×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {בראשית ד׳:ז׳} לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ וְשָׂטָן מַאי אֲמַר א״לאֲמַר לֵיהּ שָׂטָן בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי מִמַּאי אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא הַשָּׂטָן בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָוֵי תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה יוֹמֵי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי.:
“Sin lies in waiting at the door” (Genesis 4:7), and it is no wonder that men sin. He asked him: And what did Satan the prosecutor say about their sinning? Elijah said to him: Satan, on Yom Kippur, has no license to prosecute. From where is that idea derived? Rami bar Ḥama said: The numerological value of the letters that constitute the word HaSatan is three hundred and sixty four: Heh has a value of five, sin has a value of three hundred, tet has a value of nine, and nun has a value of fifty. Three hundred and sixty-four days of the solar year, which is three hundred and sixty-five days long, Satan has license to prosecute. On the remaining day, Yom Kippur, he has no license to prosecute. Since that day is exalted above all others, there is no room for the accusations of Satan.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפתח חטאת רובץ. השטן בגימטריא שס״ד עולה והשנה יש בה שס״ה ימים כדי שעור שמו יש לו רשות להסטין יום אחד והוא יום הכיפורים אין לו רשות להסטין.
לפתח חטאת רובץ – יצה״ר מחטיאו בעל כרחו.
תלת מאה ושיתין וארבע. לפי שנות החמה קאמר:
בפי׳ ר״ח גרס תנן התם אברים כו׳ כמו שפי׳ בקונטרס:
אע״פ שהתשובה ראויה כל השנה בזמן עשרת ימי תשובה מחוייבת ביותר עד שיתבונן שתכלית הכוונה במציאותו אינה רק לעבודת השם והוא הרמז ביום הנבחר ר״ל יוה״כ שהיתה הכונה לעזוב בו כל צורך גופני ולהיות האדם כולו לד׳ והוא שאמרו דרך צחות השטן בגימטריא שס״ד וימות החמה שס״ה כלומר שיום אחד בשנה שאין לו רשות להשטין והוא חשוב שנה למבינים והוא רמז אל התכלית אשרי המחכה ויגיע:
גרש״י ז״ל תנן התם איברים שפקעו מעל גבי המזבח כו׳ ולא גרסינן אהיכא קיימי׳ דהא מפורש במשנה אהיכא קיימי׳. וקודם חצות יחזיר פירוש דלא חשיבי מאוכלין ולפי׳ מועלין בהן דתורת בשר עליהן ומכאן ואילך חשיבי כמעוכלין ואין בהם מעיל׳ וכדשן בעלמא חשיבי דחצות לילה עושה עכול כשמשלה בהן האור.
״לפתח חטאת רבץ״ (בראשית ד, ז) ולא ייפלא איפוא שבני אדם חוטאים. שאל אותו: ושטן מאי אמר [מה אומר] הוא, מה אומר המקטרג על דבר זה? אמר ליה [לו]: שטן ביומא דכיפורי [השטן ביום הכיפורים] — לית ליה רשותא לאסטוני [אין לו רשות להסטין, לקטרג]. ממאי [ממה] למדנו זאת? אמר רמי בר חמא: ״השטן״ בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי [שלוש מאות ששים וארבעה הם] ללמד: תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני [שלוש מאות ששים וארבעה ימים בשנה יש לו רשות להסטין, לקטרג] וומתוך ששנת החמה בת שלוש מאות שישים וחמישה ימים, נשאר איפוא יום אחד שהוא יומא דכיפורי [יום הכיפורים], בו לית ליה רשותא לאסטוני [אין לו רשות להסטין, לקטרג]. שיום זה נעלה במדרגתו משאר ימים, ואין בו מקום לדברי האשמה של השטן.
“Sin lies in waiting at the door” (Genesis 4:7), and it is no wonder that men sin. He asked him: And what did Satan the prosecutor say about their sinning? Elijah said to him: Satan, on Yom Kippur, has no license to prosecute. From where is that idea derived? Rami bar Ḥama said: The numerological value of the letters that constitute the word HaSatan is three hundred and sixty four: Heh has a value of five, sin has a value of three hundred, tet has a value of nine, and nun has a value of fifty. Three hundred and sixty-four days of the solar year, which is three hundred and sixty-five days long, Satan has license to prosecute. On the remaining day, Yom Kippur, he has no license to prosecute. Since that day is exalted above all others, there is no room for the accusations of Satan.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אבְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו וביוה״כוּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.:

MISHNA: Every day the priests would remove the ashes from the altar and place them on the east side of the ramp at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as there was no insistence on a precise time. And on Yom Kippur they would remove the ashes earlier, from midnight onward. And on the Festivals, the ashes were removed even earlier, at the end of the first watch. And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people who vowed to bring offerings and would fulfill their obligations on the Festivals. Those offerings were sacrificed immediately following the daily offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבעל המאורבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו כו׳.
מתני׳ תורמין את המזבח – הדשן שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת בין רב למעט ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ ונותנו במזרחו של כבש ונבלע במקומו שנאמר (ויקרא ו) והרים את הדשן וגו׳ ושמו אצל המזבח וילפינן לקמן מוהרים ממנו בקומצו והיא היתה תחילת עבודת שחרית בהשכמה.
סמוך לו – סמוך לקריאת הגבר לפני קריאתו או לאחריה.
ביוה״כ – תורם מחצות.
וברגלים מאשמורה הראשונה – שהיא בשלישית הלילה כדאמר במסכת ברכות (דף ג.) ג׳ משמרות הוי הלילה ובגמרא מפרש טעמא דכולהו.
ולא היתה קריאת הגבר מגעת – ברגלים עד שהיתה העזרה מלאה מישראל המביאין קרבנותיהן להיות מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד.
{שמעתא דחלוקת הלילה לצורך הקטרה ולצורך הרמה}
מתני׳: בכל יום היו תורמין את המזבח וכו׳. תנן התם: אברים שפקעו מע״ג המזבח וכו׳. מה״מ. אמר רב: כתוב אחד אומר, כל הלילה עד הבקר והקטיר, וכתוב אחד אומר, כל הלילה והרים. הא כיצד. חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה. מותיב רב כהנא: בכל יום היו תורמין וכו׳. אלא אמר רבי יוחנן וכו׳.
ויש ספרים שאין כתוב בהם, אלא. ובין כך ובין כך נראה בעיני דר׳ יוחנן אטעמיה דרב סמיך. כלומר: לאו דוקא חציו, אלא תן בקר אחד לבקרו של לילה להקדים הרמת הדשן מבעוד לילה. מ״מ1 לילה חלוק בין ההקטרה וההרמה, אף על פי שאין החלקים שוים. וכל זמן שנתרמה תרומת הדשן, עושה עיכול לאברים הפוקעין, שאין להחזירן עוד למזבח מאחר שנתרמה תרומת הדשן. והא דתנן קודם חצות ואחר חצות, לאו דוקא, אלא משום שתרומת הדשן קרובה לחצות בכל ימות השנה ופעמים בחצות, משום הכי נקט חצות. ועיקר דבר זה בזבחים (בבלי זבחים פ״ו.) בפ׳ המזבח מקדש.
ואיכא דקשיא ליה ההיא דתנן (בבלי ברכות ב׳.), להקטיר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. והיכי אמרי׳ הכא: חלקהו, חציו להקטרה.
ולא קשיא. הא דתנן: מצותן עד שיעלה עמוד השחר, בתחילת ההקטרה. והא דאמרינן הכא, חציו להקטרה, בסוף ההקטרה, באיברים שפקעו מעל גבי המזבח. דקיימא לן, חצות עושה עיכול. ואין2 בכתוב, כל הלילה והקטיר, אלא, על מוקדה על המזבח כל הלילה, ומיניה יליף רב, חציו של לילה להקטרה. כלומר, לסוף ההקטרה, דהיינו, מוקדה של עולה, והוא העיכול.
1. נלדצ״ל: ומ״מ
2. נדצ״ל: ואין נאמר
המשנה הששית והכוונה בה בענין החלק החמשי לבאר קצת הפרש שבין יום הכפורים לשאר הימים אף בעבודה השוה לשניהם ואמר על זה בכל יום ויום תורמין את המזבח מקרית הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו וביום הכפרים מחצות וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרית הגבר מגעת עד שהיתה העזרה מלאה מישראל אמר הר״ם תרומת המזבח הוא הסרת הדשן מן המזבח כמו לדשנו:
אמר המאירי בכל יום ויום היו תורמין את המזבח והוא הרמת הדשן שבמזבח החיצון מלא מחתה בכל יום לפחות כמו שכתבנו ענינה למעלה וכבר ידעת שהיא עבודה ראשונה שבמקדש ונעשית בלילה כדי למהר עבודת היום ואמר שבכל יום היו תורמין בקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו וקריאת הגבר זו פירשו בגמרא על הכרוז הממונה לומר עמדו כהנים לעבודתכ׳ לויים לדוכנכם ישראל למעמדכם והוא לזמן עמוד השחר אבל ביום הכפורים היו מקדימין להרים מחצות לילה מפני חולשת כהן גדול שאינו יכול כ״כ למהר בעבודת היום וברגלים מתוך שהיו שם קרבנו׳ הרבה היו מקדימין עוד להרים מסוף האשמורת הראשונה שהיא שליש הלילה ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל מרוב חבת קרבנות הרגל:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ כך הוא:
א משנה בכל יום תורמין את המזבח שמסירים ממנו מעט אפר (דשן) ומניחים אותו במזרחו של הכבש, כדי לקיים מצוות תרומת הדשן, והיו עושים זאת בזמן קריאת הגבר או סמוך לו ואין מקפידים בדיוק בזמן בין לפניו בין לאחריו. וביום הכפורים היו תורמים כבר מחצות הלילה, וברגלים כבר מן האשמורה הראשונה, ולא היתה קריאת הגבר מגעת ברגלים עד שהיתה העזרה מלאה מישראל שהיו באים ומביאים עימם את שנדרו ונדבו במשך השנה לקרבן, כדי שיוכלו להקריבם מיד לאחר הקרבת התמיד.
MISHNA: Every day the priests would remove the ashes from the altar and place them on the east side of the ramp at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as there was no insistence on a precise time. And on Yom Kippur they would remove the ashes earlier, from midnight onward. And on the Festivals, the ashes were removed even earlier, at the end of the first watch. And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people who vowed to bring offerings and would fulfill their obligations on the Festivals. Those offerings were sacrificed immediately following the daily offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבעל המאורבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: תְּנַן הָתָם באֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ קוֹדֶם חֲצוֹת יַחְזִיר וּמוֹעֲלִין בָּהֶן לְאַחַר חֲצוֹת לֹא יַחְזִיר וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן.

GEMARA: We learned in a mishna there, in tractate Zevaḥim: With regard to limbs from offerings that were forced off the altar by the heat of the fire, if they fell before midnight, these limbs remain sacred; the priest should return them to the fire, and one is liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them. If they fell after midnight, the priest should not return them to the fire, and one is not liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them; they are considered like ashes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם בשחיטת קדשים פרק ט׳ אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר ומועלין בהן אחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהן. כלומר כבר עבר זמנם ובטלה קדושתן מנהני מילי אמר רב כתוב אחד אומר כל הלילה והרים וכתוב אחר אומר כל הלילה והקטיר.
גמ׳ אהיכא קיימי׳ – איני יודע לפרשה ונ״ל דה״ג תנן התם אברים שפקעו כו׳ והיא משנה במס׳ זבחים (דף פו.) ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה.
קודם חצות – לילה.
ומועלין בהן – וקודם חצות אינו חשוב עיכול באבר שיש בו עדיין ממש לפיכך צריך להחזירו למערכה וכיון שלא נעשית כל מצותן קדשי ה׳ קרינן ביה ואית ביה מעילה לנהנין ממנו.
אחר חצות – אין צריך להחזיר (בו) שהחצות עושה עיכול באברים שמשלה בו האור ואע״פ שיש בו ממש כדיליף לה לקמיה.
ואין מועלין בהן – כדקיי״ל (פסחים דף כו.) שנעשית מצותו אין מועלין בו כיון דלית בה צורך גבוה לא קרינן ביה קדשי ה׳ ובמעילה כתיב (ויקרא ה) וחטאה בשגגה מקדשי ה׳.
אהיכא קיימינן אהא דתנן וכו׳ – רש״י לא גרס ליה אלא הכי גרס תנן התם ול״נ לפרש אהיכא קיימי׳ כלומר על איזו תרומה קאי ע״כ לא קאי על תרומת הדשן דההיא פשיטא דהיתה כל שעה סמוך לבקר דפשטיה דקרא משמע הכי על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר וגו׳ והדר כתיב והרים את הדשן אלא בתרומה אחריתי איירי מתני׳ והיינו דקאמר אהא דתנן אברים שפקעו מנא הני מילי וכו׳ עד חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה וכדפרישית לקמן בשם רי״ץ הבחור דחצות עושה אותן האברים עיכול שלכתחילה יכול להרימם ולהסירם לתפוח וקרי ליה הרמ׳ ובההיא תרומה איירי מתני׳ ולא שיעשה מהן הרמה דהא דשן כתיב אלא כדפרישי׳ שאם ירצה יאספנו לתפוח כדי להוציאם חוץ למחנה אבל אם רוצה להניחן במקום המערכה כדי למרק מצותן שיהא עצמן ראוין להרמת הדשן עדיין מצותן עליהן ולכך תנן יחזיר דמסתבר דחסר מהן מירוק מצותן עדיין כיון דאין ראוין לתרומת הדשן] והא דקאמר חציו להקטרה וחציו להרמה לאו דוקא אלא לישנא דמתני׳ נקט דקתני קודם חצות יחזיר ועיקר מילתיה דרב עלה איתמר ומדאורייתא אין קצבה לדבר אלא כל אימת דהוו שרירי מותר להרימן ולחולצן לתפוח כפי הצורך דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים כמו שנראה להם להקריב לפנות המערכה כדי לחזור ולסדרה כפי מאי דנפישי קרבנות היום שתהא המערכה מזומנת להקטיר עליה בעלות הבקר ורב כהנא פריך עלה ואי ס״ד דאורייתא היכי מקדמינן וכו׳ דמשמע ליה דמדאורייתא חלקהו ממש חציו להקטרה וכו׳ ולא כדקא ס״ד מעיקרא דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים אלא א״ר יוחנן מתני׳ כפשטיה אתרומת הדשן ודקשיא לך והא בפשטיה דקרא משמע דהיתה בבקר מהאי קרא נפקא לן דניתן רשות להקדימה ולאחרה כמו שירצו מדכתיב עד בקר והרים תן בקר לבקרו של לילה ומדלא פירש כמה לא מסרן הכתוב אלא לחכמים ובפ׳ המזבח מקדש (זבחים דף פו.) דקאמר רב כי הכא חציו להרמה משמע ליה לפי המסקנא דהכא דמוקמינן מתני׳ בתרומת הדשן דבא ליתן טעם נמי לתרומת הדשן מ״ט זימנין הכי וזימנין הכי הלכך פריך רב כהנא התם כי הכא אלא א״ר יוחנן תרומת הדשן מקרא דעד בקר נפקא א״נ י״ל אלא א״ר יוחנן קרא קמא כולו להקטרה וכולו להרמה כולו להקטרה באברים דאית בהו ממש וכולו להרמה בדשן מעוכל ושרירי דאמרי׳ בהו חצות עושה עיכול מעד הבקר נפקא תן בקר לבקרו של לילה והיינו חצות.
אברים שפקעו מעל גבי מזבח כו׳ – בפרק המזבח (שם דף פו.) פריך ה״ד אי דאית בהו ממש אפי׳ לאחר חצות נמי ואי דלית בהו ממש אפי׳ קודם חצות נמי לא ומוקי לה בשרירי מנה״מ וכו׳ כי הכא ומפ׳ רש״י התם חציו להרמה ושרירי נמי ראויין להרמה ור״י פי׳ דלא הוי ראויין להרמה דלאו דשן נינהו אלא חציו להרמה דקאמר כעין הרמה שאין ראויין להקטרה וכן משמע בפ׳ שני דמעילה (מעילה ט:) דדייק התם וכן גחלת שפקעה מע״ג המזבח לא יחזיר הא ע״ג מזבח יחזיר ומקשי מינה לרב ומשני שאני גחלת דאית בה מששא הלכך יחזיר דלא נעשית מצותה משמע דאין ראוי לתרום ממנה דאי ראוי לתרום ממנה א״כ לאחר תרומת הדשן אמאי יחזיר הרי נעשית מצותה מיהו היא גופא קשיא מנא ליה דמיירי לאחר תרומת הדשן דילמא קודם תרומת הדשן איירי דבהא מודה רב דמועלין קודם שנעשה מצותו וי״ל דדומיא דפסולין דקתני בהדה וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר בכל ענין ואפילו קודם חצות ה״נ גחלת איירי בכל ענין ועוד דבסיפא גבי אברים הוא דמפליג אבל בגחלת לא הפליג דעיכול חשיבא ולא שייך בה לשון הקטרה ולא לשון מוקדה דהא כבר מתוקדא וקיימא ומ״מ יחזיר דלאו ראוייה להרמה היא דלא חשיבא דשן ואכתי לא נעשית מצותה הלכך ע״ג מזבח יחזיר דאכתי לא נגמרה מצותה וכי פקעה לא יחזיר דעל מוקדה על המזבח משמע דדבר שצריך יקידה יהא על המזבח לעולם ואפי׳ פקע אבל דבר שא״צ יקידה לא וא״ת כשמאספין האפר להעלותו לתפוח אין יכולין ליזהר שלא יהו גחלים באפר ואסור להוריד גחלת מן המערכה וכדקאמר במעילה דיחזיר וכ״ש דאסור להוציא וי״ל דמן המעוכלות היה נוטל כדמשמע במס׳ תמיד שהיה חותה מן המעוכלות הפנימיות ואיכא למימר דהנהו לית בהו מששא אבל גחלת חיה דאית בה מששא בההיא אמרינן דיחזיר והא דקאמר במעילה הוא הדין דאפי׳ אפר לא בעי למימר דהוי כגחלת ממש אפי׳ לענין חזרה דגחלת מחזיר לעולם אפי׳ לאחר תרומת הדשן דאין מעלין אותה לתפוח אבל אפר מעלין לתפוח אלא לענין מעילה קאמר דהויא כגחלת ור״י הבחור מיישב פי׳ רש״י דחציו להרמה דקאמר אפי׳ בשרירי לענין זה שהרמת הדשן מתירתן לאוספן לתפוח ולא לענין שיעשה מהן תרומת הדשן דהא דשן כתיב והיינו דקאמר רחמנא והרים את הדשן מחצות כדי להתיר אפי׳ שרירי דמחצות ואילך חשיבי עיכול ואין ראוים להקטרה ואם ירצה יאספם לתפוח כדי להוציאם מחוץ למחנה אבל אם רוצה להניחם במקום המערכה כדי למרק מצותם שיהו ראויין הם עצמם לתרומת הדשן עדיין מצותן עליהן הלכך יחזיר דמסתבר למימר דעדיין חסר מהן מרוק מצוה כיון שעדיין אין ראויין לתרומת הדשן והשתא ניחא דבשעה שהיו מאספים את האפר לא היו צריכין ליזהר מגחלים [אפי׳] לוחשות וכן משמע במס׳ תמיד (דף כח:) דקתני האברים שנתעכלו מבערב סולקין אותן לצד המזבח וכו׳ עד החלו מעלין באפר על גבי תפוח וכו׳ אלמא דלא היו מסלקין [אלא] האברים שלא נתעכלו אבל גחלים חשיבי עיכול ואפי׳ לוחשות.
קודם חצות יחזיר כו׳. בזבחים מוקי לה בשרירי ולכך קודם חצות יחזיר שעדיין אינו אפר אבל אחר חצות הוי אפר:
איברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות יחזור ומועלין בהן כו׳ – בפ׳ המזבח מקדש אמרינן היכי דמי אי דאית בהו ממש אפילו לאחר חצות נמי אי דלית בהו ממש אפילו קודם חצות נמי לא צריכא בשרירי.
איברים שפקעו ר״ל שנפקעו ונפלו מן המערכה לסבת בקיעתם אם קודם חצות יחזיר שלא נחשבו עדיין כדשן והנהנה בהם מעל הואיל ולא נעשית מצותן עדיין לאחר חצות לא יחזיר ואפילו לא נתעכלו כדשן הם חשובים שחצות לילה עושה עיכול והנהנה בהם לא מעל שכל שנעשית מצותו לא מעל ואפי׳ פקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות נעשו כך האיברים כמו שנתעכלו ונעשו אפר ויש פוסקין לענין החזרה שאם יש בהם ממש אפי׳ פקעו אחר חצות יחזיר ואם אין בהם ממש אפי׳ פקעו קודם חצות לא יחזיר:
בפרש״י בד״ה מנא הני מילי דחצות עושה עיכול הס״ד ובד״ה וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים דסמיך ליה לההוא כו׳ ובד״ה חציו להקטרה כו׳ וחציו להרמה מחצות ולהלן וכו׳ הד״א כצ״ל:
תוס׳ בד״ה אהיכא קיימינן כו׳ וכדפי׳ לקמן בשם רי״צ הבחור כו׳ ובההיא תרומה איירי מתני׳ ולא שיעשה מהן הרמה דהא דשן כתיב אלא כדפי׳ שאם ירצה יאספנו לתפוח כדי להוציאם חוץ למחנה אבל אם רוצה להניחן במקום המערכה כדי למרק מצותן שיהו עצמן ראויין להרמת דשן עדיין מצוותן עליהן ולכך תנן יחזיר דמסתבר דחסר מהן מירוק מצוה עדיין כיון דאין ראויין לתרומת דשן והא דקאמר חציו להקטרה כו׳ עכ״ל כצ״ל מתוספות ישנים ור״ל והא דקאמר חציו להקטרה כו׳ משום דלפי שיטה וגירסא זו דרב בא לפרש מתני׳ דהכא אהיכא היא קיימא ע״כ חציו לאו דוקא אלא דמסרן הכתוב לחכמים כמו שנראה להם ולא נקט חציו אלא משום הך מתני׳ דהתם דנקט קודם חצות וק״ל:
בא״ד ובפ׳ המזבח מקדש דקאמר רב כי הכא חציו להרמה משמע ליה לפי המסקנא דהכא כו׳ עכ״ל ר״ל דהתם כיון דאמתני׳ דהתם קאי ומפרש לה רב בשרירי חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה א״כ דמדאורייתא קאמר לא הוי פריך ליה רב כהנא מידי ממתני׳ דהכא דאפשר דאיירי בתרומת הדשן ואהא תירצו התוס׳ דהתם משמע ליה כמסקנא דהכא דמוקמינן מתני׳ בתרומת הדשן כו׳ הלכך פריך רב כהנא כי הכא כו׳ ודו״ק:
בד״ה אברים שפקעו כו׳ אפילו לאחר חצות נמי כו׳ וי״ל דמן המעוכלות היו כו׳ שהיו מאספים את האפר לא היו צריכין להזהר מגחלים אפילו לוחשות כו׳ עד החלו מעלין באפר ע״ג תפוח כו׳ דלא היו מסלקין אלא האברים כו׳ כצ״ל:
ב גמרא תנן התם [שנינו שם] במסכת זבחים: אברים שפקעו (שנפלו מתוך להט האש) מעל גבי המזבח; אם נפלו קודם חצות הלילה — יחזיר אותם לאש, ומועלין בהן שאם נהנה מהם בכלשהו, הריהו מועל בקודש, שאיברים אלה עומדים עדיין בקדושתם. אולם אם נפלו לאחר חצות — לא יחזיר ושוב אין מועלין בהן, והרי הם כאפר שנשרף.
GEMARA: We learned in a mishna there, in tractate Zevaḥim: With regard to limbs from offerings that were forced off the altar by the heat of the fire, if they fell before midnight, these limbs remain sacred; the priest should return them to the fire, and one is liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them. If they fell after midnight, the priest should not return them to the fire, and one is not liable for misuse of consecrated property for deriving benefit from them; they are considered like ashes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מנה״מ אָמַר רַב כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {ויקרא ו׳:ב׳} כׇּל הַלַּיְלָה וְהִקְטִיר וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {ויקרא ו׳:ב׳} כׇּל הַלַּיְלָה וְהֵרִים הָא כֵּיצַד חַלְּקֵהוּ חֶצְיוֹ לְהַקְטָרָה וְחֶצְיוֹ לַהֲרָמָה.

The Gemara asks: From where are these matters derived that midnight determines the end of the burning period for limbs, after which they assume the legal status of ashes? Rav said: One verse says: “It is the burnt-offering that goes up on its firewood upon the altar all night until morning” (Leviticus 6:2) and he shall burn it, indicating that the sacrificial limbs may be burned throughout the night. And one verse says: “All night…and he shall remove the ashes” (Leviticus 6:2–3), meaning that the ashes may be removed throughout the night. How can these texts be reconciled? Rather, divide the night into two sections: Half of it for burning the limbs, and half of it for removal of the ashes.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנה״מ – דחצות עושה עיכול.
כל הלילה והקטיר – היא העולה על מוקדה כל הלילה אלמא כל הלילה מצוה להיות על מוקדה אלמא כל ליליא הויא הקטרת אברים ואפי׳ מה שעל המוקד אם פקע.
וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים – דסמיך ליה לההוא קרא ולבש הכהן מדו בד והרים הדשן אלמא כל הלילה הוא חשיב כעיכול וקרי בשר העולה דשן משמשלה בו האור וכשר להרימו.
חציו להקטרה – שאינו עיכול ואם פקעו צריך להחזיר להקטיר וחציו להרמה מחצות ולהלן קרוי דשן אלמא חצות משויא ליה עיכול.
כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר – פירוש דכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה דהיינו הקטרה וכתוב אחר אומר כל הליל׳ והרים פירוש דהא דכתיב ולבש והרים אכל הלילה דאיירי׳ ברישא קאי וקס״ד דלהכי כתב רחמנא והרים אח הדשן אשר תאכל האש שאפילו הבשר שתאכל האש חשוב כדשן כשמשלה בו האור.
שואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה] שזמן חצות הלילה קובע, שהוא נידון כסוף זמן שריפת האברים והפיכתם לאפר? אמר רב: כתוב אחד אומר: ״כל הלילה והקטיר״ כאמור: ״היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר״ (ויקרא ו, ב), משמע שכל הלילה הוא הזמן המיועד לשריפת איברי הקרבנות, וכתוב אחד אומר: ״כל הלילה... והרים את הדשן״ (ויקרא ו, ב-ג) משמע שניתן להרים את האפר כל הלילה! הא כיצד תיישב את הכתובים? אלא חלקהו את הלילה לשני חלקים חציו להקטרה של האיברים, וחציו להרמה של הדשן.
The Gemara asks: From where are these matters derived that midnight determines the end of the burning period for limbs, after which they assume the legal status of ashes? Rav said: One verse says: “It is the burnt-offering that goes up on its firewood upon the altar all night until morning” (Leviticus 6:2) and he shall burn it, indicating that the sacrificial limbs may be burned throughout the night. And one verse says: “All night…and he shall remove the ashes” (Leviticus 6:2–3), meaning that the ashes may be removed throughout the night. How can these texts be reconciled? Rather, divide the night into two sections: Half of it for burning the limbs, and half of it for removal of the ashes.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵתִיב רַב כָּהֲנָא בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה

Rav Kahana raised an objection. It was taught in the mishna: Every day the priests would remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, and on Yom Kippur from midnight, and on the Festivals from the end of the first watch.
הערוך על סדר הש״סריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גבר
גברא(תמיד כו. יומא כ.) בכל יום תורמין את המזבח מקריא׳ הגבר רב אמר קרא גברא רבי שילא אמר קרא תרנגולא. ויסעו מעציון גבר תרגום ירושלמי ונטלי מכרך תרנגולא:
א. [האן.]
מתיב רב כהנא בכל יום היו תורמין – כו׳ ואי מדאורייתא היא כלומר דמחצות ואילך זמן הרמת הדשן היכי מקדמי׳ מאשמורת הראשונה.
מתיב [מקשה] על כך רב כהנא: שנינו במשנתנו בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו, וביום הכפורים היו תורמים כבר מחצות, וברגלים כבר מאשמורה הראשונה,
Rav Kahana raised an objection. It was taught in the mishna: Every day the priests would remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, and on Yom Kippur from midnight, and on the Festivals from the end of the first watch.
הערוך על סדר הש״סריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא כ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא כ., עין משפט נר מצוה יומא כ., ר׳ חננאל יומא כ., הערוך על סדר הש"ס יומא כ., רש"י יומא כ., תוספות יומא כ., תוספות ישנים יומא כ., בעל המאור יומא כ. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., תוספות רי"ד יומא כ., בית הבחירה למאירי יומא כ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא כ., מהרש"א חידושי הלכות יומא כ., פירוש הרב שטיינזלץ יומא כ.

Yoma 20a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 20a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 20a, R. Chananel Yoma 20a, Collected from HeArukh Yoma 20a, Rashi Yoma 20a, Tosafot Yoma 20a, Tosefot Yeshanim Yoma 20a, Baal HaMaor Yoma 20a, Tosefot Rid Yoma 20a, Meiri Yoma 20a, Ritva Yoma 20a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 20a, Steinsaltz Commentary Yoma 20a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144