×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְרַבָּנַן ח׳שְׁמוֹנָה חֲסֵרִים עֲבוּד.
and according to the Rabbis, they established eight months that were lacking.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לרבנן ח׳ חסרים עבוד – ולא היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא אלא ב׳ ימים ונמצא דאשתקד בע״ש.
לרבנן ח׳ חסירין עבוד – אומר ר׳ יצחק דלא הוי צ״ל ח׳ חסירין עבוד אלא ז׳ חסירין ואייר דההיא שתא עבורי עברוה כדאמר לעיל אלא משום דלר״י איצטריך למימר דשבעה חסירין עבוד דהא תניא לעיל דאותו יום ה׳ בשבת היה נקט נמי לרבנן שמנה.
לרבנן שמנה חסירין עבוד – אף על גב דאמרן לעיל לרבנן דעברוה לאייר וסגי לן בשבעה חסירין כר׳ יוסי, משום דאמרן לר׳ יוסי דשבעה חסירין עבוד אמר דלרבנן נמי מצינן למימר דשמנה חסירין עבוד, ואין אנו צריכין כאן לתירוץ דעבורי עברוה.
לרבנן שמנה חסרים עבוד – שלא לצורך אמרו כן,⁠א דהא אמרןב אייר דהאי שתא עבורי׳ עברוה. אלא משום דר׳ יוסי. אי נמי דמוקי להנך ברייתא דלעיל כולהון כר׳ יוסי.
א. עי׳ תוד״ה לרבנן וריטב״א.
ב. לעיל פז ב.
לרבנן שיטת חכמים] שמונה חדשים חסרים עבוד [עשו].
and according to the Rabbis, they established eight months that were lacking.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא בְּסֵדֶר עוֹלָם נִיסָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שָׁחֲטוּ פִּסְחֵיהֶן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יָצְאוּ וְאוֹתוֹ הַיּוֹם ע״שעֶרֶב שַׁבָּת הָיָה וּמִדְּרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן עֶרֶב שַׁבָּת רֵישׁ יַרְחָא דְאִיָּיר חַד בְּשַׁבָּא וְסִיוָן בִּתְרֵי בְּשַׁבָּא קַשְׁיָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ ר׳רַבִּי יוֹסֵי הָא מַנִּי רַבָּנַן הִיא.

The Gemara cites another objection. Come and hear that which was taught in a baraita in the anthology called Seder Olam: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth they slaughtered their Paschal lambs, on the fifteenth they left Egypt, and that day was Shabbat eve. From the fact that the New Moon of Nisan was on Shabbat eve, we can infer that the New Moon of Iyyar was on the first day of the week, and the New Moon of Sivan was on the second day of the week. This is difficult according to the opinion of Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday. The Gemara answers that Rabbi Yosei could have said to you: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of the Rabbis. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbi Yosei.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקשיא בין לרבנן דאמרי תרין בשבא ובין לר׳ יוסי דאמר חד בשבא ופרקינן לרבנן ח׳ חסרין עבוד לר׳ יוסי ז׳ חסירין עבוד דכי אמרו אחרים אין בין עצרת לעצרת ד׳ ימים בזמן שחדשי השנה כסדרן אחד מלא ואחד חסר דהוו ו׳ שלמין וששה חסרין והוו יומי דשתא שנ״ד דנאכלין ש״נ מנהון בשבועי ומשתיירין ד׳ אבל כדהוו בה ז׳ חסרין הוו להו יומי שנ״ג וכד אזלין שביעי משתיירי מינה ג׳ והלכך כד הוי ראש ניסן דשנייה יום אחד בשבת והוה בראשונה ז׳ חסרין הוי ניסן בראשונה בחמשה וסיון בחד בשבא כר׳ יוסי ואי הוי בשנה ראשונה שמנה חסרין והוו יומא שנ״ב משתיירי מינה תרין וכד הוי ראש ניסן שנייה בחד בשבא הוי ראש ניסן שנה ראשונה במעלי שבתא וראש סיון תרין בשבא כרבנן. ותנן אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה וכד הוויין ד׳ מעוברין הוו ח׳ מחוסרין ואפילו למאן דפריש ולא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה.
א ומקשים ממה דתניא [ששנויה בברייתא] הנקראת ״סדר עולם״: ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר בו שחטו פסחיהן, בחמשה עשר בו יצאו, ואותו היום ערב שבת היה. ומדריש ירחא [ומזה שראש חודש] ניסן ערב שבת היה — אם כן ריש ירחא [ראש חודש] אייר חד בשבא [באחד בשבת] היה, וראש חודש סיון בתרי בשבא [בשני בשבת], ואם כן קשיא [קשה] לשיטת ר׳ יוסי הסבור שראש חודש סיון חל ביום הראשון! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר׳ יוסי: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא] — שיטת רבנן [חכמים] היא.
The Gemara cites another objection. Come and hear that which was taught in a baraita in the anthology called Seder Olam: In the month of Nisan during which the Jewish people left Egypt, on the fourteenth they slaughtered their Paschal lambs, on the fifteenth they left Egypt, and that day was Shabbat eve. From the fact that the New Moon of Nisan was on Shabbat eve, we can infer that the New Moon of Iyyar was on the first day of the week, and the New Moon of Sivan was on the second day of the week. This is difficult according to the opinion of Rabbi Yosei, who holds that the New Moon of Sivan was on Sunday. The Gemara answers that Rabbi Yosei could have said to you: Whose is the opinion in this baraita? It is the opinion of the Rabbis. Therefore, this baraita poses no difficulty to the opinion of the Rabbi Yosei.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּשֵּׁנִי עָלָה מֹשֶׁה וְיָרַד בַּשְּׁלִישִׁי עָלָה וְיָרַד בד׳בִּרְבִיעִי יָרַד וְשׁוּב לֹא עָלָה וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָלָה מֵהֵיכָן יָרַד אֶלָּא בָּרְבִיעִי עָלָה וְיָרַד בַּחֲמִישִׁי בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן בַּשִּׁשִּׁי לֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי מַאי לָאו מִשּׁוּם תּוֹרָה.

The Gemara cites another objection: Come and hear from that which was taught, that Rabbi Yosei says: On the second day of Sivan, Moses ascended Mount Sinai and descended. On the third day, he ascended and descended. On the fourth day, he descended and did not ascend Mount Sinai again until he was commanded along with all of the Jewish people. And the Gemara asks: How is it possible that he descended on the fourth day? Since he did not ascend, from where did he descend? Rather, this must be emended: On the fourth day, he ascended and descended. On the fifth day, he built an altar and sacrificed an offering. On the sixth day, he had no time. The Gemara asks: Is that not because he received the Torah on the sixth day of the month? Apparently, this baraita supports the opinion of the Rabbis.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש רבי יוסי אומר בשני עלה וירד. פי׳ שני לחנייתן במדבר סיני ובשלישי עלה וירד וברביעי כי תרצתא עלה וירד ובחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן בששי לא היה לו פנאי ודאי לאו דהוא יום שבת ונתנה בו תורה. וסייעתא לרבנן ודחי ר׳ יוסי לא אלא הוא דערב שבת ומשום טרחא דשבת לא היה לו פנאי.
ערך דל
דלאאגרא דהספידא דלויי כבר פירשנו בערך אגר. (מועד קטן כח:) דדל ידלוניה ופי׳ כמו אגרא דהספידא דלויי. פי׳ אחר מי שנושא את המת אחרים ישאו אותו כדמפורש בפרק המדיר דיטען יטעוניה איכא דאמרי דלא דל ידלוניה מי שאין מגביה עצמו אחרים מגביהין אותו דנאמר כי טוב אמור לך עלה הנה וגו׳. (שבת פח.) שמואל וקרנא הוו יתבי וכו׳ חזו למיא דדלו ועכירי שאלו מלפני רב האי גאון מהיכן ידע שמואל דגברא רבה קא אתי ממערבא וחייש במיעיה והשיב חזנהו למיא דמידלן דקטפו ומוספי מידלו בתוקפא דילהון דכתיב והמים גברו עלו בתוקפהון והוה שמיע ליה לשמואל דגברא רבה קאתי ממערבא בההוא יומא וכיון דחזנהו למיא דעכירי ידע דההוא גברא דקאתי אי אפשר דלא שתי מנייהו ומנהג ידוע דמאן דשתי מהנהו מיא דעכירי חייש במעיה ומשמועתו אמר גברא רבה קאתי ומן עוכרא דמיא אמר דחייש במיעיה ופי׳ תהי בקנקניה חזי אי גמרי קנקניה אי לא כמאן דנקיט בת תיהא ותהי ושריף תהי מן קנקני דחמרא ופקדיה שמואל לקרנא לאוכליה אוכלין המשלשלין ומנעי׳ מבית הכסא דאיכוון לאסוייה מן חשש דבמעיה וכיון דמצטער רב ולא ידע דלאסיתיה איכוון לטייה דלא לקיים לי׳ ברא ולא איקיים ליה ברא לשמואל אלא בנתא וכיון דאתידע לרב דלאסויי איכוון ולטותיה אתקיימ׳ ביה חש דלא תחלוש דעתי׳ ואדבריה על נפשיה כמפורש בסוף פרק מרובה ולטיה נמי לקרנא ונפיק ליה קרנא דבשרא בעיניה:
א. [ערהעבען טראגען.]
בשני עלה משה – ושמע ואתם תהיו לי וירד והגיד.
בג׳ עלה – ושמע הגבלה וירד והגיד.
בד׳ ירד – להפרישם.
ושוב לא עלה – עד קבלת הדברות שעלו כולם.
ומאחר שלא עלה מהיכן ירד – דאמר׳ בד׳ ירד ולא אמרת עלה וירד אלא אימא בד׳ עלה וירד ושוב לא עלה.
ובחמישי בנה מזבח – כדכתיב ויבן מזבח תחת ההר.
מאי לאו משום תורה – לא היה לו פנאי לעלות שקבלו כולן יחד את הדברות.
רש״י בד״ה ושוב לא עלה כו׳ שעלו כולם הס״ד:
בד״ה אלא אימא כו׳ לא עלה הס״ד:
בד״ה ק״ך כל אחד ואחד נטל את כתרו כצ״ל והס״ד:
בחמישי בנה מזבח כו׳ כיון שלא עלה בה׳ מסתמא לא הלך בטל באותו יום אלא שבנה מזבח כו׳ וכל הענין בפרשת משפטים ואין מוקדם ומאוחר בתורה כפירש״י בחומש ע״ש:
בששי לא היה לו פנאי כו׳ אין לפרש דלא היה לו פנאי משום טורח שבת ואל״ה היה נותן הקב״ה תורה בו ביום בע״ש דהא לר״י קיימינן הכא דס״ל דמשה הוסיף יום א׳ מדעתו משום פרישה ודריש היום כמחר דלילו עמו אלא דר״ל דמשום טורח שבת לא עלה בו ביום בע״ש כמו שעלה בג׳ ימים שלפניו ומיהו אי לאו משום פרישה לא היה מוסיף משה יום א׳ משום טורח שבת דלא הוה שביק קבלת התורה משום טורח שבת וק״ל:
גמ׳ בחמישי בנה מזבח. עיין חגיגה דף ו ע״א ברש״י ד״ה ישנה לפני הדיבור:
ועוד תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו, ר׳ יוסי אומר: בשני בחודש עלה משה להר סיני וירד, בשלישי עלה וירד, ברביעי ירד ושוב לא עלה להר סיני עד שנצטווה עם כל ישראל. ומקשים: איך אפשר לומר שברביעי ירד ולא עלה? שהרי מאחר שלא עלה, מהיכן ירד? אלא יש לתקן: ברביעי עלה וירד, בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי. ושואלים: מאי לאו [האם לא] משום התורה שקיבל בשישי בחודש? והרי זה כשיטת חכמים!
The Gemara cites another objection: Come and hear from that which was taught, that Rabbi Yosei says: On the second day of Sivan, Moses ascended Mount Sinai and descended. On the third day, he ascended and descended. On the fourth day, he descended and did not ascend Mount Sinai again until he was commanded along with all of the Jewish people. And the Gemara asks: How is it possible that he descended on the fourth day? Since he did not ascend, from where did he descend? Rather, this must be emended: On the fourth day, he ascended and descended. On the fifth day, he built an altar and sacrificed an offering. On the sixth day, he had no time. The Gemara asks: Is that not because he received the Torah on the sixth day of the month? Apparently, this baraita supports the opinion of the Rabbis.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא מִשּׁוּם טוֹרַח שַׁבָּת דְּרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיהַב אוֹרְיָאן תְּלִיתַאי לְעַם תְּלִיתַאי עַל יְדֵי תְּלִיתַאי בְּיוֹם תְּלִיתַאי בְּיַרְחָא תְּלִיתַאי כְּמַאן כְּרַבָּנַן.:

The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the three-fold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third-born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרש ההוא גלילאה עלי׳ דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי ע״י תליתאי לעם תליתאי ביום תליתאי בירח תליתאי ואית רבנן דמרוחין וגרסין כמאן כרבנן וסייעתא דרבנן מן ביום תליתאי יום ג׳ לפרישה. דאלמא בחמשה עביד להו פרישא כמאן כרבנן ותרין בשבא הוה ר״ח סיון ובששה בו נתנה תורה ומפרשא פלוגתא נמי בגמ׳ דשבעת ימים. צליחתא בלשון ישמעאל א׳ שקיקה. פתילת הוורד שעושין מצמר גפן צבוע כעין ורד וקורין אותו וורד וכן אמרו (כתובות עד) לענין יצאת וראשה פרועה וטווה בשוק בטווה וורד כנגד פניה. ובלשון פרס נקרא גולגון נודע בבבל.
דרש ההוא גלילאה עלי׳ דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי. פי׳ תורה נביאי׳ וכתובי׳. ביום תליתאי. פי׳ ביום שלישי לפרישה כרבנן דאמר בחמישי עבד ליה פרישה. ע״י תליתאי ע״י משה שהוא שלישי אהרן ומרים ומשה. לעם תליתאי כהנים לוים וישראל. בירח תליתאי בחודש השלישי ניסן אייר סיון ובסיון ניתנה התורה והוסיפה ההגדה בדבר זה אותותיה משולשים כלומר שהתורה נקרית אמת שנאמר (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור ומספר אמת ג׳ אותיות וישראל בני אבות ג׳ אברהם יצחק ויעקב משבט שלישי ראובן שמעון לוי ומן לוי נולד משה שעל ידו ניתנה תורה לוי יש בו ג׳ אותיות משה ג׳ אותיות ונצפן ג׳ ירחים כדכתיב (שמות ב׳:ב׳) ותצפנהו ג׳ ירחים ובזה אמרו אמר ר׳ לוי הא למדתה שכל מעשה אותו היום היה משולש וכגון זה עוד יש במדרש ילמדנו (תנחומא פרשה יתרו) הלא כתבתי לך שלישים אמר ר׳ יהושע בן נחמיה הן תורה שאותיותיה משולשות אלף בית גימל והכל היה משולש תורה משולשת תורה נביאים וכתובים משנה משולשת תלמוד הלכות ואגדות תפלה משולשת ערב ובוקר וצהרים משולשת קדוש קדוש קדוש ישראל משולשים כהנים לוים וישראלים ומשה אותיותיו משולשים משבט לוי שאותיותיו משולשין מזרע אברהם יצחק ויעקב אבות שלשה בחודש משלש ניסן אייר סיון בסיני שאותיותיו משולשים לשלשה ימים נתקדשו שנאמר (שמות י״ט:י״א) והיו נכונים ליום השלישי:
עליה דרב חסדא – לפני רב חסדא לפי שרב חסדא יושב והדרשן עומד קאמר עליה דדומה כמו שהעומד למעלה מן היושב.
אוריאן תליתאי – תורה נביאים וכתובים.
לעם תליתאי – כהנים לוים וישראלים.
על יד תליתאי – משה תליתאי לבטן מרים אהרן ומשה.
ביום תליתאי – לפרישה.
כמאן כרבנן – קשיא לי: אטו ר׳ יוסי פליג אקרא דכתיב ביום השלישי, אלא מפרש ליה שלישי לימים שלימים שיהא לילו1 עמו. ויש לומר דפירש דבריו ממש שבאים כרבנן.
1. כן כנראה תוקן בכ״י ששון 557.
אוריין תליתאי כו׳ נתכוון לחשוב כל הני תליתאי בנתינת תורה שהם על כוונה אחת דהיינו שהראשון יש לו שום מעלה והשני מוסיף במעלה על הראשון והשלישי עולה במעלה על גביהן וז״ש אוריין תליתאי שהראשון במעלה הם כתובים שניתן ברוה״ק ולמעלה ממנו דהיינו נביאים שנאמר בנבואה ולמעלה מהם התורה שנתנה על ידי משה רבינו באספקלריא המאירה כמ״ש פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות וגו׳ ולעם תליתאי דהיינו ישראל קדושים הם במעלה להבדילם מן האומות ולמעלה מהם הלוים בקדושה כמ״ש והבדלת את הלוים ולמעלה משניהם כהנים כמ״ש ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים וע״י תליתאי דהיינו שמרים היתה לה למעלה בנבואה אך בדברים שאינן נוגעין במצות התורה ויותר ממנה במעלה אהרן שכמה פרשיות בתורה נאמרו לו מפי הקב״ה ויותר מהם במעלה נבואת משה שלא קם כמוהו וכל התורה נקראת על שמו וביום תליתאי דיום הראשון מהפרישה לא היו פרושים מתשמיש של לילה ולמעלה ממנו כל יום שני של הפרישה שהיה לילו עמו ולמעלה מהם יום ג׳ שנגמרה הפרישה להיותם טובלים אז וטהורים לקבל את התורה ובירחא תליתאי לפי שישראל כשהיו במצרים היו שטופים בעבירות כמעשה מצרים ולא היו ראוים לקבל התורה עד אחר נ׳ יום כדי שיזדככו באותן ימים ובחודש ראשון שהוא ניסן נתן להם הקב״ה עול שני מצות שהם מילה ופסח כדי שיפרשו עצמן ממעשה מצרים כדאיתא במדרשות ובחדש השני היה (לשם) מעלה יתירה להם כמה מצות שנתנו במרה ובמן כדאמרינן לעיל ובחדש הג׳ באו למעלה עליונה עד שהיו ראויים לקבל התורה ודו״ק:
ודוחים: לא, לא היה לו פנאי משום טורח שבת, שהכינו עצמם לקבלת השבת ביום השישי בשבוע. ומוסיפים: דרש ההוא גלילאה עליה [גלילי אחד עליו] על רב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי [ברוך ה׳ שנתן תורה משולשת, תורה נביאים כתובים, לעם משולש], כהנים לויים וישראל, על ידי תליתאי [שלישי], משה שהוא שלישי לאהרן ומרים, ביום תליתאי בירחא תליתאי [שלישי לפרישה בחודש השלישי, סיון]. כמאן דעת מי] בנויה דרשה זו — כרבנן שיטת חכמים], שניתנה התורה ביום השלישי ולא ביום הרביעי לפרישה.
The Gemara rejects this: No, he had no time due to the burden of preparing for Shabbat. The Gemara adds: A Galilean taught, while standing above Rav Ḥisda: Blessed is the all-Merciful One, Who gave the three-fold Torah: Torah, Prophets, and Writings, to the three-fold nation: Priests, Levites, and Israelites, by means of a third-born: Moses, who followed Aaron and Miriam in birth order, on the third day of the separation of men and women, in the third month: Sivan. On whose opinion is this homily based? It is based on the opinion of the Rabbis, who hold that the Torah was given on the third day of separation and not on the fourth day.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {שמות י״ט:י״ז} וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר א״ראָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חָמָא בַּר חַסָּא מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית וְאָמַר לָהֶם אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה מוּטָב וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם א״ראָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּה לְאוֹרָיְיתָא אָמַר רָבָא אעפ״כאַף עַל פִּי כֵן הֲדוּר קַבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּכְתִיב {אסתר ט׳:כ״ז} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּיבְּלוּ כְּבָר.

The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גגית אגאנה כזף
גגית קערת חרס.
תחתית ההר – תחת ההר ממש.
גיגית – קובא שמטילין בה שכר.
מודעא רבה – שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס.
בימי אחשורוש – מאהבת הנס שנעשה להם.
כפה עליהן הר כגיגית – ואע״פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן והא דאמר בפ״ק דמס׳ ע״ז (דף ב:) כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא היינו על מה שלא קבלוה אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה.
מודעא רבה לאורייתא – והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ׳ אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור״ת דע״פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת עמהן ברית יהושע לעבוד את ה׳ התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע״ז כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב את ה׳ וכן משמע כוליה עניינא.
אמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורוש – תימה לר״י דבמגילה (דף ז.) גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם ה״א להו דידי עדיפא מדידהו קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר משמואל דלית ליה פירכא והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא דרבא גופיה מוקי האי קרא לדרשה אחריתי ובפ״ק דחגיגה (דף י.) גבי היתר נדרים פורחין באויר קאמר כולהו אית להו פירכא וחשיב פירכא הא דצריך קרא לדרשה אחריתי ואי גרסינן התם רבה אתא שפיר אי נמי ה״ק במגילה כולהו אית להו פירכא ששאר תנאים מוקשים בסברתם כדאמר התם אבל שמואל אינו מוקשה כל כך אלא דאיצטריך קרא לדרשה אחריתי.
והא דאמרי׳ בענין אגדה הא מודעא רבא לאורייתא ומתרץ כבר קבלוה בימי אחשורוש – ק״ל וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחלתו אם קודם אחשורוש לא היו מצווים למה נענשו. ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם, א״כ בטלה מודעא זו. ועוד למה הצריכה לקבלה וברית. ונ״ל לומר דמתחלה אף על פי שהיה להם מודעא, מ״מ לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות, וכתיבא ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, והם עצמן מתחלה לא עכבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום, אלא ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר נעשה ונשמע, לפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ, משגלו מסרו מודעא על הדבר מדכתיבב והעולה על רוחכם הי׳ לא תהי׳ אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן. וכדאמרי׳ באגדהג רבי׳ יחזקאל עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו וכו׳. לפיכך כשבאו לארץ בביא׳ שניה בימי עזרא עמדו מעצמם וקבלו׳ ברצון, שלא יטענו עוד שום תרעומת, והיינו בימי אחשורוש שהוציאם ממות לחיים, והיה זה חביב עליהם מגאולה של מצרים.
א. תהל׳ קה, מד.
ב. יחזק׳ כ לב.
ג. סנהד׳ קה, א.
מכאן מודעא רבה וכו׳ קימו מה שקבלו כבר. הא דאמרינן באגדה מכאן מודעא רבה, ומתרץ קבלוה בימי אחשורוש, ק״ל וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם, א״כ בטלה מודעא זו, ועוד למה הצריכם לקבלה וברית. ונ״ל דמתחילה אע״פ שהיה להם מודעא מ״מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה, כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים (תהלים קה, מד) וגו׳ בעבור ישמרו (שם שם, מה) וגו׳, והם עצמם בתחלה לא עזבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום, כאלו מסרו נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע (שמות יט, ח), ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ. [אבל] משגלו יש מודעא על הדבר דכתיב (יחזקאל ב, לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו׳ וכדאמרינן באגדת חלק (סנהדרין קה.) עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו, לפיכך כשבאו לארץ בביאה שניה בימי עזרא עמדו מעצמן וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומת והיינו בימי אחשורוש שהוציא ממות [לחיים] והיה זה חביב להם יותר מגאולת מצרים. [הכותב בעין יעקב בשם הרשב״א. ועי׳ בעץ יוסף שם].
תוס׳ בד״ה אמר רבא כו׳ התם רבה א״ש כו׳ כצ״ל:
שכפה עליהן ההר כגיגית כו׳. מדלא כתיב תחת ההר וכתיב בתחתית משמע בתוך התחתית כגיגית שמוקפת גם מצדדין והיינו נמי שם תהא קבורתכם כקבר המוקף גם בצדדין ועיין עוד בזה פ״ק דמסכת ע״ז וק״ל:
בתוס׳ כפה עליהם כו׳. ואע״פ כו׳ ועוד י״ל דבדבורם שהקדימו נעשה לנשמע אין זה קבלה גמורה עד שקבלו עליהם אח״כ בכריתת ברית ובשבועה וק״ל:
קיימו מה שקבלו כבר כו׳. דלפי פשטיה דקאי אמגילה ה״ל למכתב קבלו וקיימו דקבלה ודאי קדמה לקיומה וה״נ מה״ט דרשו מינה נמי במגילה קיימו למעלה מה שקבלו למטה ובמס׳ שבועות דריש מינה עוד אמגילה דדבר שנתחדש כגון מקרא מגילה נאמרה מהר סיני שנאמר קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר והדרשות שקולים הם ויבאו כולם וק״ל:
בגמ׳ אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא. הא דחשיב כה״ג מודעא רבא לפטור ישראל מן הדין שאע״פ שכפה הר כגיגית לא בטרוניא בא עליהם במאי דאמר שאמר להם שם תהיה קבורתכם כיון שהתנה הקב״ה בתחלת בריית עולם שאם לא יקבלו התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו אלא דאפ״ה כיון שלא קיבלו התורה לשכר ולעונש בלב שלם אלא מיראה א״כ אכתי הוי מודעא ליפטר מעונש של גיהנם לעולם הבא שיכולין לומר לא הן ולא שכרן וביותר היה נוח להם שיחזור אף לתוהו ובוהו ממש ממה שיקבלו עונש גיהנם ושאר עונשים הקשים ובזה יתיישב הא דאשכחן שהעניש הקב״ה את ישראל על כל עבירות אפי׳ קודם שקיבלוה בימי אחשורוש. ועוד היה נ״ל דעיקר התנאי במעשה בראשית לא היה אלא על תורה שבכתב אבל כפיית הר כגיגית לא היה אלא בשביל תורה שבעל פה שבשבילה כרת הקב״ה ברית עם ישראל כדאיתא בפרק הניזקין והיינו מה שאמר הקב״ה למשה וגם בך יאמינו לעולם ודרשו חז״ל שבא לרבות הנביאים והזקנים שקיבלו ממשה התורה שבע״פ לזה הוצרך כפיית הר כגיגית אבל בימי אחשורוש שהאיר הקב״ה עיניהם שכיוונו ברוח הקודש קריאת המגילה שהיה נרמז בכתב הלוחות כדאיתא בפ״ב דמגילה דף י״ט ע״ב דהא דכתיב ועליהם ככל הדברים וכו׳ מלמד שכל דקדוקי סופרים אפי׳ מקרא מגילה הכל מפורש בשום שכל בהלוחות ומש״ה מסתמא כמו כן קיבלו עליהם כל התורה שבע״פ כמו תורה שבכתב. ובזה נתיישב מה שהקשו התוס׳ בד״ה אמר רבא ודוק היטב ובדרוש הארכתי יותר:
ב כיון שדובר במתן תורה מביאים דרשות אחרות באותו ענין. על מה שנאמר ״ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר״ (שמות יט, יז), אמר ר׳ אבדימי בר חמא בר חסא: עמדו ישראל ממש תחת ההר, ומלמד פסוק זה שכפה (הפך) הקדוש ברוך הוא עליהם על ישראל את ההר כדרך שכופים גיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורהמוטב, ואם לאו [לא]שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא (הודעה) רבה לאורייתא [כלפי התורה], שיכולים ישראל להתנצל ולומר שבתחילה קבלו את התורה מאונס, ואינם חייבים לקיימה. אמר רבא: אף על פי כן הדור [חזרו] וקבלוה מרצונם בימי אחשורוש, דכתיב כן נאמר]: ״קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם״ (אסתר ט, כז), ודרש: קימו היהודים על עצמם מה שקיבלו כבר עליהם כמאונס בשעת מתן תורה.
The Gemara cites additional homiletic interpretations on the topic of the revelation at Sinai. The Torah says, “And Moses brought forth the people out of the camp to meet God; and they stood at the lowermost part of the mount” (Exodus 19:17). Rabbi Avdimi bar Ḥama bar Ḥasa said: the Jewish people actually stood beneath the mountain, and the verse teaches that the Holy One, Blessed be He, overturned the mountain above the Jews like a tub, and said to them: If you accept the Torah, excellent, and if not, there will be your burial. Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a substantial caveat to the obligation to fulfill the Torah. The Jewish people can claim that they were coerced into accepting the Torah, and it is therefore not binding. Rava said: Even so, they again accepted it willingly in the time of Ahasuerus, as it is written: “The Jews ordained, and took upon them, and upon their seed, and upon all such as joined themselves unto them” (Esther 9:27), and he taught: The Jews ordained what they had already taken upon themselves through coercion at Sinai.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר חִזְקִיָּה מַאי דִּכְתִיב {תהלים ע״ו:ט׳} מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה אִם יָרְאָה לָמָּה שָׁקְטָה וְאִם שָׁקְטָה לָמָּה יָרְאָה אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה וְלָמָּה יָרְאָה כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {בראשית א׳:ל״א} וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה אַתֶּם מִתְקַיְּימִין וְאִם לָאו אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.:

Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דין – תורה.
בתחילה – קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע.
יראה – שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתהו ובהו כדר״ל.
ולבסוף – כשקבלוה.
יום הששי – מאי שנא דכתיב ה׳ ביום גמר מעשה בראשית.
מלמד שהתנה כו׳ – הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר כדאמרינן בעלמא (חולין דף צא.) הירך המיומנת אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית תלוי ביום הששי והוא ו׳ בסיון שנתנה בו תורה מריבוי דה׳ דריש ביה נמי הא.
משמים השמעת דין ארץ יראה כו׳ פרש״י דין תורה עכ״ל ויותר נראה לפרש דין ממש השמעת בשעת מתן תורה לעשות דין בארץ שיחזור לתוהו ובוהו אם לא יקבלוה וענינו מפורש פ״ק דע״ז ע״ש:
יום הששי ה׳ יתירה ל״ל מלמד שהתנה כו׳ מפורש פ״ק דע״ז ע״ש:
אמר חזקיה: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה״ (תהילים עו, ט) ותמוה הדבר: אם יראהלמה שקטה? ואם שקטהלמה יראה? אלא הכוונה היא שבתחילה יראה ולבסוף שקטה. ויש להבין בדרך זו: ״משמים השמעת דין״ — הוא מתן תורה (הדין). ולמה יראה הארץ? כדברי ריש לקיש. שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״ויהי ערב ויהי בקר יום הששי״ (בראשית א, לא) ה״א יתירה (ב״הששי״) שאינה נזכרת בשאר הימים למה לי?מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים את התורה ביום הששי בסיון — אתם מתקיימין, ואם הם לאו [לא] מקבלים אותה — אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. ולכן יראה ארץ עד שניתנה התורה לישראל שמא תחזור לתוהו, ושקטה כשקיבלו ישראל עליהם.
Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דָּרַשׁ ר׳רַבִּי סִימַאי בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים אֶחָד כְּנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְאֶחָד כְּנֶגֶד נִשְׁמָע וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִיבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵירְקוּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ג:ו׳} וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ כְּדַאֲמַרַן בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ דִּכְתִיב וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכוּלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן דִּסְמִיךְ לֵיהּ וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ עָתִיד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָנוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ה:י׳} וּפְדוּיֵי ה׳ יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם עַל רֹאשָׁם.

Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שני כתרים – מזיו שכינה.
מאה ועשרים – [כל א׳ וא׳ נטל כתר].
טענו – הכתרים והכי משמע את עדים [אשר היו להם] מהר חורב.
בחורב פרקו – דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב.
ומשה יקח – אותו עדי לשון אחר את האהל לשון בהלו נרו (איוב כט) והוא היה קירון עור פניו.
שני כתרים – של הוד היו לפיכך כשנטל משה קרן עור פניו.
ירדו ק״כ ריבוא – מדכתיב ויתנצלו דריש תרי זימני ויש ספרים שכתוב בהן בהדיא וינצלו לא נאמר אלא ויתנצלו ואע״ג דגדולה מדה טובה ממדת פורענות הכא נמי גדולה היא שמלאך טוב היה קושר שני כתרים ומלאך חבלה לא היה בו כח כי אם להסיר אחד.
בד״ה טענו הכתרים והכי משמע את עדים אשר היה להם מהר חורב פצ״ל והס״ד:
בד״ה בחורב פירקו דמשמע נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב כצ״ל והס״ד:
בד״ה עושי לשמוע כו׳ צ״ל נעשה לנשמע מוכנין כו׳:
בד״ה ירדו כו׳ ויתנצלו דריש תרי זימנא וי״ס שכתב בהן להדיא וינצלו כו׳ כצ״ל:
בשעה שהקדימו כו׳. קשרו לו ב׳ כתרים כו׳ עיין בתוס׳ והוא מבואר שע״י כתר תורה זכו עוד לשני כתרים שהם המלכות והכהונה וז״ש במ״ת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו׳ דהיינו כתר מלכות וכתר כהונה ומשום שהקדימו נעשה לנשמע דהיינו שקבלו עליהם שני חלקי התורה הא׳ עשיים שבתורה דהיינו נעשה והב׳ הלאוין שבתורה דהיינו נשמע והקדימו לקיים העשיים קודם שמיעת הלאוין זכו עוד לב׳ כתרים הללו דהיינו מלכות וכהונה וכל מלאך מששים רבוא נשא ב׳ כתרים האחד בימין כנגד הכהונה שהיא מדת חסד וכתר הב׳ בשמאל היא כתר מלכות על שם מדת הדין ובדוגמא זו נגד נעשה שהם העשיים על שם מדת הרחמים ונשמע שהם הלאוין על שם הדין ואמר כיון שחטאו בעגל ועברו על עשה של אנכי ועל הלאו דלא יהיה לך דמפי הגבורה שמענום כדאמרי׳ במס׳ מכות ירדו ק״כ רבוא מלאכי חבלה שאז שלט בהם מלאך המות כדאמרי׳ פ״ק דמס׳ ע״ז מדכתיב אכן כאדם תמותון וגו׳ ופרקו מהם הב׳ כתרים שהם המלכות והכהונה שניתן בזכות שאמרו נעשה ונשמע שהוא עשיים ולאוין והיינו שפרקום כשגלו ישראל בחטא עגל כמ״ש וביום פקדי ופקדתי וגו׳ ואמרינן פרק חלק דהיינו בזמן החורבן שנאמר קרבו פקודות העיר וגו׳ ואז בטל ונכרת מהם המלכות והכהונה כמ״ש שני זיתים נכרתים וכתיב הסר המצנפת והרם העטרה וגו׳ שהן מלכות וכהונה כמפורש בפ״ק דגיטין ומייתי ליה מדכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב דהיינו בזמן המקדש שנקרא הר יהיה חרב ומפרש לה רבי חמא דבחורב טענו ובחורב פרקו כו׳ ולא הוזכר חורב במפורש אלא גבי פריקה דכתיב ויתנצלו וגו׳ מהר חורב על כוונה זו דהפריקה מב׳ כתרים שהם כהונה ומלכות יהיה בחורב דהיינו בשעת חורבן שאז יתקיים וביום פקדי וגו׳ כמ״ש לעיל וכפל במלאכי חבלה ק״כ רבוא ע״ש שבשני חורבנות יפרקו מישראל המלכות והכהונה בכל חורבן ס׳ רבוא ואמר וכולן זכה משה ר״ל דשני כתרים אלו שהם מלכות וכהונה ודאי דתלוים בכתר תורה דאין לך גדול ממשה בתורה שנקראת על שמו ולכך זכה למלכות שהיה מלך וזכה לכהונה בז׳ ימי מלואים כמפורש במסכת זבחים וזה שנסמך ומשה יקח את האהל דהיינו האהל של תורה ולכך זכה גם לב׳ כתרים האחרים ולא פירקום ממנו ואמר גם כשנפרק מישראל אלו ב׳ כתרים בשעת החורבן עתיד הקב״ה להחזירן להם ולא יפרקו מהן לעולם שנאמר ופדויי ה׳ וגו׳ דהיינו בגאולה העתידה שתהיה ע״י הקב״ה ולא ע״י מלאך כמו שהיו גאולת עוה״ז שנאמר בהם ומלאך פניו הושיעם אז שמחה שעל ראשם דהיינו ב׳ הכתרים יהיו לעולם ועד:
שם בשעה שהקדימו כו׳. ע׳ תשב״ץ ח״ג ענין ש״ד:
תוס׳ ד״ה ירדו וכו׳. ואף על גב דגדולה מדה טובה יומא דף עו ע״א:
ג דרש ר׳ סימאי: בשעה שהקדימו ישראל במתן תורה ״נעשה״ ל״נשמע״ באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד ״נעשה״ ואחד כנגד ״נשמע״. וכיון שחטאו ישראל בעגל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום מישראל, כמו שנאמר לאחר מעשה העגל: ״ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב״ (שמות לג, ו). אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: בחורב טענו את עדיים ובחורב פרקו. ומקור לדבר: בחורב טענוכדאמרן [כפי שאמרנו], בחורב פרקודכתיב כן נאמר]: ״ויתנצלו בני ישראל את עדיים (שהיה להם) מהר חורב״. אמר ר׳ יוחנן: וכל הכתרים הללו כולן זכה משה ונטלן. ומנין לנו דבר זה? — דסמיך ליה בסמוך לו] נאמר: ״ומשה יקח את האהל״ (שמות לג, ז), ונדרש ״אהל״ מלשון הילה והארה. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, וכפי שנאמר: ״ופדויי ה׳ ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם״ (ישעיהו לה, י), והכוונה היא: שמחה שמעולם (שהיתה כבר פעם) תהיה שוב על ראשם.
Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן מִי גִּילָּה לְבָנַי רָז זֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ דִּכְתִיב {תהלים ק״ג:כ׳} בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִּבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ בְּרֵישָׁא עוֹשֵׂי וַהֲדַר לִשְׁמוֹעַ א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מ״דמַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ב׳:ג׳} כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ׳ לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ לוֹמַר לָךְ מָה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע.

Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.”
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עושי דברו לשמוע – מוכנין לעשות קודם שישמעו ולא כדרך שאר עבדים ששומעים תחילה את הדבר לידע אם יכולין לקבלן עליהם אם לאו.
פריו קודם לעליו – כך דרכו וחלוק משאר אילנות חנטת פירותיו קודם לעליו.
פריו קודם לעליו – הקשה ר״ת שהרי אנו רואים שגדל כשאר אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג וריח אפך כתפוחים מתרגמינן כריחא דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו שדר באילן משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים הוי פריו קודם לאותם עלים אך תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח אלא הקב״ה כדכתיב כן דודי בין הבנים וקרא דריח אפך כתפוחים (שיר השירים ז) הוה ליה לאתויי טפי.
מי גילה לבני רז זה שמ״ה כו׳ דזהו דבר סודי שהמלאך כולי רוחני ואין לו דעת אחרת כ״א לעשות רצונו ית׳ ב״ה והוא מוכן כאלו עשה משא״כ האדם מחובר בגוף ונפש שיש בו גם דעת היצה״ר ואינו מוכן לעשות רצון אביו שבשמים כי היצה״ר מסיתו לרעה אבל ישראל במ״ת נגלה להם סוד זה להיות להם דעת א׳ להיות מוכנים לעשות רצון אביהם שבשמים כמ״ש מי יתן והיה לבבם זה וגו׳ דהיינו שב׳ הלבבות שהם ב׳ יצרים היו להם דעת אחד כמלאכים הללו שהם מוכנים לעשות קודם שמיעה וק״ל:
דכתיב כתפוח וגו׳ סיפא דקרא כתפוח בעצי היער כן דודי וגו׳ ולפי הענין הקב״ה נמשל לתפוח כת״י וכפירש״י שם וכל דודי הנזכר בשה״ש כן הוא דקאי אהקב״ה ואפשר לפי הדרש דהכא קאי אסיפא דקרא דלעיל דכתיב כן רעיתי בין הבנות דהיינו ישראל בין האומות ועלה שפיר קאי כתפוח בעצי היער כן ישראל בין האומות וקאמר לומר לך מה תפוח זה פריו וכו׳ מדמה המעשה לפרי והשמיעה לעלין כי המעשה עיקר כמ״ש ולא התלמוד עיקר אלא המעשה וק״ל:
שם ד״ה פריו כריחא דאתרוגא. עיין תענית דף כט ע״ב תד״ה של תפוחים:
ד אמר ר׳ אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל ״נעשה״ ל״נשמע״ יצתה (יצאה) בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז [סוד] זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב כן נאמר]: ״ברכו ה׳ מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו״ (תהילים קג, כ) שהמלאכים ברישא [בראש, מתחילה] הם ״עושי דברו ״והדר [ואחר כך] ״לשמוע״. אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] ״כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצילו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי״ (שיר השירים ב, ג), למה נמשלו ישראל לתפוחלומר לך מה תפוח זה פריו קודם בצמיחתו לעליו, אף ישראל הקדימו ״נעשה״ ל״נשמע״.
Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.”
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָהוּא מִינָא1 דְּחַזְיֵיהּ לְרָבָא דְּקָא מְעַיֵּין בִּשְׁמַעְתָּא וְיָתְבָה אֶצְבְּעָתָא דִידֵיהּ תּוּתֵי כַּרְעָא וְקָא מָיֵיץ בְּהוּ וְקָא מַבְּעָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּמָא א״לאֲמַר לֵיהּ עַמָּא פְּזִיזָא דְּקַדְּמִיתוּ פּוּמַּיְיכוּ לְאוּדְנַיְיכוּ אַכַּתִּי בְּפַחְזוּתַיְיכוּ קָיְימִיתוּ בְּרֵישָׁא איבעי׳אִיבַּעְיָא לְכוּ לְמִשְׁמַע אִי מָצִיתוּ קַבְּלִיתוּ וְאִי לָא לָא קַבְּלִיתוּ א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנַן

The Gemara relates that a heretic saw that Rava was immersed in studying halakha, and his fingers were beneath his leg and he was squeezing them, and his fingers were spurting blood. Rava did not notice that he was bleeding because he was engrossed in study. The heretic said to Rava: You impulsive nation, who accorded precedence to your mouths over your ears. You still bear your impulsiveness, as you act without thinking. You should listen first. Then, if you are capable of fulfilling the commands, accept them. And if not, do not accept them. He said to him: About us,
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פזז
פזזא(שבת פח. כתובות יב) עמא פזיזא דקדים פומיה לחודניה אכתי בפזיזותייכו קיימיתו כלומר עם קשה וסכל:
א. [אייניג זיין.]
אצבעתא דידיה – אצבעות ידיו.
וקא מייץ בהו – היה ממעכן ברגליו ואינו מבין מתוך טירדא.
עמא פזיזא – נמהר.
דקדמיתו פומייכו לאודנייכו – קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד בה קבלתם עליכם לקיימה.
גמ׳ אכתי בפזיזותייכו קיימיתו כו׳ כצ״ל וכן ברש״י:
מסופר: ההוא מינא דחזייה [מין אחד שראה] את רבא דקא [שהוא] מעיין בשמעתא [בהלכה], ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו [וישבו, היו אצבעותיו מונחות תחת רגלו והיה לוחץ אותן], וקא מבען אצבעתיה דמא [והיו מזילות אצבעותיו דם], ורבא לא הבחין בכך מתוך התעמקותו. אמר ליה [לו]: עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו [עם פזיז אתם, שהקדמתם פיכם לאזניכם, עדיין בפחזותכם אתם עומדים], שאתם עושים דברים בלא לחשוב עליהם. ברישא איבעיא לכו למשמע [בתחילה הייתם צריכים לשמוע], אי מציתו [אם יכולים אתם]קבליתו [קבלו אותם], ואי [ואם] לאלא קבליתו [תקבלו]. אמר ליה [לו]: אנן
The Gemara relates that a heretic saw that Rava was immersed in studying halakha, and his fingers were beneath his leg and he was squeezing them, and his fingers were spurting blood. Rava did not notice that he was bleeding because he was engrossed in study. The heretic said to Rava: You impulsive nation, who accorded precedence to your mouths over your ears. You still bear your impulsiveness, as you act without thinking. You should listen first. Then, if you are capable of fulfilling the commands, accept them. And if not, do not accept them. He said to him: About us,
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת פח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רב שרירא גאון ערבית שבת פח. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת פח. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת פח., ר׳ נסים גאון שבת פח., הערוך על סדר הש"ס שבת פח., רש"י שבת פח., תוספות שבת פח., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת פח., רמב"ן שבת פח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת פח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), מהרש"ל חכמת שלמה שבת פח., מהרש"א חידושי אגדות שבת פח., פני יהושע שבת פח., גליון הש"ס לרע"א שבת פח., פירוש הרב שטיינזלץ שבת פח., אסופת מאמרים שבת פח.

Shabbat 88a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 88a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 88a, R. Chananel Shabbat 88a, R. Nissim Gaon Shabbat 88a, Collected from HeArukh Shabbat 88a, Rashi Shabbat 88a, Tosafot Shabbat 88a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 88a, Ramban Shabbat 88a, Rashba Shabbat 88a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 88a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 88a, Penei Yehoshua Shabbat 88a, Gilyon HaShas Shabbat 88a, Steinsaltz Commentary Shabbat 88a, Collected Articles Shabbat 88a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144