והא דתנן^א, כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות^ב וכו׳ – פירש״י ז״ל^ג, דרבי עקיבא היא דאמר יש ממזר מיבמה. ובתוספות^ד השיבו, דהא דייקי׳ עלה בדוכתא בפרק הזורק^ה, נשאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתי׳ דרב המנונא וכו׳, ואי ס״ד ר׳ עקיבא היא, היכי ס״ד למימר דזינו מותרות ליבמיהן, דהא לכולי עלמא לר״ע אסורות, כדאמרינן במסכת סוטה בפרק היה מביא^ו. אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה, אלמא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה, הא מני ר׳ עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומשוי לה כערוה. הא למדנו שאפילו לדברי המתיר בה, מודה דלדברי ר׳ עקיבא אסורה. ואי מתניתין ר׳ עקיבא, היכי קאמר נשאו אין משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל זינו לא. ולפי׳ הם^ז מפרשים מתניתין אפילו לרבנן, והולד ממזר מזה ומזה מדבריהם. וא״ת, א״כ למה אמרו במשנתנו זו דלקמן^ח, זו דברי ר׳ עקיבא אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה, דילמא ממזר מדבריהם קתני, אלא משמע שאין הולד ממזר מדבריהם אלא באשה שהלך בעלה למדינת הים, שמן השני ממזר גמור, וגזרו אף על של ראשון, אבל ביבמה לדברי חכמים משניהם הולד כשר גמור. יש לומר, לעולם אף ביבמה יש ממזר מדבריהם, אבל מתניתין דלקמן קים להו בגמרא דממזר גמור קתני, מדקתני סיפא והאחרון אינו ממזר, והלא כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, ואלו החזירה ראשון הולד ממזר מדבריהם, כל שכן מהבועל שראוי לקנוס שהוא ממזר מדבריהם, אלא מתני׳ אינו ממזר מן התורה קתני, ומשום הכי אוקמה כר״ע^ט. והיינו דאמרינן לקמן^י, והא מדקתני סיפא הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש״מ דוקא קתני. וליכא לאוקומה למתני׳ בשנשאת ע״פ עדים, שמותרת לחזור לבעל, ולפי׳ הולד כשר אף מן הבועל, דאם כן תפשוט מינה דרב ששת. ותו, דקתני סיפא אמרו לה מת בעליך ונתקדשה מותרת לחזור לו, ואי ע״פ עדים אפילו נשאת. ולפי׳ אמרו זו דברי ר״ע. זה דעת מקצת מפרשים. ולא כתבתי דעתם אלא כדי לבטלו, שכבר מצאו הגאונים בירושלמי^כ, גבי מתניתין דכל העריות שאמרו צרותיהן מותרות וכו׳, זו דברי ר׳ מאיר שאמר משום ר״ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה. וכן שנויה בתוספתא במקומה במסכת גיטין^ל. ועוד דהא מתני׳ לממזר דדבריהם ממזר קרי ליה, והיכי קתני השתא אינו ממזר. וכן בכל דוכתא ממזר ואסור בממזרת אמרינן, אינו ממזר ואסור בכשרה לא תני תנא. ומה ששאלו היאך אמרו שם נשאו אין זינו לא, בודאי קושיא היא. ויש לי לתרץ, משום דקים להו בגמרא, שלא נחלקו ר״ע וחכמים אלא בהולד ממזר, כדקתני עלה אין ממזר מיבמה, הא בשאר כל הדרכים האלו מודין, וכל עיקר לא שנינו נשאו ולא זינו אלא לדברי חכמים, שאלו לדברי לר״ע אפילו זינו נמי. ומשום הכי פרכינן מינה ומסייעי׳ לרב המנונא^מ. ואי נמי, איפשר דמצי למימר ותסברא נשאו דוקא והא לר״ע אפילו זינו, דהא קתני התם שומרת יבם וכנוסה, אלא משום דאפילו לר״ע איכא למימר דמותרת, דר״ע לענין איסורא לא משוי לה כערוה, ולא אסר הכתוב בזנות אלא אשה גמורה שיש בה מיתת ב״ד, מונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל, אבל ביבמה שאינה גמורה ליבם ואין בה כרת ומיתת ב״ד לא מצינו, והיינו מתניתין דקתני נשאו אבל זינו לא, וההיא דהתם תנא אחרינא הוא, ותרי תנאי אליבא דר״ע. אי נמי, לית ליה כל שאלו זנתה מותרת אינו מתנה עמה^נ. וכן אתה מפרש ללישנא בתרא, דמסייעים מינה לרב המנונא מנשאו וה״ה לזינו, ודחי לא נשאו דוקא משום דמחלפא אבל זינו לא, אי משום דרבנן^ס אי לר״ע גופי׳. ומה שאמרו^ע משום שהולד^פ ממזר מבועל, זו טעות היא, שאף מן הבעל ששנינו שהוא ממזר דדבריהם, אינו אלא אם כן החזיר אותה קודם שיתן לה השני גט, משום דעבדוה רבנן כאלו גרש ראשון ונשא שני והחזירה בלא גט, אבל משגרש שני אין הולד ממזר כלל, דכל דתקון רבנן אמילי דטעמא אסמכוה, ואי אפשר לומר שיהא ממזר משנתן לה השני גט, וכן מן הבועל אינו ממזר אפילו מדבריהם, אלא כשר גמור. והכי תני לה בתוספתא^צ, קיים הי׳ ומת הרי זו יוצאה בגט כל ולדות שילדה בחיי בעלה הרי אלו ממזרין לאחר מיתת בעלה כשרין. ובירושלמי^ק גרסינן, והולד ממזר מזה ומזה ניחא הולד ממזר מן השני הולד ממזר מן הראשון רבי בא בשם רבי זעירא דר׳ עקיבא היא דר׳ עקיבא אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנשאת הולד ממזר ר׳ יוסי בשם ר׳ אילא דברי הכל הולד כשר כגיטה כן ממזרה מה נפיק מביניהון נתן לה השני גט ואח״כ בא עלי׳ הראשון על דעת ר׳ בא בשם ר׳ זעירא הולד ממזר כר״ע על דעת ר׳ יוסי בשם ר׳ אילא דברי הכל הולד כשר. הא למדנו מכאן, שאין הולד ממזר כדברי^ר חכמים, אא״כ החזירה קודם שגירש שני, שכשם שתקנו לה גט, כן תקנו שהולד ממזר, אבל משגרש אי אפשר לומר כן, דלא גריעא מסוטה ודאי, וכבר כתבתי שהולד ממחזיר סוטתו כשר גמור אפילו מדבריהם, בפרק יש מותרות^ש. וכן נמי פירש הרב ר׳ משה הספרדי ז״ל^ת.