×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי יְהוּדָה סָבַר מָקוֹם שֶׁמִּתְכַּפְּרִין בּוֹ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר דְּבָרִים הַמִּתְכַּפְּרִין בָּהֶן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה.
Rabbi Yehuda maintains that this is referring to the place where atonement is achieved once a year, namely the Holy of Holies. In his opinion, the order of actions is indispensable for the services performed in the Holy of Holies. And Rabbi Neḥemya maintains that the verse is referring to the actions through which atonement is achieved once a year, meaning both the place and the garments. Consequently, in the opinion of Rabbi Neḥemya, the order for all actions performed in white clothes is indispensable.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
רבי יהודה סבר – אמקום שכפרתו אחת בשנה כתיבא חוקה אבל אהיכל ואעזרות אפי׳ דברים הנעשים בבגדי לבן שאין כפרתן בכהן גדול אלא אחת בשנה לא כתיבא חוקה.
דברים המתכפרים בהן אחת בשנה – בין אמקום בין אבגדים.
כבר ידעת שהשוחט קדשים או המעלה בחוץ במזיד חייב כרת ואינו חייב אלא בהעלאת דבר הראוי לאישים כגון זריקת הדם או איברי העולה או אימורין או קומץ ולבונה וקטורת ומנחת נסכים או שלשת לוגין של יין או של מים ומאחר שביארנו שהשיריים אין מעכבין אם זרק שירי הדם בחוץ פטור שזריקת שירי הדמים שירי עבודה הם ולא עבודה גמורה ואינם מעכבין ולא נאמר חייב אלא לדעת האומר שירים מעכבין והוא הרמוז בסוגיא זו ר׳ נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין ואין הלכה כן כמו שביארנו:
ר׳ יהודה סבר: כוונת הכתוב היא לומר שחוקה זו נאמרה לגבי מקום (קודש הקדשים) שמתכפרין בו פעם אחת בשנה משמע, שבעבודות הנעשות בו סדר העבודה מעכב. ור׳ נחמיה סבר: דברים המתכפרין בהן פעם אחת בשנה משמע, והכוונה: בין למקום ובין לבגדים, ולכן כל העבודות הנעשות בבגדי לבן, מעכב בהן סדר העבודה.
Rabbi Yehuda maintains that this is referring to the place where atonement is achieved once a year, namely the Holy of Holies. In his opinion, the order of actions is indispensable for the services performed in the Holy of Holies. And Rabbi Neḥemya maintains that the verse is referring to the actions through which atonement is achieved once a year, meaning both the place and the garments. Consequently, in the opinion of Rabbi Neḥemya, the order for all actions performed in white clothes is indispensable.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אַטּוּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה מָקוֹם כְּתִיב אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה כְּתִיב זֹאת וּכְתִיב אַחַת חַד לְמַעוֹטֵי בִּגְדֵי לָבָן מִבַּחוּץ וְחַד לְמַעוֹטֵי בִּגְדֵי זָהָב.

The Gemara asks: Is that to say that according to the opinion of Rabbi Yehuda the word place is written? The verse merely states “once a year,” which apparently is referring to the order of the service in general but not to a specific place. Rather, the Gemara retracts the previous explanation in favor of the following: This is the reasoning of Rabbi Yehuda: It is written: “This” (Leviticus 16:34), which is a term of restriction and limitation, and it is written: “Once a year” (Leviticus 16:34), another term of restriction. One restriction comes to exclude actions performed in the white garments outside the Sanctuary, meaning that they are not indispensable; and one restriction comes to exclude actions performed in the gold garments.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב זאת – משמע חוקה על זאת כתיבה ולא על אחרת.
ושואלים: אטו [וכי] לר׳ יהודה מקום כתיב [נאמר]? הלא לא נאמר אלא ״אחת בשנה״, ולכאורה מדובר בסדר העבודה בכלל, ולא לענין מקום מסויים! אלא, יש לחזור מההסבר הראשון, ולומר: היינו טעמיה [זה טעמו] של ר׳ יהודה: כתיב [נאמר]: ״זאת״ (ויקרא טז, לד), שהוא לשון מיעוט וצימצום וכתיב [ונאמר]: ״אחת בשנה״ (ויקרא טז, לד) שהוא לשון מיעוט נוספת, חד [מיעוט אחד] בא למעוטי [למעט] דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ שאינם מעכבים, וחד מיעוט אחד] בא למעוטי [למעט] דברים הנעשים בבגדי זהב.
The Gemara asks: Is that to say that according to the opinion of Rabbi Yehuda the word place is written? The verse merely states “once a year,” which apparently is referring to the order of the service in general but not to a specific place. Rather, the Gemara retracts the previous explanation in favor of the following: This is the reasoning of Rabbi Yehuda: It is written: “This” (Leviticus 16:34), which is a term of restriction and limitation, and it is written: “Once a year” (Leviticus 16:34), another term of restriction. One restriction comes to exclude actions performed in the white garments outside the Sanctuary, meaning that they are not indispensable; and one restriction comes to exclude actions performed in the gold garments.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה חַד לְמַעוֹטֵי בִּגְדֵי זָהָב וְחַד לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם דְּלָא מְעַכְּבִי ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה אִי מְעַכְּבִי מְעַכְּבִי וְאִי לָא מְעַכְּבִי לָא מְעַכְּבִי.

And how does Rabbi Neḥemya interpret these two restricting expressions? In his opinion, one of the restrictions comes to exclude actions performed in the gold garments, and one restriction comes to exclude the remainders of blood that are poured at the base of the altar, meaning that these are not indispensable. If the High Priest performed a service that is supposed to come after the spilling of the blood too early, the service is valid, despite the fact that the spilling of the blood is performed in white garments. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda maintain with regard to the remainders of blood? The Gemara answers: In his opinion, if the other actions performed outside are indispensable, this too is indispensable; and if the other acts performed outside are not indispensable, the remainders are not indispensable either. The pouring of the remainders of blood is no different from the sprinkling of blood in this regard.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למעוטי שירים – שפיכת שירים דלא מעכבי דבר המאוחר להם אם הקדימו להם ואע״פ שהן נעשין בבגדי לבן אין סדרן מעכב.
ור׳ יהודה אי מעכבי – שאר דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ בכסדרן מעכבי אף שירים כסדרן.
ואי לא מעכבי – שאר דברים הנעשים בבגדי לבן לא מעכבי הני דאינהו נמי עבודה המעכבת כפרה היא ומאי חזית למעוטה.
וחד למעוטי שיריים דלא מעכבי. פירש רש״י דלא מעכבי סדרן ואין נראה דהא אינהו גופייהו לא מעכבי לר׳ נחמיה מדפריך לקמן והא״ר יוחנן תנא רבי נחמיה כדברי האומר שיריים מעכבין ואם כפירוש רש״י מה פריך הא מודה ר׳ נחמיה דאינהו גופייהו מעכבי אלא דסדרן לא מעכב אלא יש לומר דלא מעכבי כלל לרבי נחמיה. מ״ר:
אי מעכבי מעכבי ואי לא כו׳. כלומר דמהאי קרא ליכא למישמע מיניה מידי דלאו להכי הוא דאתא מיהו לא ידעינן לר׳ יהודה אי שיריים מעכבי אי לא דפלוגתא דר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי בסמוך היא אליבא דרבי יהודה ולא איפשיטא לן סברא דרבי יהודה לר׳ יוחנן בהכי:
וחד למעוטי שירים דלא מעכבי – פרש״י. ז״ל דלא מעכבי בסדרן אם הקדים להם דבר המאוחר להם ואף על פי שהם נעשים בבגדי לבן. ונראה מדבריו ז״ל דשירים מעכבי איעקר להו לגמרי דלא עבד להו שפיכה. ולא נהירא דהא פרכינן עלה בסמוך מהא דאמ״ר יוחנן תנא רבי נחמיא כדברי האומר שירים מעכבין ומאי קושיא נימא דנהי דמעכבי בגופייהו אבל כסדרן לא מעכבי לכך פי׳ בתוספות למעוטי שירים דלא מעכבי כלל.
ורבי יהודה אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי – פרש״י ז״ל אי מעכבי שאר דברים הנעשים בבגדי לבן הני נמי מעכבי ואי לא מעכבי שאר דברים הני נמי לא מעכבי. ולישנא דאי מעכבי או לא מעכבי לא אתי שפיר דלא משמע לישנא דקאי אשאר דברים. אלא הכי פי׳ אי בלאו האי מיעוטא אית לך דמעכבי השתא נמי מעכבי דהאי קרא לאו להכי הוא דאתא ואי בלאו האי קרא לא מעכבי השתא נמי לא מעכבי כלומר דמהא ליכא למשמע מינה.
ורבי נחמיה כיצד מפרש הוא? — לדעתו חד [אחד] מן המיעוטים בא למעוטי [למעט] את הדברים הנעשים בבגדי זהב, וחד מיעוט אחד] בא למעוטי [למעט] שירים הניתנים ליסוד המזבח דלא מעכבי [שאינם מעכבים], ואף אם הקדים לשפיכת השיריים עבודה האמורה להיות מאוחרת להם — אין הסדר מעכב, אף על פי ששפיכת הדם נעשית בבגדי לבן. ושואלים: ור׳ יהודה מה סבור הוא בדין השיריים? ומשיבים: לדעתו אי מעכבי [אם מעכבים] שאר דברים הנעשים בחוץ — מעכבי [אף אלה מעכבים] ואי לא מעכבי [ואם אין מעכבים] הדברים הנעשים בחוץ — אף השיריים לא מעכבי [אינם מעכבים].
And how does Rabbi Neḥemya interpret these two restricting expressions? In his opinion, one of the restrictions comes to exclude actions performed in the gold garments, and one restriction comes to exclude the remainders of blood that are poured at the base of the altar, meaning that these are not indispensable. If the High Priest performed a service that is supposed to come after the spilling of the blood too early, the service is valid, despite the fact that the spilling of the blood is performed in white garments. The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda maintain with regard to the remainders of blood? The Gemara answers: In his opinion, if the other actions performed outside are indispensable, this too is indispensable; and if the other acts performed outside are not indispensable, the remainders are not indispensable either. The pouring of the remainders of blood is no different from the sprinkling of blood in this regard.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּדְתַנְיָא {ויקרא ט״ז:כ׳} וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקּוֹדֶשׁ אִם כִּפֵּר כִּלָּה וְאִם לֹא כִּפֵּר לֹא כִּלָּה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר אִם כִּלָּה כִּפֵּר וְאִם לֹא כִּלָּה לֹא כִּפֵּר שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.

In proof that Rabbi Yehuda maintains that pouring the remainders of blood is no different from the sprinkling of blood, the Gemara cites a baraita that is referring to a case where the pouring of the remainders of the blood is entirely omitted. As it was taught in a baraita: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20). This verse indicates that if he performed the atonement, he has finished the order of the service; and if he did not perform the atonement, he has not finished. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda said to him: Why do we not say that if he finished sprinkling all the blood, he has performed atonement; and if he did not finish, he has not performed atonement? This would indicate that if one of the presentations is lacking it is as though he did nothing.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל הנעשים בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי א״ר יוחנן ושניהן מקרא אחד דרשו והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל אחת בשנה ר׳ יהודה סבר זו חקה היא כלומר זו עבודה שבפנים אם שינה מעכב דכי כתיבה חקת עולם אהא כתיבה אבל עבודה שבחוץ אפילו בבגדי לבן אחת בשנה נמי כלומר עבודה שאינה כשרה אלא פעם אחת בשנה והיא עבודה בבגדי לבן למעוטי עבודה הנעשית בבגדי זהב שאינה אחת בשנה ור׳ נחמיה חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירי הדם שאם איחר או שינה שפיכתן על היסוד לא מעכבי. ואקשינן ומי א״ר יוחנן בדר׳ נחמיה דסבר שירי הדם לא מעכבי והתנן בשחיטת קדשים פרק השוחט והמעלה בחוץ חייב ר׳ נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב וא״ר יוחנן בגמרא ר׳ נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי תני לה להא מתניתין ועלתה בקשיא לר׳ יוחנן מדבריו על דבריו דמוקי׳ ליה לר׳ נחמיה הכא דסבר שירים לא מעכבי והתם קאמר בהדיא דר׳ נחמיה סבר כמאן דאמר שירים מעכבי ומותבינן התם למאן דאמר כר׳ עקיבא סבר קרבן נסכים במדבר מיתיבי שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב דברי ר׳ נחמיה א״ל ר׳ עקיבא והלא שירי הדם שירי מצוה הן א״ל הקטר חלבים יוכיחו שהן שירי מצוה פירוש שכבר הקדימו זריקת הדם. והמקריבו בחוץ חייב. א״ל לא אם אמרת בהקטר חלבים שהן תחלת עבודה תאמר בשירי הדם שהן סוף עבודה כלומר כבר נזרק מן הדם הזה בעצמו ואלו נשארו. ואם איתא נסכים נמי תחלת עבודה נינהו תיובתא. ואסקנא התם כי קתני ר׳ נחמיה חייב בשירים הפנימים והא בשירים החיצונים ולדברי ר׳ עקיבא קאמר ור׳ יהודה שירים אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי מהך קרא נפקא. וכלה מכפר את הקודש. אם כיפר כלה ואם לא כיפר לא כילה דברי ר׳ עקיבא א״ל ר׳ יהודה מפני מה לא נאמר אם כילה כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום.
כדתניא – דלרבי יהודה שירים מעכבי כפרה כשאר המתנות אי עקר להו לגמרי הלכך אי חוקה אשארא כתיבא אדידהו נמי כתיבא.
מפני מה לא נאמר – מי מעכב על ידינו שלא נדרוש בלשון זה אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר.
וכלה מכפר אם כפר כלה ואם לא כפר לא כלה – דברי ר׳ עקיבא אמר לו רבי יהודה מפני מה הוא אומר אם כפר כלה אלא שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום. ואמרי׳ בפרק איזהו מקומן. מאי ביניהו ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי חד אמר משמעות דורשין איכא בנייהו. פי׳ דלכולי עלמא שירים לא מעכבי אלא דלר׳ עקיבא משמע ליה למדרש קרא מסופיה לרישיה וקאמר שאם כפר כל המתנות הרי הוא כאלו כלה הכל ונתן השירים אל היסוד דשירים לא מעכבי ואם לא כפר כל המתנות לא כלה מה שאין כן במתנות החיצונות דמתנה אחת בלבד מעכבת ואמ׳ ליה ר׳ יהודה שאין לדרוש בזה הלשון שמא ישמע השומע ויטעה שכך רוצה לומר שאם לא כפר כלל לא כלה הא כפר במתנה אחת בלבד כלה דומיא דמתנות החיצונות לפיכך יש לדרוש הכתוב מרישיה לסופיה שאם כלה כפר דהשתא משמע שאם לא כלה כל המתנות לא כפר.
וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו לר׳ עקיבא לא מעכבי כדפרישנא. ה״ק אם כפר כל האמור בענין יום הכפורים כלה. ואין שירים מעכבין שאינם אמורין כאן אלא בפר כהן משיח וכדכתיבנ׳ לעיל. ואתא ר׳ יהודה לומר דלהכי כתב רחמנא וכלה מכפר שאם כלה כל צרכי עבודותיו ואף הלמדי׳ לו ממקום אחר דהיינו שירים כפר ואם לאו לא כפר. ואע״ג דלר׳ יהודה לא כתיבה חקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים ושירים מבחוץ הם. אפילו הכי כתב רחמנא וכלה מכפר לעשות השירים כעיקר הדמים שנעשין מבחוץ לעכב בגופן מיהת ואע״ג דסדרן לא מעכבי.
בפרש״י בד״ה כדתניא כו׳ כשאר המתנות אי עקר להו לגמרי כו׳ ובד״ה מפני מה כו׳ לא כפר הס״ד ואח״כ מה״ד ואמרינן באיזהו מקומן הס״ד ואח״כ מה״ד משמעות כו׳ כצ״ל:
וההוכחה לכך כי לדעת ר׳ יהודה שיריים מעכבים את הכפרה, כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: נאמר: ״וכלה מכפר את הקדש״ (ויקרא טז, כ) לומר: אם כפר — כלה, שעל ידי כך סיים את סדר העבודה, ואם לא כפר — לא כלה, דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ יהודה: מפני מה אכן לא נאמר: אם כלה לתת את כל מתנות הדמים — כפר, ואם לא כלה — לא כפר, ללמדנו: שאם חיסר אחת מן המתנות — לא עשה ולא כלום.
In proof that Rabbi Yehuda maintains that pouring the remainders of blood is no different from the sprinkling of blood, the Gemara cites a baraita that is referring to a case where the pouring of the remainders of the blood is entirely omitted. As it was taught in a baraita: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20). This verse indicates that if he performed the atonement, he has finished the order of the service; and if he did not perform the atonement, he has not finished. This is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda said to him: Why do we not say that if he finished sprinkling all the blood, he has performed atonement; and if he did not finish, he has not performed atonement? This would indicate that if one of the presentations is lacking it is as though he did nothing.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאָמְרִינַן מַאי בֵּינַיְיהוּ רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וְחַד אָמַר שִׁירַיִם מְעַכְּבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

And we say in this regard: What is the practical difference between them? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi debated this point. One of them said: There is a difference between them with regard to the source from which they derive their interpretation, i.e., there is no halakhic difference between them but only a dispute as to how to interpret the verses. And the other one said: There is a difference between them with respect to whether pouring the remainders of blood at the base of the altar is indispensable to the atonement. According to Rabbi Akiva, it is not indispensable, whereas Rabbi Yehuda maintains that it is indispensable.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו זה אומר כך פירוש זה הפסוק וזה אומר כך פירושו אבל לדברי הכל שירים לא מעכבי וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו דר׳ עקיבא סבר שירים לא מעכבי ור׳ יהודה סבר מעכבי דהא בהדיא קתני שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה כלום. דייקינן מינה דשירים מעכבי.
ערך משמע
משמעא(יומא ס: בבא מציעא כז. סנהדרין עה.) משמעות דורשין איכא בינייהו פי׳ רבי ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אחת נשרפת מי שביאתו עליה באיסור או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום ורבי עקיבא דריש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו ויש מפרשין אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאינה בפרשה. (שבועות יט) משמעות דורשין איכא ביניהו פי׳ זה אומר כך פי׳ זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק. (יומא פ) הואיל ושינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשיעורו (סוטה טז) וכי עפר הוא והלא אפר הוא הכתוב כמשמעו וכו׳ (יומא מב) כל הפרשה כולה משמע מוליא מיד משמע ומשמע ממילא:
ערך שב
שבב(שבת פז.) וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם פי׳ ששוברין לבו של אדם ונפיק. מכי שבבים יהיה (שבת סז.) ושבעה שיבי משבעה כשורי. (סנהדרין ה׳: הוריות יא.) רב הונא בדינא מכניף רבנן ורב אשי בטריפתא מכניף לכולהו טבחי אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא פי׳ חתיכה קטנה מן הקורה (יומא ס) ואף על גב דקא מתבר ליה בשיבי (בבא בתרא לו:) מימר אמר כל שיבא ושיבא דכרבא ליעול בה פי׳ שורה של מחרישה יכנס בה (פסחים עד) וניתי דקל כיון דאית ביה שיבי מפיק מיא פי׳ חריות כמו שורות שבעץ:
ערך שר
שרג(פרה פ״ג יומא מז) כורכן בשירי לשון פי׳ כגון שנחלקו ונטל ממנו הנותר נקרא שירי לשון ופריק אימא כורכן כזנב לשון כלומר הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו (ראש השנה יז:) לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים (מגילה טז.) לעטרת צבי ולצפירת תפארה לעושין צביונו ולמצפין תפארתו יכול לכל ת״ל לשאר עמו למי שמשים עצמו כשירים פי׳ כמו אדם טפל ולא עיקר (זבחים קיא: יומא ס) שירים מעכבי:
א. [בעדייטונג.]
ב. [צערברעכען. שטיק.]
ג. [איבער בלייבע, רעשט.]
ואמרינן – באיזהו מקומן (זבחים דף נב:).
משמעות דורשין – מר משמע ליה הכי ומר משמע ליה הכי.
שירים מעכבי איכא בינייהו – רבי עקיבא סבר שירים לא מעכבי והכי קאמר אם כפר עיקר המתנות כלה ואפי׳ לא שפך שירים ורבי יהודה סבר מעכבי והכי קאמר אם כלה הכל אז כפר ואם לא כפר הכל אין הכפרה של מתנות כפרה.
ואמרינן [ואמרנו] כאשר דנו בשאלה זו: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם]? ונחלקו בכך ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי. חד [אחד] מהם אמר: משמעות דורשין איכא בינייהו [יש ביניהם], שאין ביניהם הבדל הלכה למעשה, אלא רק במדרש הפסוקים, כיצד יש לדרשם. וחד [ואחד] מהם אמר: בשאלה האם מתן שירים ליסוד המזבח מעכבי [מעכבים] את הכפרה איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה], שלדעת ר׳ עקיבא אין מעכבים, ואילו לדעת ר׳ יהודה מעכבים. והוא כפי שהוסברה תחילה שיטת ר׳ יהודה.
And we say in this regard: What is the practical difference between them? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi debated this point. One of them said: There is a difference between them with regard to the source from which they derive their interpretation, i.e., there is no halakhic difference between them but only a dispute as to how to interpret the verses. And the other one said: There is a difference between them with respect to whether pouring the remainders of blood at the base of the altar is indispensable to the atonement. According to Rabbi Akiva, it is not indispensable, whereas Rabbi Yehuda maintains that it is indispensable.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּנָּא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִם מְעַכְּבִי קַשְׁיָא.

The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this, that in Rabbi Neḥemya’s opinion pouring the remainders of blood is not indispensable? But didn’t Rabbi Yoḥanan himself say in tractate Zevaḥim (111a): Rabbi Neḥemya taught in accordance with the statement of the one who said that the remainders of blood are indispensable? The Gemara comments: Indeed, this is difficult.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אמר רבי יוחנן הכי – דלרבי נחמיה שירים לא מעכבי דקאמרינן לעיל שניהן מקרא אחד דרשו ומסקנא לר׳ נחמיה חד למעוטי שירים דלא מעכבי.
והאמר רבי יוחנן – במסכת זבחים בפרק השוחט והמעלה בחוץ (שם קיא.) תנא רבי נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי דקאמר רבי נחמיה התם שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב אלמא עבודה הן בפנים וקרינן בהו (ויקרא יז) ואל פתח אהל מועד לא יביאנו וגו׳ ונכרת.
תנא רבי נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי׳ – משמע דוקא משום דמעכבי הא אי לא מעכבי לא מיחייב עלייהו בחוץ ותימה דמשמע בזבחים פרק בית שמאי (זבחים לט.) דרבי נחמיה בשירים החיצונים איירי והתם מייתי ברייתא דמים הנשפכים לאמה אין חייבין עליהן בחוץ ואין מחשבה פוסלת בהן ואין טעון כיבוס ופריך ליפלוג וליתני בדידה אפילו בדמים כשירים בשלש מתנות שבחטאת דאין טעון כיבוס ואין מחשבה פוסלת בהן ואין חייבין עליהן בחוץ ומשני הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ולא מיתני ליה תלתא פטורי בהדי תלתא חיובי אלמא לרבי נחמיה שלשה מתנות שבחטאת אין טעון כיבוס ואין מחשבה פוסלת בהן א״כ הוא הדין נמי דלא מעכבי ואפי׳ הכי הקריבן בחוץ חייב אם כן הוא הדין שירים אע״ג דלא מעכבי ליחייב עלייהו בחוץ ועוד איך יתכן זה דלרבי נחמיה שלשה מתנות שבחטאת לא מעכבי ושירים מעכבי ועוד דמשמע בריש פרק בית שמאי (שם לח.) ולעיל בפ״ק (דף טו.) דלא מצינו דמים שחציין למטה וחציין למעלה בחד מקום שיהו מעכבין ולפי זה הרי מצינו לרבי נחמיה ועוד הקשה רבינו יעקב מאורליינ״ש דבפרק בית שמאי (זבחים לח.) משמע דבחיצונים איירי ובפרק השוחט והמעלה (שם דף קיא.) אמרינן והשתא דאמר רב אדא בר אהבה מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים דברי הכל אין מעכבין כי קאמר ר׳ נחמיה בשירים הפנימים ועוד דבסוף פרק השוחט והמעלה (שם דף קיב.) גבי חטאת שקיבל דמה בשני כוסות דמוקי לה כרבי נחמיה וקאמר משל למה הדבר דומה וכו׳ ומוקי לה בשעיר נשיא אלמא רבי נחמיה בחיצונים איירי דומיא דשעיר נשיא מיהו הא לא קשיא דאע״ג דהמשל הוי בשעיר נשיא איכא למימר רבי נחמיה בפנימיים איירי מכל מקום שאר הקושיות תיקשי לן ואין לתרץ דסוגיא דריש פרק בית שמאי (שם דף לח:) דלא כרבי יוחנן כיון דבפרק השוחט והמעלה (שם קיא.) במסקנא מיתוקמא מילתא דרבי יוחנן בתר דאמר רב אדא בר אהבה כו׳ ותירץ רבינו חיים כהן זצ״ל דה״ק רבי יוחנן תנא רבי נחמיה כדברי האומר שירים הפנימיים מעכבין ואילו היה עושה אותן בחוץ חייב א״כ יש לחייב בחיצונים בחוץ אע״ג דלא מעכבין דגמרינן מאיברים ופדרים דאי פרכת מה לאברים ופדרים שכן תחילת עבודה שירים הפנימיים יוכיחו ואי פרכת מה לשירים הפנימיים שכן מעכבין איברים ופדרים יוכיחו ולא נהירא לריצב״א דהיכי קאמר שירים הפנימים יוכיחו שהן סוף עבודה והלא תחילת עבודה קורא אותם בהשוחט והמעלה למאן דאמר פנימיים מעכבי על כן פירש ריצב״א דלמסקנא דמסקינן דשירים החיצונים לרבי נחמיה לא מעכבי ה״פ תנא רבי נחמיה כדברי האומר שיריים הפנימיים מעכבין וכיון דמעכבין מסתבר לעשות חיצונים כמו תחילת עבודה לכל הפחות ולדמות לאיברים ופדרים דכיון דרחמנא אחשבינהו כולי האי לפנימיים דמעכבי יש לנו לעשות חיצונים כתחילת עבודה כיון דלא הוו במקום המתנות אלא ע״ג איצטבת היסוד הוו להו תחלת עבודה אחרת ואין סוף עבודה ראשונה ואע״ג דלא מעכבי חייב עליהם בחוץ מידי דהוה אאברים ופדרים דלא מעכבי וחייבין עליהם בחוץ והיינו דאמר פרק בית שמאי (זבחים לח:) אימור דשמעת ליה לרבי נחמיה לענין העלאה בחוץ מידי דהוה אאיברים ופדרים דמאיברים ופדרים לחודייהו יליף כדפרישית ואע״ג דפרכיה רבי עקיבא לא אם אמרת באיברים ופדרים שכן תחילת עבודה ולא אהדר ליה ולא מידי היינו משום דלא צריך דפירכא דר׳ עקיבא לא הויא פירכא אלא אליבא דנפשיה דקסבר שירים הפנימיים אינן מעכבין והא דפריך ליה מעיקרא נמי רבי עקיבא והלא שירי הדם שירי מצוה הן אליבא דנפשיה קאמר פי׳ אפילו בפנימיים ורבי נחמיה השיבו איברים ופדרים יוכיחו ולדבריו דרבי עקיבא קאמר כדמפרש התם ולא לגמרי לדבריו דאפי׳ לדברי עצמו צריך ראיה מאיברים ופדרים אלא בהא הוא לדבריו דמשמע דמודי ליה במאי דקרי ליה שירי מצוה ואיהו לא ס״ל הכי אלא ס״ל דפנימיים מעכבין ומינייהו יליף חיצונים לחייב בחוץ כדפרי׳ והשתא אתי שפיר דקתני שירי הדם סתמא במתני׳ ובברייתא דחייב דמשמע דבכולהו מחייב ר׳ נחמיה ומאותו טעם שפירש׳ דתחילת עבודה חשיב לחייב בחוץ וגמרינן להו מאיברים לפי שאינן במקום תחילת המתנות אלא על גב היסוד מההוא טעמא הוה ס״ד מעיקרא דמעכבין חיצונים דאם לא כן מאיזה טעם הוה סבור לומר דמעכבי מקמי דאייתי מילתא דרב אדא והוה ס״ד דאפילו חיצונים מעכבי והא ליכא קרא אלא בפנימיים וכלה מכפר אם כלה כפר אלא ע״כ מטעמא דפרישית ור״ת פירש בע״א וקשה טובא לפי׳ לכן לא כתבתיו ובזבחים פרק בית שמאי (זבחים לח:) מפורש בתוספות.
גמרא והאמר ר׳ יוחנן תנא ר׳ נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי קשיא כצ״ל:
תוס׳ בד״ה תנא כו׳ איכא למימר רבי נחמיה בפנימיים איירי כו׳ כצ״ל:
בא״ד ואין לתרץ דסוגיא דר״פ ב״ש דלא כר״י כו׳ במסקנא מיתוקמא מילתא דר״י כו׳ עכ״ל ר״ל משום דמעיקרא בפ׳ השוחט ומעלה קאמר תיובתא לר״י וא״כ איכא למימר דודאי ר״י ס״ל דזה תולה בזה דהיכא דמעכב מחייב עלייהו בחוץ אבל הסוגיא דפ׳ ב״ש דלא כוותיה וסבירא להך סוגיא דאע״ג דלא מעכבי מחייב עלייהו בחוץ ואהא קאמר דליתא דהא במסקנא התם מיתוקמא מילתא דר״י שפיר ולא הוי קאי בתיובתא וא״כ אין סברא דסוגיא דב״ש דלא כוותיה ודו״ק:
בא״ד בתחילת עבודה כו׳ אלא על גבי איצטבא כו׳ ומינייהו יליף חיצונים ליחייב בחוץ כו׳ סתמא במתני׳ ובברייתא דחייב כו׳ כצ״ל:
בד״ה וכפר כו׳ מזבח כמשמעו כו׳ ולא שהה כשיעור השתחויה ועביד עבודה כו׳ עכ״ל דבשהה שיעור השתחויה כפרש״י לא ה״ל לתלות הדבר במזבח אלא בעזרה ומש״ה פירשו דנקט מזבח דאיירי בעבד עבודה על המזבח ומשום טמא ששימש ואפילו לא שהה כשיעור השתחויה ובפרק ב׳ דשבועות מפרש לה כגון שהפך בצינורא ומיהו בסוף פרק קמא דשבועות דחו זה משום דלא מצינו ששעיר פנימי יכפר על טמא ששימש ודו״ק:
ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך], שלדעת ר׳ נחמיה אין שיריים מעכבים? והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן עצמו במסכת זבחים (קיא, א): תנא [שנה] ר׳ נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי [מעכבים]! ומעירים: אכן, קשיא [קשה הדבר].
The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this, that in Rabbi Neḥemya’s opinion pouring the remainders of blood is not indispensable? But didn’t Rabbi Yoḥanan himself say in tractate Zevaḥim (111a): Rabbi Neḥemya taught in accordance with the statement of the one who said that the remainders of blood are indispensable? The Gemara comments: Indeed, this is difficult.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אקְטוֹרֶת שֶׁחֲפָנָהּ קוֹדֶם שְׁחִיטָתוֹ שֶׁל פַּר לָא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם כְּמַאן דְּלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָאָמַר כִּי כְּתִיבָא חוּקָּה בִּדְבָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּבִגְדֵי לָבָן מִבִּפְנִים הוּא דִּכְתִיבָא.

§ Rabbi Ḥanina said: With regard to incense that the High Priest scooped before the slaughtering of the bull, it is as though he did nothing. The Gemara comments: In accordance with whose opinion is this statement? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t Rabbi Yehuda say that when it is written “statute” (Leviticus 16:34), a term that indicates that no details may be altered, it is written with regard to actions performed in white garments within the Sanctuary, whereas scooping incense is done outside?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום [כמאן] דלא כר׳ יהודה דהא שחיטת הפר עבודת חוץ היא ולא מוקים ר״י ואמר כי כתיבה חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים. אבל עבודת חוץ לית בה חוקה ופרקינן אפילו תימא ר׳ יהודה צורך פנים כלפנים הוא ושחיטה צורך פנים הוא ושחיטה פנים הוא ואקשינן על ר׳ חנינא דאמר קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום תנן ואם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם כו׳ ומשני האי תנא בפר קא מיירי בקטורת לא קא מיירי.
קטרת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום שהרי מצותה לאחר שחיטת הפר ואף על פי שבעזרה נעשית מ״מ בבגדי לבן היא וכל עבודה שבבגדי לבן הסדר מעכב בה כמו שביארנו לא הוצרכנו בשמועה זו לטעם צרך פנים כפנים אלא לר׳ יהודה שהיה סובר שאין סדר מעכב אלא בעבודת פני פנים ומ״מ גדולי המחברים פסקו שלא נאמר עיכוב בסדר אלא בלפני לפנים ובהיכל אבל בעזרות לא ובקטורת שחפנה קודם שחיטת הפר הוצרכנו בפיסולה מפני שהוא צורך פנים ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן ומ״מ למדנו שכל שנשפך דם הפר עד שלא גמר מתנות שבפנים שצריך לחזור ולחפון אחר שחיטת הפר כמו שביארנו במשנה וכן אם שחט השעיר קודם מתנות דם הפר שבפנים לא עשה כלום ואע״פ שבעזרה נעשית מ״מ בבגדי לבן היא ולא הוצרכנו בה לטעם צרך פנים כפנים אלא לר׳ יהודה שהיה סובר שאין סדר מעכב אלא בעבודת לפני לפנים כמו שביארנו בחפינה אלא שגדולי המחברים הוצרכו לה על הדרך שביארנו בחפינה ולמדנו מ״מ שזה שאמרו במשנה שאם הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר כדי שתהא מאוחרת לדם הפר פירושה במתנות שבהיכל שאפשר שמ״מ נשחט השעיר אחר מתנות הפר שבפנים אבל אם במתנות שבפנים הקדים שעיר לפר צריך להביא בהמות אחרות שהרי על כל פנים נשחט השעיר קודם מתנות דם הפר ולא עשה כלום כמו שביארנו במשנה:
א אמר ר׳ חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום. ומעירים: כמאן [כשיטת מי] אמר הלכה זו — דלא [שלא] כשיטת ר׳ יהודה: דאי [שאם תאמר] כדברי ר׳ יהודה, האמר [הרי אמר] ר׳ יהודה כי כתיבא [כאשר נאמר]: ״חקה״ שפירושה שאין לשנות בסדר ובשאר פרטים — הרי זה דווקא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא [שנאמרה], וחפינת הקטורת הלא נעשית מבחוץ!
§ Rabbi Ḥanina said: With regard to incense that the High Priest scooped before the slaughtering of the bull, it is as though he did nothing. The Gemara comments: In accordance with whose opinion is this statement? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t Rabbi Yehuda say that when it is written “statute” (Leviticus 16:34), a term that indicates that no details may be altered, it is written with regard to actions performed in white garments within the Sanctuary, whereas scooping incense is done outside?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה בצוֹרֶךְ פְּנִים כִּפְנִים דָּמֵי תְּנַן אִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר מַתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַחֲזוֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִילָּה מִבִּפְנִים וְאִם אִיתָא יַחְזוֹר וְיַחְפּוֹן מִבְּעֵי לֵיהּ

The Gemara rejects this claim: Even if you say that Rabbi Ḥanina holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it is possible that in his opinion scooping the incense for the purpose of it being taken inside is considered like an action actually performed inside. The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna that if the blood spills before the High Priest completed the presentations that were sprinkled inside the Holy of Holies, he must slaughter another bull or goat, bring other blood, and then sprinkle again from the beginning inside. And if it is so, that an action performed outside the Sanctuary for the purpose of a service inside the Sanctuary is considered like an action actually performed inside, merely slaughtering the bull and sprinkling the blood again should be insufficient. Instead, the mishna should have said that he must return and scoop the incense anew. The fact that the mishna did not say this proves that the order of scooping the incense is not indispensable.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יביא דם אחר ויתחיל – והרי כבר נקטר הקטורת וזה שוחט פר.
ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שר׳ חנינא אף לשיטת ר׳ יהודה אמר. אולם אפשר לומר כי לדעתו צורך פנים חפינת הקטורת הנועדת כדי להכניסה לפנים — כדבר הנעשה בפנים דמי [נחשב]. ומקשים: תנן [שנינו במשנה]: אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם — יביא דם אחר, ויחזור ויזה בתחילה בפנים. ואם איתא [יש בסיס] לדברי ר׳ חנינא, לא די בשחיטת פר וזריקת דמים מחדש, אלא אף יחזור ויחפון את הקטורת מחדש מבעי ליה [צריך היה לו לומר], ואם לא אמר כן — משמע שסדר חפינת הקטורת אינו מעכב!
The Gemara rejects this claim: Even if you say that Rabbi Ḥanina holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it is possible that in his opinion scooping the incense for the purpose of it being taken inside is considered like an action actually performed inside. The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna that if the blood spills before the High Priest completed the presentations that were sprinkled inside the Holy of Holies, he must slaughter another bull or goat, bring other blood, and then sprinkle again from the beginning inside. And if it is so, that an action performed outside the Sanctuary for the purpose of a service inside the Sanctuary is considered like an action actually performed inside, merely slaughtering the bull and sprinkling the blood again should be insufficient. Instead, the mishna should have said that he must return and scoop the incense anew. The fact that the mishna did not say this proves that the order of scooping the incense is not indispensable.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ס: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא ס:, ר׳ חננאל יומא ס:, הערוך על סדר הש"ס יומא ס:, רש"י יומא ס:, תוספות יומא ס:, תוספות ישנים יומא ס:, בית הבחירה למאירי יומא ס: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ס:, מהרש"א חידושי הלכות יומא ס:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא ס:, אסופת מאמרים יומא ס:

Yoma 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 60b, R. Chananel Yoma 60b, Collected from HeArukh Yoma 60b, Rashi Yoma 60b, Tosafot Yoma 60b, Tosefot Yeshanim Yoma 60b, Meiri Yoma 60b, Ritva Yoma 60b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 60b, Steinsaltz Commentary Yoma 60b, Collected Articles Yoma 60b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144