×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) זוֹ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא לְשֵׁם סַנְטָר שֶׁבָּעִיר הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.
This is the statement of Rabbi Meir, who is particular about maintaining peaceful relations with the kingdom, with regard to bills of divorce. But the Rabbis say: Even if he wrote a date on the bill of divorce only in the name of the guardsman [santar] in the city, she is divorced, since it is irrelevant which calendrical system was used for the date.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי גיטין פ ע״ב} אמר רב הונא1 אמר רב זו דברי ר׳ מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר׳ מאיר שאם שינה שמו ושמה שם2 עירו ושם עירה שהולד ממזר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינה שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה3 תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. הא מאן קתאני4 לה אילימא ר׳ מאיר אי הכי ליערבינהי וליתנינהי5 אלא לאו שמע מינה רבנן היא שמע מינה:
לאחר זמן והיכי6 דמי לאלתר [אמר רב יהודה]⁠7 אמר שמואל כל זמן שיושבין זה הוא לאלתר עמדו זה הוא לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר לא נישאת זה הוא לאלתר נישאת זה הוא לאחר זמן מדקא8 מפרשינן דברי ר׳ אליעזר9 שמע מינה הילכתא כואתיה ומסתברא כדקא פריש רב אדא בר אהבה דדיקא מתניתין10 כואתיה ואף על גב דפריק שמואל שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן אשינויא:
1. רב הונא: וכן בר״ן ברא״ש (ח:ט). גז, כ״י נ: ״רב המנונא״. דפוסים: רב יהודה (ראה בבלי יבמות קה ע״ב, קידושין עו ע״ב, סנהדרין סו ע״ב).
2. שם: כ״י נ: ״ושם״.
3. שהולד ממזר אמר רב אשי אף אנן...ושם עירה: חסר בדפוס קושטא. דפוסים: תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר רב אסי אף אנן...ושם עירה.
4. קתאני: כ״י נ: ״דקתני״.
5. ליערבינהי וליתנינהי: גז: ״ניערבינהי וניתננהי״. כ״י נ: ״ניערבינהו ונתנינהו״. דפוסים: נערבינהי ונתנינהי.
6. והיכי: דפוסים: היכי דמי.
7. אמר רב יהודה: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים.
8. מדקא: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים: ״ומדקא״.
9. אליעזר: כ״י נ: ״אלעזר״. ראה משנה.
10. מתניתין: דפוס קושטא: ממתניתין.
ערך סנטר
סנטרא(בבא בתרא סח.) לא מכר את הסנטר (גיטין פ:) סנטר שבעיר (בראשית רבה יח) עזר כנגדו אסנסיבא לסנטרא דקרתא בויקרא רבה אמור אל הכהנים פרשת מה יתרון ובפיסקא דעומר סנטרך אנא לית את יהיב סנטרותי בפסקא דאיכה אייתו לן נטירי קרתא והוו מייתין להון ראש מטרתא וסנטרא והוון אמרי׳ להן אילין אינון חרובי קרתא והלין אינון נטורי קרתא אלו סופרים ומשנים פי׳ שומר (א״ב וכן פירושו בלשון יוני שומר):
א. [וועכטער.]
זו דברי ר״מ – דגט נפסל משום שלום מלכות.
סנטר – מפרש בבבא בתרא (דף סח.) בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש.
תוס׳ בד״ה זו דברי ר״מ כו׳ ולדידיה אסור לגרש כו׳. נ״ב פי׳ אפילו לדידן דליכא קפידא מ״מ אסור לב״ה לכתחלה דמנלן להקל כל כך ודו״ק היטב:
בא״ד ומה שאנו כותבין לבריאת עולם כו׳. נ״ב אין זו קושיא אלא ה״ק לפי מה שחלקנו בין סנטר למלכות דסנטר תנשא לכתחלה ואסור לגרש בו ושינוי מלכות לא תנשא והולד כשר א״כ איכא למימר נמי מה שאנו מקילים אפילו לכתחלה משום דהאידנא ליכא קפידא ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בא״ד והרב ר׳ יוסף פי׳ כו׳. נ״ב אין חילוק בין תירוץ רב יוסף לתי׳ הראשון שהרי אף לפי תי׳ הראשון אמרי׳ אין קפידא משום דהאידנא ליכא שלום מלכות אלא שלפי תירוץ הראשון אמרי׳ דוקא לרבנן הוא דשרי להקל וכפי שפירשתי אבל ר״מ שאמר כל המשנה כו׳ הוא ממזר אין להקל אפי׳ האידנא וכן סברת ר״ת אבל ר׳ יוסף פי׳ דאף לר״מ שרי האידנא ודו״ק:
בא״ד והא איכא שלום מלכות וכו׳ ולא פריך משלום מלכות כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה הולד כשר אשלום מלכות קאי. כבר פירשתי דנראה לשיטת רש״י ז״ל דבהיה במזרח וכתב במערב רבנן נמי מודו דהולד ממזר והיינו דמייתי הש״ס לעיל מדאמר ליה רב לספריה אלמא דהכי הילכתא ולענין כל המשנה ממטבע לא קיימא לן כר״מ אע״כ דהיה במזרח טעמא אחרינא איכא וממילא דרבנן נמי מודו ועוד דפשטיה דמתניתין דהיה במזרח משמע דקאי אסופר ולר״מ אפילו מצאו באשפה כשר אלא ע״כ דמשום רבנן נקיט הכי וממילא דר״מ פוסל בשינה מקום העדים והא דנקיט ומודים חכמים בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אפשר דמשום שם עירו ושם עירה קאמר הכי לרבותא אע״ג דלית בו טעם כ״כ לפסול כמו בהיה במזרח אפ״ה מודו רבנן דפסול וכ״ש בהיה במזרח כן נ״ל לפי לשון התוס׳ ביבמות דף צ״א דמשמע שם דוקא לר״ת מיתוקמא האי דהיה במזרח כר״מ וא״כ לרש״י ז״ל מיתוקמא כרבנן ומלשון הרא״ש ז״ל נראה דלרש״י בהיה במזרח כשר לגמרי ולא כתב שום טעם ולדעתי אפשר משום דטעם הפסול הוא משום מיחזי כשיקרא כמ״ש התוס׳ בשמעתין ואנן קי״ל בפרק כל הגט דף כ״ו דלמיחזי כשיקרא חיישינן ולענ״ד אפשר עוד לומר דמ״ש רש״י ז״ל אשלום מלכות קאי לאו דוקא אלא אכולה בבא ורישא דמילתא נקיט וה״ה להיה במזרח דבת ביקתא היא ולא אתא למעוטי אלא כולהו בבי דסיפא כגון טעה הסופר ונתן שובר לאיש וכיוצא דבהנהו ודאי לרבנן נמי הוי ממזר כן נ״ל בשיטת רש״י והיא שיטת הרמב״ם ז״ל:
תוספות בד״ה זו דברי ר״מ כו׳ וקשה לרבינו תם כו׳ הא קי״ל כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו לכתחילה כו׳ עכ״ל. ועיין מ״ש מהרש״א ז״ל בזה ואף שהדברים נכונים עכ״ז סתימת לשון התוספות לא משמע כן ולשון לדידיה לא משמע דקאי אדשמואל לכך נראה עיקר כפירוש מהרש״ל ז״ל מיהו לאו מטעמיה אלא דכוונת התוס׳ דודאי לבריאת עולם לא מיקרי שינוי שם המלכות משום דלא קפדי וכמ״ש לעיל במשנה בשיטת רבינו אלחנן דמשמע דלא הוי שינוי אלא במה שמתקנאין היינו הנך דקחשיב במתני׳ אלא דמשמע להתוס׳ דלבריאת עולם הוי כאילו לא כתב כלל והיינו דקשיא להו כיון דלרב בשינה הוי פסול לגמרי א״כ ע״כ בלא כתב כלל מיהא לכתחילה אסור לגרש בו כמו שכתבתי לעיל בשיטת רבינו תם ור״י בד״ה ושם עירו ע״ש כן נ״ל נכון ודו״ק:
בא״ד ואומר הרב רבי אלחנן דלק״מ דבסנטר העיר כשר טפי כו׳ ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום דהשתא כו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל דבהא לחוד הוי סגי להו לתרץ קושייתם ומה שתירץ בזה נ״ל דוחק גדול דהעיקר חסר מהספר שלא הזכירו זה בקושייתם ובאמת נפלאה ממני דעת מהרש״א ז״ל למה נדחק בזה דהא הוצרך הרב רבי אלחנן לחלק בין סנטר בין שינוי גמור כדי ליישב שיטת הספרים דגרסי לעיל אמר רב יהודא אמר רב דלא תקשי דרב אדרב כמו שהקשו התוס׳ וזה ברור וק״ל:
בא״ד ורבינו תם מפרש כו׳ ור״ת גריס לקמן וכן נמצא בפירוש רבינו חננאל והאיכא שלום מלכות כו׳ ולא פריך כו׳ עכ״ל. והרמב״ן ז״ל בספר המלחמות הקשה על זה דהא לא נזכר כלל לשון שלום מלכות במשנה אלא לשם מלכות וגמרא הוא דמפרש טעמא משום שלום מלכות וא״כ תו לא קאי האי גירסא. מיהו ראיתי שמהרש״ל ז״ל בחכמת שלמה גריס לקמן האיכא לשם מלכות כולי ונראה שנתכוון ליישב פירוש ר״ת אבל אי קשיא לי הא קשיא לי על שיטת רבינו תם דהא לקמן בסוגיא דג׳ גיטין פסולין מקשה הש״ס והאיכא שלום מלכות ומשני הכא לא תצא התם תצא ומקשה לרב דאמר הכא תצא מאי איכא למימר ע״כ מוקי לה כרבי מאיר. ומדלא קאמר הש״ס להיפך דלרב הכא תצא התם לא תצא ותיתוקם כרבנן אע״כ דפשיטא לתלמודא דהנהו דמתניתין דהכא כיון דלרבי מאיר הולד ממזר ע״כ חמירי ליה מהנך ג׳ גיטין פסולין ותו לא מיסתבר למימר דלרבנן הוי איפכא דג׳ גיטין פסולין חמירי מהנך דמתניתין דהכא. וא״כ קשה דהא לרבינו תם הוי איפכא דשלום מלכות לר׳ מאיר הוי ממזר ובג׳ גיטין פסולין הולד כשר ולרבנן בג׳ גיטין פסולין ובשלום מלכות הוי כשר לגמרי ולענ״ד היא קושייא עצומה לר״ת ולקמן אפרש ליישב בטוב טעם אי״ה בסוגיא דג׳ גיטין פסולין ושם אפרש ג״כ ליישב עיקר קושיית התוספות במה שאנו כותבין לבריאת עולם הא קי״ל כרב באיסורי ע״ש ודו״ק:
תוס׳ ד״ה זו דברי ר״מ וכו׳ ור״ת גריס לקמן וכו׳. כעין זה כתב ר״ת בשבועות דף מא ע״א תד״ה מאן דמתני ושם דף ט ע״ב תד״ה כדאמר וכזה כתבו תוס׳ נזיר דף נד ע״ב ד״ה ומשני וכן כתבו תוספות שבת דף קכג ע״א ד״ה אסובי וברכות דף מה ע״א תד״ה ג׳ שאכלו ובמעילה דף יב ע״ב תוספות ד״ה חלב׳ מוקדשין:
זו דברי ר׳ מאיר שמקפיד על שלום מלכות בגט, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב תאריך בגט אלא לשם, על פי זמן שררתו של סנטר (ממונה על שמירה) שבעירהרי זו מגורשת, שאין כל חשיבות לשם מי נכתב התאריך.
This is the statement of Rabbi Meir, who is particular about maintaining peaceful relations with the kingdom, with regard to bills of divorce. But the Rabbis say: Even if he wrote a date on the bill of divorce only in the name of the guardsman [santar] in the city, she is divorced, since it is irrelevant which calendrical system was used for the date.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הָהוּא גִּיטָּא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ לְשֵׁם אִיסְטַנְדְּרָא דְּבַשְׁכָּר שַׁלְחֵהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה כִּי הַאי גַוְונָא מַאי.

It is related that there was a certain bill of divorce in which the date was written in the name of the governor [istandera] of the city of Bascar, i.e., the date was marked according to the years of his government. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda sent this dilemma before Rabba: What is the halakha in a case like this?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אסתנדרא
אסתנדראאדמישן. (קידושין עג) (גיטין פ:) בגמרא היה במזרח ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשום אסתנדרא דבשכר פירוש שלטין של אותה העיר (א״ב: פירוש בלשון יוני איש ואדון העיר):
ערך מלתח
מלתחב(גיטין פ) מאי מלתחה דבר הנמלל ונמתח כגון אמתחת העשויה מעור או מבגד שנמול ונמתח זה פי׳ ר״ח ז״ל:
א. [בהערשר. שטאט פרעזעס.]
ב. [לעדער רענצעל.]
איסטנדרא דבשכר – שלטון של בשכר עבדו של מלך.
אמר עולא מפני מה תקנו מלכות בגיטין משום שלום מלכות פי׳ שיאמרו כל כך חשובין אנו בעיניהם שכותבין זמן שטרותיהן על שמינו:
מסופר: ההוא גיטא דהוה כתיב ביה [גט אחד שהיה כתוב בו] לשם איסטנדרא [המושל] של העיר בשכר שנקבו את התאריך הכתוב בו לפי זמן הממשלה שלו, שלחה את הבעיה הזו רב נחמן בר רב חסדא לקמיה [לפני] רבה: כי האי גוונא מאי [כגון זה מה] הדין?
It is related that there was a certain bill of divorce in which the date was written in the name of the governor [istandera] of the city of Bascar, i.e., the date was marked according to the years of his government. Rav Naḥman bar Rav Ḥisda sent this dilemma before Rabba: What is the halakha in a case like this?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שְׁלַח לֵיהּ בְּהָא אֲפִילּוּ ר״מרַבִּי מֵאִיר מוֹדֵי מַאי טַעְמָא מֵאוֹתָהּ מַלְכוּת הוּא.

He sent him in response: With regard to this, even Rabbi Meir concedes that the bill of divorce is valid. What is the reason? The governor is an official from that kingdom, so the ruler of the kingdom does not mind.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלח ליה [לו] כתשובה: בהא [בזו] אפילו ר׳ מאיר מודי [מודה] שהגט כשר, מאי טעמא [מה הטעם]?מאותה מלכות הוא, ואין מושל המלכות מקפיד בדבר זה.
He sent him in response: With regard to this, even Rabbi Meir concedes that the bill of divorce is valid. What is the reason? The governor is an official from that kingdom, so the ruler of the kingdom does not mind.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמַאי שְׁנָא מִסַּנְטָר שֶׁבָּעִיר הָתָם זִילָא לְהוּ מִילְּתָא הָכָא שְׁבִיחָא לְהוּ מִילְּתָא.

The Gemara asks: And in what way is this case different from the guardsman in the city? The Gemara answers: There, it is demeaning for them that the date is written in the name of an unimportant official. Here, with regard to the governor, it is complimentary for them that the date is written in the name of a senior official.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי שנא מסנטר דעיר – דשמעינן לר״מ דפליג.
זילא להו מילתא – שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו.
שביחא – לפי ששולטנותו חשובה.
ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] הדבר מסנטר שבעיר? ומשיבים: התם זילא להו מילתא [שם מזולזל להם הדבר] שכותב לשם פקיד קטן, הכא שביחא להו מילתא [כאן משובח להם הדבר] שהוא כותב לשמו של מושל חשוב.
The Gemara asks: And in what way is this case different from the guardsman in the city? The Gemara answers: There, it is demeaning for them that the date is written in the name of an unimportant official. Here, with regard to the governor, it is complimentary for them that the date is written in the name of a senior official.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים הַוָּלָד כָּשֵׁר וּמוֹדִים חֲכָמִים לר״מלְרַבִּי מֵאִיר שֶׁאִם שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ שֶׁהַוָּלָד מַמְזֵר.

Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: This mishna is in accordance with the statement of Rabbi Meir, who is stringent with regard to this bill of divorce and holds that the child is a mamzer. But the Rabbis say: The lineage of the offspring is unflawed. And the Rabbis concede to Rabbi Meir, that if he changed his name or her name, the name of his city or the name of her city, the offspring is a mamzer.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הולד כשר – אשלום מלכות קאי.
זו דברי ר״מ אבל חכמים אומרים הולד כשר – פי׳ בקונט׳ דאשלום מלכות קאי וקשה לר״ת דא״כ פליגי אדרב יהודה אמר שמואל דלעיל דאמר אבל חכמים אומרים אפי׳ לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת דמשמע מגורשת ותינשא לכתחילה אע״פ שלא נכתב לשם מלכות א״כ היאך אנו כותבין בגיטין לבריאת עולם הא קיי״ל כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו לכתחילה ולספרים דגרסי לעיל אמר רב יהודה אמר רב קשה דרב אדרב ונצטרך לומר דאמוראי נינהו אליבא דרב ואומר הרב רבי אלחנן דלא קשה מידי דבסנטר העיר כשר טפי לפי שהוא ממלכות העיר אבל לשם מלכות אחרת אסור לגרש בו ובדיעבד הולד כשר ומשום דר״מ בעי מלכות חשובה קאמר אבל חכמים אומרים אפילו סנטר דגרע הויא מגורשת כיון דהוא מאותה מלכות ועדיף ממלכות אחרת ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום דהשתא ליכא שלום מלכות בכך שאפי׳ עובדי כוכבים אינם מונין לשנות מלכים אבל בימי חכמים היו רגילין למנות לשנות מלכים כדאמרינן בגט פשוט (ב״ב דף קסד:) מנהגה של אומה זו מלך שנה מונין לו שתים פי׳ שהיו כותבין כן בשטרותיהן לכבוד המלך לומר מלך הרבה והרב ר׳ יוסף פי׳ דעכשיו אין המלכות מקפדת ולהכי לא כתבינן לשנות מלכים תדע דהא ר״מ מודה דכתבו לשם איסטנדרא כשר משום דאין מלכות מקפדת ור״ת מפרש דלאו אשלום מלכות קאי זו דברי ר״מ אלא אהיה במזרח וכתב במערב אבל לשום מלכות אחרת מותר לגרש בו לכתחילה לרבנן ולא פליג אדרב יהודה דלעיל ומגורשת היינו שתתגרש בו לכתחילה קאמר אפי׳ נכתב לשם סנטר דזילא בהו מילתא וכל שכן השתא שמותר לכתוב לבריאת עולם דלא זילא בהו מילתא כלל דלא מתקנאים בזה וקיי״ל כחכמים ואע״ג דסתם לן תנא כר׳ מאיר מ״מ מדקאמר לעיל ומשום שלום מלכות הולד ממזר אין ר״מ לטעמיה כו׳ וכן בפ״ק (לעיל ה:) משום דלא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר ומשני אין ר״מ לטעמיה כו׳ משמע דלית הלכתא כוותיה והשתא אתי שפיר דקאמר דיקא נמי דמודים חכמים לר״מ בשינה שמו ושמה מדלא ערבינהו בהדי היה במזרח כו׳ דדמיא ליה ומיהו קשה לפירוש רבינו תם דלקמן בפרק בתרא (גיטין פו.) פריך אההיא דשלשה גיטין פסולין ותו ליכא והא איכא שלום מלכות התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לר״מ אלא לרבנן דאמרי הולד כשר מאי איכא למימר אלמא משמע דשלום מלכות דווקא בדיעבד הולד כשר לרבנן אבל לכתחילה אסור לגרש בו ורבינו תם גריס לקמן וכן נמצא בפי׳ רבינו חננאל והא איכא שלום מלכות וכו׳ ולא פריך משלום מלכות אלא מבבא שאחריה דהיה במזרח וכתב במערב.
גמראא אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר – פירוש אשלום מלכות נמי קאי דעליה קיימא סוגייןב, ופליגא דשמואל דאמר הרי זו מגורשת, ומשמע דתנשא לכתחילה. ור״ת ז״ל פירשג דלא פליגא ואהיה במזרח וכתב במערב קאי, אבל שלום מלכות לרבנן לית להו כלל כדשמואלד, ותקון פירושו שנאמר דרב לא נחית לאיפלוגי אדשמואל ולא לאוריי בה כלל, אבל קאמר כולה מתני׳ לדברי לר׳ מאיר אבל לחכמים הולד כשר בכולן חוץ משינה שמו ושמה, שהן מודין שהולד נמי ממזר. והא דאמרינן בפרק המגרשה והא איכא שלום מלכות וכו׳ רישא דמתני׳ נקט לה. ומקשינן מכולה מתני׳ לר״מו, וכי מתרץ ליה התם הולד ממזר הכא הולד כשר, אקשי ליה הניחא לר״מ אלא לרבנן מאי איכא למימר דמכל מקום קשיא סיפא דמתניתין. ואפילו לשמואל דלית ליה שלום מלכות לרבנן, ואנו נסמוך על הפירוש הראשון שהוא להחמיר והוא מחוורז, ורש״יח ז״לט כן פי׳ ג״כ דעת רבינו יצחק ז״ל שהשמיטהי.
א. לפנינו: אמר ר׳ אבא אמר רב הונא אמר רב וכו׳, ובבעל המאור: אמר רבא אמר רב הונא וכו׳.
ב. כן פירש״י, ועיין בעל המאור.
ג. בספר הישר סי׳ קלב, הובא בתוספות ובשא״ר.
ד. בריטב״א הוכיח כדברי ר״ת מדאפסיק בגמ׳ בעובדא דההוא גיטא בין שמואל לרב, עיי״ש.
ה. לקמן פו ב.
ו. כ״כ תוס׳ ד״ה זו ובשא״ר.
ז. [בנדפס חסר: להחמיר והוא]. וכ״כ רבינו במלחמות, עיי״ש שהוכיח שרב ושמואל חולקים, וכ״כ הרשב״א והריטב״א דלהלכה יש לחוש לחומרא וכדעת הרי״ף.
ח. בנדפס חסר מ״ורש״י ז״ל״ עד ״שהשמיטה״.
ט. בד״ה הולד כשר.
י. והר״ן כתב דמה שהשמיטה הרי״ף משום שהיום לא מונין לשנות המלכים, ועיי״ש שיטתו דלא כרש״י ולא כר״ת. והרשב״א כתב דגם מפירוש ר״ח משמע כרש״י.
אמר רב הונא אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים הולד כשר. פירש רש״י ז״ל: דאשלום מלכות קאי ולפי פירושו רב לאיפלוגי אדשמואל דאמר הרי זו מגורשת הוא דאתא דאלו לשמואל תנשא לכתחלה ולרב אין הולד ממזר אבל לכתחלה לא תנשא ואם נשאת תצא, וכן נראה מדברי רבינו אלפאסי ז״ל שלא הזכיר הא דרב יהודה אמר שמואל לומד דפליגא אדרב וקיימא לן כרב באיסורי, ולכאורה הכי משמע מהא דאמרינן לקמן בפרק המגרש גבי שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ותו ליכא והא איכא שלום מלכות ואמרינן התם הולד ממזר הכא הולד כשר, ואקשינן הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר ופרקינן התם תצא הכא לא תצא, אלמא לרבנן הולד כשר ואם נשאת תצא כרב, ורבנו תם ז״ל פירש דאהיה במזרח וכתב במערב קאי אבל אשלום מלכות לרבנן לית להו כלל כשמואל ותנשא לכתחלה דרב לא פליג אדשמואל כלל ומר קאי אשלום מלכות ורב קאי אהיה במזרח והכי קאמר אבל חכמים לית להו בכולה מתניתין הולד ממזר כלל חוץ משינה שמו ושמה דמודו ליה לרבי מאיר דהולד ממזר ומיהו לאו בכולה מתניתין אמרי רבנן דהולד כשר ולא תנשא אלא איכא דמודו בה לינשא כשלום מלכות ואיכא דמודו בה שאם נשאת תצא ואין הולד ממזר. ותדע לך מדאמרינן אבל חכמים אומרים אין הולד ממזר חוץ משינה שמו ושמה שהוא דומיא דהיה במזרח וכתב במערב, והא דאמרינן בפרק המגרש והא איכא שלום מלכות רישא דמתניתין נקט ומעיקרא אקשינן [אקשי] מכולה לרבי מאיר וכי מתרץ לה התם הולד ממזר הכא הולד כשר אקשי ליה הניחא לרבי מאיר אלא לרבנן מאי איכא למימר דמכל מקום קשיא סיפא דמתניתין ואפילו לשמואל דלית ליה שלום מלכות לרבנן.
ולענין פסק הלכה סומכין על הפירוש הראשון להחמיר כדברי רש״י ורבנו אלפאסי זכר כולם לברכה, וכן נראה מפירושי רבנו חננאל ז״ל.
ומודים חכמים לרבי מאיר שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר, יש מי שפירש ששינה שמו לגמרי שהיה שמו יוסי ואסיק שמיה יוחנן ופסולא דאורייתא הוא לפי שכתבו בשם איש אחר, ואינו מחוור דאטו מי איצטריך מתניתין לפסול גט שנכתב בשם אחר, אלא הכא בפסולא דרבנן מיירי כגון שהיו לו שני שמות אחד בגליל ואחד ביהודה ואשתו נמי קורין אותה בשם אחד ביהודה ובשם אחר בגליל וכדאמרינן בפרק השולח (גיטין לד:) וכתב לגרש אשתו שביהודה בשמו שבגליל לבד וכמו שכתבתי בפרק השולח בסיעתא דשמיא, ושם הארכתי יותר.
אמר ר׳ אבא אמר רב הונא אמר רב משנתנו זו דברי ר׳ מאיר היא, שהוא מחמיר בגט זה וסבור שהוולד ממזר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר. ומודים חכמים לר׳ מאיר, שאם שינה בגט את שמו או את שמה, או את שם עירו או את שם עירהשהולד ממזר.
Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: This mishna is in accordance with the statement of Rabbi Meir, who is stringent with regard to this bill of divorce and holds that the child is a mamzer. But the Rabbis say: The lineage of the offspring is unflawed. And the Rabbis concede to Rabbi Meir, that if he changed his name or her name, the name of his city or the name of her city, the offspring is a mamzer.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב אָשֵׁי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.

Rav Ashi says: We, too, learn in the mishna: If he changed his name or her name, the name of his city or the name of her city, and she remarried on the basis of this bill of divorce, then she must leave this husband and that husband, and all of those ways of penalizing a woman who remarried based on the bills of divorce detailed in the earlier clause of the mishna apply to her.
רי״ףפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשום שלום מלכות תצא והולד ממזר אין ר״מ לטעמיה דאמר רב המנונא משמיה דעולא אומר היה ר״מ כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. גרסי׳ בפ״ק דע״ז אמר ליה רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יון הוא סבר דחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא בגולה לא מונין אלא למלכי יון ומהכא מוכח דלא קפדינן [בשטרות] בשלום מלכות ואף בגיטין נמי היו מונין למלכי יון ואע״ג דתנן כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכו׳ עד תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואפי׳ רבנן דפליגי עליה דר׳ מאיר ואמרי הולד כשר מודו דתצא כדאמרינן לקמן בפ׳ המגרש אפ״ה נהגו לכתוב למלכות יון ולא חיישינן לשלום מלכות משום דחזו דלא הוו קפדי עלייהו ואין לומר דוקא לשטרות קאמר ולא לגיטין דכל טעמא דמילתא אינו אלא משום שלום מלכות ואם לא חשו בשטרות לא יחושו בגיטין אלא ודאי כל גט נהגו לכתוב למלכי יון וכיון דבמנהגא תליא מילתא ולא חיישינן למתני׳ וגם מה שאנו נוהגין למנות לבריאת העולם בין לגיטין בין לשטרות כשר הוא ואין לחוש לשלום מלכות:
היה במזרח וכתב במערב וכו׳. מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה אלא לאו סופר וכדאמר להו רב לספריה כי יתביתו בשילה כתביתו בשילה ואע״ג דמסירי לכי מילי בהינו וכי יתביתו בהינו כתביתו בהינו ואע״ג דמסירי לכו מילי בשילה פי׳ אם נמסר להם לכתוב גט לאשה בהינו באחד בניסן ואחרו לכתבו עד שבאו לשילה בעשרה בניסן שהן צריכין לכתוב הזמן בעשרה בניסן שאם יכתבו בא׳ בניסן הוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה דפסול וצריך להשוות זמן כתיבתו עם חתימתו והלכך כותבין בעשרה בניסן בזמן שכותבין אותו והלכך הן צריכין לכתוב שבשילה נכתב הגט שהרי בעשרה בניסן בשילה הן עומדין ואע״פ שהדברים נמסרו להן בהינו אין כותבין אלא בשילה מפני שבזמן הכתוב בגט בשילה היו עומדים ואם שינו וכתבו שבהינו נכתב הוא פסול שלמה כותבין המקום בגטין או בשטרות כדי שתראה עדות שאתה יכול להזימה שההזמה היא תלויה בזמן ובמקום כדתנן בסנהדרין באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום ואם יבא להזימן יאמרו להם והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני נמצא שעיקר ההזמה היא תלויה במקום ובזמן והלכך אם שינו המקום פסול הוא דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה קי״ל דלא שמה עדות:
[מתני׳] תצא מזה ומזה. פי׳ אם נשאת בגט זה תצא מן השני מפני שנשאת בגט פסול ואע״פ שחוזר הראשון ונותן לה גט כשר אסורה היא לו מפני שנבעלה לו באיסור וכאשת איש המזנה תחת בעלה דיינינן לה שאסורה לבעל ואסורה לבועל ולראשון נמי אסורה לחזור מפני שזנתה תחתיו וצריכה גט מזה ומזה מן הראשון צריכה גט שהרי הראשון היה פסול ומן השני צריכה גט לא מיבעיא בשלום מלכות או היה במזרח וכתב במערב שפסולין מדרבנן וכשרין הן מדאורייתא ותפסו בה קדושי שני שהיא צריכה גט ממנו אלא אפילו בשינה שמו ושמה שהוא פסול מדאורייתא והיא אשת איש ולא תפסי בה קדושי [שני] צריכה גט ממנו שמא יאמרו העולם גירשה הראשון בגט כשר ומש״ה נשאה השני ועכשיו אשת איש יצאה בלא גט הלכך משום גזרה זו אצרכוה גט מן השני כדאמרן בהאשה רבה:
אין לה כתובה וכו׳ דמאי טעמא תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא תהא קלה וקלה:
ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. מ״ט תנאי כתובה ככתובה:
ולא פירות. פי׳ דין פירות שתקנו לאשה פדייה מן השביה תחת נכסי מלוג לא אית לה כלום:
ולא מזונות אפילו לוותה ואכלה אינו משלם לה:
ולא בלאות אפילו בלאותיה שהם בעין מנכסי נדונייתה קנסוה חכמים להפסידם מפני שנשאת בגט זה ולא הראתו לחכמים ואם נטלה מזה ומזה תחזיר ולא אמרינן מאי דתפס תפס והולד ממזר מזה ומזה מן השני הוי ממזר מדאורייתא היכא דהגט הוא פסול מדאורייתא כגון שינה שמו ושמה ובשלום מלכות והיה במזרח וכתב במערב שהוא פסול מדרבנן הוי ממזר מדרבנן ואסור בממזרת ואינו לוקח לו כשרה שהוא ממזר מדרבנן ולא ממזרת דמדאורייתא הוי כשר אלא לוקח גיורת דקהל גרים לא אקרי קהל וכן אם החזיר לה הראשון הוי ממזר מדרבנן לא זה וזה מטמאין לה דאמר מר מטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ואפילו בגט פסול מדרבנן דמדאורייתא חזיא ליה ואמרינן לה יטמא מצוה ב״ד עוקרין דברי תורה בשב ואל תעשה:
ולא זה וזה זכאין במציאתה מ״ט אמרו חכמים מציאת אשה לבעלה משום איבה הא תהוי לה איבה. ולא במעשה ידיה דמאי טעמא אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום דקאכלה מזוני הכא כיון דמזוני לית לה מעשה ידיה לאו דידיה הוי:
ולא בהפרת נדריה. טעמא מאי אמור רבנן בעל מיפר כדי שלא תתגנה על בעלה הכא תתגנה ותתגנה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה פי׳ דחשבינן לה זונה וכן בת כהן מן התרומה ובת לוי מן המעשרות משום קנסא:
מתו אחיו של זה וכו׳ פי׳ חולצין דהא אשת אחיו היא ולא מייבמת משום קנסא או משום גזירה דהויא לה גרושת אחיו ושמא יאמרו גירש זה ונשא זה והויא לה גרושת אחיו. ואין יורשיו של זה וכו׳ זו היא כתובת בנין דכרין הכי מפרש לה ביבמות:
אמר רב הונא אמר רב זו דברי ר״מ אבל חכמים אומרים הולד כשר. פי׳ בולד ממזר פליגי רבנן דלא משוו ליה ממזר ומותר בישראלית אבל בתצא מזה ומזה לא פליגי רבנן דהכי אמרי׳ בפירקין דלקמן דבשלום מלכות לרבנן תצא ולא פליגי רבנן אלא שהולד כשר:
אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] דבר זה. ששנינו במשנתנו: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה ונישאה לאחר על פי גט זה — תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו של קנסות שקונסים אשת איש שנישאה לאחר, שנימנו למעלה, קיימים בה.
Rav Ashi says: We, too, learn in the mishna: If he changed his name or her name, the name of his city or the name of her city, and she remarried on the basis of this bill of divorce, then she must leave this husband and that husband, and all of those ways of penalizing a woman who remarried based on the bills of divorce detailed in the earlier clause of the mishna apply to her.
רי״ףפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָא מַאן קָתָנֵי לַהּ אִילֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

It is necessary to clarify who teaches this halakha? If we say that it is Rabbi Meir, let him combine the case of one who writes a different kingdom, and the case of one who changes the names, and teach them both as one halakha. Rather, conclude from it that this halakha is the opinion of the Rabbis. The Gemara concludes: Conclude from it that until this point the mishna was quoting the statement of Rabbi Meir, but subsequently it is the statement of the Rabbis that is quoted, that in a case of such a fundamental change, even in their opinion such a bill of divorce is invalid.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליערבינהו וליתנינהו – בהדי משנה שם מלכות דחד פסולא הוא.
ויש לברר הא מאן קתני לה [הלכה זו מי שנה אותה]? אילימא [אם תאמר] שר׳ מאיר הוא ששנה אותה — אם כן ליערבינהו וליתנינהו [שיערב וישנה את הדברים] גם בשינוי מלכות וגם בשינוי שם, כהלכה אחת! אלא שמע מינה [למד מכאן] שזו היא שיטת רבנן [חכמים]. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא, שעד כאן הובאו במשנתנו דברי ר׳ מאיר, ומכאן הוסיפו את דברי חכמים בשינוי עיקרי כזה שאף לדעתם פוסל את הגט.
It is necessary to clarify who teaches this halakha? If we say that it is Rabbi Meir, let him combine the case of one who writes a different kingdom, and the case of one who changes the names, and teach them both as one halakha. Rather, conclude from it that this halakha is the opinion of the Rabbis. The Gemara concludes: Conclude from it that until this point the mishna was quoting the statement of Rabbi Meir, but subsequently it is the statement of the Rabbis that is quoted, that in a case of such a fundamental change, even in their opinion such a bill of divorce is invalid.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אכׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ כּוּ׳.: בנִישְּׂאוּ אֵין זִינּוּ לָא.

§ It was taught in the mishna that in all of those cases in which they said that a man who died and left behind a widow who is to the yavam one of those with whom relations are forbidden, and the rival wives were thought to be permitted to remarry, if it later became clear that the forbidden relation was an ailonit and therefore they were in fact forbidden from remarrying, then they must leave the man whom they remarried, and they cannot enter into levirate marriage with the yavam, and many other penalties apply to them as well. The Gemara comments: It is possible to deduce from the language used by the mishna that only if they married other men, then yes, these halakhot apply to them. But if the rival wives engaged in licentious sexual intercourse, then no, these halakhot do not apply to them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זינו לא – אינה אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה.
נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא – פירש בקונטרס דנישאו גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה וגירש ונמצא זה מחזיר חלוצתו אבל זינו דפריצותא בעלמא הוא לא חשדי לה בחלוצה וקשה לר״י דמאי קאמר בסמוך דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים כיון דהך גזירה גופה שייכא בה דלשון מיחלפא משמע דהכא לא שייכא ההיא גזירה ועוד לאיכא דאמרי נישאו וה״ה לזינו מאי ס״ד כיון דההיא גזירה דמיחלפא באשה שהלך בעלה כו׳ לא שייכא אלא בנישאו ועוד אמאי לא דייק נמי הש״ס בהאשה רבה (יבמות דף צב.) גבי אמרו לה מת בעליך ונישאת נישאת אין זינתה לא כדדייק הכא ואור״י דאי שומרת יבם שזינתה מותרת לייבם דלא כרב המנונא בנישאת נמי לא גזרי׳ בה שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו כיון דזינתה במזיד לא מיתסרא דהכי אמרינן בהאשה רבה (שם דף צד.) גבי מי שהלך אשתו למדינת הים דאשה שהלך בעלה למדינת הים אסור להחזירה משום דבמזיד מיתסרא בשוגג נמי גזרו בה רבנן שמא יאמרו גירש זה ונשאה זה והכי פירושו נישאו אין מדלא נקט זינו דהוה משמע תרוייהו ונקט נישאו שמע מינה נישאו דוקא אבל זינו לא משום דמיחלפא באשה שהלך וכו׳ אבל בגופה לא שייכא הך גזירה כיון דבמזיד לא מיתסרא ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכיון דזינתה אסורה ליבם כדרב המנונא בנישאת נמי גזרינן בה שמא יאמרו חלץ זה ונישאת איכא דאמרי נישאת והוא הדין לזינו השתא לא מסתבר טעמא דמיחלפא כו׳ ולהכי קאמר לימא מסייע ליה לרב המנונא דאי בזינו שריא בנישאת נמי ליכא למיגזר בה בגופה ודחי אף ע״ג דליכא למיגזר בה מכל מקום מיחלפא באשה שהלך כו׳ וה״ה דהוי מצי למידחי הא מני ר״ע היא דמשוי חייבי לאוין כערוה ורב המנונא אליבא דרבנן קאמר כדדחי ליה בסוטה בפ״ב (דף יח:) אלא עדיפא מיניה קא דחי שאין צריך להעמידה כר״ע ואפי׳ הכי ליכא סייעתא לרב המנונא מיהו מצא רבינו יהודה בתוספתא דקתני על מתניתין דברי ר״מ שאמר משום ר׳ עקיבא דמשמע דכרבנן לא מתוקמא מתניתין לפי זה חולקת על הש״ס שלנו.
ומודים חכמים לר״מ בשינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה מפני שהוא פסול תורה:
(8-9) נישאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא וכו׳. פירש רש״י ז״ל: דדוקא בנישאו שייך למיגזר שמא יאמרו חלץ זה ונמצא זה מחזיר גרושתו דקם ליה בלא יבנה דכי האי גונא גזרינן ביבמות בהאשה רבה (יבמות צו.), באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה לחזור לראשון שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת והיינו מיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים דקאמרי בסמוך ובזנו לא גזרו משום דלא שכיחא ומיד ידיע דפריצותא הוי כדפירש רש״י ז״ל. והקשו עליו בתוספות וזה לשונם אם כן אמאי קאמר תלמודא דמיחלפא באשה שהלך בעלה כיון דההיא גזרה גופה שייכא הכא, ומיחלפא משמע דגזרינן הא אטו הא, ועוד מאי קאמרי בסמוך איכא נשאו והוא הדין לזנו לימא מסייעא ליה לרב המנונא מאי סייעתא יכול להיות דהיכי משמע דהוא הדין לזנו כיון שיש טעם טוב בנשאו דלא שייך בזנו דהא איכא אותה גזרה עצמה דהויא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וגם תמה לרבנו מאי שנא דקא דייק תלמודא הכא נשאו אין זנו לא ופריך מינה לרב המנונא ובריש האשה רב דקתני אמרו לה מת בעליך ונשאה וכו׳ לא דייק נשאת אין זנית לא, ונראה לרבנו דהכי פירושא הכא נשאו אין זנו לא, מדלא נקט זנו דהוה שמעינן תרוייהו משמע דנשאו דוקא שהרי יש טעם בנשאו דלא שייך בזנו דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים וגזרינן לה אטו ההיא דמשום לתא דידה גופה לא גזרינן שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה דלא החמירו חכמים לגזור משום הך חששא בשוגג אלא היכא דבמזיד בזנות מיתסרא מן התורה בשכיבה זו כדאמרינן בהאשה רבה בסופו דלא דמיא לאחות אשה, דהאשה שהלך בעלה למדינת הים דבמזיד אסורה דאורייתא בשוגג גזרו ביה רבנן. פירוש הואיל ושייך ביה חששא דשמא יאמרו גרש זה ונשא זה וכו׳, דהאי טעמא איתיה בהאשה רבה אחות אשה דבמזיד לא אסירא דאורייתא בשוגג לא גזרו רבנן, והלכך הכי נמי ביבמה הואיל דבמזיד לא מיתסרא ליבם מן התורה למאי דלית ליה [בנדפס: לן] השתא דרב המנונא בשוגג לא שייך למיגזר בה, והלכך זנו לא, ונשאו נמי לא היה ראוי לאסור מן הדין אלא משום דיבמה ליבם הוא כעין אשת איש לבעלה ומיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, ולכך גזרו לאוסרה ליבם בנישואין אבל לא החמירו לגזור אפילו בזנות דלא מיחלפא בזנות אנישואין דאשה שהלך בעלה למדינת הים, ומשום איחלופי בזנות באשה שהלך בעלה למדינת הים לא רצו לגזור דלא שכיח כל כך שנגזור זנות משום איחלופי כיון דמשום לתא דידה לא שייך למיגזר מידי, ולהכי דייק לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא דאמר אסורה ליבמה מן התורה כשזינתה, דאם כן היה ראוי לאסור כאן בין בזנות בין בנישואין, ומיהו בהאשה שהלך בעלה למדינת הים גופה בלאו טעמא דאיחלופי איכא למיסר ולהכי לא קשיא ליה לתלמודא בהאשה רבה נשאת אין זינתה לא דהתם ודאי לא הוצרך לשנות זנות דפשיטא דאין חלוק בין נשאת לזינתה, אלא בכל ענין גזרו לאסור בשוגג כיון דבמזיד מיתסרא מן התורה ומשני נישאו והוא הדין לזינו וכו׳, איכא דאמרי נישאו והוא הדין לזינו לימא מסייעא ליה וכו׳ דהא איכא דאמרי לא מיסתבר למימר ליה טעמא משום דמיחלפא דמשום איחלופי אין לנו לאוסרה כיון דמשום ליתא דידה אין לנו לאוסרה הואיל ובמזיד לא מיתסרא מן התורה כדפרישית אלא ודאי לאו דוקא נקט נישאו דהוא הדין לזינו, וטעמא משום דמן התורה במזיד כרב המנונא אסורה ולכך גזרו בשוגג בין בזנות ובין בנשואין כמו באשה שהלך בעלה למדינת הים ולא משום אחלופי מאי לאו נישאו דוקא דמיחלפא.
רש״י בד״ה זינו לא כו׳ דקס ליה בלא יבנה כו׳. נ״ב לא אוכל להבין זה דהא אשת אחיו ממש וחייב כרת ולא אמרינן שקם בלא יבנה אלא היכא שלא נשאת אחר חליצה שלא יכול שוב ליבמה אבל היכא שנשאה אחר כך דהוה ליה כגרושת אחיו ממש ונראה בעוני ט״ס הוא שהרי התוס׳ גם כן לא הביאו ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בד״ה דמחלפא באשה ומידע ידעי כו׳. נ״ב מה שפרש״י לית לה קול ומידע ידעי דפריצותא הוא כו׳ צריך פירוש לפירושו איך בא הענין של העלמת הקול למידע ידעי גם תימה למה אנו צריכין לכל זה מאחר שאמר לא נשאו דוקא קתני אבל זינו לא ביבמה שזינתה מותרת להתייבם אם כן סגי בהכי ותו לא כדמשמע מסוגיא דלישנא קמא היכא דאיכא תיובתא לרב המנונא דאמר יבמה שזינתה אסורה אלא היא מותרת דלית לן שום ספיקא במתני׳ אלא נישאו דוקא קתני ולא זינו וצריך לבאר פירוש השמעתא אליבא דרש״י כפי הנוסח שנמצא בפי׳ שלנו והכי פירושו בתחלת הסוגיא פריך נשאו אין זינו לא לימא תהוי תיובתא דרב המנונא כו׳ פי׳ דאם איתא לדרב המנונא דס״ל דיבמה שזינתה במזיד אסורה שוב להתייבם אם כן אין חילוק בשאר יבמות בין נשאת בין זינתה במזיד וכי היכא דהכא אסרינן אפילו נשאו שהוא באונס דלא ידעה שתהא צרתה איילונית משום שמא יאמרו ה״נ נאסר בזינו בנדון זה אלא ודאי ליתא לדרב המנונא ויבמה שזינתה מותרת אם כן אינו חידוש מה שגזרו בנשאו לשמא יאמרו יותר מבזינו לפי שהוא חמור יותר וכמו שדייק רש״י בלישניה דנשאו חמור אבל זולת זה אף בזינו שייך למיגזר שאותם שראו שזינתה ויראו שחוזרת להינשא ליבם יאמרו בודאי לא עברה על לא תהיה אשת המת החוצה שהרי הרואים לא ידעו מזה האונס שנפטרה כבר כו׳ ויאמרו מסתמא חלץ לה משום הכי זינתה כשאר פנויה ואם כן חוזר ונושא את חלוצתו אלא משום דקיל לא גזרו בה ומשני נשאו וה״ה לזינו ואין חילוק ביניהם וכדברי רב המנונא ובאידך לישנא המתחיל לומר לימא מסייע ליה לרב המנונא קתני נשאו וה״ה לזינו הוא נמי פשוט כדפרי׳ והשתא הא דדחי ליה לא נשאו דוקא שוב לא הוה צ״ל משום דמחלפא ולא להזכיר שום דבר כמו שהקשינו לעיל אלא משום דקשה ליה נהי דזינתה מותרת להתייבם מן התורה ואינו חמור כמו נשאו ס״ס אמאי לא גזרינן שיאמרו הבריות שראו שזינתה דבודאי חלצה כו׳ כדפרי׳ ולא ס״ל כהך לישנא לומר הך סברא מאחר דקיל לא גזרו ביה משום הכי משני דדוקא גבי נישאו איכא למגזר שמא יאמרו כו׳ משום דמחלפי כו׳ כלומר כמו שיש למגזר גבי אשה שאמרו לה מת בעליך כו׳ ה״נ איכא למיגזר הכא אבל בזנות ליכא למיגזר מאחר דלית ליה קול כלומר שאינו מפורסם א״כ מידע ידעי הרואים שהיא עשתה מעשה בפריצותא בזנות ועברה עבירה בסתר ולא חשה בעונש ולא תהיה אשת המת וגו׳ אבל אם היה קול לזנות כמו לנשואים א״כ יאמרו הרואים בודאי לא עשתה מעשה פריצות בפרהסיא אי לאו שחלצו לה ודו״ק. ומ״מ צ״ל נמי לא נשאו דוקא כלומר דלא ס״ל כרב המנונא אלא יבמה שזינתה מותרת ונשאו דוקא קתני אבל ל״ל דאפי׳ את״ל כרב המנונא דיבמה שזינתה אסורה אפ״ה דוקא קתני נשאו דלא שייך למימר שמא יאמרו גבי זינו כו׳ זה אינו נהי דיתלו הזנות בפריצות ס״ס כשיראו שחזר זה ונשא אותה שאסורה ליה יאמרו דיבמה שזינתה מותרת דמה לי אם יאמרו שחוזר זה ונושא את חלוצתו האסורה משום כיון שלא בנה שוב לא יבנה או אסורה ליה בערוה משום מה שזינתה ודו״ק ומ״מ התוס׳ הקשו על רש״י שפיר מה שיש להם להקשות שלא היה לו לתלות במחלפא כו׳ אלא בגזירת עצמו כו׳ כל זאת הוא הוא כפי הנוסח שלנו אבל כפי הנוסח שהביאו התוס׳ בשם הקונטרס שאף בתחלת הסוגיא ללישנא קמא פי׳ בנשאו איכא למיגזר שמא יאמרו חלץ זה אבל בזינו פריצותא בעלמא הוא ולא חשדי לה בחלוצה ואינו תלוי במה שנשאו חמיר אם כן צריך לפרש שאף ללישנא קמא סבר דליכא למיחש כלל לשמא יאמרו גבי זינו שלא יתלו בחלוצה אלא בפריצות והא דפריך לימא תיובתא דרב המנונא כו׳ הכי פריך דאם איתא לדרב המנונא כו׳ דיבמה שזינתה אסורה אמאי זינו דהכא מותרת נהי שיתלו בפריצות מ״מ הא איכא למיחש לשמא יאמרו שנשא זה יבמתו הזונה שאסורה ליה כדפרישית לעיל ודו״ק ומ״מ אותו הנוסח של זונה שהביאו התוס׳ הוה רחוק דא״כ למה הזכיר בלישנא בתרא דכשנשאו איכא למיגזר משום דמיחלפא משא״כ בזינו ולא הזכיר כל עיקר בלישנא קמא דבשנשאו איכא למגזר לשמא יאמרו ולא בזינו זולת הקושיא שהקשו בתוס׳ כמו על לישנא דמיחלפא שהזכיר ודו״ק ועוד נ״ל לתרץ לפי פירוש זה קושיא גדולה מה שאמר נשאו וה״ה לזינו לימא מסייע ליה דלרב המנ#וא כו׳ וכי זו סוגיא של תלמודא לומר ה״ה מעצמו ולומר אח״כ לימא מסייע ליה כו׳ שהוא דוחק א״כ בודאי לא נאמר ה״ה כדי שלא יהא דוחק ולפי מה שפירשנו יעלה פי׳ יפה דהמקשה שהקשה ה״ה זינו סבר שבהכרח ה״ה זינו קאמר דהא איכא למיגזר בה שמא יאמרו כמו גבי נשאו כדפרישית ולא ס״ל למימר שיתלו הרואים בפריצות כמו שהשיב לו התרצן וא״כ מאחר דמתניתין ס״ל אף זינו א״כ קשה ליה ואמאי תנא במתני׳ נשאו הלא איכא למיטעי דוקא נשאו דחמירי הוא דגזרו ולא גבי זינו דקילי כמו שעלה על דעת לישנא קמא וס״ל שלפי האמת אינו ראוי לחלק בזה והשתא אמר לימא בע״כ מסייע ליה לדרב המנונא דס״ל יבמה שזינתה אסורה מדאורייתא כמו נשאו ומ״ה ליכא למטעי ומ״ה תני נשאו דלישנא מעליא הוא ומשני נשאו דוקא ולא זינו דליכא למיגזר שמא יאמרו בזינו כדפרישית:
בד״ה נשאו אין כו׳ מדלא נקט זינו כו׳. נ״ב פי׳ דלא תטעה לומר זנתה מותרת והכא משום מיחלפא ודו״ק:
בפרש״י בד״ה זינו לא כו׳ וה״ל נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה עכ״ל כתב מהרש״ל לא אוכל להבין דהא אשת אחיו ממש כו׳ אבל היכא שנשאה אחר כך דה״ל כגרושת אחיו ממש כו׳ עכ״ל ואני תמה עליו מהיאך יצא לו דין זה דה״ל כגרושת אחיו ואי משום שכבר נשאה אחר הרי מדינא שרי לייבמה אחר כך אי לאו משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדה״י כדאמרינן בהדיא ביבמות פרק האשה יבמה קידושין אין בה נשואין יש בה ומשום דמיחלפא כו׳ אלא הכא משום דחלץ לא קם ליה בלא יבנה ודברי רש״י אמת הן בלי גמגום וק״ל:
בד״ה דמחלפא כו׳ אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי כו׳ ולא חשדי ליה בחלוצה עכ״ל ר״ל דנישאו בהיתר יש לה קול וכ״ע ידעי ביה אבל לא ידעי שנפטרה לשוק על ידי צרתה אלא סברי ע״י חליצה וקם ליה בלא יבנה אבל זינתה לית ליה קלא כולי האי ולאו כ״ע ידעי ביה ומי שידע בפריצותא לא חשדי לה בחלוצה אלא דזינתה קודם חליצה ומהרש״ל האריך בפי׳ דבר זה ואין כאן מקום להאריך ודו״ק:
תוס׳ בד״ה זו דברי ר׳ מאיר כו׳ דמשמע מגורשת ותנשא לכתחלה כו׳ א״כ היאך אנו כותבין כו׳ הא קי״ל כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש כו׳ עכ״ל יש לדקדק טובא בדבריהם ממה שדקדקו לקמן לפי׳ ר״ת דהשתא שהבינו לשמואל נמי מגורשת דוקא בדיעבד ולא תנשא לכתחלה אי נמי דלא קי״ל כרב באיסורי היאך אנו כותבין לכתחלה לבריאת עולם דלשמואל נמי מגורשת בדיעבד קאמר ועוד קשה הך קושיא א״כ היאך אנו כותבין לבריאת כו׳ אין זה תולה במאי דפליג רב אדשמואל אלא כיון דקיימא לן כרב באיסורי והולד כשר קאמר דמשמע לכתחלה לא תנשא היאך אנו כו׳ גם הלשון שכתבו הלכה כרב באיסורי ולדידיה אסור לגרש בו לכתחלה אינו מדוקדק דלשמואל נמי השתא משמע להו דמקודשת בדיעבד דוקא אבל לרב הל״ל דלא תנשא לכתחלה וכמ״ש הרא״ש או כמ״ש הר״ן לרב דהולד כשר ותצא ומהרש״ל כתב בזה ולדידיה אסור לגרש כו׳ פי׳ אפילו לדידן דליכא קפידא מ״מ אסור לכתחלה דמנלן להקל כ״כ עכ״ל ואין זה אלא דברי נביאות בדבריהם דאכתי לא הזכירו הך סברא שכתבו לקמן דלדידן אין קפידא ועל כן הנראה מה שכתבו ולדידיה אסור לגרש בו לכתחלה ר״ל לדידיה נמי היינו לשמואל נמי מיהת אסור לגרש בו דמגורשת בדיעבד משמע והשתא קושייתם לפרש״י דפליג רב אדשמואל קשה בין לרב ובין לשמואל היאך אנו כותבין כו׳ לרב דקיימא לן כוותיה קשה לפסול אפילו בדיעבד דלא תנשא ולדידיה לשמואל אסור מיהת לגרש בו לכתחלה אך ק״ק בתירוצם כיון דלא קשיא להו אלא הא דהיאך אנו כותבין לבריאת כו׳ ה״ל לתרוצי בפשיטות כמ״ש לקמן משום דהשתא ליכא שלום מלכות שאפילו עובדי כוכבים אינן מונין כו׳ ואפילו לרבי מאיר ניחא בהאי טעמא כנראה מדבריהם לקמן לפי׳ רבינו תם שהוצרכו לומר ואע״ג דסתם לן תנא כרבי מאיר כו׳ דמשמע דלפירוש ראשון ניחא אף לרבי מאיר ומה לו להרר״א לפלוגי בין סנטר למלכות אחרת דאין זה תולה כלל לקושייתם ולתירוצם ואפשר שבא הרר״א לקיים פרש״י ושלא להכריע כפירוש רבינו תם דאי אשלום מלכות קאי כפרש״י ופליג רב אדשמואל ה״ל לתלמודא למימר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב כו׳ דהוה משמע דפליג אבל אמר רבי אבא כו׳ משמע דמלתא באנפי נפשיה היא כמ״ש הר״ן ולזה כתבו דהרר״א קיים פרש״י דלק״מ דאי נמי דקאי אשלום מלכות לא פליגי דיש לחלק בין סנטר למלכות אחרת ותו לא מידי ודו״ק:
בד״ה נישאו כו׳ ועוד לאיכא דאמרי נישאו וה״ה לזינו מאי ס״ד כיון דההיא גזירה כו׳ עכ״ל למאי דמשני לא נישאו וה״ה לזינו לא תקשי להו הכי דה״ק לא תדייק מיניה נשאו משום דמחלפא כו׳ ולא זינו אלא דה״ה זינו ומטעם אחר כדרב המנונא אבל לאיכא דאמרי היאך בעי לסיועי מיניה דה״ה לזינו כיון דהאי טעמא דמחלפא כו׳ לא שייכי בזינו כלל אבל לפר״י לקמן ניחא נמי לאיכא דאמרי דלא מסתבר ליה לאסור נשאו אי לאו משום זינו דאסור וק״ל:
בא״ד גבי א״ל מת בעלך ונשאת נשאת אין זינתה לא כדדייק הכא כו׳ עכ״ל ר״ל דהתם ע״כ בא״א ליכא לדיוקי הכי דודאי זינתה בא״א דאסורה לבועל אי נמי יש לפרש דהתם נמי בא״א איכא לדיוקי הכי בזינתה בכה״ג בא״ל מת בעליך כו׳ דהוה זינתה בשוגג דסבורה היא דפנויה היא ולפר״י ניחא דהתם ליכא לדיוקי אבל זינתה לא דנשאו נמי אינה אסורה אלא משום זינתה אבל הכא כיון דאיכא למטעי בנשאו הוה טעמא משום דמחלפא אבל זינו לא וה״ל למנקט טפי זינו דמיניה נמי נשמע נשאו דאיכא למגזר בגופיה ודו״ק:
בא״ד לא מתוקמא מתני׳ לפי זה חולקת על כו׳ עכ״ל כצ״ל:
רש״י בד״ה זינו לא כו׳ והו״ל נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה עכ״ל. וכתב מהרש״ל ז״ל דטעות סופר הוא דלאחר שניסת לבתר חליצה הו״ל כגרושת אחיו ודברי מהרש״ל ז״ל בזה תמוהים כמו שכתב מהרש״א ז״ל דלעולם לא מיתסרא ליבם אלא בלאו דלא יבנה ובזה יש ליישב שיטת רש״י ז״ל ומה שהקשו בתוס׳ דהא דאיצטריך לטעמא דמיחלפ׳ באשה שהלך בעלה אע״ג דבגופה שייך האי גזירה שיאמרו חלץ וניסת והו״ל נושא חלוצתו דאכתי משום האי טעמא לא הוי לן לאחמורי עלה ולומר דהולד מזה ומזה ממזר והיינו כמו שכתב הר״ן ז״ל דלעולם לא שייך להחמיר אלא היכא דאיכא בחד צד ממזר דאורייתא וא״כ למאי דמסקינן דליתא לדרב המנונא אם כן ביבמה שניסת לשוק ליכא ממזר דאורייתא וכן לאחר שהחזירה היבם לאחר שניסת נמי לא הוי אלא ממזר דרבנן דלא קאי עלה אלא בלאו דלא יבנה וכיון דלא שייך בשום צד ממזר דאורייתא לא הוי מחמרי רבנן לומר דזה וזה ממזר אע״כ דמשום טעמא דאחלופי הוא ומש״ה מחמרי רבנן דהולד ממזר מזה ומזה מטעמא דאחלופי וכ״כ התוס׳ להדיא משא״כ למאי דס״ד מעיקרא דאיתא לדרב המנונא א״כ בלא טעמא דאחלופי הול״ל דהולד ממזר מזה ומזה אפילו בזינו כיון דשייך בחד צד ממזר דאורייתא וזה לפי שיטת וגירסת רש״י ז״ל שלפנינו דלא גרסינן טעמא דאחלופי אלא במסקנא ולולא דמסתפינא מכבוד רבותינו בעלי התוספות היה נ״ל דאינהו נמי הוי גרסי כגירסת רש״י ז״ל שלפנינו אלא דהוי סברי דמה שכתב רש״י ז״ל דמיחלפא באשה שהלך בעלה הוא דיבור אחד עם מה שציין רש״י זינו לא ובאמת דמה שכתב רש״י דמיחלפא הוא דיבור בפני עצמו ואמסקנא דגמרא קאי יהיה איך שיהיה מ״מ נתיישב׳ שיטת רש״י ז״ל לפי גירסת הספרים שלנו אלא דמ״מ שיטת התוס׳ מוכרחת לפי הסוגיא דיבמות ודבריהם מתוקים מדבש ונופת צופים ואפשר דרש״י ז״ל ג״כ לכך נתכוון אלא שקיצר בלשונו כדרכו תמיד. וראיתי להזכיר מילתא דתמיהא לי טובא על שיטת הרי״ף ז״ל שכתב דמתני׳ דהכא דקתני ממזר מזה ומזה היינו כרבי עקיבא אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה והר״ן ז״ל הוסיף ליתן טעם דכיון דלחכמים לא שייך בשום צד ממזר דאורייתא לא מחמרי רבנן לומר הולד ממזר מזה ומזה ולענ״ד קשה טובא על שיטת הרי״ף והר״ן ז״ל דא״כ מאי שקיל וטרי הש״ס אמתני׳ לאותובי אדרב המנונא או לסיועי ותיפוק ליה דלרבי עקיבא ודאי איתא לדרב המנונא אע״כ דמתניתין אתיא נמי כחכמים דר״ע ואפ״ה מחמרי רבנן משום טעמא דמיחלפא באשה שהלך בעלה. ונהי דבגמרא דיבמות דף צ״ג מסיק הש״ס להדיא אמתניתין דהתם דהיינו דוקא כר׳ עקיבא היינו משום דהתם איירי מממזר דאורייתא כמו שהוכיחו שם התוספות להדיא אבל מתניתין דהכא משמע דהוי ממזר מדרבנן ומטעמא דמיחלפא וכ״כ שם התוס׳ להדיא ע״ש ושיטת הרי״ף והר״ן ז״ל צ״ע ודו״ק ואע״ג דהתוספות מייתי תוספתא דקתני זה דברי רבי מאיר שאמר משום רבי עקיבא מ״מ כיון דתלמודא לא מייתי לה אלמא דלאו מתרצתא היא ומה שהקשה בעל תוספות י״ט דברי הר״ן ז״ל אהדדי במה שכתב הר״ן ז״ל דמשנתינו דוקא היכא דאיכא בחד צד ממזר דאורייתא דומיא דשינה שמו ושמה ולעיל כתב הר״ן ז״ל גופא במשנתינו דשינה שמו ושמה היינו שם יהודה בגליל ואפ״ה מודו רבנן דהולד ממזר יש לי ליישב דלשיטת הר״ן ז״ל פרק השולח מצינו דשינה שם יהודה בגליל נמי איכא מינייהו דפסול מדאורייתא ע״ש:
א שנינו במשנה: כל עריות שאמרו שהן מותרות שנישאו צרותיהן לאחרים, ונתברר שלא היו בגדר צרת ערווה — הרי אלו יוצאות מבעליהן וכו׳. ומעירים: יש לדייק בלשון המשנה שדווקא אם נישאואין [כן] חלים עליהן דינים אלה, אבל אם זינו אותן צרות, שנתברר שהיו זקוקות ליבם — לא, שאין חלים עליהן קנסות אלה.
§ It was taught in the mishna that in all of those cases in which they said that a man who died and left behind a widow who is to the yavam one of those with whom relations are forbidden, and the rival wives were thought to be permitted to remarry, if it later became clear that the forbidden relation was an ailonit and therefore they were in fact forbidden from remarrying, then they must leave the man whom they remarried, and they cannot enter into levirate marriage with the yavam, and many other penalties apply to them as well. The Gemara comments: It is possible to deduce from the language used by the mishna that only if they married other men, then yes, these halakhot apply to them. But if the rival wives engaged in licentious sexual intercourse, then no, these halakhot do not apply to them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה אֲסוּרָה לִיבָמָהּ.

The Gemara suggests: Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A widow awaiting her brother-in-law to perform levirate marriage who engaged in licentious sexual intercourse is likened to a married woman who committed adultery, and she is prohibited from entering into levirate marriage with her yavam.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 8]

לימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על שיטת רב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם (מצפה ליבם) שזינתה שכיון שהיתה זקוקה ליבום הריהי כעין אשת איש שזנתה תחת בעלה ואסורה ליבמה!?
The Gemara suggests: Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A widow awaiting her brother-in-law to perform levirate marriage who engaged in licentious sexual intercourse is likened to a married woman who committed adultery, and she is prohibited from entering into levirate marriage with her yavam.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא נִישְּׂאוּ וה״הוְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ וְהַאי דְּקָתָנֵי נִישְּׂאוּ לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא נָקֵט.

The Gemara rejects this: No, this is not a refutation, since it is possible to explain that the mishna gave the example that they married, and the same is true in a case where they engaged in licentious sexual intercourse. And this that the mishna teaches: If they married, is because it employed a euphemistic expression, to refrain from discussing a case of licentiousness.
רי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לישנא מעליא נקט. עי׳ כתובות דף יג ע״א וש״נ:
ודוחים: לא, אין מכאן הוכחה, שכן אפשר לומר כך במשנה: נישאווהוא הדין לזינו, והאי דקתני [וזה ששנה] נישאולישנא מעליא נקט [לשון מעולה, נקיה, תפס] ולא רצה לדבר על זנות.
The Gemara rejects this: No, this is not a refutation, since it is possible to explain that the mishna gave the example that they married, and the same is true in a case where they engaged in licentious sexual intercourse. And this that the mishna teaches: If they married, is because it employed a euphemistic expression, to refrain from discussing a case of licentiousness.
רי״ףגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי נִישְּׂאוּ וה״הוְהוּא הַדִּין לְזִינּוּ.

And there are those who say that the exchange went as follows: From the mishna’s statement about the rival wives that remarried, one can understand, that the halakha is so if they married, and the same is true in a case where they engaged in licentious sexual intercourse.
רי״ףרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי נשאו והוא הדין לזינו – קשה ליא מאי משמע דמסייעת ליה לרב המנונא מינה, ולאו מילתא היא, דכיון דלא ס״ד טעמא דמשום דמחלפא על כרחין אינה אסורה לראשון אלא משום שזנתה תחתיוב.
א. וכ״ה הרשב״א.
ב. והרשב״א תירץ דגזרינן אטו מיחלפא רק בנישאו ומשום לתא דידה גופא גזרינן רק אם זנות במזיד מיתסרא כר״ה, ולכן לא״ד ד״ה זינו בהכרח משום דזינתה במזיד אסורה, וכ״כ תוס׳ בד״ה נישאו.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שמועה זו באופן אחר: מה שאמרו במשנה שצרת ערווה שנישאת ונתברר שהיתה הערווה איילונית שקונסים אותה — נישאו והוא הדין לזינו.
And there are those who say that the exchange went as follows: From the mishna’s statement about the rival wives that remarried, one can understand, that the halakha is so if they married, and the same is true in a case where they engaged in licentious sexual intercourse.
רי״ףרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הַמְנוּנָא דא״רדְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה אֲסוּרָה לִיבָמָהּ.

The Gemara suggests: Let us say that it supports the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A widow awaiting her brother-in-law to perform levirate marriage who engaged in licentious sexual intercourse is prohibited from entering into levirate marriage with her yavam.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: לימא מסייעא ליה וכו׳. ואמרינן:
ושואלים: לימא [האם נאמר] שדבר זה מסייע ליה [לו] לרב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתהאסורה ליבמה!?
The Gemara suggests: Let us say that it supports the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: A widow awaiting her brother-in-law to perform levirate marriage who engaged in licentious sexual intercourse is prohibited from entering into levirate marriage with her yavam.
רי״ףרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) לָא נִישְּׂאוּ דַּוְוקָא מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא בְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם.:

The Gemara rejects this: No, it is specifically when they married that they are forbidden, because she is confused with a woman whose husband traveled to a country overseas and she went and remarried. In that case she is certainly prohibited from marrying both the first and the second husband. Similarly, they instituted the same decree for a yevama who married someone else. By contrast, in the case of a yevama who engaged in licentious sexual intercourse, which is completely different, they did not institute this decree.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים – ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע״פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי׳ הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו׳ אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה.
ומפרקינן: לא נישאו דוקא משום דמחלפא וכו׳ – פירש״י ז״לא דדמיא לה דכי היכי גזרינן התם משום שמא יאמרו גרש זה ונשא זה אף כאן יש לחוש שמא יאמרו חלץ ונשא זהב, אבל זנות לית לה קלא ומידע ידעי דפריצותא בעלמא הוי. ולא דאיק לישנאג, והוא עצמו ז״ל פירש ביבמותד משום גזירה דאתו למימר הכי באשה שהלך בעלה למדינת הים.
אלא יש לפרשה, דכיון דאיכא עדות מידע ידיע דמשום ערוה נשא, ולא אתי למימר חלץ זה ונשא זה. ועוד דחליצה כיון דבב״ד הוא קלא אית ליה וליכא למיחש. והתם נמי לא אמרו שמא יאמרו גרש זה ונשא זה אלא משום שהיא צריכה גט משני, וכל עיקר לא הצריכוה גט ממנו אלא מפני שרצו לאוסרה על הראשון, משום טעמא דאיתמר התםו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילתה, וכל זה לא שייך ביבמה בדין היה להוציאה בלא גטז כלל, למ״ד אין קידושין תופסין ביבמהח ולמ״דט תופסין בה נמי דין הוא שנאמר יוציא זה וקיים זה, אלא משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים גזרו בה.
ומיהו קשיא לן כיון דמתניתין ר׳ עקיבא כדמוקי לה ביבמותי וכדכתב רש״י ז״לכ, היכי מסתייעא רב המנונא מינה ואמר הכיל יכילנא למימר נשאו דוקא, דהא לר״ע יבמה שזנתה ודאי אסורה ליבמה דכאשת איש דמיא כדאמרינן במסכת סוטהמ, אלא הא קתני שומרת יבם וכנוסה, אלמא מיתסרא עליה ודאי הא מני ר״ע היא, אלמא לר״ע פשיטא שאסורה ליבמהנ. וכבר פירשתי ביבמותס דלאו מדר״ע מקשינן ומסייעינן, אלא משום דודאי קים לן דלא פליגי רבנן בכולה מתניתין אלא בהולד ממזר, אבל בכל הדברים הללו מודים הם, ומש״ה קתני נשאו שכל הדברים שמצא לדברי הכל לא רצה לשנותם במחלוקתע, וסמכינן להו בגמרין אהא דתניא בתוספתאפ דברי ר׳ מאיר שאמר משום ר״ע אבל חכמים אומרים אין ממזרים ביבמה, אלמא לא פליגי אשאראצ. ועוד, דלישנא קמא דמשמע זינוק לא על כרחין משום רבנן קתני הכי, ולישנא בתרא לא בעי לתרוצי ממתני׳ ר״ע היאר לרבנן לא תצא, דקסבר טעמא דמחלפא בהלך בעלה למדינת הים טעמא הוא וקושטא קא מתרץ.
א. בד״ה דמיחלפא, ולפנינו בשינויי לשון.
ב. בנדפס חסר מחמת הדומות מ״אף כאן יש לחוש״ עד כאן.
ג. וכה״ק תוס׳ בד״ה נישאו, הרשב״א ריטב״א ובחי׳ הר״ן, דלשון מיחלפא משמע דהכא לא שייכא ההיא גזירה, ועיין פנ״י.
ד. צב ב, בד״ה כדאמר מעיקרא.
ה. הובאו דבריו בחי׳ מכ״י ד״ה לימא תהוי.
ז. התיקון ע״פ הכת״י, ובנדפס: להוציאה בגט, והוא טעות.
ח. כדאיתא ביבמות צב ב.
ט. בכתינ״ג: ״אין״ תופסין, והוא טעות.
י. צב א.
כ. פ א במשנה ד״ה וכל הדרכים.
ל. בכתי״ק ליתא תיבת ״ואמר״ והגי׳: והיכי יכילנא, ובכת״י נג: וה״מ והיכי יכילנן, וקשה להבינם.
מ. יח ב.
נ. וכה״ק ותירצו הריטב״א ובחי׳ הר״ן. ועיין תוס׳ ד״ה נישאו וברשב״א מה שתירצו.
ס. צא ב ד״ה והא דתנן.
ע. ועיי״ש שהביא מפרשים שפירשו שהמשנה אליבא דרבנן, ורבינו תירץ שם עוד דגם לר״ע בזינו אינה אסורה דלא משוי לה כערוה.
פ. מכילתין פ״ו ה״ח. וכן בירושלמי יבמות פ״י ה״ד.
צ. עיין תוס׳ ד״ה נישאו שהוכיחו מהתוספתא דכולה מתניתין כר׳ עקיבא.
ק. בכתי״נג: אינו, וט״ס.
ר. בנדפס ובכתי״ו במקום ״היא״ איתא ״הא״.
לא נישאו דוקא. הוא הדין דהוה מצי למידחי הא מני רבי עקיבא היא דאמר אין קידושין תופשין בחייבי לאוין דמשוי ליה כערוה, וכדדחינן בסוטה בשילהי פרק שני (סוטה יח:), אלא עדיפא מינה קא מדחי דאין צריך להעמידה כרבי עקיבא ואפילו הכי לא מסייעא ליה לרב המנונא.
ודוחים: לא, נישאו דווקא הן שאסורות משום דמיחלפא [שמתחלפת] היבמה באשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאה לאחר, שאז ודאי אסורה לראשון ולשני, וכיוצא בה גזרו ביבמה שנישאה. אבל בזנות, שאין הדברים דומים — אין לגזור.
The Gemara rejects this: No, it is specifically when they married that they are forbidden, because she is confused with a woman whose husband traveled to a country overseas and she went and remarried. In that case she is certainly prohibited from marrying both the first and the second husband. Similarly, they instituted the same decree for a yevama who married someone else. By contrast, in the case of a yevama who engaged in licentious sexual intercourse, which is completely different, they did not institute this decree.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ כּוּ׳.: וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָךְ קַמַּיְיתָא מִשּׁוּם דְּלָא אִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם.

§ It was taught in the mishna that one who marries his yevama, and her rival wife went and married another man, and ultimately the yevama was found to be an ailonit, then the rival wife must leave her husband, and she cannot enter into levirate marriage with the yavam, and many other penalties apply to her as well. The Gemara comments: And it is necessary to teach this halakha as well, although it seemingly deals with the same issue as the previous halakha. As, if the mishna had taught us this halakha only with regard to the first case of a rival wife of a woman who is forbidden to the yavam, then one could say that the halakha is so, because the mitzva of levirate marriage was not fulfilled at all, since the rival wife married someone else, and the yavam did not perform levirate marriage.
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא אקיים מצות יבום – שע״י הערוה נישאת הצרה לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם.
אמר רב אשי אף אנן תנינא שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה הא מאן קתני לה אילימא ר׳ מאיר ניערבינהו וניתננהו אלא לאו ש״מ רבנן היא ש״מ:
מתני׳ כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות ונשאו ונמצאו אלו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. פי׳ כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות אלו ט״ו עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהן בלא בנים אם הלכו הצרות האלו ונשאו לשוק ונמצאו העריות איילונית ואיגלי מילתא שהיו קדושי המת בהן בטעות ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה תצא מזה ומזה פי׳ מהבעל שנישאת לו ומיבם וכל הדרכים האלו בה:
וכן הכונס את יבמתו ונפטרה צרתה בביאתה כדאמרן בית א׳ הוא בונה ולא שתים ונמצאת זו שנתיבמה אילונית ואין יבומיה ייבומין שהרי לא היתה אשת המת ונמצאת שלא נפטרה צרתה ונשאת לשוק בלא חליצה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
ב שנינו במשנה הכונס את יבמתו ונמצא שהיתה איילונית, ובינתיים נישאה צרתה לאחר בלא חליצה שתצא מזה ומזה וכו׳. ומעירים: וצריכא [וצריך] לומר גם את ההלכה הזו, אף שלכאורה ענין אחד הוא עם ההלכה הקודמת לה; דאי אשמעינן בהך קמייתא [שאם היה משמיע לנו רק בזו הראשונה], בצרת ערווה, היינו אומרים שדין זה הוא משום שלא איקיים [התקיימה] מצות יבום כלל, שבמה שנישאת לאחר נמצא שליבם לא היה כלל את מי לייבם.
§ It was taught in the mishna that one who marries his yevama, and her rival wife went and married another man, and ultimately the yevama was found to be an ailonit, then the rival wife must leave her husband, and she cannot enter into levirate marriage with the yavam, and many other penalties apply to her as well. The Gemara comments: And it is necessary to teach this halakha as well, although it seemingly deals with the same issue as the previous halakha. As, if the mishna had taught us this halakha only with regard to the first case of a rival wife of a woman who is forbidden to the yavam, then one could say that the halakha is so, because the mitzva of levirate marriage was not fulfilled at all, since the rival wife married someone else, and the yavam did not perform levirate marriage.
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲבָל הָכָא דְּאִיקַּיַּים מִצְוַת יִבּוּם אֵימָא לָא.

But here, in this latter case, where the mitzva of levirate marriage was fulfilled in some way when he married the yevama, although ultimately it became clear that it was not a legitimate levirate marriage, say that the rival wives are not penalized, since she is not guilty by not having waited.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל – סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק ע״י שנתיבמה צרתה אימא תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה.
אבל הכא דאיקיים [כאן שהתקיימה] מצות יבום בדרך כלשהי כאשר כנס אותה, אף שלאחר מכן נתברר שלא היה כאן יבום — אימא [אמור] שלא נקנוס את הצרה, שלא היתה צריכה לחשוש לדבר זה.
But here, in this latter case, where the mitzva of levirate marriage was fulfilled in some way when he married the yevama, although ultimately it became clear that it was not a legitimate levirate marriage, say that the rival wives are not penalized, since she is not guilty by not having waited.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִי אשמעי׳אַשְׁמְעִינַן הָכָא מִשּׁוּם דְּקָא רַמְיָא קַמֵּיהּ אֲבָל הָתָם דְּלָא רַמְיָא קַמֵּיהּ אֵימָא לָא צְרִיכָא.:

And if the mishna had taught us this halakha here, with regard to a yavam who married a yevama who was ultimately found to be an ailonit, then one could say that specifically here there is reason to penalize her, because this rival wife who remarried was also placed before the yavam, as he could have entered into levirate marriage with any of his brother’s wives. Therefore, she could have waited to see if the levirate marriage was effective before remarrying. But there, in the first case of a yevama who is forbidden to the yavam, that she is not placed before him, as all of them are entirely exempt from levirate marriage, say that the rival wives are not penalized. Therefore, it is necessary to state both halakhot.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי – תנא סיפא משום דרמיא קמיה שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין.
אבל – צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קא משמע לן.
ומן הצד השני אי אשמעינן הכא [אם היה משמיע לנו רק כאן], ביבמה שנמצאת איילונית, היינו אומרים: דווקא כאן יש מקום לגזור משום דקא רמיא קמיה [שהיא מוטלת לפניו] לפני היבם, בדיוק כפי שצרתה האיילונית עומדת לפניו, והיה עליה להמתין, אבל התם דלא רמיא קמיה [שם, במקרה שהיתה צרת ערווה, שאינה מוטלת לפניו], ששתיהן פטורות היו לגמרי מן היבום — אימא [אמור] שלא נקנוס, על כן צריכא [צריך] שתיאמרנה שתי ההלכות.
And if the mishna had taught us this halakha here, with regard to a yavam who married a yevama who was ultimately found to be an ailonit, then one could say that specifically here there is reason to penalize her, because this rival wife who remarried was also placed before the yavam, as he could have entered into levirate marriage with any of his brother’s wives. Therefore, she could have waited to see if the levirate marriage was effective before remarrying. But there, in the first case of a yevama who is forbidden to the yavam, that she is not placed before him, as all of them are entirely exempt from levirate marriage, say that the rival wives are not penalized. Therefore, it is necessary to state both halakhot.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר וְכוּ׳ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לְאַלְתַּר יָצָא וְכוּ׳.:

§ It was taught in the mishna that if the scribe wrote a bill of divorce, and erred and gave the bill of divorce to the woman and the receipt to the man, and consequently the husband gave his wife a receipt and she gave him a bill of divorce, Rabbi Eliezer says: If the bill of divorce is immediately in the husband’s possession, it is not a valid bill of divorce. But if it is in his possession after some time, the assumption is that she was divorced in a correct manner and the bill of divorce was returned to him later.
רי״ףתוספותפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתב גט לאיש ושובר לאשה – ליכא למידק מהכא דכותבין שובר דהיכא דלא אפשר ודאי כותבין כדאמר בהכותב (כתובות פט:).
גרסי׳ בהאשה רבה ת״ר זו דברי ר׳ עקיבא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין אבל חכ״א אין ממזר מיבמה:
אמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה ואמרינן בשלהי פ״ב דסוטה אמרי במערבא אין הלכה כרב המנונא:
מתני׳: ונתן גט לאשה ושובר לאיש וכו׳. ואם תאמר והא אמרינן בפרק המביא שני (גיטין יט:) דבתרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למיקרייה, איכא למימר דהכא בדקריוה ובתר הכי עייליה סופר לבי ידיה ונתחלף לו, ושם הארכתי בסיעתא דשמיא.
רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא אין זה גט אם לאחר זמן יצא הרי זה גט לא כל הימנו לאבד זכותו של שני. ומפרש בגמרא:
ג שנינו במשנה כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתן האיש לאשה שובר והיא נתנה לו את הגט, ר׳ אלעזר אומר: אם לאלתר יצא הגט מתחת ידי האיש ודאי שאין אלו גירושין, אבל אם יצא לאחר זמן אומרים שנתגרשה כדין, והחזירה לו את הגט.
§ It was taught in the mishna that if the scribe wrote a bill of divorce, and erred and gave the bill of divorce to the woman and the receipt to the man, and consequently the husband gave his wife a receipt and she gave him a bill of divorce, Rabbi Eliezer says: If the bill of divorce is immediately in the husband’s possession, it is not a valid bill of divorce. But if it is in his possession after some time, the assumption is that she was divorced in a correct manner and the bill of divorce was returned to him later.
רי״ףתוספותפסקי רי״דרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הֵיכִי דָּמֵי לְאַלְתַּר וְהֵיכִי דָּמֵי לְאַחַר זְמַן אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין וַעֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְיָן זֶהוּ לְאַלְתַּר עָמְדוּ זֶהוּ לְאַחַר זְמַן.

The Gemara asks: What are the circumstances in which the bill of divorce is immediately in the husband’s hand and what are the circumstances in which it is in his possession after some time? Rav Yehuda says that Shmuel says: All the while that they are sitting and are engaged in the issue of the divorce, this is considered immediately. If they already arose and concluded the proceedings, this is considered after some time.
רי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באותו ענין – בדברי גירושיה.
{שמעתא דשם מלכות בגיטין}
מתני׳: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. אמר רבי יהודה אמר שמואל: זו דברי רבי מאיר – [פירוש: דלדידיה תצא והולד ממזר]. אבל חכמים אומרים: אפי׳ לשם סנטר שבעיר, הרי זו מגורשת – ותנשא לכתחלה.
ודאמרי׳ בפ׳ המגרש (בבלי גיטין פ״ו.), והא איכא שלום מלכות וכו׳, רישא דמתני׳ נקט ואסופא קאי, אהיה סופר במזרח וכתב במערב. דההיא, לרבנן תצא והולד כשר. ועלה אמרי׳ הכא, בפ׳ הזורק, אמר רבא אמר רב הונא1: זו דברי רבי מאיר. אבל חכמים אומרים, הולד כשר. [כלומר, תצא.] ומודים חכמים בשינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, [דהיא דומיא דהיה במזרח וכתב במערב] וכו׳.
ולא כן פי׳ רבינו שלמה ז״ל. גם הרי״ף ז״ל טעה בזה, שלא הזכיר שמעתת׳ דרב יהודה אמר שמואל.
1. גירסתנו: אמר רב הונא אמר רב
[במאור דף מא: ד״ה כתב. לרי״ף סי׳ תקמט (גיטין דף פ:)]
כתוב שם: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכו׳, עד גם הרי״ף ז״ל טעה בזה שלא הזכיר שמעתתא דרב יהודה אמר שמואל [דף פ.-:].
אמר אברהם: ולמה לא תהיה הקושיא כפשטה דעל שלום מלכות גופה קא מקשה, אי משום דרב יהודה אמר שמואל דאמר משום סנטר שבעיר מגורשת לרבנן ותנשא לכתחלה, מאי קשיא מהכא דהא איכא שלום מלכות הואיל והזכיר הסנטר שלו, אבל היכי דלא מדכיר ההוא מלכות כלל רבנן מודו שתצא, אבל בכולן הולד כשר לרבנן חוץ משינה שמו ושמה. ומה שאמר גם הרב אלפסי ז״ל טעה שלא הזכיר שמעתתא דרב יהודה אמר שמואל, ולמה יזכיר אותה הרב ז״ל דהא וכי אנו1 כותבין שום מלכות עכשו בגיטין ובשטרות.
1. בכ״י ב: דהא אין אנו
מתני׳ כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר׳ אלעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט שלא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני פי׳ אלה הם דברי הבעל המערער שאומר כי הסופר טעה ונתן הגט שהיה צריך ליתן לו נתנו לאשה והשובר שהיה צריך לתת לאשה נתן לו וכשנתנו זה לזה נמצא שאני נתתי לאשתי השובר והיא נתנה לי הגט וסברתי לגרש את אשתי בגט וגרשתיה בשובר והרי רגלים לדבר שהשובר יוצא מתחת יד האשה והגט מתחת יד האיש ת״ק סבר חיישינן לדברי הבעל ואם נשאת תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:
ור׳ אלעזר סבר אם לאלתר יצא זה הספק לפנינו חיישינן ואינו גט אבל אם לאחר זמן יצא הרי זה גט שלא כל הימנו מן בעל הראשון וכו׳ אלא אמרינן קנוניא עשה עם האשה נותן לה השובר והיא נתנה לו הגט כדי לאוסרה על השני הלכך לא מהמנינן ליה:
היכי דמי לאלתר והיכי דמי לאחר זמן אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אומר אם לא נשאת זהו לאלתר ואם נשאת זהו לאחר זמן תנן לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דקתני שני אלא לשמואל מאי שני זכות הראויה לשני שמשיצאת מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה להנשא לשני ומדקמפרשי אמוראי למילתא דרבי אלעזר ש״מ דהלכתא כותיה ומסתמא [הלכתא] כותיה דרב אדא בר אהבה דדיקא מתניתין כותיה ופירוקא דשמואל שינויא היא ואשינויא לא סמכינן:
{שמעתא דשם מלכות בגיטין}
ועוד, מתני׳, כתב לשם מלכות שאינה הוגנת, אמר רב יהודה אמר שמואל, זו דברי רבי מאיר וכו׳, ודאמרינן בפ׳ המגרש, והא איכא שלום מלכות וכו׳, רישא דמתני׳ נקט ואסיפא קאי וכו׳, ועלה קאמרי׳ וכו׳, אמר רב הונא, זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים, הולד כשר, גם הרי״ף ז״ל טעה בזה, שלא הזכיר שמעתא דרב יהודה אמר שמואל.
אמר הכותב: יודע אני שדברי ה״ר יעקב הם. אבל על בעל המאור אני תמה. היאך הוא תוקע עצמו בדבר הלכה שאין לה הכרע, וקורא לאבות העולם טועים. ולא עוד, אלא שצורת השמועה ופשטה כדבריהם כן היא.
שאם דברי רב הונא ורב לאו אשלום מלכות קיימי, היה להם לפרש: היה במזרח וכתב במערב, לדברי חכמים הולד כשר. ומאחר שהם סמוכין לדברי רב יהודה אמר שמואל ולעובדא דרבא, דאיירי בשלום מלכות, ש״מ אף היא בשלום מלכות איתא.
ועוד, דרב נחמן בר חסדא דשלח ליה לרבא1, כה״ג מאי, מי לא שמיע2 דשמואל. ומאי תיבעי ליה. ורבא נמי הוה ליה למימר: חדא, דאמר שמואל, אבל חכמים אומרים וכו׳. ועוד, בהא אפי׳ רבי מאיר מודה.
אלא סוגיין דלא כשמואל, דרב פליג עליה. ומש״ה מיבעיא ליה, כה״ג מי אית ביה משום שלום מלכות. ושלח ליה: אפי׳ רבי מאיר, דמחמיר בשנוי מטבע דגיטין, מודה בהא. ולאו למימרא דרבנן פליגי בהכשר שלום מלכות, אלא דרבי מאיר אמרה ומחמיר בה.
ועוד, שאמרו בפ׳ המגרש (בבלי גיטין פ״ו.), והא איכא שלום מלכות לרבנן. ומה שפי׳, רישא משום סיפא, אינו כלום. שאין לשון משנתינו, שלום מלכות, כדי שנאמר, רישא דמתני׳ נקט ומסיפא פריך.
אבל ה״ר יעקב ז״ל יצטרך לפרש דרישא נקט, ומכולה פריך לרבי מאיר. וכי מתרץ ליה לרבי מאיר הדר לאקשויי, אלא לרבנן מאי איכא למימר. דמ״מ קשיא סיפא. ושיטה קצרה היתה.
ועם כל זה קבלת הראשונים תכריע. ומחוורת היא מזו, ונכונה ממנה, כדפרישית. ועוד שהיא לחומרא.
1. גירסתנו: רבה
2. נראה דצ״ל: שמיע ליה
היכי דמי לאלתר אמר רב יהודה אמר שמואל כל שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר כל זמן שלא ניסת זהו לאלתר נשאת זהו לאחר זמן. ומדמפרשי מילתיה דרבי אליעזר שמעינן מינה דהילכתא כותיה וכפירושו דרב אדא דדייקא מתניתין כותיה דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני ואף על גב דשנינן ליה אליבא דשמואל דזכות הראויה לבא לשני קאמר אנן אשנויי לא סמכינן להקל.
ירושלמי, מה אנן קיימין אם בשטעה אף רבי אליעזר מודה אם בשלא טעה אוף רבנין מודויי אלא אם כן אנן קיימין בסתם רבי אליעזר חשש שמא לא טעה ורבנן חששין דילמא טעה.
[בנדפס: כל זמן שלא נשאת. ירושלמי איזהו על אתר רבי זעירא אמר עד שלא נתארסה ונתארסה רבי יצחק בר חקילא אמר עד שלא נשאת ונשא מתניתא מסייעא לרבי זעירא לא כל הימנו לאבד זכותו של שני, עד כאן. מסתברא דאפילו לגמרין דאמר רב אדא בר אהבה כל שלא נשאת לאו דוקא נשאת אלא אפילו נתארסה דהא ממתניתין דקתני לא כל הימנו לאבד זכותו של שני מסייעא ליה ולההוא טעמא אפילו נתארסה כן כדאיתא בירושלמי, ונשאת דקאמר לא תקשי דהא אמרינן בעלמא נשאת לא תצא ואמרינן עלה לא נשאת דוקא אלא אפילו התירוה לינשא לא תצא מהתירה הראשון אלמא אפילו התירוה לינשא קרו נשאת כל שכן כאן שכבר נתקדשה].
ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] לאלתר, והיכי דמי [וכיצד הוא בדיוק] לאחר זמן? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין של גירושין — זהו הנקרא לאלתר, אם עמדו משם — זהו נקרא לאחר זמן.
The Gemara asks: What are the circumstances in which the bill of divorce is immediately in the husband’s hand and what are the circumstances in which it is in his possession after some time? Rav Yehuda says that Shmuel says: All the while that they are sitting and are engaged in the issue of the divorce, this is considered immediately. If they already arose and concluded the proceedings, this is considered after some time.
רי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר גלֹא נִישֵּׂאת זֶהוּ לְאַלְתַּר נִישֵּׂאת זֶהוּ לְאַחַר זְמַן.

And Rav Adda bar Ahava says: If she was not married to someone else, this is considered immediately, since they can rectify the situation by requiring him to give the bill of divorce properly. If she was married, this is considered after some time.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורב אדא בר אהבה אמר: אם לא נישאתזהו לאלתר, שהרי יכולים לתקן את הדבר ויתן גט כראוי, אם נישאתזהו לאחר זמן.
And Rav Adda bar Ahava says: If she was not married to someone else, this is considered immediately, since they can rectify the situation by requiring him to give the bill of divorce properly. If she was married, this is considered after some time.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תְּנַן לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הַיְינוּ דְּקָתָנֵי שֵׁנִי אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל מַאי שֵׁנִי

The Gemara asks: We learned in the mishna with regard to Rabbi Elazar’s statement: It is not in the power of the first husband to eliminate the right of the second husband. Granted, according to the opinion of Rav Adda bar Ahava, this explanation is consistent with that which is taught: The second husband, since the mishna is discussing a case in which she remarried and has a second husband. But according to the opinion of Shmuel, what is the reference to a second husband? Shmuel’s opinion is that as soon as they arise and conclude the proceedings, it is considered to be after some time, and in this case there is no second husband. According to Shmuel’s opinion, how does Rabbi Elazar’s statement apply?
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא כל הימנו לאבד זכותו של שני – ואם תאמר לרב אדא בר אהבה דמוקי לה בשניסת מה שפירש בקונטרס משום חששא דקנוניא מה קנוניא שייך דכיון דנישאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי״ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא.
ושואלים: תנן [שנינו במשנה] בדברי ר׳ אלעזר: לא כל הימנו (אין זה בכוחו) של הראשון לאבד את זכותו של השני. ומעתה בשלמא [נניח] לשיטת רב אדא בר אהבההיינו דקתני [זהו ששנה] ״שני״, שהרי מדובר פה במקרה שנישאה ויש בעל שני, אלא לדעת שמואל מאי [מה] פירוש ״שני״? הרי אם רק עמדו משם — נחשב הדבר כ״לאחר זמן״, אף שעדיין לא נישאה, ואין כאן איפוא שני!
The Gemara asks: We learned in the mishna with regard to Rabbi Elazar’s statement: It is not in the power of the first husband to eliminate the right of the second husband. Granted, according to the opinion of Rav Adda bar Ahava, this explanation is consistent with that which is taught: The second husband, since the mishna is discussing a case in which she remarried and has a second husband. But according to the opinion of Shmuel, what is the reference to a second husband? Shmuel’s opinion is that as soon as they arise and conclude the proceedings, it is considered to be after some time, and in this case there is no second husband. According to Shmuel’s opinion, how does Rabbi Elazar’s statement apply?
רי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין פ:, רי"ף גיטין פ: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין פ:, רש"י גיטין פ:, תוספות גיטין פ:, בעל המאור גיטין פ: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם גיטין פ: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), פסקי רי"ד גיטין פ:, רמב"ן גיטין פ: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' גיטין פ: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין פ: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין פ:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין פ:, פני יהושע גיטין פ:, גליון הש"ס לרע"א גיטין פ:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פ:

Gittin 80b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 80b, Rif by Bavli Gittin 80b, Collected from HeArukh Gittin 80b, Rashi Gittin 80b, Tosafot Gittin 80b, Baal HaMaor Gittin 80b, Raavad Katuv Sham Gittin 80b, Piskei Rid Gittin 80b, Ramban Gittin 80b, Ramban Milchamot HaShem Gittin 80b, Rashba Gittin 80b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 80b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 80b, Penei Yehoshua Gittin 80b, Gilyon HaShas Gittin 80b, Steinsaltz Commentary Gittin 80b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144