×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אשֶׁל פָּרָה מִשְׁקַל עֲשָׂרָה זוּז בוְשֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים גוְשֶׁל מְצוֹרָע מִשְׁקַל שֶׁקֶל.
The strip of crimson of the red heifer has the weight of ten zuz; and the strip of the scapegoat has the weight of two sela, which is eight zuz; and the strip of the leper has the weight of a shekel, which is two zuz.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשר של זהורית כו׳ איבעיא להו האי דקתני במתנית׳ ולנשחט (כנשחט) כנגד בית שחיטתו (קשר) [פי׳ דקשרו] גם בשעיר הנעשה בפנים לשון של זהורית בצוארו כנגד בית שחיטתו כמו של קשר בראש שעיר המשתלח או דילמא העמידו לנשחט כנגד בית שחיטתו. ופשטנה קשר בצוארו של שעיר הנעשה בפנים. לשון של זהורית כו׳ פי׳ שירי לשון כגון שחלקו ונטל ממנו והנותר נקרא שירי לשון. ופריק אימא כרכם בזנב הלשון כלומ׳ הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו. כי אתא רב דימי א״ר יונתן ג׳ לשונות של זהורית שמעתי והוא שכתוב בתורה ושני תולעת של פרה אחת ושל שעיר המשתלח אחת ושל מצורע אחת. של פרה שנאמר ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה. של שעיר הא דתנן קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. של מצורע שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב אחת משקלה עשרה זוז ואחת משקלה ב׳ סלעים. ואחד משקלה שקל ואין לי לפרש. מצאנו בתלמ׳ ארץ ישראל כי עשרה זוזין הן ב׳ סלעים ומחצה וכך כתוב [שם] ר׳ שמואל בר נחמני בשם ר׳ יונתן ג׳ לשונות הן של שעיר בסלע של מצורע בשקל של פרה בב׳ סלעים. ר׳ חונייא דבית חיוורן ר׳ אבא בר זבדא בש״ר שמעון בן חלפתא של פרה בב׳ סלעין ומחצה ואית דמפקין לה לישנא בעשרה זוזין חלוקת ר׳ שמעון בן חלפתא ודב׳ בתלמ׳ ארץ ישראל היא ותנן בסוף כריתות המפריש ב׳ סלעים כו׳ עד לקח בהן ב׳ אילים לחולין אחד יפה ב׳ סלעים ואחד יפה עשרה זין היפה ב׳ סלעים יקרב לאשמי והשני למעילתו כו׳ ופרשוה בגמ׳ דהאי עשרה זין אינון ב׳ סלעים וחומשיהן והן ב׳ סלעים וחצי סלע דהוא חומשא מלבר.
ערך מל
מלא(עבודה זרה כה.) א״ר אשי אמר לי חנינא מילין ואמרי לה במילין פי׳ מילין דברי׳ בעלמא נינהו ולא היה מעשה מעולם ואמרי לה במילין שעושין דבר זה ע״י לחישה דכשפים (חולין קלט:) אמר רב אשי אמר לי רבי חנינא מילין מילין סלקא דעתך אלא במילין פי׳ מילין לא היו דברים מעולם דליהוו משתעו אותם יונים מילין סלקא דעתך הוא. אמר לדידי חזי לי במילין כלומר במכשפות היו עושין לדבר היונים אלו מפירושי מגנצא. ור״ח פי׳ במילין בשיחתן של עופות כלומר אלו שמע רב כהנא מהן שאומרים קירי קירי ששיחתן הוא יודע שיחת העופות כאשר הוא מפורש (גיטין מה) שהיה רב עיליש יודע שיחת העופות ובאת יונה וצפצפה לפניו עיליש ברח עיליש ברח קם וערק ואיתרחיש ניסא ואישתזיב. (מגילה יח. ובויקרא רבה זאת תהיה) מרים בפיה חטאת וכל איבריהו לקו. אמר רב יאשיה סמא דמילתא משתוקא א״ר אושעיא מילה בסלע ומשתוקא באבן טבא וכו׳ (בתוספתא דפסחים בפרק הפסח) יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשין וכן הוא אומר גם אויל מחריש חכם יחשב אינו צריך לומר חכם מחריש אוטם שפתיו נבון (א״ב (יומא מב) ומשמע ממילא פי׳ מן המלה עצמה ונעתקה לכל דבר שנעשה מעצמו תרגום בפסוק בלילה ההוא נדדה ואתגלגלו פצימה ממילהן פירוש מאליהן):
ערך משמע
משמעב(יומא ס: בבא מציעא כז. סנהדרין עה.) משמעות דורשין איכא בינייהו פי׳ רבי ישמעאל דורש אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יוני קורין לאחת הן כלומר אחת נשרפת מי שביאתו עליה באיסור או אם אשתו או בת אשתו להוציא אשתו שאין עליה כלום ורבי עקיבא דריש שתיהן ממש חמותו ואם חמותו ויש מפרשין אותו ואת אחת מהן היינו חמותו לאפוקי אם חמותו דאינה בפרשה. (שבועות יט) משמעות דורשין איכא ביניהו פי׳ זה אומר כך פי׳ זה הפסוק וזה אומר כך פירוש זה הפסוק. (יומא פ) הואיל ושינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשיעורו (סוטה טז) וכי עפר הוא והלא אפר הוא הכתוב כמשמעו וכו׳ (יומא מב) כל הפרשה כולה משמע מוליא מיד משמע ומשמע ממילא:
א. [ווארט. רעדע.]
ב. [בעדייטונג.]
של פרה משקל עשר זוז – דבעיא כובד.
של שעיר – דבעיא חלוקה משקל שני סלעים ודייה בכך.
של מצורע – דלא הא ולא הא סגי ליה בשקל.
ושל שעיר המשתלח משקל שני סלעים. תימה אי טעמא משום דבעי חלוקה בשני [שקלים] סגי דהא במצורע לא בעינן אלא שקל ושמא גמרא גמר לה דבעינן הכי:
שחיטת כל הקדשים כשירה בזר ואפי׳ לכתחילה וכן בכל הפסולים לעבודה חוץ מן התמיד שצריכה כהן לכתחילה ומתוך כך היו מפייסין עליה כמו שהתבאר וכן שחיטת פרו של כהן גדול ביום הכפורים ושחיטת פרה אדומה צריכה כהן לכתחלה שחיטת הפר בכהן גדול ושחיטת הפרה בכל כהן אבל בדיעבד אף שחיטת התמיד ואף שחיטת פר כהן גדול ביום הכפורים אע״פ שכתוב בה אהרן וחקה וכן פרה אדומה אע״פ שכתוב בה אלעזר וחקה שחיטתן כשירה בזר ובכל הפסולים:
פרה אדומה אין בה קדושת מזבח אלא קדושת דמים שהרי שחיטתה בהר המשחה אלא שאעפ״כ בקצת דברי׳ אנו דנין בה בדין קדשי המזבח כמו שביארנו בשני של עבודה זרה (כ״ג.):
בפרש״י בד״ה של פרה כו׳ חלוקה משקל שני סלעים ודיה בכך של כו׳ הד״א וכצ״ל והשאר טעות הוא ודו״ק:
של פרה משקל עשרה זוז, ושל שעיר המשתלח משקל שני סלעים שהם שמונה זוז, ושל מצורע משקל שקל.
The strip of crimson of the red heifer has the weight of ten zuz; and the strip of the scapegoat has the weight of two sela, which is eight zuz; and the strip of the leper has the weight of a shekel, which is two zuz.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן פְּלִיגִי בַּהּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא וְרַבָּנַן בְּפָרָה חַד אָמַר מִשְׁקַל עֲשָׂרָה וְחַד אָמַר מִשְׁקַל שֶׁקֶל וְסִימָנָיךְ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט.

And Rabbi Yoḥanan further said: Rabbi Shimon ben Ḥalafta and the Rabbis disagree with regard to the strip of crimson of the red heifer. One said: It has the weight of ten zuz. And one said: It has the weight of one shekel. And your mnemonic for remembering that while both assume that only one of the extreme values was required no one suggests the middle value of two sela is required, is the aphorism from a mishna: God equally values both the one who gives much and the one who gives little as long as his intention is to Heaven.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: פליגי בה ר״ש בן חלפתא ורבנן בפרה.
וסימן – שלא תטעה לומר שאחד היה אומר משקל שני סלעים משנה זו תהא לך סימן ששנינו (מנחות דף קי.) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים בסימן זה תזכור לומר שהאחד נתן בה שיעור המרבה מכולן והאחד נתן בה שיעור וקא ממעט מכולן אבל שיעור בינוני לא הוזכר כאן.
חד אמר משקל שקל. דס״ל דלא בעינן כובד וא״נ בעינן כובד סגי ליה בהכי:
ועוד אמר ר׳ יוחנן: פליגי בה [חלוקים בשאלה זו] ר׳ שמעון בן חלפתא ורבנן [וחכמים] לענין לשון של זהורית בפרה, חד [אחד מהם] אמר: שהיא משקל עשרה זוז, וחד [ואחד מהם] אמר: שהיא משקל שקל. וסימניך לזכרון שלא תטעה לומר שאחד מהם אמר שני סלעים הביטוי מן המשנה ״אחד המרבה ואחד הממעיט״, ששימושו כאן לומר שהמחלוקת היא קיצונית, שאף אחד מהם לא נתן את השיעור הבינוני, אלא או הגדול שבשיעורים או הקטן שבהם.
And Rabbi Yoḥanan further said: Rabbi Shimon ben Ḥalafta and the Rabbis disagree with regard to the strip of crimson of the red heifer. One said: It has the weight of ten zuz. And one said: It has the weight of one shekel. And your mnemonic for remembering that while both assume that only one of the extreme values was required no one suggests the middle value of two sela is required, is the aphorism from a mishna: God equally values both the one who gives much and the one who gives little as long as his intention is to Heaven.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא לָא בְּפָרָה פְּלִיגִי אֶלָּא בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ פְּלִיגִי וְהָהוּא יוֹמָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבְיָא בַּר קִיסִי וְאַנְּחוּ בַּהּ סִימָנָא רַבְיָא קִיסִי מְכַפֵּר כְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

Rabbi Yirmeya of Difti said to Ravina: It is not with regard to the strip of the red heifer that they disagree; rather, it is with regard to the strip of the scapegoat that they disagree. And on that very day that they disputed this issue, Ravya bar Kisi died, and they made a mnemonic out of it, associating the halakha with his name: The death of Ravya bar Kisi atones like the scapegoat, since the death of the righteous person atones for his generation.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא בפרה פליגי – בלשון של פרה.
וההוא יומא – דאיפליגי בה נח רביא בר קיסי. שם חכם.
מכפר – מיתת צדיקים מכפרת כדאמר בעלמא (מועד קטן דף כח.) למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.
בשעיר המשתלח פליגי. תימה הכא נמי מ״ט דמ״ד (ארבעה) [עשרה] זוזים כי למה צריך כל כך אי משום חלוקה בשני שקלים סגי כדפרישית לעיל ובהא איכא למימר דפשיטא ליה דמשום פרסומי ניסא שמלבין צריך יותר:
רביא בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח. אין זה סימן גמור דה״נ הוה מצי למימר כפרה אדומה דאמרינן במועד קטן (דף כח.) למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת אלא זה היה יודע שהיו אומרים כשעיר המשתלח ועוד כי שעיר המשתלח כל עיקר לכפרה אבל פרה עיקרה לטהרה נאמרה:
וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי – פי׳ ההוא יומא דאפליגו בה בבי מדרשא ואתנחו ביה סימנא למידע במאי פליגי. רביא בר קיסי מכפר בשעיר המשתלח פי׳ דקיימא לן דמיתת צדיקים מכפרת ולהכי עבדו סימנא דבמידי דכפרה פליגי ההוא יומא. והיינו השעיר המשתלח שהוא לכפר מה שאין כן בפרה דאע״ג דאמרי׳ התם למה נסמכה פרשה מרים לפר׳ פרה לומר לך כשם שהפרה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת אין עיקר הפרה לכפרה אלא לטהרה. אבל שעיר המשתלח אין עיקרו אלא לכפרה. וכן פירשו בתוספות.
אמר ליה [לו] רבי ירמיה מדיפתי לרבינא: לא בפרה פליגי [נחלקו] לענין זה, אלא לענין לשון של שעיר המשתלח פליגי [נחלקו]. וההוא יומא [ואותו יום שהיתה בו מחלוקת] נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] החכם רביא בר קיסי, ואנחו [והניחו] בה סימנא [סימן] בהלכה זו וקשרוה בשמו: רביא בר קיסי מכפר כשעיר המשתלח, שאמרו שמיתת צדיקים מכפרת על הדור.
Rabbi Yirmeya of Difti said to Ravina: It is not with regard to the strip of the red heifer that they disagree; rather, it is with regard to the strip of the scapegoat that they disagree. And on that very day that they disputed this issue, Ravya bar Kisi died, and they made a mnemonic out of it, associating the halakha with his name: The death of Ravya bar Kisi atones like the scapegoat, since the death of the righteous person atones for his generation.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק שְׁתֵּי שְׁחִיטוֹת שָׁמַעְתִּי אַחַת שֶׁל פָּרָה וְאַחַת שֶׁל פָּרוֹ אַחַת כְּשֵׁרָה בְּזָר וְאַחַת פְּסוּלָה בְּזָר וְלָא יָדַעְנָא הֵי מִינַּיְיהוּ.

Rabbi Yitzḥak said: I heard a teaching that there is a distinction between two slaughters: One of the red heifer, and one of the bull of the High Priest on Yom Kippur. The slaughter of one of them is valid even if done by a non-priest, and the slaughter of the other one is invalid if done by a non-priest. But I do not know which of them is which.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
של פרו – פר כהן גדול של יוה״כ.
אחת כשרה בזר ואחת פסולה בזר. וה״ה נמי בכהן הדיוט דכיון דאלעזר וחוקה כתיב בפרה ואהרן וחוקה ביוה״כ דכהן הדיוט פסול והא דנקט פסולה בזר משום דנקט זר גבי כשרה נקטיה גבי פסולה א״נ בזר אצלה קאמר והכי אמרינן בס״פ ד׳ אחין בשמעתא דזר ששימש בשבת קאמר יש כאן משום זרות כו׳ ומוקי לה בשחיטת פרו של אהרן כמ״ד שחיטת פרו בזר פסולה והא זר קאמר ומשני זר אצלו קאמר:
אחת כשרה בזר – ק״ל דהא איפליגו תנאי בפרה של דורות איכא מאן דאמר לדורות בכהן גדול ואיכא מאן דאמר בכהן הדיוט. אבל זר ליכא למ״ד. י״ל דאמר לך שמואל דהתם הוא מקבלת הדם ואילך. אבל שחיטה אפילו בזר דאפילו באותה שעשה אלעזר לא היתה אלא בזר כדיליף לקמן.
ואחת פסולה בזר – פי׳ לא סוף דבר זר ממש אלא כל שזר אצלה ואפילו כהן הדיוט דהא אלעזר וחקה או אהרן וחקה כתיב בה אליבא דרבי והכי אמרי׳ בפרק ד אחין זר ששמש בשבת יש כאן משום זרות ואוקי׳ בשחיטת פרו של אהרן וכמאן דאמר שחיטתו בזר פסולה ומאי זר למי שזר אצלה.
א אמר ר׳ יצחק: בשתי שחיטות שמעתי הלכה לענין שחיטתן בזר, אחת של פרה אדומה, ואחת של פרו של כהן גדול ביום הכיפורים, ושמעתי שאחת מהם כשרה שחיטתה בזר, ואחת פסולה שחיטתה בזר, אלא נשחטת על ידי כהן בלבד, ולא ידענא הי מינייהו [ואינני יודע איזו מהן].
Rabbi Yitzḥak said: I heard a teaching that there is a distinction between two slaughters: One of the red heifer, and one of the bull of the High Priest on Yom Kippur. The slaughter of one of them is valid even if done by a non-priest, and the slaughter of the other one is invalid if done by a non-priest. But I do not know which of them is which.
רש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיתְּמַר שְׁחִיטַת פָּרָה וּפָרוֹ רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר פָּרָה פְּסוּלָה פָּרוֹ כְּשֵׁרָה וְחַד אָמַר פָּרוֹ פְּסוּלָה פָּרָה כְּשֵׁרָה.

An amoraic dispute was stated: With regard to the slaughter of the red heifer and the bull of the High Priest on Yom Kippur, there is a dispute between Rav and Shmuel: One said: A red heifer slaughtered by a non-priest is invalid, whereas the bull of the High Priest slaughtered by a non-priest is valid. And the other one said: His bull is invalid, but the red heifer is valid.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתמר שחיטת פרה אדומה ושחיטת פר כ״ג ביום הכיפורים בזה פליגי רב ושמואל חד אמר פרה פסולה ופרו כשר.
איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר: שחיטת פרה אדומה ופרו של כהן גדול ביום הכיפורים, נחלקו בכך רב ושמואל. חד [אחד מהם] אמר: פרה אדומה שנשחטה בזר פסולה, ואילו פרו של כהן גדול שנשחט בזר — כשרה. וחד [ואחד מהם] אמר: פרו — פסולה, פרה — כשרה.
An amoraic dispute was stated: With regard to the slaughter of the red heifer and the bull of the High Priest on Yom Kippur, there is a dispute between Rav and Shmuel: One said: A red heifer slaughtered by a non-priest is invalid, whereas the bull of the High Priest slaughtered by a non-priest is valid. And the other one said: His bull is invalid, but the red heifer is valid.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תִּסְתַּיֵּים דְּרַב הוּא דְּאָמַר פָּרָה פְּסוּלָה דְּאָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא דשְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר פְּסוּלָה וְאָמַר רַב עֲלַהּ אֶלְעָזָר וְחוּקָּה שָׁנִינוּ בָּהּ.

The Gemara comments: Conclude that it is Rav who said that if the heifer is slaughtered by a non-priest it is invalid, as Rabbi Zeira said: The slaughter of the heifer by a non-priest is invalid. And Rav said concerning this statement of Rabbi Zeira: This is because we learned in the Torah’s description of the slaughter of the red heifer both “Elazar the priest” (Numbers 19:3) and “statute” (Numbers 19:2). Because Elazar is mentioned, it indicates the slaughter should be performed by a priest, and the use of the term “statute” teaches that one may not deviate from any of the details of the service as delineated in the verses; if one does deviate, the service is invalid. Clearly then, Rav held that if the heifer is slaughtered by a non-priest it is invalid.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלעזר וחוקה – אלעזר כתיב בה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו׳ (במדבר יט) וכתיב (שם) זאת חקת התורה וכל היכא דכתי׳ חוקה עיכובא הוא.
שחיטת פרה בזר פסולה. נראה דבעיא נמי בגדי כהונה כשאר עבודות ולמאן דמכשיר שחיטת פרה בזר לא תקשי מדתנן במסכת פרה (פ״ד מ״א) שחטה שלא בכ״ג פסולה ור׳ יהודה מכשיר משמע דאפילו מאן דמכשיר לא מכשיר אלא בכהן הדיוט דמצינו למימר דר׳ יהודה מכשיר אפילו בזר דלאו עבודה היא:
ומעירים: תסתיים [תוגדר] כי רב הוא שאמר פרה פסולה בזר, שאמר ר׳ זירא: שחיטת פרה בזר — פסולה. ואמר רב עלה [על הלכה זו] של ר׳ זירא כהסבר: שהרי בשחיטת הפרה האדומה נזכר שמו של ״אלעזר הכהן״ (״ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה ושחט אותה לפניו״. במדבר יט, ג) ומיד לאחר מכן לשון ״חוקה״ (״זאת חוקת התורה״. במדבר יט, ב) שנינו בה, וכל מקום שנאמר בו ״חוקה״ משמעו: כן הוא הדבר, ואין לשנות ממנו. הרי שלדברי רב שחיטת פרה אדומה בזר — פסולה.
The Gemara comments: Conclude that it is Rav who said that if the heifer is slaughtered by a non-priest it is invalid, as Rabbi Zeira said: The slaughter of the heifer by a non-priest is invalid. And Rav said concerning this statement of Rabbi Zeira: This is because we learned in the Torah’s description of the slaughter of the red heifer both “Elazar the priest” (Numbers 19:3) and “statute” (Numbers 19:2). Because Elazar is mentioned, it indicates the slaughter should be performed by a priest, and the use of the term “statute” teaches that one may not deviate from any of the details of the service as delineated in the verses; if one does deviate, the service is invalid. Clearly then, Rav held that if the heifer is slaughtered by a non-priest it is invalid.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַב מַאי שְׁנָא פָּרָה דִּכְתִיב אֶלְעָזָר וְחוּקָּה פָּרוֹ נָמֵי הָא כְּתִיב אַהֲרֹן וְחוּקָּה.

The Gemara analyzes Rav’s opinion: And according to Rav, what is different with regard to the red heifer, that if it is slaughtered by a non-priest it is invalid? As Rav explained, it is different in that, with regard to it, it is written “Elazar” and “statute.” But with regard to the bull of the High Priest it is also written “Aaron” the High Priest (Leviticus 16:11) and “statute” (Leviticus 16:34). Based on Rav’s logic, that indicates that the priest is indispensable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אהרן וחוקה – דכתיב (ויקרא טז) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר וגו׳ ושחט את פר החטאת אשר לו וגו׳ וכתיב באחרי מות בענינא (שם) והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל.
ושואלים: ולשיטת רב מאי שנא [במה שונה] פרה אדומה דכתיב [שנאמר] בה ״אלעזר״ ו״חוקה״, הרי בענין פרו של הכהן הגדול ביום הכיפורים נמי [גם כן] הא כתיב [הרי נאמר] גם ״אהרן״ שהוא כהן גדול (״והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכיפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו״. ויקרא טז, יא) וגם ״חוקה״ (״והיתה זאת לכם לחוקת עולם״. במדבר יט, לד)!
The Gemara analyzes Rav’s opinion: And according to Rav, what is different with regard to the red heifer, that if it is slaughtered by a non-priest it is invalid? As Rav explained, it is different in that, with regard to it, it is written “Elazar” and “statute.” But with regard to the bull of the High Priest it is also written “Aaron” the High Priest (Leviticus 16:11) and “statute” (Leviticus 16:34). Based on Rav’s logic, that indicates that the priest is indispensable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שְׁחִיטָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא אִי הָכִי פָּרָה נָמֵי שָׁאנֵי פָּרָה דְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִיא.

The Gemara explains: The slaughter of the bull by a non-priest is valid because slaughtering is not classified as a sacrificial service; therefore, it does not have to be done by a priest. The Gemara challenges this answer: If so, by the same logic, the red heifer should also be valid when slaughtered by a non-priest. The Gemara concludes: The logic that slaughtering is not classified as a sacrificial service does not apply in the case of the red heifer because the red heifer is different. It has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance, and therefore the principles that apply to other offerings do not necessarily apply to it.
רש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחיטה לאו עבודה היא – ולא קיימא חוקה אשחיטה.
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא – כלומר אין בה קדושת המזבח אלא קדושת דמים בעלמא שהרי שחיטתה בהר המשחה הלכך אין צד עבודות נחלקות בה וכל העבודות שוות בה.
1שחיטה לאו עבודה היא – בכל דוכתא פרש״י משום דכשירה בזר ותימה הוא דבפ״ק דזבחים (דף יד:) פריך והרי שחיטה דא״א לבטלה וכשירה בזר ומשני שחיטה לאו עבודה היא והשתא מה תשובה היא זו שהרי הקשה שהיה לה ליפסל בזר כיון דא״א לבטלה ופירש רבינו יעקב מאורליינ״ש דלאו עבודה היא דנוהגת אפי׳ בחולין וקשה א״כ מאי פריך עלה התם והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה בשלמא לפרש״י פריך שפיר אבל לפירוש רבינו יעקב מאי פריך נהי דשחיטת פרה פסולה בזר מ״מ לאו עבודה היא כיון דנוהגת נמי בחולין והיה נראה ליישב פרש״י כן ולפרש שחיטה לאו עבודה היא כיון דהוכשרו בה כל הפסולין ואפי׳ נשים ועבדים וטמאים מסתמא לא חשיבא עבודה לפני המקום מאיזה טעם שיהא או משום דנוהגת נמי בחולין או משום טעמא אחרינא והדר פריך מנא לך דלאו עבודה היא מדהוכשרו בה כל הפסולין והלא יש שחיטה שהיא פסולה בזר כגון שחיטת פרה ורבינו שמשון מפרש לאו עבודה דגבי קבלה בעינן שהמקבל יעמוד בפנים ובשחיטה אם עמד והושיט ידו לפנים ושחט כשר כדדרשינן בפרק כל הפסולין (שם דף לב:) בן הבקר לפני ה׳ והוא בעצמו הקשה לשמעון התימני דפליג התם ואמר שיהו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט מאי איכא למימר מיהו מצי למימר דאפי׳ לשמעון התימני שחיטה לאו עבודה היא שהרי בקדשי קדשים צריך שיעמוד המקבל בצפון כדדרשינן בפרק איזהו מקומן (שם דף מח.) מולקח לו יקח ובשוחט לא בעינן שיעמוד השוחט בצפון וכי פריך בפ״ק דזבחים (דף יד:) ובפ״ק דמנחות (דף ו:) והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא תימה ליפרך מפרו של אהרן למאן דאמר פסולה בזר ולא הוה מצי לשנויי הכי ואמר לי מורי הרב ר׳ שמואל בר שלמה בשם הר׳ יוסף קלצון זצ״ל דמהתם ליכא למיפרך דהתם לאו משום דעבודה היא דהא פסולה אפי׳ בשאר הכהנים אלא בכ״ג לחודיה אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוה אסמיכה דלאו עבודה היא דבעינן בעלים.
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא – והכי נמי אמרינן בפ״ק דזבחים (דף יד:) ובפ״ק דמנחות (דף ו:) ובפ״ק דשבועות (דף יא:) וקשה מכאן לפרש״י שפירש בריש פ׳ אין מעמידין (ע״ז דף כג: ושם) גבי ש״מ פרה קדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא מי מיפסלא ברביעה אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא ופסולה ביוצא דופן ור״ש מכשיר אלא שאני פרה הואיל והמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסל בה ופרש״י דלרבנן קדשי מזבח היא ולהכי מיפסלא ברביעה וביוצא דופן ולר״ש קדשי בדק הבית היא ולהכי לא מיפסלא ביוצא דופן והאי דמודה ר״ש דמיפסלא ברביעה משום דכיון דהמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בה וקשה לפי׳ דא״כ כל סתמי דהש״ס בכמה דוכתי דקאמר פרה קדשי בדק הבית היא כר״ש ולא כרבנן ושם מפורש ובפרק קמא דחולין (דף יא. ד״ה חטאת) בשמעתא דמנא הא מילתא דאזלי בתר רובא הארכתי.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״כי אתא רבין״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף מ״א:.
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא. מכאן קשה לרבי על הא דאמר במסכת ע״ז בפרק אין מעמידין (דף כג:) ש״מ פרה קדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית מי מיפסלא ברביעה ומשני שאני פרה דחטאת קרייה רחמנא אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא ור״ש מכשיר משמע שר״ל אלא מעתה דפסלה פרה ברביעה מטעמא דחטאת קרייה רחמנא תיפסל ביוצא דופן אפילו לר״ש דמסתמא לא פליג בהך דרשא על רבנן דבשלמא אי אמרת קדשי מזבח היא מצינו למימר דפליג ר״ש ואית ליה קדשי בדק הבית היא אלא כיון דאמרי חטאת קרייה רחמנא תיפסל ביוצא דופן אפילו לר״ש וכ״ת ר״ש לית ליה כו׳ אלא שאני פרה הואיל ומום פוסל בה כו׳ משמע שסותר טעמא דחטאת קרייה רחמנא ובא לומר דלר״ש דמכשיר ביוצא דופן הויא קדשי בדק הבית ולרבנן הוי קדשי מזבח והשתא קשה דבשמעתין דהכא משמע דקדשי בדק הבית היא אפילו לרבנן דר״ש וכן בספ״ק דשבועות (דף יא:) קאמר גבי פרה נפדית על כל פסול שבה כו׳ שאני פרה דקדשי בדק הבית היא מקמי דלוקי לה התם כר״ש וגם בכל שיטת התלמוד דאמרינן פרה קדשי בדק הבית בפ״ק דזבחים (דף יד:) ובפרק1 המזבח מקדש ובפ״ק דמנחות (דף ו:) ובפ״ג דבכורות (דף כה.) [גבי] ר׳ יוסי בן המשולם ובתמורה פרק אלו קדשים וכי נעמיד כל התלמוד דלא כרבנן דר״ש ע״כ נראה לרבי דה״פ התם אלא מעתה תפסל2 כזבח כלומר כיון דפסל׳ בה רביעה בין לר׳ אליעזר דהתם לעיל בין לרבנן דידיה אי מטעם דקדשי מזבח אי מטעם דחטאת קרייה רחמנא תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא כו׳ ור״ש מכשיר ומסתמא אינו חולק על ר״א ורבנן3 ורבותיו דפסלי לה לעיל ברביעה והוא יכשירנה אלא הואיל ומום פוסל בה כו׳ כלומר לעולם קדשי בדק הבית היא לכ״ע ולר״ש [הוי] טעמא משום [הואיל] דמום פוסל בה כו׳ ולרבנן טעמא משום דחטאת קרייה רחמנא והשתא א״ש הא דאמרינן בפ״ק דחולין גבי מנא לן דאזלינן בתר רובא דחטאת קרייה רחמנא דהיינו כרבנן דר״ש ומיהו אף ר״ש גופיה יכול להודות שם באותה דרשא דהא בספרי מפקינן נמי פסול שלא לשמה דהוי פסול בגופה ומיהו י״ס דגרסי גירסא אחרת במס׳ ע״ז פרק אין מעמידין ומשמע מינה כפירוש ראשון אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן כו׳ עד מודה ר״ש לענין קדשים שאינו קדוש ואלא מאי קדשי מזבח היא תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא ור״ש מכשיר האי מאי אי אמרת בשלמא קדשי מזבח היא היינו דפליגי ר״ש ורבנן אלא אי אמרת קדשי בדק הבית היא מי פסל׳ בה רביעה כו׳ לעולם אימא לך קדשי בדק הבית היא ולענין רביעה אפילו ר״ש מודה דפסולה דכתיב כי משחתם בהם וגו׳ וזה משמע כפירוש ראשון שפירש וגם בפ״ק דשבועות בסוגיא שהבאתי לעיל בתר דמסיק התם אלא שאני פרה הואיל ודמיה יקרים [גריס] והאי תנא דס״ל קדשי מזבח היא מני רבנן היא דפליגי עליה דר״ש בפ׳ אין מעמידין ופירוש משובש הוא בספרים ואין זה לשון תלמוד דלא מוכח התם מידי שצריך לסבור דפרה קדשי מזבח היא כי מה שצ״ל שם טעמא דדמיה יקרים לאו משום דהויא קדשי מזבח כדס״ד מעיקרא דהא לבסוף מוקי לה כר״ש דאית ליה קדשי בדק הבית ובספר רבינו יעקב בע״ז שאני פרה הואיל והמום כו׳ ואין כתוב בה אלא שאני כו׳ וכן ניחא לפירוש זה שפירש בלא אלא דהא לא הדר ביה מטעמא דחטאת קרייה רחמנא ואפילו לפי הספרים שכתוב בהם אלא שפיר אתא דאליבא דר״ש חוזר:
1. צ״ל חטאת העוף דף סח.
2. צ״ל ביוצא דופן.
3. צ״ל רבותיו.
שחיטה לאו עבודה היא – אי קשיא: והא אמרן בפירקין דלעיל יכול לא מירק יהא פסול. אם כן הויא לה עבודה וכל עבודת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו אלמא אפילו מירוק דתמיד של שחר אם היה מעכב היה צריך כהן גדול שחיטת הפר לא כל שכן. תשובה: סבירא ליה לרב דדוקא עבודת יום הכיפורים צריכה כהן גדול אבל עבודת דלאו דיום הכיפורים נינהו לא בעי כהן גדול ועבודת יום הכיפורים נמי דוקא עבודה שאינה כשירה בזר אבל השחיטה שהיא כשירה בכל מקום בזר לא בעיא כהן גדול.
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא – פי׳ דאפילו למ״ד פרה כקדשי מזבח ה״מ לשאר מילי אבל לענין זה אין לחלק בה בין שחיטה לשאר דברים כיון שכל עבודותיה בחוץ כדפרש״י ז״ל ומידי דהוה אמראות נגעים דבעו בה כהונה כדמפרש בסמוך.
ומשיבים: בכל זאת שחיטה לאו [לא] עבודה היא, שאינה נחשבת כעבודה המיוחדת לכהנים במעשה הקרבנות, ואף שהוזכר ״אהרן״ והוזכרה ״חוקה״ לומר שעבודה זו היום רק בכהן גדול — הרי זה רק בדברים שהם עבודת הכהנים, ושחיטה אינה בכלל עבודת כהן. ומקשים: אי הכי [אם כך] בפרה אדומה נמי [גם כן] נאמר ששחיטה אינה נחשבת כעבודה! ומשיבים: שאני [שונה] דין הפרה שקדשי בדק הבית היא. שפרה אדומה אינה נחשבת כקרבן, אלא כהקדש ממין אחר, כעין הקדש בדק הבית, ולכן אין דיני הקרבנות חלים עליה.
The Gemara explains: The slaughter of the bull by a non-priest is valid because slaughtering is not classified as a sacrificial service; therefore, it does not have to be done by a priest. The Gemara challenges this answer: If so, by the same logic, the red heifer should also be valid when slaughtered by a non-priest. The Gemara concludes: The logic that slaughtering is not classified as a sacrificial service does not apply in the case of the red heifer because the red heifer is different. It has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance, and therefore the principles that apply to other offerings do not necessarily apply to it.
רש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּרְאוֹת נְגָעִים דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא וּבָעֲיָא כְּהוּנָּה.

But is it not arguable, by an a fortiori inference, that the slaughter of the red heifer by a non-priest is valid? If the slaughter of the bull of the High Priest, which is an actual offering, is valid when performed by a non-priest, then all the more so the slaughter of the red heifer, which is not an offering, should be valid when similarly performed by a non-priest. Rav Shisha, son of Rav Idi, said: The slaughter by of the red heifer a non-priest is invalid. The halakha is just as in the case of appearances of leprosy, which, despite their not being a sacrificial service, still require the priesthood. Only a priest may declare the signs of leprosy to be pure or impure. It is apparent from this case that the logic of the a fortiori inference does not hold.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא כן דכן הוא – בתמיה אשחיטת פרו דקדושת הגוף היא לא כתיבא חוקה ואשחיטת פרה כתיבה חוקה ומיפסלא בזר.
אמראות נגעים – דכתיב (ויקרא יג) (כנגע נראה) והובא אל אהרן הכהן.
מראות נגעים כל חכם שהוא בקי בהן ובשמותיהן יכול לראותן ולדון אותן בטהרה או לטומאה אלא שהטומאה והטהרה תלויות בכהן כיצד זה שבו הנגע הולך לפני כהן ואם אין הכהן בקי הולך לו עמו אצל חכם והחכם רואה ודן ואם הוא דן את הנגע בטמא אומר לכהן אמור טמא והוא אומר ואם דנו בטהור אומר לו אמור טהור והוא אומר ואם דנו להסגר אומר הסגירהו והוא מסגיר כמו שיתבאר במקומו:
פרה אדומה צריך שלא יסיח דעתו ממנה משעת שחיטתה עד שתשרף ותעשה אפר וכל שעוסק בה בזמן זה ועשה מלאכה או נתעסק בדבר אחר פסולה וכן היסח הדעת פוסל במילוי המים לקדוש ר״ל שאם היה ממלא ונתעסק במלאכה אחרת בשעת המילוי או בשעת הולכתן או בשעה שמערן מכלי לכלי פסלו אבל אסופת אפר הפרה אחר שנשרפה וכריכת ארז ואזוב בשני תולעת והשלכתם לתוך השריפה אפילו היה מתעסק במלאכה אחרת אין בכך כלום וכן משנתקדשו המים ר״ל משהוטל האפר בתוכם אם הוליכן או עירן מכלי לכלי והוא מתעסק במלאכה אחרת אין בכך כלום:
ומקשים: ולאו כל דכן [ולא כל שכן] הוא? אם בקדשי מזבח אין שחיטה נחשבת כעבודה — כל שכן בקדשי בדק הבית! ומשיבים: אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: מידי דהוה [כמות שהוא הדבר] במראות נגעים של מצורע דלאו [שלא] עבודה היא, ובכל זאת בעיא [צריכה] כהונה, שרק כהן רשאי לטמא ולטהר, ומכאן שיתכן שאף דבר שאינו מעבודות הקודש צריך להיעשות על ידי כהן.
But is it not arguable, by an a fortiori inference, that the slaughter of the red heifer by a non-priest is valid? If the slaughter of the bull of the High Priest, which is an actual offering, is valid when performed by a non-priest, then all the more so the slaughter of the red heifer, which is not an offering, should be valid when similarly performed by a non-priest. Rav Shisha, son of Rav Idi, said: The slaughter by of the red heifer a non-priest is invalid. The halakha is just as in the case of appearances of leprosy, which, despite their not being a sacrificial service, still require the priesthood. Only a priest may declare the signs of leprosy to be pure or impure. It is apparent from this case that the logic of the a fortiori inference does not hold.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר פָּרוֹ פְּסוּלָה מַאי שְׁנָא פָּרוֹ דִּכְתִיב אַהֲרֹן וְחוּקָּה פָּרָה נָמֵי הָא כְּתִיב אֶלְעָזָר וְחוּקָּה שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב {במדבר י״ט:ג׳} וְשָׁחַט אוֹתָהּ לְפָנָיו שֶׁיְּהֵא זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה.

The Gemara analyzes Shmuel’s opinion: And according to Shmuel, who said that if a non-priest slaughters the bull of the High Priest it is invalid, what is different with regard to his bull that this is the halakha? It is different in that, with regard to it, it is written “Aaron,” indicating that a priest is required, and “statute,” indicating that the requirements of the Yom Kippur service are indispensable. But with regard to the red heifer it is also written: “Elazar” and “statute” which by the same logic should indicate the need for a priest is indispensable. The Gemara concludes: It is different there as it is written: “And he shall slaughter it before him” (Numbers 19:3), i.e., in front of Elazar, which suggests that it could be that a non-priest slaughters and Elazar watches.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושחט אותה לפניו – מדכתיב לפניו מכלל דהשחיטה לאו אאלעזר קאי אלא ושחט אותה אחר לפני אלעזר.
ושואלים: ולשמואל, שאמר שחיטת פרו של הכהן הגדול בזר פסולה, מאי שנא [במה שונה] פרו דכתיב [שנאמר] בו: ״אהרן״ ו״חוקה״, פרה אדומה נמי [גם כן] הכתיב [הרי נאמר] בה: ״אלעזר״ ו״חוקה״! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] דכתיב [שנאמר]: ״ושחט אותה לפניו״ (במדבר יט, ג) ודיוק המילים משמעו: שיהא זר שוחט ואלעזר רואה.
The Gemara analyzes Shmuel’s opinion: And according to Shmuel, who said that if a non-priest slaughters the bull of the High Priest it is invalid, what is different with regard to his bull that this is the halakha? It is different in that, with regard to it, it is written “Aaron,” indicating that a priest is required, and “statute,” indicating that the requirements of the Yom Kippur service are indispensable. But with regard to the red heifer it is also written: “Elazar” and “statute” which by the same logic should indicate the need for a priest is indispensable. The Gemara concludes: It is different there as it is written: “And he shall slaughter it before him” (Numbers 19:3), i.e., in front of Elazar, which suggests that it could be that a non-priest slaughters and Elazar watches.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְרַב שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה וּשְׁמוּאֵל שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ {במדבר י״ט:ה׳} מִוְּשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו.

And Rav, who assumes the slaughter is performed by the priest himself, how does he interpret the phrase: “Before him”? He understands it to mean that he should not divert his attention from the heifer from the moment of slaughtering until the completion of the process. As with other matters of purification, one is required to maintain his attention on the matter; any distraction can invalidate the process. And from where does Shmuel, who already derived something from this verse, derive that he should not divert his attention from it? He derives it from the verse: “And he shall burn the heifer in his sight” (Numbers 19:5).
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב – לעולם אלעזר שחטה ומאי לפניו שלא יסיח דעתו משמירתה.
מושרף את הפרה לעיניו – וא״ת ודילמא ההוא נמי שישרוף אחר אותה בפניו של אלעזר. י״ל דהא ליכא למי׳ כיון דלא כתיב לעיל מינה ונתתם אותה אל אלעזר כדכתיב גבי שחיטה.
ושואלים: ורב, מה למד הוא מכאן? ומשיבים: לדעתו פירוש הדברים שלא יסיח דעתו מן הפרה משעת שחיטה, שהיסח הדעת פוסל בכל מקום שיש בו חובת טהרה. ושואלים: ושמואל, הלכה זו שלא יסיח דעתו מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת, נלמדת, לו] ממה שנאמר: ״ושרף את הפרה לעיניו״ (במדבר יט, ה).
And Rav, who assumes the slaughter is performed by the priest himself, how does he interpret the phrase: “Before him”? He understands it to mean that he should not divert his attention from the heifer from the moment of slaughtering until the completion of the process. As with other matters of purification, one is required to maintain his attention on the matter; any distraction can invalidate the process. And from where does Shmuel, who already derived something from this verse, derive that he should not divert his attention from it? He derives it from the verse: “And he shall burn the heifer in his sight” (Numbers 19:5).
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרַב חַד בִּשְׁחִיטָה וְחַד בִּשְׂרֵיפָה.

And what does Rav learn from this verse? He holds that one verse is needed to teach the requirement to maintain one’s attention with regard to slaughtering, and one verse is needed to teach the requirement with regard to burning.
תוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב חד בשחיטה וחד בשריפה וצריכי. תימה לרב דאית ליה לקמן דאפילו כהן הדיוט כשר מהזאה ואילך לוקמא לקרא כפשטיה שיהיה כהן שורף ואלעזר רואה י״ל דאה״נ אלא ניחא ליה למידרשינהו כולהו בחדא גוונא. ה״ר אלחנן. והא דתניא בספרי ושרף את הפרה לעיניו שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה היינו דלא כרב ושמואל דהכא:
ושואלים: ורב מה לומד הוא מפסוק זה? לדעתו יש צורך בפסוק חד [אחד] שהיסח הדעת אסור בשחיטה וחד [ואחד, הפסוק האחר] בא ללמד שהיסח הדעת אסור בשריפה,
And what does Rav learn from this verse? He holds that one verse is needed to teach the requirement to maintain one’s attention with regard to slaughtering, and one verse is needed to teach the requirement with regard to burning.
תוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּצְרִיכָא דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בִּשְׁחִיטָה מִשּׁוּם דִּתְחִילַּת עֲבוֹדָה הִיא אֲבָל שְׂרֵיפָה אֵימָא לָא צְרִיכָא וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בִּשְׂרֵיפָה מִשּׁוּם דְּהַשְׁתָּא הוּא דְּמִתַּכְשְׁרָא פָּרָה אֲבָל שְׁחִיטָה אֵימָא לָא צְרִיכָא.

And it is necessary to have the requirement stated in both cases since, if the Merciful One had written it only with regard to slaughtering, I might have limited the requirement to that case because it is the start of the Temple service; but with regard to burning, I could say that no, there is no requirement. Therefore, it is necessary to teach the requirement also in the case of burning. And if the Merciful One had written the requirement only with regard to burning, I might have limited it to that case, because it is now that the heifer is actually being made ready to be used; but with regard to slaughtering, I could say that no, there is no requirement. Therefore, it is necessary to teach the requirement also in that case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהשתא הוא דמתכשרא פרה – שהרי כל עצמה אינה עשויה אלא לאפרה.
וצריכא [ונצרכו שניהם]. דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] בשחיטה בלבד, הייתי אומר שיש להמנע מהיסח הדעת, משום שתחילת עבודה היא — אבל שריפה אימא [אמור] כי לא צריכה היא השגחה ונתינת דעת, לכן צריכא [נצרכה]. ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] בשריפה בלבד, הייתי אומר: משום דהשתא [שעכשיו] הוא דמתכשרא [שמתכשרת] הפרה למטרתה אבל שחיטה אימא [אמור] שלא תיפסל בהיסח הדעת, על כן צריכא [נצרכה].
And it is necessary to have the requirement stated in both cases since, if the Merciful One had written it only with regard to slaughtering, I might have limited the requirement to that case because it is the start of the Temple service; but with regard to burning, I could say that no, there is no requirement. Therefore, it is necessary to teach the requirement also in the case of burning. And if the Merciful One had written the requirement only with regard to burning, I might have limited it to that case, because it is now that the heifer is actually being made ready to be used; but with regard to slaughtering, I could say that no, there is no requirement. Therefore, it is necessary to teach the requirement also in that case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְמַעוֹטֵי מַאי אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי אֲסִיפַת אֶפְרָהּ וּמִילּוּי מַיִם לְקִידּוּשׁ

As the requirement is mentioned with regard to two stages of the rite of the red heifer, this suggests that it does not exist for every stage. Therefore, the Gemara asks: It is written this way in order to exclude what stage? If we say, to exclude from the requirement the stages of gathering its ashes and filling the water for sanctification, i.e., taking the water in order to pour it on the ashes and mix them together,
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למעוטי מאי – דלא פסיל בה היסח הדעת במעשה פרה.
אסיפת אפרה – ואסף איש טהור וגו׳ (במדבר יט).
ומילוי מים – לתת לתוך אפר להזות.
לקידוש – היא נתינת מים על האפר ומערבן יחד.
למעוטי מאי אילימא למעוטי אסיפת אפרה כו׳ – תימה לי מאי קאמר למעוטי מאי וכי חובה הוא שיש לי למעט וליכא למימר משום דהוי שחיטה ושריפה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דאדרבה אינן באין כאחד דהא מיצרך צריכי ונראה דע״כ היסח הדעת לא פסיל בכולהו דאי פסיל בכולהו מאי איצטריך למיכתב בשחיטה ובשריפה דלא אתו מהדדי ליכתביה גבי אסיפת אפרה או מילוי מימיה או באחת מן השאר שאינן תחילת עבודה ולא עבודה דהשתא הוא דמתכשרה פרה וניתו כולהו וניגמר מינה למאי הילכתא כתביה בתרתי שיש בכל חדא מילתא דחשיבותא אלא שמע מינה למעוטי עבודה שאין לה שום חשיבותא דלא פסל בה היסח הדעת והיינו דקאמר למעוטי מאי.
למעוטי מאי. וא״ת למה יש לנו לומר שבא למעט אדרבה אית לן למילף מינייהו י״ל שהמקשה היה יודע דדרשינן היסח הדעת מלמשמרת אלא לא הוה ידע דמוקמינן ליה לאסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש א״נ הוה מיבעיא ליה דהא קרא דלמשמרת והני תרי קראי שני כתובין הבאים כאחד נינהו ועל כרחין באו למעט. ריב״א:
למעוטי מאי כו׳ – עד למשמרת למי נדה. וא״ת ומנא לן דאתי למעוטי מידי. ועוד ליתו כולהו מלמשמרת. וי״ל דלא משמע להו דכתיב למשמרת אלא לעיקר הכשרה דפרה ותדע דהא כתב רחמנא אידך קראי לאשמועי׳ דלמשמרת לא קאי אכולהו. והיינו דאמרי׳ למעוטי מאי דאי לא אתא למעוטי מידי לשתוק וליתו כולהו מלמשמרת כך פירשו בתוספות.
בד״ה ה״ג כו׳ ובד״ה ומילוי מים לתת לתוך אפר להזות הס״ד כצ״ל:
תוס׳ בד״ה כי אתא רבין כו׳ דלר׳ יונתן לית ליה כובד כו׳ עכ״ל לא ידענא מהיכא פסיקא להו דר׳ יונתן לית ליה כובד ואפשר דהוה גרסי בברייתא דמייתי רבא כובד תנאי היא דתניא למה כורכן כדי שיהא כולן באגודה אחת דברי ר׳ יונתן כו׳ אבל בכל הספרים גרסינן דברי רבי גם נראה מדבריהם דהוה גרסינן כי אתא רב דימי אמר ר׳ יונתן שלש לשונות שמעתי כו׳ ובכל הספרים גרסי׳ א״ר יוחנן כו׳ וק״ל:
בד״ה למעוטי מאי כו׳ דע״כ היסח הדעת לא פסיל בכולהו כו׳ כצ״ל:
ושואלים: למעוטי מאי [למעט את מה] שאם צריכים שני פסוקים להדגיש בשתי עבודות אלה, מה בא הדבר למעט שהוא אינו נפסל בהיסח הדעת? אילימא למעוטי [אם תאמר למעט] אסיפת אפרה לאחר השריפה ומילוי מים חיים בתוך האפר לקידוש ועירובן יחד, שמעתה ראויה היא להזות ולטהר, שיהיו עבודות אלו כשרות על אף היסח הדעת,
As the requirement is mentioned with regard to two stages of the rite of the red heifer, this suggests that it does not exist for every stage. Therefore, the Gemara asks: It is written this way in order to exclude what stage? If we say, to exclude from the requirement the stages of gathering its ashes and filling the water for sanctification, i.e., taking the water in order to pour it on the ashes and mix them together,
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא מב., ר׳ חננאל יומא מב., הערוך על סדר הש"ס יומא מב., רש"י יומא מב., תוספות יומא מב., תוספות ישנים יומא מב., תוספות רי"ד יומא מב., בית הבחירה למאירי יומא מב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מב., מהרש"א חידושי הלכות יומא מב., פירוש הרב שטיינזלץ יומא מב.

Yoma 42a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 42a, R. Chananel Yoma 42a, Collected from HeArukh Yoma 42a, Rashi Yoma 42a, Tosafot Yoma 42a, Tosefot Yeshanim Yoma 42a, Tosefot Rid Yoma 42a, Meiri Yoma 42a, Ritva Yoma 42a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 42a, Steinsaltz Commentary Yoma 42a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144