×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בַּכּוּרוֹת נָאוֹת וְהוֹשִׁיב בּוֹ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים אֶחָד חִיגֵּר וְאֶחָד סוֹמֵא אָמַר לוֹ חִיגֵּר לַסּוֹמֵא בַּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס בֹּא וְהַרְכִּיבֵנִי וּנְבִיאֵם לְאׇכְלָם רָכַב חִיגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵא וֶהֱבִיאוּם וַאֲכָלוּם.
fine first fruits of a fig tree, and he stationed two guards in the orchard, one lame, who was unable to walk, and one blind. Neither was capable of reaching the fruit on the trees in the orchard without the assistance of the other. The lame person said to the blind person: I see fine first fruits of a fig tree in the orchard; come and place me upon your shoulders. I will guide you to the tree, and we will bring the figs to eat them. The lame person rode upon the shoulders of the blind person and they brought the figs and ate them.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי סנהדרין צא ע״ב-צב ע״א} אמר רב יהודה אמר שמואל כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר {דברים לג:ד} תורה צוה לנו משה מורשה וג׳1 מורשה היא להן מאבותיהן מששת ימי בראשית אמר רב חאנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו שנאמר {משלי יא:כו} מונע2 בר יקבוהו לאום. ואם למדו זוכה3 לברכות כיוסף שנאמר {משלי יא:כו} וברכה לראש משביר. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה בעולם4 הבא שנאמר {משלי יא:כה} ומרוה גם הוא יורה5.
אמר ר׳ אלעזר כל פרנס המנהיג את הציבור בנחת זוכה ומנהיגן לעולם הבא שנאמר {ישעיהו מט:י} כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם6.
ואמר ר׳ אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו שנאמר {איוב כ:כו} כל חשך טמון לצפוניו [תאכלהו אש] וגו׳7.
ואמר ר׳ אלעזר כל8 המתעשר ואין תלמיד חכם נהנה מעשרו אינו רואה סימן ברכה בעשרו [לעולם]⁠9 שנאמר {איוב כ:כא} אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו ואין שריד אלא תל׳ חכמים10 שנאמר {יואל ג:ה} ובשרידים אשר י׳י קורא.
ואמר ר׳ אלעזר כל מי שאינו משייר פת11 על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם שנאמר {איוב כ:כא} אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו12.
ואמר ר׳ אלעזר כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה שנאמר {בראשית כז:יב} אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ואין תיעתוע אלא עבודה זרה שנאמר {ירמיהו י:טו, נא:יח} הבל המה מעשה תעתועים.
ואמר ר׳ אלעזר כל המסתכל בערוה קשתו נינערת שנאמר {חבקוק ג:ט} עריה תעור קשתך ואמר ר׳ אלעזר הוי קבל וקיים13.
1. מורשה קהלת יעקב: כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. כ״י סוטרו: ״מורשה וגו׳⁠ ⁠״. חסר ב-גט.
2. מונע: בנוסח המסורה: מנע.
3. למדו זוכה: וכן דפוס קושטא. כ״י נ: ״למדהו זוכה״. דפוסים: לימדו זכה.
4. בעולם: וכן כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ. גז, גט, דפוסים: ״לעולם״.
5. יורה: בנוסח המסורה: יורא.
6. ועל מבועי מים ינהלם: דפוסים. כ״י סוטרו: ״וגו׳⁠ ⁠״. ב-גט, כ״י נ אין רמז להמשך.
7. תאכלהו אש וגו׳: גט. כ״י סוטרו דפוס קושטא עד: ״לצפוניו וגו׳⁠ ⁠״. כ״י נ עד ״לצפוניו״. דפוסים: תאכלהו אש לא נופח. בכ״י הספרייה הבריטית חסר כל המאמר: ״ואמר ר׳ אלעזר כל בית...״.
8. כל: חסר ב-גז.
9. לעולם: גז, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו, כ״י הספרייה הבריטית.
10. תל׳ חכמים: וכן גט: ״תלמ׳ חכמ׳⁠ ⁠״. כ״י נ, דפוס קושטא: ״תלמיד חכם״. דפוסים: ת״ח.
11. פת: דפוסים: פאה.
12. על כן לא יחיל טובו: דפוסים. בכ״י הספרייה הבריטית: ״וגו׳⁠ ⁠״. חסר בכ״י סוטרו, כ״י נ.
13. דפוסים ממשיך: שהרי בית אפל אין פותחין בו חלונות.
בכורות – תאני הבכורות.
גמרא אלא משעת פקידה א״ל אין משעת פקידה אמר ר׳ כו׳ מה שמחצתי אני ארפא כו׳ כצ״ל:
בכורות (בכורי תאנים) נאות, והושיב בו שני שומרים לשמור את הגן, אחד חיגר שאינו יכול להלך, ואחד סומא, שאף אחד מהם לא יוכל להגיע לפירות הפרדס. אמר לו החיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני על גבך, ואני אראה לך את הדרך ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום.
fine first fruits of a fig tree, and he stationed two guards in the orchard, one lame, who was unable to walk, and one blind. Neither was capable of reaching the fruit on the trees in the orchard without the assistance of the other. The lame person said to the blind person: I see fine first fruits of a fig tree in the orchard; come and place me upon your shoulders. I will guide you to the tree, and we will bring the figs to eat them. The lame person rode upon the shoulders of the blind person and they brought the figs and ate them.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לְיָמִים בָּא בַּעַל פַּרְדֵּס אָמַר לָהֶן בַּכּוּרוֹת נָאוֹת הֵיכָן הֵן אָמַר לוֹ חִיגֵּר כְּלוּם יֵשׁ לִי רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן אָמַר לוֹ סוֹמֵא כְּלוּם יֵשׁ לִי עֵינַיִם לִרְאוֹת מָה עָשָׂה הִרְכִּיב חִיגֵּר עַל גַּבֵּי סוֹמֵא וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד.

Sometime later the owner of the orchard came to the orchard. He said to the guards: The fine first fruits of a fig tree that were in the orchard, where are they? The lame person said: Do I have any legs with which I would be able to walk and take the figs? The blind person said: Do I have any eyes with which I would be able to see the way to the figs? What did the owner of the orchard do? He placed the lame person upon the shoulders of the blind person just as they did when they stole the figs, and he judged them as one.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות שבפרדס היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות את הדרך? מה עשה בעל הפרדס שהבין כיצד נעשתה ההערמה? הרכיב חיגר על גבי סומא כדרך שחטאו, ודן אותם כאחד.
Sometime later the owner of the orchard came to the orchard. He said to the guards: The fine first fruits of a fig tree that were in the orchard, where are they? The lame person said: Do I have any legs with which I would be able to walk and take the figs? The blind person said: Do I have any eyes with which I would be able to see the way to the figs? What did the owner of the orchard do? He placed the lame person upon the shoulders of the blind person just as they did when they stole the figs, and he judged them as one.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַף הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא נְשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים נ׳:ד׳} יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל זוֹ נְשָׁמָה וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ זֶה הַגּוּף.:

So too, the Holy One, Blessed be He, brings the soul on the day of judgment and casts it back into the body, as they were when they sinned, and He judges them as one, as it is stated: “He calls to the heavens above and to the earth that He may judge His people” (Psalms 50:4). “He calls to the heavens above”; this is the soul, which is heavenly. “And to the earth that He may judge His people”; this is the body, which is earthly.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יקרא אל השמים מעל – כלומר יקרא הקב״ה לנשמה הבאה לו לתוך גופו של אדם מאל השמים מעל ויקרא אף אל הגוף שבא מן הארץ.
רש״י בד״ה יקרא אל שמים מעל כלומר יקרא הקב״ה לנשמה כצ״ל:
ויקרא אל השמים וכו׳. ופי׳ הכתוב יקרא אל השמים שהיא הנשמה לפקוד עליה מה דינה ולפי טענתה יקרא גם אל הארץ שהוא הגוף לדין עמו אל תקרי עמו אלא עמו שיהיה גם הגוף נידון ביחד עם הנשמה וק״ל:
אף הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא מביא נשמה וזורקה שוב בגוף, ודן אותם כאחד כדרך שחטאו כשהיו יחד, שנאמר: ״יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו״ (תהלים נ, ד). ״יקרא אל השמים מעל״זו נשמה שהיא העליונה, ״ואל הארץ לדין עמו״זה הגוף.
So too, the Holy One, Blessed be He, brings the soul on the day of judgment and casts it back into the body, as they were when they sinned, and He judges them as one, as it is stated: “He calls to the heavens above and to the earth that He may judge His people” (Psalms 50:4). “He calls to the heavens above”; this is the soul, which is heavenly. “And to the earth that He may judge His people”; this is the body, which is earthly.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי מִפְּנֵי מָה חַמָּה יוֹצְאָה בַּמִּזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב א״לאֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָה אִיפְּכָא נָמֵי הָכִי הֲוָה אָמְרַתְּ לִי א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ מִפְּנֵי מָה שׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב.

The Gemara relates another exchange. Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: For what reason does the sun emerge in the east and set in the west? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: If it were the reverse, you would have also said that to me, as the sun must emerge from one direction and set in the other. Antoninos said to him: This is what I am saying to you: For what reason does the sun set in the west and not occasionally deviate and set elsewhere?
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה שוקעת במערב – תסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע דאי הוה הכי לא הוה אמינא לך מפני מה שוקעת במזרח דנוהג העולם כך הוא ממקום שיצא שם נכנס.
אמר ליה אנטונינוס לרבי תמה מפני מה שוקעת במערב כך היה נראה לאנטונינוס שחמה מהלכת ביום ממזרח למערב על פני הרקיע כלפי הארץ ובערב שוקעת במערב בעביו של רקיע וחוזרת וסובבת כל הלילה אחורי הרקיע ממערב למזרח על גבי הקשת שהלכה על פניו ביום כלפי הארץ וכשמגעת בסוף הלילה למזרח בוקעת ברקיע ויוצאה ומהלכת על פני הקשת ההיא עד שמגעת למערב ולפיכך שאל אנטונינוס את ר׳ מפני מה שוקעת במערב ואינה סובבת את הרקיע אחורי כיפה כל הלילה עד שתחזור למקום זריחתה לבקר ותזרח ור׳ השיב לו תשובה לפי דעת השואל וסברתו והיינו דאמר ליה כדי ליתן שלום לקונה שהשכינה במערב וכיון שהיא מגעת למערב היא שוקעת שם ליתן שלום ושקיעתה זו היא השתחותה ואקשי ליה ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלום ותיעול שכן דרך כבוד להשתחות מרחוק ואי משום דבציר יומא תשהה בהילוכה טפי אמר ליה משום פועלים ומשום עוברי דרכים אלו היתה שוקעת בחצי השמים נמצאת שוקעת מתוך חוזק אורה ולא היה אדם מרגיש בשעת שקיעתה והיו פועלין שוהין במלאכתן בשדות עד שחשיכה ועוברי דרכים מהלכין בדרך ולא היו מבקשין בית לינה מבעוד יום לפי שהיו סבורין שעדיין היום גדול ונמצא היום מחשיך עליהם פתאום:
שאליה אנטונינוס לר׳ נשמה מאימתי ניתנת באדם משעת יצירה שהגוף כלו נוצר או משעת פקידה משעה שהאשה קולטת את הטיפה לבית ההיריון והיא שעת פקידה כדכתיב וה׳ פקד את שרה כלומר שנתן לה הריון ויש אומרים משעה שהמלאך פוקד את הטיפה ומביאה לפני המקום ואומר מה תהא עליה ואין אלו אלא דברי חלומות ואסיקנא משעת פקידה כלומר מאותה שעה נזרקת בו נשמת רוח חיים:
שוקעת במערב כו׳. פרש״י תסובב כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע כו׳ ע״ש קצת דחוק דמאי קשיא ליה דהיכן תלך בלילה באותה שקיעה ודוחק לומר שתעמוד שם במקומה במזרח כל הלילה וי״ל ע״פ מ״ש פרק לא יחפור גבי נחזיק טובה לאבותינו שהודיעו לנו מקום תפלה שנאמר וצבא השמים וגו׳ כי מהלך שבעה כוכבי לכת שאנו רואין ע״פ גלגל המזלות ממזרח למערב אבל עיקר מהלכם האמיתי ממערב למזרח כמ״ש התוכנים וז״ש אנטונינוס מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב היפך מהלך אמיתי שלה שהוא ממערב למזרח ולפי שלא פירש קושייתו למה לא יהיה כך משמע ליה לרבי כפשטיה וא״ל אי הוה איפכא נמי הות אמרת לי למה לא יהיה בהיפך וע״ז השיב לו דלא על ההיפך קשה לי לחוד אלא דחדא מינייהו נמי קשיא לי אמאי שוקעת במערב כיון דבעיקר מהלכה שוקעת במזרח וה״ה דהך חדא נמי הוה קשיא ליה אמאי יוצאה במזרח כיון דבעיקר מהלכה יוצאה במערב אלא דנקט התלמוד הך חדא דשוקעת במערב דאהא השיב לו רבי דלכך היה מהלכה ע״י גלגל המזלות ממזרח למערב היפך מהלכה אמיתי שהוא ממערב למזרח שנהיה אנו רואין בזה המהלך ממזרח למערב שהיא שוקעת ומשתחוה למקום השכינה הודיע לנו בזה מקום תפלה כדאמרינן בפרק לא יחפור ודו״ק:
ועוד מספרים על שיחה שהיתה ביניהם בנושא אחר: אמר ליה [לו] אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? אמר ליה [לו]: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי [אילו היה ההיפך גם כן כך היית אומר, שואל אותי], והרי צריכה השמש לזרוח מצד אחד ולשקוע מצד אחר. אמר ליה [לו]: הכי קאמינא [כך אומר אני] לך, כלומר, זו היא שאלתי: מפני מה שוקעת במערב ואינה פונה לעתים לצדדים אחרים?
The Gemara relates another exchange. Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: For what reason does the sun emerge in the east and set in the west? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: If it were the reverse, you would have also said that to me, as the sun must emerge from one direction and set in the other. Antoninos said to him: This is what I am saying to you: For what reason does the sun set in the west and not occasionally deviate and set elsewhere?
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ כְּדֵי לִיתֵּן שָׁלוֹם לְקוֹנָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {נחמיה ט׳:ו׳} וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים א״לאֲמַר לֵיהּ וְתֵיתֵי עַד פַּלְגָא דְרָקִיעַ וְתִתֵּן שְׁלָמָא וְתֵיעוֹל מִשּׁוּם פּוֹעֲלִים וּמִשּׁוּם עוֹבְרֵי דְרָכִים.

Rabbi Yehuda HaNasi said to him: The sun always sets in the west in order to greet its Creator, as it is stated: “And the hosts of heaven worship You” (Nehemiah 9:6). Setting is a form of worship; it is as though the sun is bowing to God. The Divine Presence rests in the east, as is evident from the fact that the Holy of Holies in the Temple, in which the Ark, the resting place of the Divine Presence, is located, is in the east. Antoninos said to him: If so, let the sun come until the midpoint of the sky, set slightly and greet its Creator, and return and enter its place of origin in the east and set there. Rabbi Yehuda HaNasi answered him: The sun sets in the west due to workers and due to travelers, as, if the sun did not proceed from east to west with the light of day gradually waning, they would not know that it is time to return home or to find an inn.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי ליתן שלום לקונה – להקב״ה שהשכינה במערב וכיון שמגעת עד מערב הולכת ומשתחוה לפני הקב״ה שבראה ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני הקב״ה.
ותיתי עד פלגא דרקיעא – דאם לכך מתכוונת למה הולכת בתוך המערב תבא עד אמצעו של רקיע ותשקע לשם ומשם תשתחוה כלפי מערב שכן דרך ב״א שמשתחוה ברחוק לפני המלך ואינו מתקרב כל כך.
משום פועלים – דאילו כן היה מחשיך פתאום שכשחמה באמצע הרקיע מאירה ביותר וסבורים שעדיין יש שהות ביום והיו פועלין שוהין במלאכתן עד שחשיכה ועוברי דרכים נמי לא היו יודעין מתי יחשוך לבקש להם בית לינה ולכך שוקעת במערב שכשהולכת ומשתפלת והולכת וכלה אורה יודעין שמגיע שעת חשיכה.
אמר ליה [לו]: כדי ליתן שלום לקונה, שכאשר היא שוקעת למערב הריהי כמשתחווה, שנאמר: ״וצבא השמים לך משתחוים״ (נחמיה ט, ו), והשכינה היא בצד מערב כפי שמצינו במקדש, ששם מקום קודש הקדשים. אמר ליה [לו]: אם לצורך זה שוקעת במערב, אם כן ותיתי [ותבוא] השמש עד פלגא [חצי] הרקיע ותרד מעט, ותתן שלמא [שלום] כמשתחווה למערב ותיעול [ותחזור ותיכנס] למקומה במזרח, כדי לשקוע שם! ענה לו: דבר זה נעשה משום פועלים, ומשום עוברי דרכים, שאם לא היתה החמה שוקעת בכיוון מסויים ואורה פוחת והולך, לא היו אלה יודעים את שעת היום להכין עצמם ללכת לביתם או לבית מלון.
Rabbi Yehuda HaNasi said to him: The sun always sets in the west in order to greet its Creator, as it is stated: “And the hosts of heaven worship You” (Nehemiah 9:6). Setting is a form of worship; it is as though the sun is bowing to God. The Divine Presence rests in the east, as is evident from the fact that the Holy of Holies in the Temple, in which the Ark, the resting place of the Divine Presence, is located, is in the east. Antoninos said to him: If so, let the sun come until the midpoint of the sky, set slightly and greet its Creator, and return and enter its place of origin in the east and set there. Rabbi Yehuda HaNasi answered him: The sun sets in the west due to workers and due to travelers, as, if the sun did not proceed from east to west with the light of day gradually waning, they would not know that it is time to return home or to find an inn.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וא״לוְאָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי נְשָׁמָה מֵאֵימָתַי נִיתְּנָה בָּאָדָם מִשְּׁעַת פְּקִידָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה א״לאָמַר לוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה א״לאָמַר לוֹ אֶפְשָׁר חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר עוֹמֶדֶת שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח וְאֵינָהּ מַסְרַחַת אֶלָּא מִשְּׁעַת פְּקִידָה אָמַר רַבִּי דָּבָר זֶה לִמְּדַנִי אַנְטוֹנִינוּס וּמִקְרָא מְסַיְּיעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {איוב י׳:י״ב} וּפְקוּדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי.

And Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: From when is the soul placed in a person? Is it from the moment of conception or from the moment of the formation of the embryo, forty days after conception? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It is from the moment of the formation of the embryo. Antoninos said to him: That is inconceivable. Is it possible that a piece of meat could stand for even three days without salt as a preservative and would not rot? The embryo could not exist for forty days without a soul. Rather, the soul is placed in man from the moment of conception. Rabbi Yehuda HaNasi said: Antoninos taught me this matter, and there is a verse that supports him, as it is stated: “And Your Providence [pekudatekha] has preserved my spirit” (Job 10:12) indicating that it is from the moment of conception [pekida] that the soul is preserved within a person.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נשם
נשםא(סוכה כו:) וכמה שינת הסוס ס׳ נשמי (סנהדרין צא: ב״ר פרשה לה) שאל אנטונינוס לרבי מאימתי נשמה ניתנת באדם אמר לו משיצא ממעי אמו אמר לו שים בשר בלא מלח ג׳ ימים הלא יסריח אלא משנפקד והודה לו רבינו כי גם זה הפסוק מסייעו ורוח אלוה באפי ופקודתך שמרה רוחי מאימתי נתת הנשמה בי משפקדתני (בראשית רבה ל״ד) א״ל רבי חייא לרבי מה שינך עבד א״ל מן ענתה דיהבת ידך עלה אינשמת (ובויקרא רבה בצו) רוקי באפיה ז׳ זמנין והיא מתנשמא (במגילת איכה נפלה עטרת) לחש ליה שום ואינשים פירוש חזרה נשמתו כלומר נתרפא:
א. [אטהעם.]
משעת יצירה – שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות.
פקידה – משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום מה תהא עליה כדאמרינן בפרק כל היד במסכת נדה (דף טז:) מיד נזרקה בו נשמה וחיות.
אמר ליה – רבי משעת יצירה.
ואמר לו – אנטונינוס וכי אפשר לחתיכה שתתקיים אפילו ג׳ ימים בלא מלח שאינה מסרחת וה״נ אילו לא היתה נשמה נתונה עד שעת יצירה היאך תתקיים הטיפה שלא תסריח במעיה וכיון שטיפה מסרחת שוב אינה מולדת.
למדני אנטונינוס – מדבריו למדתי.
ופקודתך שמרה רוחי – משעת פקידה נשמר רוחי.
בד״ה פקידה כו׳ נשמה וחיות הס״ד:
א״ל משעת יצירה א״ל כו׳ ג׳ ימים בלא מלח ואינה מסרחת וכו׳. ושעת יצירה הוא ארבעים יום אחר הפקידה והיאך תתקיים הטפה כ״כ שלא תסריח וכיון שהיא מסרחת שוב אינה מולדת כפרש״י הכי אמרינן בפרק ר״ע ודאמרינן בעלמא האדם נוצר מטפה סרוחה היינו דקרובה להיות סרוחה אי לאו הפקידה ממנו ית׳ ב״ה ע״י המלאך ופירש״י ופקודתך שמרה רוחי משעת פקידה נשמר רוחי עכ״ל. ולפי ענינו נראה לפרש שיהיה שמרה רוחי פועל יוצא שמשעת פקידה שומר רוחי את הטפה שלא תסרח וק״ל:
ועוד אמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, האם משעת פקידה, כלומר, משעה שנקלט זרע האיש אצל האשה, או משעת יצירה כאשר נוצרת כבר צורה מסויימת של עובר, והיא נחשבת כעבור ארבעים יום לאחר תחילת ההריון. אמר לו רבי: משעת יצירה. אמר לו אנטונינוס: לא יתכן דבר זה, האם אפשר שחתיכה של בשר עומדת אפילו שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? בוודאי אין העובר יכול להתקיים ארבעים יום ללא נפש חיים, אלא בהכרח יש בו נשמה משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ואף המקרא מסייעו, שנאמר בתיאור הלידה ״ופקדתך שמרה רוחי״ (איוב י, יב), לרמוז שמשעת פקידה שומר אני את הרוח בקרבי.
And Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: From when is the soul placed in a person? Is it from the moment of conception or from the moment of the formation of the embryo, forty days after conception? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It is from the moment of the formation of the embryo. Antoninos said to him: That is inconceivable. Is it possible that a piece of meat could stand for even three days without salt as a preservative and would not rot? The embryo could not exist for forty days without a soul. Rather, the soul is placed in man from the moment of conception. Rabbi Yehuda HaNasi said: Antoninos taught me this matter, and there is a verse that supports him, as it is stated: “And Your Providence [pekudatekha] has preserved my spirit” (Job 10:12) indicating that it is from the moment of conception [pekida] that the soul is preserved within a person.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר ליה אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי מֵאֵימָתַי יצה״ריֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּאָדָם מִשְּׁעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִיאָה א״לאָמַר לוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה א״לאָמַר לוֹ א״כאִם כֵּן בּוֹעֵט בִּמְעֵי אִמּוֹ וְיוֹצֵא אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאָה אָמַר רַבִּי דָּבָר זֶה לִמְּדַנִי אַנְטוֹנִינוּס וּמִקְרָא מְסַיְּיעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ד׳:ז׳} לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ.

And Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: From when does the evil inclination dominate a person? Is it from the moment of the formation of the embryo or from the moment of emergence from the womb? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It is from the moment of the formation of the embryo. Antoninos said to him: If so, the evil inclination would cause the fetus to kick his mother’s innards and emerge from the womb. Rather, the evil inclination dominates a person from the moment of emergence from the womb. Rabbi Yehuda HaNasi said: Antoninos taught me this matter, and there is a verse that supports him, as it is stated: “Sin crouches at the entrance” (Genesis 4:7), indicating that it is from the moment of birth, when the newborn emerges from the entrance of his mother’s womb, that the evil inclination lurks.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך יצר
יצרא(סנהדרין צא:) אמר לו אנטונינוס לר׳ יצר הרע אימתי שולט באדם משעת יציאה או משעת יציר׳ אמר לו משעת יצירה אמר לו א״כ היה בועט באמו הורגה ויוצא אלא הוי אומר משע׳ יציאה אמר רבי דבר זה לימדני אנטונינוס ומקרא מסייעו לפתח חטאת רובץ. ובבראשית רבה (בראשית רבה לד) וירח ה׳ את ריח הניחוח אמר לו אם כן היה חוטט בני מעיה ויצא אלא משיצא והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא כי יצר לב האדם רע מנעוריו רבי יודן אמר מנעריו כתיב משעה שניעור לעולם:
ערך גט
גטב(גיטין עז.) הזורק גט לאשתו והוא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת (גיטין ע״ח.) היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת וכו׳ פי׳ ר״ח קיבלנו מרבותינו אפילו זרקו לה בחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסי׳ בירי׳ המחוור מכול׳ עד שיתננו לידה (בבא בתרא ס) גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר מאחוריו פי׳ גט פשוט שטר פשוט כגון שטרות שלנו והאי גט אפילו בשאר שטרות מיירי דכל שטרות איקרי גט כדאמרן וגט חוב שאין בו אחריות פי׳ עדיו מתוכו במקום כתיבה תחת הכתיבה פי׳ מקושר הוא עשוי כקישורין ותפירות וכך היו רגילין לעשות בראש הקלף היו כותבין שיטה אחת זכרון עדות שהיתה בפנינו ואחר כך היו מניחין חלק כשיעור שיטה אחת והיו מקפלים שיטה הכתובה על שאינה כתובה ותופרין אותה ואחר כך כותבין בשיטה שלישית בירח פלוני בכך וכך בו ומניחין שיטה ד׳ חלק וחוזרין ומקפלין שיטה הכתובה על החלק ותופרין אותן ביחד ושוב כותבין בשיטה השנית כך וכך לבריאת עולם ומניחין שיטה ו׳ חלק ומקפלין ותופרין הכתוב על החלק ובין אלו הקשרים משלימין כל הזמן ושאר כל השטר כותבין פשוט כשאר כל השטרות וזהו פשוט שבמקושר. והמפורש בגמרא טעמא מאי עבדו מקושר אתר׳ דכהני הוה ודינו של מקושר שיהיו עדיו חתומין מאחוריו מאחרי הכתיבה בין הקשרי׳ כדמפורש בגמרא מפני שיכול לעשותו פשוט שיקרע התפירות ויתפשט כל הכתב ואותן ג׳ שורות העליונות שיש בין שורה לשורה ריוח שורה אחת לא חיישינן (א״ב: תרגום ספר כריתות גט פטורין) (שבת פא) איזהו גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו (סנהדרין צא) אב שכ׳ לגטון לבניו פי׳ שטר צווא׳ (בראשית רבה פ״ב) ויוסף אברהם והיאך הוא לוקטור אמר לו ולבני הפלגשי׳ (א״ב: לגטון בלשון רומי מתנת שכיב מרע ולקטור מצוה מחמת מיתה לתת מתנה):
ערך מגדל
מגדלג(שבת קו. ביצה כד.) הצד צפור למגדל פירוש מגדל זה של עץ הוא והוא ככלוב גדול אם פתח שער המגדל ועשה תחבולות להיכנס שם צפור וסגרו חייב (חגיגה טו: סנהדרין צא) בעיי בעיין דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר פירוש משנה ידועה היא (פרק ד אהלות) מגדל שהוא עומד באויר ופי׳ תיבה ארוכה כמגדל תלויה בחבליה. (פ״א ראשו של למד כלומר עליון של למד למה גבוה מכל האותיות):
א. [ליידן שאפט. בעשחפפענהייט.]
ב. [שיידע בריף.]
ג. [טאהרם.]
משעת יציאה – כשיוצא ממעי אמו או משעת יצירה.
א״ל – רבי משעת יצירה.
אמר לו אנטונינוס א״כ בועט במעי אמו ויוצא – אלא משעת יציאתה.
בד״ה א״ל אנטונינוס כו׳ ויוצא אלא כו׳ הד״א:
לפתח חטאת רובץ כו׳. ויש להקשות מהא דאמרי׳ פ״ב דיומא ההוא עוברה דארחה ביוה״כ אתאי לקמיה דר״מ א״ל לחישו לה ולא אלחישא קרי עליה זורו רשעים מרחם מהא מוכח ששולט יצה״ר גם במעי אמו ובהא יש ליישב דע״י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה״ר קודם היציאה אבל בולד עצמו אינו שולט יצר הרע דא״כ היה בועט ויוצא אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת וק״ל:
ועוד אמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, האם משעת יצירה או משעת יציאה מן הרחם? אמר לו רבי: משעת יצירה. אמר לו אנטונינוס: אם כן הוא, יהא העובר בועט במעי אמו ויוצא מפני שתקפו יצרו לכך! אלא ודאי יצרו שולט בו משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: ״לפתח חטאת רבץ״ (בראשית ד, ז), לרמוז שמשעה שאדם יוצא מפתח הרחם מאז רובצת בו החטאת⁠־היצר.
And Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: From when does the evil inclination dominate a person? Is it from the moment of the formation of the embryo or from the moment of emergence from the womb? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It is from the moment of the formation of the embryo. Antoninos said to him: If so, the evil inclination would cause the fetus to kick his mother’s innards and emerge from the womb. Rather, the evil inclination dominates a person from the moment of emergence from the womb. Rabbi Yehuda HaNasi said: Antoninos taught me this matter, and there is a verse that supports him, as it is stated: “Sin crouches at the entrance” (Genesis 4:7), indicating that it is from the moment of birth, when the newborn emerges from the entrance of his mother’s womb, that the evil inclination lurks.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר״לרֵישׁ לָקִישׁ רָמֵי כְּתִיב {ירמיהו ל״א:ז׳} בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיוֹלֶדֶת יחדו וּכְתִיב {ישעיהו ל״ה:ו׳} אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרוֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה הָא כֵּיצַד עוֹמְדִין בְּמוּמָן וּמִתְרַפְּאִין.

§ Reish Lakish raises a contradiction between two verses written with regard to the resurrection of the dead. It is written: “I will bring them from the north country and gather them from the ends of the earth, and with them the blind and the lame, the woman with child and the woman giving birth together” (Jeremiah 31:7), indicating that at the end of days there will still be people with physical defects. And it is written: “Then shall the lame man leap as a deer and the tongue of the mute sing; for in the wilderness shall waters break out, and streams in the desert” (Isaiah 35:6), indicating that at the end of days there will be no people with physical defects. How so? When resurrected, the dead will arise still afflicted with their defects, and they will then be healed.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בם עור ופסח – שחיין עם מומן.
וכתיב אז ידלג כאיל פסח – דמשמע שמתרפאין.
עומדין במומן – ואח״כ מתרפאין.
ר״ל רמי כתיב בם עור ופסח גו׳ וכתיב אז ידלג כאיל פסח גו׳ רמיות קראי פסח אפסח מייתי וה״מ לאתויי קרא דלקמיה דכתיב אז תפקחנה עיני עורים וגו׳ ולרמויי קראי דעור אעורים וי״ל לפי הטעם שעומדים במומן ומתרפאין אח״כ שהנס ניכר יותר שזהו הוא האיש שכבר היה בעל מום בעולם הזה גם במותו גם שחיה כך בתחיית המתים במומו ואח״כ נתרפא למעלת עולם הבא ולכך מייתי מפסח דהנס ניכר בו שהיה בעל מום כשעמד מה שאם כן בעורון דכמה עורין שאין ניכר שהם עורון ואינן רואים וק״ל:
א ריש לקיש רמי [השליך, הראה סתירה] בין שני מקראות העוסקים בתחיית המתים: כתיב [נאמר] ״הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו״ (ירמיה לא, ז), שמשם מובן שבאחרית הימים יהיו עדיין בעלי מומים, וכתיב [ונאמר]: ״אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה״ (ישעיה לה, ו). הא [הרי] כיצד ניישב את המקראות? אלא יש לומר: עומדין כולם בתחיית המתים במומן, ומתרפאין לאחר מכן.
§ Reish Lakish raises a contradiction between two verses written with regard to the resurrection of the dead. It is written: “I will bring them from the north country and gather them from the ends of the earth, and with them the blind and the lame, the woman with child and the woman giving birth together” (Jeremiah 31:7), indicating that at the end of days there will still be people with physical defects. And it is written: “Then shall the lame man leap as a deer and the tongue of the mute sing; for in the wilderness shall waters break out, and streams in the desert” (Isaiah 35:6), indicating that at the end of days there will be no people with physical defects. How so? When resurrected, the dead will arise still afflicted with their defects, and they will then be healed.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) עוּלָּא רָמֵי כְּתִיב {ישעיהו כ״ה:ח׳} בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה׳ דִּמְעָה מֵעַל כׇּל פָּנִים וּכְתִיב {ישעיהו ס״ה:כ׳} כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל כָּאן בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם1 וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם2 מַאי בָּעוּ הָתָם הָנָךְ דִּכְתִיב בְּהוּ {ישעיהו ס״א:ה׳} וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכוֹרְמֵיכֶם.

Ulla raises a contradiction. It is written: “He will swallow death forever; and the Lord God will wipe tears from all faces” (Isaiah 25:8), indicating that death will no longer exist at the end of days. And it is written: “There shall be no more an infant a few days old then…for the youngest shall die one hundred years old” (Isaiah 65:20). The Gemara answers that this contradiction is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 25, is written with regard to the Jewish people, who will live forever after resurrection; the verse there, in Isaiah chapter 65, is written with regard to gentiles, who will ultimately die after an extremely long life. The Gemara asks: And what do gentiles seek, i.e., why will they merit to live, in that era? The Gemara answers that the verse is referring to those gentiles about whom it is written: “And strangers shall stand and feed your flocks, and aliens shall be your plowmen and vinedressers” (Isaiah 61:5).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועובדי כוכבים״.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בלע המות לנצח – דלעתיד לבא מאחר שחיין שוב אינן מתין.
כי הנער – כלומר כשימות אדם לעתיד ומת בן מאה שנה יאמרו נער הוא מת כי הנער בן מאה שנה ימות אלמא מתין.
עולא רמי כתיב כי הנער כו׳ כבר ביארנו בתחילת הפרק שאין דברים הללו אמורין אלא לימות המשיח שיש בהן אכילה ושתיה דאי לעה״ב צאן הללו למה ואיכרים וכורמים מה טיבן. ולשמואל דאמר אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד מתריץ הכי אידי ואידי בישראל ולא קשיא כאן בימות המשיח כאן לעוה״ב: רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה וכתיב והיה אור הלבנה לא קשיא כאן בעוה״ז כלומר לימות המשיח והיה אור הלבנה כאור החמה שעדיין העולם צריך לאורן של מאורים וכאן לעוה״ב שכל העולם מאיר מאורה של שכינה וחפרה הלבנה כדכתיב כי מלך כו׳ ונגד זקניו כבוד ולשמואל אידי ואידי לעוה״ב ולא קשיא כאן במחנה צדיקים והיה אור הלבנה כאור החמה וכאן במחנה שכינה וחפרה הלבנה. ואם תשאל הלא גם עתה במחנה שכינה כן הוא הא לא בא הכתוב ללמדך אלא שיהא הדבר נגלה לעיני הכל לעוה״ב:
אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא השתא אחויי מחיי אסויי מבעיא אלא אמר הקב״ה מה שאני ממית אני מחייה והדר מה שמחצתי אני ארפא כלומר שבעלי מומין שמתו אינן עומדין שלמין אלא הקב״ה מעמידן במומן ואחר כך מרפא אותן כדכתיב באינך קראי דלעיל:
כי הנער בן מאה וגו׳. קרא לא כך כתוב אלא לא יהיה שם עוד עול ימים וזקן לא ימלא את ימיו כי הנער וגו׳ ואפשר שהם ב׳ ראיות אלא שהקדים המאוחר כי הנער בן מאה וגו׳ דביה מפורש יותר שיהיה מיתה לעתיד ועפירש״י למה קראו נער ואיתא במדרש דלכך קראו נער בן מאה לפי שאז ימות ונעשה בר עונשין כשהוא בן ק׳ כמו שהנער בן כ׳ הוא בר עונשין בעה״ז ולמאי דמוקי הכא האי קרא בכותים שיעבדו מלאכת ישראל יש לומר שקראם נער בן מאה שיהיה להם כח כנערים ובחורים לעבוד עבודת ישראל:
בנושא דומה עולא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] ״בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים״ (שם כה, ח), הרי שלא יהא עוד מוות בעולם. וכתיב [ונאמר] במקום אחר: ״כי הנער בן מאה שנה ימות לא יהיה משם עוד עול ימים״ (שם סה, כ). והשיב: לא קשיא [אינו קשה], כאןבישראל שלא ימותו כלל, כאןבגוים שאמנם יחיו חיים ארוכים מאד אך לבסוף ימותו. ושואלים: וגוים מאי בעו התם [מה צריכים אותם שם]? ומשיבים: הנך דכתיב בהו [אלה הם הגוים שנאמר בהם] ״ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם״ (שם סא, ה).
Ulla raises a contradiction. It is written: “He will swallow death forever; and the Lord God will wipe tears from all faces” (Isaiah 25:8), indicating that death will no longer exist at the end of days. And it is written: “There shall be no more an infant a few days old then…for the youngest shall die one hundred years old” (Isaiah 65:20). The Gemara answers that this contradiction is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 25, is written with regard to the Jewish people, who will live forever after resurrection; the verse there, in Isaiah chapter 65, is written with regard to gentiles, who will ultimately die after an extremely long life. The Gemara asks: And what do gentiles seek, i.e., why will they merit to live, in that era? The Gemara answers that the verse is referring to those gentiles about whom it is written: “And strangers shall stand and feed your flocks, and aliens shall be your plowmen and vinedressers” (Isaiah 61:5).
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב חִסְדָּא רָמֵי כְּתִיב {ישעיהו כ״ד:כ״ג} וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה׳ צְבָאוֹת וּכְתִיב {ישעיהו ל׳:כ״ו} וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים לָא קַשְׁיָא כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כָּאן לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

Rav Ḥisda raises a contradiction. It is written: “Then the moon shall be confounded and the sun ashamed, when the Lord of hosts will reign in Mount Zion and in Jerusalem, and before His elders shall be His glory” (Isaiah 24:23), indicating that the sun and the moon will no longer shine at the end of days. And it is written: “And the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days” (Isaiah 30:26), indicating that the sun and the moon will exist then and they will shine more brightly. The Gemara answers that this is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 30, is written with regard to the days of the Messiah, when the sun and moon will shine more brightly; the verse there, in Isaiah chapter 24, is written with regard to the World-to-Come, when the only light will be the light of God.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחפרה הלבנה ובושה החמה – משמע שיהא אורם כהה וכתיב והיתה אור הלבנה כאור החמה.
כאן לימות המשיח – כשיכלה השיעבוד והיתה אור הלבנה כאור החמה ולעתיד לבא וחפרה הלבנה ובושה החמה מרוב נגהם של צדיקים.
בד״ה וחפרה כו׳ בהה וכתיב כו׳ הד״א:
וחפרה הלבנה וגו׳. לכאורה דטפי ה״ל לאתויי קרא לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה׳ לאור עולם גו׳ דמפורש ביה טפי שלא ישתמשו כלל באור החמה ולבנה ואפשר משום דבההוא קרא כתיב שמש וירח אבל באידך קרא דמייתי כתיב נמי לבנה וחמה דהכי משמע וחפרה הלבנה אף אותו אור הלבנה שיהיה כאור החמה לימות המשיח יהיה חפור לעולם הבא ואף אותה אור חמה שיהיה שבעתים לימות המשיח יהיה בושה לעה״ב מזיו שכינה ופי׳ הכתוב ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת ימים עיין בפירש״י פרק אלו דברים. ועוד יש לומר לפי מה שאמרו בחגיגה שאור שברא הקב״ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף עולם וכו׳ וגנזו לצדיקים לעתיד לבא וז״ש שיהיה אז אור החמה כאותו אור הראשון שהיו משתמשין בו בשבעת ימי בראשית וגנזו אח״כ לעתיד וק״ל:
רב חסדא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] ״וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה׳ צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד״ (שם כד, כג), משמע שלא יאירו עוד הירח והשמש, וכתיב [ונאמר]: ״והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים״ (שם ל, כו), משמע שיתקיימו המאורות אלא שאורם יגדל! והשיב: לא קשיא [אינו קשה], כאן לימות המשיח יגדל אור החמה והלבנה, כאן לעולם הבא יהיה רק אור ה׳ לבדו.
Rav Ḥisda raises a contradiction. It is written: “Then the moon shall be confounded and the sun ashamed, when the Lord of hosts will reign in Mount Zion and in Jerusalem, and before His elders shall be His glory” (Isaiah 24:23), indicating that the sun and the moon will no longer shine at the end of days. And it is written: “And the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days” (Isaiah 30:26), indicating that the sun and the moon will exist then and they will shine more brightly. The Gemara answers that this is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 30, is written with regard to the days of the Messiah, when the sun and moon will shine more brightly; the verse there, in Isaiah chapter 24, is written with regard to the World-to-Come, when the only light will be the light of God.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר אאֵין בֵּין העוה״זהָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁיעְבּוּד גָּלִיּוֹת בִּלְבַד לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים כָּאן בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה.

The Gemara asks: And according to Shmuel, who says: The difference between this world and the messianic era is only subjugation of the exiles, as during that era the Jewish people will be freed from that subjugation, how is the contradiction resolved? The Gemara answers that even according to Shmuel this contradiction is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 30, is written with regard to the light in the camp of the righteous; the verse there, in Isaiah chapter 24, the verse is written with regard to the camp of the Divine Presence, when the only light will be the light of God.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולשמואל דאמר – בדוכתא אחריתי אין בין העולם הזה וכו׳. אידי ואידי לעוה״ב.
אלא כאן במחנה שכינה – וחפרה מזיו השכינה.
כאן במחנה צדיקים – כאן במחנה רשעים לא גרסינן.
אין בין עוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד כו׳ מפורש פרק במה אשה ע״ש:
ושואלים: ולשיטת שמואל שאמר שאין הבדל בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד שישתחררו ממנו ישראל, כיצד מסביר הוא את הסתירה במקראות? ומשיבים: אף לדעתו לא קשיא [אינו קשה], ושניהם מדברים בעולם הבא, אלא כאןבמחנה צדיקים יהיה אור החמה שבעתים, כאןבמחנה שכינה לא יהיה אלא אור ה׳ לבדו.
The Gemara asks: And according to Shmuel, who says: The difference between this world and the messianic era is only subjugation of the exiles, as during that era the Jewish people will be freed from that subjugation, how is the contradiction resolved? The Gemara answers that even according to Shmuel this contradiction is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 30, is written with regard to the light in the camp of the righteous; the verse there, in Isaiah chapter 24, the verse is written with regard to the camp of the Divine Presence, when the only light will be the light of God.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רָבָא רָמֵי כְּתִיב {דברים ל״ב:ל״ט} אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה וּכְתִיב {דברים ל״ב:ל״ט} מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה וַהֲדַר מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.

Rava raises a contradiction. It is written: “I will kill and I will bring to life” (Deuteronomy 32:39), indicating that God is capable of reviving the dead. And it is written immediately afterward: “I wounded and I will heal,” which indicates that God will only heal the wounded. Rather, it should be understood: The Holy One, Blessed be He, is saying: What I kill, I bring to life, indicating that God revives the dead. And then what I wounded, I will heal.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב אני אמית ואחיה – דמשמע כשם שאני אמית את האדם כך אני מחייהו כשמת בעל מום עומד וחי בעל מום.
וכתיב מחצתי ואני ארפא – שכשהוא מחיה מרפא את המחץ ועומד שלם.
והדר מה שמחצתי – שלאחר כן מתרפא וכדלעיל עומדין במומן ומתרפאין.
בד״ה כתיב אני כו׳ מחייהו ובשמת בעל כו׳ כצ״ל:
רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה כו׳ והדר מה שמחצתי וכו׳. בפ׳ אלו דברים ל״ג הכי בדברי רבא אלא דה״ג רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא השתא אחוי מחיי אסוי לא כ״ש אלא אמר הקב״ה מה שאני ממית אני מחיה כמו שמחצתי ואני ארפא ובברייתא גרסינן ד״א בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר ומה שמחצתי ואני ארפא וע״ש בפירש״י ולפי גירסא דהכא בדברי רבא רומיא דקראי אינו מפורש כל הצורך בפירש״י דמשמע ליה מחצתי ואני וגו׳ שכשהוא מחיה מרפא ועומד כך שלם והיאך חזר מסברתו וממשמעות זה ואמר והדר מה שמחצתי וכו׳. ויש לפרש דרבא רמי בשינוי הלשון דכתיב אני אמית ואני אחיה בלשון הוה וכתיב מחצתי ואני וגו׳ בלשון עבר דה״ל למכתב אני אמחוץ ואהא קאמר דלכך שינה הלשון במחצתי לומר מה שמחצתי כבר קודם המיתה והתחייה אני הדר שאמית ואחיה אני ארפא דהיינו שעומדים במומם שהיה להם כבר ואח״כ מתרפאין ודו״ק:
רבא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] ״אני אמית ואחיה״ (דברים לב, לט), משמע שבכוחו של ה׳ להחיות מתים, וכתיב [ונאמר] אחר כך ״מחצתי ואני ארפא״ (דברים לב, לט), שהוא שבח פחות מזה! אלא יש להבין: אמר הקדוש ברוך הוא: מה שאני ממיתאני מחיה, כלומר, כשם שמתו אנשים כך יחיו מתחילה בתחיית המתים, והדר [ואחר כך] מה שמחצתיואני ארפא.
Rava raises a contradiction. It is written: “I will kill and I will bring to life” (Deuteronomy 32:39), indicating that God is capable of reviving the dead. And it is written immediately afterward: “I wounded and I will heal,” which indicates that God will only heal the wounded. Rather, it should be understood: The Holy One, Blessed be He, is saying: What I kill, I bring to life, indicating that God revives the dead. And then what I wounded, I will heal.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה יָכוֹל שֶׁתְּהֵא מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאֶחָד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא מָה מְחִיצָה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד מִיכָּן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִין אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.

§ The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “I will kill and I will bring to life.” One might have thought that it means that there will be death for one person and life for one other person, in the typical manner that the world operates. Therefore, the verse states: “I wounded and I will heal.” Just as wounding and healing take place in one person, so too, death and bringing back to life take place in one person. From here there is a response to those who say that there is no resurrection of the dead derived from the Torah.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתה באחד וחיים באחד – וה״ק אני ממית אדם זה ומחיה אדם אחר.
כדרך שהעולם נוהג – שזה מת וזה נולד.
מה מחץ ורפוי באחד – ואין רפואה אלא במקום מחץ.
ב תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא על הנאמר ״אני אמית ואחיה״, יכול שכוונת הפסוק היא שתהא מיתה באדם אחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג כעת? — תלמוד לומר: ״מחצתי ואני ארפא״, מה ענייני מחיצה ורפואה שהוזכרו בפסוק זה ודאי הכוונה באדם אחדאף מיתה וחיים באחד, מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה.
§ The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “I will kill and I will bring to life.” One might have thought that it means that there will be death for one person and life for one other person, in the typical manner that the world operates. Therefore, the verse states: “I wounded and I will heal.” Just as wounding and healing take place in one person, so too, death and bringing back to life take place in one person. From here there is a response to those who say that there is no resurrection of the dead derived from the Torah.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי מֵאִיר מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ט״ו:א׳} אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה׳ שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר {יהושע ח׳:ל׳} אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לה׳לַה׳⁠ ⁠׳ בָּנָה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יִבְנֶה מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Then Moses and the children of Israel will sing this song to the Lord” (Exodus 15:1). It is not stated: Sang, in the verse; rather, the term “they will sing” is stated, indicating that Moses will come back to life and sing the song in the future. From here it is proved that resurrection of the dead is derived from the Torah. On a similar note, you can say: “Then Joshua will build an altar to the Lord God of Israel on Mount Ebal” (Joshua 8:30). It is not stated: Built, in the verse; rather, the term “will build” is stated. From here, resurrection of the dead is derived from the Torah.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ישיר – משמע לעתיד.
שר לא נאמר אלא ישיר כו׳. מפירש״י בחומש ואין לומר וליישב לשון זה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד כמו ככה יעשה איוב ע״פ ה׳ יחנו וגו׳ לפי שהן דבר ההוה תמיד ונופל בו לשון עתיד וכו׳ עכ״ל ע״ש. והרמב״ן טען עליו ומה יאמר הרב בפסוק יעשו עגל בחורב כמה ימרוהו וגו׳ וכן ומשה יקח את האהל וגו׳ כי איננו לשון הוה וכו׳ ע״ש באורך. וכבר השיב הרא״ם ע״ש ואין כאן להאריך דאין טענת הרמב״ן טענה לדרוש רז״ל דהכא כיון דאיכא למדרש ולפרש כמשמעו דרשינן ולא נימא דנכתב עתיד במקום עבר כיון דלא נמצא כן אלא במקומות מעטים ואולי דגם שם איכא למדרש ביה ולפרש כמשמעו ואפילו ההוה במקום עתיד לא נימא דנכתב היכא דאיכא למדרש ולפרש כמשמעו כדאיתא בכמה דוכתין: ע״ש בפירש״י בחומש מכאן לתחיית המתים מן התורה כולן יתפרשו כך חוץ משל שלמה שפירשוהו בקש לבנות ולא בנה עכ״ל. ולכאורה דבריו תמוהים דהא הכא לא מוקמינן ליה ההוא דשלמה שבקש לבנות ולא בנה אלא כיון דלא מיחה בנשיו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה וכן בפרק במה בהמה בעי לאוקמא מעיקרא שבקש כו׳ ודחי ליה ומוקים ליה כו׳ אלא מתוך שלא מיחה כו׳ ויש ליישב דלמסקנא נמי צ״ל דשמעינן מיניה נמי שבקש לבנות ולא בנה דאי משום דמעלה עליו הכתוב כאלו בנה הל״ל אז בנה דיבנה לא משמע הכי וכן יש להוכיח מדברי התוספות פרק במה בהמה שכתבו שם אהא דמשני שבקש לבנות כו׳ ופריך אלא מעתה אז יבנה יהושע כו׳ הקשה הרר״א דבחלק מפקינן מדכתיב אז יבנה יהושע מכאן לתחיית המתים מן התורה א״כ אתא לדרשה ה״נ אתא לדרשה ואור״י דמ״מ פריך מדלא כתיב שבקש לבנות אלא יבנה ש״מ שר״ל שיבנה כההוא דיהושע דודאי בנה עכ״ל ור״ל דמעלה עליו הכתוב כאלו בנה היינו ודאי בנה כמו ביהושע ויש לדקדק אתירוץ ר״י דאכתי לא דמיין דההוא דיהושע דודאי בנה איכא למדרש ביה דמש״ה כתיב יבנה ולא בנה למדרש מינה רמז לתחיית המתים מן התורה אבל ההיא דשלמה כיון דמעלה עליו הכתוב כאלו בנה לא יפול בו לשון יבנה אלא ע״כ דלמסקנא נמי אמרינן דנכתב לשון יבנה שבקש לבנות ולא בנה מיהו הוה דומיא דיהושע דמעלה עליו נמי כאלו בנה ודו״ק:
תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר: ״אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ ״(שמות טו, א), ״שר״ לא נאמר אלא ״ישיר״מכאן לתחיית המתים מן התורה, לומר שעתיד משה רבינו לחזור ולשיר את השירה. וכיוצא בדבר אתה אומר על הכתוב: ״אז יבנה יהושע מזבח לה׳ ״(יהושע ח, ל), ״בנה״ לא נאמר אלא ״יבנה״מכאן לתחיית המתים מן התורה.
It is taught in a baraita that Rabbi Meir said: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Then Moses and the children of Israel will sing this song to the Lord” (Exodus 15:1). It is not stated: Sang, in the verse; rather, the term “they will sing” is stated, indicating that Moses will come back to life and sing the song in the future. From here it is proved that resurrection of the dead is derived from the Torah. On a similar note, you can say: “Then Joshua will build an altar to the Lord God of Israel on Mount Ebal” (Joshua 8:30). It is not stated: Built, in the verse; rather, the term “will build” is stated. From here, resurrection of the dead is derived from the Torah.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא מֵעַתָּה {מלכים א י״א:ז׳} אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקּוּץ מוֹאָב הָכִי נָמֵי דְּיִבְנֶה אֶלָּא מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ בָּנָה.

The Gemara challenges: If that is so, then in the verse: “Then Solomon will build an altar for Chemosh the abomination of Moab” (I Kings 11:7), does this also mean that Solomon will build in the future? Rather, the use of the future tense here should be understood differently. Solomon did not build an altar to the idol; rather, the use of the future tense teaches that the verse ascribes him blame as though he built it, since he did not prevent his wives from doing so. Therefore, no proof for the resurrection of the dead may be cited from this verse.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אלא מעתה שאתה למד ממה שנאמרו דברים בלשון עתיד, אם כן הכתוב ״אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב״ (מלכים א׳ יא, ז), הכי נמי [כך גם כן] תאמר שהכוונה שיבנה לעתיד לבוא?! אלא את הצורה ״יבנה״ יש לפרש בדרך אחרת, שלא נאמר שבנה שלמה עצמו במה לאליל, אלא מעלה (מחשיב) עליו הכתוב כאילו בנה, מתוך שלא עיכב ביד נשותיו. ואם כן אין ראיה מלשון זו.
The Gemara challenges: If that is so, then in the verse: “Then Solomon will build an altar for Chemosh the abomination of Moab” (I Kings 11:7), does this also mean that Solomon will build in the future? Rather, the use of the future tense here should be understood differently. Solomon did not build an altar to the idol; rather, the use of the future tense teaches that the verse ascribes him blame as though he built it, since he did not prevent his wives from doing so. Therefore, no proof for the resurrection of the dead may be cited from this verse.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״ד:ה׳} אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה הִילְּלוּךְ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יְהַלְלוּךָ מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בעוה״זבְּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Happy are they who dwell in Your house; they will yet praise You, Selah” (Psalms 84:5). It is not stated: They praised you, in the verse; rather, the term “they will praise you” is stated. From here, resurrection of the dead is derived from the Torah. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Anyone who recites song to God in this world is privileged and recites it in the World-to-Come, as it is stated: “Happy are they who dwell in Your house; they will yet praise You, Selah.”
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשרי יושבי ביתך כו׳. שירה שבעוה״ז לא הוזכר בקרא דאשרי יושבי ביתך דקאמר קרא דיהללוך היינו לעוה״ב כדקאמר ריב״ל גופיה מכאן לתחה״מ מן התורה אלא ממלת עוד דריש ליה דלשון עוד נופל בדבר הנוסף על הראשון דהיינו בשירה שהללוך כבר בעוה״ז עוד יהללוך לעוה״ב וק״ל:
אמר ר׳ יהושע בן לוי: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר: ״אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה״ (תהלים פד, ה), ״היללוך״ לא נאמר, אלא ״יהללוך״ בלשון עתיד — מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואמר ר׳ יהושע בן לוי: כל האומר שירה לה׳ בעולם הזה, זוכה ואומרה גם לעולם הבא, שנאמר ״אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה״, כלומר, עוד יזכו להללך לעתיד לבוא.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Happy are they who dwell in Your house; they will yet praise You, Selah” (Psalms 84:5). It is not stated: They praised you, in the verse; rather, the term “they will praise you” is stated. From here, resurrection of the dead is derived from the Torah. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: Anyone who recites song to God in this world is privileged and recites it in the World-to-Come, as it is stated: “Happy are they who dwell in Your house; they will yet praise You, Selah.”
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ב:ח׳} קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ וְגוֹ׳ רִינְּנוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יְרַנֵּנוּ מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה וא״רוְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲתִידִין כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן אוֹמְרִים שִׁירָה בְּקוֹל אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ.

Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Your watchmen, they raise the voice; together shall they sing, for they shall see eye to eye the Lord returning to Zion” (Isaiah 52:8). It is not stated: They sang, in the verse; rather, the term “together shall they sing” is stated. From here resurrection of the dead is derived from the Torah. And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: All the prophets are all destined to recite song in one voice, as it is stated: “Your watchmen, they raise the voice; together shall they sing.”
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשאו קול יחדיו – היינו קול אחד.
רננו לא נאמר כו׳. בסיפא דהאי קרא מפורש דמשתעי קרא בלעתיד דכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה׳ וגו׳ אלא משום דאיכא לפרושי שיהיו צופיך ונביאיך מתנבאים בקול יחדיו בעוה״ז על ישראל שיהיו בזמן הגאולה כי עין בעין יראו ישראל בשוב ה׳ ציון אז וע״ז אמר שלא תפרש כן אלא שהנביאים עצמם ישאו קול יחדיו לרנן בעוה״ב מדכתיב ירננו בלשון עתיד ומכאן לתחה״מ מן התורה שהנביאים שכבר מתו יעמדו בתחייה לעה״ב והוסיף לומר שעתידין לומר שירה בקול א׳ כו׳ לפי מ״ש בפרק ראוהו ב״ד דתרי קלי לא משתמעי אמר שלא יהיו להם לנביאים משמעות הרבה קולות אלא קול אחד המשתמע וכדאמרינן שם במגילה והלל דחביבא משתמעין תרי קלי הכי נמי שירה דלעתיד תהיה חביבה להו משתמע כקול אחד וק״ל:
אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר: ״קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון״ (ישעיה נב, ח), ״ריננו״ לא נאמר, אלא ״ירננו״מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: עתידין כל הנביאים כולן להיות אומרים שירה בקול אחד, שנאמר: ״קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו״ (ישעיה נב, ח).
Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Your watchmen, they raise the voice; together shall they sing, for they shall see eye to eye the Lord returning to Zion” (Isaiah 52:8). It is not stated: They sang, in the verse; rather, the term “together shall they sing” is stated. From here resurrection of the dead is derived from the Torah. And Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: All the prophets are all destined to recite song in one voice, as it is stated: “Your watchmen, they raise the voice; together shall they sing.”
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַלְמִיד כְּאִילּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ג:ד׳} תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִילַּת יַעֲקֹב מוֹרָשָׁה הִיא לְכׇל יִשְׂרָאֵל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא כׇּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד אֲפִילּוּ עוּבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אמו מְקַלְּלִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי י״א:כ״ו} מוֹנֵעַ בָּר

Rav Yehuda says that Rav says: With regard to anyone who withholds halakha from being studied by the mouth of a student who seeks to study Torah, it is as though he robs him of the inheritance of his ancestors, as it is stated: “Moses commanded us the Torah, an inheritance of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4), indicating that the Torah is an inheritance for all of the Jewish people from the six days of Creation. Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: With regard to anyone who withholds halakha from being studied by the mouth of a student who seeks to study Torah, even fetuses in their mother’s womb curse him, as it is stated: “He who withholds bar,
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המונע הלכה – מללמדו.
מששת ימי בראשית – דכתיב בראשית ברא בשביל התורה שהיא ראשית וישראל נקראו ראשית תבואתה שעתידין להנחיל׳ ברא אלהים את השמים וגו׳.
בר – תורה.
כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו כו׳. ר״ל שאינו לומד עם התלמיד כר׳ פרידא שהיה למד עם תלמידו ד׳ מאות פעמים עד שהיתה שגורה לו בפה וז״ש המונע הלכה מפי תלמידו ללמוד עמו עד שתהא שגורה לו בפה לפי שאומר הרב שאין התלמיד הגון וראוי לכך וא״א לו ללמדו הרי גוזלו מנחלת אבותיו שהתורה היא מורשה לכל ישראל מששת ימי בראשית ר״ל לפי בריאותם וטבעם מששת ימי בראשית מוכנים כל ישראל ללמוד תורה:
והוסיף בזה ר׳ שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד. ר״ל שאומר שהתלמיד אין לו פה לסדר הדברים ומה אני מלמדו בחנם וז״ש מונע בר קרא התורה בכאן בר שהוא מונע מללמוד עם התלמיד על בוריו של ההלכה ה״ז יקבוהו לאום דאפילו עוברין מקללין כו׳ כלפי מ״ש בפ׳ המפלת תינוק במעי אמו פיו סתום ומלמדין אותו כל התורה ואין מונעין ממנו הלכה בשביל שאין לו פה ולדעת זה שמונע מפי התלמיד כ״ש דלפי דעתו שימנע מעוברים שפיהם סתום לגמרי:
אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד הרוצה ללמוד, כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: ״תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב״ (דברים לג, ד), שהתורה מורשה (ירושה) היא לכל ישראל מששת ימי בראשית, ומי שמעכב את התלמיד מללמוד, הרי זה כגוזל ממנו את נחלתו המורשתית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו על כך, שנאמר: ״מנע בר
Rav Yehuda says that Rav says: With regard to anyone who withholds halakha from being studied by the mouth of a student who seeks to study Torah, it is as though he robs him of the inheritance of his ancestors, as it is stated: “Moses commanded us the Torah, an inheritance of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4), indicating that the Torah is an inheritance for all of the Jewish people from the six days of Creation. Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: With regard to anyone who withholds halakha from being studied by the mouth of a student who seeks to study Torah, even fetuses in their mother’s womb curse him, as it is stated: “He who withholds bar,
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין צא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין צא:, רי"ף סנהדרין צא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין צא:, רש"י סנהדרין צא:, רמ"ה סנהדרין צא:, מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין צא:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין צא:, פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין צא:

Sanhedrin 91b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 91b, Rif by Bavli Sanhedrin 91b, Collected from HeArukh Sanhedrin 91b, Rashi Sanhedrin 91b, Ramah Sanhedrin 91b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 91b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 91b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 91b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144