{בבלי מגילה ג ע״א}{אסתר ט:כח} משפחה ומשפחה [למה] לי1 אמר ר׳ יוסי ביר׳ חנינה להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין עבודתן2 ובאין לשמוע [מקרא]3 מגלה תניא נמי הכי כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגלה מיכאן סמכו של-בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגלה4:
{בבלי מגילה ג ע״א} אמר רבא5 פשיטא לי עבודה ומקרא מגלה מקרא6 מגלה עדיף מדר׳ יוסי ביר׳ חנינה תלמוד תורה ומקרא מגלה מקרא מגלה עדיף מדסמכו של-בית רבי תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה7. עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף {ויקרא כא:ג; במדבר ו:ז} מולאחותו8: מת מצוה ומקרא מגלה9 מאי בתר דבעיה הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה:
{בבלי מגילה ג ע״א} וגרסינן בה בפרקא קמא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב {נחמיה ח:ח} ויקראו בספר [בתורת]10 האלהים מפורש [ושום שכל ויבינו במקרא]11 ויקראו בספר [בתורת]12 האלהים זה מקרא13 מפורש זה תרגום ושום שכל אֵלו הפסוקין ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים14 ואמרי לה אילו המסורות.
4. מיכאן סמכו...מגלה: חסר ב-גב (כנראה מחמת הדומות).
5. רבא: כ״י נ: ״רבה״.
6. עבודה ומקרא מגלה מקרא: גב: ״שמבטלין עבודה לשמוע מקרא מגלה שמקרא״. גז: ״עבודה ומקרא מגלה״.
7. כלה: גבגה: ״הכלה״.
8. מולאחותו: גו, כ״י קרפנטרץ: ״מן ולאחותו״.
9. מת מצוה ומקרא מגלה: כ״י נ: ״מקרא מגלה ומת מצוה״.
10. בתורת: כ״י נ, כבנוסח המסורה. גא, גה, כ״י א, דפוסים: ״תורת״. וכן בהמשך שם.
11. אמר רב מאי דכתיב ויקראו...במקרא: כ״י נ. חסר בכ״י א לפני הגהה. דפוסים עד: מפורש. גא עד: ״מפורש וגו׳ ״.
12. תורת: וכן ב-גא, גה. כ״י נ: ״בתורת״.
13. מקרא: גא: ״המקרא״.
14. טעמים: כ״י נ: ״הטעמים״.
בנס היו עומדין – שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות יש להן מקום דבק אלא מ״ם וסמ״ך היתה באויר (ודוקא בסתומים) ואפשר היה לו לתרץ הך (ברייתא) דרב חסדא בסתומין וכי אתמר הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת אלא הא פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו.
(1-10) הא דאמרינן ביונתן בן עוזיאל שביקש לגלות תרגום של כתובים ויצאה בת קול וא״ל דייך – ופי׳ אף על פי שיהונתן בן עוזיאל פי׳ ולא תרגם תרגמוהי אחריו שהרי תרגום של כתובים בידינו היום ולקמן נמי אמרי׳ במכלתין בהלל ובמגלה אפילו י׳ קורין וי׳ מתרגמין ובמסכת שבת פ׳ כל כתבי אמרינן ברבן גמליאל שהיה עומד ע״ג מעלה בהר הבית ותרגום של איוב מונח בחקו אלא ודאי כדאמרי׳ ויונתן פי׳ שלא הורשה לתרגם ספר דניאל שיש לו קץ וא׳ מהתנאים שאח״כ עמד ותרגם הכתובים חוץ מספר דניאל.
בנס היו עומדים כי האותיות שבלוחות הברית היו חקוקות, ולמדנו מן המסורת שחקיקתם היתה מעבר לעבר. אכן, רוב האותיות, גם אם הן חקוקות יכולות לעמוד, לפי שיש בהן חלק מסויים המחובר אל השטח שמסביבן, מה שאין כן האות סמ״ך (שהיא עיגול) ולכן החלק האמצעי שלה איננו יכול להיות חקוק כולו אלא אם כן במעשה ניסים, וכן מ״ם סופית, וכיוון שנאמר ששתי האותיות הללו עמדו בנס, משמע שהיתה כבר מ״ם סופית בלוחות הברית?
The Gemara answers: Yes, two forms of these letters did exist at that time, but the people did not know which one of them was to be used in the middle of the word and which at the end of the word, and the Seers came and established that the open forms are to used be in the middle of the word and the closed forms at the end of the word.
בגמרא אין מיהוי הוי ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה כו׳ סוף סוף אלה המצות כו׳. וקשיא לי מאי שייך הכא הא מילתא דאין נביא רשאי לחדש דבר בשלמא למאי דקס״ד מעיקרא דבתחילה לא היו האותיות הפתוחות או הסתומות כלל וא״כ קודם זמן הצופים היו כל הס״ת ותפילין פסולין אם נכתבו באותן האותיות שהמציאו הצופין מדעתן הוי שפיר חידוש דבר להכשיר הפסול משא״כ לבתר דשנינן דמיהוי הוי אלא דלא ידעי הי באמצע והי בסוף א״כ מה חידוש יש כאן לא מבעיא לרב חסדא דאמר בפרק הבונה דפתוח ועשה סתום וכן סתום שעשה פתוח כשר א״כ אין כאן שום חידוש דבר כיון דמדינא מצי למכתב כמו שירצה ומצינן לאוקמי שפיר לדר׳ ירמיה כרב חסדא דמוקמינן ליה התם כתנאי אלא אפילו לתנא דפסול בסתום ועשה פתוח או איפכא בפ׳ הבונה נמי מצינן לאוקמי דכיון דמיהוי הוי אם כן ע״כ היה קביעות גמור נמי קודם הצופים הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה דהא אי הוי עביד איפכא פסול וע״כ צריכין אנו לומר דמאי דקאמר ולא ידעי הי באמצע והי בסוף היינו ששכחום וא״כ היינו האי דמשני שכחום וחזרו ויסדום ודקארי ליה מאי קארי ליה והנלע״ד ליישב משום דבלא״ה קשיא לי טובא אי ס״ד דמדינא בפתוח ועשאו סתום או איפכא פסול א״כ היאך אפשר לומר דשכחום וחזרו ויסדום הרי כמה ס״ת ותפילין היו להם אע״כ דלמאי דבעינן למימר צופים אמרום צריך לומר דפתוח שעשאו סתום כשר וא״כ אפשר דמעיקרא היו כולם כתובים סתומין כיון דמדינא כשר ואפשר שס״ת שכתב משה נמי בסתומין היה דסתומין חשיבי טפי שהיו בלוחות וא״ש דשכחו לגמרי הפתוחות או כדקס״ד עכשיו מיהוי הוי דלא ידעי אי מצי למכתב נמי פתוחין אפילו בסוף התיבה או דוקא באמצע תיבה מיהו המקשה הוי סבר דע״כ מקמי צופים הוה כשר כדפרישית וע״כ שהצופים באו לחדש דוקא הי באמצע והי בסוף ואי אפיך פסול דאלת״ה מאי רבותא דצופים וע״ז מקשה סוף סוף אלה המצות שאין רשאי לחדש ואע״ג דהרבה דברים מצינו דכשירין מדאורייתא ופסולין מדרבנן היינו היכא דאיכא שום טעם או גדר וסייג משא״כ הכא לא משמע ליה שום טעם לפסול הכשר בשביל הך תקנה דצופים וע״ז מסיק שפיר אלא שכחום וחזרו ויסדום ולשון אלא משמע דהדר מהא דמיהוי הוי אלא ששכחו לגמרי האותיות הפתוחות ולא היו כתובין בכל הס״ת ותפילין אלא הסתומות כיון דפתוח ועשה סתום כשר ואתו אינהו וחזרו ויסדו האותיות ממש כן נ״ל נכון אלא דלפ״ז קשה לי על שיטת הפוסקים דמשמע מלשונם בא״ח סימן ל״ב ובי״ד סי׳ ער״ה דפתוחות ועשאן סתומות פסולין וה״ה איפכא וע״כ צ״ל דאע״ג דרב חסדא קאמר בפ׳ הבונה זאת אומרת סתום ועשה פתוח כשר היינו דאליבא דר׳ שמעון קאמר ולי׳ לא ס״ל אלא כי האי תנא דברייתא דפ׳ הבונה דפסול וא״כ אכתי קשה מההיא דר׳ ירמיה אמר ר״ח בר אבא דמנצפ״ך צופים אמרו ומסקינן דשכחום וחזרו ויסדום א״כ משמע דאי אפיך כשר דאי תימא דפסול א״כ היאך שכחו דנהי דר״ת כתב דהיה לאחר ששרף אמון התורה אפ״ה נראה דוחק לומר שכל הס״ת ותפילין שהיו להם היו הכל בפסול וצ״ע ודו״ק היטב:
עוד ראיתי להזכיר מאי דקשיא לי בסוגיא דפרק הבונה דלמאי דס״ד מעיקרא שהצופים חידשו האותיות לגמרי א״כ מאי קאמר התם אהא דבעי לאוקמי לדרב חסדא כתנאי מדרבי יהודא בן בתירא דאמר רמז לניסוך המים ומקשה עלה בשלמא פתוח ועשה סתום עלויי קא מעלי ליה דאמר ר״ח מ״ם וסמ״ך שבלוחות כו׳ ולפ״ז אפילו בפתוח ועשה סתום היאך קאמר רב חסדא דכשר הא בברייתא אמרינן דפסול והשתא לא שייך לומר הוא דאמר כר׳ יהודה ב״ב דהא הוי שפיר רמז לניסוך המים כיון דבימי משה עדיין לא נתחדשו האותיות הכפולים וצ״ע ועוד הרבה יש לי לדקדק ואין כאן מקומו להאריך:
בתוספות בד״ה ועוד האמר ר״ח מ״ם וסמ״ך כו׳ נלע״ד כוונת פירושם דודאי פשטא דתלמודא דמקשה בפשיטות מדרב חסדא איכא למימר משום דפשיטא לן טובא דאותיות הפתוחות הן יותר עיקר מהסתומות דפתוחות נקבעו בתחילה ובאמצע והסתומות לא נקבעו אלא בסוף ומצינן נמי למימר דהוי קים להו לפי סדר דאלפא ביתות שהפתוחות לעולם קודמות לסתומות וא״כ מקשה הכא שפיר כיון שאפילו הסתומות היו בלוחות א״כ כ״ש שהפתוחות נמי כבר היו כיון שגם עכשיו הן עיקר וא״כ קשיא דר׳ ירמיה וע״ז מקשו התוס׳ כיון דחזינן מיהא דבפרק הבונה בעי למימר דר׳ ירמיה בפתוחות אלמא דליתא להא דיוקא דפתוחות ודאי עיקר א״כ מעיקרא מאי מקשה הכא מדר״ח אטו מי לית לן למימר דר״ח בסתומות ודר׳ ירמיה בפתוחות וע״ז תירצו התוספות דהתם נמי מחמת דוחק הוצרך להעמיד דר׳ ירמיה בפתוחות משום האי דר״ח והכא נמי את״ל קאמר כן נ״ל ברור בכוונתן ודו״ק:
ומשיבים: אין [כן], מהוה הוו [היה היו] שני סוגי האותיות סגורות ופתוחות ולא הוו ידעי [ולא היו יודעים], לא היתה קביעות, הי [איזה מהן] באמצע תיבה (מלה) והי [ואיזה מהן] בסוף תיבה ואתו [ובאו] צופים (נביאים) ותקינו [ותיקנו] שהפתוחין יהיו באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה.
The Gemara answers: Yes, two forms of these letters did exist at that time, but the people did not know which one of them was to be used in the middle of the word and which at the end of the word, and the Seers came and established that the open forms are to used be in the middle of the word and the closed forms at the end of the word.
The Gemara asks: Ultimately, however, doesn’t the phrase “these are the commandments”(Leviticus 27:34) indicate that a prophet is not permitted to initiate any matter of halakhafrom now on? Rather, it may be suggested that the final letters already existed at the time of the giving of the Torah, but over the course of time the people forgot them, and the prophets then came and reestablished them.
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכחום וחזרו ויסדום כו׳. לפי שמוצאם בדיבור הם כפולים שכחום ובודאי יש צורך בהם כגון לענין המספר עד אלף ובפרק הבונה דרשו בהם בכפולים עיין שם בחידושינו באגדות:
שם בגמרא אלא שכחום וחזרו ויסדום. הא דאמרינן בתמורה דף י״ו באותן הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שאמרו לכמה נביאים וזקנים שאלו והשיבו להם אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש בהם דבר מעתה אלמא דאפי׳ בדבר השכוח אפ״ה שייך אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש התם שאני דודאי לענין שאין רשות לנביא לשאול מפי הגבורה דינים והלכות ודאי שייך בו אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש לאחר מיתת משה והיינו מטעמא דלא בשמים היא כדאיתא התם להדיא דמייתי נמי הך מלתא דלא בשמים היא דכולה חדא טעמא היא ובכה״ג מקשה הכא למאי דקס״ד מעיקרא דמנצפ״ך צופים אמרו׳ היינו שאותן הצופים אמרו כן בנבואה מפי הגבורה מש״ה מקשה והכתיב אלה המצות ואהא משני שפיר שכחום וחזרו ויסדום פי׳ מה שיסדום היינו שהביאו ראיות לדבריהם. אלא כיון שהאמת הוא שבאותיות מנצפ״ך שהוא דבר חדש לגמרי בע״כ דמעיקרא נמי הוו מש״ה העידו הצופים על דבר זה והביאו גם כן ראיות לדבריהם דלאו עלייהו דידהו קא סמכינן אלא על אותן הראיות שהביאו לדבריהם ובכה״ג אשכחן בתמורה באותן הלכות גופייהו שנשתכחו שחזר עתניאל בן קנז והחזירן בפלפולו כנ״ל וק״ל:
ומקשים: סוף סוף הלא נאמר ״אלה המצות״(ויקרא כז, לד), ללמד שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה, ואף זה עצמו חידוש הוא! אלא יש לומר: האותיות הסופיות היו קיימות בזמן מתן תורה, אלא שכחום במשך הדורות וחזרו הנביאים ויסדום.
The Gemara asks: Ultimately, however, doesn’t the phrase “these are the commandments”(Leviticus 27:34) indicate that a prophet is not permitted to initiate any matter of halakhafrom now on? Rather, it may be suggested that the final letters already existed at the time of the giving of the Torah, but over the course of time the people forgot them, and the prophets then came and reestablished them.
רי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The Gemara cites another ruling of Rabbi Yirmeya or Rabbi Ḥiyya bar Abba. Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The Aramaic translation of the Torah used in the synagogues was composed by Onkelos the convert based on the teachings of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. The Aramaic translation of the Prophets was composed by Yonatan ben Uzziel based on a tradition going back to the last prophets, Haggai, Zechariah, and Malachi. The Gemara relates that when Yonatan ben Uzziel wrote his translation, Eretz Yisrael quaked over an area of four hundred parasangs [parsa] by four hundred parasangs, and a Divine Voice emerged and said: Who is this who has revealed My secrets to mankind?
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושל נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו כמו שהיה מסורת בידם של חכמים מפי חגי זכריה ומלאכי.
נשף – א(בבא בתרא צד.) מקבל עליו רובע נישופות לסאה פירוש כגון אבק וקש שנשוף וזז ממקומו וכגון זה דמינשתפא שפירשנו בערך מנשתפא וכגון זה ואי לא לנשוף מדוכתיה ד׳ אמות (מגילה ג.) (א״ב נישבות כתוב בנוסחאות):
א. [פערבלאזען.]
{תרגום של נביאים יונתן בן עזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ונזדעזע ארץ ישראל ארבע מאות פרסה וכו׳ יצתה בת קול ואמרה}1מי הוא שגלה סתרי לבני אדם וכו׳ עמד יונתן בן עזיאל על רגליו – פירוש: דכיון דכתב תירגומא דקראי לא מסרי נפשייהו למילפינהו כדמעיקרא.
1. המלים בסוגריים המסולסלים נתווספו בין השיטין בכתב מאוחר בכ״י ששון 557.
תרגום של תורה אונקלוס כו׳. התרגום הוא לשון ארמית והתורה ודאי ניתנה בלשון הקודש הוא לשון עברי מאבותינו מעבר הנהר אלא פירושה מסיני היה תרגום כדלקמן מפורש זה תרגום שהוא לשון ארמית שהיה להם ומורגלים בו מבית אבי אמם לבן הארמי כמפורש פ׳ כ״ג ומסיק דשכחום אחרי ימי עזרא כדקאמר התם דבררו להם כתב אשורית ולשון הקודש עד דאתי אונקלוס ויסדום:
תרגום של נביאים יונתן אמרו מפי חגי כו׳. יונתן הגדול בתלמידיו של הלל היה כמפורש פרק הישן והלל ק׳ שנה קודם שנחרב הבית שני היה ובודאי דלא ראו את הנביאים חגי זכריה ומלאכי שהיו בתחלת בית שני אלא בקבלה היתה לו מפיהם ע״י רבותיו ומקמיה דאונקלוס היה יונתן שהוא היה תלמיד ר״א ור״י שהיו מתלמידיו של ריב״ז שהיה תלמידו של הלל אלא שלא היה יונתן חש לפרש התורה אז מטעמא דלקמן דמפרש׳ מלתא ולא היה מפרש רק נביאים דאיכא מילי דמסתמן עד שבא אונקלוס ופירש לדורו גם התורה:
שם ואמר רבי ירמיה ואיתימא רחב״א כו׳ תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו כו׳ ונזדעזעה א״י ת׳ פרסה כו׳. ויש לדקדק מה קול הרעש הזה שנזדעזעה א״י ע״כ ואי משום דמסקינן משום דאיכא מילי דמיסתמי אכתי הא מצינו כה״ג טובא שהתנאים והאמוראים דרשו כמה מדרשות בנביאים מאי דלא הוי ידעינן מפשטא דמקראות. ועוד שהרי יב״ע אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי שהיו נביאים ויותר יש לתמוה במאי דמקשי בסמוך מ״ש אדאורייתא דלא איזדעזעה משמע שהיה שום סברא לומר שהיה לה להזדעזע אפילו אדאורייתא. והנלע״ד בזה דמעיקרא הוי ס״ד דמה שנזדעזעה היינו אעיקר לשון תרגום דלפי שהיו רגילין ישראל בלשון תרגום זו לשון ארמית שמשם באו וא״כ איכא למיחש לתקלה שיכתבו כל הספרים שלהם בספרי תורה ונביאים בלשון ארמי והו״ל מקרא שכתבו תרגום דפסול ומש״ה מקשה שפיר מ״ש אדאורייתא דלא איזדעזעה ואהא משני דלאו משום האי טעמא הוא אלא משום דאיכא מילי דמיסתמי וא״כ מה שפי׳ בהן יונתן ב״ע בכל ספרי נביאים הו״ל דברים שבע״פ ואי אתה רשאי לאומרן בכתב וכ״ש במה שעירב ביחד דברים שבכתב עם דברים שבע״פ א״כ ממ״נ איכא איסורא בין בכתב ובין בע״פ וע״ז השיב יונתן ב״ע שעשה כן כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל ובכה״ג ודאי שרי ליכתב דברים שבע״פ משום עת לעשות לה׳ הפרו תורתיך כדאמר בפ׳ הניזקין כן נ״ל נכון ומתוך מ״ש א״ש מה שהקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו בהא דאמרינן בסמוך בקש לגלות תרגום של כתובים ומיחו בידו וא״כ אנן אמאי אית לן תרגום של כתובים וכן היה בימי התנאים ופרק כל כתבי נמי אמרינן דר״ג הזקן היה ס׳ איוב תרגום לפניו כו׳ ע״ש ולמאי דפרישית לק״מ דהא השתא לדידן הותר הדבר ליכתוב דברים שבע״פ בכתב מה״ט גופא דעת לעשות לה׳ כדאיתא בפרק הנזיקין וכ״ש דאר״ג הזקן לק״מ במה שהיה ס׳ איוב תרגום בידו דמאן יימר דאותו תרגום היה בענין מחודש בדרשות המקראות דאיוב דאפשר שלא היה באותו תרגום שינוי אלא שינוי לשון מלשון מקרא ללשון תרגום כן נ״ל נכון וק״ל:
שם אונקלוס הגר אמרו. עי׳ ירושלמי דמסכתין פ״א הלכה ט:
א ועוד בשם אותה מסורת: אמר ר׳ ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חייא בר אבא: תרגום של תורה המצוי בארמית ומשתמשים בו בבתי הכנסת, אונקלוס הגר אמרו מפי (על פי הדרכת) ר׳ אליעזר ור׳ יהושע. תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי, כלומר, על פי מסורת שנבעה מאת חגי זכריה ומלאכי, הנביאים האחרונים. מסופר: כשעשה יונתן בן עוזיאל תרגום זה נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ויצתה (יצאה) בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם?
§ The Gemara cites another ruling of Rabbi Yirmeya or Rabbi Ḥiyya bar Abba. Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The Aramaic translation of the Torah used in the synagogues was composed by Onkelos the convert based on the teachings of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. The Aramaic translation of the Prophets was composed by Yonatan ben Uzziel based on a tradition going back to the last prophets, Haggai, Zechariah, and Malachi. The Gemara relates that when Yonatan ben Uzziel wrote his translation, Eretz Yisrael quaked over an area of four hundred parasangs [parsa] by four hundred parasangs, and a Divine Voice emerged and said: Who is this who has revealed My secrets to mankind?
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
Yonatan ben Uzziel stood up on his feet and said: I am the one who has revealed Your secrets to mankind through my translation. However, it is revealed and known to You that I did this not for my own honor, and not for the honor of the house of my father, but rather it was for Your honor that I did this, so that discord not increase among the Jewish people. In the absence of an accepted translation, people will disagree about the meaning of obscure verses, but with a translation, the meaning will be clear.
עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא זה שגליתי סתריך לבני אדם בתרגום זה, אולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל, שאם אין תרגום מקובל לפסוקים סתומים, יבואו לידי מחלוקת בדבר משמעותם, ועל ידי התרגום מתברר הפירוש.
Yonatan ben Uzziel stood up on his feet and said: I am the one who has revealed Your secrets to mankind through my translation. However, it is revealed and known to You that I did this not for my own honor, and not for the honor of the house of my father, but rather it was for Your honor that I did this, so that discord not increase among the Jewish people. In the absence of an accepted translation, people will disagree about the meaning of obscure verses, but with a translation, the meaning will be clear.
And Yonatan ben Uzziel also sought to reveal a translation of the Writings, but a Divine Voice emerged and said to him: It is enough for you that you translated the Prophets. The Gemara explains: What is the reason that he was denied permission to translate the Writings? Because it has in it a revelation of the end, when the Messiah will arrive. The end is foretold in a cryptic manner in the book of Daniel, and were the book of Daniel translated, the end would become manifestly revealed to all.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותרגום של כתובים נמנע מן השמים לגלותו משום דאית ביה קץ משיח. ואקשינן והא תרגום של תורה בימי עזרא הוה דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש. ואמרינן מפורש זה תרגום ושום שכל אלו פסוקים. ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורת. ופרקינן אין תרגום מיהוה הוה בידייהו מקמי עזרא ושכחוהו רובן1 דאינשי ואתא אונקלוס ויסדיה למיקרי ביה בצבור. מיהו מילי דאורייתא מיגליין. כלומר רובן מפורשין הן. אבל של נביאים מסותמין הן. דהא לולי התרגום של זה הפסוק ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדרימון וגו׳. לא הוינן ידעינן פירושא דהאי פסוקא ולפיכך נזדעזע העולם שגילה הטעמים שהיו נעלמים.
1. כן בכ״י וטיקן. בקטע מן הגניזה ובדפוסים: ״רובא״.
ביקש לגלות תרגום של כתובים. ואם תאמר והא אנן אית לן תרגום של כתובים, ובימי התנאין נמי היה להם וכדאמרינן לקמן בפרק שלישי (מגילה כא:) בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין, ובשבת בפרק כל כתבי הקדש (שבת קטו.) אמרינן דרבן גמליאל הזקן היה עומד על גב מעלה בהר הבית והיה ספר איוב מונח לפניו תרגום ושקעו תחת הנדבך, ואף בירושלמי איתא בהדיא בריש פרק הקורא את המגילה (פ״ד ה״א). ונראה שאחד מן התנאין שלאחר יונתן בן עוזיאל תרגמו, ולא תרגם ספר דניאל משום דאית ביה קץ משיח, ויונתן בן עוזיאל שנמנע מלתרגם משום דכיון שלא יכול לתרגם את הכל לא רצה לתרגם מקצתו.
ועוד ביקש יונתן בן עוזיאל לגלות גם תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] — משום דאית ביה [שיש בו] גילוי קץ מתי יבוא המשיח שהקץ נאמר באופן סתום בספר דניאל, ואם יתורגם ספר דניאל הרי יתגלה על ידי כך הקץ.
And Yonatan ben Uzziel also sought to reveal a translation of the Writings, but a Divine Voice emerged and said to him: It is enough for you that you translated the Prophets. The Gemara explains: What is the reason that he was denied permission to translate the Writings? Because it has in it a revelation of the end, when the Messiah will arrive. The end is foretold in a cryptic manner in the book of Daniel, and were the book of Daniel translated, the end would become manifestly revealed to all.
The Gemara asks: Was the translation of the Torah really composed by Onkelos the convert? Didn’t Rav Ika bar Avin say that Rav Ḥananel said that Rav said: What is the meaning of that which is written with respect to the days of Ezra: “And they read in the book, the Torah of God, distinctly; and they gave the sense, and they caused them to understand the reading”(Nehemiah 8:8)? The verse should be understood as follows: “And they read in the book, the Torah of God,” this is the scriptural text; “distinctly,” this is the translation, indicating that they immediately translated the text into Aramaic, as was customary during public Torah readings.
רי״ףרש״יראב״ןריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רש״י ד״ה ויקראו כו׳ בספר עזרא כתיב. עי׳ סוכה יב ע״א ברש״י ד״ה צאו ההר ומ״ש שם:
ושואלים: ותרגום של תורה, האם אונקלוס הגר אמרו? והא [והרי] אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בימי עזרא: ״ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא״(נחמיה ח, ח) — כך יש לפרש: ״ויקראו בספר תורת האלהים״ — זה מקרא שקראו בו ככתוב. ״מפרש״ — זה תרגום שתרגמו מיד את המקרא לארמית, כדרך שנהגו במשך דורות לתרגם בבית הכנסת.
The Gemara asks: Was the translation of the Torah really composed by Onkelos the convert? Didn’t Rav Ika bar Avin say that Rav Ḥananel said that Rav said: What is the meaning of that which is written with respect to the days of Ezra: “And they read in the book, the Torah of God, distinctly; and they gave the sense, and they caused them to understand the reading”(Nehemiah 8:8)? The verse should be understood as follows: “And they read in the book, the Torah of God,” this is the scriptural text; “distinctly,” this is the translation, indicating that they immediately translated the text into Aramaic, as was customary during public Torah readings.
רי״ףרש״יראב״ןריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
“And they gave the sense,” these are the divisions of the text into separate verses. “And they caused them to understand the reading,” these are the cantillation notes, through which the meaning of the text is further clarified. And some say that these are the Masoretic traditions with regard to the manner in which each word is to be written. This indicates that the Aramaic translation already existed at the beginning of the Second Temple period, well before the time of Onkelos. The Gemara answers: The ancient Aramaic translation was forgotten and then Onkelos came and reestablished it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פסק – א(כתובות סב:) לא מר אפסיק ולא מר אפסיק פי׳ לא רב יוסף ולא רבה בר אבוה אכלו ערב יום הכפורים סעודה המפסקת (חולין נב.) ואי מחייה פסקית פי׳ אם הכה הבהמה במטה לא מראשה ועד זנבה ולא מזנבה ועד ראשה לאורכה של בהמה אלא לרחבה של בהמה עומד בצדה ומכה באמצעה זו היא מכה פסקית (נגעים פי״א) היתה פסיקות אינה מטמאה בנגעים רבי יהודהה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים פי׳ תתיכות (מועד קטן יח:קידושין ט: כתובות קב) מאי לאו אירוסין ממש לא שטרי פסקתא וכדרב גידול אמ׳ רב דאמ׳ כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן דברים הנקנים באמירה. מצר ארעא דמינה פסיקא עיין בערד פלג. (סנהדרין מד) ג׳ שמות יש לו פסקין שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהן של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח והיה בכזיב בלדתה אותו תרגום והוה דפסקת מן דילידת. (סוכה לג: בכורות כה) מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות פי׳ מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך אין ממש בדבריו אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא והיכא פליג ר׳ שמעון כגון גרירא דאפשר דלא עביד חריץ ואפי׳ עביד אפשר דלא ניחה ליה וכן (שבת קיז.) דשקיל ליה בברזי דלא ניחא ליה (שבת קלב) אמר רבי עקיבא ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא אבי הבן וכן (סוכה לג) והוא דאית ליה הושענה אחריתי אבל פסיק רישיה ליכא לספוקא דלא ימות ובוודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה (מגילה ג. נדרים לז בגמ׳ תורם) ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) ב׳ פסוקים נתנבא בארה ולא הי׳ בהן כדי ספר וניטפלו בישעיה ואלו הן וכי יאמרו אליכם וחבירו (בויקרא רבה וכי ימוך אחיך פרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם ולא הייתם עושים פסקאות פסקאות לאלילים הה״ד ותפסקי את רגליך וגו׳(א״בוענין קרוב לזה תרגום משפטיך אתה חרצת דנת דינך פסקת ותרגום או חרוץ או פסיק ומזה הלשון פסק הלכה):
א. [אבשניידען אויף הערן ענטשיידען.]
הפסוקים – היאך נפסקין.
פיסקי הטעמים – הנגינות קרויין טעמים.
ויבינו במקרא אילו הטעמים – קשיא לי כיון דאנשי כנסת הגדולה סידרו הטעמים, למה נסתפקו רביתינו במקראות התלויים, כגון: שאת (בראשית ד׳:ז׳), וקם (דברים ל״א:ט״ז), ארור (בראשית מ״ט:ז׳), משוקדים (שמות כ״ה:ל״ד), והיה להם להוכיח על ידי הטעמים.
״ושום שכל״ — אלו הפסוקין שלא קראו את הכל כאחד, אלא מחולק לפסוקים. ״ויבינו במקרא״ — אלו פיסקי טעמים השונים, שעל ידם מתבררת יותר משמעות המקרא, ואמרי לה [ויש אומרים] כי אלו המסורת — לגבי שימוש ומציאות כל מלה, משמע שתרגום היה קיים כבר בראשית ימי בית שני! ומשיבים: שכחום וחזרו ויסדום, שאף התרגום נשכח מפי הבריות, ואחר כך חזרו ופירסמוהו.
“And they gave the sense,” these are the divisions of the text into separate verses. “And they caused them to understand the reading,” these are the cantillation notes, through which the meaning of the text is further clarified. And some say that these are the Masoretic traditions with regard to the manner in which each word is to be written. This indicates that the Aramaic translation already existed at the beginning of the Second Temple period, well before the time of Onkelos. The Gemara answers: The ancient Aramaic translation was forgotten and then Onkelos came and reestablished it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: What is different about the translation of Prophets? Why is it that when Onkelos revealed the translation of the Torah, Eretz Yisrael did not quake, and when he revealed the translation of the Prophets, it quaked? The Gemara explains: The meaning of matters discussed in the Torah is clear, and therefore its Aramaic translation did not reveal the meaning of passages that had not been understood previously. Conversely, in the Prophets, there are matters that are clear and there are matters that are obscure, and the Aramaic translation revealed the meaning of obscure passages. The Gemara cites an example of an obscure verse that is clarified by the Aramaic translation: As it is written: “On that day shall there be a great mourning in Jerusalem, like the mourning of Hadadrimmon in the valley of Megiddon”(Zechariah 12:11).
אגב כך שואלים: מאי שנא דאורייתא [במה שונה תרגום התורה] שעליו לא אזדעזעה [נזדעזעה] הארץ ואדנביאי [ועל תרגום דברי הנביאים] אזדעזעה [נזדעזעה]? ומסבירים: דאורייתא מיפרשא מלתא [בתורה מפורשים דבריה] ולכן אין בתרגום התורה משום גילוי סתרים, אולם דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן [בנביאים יש דברים שהם מפורשים ויש דברים שהם סתומים] כגון הפסוק דכתיב [שנאמר]: ״ביום ההוא יגדל המספד בירושל ים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון״(זכריה יב, יא),
The Gemara asks: What is different about the translation of Prophets? Why is it that when Onkelos revealed the translation of the Torah, Eretz Yisrael did not quake, and when he revealed the translation of the Prophets, it quaked? The Gemara explains: The meaning of matters discussed in the Torah is clear, and therefore its Aramaic translation did not reveal the meaning of passages that had not been understood previously. Conversely, in the Prophets, there are matters that are clear and there are matters that are obscure, and the Aramaic translation revealed the meaning of obscure passages. The Gemara cites an example of an obscure verse that is clarified by the Aramaic translation: As it is written: “On that day shall there be a great mourning in Jerusalem, like the mourning of Hadadrimmon in the valley of Megiddon”(Zechariah 12:11).
And with regard to that verse, Rav Yosef said: Were it not for the Aramaic translation of this verse, we would not have known what it is saying, as the Bible does not mention any incident involving Hadadrimmon in the valley of Megiddon. The Aramaic translation reads as follows: On that day, the mourning in Jerusalem will be as great as the mourning for Ahab, son of Omri, who was slain by Hadadrimmon, son of Tavrimon, in Ramoth-Gilead, and like the mourning for Josiah, son of Amon, who was slain by Pharaoh the lame in the valley of Megiddon. The translation clarifies that the verse is referring to two separate incidents of mourning, and thereby clarifies the meaning of this verse.
רי״ףרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יוסף אלמלא תרגומו דהאי קרא וכו׳ – הא דאשכחן לרב יוסף דעסיק ומיירי בתרגום טובא בכל דוכתא משום דהוי סגיא נהור ולא היה יכול ללמוד דברים שבכתבן ע״פ (ובתו׳ בסוף קדושין)1 ולפיכך היה קורא הפסוקים בתרגום שהוא דבר2 שבע״פ.
(10-17)והשתא דאמרת מדינה ומדינה קרא יתירא הוא מש׳ ומש׳ למה לי א״ר חנינא כו׳ – פי׳ כששתיהם לפניו דאף על פי שיש שהות ביום לעבוד עבודתם ולקרא אח״כ המגלה אפ״ה מבטלין מעבודתן כדי לקרא עכשיו בצבור משום ברוב עם הדרת מלך והכי משמע לישנא דבאין לשמוע מקרא מגילה ונראין דברים דדוקא בשיכולים לחזור לעבודתן הא לאו הכי לא ומה דאמרינן לקמן עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיפא מדר״י בר חנינא היינו דמקדמי׳ מקרא מגילה כדי לקראתה בצבור וכדאמרן ונראים דברים שכל שהתחילו בעבודתן אין מבטלין אותן אלא בשאי אפשר לקיים שתיהם כלל שאם יעברו תחלה שוב לא יהיה להם קורא המגלה דבהא אפשר שמבטלים אחר שהתחילו וחוזרים לעבודה הא לאו הכי אין מבטלין וכדאמרן.
1. מלים אלה חסרות בעין יעקב, אך מופיעות בדפוס ראשון.
2. כן בעין יעקב. בדפוס ראשון חסר: ״שהוא דבר״.
שם כמספדא דאחאב. עי׳ ב״ק יז ע״א תוד״ה והלא:
ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא [תרגומו של כתוב זה] לא ידענא [הייתי יודע] מאי קאמר [מה הוא אומר], כי לא מצאנו במקרא מעשה זה של הדדרימון בבקעת מגידון. ואילו התרגום מסביר כך: ביומא [ביום] ההוא יסגי מספדא [יגדל המספד] בירושלים כמספדא [כמספד] אחאב בר עמרי דקטל יתיה [שהרג אותו] הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד וכמספדא [וכמספד] יאשיה בר אמון דקטל יתיה [שהרג אותו] פרעה חגירא [נכה] בבקעת מגידו ולולי התרגום היה הפסוק נשאר סתום ובלתי מובן.
And with regard to that verse, Rav Yosef said: Were it not for the Aramaic translation of this verse, we would not have known what it is saying, as the Bible does not mention any incident involving Hadadrimmon in the valley of Megiddon. The Aramaic translation reads as follows: On that day, the mourning in Jerusalem will be as great as the mourning for Ahab, son of Omri, who was slain by Hadadrimmon, son of Tavrimon, in Ramoth-Gilead, and like the mourning for Josiah, son of Amon, who was slain by Pharaoh the lame in the valley of Megiddon. The translation clarifies that the verse is referring to two separate incidents of mourning, and thereby clarifies the meaning of this verse.
רי״ףרש״יריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ The Gemara introduces another statement from the same line of tradition. The verse states: “And I, Daniel, alone saw the vision, for the men who were with me did not see the vision; but a great trembling fell upon them, so that they fled to hide themselves”(Daniel 10:7). Who were these men? The term “men” in the Bible indicates important people; who were they? Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: These are the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi.
ר׳ חננאלרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וראיתי אני דניאל לבדי המראה וגו׳. מאן נינהו אנשים שהיו עמו זה חגי זכריה ומלאכי. ולמה נפלה חרדה גדולה עליהם.
וראיתי אני דניאל כו׳ אינהו עדיפי מיניה. מפורש פרק חלק ולכאורה אין למאמר זה שייכות הכא ונראה משום דזכר לעיל במעלת כתובים משום ספר דניאל דאית ביה קץ קאמר נמי דאע״ג דאינהו בדורו עדיפי שהיו נביאים איהו נמי עדיף מנייהו דאיהו חזי כו׳ והקץ נמי חזי טפי מינייהו:
ב ועוד דברים בשם אותה מסורת, נאמר במקרא: ״וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא״(דניאל י, ז). ושאלו: מאן נינהו [מי הם] אותם אנשים? כי ״אנשים״ — משמע אנשים חשובים, ומי איפוא היו אלה? אמר ר׳ ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חייא בר אבא: זה הנביאים חגי וזכריה ומלאכי,
§ The Gemara introduces another statement from the same line of tradition. The verse states: “And I, Daniel, alone saw the vision, for the men who were with me did not see the vision; but a great trembling fell upon them, so that they fled to hide themselves”(Daniel 10:7). Who were these men? The term “men” in the Bible indicates important people; who were they? Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: These are the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi.
ר׳ חננאלרי״ףריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara comments: In certain ways they, the prophets, were greater than him, Daniel, and in certain ways he, Daniel, was greater than them. They were greater than him, as they were prophets and he was not a prophet. Haggai, Zechariah, and Malachi were sent to convey the word of God to the Jewish people, while Daniel was not sent to reveal his visions to others. In another way, however, he was greater than them, as he saw this vision, and they did not see this vision, indicating that his ability to perceive obscure and cryptic visions was greater than theirs.
ומעירים: בדברים מסויימים אינהו עדיפי מיניה [הם עדיפים ממנו], מדניאל, ואיהו [ובדברים מסויימים הוא], דניאל, עדיף מינייהו [מהם]. אינהו עדיפי מיניה [הם עדיפים ממנו] — דאינהו נביאי [שהם נביאים] ואיהו לאו [והוא לא] נביא הוא, כי חגי זכריה ומלאכי נשלחו להתנבא לישראל בדבר ה׳ ואילו דניאל לא היה נביא־שליח ולא נשלח לגלות את חזונותיו לאחרים. ואילו מצד אחר איהו [הוא] עדיף מינייהו [מהם] — דאיהו חזא [שהוא ראה] ואינהו [והם] לא חזו [ראו] את המראה, הרי שכוחו בראיית הסתומות גדול היה משלהם, ושואלים לגופו של ענין:
The Gemara comments: In certain ways they, the prophets, were greater than him, Daniel, and in certain ways he, Daniel, was greater than them. They were greater than him, as they were prophets and he was not a prophet. Haggai, Zechariah, and Malachi were sent to convey the word of God to the Jewish people, while Daniel was not sent to reveal his visions to others. In another way, however, he was greater than them, as he saw this vision, and they did not see this vision, indicating that his ability to perceive obscure and cryptic visions was greater than theirs.
The Gemara asks: Since they did not see the vision, what is the reason that they were frightened? The Gemara answers: Even though they did not see the vision, their guardian angels saw it, and therefore they sensed that there was something fearful there and they fled.
וכי מאחר שלא חזו [ראו], מאי טעמא איבעיתו [מה טעם נבהלו]? ומדוע ברחו? ומשיבים: אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו [אף על פי שהם עצמם לא ראו, מזלם, נשמתם ראתה] והבחינה בדבר, ולכן הרגישו שיש משהו מבעית במקום, וברחו.
The Gemara asks: Since they did not see the vision, what is the reason that they were frightened? The Gemara answers: Even though they did not see the vision, their guardian angels saw it, and therefore they sensed that there was something fearful there and they fled.
Ravina said: Learn from this incident that with regard to one who is frightened for no apparent reason, although he does not see anything menacing, his guardian angel sees it, and therefore he should take steps in order to escape the danger. The Gemara asks: What is his remedy? He should recite Shema, which will afford him protection. And if he is standing in a place of filth, where it is prohibited to recite verses from the Torah, he should distance himself four cubits from his current location in order to escape the danger. And if he is not able to do so, let him say the following incantation: The goat of the slaughterhouse is fatter than I am, and if a calamity must fall upon something, it should fall upon it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבינא: שמע מינה [למד מכאן]: האי מאן דמיבעית, אף על גב דאיהו לא חזי, מזליה חזי [מי שנבהל בלא סיבה, אף על פי שהוא לא רואה ואינו מרגיש את הסיבה לכך, מזלו רואה אותה] ולכן צריך לעשות דבר מה כדי להמלט מן הסכנה הזו, ושואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו]? ליקרי [שיקרא] קריאת שמע שתגן עליו, ואי קאים [ואם עומד] במקום הטנופת שאסור לקרוא בו דברי תורה, לנשוף מדוכתיה [שיקפוץ ממקומו] ארבע גרמידי [אמות] ויעבור למקום אחר שבו אין סכנה אורבת לו, ואי [ואם] לא, שאינו יכול — לימא הכי [שיאמר כך], לחש זה כסגולה: ״עיזא דבי טבחי שמינא מינאי״ [העז של בית המטבחיים שמנה ממני] ואם צריכה לבוא פורענות — שתבוא עליה.
Ravina said: Learn from this incident that with regard to one who is frightened for no apparent reason, although he does not see anything menacing, his guardian angel sees it, and therefore he should take steps in order to escape the danger. The Gemara asks: What is his remedy? He should recite Shema, which will afford him protection. And if he is standing in a place of filth, where it is prohibited to recite verses from the Torah, he should distance himself four cubits from his current location in order to escape the danger. And if he is not able to do so, let him say the following incantation: The goat of the slaughterhouse is fatter than I am, and if a calamity must fall upon something, it should fall upon it.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
§ After this digression, the Gemara returns to the exposition of a verse cited above. Now that you have said that the phrases “every province” and “every city” appear for the purposes of midrashic exposition, for what exposition do the words “every family” appear in that same verse (Esther 9:28)? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: These words come to include the priestly and Levitical families, and indicate that they cancel their service in the Temple and come to hear the reading of the Megilla.
רי״ףר״י מלונילתוספות רי״דרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמבטלין עבודתן. כלומר דמקרא מגלה עדיף משום פרסומי ניסא.
משפחה ומשפחה למה לי אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינה להביא משפחת כהנים ולויים שמבטלין עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה – ירושלמי: ר׳ סימון בשם ר׳ שמואל בר נחמן משפחה ומשפחה – אילו הכפרים, מדינה ומדינה – אילו הכרכים, עיר ועיר – אילו העיירות.
(15-16)מבטלין מעבודתן לשמוע מקרא מגילה. פירוש, אף על פי שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואחר כך לקרות אפילו הכי מבטלין מעבודתן כדי לשמוע בצבור.
ג עתה חוזרים לעסוק בגופו של הענין שהוזכר קודם. והשתא [ועכשיו] שאמרת שהכתוב ״מדינה ומדינה״ וכן הכתוב ״ועיר ועיר״ באים לדרשה, אם כן, ״משפחה ומשפחה״ הכתוב באותו פסוק (אסתר ט, כח)למאי אתא [למה הוא בא], מה הוא בא ללמדנו? אמר ר׳ יוסי בר חנינא: הרי זה בא להביא (לרבות) אף משפחות כהונה ולויה שמבטלין (מפסיקים) עבודתן במקדש ובאין לשמוע מקרא מגילה.
§ After this digression, the Gemara returns to the exposition of a verse cited above. Now that you have said that the phrases “every province” and “every city” appear for the purposes of midrashic exposition, for what exposition do the words “every family” appear in that same verse (Esther 9:28)? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: These words come to include the priestly and Levitical families, and indicate that they cancel their service in the Temple and come to hear the reading of the Megilla.
רי״ףר״י מלונילתוספות רי״דרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
As Rav Yehuda said that Rav said: The priests at their Temple service, the Levites on their platform in the Temple, where they sung the daily psalm, and the Israelites at their watches, i.e., the group of Israelites, corresponding to the priestly watches, who would come to Jerusalem and gather in other locations as representatives of the entire nation to observe or pray for the success of the Temple service, all cancel their service and come to hear the reading of the Megilla.
דאף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו. וכיון דמדינה ומדינה (הוא) לדרשה הוא דאתיין כדאמרן משפחה [ומשפחה] מאי דרשת בה ואסיקנא משפחות כהנים ולוים. וכדתניא כהנים המתעסקין בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה מיכן סמכו של בית ר׳ שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. אם הכהנים מבטלין עבודתן ת״ת לא כל שכן. ואקשינן וכי עבודה חמורה מדברי תורה והכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה וגו׳ ויאמר לא כי אני שר צבא י״י עתה באתי.
וישראל במעמדן – עומדין על תמידי צבור בשעת הקרבן כדתנן במסכת תענית (דף כו.) תשמרו להקריב לי במועדו היאך שומר אם אינו עומד על גביו תיקנו נביאים הראשונים כ״ד משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד כו׳.
מבטלין כהנים מעבודתן לשמוע מקרא מגילה – וקשה אמאי מבטלין והלא אחר הקריאה יש הרבה שהות לעבודה ויש לומר דכיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והם מניחין אותה בשביל הקריאה משום הכי קרי ליה ביטול וא״ת ויעשו עבודתן מיד ואחר כך יקראו המגילה לבדם וי״ל דטוב לקרות עם הצבור משום דהוי טפי פרסומי ניסא.
שם דאמר רב יהודא אמר רב כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין ובאין לשמוע מקרא מגילה. וקשיא לי כהנים בעבודתן מנ״ל דלמא משפחה ומשפחה לא אתא אלא לישראל במעמדן ולוים בדוכנן דלא הוי אלא מכשירי קרבן דמה״ט איכא למ״ד לענין כלי שרת שנפסק דלא דחי שבת אפילו בשבות בעלמא בסוף פרק בתרא דעירובין משא״כ בעבודה עצמה דדוחה שבת מנ״ל דמבטלין. ויש ליישב כיון דהכא לאו לענין דחי׳ גמורה איירי כמ״ש הפוסקים דאין שום מצוה דאורייתא נידחית לגמרי מפני מקרא מגילה אלא כולה סוגיין להקדים איירי כמ״ש התוספות וא״כ כיון דלוים בדוכנן מבטלין ממילא ע״כ נדחית ג״כ העבודה בהאי שעתא ולא מקריבים אלא לאחר המגילה דהא לכתחלה ודאי מהדרינן אדוכן ושיר וא״כ ממילא מוכח דכהנים בעבודתן נמי מבטלין ואין מקריבין אלא לאחר המגילה וק״ל ועי״ל דמשפחה ומשפחה לא שייך לענין ישראל במעמדן אלא לענין כהנים ולוים כדאשכחן משפחת כהונה ולויה וישראל במעמדן ילפינן בק״ו:
שם ועבודה חמורה מת״ת. לכאורה קשה מאי ס״ד דת״ת חמורה מעבודה הא עבודה דחי שבת ות״ת אפילו שבות בעלמא לא דחי דהא קי״ל אין קורין לאור הנר ואסור לצאת חוץ לתחום הרב אצל תלמיד ותלמיד אצל רב ונראה דהא ודאי פשיטא ליה דעבודה דרבים של כל ישראל עדיפא מת״ת דיחיד ולענין ת״ת דרבים של כל ישראל לא שייך דחיית שבת והיכא דשייכי אפשר דאין ה״נ דדחי ועוד דלגמרי לא משכחת לה דהא יכול כל אחד מישראל ללמוד תורה שלא ע״י דחי׳ אלא דהכי מקשה כיון דאשכחן דת״ת דרבים של כל ישראל חמור מעבודה דרבים של כל ישראל א״כ ה״נ אית לן למימר דת״ת דיחיד עדיף מיהא מעבודת קרבן יחיד וא״כ מקשה שפיר דהא הכא בשמעתין לענין קדימה ואיחור נמצא שאין מתבטל הקרבן דרבי׳ לגמרי אלא שהכהן מתבטל ממצות הקרבה לפי שעה בשביל מגילה ואם כן איכא למימר דבת״ת כה״ג לא מבטל דת״ת דיחיד המקיימה עדיף מעבודה שהיחיד הכהן מקיים כנ״ל ועדיין צ״ע ועי״ל דלענין דחיית שבת לאו בקולא וחומרא תליא מילתא דמ״מ יוכיח דדוחה עבודה ולא דחי שבת כדאיתא בסנהדרין דף ל״ה ע״ש:
תוס׳ ד״ה מבטלין כו׳ והלא אחר כו׳. עי׳ פסקי תוס׳ ערכין אות כ:
שאמר רב יהודה אמר רב: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן (שעומדים על הדוכן ושרים במקדש) וישראל במעמדן, אותם אנשים מישראל שהיו באים לירושלים ומתאספים בשאר מקומות וקוראים פסוקים מענין מעשה בראשית כנציגי העם בעבודת הקודש עם כל משמר כהנים — כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה.
As Rav Yehuda said that Rav said: The priests at their Temple service, the Levites on their platform in the Temple, where they sung the daily psalm, and the Israelites at their watches, i.e., the group of Israelites, corresponding to the priestly watches, who would come to Jerusalem and gather in other locations as representatives of the entire nation to observe or pray for the success of the Temple service, all cancel their service and come to hear the reading of the Megilla.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
This is also taught in a baraita: The priests at their service, the Levites on the platform, and the Israelites at their watches, all cancel their service and come to hear the reading of the Megilla. The Sages of the house of Rabbi Yehuda HaNasi relied upon the halakha stated here and determined that one cancels his Torah study and comes to hear the reading of the Megilla. They derived this principle by means of an a fortiori inference from the Temple service: Just as one who is engaged in performing service in the Temple, which is very important, cancels his service in order to hear the Megilla, is it not all the more so obvious that one who is engaged in Torah study cancels his study to hear the Megilla?
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן מיכאן סמכו של בית רבי שהיו מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה מקל וחומר ומה עבודה שהיא חמורה מבטלה תלמוד תורה לא כל שכן.
קריאת המגלה חביבה עד שהרבה מצות נדחות מפניה אע״פ שהן שעה עוברת כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ותלמידים בבית ישיבתם כלם מתבטלין ובאים לשמוע מקרא מגלה ואין לך דבר שידחה מקרא מגלה מפניו אלא מת מצוה שאין לך מצוה שלא תדחה מפני מת מצוה אפי׳ עבודה ואפי׳ כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מיטמא למת מצוה וכן תלמוד תורה אפילו של רבים נדחה מפני מת מצוה ואע״פ שאין ת״ת נדחה מפני מקרא מגלה או מפני עבודה אלא של יחיד ר״ל כל ישיבה שהיא מתייחדת לרב אחד הא של רבים ר״ל שהם כנופיא של ישראל גדולה אין נדחית מפני מקרא מגלה ולא מפני הקרבת תמידין ואעפ״כ נדחית מפני מת מצוה וי״א שאף תלמוד תורה של רבים נדחה מפני המגלה והם קורין ישיבתו של ר׳ תלמוד תורה דרבים מצד שהיה נשיא ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן אא״כ היא ישיבה כללית לכל העם כענין האמור ביהושע ומ״מ מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה מבית אביה לבית בעלה ואע״פ שאמרו כאן תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף דאלמא דוקא מת מצוה אינו כן שאף בכל המתים מבטלין תלמוד תורה אלא איידי דבעי למנקט עבודה ומת מצוה נקט נמי תלמוד תורה ומת מצוה וכבר בארנוה בשני של כתובות (י״ז.) ממה שכתבנו אתה למד שאף מצוה מן התורה נדחית מפני כבוד הבריות שהרי עבודה והקרבת הפסח מצוה מן התורה היא ושמא תאמר והלא בשלישי של ברכות (י״ט:) אמרו שלא נאמרה אלא במצות סופרים וכמו שאמרו שם אלאו דלא תסור אסמכינהו תדע שכל שהוא בשב ואל תעשה מבטלין כל מצוה מכבוד הבריות אפי׳ היתה מצוה של תורה כעבודה ושחיטת הפסח והשבת אבדה למי שאין כבודו בכך אבל לעבור בקום עשה מכבוד הבריות אסור אלא באיסורי סופרים ועל זו אמרו שם אלאו דלא תסור אסמכינהו והוא שאמרו שם שאם מצא כלאים בבגדו אם כלאים של תורה הם פושטו אפילו בשוק כמו שביארנו שם והוא שאמרו שם שב ואל תעשה שאני ושמא תאמר והרי במת מצוה התירו אף בקום עשה כגון טומאה לכהן ואי אפשר לפרשה בטומאה דרבנן שהרי טומאת מת מן התורה י״מ שהטומאה נדחית מפני כבוד הבריות אע״פ שהיא מן התורה הואיל ואזהרת טומאה אינה שוה בכל ולא עוד אלא שיש גורסין שם כן בהדיא כמו שכתבנו שם בפרושנו וכן יש שאין גורסין הרי שהיה כהן גדול ונזיר אלא הרי שהלך לשחוט וכו׳ ובישראל קא מיירי ואף תירוצא של שמועה מוכיח כן אלא שבזו לא הועילו שהרי מ״מ בתחלתה אמרו הרי שהיה כהן ואף זו מה שתירץ בה שב ואל תעשה שאני י״מ בה שכשהוא מיטמא אינו דוחה מצות הפסח בידים וכשאנו משיבין עליה מראש השמועה הרי שהיה כהן וכו׳ שדוחה את הטומאה בידים בזו של כלאים הם מפרשים משום לאו שאינו שוה בכל כמו שביארנו ומ״מ גדולי המפרשים כתבו שכל למת מצוה אין בתורה מניעת טומאה לכהן ולנזיר מולאחותו כענין הקרובים שאין דין טומאה אצלם כלל בכהן הדיוט וזהו שלא הקשו שם מן הטומאה והדברים ברורים וכבר כתבנוה בשלישי של ברכות ומה שתירצו שם בזקן ואינה לפי כבודו איסורא מממונא לא ילפינן יכול היה לתרץ שב ואל תעשה שאני אלא דעדיפא מינה משני שאם מחלה לנו תורה שלא לזלזל עצמנו לממון אחרים באיסור מיהא לא נאמרה:
יתבאר במקומו שההספד אסור במועד ומ״מ נשים מענות ר״ל שכלן מקוננות כאחת אבל אין מטפחות טפוח על ידים זו על זו ואפי׳ הסמוכות למטה ובראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות ר״ל שלא תהא אחת מקוננת וחבירותיה עונות אחריה ודוקא קודם קבורה אבל לאחר קבורה לא מענות ולא מטפחות ואף בחנוכה ובפורים ותלמיד חכם אין מונעין הספדו כלל אף במועד וכ״ש בחנוכה ופורים ומ״מ דוקא קודם קבורה כמו שיתבאר במקומו:
מדסמכו של בית ר׳ שמבטלין תלמוד תורה ובאין לקרא את המגלה פי׳ כדי לקראתה בציבור ואין צריך לומר שמבטלין תורתן לגמרי מפני מקרא מגילה דמקרא מגילה מצוה עוברת היום ותלמוד תורה איפשר למחר וכשם שמבטלים מפני תפלה וק״ש לכל אדם ומפני ק״ש אפילו למי שתורתו אומנותו דמשום פרסומי ניסא עשאוה כק״ש דאורייתא וי״מ מבטלין עבודתן לגמרי אפילו כשאין שהות ביום לחזור לעבודתן וחכמים יכולים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה ואינו מחוור אלא כדאמרן.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן, וישראל במעמדן — כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. ומכאן סמכו החכמים של בית רבי שהיו מבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה ולמדו זאת בקל וחומר מעבודה; ומה עבודה שבמקדש שהיא חמורה, בכל זאת מבטלינן [מבטלים אנו] אותה מפני מקרא מגילה — תלמוד תורה שהוא קל ממנה, לא כל שכן.
This is also taught in a baraita: The priests at their service, the Levites on the platform, and the Israelites at their watches, all cancel their service and come to hear the reading of the Megilla. The Sages of the house of Rabbi Yehuda HaNasi relied upon the halakha stated here and determined that one cancels his Torah study and comes to hear the reading of the Megilla. They derived this principle by means of an a fortiori inference from the Temple service: Just as one who is engaged in performing service in the Temple, which is very important, cancels his service in order to hear the Megilla, is it not all the more so obvious that one who is engaged in Torah study cancels his study to hear the Megilla?
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: Is the Temple service more important than Torah study? Isn’t it written: “And it came to pass when Joshua was by Jericho that he lifted up his eyes and looked, and behold, a man stood over against him with his sword drawn in his hand. And Joshua went over to him and said to him: Are you for us, or for our adversaries? And he said, No, but I am captain of the host of the Lord, I have come now. And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down”(Joshua 5:13–14).
ומקשים: וכי עבודה חמורה מתלמוד תורה? והכתיב [והרי נאמר]: ״ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה׳ עתה באתי ויפול יהושע על פניו וישתחו״(יהושע ה, יג-יד).
The Gemara asks: Is the Temple service more important than Torah study? Isn’t it written: “And it came to pass when Joshua was by Jericho that he lifted up his eyes and looked, and behold, a man stood over against him with his sword drawn in his hand. And Joshua went over to him and said to him: Are you for us, or for our adversaries? And he said, No, but I am captain of the host of the Lord, I have come now. And Joshua fell on his face to the earth, and bowed down”(Joshua 5:13–14).
The Gemara first seeks to clarify the incident described in the verse. How did Joshua do this, i.e., how could he bow to a figure he did not recognize? Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: It is prohibited for a person to greet his fellow at night if he does not recognize him, as we are concerned that perhaps it is a demon? How did Joshua know that it was not a demon? The Gemara answers: There it was different, as the visitor said to him: But I am captain of the host of the Lord.
והיכי עביד הכי – שהשתחוה לו דכתיב ויפול על פניו וישתחו.
חיישינן שמא שד הוא – פירש ריב״א דדוקא חוץ לעיר [היכא דשכיחי מזיקין] כגון בשדה ובלילה וכן היה יהושע צר על יריחו בשדה רחוק ממחנה ישראל אבל במקום שבני אדם מצויין אין לחוש דאל״כ אדם שאמר לנו [בלילה בעיר] כתבו גט לאשתי היכי כתבינן ניחוש שמא שד הוא [ולא נכתוב] עד דנחזי ליה בבואה דבבואה ולא אשכחן דפריך ליה גמרא אלא גבי מי שהושלך בבור פרק התקבל (גיטין דף סו. ושם).
חיישינן שמא שד הוא. פירשו בתוספות (ד״ה חיישינן) דדוקא בשדה ובלילה דומיא דיהושע אבל בעיר לא, דאי לא תימא הכין מי שאמר בלילה כתבו גט לאשתי אין כותבין ונותנין אלא אם כן ראו לו בבואה ובבואה דבבואה, כההיא דמי שהיה מושלך בבור ומי שעלה בראש ההר כדאיתא בפרק התקבל בגיטין (גיטין סו.). והכין איתא בירושלמי בפרק התקבל (גיטין פ״ו ה״ו עיי״ש) אמר ר׳ חנינא למדני ר׳ יונתן והם שראו בבואה של אדם, תמן תנינן (יבמות קכב.) מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול ומר ר׳ יונתן והם שראו בבואה של אדם ר׳ אחא בשם ר׳ חנינא הא דאת אמר בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בבואה של אדם, אמר ר׳ אבין המזיקין מצויין בבורות כדרך שמצויין בשדות.
והיכי עביד הכי והא׳ ר׳ יהושע בן לוי אסור לאדם וכו׳ – ואף על גב דיהושע לא יהב ליה שלמא דגריע מיניה עביד דסגיד ליה כדכתיב ויפול יהושע וכו׳ ולא חשש דילמא שד הוא וסגיד ליה וכתבו בתו׳ שאין דברים אלו אמורים אלא דוקא בשדה ובלילה כמעשה דיהושע דהוה בשדה ובלילה אבל בעיר אפילו בלילה לא חיישי׳ ומי שאמר בלילה כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין ואף על פי שלא ראו לו בבואה דבבואה כדאמרי׳ במי שהיה מושלך בבור ומי שעמר בראש ההר וגרסי׳ בירושלמי תמן מעידין לאור הנר או לאור הלבנה א״ר נתן והוא שראו בבואה של אדם ר׳ אחא בשם ר׳ חנינא הדא דתימ׳ בשדה אבל בעיר אפילו לא ראו בוכיא של אדם פי׳ כיון דאיכא אור הנר או אור הלבנה ונכון הוא וכי תימא ועובדא דיהושע מ״ל דבלילה הוה דהא לא כתי׳ הכי בקרא וי״ל דאפילו תימא דיממא כיון דאודעיה דלאו בר אינש הוא דכתיב כי אני שר צבא ה׳ והוה כשדות ה״ל למיחש שמא שד הוא ומפרקי׳ דכיון דמדכר שם שמים לאו שד הוא.
(19-21)מאי עתה באתי א״ל אמש בטלתם וכו׳ – י״מ שלא בטלו כל התמיד לגמרי שהרי כהנים לא היו נלחמים כדי שיהו טרודין אלא שבטלו ממנו אנשי מעמד של ישראל שהיו נלחמים ומעמד אינו מעכב הקרבן ול״נ דא״כ לא מוכח מהא דיהושע אלא דתלמוד תורה עדיפא ממעמד ואלו אנן בעי׳ דעדיפא מעבודה ממש והנכון כי לפי שלא היה האדון במקומו כדאיתא בפ׳ הדר והיו הכהנים נושאים אותו נתבטל בו ולא הקריבו התמיד.
לפני הדיון לענייננו שואלים על הפסוק כשלעצמו: והיכי עביד הכי [וכיצד יהושע עשה כך] שהשתחווה למראה שאינו מכיר? והאמר [והרי אמר] ר׳ יהושע בן לוי: אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה, אם אינו מכירו, כי חיישינן [חוששים אנו] שמא שד הוא! ומניין ידע יהושע שאיננו שד? ומשיבים: שאני התם [שונה שם] שאמר ליה [לו] אותו איש שראה בפירוש: ״כי אני שר צבא ה׳ ״(יהושע ה, יד).
The Gemara first seeks to clarify the incident described in the verse. How did Joshua do this, i.e., how could he bow to a figure he did not recognize? Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: It is prohibited for a person to greet his fellow at night if he does not recognize him, as we are concerned that perhaps it is a demon? How did Joshua know that it was not a demon? The Gemara answers: There it was different, as the visitor said to him: But I am captain of the host of the Lord.
The Gemara asks: Perhaps this was a demon and he lied? The Gemara answers: It is learned as a tradition that demons do not utter the name of Heaven for naught, and therefore since the visitor had mentioned the name of God, Joshua was certain that this was indeed an angel.
ושואלים שוב: ודלמא משקרי [ושמא שד היה ושיקר ואמר כך]? ומשיבים: גמירי [למודים אנו מן המסורת] שלא מפקי [מוציאים] השדים שם שמים לבטלה, וכיון שהזכיר שם שמים היה יהושע בטוח שאכן מלאך הוא.
The Gemara asks: Perhaps this was a demon and he lied? The Gemara answers: It is learned as a tradition that demons do not utter the name of Heaven for naught, and therefore since the visitor had mentioned the name of God, Joshua was certain that this was indeed an angel.
As for the angel’s mission, the Gemara explains that the angel said to Joshua: Yesterday, i.e., during the afternoon, you neglected the afternoon daily offering due to the impending battle, and now, at night, you have neglected Torah study, and I have come to rebuke you. Joshua said to him: For which of these sins have you come? He said to him: I have come now, indicating that neglecting Torah study is more severe than neglecting to sacrifice the daily offering. Joshua immediately determined to rectify the matter, as the verses states: “And Joshua lodged that night”(Joshua 8:9)“in the midst of the valley [ha’emek]” (Joshua 8:13), and Rabbi Yoḥanan said:
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם ת״ת. ועל איזה מהן באת. א״ל עתה באתי. כלומר על ת״ת שבטלתם אותו עתה. הנה ת״ת חמור מעבודה ופרקינן התם גבי יהושע ת״ת דכל ישראל ולפיכך חמור מעבודה. אבל דיחידים כגון ת״ת דרבי עבודה חמורה ממנו. וכן פורים.
אמש ביטלתם כו׳ – בתשובה שהשיבו עתה באתי אנו למדין תחלת דברי המלאך האשימן בשני דברים אמש כלומר כשהעריב היום היה לכם להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו ונשתהיתם במארב העיר חנם שאין זמן מלחמה בלילה [משתחשך].
ועכשיו – שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכם נלחמים בלילה.
עתה באתי – על של עכשיו.
מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק – לא באותו הלילה כתיב אלא בלילה שצר על העי והכי קאמר מיד חזר יהושע מדבריו וכשבא לילה אחר במצור עסק בתורה.
אמש בטלתם תמיד של בין הערבים – קשה אמאי בטלוהו בשלמא תלמוד תורה בטלו לפי שהיו צרים על העיר כל ישראל אבל הכהנים אמאי לא היו מקריבים התמיד וי״ל לפי שהארון לא היה במקומו כדאמר פרק הדר (עירובין דף סג:) והכהנים נושאין את הארון וא״ת והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו התמיד ותלמוד תורה ויש לומר דה״פ מדקאמר הלנו אתה הכי קאמר בשביל תלמוד תורה באת דכתיב תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו.
עתה באתי – פי׳ ריב״ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם [את] השירה הזאת (דברים לא).
וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק – לא כתיב בהאי קרא כן אלא כשצר על יריחו כתיב וילן בלילה ההוא בתוך העם וכשצר על העי כתיב וילך בלילה ההוא בתוך העמק ודרך הש״ס הוא לקצר הפסוקים ולערבם יחד כמו ונתן הכסף וקם לו (ערכין דף לג.).
אמש בטלתם תמיד של בין הערבים. ואם תאמר אמאי והלא היו יכולין כהנים לעבוד בשעה שהיו ישראל נלחמים. יש מפרשים דלאו תמיד ממש בטלו, אלא שלא היה שם מעמד ישראל מפני שהיו טרודים במלחמה והעלה עליהם כאלו בטלו התמיד, והם לא חששו כל כך כיון שאינם מעכבין את הקרבן. ואינו מחוור, דאם כן מה קושיא מהא דיהושע, התם הוא דתלמוד תורה עדיף ממעמד, אבל עבודה ממש עדיפא מתלמוד, ומכאן סמכו של בית רבי. ותירצו בתוס׳ כי מפני שלא היה הארון במקומו כדאיתא בערובין בפרק הדר עם הנכרי (עירובין סג:), והיו הכהנים נושאין אותו לפיכך לא קרבו התמיד.
א״ל על אי זה מהם באת א״ל עתה באתי – כלו׳ על ביטול תורה של עכשיו מיד וילן יהושע בלילה בתוך העם וכתי׳ קרא אחרינא בתוך העמק וא״ר יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה פי׳ ב׳ פסוקים אלו לא נכתבו על דבר יריחו אלא בעי לפי שא״ל המלאך על ביטול תורה של יריחו נזדרזו עסק בתורה במלחמת העי.
בד״ה וילן יהושע כו׳ כשצר על יריחו כתיב וילן כו׳ וכשצר על העי כתיב וילך בלילה כו׳ עכ״ל כצ״ל האי כשצר על יריחו שכתבו לאו ממש הוא דכבר כבש את יריחו והחריבה אלא קודם שצר על העי היה דכתיב בהאי קרא וישלחם יהושע וילכו אל המארב כו׳ שעדיין לא הלך על העי כדמסיים בהאי קרא וילן יהושע בלילה בתוך העם עד אשר הלך בעצמו להלחם על העי כדכתיב באידך קרא וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק דהיינו כשהיה צר על העי וק״ל:
ויהי בהיות יהושע וגו׳ א״ל עתה באתי מיד וילן יהושע וכו׳. מפורש פרק היה ופרק נ״ה:
ולגופו של דבר מפרשים את שליחותו של המלאך כך, שאמר לו המלאך: אמש בטלתם קרבן תמיד של בין הערבים, שלא הוקרב בשל המלחמה ועכשיו בטלתם תלמוד תורה ובאתי להזהירכם על כך. אמר לו יהושע: על איזה מהן באת? אמר לו: ״עתה באתי״(יהושע ה, יד), שעל העבירה השניה הנוכחית בא, ומיד עשה יהושע תיקון לדבר, ולעת המצור הבא, שצרו על העי, אכן נאמר: ״וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק״(יהושע ח, יג), אמר ר׳ יוחנן:
As for the angel’s mission, the Gemara explains that the angel said to Joshua: Yesterday, i.e., during the afternoon, you neglected the afternoon daily offering due to the impending battle, and now, at night, you have neglected Torah study, and I have come to rebuke you. Joshua said to him: For which of these sins have you come? He said to him: I have come now, indicating that neglecting Torah study is more severe than neglecting to sacrifice the daily offering. Joshua immediately determined to rectify the matter, as the verses states: “And Joshua lodged that night”(Joshua 8:9)“in the midst of the valley [ha’emek]” (Joshua 8:13), and Rabbi Yoḥanan said:
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.