×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַרְבַּע עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בְּאֶמְצַע, שַׁפִּיר. אֵלָּא הָכָא מִשּׁוּם נוֹי, וְאִי נַמֵי מִשּׁוּם טִרְחָא דְּשַׁמָּעָא הִיא.:
and he was careful to plant four different species along the four sides of the garden bed and one in the middle, so that there would be space between them, it works out well. This would show that Rav was cautious not to plant diverse kinds together. But here, where Rav actually planted each species in its own bed, he did so due to beautification, i.e., to improve the appearance of the garden in front of the study hall. Alternatively, the reason Rav planted this way is due to the trouble that would be caused to the attendant. When his attendant would be sent to fetch a certain type of vegetable from the garden he would not need to search for it, but would know where the different vegetables were planted. Therefore, this does not prove that Rav was concerned about diverse kinds outside of Eretz Yisrael.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמ׳ ליה אביי [אי אשמעינן] ארבעה מיני ירק על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע בתוכה כלאים הוא שמעינן דמשום כלאים אלא השתא דעבד משארי משארי איכא למימר משום נוי, או משום טרחא דשמעא כשילך להביא ירק פלוני אינו צריך לחזר אלא [יביאנו] לו במקום, אם כן ליכא למש׳ מינ׳ דגזרו בזרעים בחוצה לארץ משום כלאים.
{משנה קידושין א:י1} תנן התם בקידושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין את2 ימיו ואינו נוחל את הארץ {בבלי קידושין לט ע״ב} וקא פריש רב יהודה הכי קאמר כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו ומאריכין וכול׳3.
{משנה קידושין א:י} מתני׳ כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין [את]⁠4 ימיו ושנותיו5 ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין את ימיו ואינו6 נוחל את הארץ וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה7 ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב וכל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר {קהלת ד:יב} והחוט המשולש לא במהרה ינתק8:
1. דברי אגדה אלה ישנם גם ברי״ף שם סוף פרק א (דף טז ע״א), ורמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ג:ג-ד). אך אינם בבה״ג ובר״ח קידושין.
2. את ימיו, את ימיו: כ״י נ: ״לו ימיו, לו ימיו״. גא רק: ״ימיו, ימיו״.
3. כל העושה ...מטיבין לו ומאריכין וכו׳: גז עד ״מטיבין לו״. גא, גי, כ״י נ עד: ״מטיבין לו וכו׳⁠ ⁠״. גג עד: ״ומאריכין״. גיג עד: ״ומאריכין ימיו״.
4. את: ספה״ב, גח, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695, כ״י נ, ר״ח.
5. ושנותיו: חסר בדפוסים.
6. ואינו: גח, ספה״ב: ״ואין״.
7. במקרא, במשנה: דפוסים: במשנה, במקרא.
8. וכל המחזיק...ינתק: חסר בספה״ב.
ארבע מד׳ רוחות הערוגה – אם היה זורען בערוגה אחת ונשמר להניח ריוח ביניהם שלא יינקו זה מזה כמשפטם השנויה במס׳ שבת (דף פד:) הוה שמעינן מינה שאסור לזרוע כלאים בח״ל אבל השתא דזרע כל מין בערוגה לבדו לאו משום כלאים הוא אלא שלא להטריח השמש שהולך להביא ירק לבקש מין שהוא צריך לו בין שאר המינין ויודע באיזה ערוגה הוא.
דשמעא – שמש.
הא דאמרינן דעבדין ליה יום טב ויום ביש – פירש״י ז״ל דהא דתנן מטיבין לו היינו לעולם הבא שמטיבין לו בשביל מה שמראים לו ונותנים יום ביש בעולם הזה בעונש מיעוט עבירות שבידו כדאיתא במתני׳. והקשה עליו ר״ת ז״ל דאם כן היינו דרבי יעקב דאמר שכר מצות בהאי עלמא ליכא ואלו אביי לא מוקים בהכי. ולפיכך פי׳ הוא ז״ל דרוב ימיו טובים בעולם הזה כדקתני מתני׳ ואם חטא שום חטא נותנים לו ביום ביש בעולם הזה כדי שיתכפר ואותו יום ביש דומה כמי ששרף כל התורה כולה ואח״כ נוחל את הארץ דהיינו העולם הבא ויפה פי׳ לפי פשטן של דברים אבל יש בהם סוד נסתר לבעלי האמת.
אמר מורי נר״ו דהני רבנן דמסרי נפשייהו לקטלא משום ביאת כותי בפרהסיא היה מעשה שאסור מן התורה ובמזיד קנאין פוגעין בו כמעשה שהיה ולפיכך היא בכלל גלוי עריות שיהרג ואל יעבור ואפילו להנאת עצמן ואפילו שלא בשעת הגזירה אבל בצינעה לית בה אסורא דאורייתא כדמוכח במסכת ע״ז ודינו שיעבור ואל יהרג ואם לא עשה כן מתחייב בנפשו ובמקומו הארכתי בזה בס״ד.
ארבע סוגים שונים על ארבע רוחות (קצוות) הערוגה ואחת באמצע הערוגה, כדי להרחיקם זה מזה — שפיר [יפה] אתה אומר, שמזה מוכח שהוא מקפיד שלא לזרוע כלאים. אלא הכא [כאן] שזרע רב כל מין בערוגה נפרדת, מה שעשה היה רק משום נוי ליפות את גינת בית המדרש. ואי נמי [או גם כן] משום טרחא דשמעא [של השמש] היא, שזרע כך על מנת שכאשר ישלח את שמשו להביא מין ירק מסויים מהגינה לא יצטרך השמש לחפש, וידע באיזה ערוגה הוא. ואין להוכיח מכאן שחשש לאיסור כלאי זרעים בחוץ לארץ.
and he was careful to plant four different species along the four sides of the garden bed and one in the middle, so that there would be space between them, it works out well. This would show that Rav was cautious not to plant diverse kinds together. But here, where Rav actually planted each species in its own bed, he did so due to beautification, i.e., to improve the appearance of the garden in front of the study hall. Alternatively, the reason Rav planted this way is due to the trouble that would be caused to the attendant. When his attendant would be sent to fetch a certain type of vegetable from the garden he would not need to search for it, but would know where the different vegetables were planted. Therefore, this does not prove that Rav was concerned about diverse kinds outside of Eretz Yisrael.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִין לוֹ, וּמַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ; וְכָל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, אֵין מְטִיבִין לוֹ, וְאֵין מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו, וְאֵינוֹ נוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ.:

MISHNA: Anyone who performs one mitzva has goodness bestowed upon him, his life is lengthened, and he inherits the land, i.e., life in the World-to-Come. And anyone who does not perform one mitzva does not have goodness bestowed upon him, his life is not lengthened, and he does not inherit the land of the World-to-Come.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילתוספות רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳. כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ושנותיו וכול׳. ודייק אפילו כל דהו, ורמינהו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם [בעולם הזה והקרן קיימת לו] לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים ........
{דעבדי ליה יום טב ויום ביש. ור״ח פירשא דעבדי ליה יום טב ויום ביש כלומר מתניתין דקתני מטיבין לו יש יום שמטיבים לו ויש יום שמריעים לו, לצדיק רוב ימיו מטיבים לו אבל פעמים שמריעים לו יום אחד למרק עונותיו ודומה באותו היום כאלו שרף את התורה כולה, ולרשע רוב ימיו מריעין לו אבל פעמים שביום אחד משפיעים לו טובה שדומה באותו יום כאלו קיים את כל התורה כולהב.}
א. מהתוספות הרא״ש.
ב. וכ״ה בתוס׳ ד״ה מתניתין בשם ר״ת, ולכאורה יש לצדד דכן צ״ל גם בתוס׳ הרא״ש ״ור״ת פירש״ במקום ור״ח פירש, אמנם כ״ה גם בחידושי ר״ש ב״ר יצחק, וצ״ע. אך ברש״י בד״ה מתני׳ פירש דעבדין ליה יום טב ויום ביש היינו שמכינים לו בעולם הזה יום טב לעולם הבא ע״י שמריען לו בעולם הזה, ויום ביש היינו שמכינים לו יום רע לעולם הבא ע״י שמטיבין לו בעולם הזה. ועיין בתוס׳ ובתוס׳ הרא״ש משה״ק על רש״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ העושה מצוה אחת – מפרש בגמרא.
מטיבין לו – משמע בהאי עלמא.
ונוחל את הארץ – חיי העולם הבא.
כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו לעולם הבאא. |בוהבא דבר עבירה לידו וניצל הימינה נותנין לו שכר כעושה מצוה.| לבד מכיבוד אב ואם וגמילות חסדים שאדם אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
א. לכאורה נקיט רבינו כשינוייה דאביי דעבדין ליה יום טב ויום ביש וכפי שפירשו רש״י. וצ״ב למה לא פירש כרבא.
ב. והבא וכו׳ מצוה מקומו להלן אחרי ׳לא ישמע י״י׳.
מתני׳ טז. כל העושה מצוה אחת מטיבין לו. משנה זו מתפרשת בגמ׳ הכי, כל העושה מצוה א׳ יתירה על זכויותיו מטיבין לו, לפי שהעולם נדון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עשה עבירה אחת, אוי לו שהכריע את כל העולם כולו לכף חובה, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא אחד שחטא זה, אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.
מטיבין לו. בעולם הזה, ונוחל את הארץ לתחיית המתים.
כל העושה כו׳ דעבדין ליה יום טב ויום ביש – פירוש: פעמים מריעין לו למרק עונותיו ופעמים מטיבין לו בעבור פירות מצוותיו.
המשנה האחת עשרה ואינה מכונת הפרק כלל אלא שבאה הנה על ידי גלגול מה שהזכיר בענין המצות והוא שאמר כל העושה מצוה אחת מטיבים לו ומאריכים את ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבים לו ואין מאריכים את ימיו ואינו נוחל את הארץ וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן הישוב והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק אמר הר״ם פי׳ רצה באמרו כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו שהן כנגד עונותיו עד שיהיו זכויותיו מרובין מעונותיו בזאת המצוה ואמרו כל שאינו עושה מצוה אחת רצה בו אפי׳ שרעותיו יותר מטובותיו ולא עשה מצוה אחת כדי להשוותם אבל עונותיו מרובין מזכויותיו ואמר מטיבין לו ומאריכין את ימיו בעולם הזה והנה נבאר זה בסנהדרין בפירוש ודרך ארץ היא הנהגתו עם אנשי העולם בטובו יהיה בעל מוסר ענין אין זה בעמידתו בעולם אבל יציאתו מן העולם הנאתו לעולם ואמר באיש הזה משפטו שמושבו מושב לצים ופסול לעדות:
אמר המאירי פירשוה בגמרא מצוה אחת יתירה על זכיותיו וכלל הדברים שיהא בכללו נעשה צדיק שאין הכל תלוי במנין שיש מצוה שקולה כנגד כמה ויש עבירה שקולה כנגד כמה ואין הענין אלא כמי שאומר שהצדיק נגמל בזה ובבא וכמו שאמרו בקצת מצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ומהם כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלם שכל אלו יש בהם טוב לשמים וטוב לבריות והוא שאמרו כאן מטיבין לו ומאריכין ימיו ושנותיו ונוחל את הארץ ר״ל העולם הבא ואם אנו רואים אותו לפעמים שהוא נענש איפשר שהוא לנקותו ממקצת עונות והכל ביושר אלא שאפני דרכיו נעלמים ממנו ועל דרך זה אמרו בקצת מצות שאם היתה שקולה מכרעת וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן היישוב ופסול הוא לעדות כמו שביארנו הענין באחרון של חגיגה אבל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשלש לא במהרה ינתק:
זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא מפנות האמונה להאמין בגמול ובעונש בין בעולם הזה בין בעולם הבא ואל יבלבלהו מה שיראה מהעדר הסדור בין בני אדם בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו שהכל ביושר פעמים שהוא צדיק גמור או שאין עונותיו כדאי להשתלם כל כך ונגמל בזה ובבא ופעמים שמקצת עבירות שבו צריכות מירוק ומריעין לו לנקותו מעונותיו עד שנדמה כאלו הוא רשע וכן הרשע לפעמים רשע גמור ונענש בזה ובבא ופעמים צריך שיגמל לקצת מעשים שבידו ומטיבין לו כדכתיב ומשלם לשונאיו על פניו כלומר בעוד שהוא חי כדי להאבידו לעולם הבא וזהו ענין יום טוב ויום ביש כלומר שכל העושה מצוה אחת יתירה מטיבין לו ר״ל שמתקינין לו כדרך שמתקינין ליום טוב שמצטערין ומתעמלין קודם לו להכנת יומו כך מטיבין לו ר״ל שמתקינין ליום טוב שלו כלומר שמצערין אותו בעולם הזה להיות יומו מותקן לעולם הבא וההפך להפך הא למדת שאע״פ שיש לפעמים שכר מצות אף בעולם הזה מכל מקום כמה דברים מעכבין את הגמול ועקר השכר לעולם הבא ולפיכך אל יהרהר אדם בענין צדיק ורע לו או רשע וטוב לו כלל ועל דעת זה העידו קצת חכמים ואמרו הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו של זה שהרי בשתי מצות אלו כתוב טובה ואריכות ימים אלא לעולם שכלו טוב ולעולם שכלו ארוך ואע״פ שבעל זה המאמר סובר שאין בעולם הזה שכר מצות מכל מקום עקר הענין ופנת הדת להשלים ביניהם לומר שאף בעולם הזה יש שכר אלא שהוא מתערב לקצת סבות ונמצא עיקרו צפון לעולם הבא וכל מעשיו יתברך במשפט ויושר אלא שאפני חכמתו נעלמים וכבר הארכנו בענינים אלו בילדותנו בחבור התשובה:
והא דתנן וכו׳ אביי דאקשי ליה ממתני׳ דתנן והכלאים מד״ס הוה ס״ד דמיירי בכל שני מינים ואפי׳ במיני ירק אף שבח״ל אין זריעתן אסורה אלא מד״ס וס״ל נמי דהאי והכלאים ר״ל שאסור לזרען אפ״ה קאמר דאסור מד״ס דאלו אסור אכילתן תנן בהדיא בכלאים פ״א כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרים באכילה. ושני ליה לא קשיא כאן בכלאי זרעים כאן בכלאי הכרם כלומר דהא דתנן והכלאים מד״ס לאו במיני זרעים מיירי דמיני זרעים מותר לזרען בח״ל כדאמרינן לעיל שדך למעוטי זרעים שבח״ל ואפילו איסורא דרבנן לית בהו כדמסיק טעמא דהואיל ואפי׳ בארץ אם עבר וזרען מותרים באכילה לא גזרו בח״ל בזריעתן אלא בכלאי הכרם מיירי שאם זרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד בח״ל אינו אלא איסורא דרבנן וכן נמי איירי באיסור אכילתו שאם זרע בכרם מין א׳ או מין ירק אע״פ דבח״ל ליכא איסורא בזריעתו כדמסקינן קמי הכי אפ״ה אסור בהנאה ואע״פ שבארץ אינו אסור אלא מדרבנן גזרו ואסרו הנאתו אפי׳ בח״ל. ואע״פ שזריעת מין א׳ בכרם בארץ אסור ג״כ מדרבנן דר׳ יאשיה לא אמר אלא אינו חייב עד שיזרע שני מינים בכרם דמשמע דאינו חייב מלקות הא איסורא מיהא איכא. לא גזרו לאסור אלא מין א׳ בכרם בח״ל שגזרו עליו איסור הנאה. זהו עיקר הפירוש.
מותרים בהנאה – משום רישא נקט לה דהא אף באכילה מותרים דתנן רפ״ח כלאי הכרם אסורים מלזרוע ומלקיים ואסורים בהנאה כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרים באכילה לא גזרו בהו לזרען. אשתכח השתא דהרכבת אילן אסור מן התורה אפילו בח״ל ואפילו אילן בירק או ירק באילן דתנן פ״ק דכלאים אין מביאין ירק באילן ולא אילן באילן ולא אילן בירק ולא ירק באילן ואם עבר והרכיב מותר בהנאה כדאיתא בירושלמי בהדיא דגרסי׳ התם פ״ק דכלאים עובד כוכבים שהרכיב אגוז על גבי אפרסקין אע״פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל משם וחוזר ונוטע במקום אחר ע״כ. והוי דומיא דכלאי בהמה דתנן פ״ה כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים ואין אסורין אלא מלהרביע וכתב הר״ם שמותר לערב ולזרוע זרע שני מיני אילנות שלא נאסרו אלא בהרכבה וכן כתב שמותר זרע ירק וזרע אילן. כלאי הכרם אינו לוקה בזריעתן אלא בארץ והוא שזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד או שני מינין של ירק כגון קנבוס ולוף כדאיתא בהקומץ קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים דרבנן ותנן בכלאים פ״ה כל מין זרעים אינן כלאים בכרם הקנבוס ר׳ טרפון אומר אינו כלאים בכרם וחכ״א כלאים. והקינדס כלאים בכרם ואמרי׳ בב״ר דרדר זה קינדס ואסור בהנאה אפי׳ אם זרע בכרם מין א׳ או מין ירק כדכתבינן וכלאי זרעים בארץ אסור לזרען מן התורה ומותרים באכילה ובח״ל מותר אף לזרען.
מטיבין – כלומר בהאי עלמא.
ונוחל את הארץ – משמע חיי העה״ב.
אלו דברים הני [אין] אחריני לא.
אפי׳ בחדא – והא רובא עונות נינהו.
שקולה שאם היה מחצה עונות ומחצה זכיות והיה במחצה מאלו מכריע כאילו רוב זכיות. בית נתזה. שם האיש.
שהתלמוד מביא לידי מעשה. כלומר שמי שיודע התורה עושה המצות וירא מן החטאים בשלימות אבל מי שלא ידע התורה לא זה יראוי כאמרם אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד [מצורף לזה שבא לרמוז שהחכם מצד חכמתו יגיע אל המעשה השלם והטוב והוא קנין המדות הטובות והממוצעות ומי שהוא בעל תכונות טובות לבד לא יגיע אל החכמה מצד התכונות הטובות וגם מעשיו שהוא עושה אינם על דרך נכונה ולא על דרך אמת כמו שאז״ל אין בור ירא חטא ולא ע״ה חסיד שאין לו מדע שידע המעשים שיהיו טובים מצד עצמם ועל כן כתוב בתורה ולמדתם ועשיתם הוי לימוד החכמה קודם למעשה] ירושל׳ וכבר נמנו התלמוד קודם למעשה. רבנן דקסרי אמרי הדא דתימר בישישים חכמה מי שיעשה אבל אין שם מי שיעשה המעשה קודם לתלמוד ע״כ. פי׳ זה הירושלמי מיירי במצוה עוברת שמפסיק תלמודו מפני המצוה העוברת הואיל ואין שם מי שיעשנה ואח״כ חוזר לתורתו כמו שביארנו במועד קטן פ״ק. וראש הירושלמי ר׳ אבהו שלח לבריה למגמר בטבריא שלחו ליה ואמרו ליה גומל חסד הוא. כלומר מניח תורתו לעשות לויה לכל המתים. שלח ליה המבלי אין קברים בקסרי שלחתיך בטבריא וכבר נמנו תלמוד קודם למעשה וכו׳ דמשמע שפי׳ זה הירושלמי הוא כמו שפירשנו דהא ר׳ חנינא הוה מניח תלמודו שהיה עוסק בתורה מפני לויית המת שהיא מצוה עוברת וגער בו אביו מפני שהיו שם אחרים שמלוין את המת. ובגמרין פ׳ בני העיר מתבאר דין מבטלין ת״ת להוצאת המת כמו שביארנו שם תכלית הביאור.
פוטר מים – פורק עול תורה ראשית מדון הוא תחלת דינו.
פסול לעדות דהואיל ואינו מן היישוב אינו מקפיד על עצמו ואין לו פנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל הארץ ופרש״י מטיבין לו בעה״ז ונוחל הארץ לעולם הבא. ומשמע דמאריכין ימיו נמי היינו בעה״ז וכ״כ הרמב״ם ז״ל בפירוש המשניות ולפ״ז הוי מתניתין דלא כר׳ יעקב דבסמוך למימרא דרבא וקשיא לי הא רבא גופא אמר בשילהי מועד קטן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ומייתי ראייה מרבה ורב חסדא וא״כ תיקשי ליה מתניתין דהכא ואף שהתוספות תירצו שם אהא דאין מזל לישראל דלפעמים ע״י זכות משתנה אפ״ה לא אתי שפיר לישנא דמתניתין דקתני בלשון כלל דמשמע דלעולם מי שזכיותיו מרובים מעוונותיו אף במצוה א׳ מאריכין ימיו וא״כ ודאי בזכותא תליא מלתא. מיהו אגופא דמתניתין לא קשה מידי לפי מה שמצאתי בל׳ הירושלמי דשמעתין דכל העושה מצוה א׳ היינו שמייחד לו מצוה א׳ שאינו עובר עליה כל ימיו וא״כ אפשר דע״י זכות כי האי מאריכין לו ימיו דוקא אבל במי שאינו מייחד מצוה א׳ כה״ג אף שהוא צדיק גמור אפ״ה אין המזל משתנה לפעמים אלא דמסוגיא דשמעתין ודאי מוכח דלא ס״ל כפירוש הירושלמי דאל״כ לא הוי מקשה מידי בסמוך ממתניתין דפאה וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מיהו בר מן דין לא ידעתי אמאי פשיטא להו לרש״י ותוס׳ דהא דקאמר רבא בסמוך הא מני ר׳ יעקב היא אברייתא קאי דהא מצינן לפרש איפכא דרבא מוקי מתניתין דהכא כר׳ יעקב דכי היכי דאמר ר׳ יעקב דלמען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך היינו בעולם שכולו טוב ולעולם שכולו ארוך הכי נמי מפרשינן למטיבין לו ומאריכין ימיו דמתניתין בהאי גוונא גופא ותנא דמתניתין לישנא דקרא נקיט והשתא א״ש נמי דלרבא לא צריכין נמי לאוקמי מתניתין דפיאה בסמוך דוקא בבינוני ולענין דאם היתה שקולה מכרעת אלא אף בצדיקים גמורים ואפ״ה אין להם שום פירות בעוה״ז כלל לבר מהנך מצות דקחשיב התם. וכמו שכתבתי נראה מפירוש הרב מברטנורה ע״ש ושיטת רש״י ותוספות צ״ע למה לא פירשו כן ועיין עוד בחידושי לב״ק סוף פרק הפרה שם כתבתי ענין עולם שכולו טוב ועולם שכולו ארוך דלאו חדא מילתא היא וכה״ג מצינן לפרש נמי בענין ונוחל הארץ כדכתיב נמי למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך והיינו ארץ העליונה ודו״ק:
א משנה כל העושה מצוה אחתמטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ העליונה, לחיי עולם הבא. וכל שאינו עושה מצוה אחתאין מטיבין לו, ואין מאריכין לו ימיו, ואינו נוחל את הארץ.
MISHNA: Anyone who performs one mitzva has goodness bestowed upon him, his life is lengthened, and he inherits the land, i.e., life in the World-to-Come. And anyone who does not perform one mitzva does not have goodness bestowed upon him, his life is not lengthened, and he does not inherit the land of the World-to-Come.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילתוספות רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: וּרְמִינְהִי: אֵלּוּ אדְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. אֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ, בוְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָּם.

GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Pe’a 1:1): These are the matters that a person engages in and enjoys their profits in this world, and the principal reward remains for him for the World-to-Come, and they are: Honoring one’s father and mother, acts of loving kindness, hospitality toward guests, and bringing peace between one person and another; and Torah study is equal to all of them. This indicates that one is rewarded in this world only for fulfilling these mitzvot, but not for fulfilling all mitzvot.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אלו דברים כו׳ – הני הוא דאוכל פירות והקרן קיימת אבל מצוה אחריתי לא ואנן תנן מטיבין לו ונוחל את הארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא ורמינהי אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעה״ז והקרן קיימת לעוה״ב כו׳ ויש לדקדק דאכתי מאי קושיא דלמא בהנך דהתם דוקא אוכל מהפירות והקרן קיימת לגמרי משא״כ בשאר מצות אע״פ שיש לו שכר ג״כ בעוה״ז ובעוה״ב אפ״ה הכל מהקרן וכדמפלגינן לקמן להדיא בדף הסמוך דמצוה שהוא טוב לשמים ולבריות יש לה פירות משא״כ בטוב לשמים לחוד אין לו פירות ויש ליישב דאפ״ה קשיא ליה לישנא דמתניתין דקתני מטיבין לו והיינו בעוה״ז ואי ס״ד דמנכין להם מהקרן לפי חשבון אין זו הטבה כלל אע״כ דבכולהו דיש להם בעוה״ז אין מנכין להם כלום מהקרן ומקשה שפיר:
ב גמרא ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה אחרת: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והכנסת אורחים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם. משמע שרק על מצוות אלה מטיבים לו בעולם הזה ולא על כל המצוות כולן!
GEMARA: And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Pe’a 1:1): These are the matters that a person engages in and enjoys their profits in this world, and the principal reward remains for him for the World-to-Come, and they are: Honoring one’s father and mother, acts of loving kindness, hospitality toward guests, and bringing peace between one person and another; and Torah study is equal to all of them. This indicates that one is rewarded in this world only for fulfilling these mitzvot, but not for fulfilling all mitzvot.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר, כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת יְתֵירָה עַל זָכִיּוֹתָיו, מְטִיבִים לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמְּקַיֵּים כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. מִכְּלָל דְּהָנָךְ אֲפִילּוּ בַּחֲדָא נַמֵי! אֲמַר רַב שְׁמַעְיָה: גלוֹמַר שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת.

Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: Anyone who performs one mitzva in addition to his other merits, and thereby tips the scale of all his deeds to the side of righteousness, has goodness bestowed upon him and is compared to one who fulfills the entire Torah. The Gemara asks: One can learn by inference from here that with regard to those mitzvot listed in the mishna in Pe’a one is rewarded even for one of them, notwithstanding the fact that overall his sins are more numerous. Rav Shemaya said: The other mishna serves to say that if one’s sins and merits were of equal balance, i.e., he has accrued an equal amount of merit and sin, one of these mitzvot tilts the scale in his favor.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכלל דהני אפילו חדא נמי – ואפילו לא קיים שאר מצות בתמיה והא רובא עונות הוא.
לומר שאם היתה שקולה מכרעת – הא דקתני אלו דברים במחצה עונות ומחצה זכיות קאמר ויש במחצה זכיות אחת מאלו מכרעת את הכף כאילו הוי רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה דמתני׳ וכי לית ליה בה חדא מהני צריך למצוה יתירה.
שאם היתה שקולה מכרעת – וא״ת בלאו הכי נמי אמרי׳ במסכת ר״ה (דף יז.) דרב חסד מטה כלפי חסד כשהן שקולין וי״ל דבשאר מצות כשמעשיו שקולים הוי כבינוני אבל בהני חשיב צדיק גמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ק כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו כו׳ מפירוש הרמב״ם שהיה מחצה זכאי ומחצה חייב ועושה מצוה א׳ עד שיהיו זכיותיו מרובין מטיבין לו כו׳ וכיוצא בזה פירש הרע״ב אבל בסיפא לא פירשו כן אלא דה״ק כל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ואינו עושה מצוה אחת כדי שיהא מחצה זכאי ומחצה חייב אין מטיבין כו׳ ולכאורה מי הכריחם לפרש כן דאיכא לדיוקי מרישא לסיפא דמרישא איכא לדיוקא הא אם אינו עושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו עד שנשאר מחצה על מחצה אין מטיבין כו׳ ובסיפא איכא לדיוקא בהיפך זה הא אם עושה מצוה אחת עד שיהו מחצה על מחצה מטיבין לו כו׳ ולמה לא נפרש בסיפא כמו ברישא שהיה כבר מחצה על מחצה ואינו עושה מצוה אחת כדי שיהא רובו זכיות אין מטיבין לו כו׳ וכדיוקא דרישא ממש וכן מוכח בגמרא דהכא בשאר מצות אין שקולה מכרעת ונראה ליישב ע״פ דברי התוס׳ דבשאר מצות נמי אמרינן במסכת ר״ה ורב חסד מטה כלפי חסד והיינו דהוי כבינוני דזוכה לעוה״ב מיהת דאפילו בפושעי ישראל בגופן אמרינן שם דנידונין בגיהנם ועולין והכא קתני באינו עושה מצוה א׳ דאינו נוחל הארץ דהיינו עוה״ב אלא ע״כ דאיירי הסיפא בעוונותיו מרובין מזכיותיו והשתא לא תקשי מדיוקא דרישא לסיפא ודו״ק היטב:
שם אמר רב יהודא הכי קאמר כו׳ ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה כו׳. נראה דרבי יהודה הוצרך לפרש כן בתירוצו משום סיפא דמתניתין דזה עיקר החילוק בין רישא לסיפא דרישא כיון דעשה מצוה אחת יתירה נידון כצדיק גמור ובסיפא מפרש לה נמי כה״ג שעשה עבירה אחת יותר מחציו ונידון כרשע גמור והיינו כדמסקינן דעבדין ליה יום טב ויום ביש וכדאיתא באידך ברייתא והשתא אתי שפיר נמי דהא דקאמר ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה לאו דדמיין לגמרי שהרי אין הקב״ה מקפח שכר שום מצוה ואף לעתיד כל צדיק וצדיק יש לו מחיצה בפני עצמו לפי מעשיו וא׳ נכוה מחופתו של חבירו אלא דלהא מילתא דומה כמי שמקיים כל התורה דמיקרי צדיק גמור דנפרעין מעונותיו בזה העולם ועבדין ליה יום טב כן נ״ל ויש לפרש עוד בדרך אחר אלא שאין רצוני להאריך בעניני הגדה כאלה הנוגעין בעומק הדין שהן א׳ מהדברים המכוסין מבני אדם ונסתרות לה׳ אלקינו:
תוספות בד״ה שאם היתה שקולה מכרעת וא״ת בלאו הכי נמי כו׳ עד סוף הדיבור. נראה דעיקר קושייתם מלשון מכרעת דקאמר הכא והתם משמע דאף במחצה על מחצה מכריע משא״כ בהא דקאמר רב יהודה הכא מעיקרא דכל העושה מצוה א׳ יתירה דומה כמי שמקיים כל התורה לא קשיא להו כלל דפשיטא להו דבמחצה על מחצה לא הוי כצדיק גמור ומתרצין בתוספות דאף בלשון הכרעה נמי שייך לחלק בין רוב זכיות ממש ובין מטה כלפי חסד דהתם כן נ״ל בכוונת התוספות אלא דאכתי יש לדקדק בעיקר קושייתם דקשיא להו מהא דפ״ק דר״ה דאמרי בית הלל ורב חסד מטה כלפי חסד ושם משמע להדיא דב״ה לא איירי אלא בג׳ כיתות ליום הדין ומפרשים שם בתוספות דהיינו לכשיחיו המתים ואילו בדין דעוה״ז שאדם נידון בכל שנה אמרינן התם דבינונים תלויין ועומדין מר״ה עד יוה״כ זכו נכתבין לחיים א״כ משמע דלא שייך בהאי דינא ורב חסד מטה כלפי חסד א״כ אין מקום לקושיית התוספות דהא שפיר אמרינן הכא דבהנך מצות שאדם אוכל לפירותיהן בעוה״ז אם היתה שקולה מכרעת ואין תלויין ועומדין וכ״ש דקשה יותר לפמ״ש שם התוספות דהא דנכתבין לחיים נמי לא איירי מענין עוה״ז ע״ש דמייתי ו״איה מסוגייא דהכא א״כ לא מקשו הכא מידי וצ״ע ולפי שאין כאן עיקר מקומו אין להאריך ובחידושי ר״ה ביארתי באריכות:
שם והא אמר ר״א שלוחי מצוה אין ניזוקין והקשה בס׳ עצמות יוסף דלמא שאני הכא דמהרהר בעבירה הוי. ולא קשה מידי דאכתי מקשה שפיר דאף על גב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ״מ כיון דאמר ר״א שלוחי מצוה אין ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן דבעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא א״כ אכתי ה״ל למצוה לאגוני דלא ליתי לידי הרהור ואהא מסקינן שפיר דסולם רעוע הוי ומש״ה לא הוי כמצוה בעידנא דעסיק בה שלא היה לו לסמוך על הנס אלא דאפ״ה מייתי רבי יעקב שפיר דאי ס״ד דלמען יאריכון ימיך דכתיב בשילוח הקן דברים ככתבן דמצות שילוח עדיף משאר מצות ה״ל לאגוני אף בסולם רעוע או להגין מתחלה שלא יעלה במחשבתו לילך על סולם רעוע דהא מגנא אפילו מהרהור עבירה אחרינא וכ״ש מהרהור כי האי כיון דמעיקרא למצות שילוח הקן איכוון:
שם התם בהליכתן שאני. ויש לתמוה דאכתי הכא נמי לענין מצות כיבוד מיהו עדיין בהליכתו הוי דהבא לי גוזלות אמר לו אביו ויש ליישב דאפשר דמהרהר בעבירה הוי להא מילתא גופא שלא יביא הגוזלות לאביו רק לקחן לצורך עצמו ולא מקשה אלא משילוח הקן לחוד ואם כן משני שפיר כן נ״ל נכון:
אמר רב יהודה: הכי קאמר [כך אמר], כך צריך להבין את משנתנו: כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו ועל ידי כך נהיה הוא מי שרובו זכויות מטיבים לו, ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה. ושואלים: מכלל הדברים אתה למד דהנך המצוות המיוחדות הללו] שנמנו במשנה האחרת אפילו בחדא נמי [באחת מהן גם כן] זוכה לכל אלה, גם אם עוונותיו מרובים? אמר רב שמעיה: המשנה האחרת באה לומר שאם היתה שקולה, שכלל עוונותיו שקולים כנגד זכויותיו — הרי מצוה שכזו כשהיא בין הזכויות מכרעת לזכותו.
Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: Anyone who performs one mitzva in addition to his other merits, and thereby tips the scale of all his deeds to the side of righteousness, has goodness bestowed upon him and is compared to one who fulfills the entire Torah. The Gemara asks: One can learn by inference from here that with regard to those mitzvot listed in the mishna in Pe’a one is rewarded even for one of them, notwithstanding the fact that overall his sins are more numerous. Rav Shemaya said: The other mishna serves to say that if one’s sins and merits were of equal balance, i.e., he has accrued an equal amount of merit and sin, one of these mitzvot tilts the scale in his favor.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכָל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת יְתֵירָה עַל זָכִיּוֹתָיו, מְטִיבִין לוֹ. וּרְמִינְהוּ: כָּל שֶׁזָּכִיּוֹתָיו מְרוּבִּין מעֲוֹנוֹתָיו, מְרִיעִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁשָּׂרַף כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְלֹא שִׁיֵּיר מִמֶּנָּהּ אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת. וְכָל שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזָּכִיּוֹתָיו, מְטִיבִין לוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁקִּיֵּים כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, וְלֹא חִיסַּר אוֹת אַחַת מִמֶּנָּהּ.

The Gemara further asks: And does anyone who performs one mitzva in addition to his other merits have goodness bestowed upon him in this world? The Gemara raises a contradiction from a baraita: Anyone whose merits are greater than his sins is punished with suffering in order to cleanse his sins in this world and enable him to merit full reward for his mitzvot in the World-to-Come. And due to this punishment he appears to observers like one who burned the entire Torah without leaving even one letter remaining of it. Conversely, anyone whose sins are greater than his merits has goodness bestowed upon him in this world, and he appears like one who has fulfilled the entire Torah without lacking the fulfillment of even one letter of it.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מריעין לו – בעוה״ז לנקותו מעונותיו שיטול שכר שלם.
מטיבין לו – לשלם לו שכר מצותיו בחייו כדי לטורדו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ועוד שואלים: וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו בעולם הזה? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] מברייתא, ששנינו בה: כל שזכיותיו מרובין מעונותיומריעין לו, שכך נוהגים בו בעולם הזה כדי למרק את עוונותיו בחייו ויזכה לשכר שלם על מצוותיו בעולם הבא. ודומה כמי ששרף את כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. ולהיפך, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו בעולם הזה, ודומה כמי שקיים את כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה!
The Gemara further asks: And does anyone who performs one mitzva in addition to his other merits have goodness bestowed upon him in this world? The Gemara raises a contradiction from a baraita: Anyone whose merits are greater than his sins is punished with suffering in order to cleanse his sins in this world and enable him to merit full reward for his mitzvot in the World-to-Come. And due to this punishment he appears to observers like one who burned the entire Torah without leaving even one letter remaining of it. Conversely, anyone whose sins are greater than his merits has goodness bestowed upon him in this world, and he appears like one who has fulfilled the entire Torah without lacking the fulfillment of even one letter of it.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר אַבַּיֵי: מַתְנִיתִין, דְּעָבְדִין לֵיהּ יוֹם טָב וְיוֹם בִּישׁ. רָבָא אָמַר: הָא מַנִּי? רִבִּי יַעֲקֹב הִיא, דַּאֲמַר: דשְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא,

Abaye said: When the mishna said that he is rewarded, it means that he has one good day and one bad day. He is rewarded for the mitzvot he performs; nevertheless, occasionally he also has bad days which cleanse him of his sins, and the baraita is referring to those days. Rava said that the mishna and this baraita represent two different opinions. In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says: There is no reward for performance of a mitzva in this world, as one is rewarded for mitzvot only in the World-to-Come.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ – דקתני מטיבין ומריעין דעבדין ליה יום טב ויום ביש מי שעושה מצוה יתירה דהוי רובא זכיות מתקנין לו בעולם הזה י״ט שנפרעים ממנו עונותיו וזהו תקון י״ט לו לעולם הבא וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו היינו דעבדין ליה הזמנת יום ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע.
רבא אמר – לעולם כדאמרן מעיקרא מטיבין לו בשכר פירות והקרן קיימת והך מתני׳ דקתני מריעין לו רבי יעקב היא.
מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש – פי׳ בקונט׳ מי שעושה מצוה יתירה דהוי רובא זכיות מתקנין לו בעולם הזה יום טוב ונפרעים ממנו עונותיו וזהו תיקון י״ט לו לעה״ב וכל שעונותיו מרובים דקתני מריעין לו היינו דעבדינן ליה הזמנת יום ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע רבא אמר פירוש לעולם כדאמרן מעיקרא מטיבין לו בשכר פירות והקרן קיימת והך מתניתין דקתני מריעין לו רבי יעקב היא דאמר שכר מצות כו׳ וקשה דמשני הא מני רבי יעקב היא משמע דעד השתא לא אוקמינן כרבי יעקב ולפי׳ הקונט׳ לאביי נמי בין מתניתין בין ברייתא אתי כרבי יעקב לכך פי׳ ר״ת מתני׳ דעבדין ליה יום טוב ויום ביש ותרוייהו בעולם הזה ומטיבין לו דברייתא הוי פירוש אמתני׳ כלומר פעמים שעושין לו יום טוב כדי לקבל שכר מצותיו בעולם הזה ובאותו יום יהא דומה לו כמו שקיים כל התורה כולה אבל רוב ימיו של רשע שרוי ברעה והיינו שעונותיו מרובין על זכיותיו ומריעין לו היינו פעמים שעושין לו יום רע כדי למרק עונותיו בעולם הזה ובאותו יום יהא דומה לו כמי ששרף כל התורה אבל רוב ימיו של צדיק שרוי בטובה כשזכיותיו מרובין על עונותיו והיינו דלא כר׳ יעקב דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כו׳ הרי שא״ל אביו עלה לבירה כו׳ ולא תקשי לך מכל היעודים שבתורה דא״א לפרש רק בעוה״ז שאם תשמעו יבואו עליכם כל הברכות והטובות וישבו על אדמתם ובהיפך אם לא תשמעו יבואו כל הקללות ואבדתם מן הארץ די״ל לרבי יעקב דמודה דזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאים להם כל הברכות והטובות שנזכרו בתורה גם בעוה״ז וכן בהיפך בחטא הרבים אבל ר״י לא אמר כן אלא ביחיד שמרובה בזכיות אין שכרו רק לעוה״ב דבעוה״ז מריעין לו כדי לזכותו בעוה״ב וכן בהיפך במרובה עונות מטיבין לו בעוה״ז כדי לטורדו בעוה״ב וכענין זה אמרו אין בידינו לא מיסורי צדיקים ולא משלות רשעים ומה שיש לדקדק עוד בדברי ר׳ יעקב עיין בחידושינו סוף מס׳ חולין:
אמר אביי: מה שאמרה מתניתין [משנתנו] שמטיבין לו הכוונה דעבדין ליה [שעושים לו] יום טב [טוב] ויום ביש [רע], שבשכר המצוות זוכה לטוב, אבל מפעם לפעם באים עליו גם ימים רעים כדי למרק את עוונותיו, ועל אותם ימים דיברה הברייתא. רבא אמר: משנתנו והברייתא מציגות שתי שיטות שונות. הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא] — שיטת ר׳ יעקב היא, שאמר בכלל: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא [בעולם הזה אין] כלל, וכל שכר המצוות הוא רק לעתיד לבוא.
Abaye said: When the mishna said that he is rewarded, it means that he has one good day and one bad day. He is rewarded for the mitzvot he performs; nevertheless, occasionally he also has bad days which cleanse him of his sins, and the baraita is referring to those days. Rava said that the mishna and this baraita represent two different opinions. In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says: There is no reward for performance of a mitzva in this world, as one is rewarded for mitzvot only in the World-to-Come.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּתַנְיָא: רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֵין לָךְ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ שֶׁאֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּהּ. בְּכִיבּוּד אָב וָאֵם כְּתִיב: {דברים ה׳:ט״ו} לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ. בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן כְּתִיב: {דברים כ״ב:ז׳} לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.

As it is taught in a baraita that Rabbi Ya’akov says: There is not a single mitzva written in the Torah whose reward is stated alongside it, which is not dependent on the resurrection of the dead, i.e., the reward is actually bestowed in the World-to-Come, after the resurrection of the dead. How so? With regard to honoring one’s father and mother it is written: “That your days may be long, and that it may go well with you” (Deuteronomy 5:16). With regard to the dispatch of the mother bird from the nest it is written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרש
חרשא(כתובות כד.) מאי למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא אפכא שמעינן להו דתנן (משנה דמאי ד׳) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש ולא התירו העומר שלי אינו מתוקן פי׳ אינו מעושר אין נאמנין דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום זה וחבירו יאמר עליו כן במקום אחר וכו׳ (בסיפרא באמור אל הכהנים סמוך וספרתם) שלש דברים תלויים בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. (קידושין לט:) ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם פי׳ חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפילו קודם העומר מותר בהנאה מאי טעמא לא תאכלו כתיב באכילה אסור בהנאה מותר ויש היתר לאיסורו כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאוכלו לאחר העומר כלאים החמור שאיסורו איסור עולם שאין כלאים מותרים לעולם והן איסורי הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם ואף על פי שתלש הזרעים והוא הדין לערלה בשנים שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו פי׳ לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה אבל האילן עצמו שהיה פריו ערלה אחר שלש שנים מותר הוא ופריו: (יומא כו) פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו פי׳ בגמר׳ תנא מעולם לא שנה אדם בה לפיכך נקראו חדשים:
א. [נייא.]
שאין תחיית המתים תלויה – באותו מתן שכר להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא.
לעולם יזהר אדם שלא להרהר בעבירה שאע״פ שמחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה כלומר שאין נענש בה כאלו עשה מעשה מכל מקום נענש הוא עליה אחר שהוא מכוין בהרהורו לכונת עשיית העבירה ושלא נמנע מעשייתה מצד כבישת יצרו אלא שלא נזדמן לידו להוציא הרהורו לפועל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ושמתן שכרה כתוב בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה, כלומר, השכר מגיע לאדם רק בעולם הבא, לאחר תחיית המתים. כיצד? בכיבוד אב ואם כתיב [נאמר] ״למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך״ (דברים ה, טז), בשילוח הקן כתיב [נאמר] ״למען ייטב לך והארכת ימים״ (שם כב, ז).
As it is taught in a baraita that Rabbi Ya’akov says: There is not a single mitzva written in the Torah whose reward is stated alongside it, which is not dependent on the resurrection of the dead, i.e., the reward is actually bestowed in the World-to-Come, after the resurrection of the dead. How so? With regard to honoring one’s father and mother it is written: “That your days may be long, and that it may go well with you” (Deuteronomy 5:16). With regard to the dispatch of the mother bird from the nest it is written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֲרֵי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו ״עֲלֵה לַבִּירָה וְהָבֵא לִי גּוֹזָלוֹת!״ וְעָלָה לַבִּירָה, וְשִׁלַּח אֶת הָאֵם וְנָטַל אֶת הַבָּנִים, וּבַחֲזִירָתוֹ נָפַל וּמֵת, הֵיכָן טוֹבַת יָמָיו שֶׁל זֶה, וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? אֵלָּא, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, הלְעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ טוֹב, וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ, לְעוֹלָם שֶׁכּוּלּוֹ אָרוּךְ.

Despite this, it occurred that there was one whose father said to him: Climb to the top of the building and fetch me chicks. And he climbed to the top of the building and dispatched the mother bird and took the young, thereby simultaneously fulfilling the mitzva to dispatch the mother bird from the nest and the mitzva to honor one’s parents, but upon his return he fell and died. Where is the goodness of the days of this one, and where is the length of days of this one? Rather, the verse “that it may be well with you” means in the world where all is well, and “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך למען
למעןא(ברכות ז:) למען אדני למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך אדון. (קידושין לט:) בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ובשלוח הקן הוא אומר למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות עלה לבירה שלח את האם ונטל את הבנים בחזרתו נפל ומת היכן טובו של זה והיכן אריכות ימיו אלא למען ייטב לך בעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם שכולו ארוך:
א. [וועגען ווייל.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה כו׳ דבנפל אח״כ ומת לא הוה קשיא ליה היכן טובתו כו׳ דאימא דהוה לו רוב עונות לגבי מצות אלו כדסבר תנא דמתניתין אבל בחזירתו דהיינו בעוסק עדיין במצוה זו כדלקמן דאין חילוק בין הליכתו ובין חזירתו גם אם היה לו רוב עונות לא היה לו ליפול ולמות דעסק המצוה תגין עליה אי הוה שכר מצוה בהאי עלמא דכה״ג אמרינן לקמן אי ס״ד כו׳ אמאי לא אגין מצות עליה כו׳ ואפי׳ למ״ד במס׳ סוטה מצוה בין בעידנא דעסיק בה כו׳ אגוני אגין מפורענות אצולי לא מצלא מהחטא מכל מקום מהרהור חטא אצולי בעידנא דעסיק בה כדאמר הכא וכצ״ל למאי דמסיק סולם רעוע הואי דקביע היזקא מ״מ אי ס״ד דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ה״ל לאגוני עליה בעידנא דעסיק בה ודו״ק:
ואם כן, הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה (לראש הבית, המגדל) והבא לי גוזלות. ועלה לבירה ושלח את האם, ונטל את הבנים וקיים איפוא מצוות שילוח הקן וכיבוד אב גם יחד ובחזירתו נפל ומתהיכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה? אלא: ״למען ייטב לך״ כוונתו לעולם שכולו טוב, ו״למען יאריכן ימיך״לעולם שכולו ארוך.
Despite this, it occurred that there was one whose father said to him: Climb to the top of the building and fetch me chicks. And he climbed to the top of the building and dispatched the mother bird and took the young, thereby simultaneously fulfilling the mitzva to dispatch the mother bird from the nest and the mitzva to honor one’s parents, but upon his return he fell and died. Where is the goodness of the days of this one, and where is the length of days of this one? Rather, the verse “that it may be well with you” means in the world where all is well, and “that your days may be long” is referring to the world that is entirely long.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְדִלְמָא לָאו הָכִי הֲוָה! ר׳רִבִּי יַעֲקֹב, מַעֲשֶׂה חֲזָא. וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבֵירָה הֲוָה! מַחֲשָׁבָה רָעָה, אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה.

The Gemara asks: But perhaps this incident never occurred? It is possible that everyone who performs these mitzvot is rewarded in this world, and the situation described by Rabbi Ya’akov never happened. The Gemara answers: Rabbi Ya’akov himself saw an incident of this kind. The Gemara asks: But perhaps that man was contemplating sin at the time, and he was punished for his thoughts? The Gemara answers that there is a principle that the Holy One, Blessed be He, does not link a bad thought to an action, i.e., one is not punished for thoughts alone.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודלמא לא הוה הכי – לא יארע הדבר הזה לעולם אלא מאריכין ימיו ושנותיו.
ודלמא אותה שעה מהרהר בעבירה היה – ולא היה לבו לשמים ומשני מחשבה רעה ומעשה לא עשה אין הקב״ה מצרפה למעשה ולא היה לו ללקות.
מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה – ובעובדי עבודת כוכבים איפכא מחשבה רעה הקב״ה מצרפה למעשה דכתיב (עובדיה א) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם ולא מצינו שעשה עשו ליעקב שום רעה אלא מחשבתו הרעה אשר חשב עליו מצרפה הקב״ה למעשה ומחשבה טובה של עובדי כוכבים אין הקב״ה מצרפה למעשה כדכתיב בדניאל (ודריוש) עד מעלי שמשא הוה משתדר לשיזבותיה פירוש שהיה דריוש עושה כל כחו להציל דניאל מגוב אריות אלמא אע״ג שהצילו עד הערב קאמר קרא שלא הצילו אלא מבקש להצילו מדכתיב לשיזבותי׳ ולא כתב ושיזביה.
ויש דברים שהמחשבה מעשה גמור והוא כל הדברים התלויים בייחוד ובשאר עניני האמונה שהרי עיקר דברים אלו במחשבה הם והוא שנאמר בע״ז למען תפוש את בני ישראל בלבם ומי שבא דבר עבירה לידו וכבש ביצרו והציל עצמו ממנה הרי הוא כעושה מצוה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ודלמא לאו הכי הוה [ושמא לא כך היה]? שמא באמת כל אדם שעושה מצוות אלה מקבל שכרן בעולם הזה ולא תיתכן מציאות כמו זו שהזכיר ר׳ יעקב! ומשיבים: ר׳ יעקב מעשה חזא [ראה], שכך אירע לאדם אחד. ושואלים עוד: ודלמא [ושמא] אותו אדם מהרהר בעבירה הוה [היה] באותה שעה, ובגלל זה נענש? ומשיבים: כלל נקוט בידינו כי מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה להיות כמעשה, ולא היה נענש על מחשבה בלבד.
The Gemara asks: But perhaps this incident never occurred? It is possible that everyone who performs these mitzvot is rewarded in this world, and the situation described by Rabbi Ya’akov never happened. The Gemara answers: Rabbi Ya’akov himself saw an incident of this kind. The Gemara asks: But perhaps that man was contemplating sin at the time, and he was punished for his thoughts? The Gemara answers that there is a principle that the Holy One, Blessed be He, does not link a bad thought to an action, i.e., one is not punished for thoughts alone.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְדִלְמָא מְהַרְהֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה1 הֲוָה, וּכְתִיב: {יחזקאל י״ד:ה׳} לְמַעַן תְּפוֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם. אִיהוּ נַמֵי, הָכִי קָאָמַר, אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ, שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא, אַמַּאי לָא אַגֵּין מִצְוֹת עֲלֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵיתֵי לִידֵי הִרְהוּר?

The Gemara asks: But perhaps he was contemplating idol worship at the time, and it is written with regard to idol worship: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), which indicates that one is punished for idolatrous thoughts. The Gemara answers: Rabbi Ya’akov was saying this as well: If it enters your mind that there is reward for performing a mitzva in this world, why didn’t these mitzvot protect him so that he should not come to contemplate idol worship? Since that man was not protected from thoughts of idol worship at the time, this indicates that the performance of mitzvot does not entitle one to merit reward in this world.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעבודת כוכבים״.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למען תפוש – שתפשו בלבם הרהורי עבודת כוכבים דבה משתעי קרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ודלמא [ושמא] מהרהר בעבודה זרה הוה [היה] אז, וכתיב [ונאמר] בענין עבודה זרה ״למען תפש את בית ישראל בלבם״ (יחזקאל יד, ה), שעל עבירה זו נענשים אף על הרהור הלב?! ומשיבים: איהו נמי הכי קאמר [הוא, ר׳ יעקב, גם כן כך אמר]: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] לומר שיש שכר מצוה בהאי עלמא [בעולם הזה] אמאי [מדוע] לא אגין [הגנו] המצות עליה כי היכי דלא ליתי [עליו כדי שלא יבוא] לידי הרהור עבירה? ואם בכל זאת הירהר בעבודה זרה באותה שעה — משמע שאין המצוה מועילה בעולם הזה.
The Gemara asks: But perhaps he was contemplating idol worship at the time, and it is written with regard to idol worship: “So I may take the house of Israel in their own heart” (Ezekiel 14:5), which indicates that one is punished for idolatrous thoughts. The Gemara answers: Rabbi Ya’akov was saying this as well: If it enters your mind that there is reward for performing a mitzva in this world, why didn’t these mitzvot protect him so that he should not come to contemplate idol worship? Since that man was not protected from thoughts of idol worship at the time, this indicates that the performance of mitzvot does not entitle one to merit reward in this world.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָא א״ראָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵין נִזּוֹקִין! הָתָם בַּהֲלִיכָתָן שָׁאנֵי.

The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm? How is it possible that this individual, who was sent by his father to perform a mitzva, could have died? The Gemara answers: There, Rabbi Elazar is referring those on their way to perform a mitzva, which is different, as one is not susceptible to harm when he is on his way to fulfill a mitzva. In this case the individual was harmed on his return, and one is not afforded protection after having performed a mitzva.
רי״ףרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמר רבי אלעזר כו׳ – והיכי אמרי׳ דרבי יעקב מעשה חזא.
בחזירתן שאני – פירוש: והכי הוה עובדא שגמר מצות אביו והשליך לו הגוזלות מלמעלה ולא היה מורידם עמו ואח״כ נפל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ התם בהליכתו ושאני כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מתני׳ כו׳ ולפי׳ הקונטרס לאביי כו׳. נ״ב ולי נראה דבודאי רש״י סבר שכך דעת המקשה דלעולם איכא שכר בהאי עלמא כגון שעושה מצות הרבה והוא צדיק גמור וכן הרשע כשהוא רשע גמור סובל נמי יסורין בהאי עלמא ולא כרבי יעקב אכל מ״מ לפעמים הקב״ה מביא יסורים על האדם בינוני למרק עונותיו כדי לזכותו לעוה״ב וכן להיפך בסתם רשע וא״כ פריך שפיר אהדדי במתני׳ משמע שמטיבים לו בהאי עלמא ובברייתא משמע דמריעין לו כדי לזכותו לעוה״ב ומשני אביי דמתני׳ נמי הכי סבירא ליה רבא אמר לעולם במצוה אחת מטיבין לו כמו שמטיבין לצדיק גמור וברייתא דס״ל מריעין לו משום דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ודו״ק:
ומקשים: והא [והרי] אמר ר׳ אלעזר: שלוחי מצוה אין נזוקין! והרי היה אדם זה שליח מצוה וכיצד קרה הדבר שמת?! ומשיבים: התם [שם], בהליכתן של שליחי מצוה שאני [שונה הדבר] שאינם ניזוקים, אבל מעשה זה אירע לו לאותו אדם בחזרתו משם, ולאחר שכבר עשה את המצוה אינו נשמר.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm? How is it possible that this individual, who was sent by his father to perform a mitzva, could have died? The Gemara answers: There, Rabbi Elazar is referring those on their way to perform a mitzva, which is different, as one is not susceptible to harm when he is on his way to fulfill a mitzva. In this case the individual was harmed on his return, and one is not afforded protection after having performed a mitzva.
רי״ףרש״יתוספות רי״דריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין, לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזִירָתָן! סוּלָּם רָעוּעַ הֲוָה, דִּקְבִיעַ הֶיזֵּיקָא, וְכָל הֵיכָא דִּקְבִיעַ הֶיזֵּיקָא לֹא סָמְכִינַן אַנִּיסָּא, דִּכְתִיב: {שמואל א ט״ז:ב׳} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי.

The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm, neither when they are on their way to perform the mitzva nor when they are returning from performing the mitzva? The Gemara answers: In that case it was a rickety ladder, and therefore the danger was established; and anywhere that the danger is established one may not rely on a miracle, as it is written with regard to God’s command to Samuel to anoint David as king in place of Saul: “And Samuel said: How will I go, and Saul will hear and kill me; and God said: Take in your hand a calf and say: I have come to sacrifice an offering to God” (I Samuel 16:2). Although God Himself issued the command, there was concern with regard to the established dangers.
רי״ףרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איך אלך – ואע״ג דבשליחותא דמקום הוה מסתפי מהזיקא דקביעא.
הכי גרסינן: אלא התם סולם רעוע הוה – ואפילו בעלייתו היה ראוי להינזק משום דקביע היזיקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא [והרי] אמר ר׳ אלעזר במפורש: שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן! ומשיבים: סולם רעוע הוה [היה] שם, דקביע היזיקא [שקבוע בו הנזק] וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא [וכל מקום שיש היזק קבוע וברור אין אנו סומכים על הנס]. וראיה לדבר זה ממה דכתיב [שנאמר] ״ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני״ (שמואל א טז, ב), שאף שה׳ ציווה אותו ללכת, מכל מקום כיון שהיתה סכנה ברורה בדבר לא יכול היה לסמוך על הנס שיינצל.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Elazar say that those on the path to perform a mitzva are not susceptible to harm, neither when they are on their way to perform the mitzva nor when they are returning from performing the mitzva? The Gemara answers: In that case it was a rickety ladder, and therefore the danger was established; and anywhere that the danger is established one may not rely on a miracle, as it is written with regard to God’s command to Samuel to anoint David as king in place of Saul: “And Samuel said: How will I go, and Saul will hear and kill me; and God said: Take in your hand a calf and say: I have come to sacrifice an offering to God” (I Samuel 16:2). Although God Himself issued the command, there was concern with regard to the established dangers.
רי״ףרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר רַב יוֹסֵף: אִילְמָלֵי דַּרְשֵׁיהּ אַחֵר לְהַאי קְרָא כְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר בְּרַתֵּיהּ, לָא חֲטָא. וְאַחֵר, מַאי הוּא? אִיכָּא דְּאָמְרִי, כִּי הַאי גַּוְונָא חֲזָא,

Rav Yosef said: Had Aḥer, literally Other, the appellation of the former Sage Elisha ben Avuya, interpreted this aforementioned verse: “That it may go well with you” (Deuteronomy 5:16), homiletically, as referring to the World-to-Come, as did Rabbi Ya’akov, son of his daughter, he would not have sinned. The Gemara asks: And what caused Aḥer to sin? There are those who say he saw a case like this, where a son went up to the roof on his father’s command, dispatched the mother bird, and then died. It was witnessing this episode that led Elisha ben Avuya astray.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמלי דרשיה אחר להאי קרא – דלמען ייטב לך בעולם הבא לא חטא דאיהו נמי כה״ג חזא אמר אין שכר בעולם ויצא לתרבות רעה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כו׳ לא הוה חטא כו׳ ובפרק אין דורשין קאמר אחר קצץ בנטיעות היינו לבתר דחזא כה״ג או לישנא דגברא רבה כו׳ ומפרש בירושלמי דההוא גברא רבה הוא רבי יהודא הנחתום וע״ש בתוס׳ פרק אין דורשין:
אמר רב יוסף: אילמלי דרשיה [אילו היה דורש] אחר, אלישע בן אבויה, להאי קרא [את הפסוק הזה] ״למען ייטב לך״ לעולם הבא כמו שדרש ר׳ יעקב בר ברתיה [בן בתו]לא חטא. ושואלים: ואחר מאי הוא [מה הוא] המקרה שבגללו חטא? איכא דאמרי [יש שאומרים]: כי האי גוונא חזא [כגון זה ראה] שעלה הבן במצות אביו להביא גוזלות, ושילח את האם ונפל ומת, ומשום כך התפקר.
Rav Yosef said: Had Aḥer, literally Other, the appellation of the former Sage Elisha ben Avuya, interpreted this aforementioned verse: “That it may go well with you” (Deuteronomy 5:16), homiletically, as referring to the World-to-Come, as did Rabbi Ya’akov, son of his daughter, he would not have sinned. The Gemara asks: And what caused Aḥer to sin? There are those who say he saw a case like this, where a son went up to the roof on his father’s command, dispatched the mother bird, and then died. It was witnessing this episode that led Elisha ben Avuya astray.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, לִישָׁנָא דְּחוּצְפִּית הַמְּתוּרְגְּמָן חֲזָא, דַּהֲוָה גָּרֵיר לֵיהּ דָּבָר אַחֵר. אֲמַר, פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר! נְפַק חֲטָא.

And there are those who say that he saw the tongue of Ḥutzpit the disseminator after the latter was executed by the government, thrown in the street, and dragged along by something else, a euphemism for a pig. He said: Shall a mouth that produced pearls lap up dirt? For this reason he went out and sinned.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פק
פקא(קידושין לט:) פה שהפיק מרגליות ילחך עפר פירוש שהוציא לאור טעמי תורה שהן יקרים מפנינים (ברכות מה.) פוק חזי מה עמא דבר. (בויקרא רבה וכי ימוך סמוך פרשת חשבתי) ותפק לרעב נפשך אמר ריש לקיש אין לך ליתן לו נחמהו בדברים אמור לא תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך:
ערך אריוך
אריוךבאריוך מנו שמואל (שבת נג.) בגמר׳ דחמור יוצא. (מנחות לח:) אמר ליה לוי לשמואל אריוך לא תתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מילתא התכלת אינה מעכבת את הלבן (קידושין לט) בגמ׳ כל מצוה שאינה תלויה בארץ לענין ערלה אמר ליה לוי לשמואל אריוך פסק לי ואנא איכול:
ערך בזר
בזרג(שבת קמ:) נקיט ביזרא בחדא ידיה ומרגניתא בחדא ידיה פי׳ כגון אבן שאין לה דמים וי״א ביניתא ונימא של זרע שאין לה דמים ולא צורך ומפני שהסתירה מהן נתייקרה בעיניהן ופייסוהו להראותם להם (א״ב: בנוסחאות שלנו גרסי׳ וכורא בחדא דא ומפרש רש״י לשון כור צורפין לשון אח׳ בור לשון בור שיחה ולפי פירושו כנוי לערות נקבה הוא ושייך יותר פי׳ של בעל הערוך לסוגית הגמרא) בי אוצבתא בבורא כבר פירשנו עם אוצבתא. (בריש גמרא דכיצד הרגל) דשדו בה בזרני פי׳ שהיו זרעונין בכלי. (בבא מציעא עד:) אריסא יהיב ביזרא. (בבא מציעא קג) פי׳ אפילו אמר לו בתר הכי כריבנא לה או נכישנא לה יכיל למימר ליה בזרא דנפל נפל כלומר כיון שגדלו העשבים והוקשו לזרע ונפל אותו הזרע על הארץ אפילו או תחרוש או תנכש אחר כן הוא צומח. (סנהדרין צג) שלחי׳ לאיתויי בזרא דאספסתא פי׳ שלחו נבוכדנצר לדניאל להביא לבבל זרע אספסתא (עבודה זרה סח) בזרא דכיתנא. (גיטין עח) בזר׳ גרגלא. (קידושין לט) מערב בזרני ושרי (חולין ס) רב חיננא בר רב פפא הוה ליה גינתא שדא ביה בזרי ולא צמחו לאורתא בעי רחמי ואתא מיטרא וצמחו. (חולין נא) עביד ביזרי חיישינן כלומר אם יש לו גבעולין קשין ובלשון ערבי קורין לזרע בזר (א״ב: תרגום ירושלמי מזריע זרע דבזריה מזדרע ואונקלוס תרגם בר זרעי׳ אם כן בזרא כמו בר זרע׳):
ערך חוור
חוורד(ברכות כח.) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי׳ שיבה (חולין צג.) א״ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי׳ הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (חולין נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז״ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (חולין פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי׳ סנורים ת״י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא״רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גיטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי׳ קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי׳ נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א״ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא״ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קידושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג. פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א״ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א״ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא):
א. [אויף לעזען.]
ב. [העלד.]
ג. [זייען. זאממע.]
ד. [ווייס.]
דבר אחר – חזיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי [ויש אומרים]: לישנא [את הלשון] של חוצפית המתורגמן חזא [ראה] לאחר שנהרג על ידי המלכות והושלך לחוץ דהוה גריר ליה דבר אחר [שהיה גורר אותה חזיר]. אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר?! נפק [יצא] וחטא בגלל זה.
And there are those who say that he saw the tongue of Ḥutzpit the disseminator after the latter was executed by the government, thrown in the street, and dragged along by something else, a euphemism for a pig. He said: Shall a mouth that produced pearls lap up dirt? For this reason he went out and sinned.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רָמֵי רַב טוֹבִי בַּר רַב קִיסְנָא לְרָבָא: תְּנַן ״כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְטִיבִין לוֹ״ עָשָׂה, אִין, לֹא עָשָׂה, לָא. וּרְמִינְהִי: יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה, נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, כְּגוֹן שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵירָה לְיָדוֹ וְנִיצּוֹל הֵימֶנָּה,

§ Rav Tuvi bar Rav Kisna raises a contradiction to Rava and asked: We learned in the mishna that anyone who performs one mitzva has goodness bestowed upon him. This indicates that if one actually performed the mitzva, yes, he is rewarded, but if he did not perform the mitzva, no, he does not receive a reward. He raises a contradiction based on the following statement: If one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a mitzva, despite the fact that he does not actually perform a mitzva. Rava said to him: There, when it is referring to one who sits and does not transgress, it does not mean that he was merely sitting; rather, it is speaking of a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם שבא דבר עבירה לידו – ההוא ישב ולא עבר עבירה דקאמר נוטל עליה שכר בעבירה שבא לידו וכפה יצרו ולא עבר אין מצוה יתירה מזו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהו ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה כו׳ יש לדקדק למאי דס״ד השתא תקשי ליה הא דאמרי׳ סור מרע א״ת אגרה בשינה ת״ל ועשה טוב וי״ל דההיא בבא מצוה לידו חייב לעשותה ואינו פטור בהא דאינו עובר עבירה אבל הכא איירי שאם לא בא לידו מצות עשה שזוכה מיהת בהא דאינו עובר עבירה כאילו עושה מצוה וק״ל:
ד רמי [השליך הראה סתירה] רב טובי בר רב קיסנא לרבא: תנן [שנינו במשנתנו] כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, משמע: אם עשה מצוה בפועל — אין [כן], לא עשהלא. ורמינהי [ומשליכים מראים סתירה] ממה ששנינו: ישב ולא עבר עבירהנותנים לו שכר כעושה מצוה אף שלא עשה מצוה בפועל ממש! אמר ליה [לו]: התם [שם] שאמרנו: ישב ולא עבר עבירה — אין הכוונה שישב סתם, אלא כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה (ממנה).
§ Rav Tuvi bar Rav Kisna raises a contradiction to Rava and asked: We learned in the mishna that anyone who performs one mitzva has goodness bestowed upon him. This indicates that if one actually performed the mitzva, yes, he is rewarded, but if he did not perform the mitzva, no, he does not receive a reward. He raises a contradiction based on the following statement: If one sits and does not transgress, he receives a reward as one who performs a mitzva, despite the fact that he does not actually perform a mitzva. Rava said to him: There, when it is referring to one who sits and does not transgress, it does not mean that he was merely sitting; rather, it is speaking of a case where an opportunity to commit a sinful act presents itself to him and he is saved from it.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כִּי הָא דְּרִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפֵּי תְּבַעְתֵּיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא, אֲמַר מִלְּתָא, וּמַלֵּי נַפְשֵׁיהּ שִׁיחְנָא וְכֵיבָא; עֲבַדָה הִיא מִילְּתָא וְאִיתַּסֵּי עֲרַק טְשָׁא בְּהַהוּא בֵּי בָּנֵי דְּכִי הֲווֹ עָיְילִין בִּתְרֵין, אֲפִילּוּ בִּימָמָא הֲווֹ מִיתַּזְּקִי. לִמְחַר, אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: מַאן נַטְרָךְ? אֲמַר לְהוּ: שְׁנֵי

This is like an incident involving Rabbi Ḥanina bar Pappi, who was enticed by a certain noblewoman [matronita] to engage in sexual intercourse with her. He said a formula of an incantation and was covered with boils and scabs so as to render himself unattractive to her. She performed an act of magic and he was healed. He fled and hid in a bathhouse that was so dangerous, due to the demons that frequented the place, that when two people entered together even during the day they would be harmed. The next day the Sages said to him: Who protected you in that dangerous place? Rabbi Ḥanina bar Pappi said to them: There were angels who appeared like two
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תבעתיה – לזנות.
טשא – נטמן.
הוו מתזקי – שמצויין בו מזיקין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי הא [כמו מעשה זה] שר׳ חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא [תבעה אותו גבירה אחת לזנות]. אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא [אמר דבר של לחש ומילא את עצמו שחין ופצעים], עבדה היא מילתא ואיתסי [עשתה היא דבר אחר של כשפים והתרפא]. ערק, טשא בההוא בי בני [הלך והתחבא בבית מרחץ אחד] שהיה מסוכן כל כך מפני המזיקים דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי [שכאשר היו באים בו שנים יחד אפילו ביום היו ניזוקים]. למחר אמרו ליה רבנן [אמרו לו חכמים]: מאן נטרך [מי שמר אותך] במקום המסוכן הזה? אמר להו [להם]: היו שם מלאכים שנדמו כמו שני
This is like an incident involving Rabbi Ḥanina bar Pappi, who was enticed by a certain noblewoman [matronita] to engage in sexual intercourse with her. He said a formula of an incantation and was covered with boils and scabs so as to render himself unattractive to her. She performed an act of magic and he was healed. He fled and hid in a bathhouse that was so dangerous, due to the demons that frequented the place, that when two people entered together even during the day they would be harmed. The next day the Sages said to him: Who protected you in that dangerous place? Rabbi Ḥanina bar Pappi said to them: There were angels who appeared like two
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין לט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים קידושין לט:, עין משפט נר מצוה קידושין לט:, ר׳ חננאל קידושין לט: – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), רי"ף קידושין לט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס קידושין לט:, רש"י קידושין לט:, ראב"ן קידושין לט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות קידושין לט:, ר"י מלוניל קידושין לט: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד קידושין לט:, בית הבחירה למאירי קידושין לט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר קידושין לט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א קידושין לט:, מהרש"ל חכמת שלמה קידושין לט:, מהרש"א חידושי אגדות קידושין לט:, פני יהושע קידושין לט:, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין לט:, אסופת מאמרים קידושין לט:

Kiddushin 39b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Kiddushin 39b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 39b, R. Chananel Kiddushin 39b, Rif by Bavli Kiddushin 39b, Collected from HeArukh Kiddushin 39b, Rashi Kiddushin 39b, Raavan Kiddushin 39b, Tosafot Kiddushin 39b, Ri MiLunel Kiddushin 39b, Tosefot Rid Kiddushin 39b, Meiri Kiddushin 39b, R. Avraham of Montpellier Kiddushin 39b, Ritva Kiddushin 39b, Maharshal Chokhmat Shelomo Kiddushin 39b, Maharsha Chidushei Aggadot Kiddushin 39b, Penei Yehoshua Kiddushin 39b, Steinsaltz Commentary Kiddushin 39b, Collected Articles Kiddushin 39b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144