×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּילְמָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא!
Perhaps this baraita is corrupted, and therefore it cannot serve as the basis of an objection.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי פסחים ק ע״א-ע״ב} ובערבי שבתות ובערבי ימים טובים
היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות ואמשיך1 ליה בסעודתיה2 עד דקדיש3 יומא4 פריס ליה5 מפה6 על השלחן ומקדש והדר גמיר [לה לסעודתיה]⁠7 דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אין מפסיקין ומעשה8 ברבן שמעון בן9 גמליאל ור׳ יהודה ור׳ יוסי10 שהיו מסובין [בעכו11] וקדש עליהן היום אמר לו רבן שמעון בן גמליאל12 לר׳ יוסי [בר׳]⁠13 רצונך נפסיק14 וניחוש לדברי ר׳15 יהודה חבירנו אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב16 דברי בפני17 ר׳18 יהודה [ועכשו]⁠19 אתה מחבב דברי ר׳20 יהודה בפני {אסתר ז:ח} הגם לכבוש את המלכה עמי בבית לא נפסיק21 שמא יראו התלמידים ויקבעוה הלכה לדורות אמרו לא זזו משם22 עד שקבעו הלכה כר׳ יוסי ואמר23 רב יהודה אמר שמואל אין הלכה24 לא25 כר׳ יהודה דאמר מפסיק את סעודתו ועוקר [את השלחן26] ומקדש27 ואחר כך גומר סעודתו ולא [כר׳]⁠28 יוסי דאמר גומר סעודתו ואחר-כך מקדש29 אלא פורס30 מפה ומקדש {בהלכות גדולות} ואחר-כך שארי31 המוציא וגומר סעודתו32 ומברך ברכת המזון. תניא כותיה דשמואל ושוין שאין מביאין את33 השלחן אלא אם כן קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש והני מילי לקידוש אבל להבדלה אינו מפסיק34 כדבעינן למימר קמאן35 והא36 דאמר רב תחליפה בר אבימי37 אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה לומר שפורס מפה ומבדיל ואחר כך גומר סעודתו כדרך שהוא עושה [בקידוש]⁠38 ליתה.
1. ואמשיך: גג גטו, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ואימשיך.
2. בסעודתיה: כ״י נ: ״בסעודתא״.
3. דקדיש: כ״י נ: ״דקדש״.
4. ״ובערבי שבתות... יומא״: ההקדמה כאן: בסגנון גאונים, ודומה לנמצא בה״ג, ובקיצור בשאילתות פר׳ יתרו (סי׳ ס׳).
5. פריס ליה: גג גטו: ״פריס לה״. כ״י קרפנטרץ: ״פורס״.
6. מפה: גג גטו, כ״י נ, דפוסים: ״למפה״.
7. גמיר לה לסעודתיה: גג גטו גכח גכחב. כ״י א: ״גמיר סעודתיה״.כ״י נ: ״גמיר ליה לסעודתא״. כ״י קרפנטרץ: ״גמיר לסעודתיה״. דפוס קושטא: גמירא ליה לסעודתיה. דפוסים: גמיר ליה לסעודתיה.
8. ומעשה: גכח גכחב: ״מעשה״.
9. שמעון בן: וכן בתוספתא (ברכות ה:ב) ובה״ג. חסר ב-גטו כבר״ח.
10. ור׳ יהודה ור׳ יוסי: דפוסים: ור׳ יוסי ור׳ יהודה.
11. בעכו: גטו גכח גכחב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, כבה״ג ובר״ח. חסר בכ״י א, גג לפני הגהה. (ב-גטו נעתק המשפט פעמיים, בפעם הראשון חסר).
12. בן גמליאל: חסר בכ״י קרפנטרץ לפני הגהה.
13. בר׳: גכח גכחב. גטו, כ״י קרפנטרץ, כ״י נ: ״ברבי״ וכן בה״ג. כ״י א: ״ביר׳⁠ ⁠״. גג: ״בר׳ יהודה״. חסר בדפוסים, וחסר בכ״י קרפנטרץ לפני הגהה.
14. נפסיק: וכן ב-גג, כבה״ג. גכח גכחב: ״ניפסוק״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״שנפסיק״. גטו: ״ופסוק״.
15. ר׳: גכח גכחב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, וכן בה״ג. חסר בכ״י א, גג, גטו, שהרי אינו מתואר כן בפי רשב״ג.
16. מחבב: גג: ״מחבב את״.
17. בפני: כ״י קרפנטרץ: ״בפניו של״.
18. ר׳: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר בכ״י א, גג גטו כנ״ל, וכאן, בפי ר׳ יוסי בר רבי, חסר גם ב-גכח גכחב.
19. ועכשו: גג גטו גכח גכחב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ. דפוסים: עכשיו. כ״י א: ״והיום״
20. ר׳: כ״י נ, דפוסים, כבה״ג. חסר ב-גג גטו גכח גכחב, כ״י קרפנטרץ.
21. נפסיק: וכן בכ״י נ, בה״ג. גכח גכחב, כ״י קרפנטרץ: ״ניפסוק״, גג גטו, דפוסים: ״נפסוק״.
22. משם: רק כ״י א: ״משום״.
23. ואמר: גכחב: ״דאמ׳⁠ ⁠״.
24. כ״י קרפנטרץ: ״לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי״, כלשון הגמרא, לפני התוספת הפרשנית.
25. לא: חסר בדפוסים.
26. את השלחן: גג גטו גכח גכחב גלו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים וכן בר״ח (בפירושו על דברי ר׳ יוחנן ק ע״א). חסר בכ״י א.
27. ומקדש: חסר בכ״י א לפני הגהה.
28. כר׳: גג גכח גכחב גלו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״לר׳⁠ ⁠״.
29. כר׳ יהודה דאמר מפסיק...וגומר סעודתו, כר׳ יוסי דאמר גומר... מקדש: קרוב לתוספת הבאור הנימצא בר״ח שם, אלא שם מוזכר גם ברכת המזון, ר׳ יהודה בסוף, ור׳ יוסי לפני קידוש. וכן בה״ג, אלא שם לא מוזכר בדעת ר׳ יהודה עקירה.
30. פורס: וכן כ״י א לעיל. כ״י א כאן, ובהמשך: ״פורש״.
31. שארי: כ״י קרפנטרץ: ״מברך״.
32. וגומר סעודתו: גג גטו גכח גכחב גלו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״וגמר לסעודתיה״.
33. את: וכן ב-גג גכח גכחב גלו. חסר בכ״י קרפנטרץ.
34. כ״י נ מוסיף: ״אלא גמר סעודתו והדר מברך״.
35. קמאן: גג גכח גכחב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״קמן״. גטו: לקמאן.
36. והא: גכחב: ״הא״.
37. אבימי: כ״י נ: ״אבדימי״.
38. בקידוש: גכח גלו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, עיתים, דפוסים. כ״י א גג גטו ״בחול״.
משבשתא היא – והכי איבעי ליה למיתני מט׳ שעות ומחצה ואילך.
דילמא משבשתא היא – דה״ל למיתני מט׳ שעות ומחצה ולמעלה א״נ מן המנחה ולמעלה כדתניא בההיא קמייתא.
דילמא משבשתא היא – וברייתא קמייתא דקתני מן המנחה ולמעלה היא עיקר משום דלדידיה אתיא מתני׳ ככולי עלמא.
פרק ערבי פסחים
מסקנא דשמעתא דר׳ יהודה ור׳ יוסי בתרתי פליגי, פליגי בערבי פסחים וימים טובים בענין התחלה, דלרבי יהודה אסור להתחיל לאכול מתשע שעות ולמעלה, ולרבי יוסי יכול להתחיל עד שתחשך. והלכה כר׳ יוסי בהתחלה. אבל בערב פסח מודה ר׳ יוסי (מאסור) [שאסור] להתחיל מתשע שעות ולמעלה. ופליגי לענין הפסקה בין בערבי פסחים בין בערבי ימים טובים. דלר׳ יהודה אפילו התחיל קודם תשע שעות שהתחיל בהיתר מפסיק [ב]⁠שקדש היום. וזהו הפסקו, עוקר את השולחן ומפסיק מסעודתו ומקדש בכוס אחד ומברך על מזונו בכוס אחר. ואחר כך חוזר לסעודתו ומברך המוציא. ולכך מקדש קודם ברכת המזון, מפני שלא גמר את סעודתו עדיין לא נתחייב לברך על המזון. וכיון דלכבוד שבת הוא מפסיק על כרחו מקדש תחלה ואחר בך מברך על המזון. ור׳ יוסי סבירא ליה שאין לו להפסיק אפילו בערב הפסח, אע״פ שקדש היום, אלא אוכל והולך עד שיגמור סעודתו, וכיון שגמר סעודתו ואינו מפסיק לכבוד שבת מברך על המזון ואחר כך מקדש. ואע״ג דאין קידוש אלא במקום סעודה, כיון שאכל ברשות קודם קידוש, מקום סעודה מקרי. ובזה אין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי, אלא מפסיק סעודתו לכבוד שבת, (ומיהו) [ומהו] הפסקתו, פורס מפה ומקדש. ואינו מברך ברכת המזון, אלא מברך המוציא (חוזר) [וחוזר] לסעודתו, כדברי הרב אלפסי ז״ל, כיון שעל כרחו הוא מפסיק [הקידוש הוי הפסק] ואין לו (חוזר) [לחזור] לסעודתו עד שיברך ברכת המוציא. ומסתברא דלענין הפסקה אליבא דהלכתא אין הפרש בין ערב הפסח לערבי ימים טובים, דבתרוייהו פורס מפה ומקדש. ויש מי שאומר דבערב הפסח עוקר את השולחן כשקדש היום, ובערבי שבתות וימים טובים פורס מפה ומקדש. ומסתברא שאין לחלק ביניהם בזה, אלא בין בערבי פסחים בין בערבי שבתות וימים טובים פורס מפה ומקדש. והא דתניא ושוין שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קדש ואם הביא פורס מפה ומקדש בין בערבי פסחים בין בערבי שבתות וימים טובים היא שנויה. ופירוש אין מביאין, אין מתחילין לאכול אלא אם כן קדש. ואם התחיל קודם שקדש היום לאכול פורס מפה ומקדש. ומדקא (משני) [משוי] ערבי פסחים וערבי ימים טובים אהדדי, (אלא) [אלמא] חד דינא אית להו. וכיון דבערבי ימים טובים אם התחיל לאכול קודם תשע שעות אינו מפסיק סעודתו עד שיקדש היום, הכי נמי בערבי פסחים כיון שהתחיל בהיתר קודם תשע שעות לא אמרינן שיפסיק לאחר תשע שעות, אלא אינו מפסיק עד שיקדש היום. ומדרבי יהודה נשמע לר׳ יוסי, לאו מי אמר ר׳ יהודה בערבי ימים טובים שאין לו להתחיל מתשע שעות ולמעלה ואם התחיל קודם תשע שעות אינו מפסיק עד שיקדש היום, דתניא בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום וכו׳, אלמא טעמא דקדש היום הא לא קדש [היום] אינו מפסיק, הכי נמי לר׳ יוסי בערב הפסח אינו מפסיק עד שיקדש היום, שהרי ערבי שבתות לר׳ יהודה כערבי פסחים לר׳ יוסי נינהו. אבל אם התחיל לאחר תשע שעות בערבי פסחים, כיון שהתחיל באיסור יש לו להפסיק לאלתר קודם שיקדש היום. ואיכא מאן דאמר דבערבי פסחים אפילו התחיל בהיתר קודם תשע שעות, מפסיק לאחר תשע שעות, ולא גמרינן מערבי ימים טובים לר׳ יהודה, דשאני [מצה] שמצות (אכילה) [אכילתה] מן התורה ואין לו לאכלה אכילה גסה. ומדברי הרב אלפסי ז״ל הכי משמע, שכתב, ובערבי שבתות וימים טובים היכא דאתחיל מקמי תשע שעות וכו׳. ומדנקט ערבי ימים טובים ולא נקט נמי ערבי פסחים אלמא בערבי פסחים יש לו להפסיק לאחר תשע שעות. וטוב להחמיר בדבר.
בפרשב״ם בד״ה א״ל רשב״ג כו׳ דר׳ יוסי אפילו להתחיל כו׳ שרי בהדיא לקמן כו׳ עכ״ל מהנך ברייתות דלעיל דקתני לא יאכל כו׳ ר״י אומר אוכל והולך עד שתחשך נמי מוכח דשרי ר״י אפילו להתחיל ואפשר דבהך דלקמן מפורש טפי וק״ל:
בד״ה לא כרבי יודא כו׳ כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם כו׳ א״נ משום סילוק כו׳ עכ״ל ר״ל כדין כל שבתות כו׳ וטעמו כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא א״נ משום סילוק פתורא דהיינו משום ברכת המזון שהיו רגילין לסלק שלחנות שלהן וק״ל:
תוס׳ בד״ה דילמא משבשתא היא וברייתא קמייתא כו׳ היא עיקר משום דלדידיה כו׳ עכ״ל דאי לאו הכי לית לן למימר דילמא משבשתא בתרייתא כיון דאפשר לקיימה ולפרש קמייתא נמי בסמוך משמע דהא אפשר לפרושי הכי דהכי מפרשינן לה לפי האמת וק״ל:
דילמא משבשתא [שמא משובשת] היא ברייתא זו ואין להקשות ממנה?
Perhaps this baraita is corrupted, and therefore it cannot serve as the basis of an objection.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ מָרִימָר, וְאִיתֵימָא רַב יֵימַר: אֲנָא אִיקְּלַעִי לְפִירְקֵיהּ דְּרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵי, וְקָם תַּנָּא וְתָנֵי קַמֵּיהּ, וְקִיבְּלַהּ מִינֵּיהּ. אִי הָכִי, קַשְׁיָא! אֵלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב הוּנָא.

Mareimar said to him, and some say it was Rav Yeimar: I happened to come to the Festival lecture of Rav Pineḥas, son of Rav Ami, and the tanna who recited mishnayot stood up and taught this baraita before him, and he accepted it. This incident proves that the above version of the baraita is accepted and considered accurate. If so, the aforementioned objection to Rav Pappa’s opinion on the basis of the baraita remains difficult. Rather, Rav Pappa’s answer is insufficient, and it is clear that the mishna must be understood in accordance with the explanation of Rav Huna. In other words, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that although one may eat until dark on the eves of Shabbat and other Festivals, it is prohibited to eat on Passover eve from shortly before the lesser minḥa until nightfall.
רי״ףרש״ירשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקא תנא קמיה – להך מתניתא הכי מט׳ שעות ולמעלה אלמא מתרצתא היא.
אלא מחוורתא כרב הונא – ומן המנחה דקתני מתניתא קמייתא סמוך למנחה קאמר.
אמר מרימר – לאו משבשתא היא.
אלא קשיא – הך ברייתא בתרייתא דקתני מט׳ ולמעלה אלמא סמוך למנחה נמי קאסר רבי יהודה בערבי שבתות ויו״ט וליכא לאוקומי השתא מתניתין כרבי יהודה דמאי שנא ערבי פסחים דנקט בהו סמוך למנחה טפי משבתות ויו״ט.
אלא מחוורתא כרב הונא – דלרבי יוסי איצטריך ומן המנחה דקתני הך ברייתא סמוך למנחה קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] מרימר, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב יימר: אנא איקלעי לפירקיה [אני הזדמנתי לדרשת הרגל] של רב פנחס בריה [בנו] של רב אמי, וקם תנא ותני קמיה [ועמד חוזר המשניות ושנה ברייתא זו לפניו] וקיבלה מיניה [ממנו], והרי זו הוכחה שהיא מוסכמת ומתוקנת. ומעירים: אי הכי קשיא [אם כך קשה] מה שהקשינו על רב פפא! אלא עלינו לחזור מתירוץ זה ולומר כי מחוורתא [ברור] הדבר כשיטת רב הונא שמשנתנו היא כשיטת ר׳ יוסי ואף שבערבי שבתות וימים טובים אוכל והולך עד שתחשך, מכל מקום בערב פסח אסור באכילה משעת המנחה ולמעלה.
Mareimar said to him, and some say it was Rav Yeimar: I happened to come to the Festival lecture of Rav Pineḥas, son of Rav Ami, and the tanna who recited mishnayot stood up and taught this baraita before him, and he accepted it. This incident proves that the above version of the baraita is accepted and considered accurate. If so, the aforementioned objection to Rav Pappa’s opinion on the basis of the baraita remains difficult. Rather, Rav Pappa’s answer is insufficient, and it is clear that the mishna must be understood in accordance with the explanation of Rav Huna. In other words, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that although one may eat until dark on the eves of Shabbat and other Festivals, it is prohibited to eat on Passover eve from shortly before the lesser minḥa until nightfall.
רי״ףרש״ירשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּלְרַב הוּנָא מִי נִיחָא! וְהָאֲמַר רִבִּי יִרְמְיָה א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵימָא א״ראָמַר רִבִּי אַבָּהוּ א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר רִבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כר׳כְּרִבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וַהֲלָכָה כר׳כְּרִבִּי יוֹסֵי בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת.

The Gemara asks: And according to the explanation of Rav Huna, does it work out well? But didn’t Rabbi Yirmeya say that Rabbi Yoḥanan said, and some say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the eve of Shabbat?
רי״ףתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג והאמר ר׳ ירמיה א״ר יוחנן ואיתימא רבי אבהו א״ר יוסי בר ר׳ חנינא – ולא גרס רבי יוחנן א״ר אבהו דרבי אבהו תלמידיה דר׳ יוחנן הוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמר ר׳ ירמיה אמר ר׳ יוחנן אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינה הלכה כר׳ יהודה – כתב בעל התוספות הכי גרסינן ואיתימ׳ ר׳ אבהו אמר ר׳ יוסי ביר׳ חנינה וכן הוא בסוף פרק הישן. ולא גרסינן אמר ר׳ ירמיה אמר ר׳ יוחנן אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוסי ביר׳ חנינה, כי ר׳ יוחנן רבו של ר׳ אבהו ושל ר׳ יוסי ביר׳ חנינה הוה. ונראה לי דכדכתיב בספרים גרסינן ואף על גב דהוו תלמידי ר׳ יוחנן הא אשכחן דהוה רגיל ר׳ יוחנן למימר שמעתתא משם תלמידיו דגרסינן בירושלמי בפרק1 ומפרש התם וקילסוה משום דאמר מילתא משם דזוטר מיניה. ועוד דכתיב בספרים מחב״ס סימן ופתרונו ר׳ ירמיה ור׳ יוחנן ור׳ אבהו ור׳ יוסי.
1. בכ״י ששון 557 השאיר הסופר שורה מרווח של שורה ריקה, וכן גם בהמשך בסוף ביאור זה, וכנראה נתכוון למלאותו ולא עלה בידו.
ואחר שפסקנו כר׳ יוסי בהתחלה אתה צריך לברר דין הפסקה לכל מי שהתחיל בערבי שבתות וימים טובים מקודם שתחשך שהוא שעת היתר לר׳ יוסי ואע״פ שגדולי הפוסקים כתבו בזו וערבי שבתות וערבי ימים טובים היכא דאתחיל בה מקמי תשע שעות ואמשיך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא קבלנו עליהם שטעות סופר היה וענינו מקודם שתחשך ואף גדולי המפרשים מעידים שמצאו בהלכות מדוייקות מקמי דקדיש יומא אלא שיש מפרשים בדבריהם שאע״פ שלא הוזכרו ערבי פסחים בהפסקה במחלקתם מ״מ חלוקים הם בענין זה בערבי פסחים כשאר ערבים כל שהתחיל בשעת היתר וכדאמרינן הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח דאלמא חולק היה ר׳ יוסי אף עליה שלא להפסיק ומשום ערבי פסחים כתבו הם מקמי תשע שעות ואין נראה כן שאם כן לא היה להם לפרוט ערבי שבתות וערבי ימים טובים אלא לא דברו כאן כלל בערבי פסחים:
ושואלים: ולרב הונא מי ניחא [האם באמת נוח], והאם לדבריו מתיישבות השיטות? והלא אמר ר׳ ירמיה אמר ר׳ יוחנן ואיתימא [ויש אומרים] שאמר ר׳ אבהו אמר ר׳ יוסי בר ר׳ חנינא: הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח, והלכה כר׳ יוסי בערב שבת.
The Gemara asks: And according to the explanation of Rav Huna, does it work out well? But didn’t Rabbi Yirmeya say that Rabbi Yoḥanan said, and some say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the eve of Shabbat?
רי״ףתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הֲלָכָה כר׳כְּרִבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִכְּלָל דְּפָלֵיג רִבִּי יוֹסֵי בְּתַרְוַיְיהוּ!

The Gemara infers from the above statement: From the fact that it was necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, this proves by inference that Rabbi Yosei disagrees with regard to both cases, both the eves of Shabbat and other Festivals, as well as Passover eve. Consequently, it is impossible to ascribe to the opinion of Rabbi Yosei the mishna’s prohibition against eating on the eve of Passover, as he evidently permits one to eat until dark even on Passover eve.
רי״ףרשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכלל דפליג רבי יוסי בתרווייהו – אפי׳ בערב הפסח והיכי מוקי למתני׳ כר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונדייק: כיון שהוצרך לומר כי הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח, מכלל הדברים אתה לומד דפליג [שחלק] ר׳ יוסי בתרוייהו [בשניהם] גם בערב הפסח וגם בשבתות וימים טובים, ואם כן אי אפשר לייחס לו את משנתנו!
The Gemara infers from the above statement: From the fact that it was necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, this proves by inference that Rabbi Yosei disagrees with regard to both cases, both the eves of Shabbat and other Festivals, as well as Passover eve. Consequently, it is impossible to ascribe to the opinion of Rabbi Yosei the mishna’s prohibition against eating on the eve of Passover, as he evidently permits one to eat until dark even on Passover eve.
רי״ףרשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לָא, הֲלָכָה, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי בַּהַפְסָקָה,

The Gemara answers: No; the statement should be understood as follows: When it was said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this proves by inference that they disagree with regard to interruption. Even Rabbi Yosei agrees that one may not start eating on Passover eve from minḥa time onward, but he maintains that one who started to eat is not obligated to interrupt his meal even when the Festival begins.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה מכלל דפליגי להפסקה – הא דא״ר ירמיה הלכ׳ כר׳ יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בערב הפסח להפסקה הוא דפליג דאם התחיל לאכול אף בערב הפסח אינו מפסיק אבל להתחיל מודה ר׳ יוסי דאסור ומתניתין בהתחלה לרבי יוסי איצטריך דקמשמע לן דמודה רבי יוסי בערב הפסח דאין מתחילין.
מכלל דפליגי להפסקה – הא דא״ר ירמיה הלכה כרבי יהודה בערב הפסח דמשמע דפליג נמי רבי יוסי בע״פ להפסקה הוא דפליג דאי התחיל לאכול אף בע״פ אינו מפסיק אבל להתחיל מודי ר׳ יוסי דאסור ומתני׳ בהתחלה ולר׳ יוסי איצטריך דקמ״ל דמודי ר׳ יוסי בערב הפסח דאין מתחילין.
מכלל דפליגי בהפסקה כדתניא – לא גרס דתניא דהא בברייתא לא פליגי בהפסקה דפסח אלא כדתניא גרס ומייתי כי היכי דפליגי בהפסקה דשבת הכי קים ליה דפליגי נמי בהפסקה דפסח ומורי רבינו יחיאל אמר דגרס דתניא ודייק מדקאמר ר׳ יוסי אין מפסיקין והיינו אפילו בערב הפסח דאין מתחילין דבע״ש שרי רבי יוסי אפי׳ להתחיל עוד נראה דאמר לקמן (דף קב.) בני חבורה שהיו מסובין וקדש כו׳ וקתני פלוגתא דר׳ יהודה ורבי יוסי והתם סתמא קתני וקידש בין שבת בין פסח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(5-6) הלכה מכלל דפליגי להפסקה כדתניא מפסיקין לשבתות דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אין מפסיקין – פירוש: האי דמהדר לאיתויי דפליגי נמי בהפסקה לאו משום ר׳ יוסי מהדר דפשיטא דאמר ר׳ יוסי אין מפסיקין דהשתא להתחיל ולוכל מתיר עד שתחשך כל שכן שאם התחיל אינו פוסק אלא לא מהדר לאיתויי אלא לר׳ יהודה דסד״א לא אסר ר׳ יהודה אלא שלא יתחיל אבל אם התחיל מודה הוא שאינו פוסק ולעולם מנא לן דפליגי נמי בהפסקה דאיצטריך ר׳ יוחנן למיפסק הלכה כר׳ יוסי בהפסקה קמ״ל בריתא דאפילו בהפסקה פליגי ובהתחלה דערבי שבתות וימים טובים דלא איירי בה ר׳ יוחנן הדרינן לכללא דאמרינן בעירובין ר׳ יוסי ור׳ יהודה הלכה כר׳ יוסי וכך פסק גם רבינו יצחק מפאס זצוק״ל וכך כתב גם בעל התוספות משם רבינו שמואל זצוק״ל. אבל בעל הלכות גדולות כתב בהלכות קידוש מן תשע שעות דמעלי שבתא ודמעלי יומא טבא לא מיתבעי לאיניש לאתחולי בסעודתא דתנו רבנן לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ואפילו ר׳ יוסי לא אמר אלא דאי אתחיל לא ליפסוק אבל לכתחלה לא ליתחיל. ואינו נראה לי כלל דלא מצינן לאידחוקי ולפרושי מילתא [דר׳ יוסי דאמר אוכל והולך עד שתחשך שגומר סעודתו ואינו פוסק ור׳ יוח׳ דאמר הלכה]⁠1 מכלל דפליגי בהפסקה דלפרושי מתניתא דלעיל קא אתי ולמימרא דלא פליגי בהתחלה אלא בהפסקה אבל בהתחלה אפילו ר׳ יוסי מודה דאם כן מתני׳ דתני ערב פסחים דוקא דאמר כמאן ותו דבהדיא אמרינן לקמן אלא הא דקתני שוין שמתחילין אימת אי בערב שבת מיפלג פליגי אלמא בהתחלה דערב שבת פליגי ושרי ר׳ יוסי.
1. משפט זה הוגה בשלב קדום בכ״י ששון 557 וחלק ממנו הושלם שם בגיליון. בדפוסים (במקום ״ור׳ יוח׳⁠ ⁠״): ״ור׳ יוסי״.
הלכה מכלל דפליגי בהפסקה – פירוש: כיון דמוקמינן מילתיה דר׳ יוחנן דכי אמר הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח להפסקה קאמר אם כן גם כי מר הלכה כר׳ יוסי בערב שבת להפסקה קאמר ומדפסק הלכה כמותו בערב שבת בהפסקה יש להוכיח מיכן דפסק ר׳ יוחנן הלכה דדוקא אם התחילו בערב שבת אין מפסיקין הא לכתחלה אין מתחילין כר׳ יהודה אם כן גם בערבי שבתות וימים טובים אסור לו לאדם מן המנחה ולמעלה כדפסק בהלכות גדולות ולא כמו שכתבתי במהדורא בתרא.
תוס׳ בד״ה מכלל דפליגי כו׳ והתם סתמא קתני. נ״ב פי׳ וסמיך אברייתא דלקמן אי נמי ה״פ עוד נראה דגרסינן דתניא ומביא ראיה כדפרישית דאל״כ אלא גרסינן כדתניא משום שלא ידע להביא ראיה להדיא דבהפסקה בע״פ פליגי הלא ע״כ ברייתא היא לקמן והיה לו להביאה ודו״ק:
בד״ה מכלל דפליגי כו׳ והיינו אפילו בע״פ דאין מתחילין דבע״ש שרי ר״י אפילו להתחיל כו׳ עכ״ל ולפי שיטתיה כתבו התוספות לקמן ג״כ בשם ר׳ יחיאל מדפסיק כר״י בהפסקה כו׳ מכלל דלכתחלה לא קיי״ל כוותיה כו׳ ועי׳ ברא״ש שדחה סברא זו דתרי מילי נינהו דאפשר דאע״ג דשרי ר״י להתחיל כו׳ מ״מ לכשתחשך צריך להפסיק כו׳ וע״ש באורך ע״פ הרי״ף ודו״ק:
תוס׳ ד״ה מכלל. ודייק מדאמרינן אין מפסיקין וכו׳ דבע״ש שרי ר״י אפי׳ להתחיל. קשה לי הא ר״י אמר דאין מפסיקין אפי׳ אחר שתחשך דלהתחיל אסור קודם קידוש דמ״מ אין מפסיקין וצ״ע:
ודוחים: לא, כך יש להבין: הלכה הכוונה היא, מכלל הדברים נלמד דפליגי [שנחלקו] בענין הפסקה. שאף ר׳ יוסי מודה שאין ראוי להתחיל לאכול בערב הפסח משעת המנחה ולמעלה, אבל לדעתו אם כבר התחיל לאכול והגיע חג הפסח — אינו צריך להפסיק.
The Gemara answers: No; the statement should be understood as follows: When it was said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this proves by inference that they disagree with regard to interruption. Even Rabbi Yosei agrees that one may not start eating on Passover eve from minḥa time onward, but he maintains that one who started to eat is not obligated to interrupt his meal even when the Festival begins.
רי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא: מַפְסִיקִין לַשַּׁבָּתוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַפְסִיקִין.

As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei disagree about interrupting a meal: If people were eating on the eve of Shabbat, they must interrupt for Shabbatot, meaning that once Shabbat begins, they must interrupt their meal, clear away the table, and recite the evening prayers and kiddush before continuing their meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These diners need not interrupt their meal.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך וכו׳ ואמרי׳ מאי איריא ערב פסחים אפילו ערבי שבתות וערבי ימים טובים דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ועוד תניא לא יאכל אדם מתשע שעות ולמעלה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים דברי רבי יהודה ר׳ יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך חשך ושקלינן וטרינן ואוקמ׳ רב הונא למתני׳ כר׳ יוסי ובערב הפסח משום חיובה דמצה אסור למיכל מן המנחה ולמעלה ומודה ליה לר׳ יהודה בערב הפסח והא דאמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח והלכה כר׳ יוסי בערבי שבתות ובערבי ימים טובים אוקימנה להפסקה דתניא מפסיקין לשבת ועוקרין את השלחן ומקדשין ומברכין ברכת המזון דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אין מפסיקין אלא גומרין סעודתן ומברכין ברכת המזון ואחר כך מקדשין ומעשה ברבן גמליאל ור׳ יוסי ור׳ יהודה שהיו מסובין בעכו וכו׳ עד לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא – דבהפסקה נמי פליגי.
דתניא – דבהפסקה נמי פליגי.
מפסיקין לשבתות – אם התחיל סעודתו בהיתר קודם המנחה והיה אוכל והולך עד שתחשך אפי׳ לר׳ יהודה מפסיק סעודתו מיד כשיחשיך ומקדש היום.
מפסיקין לשבתות – פי׳ בעקירת שולחן כדמוכח בסמוך והיינו שמברך ברכת המזון כדתניא לקמן (שם:) ראשון אומר עליו ברכת המזון והיו רגילין לסלק השולחן לפני ברכת המזון כדאמר בפרק [כיצד מברכין] (ברכות דף מב.) סילק אסור מלאכול ולכך קאמר בסמוך דבעי לר׳ יהודה עקירת שולחן ולספרים דגרסי לקמן ראשון אומר עליו קידוש היום ושני ברכת המזון היו עוקרין את השולחן לפני קידוש כדי להפסיק אלא שהקידוש עושה קודם לפי שאסור לשתות כוס של ברכת המזון בלא קידוש דע״כ עקירת שולחן אינו בין קידוש לברכת המזון מדקאמר פורס מפה ומקדש ופריסת המפה היא במקום עקירת שולחן לרבי יהודה.
רבי יוסי אומר אין מפסיקין – וגומר כל הסעודה ומברך ברכת המזון ואח״כ מקדש כדמוכח בברייתא דלקמן (דף קב.) משמע דאין צריך לעשות סעודה לשם שבת דאי צריך מה לו להמתין יפסיק מיד וא״ת ואיך יעשו קידוש בלא סעודה הלא אין קידוש אלא במקום סעודה וי״ל דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת כדמוכח בתוספתא דקתני במילתיה דרבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון ומיהו קשה לר׳ יוסי איך יעשו ד׳ כוסות כיון שלא יקדשו אלא אחר ברכת המזון ולא יעשו סעודה אחרת וי״ל דיעשו ד׳ כוסות שלא כסדר הרגילין לעשות כוס ברכת המזון תחלה ואחריו כוס של קידוש וירקות ואחריו כוס שלישי למה נשתנה ואחריו מרור ועל כוס רביעי הלל.
אין מפסיקין – בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר׳ יוסי דמפסיקין ולרבי יהודה נמי דמפסיקין היינו כשכבר קידש היום כדמוכח בעובדא דמייתי דקתני וקידש עליהן היום אבל הגיע שעת מנחה אין מפסיקין והלכה כרבי יוסי ובערבי שבתות וי״ט אפי׳ להתחיל שרי כר׳ יוסי דרבי יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי כדמוכח בעירובין (דף מו:) ובערבי פסחים אסור להתחיל ואם התחיל אפי׳ בהיתר מפסיקין בברכת המזון דבהא פסקינן כר׳ יהודה ומורי רבינו יחיאל אומר מדפסיק כר׳ יוסי בהפסקה בההוא עובדא מכלל דלכתחלה לא קי״ל כוותיה ועוד כתב בה״ג דבע״ש אין להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה דאפי׳ ר׳ יוסי לא קאמר אלא דלא יפסיק אבל לאתחולי לא וע״כ ה״פ דלא קי״ל כרבי יוסי אלא להפסקה אבל לא להתחיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

ואח״כ נחלקו בהפסק אכילה למי שהתחיל בה בהיתר בערבי שבתות וערבי ימים טובים וזהו לר׳ יהודה מקודם תשע שעות לדעת ברייתא אחרונה הנזכרת בסוגיא או מקודם תשע ומחצה ולמעלה לראשונה ולר׳ יוסי מקודם שתחשך שלדעת ר׳ יהודה אף בהתחילו בהיתר צריך להפסיק כמו שאתה למד ממעשה של רבן גמליאל ור׳ יוסי ור׳ יהודה שאין ספק שבהיתר התחילו אחר שר׳ יהודה היה עמהם ונחלקו בה:
בד״ה ר״י אומר כו׳ וי״ל דיעשו ארבע כוסות שלא כסדר כו׳ ואחריו כוס של קידוש וירקות כו׳ ואחריו מרור כו׳ עכ״ל ולא נקט מצה דאם כן היה צריך לעשות סעודה והוה הדרן קושיין לדוכתא דאי צריך מה לו להמתין יפסיק מיד וצ״ל דאוכל מצת מצוה בסעודה ראשונה קודם קידוש וק״ל:
בד״ה אין מפסיקין בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר״י דמפסיקין כו׳ עכ״ל הא דנימא דפליגי בהתחילו בהיתר ואפ״ה ר׳ יודא קאמר דמפסיקין מוכח שפיר מהך עובדא דמייתי שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי ר׳ יודא היה שם אבל מ״ש דבהתחילו באיסור והיינו בע״פ מודה ר״י אין זה מוכרח אלא מסברא קאמרי הכי ומיהו לקמן בפרקין מהא דקאמרינן סוף סוף מאי רבותא דאגריפוס כו׳ יש להוכיח כן ועי׳ פירש רשב״ם שם ודו״ק:
דתניא כן שנינו בברייתא] שאף בהפסקה נחלקו: אנשים שהיו מסובים ואוכלים בערב שבת מפסיקין לשבתות ואין אוכלים עוד מכניסת השבת אלא מסיטים את השולחן מלפניהם (שהיו להם שולחנות קטנים לכל אחד לחוד) ומתפללים ערבית ומקדשים על היין ואחר כך אוכלים, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: אין מפסיקין.
As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei disagree about interrupting a meal: If people were eating on the eve of Shabbat, they must interrupt for Shabbatot, meaning that once Shabbat begins, they must interrupt their meal, clear away the table, and recite the evening prayers and kiddush before continuing their meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These diners need not interrupt their meal.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמַעֲשֶׂה ברשב״גבְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל [וְרִבִּי יְהוּדָה] וְרִבִּי יוֹסֵי, שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעַכּוֹ וְקָדַשׁ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם, א״לאָמַר לוֹ רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרִבִּי יוֹסֵי ״בֵּרִבִּי: רְצוֹנָךְ נַפְסִיק וְנִיחוּשׁ לְדִבְרֵי יְהוּדָה חֲבֵירֵנוּ?״

The baraita continues by relating a story: And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosei, who were reclining and eating together in Akko on Friday afternoon, and the day of Shabbat was sanctified, i.e., Shabbat began. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Yosei: Berabbi, a title for an important man of distinguished lineage, is it your will that we should interrupt and be concerned for the statements of our colleague Yehuda, who maintains that one is obligated to interrupt his meal?
רי״ףרשב״םההשלמהמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקדש עליהן – שהחשיך: ה״ג בתוספתא דברכות אמר לו רבן גמליאל לר׳ יוסי בר׳ רצונך שנפסיק וניחוש לדברי יהודה חבירנו אמר לו בכל יום אתה מחבב דבריי לפני יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו א״כ לא נפסיק שמא יראו כו׳.
ברבי – כך קראו רשב״ג לר׳ יוסי בר חלפתא כלומר גדול הדור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רצונך נפסוק וניחוש לדברי ר׳ יהוד׳ חברינו – איכא מאן דגרס הכי ור׳ יהודה לא הוה תמן ואיכא מאן דגריס לר׳ יהודה חברינו ואיהו הוה תמן. ואהדר ליה לא נפסוק דאי משום המתנה הא קיימ״ל דשנים אין ממתינין לא בקער׳. ואי משום הפסקה לזמון נמי הא קיימ״ל דשני׳ אין מפסיקין לאחד ואי משום כבוד הא איכא למיחש שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות:
ומספרים: ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור׳ יהודה ור׳ יוסי שהיו מסובין יחדיו בעכו ביום השישי ואכלו וקדש עליהם היום (השבת), אמר ליה [לו] רבן שמעון בן גמליאל לר׳ יוסי: ברבי (תואר לאדם גדול ומיוחס), האם רצונך שנפסיק וניחוש (נחשוש) לדברי יהודה חבירנו הסבור שיש להפסיק?
The baraita continues by relating a story: And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosei, who were reclining and eating together in Akko on Friday afternoon, and the day of Shabbat was sanctified, i.e., Shabbat began. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Yosei: Berabbi, a title for an important man of distinguished lineage, is it your will that we should interrupt and be concerned for the statements of our colleague Yehuda, who maintains that one is obligated to interrupt his meal?
רי״ףרשב״םההשלמהמהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לוֹ: ״בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתָּה מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רִבִּי יְהוּדָה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְחַבֵּב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּפָנַי! {אסתר ז׳:ח׳} הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת!״

He said to him: Each and every day you cherish my statements before those of Rabbi Yehuda, and rule in accordance with my opinion, and now you cherish the statement of Rabbi Yehuda before me? Rabbi Yosei continued by applying a verse to this situation: “Will he even force the queen before me in the house?” (Esther 7:8).
רי״ףרשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הגם לכבוש – כלומ׳ בפני אתה מביישני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני ר׳ יהודה ופוסק הלכה כמותי, ועכשיו אתה מחבב דברי ר׳ יהודה בפני? והשתמש במליצה בלשון הכתוב: ״הגם לכבוש את המלכה עמי בבית״ (אסתר ז, ח).
He said to him: Each and every day you cherish my statements before those of Rabbi Yehuda, and rule in accordance with my opinion, and now you cherish the statement of Rabbi Yehuda before me? Rabbi Yosei continued by applying a verse to this situation: “Will he even force the queen before me in the house?” (Esther 7:8).
רי״ףרשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאָמַר לוֹ: ״א״כאִם כֵּן, לֹא נַפְסִיק, שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לַדּוֹרוֹת.״ אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כר׳כְּרִבִּי יוֹסֵי.:

Rabban Shimon said to him: If so, if displaying concern for Rabbi Yehuda’s opinion will be viewed as a halakhic ruling, we will not interrupt, as perhaps the students will see that we have broken off our meal and will establish the halakha for generations in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Sages later said: They did not move from there until they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one need not interrupt one’s meal on the eve of Shabbat and Festivals.
רי״ףרשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו רשב״ג א״כ לא נפסיק כו׳ – שמעינן מהכא דבערבי פסחים אסור לאכול מסוף ט׳ שעות ולמעלה כסתם מתני׳ אבל בערבי שבתות וי״ט מותר לאכול מן המנחה ולמעלה דהא סתם לן תנא דמתני׳ כרבי יוסי מדנקט ערבי פסחים מכלל דבשאר י״ט שרי וקי״ל נמי (עירובין ד׳ מו:) הלכה כר׳ יוסי מחבירו דר׳ יוסי אפי׳ להתחיל ולאכול אחר ט׳ שרי בהדיא לקמן בשמעתין דאמר אלא הא דתניא ושוין שמתחילין אימת אי בע״ש הא פליג ר׳ יהודה ומיהו לענין הפסקה אין הלכה כר׳ יוסי בערבי פסחים אלא כר׳ יהודה שאם התחיל לאכול קודם ט׳ ונמשך אכילתו עד שחשיכה צריך לעקור את השולחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח ובשבתות ובי״ט לא יפסיק אלא פורס מפה ומקדש ואח״כ גומר סעודתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבן שמעון: אם כן שאתה סבור שהדבר יתפרש כפסיקת הלכה לא נפסיק, שיש לחשוש שמא יראו התלמידים שהפסקנו ויקבעו הלכה לדורות כר׳ יהודה שלא כרצוננו. אמרו חכמים לאחר מכן: אכן, לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר׳ יוסי שאין צורך להפסיק.
Rabban Shimon said to him: If so, if displaying concern for Rabbi Yehuda’s opinion will be viewed as a halakhic ruling, we will not interrupt, as perhaps the students will see that we have broken off our meal and will establish the halakha for generations in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Sages later said: They did not move from there until they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one need not interrupt one’s meal on the eve of Shabbat and Festivals.
רי״ףרשב״םההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה לֹא כר׳כְּרִבִּי יְהוּדָה וְלֹא כר׳כְּרִבִּי יוֹסֵי, אֵלָּא אפּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. אִינִי? וְהָא אֲמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימֵי אֲמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לַקִּידּוּשׁ,

Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש תניא נמי הכי ושוין שאין מביאין השלחן אלא אם כן קדש ואם הביא פורס מפה ומקדש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין הלכה כרבי יהודה – דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן.
ולא כרבי יוסי – דאמר אין מפסיקין כלל.
אלא פורס מפה – על השולחן ומקדש היום וחוזר ואוכל.
לא כר׳ יהודה – דאמר מפסיקין דמשמע עקירת שולחן.
ולא כר׳ יוסי – דאמר א״צ להפסיק כלל אלא יגמור סעודתו אפי׳ משחשיכה ויברכו בהמ״ז ואח״כ מביא לו כוס שני לקידוש היום כדתניא לקמן בשמעתין אלא פורס מפה על המאכל כדין כל שבתות השנה שהביאו לחם על השולחן קודם קידוש כדתני׳ לקמן א״נ משום סילוק פתורא ואח״כ אומר קידוש היום על הכוס וחוזר ואוכל וגומר סעודתו ונראה בעיני דס״ל לשמואל דהלכה כרבי יוסי כדקתני בברייתא שקבעו הלכה כמותו אלא שבא להחמיר על עצמו קצת שלא יגמור סעודתו ויקדש אח״כ אלא יקדש תחלה ואח״כ יגמור סעודתו דאלת״ה שמואל דאמ׳ כמאן דהא בריית׳ דקתני פורס מפה ומקדש לא קאי אהפסקת אכיל׳ כלל אלא בבא לקדש עתה ולאכול בשבת לכתחלה מיירי.
שהיו מסובין והתחילו בהיתר שהרי רבי יהודה היה שם – ה״ג בתוספתא אמר לו א״כ לאל נפסיק וה״פ א״כ כיון שמחית לא נפסיק שמא יראו התלמידים.
אלא פורס מפה ומקדש – פי׳ רשב״ם דאית ליה לשמואל דהלכה כר׳ יוסי אלא שבא להחמיר על דבריו שלא לגמור סעודה קודם קידוש דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן דברייתא דקתני פורס מפה ומקדש לא מיירי בהפסקת אכילה אלא בבא להתחיל לאכול ובחנם דחק דשמואל סבר כחכמים דהכי איתא בירושלמי רב יהודה בשם שמואל זו דברי ר׳ יהודה ור׳ יוסי אבל חכמים אומרים פורס מפה ומקדש וצריך לדקדק כמאן הלכה דאע״ג דאמר ר׳ יוחנן לעיל הלכה כר׳ יוסי ובמי שהוציאוהו (שם דף מז:) משמע דהלכה כר׳ יוחנן לגבי שמואל איכא חד לישנא דלא א״ר יוחנן ורב נמי סבר לקמן (דף קה.) כשמואל וקאמר שבת קבעה נפשה ואע״ג דבשל סופרים הלך אחר המיקל היינו דוקא בשוין כדאמר בפ״ק דמסכת ע״ג (דף ז.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא פורס מפה ומקדש – כתב רבינו יצחק מפאס זצוק״ל פורס מפה ומקדש ואחר כך שארי המוציא וגמר לסעודתיה ומברך ברכת המזון וכך מצאתי שכתב גם בעל הלכות גדולות אלא פורס מפה ומקדש ואף על גב דלא בריך ברכת המזון לבתר דמקדש שארי המוציא וגמר סעודתיה ומברך ברכת המזון. ואינו נראה לי דכיון דלא היה מצריך שמואל להפסיק ולברך ברכת המזון אלא מקדש וגומר סעודתו אמאי שארי המוציא בלא המוציא נמי גומר את סעודתו שלא הצריכו לברך המוציא אלא היכן דבירך ברכת המזון על מה שאכל כדתניא לקמן כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה אבל הכא שאינו צריך לברך למפרע אינו צריך לברך לכתחלה ולענין פסק הילכתא אף על גב דר׳ יוחנן פסק כר׳ יוסי בערב שבת וקימא לן דכל היכא דפליגי ר׳ יוחנן ושמואל הלכה כר׳ יוחנן הכא הלכה כשמואל חדא דהא תניא כותיה ועוד דהא רבה בר רב הונא עבד בי ריש גלותא כותיה.
אלא פורס מפה ומקדש – כמה הם דחוקים דברי רבינו שמואל זצוק״ל שפירש דהאי פורס מפה ומקדש קאי אכל שבתות דעלמא ואף על פי שלא התחיל לוכל מבעוד יום. והוצרך לשבש מן הספרים ושוין שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש. גם הוצרך לגרוס תחלה רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פריס מפה וקדיש והדר תניא נמי הכי. ודברים שאין הדעת מקבלתן הם. ודברי המורה הם עיקר שאינו מדבר אלא במי שהתחיל לוכל מבעוד יום וקדש עליו היום שצריך לפרוס מפה כדי להפסיקו מאכילתו שכיון שקדש היום אסור לו לוכל עד שיקדש ולא כר׳ יוסי שהיה מתירו לגמור סעודתו בלא קידוש אבל בכל שבת דעלמא שלא התחיל לוכל1 אין צורך לפריסת מפה וכך משמע כל פשט ההלכה.
1. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים נוסף כאן: ״מבעוד יום״.
ונשוב לתורף הענין והוא שכל שהתחיל בערבי שבתות וערבי ימים טובים אף בהיתר אם לר׳ יהודה כשיעורו ואם לר׳ יוסי מקודם שתחשך ונמשך בסעודה וקדש היום לדעת ר׳ יהודה מפסיקין לגמרי ר״ל בברכת המזון ויתבאר למטה לדעתו שמקדש תחלה הואיל ולא גמר סעודתו נמצא שאינו שעת ברכת המזון והוא שעת קידוש ואח״כ מברך על מזונו בכוס אחר ואח״כ חוזר למזונו ומברך המוציא ומ״מ אינו מפסיק עד שיקדש היום וכמו שאמרו בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום הא קודם זמן זה אינו מפסיק ולדעת ר׳ יוסי אף לכשיקדש היום אין מפסיקין כלל הואיל והתחיל בהיתר אלא גומר סעודתו לגמרי ומברך על מזונו ואח״כ מקדש ואע״פ שאין קידוש אלא במקום סעודה הואיל ואכל קודם הקידוש וברשות מקום סעודה הוא וודאי כך הם חלוקים בערב הפסח אם התחיל בהיתר ר״ל קודם תשע שעות וע״ז אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יהודה ובא שמואל ואמר שבזו אין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש ר״ל שמפסיק מלאכול ואינו מברך ברהמ״ז אלא שפורס מפה להיכר הפסקת אכילה לכבוד שבת ומקדש ואח״כ חוזר לסעודה:
ויש מי שכתב בקידוש זה שאין מברך עליו בורא פרי הגפן שאותה של מזון פוטרו וכן היא בתלמוד המערב ויש מתמיהין בו דמשתא וברוכי לא אפשר והאיך ישתה ממנו ואף לדעת האומר שאין הגדה הפסק בזו מפני שיכול לשתות בתוכה משא״כ בקידוש ולדעת גדולי הפוסקים כשיחזור לסעודתו מברך המוציא אע״פ שלא ברך ברהמ״ז שמאחר שע״כ הוא מפסיק בקידוש שהרי נאסרה עליו אכילה בלא קידוש הפסק גמור הוא דהא משתא וברוכי כי הדדי לא אפשר ואין אומרין בו לקבעיה הדר ואע״פ שנמצאת ברהמ״ז אחת עולה לשתים של המוציא כבר מצינו שהיא עולה לאכילת הפת שטעון המוציא ולאכילת דברים הבאים בתוך הסעודה הטעונים בורא מיני מזונות וכן בנמלך שמברך בתחילה על כל דבר ודבר ואפי׳ בפת וכמו שאמרו בפ׳ כל הבשר (חולין ק״ז:) שהשמש מברך על כל כוס וכוס ועל כל פרוסה וודאי נראה שאין מברך לבסוף לא ברכת שלש לפת ולא מעין שלש ליין אלא פעם אחת וכן אמרו למטה כיון דאמריתו הבו נברך אתסר לכו למישתי כלומר בלא ברכת היין ואינו צריך משום כך מעין שלש על מה ששתה כבר ואע״פ שבשנוי מקום אמרו למטה כשהוא יוצא טעון ברכה למפרע וכו׳ התם הפסק גמור הוא או שמא מחשש שמא לא יחזור למקומו וצריך שיברך במקום שאכל וכן ראיה שהרי ברכת המוציא עצמה אם הפסיק מקודם שיטעום כלום חוזר ומברך המוציא ויש חולקים להיתר בלא המוציא דלקיבעיה הדר ואין נראה כן:
ומ״מ למדנו לענין פסק שכל שהתחיל בהיתר וקדש עליו היום פורס מפה ומקדש וחוזר לסעודה אם בהמוציא אם בלא המוציא מר כדאית לי׳ ומר כדאית לי׳ אלא שהדברים נראים דוקא בהמוציא ואם גמר סעודתו בקדושת היום מברך על המזון ואח״כ מקדש ופי׳ בתוספתא בחמישי של ברכות שמזכיר של שבת בברהמ״ז אע״פ שלא קדש ולא סעד בשבת הואיל ומ״מ בשעה שברך שבת הוא:
ועדיין אתה צריך ללמוד אם ערב הפסח בדין זה אם לאו שלא הוזכרה מחלוקת זו אלא בערבי שבתות וימים טובים ואע״פ שבערב הפסח נחלקו מדפסק ר׳ יוחנן כר׳ יהודה בערב הפסח ולהפסקה לא נתברר בשמואל שפסקה בפריסת מפה אם אמרה אף בערב הפסח ודלא כר׳ יוחנן או שמא לא אמרה אלא בערבי שבתות וימים טובים ותדע שגדולי המפרשים סוברים שבערבי פסחים אע״פ שהתחיל בהיתר ר״ל מקודם תשע שעות צריך להפסיק שהרי מ״מ אין לדחות לגמרי מה שאמרו בסוגיא זו אמר ר׳ יוסי ב״ר חנינא הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח וכר׳ יוסי בשאר ערבים ופרשנוה לענין הפסקה אלמא שבערב הפסח מיהא מפסיק לגמרי ומכיון שאתה מפריש בין ערב הפסח לערבי ימים טובים אף לענין הפסקה ואתה צריך לפרשה מפני חיבת מצה אי אתה יכול לומר יפסיק לכשיקדש היום כשאר ערבי שבתות וימים טובים שא״כ מה הועילה חיבת מצה אלא מכיון שהגיעה שעת האיסור צריך להפסיק וזהו דעת גדולי המפרשים והוא הנכון לדעתי ואף דעת גדולי הפוסקים נראה כן שכתבו בתחלת סוגיא זו וערבי שבתות וערבי ימים טובים היכא דאתחיל וכו׳ אלמא דוקא [ערבי] שבתות וערבי ימים טובים ואע״פ שכתבו בה מקמי תשע שעות ט״ס הוא כמו שכתבנו:
ומ״מ הרבה חולקים לומר שאף בערב הפסח אין מפסיקין עד שיקדש היום שהרי לר׳ יהודה ע״ש וע״פ שוים הם לאיסור התחלה מתשע שעות ולמעלה ואעפ״כ בערבי שבתות וערבי ימים טובים אם התחיל בהיתר אינו מפסיק עד שיקדש היום וכדתניא בני חבורה שהיו מסובים וקדש עליהם היום וא״כ אף לר׳ יוסי הדין כן בערבי פסחים שלא להפסיק כלל אלא גומר סעודתו ומברך ומקדש ועושה סדרו ואע״פ שאין עוד ארבעה כוסות שהרי אין כאן עוד ברהמ״ז אפשר שברהמ״ז זו עולה לו או שמא אחר ברהמ״ז חוזר לכסדרן לקדש ולברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת המזון ושמואל שפסקה בפריסת מפה אף בפסח כן והלך לו מה שפסק ר׳ יוחנן כר׳ יהודה בערב הפסח ונשאר פסקו של שמואל אף בערב הפסח ומותר לאכול עד שיקדש היום ואח״כ פורס מפה ומקדש ועושה סדרו שאין הפסקתו מועלת למצה יותר מפריסת מפה ולא עוד אלא שהרבה מפרשים פרשוה אף בהתחיל באיסור אלא שנראה שכל שהתחיל באיסור כגון ערב הפסח מתשע שעות ולמעלה ודאי צריך להפסיק אלא שאינו צריך להפסיק אף בזו עד שיקדש היום הא משקדש היום צריך להפסיק ואין צריך לומר שמשקדש היום אסור לו להתחיל עד שיקדש וזהו שאמרו ושוין שאין מביאין משחשיכה את השלחן אא״כ קדש והבאת השלחן ענינו התחלת אכילה ואמר שאין מתחילין לאכול עד שיקדש ואף בזו אמרו שאם הביא והתחיל אע״פ שעבר הואיל ושעת קידוש הוא פורס מפה ומקדש ויש מפרשים שבזו הואיל ובאיסור גמור התחיל מפסיק לגמרי ומפרשים בה ואם הביא מבעו״י לכשיקדש היום פורס מפה ומקדש ואף גדולי המפרשים כתבוה כן ואין נראה לי שאחר ששעת קידוש הוא מה הועלנו בין הפסקה גמורה לפריסת מפה ומ״מ בערב הפסח מיהא יש אומרין מאחר ששעת איסורו מתשע שעות ולמעלה שנמצא שהות ביום והפסקתו מועלת לתאבונו י״ל שיפסיק לגמרי:
וי״מ שמועה זו ר״ל ושוין שאין מביאים את השלחן אא״כ קדש בערב הפסח והם גורסים אא״כ קדש היום וענינו שאין מביאין את השלחן ר״ל התחלת אכילה מבעו״י ומתשע שעות ולמעלה עד שיקדש היום ואם הביא פורס מפה ומקדש ונמשכים לשיטתם שפירשו שאף בערב הפסח אינו מפסיק כלל ומ״מ דוקא בהביא מקודם תשע כמו שביארנו וכן י״מ שכל שהתחיל באיסור פוסק מיד הא כל שמתחיל בהיתר על דעת לגמור בהיתר ונמשך אינו מפסיק אלא לכשיקדש היום פורס מפה ובשאלתות פרשו הבאת שלחן שבשמועה זו ר״ל ושוין שאין מביאין את השלחן שלא על התחלת אכילה נאמר אלא על הבאת השלחן ממש וסדורו ועריכתו ובכל ערבי ימים טובים ואמר שאין עורכין אותו עד שיקדש היום שלא יראה כרוצה לאכול מבעוד יום וכמי שאינו מסדר לשבת ואם ערכו פורס מפה ומקדש בעוד שהמפה פרוסה וכן המנהג אלא שעיקר הסוגיא אינו מוכחת כן שהרי אמרו עלי׳ שהיא שנויה לדעת שמואל ולפי׳ זה אין לה עסק עם דבריו של שמואל כלל ופריסת מפה שנהגו עכשיו אין לה שורש לענין הלכה אלא שיש רומזים בה למה שאמרו במדרש שהמן כשהי׳ יורד הי׳ עליו טל מלמעלה וטל מלמטה ואחר שנתחייבו בלחם משנה זכר למן נהגו בה להניחה בין שתי מפות:
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש – כתב הרב אלפסי ז״ל ובערבי שבתות ובערבי יו״ט היכ׳ דאתחיל ליה מקמי ט׳ שעות ואמשיך ליה בסעודתיה עד דקדיש יומא פריס ליה מפה על השולחן ומקדש והדר שרי המוציא וגמר ליה לסעודתיה ומברך ברכת המזון. ולאו דוקא ערבי שבתות וערבי יו״ט ולאפוקי ערבי פסחים דאין הלכה כר׳ יוחנן דאמר הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח והלכה כר׳ יוסי בערב שבת אלא כשמואל דאמר אין הלכה לא כר׳ יהודה ולא כר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש. והיינו נמי דלא פסקה הרב ז״ל לההיא דר׳ יוחנן בהלכותיו. אלא דאורחא דמלתא נקט וסעודת היתר דאין עיקר סעודה אלא בפת ובע״פ לא אפשר אבל לענין דינא ה״ה נמי בערב הפסח. ואין צורך למה שהשיג עליו הרב בעל המאור ז״ל בזה וכן מאי דכתב ז״ל היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות לאו דוקא דכר׳ יוסי קיימ״ל דאמר אוכל והולך עד שתחשך. ולא תימא דר׳ יוסי לאו להתחיל קאמר דהא מייתינן לקמן בריית׳ דקתני ושוין שמתחילין וקשיא לן עלה אימת אילימא מע״ש הא פליג ר׳ יהודא. ואלו לר׳ יוסי לא קשיא לן ולא מידי ואלא דהיתר מרווח ניחא ליה למנקט דמודו ביה כו״ע דאפי׳ ר׳ יהודה נמי מודה דמקמי ט׳ שעות שרי כדאמרינן בסמוך. ורבותא נמי קמ״ל דאפי׳ אתחיל מקמי ט׳ שעות בעי לאפסוקי בפריסת מפה אבל מה שכתב והדר שרי המוציא השיב עליו הר״ז ז״ל דא״כ אף אנו נאמר שצריך ברכה למפרע וכדתניא בחברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לצאת שאם לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה דלא מצינו ברכה אחת לבסוף על שתי ברכות ראשונות ואם אתה אומר דאין ה״נ דצריך ברכה למפרע א״כ פסקת כר׳ יהודה להפסקה ולא קיימ״ל כוותי׳ אלא ודאי לא צריך למשרי המוציא דהא לקבעי׳ הדר. ואי משום הא לא איריא דאשכחן דכוותה נמלך ושמש דמברכי על כוס וכוס ועל כל פרוסה ופרוסה לכתחילה וברכה אחת לבסוף פוטרתן. ותלמידי דבי רב דאמרי הב ונבריך והדר אמרי הב ונשתי ואמר להו רב המנונא סבא מכיון דאמריתו הב ונברך אתסר לכו למשתי ופירשו הגאונים ז״ל אתסר לכו למשתי בלא ברכת היין ולא צריכי השתא לברוכי על הגפן על היין קמא דברכה אחת דלבסו׳ פוטרת לשתי הראשונו׳. מיהו ודאי דינו אמת דלעולם לא חשיב הפסק להצריך ברכה לכתחילה אלא סלוק דעת וגמר או בחד מנייהו אלא שיש הפרש בניהם דסלוק דעת בלא גמר צריך ברכה לכתחילה אבל לא למפרע והיינו שמש ונמלך ותלמידי דבי רב ואם הוא גמר צריך ברכה למפרע והיינו נטל ידיו לברכה אסור לאכול עד שיברך למפרע דהוה ליה כאלו גמר ובירך ברכת המזון. וחברי׳ שיצאו טעמא אחרינא אית להו משום שינוי מקום דכאכילה אחרת דמיא. אבל בהפסק דאינו גמור וסלוק לא ולא אמרי׳ ביה משתי או מיכלי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר שאם אין אתה אומר כן ברך על הרעמי׳ ועל הזוועות בתוך סעודת יהא צריך לחזור ולברך וכן מי שנזכר בתוך סעודתו שלא התפלל ועמד להתפלל ואעפ״י שיש סברין כן בתפלה לא נראו דבריהם וכדבעינן למכת׳ קמן גבי ד׳ כסי. הלכך הכא לא צריך למשרי המוציא והכי משמע בירושלמי דברכות דגרסי׳ התם כל הברכו׳ פותחין בהן בברוך ואם היתה ברכה הסמוכה לברכה אין פותחין בה בברוך. הרי קדושה שניה היא שאם הי׳ אוכל ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאין אומר בורא פרי הגפן. והא סיפא אמר ר׳ מונא טופס ברכות כך הוא. הרי שהקשו מקידוש שסמוך לברכת היין ופותחין בו בברוך. ומשני דפעמים אינו סמוך דאינו צריך ברכת היין דהיינו אם היה שותה מבעוד יום. אלמא קדוש לא חשוב הפסק. ואע״ג דאיכא מאן דדחי דההוא מתרץ דהתם סבר לה כרב אשי דאמר הכא לית הלכתא כתלמידי דבי רב ולא קיימ״ל כוותיה. ואיכא למימר דעד כאן לא פליג רב אשי אלא אברכת היין ומשום דנקיט כסא דברכת בידי׳ ודעתיה למשתי אבל אי בעי למיכל לאחר ברכת המזון ליכא מאן דאמר דלא הוה ברכת המזון הפסק ולא בעי ברכת הלחם. ודכוותה נמי אע״ג דקדוש חשיב הפסק כברכת המזון למשרי המוציא לא חשיב הפסק. כברכת היין אליבא דרב אשי אפי״ה מסתברא כמאי דפרישית דלא הוי הפסק אלא סלוק וגמר ולא נוקים נפשין בדחייה בעלמא אלא כפשטה דירוש׳ ולקמן נאריך בה בס״ד. ובתר דכתיבנא מימליכנא אמינא גברא רבה אמר מילת׳ נידוק עלה נראין דברי הרב אלפסי ז״ל גם בזה דההיא דירוש׳ הא אדחיה לה ואי מהנך טעמי דצלוי וברוכי בגו סעודתא דסמכי עלייהו לאו דסמכי נינהו דלא דמו דשאני קדוש דעל כרחי מפסיק ליה ואתסר לי׳ למיכל עד דמקדש דלית הלכתא כר׳ יוסי דאמר אוכלין והולכין עד שיגמרו אלא על כרחיה פורס מפה ומקדש והלכך דינא הוא שיהא הפסק כזה הפסק להטעינו ברכה לכתחילה מהא דמיכלי׳ וברוכי בהדי הדדי לא אפשר אלא דכיון דלא הוי גמר לא בעי לברוכי למפרע. ומפקי׳ לה מדר׳ יהודה דבעי הפסק גמור בברכת המזון. ומדר׳ יוסי דלא בעי הפסק כלל. ואפי׳ בברכת המוציא אלא גומר סעודתו ותפשי׳ מאי דאמר שמואל דפורס מפה ומברך המוציא. וכן דעת הרמב״ן ז״ל וכן הרב ר׳ בן גיאת ז״ל שכתב דאיכא מאן דאמר דקידוש לא חשיב הפסק והוא לא הודה לו. ולהן שומעין דגאונים הן ודבריהם דברי קבלה. מאי מפסקין לאו לעקירת שולחן לא למפה. לכאורה משמע דהכא דהפסק דר׳ יהודה היינו עקירת שולחן וכן כתב רב אחא משבחא ז״ל כי היכי דתיתי תכא ביקרא דשבתא. וא״כ כי מפקי׳ לה מדר׳ יהודה ה״מ דלא בעי עקירת שולחן אבל ברכת המזון למפרע מיהא בעי. והא ליתא אלא עיקר הפסק לר׳ יהודה היינו ברכת המזון ומיניה הוא דמפקי׳ ליה אלא דמשום דכל גמר סעודה וברהמ״ז דידהו הוא בעקירת שולחן נקט הכא עקירת שולחן ולאו דוקא:
א אמר רב יהודה אמר שמואל: לענין הפסקה זו אין הלכה לא כר׳ יהודה שאמר שמפסיקים לגמרי ומזיזים את השלחן ממקומו ולא כר׳ יוסי שאמר שאין מפסיקים כלל, אלא פורס מפה על השולחן ומקדש את השבת, וממשיך סעודתו. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: כשם שמפסיקין לצורך קידוש
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים ק. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים ק., ר׳ חננאל פסחים ק., רי"ף פסחים ק. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י פסחים ק., רשב"ם פסחים ק., תוספות פסחים ק., ההשלמה פסחים ק. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תנינא פסחים ק., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים ק., בית הבחירה למאירי פסחים ק. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים ק. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים ק., מהרש"א חידושי הלכות פסחים ק., גליון הש"ס לרע"א פסחים ק., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים ק., אסופת מאמרים פסחים ק.

Pesachim 100a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 100a, R. Chananel Pesachim 100a, Rif by Bavli Pesachim 100a, Rashi Pesachim 100a, Rashbam Pesachim 100a, Tosafot Pesachim 100a, HaHashlamah Pesachim 100a, Tosefot Rid Second Recension Pesachim 100a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 100a, Meiri Pesachim 100a, R. Moshe Chalava Pesachim 100a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 100a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 100a, Gilyon HaShas Pesachim 100a, Steinsaltz Commentary Pesachim 100a, Collected Articles Pesachim 100a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144