×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) זֶה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁיָּרַד לוֹ מָן כְּנֶגֶד כׇּל יִשְׂרָאֵל כְּתִיב הָכָא אִישׁ וּכְתִיב הָתָם {במדבר כ״ז:י״ח} קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְאֵימָא מֹשֶׁה דִּכְתִיב {במדבר י״ב:ג׳} וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד דָּנִין אִישׁ מֵאִישׁ וְאֵין דָּנִין אִישׁ מִוְּהָאִישׁ.
the verse is referring to Joshua, for whom manna fell corresponding to all the rest of the Jewish people, when he waited for Moses at Mount Sinai during the forty days Moses was on the mountain. The verses allude to this: “Man” is written here, and “man” is written there: “Take to you Joshua, the son of Nun, a man in whom there is spirit, and lay your hand upon him” (Numbers 27:18). From here, the Gemara learns that the “man” is Joshua. The Gemara asks: Say that the verse is referring to Moses, about whom it is written: “Now the man Moses was very humble” (Numbers 12:3). The Gemara answers: We can learn a verbal analogy to the word “man” from the word “man,” but we cannot learn a verbal analogy to the word “man” from the phrase “the man,” which is used to refer to Moses.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא כשהן נפנין לא נפנין לא [לפניהם ולא] לאחוריהן אלא לצדיהן.
{בבלי יומא עו ע״א} גמ׳ הני חמשה עינויין1 כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה {ויקרא טז:לא} שבת שבתון {ויקרא כג:לב} שבת שבתון {במדבר כט:ז} ובעשור {ויקרא כג:כז} ואך2 בעשור {ויקרא טז:כט} והיתה לכם3 [לחקת עולם]⁠4 קראיי חמשה [הוו]⁠5 ואנן שית6 תנן שתיה בכלל אכילה היא7 דאמר ריש8 לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר9 {דברים יד:כג} ואכלת לפני ייָ׳י אלהיך במקום [אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך]⁠10 תירוש11 חמרא הוא וקא-קרי ליה ואכלת וכתיב נמי {דברים יד:כו} ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך [בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם]⁠12
יין ושכר משתיא הוא וקא קרי ליה ואכלת:
1. עינויין: גב: ״דברים״.
2. ואך: וכן ב-גא, גב, גג. כ״י נ: ״אך״ כבמקרא.
3. לכם: וכן כ״י נ, אשכול. גא, גב, גג, גיט דפוסים: ״זאת לכם״, כבויקרא כז:לד.
4. לחקת עולם: גא, גב, גג, גיט, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
5. הוו: גא, גג, כ״י נ, אשכול, דפוסים. גב: ״כתיבי הוו״. כ״י א: ״אינון״.
6. שית: כ״י נ: ״שתא״. גא, גב, גיט: ״שיתה״. גג, דפוסים: ״שיתא״.
7. היא: חסר בכ״י נ.
8. ריש: וכן ב-גב, כ״י נ, אשכול. גא, גג, דפוסים: ״ר׳ שמעון בן״.
9. שנאמר: וכן ב-גב, אשכול, דפוסים. גג: ״דכ׳⁠ ⁠״. גא גיח, כ״י נ: ״דכת׳⁠ ⁠״.
10. ואכלת...ויצהריך: גב, גיט, דפוסים. כ״י א עד ״במקום וג׳⁠ ⁠״. גא, גג, כ״י נ: ״ואכלת...במקום מעשר...ויצהרך״. גיח, אשכול: ״ואכלת...אלהיך מעשר...ויצהריך״.
11. תירוש: דפוסים: ותירוש. אשכול: ״והא תירוש״.
12. ונתתה...ואכלת שם: גא (שם: ״בשכר״), גב, כ״י נ, אשכול, דפוסים. גג: ״ונתתה... ואכלת שם וג׳⁠ ⁠״. כ״י א עד: ״נפשך וג׳⁠ ⁠״.
זה יהושע – שעלה עם משה עד תחומי ההר שנאמר (שמות כד) ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני והמתין לו יהושע שם כל מ׳ יום שנאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה למדנו שלא היה עמהם ושם היה יורד לו מן כנגד כל ישראל.
דנין איש מאיש. והא דכתיב משה איש האלהים אין דנין אלא מאיש סתמא:
דנין איש מאיש ואין דנין איש מהאיש – תניא במכילתא וישתחו וישק לו אינו יודע מי השתחוה למי או מי נשק למי וישאלו איש לרעהו לשלום מי קרוי איש הלא משה שנאמר והאיש משה עניו והא התם איש מהאיש הוא. ויש לומר היכא דאיכא איש ואיכא האיש לא שבקינן איש וילפינן מהאיש אבל התם דלא נקרא יתרו לא איש ולא האיש ומשה נקרא האיש דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואף על גב דהאי קרא ברעואל כתיב הא אמרינן דהוא יתרו הוא רעואל וז׳ שמות נקראו לו יש לומר דהאי תנא סבר דרעואל היה אבי יתרו והאי דכתיב אל רעואל אביהן שאין אדם נמנע מלקרוא לאבי אביו אבה ולבת בנו בתו. והכי אשכחן דהויא פלוגתא דתנאי וכך מוכיח בסיפרי בפרשת בהעלותך. ואי קשיא: והרי משה נמי נקרא איש דכתיב איש האלהים יש לומר איש האלהים נקרא איש סתמא לא נקרא.
זה יהושע כו׳. כפרש״י בתחומי ההר ור״ל ירד לו מן רוחני נגד כל ישראל דפני יהושע כפני לבנה שדומה לכ״י כמ״ש וללבנה אמר כו׳ לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה כו׳. ומייתי מהאי קרא
איש אשר רוח וגו׳. מורה על מעלתו ברוחני כמו מה״ש. ופריך
ואימא זה משה שהוא שקול כנגד כ״י. ומייתי מדכתיב והאיש משה ענו מאד מכל האדם וגו׳ שהכתוב מעיד על נבואתו שאין כמוהו כדכתיב את דכא אשכון ובהר ודאי דלא אכל משה כדלעיל דכתיב לחם לא אכלתי וגו׳ ואימא כשירד למטה אכל א״נ אפי׳ בהר קאמר אכל שהמן הוא מאכל רוחני ולחם ממש קאמר שלא אכל בהר מ׳ יום:
זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל, כאשר המתין למשה סמוך להר סיני כל אותם ארבעים יום ששהה משה על ההר. ורמז לדבר: כתיב הכא [נאמר כאן] ״איש״ וכתיב התם [ונאמר שם]: ״קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו״ (במדבר כז, יח), מכאן ש״איש״ הוא יהושע. ושואלים: ואימא [ואמור] שהכוונה היא למשה עצמו, שנאמר גם בו ״והאיש משה ענו מאד״ (במדבר יב, ג) ומשיבים: דנין ״איש״ מ״איש״, ואין דנין איש מ״והאיש״.
the verse is referring to Joshua, for whom manna fell corresponding to all the rest of the Jewish people, when he waited for Moses at Mount Sinai during the forty days Moses was on the mountain. The verses allude to this: “Man” is written here, and “man” is written there: “Take to you Joshua, the son of Nun, a man in whom there is spirit, and lay your hand upon him” (Numbers 27:18). From here, the Gemara learns that the “man” is Joshua. The Gemara asks: Say that the verse is referring to Moses, about whom it is written: “Now the man Moses was very humble” (Numbers 12:3). The Gemara answers: We can learn a verbal analogy to the word “man” from the word “man,” but we cannot learn a verbal analogy to the word “man” from the phrase “the man,” which is used to refer to Moses.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה לֹא יָרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה אָמַר לָהֶם אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל לַמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אֶחָד פָּסַק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה עָמַד וּפָסַק מְזוֹנוֹתָיו בְּכׇל יוֹם וְהָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו כׇּל יוֹם.

Furthermore, with regard to the manna: The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: Why didn’t the manna fall for the Jewish people just once a year to take care of all their needs, instead of coming down every day? He said to them: I will give you a parable: To what does this matter compare? To a king of flesh and blood who has only one son. He granted him an allowance for food once a year and the son greeted his father only once a year, when it was time for him to receive his allowance. So he arose and granted him his food every day, and his son visited him every day.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמה לא היה המן יורד להן פעם אחת בשנה. ואסיקנא מפני שיהו מכוונים לבם לאביהם שבשמים בכל יום. שמי שהיה לו כמה בנים היה דואג ואמר אם לא ירד המן למחר הרי אני ובני מתים ברעב. ונמצא תמיד מכוין לבו לשמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד לענין המן: שאלו תלמידיו את ר׳ שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה להספיק כל צרכיהם, והיה צריך לרדת בכל יום מחדש? אמר להם: אמשול לכם משל; למה הדבר דומה — למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק (קבע) לו מזונותיו פעם אחת בשנה והיה נותן לו ממון בשביל כל השנה, ולא היה הבן מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה לפי צורכו. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום.
Furthermore, with regard to the manna: The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: Why didn’t the manna fall for the Jewish people just once a year to take care of all their needs, instead of coming down every day? He said to them: I will give you a parable: To what does this matter compare? To a king of flesh and blood who has only one son. He granted him an allowance for food once a year and the son greeted his father only once a year, when it was time for him to receive his allowance. So he arose and granted him his food every day, and his son visited him every day.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַף יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָּנִים הָיָה דּוֹאֵג וְאוֹמֵר שֶׁמָּא לֹא יֵרֵד מָן לְמָחָר וְנִמְצְאוּ כּוּלָּן מֵתִים בָּרָעָב נִמְצְאוּ כּוּלָּן מְכַוְּונִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

So too, in the case of the Jewish people, someone who had four or five children would be worried and say: Perhaps the manna will not fall tomorrow and we will all die of starvation. Consequently, everyone directed their hearts to their Father in heaven every day. The manna that fell each day was sufficient only for that day, so that all of the Jewish people would pray to God for food for the next day.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד׳ וה׳ בנים היה דואג כו׳. דלו ולאשתו אפשר דהוה מספיק ליה בדברים שתגרי עכו״ם מוכרין משא״כ במי שיש לו בנים הרבה וכמ״ש באכלנו לחם לשובע וגו׳ להמית את כל הקהל הזה ברעב ועי״ל במ׳ ימים ראשונים אילו לא ירד לא הוה ידעינן דמשום לא ישנה אדם מן המנהג לא אכל אלא משום שלא ירד לו מן לאכול ובמ׳ יום אמצעים נמי משום תענית לא אכל אילו לא היה ירד לו מן לא היה תענית מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה לאכול כפרש״י פ״ק דתענית אההוא דבר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה ע״ש:
אף ישראל כן, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב, ולכן נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים בכל יום, ולכן ירד כל יום לצורך אותו יום בלבד, כדי שכל ישראל יכוונו לבם למקום ויבקשו על מזון יום המחר.
So too, in the case of the Jewish people, someone who had four or five children would be worried and say: Perhaps the manna will not fall tomorrow and we will all die of starvation. Consequently, everyone directed their hearts to their Father in heaven every day. The manna that fell each day was sufficient only for that day, so that all of the Jewish people would pray to God for food for the next day.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַם דָּבָר אַחֵר מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ.

Alternatively, they received manna daily so that they would be able to eat it while it was hot and fresh. Alternatively, they received manna daily due to the hardship of carrying on the journey. They did not stay in the same place all those years, and it would have been difficult for them to carry the manna from one place to another. Therefore, the manna fell wherever they went.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד״א מפני משוי הדרך. במבול כתיב וארובות השמים נפתחו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד״א שהיו אוכלין אותו כשהוא חם. היינו הצדיקים שהיו אוכלין אותו כמו שהוא ירד אבל הבינונים ורשעים דבעו אפיה כדלעיל הרי הוחם ע״י אפיה:
דבר אחר: שהיו אוכלין אותו כשהוא חם וטרי. דבר אחר: מפני משאוי הדרך. שהרי לא היו כל אותם שנים קבועים במקום אחד, ואם היו צריכים לשאת מן ממקום למקום היה מכביד עליהם, וכך בכל מקום שהגיעו — ירד להם המן.
Alternatively, they received manna daily so that they would be able to eat it while it was hot and fresh. Alternatively, they received manna daily due to the hardship of carrying on the journey. They did not stay in the same place all those years, and it would have been difficult for them to carry the manna from one place to another. Therefore, the manna fell wherever they went.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּכְבָר הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּזְקֵנִים יוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בְּפָרָשַׁת הַמָּן וְהָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי וְאָמַר מָן שֶׁיָּרַד לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל הָיָה גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן מוֹדָעִי עַד מָתַי אַתָּה מְגַבֵּב דְּבָרִים וּמֵבִיא עָלֵינוּ.

§ It is told: Rabbi Tarfon, and Rabbi Yishmael, and the Elders were sitting and discussing the passage about the manna and Rabbi Elazar HaModa’i was sitting among them. Rabbi Elazar HaModa’i responded and said: The manna that fell for the Jewish people was sixty cubits high. Rabbi Tarfon said to him: Moda’i, how long will you collect words and bring upon us teachings that have no basis?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גב
גבא(בשביעית בפ״ה הפיגם) המגבב ביבש עד שתרד רביעה שנייה. (ביצה לג.) מגבב מן החצר ומדליק. (יומא עו.) עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו. פירוש לקושש קש תרגום לגבבא גילי (שבת לו) כירה שהסיקוה בקש או בגבבא (ובפרה בפרק ד׳) שרפה שלא בעצים או בכלי עצים אפילו בקש או בגבבא (ובכלים פרק ז) כל כלי בעלי בתים בתבן ושל דגים בגבבה פירוש סילתי של דגים כמו קש:
א. [קלויבען שטרויא.]
עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו – מאין לך.
א מסופר: וכבר היה ר׳ טרפון ור׳ ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, והיה ר׳ אלעזר המודעי יושב ביניהן. נענה ר׳ אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה. אמר לו ר׳ טרפון: מודעי, עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו דברים שאין להם שחר!
§ It is told: Rabbi Tarfon, and Rabbi Yishmael, and the Elders were sitting and discussing the passage about the manna and Rabbi Elazar HaModa’i was sitting among them. Rabbi Elazar HaModa’i responded and said: The manna that fell for the Jewish people was sixty cubits high. Rabbi Tarfon said to him: Moda’i, how long will you collect words and bring upon us teachings that have no basis?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לוֹ רַבִּי מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ {בראשית ז׳:כ׳} חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים וְכִי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בָּעֵמֶק (חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בַּשְּׁפֵלָה) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה בֶּהָרִים וְכִי מַיָּא שׁוּרֵי שׁוּרֵי קָיְימִי וְעוֹד תֵּיבָה הֵיכִי סַגִּיָא אֶלָּא נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה עַד דְּאַשְׁווֹ מַיָּא בַּהֲדֵי טוּרֵי וַהֲדַר חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם.

He said to him: Rabbi, I am interpreting a verse. How so? It states about the Flood: “Fifteen cubits above did the waters prevail; and the mountains were covered” (Genesis 7:20). Is it possible that it would be fifteen cubits high from a valley, fifteen cubits from the plain, and fifteen cubits from the mountains? Did the water stand as though in layers, conforming to the height of the land below it? Furthermore, how could the Ark travel over water that was at different levels? Rather: “On the same day were all the fountains of the great deep broken up” (Genesis 7:11), until the water rose and was level with the mountains. Afterward, the verse states that “fifteen cubits above did the waters prevail.”
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים. וגמירי דארבע ארובות שיעור הדלת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חמש עשרה אמה מלמעלה – אם תאמר מלמעלה לארץ ולא פירש בהר או בבקעה וכי חמש עשרה בהר וכו׳.
תיבה היכי סגיא – היאך עלתה לראשי ההרים אלא על כרחך מלמעל׳ דקרא מן השמים הוא והכי קאמר על ידי גשמים גברו ט״ו אמה ומן התהום יצאו תחלה למלאות הבקעות והשפלות עד שהשוו לראשי ההרים.
וכי מיא שורי שורי קיימי כו׳. בב״ר איכא מאן דס״ל הכי ועיין מ״ש בזה זבחים פ״ב:
ועוד תיבה היכי סגיא כו׳. פרש״י תיבה האיך עלתה לראש ההרים אלא על כרחך מלמעלה דקרא מן השמים הוא וה״ק כו׳ עכ״ל. לעיל הוה ניחא ליה לפרש מלמעלה לארץ דהוזכר לעיל דכתיב והמים גברו מאד על הארץ וגו׳ אבל השתא דע״כ לאו מלמעלה לארץ קאמר דהא אחר שהושוו לראשי ההרים גברו ט״ו אמה על ההרים ומלת למעלה על ההרים לחוד נמי לא משמע ליה דקאי כיון שלא נאמר בקרא על ההרים וע״כ הוצרך לפרש מלמעלה מן השמים הוא מיהו בחומש פרש״י גם לפי הדרש דהכא למעלה מעל ההרים ע״ש ודו״ק:
אמר לו: מקרא אני דורש. כיצד? נאמר במבול: ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים״ (בראשית ז, כ), וכי חמש עשרה אמה במקום עמק, חמש עשרה אמה בשפלה, חמש עשרה אמה בהרים? וכי מיא שורי שורי קיימי [המים חומות חומות עמדו] שהמים עמדו בדיוק לפי גובה המקום. ועוד: התיבה היכי סגיא [היאך הלכה] וצפה על המים אם לא היו המים שוים? אלא, נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי [שהושוו המים לראשי ההרים] והדר [וחזר שוב] אחרי זאת לומר כי ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים״.
He said to him: Rabbi, I am interpreting a verse. How so? It states about the Flood: “Fifteen cubits above did the waters prevail; and the mountains were covered” (Genesis 7:20). Is it possible that it would be fifteen cubits high from a valley, fifteen cubits from the plain, and fifteen cubits from the mountains? Did the water stand as though in layers, conforming to the height of the land below it? Furthermore, how could the Ark travel over water that was at different levels? Rather: “On the same day were all the fountains of the great deep broken up” (Genesis 7:11), until the water rose and was level with the mountains. Afterward, the verse states that “fifteen cubits above did the waters prevail.”
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְכִי אֵי זֶה מִדָּה מְרוּבָּה מִדָּה טוֹבָה אוֹ מִדַּת פּוּרְעָנוּת הֱוֵי אוֹמֵר מִדָּה טוֹבָה מִמִּדַּת פּוּרְעָנוּת בְּמִדַּת פּוּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר {בראשית ז׳:י״א} וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ בְּמִדָּה טוֹבָה הוּא אוֹמֵר {תהלים ע״ח:כ״ג} וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכוֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ.

Rabbi Elazar HaModa’i continues: But which attribute is greater, the attribute of goodness or the attribute of retribution? One must say the attribute of goodness is greater than the attribute of retribution. With regard to the attribute of retribution, in the case of the Flood, the verse states: “And the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11), which indicates that there were only windows. Whereas, with regard to the attribute of goodness, in the case of the manna, the verse states: “He commanded the skies above, and opened the doors of heaven, and rained down manna upon them to eat and gave them heavenly grain” (Psalms 78:23–24).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מרובה – רבה על חברתה מדה טובה מרובה על הרעה חמש מאות בה שבמדה טובה נאמר (שם לד) נוצר חסד לאלפים ובמדת פורענות הוא אומר על שלשים ועל רבעים אף כאן מדת הטוב של ירידת המן רבתה על ירידת המבול.
במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים – לא ירד מבול אלא דרך שתי ארובות.
ובמדה טובה הוא אומר דלתי שמים פתח – ותנא כמה ארובות יש באורך דלת ארבע הרי לב׳ דלתות ח׳ ארובות ואחרי ששתי ארובות הורידו גשמים גובה ט״ו אמה ח׳ ארובות הורידו מן ששים אמות שהרי אמרת מדה טובה מרובה על של פורענות וכ״ש שאינה ממועטת הימנה.
וכי איזו מדה מרובה מדה טובה כו׳. עיין פרש״י מהך דרשא דהכא נמי מוכח דמדה טובה מרובה מדכתיב ב׳ דלתות במן יב׳ ארובות במבול וכ״ה בהדיא בפ׳ אלא דמהך לישנא דקאמר וכי איזו מדה מרובה כו׳ משמע דפסיקא ליה לומר הכי ממקום אחר ואע״ג דממקום שבאנו הוה המדה טובה מרובה ת״ק פעמים אינו מוכרח להיות כן בכ״מ דהכא לא הוי מרובה רק ד׳ פעמים וענין ב׳ ארובות דמבול נראה מבואר ע״פ מ״ש פ״ק דר״ה שנטל הקב״ה ב׳ כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וה״נ יש לפרש הכא בב׳ דלתות לגבי מן שנטל ב׳ כוכבים היותר גדולים ודרך שם ירד המן לישראל:
ומעתה נדון: וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה מרובה ממדת פורענות, והנה במדת פורענות הוא אומר: ״וארבת השמים נפתחו״ (בראשית ז, יא) ארובות בלבד, שהם חלונות. ואילו במדה טובה במן הוא אומר: ״ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו״ (תהלים עח, כג-כד) ומעתה נערוך חשבון:
Rabbi Elazar HaModa’i continues: But which attribute is greater, the attribute of goodness or the attribute of retribution? One must say the attribute of goodness is greater than the attribute of retribution. With regard to the attribute of retribution, in the case of the Flood, the verse states: “And the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11), which indicates that there were only windows. Whereas, with regard to the attribute of goodness, in the case of the manna, the verse states: “He commanded the skies above, and opened the doors of heaven, and rained down manna upon them to eat and gave them heavenly grain” (Psalms 78:23–24).
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כַּמָּה אֲרוּבּוֹת יֵשׁ בְּדֶלֶת אַרְבַּע אַרְבַּע הֲרֵי כָּאן שְׁמוֹנֶה וְנִמְצָא מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה.

Based on this, the Gemara calculates: The area of how many windows are in a door? Four. A door is equivalent to four windows in size. One adds another four for the second door, as the verse uses the plural “doors,” which implies that there were two doors. This equals the area of eight windows. If the depth of water in the Flood is based on the phrase “windows of heaven,” implying two windows, then the manna fell at a rate four times that of the water of the Flood. Since the water of the Flood reached a depth of fifteen cubits, it turns out that the manna that fell for the Jewish people was sixty cubits high, i.e., four times as high.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתנא כמה ארובות יש בדלת ארבע וכתיב במן ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול נמצא בב׳ ארובות ט״ו אמה על כל ארובה ז׳ אמה וחצי. ובב׳ דלתות ח׳ ארובות על כל ארובה ז׳ וחצי. נמצא גובהו של מן ששים אמה. ואסיקנא ר׳ אלעזר בג״ש גמר התם כתיב וארובות השמים נפתחו והכא כתיב ודלתי שמים פתח. מה פתיחה דהתם ז׳ אמות ומחצה על כל ארובה. אף פתיחה דהכא ז׳ אמות ומחצה על כל ארובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמה ארובות יש בדלת — לפחות ארבע לפי הגודל, ארבע ארבע לשתי דלתות (״דלתי שמים״) הרי כאן שמונה, ואם המבול ירד לפי הביטוי מ״ארובות השמים״ (ומיעוט רבים שנים) הרי שירד המן פי ארבע מן המבול, ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה, פי ארבע מחמש עשרה אמות של המבול.
Based on this, the Gemara calculates: The area of how many windows are in a door? Four. A door is equivalent to four windows in size. One adds another four for the second door, as the verse uses the plural “doors,” which implies that there were two doors. This equals the area of eight windows. If the depth of water in the Flood is based on the phrase “windows of heaven,” implying two windows, then the manna fell at a rate four times that of the water of the Flood. Since the water of the Flood reached a depth of fifteen cubits, it turns out that the manna that fell for the Jewish people was sixty cubits high, i.e., four times as high.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כׇּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים כ״ג:ה׳} תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרְרָי [וְגוֹ׳ כּוֹסִי רְוָיָה] אָמַר אַבָּיֵי ש״משְׁמַע מִינַּהּ כָּסָא דְּדָוִד לְעָלְמָא דְּאָתֵי מָאתַן וְעֶשְׂרִין וְחַד לוּגָּא מַחֲזִיק שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר כּוֹסִי רְוָיָה רְוָיָה בְּגִימַטְרִיָּא הָכִי הָוֵי.

Similarly, it was taught in a baraita that Isi ben Yehuda said: The manna that fell for the Jewish people would accumulate and ascend until all the kings of the East and West could see it, as it is stated: “You prepared a table before me in the presence of my enemies; you anointed my head with oil; my cup runs over” (Psalms 23:5). God prepared food for the Jewish people, so that their enemies would see their greatness over the world. “My cup runs over [revaya]”; Abaye said: We learn from this that the cup of David in the next world holds 221 log, since it is stated: “My cup runs over,” and the word revaya has that numerical value.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא איסי בר יהודה אומר מן שהיה יורד לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו מלכי מזרח ומערב. שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו׳ ודייק אביי מהא דאיסי דאמר המן היה מתגבר ועולה בחשבון תערוך כדי שיראו אותו הכל. כסא דדוד לעלמא דאתי שיעורו כחשבון רויה רכ״א לוג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאתן ועשרים וחד לוגא. שהיא מדה קטנה שבכולם הכתוב בתורה דכתיב ולוג שמן:
שנאמר תערוך לפני וגו׳. כל המזמור נדרש על דור המדבר במדרש ילקוט ה׳ רועי וגו׳ על מי מנוחות אר״ש יש לך מים כו׳ מי הבאר נעים לזה ולזה נפשי ישובב בתורה כו׳ ינחני במעגלי צדק במן ובשליו ובענני כבוד כו׳ למען שמו גם כי אלך וגו׳ בקדקדו של מדבר לא אירא שנאמר וה׳ הולך לפניהם וגו׳ כו׳ ולפי זה תערוך לפני שלחן וגו׳ אוכלי המן אמרוהו ע״ש:
ש״מ כו׳ שנאמר כוסי רויה כו׳. מלת ש״מ הוא מגומגם דמשמע דש״מ מדלעיל ויש במדרש ילקוט דנדרש על דוד תערוך לפני שלחן זה המלכות דשנת בשמן ראשי שנמשח בשמן ע״י שמואל ואמר שמזה זכה בסעודה דלעתיד שהוא יהיה המברך כמפורש פ׳ ע״פ שאמר דוד לי נאה לברך שנאמר כוס ישועות אשא וגו׳ וע״ז אמר כוסי שאברך עליו לעתיד הוא רוי״ה לוגין דאל״כ מאי רבותיה דרויה לפי פשטה דמשמע לשון שכרות בכ״מ:
בדומה לזה תניא [שנויה ברייתא], איסי בן יהודה אומר: מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: ״תערך לפני שלחן נגד צררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה״ (תהלים כג, ה), שערך ה׳ לישראל שיראו כל צורריהם בגדולתם על העולם. ״כוסי רויה״ שבפסוק זה, אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי כסא [כוסו] של דוד לעלמא דאתי [לעולם הבא], מאתן ועשרין וחד לוגא [מאתים ועשרים ואחד לוג] מחזיק (מכיל), שנאמר: ״כוסי רויה״, ״רויה״ בגימטריא הכי הוי [כך הוא המספר].
Similarly, it was taught in a baraita that Isi ben Yehuda said: The manna that fell for the Jewish people would accumulate and ascend until all the kings of the East and West could see it, as it is stated: “You prepared a table before me in the presence of my enemies; you anointed my head with oil; my cup runs over” (Psalms 23:5). God prepared food for the Jewish people, so that their enemies would see their greatness over the world. “My cup runs over [revaya]”; Abaye said: We learn from this that the cup of David in the next world holds 221 log, since it is stated: “My cup runs over,” and the word revaya has that numerical value.
ר׳ חננאלרי״ףתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָא לָא דָּמְיָא הָתָם בְּאַרְבְּעִין יוֹמִין הָכָא חֲדָא שַׁעְתָּא הָתָם לכ״עלְכוּלֵּי עָלְמָא הָכָא לְיִשְׂרָאֵל לְחוֹדֵיהּ וּנְפִישׁ לְהוּ טְפֵי ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי פְּתִיחָה פְּתִיחָה גָּמַר.:

The Gemara asks how Rabbi Elazar HaModa’i can compare the depth of the Flood waters with the amount of manna that fell in the desert: This is not similar, and the calculation is inaccurate. There, in the case of the Flood, the water rose fifteen cubits in forty days; but here, in the case of the manna, it took only one hour every day to fall. Conversely, there the Flood was for everyone and covered the whole world; whereas here the manna was for the Jewish people alone. And there would be much more manna for them than sixty cubits, which is the measurement put forth by Rabbi Elazar HaModa’i. The Gemara answers: Rabbi Elazar HaModa’i derived “opening” in the verse: “He commanded the skies above, and opened the doors of heaven” (Psalms 78:23), from “opening” in the verse: “And the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11). He used a verbal analogy that teaches that the skies opened in both instances in the same way.
רי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא לא דמיא – אדר׳ אלעזר המודעי קאי.
פתיחה פתיחה גמר – מה פתיחה האמורה בארובות המבול ט״ו לב׳ ארובות אף פתיחה האמורה בדלתות המן ט״ו אמה לכל ב׳ ארובות.
א״כ נפיש להו טפי. שהיה גובהו יותר מששים אמה שהרי מחנה ישראל ג׳ פרסאות ובמ׳ יום יש תתק״ס שעות וכיון דבתתק״ס שעות נפל לכל העולם כולו כמדת ט״ו אמה לב׳ ארובות א״כ חשוב כמה נפל לכל אחת מן השעות במהלך ג׳ פרסאות לח׳ ארובות שהעולם מהלך ה׳ מאות שנה וכל יום ויום יש מהלך י׳ פרסאות וזהו יותר מס׳ אמה לפי חשבון זה:
הכא לישראל לחודיה ר״א כו׳. כן הוא גי׳ הילקוט וכולה קושיא הוא דמב׳ טעמים לא דמיא אי משום דהתם במ׳ יומין והכא חדא שעתא ודמבול נפיש טפי וכן בהיפך לא דמיא התם לכ״ע והכא לישראל לחודיה ודמן נפיש טפי מס׳ אמה ולגי׳ הספרים שלנו דגרסי נפיש להו טפי יש לפרש נמי כן דקאי אתרתי טעמי דלעיל דלא דמיא ובע״י כתב בזה פי׳ הרא״ש ונראה לפרש הסוגיא לפי דבריו דמעיקרא מקשינן לר״א המודעי דהא לא דמיא דהתם למ׳ יום והכא לחד שעתא וא״כ אע״פ שדרך ח׳ ארובות ירד המן לא ירד כשיעור ט״ו לב׳ ארובות דהא לא נפל רק חדא שעתא משא״כ המבול דירד מ׳ יום דרך ב׳ ארובות ומשני דהתם במבול נתפשט לכל העולם והיה צריך לירד מ׳ יום עד שיהא ט״ו אמה דרך ב׳ ארובות משא״כ המן דלא ירד רק לישראל כשיעור המחנה ג׳ פרסאות ולא היה צריך לירד כ״א בשעה א׳ לב׳ ארובות ומקשה דא״כ דלישראל לחודייהו נפל עד ג׳ פרסאות נפישי להו טפי טובא דאע״ג דהתם מ׳ יום והכא חדא שעתא נפישי טובא במן ויהיה גובהו בהו ביותר מס׳ אמה שהרי מחנה ישראל ג׳ פרסאות ובמ׳ יום יש תתק״ס שעות וכיון דנפל בתתק״ס שעות בכל עולם כולו גבוה ט״ו אמה לב׳ ארובות א״כ נפל בכ״א מן השעות עד ג׳ פרסאות לח׳ ארובות הרבה יותר מס׳ אמות למנין פרסאות של כל העולם שהוא מהלך ת״ק שנה ומהלך יום י׳ פרסאות ע״כ מדברי הרא״ש בע״י:
על מדרשו של ר׳ אלעזר המודעי שואלים: הא לא דמיא [הרי אינו דומה] ואין החישוב מדוייק. שהרי התם בארבעין יומין [שם גברו המים חמש עשרה אמה במשך ארבעים ימים] של מבול, ואילו הכא חדא שעתא [ואילו כאן שעה אחת בכל יום]. ומצד שני — התם לכולי עלמא [שם היה המבול לכל העולם] ואילו הכא לישראל לחודיה [לבדם], ונפיש להו טפי [והיה מרובה להם הרבה יותר] מגובה זה לפי החשבון. ומשיבים: ר׳ אלעזר המודעי ״פתיחה״ ״פתיחה״ גמר [למד] בגזירה שווה, שנאמרה לשון פתיחת שמים בשני המקרים, ללמד שאותה פתיחה היתה גם פה וגם שם.
The Gemara asks how Rabbi Elazar HaModa’i can compare the depth of the Flood waters with the amount of manna that fell in the desert: This is not similar, and the calculation is inaccurate. There, in the case of the Flood, the water rose fifteen cubits in forty days; but here, in the case of the manna, it took only one hour every day to fall. Conversely, there the Flood was for everyone and covered the whole world; whereas here the manna was for the Jewish people alone. And there would be much more manna for them than sixty cubits, which is the measurement put forth by Rabbi Elazar HaModa’i. The Gemara answers: Rabbi Elazar HaModa’i derived “opening” in the verse: “He commanded the skies above, and opened the doors of heaven” (Psalms 78:23), from “opening” in the verse: “And the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11). He used a verbal analogy that teaches that the skies opened in both instances in the same way.
רי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָסוּר בַּאֲכִילָה.: הָנֵי חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין כְּנֶגֶד מִי אָמַר רַב חִסְדָּא כְּנֶגֶד ה׳חֲמִשָּׁה עִנּוּיִין שֶׁבַּתּוֹרָה {במדבר כ״ט:ז׳} וּבֶעָשׂוֹר {ויקרא כ״ג:כ״ז} וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר {ויקרא כ״ג:ל״ב} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן {ויקרא ט״ז:ל״א} וְשַׁבַּת שַׁבָּתוֹן {ויקרא ט״ז:כ״ט} וְהָיְתָה לָכֶם.

§ The mishna taught that as per the five prohibited activities on Yom Kippur it is prohibited to engage in eating and in drinking, and in bathing, and in smearing the body with oil, and in wearing shoes, and in conjugal relations. The Gemara asks: These five afflictions of Yom Kippur, to what do they correspond? Where is the Torah source or allusion to them? Rav Ḥisda said: They are based on the five times that the afflictions of Yom Kippur are mentioned in the Torah. It is stated: (1) “And on the tenth of this seventh month you shall have a holy convocation, and you shall afflict your souls” (Numbers 29:7); (2) “But on the tenth of this seventh month is the day of atonement, it shall be a holy convocation for you and you shall afflict your souls” (Leviticus 23:27); (3) “It shall be for you a Shabbat of solemn rest, and you shall afflict your souls (Leviticus 23:32); (4) “It is a Shabbat of solemn rest [shabbaton] for you, and you shall afflict your souls” (Leviticus 16:31); (5) “And it shall be a statute for you forever, in the seventh month on the tenth of the month, you shall afflict your souls” (Leviticus 16:29).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. אוקימנא לאכילה ושתיה חדא. והני ד׳ הא חמשה כנגד ענויין שבתורה. חד בעשור וחד ובעשור ג׳ אך בעשור ד׳ שבת שבתון ה׳ שבת שבתון. בהני כולהו כתיב ענוי חמשה כנגד חמשה. ואסיקנא דשתיה בכלל אכילה היא שנאמר כל נפש מכם לא תאכל דם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובעשור – דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון וגו׳ בכולהו כתיב תענו ועניתם.
הני חמשה ענויין כנגד מי – תימה לי דהכא קאמר סתמא דהש״ס דחמשה הויין ובסמוך פריך סתמא דהש״ס ואנן שיתא תנן וי״ל דהא דקאמר הכא הני ה׳ ענויין כנגד מי לאו סתמא דהש״ס קאמר לה אלא מילתיה דרב חסדא היא הכל וכי האי גוונא איכא בריש פרק אלו מציאות (ב״מ דף כא.) דמיבעיא ליה וכמה א״ר יצחק קב בארבע אמות ובתר הכי פריך אי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו׳ וא״כ מאי קמיבעיא ליה מעיקרא וכמה לימא דרך נפילה ואפילו טובא אלא רבי יצחק הוא דקאמר וכמה וכה״ג יש לפרש בפרק לא יחפור (ב״ב דף כב:) גבי וכמה [א״ר ייבא] כמלא רחב חלון.
ובעשור אך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם – כך היא הגירסא ברוב ספרים ודבר תימה היא מאד דלא מייתי להו כסדר שהם כתובים בתורה אלא לגמרי מלמטה למעלה קא מייתי להו ובעשור בפרשת פינחס ואך בעשור שבת שבתון בפרשת אמור אל הכהנים ושבת שבתון והיתה לכם באחרי מות אלא שוהיתה לכם כתיב ברישא ונ״ל דלהכי מייתי ובעשור ברישא משום דמיניה נפקא לן לעיל (דף עד:) פירושו דעינוי כדאמר לעיל יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער ת״ל כל מלאכה לא תעשו והיינו ההוא קרא דובעשור דכתיב ביה ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו וכיון דכתיב לבסוף קא מייתי לכולהו מלמטה למעלה ויש ספרים שגורסין שבת שבתון אך בעשור ובעשור והיתה לכם ועל אותה גירסא אין אדם יכול ליתן טעם.
הני חמשה עינויין כנגד מי כו׳. לעיל במשנה פירש שהם מדרבנן וכן משמע נמי מדלעיל מסמך לכולהו אקרא דשבתון שבות והכא בעי כנגד מי משמע שאין להם עיקר מן התורה:
גמר׳ שבת שבתו׳1. דאמור אל הכהנים. שבת שבתון. דאחרי מות.
ובעשור לחודש. חומש הפקודים.
ואך בעשור. דאמור אל הכהנים.
והיית׳ זאת לכם לחוקת עולם. דאחרי מות בכולהו כתי׳ תענו ועיניתם2.
1. הולך על לשון הרי״ף (דף א,א) הני חמשה עינויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה עינויין שבתורה שבת שבתון שבת שבתון ובעשור ואך בעשור והיתה זאת לכם לחקת עולם עכ״ל הרי״ף. [וכ״ה בפהי״מ לר״מ]. והנה בגמ׳ לפנינו הסדר ובעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם. ועיין בתוס׳ (ד״ה ובעשור) שביארו סדר הפסוקים שהביאה הגמ׳ דיליף מבעשור ברישא דמינה ילפינן לעיל כיצד הוא עינוי ואח״כ מייתי לכולהו מלמטה למעלה אך כתבו התוס׳ שלספרים שגורסין שבת שבתון אך בעשור ובעשור והיתה לכם אין אדם יכול ליתן טעם על אותה גירסא. ולפ״ז צ״ב לשון הרי״ף. ושמא יש לבאר לגירסת הרי״ף דיליף בתחלה משבת שבתון דמינה ילפינן לעיל (דף עד,א) לעינויי יוה״כ ואח״כ יליף מובעשור דמינה ילפינן עיקר דין עינוי. [אך התימה הוא אמאי נקט קודם שבת שבתון דאמור ואח״כ דאחרי מות ולא קודם אחרי מות. ובאמת בפי׳ הר״י מלוניל (דף א,א) כתב שבת שבתון הראשון הא דאחרי מות ושני הא דאמור. אמנם אפשר דס״ל ליה לרבינו דעיקר ילפותא דשבת שבתון הוא מקרא דאמור. עיין בדברי רבינו ופירש״י לקמן דף פא,ב ד״ה תשבתו ודו״ק]. ועיין בר״ח שגרס חד בעשור וחד ובעשור ג׳ אך בעשור ד׳ שבת שבתון ה׳ שבת שבתון. וכן גירסת המאירי. ובהגהת החשק שלמה לר״ח כתב שהיא המחוורת מכל הגירסאות.
2. כ״פ רש״י ד״ה ובעשור.
כבר התבאר ששתוי יין הנכנס למקדש ועבד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה ומ״מ שאר המשכרים כגון דבש וחלב ודבילה קעילית לוקה ועבודתו כשרה שאין חלול עבודה אלא בשכרות של יין וכן הנזיר מותר בדבש וחלב ודבילה קעילית שלא נאסר אלא בשכרות של יין:
גמ׳ והיתה לכם הני ה׳ הוו כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ובעשור אך בעשור שבת שבתון שבת שבתון והיתה וגו׳ ואך בעשור שבת שבתון בפרשת אמור כו׳:
ב במשנה למדנו כי בין חמשת הדברים האסורים ביום הכיפורים, הוא שאסור באכילה. ושואלים: הני חמשה ענויין כנגד מי? כלומר, מהו המקור והרמז להם? אמר רב חסדא: כנגד חמשה ענויין שבתורה, שחמש פעמים מוזכרת בתורה חובת העינוי ביום הכפורים. שנאמר: ״ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם״ (במדבר כט, ז). ונאמר: ״אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם״ (ויקרא כג, כז). ונאמר עוד: ״שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם״ (ויקרא כג, לב). וכן: ״שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם״ (ויקרא טז, לא). ועוד נאמר: ״והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם״ (ויקרא טז, כט).
§ The mishna taught that as per the five prohibited activities on Yom Kippur it is prohibited to engage in eating and in drinking, and in bathing, and in smearing the body with oil, and in wearing shoes, and in conjugal relations. The Gemara asks: These five afflictions of Yom Kippur, to what do they correspond? Where is the Torah source or allusion to them? Rav Ḥisda said: They are based on the five times that the afflictions of Yom Kippur are mentioned in the Torah. It is stated: (1) “And on the tenth of this seventh month you shall have a holy convocation, and you shall afflict your souls” (Numbers 29:7); (2) “But on the tenth of this seventh month is the day of atonement, it shall be a holy convocation for you and you shall afflict your souls” (Leviticus 23:27); (3) “It shall be for you a Shabbat of solemn rest, and you shall afflict your souls (Leviticus 23:32); (4) “It is a Shabbat of solemn rest [shabbaton] for you, and you shall afflict your souls” (Leviticus 16:31); (5) “And it shall be a statute for you forever, in the seventh month on the tenth of the month, you shall afflict your souls” (Leviticus 16:29).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָנֵי חֲמִשָּׁה הָווּ וַאֲנַן שִׁיתָּא תְּנַן שְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה הִיא דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִנַּיִן לִשְׁתִיָּה שֶׁהִיא בִּכְלַל אֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ד:כ״ג} וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ תִּירוֹשׁ חַמְרָא הוּא וְקָרֵי לֵיהּ וְאָכַלְתָּ.

The Gemara asks: Are these five the only afflictions? We learn in the mishna that there are six: Eating, drinking, bathing, smearing oil, conjugal relations, and wearing shoes. The Gemara answers: Drinking is included in the prohibition of eating; both together are considered a single affliction. As Reish Lakish said: From where do we derive that drinking is included in the concept of eating? As it is stated: “And you shall eat before the Lord your God, in the place where He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your wine [tirosh], and of your oil” (Deuteronomy 14:23). Tirosh is wine, yet the verse calls the drinking of wine eating with the phrase “and you shall eat,” meaning that eating also refers to drinking.
רי״ףראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמרינן שתייה בכלל אכילה דכתיב ואכלת לפני י״י אלקיך מעשר דגנך תירושך וגו׳ ותירוש חמרא הוא וכתיב ואכלת. ואיכא ה׳ עינויין אכילה ושתייה א׳ רחיצה ב׳ סיכה ג׳ נעילת הסנדל ד׳ תשמיש המטה ה׳, והם כנגד ה׳ עינויין שכת׳ בתורה, בעשור, ואך בעשור, שבת שבתון, ושבת שבתון, והיתה זאתא לכם לחוקת וגו׳.
א. צ״ל והיתה לכם לחוקת וגו׳ (תענו את וגו׳). ויקרא טז כט.
הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן – תימה לי דבקראי נמי כתיבי שיתא תרי באחרי מות ושלש באמור אל הכהנים וחד בפינחס ונ״ל דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קא חשיב דלא קחשיב אלא ציוויין תענו ועניתם אבל האי דלא ציווי הוא לא קא חשיב.
ומקשים: וכי הני [אלה] חמשה הוו [הם] העינויים? ואנן שיתא תנן [ואנחנו הרי ששה עינויים למדנו]: אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה, ונעילת הסנדל! ומשיבים: שתיה בכלל אכילה היא, ושתיהן נחשבות כעינוי אחד. שאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה — שנאמר: ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך״ (דברים יד, כג), והלוא תירוש חמרא [יין] הוא וקרי ליה [וקורא לו] הכתוב בלשון ״ואכלת״, משמע שלשון אכילה מתייחסת גם לשתיה.
The Gemara asks: Are these five the only afflictions? We learn in the mishna that there are six: Eating, drinking, bathing, smearing oil, conjugal relations, and wearing shoes. The Gemara answers: Drinking is included in the prohibition of eating; both together are considered a single affliction. As Reish Lakish said: From where do we derive that drinking is included in the concept of eating? As it is stated: “And you shall eat before the Lord your God, in the place where He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your wine [tirosh], and of your oil” (Deuteronomy 14:23). Tirosh is wine, yet the verse calls the drinking of wine eating with the phrase “and you shall eat,” meaning that eating also refers to drinking.
רי״ףראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִמַּאי וְדִילְמָא דְּאַכְלֵיהּ עַל יְדֵי אֲנִיגְרוֹן דְּאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אַנִיגְרוֹן מַיָּא דְסִילְקָא אַכְּסִיגְרוֹן מַיָּא דְּכוּלְּהוּ שִׁלְקֵי.

The Gemara rejects this answer: From where do you draw this conclusion? Perhaps the wine was eaten as anigron, a sauce made of oil, beet juice, and garum mixed with wine. As Rabba bar Shmuel said: Anigron is beet juice and wine mixed together. Akhsigron is water that comes from boiled vegetables that have wine mixed into them. The vegetables are mixed with the wine and eaten. It is possible for wine to literally be eaten. Therefore, the verse does not prove that drinking is included in eating.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אניגרון – מין מאכל שנותנין בו יין ובכמה מקומות שנינו בתוספ׳ אניגרון ואכסיגרון שנותנין בו יין ושמן.
מיא דסילקא – מים ששלקו בהן תרדין.
דכולהו שלקי – של שאר מיני ירקי.
(עה:) ודילמא דאכילה על ידי אנגרון – פי׳ דלא חשיבא אלא אכילה כסלקא גופיה דאמר רבא אנגריון מיא דסלקה וכו׳ לברורי בעלמא נקיט לה. ולא היה צריך לה ודכותה בתלמודא.
ודוחים: ממאי [ממה] מסיק אתה דבר זה? ודילמא דאכליה [ושמא שאוכל] את היין ממש, על ידי אניגרון (סוג מאכל שמעורב בו יין)! שאמר רבה בר שמואל: אניגרון — הוא מיא דסילקא [מי סלק] ויין מעורבים כאחד, ואכסיגרון — הוא מיא דכולהו שלקי [מים שבאים מכל מיני דברים שלוקים], שמערבים בהם יין ואוכלים. ואם כן אין הוכחה מכאן ששתיה בכלל אכילה.
The Gemara rejects this answer: From where do you draw this conclusion? Perhaps the wine was eaten as anigron, a sauce made of oil, beet juice, and garum mixed with wine. As Rabba bar Shmuel said: Anigron is beet juice and wine mixed together. Akhsigron is water that comes from boiled vegetables that have wine mixed into them. The vegetables are mixed with the wine and eaten. It is possible for wine to literally be eaten. Therefore, the verse does not prove that drinking is included in eating.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵהָכָא {דברים י״ד:כ״ו} וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן בְּיַיִן וּבַשֵּׁכָר שֵׁכָר שְׁתִיָּה הוּא וְקַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא וְאָכַלְתָּ.

Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a proof as the verse states: “And you shall spend that money on all that your soul desires, on oxen, or on sheep, or on wine, or on strong drink [sheikhar] or whatever your soul desires, and you shall eat” (Deuteronomy 14:26). Strong drink is a drink, but the Merciful One calls its consumption eating, in the phrase “and you shall eat.”
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב אחא בר יעקב: מהכא [מכאן] יש ראיה: נאמר: ״ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת״ (דברים יד, כו), והלא שכר שתיה הוא, וקרייה רחמנא [וקראה לו התורה] ״ואכלת״.
Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a proof as the verse states: “And you shall spend that money on all that your soul desires, on oxen, or on sheep, or on wine, or on strong drink [sheikhar] or whatever your soul desires, and you shall eat” (Deuteronomy 14:26). Strong drink is a drink, but the Merciful One calls its consumption eating, in the phrase “and you shall eat.”
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִמַּאי וְדִילְמָא הָכָא נָמֵי דְּאַכְלֵיהּ עַל יְדֵי אֲנִיגְרוֹן שֵׁכָר כְּתִב מִידֵּי דִּמְשַׁכַּר וְדִילְמָא דְּבֵילָה קְעִילִית דְּתַנְיָא אאָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית וְשָׁתָה דְּבַשׁ וְחָלָב וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ

The Gemara rejects this proof: From where do you draw this conclusion? Perhaps here too it was eaten as anigron? The Gemara rejects this: Here that answer is insufficient because the verse writes “strong drink [sheikhar],” meaning something that intoxicates. Beverages that generally intoxicate do not do so when they are in a mixture. The Gemara asks: Perhaps sheikhar does not refer to wine but to a food that causes intoxication, such as a sweet dried fig from Keilah. As it was taught in a baraita: A priest who ate a sweet dried fig from Keilah or drank honey or milk, thereby becoming intoxicated, and entered the Temple to serve
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מידי דמשכר – ואין שכרות דרך אכילה.
קעילית – שם מקום.
ודוחים: ממאי [ממה] מוכיח אתה? ודילמא הכא נמי [ושמא גם כן כאן] הכוונה היא דאכליה [שאכל אותו] על ידי אניגרון (בתערובת)! ודוחים: שם אי אפשר לומר כן, כי ״שכר״ כתב [נאמר] וכונתו מידי [דבר] שמשכר, ויין בתערובת איננו משכר. ומקשים: ודילמא [ושמא] אין פירוש ״שכר״ יין, אלא אוכל שגורם לשכרות, כגון דבילה קעילית — שהיא תאנה יבשה מתוקה ביותר הבאה מקעילה וגורמת לשכרות? דתניא כן שנינו בברייתא]: אכל הכהן דבילה קעילית ושתה דבש וחלב והשתכר על ידיהם ונכנס למקדש לעבוד —
The Gemara rejects this proof: From where do you draw this conclusion? Perhaps here too it was eaten as anigron? The Gemara rejects this: Here that answer is insufficient because the verse writes “strong drink [sheikhar],” meaning something that intoxicates. Beverages that generally intoxicate do not do so when they are in a mixture. The Gemara asks: Perhaps sheikhar does not refer to wine but to a food that causes intoxication, such as a sweet dried fig from Keilah. As it was taught in a baraita: A priest who ate a sweet dried fig from Keilah or drank honey or milk, thereby becoming intoxicated, and entered the Temple to serve
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עו., ר׳ חננאל יומא עו., רי"ף יומא עו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא עו., רש"י יומא עו., ראב"ן יומא עו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא עו., תוספות ישנים יומא עו., ר׳ יהודה אלמדארי יומא עו. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד יומא עו., בית הבחירה למאירי יומא עו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עו., מהרש"א חידושי הלכות יומא עו., מהרש"א חידושי אגדות יומא עו., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עו.

Yoma 76a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 76a, R. Chananel Yoma 76a, Rif by Bavli Yoma 76a, Collected from HeArukh Yoma 76a, Rashi Yoma 76a, Raavan Yoma 76a, Tosafot Yoma 76a, Tosefot Yeshanim Yoma 76a, R. Yehuda Almadari Yoma 76a, Tosefot Rid Yoma 76a, Meiri Yoma 76a, Ritva Yoma 76a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 76a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 76a, Steinsaltz Commentary Yoma 76a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144