve steps there to ascend the mountain, and Moses stepped over them all in one step, also indicating that he was at full physical strength.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן לָצֵאת וְלָבוֹא בְּדִבְרֵי תוֹרָה מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ מִמֶּנּוּ שַׁעֲרֵי חׇכְמָה.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The verse means that he could no longer go out and come in with words of Torah. This teaches that the gates of wisdom were closed off to him.
שיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנסתמו ממנו שערי חכמה. יש ספרים אחרים מסורת חכמה.
סליק פרק המקנא פרק היה מביא
לצאת ולבא בד״ת מלמד שנסתתמו כו׳. יש לפרש לפי זה סיפא דקרא וה׳ אמר אלי גו׳ שא״ל אל תחשבו שאהיה לכם עוד לרב שבבואי לא״י תחזור החכמה אלי דאוירא דא״י מחכים הנה ה׳ אמר אלי לא תעבור גו׳ וק״ל:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: הכוונה היתה לצאת ולבוא בדברי תורה. מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The verse means that he could no longer go out and come in with words of Torah. This teaches that the gates of wisdom were closed off to him.
שיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) {דברים ל״א:י״ד} וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד תָּנָא אוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁל דְּיוֹ זוּגֵי הָיְתָה נִיטְּלָה רְשׁוּת מִזֶּה וְנִיתְּנָה לָזֶה.

The verse discussing when Joshua was appointed to be the successor of Moses states: “And Moses and Joshua went, and presented themselves in the Tent of Meeting” (Deuteronomy 31:14). A Sage taught: That Sabbath when Moses died was a day of two pairs [deyo zugei], i.e., two wise men, Moses and Joshua, serving together in one place. Authority was taken from one and given to the other.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דיוזגי
דיוזגיא(סוטה יג:) תאנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה פי׳ דיו שנים זוגי זוגו׳ ב׳ זוגות של מנהיגין כלומר שהיתה שבת למשה ושבת ליהושע ונטלם רשות ממשה ונתנה ליהושע ודיו היינו זוג וכפל הדיבור (א״ב פי׳ בלשון יוני חברה של שנים):
ערך סמליון
סמליוןב(סוטה יג) פי׳ שם חכם ואית דאמרי שם מלאך:
א. [דאפעלט.]
ב. [נאהמע.]
דיו זוגי – שני זוגות שני חבירים היו בהתחלת היום למשה וסופו ליהושע.
וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל גו׳ אותה שבת (שבת) כו׳. דעד היום לא בא למחנה שכינה דהיינו אוהל מועד רק משה בלבד אבל באותו יום שמת משה היה גם יהושע נצב במחנה שכינה דהיינו שבת דיוזגי בתחלת היום למשה וסופו ליהושע כפירש״י וקצת ראיה מהאי לישנא דקאמר שבת של דיוזגי שמת משה בשבת וכבר האריכו בזה התוס׳ בפרק ע״פ ע״ש וק״ל:
ותניא אר״י כו׳ היכן משה מת בחלקו של ראובן כו׳ והיכן קבור כו׳. המכוון גם בזה שלא היה מיתתו וקבורתו במקום א׳ להורות להן שיצטערו על העדר מיתתו כי לא יהיה להן עוד עומד בפרץ ומוכיח אבל אין להן להשען רק על התשובה שהוא מעשה ראובן שפתח בתשובה והקבורה היתה בחלקו של גד לכפר להם על עון פעור כדלקמן ואמר שעדיין לא נקבר והיה מוטל בכנפי שכינה הספידו המלאכים על העדרו לישראל וז״ש צדקת ה׳ וגו׳ שאין סברא שיאמר משה כן על עצמו כפשטיה ולפי שהצדקה שהאדם עושה אפשר שאינה כהוגן כדאמרי׳ פ״ק דב״ק ופ״ק דב״ב שהקב״ה מכשיל ליתן צדקה לשאינן מהוגנין וז״ש כי משה אין נביא כמוהו והיה בו מדת ה׳ בצדקה ליתנה להגונים ואמר ומשפטיו עם ישראל כינוי דמשפטיו על משה דבמדת משפט הלך בדיני אדם ולא בדיני שמים שהוא חמור יותר בכמה דברים שאמרו שחייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם שאף שנתחייבו ישראל כמה פעמים כליה בדיני שמים כמ״ש ואכלה אותם כרגע עמד משה בפרץ להשיב חמת ה׳ לדונם בדיני אדם כמו בעגל שהרג ג׳ אלפים ונתכפר לנשארים וכן במעשה פעור. ואמר כי הקב״ה אמר עליו בדרך הספד כאילו כביכול מיתתו הוא העדר גם לו. מי יקום לי גו׳. כפירש״י להוכיחן לשמי ועי״ל לי ממש שהקים אותם לי לעם ולא הבדלתי אותם ממני כמ״ש אם אין פניך הולכים וגו׳:
נאמר: ״וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד״ (דברים לא, יד). תנא [שנה החכם]: אותה שבת יום שמת בו משה של דיו זוגי [שני זוגות] היתה, כלומר, שהיו שם שני חכמים משמשים במקום אחד, משה ויהושע, ניטלה רשות מזה, ונתנה לזה.
The verse discussing when Joshua was appointed to be the successor of Moses states: “And Moses and Joshua went, and presented themselves in the Tent of Meeting” (Deuteronomy 31:14). A Sage taught: That Sabbath when Moses died was a day of two pairs [deyo zugei], i.e., two wise men, Moses and Joshua, serving together in one place. Authority was taken from one and given to the other.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) (וְתַנְיָא) א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה אִילְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ הֵיכָן מֹשֶׁה מֵת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רְאוּבֵן דִּכְתִיב {דברים ל״ד:א׳} וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ וּנְבוֹ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רְאוּבֵן קָיְימָא דִּכְתִיב {במדבר ל״ב:ל״ז} וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ וְגוֹ׳ וְאֶת נְבוֹ וְגוֹ׳.

And it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: If not for an explicitly written verse, one could not say what is written with regard to the death and burial of Moses. Where did Moses die? In the portion of Reuben, as it is written: “And Moses went up from the plains of Moab to Mount Nebo” (Deuteronomy 34:1), and it is known from elsewhere that Nebo is situated in the portion of Reuben, as it is written: “And the children of Reuben built Heshbon, and Elealeh, and Kiriathaim, and Nebo” (Numbers 32:37–38).
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אלמלא מקרא כתוב. ר״ה דף יז ע״ב מגילה ד׳ כ״א ע״ב:
ותניא [ושנויה ברייתא], אמר ר׳ יהודה: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מדעתנו. היכן משה מת — בחלקו של ראובן, דכתיב [שנאמר]: ״ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו״ (דברים לד, א), ונבו בחלקו של ראובן קיימא [עומדת], דכתיב [שנאמר]: ״ובני ראובן בנו... ואת נבו״ (במדבר לב, לז-לח).
And it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: If not for an explicitly written verse, one could not say what is written with regard to the death and burial of Moses. Where did Moses die? In the portion of Reuben, as it is written: “And Moses went up from the plains of Moab to Mount Nebo” (Deuteronomy 34:1), and it is known from elsewhere that Nebo is situated in the portion of Reuben, as it is written: “And the children of Reuben built Heshbon, and Elealeh, and Kiriathaim, and Nebo” (Numbers 32:37–38).
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) (נְבוֹ שֶׁשָּׁם מֵתוּ ג׳שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם).

The name is also expounded: It is called “Nebo [Nevo],” for three prophets [nevi’im] died there: Moses, and Aaron, and Miriam.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד דרשו: ״נבו״ — ששם מתו שלשה נביאים (״נבו״): משה ואהרן ומרים.
The name is also expounded: It is called “Nebo [Nevo],” for three prophets [nevi’im] died there: Moses, and Aaron, and Miriam.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְהֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר בְּחֶלְקוֹ שֶׁל גָּד דִּכְתִיב {דברים ל״ג:כ״א} וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ וְגוֹ׳ וּמֵחֶלְקוֹ שֶׁל רְאוּבֵן עַד חֶלְקוֹ שֶׁל גָּד כַּמָּה הָוֵי אַרְבָּעָה מִילִין אוֹתָן אַרְבָּעָה מִילִין מִי הוֹלִיכוֹ.

Rabbi Yehuda continues: And where is Moses buried? In the portion of Gad, as it is written in the blessing of Moses to the tribe of Gad: “And he chose a first part for himself, for there a portion of a ruler was reserved” (Deuteronomy 33:21), indicating that Moses, the ruler, is buried in the portion of Gad. And how much is the distance from the portion of Reuben to the portion of Gad? Four mil. Rabbi Yehuda asks: For those four mil from Mount Nebo in the portion of Reuben to the burial place of Moses in the portion of Gad, who transported him?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והיכן משה קבור — בחלקו של גד, דכתיב [שנאמר] בברכת משה לשבט גד: ״וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון״ (דברים לג, כא), כלומר, משה המחוקק טמון שם. ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי [הוא] המרחק — ארבעה מילין. אותן ארבעה מילין ממקום מותו למקום קבורתו מי הוליכו?
Rabbi Yehuda continues: And where is Moses buried? In the portion of Gad, as it is written in the blessing of Moses to the tribe of Gad: “And he chose a first part for himself, for there a portion of a ruler was reserved” (Deuteronomy 33:21), indicating that Moses, the ruler, is buried in the portion of Gad. And how much is the distance from the portion of Reuben to the portion of Gad? Four mil. Rabbi Yehuda asks: For those four mil from Mount Nebo in the portion of Reuben to the burial place of Moses in the portion of Gad, who transported him?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מוּטָּל בְּכַנְפֵי שְׁכִינָה וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים {דברים ל״ג:כ״א} צִדְקַת ה׳ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר {תהלים צ״ד:ט״ז} מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פּוֹעֲלֵי אָוֶן.

He answers: The contradiction between the two verses teaches that Moses was lying in the wings of the Divine Presence, as Moses was carried out by God Himself, and the ministering angels were saying: “He executed the righteousness of the Lord, and His ordinances with Israel” (Deuteronomy 33:21). And the Holy One, Blessed be He, was saying: “Who will rise up for Me against the evildoers? Who will stand up for Me against the workers of iniquity?” (Psalms 94:16). In other words, God asked: Who will now defend the Jewish people against its accusers? The idea that God Himself transported Moses to his burial could not have been said if not for the proof from the resolution between the contradictory verses.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכנפי השכינה – בכנף לבוש הודו.
מי יקום לי עם מרעים – להוכיחם לשמי.
שם צדקת ה׳ עשה. עיין מנחות דף ל ע״א תד״ה מכאן ואילך:
מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה, כלומר, הקדוש ברוך הוא עצמו נשאו, ומלאכי השרת אומרים ״צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל״ (דברים לג, כא), והקדוש ברוך הוא אומר: ״מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און״ (תהלים צד, טז), כלומר, מי ישתדל עכשיו וילמד זכות על ישראל מפני המקטרגים עליהם.
He answers: The contradiction between the two verses teaches that Moses was lying in the wings of the Divine Presence, as Moses was carried out by God Himself, and the ministering angels were saying: “He executed the righteousness of the Lord, and His ordinances with Israel” (Deuteronomy 33:21). And the Holy One, Blessed be He, was saying: “Who will rise up for Me against the evildoers? Who will stand up for Me against the workers of iniquity?” (Psalms 94:16). In other words, God asked: Who will now defend the Jewish people against its accusers? The idea that God Himself transported Moses to his burial could not have been said if not for the proof from the resolution between the contradictory verses.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וּשְׁמוּאֵל אָמַר {קהלת ח׳:א׳} מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר {איוב כ״ח:י״ב} הַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְרַב נַחְמָן אָמַר {דברים ל״ד:ה׳} וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה וְגוֹ׳ סְמַלְיוֹן אָמַר וַיָּמׇת שָׁם מֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּה דְּיִשְׂרָאֵל.

And Shmuel says that God was saying the verse: “Who is as the wise man and who knows the interpretation [pesher] of a matter?” (Ecclesiastes 8:1), referring to the greatness of Moses, who was able to forge compromises, pesharim, between God and the Jewish people. And Rabbi Yoḥanan says that God was saying the verse: “Wisdom, where can it be found?” (Job 28:12). And Rav Naḥman says that God was saying the verse: “And Moses, the servant of God, died there” (Deuteronomy 34:5). Semalyon says that God was saying: And Moses, the great scribe of Israel, died there.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פשר דבר – שהיה יודע לעשות פשרה ביני ובין בני.
סמליון – שם חכם.
סמליון אומר – פי׳ ר״ח אית דאמרי מלאך ואית דאמרי שם חכם. ערוך.
ושמואל אמר מי כהחכם גו׳. פשר דבר יש לפרש אדיבור לא יהיה לך גו׳ שהוא כולו אש כמ״ש בע״ז כי אש אוכלה הוא אל קנא ומי יודע לפשר אותו האש כמו שעשה משה במעשה עגל ופעור שבקש רחמים עליהם להשיב חמת האש ולהפשירו:
ור״י אמר והחכמה מאין תמצא. הספיד עליו שבענין החכמה היה העדר לדורו כמ״ש כי הוא היה אב לחכמים ולו ניתן חכמת הפלפול של התורה והוא נתנה לכל ישראל בטובת הנאה כמ״ש בנדרים והיינו מאין תמצא כדלקמן פרק נוטל מי שמשים עצמו כאין כמו משה שנאמר בו והאיש משה ענו מאד וגו׳ וכתיב ונחנו מה גו׳ בו תמצא החכמה:
ור״נ אמר וימת שם משה גו׳. ע״פ מ״ש פ״ק דב״ב אפשר משה חי וכתב וימת משה גו׳ ע״כ הקב״ה אומר ומשה כותב מכאן ואילך הקב״ה אומר ומשה כותב בדמע כו׳ כמפורש שם בחידושינו והיינו שהקב״ה אמרו להודיע שהוא העדר גדול לדורו כמ״ש עבד ה׳ גו׳ ולא קם כמשה גו׳ לכל האותות אשר עשה גו׳:
סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראל. וכן ת״א בפסוק כי שם חלקת מחוקק גו׳. והוא מבואר כי לא נקרא משה כותב לישראל רק הנגלה של התורה כי הנסתר של התורה כבר כתובה לפניו יתברך ב״ה קודם בריאת עולם באש שחורה ע״ג אש לבנה וע״כ אמר כי הוא ספרא רבא דישראל שהוא כתב התורה ויתנה אל הכהנים בני גו׳ או ספרא שהיה מונה מספרן של ישראל ב׳ פעמים. וכתבו התוספות וכ״ה בערוך סמליון אית דאמרי שם מלאך עכ״ל אפשר דמשמע להו הכא משום דהא דאמר רב נחמן וימת שם משה אינו מפורש בו שום שבח למשה וע״כ אמרו דכולא מלתא דרב נחמן הוא דרב נחמן אמר שזה ההספד אמר עליו סמליון המלאך וימת שם משה ספרא רבא כו׳. ואמר וי״א לא מת משה כתיב כו׳. ומשום הך קושיא דפ״ק דב״ב וכי אפשר משה מת וכותב וימת משה גו׳ מש״ה קאמרו דלא מת וסמכי לה אג״ש דשם שם מה להלן עומד ומשמש כו׳ נקט השימוש כדאמרי׳ בעלמא גדול שימושה יותר מלימודה וענין השימוש מפורש לקמן פ׳ נוטל וכה״ג אמרו בתענית יעקב אבינו לא מת ומפורש שם:
ושמואל אמר, כך אמר עליו: ״מי כהחכם ומי יודע פשר דבר״ (קהלת ח, א), ור׳ יוחנן אמר שכך אמר עליו: ״ו החכמה מאין תמצא״ (איוב כח, יב), ורב נחמן אמר, מה שאמר עליו היה: ״וימת שם משה עבד ה׳״ (דברים לד, ה). החכם סמליון אמר שכך אמר: וימת שם משה ספרא רבה דישראל [הסופר הגדול של ישראל].
And Shmuel says that God was saying the verse: “Who is as the wise man and who knows the interpretation [pesher] of a matter?” (Ecclesiastes 8:1), referring to the greatness of Moses, who was able to forge compromises, pesharim, between God and the Jewish people. And Rabbi Yoḥanan says that God was saying the verse: “Wisdom, where can it be found?” (Job 28:12). And Rav Naḥman says that God was saying the verse: “And Moses, the servant of God, died there” (Deuteronomy 34:5). Semalyon says that God was saying: And Moses, the great scribe of Israel, died there.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בַּת קוֹל מַשְׁמִיעַ וְאוֹמֵר וַיָּמׇת מֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּה דְּיִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא מֵת מֹשֶׁה כְּתִיב הָכָא וַיָּמׇת שָׁם וּכְתִיב הָתָם {שמות ל״ד:כ״ח} וַיְהִי שָׁם עִם ה׳ מָה לְהַלָּן עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ אַף כָּאן עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ.

It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: Over an area of twelve mil by twelve mil, equivalent to the size of the camp of Israel, a Divine Voice proclaimed and said: And Moses, the great scribe of Israel, died. And some say: Moses did not actually die, as it is written here: “And Moses, the servant of the Lord, died there” (Deuteronomy 34:5), and it is written there: “And he was there with the Lord forty days and forty nights” (Exodus 34:28). Just as there, where it says: “And he was there with the Lord,” it means that he was standing and serving before God; so too, here, when it says: “And Moses, the servant of the Lord, died there,” it means that he was standing and serving before God.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר הגדול אומר: מרחק של שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל. ויש אומרים: לא מת משה ממש, כתיב הכא [נאמר כאן] ״וימת שם״ (דברים לד, ה), וכתיב התם [ונאמר שם] ״ויהי שם עם ה׳⁠ ⁠״ (שמות לד, כח), מה להלן ״ויהי שם עם ה׳⁠ ⁠״ כוונתו עומד ומשמש לפני ה׳, אף כאן ״וימת שם״ — הכוונה היא שהוא עדיין עומד ומשמש.
It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: Over an area of twelve mil by twelve mil, equivalent to the size of the camp of Israel, a Divine Voice proclaimed and said: And Moses, the great scribe of Israel, died. And some say: Moses did not actually die, as it is written here: “And Moses, the servant of the Lord, died there” (Deuteronomy 34:5), and it is written there: “And he was there with the Lord forty days and forty nights” (Exodus 34:28). Just as there, where it says: “And he was there with the Lord,” it means that he was standing and serving before God; so too, here, when it says: “And Moses, the servant of the Lord, died there,” it means that he was standing and serving before God.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) {דברים ל״ד:ו׳} וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בגיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר א״ראָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה סִימָן בְּתוֹךְ סִימָן ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכִי וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ.

The verse describing the burial of Moses states: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6). Rabbi Berekhya says: This verse provides a sign within a sign, i.e., a very precise description of the location of his burial, and even with this the verse concludes: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סימן בתוך סימן – כלומר סימנים הרבה בארץ מואב בגיא מול בית פעור ואעפ״כ לא ידע וגו׳.
ויקבור אותו בגיא מול כו׳ סימן בתוך כו׳. דכיון דלא ידע איש את קבורתו כל הני סימנים ל״ל אלא דאשמעינן קרא דאפ״ה לא ידע כו׳:
נאמר: ״ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור״ (דברים לד, ו). אמר ר׳ ברכיה: לכאורה הרי זה סימן בתוך סימן, כלומר, יש פה סימן מדוייק מאד היכן נקבר, ואפילו הכי [כך] ״ולא ידע איש את קברתו״ (דברים לד, ו).
The verse describing the burial of Moses states: “And He buried him in the valley in the land of Moab over against Beth Peor; and no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6). Rabbi Berekhya says: This verse provides a sign within a sign, i.e., a very precise description of the location of his burial, and even with this the verse concludes: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) וּכְבָר שָׁלְחָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה אֵצֶל

The Gemara relates: And the evil monarchy of the Roman Empire already sent messengers to
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכבר שלחה מלכות העובדי כוכבים אצל כו׳. דהוו חשבו דבכל הני סימנים היאך אפשר לומר דלא ידע איש גו׳ וקאמר דעמדו למעלה נדמה כו׳ והוא מבואר כי כבר נעשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך כמ״ש לחם לא אכל ופירש מן האשה ע״כ גם במותו גופו שנקבר נשאר רוחני שאין לו גדר במקום ואין לעמוד על מקומו המיוחד לו והוסיף ר׳ חמא לומר שמשה בעצמו אינו יודע כו׳ כי כן נעשה כולו רוחני שלא ידע היכן גופו כלל כי נפשט החומר ממנו וק״ל:
וכבר שלחה מלכות הרשעה (מלכות רומי) אצל
The Gemara relates: And the evil monarchy of the Roman Empire already sent messengers to
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144