×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כׇּל יוֹמָא הֲוָה דָּבַר רַב יְהוּדָה בֵּי עַשְׂרָה וְיָתְבִי בְּדוּכְתֵּיהּ לְאַחַר שִׁבְעָה יָמִים אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶילְמֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וַאֲמַר לֵיהּ תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי.
every day of the seven day mourning period, Rav Yehuda would take ten people and they would sit in his place, in the house of the deceased. After seven days had passed the deceased appeared to Rav Yehuda in his dream and said to him: Put your mind to rest, for you have put my mind to rest.
ר׳ נסים גאוןרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
בפרק כל ישראל יש להם חלק (סנהדרין דף צד) גרסינן א״ר יוחנן אותו מלאך שהוא ממונה על הרוחות דומה שמו וכבר הזכרנו אותו בברכות:
סליק שואל אדם.
כל יומא – ז׳ ימי אבילות.
גמ׳ קרקע בקרקע מיחלפא. כ״ה לעיל דף כט ע״ב ועי׳ בתוספות שם ד״ה גזירה:
כל יומא הוה דבר [יום היה מביא] רב יהודה בי עשרה [יחד עשרה אנשים], ויתבי בדוכתיה היו יושבים במקומו]. לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה [נראה לו המת בחלומו] לרב יהודה, ואמר ליה [לו]: תנוח דעתך שהנחת את דעתי.
every day of the seven day mourning period, Rav Yehuda would take ten people and they would sit in his place, in the house of the deceased. After seven days had passed the deceased appeared to Rav Yehuda in his dream and said to him: Put your mind to rest, for you have put my mind to rest.
ר׳ נסים גאוןרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אכׇּל שֶׁאוֹמְרִים בִּפְנֵי הַמֵּת יוֹדֵעַ עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי חַד אָמַר עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל וְחַד אָמַר עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר.

Rabbi Abbahu said: Everything people say before the deceased, he knows, until the tomb is sealed with the top-stone. Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagreed with regard to the meaning of this statement. One of them said that the deceased is aware until the tomb is sealed with the top-stone, which is referring to the covering of the grave (Tosafot). And one of them said that it is until the flesh decomposes.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גולל – הוא כיסוי שנותנים על ארונו.
עד שיסתם הגולל – בכל מקום מפרש רש״י דגולל הוא כיסוי ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי דאטמא בפרק אלו מציאות (ב״מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת ואין נראה לר״ת מדאמר בברכות פרק מי שמתו (דף יט: ושם) מדלגים היינו ע״ג ארונות לקראת מלכי אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק העור והרוטב (חולין קכו:) גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ואי כפי׳ הקונט׳ וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) מרבינן דופק דמטמא מדכתיב על פני השדה ולפי׳ הקונטרס הוא מונח בקרקע דהיינו ארון ולא על פני השדה ועוד דתנן במס׳ אהלות בפ״ב (משנה ד) דופק דופקים טהור ואי כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני קרשים מימין המת ופירש ר״ת דגולל היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי׳ לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב (בראשית כט) וגללו את האבן וגולל אבן אליו תשוב (משלי כו) ודופק הם שתי אבני׳ שנותנין אחת לראשו ואחת לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן אינה מוכנת לשום שם נותנין שם בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.) דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו׳ ובההיא דמדלגין היינו ע״ג ארונות שלא היה שם לא גולל ולא דופק ומחמת המת לא היינו מיטמאים כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה והא דקאמר דופק דופקים פעמים שמניחים הגולל ע״ג שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא תקשה לר׳ יהושע דאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל אבילות משיסתם הגולל במקום שאין גולל מתי חל די״ל מכי אהדרי אפייהו מקברא כדאמר במו״ק (דף כב.) בהנהו דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של ר״ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל מ״מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו בגולל דהא תניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק כ״ג (נזיר נד.) ואמר ר״ת דמשבשתא ההיא דמסכת שמחות דהא הש״ס ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן התם בנזיר וכהן מוזהר ואם הברייתא בהש״ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצצין ומה שהביא ראיה מעירובין יש דוחין דאע״פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש״ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי׳ בבהמה המקשה (חולין דף ט.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר״ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר״ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתא.
בד״ה עד שיסתום כו׳ שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת כו׳ עכ״ל ר״ל כפי׳ שני שפרש״י התם דדפקא הוא חתיכה שקורין פלאנקין כשהבהמה יגעה היא דופקת ע״י נשימה וק״ל:
בא״ד הלא מחמת המת היו מטמאין והגולל ודופק לא היו חוצצין כו׳ עכ״ל משום דאפילו כי מוקמי לה ביש בהן חלל טפח כדאמר התם מ״מ ע״י המת הן מטמאין שמאהילין על המת כיון שהגולל הוא טמא וכל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה משא״כ לפר״ת דכיסוי הארון לא מיטמא כלל ושפיר חוצץ בפני המת שמאהילין עליו וק״ל:
בא״ד ובערוך פי׳ בע״א בערך גלל כו׳ עכ״ל ובתוספות פרק קמא דכתובות כתבו שהוא כעין פרש״י ע״ש ובערוך:
אמר ר׳ אבהו: כל דבר שאומרים בפני המת, המת יודע, עד שיסתם הגולל. פליגי [נחלקו] בה בדבר זה ר׳ חייא ור׳ שמעון ברבי [בנו של רבי]: חד [אחד מהם] אמר: ידיעת המת היא עד שיסתם הגולל (כיסוי הקבר) (תוספות), וחד [ואחד מהם] אמר: ידיעת המת היא עד שיתעכל הבשר.
Rabbi Abbahu said: Everything people say before the deceased, he knows, until the tomb is sealed with the top-stone. Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagreed with regard to the meaning of this statement. One of them said that the deceased is aware until the tomb is sealed with the top-stone, which is referring to the covering of the grave (Tosafot). And one of them said that it is until the flesh decomposes.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאן דְּאָמַר עַד שֶׁיִּתְעַכֵּל הַבָּשָׂר דִּכְתִיב {איוב י״ד:כ״ב} אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל מַאן דְּאָמַר עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלֵל דִּכְתִיב {קהלת י״ב:ז׳} וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְגוֹ׳.

The one who said that it is until the flesh decomposes can support his position based on that which is written in the following verse: “But his flesh grieves for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). This indicates that the deceased is aware of the pain of his flesh in the grave. The one who said that the deceased is aware only until the tomb is sealed with the top-stone can support his view based on that which is written in a different verse: “And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7). This indicates that when the body returns to the earth, the spirit also returns to its place and is no longer aware of what is happening to the body.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונפשו עליו תאבל – כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין.
וישוב העפר – גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד.
לעולם יהא אדם רודף אחר התשובה עד שלא ימות בחטאו שאם ימות בחטאו אין לו עוד כפרה דרך צחות אמרו והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה תנה לו כמה שנתנה לך משל למלך שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחים שבהם קפלום והניחום בקופצא טפשים שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה לימים בקש המלך את בגדיו פקחים שבהם החזירום כשהם מגוהצים והטפשים החזירום מלוכלכים שמה המלך לקראת פקחים וכעס לטפשים על הפקחים אמר כלי ינתנו לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום ועל הטפשים הוא אומר כלי ינתנו לכביסה והם יחבשו בבית האסורים:
עד שיתעכל הבשר שנאמר אך וגו׳ ונפשו וגו׳. ולעיל דיליף מהאי קרא ונפשו עליו תאבל דהיינו רק ז׳ היינו לענין אבלות הנשמה על הגוף אבל לענין ידיעה מדמה הנפש לבשר כפירש״י לזמן שיש לו בשר יש לו נפש כו׳ ע״ש וק״ל:
מאן [מי] שאמר שידיעת המת היא עד שיתעכל הבשר, הראיה לשיטתו היא ממה דכתיב [שנאמר]: ״אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל״ (איוב יד, כב), הרי שיודע המת בצער בשרו שבקבר. ומאן [ומי] שאמר שידיעת המת היא עד שיסתם הגולל, הראיה לשיטתו היא ממה דכתיב [שנאמר]: ״וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״ (קהלת יב, ז), כלומר, שעם שוב הגוף לאדמה שבה אף הנפש למקומה, ושוב אינו יודע כלום.
The one who said that it is until the flesh decomposes can support his position based on that which is written in the following verse: “But his flesh grieves for him, and his soul mourns over him” (Job 14:22). This indicates that the deceased is aware of the pain of his flesh in the grave. The one who said that the deceased is aware only until the tomb is sealed with the top-stone can support his view based on that which is written in a different verse: “And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7). This indicates that when the body returns to the earth, the spirit also returns to its place and is no longer aware of what is happening to the body.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {קהלת י״ב:ז׳} וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ בְּטׇהֳרָה אַף אַתָּה בְּטָהֳרָה מָשָׁל לְמֶלֶךְ ב״ובָּשָׂר וָדָם שֶׁחָלַק בִּגְדֵי מַלְכוּת לַעֲבָדָיו פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן קִיפְּלוּם וְהִנִּיחוּם בְּקוּפְסָא טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶן הָלְכוּ וְעָשׂוּ בָּהֶן מְלָאכָה לְיָמִים בִּיקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת כֵּלָיו פִּקְחִין שֶׁבָּהֶן הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵן מְגוֹהָצִין טִפְּשִׁין שֶׁבָּהֶן הֶחֱזִירוּם לוֹ כְּשֶׁהֵן מְלוּכְלָכִין שָׂמֵחַ הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְחִין וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁין.

The Sages taught with regard to the verse: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7) that the words: Who gave it, mean: As it was given. In other words, give it to Him as He gave it to you; just as He gave it to you in purity, you too should return it to God in purity. The Gemara cites a parable of a king of flesh and blood who distributed royal garments to his servants. The wise ones folded them and placed them in a box [kufsa] to protect them, whereas the foolish ones went and worked in them. After a period of time the king requested that his garments be returned to him. The wise ones returned them to him pressed, as they were when the servants received them, and the foolish ones returned them dirty. The king was happy to greet the wise ones and angry to greet the foolish ones.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר נתנה – קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון.
והרוח תשוב אל וגו׳. הרוח היא הנשמה כמ״ש ויפח באפיו נשמת רוח וגו׳ וק״ל:
בקופסא כו׳. ליכא לפרושי דהניחום בקופסא ולא שמשו בהם כלל דא״כ למנ״מ החליקום דאינו דומה דהחליקום דרך פקדון דא״כ הטפשים עשו שלא כהוגן דשלחו יד בפקדון אלא דהחליקום דרך שאלה שישתמשו בהם עד זמן מה ולא קבע להם זמן בפירוש הפקחים שבהם לא שימשו בהם רק שימוש נקי שלא יבואו בגדי מלכות לידי לכלוך וכשיבואו לעשות מלאכה נמבזה קפלום והניחום בקופסא והטפשים עשו בהם כל מלאכתם לימים כו׳ דהיינו לזמן סוף השאלה וכן הענין בנשמה שהוא הכלי שלא נתנה להגוף רק דרך שאלה לזמן מה כפי הגזרה ולא נקבע לה זמן זה בפירוש:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: את הפסוק ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״ (קהלת יב, ז), יש לפרש כך: ״אשר נתנה״ כוונתו — כאשר נתנה, לאמור: תנה לו כמו שנתנה לך, שמאחר ונתנה לך בטהרהאף אתה תן לו אותה בטהרה. משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו. מה עשו בהם? פקחין שבהן, קיפלום והניחום בקופסא לשמרם. טפשים שבהן, הלכו ועשו בהן מלאכה. לימים ביקש המלך את כליו (בגדיו) בחזרה, ואז הפקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין כפי שקבלום, טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת הפקחין, וכעס לקראת הטפשין.
The Sages taught with regard to the verse: “And the spirit returns to God who gave it” (Ecclesiastes 12:7) that the words: Who gave it, mean: As it was given. In other words, give it to Him as He gave it to you; just as He gave it to you in purity, you too should return it to God in purity. The Gemara cites a parable of a king of flesh and blood who distributed royal garments to his servants. The wise ones folded them and placed them in a box [kufsa] to protect them, whereas the foolish ones went and worked in them. After a period of time the king requested that his garments be returned to him. The wise ones returned them to him pressed, as they were when the servants received them, and the foolish ones returned them dirty. The king was happy to greet the wise ones and angry to greet the foolish ones.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) עַל פִּקְחִין אָמַר יִנָּתְנוּ כֵּלַי לָאוֹצָר וְהֵם יֵלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם וְעַל טִפְּשִׁין אָמַר כֵּלַי יִנָּתְנוּ לְכוֹבֵס וְהֵן יתחבשו בְּבֵית הָאֲסוּרִים.

With regard to the wise ones he said: My garments shall be given back to the storehouse, and let them go to their homes in peace. And with regard to the foolish ones he said: My garments shall be given to the launderer, and they, the fools, will be locked up in prison as a punishment for degrading the king’s garments for their own purposes.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלי ינתנו לאוצר – להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד.
לכובס – ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם.
בבית האסורים – בחשך בלא אורה ושלוה.
על הפקחין אמר: ינתנו כלי שוב לאוצר, והם ילכו לבתיהם לשלום. ועל הטפשין אמר: כלי ינתנו לכובס כדי לחדשם, והן הטפשים, יתחבשו (יאסרו) בבית האסורים כעונש על שביזו את בגדי המלך לצורך עצמם.
With regard to the wise ones he said: My garments shall be given back to the storehouse, and let them go to their homes in peace. And with regard to the foolish ones he said: My garments shall be given to the launderer, and they, the fools, will be locked up in prison as a punishment for degrading the king’s garments for their own purposes.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַף הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל גּוּפָן שֶׁל צַדִּיקִים אוֹמֵר {ישעיהו נ״ז:ב׳} יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר {שמואל א כ״ה:כ״ט} וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים עַל גּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר {ישעיהו מ״ח:כ״ב} אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה׳ לָרְשָׁעִים וְעַל נִשְׁמָתָן הוּא אוֹמֵר {שמואל א כ״ה:כ״ט} וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.

The Holy One, Blessed be He, also acts in this way. With regard to the bodies of the righteous, which are likened to the royal garments that are well kept, it states: “He enters into peace, they rest on their beds each one that walks in his uprightness” (Isaiah 57:2). And with regard to their souls, it states: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29). And conversely, with regard to the bodies of the wicked, it states: “There is no peace, says the Lord, for the wicked” (Isaiah 57:21), and with regard to their souls, it states: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כף הקלע – רחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין כף.
על גופן של צדיקים אומר יבא שלום וגו׳ ועל גופן של רשעים כו׳ אין שלום כו׳. מפורש פ׳ הנושא ע״ש:
והיתה נפש אדוני צרורה וגו׳. אביגיל היא אמרה כן לדוד שהיתה מכלל ז׳ נביאות פ״ק דמגילה ונתנבאה על עולם הנשמות שיהיה נפש דוד שם צרורה בצרור החיים דהיינו גנוזות תחת כסא כבוד והיא שאמרה ג״כ לו ואת נפש אויביך וגו׳ והא ודאי דלאו על שאול נתנבאה כן כדמשמע רישא דקרא ויקם אדם לרדפך וגו׳ דהא דרשינן דא״ל שמואל לשאול מחר אתה ובניך עמי וגו׳ עמי במחיצתי אלא על דואג א״נ על נבל אישה אמרה כן ויש בזה המאמר סוד גלגול נשמות שנפש אדם שלא זכה בחייו תנתן עד ג״פ בגוף אחרים אולי יזדכך הנשמה שם וסמכוהו אקרא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר משא״כ נפש הצדיק גמור במותו נשאר כך ולא בא לגוף אחר וז״ש נפשותם של צדיקים גנוזות תחת כסא כבוד שנאמר נפש אדוני צרורה בצרור החיים נשאר שם באוצר החיים משא״כ נפש הרשע יקלענה בכף הקלע מגוף לגוף והיינו המשל שינתנו לכביסה אולי יזדכך ויתכבס בגוף אחר היותר נקי וק״ל:
אף הקדוש ברוך הוא נוהג כן, על גופן של הצדיקים שהוא ככלי מלכות שנשמרו יפה, אומר: ״יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו״ (ישעיה נז, ב). ועל נשמתן הוא אומר: ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך״ (שמואל א׳ כה, כט). ומאידך, על גופן של הרשעים הוא אומר: ״אין שלום אמר ה׳ לרשעים״ (ישעיה נז, כא), ועל נשמתן הוא אומר: ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״ (שמואל א׳ כה, כט).
The Holy One, Blessed be He, also acts in this way. With regard to the bodies of the righteous, which are likened to the royal garments that are well kept, it states: “He enters into peace, they rest on their beds each one that walks in his uprightness” (Isaiah 57:2). And with regard to their souls, it states: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29). And conversely, with regard to the bodies of the wicked, it states: “There is no peace, says the Lord, for the wicked” (Isaiah 57:21), and with regard to their souls, it states: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וְשֶׁל רְשָׁעִים זוֹמְמוֹת וְהוֹלְכוֹת [וּמַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם וּמַלְאָךְ אַחֵר עוֹמֵד בְּסוֹף הָעוֹלָם וּמְקַלְּעִין נִשְׁמָתָן זֶה לָזֶה] שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.

It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, as it is stated: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life” (I Samuel 25:29). And the souls of the wicked are continuously tied up, and one angel stands at one end of the world and another angel stands at the other end of the world and they sling the souls of the wicked back and forth to one another, as it is stated: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בצרור החיים וגו׳ – את ה׳ אלהיך עמו בכסאו.
זוממות – כמו בזממא דפרזלא (לעיל דף נא:) חבושות בבית הסוהר.
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: נשמתן של הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר: ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים״. ושל רשעים זוממות (קשורות) והולכות, ומלאך אחד עומד בסוף העולם האחד, ומלאך אחר עומד בסוף העולם האחר, ומקלעין נשמתן של רשעים זה לזה, והוא שנאמר: ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע
It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, as it is stated: “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life” (I Samuel 25:29). And the souls of the wicked are continuously tied up, and one angel stands at one end of the world and another angel stands at the other end of the world and they sling the souls of the wicked back and forth to one another, as it is stated: “And the souls of your enemies He shall sling out in the hollow of a sling” (I Samuel 25:29).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבָּה לר״נלְרַב נַחְמָן שֶׁל בֵּינוֹנִים מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ איכא שָׁכֵיבְנָא לָא אֲמַרִי לְכוּ הַאי מִילְּתָא הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל אֵלּוּ וָאֵלּוּ לְדוּמָה נִמְסָרִין הַלָּלוּ יֵשׁ לָהֶן מָנוֹחַ הַלָּלוּ אֵין לָהֶן מָנוֹחַ אָמַר (לֵיהּ) רַב מָרִי עתידים צדיקים דְּהָווּ עַפְרָא דִּכְתִיב {קהלת י״ב:ז׳} וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה.

Rabba said to Rav Naḥman: What happens to the souls of middling people, who are neither righteous nor wicked? Rav Naḥman said to him: It is good that you asked me this question, for even if I were dead I would not have been able to tell you that. As Shmuel said as follows: These and those, the souls of the wicked and of the middling people, are handed over to Duma, the angel in charge of spirits. But these, the souls of the middling people, have rest, and these, the souls of the wicked, do not have rest. Rav Mari said: Even the bodies of the righteous will not be preserved and will become dust, as it is written: “And the dust returns to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלו ואלו – רשעים ובינונים.
לדומה – מלאך הממונה על הרוחות.
דהוו עפרא – אפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר.
גמ׳ א״ל איכא שכיבנא כו׳. נ״ב ר״ל אי שכיבנא. שם אמר רב מרי כו׳ דלא ידענא ליה אמר ליה והא קרא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה לכובס צ״ל לכבוס כו׳:
נמסרים לדומה כו׳. יש לדקדק בזה הא אמרי׳ פ״ק דר״ה בבינונים ורב חסד מעה כלפי חסד וי״ל דהיינו בדין לעתיד אבל בעולם הנשמות להיותם גנוזות תחת כסא הכבוד לא יזכו בו רק צדיקים גמורים אבל הבינונים תלוים ועומדים ביד דומה מלאך הממונה עליהם ויש להם מנוחה שם עד יום הדין לעתיד וק״ל:
עתידים צדיקים כו׳ א״ל ומנו מרי כו׳. יש לדקדק בכל זה אמאי לא הקשה לו מעיקרא מקרא דכתיב באורייתא כי עפר אתה ואל עפר וגו׳ כדפריך ליה לבסוף וע״ק אמאי קאמר אהא דרב מרי לא ידענא הא איכא לאוקמא נמי בשעה אתת קודם תחיית המתים וע״ק מאי קאמר חזייה דאית ביה מששא כו׳ הא ע״כ מעיקרא נמי חזא ביה מששא מדפריך ליה והא קרא כתיב וישוב העפר אל וגו׳ מבואר בזה ע״פ מ״ש פ׳ המפלת שלשה שותפין באדם מן האשה אודם ובשר מן האיש עצמות וגידין מהקב״ה הנשמה ומזה נחלקו באדם ג׳ חלקי מדות הן לעוב הן לרע דיש עוב לשמים ולבריות ולעצמו ובהיפך לרע דהיינו הא׳ לשמים מן הנשמה הב׳ לבריות מן האשה שהיא ב״ו הג׳ לעצמו מאביו כמשמעו עצמות מאביו ואלו השנים יש להם השארות לאחר מות האדם דהיינו הנשמה מהקב״ה והעצמות מאביו שעצם א׳ נשאר אשר ממנו עתיד להחיות כדאיתא במדרשות ועד״ז אמרו כשהצדיק נפטר ג׳ כתות מה״ש יוצאות כו׳ ובשעה שהרשע נאבד מן כו׳ דידוע הוא כי בכל מעשה אדם הן לרע הן לטוב נברא לו מלאך לפי המעשה וכמ״ש העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וקונה מלשון קונה שמים וארץ וגו׳ ולזה כשהצדיק נפטר ואינו אבד ויש לו השארות יבואו לו ג׳ כתות מה״ש מג׳ פעולות מצוה שהן לעוב לשמים ולבריות ולעצמו א׳ אומרת יבא שלום ע״ש שהיה לו שלום וטוב לבריות ואחת אומרת הולך נכחו ע״ש פעולות עצמו לעוב דהיינו נוכח עצמו ואחת אומרת ינוחו על משכבותם ע״ש הנשמה שאין לה מנוחה בעוה״ז בגוף ואמר שבשעה שהרשע נאבד ממש שאין לו השארות לעוה״ב ג׳ כתות מלאכי חבלה יוצאים לקראתו לפי פעולותיו אחת אומרת אין שלום וגו׳ שהיה רע לבריות ולא היה לו נחת ושלום עמהם ואחת אומרת למעצבה וגו׳ שהיה רע לעצמו ואחת אומרת רדה והשכבה וגו׳ ע״ש שהיה רע לשמים ושכב עם ערלים שאין להם תקומה לעוה״ב ובענין השארות של הצדיקים נגעו בו ג״כ הכא ולפי שרב מרי סתם דבריו עתידים צדיקים להיות עפרא דמשמע כל הגוף כלה ולא ישאר בו רק חלק אלוה שהיא הנשמה. א״ל ומנו מרי דלא ידענא ליה וא״ל ר״נ והא קרא כתיב כדאמר רב מרי וישוב העפר וגו׳. וא״ל דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי שהוא ודאי עיקר דאיכא למ״ד קהלת אינו מטמא את הידים. וכתיב ביה ורקב עצמות קנאה. דכל מי שיש לו קנאה בלבו דהיינו מדת רע לעצמו:
״, אמר ליה [לו] רבה לרב נחמן: נשמותיהם של בינונים מאי [מה מתארע להן]? אמר ליה [לו] רב נחמן: יפה עשית ששאלתני, איכא שכיבנא [אם הייתי מת], לא אמרי לכו האי מילתא [הייתי יכול לומר לכם דבר זה], שכן הכי [כך] אמר שמואל: אלו ואלו למלאך דומה הממונה על הרוחות הם נמסרין, אלא הללו, הבינונים, יש להן מנוח, והללו, הרשעים, אין להן מנוח. אמר רב מרי: עתידים אפילו הצדיקים דהוו עפרא [שיהיו עפר] ואין גופם נשמר בשלמותו לעולם, דכתיב כן נאמר]: ״וישב העפר על הארץ כשהיה״ (קהלת יב, ז).
Rabba said to Rav Naḥman: What happens to the souls of middling people, who are neither righteous nor wicked? Rav Naḥman said to him: It is good that you asked me this question, for even if I were dead I would not have been able to tell you that. As Shmuel said as follows: These and those, the souls of the wicked and of the middling people, are handed over to Duma, the angel in charge of spirits. But these, the souls of the middling people, have rest, and these, the souls of the wicked, do not have rest. Rav Mari said: Even the bodies of the righteous will not be preserved and will become dust, as it is written: “And the dust returns to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנְהוּ קָפוֹלָאֵי דַּהֲווֹ קָפְלִי בְּאַרְעָא דְּרַב נַחְמָן נְחַר בְּהוּ רַב אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן נְחַר בַּן גַּבְרָא אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ מַאן נִיהוּ מָר אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אַחַאי בַּר יֹאשִׁיָּה א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָאו אָמַר רַב מָרִי עֲתִידִי צַדִּיקֵי דְּהָווּ עַפְרָא א״לאֲמַר לֵיהּ וּמַנִּי מָרִי דְּלָא יָדַעְנָא לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ וְהָא קְרָא כְּתִיב וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה.

The Gemara cites a related story: The diggers who were digging in Rav Naḥman’s land came upon a grave, and Rav Aḥai bar Yoshiya, who was buried there, rebuked them. They came and said to Rav Naḥman: A deceased person just rebuked us. Rav Naḥman came and said to the person buried there: Who is the Master, i.e., who are you? He said to him: I am Aḥai bar Yoshiya. Rav Naḥman said to him: How has your body been preserved? Didn’t Rav Mari say that the righteous will turn to dust? Rav Aḥai said to him: And who is Mari, whom I do not know? Why should I be concerned about what he says? Rav Naḥman said to him: Even without Rav Mari’s statement, there is an explicit verse which is written: “And the dust will return to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קפולאי – חופרים.
נחר בהו רבי אחאי – שהיה נקבר שם.
דלא ידענא ליה – ואיני חש לדבריו.
ב אגב מאמר זה מסופר: הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא [אותם חופרים שהיו חופרים באדמה] של רב נחמן. הגיעו לקבר ונחר בהו [גער בהם] רב אחאי בר יאשיה שהיה קבור שם. אתו [באו] ואמרו ליה [לו] לרב נחמן: נחר בן גברא [גער בנו אדם שמת]. אתא [בא] רב נחמן ואמר ליה [לו] לשוכן העפר: מאן ניהו מר [מי הוא אדוני]? אמר ליה [לו]: אנא [אני] אחאי בר יאשיה. אמר ליה [לו] רב נחמן: כיצד נשמר גופך, ולאו כי לא] אמר רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא [עתידים הצדיקים שיהיו עפר]? אמר ליה [לו] רב אחאי: ומני [ומיהו] מרי זה דלא ידענא ליה [שאינני מכיר אותו ואינני חושש לדבריו]?, אמר ליה [לו] רב נחמן: אף בלא דברי רב מרי, והא קרא כתיב [והרי מקרא מפורש נאמר]: ״וישב העפר על הארץ כשהיה
The Gemara cites a related story: The diggers who were digging in Rav Naḥman’s land came upon a grave, and Rav Aḥai bar Yoshiya, who was buried there, rebuked them. They came and said to Rav Naḥman: A deceased person just rebuked us. Rav Naḥman came and said to the person buried there: Who is the Master, i.e., who are you? He said to him: I am Aḥai bar Yoshiya. Rav Naḥman said to him: How has your body been preserved? Didn’t Rav Mari say that the righteous will turn to dust? Rav Aḥai said to him: And who is Mari, whom I do not know? Why should I be concerned about what he says? Rav Naḥman said to him: Even without Rav Mari’s statement, there is an explicit verse which is written: “And the dust will return to the earth as it was” (Ecclesiastes 12:7).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר לֵיהּ דְּאַקְרְיָיךְ קֹהֶלֶת לָא אַקְרְיָיךְ מִשְׁלֵי דִּכְתִיב {משלי י״ד:ל׳} וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים.

Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שיש לו קנאה – ותחרות על חברו.
עצמותיו מרקיבים – ועליו נאמר וישוב אל העפר.
עצמותיו מרקיבין שהוא חלקו מאביו אבל כל שאין לו קנאה כו׳ והשתא וישוב העפר וגו׳ מיירי גם בצדיקים דהיינו העפר שהוא חלקו מאמו אבל העצמות שהוא חלקו מאב נשאר קיים. ואמר דחזייה דאית ביה מששא כו׳ דהיינו דבר נוסף שגם בשרו שהוא חלק האם לא היה נרקב כמ״ש בפ׳ הפועלים גבי ראב״ש שהיה טוב גם לבריות. וא״ל ליקום מר כיון שכל ג׳ החלקים קיימין בך. א״ל אפילו נביאי שהוא יותר עיקר ממשלי שאינו רק רוה״ק לא קרית:
שם כל מי שיש לו קנאה בלבו. עי׳ ב״ב דף יז ע״א תוס׳ ד״ה שבעה:
״! אמר ליה [לו] רב אחאי: דאקרייך [מי שלימד אותך] את מקראות ספר קהלת, לא אקרייך [לימד אותך] את מקראות ספר משלי, דכתיב כן נאמר] בספר משלי: ״חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה״ (משלי יד, ל), ומשמעו: כל מי שיש לו קנאה בלבו בחייו — עצמותיו מרקיבים, וכל שאין לו קנאה בלבואין עצמותיו מרקיבים.
Rav Aḥai said to him: Whoever taught you the book of Ecclesiastes did not teach you the book of Proverbs, for it is written in Proverbs: “A tranquil heart is the life of the flesh, but envy is the rotting of the bones” (Proverbs 14:30). This means that anyone who has envy in his heart during his lifetime, his bones rot in the grave, and anyone who does not have envy in his heart, his bones do not rot.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גַּשְּׁשֵׁיהּ חַזְיֵיהּ דְּאִית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא אֲמַר לֵיהּ לֵיקוּם מָר לְגַוֵּויהּ דְּבֵיתָא אֲמַר לֵיהּ גַּלֵּית אַדַּעְתָּךְ דַּאֲפִילּוּ נְבִיאֵי לָא קְרֵית דִּכְתִיב {יחזקאל ל״ז:י״ג} וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם.

Rav Naḥman touched him and saw that he had substance. Rav Naḥman said to him: Let the Master arise and come into my house. Rav Aḥai said to him: You have revealed that you have not even studied Prophets, and it is not just the Writings of which you are ignorant, for it is written: “And you shall know that I am the Lord when I open up your graves and lift you up from your graves, My nation” (Ezekiel 37:13). As long as the dead have not been instructed to leave their graves, leaving of their own accord is prohibited.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ממש
ממשא(שבת קנב:) גשיי׳ חזייה דאית ביה ממש׳ (א״ב תרגום ירושלמי והידים ידי עשו ממוש ידוי דעשו ולשון מקרא זה גשה נא ואמשך ומלת ממש על משקל וממר ליולדתו):
א. [פעסטיקייט.]
ליקום מר לגוויה – יבא אדוני לבית.
בפתחי – בהעלותי עד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות לעלות.
דכתיב כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם וגו׳ גם שכל ג׳ חלקים קיימין צריך פתח ממנו ית׳ ב״ה שבידו מפתח של תחייה. ומקשה הכתיב כי עפר אתה ואל עפר וגו׳ באדם הראשון וכל גופו אף העצמות היה מן העפר וא״כ לא היה לו השארת הגוף ובאגדה דפ׳ ח״ה מוכח דיש גם לאדם הראשון השארות דאמרינן שם בדיוקני עצמה לא תסתכל ובב׳ עקיביו הסתכל. וא״ל ההיא שעה אחת קודם תחייה כו׳. והטעם בו כדי שיהיה נברא יש מאין כמו שנברא בז׳ דימי בראשית ודו״ק:
היכי אסקיה כו׳. דהא ודאי אין כח לאובא טמיא בשמים תחת כסא הכבוד ועוד עולים מן הארץ כתיב ומשמע ליה דנשמתו העלתה מדכתיב ויאמר שמואל וגו׳ ואין כח לגוף בלא נשמה לדבר וק״ל:
גששיה [מיששו], חזייה דאית ביה מששא [וראה שיש בו ממש]. אמר ליה [לו] רב נחמן: ליקום מר לגוויה דביתא [יעמוד אדוני וילך לתוך הבית]. אמר ליה [לו] רב אחאי: גלית אדעתך [גילית דעתך] שאפילו נביאי [נביאים] לא קרית [למדת], ולא רק כתובים אינך יודע, דכתיב הרי נאמר]: ״וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי״ (יחזקאל לז, יג), וכל עוד לא הצטוו המתים לצאת מן הקברים, אסור להם לצאת מקברם.
Rav Naḥman touched him and saw that he had substance. Rav Naḥman said to him: Let the Master arise and come into my house. Rav Aḥai said to him: You have revealed that you have not even studied Prophets, and it is not just the Writings of which you are ignorant, for it is written: “And you shall know that I am the Lord when I open up your graves and lift you up from your graves, My nation” (Ezekiel 37:13). As long as the dead have not been instructed to leave their graves, leaving of their own accord is prohibited.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב {בראשית ג׳:י״ט} כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם תְּחִיַּית הַמֵּתִים.

Rav Naḥman once again asked Rav Aḥai about the preservation of the flesh, and he said: But it is written: “For you are dust and you shall return to dust” (Genesis 3:19), so why has your body not turned into dust? He said to him: That verse applies to the righteous only one hour before the resurrection of the dead, so that they, too, may be created anew (Maharsha).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב ואל עפר תשוב – והאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדה״ר כל דורותיו שוין בהן.
חזר רב נחמן לשאול בענין הישארות הגוף ואמר ליה [לו] רב נחמן לאחאי: והכתיב [והרי בכל זאת נאמר]: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב ״! (בראשית ג, יט), ומדוע גופך לא שב להיות עפר? אמר ליה [לו]: הפסוק ההוא מתקיים בצדיקים רק שעה אחת קודם תחיית המתים. כדי שיבראו אף הם מחדש (מהרש״א).
Rav Naḥman once again asked Rav Aḥai about the preservation of the flesh, and he said: But it is written: “For you are dust and you shall return to dust” (Genesis 3:19), so why has your body not turned into dust? He said to him: That verse applies to the righteous only one hour before the resurrection of the dead, so that they, too, may be created anew (Maharsha).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא1 לר׳לְרַבִּי אֲבָהוּ אָמְרִיתוּ נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּנוּזוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד אוֹבָא טַמְיָא הֵיכָא אַסְּקֵיהּ לִשְׁמוּאֵל בִּנְגִידָא א״לאֲמַר לֵיהּ הָתָם בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה דְּתַנְיָא כׇּל י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפוֹ קַיָּים וְנִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת לְאַחַר י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הַגּוּף בָּטֵל

A certain apostate once said to Rabbi Abbahu: You say that the souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, but if so, how did the oracle woman raise up Samuel using necromancy if his soul was no longer in this world? Rabbi Abbahu said to him: There, it was within twelve months of his death, as it was taught in a baraita: For a full twelve months a deceased person’s body remains and his soul ascends and descends, such that it is sometimes in this world with its body. After twelve months, the body ceases to exist
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״צדוקי״.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נגר
נגרא(שבת קנב:) אובא טמיא היכי אסקיה לשמואל בנגירא. (גיטין נז.) אסקיה לבלעם בנגירא אסקיה לטיטוס בנגירא פי׳ בכישוף ״א״ה לפנינו איתא בדל״ת ״ (א״ב פירוש נגר בל׳ יוני מת ורוח המת ונקרא כן מין כשוף אשר בו שואלים המתים):
ערך אובא טמיא
אובא טמיאב(שבת קנב ובברכות ס) פירש ר״ח ז״ל אובא טמיא שם עבודה זרה והיה שם שד והשד עונה לו ולשד היו עובדין כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה והשדים משיחין כדמפורש (חגיגה טז.) ו׳ דברים נאמרו בשדים וכו׳ ומצאנו סיוע לדבריו (כריתות ג:) עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארי נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו בכי תשא):
ערך ברגן
ברגןג(בפרק ג׳ במעשרות) הצריפין והבורגנין ואלקטיות. (עירובין כא.) אין בורגנין בבבל (שבת קנב) שאם יש שם בורגנין הולך. (ובסוף פסקא דאת קרבני לחמי) למלך שהיה מהלך בדרך הגיע לבורגן הראשון ואכל שם ושתה שם הגיע לבורגן השני וכו׳. בורגנין כבר פירשנו בערך בדק פי׳ אחר בתים שעושין מחוץ לעיר בפחות פחות מע׳ אמה ושירים ושם מוכרים מזונות לעוברים ושבים ובלעז בור״גו. (עירובין עג.) האחין הרועין והקייצין והבורגנין (סוכה ח) סוכת רועים קייצין בורגנין שומרי פירות. (ובמגילת איכה) מבלי באי מועד מבלי בורגנין ומבלי בליוטין פי׳ בני אדם הדרים בבורגנין:
ערך גרף
גרףד(שבת לו:) פרק כירה בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף. (שבת קמ:) גורפין מלפני הפטם. (פסחים נח) גורפין מתחת רגלי הבהמה. (ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים. (שבת קנב) מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות (פסחים מב) אשה לא תלוש במים הגרופין מושכין לדעה מן הנהר כמו נחל קישון גרפם (פסחים מד) אי דקא גריף ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם כלומר שאוכל הכותח בעינו שאין טובל בו שום דבר. (בבא קמא ו) פותקין ביבותיהן וגורפין מערותיהן (ובהגדת ילמדנו ויהי כל הארץ שפה אחת) הב לי אבן והוא נותן את המגרף. (ובפרק ח׳ בכלים) היתה גורפת והכה הקוץ ובו׳ פירוש אם היתה מושכת האפר מן התנור או נשרפו ידיה והן טמאות והכניסה ידה בפיה ונגעה בדבילה של תרומה נטמאת בידים מסואבות:
ערך דוק
דוקהבככיך ותשכח בנגריך (שבת קנב) פי׳ טחון בככי בשינים כלומר אכול כדי שיהא בך כח להלך ברגליך. המדקדק והשובט (שבת עה:) פי׳ מדקדק על חוט הערב כדי להדחק ולהלחץ עם חבריו וזהו בכלל אריגה וכל גדוליה רוחקו בזקים (בנחום) תרגום דקדקו בשולשלן (א״ב נראה לפי פי׳ בעל הערוך שמלת דוק היא כמו דחוק ורש״י פירש דוק בככיך מלשון מקר׳ אכלה ומדק׳ שהו׳ ענין כוסס):
ערך חלף
חלףו(בבא מציעא כג: חולין קי.) יאוש בעלים הוו דקדחי בהו חילפי. (סנהדרין מד) אסא בני חילפי אסא שמה ואסא קרו לה (שבת קנב) אמרי במערבא ינקותא כלילא דורדא סיבותא כלילא דחילפי פי׳ מיני קמשונים (עבודה זרה כח) קרירי לחולפניתא וחמימי לסילוא (א״ב חספניתא כתוב):
ערך לסת
לסתז(שבת קנב) והככבים אלו הלסתות. ויכה את מכיהו על הלחי תרגומו על ליסתיה:
א. [לייכנאהם.]
ב. [זא האט גהייסן איין געצן בילד.]
ג. [בורג. קאסטעל. פעסטונג.]
ד. [שארען. וועקשווימען.]
ה. [צוקייען צושטוסען.]
ו. [דערנער.]
ז. [קין באק.]
אובא טמיא – בעלת אוב שמשתמש בעצמות טמיא בלשון ארמי עצמות וכן פירש רב האי בפירושו של טהרות בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות.
בנגידא – כן קורין למכשפות של אוב בלשון ארמי.
ג אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר׳ אבהו: הרי אמריתו [אתם אומרים] כי נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, אם כן אובא טמיא היכא אסקיה [בעלת האוב איך העלתה] את שמואל בנגידא [באוב]? והרי שוב אין מקומה כאן בעולם הזה! אמר ליה [לו] ר׳ אבהו: התם [שם] בתוך שנים עשר חדש לפטירתו היה הדבר, דתניא כן שנינו בברייתא]: כל שנים עשר חדש גופו של המת קיים, ונשמתו עולה ויורדת, ופעמים מצויה היא בעולם הזה עם גופו. לאחר שנים עשר חדש הגוף בטל
A certain apostate once said to Rabbi Abbahu: You say that the souls of the righteous are stored beneath the Throne of Glory, but if so, how did the oracle woman raise up Samuel using necromancy if his soul was no longer in this world? Rabbi Abbahu said to him: There, it was within twelve months of his death, as it was taught in a baraita: For a full twelve months a deceased person’s body remains and his soul ascends and descends, such that it is sometimes in this world with its body. After twelve months, the body ceases to exist
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קנב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת קנב:, ר׳ נסים גאון שבת קנב:, הערוך על סדר הש"ס שבת קנב:, רש"י שבת קנב:, תוספות שבת קנב:, בית הבחירה למאירי שבת קנב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קנב:, מהרש"א חידושי הלכות שבת קנב:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קנב:, גליון הש"ס לרע"א שבת קנב:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קנב:, אסופת מאמרים שבת קנב:

Shabbat 152b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 152b, R. Nissim Gaon Shabbat 152b, Collected from HeArukh Shabbat 152b, Rashi Shabbat 152b, Tosafot Shabbat 152b, Meiri Shabbat 152b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 152b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 152b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 152b, Gilyon HaShas Shabbat 152b, Steinsaltz Commentary Shabbat 152b, Collected Articles Shabbat 152b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144