×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵירוֹ גָּמָל שֶׁמְהַלֶּכֶת לְפָנֵינוּ סוֹמָא בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ וּטְעוּנָה שְׁתֵּי נוֹדוֹת אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד גּוֹי1 אָמַר לָהֶן [שַׁבַּאי] עַם קְשֵׁה עוֹרֶף מֵאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין.
One of the captives said to the other: The camel that is walking ahead of us is blind in one of its eyes and laden with two wineskins, one filled with wine and one filled with oil. And two people are driving the camel, one a Jew and one a gentile. The captor said to them: Stiff-necked people, from where do you know these matters that you cannot see?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד – מן הנשבים לחברו.
גמל – זו שמהלכת לפנינו סומא וכו׳.
ת״ר מעשה בשני בני אדם שנשבו מהר הכרמל והיתה גמלה הולכת לפניהן ולא ראו הימנה אלא אחוריה אמר אחד מהן לחברו כו׳ אמר להן מנין אתם יודעים אמרו לו גמלת אנו יודעין שהיא סומא באחד מעיניה מעשבים שלפניה שאנו רואין שלא אכלה אלא מצד אחד וזו היא ראיה שהיא סומא באחד מעיניה שלא אכלה אלא מצד שהיא רואה שאלו היתה פקחת בשתי עיניה היתה אוכלת פעמים מכאן ופעמים מכאן וטעונה שתי נאדות אחד של יין ואחד של שמן לפי שראינו טיפין שוקעין בקרקע מצד זה וטיפין צפין ועומדין מצד אחד ושתי בני אדם המנהיגים אותה אחד עכו״ם ואחד ישראל לפי שראינו צואה שהוציאו בדרך מצד זה באמצע הדרך ומצד אחר לצדדין לפי שהעכו״ם דרכו להמצע הדרך ליפנות וישראל צנוע ונפנה לצדדין רדף השבאי אחרי אותן בני אדם שמנהיגין את הגמלת ומצא כדבריהם של אלו בא ונשקן על ראשן כו׳:
ותשא כל העדה כו׳ ויבכו העם בלילה ההוא אותו ערב ט״ב היה והלילה שבכו בה ליל ט״ב היה אמר הקב״ה הן בכו בכיה של חנם כו׳. דבר אחר בלילה כדי שיהא קולה נשמע יתר מביום שאין הקול נשמע למרחוק מפני קול בני אדם ומלאכתן שנעשת ביום ויש אומרים מפני גלגל חמה וצריך פירוש לפירושו:
ודמעתה על לחייה שמצויה תדיר על לחייה כאשה שבוכה על בעל נעוריה. לא עליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אמר ר׳ יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה, כולהו קראי קרי תורה מכאן לתרעומת מן התורה כשצרה על אדם מתרעם כדאמרינן בפרק דיני ממונות בתרא (ל״א:) עוקבן הבבלי קבל קדמנא. א״ר עמרם אמר [רב] שלא עשני כעוברי על דת והיינו דכתיב לא אליכם כל עוברי דרך דאלו בסדום כתיב וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש ואלו בירושלם שלח אש בעצמותי ויגדל עון בת עמי ומתמהי׳ וכי משוא פנים יש בדבר זה מאחר שגדל עונה יתר משל סדום מפני מה לא נהפכה כמו רגע ולא היה ראוי לישאר משנאיהן של ישראל שריד ופליט כשם שלא נשאר מאנשי סדום ועמורה. ומפרקינן מדה טובה היתה בירושלם לכפר עליה מה שלא היתה בסדום דאלו בסדום כתיב ויד עני ואביון לא החזיקה ואלו בירושלם כתיב ידי נשים רחמניות אלמא הוה אית בהו מדה רחמנות. אית דאמרי אהיתה מזמנת חבירתה על בנה ואוכלת אותו. פי׳ אחר מדה יתירה לפורענות היתה בירושלם דאלו בסדום כתיב גאון שבעת לחם שלא טעמו טעם עוני ואלו בירושלם כתיב ידי נשים רחמניות ונמצא שלא היה משוא פנים בדבר. סלה כל אבירי לשון שפלות כמסלה זו שהכל דורכין בה כאדם שאומר לחברו נפסל מטבע זה ונעשה שפל. אוכלי עמי אכלו לחם כל האוכל מלחמן של ישראל כו׳ כלומר שגזלתן של ישראל מתוקה בפי הכל יתר משל אחרים. ה׳ לא קראו משמע אותן שהיה ראוי להן לקרוא ולא קראו אמר רב אלו הדיינין לוקחי שוחד ושמואל אמר מלמדי תינוקות שנוטלין ממון ועושין מלאכתן רמיה:
ודייקינן אמתני׳ דשלשה מלכים וד׳ הדיוטות מי מנאם אמר רב אנשי כנסת הגדולה מנאום. אמר רב יהודה אמר שמואל עוד בקשו למנות אחר, משמעת׳ ילפת מנו, יצאת בת קול ואמרה חזית איש מהיר במלאכתו שמיהר לעשות מלאכת שמים מי שהקדים ביתי לביתו שנאמר ויבנהו שבע שנים והדר כתיב ואת ביתו בנה שלמה י״ג שנה ויכל את כל ביתו אלמא בית המקדש בנה תחילה לביתו ולא עוד אלא שביתי כו׳ כלום ראוי לו (לה׳) להתיצב לפני חשוכים לפני מלכים יתיצב דין הוא שיתיצב לפני מלכים ולא השגיחו עליה אמרה להן המעמך ישלמנה כי מאסת וכי אתם אחראין בדבר לשלם עונשו של אדם כדי שתמאסו בו לומר שאין לו חלק בו אתה תבחר ולא אני כלום הבחירה תלויה בכם לומר מי שיש לו חלק ומי שאין לו חלק ולא בי והלא בי הדבר תלוי. דורשי רשומות אמרו שכולן יש להן חלק לעה״ב רשומות דרשות חשובות כמרגליות כענין שנקראו כתמי בגדים כתם ונקרא כתם הטוב כתם ויש אומרים רשומות פסוקים סתומים וחתומים כדכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. עלי פלשת התרועעי, עלי לעשות רעים למי שהרג את הפלשתי דהיינו דוד ולהפיס את דעתו, וקי״ל כתנא דידן:
אמר לו אחד מהם מן השבויים לחבירו: גמל שמהלכת לפנינו סומא (עיוורת) באחת מעיניה, וטעונה שתי נודות, אחת של יין ואחת של שמן, ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד מהם ישראל ואחד מהם גוי. אמר להן שבאי: עם קשה עורף! מאין אתם יודעין דברים אלה שאינכם רואים?
One of the captives said to the other: The camel that is walking ahead of us is blind in one of its eyes and laden with two wineskins, one filled with wine and one filled with oil. And two people are driving the camel, one a Jew and one a gentile. The captor said to them: Stiff-necked people, from where do you know these matters that you cannot see?
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמְרוּ לוֹ גָּמָל מֵעֲשָׂבִים שֶׁלְּפָנֶיהָ מִצַּד שֶׁרוֹאָה אוֹכֶלֶת מִצַּד שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת וּטְעוּנָה שְׁתֵּי נוֹדוֹת אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ אֶחָד גּוֹי1 וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל גּוֹי2 נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לִצְדָדִין.

They said to him: We know that the camel is blind from the grass that is before it, as from the grass on the side that it sees, it eats, and from the grass on the side that it does not see, it does not eat, i.e., it eats grass from only one side. And we know that it is laden with two wineskins, one filled with wine and one filled with oil, as wine drips and sinks into the ground and oil drips and floats on the surface, and we see the difference on the ground. And we know that two people are driving the camel, one a Jew and one a gentile, as the gentile defecates on the road and the Jew, in the interests of modesty, goes to the sides of the road to defecate.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מצד שרואה – שאינה אוכלת פעמים מצד ימין ופעמים מצד שמאל כבהמה הרואה שאוכלת מכאן ומכאן אלא מצד שרואה אוכלת].
יין מטפטף ושוקע – בקרקע ורואין אנו בין רגלינו הטיפין שנפלו כשעברה הגמל במקום זה מצד אחד שקועין ומצד אחר הטיפין של שמן שצפים.
נפנה לצדדין – שכן דרך ישראל להיותו צנוע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו: שהגמל סומא יודעים הם מעשבים שלפניה, כי מצד שרואה אוכלת, מצד שאינה רואה אינה אוכלת, ורואים אנו שאכלה רק מצד אחד. וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן, כי טיפה מן הנוד של ייןמטפטף ושוקע, ושל שמןמטפטף וצף, ורואים אנו את ההבדל בטיפות. ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד גוי ואחד ישראל, כי גוי נפנה לצרכיו לדרך עצמה, וישראל שנפנה נפנה לצדדין מפני הצניעות.
They said to him: We know that the camel is blind from the grass that is before it, as from the grass on the side that it sees, it eats, and from the grass on the side that it does not see, it does not eat, i.e., it eats grass from only one side. And we know that it is laden with two wineskins, one filled with wine and one filled with oil, as wine drips and sinks into the ground and oil drips and floats on the surface, and we see the difference on the ground. And we know that two people are driving the camel, one a Jew and one a gentile, as the gentile defecates on the road and the Jew, in the interests of modesty, goes to the sides of the road to defecate.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְּדִבְרֵיהֶם בָּא וּנְשָׁקָן עַל רֹאשָׁן וֶהֱבִיאָן לביתן וְעָשָׂה לָהֶן סְעוּדָה גְּדוֹלָה וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם וְאָמַר בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחׇכְמָתוֹ וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁהֵן הוֹלְכִים נַעֲשִׂין שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם וּפְטָרָן [וְהָלְכוּ] לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם.

The captor pursued the camel and its drivers to determine whether the statements of the captives were accurate, and found that the reality was in accordance with their statements. He came and respectfully kissed them on their head, and brought them to their house and prepared a great feast for them. And he was dancing before them and said: Blessed is He who chose the descendants of Abraham and granted of His wisdom to them, and in every place that they go they become princes to their lords. And he released them and they went to their houses in peace.
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קלסטרא
קלסטראא(סנהדרין קד:) כמדומין אנו שאדונינו בן קלסטרא של מלך הוא פי׳ הוא קוסטינר שבערך קסר והוא שר הטבחים. (עבודה זרה יח.) יצתה בת קול ואמרה ר׳ חנניה בן תרדיון וקלסטירו מזומנין לחיי העולם הבא (א״ב פי׳ בל׳ יוני שליח בית דין ממונה להרוג ולייסר):
א. [שארף ריכטער.]
רדף – השבאי דרך הגמל והמנהיג ומצא כדבריהם ואמרו אותם יהודים על אותו שבאי אדוניהם שהוא בן קלסתר מלך אשקנ״ק בלעז שהיה דיוקנו דומה למגמת פניו של אותו קלסתר של מלך שבזנות הולידו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה רדף השבאי כו׳ ומצא בדבריהם ואמרו יהודים כו׳ כצ״ל ונמחק אותם ונ״ב בס״א אינו:
עוד בדבור זה בן קלסתר מלך אשקנצק בלעז כו׳ כצ״ל:
רדף השבאי אחריהם אחרי ההולכים לפניו להשיגם ולברר את הדבר, ומצא כדבריהם. בא ונשקן על ראשן בכבוד, והביאן לביתן ועשה להן סעודה גדולה, והיה מרקד לפניהם, ואמר: ברוך שבחר בזרעו של אברהם, ונתן להם מחכמתו, ובכל מקום שהן הולכים נעשין שרים לאדוניהם. ופטרן והלכו לבתיהם לשלום.
The captor pursued the camel and its drivers to determine whether the statements of the captives were accurate, and found that the reality was in accordance with their statements. He came and respectfully kissed them on their head, and brought them to their house and prepared a great feast for them. And he was dancing before them and said: Blessed is He who chose the descendants of Abraham and granted of His wisdom to them, and in every place that they go they become princes to their lords. And he released them and they went to their houses in peace.
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {איכה א׳:ב׳} בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶחָד עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאֶחָד עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי בַּלַּיְלָה עַל עִסְקֵי לַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ד:א׳} וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.

§ The Gemara returns to its interpretation of verses in Lamentations: “She cries [bakho tivke] at night” (Lamentations 1:2). These two cries, indicated by the use of a compound verb, why are they written? Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: One is a cry over the destruction of the First Temple, and one is a cry over the destruction of the Second Temple, which was destined to be destroyed. The term “at night” indicates that the crying is over matters of night, as it is stated with regard to the response of the Jewish people to the report of the spies after their return from the land of Canaan: “And all the congregation lifted up their voice, and the people cried that night” (Numbers 14:1).
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על עסקי לילה – לפי שבכו אותו לילה בכיית חנם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכה תבכה בלילה ב׳ כו׳ ועל מקדש שני. ירמיה שהיה במקדש ראשון רמז כאן בשתי הבכיות גם על מקדש שני שהיה בו ביום שנחרב מקדש ראשון ולפי שלא היה עיקר החורבן בלילה דרש לכך נכתב לילה לרמוז על מעשה מרגלים שהיה העיקר בלילה ההיא שמאותו מעשה נגזרו ב׳ החורבנות דהיינו בכייה לדורות והוא מדה כנגד מדה שהם מאסו בארץ ולכך כשחטאו גלו ממנה. ואמר ד״א שכל הבוכה בלילה כו׳. שאפשר שהאוהב לא ידע בצרתו ולכך בוכה בלילה שאז ודאי קול הבכייה נשמע להאוהב ואעפ״כ אמר אין לה מנחם מכל אוהביה וגו׳ ואמר ד״א שכל כו׳ כוכבים ומזלות כו׳ בכייה שלהם היינו שאספו נגהם כמ״ש שמש וירח קדרו וגו׳ ולפי שבלילה נראים הככבים של המזלות יותר מביום אמר שבלילה היה נראה יותר בכייתם מלהאיר לעולם על צער החורבן. ואמר שמע רבן גמליאל קולה ובכה כו׳ באיכה רבתי מפורש שהיה שומע קולה ונזכר בחורבן בהמ״ק כו׳ עיין שם:
א ועוד בפירוש מגילת איכה. על הנאמר ״בכה תבכה בלילה״ (איכה א, ב) יש לתהות: שתי בכיות הללו למה? אמר רבה אמר ר׳ יוחנן: אחד על מקדש ראשון, ואחד על מקדש שני שעתיד ליחרב. ״בלילה״על עסקי (בגלל) בעיות של לילה, שנאמר לאחר שמיעת דברי המרגלים את הארץ: ״ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא״ (במדבר יד, א).
§ The Gemara returns to its interpretation of verses in Lamentations: “She cries [bakho tivke] at night” (Lamentations 1:2). These two cries, indicated by the use of a compound verb, why are they written? Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: One is a cry over the destruction of the First Temple, and one is a cry over the destruction of the Second Temple, which was destined to be destroyed. The term “at night” indicates that the crying is over matters of night, as it is stated with regard to the response of the Jewish people to the report of the spies after their return from the land of Canaan: “And all the congregation lifted up their voice, and the people cried that night” (Numbers 14:1).
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבָּה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתוֹ (הַיּוֹם) לֵיל ט׳תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה אָמַר לָהֶן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.

Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day that they heard the spies’ report was the evening of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You cried an unwarranted cry, and so I will establish for you a reason to cry for generations.
רמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אמר רבה אמר ר׳ יוחנן כו׳ אלי כבתולה חגורת שק כו׳. ואמר ר׳ אילעי א״ר ברכיה אר״י כל המציק כו׳ אנשי כנסת הגדולה מנאון כו׳ כצ״ל:
אמר רבה אמר ר׳ יוחנן: אותו היום ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם ביום זה בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות שתהא לכם סיבה לבכיה.
Rabba says that Rabbi Yoḥanan says: That day that they heard the spies’ report was the evening of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to the Jewish people: You cried an unwarranted cry, and so I will establish for you a reason to cry for generations.
רמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ד״אדָּבָר אַחֵר בַּלַּיְלָה שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע ד״אדָּבָר אַחֵר בַּלַּיְלָה שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בּוֹכִין עִמּוֹ ד״אדָּבָר אַחֵר בַּלַּיְלָה שֶׁכׇּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ בּוֹכֶה כְּנֶגְדּוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שְׁכֶנְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁמֵּת בְּנָהּ וְהָיְתָה בּוֹכָה עָלָיו בַּלַּיְלָה שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל קוֹלָהּ וּבָכָה כְּנֶגְדָּהּ עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו לְמָחָר הִכִּירוּ בּוֹ תַּלְמִידָיו וְהוֹצִיאוּהָ מִשְּׁכוּנָתוֹ.

Alternatively, the term “at night” indicates that with regard to anyone who cries at night, his voice is heard due to the ambient silence. Alternatively, the term “at night” indicates that in the case of anyone who cries at night, the stars and the constellations cry with him. Alternatively, the term “at night” indicates that in the case of anyone who cries at night, one who hears his voice is touched by his suffering and cries with him. There was an incident involving one woman, the neighbor of Rabban Gamliel, whose son died, and she would cry over his death at night. Rabban Gamliel heard her voice and cried with her until his eyelashes fell out. The next day his students noticed that he had been crying, and they removed the woman from his neighborhood so that Rabban Gamliel could sleep.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קולו נשמע יותר מביום – כדאמרינן בעלמא (יומא דף כ.) מפני מה אין הקול נשמע ביום כבליל״ה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע והיינו דכתיב בכה תבכה בלילה כדי שיהא קולה נשמע וירחמו עליה ואף על פי כן אין מנחם לה.
כוכבים ומזלות בוכים – שנכמרו רחמים עליו.
בוכה כנגדו – מתוך שנשמע בהדיא מרכך לבו של אדם השומע קולו לבכות עמו.
ריסי עיניו – שער שבבבת העין היה נופל ונכפל על העין מרוב דמעות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אד״ה ריסי עיניו כו׳ צ״ל ד״ה אלי קוננו כו׳ ונמחק ל״א ואחריו צריך להיות ד״ה על בעל כו׳:
דבר אחר: ״בלילה״שכל הבוכה בלילה, קולו נשמע בגלל הדממה בחוץ. דבר אחר: ״בלילה״שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו. דבר אחר: ״בלילה״שכל הבוכה בלילה, השומע קולו מתרגש ובוכה כנגדו. מעשה באשה אחת שהיתה שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה, והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה, עד שנשרו ריסי עיניו מרוב בכיה. למחר הכירו בו תלמידיו שבכה והוציאוה משכונתו כדי שתהא לו מנוחה.
Alternatively, the term “at night” indicates that with regard to anyone who cries at night, his voice is heard due to the ambient silence. Alternatively, the term “at night” indicates that in the case of anyone who cries at night, the stars and the constellations cry with him. Alternatively, the term “at night” indicates that in the case of anyone who cries at night, one who hears his voice is touched by his suffering and cries with him. There was an incident involving one woman, the neighbor of Rabban Gamliel, whose son died, and she would cry over his death at night. Rabban Gamliel heard her voice and cried with her until his eyelashes fell out. The next day his students noticed that he had been crying, and they removed the woman from his neighborhood so that Rabban Gamliel could sleep.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {איכה א׳:ב׳} וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אָמַר רָבָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כְּאִשָּׁה שֶׁבּוֹכָה עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר {יואל א׳:ח׳} אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ {איכה א׳:ה׳} הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמֵּיצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשָׂה רֹאשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ח׳:כ״ג} כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבוּלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם אָמַר רָבָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַמֵּצִיק לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עָיֵף.

With regard to the verse: “And her tears are on her cheeks” (Lamentations 1:2), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: This is like a woman who cries over the husband of her youth, as it is stated: “Lament like a virgin girded with sackcloth for the husband of her youth” (Joel 1:8). With regard to the verse: “Her adversaries have become the head” (Lamentations 1:5), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: This indicates that anyone who torments the Jewish people becomes a leader, as it is stated: “For there is no weariness to him that is set against her; at the first He lightly afflicted the land of Zebulun, and the land of Naphtali and afterward He afflicted her more grievously by the way of the sea, beyond the Jordan and the Galilee of the nations” (Isaiah 8:23). Rava says that Rabbi Yoḥanan says: From this verse one derives that anyone who harasses Israel does not grow weary.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלי – קוננו קינה מתרגמינן איליא.
על בעל נעוריה – שבוכה תמיד ומצויה דמעות.
על לחיה – לשון לחות ונערות כגון לח ויבש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באשה שבוכה על בעל נעוריה גו׳. דהיינו על השכינה שנפרד ממנה כמ״ש בהפך וזכרתי לך חסד נעוריך וגו׳ והיינו דמעתה על לחיה תמיד מרוב צער ואבלה:
כל המיצר לישראל כו׳. דהיינו בשביל חטאם כדמסיים בהאי קרא כי ה׳ הוגה על רוב פשעיה וגו׳ שהקב״ה מעמיד אותו להיות הוא שבט אפו הרי הוא נעשה ראש כי הקב״ה הוא המתנשא לכל לראש וזהו למעלת ישראל שלא יהיו נכנעים ביד בזוי ושפל ומייתי מדכתיב כי לא מועף לאשר מוצק לה שזהו הטעם כי המיצק לה הוא ע״פ הקב״ה ולכך לא נעשה עיף כי הקב״ה נותן לו כח בשביל חטא ישראל:
על הנאמר שם ״ודמעתה על לחיה״ (איכה א, ב), אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: כאשה שבוכה על בעל נעוריה, שנאמר: ״אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה״ (יואל א, ח). ועל הנאמר ״היו צריה לראש״ (איכה א, ה), אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: כתוב זה בא ללמדנו שכל המיצר לישראל נעשה ראש, שנאמר: ״כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים״ (ישעיה ח, כג), אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: מכתוב זה נלמד כי כל המציק לישראל אינו נעשה עיף.
With regard to the verse: “And her tears are on her cheeks” (Lamentations 1:2), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: This is like a woman who cries over the husband of her youth, as it is stated: “Lament like a virgin girded with sackcloth for the husband of her youth” (Joel 1:8). With regard to the verse: “Her adversaries have become the head” (Lamentations 1:5), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: This indicates that anyone who torments the Jewish people becomes a leader, as it is stated: “For there is no weariness to him that is set against her; at the first He lightly afflicted the land of Zebulun, and the land of Naphtali and afterward He afflicted her more grievously by the way of the sea, beyond the Jordan and the Galilee of the nations” (Isaiah 8:23). Rava says that Rabbi Yoḥanan says: From this verse one derives that anyone who harasses Israel does not grow weary.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {איכה א׳:י״ב} לֹא אֲלֵיכֶם כׇּל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ אָמַר רָבָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן לְקוּבְלָנָא מִן הַתּוֹרָה כׇּל עוֹבְרֵי דֶרֶךְ אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב עֲשָׂאוּנִי כְּעוֹבְרֵי עַל דָּת דְּאִילּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב {בראשית י״ט:כ״ד} וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְאִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּתִיב {איכה א׳:י״ג} מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה וְגוֹ׳ וּכְתִיב {איכה ד׳:ו׳} וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדוֹם.

With regard to the verse: “It is nothing to you, all you who pass by” (Lamentations 1:12), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: From here there is a source from the Torah for complaint, i.e., it is appropriate for one to make his suffering public so that others will have compassion for him. With regard to the phrase “all you who pass by,” Rav Amram says that Rav says that it is as though Jerusalem said: They have rendered me like a city of those who violate the most fundamental precepts of law and morality, as, with regard to Sodom, it is written: “Then the Lord rained upon Sodom brimstone and fire from the Lord out of Heaven” (Genesis 19:24), while with regard to Jerusalem, it is written: “From above He has sent fire into my bones, and it prevails against them” (Lamentations 1:13). In both cities, fire rained down from Heaven. And it is written: “For the iniquity of the daughter of my people is greater than the sin of Sodom” (Lamentations 4:6).
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קבל
קבלא(סנהדרין קד:) לוא אליכם כל עוברי דרך אמר רבה א״ר יוחנן מכאן לקבלנא מן התורה פי׳ שמרגילין העולם לומר איני אומר כנגדך הרעה שהוקרה לו דקאמר לא אליכם כלומר לא יבא אליכם כפורענותי (א״ב תרגום עזר כנגדו סמך לקבליה לנוכח אשתו לקבל איתתיה מגמת פניהם מקבל אפיהון):
ערך סחף
סחףב(שבת סו:) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי׳ מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ״א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו (שבת קי.) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי׳ ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא (שבת קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה (פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי׳ אם מטה הקדירה לצידה מותר (ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי׳ מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה (עבודה זרה עו) סחיף ליה אפומייהו (עבודה זרה נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה (נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה (חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי׳ שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ״כ אינן מודבקין (חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי׳ לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי׳ ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר:
א. [געגען געגענאיבער.]
ב. [איבער שטירצען.]
מכאן לקובלנא מן התורה – כשאדם מודיע צערו לאחר צריך שיאמר לו לא תבא זאת לך כמו שבאה אלי כי קשה הוא לשמוע שפעמים חוזרת עליו והמקפיד על כך אין בו משום ניחוש. ל״א לקובלנא כשיש לו צרה יודיענה לרבים קובלנא צעקה ל״א נגד דמתרגמינן קבל כאדם שאומר לחברו לא כנגדך אני אומר.
לא אליכם – נביא היה מתנודד על החורבן כאילו באה עליו צרה ומהפכה לאחרים ואומר להם לישראל לא תהא לכם צרה כזו כמדומה לי נביא היה מדבר כנגד בני משה או כנגד י׳ השבטים שלא הגלה נבוכדנצר.
וירדנה – ושרף אותה והיינו עשאוני כעוברי דת שדנני באש כסדום.
וירדנה – לשון שבירה כמו (במדבר כד) וירד מיעקב כאדם המושל בחברו להלקותו ולשברו.
הכי גרסינן: ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר והואיל וישראל רעים יותר מסדום למה לא נהפכו כסדום לשון אחר וכי משוא פנים יש בדבר דהתם כתיב וה׳ המטיר הוא בעצמו והכא כתיב שלח על ידי שליח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה לא אליכם כו׳ לא באה עדיין צרה כו׳ כצ״ל. ונ״ב נ״ל:
עוד בדבור זה כנגד בני משה כו׳ כצ״ל:
מכאן לקובלנא מן התורה כו׳. כפירש״י כשיש לו צרה יודיענה לרבים כו׳ והטעם מבואר בזה כדי שיבקשו עליו רחמים כדאמרינן בס״פ במה אשה ולא אליכם אפשר שהוא מדרך ארץ אבל הקובלנא גופה שאמר ראו והביטו אם יש מכאוב כמכאובי וגו׳ הוא מן התורה כדילפינן נמי שם מטמא טמא יקרא וק״ל:
עוברי דרך וגו׳ עשאוני כעוברי כו׳. דלפי פשוטו לכתוב הולכי דרך כמו הולכי על דרך שיחו ולכך דרשוהו לפי משמעו עובר על דרך ואינו הולך בה וכינה הדת האמיתית בלשון דרך כי הוא דרך סתם דרך הישר דרך ה׳:
עשאוני כעוברי על דת דאלו בסדום כו׳. ר״ל כעוברי על דת הנמוסית דבר שהשכל נותן שהיו עוברים בסדום כדלקמן שלא היה להם משפט וצדקה שהשכל נותן לפי הנהגת המדינה וז״ש ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום כו׳ לפי שסדום לא נחשב להם רק כחטאת שלא נצטוו על כך אבל ישראל שנצטוו על כך נחשב להם לעון שהוא מזיד וז״ש וכי משוא פנים יש בדבר שלא נהפכו כסדום וא׳ דאף על פי שלזה נחשב כשוגג ולישראל כמזיד מ״מ מדה יתירה כו׳ ר״ל מדה טובה אחרת היה בישראל שהיו רחמנים וכל המרחם מרחמין עליו ולכך לא נהפכו ובמדרש נאמר בזה עון בית ישראל גדול במאד מאד ובסדום נאמר וחטאתם כי כבדה מאד ועי״ל לפי המדרש מאד מלשון ממון ומאד ומדת סדום שאמרו שלי שלי ושלך שלך לא חטאו רק בממונם אבל ישראל שנאמר בהם גזלת העני בבתיכם חטאו גם בממון האחרים וק״ל:
על הנאמר ״לא אליכם כל עברי דרך״ (איכה א, יב), אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: מכאן לקובלנא (הבעת צער) מן התורה, שראוי לאדם לפרסם לרבים את צערו כדי שיעזרוהו וירחמו עליו. על הכתוב ״כל עברי דרך״, אמר רב עמרם אמר רב: שאמרה ירושלים עשאוני כעוברי על דת העוברים על עיקרי החוק והמוסר, שאילו בסדום כתיב [נאמר]: ״וה׳ המטיר על סדם גפרית ואש מאת ה׳ מן השמים״ (בראשית יט, כד), ואילו בירושלים כתיב [נאמר] ״ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה״ (איכה א, יג) — שבשניהם ירד אש משמים, וכתיב [ונאמר] ״ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם״ (איכה ד, ו).
With regard to the verse: “It is nothing to you, all you who pass by” (Lamentations 1:12), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: From here there is a source from the Torah for complaint, i.e., it is appropriate for one to make his suffering public so that others will have compassion for him. With regard to the phrase “all you who pass by,” Rav Amram says that Rav says that it is as though Jerusalem said: They have rendered me like a city of those who violate the most fundamental precepts of law and morality, as, with regard to Sodom, it is written: “Then the Lord rained upon Sodom brimstone and fire from the Lord out of Heaven” (Genesis 19:24), while with regard to Jerusalem, it is written: “From above He has sent fire into my bones, and it prevails against them” (Lamentations 1:13). In both cities, fire rained down from Heaven. And it is written: “For the iniquity of the daughter of my people is greater than the sin of Sodom” (Lamentations 4:6).
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בַּדָּבָר אָמַר רָבָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִדָּה יְתֵירָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּסְדוֹם דְּאִילּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב {יחזקאל ט״ז:מ״ט} הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדוֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה וְגוֹ׳ וְאִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּתִיב {איכה ד׳:י׳} יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן.

The Gemara asks: And is there partiality in the matter? Why was Jerusalem not overturned like Sodom? Rava says that Rabbi Yoḥanan says: It is because there was an additional measure of suffering in Jerusalem that was not in Sodom, as with regard to Sodom it is written: “Behold this was the iniquity of your sister Sodom; pride, surfeit of bread and careless ease was in her and in her daughters; and yet she did not strengthen the hand of the poor and needy” (Ezekiel 16:49). The people of Sodom were not subject to the afflictions of hunger and famine. Whereas, with regard to Jerusalem it is written: “The hands of compassionate women cooked their own children” (Lamentations 4:10). The residents of Jerusalem were punished with great severity.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדה יתירה לטובה – דבירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו שהיתה מזמנת חברתה ואוכלת בנה אלמא רחמניות היו ואילו בסדום כתיב יד עני ואביון לא החזיקה ומדה זו כפרה עליהם שלא נהפכו לשון אחר מדה יתירה פורענות גדולה היתה בירושלים שילדיהם היו אוכלות זו עם זו דכתיב היו לברות למו ואילו בסדום כתיב גאון שבעת לחם שלא טעמו טעם עוני הא למדת גדול פורענות ירושלים מפורענות סדום ולא היה משוא פנים בדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי משוא פנים יש בדבר שלא נענשה ירושלים כסדום ולא נהפכה? אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: מדה יתירה של סבל היתה בירושלים שלא היתה בסדום, שאילו בסדום כתיב [נאמר]: ״הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה״ (יחזקאל טז, מט), שיושבי העיר לא סבלו יסורי עוני ורעב, ואילו בירושלים כתיב [נאמר] ״ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן״ (איכה ד, י), ואם כן נענשו יושבי ירושלים גם הם בחומרה רבה.
The Gemara asks: And is there partiality in the matter? Why was Jerusalem not overturned like Sodom? Rava says that Rabbi Yoḥanan says: It is because there was an additional measure of suffering in Jerusalem that was not in Sodom, as with regard to Sodom it is written: “Behold this was the iniquity of your sister Sodom; pride, surfeit of bread and careless ease was in her and in her daughters; and yet she did not strengthen the hand of the poor and needy” (Ezekiel 16:49). The people of Sodom were not subject to the afflictions of hunger and famine. Whereas, with regard to Jerusalem it is written: “The hands of compassionate women cooked their own children” (Lamentations 4:10). The residents of Jerusalem were punished with great severity.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) {איכה א׳:ט״ו} סִלָּה כׇל אַבִּירַי ה׳ בְּקִרְבִּי כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ נִפְסְלָה מַטְבֵּעַ זוֹ.

The verse: “The Lord has spurned all my mighty men in the midst of me” (Lamentations 1:15), means that this is like a person who says to another: This coin was invalidated. The prominent residents of Jerusalem were crushed and discredited, and their reputations were irreversibly tainted.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סלה – לשון מסלה כלומר כל האבירים פסלם הקב״ה ועשאם פסולים וכבושים כמסלה זו והיינו דמיא למטבע שנפסל ואין לו תקנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סלה כל אבירי וגו׳. כאדם שאומר לחברו נפסלה. ר״ל אבירי מל׳ אברי ע״י שנרמסו האברים ולא ניכר צורתן וה״ל כמטבע שנפסלה צורתה ואמר כן שהן נהרגים ונשותיהן אסורין להנשא לשוק ודו״ק:
וביאור הכתוב ״סלה כל אבירי ה׳ בקרבי״ (איכה א, טו)כאדם שאומר לחברו: נפסלה מטבע זו, שגדולי ירושלים נרמסו ובוזו ללא תקנה.
The verse: “The Lord has spurned all my mighty men in the midst of me” (Lamentations 1:15), means that this is like a person who says to another: This coin was invalidated. The prominent residents of Jerusalem were crushed and discredited, and their reputations were irreversibly tainted.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {איכה ב׳:ט״ז} פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁבִיל מָה הִקְדִּים פ״א לעי״ן בִּשְׁבִיל מְרַגְּלִים שֶׁאָמְרוּ בְּפִיהֶם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם.

With regard to the verse: “They have opened their mouths against you” (Lamentations 2:16), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: For what reason did the prophet precede the verse beginning with the letter peh to the verse beginning with the letter ayin in several chapters of Lamentations? Since peh means mouth and ayin means eye, it is for the spies who said with their mouths [befihem] what they did not see with their eyes [be’eineihem].
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה הקדים פ״א לעי״ן – ברוב האלפא ביתא שבאיכה.
מפני מרגלים – שהקדימו מאמר פיהם עד שלא ראו בעין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פצו עליך פיהם כו׳ בשביל מה הקדים פ״א כו׳. כן הוא בכל א״ב שבספר קינות חוץ מא״ב ראשון ואפשר דאי הוה שינה גם בראשון היה אפשר לומר שכן היה סדר של ירמיה בא״ב אבל השתא בראשון הראה לנו שכן היה סדרו וכן סדרן דוד בתהלים אלא ששינה בא״ב אחרונים לדרשה זו וק״ל:
ועל הנאמר ״פצו עליך פיהם״ (איכה ב, טז), אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: בשביל מה הקדים בכמה מפרקי איכה הפסוק שיש בו את האות פ״א לפסוק שיש בו את האות עי״ן?בשביל עוון המרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם, וכנגד הקדמת פה לעין הקדימו בקינה פ״א לעי״ן.
With regard to the verse: “They have opened their mouths against you” (Lamentations 2:16), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: For what reason did the prophet precede the verse beginning with the letter peh to the verse beginning with the letter ayin in several chapters of Lamentations? Since peh means mouth and ayin means eye, it is for the spies who said with their mouths [befihem] what they did not see with their eyes [be’eineihem].
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {תהלים י״ד:ד׳} אוֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם ה׳ לֹא קָרָאוּ אָמַר רָבָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הָאוֹכֵל מִלַּחְמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל טוֹעֵם טַעַם לֶחֶם וְשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִלַּחְמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ טוֹעֵם טַעַם לֶחֶם ה׳ לֹא קָרָאוּ רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּינִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת.

With regard to the verse: “The eaters of My people ate bread, and they call not upon the Lord” (Psalms 14:4), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: Any gentile thief who eats the bread of the Jewish people tastes the flavor of bread, and one who does not eat from the bread of the Jewish people does not taste the flavor of bread. Apparently they enjoy only what they steal from the Jewish people. With regard to the people referred to in the phrase “And they call not upon the Lord,” Rav says: These are the judges who are not God-fearing, and Shmuel says: These are schoolteachers who do not perform their job in the name of God.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טועם טעם לחם – שהכותים מוצאים טעמם בלחמם של ישראל שהנאה הוא להם כשגוזלין אותן.
אלו הדיינין – מטה משפט בשביל עונותיהם היו לחם עמי למאכל אויביו.
מלמדי תינוקות – שעושין מלאכתן רמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוכלי עמי אכלו לחם כו׳ כל האוכל מלחמן כו׳. כי כמו שאין האדם ניזון ואין דעתו נוחה בכל אכילות עד שיאכל עמהן לחם כך אין העובדי כוכבים נוחין באכילתן אלא מישראל כמ״ש והיה לאכול וגו׳ דהיינו סתם אכילה שהוא הלחם. ואמר ה׳ לא קראו אלו הדיינין כו׳. מפרש לה שהדיינין ומלמדי תנוקות אם הם אוכלי עמי שפי׳ אוכלי לחם שאין להם קורדם אחר לאכול רק דבר זה אינן ראוין לקרות ה׳ דהיינו הדיין הזה כשקורא שבועה לבעל הדין והמלמד לתנוקות כשקורא עמו אינו ראוי להוציא השם מפיו:
ועל הנאמר ״אכלי עמי אכלו לחם ה׳ לא קראו״ (תהלים יד, ד), אמר רבא אמר ר׳ יוחנן: כל גוי שודד האוכל מלחמן של ישראל נראה לו כטועם טעם לחם, ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם. שכך נראה שאינם נהנים אלא מגזל של ישראל. ובביאור הכתוב ״ה׳ לא קראו״רב אמר: אלו הדיינין שלא היו יראי שמים, ושמואל אמר: אלו מלמדי תינוקות שלא קראו בשם ה׳ בזמן הוראתם.
With regard to the verse: “The eaters of My people ate bread, and they call not upon the Lord” (Psalms 14:4), Rava says that Rabbi Yoḥanan says: Any gentile thief who eats the bread of the Jewish people tastes the flavor of bread, and one who does not eat from the bread of the Jewish people does not taste the flavor of bread. Apparently they enjoy only what they steal from the Jewish people. With regard to the people referred to in the phrase “And they call not upon the Lord,” Rav says: These are the judges who are not God-fearing, and Shmuel says: These are schoolteachers who do not perform their job in the name of God.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִי מְנָאָן אָמַר רַב אָשֵׁי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה מְנָאוּם אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בִּקְּשׁוּ עוֹד לִמְנוֹת אֶחָד בָּאָה דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו ונשטחה לִפְנֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ בָּאָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְלִחֲכָה אֵשׁ בְּסַפְסְלֵיהֶם וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֶיהָ.

§ The Gemara resumes its discussion of the kings and commoners enumerated in the mishna who have no share in the World-to-Come. The Gemara asks: Who enumerated them? Rav Ashi says: The members of the Great Assembly enumerated them. Rav Yehuda says that Rav says: They sought to enumerate one more, King Solomon, in the list of kings with no share in the World-to-Come. The image of the face of his father, King David, came and prostrated itself before them, pleading to omit Solomon from the list, and they paid it no heed. A fire came from Heaven and the fire scorched their benches [safseleihem], and they paid it no heed.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי מנאן – להנך מלכים והדיוטות דקתני במתני׳ אין להם חלק.
עוד אחד – שלמה.
דיוקנו – של דוד אביו נשתטח לפניהם שלא למנותו עמהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי מנאם כו׳ דמי יודע בזה אם לא בנבואה ואמר דאנשי כנסת הגדולה שהיו בהן נביאים חגי זכרי׳ ומלאכי מנאו אותן ע״פ הנבואה:
בקשו למנות עוד אחד כו׳. דהיינו שלמה שמצינו בו נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים כו׳:
באתה דמות דיוקנו של אביו כו׳. ר״ל שהיה במעשיו דמות דיוקנו של אביו שנאמר ויאהב שלמה את ה׳ ללכת בחקות דוד אביו וגו׳ ומיהו דמותו ממש לא הוה כמ״ש ס״פ במה בהמה כלבב דוד לא הוה הא מחטא לא חטא ואז יבנה שלמה לכמוש וגו׳ שבקש לבנות ולא בנה וע״כ לא השגיחו בדבר זה באתה אש מן השמים כו׳ היינו שעל ידו של שלמה ותפלתו ירדה אש מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה׳ וגו׳ כמ״ש בד״ה ואותו אש ליחכה בספסליהם ולא השגיחו גם בזה יצתה בת קול וא״ל חזית איש מהיר במלאכתו וגו׳ כינוי של מלאכתו קאי אהקב״ה ואמר לפני מלכים וגו׳ דהיינו לפני כל המלכים הזוכים לעולם הבא יתיצב ולא לפני המלכים החשוכים בגיהנם יתיצב ולפני בזמן נאמר שהוא היה קודם לכל המלכים בזמן חוץ מדוד. ואמר יצתה בת קול כו׳. כי אתה תבחר ולא אני וגו׳. פירוש רש״י בלשון תמיה ויותר נראה לפרש כפשטיה כלפי מה שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כו׳ דהיינו שהבחירה ניתן ביד האדם וז״ש כי ודאי אתה תבחר לטוב או לרע ולא אני שאיננו בידי אבל השכר ועונש תשלומי מעשה אדם לטוב ולרע המעמך היא דודאי בידו ית׳ ב״ה היא וק״ל:
ב ומכאן חוזרים לעיקר ענין של המשנה, לגבי מניינם של אלה שאין להם חלק לעולם הבא. ושואלים: מי מנאן? אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום. אמר רב יהודה אמר רב: בקשו עוד למנות אחד (את שלמה המלך) בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא, באה דמות דיוקנו של אביו ונשטחה לפניהם בתחינה שלא ימנוהו, ולא השגיחו עליה. באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהםולא השגיחו עליה.
§ The Gemara resumes its discussion of the kings and commoners enumerated in the mishna who have no share in the World-to-Come. The Gemara asks: Who enumerated them? Rav Ashi says: The members of the Great Assembly enumerated them. Rav Yehuda says that Rav says: They sought to enumerate one more, King Solomon, in the list of kings with no share in the World-to-Come. The image of the face of his father, King David, came and prostrated itself before them, pleading to omit Solomon from the list, and they paid it no heed. A fire came from Heaven and the fire scorched their benches [safseleihem], and they paid it no heed.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם {משלי כ״ב:כ״ט} חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשׁוּכִּים מִי שֶׁהִקְדִּים בֵּיתִי לְבֵיתוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבֵּיתִי בָּנָה בְּשֶׁבַע שָׁנִים וּבֵיתוֹ בָּנָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב [בַּל יִתְיַצֵּב] לִפְנֵי חֲשׁוּכִּים וְלֹא הִשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה {איוב ל״ד:ל״ג} הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אֲנִי וְגוֹ׳.

A Divine Voice emerged and said to the members of the Great Assembly: “Do you see a man diligent in his business? He shall stand before kings; he shall stand not before obscure men” (Proverbs 22:29). See the greatness of Solomon, who preceded construction of My House, the Temple, to the construction of his house. Moreover, My House he built quickly, in just seven years, and his house he constructed in thirteen years. Therefore, “he shall stand before kings; he shall stand not before obscure men,” and it is inappropriate to enumerate him among the wicked. And they paid it no heed. A Divine Voice emerged and said: “Shall His recompense be as you will it? For you loathe it, so that you must choose, and not I? Therefore, speak what you know” (Job 34:33). Only God, and not the people, determines who has a share in the World-to-Come.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בל יתיצב לפני חשוכים – בגיהנם.
לפני מלכים יתיצב – בגן עדן ולא לפני חשוכים.
המעמך ישלמנה – וכי עליכם לשלם תשלומי עונשו לאדם שאתם נמאסים בו בשלמה לומר שאין לו חלק לעולם הבא.
כי אתה תבחר ולא אני – וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי לומר מי שיש לו חלק ומי אין לו חלק הלא בי הדבר תלוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה יתיצב כו׳ צ״ל בל יתיצב כו׳ ונמחק בתמיהה:
יצאה בת קול ואמרה להם: ״חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים״ (משלי כב, כט), כלומר, ראו גדולתו של שלמה מי שהקדים בנין ביתי (המקדש) לבנין ביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בזריזות בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה, הוא ״לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשכים״, שאין ראוי למנותו עם הרשעים, ועדיין לא השגיח עליה. יצאה בת קול ואמרה: ״המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני״ (איוב לד, לג), שהרי רק ה׳ הוא לבדו קובע מי יש לו חלק לעולם הבא, ואין הדבר תלוי בבני אדם.
A Divine Voice emerged and said to the members of the Great Assembly: “Do you see a man diligent in his business? He shall stand before kings; he shall stand not before obscure men” (Proverbs 22:29). See the greatness of Solomon, who preceded construction of My House, the Temple, to the construction of his house. Moreover, My House he built quickly, in just seven years, and his house he constructed in thirteen years. Therefore, “he shall stand before kings; he shall stand not before obscure men,” and it is inappropriate to enumerate him among the wicked. And they paid it no heed. A Divine Voice emerged and said: “Shall His recompense be as you will it? For you loathe it, so that you must choose, and not I? Therefore, speak what you know” (Job 34:33). Only God, and not the people, determines who has a share in the World-to-Come.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים כּוּלָּן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס׳:ט׳} לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחוֹקְקִי מוֹאָב סִיר רַחְצִי עַל אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרוֹעָעִי לִי גִלְעָד (וְלִי מְנַשֶּׁה) זֶה אַחְאָב שֶׁנָּפַל בְּרָמוֹת גִּלְעָד מְנַשֶּׁה כְּמַשְׁמָעוֹ אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי זֶה יָרׇבְעָם דְּקָאָתֵי מֵאֶפְרַיִם יְהוּדָה מְחוֹקְקִי זֶה אֲחִיתוֹפֶל

The Gemara adds: Those who interpret the Torah metaphorically would say: All of those enumerated who have no share ultimately enter the World-to-Come, as it is stated: “Gilead is Mine, and Manasseh is Mine, and Ephraim also is the strength of My head; Judah is My scepter; Moab is My washing pot; over Edom I will cast My shoe; Philistia, cry aloud because of Me” (Psalms 60:9–10, and see 108:9–10). “Gilead is Mine and Manasseh is Mine”; this is referring to Ahab, who fell in Ramoth Gilead. “Manasseh”, in its plain meaning, is referring to King Manasseh. “Ephraim also is the strength of My head”; this is referring to Jeroboam, who comes from the tribe of Ephraim. “Judah is My scepter”; this is referring to Ahithophel,
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דורשי רשומות – דורשי פסוקים כדכתיב (דניאל י) את הרשום בכתב אמת היו אומרים שלכולם יש להם חלק אפילו למנשה וירבעם ולאחאב.
לי גלעד ולי מנשה – עלי לסבול עונם כדי שיהו הם זוכים.
מנשה כמשמעו – מנשה בן חזקיהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לי גלעד לי מנשה זה אחאב שנפל כו׳. ר״ל שנפילתו ומיתתו שנהרג שם היא כפרתו שיזכה לעה״ב ואמר מנשה כמשמעו שכל האחרים כינה אותם בשם אחר כי שמם ממש הוא שם הרשעות כל ימי חייהם מה שאין כן מנשה שעשה תשובה בחייו ושמו ממש עדיין עליו בתשובה להביאו לעה״ב. ואמר מעוז ראשי זה ירבעם כו׳. ר״ל שהוא היה מעוז ראשי של כל מלכי ישראל שהוא היה הראשון ונמלך ע״פ דברי הנביא ואינו ראוי להיות מיורדי גיהנם. ואמר יהודה מחוקקי זה אחיתופל כו׳. דוד קאמר לה שהוא היה רבו של דוד והיינו מחוקקי ועל ידי דוד תלמידו זכה אחיתופל לעוה״ב כדאמרינן בפ׳ אין דורשין גבי אחר שר״מ תלמידו הביאו לעוה״ב. ואמר מואב סיר רחצי פירש״י דוד דקאתי ממואב עכ״ל. ולכאורה אין לו מקום כאן ויש ליישב דקאי מלת מואב אדלעיל שאמר יהודה מחוקקי זה אחיתופל מי אמר כן מואב דהיינו דוד דקאתי ממואב:
ומעירים: דורשי רשומות היו אומרים: כולן, כל ישראל המנויים שאין להם חלק, בסופם באין לעולם הבא, שנאמר: ״לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחקקי. מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי״ (תהלים ס, ט–י. וראה שם קח ט,י). וכך נתבאר פסוק זה: ״לי גלעד ולי מנשה״זה אחאב שנפל ברמות גלעד. ״מנשה״כמשמעו הוא המלך מנשה. ״אפרים מעוז ראשי״זה ירבעם דקאתי [שבא] משבט אפרים. ״יהודה מחקקי״זה אחיתופל
The Gemara adds: Those who interpret the Torah metaphorically would say: All of those enumerated who have no share ultimately enter the World-to-Come, as it is stated: “Gilead is Mine, and Manasseh is Mine, and Ephraim also is the strength of My head; Judah is My scepter; Moab is My washing pot; over Edom I will cast My shoe; Philistia, cry aloud because of Me” (Psalms 60:9–10, and see 108:9–10). “Gilead is Mine and Manasseh is Mine”; this is referring to Ahab, who fell in Ramoth Gilead. “Manasseh”, in its plain meaning, is referring to King Manasseh. “Ephraim also is the strength of My head”; this is referring to Jeroboam, who comes from the tribe of Ephraim. “Judah is My scepter”; this is referring to Ahithophel,
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144