גמרא
פירוש
מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר כֵּיוָן דְּזִיגִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דזיגי – צלולין קליר״ש לבנים קצת. תלתא חוטי הוו – צומת הגידין. אזדא רוב בנין – שהוא עב משניהם וכיון דאזל רובא טרפה. שני מחבריה – עב מחברו. נפציה – נפצו קרפי״ר בלעז. ברוב אחד מהם – אם נפסק רובו של אחד מהם טרפה. הא איכא תרי – רובו קיים. הסרבל – של צמר ומעמידין בית הצואר בחוט כמו שאנו עושין ברצועות.
וכמר בר רב אשי קי״ל בכל דוכתי בר מתרתי מכתב אודיתא (סנהדרין דף כט:) ומיפך שבועה (שבועות דף מא.). ובשיעור צומת גידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר וטרפות דאורייתא הלכך מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחותך שם הוי צומת הגידין ואפי׳ רכובה קיימת ועצם קיים טרפה. למעלה מן הארכובה – אם נשבר העצם שם ורוב בשר שעל השבירה קיים. עור ובשר חופין רוב העצם. זה וזה – אבר ובהמה מותר. ואם לאו זה וזה אסור – ומתני׳ דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור ובהמה מותרת אלמטה מן הארכובה קאמר. אבר אסור – משום מדולדל. ולשמואל מתני׳ בין למעלה ובין למטה קאמר ושני לה למתני׳ בין נחתכו לגמרי לנשבר העצם משום דהכא גידין קיימי. ולרב נמי – בלמטה מן הארכובה יאמרו כו׳. שחיה ממנה – שהנשמה תלויה בה. מוטל באשפה – דקאמר אבר אסור ואתה חותכו ומשליכו לאשפה. כוותיה דרב – דלמעלה מן הארכובה זה וזה אסור. ואבר עצמו מטמא במשא – דשחיטה עושה ניפול. מיתיבי כו׳ – אלמא אין שחיטה עושה ניפול. הדורי אפירכי – לאותובי מברייתא שאינה ידועה לכל. אותיב ממתני׳ – ששגורה בבית המדרש בפי כולם דתנן בהעור והרוטב (לקמן קכז.) האבר והבשר המדולדלים נשחטה הבהמה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין אלמא אין בה טומאת נבלות. לא הוכשרו – התם מפרש טעמא. כדדחינן – לעיל בפרקין (חולין עג:) מאי הוכשרו אבשר קאמר דאי נמי שחיטה עושה ניפול אין טומאת נבלה בבשר הפורש מן החי דגידין ועצמות בעינן כדיליף התם. להא שמעתא – דרב דאמר לעיל אם לאו זה וזה אסור דרב ירמיה בר אבא תלמיד דרב הוה ואמר לה לשמעתיה דרב. אריוך – קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר (בראשית יד) דהלכתא כוותיה בדיני. רוב עוביו – שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה. רוב הקיפו – עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף הבשר שסביב העצם על השבר קיים אפי׳ נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשר ואם רוב היקף העצם סביב השבירה מגולה אפי׳ כיונה בליטת ראש השבירה לצד בשר הקיים והרי כל חלל העצם נכסה אפי׳ הכי טרפה. בעינן רוב עוביו – נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים. עור הרי הוא כבשר – אם ניטל הבשר מתחת העור והעור חופה את עוביו והיקפו כשר. ולימא מר עור מצטרף לבשר – לחומרא דליבעי חציו עור וחציו בשר. אנן עור או בשר תנינא – בהך ברייתא דלעיל. ולימא מר עור משלים לבשר – דליבעי רוב הכיסוי בבשר ומיעוטו עור להצטרף בין שניהם לכסוי רוב העצם. בר גוזלא – שנשברה רגלו. דרכיך – עורו לפיכך חשוב כבשר. הנהו גידין הרכין – דהוו מצטרפי לבשר וחופין רוב עצם הנשבר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וכמר בר רב אשי קי״ל בכל דוכתי בר מתרתי מכתב אודיתא (סנהדרין דף כט:) ומיפך שבועה (שבועות דף מא.). ובשיעור צומת גידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר וטרפות דאורייתא הלכך מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחותך שם הוי צומת הגידין ואפי׳ רכובה קיימת ועצם קיים טרפה. למעלה מן הארכובה – אם נשבר העצם שם ורוב בשר שעל השבירה קיים. עור ובשר חופין רוב העצם. זה וזה – אבר ובהמה מותר. ואם לאו זה וזה אסור – ומתני׳ דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור ובהמה מותרת אלמטה מן הארכובה קאמר. אבר אסור – משום מדולדל. ולשמואל מתני׳ בין למעלה ובין למטה קאמר ושני לה למתני׳ בין נחתכו לגמרי לנשבר העצם משום דהכא גידין קיימי. ולרב נמי – בלמטה מן הארכובה יאמרו כו׳. שחיה ממנה – שהנשמה תלויה בה. מוטל באשפה – דקאמר אבר אסור ואתה חותכו ומשליכו לאשפה. כוותיה דרב – דלמעלה מן הארכובה זה וזה אסור. ואבר עצמו מטמא במשא – דשחיטה עושה ניפול. מיתיבי כו׳ – אלמא אין שחיטה עושה ניפול. הדורי אפירכי – לאותובי מברייתא שאינה ידועה לכל. אותיב ממתני׳ – ששגורה בבית המדרש בפי כולם דתנן בהעור והרוטב (לקמן קכז.) האבר והבשר המדולדלים נשחטה הבהמה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין אלמא אין בה טומאת נבלות. לא הוכשרו – התם מפרש טעמא. כדדחינן – לעיל בפרקין (חולין עג:) מאי הוכשרו אבשר קאמר דאי נמי שחיטה עושה ניפול אין טומאת נבלה בבשר הפורש מן החי דגידין ועצמות בעינן כדיליף התם. להא שמעתא – דרב דאמר לעיל אם לאו זה וזה אסור דרב ירמיה בר אבא תלמיד דרב הוה ואמר לה לשמעתיה דרב. אריוך – קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר (בראשית יד) דהלכתא כוותיה בדיני. רוב עוביו – שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה. רוב הקיפו – עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף הבשר שסביב העצם על השבר קיים אפי׳ נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשר ואם רוב היקף העצם סביב השבירה מגולה אפי׳ כיונה בליטת ראש השבירה לצד בשר הקיים והרי כל חלל העצם נכסה אפי׳ הכי טרפה. בעינן רוב עוביו – נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים. עור הרי הוא כבשר – אם ניטל הבשר מתחת העור והעור חופה את עוביו והיקפו כשר. ולימא מר עור מצטרף לבשר – לחומרא דליבעי חציו עור וחציו בשר. אנן עור או בשר תנינא – בהך ברייתא דלעיל. ולימא מר עור משלים לבשר – דליבעי רוב הכיסוי בבשר ומיעוטו עור להצטרף בין שניהם לכסוי רוב העצם. בר גוזלא – שנשברה רגלו. דרכיך – עורו לפיכך חשוב כבשר. הנהו גידין הרכין – דהוו מצטרפי לבשר וחופין רוב עצם הנשבר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush