גמרא
פירוש
שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, הָוֵי מְנוּמָּר וּפָסוּל,
אֵלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: אוֹ שֶׁהָיוּ עֲנָבָיו מְרוּבִּין מֵעָלָיו, פָּסוּל. אֲמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל אֲמָרוֹ וְהַמָּקוֹם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ: אכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
ב רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
ג רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
ד רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תרמ״ו:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תרמ״ו:ב׳
המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק הראשון ובפרט בענין הערבה והוא שאמר ערבה גזולה ויבשה פסולה של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה נקטם ראשה נפרצו עליה והצפצפת פסולה כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשרה אמר הר״ם שמא יעלה על הדעת כי ערבה אינה באה אלא ממקום המים למה שאמר הכתוב וערבי נחל לא רצה אלא להודיע המין באיזה מקום שיצמח ואמרו נקטם ראשה פסולה אינה הלכה ר׳ ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד אפי׳ שנים קטומין ואחד שאינו קטום ר׳ טרפון אומר אפי׳ שלשתם קטומין ר׳ עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת דע שיעור ההדס וערבה באורך שלשה טפחים מן הטפחים הידועים שהם ארבע אצבעות בגודל והלכה כר׳ ישמעאל וכר׳ טרפון: אמר המאירי ערבה גזולה ויבשה פסולה של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה הכל על הדרך שהתבאר בלולב ויבשות שלה בנפרך ביד כדין הדס נקטם ראשה פסולה ר״ל אף ראש העלים וגדולי הפוסקים והמחברים הכשירוה כמו שכתבנו למעלה אלא שאין הדברים נראין נפרצו עליה פסולה ר״ל שנסדקו עד שהם פונות צדה אחד לכאן וצדה אחד לכאן וכל שכן בנשרו ויש גורסין נפרטו כלומר דדוקא נשרו ובין נסדקו ובין נשרו כל אחד לשיטתו דוקא ברובן כמו שכתבנו בהדס הצפצפה פסולה והיא דומה לערבה ואינה מין ערבה ופי׳ בגמ׳ שהערבה מין שרוב מינו גדל על הנחל וקנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק וכל שסימנין אלו בה אע״פ שהיא במדבר או בהרים כשר וצפצפה היא שרוב מינה גדלה בהרים קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל שפגימותיה דקות ואפי׳ היתה גדלה על הנחל פסולה ויש מין ערבה אחר שפיו דומה למגל אלא ששוה לערבה בשאר הסימנים והוא מין ערבה וכשר אע״פ שאינה נקראת ערבה סתם אלא חילפא גילי ואף מין זה אם פיה דומה למסר שפגימותיה גסות פסולה כמושה כשרה וכן הדין בכל שאר מינין אע״פ שלא הוזכרה בהם במשנתנו שמאחר שהוא פוסל בהם את היבש אלמא כמוש כשר ולא הוזכרה בערבה לדעתי אלא מתוך שכמישותה קרוב הרבה ליבשותה והוצרך ללמדה נשרו מקצת עליה כשרה כל שלא נשרו רובן ושל בעל כשרה כלומר שאינה גדלה על הנחל אלא שגדלה לסבת מי גשמים שהמטר קרוי בעל כמו שהתבאר בראשון של מועד קטן: ר׳ ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד וכן הלכה ופי׳ בגמ׳ הטעם בהדס דכתיב ענף עץ עבות בשלש תיבות ובערבה דכתיב ערבי נחל ומיעוט ערבי שתים ובלולב דכתיב כפת תמרים והוא חסר וא״ו ונשאר בו לשון יחיד ואתרוג אחד דכתיב פרי עץ הדר אפי׳ שנים קטומין ואחד שאינו קטום פי׳ חוזר על ההדס שהצרכנו בו שלשה בדים שמכשירין אותה אפי׳ בשתים שהן קטומין ר׳ טרפון אומר אף בשלשתן קטומין וכן הלכה כמו שהתבאר בגמרא ופירשו גדולי הרבנים בקטימה זו נקטם ראשו וא״כ סתם מתניתין דנקטם ראשו בהדס פסול אין הלכה כן אלא כשר וכן פסקוה גדולי הפוסקים והמחברים ולא עוד אלא שאף בנקטם ראשה של ערבה פסקו כן שמאחר שנדחה סתם המשנה בקטימת ראש ההדס כך נדחית בקטימת ראש של ערבה והדברים מתמיהים היאך נדחה סתם המשניות מזו של ר׳ ישמעאל וכן יש מקשים למה שפירשו בה גדולי הרבנים דהדר לא קאי אהדס והוא הדין אערבה דא״כ יבש אמאי מפסיל בהו אלא שזו לדעתי אינה קושיא דמאחר שיבשותן בפריכה ביד הרי הן כמי שאינן ומ״מ אפשר דהדר לא קאי אלא אאתרוג ולולב דסמיך ליה אבל הראשונה מ״מ קשה אלא שעיקר הדברים הוא מה שפירשו גדולי המפרשים דסתם מתניתין כדקאי קאי ונקטם ראשו פסול בכולן דמאחר שנקטם ראש הפארה פקע הדרו ונקטם ראשו לחוד וקטומין דר׳ ישמעאל לחוד שקטימה זו של ר׳ ישמעאל היא שסתם הענף האמצעי שהוא הגזע והוא גוף ההדס יש לו בדים סביבו ור׳ ישמעאל היה מצריך שיהא אחד מן הענפים הגזע שלו שלם עם הבדים שסביבותיו אבל השנים כשרות אף כשאין שם גזע כלל אלא אותן הפארות הנחתכות מסביבו וכן הגזע עצמו אף כשיהו הפארות והבדים שסביבותיו נחתכות ממנו אבל אחד מהם יהא שלם בעבות עם כל בדיו וכן אמרוה בספרי אפי׳ שתים דלית ואחת שאינו דלית ודלית פירושו קטוף ולדעת ר׳ טרפון אפי׳ שלשתם קטומין ר״ל אף כששלשתם אותם הפארות בעצמם או הגזעים שנחתכו בדיהם ולא נשאר אלא גוף הגזע ביושר בלא שום בד של סביבותיו והוא שאמרו בגמרא תלתא וקטימי שכיחי ר״ל בעבות כלומר שמאחר שנכרתו הבדים הדבר מצוי להיות בד הענף הישר בעבות וכל שכן הפארה עצמה אחת מגזע זה ואחת מגזע זה חד ולא קטים לא שכיח ר״ל שיהא גזעו כולו עם כל בדיו בעבות ואלו היו פירושו בקטימת ראש היאך אמר ולא קטים לא שכיח הרי רוב העבות מצויות בלא קטימת הראש ולי נראה לפרש שלא הצריך ר׳ ישמעאל אף בגזע אחד שלם עם כל פארותיו שמתוך שאדם צריך בענפים אלו שיהו ישרים כדי שיהו נאגדים יפה עם הלולב ואין זה מצוי אלא בבדים היוצאים מן הענף הגדול היה ר׳ ישמעאל מצריך שיחזור אחר אחד שיהא ענף גמור וענף האילן ר״ל הגזע אע״פ שבקושי הוא נמצא בלא בדים וכן שהוא נמצא בקושי בעבות וביושר והשנים יהו בבדים שהם מצויים הרבה בעבות וביושר ור׳ טרפון מיקל אף בכולן בבדין ר״ל שאינן גוף האילן והלכה כדבריו הא נקטם ראשו מיהא פסול כסתם משנתנו ולא כדעת מי שהבין בקטומים אלו נקטם ראשו ודחו משנה ראשונה מטעם זה שאילו כן לא היה בעל התלמוד נשמט מלהקשות מזו לזו: ר׳ עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד ופירושו בשאינו קטום וערבה אחת ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא שמצריך בשלשה וכר׳ טרפון שאפי׳ שלשתן קטומין כמו שביארנו ומ״מ יש פוסקים כר׳ עקיבא ממה שאמרו בגמרא אמר שמואל הלכה כר׳ טרפון ואזדא לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו כלומר מכרו בדרך השוה ושלא ביוקר ואי לא דרישנא לכו כר׳ טרפון דאמר אפי׳ שלשתם קטומין והקשו מאי טעמא משום דמיקל ולדרוש להו כר׳ עקיבא דמיקל טפי ותירץ תלתא וקטימי שכיחי חד ולא קטים לא שכיח כלומר שענף הגדול שמגוף האילן שיהא נמצא ביושר ובעבות הענף כולו עם בדיו בעבות לפירוש ראשון לא נמצא אלא בקושי ור׳ עקיבא שמכשיר באחד דוקא בשאינו קטום אלמא שמ״מ הלכה כר׳ עקיבא שאם לא כן האיך הקשה ולדריש להו כר׳ עקיבא עד שהוצרך לתרץ חד ולא קטים לא שכיח היה לו לומר מפני שאין הלכה כמותו אלא ודאי הלכה כמותו וכן למדים מכאן שרשאי להוסיף בהדס שהרי הלכה כר׳ עקיבא שדיו באחד והוא אומר לידרוש להו כר׳ טרפון שאומר בשלשה ומ״מ לדעתי אין כאן ראיה לאחת מהם וכל עצמך אי אפשר לפרש כן ר״ל שזה שאמר ולידרוש להו כר׳ עקיבא יהא נאמר בקושיא שמאחר שהוא פוסק כר׳ טרפון ושאמר להם לידרוש להם כמותו האיך הוא מקשה ולידרוש להו כר׳ עקיבא והרי הוא סובר כר׳ טרפון בשלשה קטומין ואינו סובר כר׳ עקיבא בחד ולא קטים והאיך ידרוש להם כר׳ עקיבא אחר שאינו סובר כמותו אלא ודאי האי ולדרוש להו כר׳ עקיבא אינה קושיא כלל אלא סוף הוכחתא דאזדא לטעמיה הוא כלומר ואזדא לטעמיה דהלכתא כר׳ טרפון דאמר להו וכו׳ ואי לא דרישנא לכו כר׳ טרפון דאלמא הלכתא כותיה דאי אמרת [לא] משום דסבירא ליה כותיה קאמר הכי אלא דרך גזום והפחדה מאי טעמא גזים להו כדר׳ טרפון משום דמיקל בקטימה לגזום להו כדר׳ עקיבא דמיקל יותר והוא שמיקל במנין והשיבו דאי משום הא לא הוה מוכחנא דכותיה סבירא ליה דהוה אמינא דדרך גיזום נאמרה והוא דגזים להו כדר׳ טרפון משום דקולא דקטימה עדיפא אלא דאע״ג דהא דאזדא לטעמיה אידחיא הא מ״מ פסק איהו בהדיא כר׳ טרפון ומצריכין לשלשה אלא שמקילין להיות שלשתן קטומין ושמא תאמר והאיך היה עולה על הדעת שיפחידם במה שאינו סובר והרי היה לו להתירא שמא מתוך דבריו יבואו להקל במה שאינו ראוי אין זה כלום שהרי לא נאמר כן אלא דרך סוגיא ולעיקר הדברים מיהא הרי פסק הלכה כר׳ טרפון וכן שאף כשתמצא לומר שאין הלכה כן היה יכול לגזם בכך בלא חשש תקלה שהרי לא אמרה אלא למוכרים וסתם מוכרים למצוה בעין יפה משיירים לעצמם ואף כשיארע להם להקל מתוך דבריו כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכל שהמקח מתיקר להדור מצוה יותר משליש שעת הדחק הוא ומ״מ י״מ בהאי ולידרש להו כר׳ עקיבא קושיא גמורה משום דהלכתא כותיה ושמואל סובר כמותו וא״ת האיך סובר כמותו וכבר פסק כר׳ טרפון הם מפרשים שלא פסק שמואל כר׳ טרפון אלא בקטימה לומר שהקטום הדור אבל במנין הלכה כר׳ עקיבא וא״כ שמואל סובר כר׳ טרפון בקטימה וכר׳ עקיבא במנין ונמצא ששמואל סובר שדיו באחת ואף זו בקטומה אלא שמ״מ לא עלה בדעתו לדרוש להם כדעת עצמו שלא יחשדוהו כמחדש סברא להקל אלא או כר׳ טרפון בחומר המנין ובקולת קטימה או כר׳ עקיבא בחומר קטימה ובקולת מנין ובירר לו לדרוש כר׳ טרפון מפני שקולת הקטימה עדיפא ליה ומ״מ כל שאין מכבידים ביוקר הוא מניחם על מנהגם להדור מצוה ולדעת זה הלכה כר׳ טרפון בשלשה או כר׳ עקיבא ובאחד שאינו קטום ובשעת הדחק אף כשמואל באחד ובקטום והדברים זרים אלא שעיקר הדברים כפירוש ראשון וכבר הארכנו בענין זה בפירושנו ובקצת שאר חבורינו וכבר ביארנו שההדס מוסיפים עליו כמה שירצו ושיש אומרים כן אף בערבה כמו שכתבנו למעלה וביארנו לדעתם הטעם שנויי לולב הוא ובטל הנוי אצל העיקר ומפרשים שהזכרנו מביאים בה ראיה מכאן שהרי שמואל ודאי סובר כר׳ עקיבא מאחר שאמר ולידרוש כר׳ עקיבא ולא גזם לדרוש להם אלא כר׳ טרפון שמזקיק בשלש אלמא אע״פ שהוא סובר שדיו באחת היה מכשיר בשלש ולדעתי כשם שאין כאן ראיה לפסוק כר׳ עקיבא כמו שכתבנו כך אין בה ראיה להוסיף בהדס שאין ביאורה אלא דרך גיזום והטלת אימה כמו שביארנו אלא שמ״מ אף אנו מודים בתוספתו כמו שכתבנו למעלה ויש פוסלין בתוספת הדס שוטה ואין נראה כן הואיל ומין הדס הוא וכבר כתבנו דין זה למעלה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush