חסורי מיחסרא והכי קתני א״ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אחר חנטה לשביעית ורבותינו נמנו באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית – והכי פירושה אתרוג אחר לקיטה למעשר לענין חדש וישן ולענין שניה נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית ואחר חנטה לשביעית בין להפקר בין לביעור כשאר אילנות ובת שביעית הנכנסת לשמינית הפקרה הוא פוטרה מן המעשר דאילו לענין מעשר בשאר שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני משום דדרכו ליגדל על כל מים כירק והכי מפרש בשמעתא קמייתא דקדושין (דף ג.) אבל לשאר דבריו שוה לאילן בתר חנטה ורבה ורב המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר בתר חנטה לשביעית הלכך בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור דאזיל בתר חנטה ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא במילתיה דאבטולמוס בהא רב המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור חייבת במעשר דלאו הפקרא דמלכא היא ורבה סבר סוף סוף יד הכל ממשמשין ומודה אבטולמוס דפטורה מן המעשר.
(1) 
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָתוֹ לְמַעֲשֵׂר וְאַחַר חֲנָטָה לִשְׁבִיעִית וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא אַחַר לְקִיטָתוֹ בֵּין לְמַעֲשֵׂר בֵּין לִשְׁבִיעִית.
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אֶתְרוֹג אַחַר לְקִיטָתוֹ לְמַעֲשֵׂר וְאַחַר חֲנָטָה לִשְׁבִיעִית וְרַבּוֹתֵינוּ נִמְנוּ בְּאוּשָׁא אַחַר לְקִיטָתוֹ בֵּין לְמַעֲשֵׂר בֵּין לִשְׁבִיעִית.The Gemara answers: The baraita is incomplete and is teaching the following: Avtolemos testified in the name of five Elders: An etrog follows the time of its picking in the matter of tithes and it follows the time of the formation of its fruit in the matter of the Sabbatical Year. But our Sages voted in Usha and decided that an etrog follows the time of its picking, both in the matter of tithes and in the matter of the Sabbatical Year.
ורבותינו נמנו באושא – אית דגרסי אתרוג אחר חנטה בין למעשר בין לשביעית דסברי לה השתא כר״א דלעיל (דף יד:) ולא נראה דבהדיא מוכח בפ׳ לולב הגזול (סוכה דף מ.) דגרסינן אחר לקיטה וג׳ מחלוקת בדבר.
חסורי מיחסרא והכי קתני אתרוג אחר לקיטתו עישורו ואחר חנטה לשביעית – פירוש: ובהא פליגי רבה ורב המנונא דאתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית אזלי׳ ביה בתר חנטה לשביעית ופטור מן הביעור ובתר לקיטה אזלי׳ לעינין מעשר רבה מפרש האי דאזלי׳ בתר לקיטה למימרא דכיון דנלקט בשביעית פטור מן המעשר שאף על פי שאינו מופקר מן התורה כיון דיד הכל ממשמשין בו בשביעית פטור מן המעשר ולהכי אמר אבטולס בתר לקיטתו עישורו לפוטרו מן המעשר.
ורב המנונא סבר כיון דאינו חייב בביעור אין מישמוש הידים בגזל פוטרו מן המעשר והאי דקאמר אבטולס אחר לקיטתו עישורו למימרא דלא יהבינן ליה דין ששית מעשר עני אלא דין שביעית מעשר ראשון ומעשר שיני כך נראה לי פתרון כל שיטה זו.
ת״ר אילן שחנטו וכו׳ שתי (בכרות) [בריכות] ס״ד – כלומר אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתנן הלוקח פירות שובך כך פרש״י והנכון כלומר דענין שתי בריכות לא אתי אלא באילנות אפי׳ בהשאלת לשון שהרי אין לך אילן שנותן שתי פירות בשנה שיהו זה אחר זה שיהו אלו נלקטין ואח״כ אלו חונטין.
בתוספות בד״ה כגון הדקלים והזיתים בחנם נקיט זיתים דמודה בהו ת״ק דתבואה וזיתים אחר שליש ולא אחר חנטה עכ״ל. לפי שיטת הרמב״ם ז״ל שהבאתי לעיל שמפרש ל׳ חנטה האמור בכל מקום דהיינו בכל מין משהגיע לעונת המעשרות שלו א״כ שליש דזיתים נמי היינו חנטה דידהו אם כן ודאי פליג רבי נחמיה נמי בזיתים מיהו בלאו הכי נראה לי דשפיר נקיט זיתים דהא דפשיטא לן לעיל דבזיתים אזלינן בתר שליש היינו משום דילפינן מעשר משביעית דנהי דבכל שאר אילנות אזלינן בכל מילי בתר חנטה דילפינן מובשנה הרביעית מערלה ורבעי מכל מקום כיון דאפקיה רחמנא לזיתים בשביעית מכלל שאר אילנות אם כן ה״ה למעשר משא״כ לרבי נחמיה דסובר בשאר אילנות נמי ענין חנטה אין לו עיקר לענין מעשר אלא דרבנן קבעו זמן חנטה בדבר העושה שני בריכות בשנה אבל בדבר העושה בריכה א׳ אזלינן בתר לקיטה וע״כ היינו משום דסובר דשעת לקיטה עיקר לענין מעשר כמו שכתבתי לעיל בכמה דוכתי משום סמוך לגמרו עישורו ואם כן בזיתים גופא נמי סובר דאזלינן בתר לקיטה לענין מעשר ולא יליף מעשר משביעית כי היכי דלא ילפינן מעשר מערלה בשאר אילנות אע״ג דמעשר שאר אילנות מדרבנן ומעשר זיתים מדאורייתא לפי שיטת רש״י ותוספת דלעיל אפ״ה אין לחלק בכך כיון דסמוך לגמרו עישורו נמי מדאורייתא לרבי נחמיה כנ״ל נכון ודוק ועיין בסמוך:
בד״ה נהגו העם בחרובין כר״י לאו דוקא נקיט חרובין כו׳ עכ״ל. ולמאי דפרישית בסמוך יש ליישב נמי דנקיט הכא חרובין לאפוקי זיתים דדוקא במעשר חרובין דרבנן נהגו כר״ג משא״כ בזיתים דמעשר דידהו מדאוריי׳ לא נהגו כר״ג דלדידיה בזיתים נמי אזלינן בתר לקיטה ולא נהגו כוותיה אלא בתר שליש כרבנן. וכ״ש דא״ש בכה״ג לפי שיטת הרמב״ם ז״ל שכתבתי בסמוך ואף ע״ג דלהרמב״ם כל מעשר פירות מדאורייתא מ״מ הא מחלק בהדיא בין חרובי שיטה וצלמונה ויצא לו כן מסוגיא דהכא דאמרינן להדיא אמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואם כן דוקא נקיט חרובין לאפוקי זיתים ודקלים כן נראה לי ודו״ק:
בגמרא לעולם ששית: עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע״ל בסוכה (דף מ׳) ומה שכתבתי שם בשם הכפות תמרים שהרמב״ם מפרש רבותינו שבאושא אחר לקיטה אף אחר לקיטה. ראיתי כעת שפי׳ זה כבר הביא הבעל המאור כאן בשם ר״מ מכ״י ומסתמא זהו הרמב״ם:
כגון דקלים וזיתים: הט״א הקשה דהא מעשר זיתים מן התורה הוא וע״כ אזלינן בתר לקיטה דהיא עיקר ול״ל למיתלי טעם כיון שעושה בריכה א׳ אפילו עושה ב׳ בריכות ג״כ ע״כ אזלינן בתר לקיטה. ורצה להביא ראיה מזה לשיטת הרמב״ן דדוקא מעשר יצהר שהוא שמן הוא מן התורה ולא מעשר זיתים ע״ש. ולא ידעתי איך לא הזכיר שהרי בלא״ה כבר כתבו התוס׳ דמה דנקיט זיתים הוא בחנם דבהם לא הלך אחר חנטה ולא אחר לקיטה אלא אחר שליש כדיליף לעיל מועשת לשלש השנים:
ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה]: אתרוג, הולכים אחר זמן לקיטתו לענין מעשר ואחר חנטה לענין שביעית. ורבותינו נמנו באושא וגמרו: אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית.
The Gemara answers: The baraita is incomplete and is teaching the following: Avtolemos testified in the name of five Elders: An etrog follows the time of its picking in the matter of tithes and it follows the time of the formation of its fruit in the matter of the Sabbatical Year. But our Sages voted in Usha and decided that an etrog follows the time of its picking, both in the matter of tithes and in the matter of the Sabbatical Year.
הכל
(2) אִיתְּמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֶתְרוֹג בַּת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסָה לִשְׁבִיעִית לְעוֹלָם שִׁשִּׁית כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אאֶתְרוֹג בַּת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסָה לִשְׁבִיעִית אֲפִילּוּ כְּזַיִת וְנַעֲשֵׂית כִּכָּר חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם טֶבֶל.
It was stated that the amora’im of Eretz Yisrael discussed this issue: Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: An etrog from the sixth year of the Sabbatical cycle that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year is always and for all purposes considered as sixth-year produce. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A sixth-year etrog that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year, although at the beginning of the Sabbatical Year it was only the size of an olive-bulk and during the Sabbatical Year it grew to the size of a loaf of bread, is considered sixth-year produce that is subject to tithing, and if one eats it without tithing, he is liable for eating untithed produce.
It was stated that the amora’im of Eretz Yisrael discussed this issue: Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: An etrog from the sixth year of the Sabbatical cycle that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year is always and for all purposes considered as sixth-year produce. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A sixth-year etrog that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year, although at the beginning of the Sabbatical Year it was only the size of an olive-bulk and during the Sabbatical Year it grew to the size of a loaf of bread, is considered sixth-year produce that is subject to tithing, and if one eats it without tithing, he is liable for eating untithed produce.
לעולם ששית – חייבת במעשר ופטורה מן הבעור.
אפילו כזית – אפילו לא גדלה בששית אלא מעט ורובה גדלה בשביעית עד שנעשית ככר חייבת משום טבל דבתר חנטה אזלינן.
איתמר [נאמר] שדנו גם אמוראי ארץ ישראל בנושא זה: ר׳ יוחנן וריש לקיש אמרי תרוייהו [אמרו שניהם]: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית — לעולם נחשבת כשייכת לשנה הששית. כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל אמר בשם ר׳ יוחנן: אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית אפילו היה הפרי גדול רק כזית ונעשית גדולה כככר — חייבין עליה משום טבל אם לא עישרוהו, לפי שאנו נוהגים בפרי כאילו היה שייך לכל ענין כשל השנה שעברה, שהיא שנת מעשר.
It was stated that the amora’im of Eretz Yisrael discussed this issue: Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: An etrog from the sixth year of the Sabbatical cycle that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year is always and for all purposes considered as sixth-year produce. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: A sixth-year etrog that entered into, and was picked in, the Sabbatical Year, although at the beginning of the Sabbatical Year it was only the size of an olive-bulk and during the Sabbatical Year it grew to the size of a loaf of bread, is considered sixth-year produce that is subject to tithing, and if one eats it without tithing, he is liable for eating untithed produce.
הכל
(3) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן באִילָן שֶׁחָנְטוּ פֵּירוֹתָיו קוֹדֶם ט״ו חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לְשָׁנָה שֶׁעָבְרָה אַחַר ט״ו חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר לְשָׁנָה הַבָּאָה אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה בד״א בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִילָן שֶׁעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בְרִיכוֹת בַּשָּׁנָה.
The Sages taught in a baraita: A tree whose fruits were formed before the fifteenth of Shevat is tithed in accordance with the previous year, and if the fruits were formed after the fifteenth of Shevat it is tithed in accordance with the coming year. Rabbi Neḥemya said: In what case is this statement said? It is said with regard to a tree that produces two broods, two crops, in a single year.
The Sages taught in a baraita: A tree whose fruits were formed before the fifteenth of Shevat is tithed in accordance with the previous year, and if the fruits were formed after the fifteenth of Shevat it is tithed in accordance with the coming year. Rabbi Neḥemya said: In what case is this statement said? It is said with regard to a tree that produces two broods, two crops, in a single year.
תנו רבנן: אילן שחנטו פירותיו קודם ט״ו בשבט מתעשרים לשנה שעברה. ושחנטו אחר ט״ו בשבט מתעשרים בשנה (שעברה) [הבאה]. אמר ר׳ נחמיה: במה דברים אמורים באילן העושה שתי בריכות בשנה – פירוש: שתי בריכות דיופרין אילן שטעונין שתי פירות בשנה כגון תאינה שעושה פירות בקיץ ובחורף.
ערך ברך
ברך – א(ביצה י.) בגמ׳ ב״ש אומרים לא יטול אלא אם כן נענע אמר רב חנן מחלוקת בבריכה ראשונה פירוש אפרוחים חדשים שלא הולידו בזה השובך אלא בריכה אחת (ראש השנה טו:) בד״א באילן שעושה ב׳ בריכות בשנה שתי בריכות סלקא דעתך. פיק וכי יונים הם שעושין שתי בריכות אלא שעושין פירות ב׳ פעמים בשנה כמו יונים שעושין ב׳ בריכות והוא דיופרין שטוען פירות ב׳ פעמים בשנה כגון תאנה שעושה פירות בקיץ ובחורף.
א. [ערשטע פאר יונגע טויבן.]
{שמעתא דפירושו של אילן שעושה שתי בריכות}
שתי בריכות ס״ד – פירוש: שאם היו לו שתי בריכות, דהיינו שתי חנטות ושתי לקיטות, חנטה ולקיטה וחנטה ולקיטה זו אחר זו, בדין הוא שנלך אחר לקיטה ולא אחר חנטה לר׳ נחמיה, דס״ל דלקיטה עיקר ולא חנטה אפי׳ באילן.
אלא אימא, כעין שתי בריכות. כלומר, בריכה אחת כעין שתים, שהוא חונט כולו חנטה אחת ולבסוף הוא נלקט שתי לקיטות, כעין פרכין פרכין שבאורז ושומשמין (בבלי ר״ה י״ג:). לפיכך לא הלכו בו אחר לקיטה והלכו בו אחר חנטה. אבל אילן העושה בריכה אחת בשנה, שנלקט כולו כאחת, כגון הדקלים והחרובים, לקיטתו היא עיקר. וה״ה לשתי בריכות גמורות, זו אחר זו, כגון חנטה ולקיטה חנטה ולקיטה זו אחר זו.
וה״ר שלמה ז״ל לא פירשה כן.
זה שביארנו באילנות שהולכין בהם אחר חנטה לא סוף דבר באילן העושה כעין שתי בריכות ר״ל שאע״פ שנחנטין כאחד אין נגמרין כאחד להיותם נלקטים כאחד כגון תאנים ומאחר שאין לקיטתם כאחד ראוי לילך בהם אחר חנטתם שהיא כאחת אלא אף הנלקטים כאחד כגון תמרים וזיתים הולכין בהם אחר חנטה ומ״מ החירובין אע״פ שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט בשנה שניה ונלקטו אחר זמן זה מתעשרין בשנה הבאה הואיל ומעשרותיה מדברי סופרים ומגדולי המחברים פירשו דבר זה בחירובי צלמונה שאינן ראויות לרוב בני אדם כמו שיתבאר במקומו אבל שאר החירובין הרי הן כשאר פירות האילן.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: אילן שחנטו פירותיו קודם חמישה עשר בשבט — מתעשר לשנה שעברה, ואם חנטו פירותיו לאחר חמישה עשר בשבט — מתעשר לשנה הבאה. אמר ר׳ נחמיה: במה דברים אמורים — באילן שעושה שתי בריכות בשנה, כלומר, שני דורות של צאצאים בשנה.
The Sages taught in a baraita: A tree whose fruits were formed before the fifteenth of Shevat is tithed in accordance with the previous year, and if the fruits were formed after the fifteenth of Shevat it is tithed in accordance with the coming year. Rabbi Neḥemya said: In what case is this statement said? It is said with regard to a tree that produces two broods, two crops, in a single year.
הכל
(4) שְׁתֵּי בְרִיכוֹת ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא כְּעֵין שְׁתֵּי בְרִיכוֹת.
The Gemara interrupts with a question about the wording of this baraita: Does it enter your mind to say two broods? Animals produce broods, but trees do not. Rather, say: Like two broods, i.e., two seasons’ worth of crops.
The Gemara interrupts with a question about the wording of this baraita: Does it enter your mind to say two broods? Animals produce broods, but trees do not. Rather, say: Like two broods, i.e., two seasons’ worth of crops.
שתי בריכות ס״ד – אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתנן (ב״ב דף פ.) הלוקח פירות שובך מפריח הבריכה ראשונה.
כעין שתי בריכות – שאין פירותיו נגמרין כאחת כגון תאנים כדאמרן (לעיל דף יג:) גבי קטניות מתוך שעשויין פרכין.
שתי בריכות ס״ד – דלא שייך לשון בריכה באלו אלא ביונים כדפי׳ בקונטרס כדתנן בפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פ.) הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה ואין לפרש דפריך משום דאין אילן טוען שתי פעמים בשנה דהא אשכחן דיופירא בריש עושין פסין (עירובין דף יח.) ומיהו י״ל משום דקשיא ליה דכיון דלא שכיח אין לנו לחלק מדרבנן.
אלא אימא כעין שתי בריכות – שאין פירותיו נגמרין כאחד כגון תאנים וכדאמרינן גבי קטניות מתוך שעשויין פרכין פרכין.
בד״ה שתי בריכות כו׳ אשכחן דיופרא בריש עושין כו׳ ובד״ה נהגו העם בחרובין כר׳ נחמיה לאו דוקא כו׳ ר״ל מבנות שוח כו׳ כצ״ל:
על לשון זו תוהים: שתי בריכות סלקא דעתך [עולה על דעתך]? וכי מה צאצאים יש באילן? אלא אימא [אמור]: כעין שתי בריכות. כלומר, שני יבולים.
The Gemara interrupts with a question about the wording of this baraita: Does it enter your mind to say two broods? Animals produce broods, but trees do not. Rather, say: Like two broods, i.e., two seasons’ worth of crops.
הכל
(5) אֲבָל אִילָן הָעוֹשֶׂה בְּרִיכָה אַחַת כְּגוֹן דְּקָלִים וְזֵיתִים וְחָרוּבִין אע״פ אַף עַל פִּי שֶׁחָנְטוּ פֵּירוֹתֵיהֶן קוֹדֶם ט״ו חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.
The baraita continues: But in the case of trees that produce only one brood of fruit, for example, palm trees, and olive trees, and carob trees, which yield fruit only once a year, although their fruit took form before the fifteenth of Shevat, they are tithed in accordance with the coming year, since they follow the time of their fruit’s picking. According to Rabbi Neḥemya, most fruit will be tithed according to the time that the fruit is picked, since only a minority of fruit trees produce two crops a year.
The baraita continues: But in the case of trees that produce only one brood of fruit, for example, palm trees, and olive trees, and carob trees, which yield fruit only once a year, although their fruit took form before the fifteenth of Shevat, they are tithed in accordance with the coming year, since they follow the time of their fruit’s picking. According to Rabbi Neḥemya, most fruit will be tithed according to the time that the fruit is picked, since only a minority of fruit trees produce two crops a year.
אבל אילן העושה ברכה אחת, כגון הדקלין והזתין והחרובין אף על פי שחנטו פירותיהן קודם ט״ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה – וקיימא לן כרב המנונא.
אבל אילן העושה בריכה אחת כגון הדקלים והחרובין והזיתים אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט מתעשרים לשנה הבאה – ראיתי מקשים בתוספות דלעיל אמרן תנן התם התבואה והזיתים משיביאו שליש ואמר רבא נמי אמור רבנן אילו בתר חנטה אזלינן תבואה וזיתים בתר שליש כול׳ אלמא זיתים בתר הבאת שליש אזלינן והכא משמע דסבר תנא קמא דזיתים בתר חנטה אזלי׳ דמדמזכיר ר׳ נחמיה זיתים מכלל דתנא קמא אף באילן זיתים הולך אחר חנטה ואף ר׳ נחמיה דחולק על תנא קמא ואינו הולך בהן אחר חנטה אין לידע אם אחר הבאת שליש הולך בהן או אחר לקיטה ויותר משמע שאחר לקיטה דעתו לילך בהן. ונראה לי לתרץ דלכולי עלמא זיתים בתר הבאת שליש אזלי כדילפינן מקרא ועשה את התבואה לשליש ואיתקוש מעשר דגן תירוש ויצהר אהדדי למימרא דדינא חדא אית לכולהו למיזל בתר שליש והאי דאדכר ר׳ נחמיה זיתים לאו מכלל דתנא קמא סבר דזיתים נמי בתר חנטה אזלי׳ אלא הכי קאמר ליה כי היכי דזתים לא אזלי׳ בתר חנטה אלא בתר לקיטה הם הכי נמי כל אילן הדומה להן שעושה כעין בריכה אחת אני הולכין אחר לקיטה כגון הדקלים והחרובין ולא אזלי׳ בתר חנטה אלא באילן העושה כעין שתי בריכות שאין לקוטתן שוה ותנא קמא אדקלים וחרובין ודאי פליגי אבל אזיתים לא פליג דבודאי זיתים בתר הבאת שליש אזלי׳ והוא זמן לקיטתן שמשעה שהביאו שליש מלקטין אותן ומתגמרין במעטן דהכי תנן במנחות בפרק כל קרבנות הציבור תקועה אלפא לשמן כול׳ עד אין מביאין אונפקינון ואם הביא כשר. ומקשה בגמרא: והתנאי אין מבאי אונפקינון ואם הביא פסול מפני שהוא שרף, פירוש: אינו חשוב שמן אלא שרף בעלמא. ומתרץ רב יוסף: לא קשיא הא ר׳ חייה והא ר׳ שמעון בר׳ דר׳ חייה זריק ליה ור׳ שמעון בר׳ מטביל ביה וסימניך עשירים מקמצין ואמרינן תניא ר׳ יהודה אומר אונפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר עד כאן לא פליגי אלא באונפקינון שהוא שמן זית שלא הביא שליש אבל זית שהביא שליש אליבא דכולי עלמא שמן חשוב הוא ואיזהו זית שלא הביא שליש כגון אילו שפוצעין ומשימין במלח ובמים כדי לאוכלן אבל כשנתבשלו קצת אף על פי שהן כולן לבנים מלקטין אותן וכותשין אותן ושמנן הוא שמן חשוב הילכך הזית משהביא שליש מתחילין ללקטו ומשימין אותו במעטן וכותשין אותו.
אבל אילן העושה מטבעו בריכה אחת בלבד, כגון דקלים וזיתים וחרובין, שנותנים פירות רק פעם אחת בשנה, אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמישה עשר בשבט — מתעשרין לשנה הבאה, שהולכים בהם אחר זמן הלקיטה.
The baraita continues: But in the case of trees that produce only one brood of fruit, for example, palm trees, and olive trees, and carob trees, which yield fruit only once a year, although their fruit took form before the fifteenth of Shevat, they are tithed in accordance with the coming year, since they follow the time of their fruit’s picking. According to Rabbi Neḥemya, most fruit will be tithed according to the time that the fruit is picked, since only a minority of fruit trees produce two crops a year.
הכל
(6) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גנָהֲגוּ הָעָם בֶּחָרוּבִין כְּרַבִּי נְחֶמְיָה.
Rabbi Yoḥanan said: The people were accustomed to act with regard to carobs in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, that their tithe year follows the time of the fruit’s picking.
Rabbi Yoḥanan said: The people were accustomed to act with regard to carobs in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, that their tithe year follows the time of the fruit’s picking.
דר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש קיימינן אמר ר׳ יוחנן כוותיה נהגו העם בחרובין כר׳ נחמיה – אף על גב דחנטו קודם ט״ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה.
איתיביה ר׳ שמעון בן לקיש לר׳ יוחנן – הא דתנן בשביעית בתחילת פרק חמישי: בנות שוח שביעית שלהן שנייה, שעושות לג׳ שנים על שם שעשו בשביעית יהו שביעית. כלומר הנה בנות שוח שחנטו קודם ט״ו בשבט, וחונטין עוד אחר ט״ו בשבט בכל השנה, ומה שחנטו בשנת השמטה אחר ט״ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית בשנה השנייה של שבוע שמתאחרין בנות שוח הללו באילן ג׳ שנים. אבל מה שחנטו קודם ט״ו בשבט בשביעית מן הששית הן חשובין ומותרין בשנה הראשונה של שבוע. הנה בנות שוח אינם כגון שתי בריכות בשנה לפי שאין עושין אלא בריכה אחת בכל שנה ושנה, והנה מה שחנטו קודם ט״ו בשבט חשובין משנה ששית. ושחנטו אחר ט״ו בשבט חשובין משנה השביעית ומתבערין בשנה השנייה של שבוע שהיא שנה שלישית לחנטתו. והיאך אמר ר׳ יוחנן כו׳ כי החרובין מפני שעושין בריכה אחת בשנה, בין מה שחנטו קודם ט״ו בין אחר כך מתעשרין לשנה הבאה? אישתיק כול׳.
נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה – לאו דוקא נקט חרובים דהוא הדין דקלים וזיתים וכל אילנות העשויות בריכה אחת בשנה מדפריך ליה ריש לקיש מבנות שוח וא״ת והא בנות שוח מפרש בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) תאיני חיורתא ובריש כלל גדול (שבת דף סח. ושם) אמרינן לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ואע״פ שיש לחלק בין סתם תאנים לתאיני חיורתא הא בפ״ק דפאה (מ״ה) חשיב אילנות שלקיטתן כאחד ולא חשיב בנות שוח ושמא תנא ושייר.
אמר רבי יוחנן נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה. פירוש שאמר שאף על פי שחנטו קודם ט״ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה מפני שהן עושין בריכה אחת בשנה. ואותביה רבי שמעון בן לקיש מהא דתניא בנות שוח שביעית שלהן (שניה שהן עושות לשלש שנים פירוש שנת שביעית שלהן) שניה לפירותיהן כלומר אין עושין בשבע שנים אלא שתי בריכות מפני ששנה ראשונה מן השבוע ושנייה אינן ראוין לאכילה עד סוף שנה שלישית [דנטעי] עד שתכנס ט״ו יום משבט משנה רביעית הרי טעינה אחת טעינה שניה (נמי) ממתנת שנה רביעית חמישית וששית עד ט״ו משנה שביעית ואחר כך ראוין לאכילה והא תניא בנות שוח אף על פי שאין עושות בריכות אלא לג׳ שנים אף על פי כן מפני שחנטו קודם ט״ו ימים בשבט משנה רביעית קארי לה שנה שאלמלא לשנה הבאה מתעשרין שביעית שלהן שלישית הוה ליה למימר מפני שיש ו׳ שנים לשתי טעינות ושנה שביעית תחלת טעינה שלישית היא אלא מפני שחנטו קודם ט״ו בשבט לשנה שעברה שהיא שנת ששית מתעשרין ומשום הכי תני שביעית שלהן שניה שאף על פי שנכנסה שביעית מפני שחנטו קודם ט״ו בשבט לשנה שעברה נחשבין (שמעינן מינה דלשנה שעברה מתעשרין הילכך לשנה שעברה מתעשרין) ואמאי אמרת דנהוג עלמא כרבי נחמיה דאמר לשנה הבאה מתעשרין (ושתיק).
א״ר יוחנן נהגו העם בחרובין כר׳ נחמיה – פר״ת בחרובין דוקא משום דהוה (פרכי) [פרי] גרוע ולא חשיבי כלום בט״ו בשבט ופריך לחה מבנות שוח שהם ג״כ פרי גרוע וכדאמרינן התם הקלים שבדמאי בנות שוח ואין ע״ה חשודים עליהם ובמסכת ע״ז הוסיפו עליהם מוכססין ובנות שוח ומעיקרא לא מנאום משום דלא חשיבי. ומיהו יש מין של בנות שוח שהם חשובים מדאמרינן בנדרים הנודר מן הכלכלה ואומר אלו ידעתי שבנות שוח בהם לא הייתי נודר ואמרינן בשבועות מותרות קיץ למזבח כבנות שוח לאדם ובשם הרמב״ן ז״ל דכולם גרועים וה״ק בנדרים אלו הייתי יודע שבנות שוח שהם גרועין בתוכן לא הייתי נודר כי לא הייתי צריך לכך ובשבועות אמרינן דמותרות לקיץ מזבח בשאין שם קרבנות צבור או של יחידים כאדם שאין לו דבר אחר ומעביר עתו בבנות שוח.
ובחרובין כר׳ נחמיה – פי׳ והאי לישנא מסתמא משמע שנהגו ומקיימין מנהגם ומורינן כותיהו וכדאמרי׳ בפ׳ אלו דברים נהגו העם כב״ה ואליבא דר׳ יהודה והיינו דאותבינן עלה מאידך מתניתא דבנות שוח. והא דאמ׳ ולימא ליה אמינא לך אנא נהגו ואמרת לי איסורא דה״ק דאע״ג דברוב המקומות כי אמרינן נהגו העם היינו דמורינן כותיהו מ״מ אין הלשון מוכרח כ״כ שלא יוכל לומר נהגו ולא סבירא לן קאמר שהרי פעמים שאומרין נהגו ולא מורינן כותייהו כשהוא נאמר אחר מחלוקת וכדאמרינן בפרק הדר ארב יהודה אמר רב הלכה (כר״מ) [כראב״י] [ובפ״ד דתענית כר״מ] ורב הונא אמר מנהג (כר״מ) [כראב״י] ור״י אמר נהגו העם (כר״מ) [כראב״י] והא ודאי לר״י דאמר נהגו אורויי לא מורינן והיינו פלוגתיה עם רב (יהודה אמר רב) [הונא] וא״כ כדאי הוא לדחות כאן דנהגו העם דאר״י הכא היינו כעין נהגו דהתם כנ״ל והא דאמרינן אמאי שתיק משום דסתם שתיקה על הרוב הודאה כדאמר התם אנא אמינא מדאשתיק אודויי אודי ליה. ואסיקנא הכא תמהני אם קבלה ר״י לתשובה זו דלא ידעינן אי אישתק משום דאין לו תשובה או משום דלא חש להשיב לו תשובה שכדאי היא שתיקה זו לחוש בדבר כי מתוך שלא חשש לדבריו שתק לו שהרי אנו רואין לו תשובה ומ״מ אפשר דמודה ליה דמאי דאמרינן דלימא ליה אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן אינה תשובה נצחת דהא איכא למימר שהי׳ ראוי לגזור במעשר דרבנן משום חשש שביעית דאורייתא.
בתוספת ד״ה בנות שוח. אבל לר״ל דירושלמי: בע״ז (דף י״ד) ובשבועות (דף י״ב) יישבו התוס׳ קושיא זו דמפני שגדל בהפקר רבים הם ולא נחשדו ע״ה שלא לעשר אף שפירות חשובים הם ע״ש:
בא״ד וצ״ל דשלשה מיני תאנים הם: לכאורה בזה אכתי לא מתורץ קושיתם השני׳ דרבב״ח אמר בנות שוח הם חוורתא ובנדרים משמע שאינם לבנים וצ״ל דכוונתם דבלבנים יש ב׳ מינים סתם תאנים וגרועים והגרועים הם בנות שוח וכן משמע מדבריהם בע״ז וע״ש במהרש״א. אכן לענ״ד זה דוחק דא״כ איך קאמר ר״י סתם תאני חוורתא הול״ל חוורתא גרועים. ולא ידעתי למה לא כתבו ע״פ דבריהם דג׳ מיני תאנים הם השחורות הם סתם תאנים והלבנים הם הגרועים ונקראו בנות שוח והחשובים הנקראים בנות שבע אינם לא לבנות ולא שחורות: אכן לענ״ד כל זה דוחק כנראה מדבריהם שכתבו בלשון וצריך לומר אמנם לולא דבריהם היה נלע״ד ליישב כל הסתירות בדרך פשוט יותר דהנה אע״ג דבגמרא שלנו כתוב בברייתא דנדרים (דף כ״ו) ובכל הסוגיא שם בנות שוח מ״מ התוס׳ הכא ובע״ז והר״ש בדמאי הביאו הגירסא בנות שבע ועפי״ז י״ל דהנה מה שהביאו התוס׳ ראיה מבראשית רבה דבנות שוח ובנות שבע שם אחד זה ע״כ לא אליבא דכ״ע שהטעם דבראשית רבה לא שייך רק למ״ד עץ שאכל אדה״ר תאנה היה שהוא דעת ר׳ נחמי׳ בברכות (דף מ׳) אבל לדעת ר״מ שם דגפן הי׳ ולדעת ר׳ יהודה דחטה הי׳ לא שייך טעם זה וא״כ מהיכי תיתי לומר דבנות שוח הם בנות שבע. ולכן י״ל דבראשית רבה אזיל לדעת ר׳ נחמיה ולדידיה בנות שוח באמת הם בנות שבע אבל לשאר תנאי דרבים הם נגד ר״נ בנות שוח נקראו התאנים הרעים דוקא ובנות שבע הם התאנים הטובים ולפ״ז הכל א״ש דבנדרים ובשבועות הזכיר בנות שבע והם החשובים שאינם לא שחורים ולא לבנים ובדמאי ובע״ז שהזכירו בנות שוח הם הגרועים והם הלבנים וסתם תאנים הם השחורות:
Rabbi Yoḥanan said: The people were accustomed to act with regard to carobs in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, that their tithe year follows the time of the fruit’s picking.
הכל
(7) אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן דבְּנוֹת שׁוּחַ שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶן שְׁנִיָּה מִפְּנֵי שֶׁעוֹשׂוֹת לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.
Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a mishna that teaches: In the case of white fig trees, the Sabbatical Year for them with regard to the halakhot of eating and elimination is in the second year of the Sabbatical cycle, due to the fact that their fruit grows for three years, and so the fruit that ripens in the second year of the Sabbatical cycle had already taken form in the previous Sabbatical Year. This indicates that the tithe follows the time of the formation of the fruit and not the time of picking.
Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a mishna that teaches: In the case of white fig trees, the Sabbatical Year for them with regard to the halakhot of eating and elimination is in the second year of the Sabbatical cycle, due to the fact that their fruit grows for three years, and so the fruit that ripens in the second year of the Sabbatical cycle had already taken form in the previous Sabbatical Year. This indicates that the tithe follows the time of the formation of the fruit and not the time of picking.
בנות שוח – מפרש במסכת ע״ז (דף יד.) תאיני חיורתא.
שביעית שלהן שניה – שביעית שלהן נוהגת בשנה שניה של שמטה כדמפרש טעמא.
מפני שעושות לשלש שנים – פירות החונטים בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה ואנן בתר חנטה אזלינן ונהגא בהו שביעית.
בנות שוח – בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) אמר רבה בר בר חנה תאיני חיורתא ופרי גרוע הוא כדמשמע בריש מסכת דמאי דלא נחשדו עליהם עמי הארץ דתנן הקלין שבדמאי השיתין הרימין והעוזרדין ובנות שוח וכן משמע בפ״ק דע״ז (דף יד. ושם) דאמרינן גבי שביעית הוסיפו עליהן מוכססין ובנות שוח אבל מעיקרא לא נהגו בהם שביעית שלא היה חשוב בעיניהם וקשיא דבפ״ק דשבועות (דף יב: ושם) משמע שהוא פרי חשוב גבי מותרות קיץ למזבח כבנות (שבע) לאדם כל שאוכלין אותו בקינוח סעודה והיינו בנות שוח דאמרינן בבראשית רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרו ליה בנות שוח לפי שגרמו שוחה לאדם ואיכא דקרו ליה בנות שבע לפי שגרמו שבעת ימי אבילות ובפרק ארבעה נדרים (נדרים כז.) גבי נודר מן הכלכלה והיו בהן בנות (שבע) ואמר אלו הייתי יודע שבנות (שבע) בתוכה משמע נמי דפרי טוב הוא ולרבי יוחנן דפטר בירושלמי בריש דמאי אפילו בודאי ודמאי דמתניתין לאו דוקא לפי שרוב מינין אינם באין אלא מן ההפקר הוה מצינו למימר דפרי הוא הגדל ביערים שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אע״פ שהוא טוב כעין אגוזים קטנים שלנו וכגון ערמונים והא דלא נהגו ביה שביעית מעיקרא לאו משום גריעותא הוא אלא משום דעושות לשלש שנים כדאמרינן הכא והוו סברי דלא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בתר לקיטה כיון דעיקרן אינם נגמרין בשנה שחונטים בה אבל לריש לקיש דירושלמי דמחייב בודאי ופטרי בדמאי לפי שלא נחשדו משמע משום גריעותא הוא ושיטתיה דהש״ס כוותיה בפ׳ כ״מ (ברכות מ:) דאמרינן דמאי הוא דלא בעי עשורי הא ודאי בעי עשורי ועוד קשיא דהתם ובפ״ק דע״ז (דף יד.) תאיני חיורתא קרי ליה ובפ׳ ארבעה נדרים (נדרים כז.) אמרי׳ דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות וצריך לומר דשלשה מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים ובנות שוח הם תאנים רעות כגון הנך דדמאי ובפ״ק דע״ז וקראום בנות שוח לפי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשבועות ונדרים הן חשובות שגרמו שבעת ימי אבילות ומסתמא מן הטובות אכל שנאמר (בראשית ג) ונחמד העץ להשכיל ואית דגרסי בפ״ק דע״ז מוכססין בנות שוח בלא וי״ו שהוא פרי אחד שכך שמו כדמוכח בפ״ק דבכורות (דף ח. ושם) דאמרי׳ הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס לשלש שנים וכנגדו באילנות בנות שוח נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר ויש אומרים כנגדו מוכססין בנות שוח ופי׳ שם בקונטרס מוכססין של בנות שוח ולא בנות שוח ממש ועוד י״ל דמשעת נטיעת האילן של בנות שוח אין טוען פירות עד שבע שנים ואהכי מייתי לה גבי נחש וכי האי גוונא קאמר התם אפעה לשבעים שנה וכנגדו באילן חרוב וחרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה אבל גבי זאב וארי דלשלש שנים היינו משעת חניטתו עד גמר פרי כדאמרינן הכא.
וכן כל מה שהולכין בו אחר חנטה אפילו היה בין חנטה ללקיטה יותר משנה אחת או כמה שנים הולכין בהם אחר שנת החנטה וזהו שאמרו בנות שוח שביעית שלהם שניה מפני שעושה לשלש שנים ובנות שוח פי׳ במס׳ ע״ז (י״ד.) תאיני חיוארתא ואמר שחומרת שביעית נוהגת בהם בשוה שניה של שמיטה הבאה אחר השביעית מפני שאותו המין כל שנחנטו בשביעית אינן נגמרות עד שנה שלישית לשביעית שהיא שניה לשמיטה וכל שנגמרו ואתה בא ללקטם אתה נוהג בהם דין שנת החנטה.
בד״ה בנות שוח כו׳ דלא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בתר לקיטה כו׳ וי״א כנגדו מוכססין בנות שוח כו׳ כצ״ל וכל הדיבור הזה מדברי הר״ש בריש מסכת דמאי ע״ש:
איתיביה [הקשה לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן על דבר זה: שנינו כי מין התאנים הקרויים בנות שוח — שביעית שלהן לענין איסור אכילה וחיוב ביעור הוא בשנה השניה למעשר, מפני שעושות פירות לשלש השנים, ופירות שהבשילו בשנה השניה למחזור שנות השמיטה, חנטו כבר בשנת השמיטה. משמע שדנים לא לפי זמן הלקיטה אלא לפי זמן החנטה!
Reish Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a mishna that teaches: In the case of white fig trees, the Sabbatical Year for them with regard to the halakhot of eating and elimination is in the second year of the Sabbatical cycle, due to the fact that their fruit grows for three years, and so the fruit that ripens in the second year of the Sabbatical cycle had already taken form in the previous Sabbatical Year. This indicates that the tithe follows the time of the formation of the fruit and not the time of picking.
הכל
(8) אִישְׁתִּיק א״ל אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן לְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן אַמַּאי אִישְׁתִּיק לֵימָא לֵיהּ אָמֵינָא לָךְ אֲנָא רַבִּי נְחֶמְיָה וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי רַבָּנַן.
Rabbi Yoḥanan was silent and did not respond, as though he had no answer. Rabbi Abba the priest said to Rabbi Yosei the priest: Why was Rabbi Yoḥanan silent? He should have said to Reish Lakish as follows: I am speaking to you of the opinion of Rabbi Neḥemya, and you say to me the opinion of the Rabbis?
Rabbi Yoḥanan was silent and did not respond, as though he had no answer. Rabbi Abba the priest said to Rabbi Yosei the priest: Why was Rabbi Yoḥanan silent? He should have said to Reish Lakish as follows: I am speaking to you of the opinion of Rabbi Neḥemya, and you say to me the opinion of the Rabbis?
ירושלמי (ברפ״ה דשביעית) אמר ר׳ אבא בר כהנא ותמיהני איך מותיב ר׳ שמעון בן לקיש ומקבל ר׳ יוחנן מיניה ושתיק ליה? ויתביניה אנא אמינא חרובין ואת אמרת בנות שוח. אנא אמינא מנהג ואת אמרת הלכה. אנא אמינא ר׳ נחמיה ואת אמרת רבנן – פי׳ בנות שוח הללו תאינים לבנות הן, כדאמרינן (בע״ז יד) לעיניין דברים האסורים למכור לגוים בנות שוח בפטוטרותיהן. ואמרי׳ (בגמ׳): אמר רבה בר בר חנה תאיני חוירתא והן בנות שוח. בנות שבע וכלונסין כולן מיני תאנים וכבר פירשנום במסכת ע״ז. וכן דרך בנות שוח הללו שחונטין בשנה הראשונה הן פגין ובשנייה בוחל ובשלישית נגמרין והן צמל ובכל שנה הן חונטין. וכך סידורן: מה שחונטין בשנה הראשונה של שבוע נגמרין בשלישית, ומה שחנטו בשנייה נגמרין ברביעית, ומה שחנטו בשלישית נגמרין בחמישית. ונוהגין בהן מעשר עני, דקיימא לן אילן בתר חנטה. ואילו שנגמרו בחמישית בשלישית חנטו לפיכך הן פירות שלישית, ושחנטו ברביעית נגמרין בששית, ושחנטו בחמישית שנגמרין בשנה של שמטה מותרין הן כי פירות חמישית הן. ושחנטו בששית נגמרין בשמינית ונוהגין בהן מעשר עני. ושחנטו בשנת השמיטה בשביעית נגמרין בשנה התשיעית שהיא שנייה של שבוע הנכנסת ונוהגין בהן דין שביעית ומתבערין, כי בשביעית היתה חניטתן. וכך דרך סידורן לעולם. כל הפירות של בנות שוח שחונטין בשביעית נוהגין בהן דין שביעית בשנה השנייה של שבוע והיא שנת גמירת הפרי הנחנט בשביעית עצמה. נמצאים בכל שנה שלשה מיני פירות בזה האילן מקצתן צמל והן שחנטו מקודם לכן בשנתים. ומקצתן בוחל והן שחנטו מדאשתקד ומקצתן פגין והן בזו השנה.
וכעיניין שפירשנו הן מפורשין בתלמוד ארץ ישראל בגמרא דהא מתניתא: מהו בנות שוח פיטיריאה. פי׳ פיטיריאה בלשון יוון, ואמרו מין תאנים כאשר אמרנו. מה בכל שנה הן עושות או אחת לשלש שנים, ופירשו בכל שנה עושות אלא אין פירותיהן נגמרין אלא עד שלש שנים. כיצד יודע, איך יודעות פירות של כל שנה ושנה. ר׳ יונה אומר קושרין בחוט, פירוש: אלו בחוט לבן ואלו בחוט אדום ואלו בחוט שחור. תני (נטמא) [שמואל] תוחב בהן קיסמין גם זה כעיניין הראשון כול׳. תניא רבן שמעון בן גמל׳ אומ׳ מהוצאת העלין עד חנטת הפגין נ׳ יום, ומן הפגין עד השיתין הנובלות נ׳ יום, ומן השיתין עד התאנים נ׳ יום. ליקט תאנה ואינו יודע מתי חנטה, אמר ר׳ יונה מונה ק׳ יום למפרע, אם חל בתוכן ט״ו בשבט הוא יודע מתי חנטה. אמ׳ לו והוא עמי בטבריא ועושות לשנה אחת אמר להם והרי עמכם בציפורי ועושות לשלש שנים כו׳.
אישתיק [שתק] ר׳ יוחנן ולא השיב, שנראה כאילו אין בפיו תשובה. אמר ליה [לו] ר׳ אבא הכהן לר׳ יוסי הכהן: אמאי אישתיק [מדוע שתק]? לימא ליה [שיאמר לו] לריש לקיש: אמינא לך אנא [אומר אני לך] שיטת ר׳ נחמיה ואת אמרת [ואתה אומר] לי את שיטת רבנן [חכמים]?!
Rabbi Yoḥanan was silent and did not respond, as though he had no answer. Rabbi Abba the priest said to Rabbi Yosei the priest: Why was Rabbi Yoḥanan silent? He should have said to Reish Lakish as follows: I am speaking to you of the opinion of Rabbi Neḥemya, and you say to me the opinion of the Rabbis?
הכל
(9) מִשּׁוּם דא״ל דַּאֲמַר לֵיהּ שָׁבְקַתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כְּרַבִּי נְחֶמְיָה.
Rabbi Yosei the priest answered: He could not have made this argument, because Reish Lakish would then have said to him: Do you abandon the opinion of the Rabbis, who constitute the majority, and act in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who express a sole dissenting opinion?
Rabbi Yosei the priest answered: He could not have made this argument, because Reish Lakish would then have said to him: Do you abandon the opinion of the Rabbis, who constitute the majority, and act in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who express a sole dissenting opinion?
שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה – עדיפא מיניה הוה ליה לאקשויי דרבי יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה.
משום דאמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי נחמיה – נראה לי כך פי׳ לכן לא א״ל הכי כדקאמרת דאי הוה א״ל הכי הוה משיב לו ריש לקיש וכי שבקינן רבנן ונעביד כרבי נחמיה דאת אמרת כרבי נחמיה קאמינא לך.
ד״ה שבקת. הלכה כסתם משנה: לענ״ד י״ל דלא מקשה כך די״ל דר׳ יוסי הכהן דהשיב כן ס״ל כמ״ד אליבא דר׳ יוחנן דאין הלכה בכ״מ כסתם משנה כדמתרצינן בכמה דוכתי דאמוראי נינהו ואליבא דר״י עיין ביבמות (דף ע״ז) וגיטין (דף פ״א) ואפילו נפרש דמה דאמר הכא משום דאמר ליה וכו׳ סתם גמרא מתרץ כן על קושיית ר׳ אבא הכהן מכ״מ י״ל דניחא להגמרא לומר שבקת רבנן מלומר שבקת סתם משנה כדי לפרש מה ששתק ר׳ יוחנן גם למ״ד דלא ס״ל אליבא דר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה:
ומשיבים: משום דאמר ליה [שהיה אומר לו] ריש לקיש: שבקת [מניח אתה] את דברי רבנן [חכמים] המרובים ועבדת [ועושה אתה] כדברי ר׳ נחמיה ששיטתו שיטת יחיד?!
Rabbi Yosei the priest answered: He could not have made this argument, because Reish Lakish would then have said to him: Do you abandon the opinion of the Rabbis, who constitute the majority, and act in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who express a sole dissenting opinion?
הכל
(10) וְלֵימָא לֵיהּ קָאָמֵינָא לָךְ נָהֲגוּ וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי אִיסּוּרָא דא״ל דַּאֲמַר לֵיהּ בִּמְקוֹם אִיסּוּרָא כִּי נָהֲגוּ שָׁבְקִינַן (ליה).
Rabbi Abba the priest asked further: Rabbi Yoḥanan should have said to him: I am speaking to you only about how the people practice and that their custom follows the opinion of Rabbi Neḥemya, and you say to me that it is a prohibition? Rabbi Yosei the priest answered: He could not have said this, because Reish Lakish would then have said to him: Where there is a prohibition, even if they were accustomed to act in a particular manner, would we leave them to continue?
Rabbi Abba the priest asked further: Rabbi Yoḥanan should have said to him: I am speaking to you only about how the people practice and that their custom follows the opinion of Rabbi Neḥemya, and you say to me that it is a prohibition? Rabbi Yosei the priest answered: He could not have said this, because Reish Lakish would then have said to him: Where there is a prohibition, even if they were accustomed to act in a particular manner, would we leave them to continue?
ואת אמרת לי איסורא – דאסור למיזל בהו בתר לקיטה אנא נמי מודינא דאסור אלא נהגו כך.
שבקינן להו – בתמיה.
וכי נהגו שבקינן להו – בתמיה דלשון נהגו משמע בפרק בתרא דתענית (תענית כו:) דאי עביד לא מהדרינא והכא כיון דאיכא אסורא דהלכה כרבנן אית לן לאהדורי ובריש ערבי פסחים (דף קג.) גבי הא דאמר רבי יוחנן נהגו העם כב״ה ואליבא דרבי יהודה משמע קצת דלכתחילה עבדי הכי מדבריך רבא אבשמים ברישא והדר אמאור ובכל ענין מתיישב כאן ומכאן סותרים מה שפירש רש״י בפ״ק דפסחים (דף ב:) אסורים בעשיית מלאכה במקום שנהגו דכיון דתני אסורין לא תלינן במנהגא [וע״ע תוספות ברכות נב: ד״ה נהגו ותוס׳ פסחים קג. ד״ה ואמר].
אע״פ שאמרו מנהג מבטל הלכה לא אמרו אלא במקום שהלכה מקילה ומנהג מחמיר או שהמנהג מיקל אלא שאין בדבר איסור הא אם היה המנהג בא להקל במקום איסור מיהא אין שומעין לו ובמסכת סופרים אמרו זה שאמרו שמנהג מבטל הלכה דוקא שהוא מנהג וותיקים כלומר שאי אפשר שלא יהא בו איזה סעד אבל מנהג שאין לו ראיה אינו אלא כטועה בשקול הדעת:
ד״ה וכי נהגו לא תלינן במנהגא: לענ״ד י״ל כיון דהתם תנן מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין הרי שאסרו חכמים מכח מנהג לכן שייך שם שפיר לפרש הך אסורים משום מנהג וכן נראה מדברי רש״י שם:
ושואלים עוד: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר׳ יוחנן: קאמינא לך [אני אומר לך] שאין אני אלא מוסר מה ש״נהגו״ העם, ואת אמרת [ואתה אומר] לי דבר שהוא בעיקרו איסורא [איסור]?! ודוחים: גם כך לא היה יכול לענות לו, דאמר ליה [שהיה יכול ריש לקיש לומר לו]: במקום איסורא, כי נהגו שבקינן להו [במקום שיש איסור, כאשר נהגו להיפך מניחים אנו להם] לעשות כן?!
Rabbi Abba the priest asked further: Rabbi Yoḥanan should have said to him: I am speaking to you only about how the people practice and that their custom follows the opinion of Rabbi Neḥemya, and you say to me that it is a prohibition? Rabbi Yosei the priest answered: He could not have said this, because Reish Lakish would then have said to him: Where there is a prohibition, even if they were accustomed to act in a particular manner, would we leave them to continue?
הכל
(11) וְלֵימָא לֵיהּ כִּי אָמֵינָא לָךְ אֲנָא מַעֲשֵׂר חָרוּבִין דְּרַבָּנַן וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי שְׁבִיעִית דְּאוֹרָיְיתָא.
Rabbi Abba the priest asked further: Rabbi Yoḥanan should have said to Reish Lakish as follows: I am speaking to you about the tithe of carobs, which is only by rabbinic decree, as by Torah law all fruits apart from grapes and olives are exempt from tithing, and you speak to me about the Sabbatical Year, which is by Torah law? This being an irrefutable argument, the Gemara once again clarifies this matter.
Rabbi Abba the priest asked further: Rabbi Yoḥanan should have said to Reish Lakish as follows: I am speaking to you about the tithe of carobs, which is only by rabbinic decree, as by Torah law all fruits apart from grapes and olives are exempt from tithing, and you speak to me about the Sabbatical Year, which is by Torah law? This being an irrefutable argument, the Gemara once again clarifies this matter.
ושואלים: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש כך: כי אמינא לך אנא [כאשר אמרתי לך אני] כר׳ נחמיה — היה זה דווקא במעשר חרובין דרבנן [שהוא מדברי סופרים], שאין חובת מעשר בחרובים מן התורה, ואת אמרת [ואתה אומר] לי מענין שביעית שהיא דאורייתא [מן התורה]?! וכיון שזו היא תשובה ניצחת נראה שיש לברר שוב את המסורת בענין זה.
Rabbi Abba the priest asked further: Rabbi Yoḥanan should have said to Reish Lakish as follows: I am speaking to you about the tithe of carobs, which is only by rabbinic decree, as by Torah law all fruits apart from grapes and olives are exempt from tithing, and you speak to me about the Sabbatical Year, which is by Torah law? This being an irrefutable argument, the Gemara once again clarifies this matter.
הכל
(12) אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן תְּמֵיהַנִי אִם הֱשִׁיבָהּ רֵישׁ לָקִישׁ לִתְשׁוּבָה זוֹ אִם הֱשִׁיבָהּ הָא אוֹתְבַהּ אֶלָּא אֵימָא אִם קִיבְּלָהּ רַבִּי יוֹחָנָן אִם לָא קִיבְּלָהּ.:
Rather, Rabbi Abba the priest said: I wonder whether Reish Lakish actually raised this original objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan, since it has such a clear refutation. The Gemara asks: Whether he asked it? But he did ask it, as is reported in the story. Rather, say: I wonder if Rabbi Yoḥanan accepted this question and was silent because he had nothing to answer, or he did not accept it but nevertheless remained silent because he thought the question was not worthy of an answer.
Rather, Rabbi Abba the priest said: I wonder whether Reish Lakish actually raised this original objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan, since it has such a clear refutation. The Gemara asks: Whether he asked it? But he did ask it, as is reported in the story. Rather, say: I wonder if Rabbi Yoḥanan accepted this question and was silent because he had nothing to answer, or he did not accept it but nevertheless remained silent because he thought the question was not worthy of an answer.
אם קיבלה – והאי דאישתיק משום דלא ידע להשיב אם לא קיבלה והאי דאישתיק משום דלא איכפת ליה דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא.
אלא אמר ר׳ אבא הכהן: תמיהני אם השיבה ריש לקיש לתשובה זו. כלומר, שמא לא הקשה ריש לקיש קושיה זו שיש לה פירכה ברורה כזו. ותוהים: מה מקום לשאלה אם השיבה? הא אותבה [הרי השיבה] וכך היה המעשה! אלא אימא [אמור]: אם קיבלה ר׳ יוחנן, ושתק משום שלא היה בידו מה לענות, אם [או] לא קיבלה, ושתק מפני שסבר שאין שאלה זו ראויה לתשובה, כיון שאין לדמות ענין מעשר שהוא מדברי סופרים לענין שביעית שהיא מן התורה.
Rather, Rabbi Abba the priest said: I wonder whether Reish Lakish actually raised this original objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan, since it has such a clear refutation. The Gemara asks: Whether he asked it? But he did ask it, as is reported in the story. Rather, say: I wonder if Rabbi Yoḥanan accepted this question and was silent because he had nothing to answer, or he did not accept it but nevertheless remained silent because he thought the question was not worthy of an answer.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ראש השנה טו: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ראש השנה טו:, ר׳ חננאל ראש השנה טו:, הערוך על סדר הש"ס ראש השנה טו:, רש"י ראש השנה טו:, תוספות ראש השנה טו:, בעל המאור ראש השנה טו: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., פירוש רמב"ם ראש השנה טו:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא ראש השנה טו:, בית הבחירה למאירי ראש השנה טו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ראש השנה טו:, מהרש"א חידושי הלכות ראש השנה טו:, פני יהושע ראש השנה טו:, ערוך לנר ראש השנה טו: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ ראש השנה טו:
Rosh HaShanah 15b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Rosh HaShanah 15b, R. Chananel Rosh HaShanah 15b, Collected from HeArukh Rosh HaShanah 15b, Rashi Rosh HaShanah 15b, Tosafot Rosh HaShanah 15b, Baal HaMaor Rosh HaShanah 15b, Rambam Commentary on Bavli Rosh HaShanah 15b, Tosefot Rid Second Recension Rosh HaShanah 15b, Meiri Rosh HaShanah 15b, Ritva Rosh HaShanah 15b, Maharsha Chidushei Halakhot Rosh HaShanah 15b, Penei Yehoshua Rosh HaShanah 15b, Arukh LaNer Rosh HaShanah 15b, Steinsaltz Commentary Rosh HaShanah 15b