גמרא
פירוש
אמְקוֹם פִּיתָּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר מְקוֹם לִינָה. מֵיתִיבִי בהָרוֹעִים וְהַקַּיָּיצִין וְהַבּוּרְגָּנִין וְשׁוֹמְרֵי פֵירוֹת בִּזְמַן שֶׁדַּרְכָּן לָלִין בָּעִיר הֲרֵי הֵן כְּאַנְשֵׁי הָעִיר בִּזְמַן שֶׁדַּרְכָּן לָלִין בַּשָּׂדֶה יֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם לְכׇל רוּחַ. הָתָם אֲנַן סָהֲדִי דְּאִי מַמְטוּ לְהוּ רִיפְתָּא הָתָם טְפֵי נִיחָא לְהוּ. אָמַר רַב יוֹסֵף לָא שְׁמִיעַ לִי הָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַתְּ אֲמַרְתְּ נִיהֲלַן וְאַהָא אֲמַרְתְּ נִיהֲלַן הָאַחִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶן וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶן צְרִיכִין עֵירוּב לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְאָמְרִינַן לָךְ שְׁמַע מִינַּהּ מְקוֹם לִינָה גּוֹרֵם וַאֲמַרְתְּ לַן עֲלַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בִּמְקַבְּלֵי פְרָס שָׁנוּ. תָּנוּ רַבָּנַן גמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָמֵשׁ נָשִׁים מְקַבְּלוֹת פְּרָס מִבַּעֲלֵיהֶן וַחֲמִשָּׁה עֲבָדִים מְקַבְּלִין פְּרָס מֵרַבֵּיהֶן רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה מַתִּיר בַּנָּשִׁים וְאוֹסֵר בָּעֲבָדִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא מַתִּיר בָּעֲבָדִים וְאוֹסֵר בַּנָּשִׁים. אָמַר רַב מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא דִּכְתִיב {דניאל ב׳:מ״ט} וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. פְּשִׁיטָא בֵּן אֵצֶל אָבִיו כְּדַאֲמַרַן אִשָּׁה אֵצֶל בַּעְלָהּ וְעֶבֶד אֵצֶל רַבּוֹ פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ מַאי. כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות עירובין ד׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ש״ע:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ע:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ש״ע:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ע:ה׳
ודניאל בתרע מלכא – פי׳ ר״ח וסימנך בבא שער תרע שער פי׳ רבי יהודה בן בבא הוא מתיר בעבדים ובבא ותרע הכל שער נראה דמייתי קרא לסימן ולטעם לדבריו. בעא מיניה אביי מרבה חמשה שגבו עירובן כו׳ – ואע״ג דאביי ידע להאי ברייתא דלעיל דהא בסוף פרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מט:) פריך מינה לרבה דקאמר ליה לדידך קשה לשמואל קשה גבי עירוב משום קנין לא שאל כאן לרבה אלא כדי להקשות לו ממתניתין. כרבים דמו או כיחידים דמו – פי׳ בקונטרס לענין ב׳ חצירות זו לפנים מזו דתנן בסוף פירקין ואם היו של יחידים אין צריכין לערב ומיבעיא ליה אם אב ובנו דרים בפנימית אי חשיבי כיחידים או כרבים תימה לר״י דממתני׳ שמעינן ליה דמוכחא דאין אב ובנו אוסרים זה על זה וכיון דלא אסרי אם כן הויא לה רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה דההיא טעמא דיחידים אין צריכין לערב וי״ל דמקבלי פרס מיבעיא ליה ומספקא ליה אי מתני׳ בסמוכין על שלחן אביהם ממש והתם הוא דאין צריכין לערב כשאין עמהם דיורין דאהני קצת מה שסמוכים בפת אע״ג דמקום לינה גורם אבל מקבלי פרס אע״ג דאין עמהם דיורין צריכין לערב או דילמא מתניתין במקבלי פרס כדאוקמא רב דאמר התם מקום פיתא גורם ומייתי ראייה מברייתא דסתם האב ובנו הרב ותלמידו מקבלי פרס נינהו כיון שישנים בבתיהם היכא דלא קתני בהדיא אוכלין על שלחן אביהן ומיהו לא משמע כלל לומר כן ונראה לר״י דמיבעיא ליה בדליכא בכל המבוי אלא אב ובנו או הרב ותלמידו דבתים וחצירות שלהם פתוחין למבוי וכיון שכל המבוי שלהם משתכחת תורת עירוב וקמיבעיא ליה נמי דאם תימצי לומר אין צריכין לערב מבוי שלהם ניתר בלחי וקורה או לא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush