(1) 
זְכוּת הָרְאוּיָה לַשֵּׁנִי.:
זְכוּת הָרְאוּיָה לַשֵּׁנִי.The Gemara answers: It is not referring to the right of a second man that she already married, but rather to the right that is due to a suitor who wishes to become her second husband, meaning that the first husband cannot eliminate the right of a second man who wishes to marry her.
1. ונתנו: דפוסים: נתנו .
2. הרי: חסר בכ״י נ .
3. ידי: כ״י נ : ״יד״, וכן רמב״ם פיהמ״ש.
4. מתחת ידי: וכן כ״י נ . גז : ״מידי״. דפוסים: מיד , וכן רמב״ם פיהמ״ש.
5. וכל: כ״י נ : ״כל״.
6. אליעזר: כ״י נ : ״אלעזר״.
7. הגט: חסר בכ״י נ , דפוסים.
8. ואם: דפוסים: אם .
9. הגט: ספה״ב, כ״י נ : ״גט״.
10. תנאי: דפוסים: התנאי .
11. ע״פ בבלי גיטין פב ע״א, וגיטין נב ע״א.
12. לעלמא: כ״י נ : ״דעלמא״.
13. איפסילא: כ״י נ : ״אפסילה״.
14. מן הכהונה: כ״י נ , דפוסים: ״לה לכהונה״. ספה״ב: ״לה מן לכהונה״. ואפשר שהתיבה ״מן״ מסומן למחיקה.
15. פסלה מן הכהונה: כ״י נ , ספה״ב, דפוסים: ״פסולה לכהונה״.
16. הגט: כ״י נ : ״גט״.
17. עליו: כ״י נ : ״עליה״.
18. לה: חסר בכ״י נ .
19. מיגליא: וכן ספה״ב. כ״י נ : ״מגליא״. דפוסים: איגליא .
20. לה: דפוסים: ליה .
21. אין: כ״י נ : ״אינה״.
22. בנתגרשה: וכן ספה״ב. כ״י נ , דפוסים: ״בשנתגרשה״.
רש״י בד״ה זכות הראויה כו׳ בחזקת מגורשת כו׳. נ״ב יש להקשות בכאן מאי קנוניא איכא הכא והרא״ש כתב שמשום הכי יש לפסוק כרב אדא ואני אומר שרש״י היה נשמר בזה וכתב מאחר שכבר זכתה כו׳ והכי קאמר נהי דליכא קנוניא מ״מ היא גופה יכולה להנשא אם רצונה לתלות בדבר מה איך שנתחלף אחר הגט ואפי׳ הוא הבעל הראשון עומד וצועק שלא נתחלף אלא שמתחלה נתן כך לאו כל הימנו לאבד זכותה שיצא עליה בשכבר חזקת היתר ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בד״ה לא כל הימנו כו׳ ואם תאמר לרב אדא בר אהבה כו׳ מה קנוניא שייך כיון דנשאת כו׳ עכ״ל ר״ל לשמואל בלא נשאת ודאי שייך קנוניא כגון אם כהן הוא והם מתחרטין על הגט והרא״ש שכתב דלא מסתבר טעמא דשמואל כו׳ מה שייך קנוניא הכא אם הם מתחרטין על הגט יכול לקדש פעם שנית עכ״ל ר״ל דלא מסתבר לאוקמא מתניתין כשמואל ודוקא בכהן ומהרש״ל כתב דטעמא דשמואל לאו משום קנוניא הוא ע״ש טעם אחר ואין זה אלא דברי נביאות בפרש״י דלא הזכיר בפירושו רק טעם דקנוניא ודו״ק:
זכות הראויה לשני, שאינו יכול לשלול זכותו של אדם שני שירצה לשאת אותה.
The Gemara answers: It is not referring to the right of a second man that she already married, but rather to the right that is due to a suitor who wishes to become her second husband, meaning that the first husband cannot eliminate the right of a second man who wishes to marry her.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אאע״פ אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.:
MISHNA: If one wrote a bill of divorce to divorce his wife, and reconsidered and did not give it to her, Beit Shammai say: Although merely writing the bill of divorce does not dissolve the marriage, by doing so he disqualified her from marrying into the priesthood. And Beit Hillel say: Even if he gave the bill of divorce to her conditionally and the condition was not fulfilled, and therefore the bill of divorce did not take effect, he did not disqualify her from marrying into the priesthood. A woman is disqualified from marrying into the priesthood only if the divorce takes effect.
כתב לגרש את אשתו ונמלך ולא גירשה לא פסלה מן הכהונה, אם הוא כהן לא פסלה על עצמו דאין כאן אפילו ריח הגט. ואפילו נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי אין כאן אפילו ריח הגט ומותר[ת] לו.
מתני׳ כתב לגרש את אשתו ונמלך בש״א פסלה מן הכהונה ובה״א אע״פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה:
המשנה הששית וענינה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה בית הלל אומרים אע״פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה מבואר לר״ם:
אמר המאירי כתב לגרש את אשתו ונמלך בית שמאי אומרין פסלה מן הכהונה ואם הוא כהן אסור לשהותה שאף הכתיבה ריח הגט הוא ובית הלל אומרין שאין כאן ריח הגט כלל ולא סוף דבר בזו אלא אפי׳ נתנו לה על תנאי כגון שכיב מרע שגירש בתנאי שימות או בריא שהתנה ולא נתקיים התנאי אין כאן ריח הגט כלל ולא נפסלה לכהנה והלכה כבית הלל:
א משנה כתב גט לגרש בו את אשתו, ונמלך ולא נתן לה את הגט, בית שמאי אומרים: מכל מקום פסלה מן הכהונה. שאף שכתיבת הגט כשלעצמה אינה מוציאה אותה מרשות בעלה, מכל מקום נחשבת היא בכך כגרושה במקצת להיאסר לכהן. ובית הלל אומרים: לא רק אם כתב גט ולא נתנו לה, אלא אף על פי שנתנו לה אלא שהיה זה גט על תנאי, ולא נעשה (התקיים) התנאי ולכן לא חל הגט — לא פסלה מן הכהונה עד שיחולו הגירושין בפועל ותיקרא גרושה לכל דבר.
MISHNA: If one wrote a bill of divorce to divorce his wife, and reconsidered and did not give it to her, Beit Shammai say: Although merely writing the bill of divorce does not dissolve the marriage, by doing so he disqualified her from marrying into the priesthood. And Beit Hillel say: Even if he gave the bill of divorce to her conditionally and the condition was not fulfilled, and therefore the bill of divorce did not take effect, he did not disqualify her from marrying into the priesthood. A woman is disqualified from marrying into the priesthood only if the divorce takes effect.
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : שְׁלַח לֵיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב מְנַשֶּׁה מִדְּוִיל לִשְׁמוּאֵל יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ יָצָא עָלָיו קוֹל אִישׁ פְּלוֹנִי כֹּהֵן כָּתַב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְיוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ מַהוּ.
GEMARA: Rav Yosef, son of Rav Menashe from Devil, sent a query to Shmuel: Our teacher, instruct us. In the case of a priest about whom the following rumor circulated: So-and-so the priest wrote a bill of divorce to his wife, but she is still residing under his roof and attending to him; what is the halakha? Need one lend credence to this rumor?
איש פלוני כהן – מעשה בא לפניו שכתב כהן לגרש את אשתו ויצא קול בעיר על כך שכתב לה גט.
מהו – מי מפקינן לה מיניה משום קלא שלא יאמרו גירשה והחזירה ונמצא כהן מחזיר גרושתו.
(ג-ט) כהן שאשתו יושבת תחתיו ויצא קול עליו שכתב גט לאשתו, אע״פ שבמקומו נוהגין שכשאדם נותן גט לאשתו אומר[ים] פלוני כתב גט לאשתו, אין מוציאין אותה ממנו, דאין מוציאין אשה היושבת תחת בעלה מבעלה בקול בעלמא אלא בעדות גמורה כדרב אשי דאמר כל קלא דבתר נישואין אין מוציאין. לפיכך אם מת הראשון לא ישאנה כהן אחר דלדידיה הוי קלא דקמי נישואין, ואם נישא׳ת תצא ממנו. וליכא למיחש ללעז של בני הראשון, שלא יאמרו העולם בני גרושה הן במה שנחזיק הקול להוציאה משיני משום גרושה, דכיון דמראשון לא הוציאה באותו קול, יאמרו העולם לא בשביל אותו קול הוציאה דלא היה כלום אלא ודאי הראשון גירשה סמוך למיתתו ולפיכך הוציאה. וכבר היה מעשה בקלוניא בבחור שהיה משדך בקרובתו נערה מן אביה ואמה, ובתוך כך קפץ אחד בעל נכסים ושידכה, ויאותו לקדשה לו והושיבוה אביה ואמה לקבל קידושי השיני וקראו לקהל כמנהג המק׳וםא, וכשעמד השיני לילך לקדשה קדמו לפניו קרובי הראשון ברמאות וקידשוה בפני עדים שהיו להם מזומנים, וכשהרגישו בדבר אביה ואמה אמרו לה זרוקב הקידושין מידך וכן עשתה, וקידשה השיני באותו מעמד.
ואבי הנערה בא למגנצא וקיבץ את כל חכמי הקהילות למגנצא ויועדו שם בבית הכנסת. וירע בעיני כל הקהילות את המעשה אשר עשו הראשונים, כי לא יעשה כן בישראל כרמאות הזה. וכל חכמי הדור רבינו יעקב הלוי מוורמישא וישיבתו ור׳ יצחק הלוי מאשפירא ובני ישיבתו היו רוצין להפקיע קידושי הראשון בולא כלום. וראייתן מיהא דמסכת יבמות בפרק בית שמאי (יבמות קי ע״א) ההוא עובדא דהוה בנרש דאיקדשה כשהיא קטנה וגדלה ואותבוה אבי כורסיה לחופה ואתא איניש אחרינא חטפה מיניה וקדשה והחזירוה לראשון ולא הצריכוה גט משיני ואמר רב אשי הוא עשה שלא כהוגן, שחטפה מן הראשון שהיתה מזומנת לו, אע״פ שלא היתה מקודשת לו דקידושי קטנה לאו כלום הן והוא לא בעל ולא קידש משהגדילה, והפקיעו רבנן לקידושי שיני שהיו קידושין גמורין מפני שעשה שלא כהוגן, אף אילו הראשונים שחטפוה מן האחרון שהיתה מזומנת ומוכנת לו וקידשוה, נפקיע לקידושין. ומורי חמי רבינו אליקים וחביבי הלוי רבינו יעקבג ואני אחריהם אמרנו, לא יהו קידושין הראשונים אלא קול בעלמא, שהרי יצא קול שנתקדשה לראשון, וקלא דקמי קידושי שיני הוא וליתנהו לקידושי שיני דחוששין לקול. ומעשה דנרש כי קלא דבתר נישואין הוה דהא אותבוה אבי כורסיה לחופה, ועוד האמר רב פפא בנרש מנסב נסבי והדר מותבינן אבי כורסיה, ובעל הראשון לשם קידושין, ולפיכך לא היו קידושי שני כלום, אבל הכא כיון דשדיך בה הראשון שמא נתרצתה הנערה בקידושין אע״ג שזרקתן אחרי כן בצוואת אמה. ועוד אם ביד רבנן היה כח להפקיע קידושין, אנו אין כח בידינו להפקיע. ונראין הדברים דאין כח בידינו להפקיע, דאבייד אשכחיה לרב יוסף דהוה (מעסיק) [מעשי] אגיטי אמר ליה והאנן הדיוטות אנן ותניא לפניהם ולא לפני הדיוטות. וכל שכן אנו הדיוטי הדיוטות לגבייהוה. ורב יוסף נמי דאמר ליה אנן שליחותייהו עבדינן, הני מילי דכיוןו דתנן (כתובות עז ע״א) ואילו שכופין להוציא, והם בני ארץ ישראל שנו המשנה, כי מעשינן שליחותייהו עבדינן, אבל הכא היכן אמרו במשנה להפקיע קידושין כי הני דניעביד אנן שליחותייהו. ואי משום דאמר רבן שמעון בן גמליאלז אינו יכול לבטלו דאם כן מה כח בית דין יפה ומפקעינן לקידושי, האמר רב נחמן הילכתא כרבי דבטלו מבוטל ולא מפקעינן קידושיןח. ואפילו אי הוה הלכתא כרבן שמעון דמפקעינן קידושין, כדכוותא עבדי שליחותייהו, אבל הא לאו כוותיה. ולא כוותיה דההיא דהפקיעו רב ברונא ורב חננאלט דנעביד שליחותייהו, ואם הם הפקיעו משום דכבר הכניסה לחופה אנו מי מפקעינן קידושי הראשון שעדיין לא עשה בה השני כלום. ואי משום הא דאמרינן (קידושין מה ע״ב) הוא אמר לקריביה והיא אמרה לקריבה ואכפיה איהי לדידיה ואמר תיהוי לקריביך אדאכלי ושתי אתא קריביה וקידשה והפקיעו קידושין, התם קטנה הות ותלו קידושיה בריצוי האב והאב לא נתרצה להכי לא הוו קידושי, אבל הכא נערה הוה ובדידה תליא שמא ניתרצת. ולא שמענו אליה[ם] להפקיע קידושי ראשון כי קרובתינו היתה הנערה כי יראנו משמצה במקומינוי. ואשר עשו המעשה היו קרובים למלכות ולא היו בני הכרחה. ואמרנו לקרוביה להשחיד את הבחור בממון להתירה. וכן עשו ונתן לה הראשון גט וקידשה השיני ונשאת ויצא הדבר בהיתר. ואני כותבו ללמד לדורות.
א. כ״ה בהעתק שמרדכי כת״י נ״י. בד״פ כמנהג המקדיש.
ב. זרקי.
ג. הוא רבינו יעב״ץ שנזכר כמה פעמים בספרנו.
ד. פח ע״ב.
ה. ומשמע שסובר רבינו דגט מעושה משום אפקעינהו הוא. דאל״ה היכי מייתי ראיה משם. וכן משמע מתשו׳ רדב״ז סי׳ אלף ורכח. [ועי׳ רמב״ן ליבמות מו ע״ב שכ״כ לענין זה״ז דמכח שליחותייהו הוא ואפקעינהו רבנן לקידושי].
ו. בהעתק שבמרדכי כ״י נ״י עמ׳ תכד: הני מילי אילו דתנן כופין להוציא.
ז. לג ע״א.
ח. ועי״ש שכתב רבינו דהלכה כרבי.
ט. היינו ההיא דנרש שהביאו ׳חכמי הדור׳ לעיל. [ומשמע שאם עובדא דקולוניא היתה כעובדא דנרש, הוה עבדינן שליחותייהו דרב ורב חננאל שהפקיעו בנרש. וצ״ב שהרי לא היו סמוכים. וגם אינהו גופייהו היכי הפקיעו, היכן מצינו לתנאים הסמוכים שהורו להפקיע בכה״ג].
י. תורף דברי רבינו כאן, שאנו יכולים להפקיע רק מכח ׳שליחותייהו קעבדינן׳ ורק באותו מקרה שהסמוכים [בני ארץ ישראל] הורו בו להפקיע. ועיין לעיל עמ׳ תרכו ובהערה שם.
שלח ליה רב יוסף בריה דרב מנשיא לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה מאי צריך בדיקה אילימא דאי מיגליא מילתא דקרי אינשי מתא לנתינה כתיבה דלמא כתב ונתן קאמרי והאמר רב (שמואל) [אשי] כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. פי׳ ואע״ג דאמרינן בפירקין דלקמן דחיישי׳ לקלא ה״מ קלא דקמי נישואין כדתנן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ואסורה לינשא עד שיתן לה אותו פלוני גט אבל לאחר נשואין לא חיישינן וזו נשואה ועומדת היא והיכי אמר תצא ומהדר מאי תצא דאמר שמואל משני שאם מת כהן זה ונשאה כהן אחר תצא שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים ופרכינן והרי אתה מוציא לעז על בניו של ראשון שיאמרו חללים הם שהרי הוציאוה מן השני מפני שבדקו אחר הדברים ונמצאו אמת ומהדר כיון דמפקת לה משני ולא מפקת לה מראשון אתו למימר סמוך למיתה גירשה הראשון ולפיכך הוציאוה מן השני ולא אתי לאחזוקי קלא קמא הואיל ולא אפיקנה מראשון:
ב גמרא שלח ליה [לו] רב יוסף בריה [בנו] של רב מנשה מדויל לשמואל שאלה זו: ילמדנו רבינו הלכה בענין זה: יצא עליו, על אדם, קול (שמועה): איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ואולם רואים אנו שהיא עדיין יושבת תחתיו ומשמשתו, מהו דינה, האם יש לחשוש לקול השמועה שיצא?
GEMARA: Rav Yosef, son of Rav Menashe from Devil, sent a query to Shmuel: Our teacher, instruct us. In the case of a priest about whom the following rumor circulated: So-and-so the priest wrote a bill of divorce to his wife, but she is still residing under his roof and attending to him; what is the halakha? Need one lend credence to this rumor?
הכל
(4) שְׁלַח לֵיהּ תֵּצֵא וְהַדָּבָר צָרִיךְ בְּדִיקָה מַאי הִיא אִילֵימָא דְּאִי מְבַטְּלִינַן קָלָא אוֹ לָא מְבַטְּלִינַן וְהָא נְהַרְדְּעָא אַתְרֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל הִיא וּבִנְהַרְדְּעָא לָא מְבַטְּלִי קָלָא אֶלָּא דְּאִי קָרוּ לִנְתִינָה כְּתִיבָה.
Shmuel sent the following response to him: She must leave her husband; but the matter requires investigation before he is forced to divorce her. The Gemara asks: What is the investigation that is required? If we say that the investigation is whether we can abolish the rumor that circulated, or we cannot abolish it; that cannot be the question: But isn’t Neharde’a the place where Shmuel is the halakhic authority and the rulings there are in accordance with his opinion, and in Neharde’a they do not abolish a rumor? Rather, the required investigation is to determine whether people in that place refer to giving a bill of divorce as writing. If that is the case, the rumor would be that he gave her a bill of divorce.
תצא – מפני הקול אבל הדבר צריך בדיקה קודם שנוציאנה ממנו.
דאי מבטלינן קלא – אם נוכל לשתק בני העיר ולהוציאה מן הקול הזה לא תצא מבעלה.
ובנהרדעא לא מבטלי קלא – לא היו נוהגין דייני העיר לשתקם מפני החשד שלא יוציאו קול שמחזיקים ידי עוברי עבירה דהכי אמרינן בהמגרש בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא.
דאי קרו לנתינה כתיבה – אם רגילין בעיר לקרות לנתינה כתיבה הוי קול שהרי אומרי׳ שכתב לה והאי כתב נתן הוא דהא קרו לנתינה כתיבה ואי לא קרו לנתינה כתיבה אין זה קול ולא יחשדוהו במחזיר גרושתו שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב ופרכינן נהי נמי דקרו לנתינה כתיבה אמאי מפקינן לה בהכי וכי לכתיבה גופה מי לא קרו לה כתיבה ומאן לימא לן דהאי כתב דקא אמרי נתן הוא דלמא כתיבה בעלמא הוא.
ובנהרדעא לא מבטלי קלא – אפילו ע״י עדים והא דאמרינן בחזקת הבתים (ב״ב דף לב.) ובפ׳ שני דכתובות (דף כו: ושם) גבי מעלין לכהונה על פי עד אחד דמבטלין קלא התם משום דנפסל מתרומה לעולם אבל משום דנאסרה לבעלה משום גרושה אין לבטלו א״נ שאני התם דלתרומה דרבנן אין לחוש אי מבטלי קלא.
שלח ליה [לו] בתשובה: תצא מבעלה, והדבר צריך בדיקה קודם לכן. ושואלים: מאי [מה] היא בדיקה זו? אילימא [אם תאמר] שהבדיקה היא דאי מבטלינן קלא [שאם אנו מבטלים קול שיצא] ואומרים שכיון שלא היתה בזה עדות — אין ממש בדבר, או שמא לא מבטלינן [מבטלים אנו] אלא חוששים לשמועה (ריטב״א). ואולם מה מקום לשאלה זו? והא [והרי] נהרדעא אתריה [מקומו] של שמואל היא והיו פוסקים שם כשיטתו, ובנהרדעא לא מבטלי קלא [אין מבטלים קול] ובוודאי על פי שיטת שמואל הם נוהגים! אלא מה שצריך לבדוק הוא, דאי קרו [שאם קוראים] אנשים לנתינה של גט ״כתיבה״.
Shmuel sent the following response to him: She must leave her husband; but the matter requires investigation before he is forced to divorce her. The Gemara asks: What is the investigation that is required? If we say that the investigation is whether we can abolish the rumor that circulated, or we cannot abolish it; that cannot be the question: But isn’t Neharde’a the place where Shmuel is the halakhic authority and the rulings there are in accordance with his opinion, and in Neharde’a they do not abolish a rumor? Rather, the required investigation is to determine whether people in that place refer to giving a bill of divorce as writing. If that is the case, the rumor would be that he gave her a bill of divorce.
הכל
(5) וְכִי קָרוּ לִנְתִינָה כְּתִיבָה לִכְתִיבָה גּוּפַהּ מִי לָא קָרוּ לַהּ כְּתִיבָה.
The Gemara asks: And if they refer to giving as writing, it proves nothing, as don’t they refer to writing itself as writing? Therefore, the fact that they refer to giving as writing does not mean that he gave the woman the bill of divorce. The same term would be employed even if he only wrote the bill of divorce.
ושואלים: וכי קרו [ואף כאשר קוראים] לנתינה כתיבה, ואולם לכתיבה גופה [עצמה] מי [האם] לא קרו [קוראים] לה כתיבה? ולפיכך גם אם יימצא שקוראים לנתינה כתיבה לא נדע בבירור אם באמת נתן לאשה את הגט או שרק כתב לה גט!
The Gemara asks: And if they refer to giving as writing, it proves nothing, as don’t they refer to writing itself as writing? Therefore, the fact that they refer to giving as writing does not mean that he gave the woman the bill of divorce. The same term would be employed even if he only wrote the bill of divorce.
הכל
(6) באִין דְּאִי מִיגַּלְּיָא מִילְּתָא דְּקָרוּ לִנְתִינָה כְּתִיבָה דִּלְמָא נָתַן קָאָמְרִי.
The Gemara answers: Yes, as if it is discovered that they refer to giving as writing, then there is reason to suspect that perhaps they are saying in the rumor that he gave her the bill of divorce, and there is concern that she is actually divorced.
ומשנינן אי מיגליא מילתא – שרגילין בני העיר לקרות לנתינה כתיבה אע״ג דלכתיבה לחודא נמי קרו כתיבה מחמרינן למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול.
דילמא ונתן קאמרי – מפורש בתוספו׳א משום שקול זה לא לחנם יצא אלא לאוסרה על בעלה, כיון שכתיבה אינה כלום אבלב לדברי ב״שג ודאי משום נתינה יצא הקול.
א. הובא בריטב״א בר״ן ובחי׳ הר״ן.
ב. בנדפס: אלא.
ג. בכתי״נג: ר״ש, וט״ס.
ומשיבים: אין [כן], דאי מיגליא מילתא [שאם מתגלה, מתברר, הדבר] דקרו [שקוראים] לנתינה כתיבה, דלמא [שמא] שנתן גט קאמרי [אמרו], וחוששים לקול זה, שמא היא גרושה ממש.
The Gemara answers: Yes, as if it is discovered that they refer to giving as writing, then there is reason to suspect that perhaps they are saying in the rumor that he gave her the bill of divorce, and there is concern that she is actually divorced.
הכל
(7) תֵּצֵא והא״ר וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי גכֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ.
Apropos Shmuel’s statement that she must leave his home, the Gemara asks: She must leave? But doesn’t Rav Ashi say: We are not concerned for any rumor that circulates after marriage. According to Rav Ashi, if a rumor circulates that a woman was betrothed to a man, there is concern about the rumor, and she is not allowed to marry someone else until she receives a bill of divorce from her rumored betrothed. But if such a rumor circulates after she has married someone else, there is no concern about such a rumor, and she is not obligated to leave her husband. Here too, in the case of this woman who is suspected of being divorced, she is currently living with her husband. Therefore, perhaps we should not be concerned about such a rumor.
כל קלא דבתר נשואין כו׳ – אע״פ ששנינו בהמגרש דחיישינן לקלא דתנן יצא שמה בעיר מקודשת לפלוני מקודשת ואסורה לינשא לאחר עד שיתן לה אותו פלוני גט ה״מ כשיצא הקול קודם שתנשא לאחר אבל יצא לאחר נשואין לא חיישי׳ ליה וזו נשואה ועומדת לכהן זה הרי ימים ושנים ומפני שיצא עליה קול גירושין נוציאנה מתחתיו הא קלא דבתר נשואין הוא.
ועל דברי שמואל שתצא מבעלה תוהים: תצא?! והא [והרי] אמר רב אשי: כל קלא [קול] שיוצא דבתר [לאחר] נישואין לא חיישינן ליה [אין אנו חוששים לו]! שאף שחוששים לקול שיצא על אשה שנתקדשה ואין מניחים לה להינשא לאחר אלא אחרי שתקבל גט מן הראשון — לא אמרו זאת אלא כשלא נישאה עדיין, אבל לאחר שנישאה — אין חוששים לקול, ולא תצא מבעלה. ואף כאן, אשה זו שיצא עליה קול שנתגרשה יושבת תחת בעלה!
Apropos Shmuel’s statement that she must leave his home, the Gemara asks: She must leave? But doesn’t Rav Ashi say: We are not concerned for any rumor that circulates after marriage. According to Rav Ashi, if a rumor circulates that a woman was betrothed to a man, there is concern about the rumor, and she is not allowed to marry someone else until she receives a bill of divorce from her rumored betrothed. But if such a rumor circulates after she has married someone else, there is no concern about such a rumor, and she is not obligated to leave her husband. Here too, in the case of this woman who is suspected of being divorced, she is currently living with her husband. Therefore, perhaps we should not be concerned about such a rumor.
הכל
(8) מַאי תֵּצֵא נָמֵי תֵּצֵא דמִשֵּׁנִי.
The Gemara answers: What is the meaning of Shmuel’s directive: She must leave? This also means that she must leave the second husband. If her first husband dies, and she marries another priest, she must leave him due to the rumor that circulated that her first husband gave her a bill of divorce.
מאי תצא נמי תצא משני – אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר תצא שהרי יצא עליה קול גרושה זה כמה שנים ופרכינן והרי אתה מוציא לעז על בניו של ראשון לומר חללים הם שהרי הוציאוה מן השני שבדקו אחר הדברים ונמצאו אמת.
ומשיבים: מאי [מה פירוש] ״תצא״ שאמר שמואל — הכוונה היא נמי [גם כן] תצא משני, שאם ימות בעלה הראשון והיא תינשא לכהן אחר, הרי בגלל הקול שיצא על הגט שנתן לה בעלה הראשון — תצא ממנו.
The Gemara answers: What is the meaning of Shmuel’s directive: She must leave? This also means that she must leave the second husband. If her first husband dies, and she marries another priest, she must leave him due to the rumor that circulated that her first husband gave her a bill of divorce.
הכל
(9) א״כ אִם כֵּן אַתָּה מוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו שֶׁל רִאשׁוֹן כֵּיוָן דְּמִשֵּׁנִי הוּא דְּמַפְּקִינַן לַהּ וּמֵרִאשׁוֹן לָא מַפְּקִינַן לַהּ אָתֵי לְמֵימַר סָמוּךְ לְמִיתָה גֵּרְשָׁהּ.
The Gemara challenges: If so, you cast aspersions on the children of the first husband. If the reason that she must leave the second husband is because she is assumed to be a divorcée, this means that she remained with her first husband while she was already divorced, and the children they had after the rumor circulated would be disqualified from the priesthood. The Gemara answers: Since we remove her only from the second husband, and we do not remove her from the first husband, they will come to explain the incident by saying as follows: The first husband divorced her proximate to his death, and the children from him are of unflawed lineage. Since he divorced her, she may not marry another priest. Because the assumption here is that the divorce took place proximate to the first husband’s death, there is no concern of aspersions being cast on the children from the first husband.
אתי למימר סמוך למיתה גרשה – הראשון לפיכך חכמים מוציאים אותה מן השני ולא אתי לאחזוקי קלא קמא בהכי הואיל ומראשון לא אפקוה ואין לעז.
ומקשים: אם כן אתה מוציא לעז על בניו של ראשון! שאם יוצאת מן השני משום גרושה, אם כן אף בעלה הראשון היה עמה לאחר גירושיה, ובניה ממנו — חללים הם! ומשיבים: כיון שמן הבעל השני הוא דמפקינן לה [שאנו מוציאים אותה] ומראשון לא מפקינן לה [אין אנו מוציאים אותה], אם כן אתי למימר [יבואו לומר] ולהסביר שכך היה המעשה: סמוך למיתה גרשה בעלה הראשון, ובניה ממנו כשרים הם, אבל אינה רשאית להינשא לכהן אחר. ואין חשש להוצאת לעז על בניה שמן הראשון.
The Gemara challenges: If so, you cast aspersions on the children of the first husband. If the reason that she must leave the second husband is because she is assumed to be a divorcée, this means that she remained with her first husband while she was already divorced, and the children they had after the rumor circulated would be disqualified from the priesthood. The Gemara answers: Since we remove her only from the second husband, and we do not remove her from the first husband, they will come to explain the incident by saying as follows: The first husband divorced her proximate to his death, and the children from him are of unflawed lineage. Since he divorced her, she may not marry another priest. Because the assumption here is that the divorce took place proximate to the first husband’s death, there is no concern of aspersions being cast on the children from the first husband.
הכל
(10) אָמַר רבב״ח רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים.
§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: Come and see that the later generations are unlike the earlier generations, as the earlier generations were more conscientious about maintaining an unflawed lineage.
הא דאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יהודה בר׳ אלעאי בא וראה מה בין דורות ראשונים וכו׳ – איכא דק״לא מכדי ר׳ יהודה סתמא מאן נינהו ר׳ יהודה בר׳ אלעאי, והא אמרינן בפרק ואלו נערותב א״ר יוחנן ר׳ יהודה ור׳ דוסא אמרו דבר אחד, ואיכא למימר ה״נ קאמר בא וראה מה בין דורותינו לדורות הראשונים שהן מחמירין ואנו מקילין, כאותה שאמרוג אם ראשונים מלאכים אנו בני אינישד, ואעפ״כ כיון שהיה נראה לו להקל לא היה מכניס דבריו מפני איש.
סליק פרק הזורק
א. וכה״ק ותי׳ התוס׳ בד״ה דורות עיי״ש, הריטב״א ובחי׳ הר״ן.
ב. כתובות לו ב.
ג. שבת קיב ב.
ד. בנדפס: אנו נביאים.
ג אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, שהיו הראשונים מדקדקים יותר בטהרת יוחסין.
§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: Come and see that the later generations are unlike the earlier generations, as the earlier generations were more conscientious about maintaining an unflawed lineage.
הכל
(11) דּוֹרוֹת הראשוני׳ הָרִאשׁוֹנִים ב״ש בֵּית שַׁמַּאי דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים רַבִּי דּוֹסָא דְּתַנְיָא שְׁבוּיָיה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי דּוֹסָא.
The Gemara explains: The earlier generations is referring to Beit Shammai. Beit Shammai were so careful about the sanctity of the priesthood that they said, as stated in the mishna, that the writing of a bill of divorce alone renders a priest’s wife forbidden to him. The later generations is referring to Rabbi Dosa, as it is taught in a mishna (Eiduyot 3:6): A priest’s wife who was taken captive may partake of teruma, and there is no concern that perhaps she was raped while in captivity and thereby became forbidden to her husband and disqualified from partaking of teruma. This is the statement of Rabbi Dosa.
דורות אחרונים ר׳ דוסא – אע״ג דבאלו נערות (כתובות דף לו:) קאמר ר׳ יוחנן רבי יהודה ור׳ דוסא אמרו דבר אחד והכא קאמר ר״י גופיה בא וראה שלא כדורות כו׳ גם על עצמו היה קורא תגר אי נמי לאו דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל כמו ר׳ דוסא ובכמה מקומות אמרינן אמרו דבר אחד אע״פ שאינן שוין.
בד״ה דורות כו׳ אי נמי לאו דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל כמו רבי דוסא כו׳ עכ״ל וכדקאמרינן התם ע״כ לא קאמר ר״י הכא אלא לענין קנס שלא יהא חוטא נשכר א״נ שלא היה ר״י מיקל כ״כ אפילו בערביים ששטופין בזימה כמ״ש התוס׳ וק״ל:
תוספות בד״ה דורות אחרונים רבי דוסא אף ע״ג דבאלו נערות א״ר יוחנן ר״י ור״ד אמרו דבר אחד. ונהי דהתם דחי לה הש״ס מ״מ מקשו שפיר דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן אבל אכתי יש לדקדק מאי מספקא להו דהא מילתא דפשיטא היא דלא אמרו דבר אחד ממש דלרבי דוסא בשבויה כשירה לכהונה לגמרי ולרבי יהודא לאו הכי הוא דהא מייתי התם ברייתא דקאמר רבי יהודא הפודה את השבוייה לא ישאנה אפילו אם מעיד בה ונהי דמשני רב פפא אימא בין כן ובין כך ישאנה שמעינן מיהא שצריך עדות להתירה מיהו לשינויא דרב הונא בריה דרב יהושע דמשני התם רבי יהודא לדבריהם דרבנן קאמר אפשר דלר׳ יהודא אפילו בלא עדות כלל קאמר דישאנה. ועי״ל דאפשר דרבי דוסא נמי לא מכשיר שבוייה לגמרי לכהונה אלא לענין דאוכלת בתרומה דרבנן וכן משמע שם בפרק אלו נערות ע״ש:
ומסבירים: דורות הראשונים הכוונה היא — בית שמאי, שכל כך הקפידו בקדושת כהונה עד שאמרו במשנתנו שאפילו בכתיבת גט בלבד אשת כהן נאסרת עליו. ואילו דורות האחרונים — ר׳ דוסא, דתניא [שכן שנוינו בברייתא]: אשת כהן שהיתה שבוייה, אוכלת בתרומה ואין חוששים לה שמא נאנסה בהיותה בשבי ועל ידי כך נאסרה לבעלה הראשון ונפסלה מאכילת תרומה, אלו דברי ר׳ דוסא.
The Gemara explains: The earlier generations is referring to Beit Shammai. Beit Shammai were so careful about the sanctity of the priesthood that they said, as stated in the mishna, that the writing of a bill of divorce alone renders a priest’s wife forbidden to him. The later generations is referring to Rabbi Dosa, as it is taught in a mishna (Eiduyot 3:6): A priest’s wife who was taken captive may partake of teruma, and there is no concern that perhaps she was raped while in captivity and thereby became forbidden to her husband and disqualified from partaking of teruma. This is the statement of Rabbi Dosa.
הכל
(12) א״ר אָמַר רַבִּי דּוֹסָא וְכִי מָה עָשָׂה לָהּ עַרְבִי זֶה מִפְּנֵי שֶׁמִּיעֵךְ לָהּ בֵּין דַּדֶּיהָ פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
In explanation of this statement, Rabbi Dosa says: And what did this Arab do to her when he took her captive? Because he fondled her breasts he disqualified her from the priesthood? As long as it is not determined that her captors actually raped her, she is not prohibited from partaking of teruma. It is apparent from here that the later generations are more lenient than the early generations with regard to the sanctity of the priesthood.
וכי מה עשה לה ערבי זה – לרבותא נקט דאפילו ערביים ששטופין בזימה כדאמרינן בפ״ב דקדושין (דף מט:) י׳ קבין זנות ירדו לעולם ט׳ נטלו ערביים ואחת לכל העולם אפ״ה ליכא למיחש.
וכהסבר לדבר אמר ר׳ דוסא: וכי מה כבר עשה לה ערבי זה ששבה אותה, וכי מפני שמיעך לה בין דדיה (שדיה) בדרך פריצות פסלה בכך מן הכהונה?! וכל זמן שלא התברר בפירוש שנבעלה ממש על ידי שוביה — אין לאסור אותה בתרומה. הרי שדורות אחרונים מקילים הרבה בקדושת כהונה.
In explanation of this statement, Rabbi Dosa says: And what did this Arab do to her when he took her captive? Because he fondled her breasts he disqualified her from the priesthood? As long as it is not determined that her captors actually raped her, she is not prohibited from partaking of teruma. It is apparent from here that the later generations are more lenient than the early generations with regard to the sanctity of the priesthood.
הכל
(13) וְאָמַר רבב״ח רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַי בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ טְרַקְסְמוֹן כְּדֵי לְחַיְּיבָן בְּמַעֲשֵׂר דּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים מַכְנִיסִין פֵּירוֹתֵיהֶן דֶּרֶךְ גַּגּוֹת וְדֶרֶךְ קַרְפֵּיפוֹת כְּדֵי לְפוֹטְרָן מִן הַמַּעֲשֵׂר.
And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: Come and see that the later generations are unlike the earlier generations. The earlier generations would bring in their produce from the field by way of the main entranceway [teraksemon], in order to obligate the produce in tithes. By contrast, the later generations would bring in their produce by way of roofs and by way of enclosures, in order to exempt the produce from tithes.
ערך טרכסמון
טרכסמון – א(ברכות לה: גיטין פא.) דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרכסמון כדי לחייבן במעשר והיו פירותיהן מתברכין פי׳ דרך שערי גגות ופרדסים ודרך הרבים שכך מתחייבין במעשרות ולא היו מערימין עליהן. (ובריש ויקרא רבה פרשת טוב מלא כף נחת) הושיט לו אגודה של טרקסומא דאלמא טרקסימא ירק הוא וטרכסימון דרך פירות וזה מעש׳ הוא מעשר שני שנא׳ בו ביערתי הקדש מן הבית וגם מעשר שני כמו כן אבל מעשר ראשון חייב בגורן. (ירושלמי בריש כלאים) עולשין טרוסקימון (בחלומות דמגילת איכה) חד מסרא דטרוכסימון (א״ב בל׳ יוני שם כללי לדב׳ מוכן לאכיל׳ ובפרט נאמר כן ירק עולשין והנדבי).
א. [עסבארע פרוכטע.]
דרך טרקסמון – דרך הכבושה מחוץ ליכנס לפנים ודומה לי שהוא לשון יוני כמו טרקסין (יומא דף נא:).
כדי לחייבו במעשר – דקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ודעייל ליה דרך שער לאפוקי דרך חצרות ודרך גגות דלא ויליף מואכלו בשעריך בב״מ בהשוכר (פח.).
טרקסמון – לשון שער כמו טרוקו גלי (ברכות דף כח.) ובערוך פי׳ טרקסמון מין ירק דבמשניו׳ חשיב ירק ששמו טרקסמון רוצה לומר דרך שמכניסין ירק שפטור ממעשר ואין נראה דא״כ הל״ל ירק סתם ועוד צ״ע במשניות אם דרך טרקסמון פטור אפילו מדרבנן.
דרך גגות כדי לפוטרן מן המעשר – היינו דווקא אכילת עראי אבל אכילת קבע אסורה כדאמר רבי אושעיא (פסחים דף ט.) מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר ואכילת בהמה אכילת עראי הוא כדתנן (פאה פ״א מ״ו) מאכילין לבהמה ולחיה ולעוף עד שיתמרח בכרי.
בד״ה טרקסמון כו׳ דבמשניות חשיב ירק ששמו טרקסמון כו׳ עכ״ל אינו נמצא מפורש במשניות אבל ר״ל דבמשניות חשיב ירק עולשין ששמו טרקסמון בירושלמי כמ״ש בפירוש הר״ש במסכת כלאים וכן הוא בערוך ערך טרקסמון ופירושו שם מגומגם ע״ש:
בפרש״י בד״ה דרך טרקסמון כו׳ שהוא לשון יוני כמו טרקסין עכ״ל היינו אמה טרקסין ברפ״ק דב״ב ובפ׳ הוציאו לו שהוא בלשון יוני פנים וחוץ ועיין בערוך:
וכיוצא בזה עוד אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן מן השדה לבית בכוונה דרך טרקסמון (פתח חשוב) כדי לחייבן בכך במעשר, ואילו דורות האחרונים מכניסים פירותיהם מן השדה לבית דרך גגות ודרך קרפיפות (חצר אחורית) כדי לפוטרן בכך מן המעשר.
And Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yehuda bar Elai: Come and see that the later generations are unlike the earlier generations. The earlier generations would bring in their produce from the field by way of the main entranceway [teraksemon], in order to obligate the produce in tithes. By contrast, the later generations would bring in their produce by way of roofs and by way of enclosures, in order to exempt the produce from tithes.
הכל
(14) דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי אֵין הַטֶּבֶל מִתְחַיֵּיב בְּמַעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּרְאֶה פְּנֵי הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ו:י״ג} בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת.
The Gemara explains: As Rabbi Yannai says: Untithed produce does not become obligated in tithes until it sees the entrance of the house, through which people enter and exit, as it is stated in the declaration of the tithes: “I have put away the hallowed things out of my house” (Deuteronomy 26:13). As long as untithed produce is not taken into the house through the primary entrance of the house, it is permitted to eat it casually without tithing it. Consequently, they would take the produce in through another entrance in order to exempt it from tithes.
ומסבירים את הדברים על פי מה שאמר ר׳ ינאי: אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר בווידוי מעשרות: ״בערתי הקדש מן הבית״ (דברים כו, יג) וכל עוד אין הטבל מוכנס לבית בכניסה הראשית שבחזית הבית (״פני הבית״) מותר לאכול ממנו בדרך ארעי בלא להפריש מעשר, ומשום כך היו מכניסים את המעשר שלא דרך הפתח כדי להיפטר לפי שעה מן המעשר.
The Gemara explains: As Rabbi Yannai says: Untithed produce does not become obligated in tithes until it sees the entrance of the house, through which people enter and exit, as it is stated in the declaration of the tithes: “I have put away the hallowed things out of my house” (Deuteronomy 26:13). As long as untithed produce is not taken into the house through the primary entrance of the house, it is permitted to eat it casually without tithing it. Consequently, they would take the produce in through another entrance in order to exempt it from tithes.
הכל
(15) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר האֲפִילּוּ חָצֵר קוֹבַעַת שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ו:י״ב} וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.:
And Rabbi Yoḥanan says with regard to this issue: Even entry into the courtyard establishes an obligation to tithe, as it is stated: “That they may eat within your gates, and be satisfied” (Deuteronomy 26:12). This indicates that once the produce is brought into the courtyard, it is obligated in tithes.
ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת – וא״ת ור׳ ינאי היכי פליג עליה והא כמה תנאי אית להו דחצר קובעת כההוא דמייתי בפ׳ יוצא דופן (נדה מז:) אי זו היא חצר שקובעת למעשר רבי ישמעאל אומר שהכלים נשמרים לתוכה כו׳ וכן (ביצה לה.) היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר ר״א אומר יגמור ור׳ יהושע אומר לא יגמור וי״ל דרבי ינאי מוקי להו מדרבנן אבל מה״ת צריך שיראה פני הבית אבל אין לתרץ דהא דחצר קובעת היינו דבעינן שיבא דרך חצר לבית אבל חצר לבד אינה קובעת אפי׳ מדרבנן דההוא דהיה אוכל באשכול משמע דחצר קובעת בלא בית וכן בכמה משניו׳ ועוד הקשה ה״ר אלחנן דההוא בסוף פ׳ יוצא דופן (נדה דף מז:) מסיים בה הכי ר׳ יהודה אומר שתי חצרות זו לפני׳ מזו הפנימי׳ חייבת והחיצונה פטורה ואי צריך להביא לבית פשיטא דלעולם לא יתחייב עד שיכניס דרך פנימית כי דרך חיצונה לבדה לא יוכל לבא.
השבויה כבר ביארנו בכמה מקומות שאסורה לכהן משום זונה ומעתה אסורה לאכול בתרומה ומכל מקום כל שמאמינין אותה לומר טהורה אני על הדרך שביארנו במסכת כתבות מותרת לאכול בתרומה:
בד״ה ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת וא״ת ורבי ינאי היאך פליג עליה והא כמה תנאי כו׳ עכ״ל. ויש לתמוה דקיימו בדר׳ יוחנן ומקשו אדרבי ינאי היאך פליג עליה ובפשיטות הו״ל לאקשויי אדרבי ינאי ויש ליישב דלא הוי מצו לאקשויי אדרבי ינאי דאיכא למימר דרבי ינאי איירי בפירות שלא נגמר׳ מלאכתן דחצר אינה קובע׳ אבל ראיית פני הבית מצי סבר דקובע׳ ואין לתמוה על זה דהא בביצה שילהי פרק המביא מייתי הש״ס תנאי דאיכא מאן דאמר אפילו חצר קובע׳ בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ולפ״ז לא קשה מידי דכל הני משניות איירי בנגמרה מלאכתן דאפילו חצר קובע׳. משא״כ מדרבי יוחנן מקשו שפיר דהא איהו גופא קאמר בפרק המביא דחצר אינה קובע׳ אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וע״כ הכא נמי בכה״ג איירי ומקשו שפיר היאך פליג רבי ינאי:
ור׳ יוחנן אמר לגופו של דבר: אפילו חצר קובעת לענין חיוב המעשר, שהימצאות הטבל בחצר כבר מחייבת להפריש ממנו מעשר לפני כל אכילה, שנאמר: ״ואכלו בשעריך ושבעו״ (דברים כו יב) משמע שאף אכילה שלא בבית אלא בחצר (״בשעריך״) יש בה חיוב מעשר.
And Rabbi Yoḥanan says with regard to this issue: Even entry into the courtyard establishes an obligation to tithe, as it is stated: “That they may eat within your gates, and be satisfied” (Deuteronomy 26:12). This indicates that once the produce is brought into the courtyard, it is obligated in tithes.
הכל
(16) מתני׳ מַתְנִיתִין : הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלָנָה עִמּוֹ בְּפוּנְדְּקִי ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי ובה״א וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים וצְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי.
MISHNA: With regard to one who divorces his wife, and afterward she spent the night with him at an inn [befundaki], Beit Shammai say: She does not require a second bill of divorce from him, and Beit Hillel say: She requires a second bill of divorce from him, since they may have engaged in sexual intercourse at the inn and thereby betrothed her once again.
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, אם מן הנישואין גירשה צריכה הימנו גט שליבו גס בה, אבל מן האירוסין אין צריכה הימנו גט שיני. וכגון דאיכא עידי ייחוד וליכא עידי ביאה ואמרינן הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה ובעל לשם קידושין, להכי צריכה גט שיני.
מתני׳ המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בש״א אינה צריכה ממנו גט שני ובה״א צריכה ממנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה:
כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה: גט קרח הכל משלימים עליו דברי בן ננס ר׳ עקיבא אומר אין משלימים עליו אלא קרובי׳ הראויין להעיד במקום אחר: איזהו גט קרח כל שקשריו מרובים מעדיו. אוקימנא למתני׳ בשלא ראוה שנבעלה ובמאי פליגי כגון דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה ב״ה סברי אמרי׳ הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קדושין בעל הלכך צריכה ממנו גט שני וב״ש סברי לא אמרי׳ הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני דכיון דאין לבו גס בה לא אמרי׳ הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה:
בפרק המגרש (גיטין פ״ב:) יתבאר שמי שנתן גט לאשתו ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אינו גט אלא שמכל מקום נפסלה בו לכהנה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי׳ לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וזהו ריח הגט כהן שיצא עליו קול שכתב גט לאשתו או אפי׳ יצא עליו קול שנתן לה גט אין מוציאין אותה מתחתיו ואפי׳ במקום שאין הדיינין נוהגין לבטל קול היוצא ולשתק את המרננים כדי לבטל את החשד כדי שלא להחזיק ידי עוברי עברה שמכל מקום כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה כמו שיתבאר בפרק אחרון וזו נשואה ועומדת היא ואין מוציאין אותה בשביל הקול ומכל מקום אם מת כהן זה ונשאה כהן אחר מוציאין אותה משני מצד הקול שיצא עליה בעודה תחת הראשון שהרי לגביה דהאי קלא דמקמי נישואין היא ולא הוה ליה למינסבה ושמא תאמר הרי אתה מביא בכך בני הראשון לידי חשד אין זה כלום כיון דמשני מפקינן לה מימר אמרי סמוך למיתה גרשה:
ד משנה המגרש את אשתו ואחר כך לנה עמו בלילה בפונדקי (פונדק, מלון), בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, ובית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני שמא בא עליה בפונדק, וחזר וקידשה בביאה זו.
MISHNA: With regard to one who divorces his wife, and afterward she spent the night with him at an inn [befundaki], Beit Shammai say: She does not require a second bill of divorce from him, and Beit Hillel say: She requires a second bill of divorce from him, since they may have engaged in sexual intercourse at the inn and thereby betrothed her once again.
הכל
(17) אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִן הַנִּשּׂוּאִין וּמוֹדִים בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט שֵׁנִי מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.:
When did they say this halakha? When she was divorced following the state of marriage. Beit Hillel concede that when she was divorced following the state of betrothal, she does not require a second bill of divorce from him, due to the fact that he is not accustomed to her. Therefore, there is no concern that they engaged in sexual intercourse, even though they spent the night together at the inn.
התבואה אחר שנמרחה ראיית פני הבית או פני החצר קובעין אותה למעשר ליאסר אף באכילת עראי אבל אם הכניסה דרך גגות וקרפיפות פטורה מן המעשר שעדין לא הוקבעה ובדורות הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרכסמון ר״ל דרך הכבושה לפתח הגדול שבבית כדי לחייבה במעשר תכף לכניסתה:
המשנה השביעית והכונה בה בביאור החלק החמשי והוא שאמר המגרש את אשתו ולנה עמה בפונדק אחד ב״ש אומרים אינה צריכה ממנו גט שני בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני אמתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין מודי׳ בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה אמר הר״ם פי׳ זאת המשנה בנויה על שהעידו עליה שני עדים שנתיחדה עמו ב״ה סברי הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי קדשה בביאה וב״ש סברי עד שיעידו שני עדים שנבעלה בפניהם:
אמר המאירי המגרש את אשתו ואחר כך לנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרין אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרין צריכה הימנו גט שני ר״ל אחר שנתיחדה בעדים אע״פ שלא ראוה שנבעלה שכל כיוצא בזו לבו גס בה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והלכה כבית הלל אלא שאף הם מודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה כדי לומר הן הן עידי יחוד ובנתגרשה מן הנשואין מיהא אמרו בתוספתא ראו שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אין צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בערבית זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפין ובראוה שנבעלה מיהא אף בנתגרשה מן האירוסין צריכה הימנו גט שני כל כיוצא בזו חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות ופירשו גדולי המחברים אפי׳ ראו שנתן לה מעות שהוא אמתלא לאתנן זונה מכל מקום צריך שתדע שלא נאמרה חזקה זו אלא בדרך זה שהיה לו סרך קדושין עליה או במקדש על תנאי ובעל סתם אבל בשאר הנשים ודאי חזקתה זנות וכן כתבוה גדולי המחברים ומקצת גאונים פירשוה בכל ביאה שלא פירש בה לשם זנות ואף גדולי המפרשים מסכימים שכל שלא הוחזקו בפריצות ושלא היה הענין דרך פריצות הדין כדברי הגאונים וכבר כתבנוה:
ולעיקר משנתנו יש חוככים לומר שאף מן הנשואין ואף לבית הלל אינה צריכה גט שני כל שגירשה מתוך איבה יתרה כגון לדבר ערוה והוציאוה ממה שאמרו בתלמוד המערב על משנה זו בית שמאי אזלין לדעתהון דאמרין לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר וכיון דמשום ערוה גירשה לא מיתב דעתיה עלה והילכך לא חיישינן לקדושין ובית הלל אזלין לדעתהון דאמרין אפי׳ הקדיחה תבשילו והילכך איכא למימר ההיא שעתא רתח עלה והשתא מייתב דעתיה עלה אלמא כל שגירשה מחמת ערוה לא מייתב דעתיה עלה ואינו כן שלא אמרוה בתלמוד המערב אלא לארחא דמילתא ולרובא דעלמא הא מכל מקום לענין הדין בכל הנשים אומרין כן ומכל מקום בכהן שגירש יראה לי שאין אומרין כן הואיל וביאת איסור היא אין חוששין ליחוד והוא הדין ביחוד גרושתו אחר שנתאלמנה מאיש אחר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה השמינית והכונה בה בביאור החלק הששי והוא שאמר כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר הר״ם יקראו גט קרח אשר יהיו קשריו מרובים ממספר העדים שהעידו בו עד שישארו בו קשרים בלתי עדים ואמנם סבת סדרם גט מקושר הנה נתבאר סבת עשייתן במקומו בסוף בתרא זה הגט מתואר מותר שיחתמו בו פסולין לעדות אחר שחתמו בו שני עדים כשרים וכבר קדם שהאדם כאשר קרא לעשרה ואמר להם כלכם כתבו גט לאשתי הדין בזה שיכתוב אחד וכלן חותמין ואז יהיה גט כשר ויצטרך שיחתמו כלם בהכרח ואמר שמי שגרש את אשתו בגט קרח ונשאת לאחר יוציא וכל הדרכים האלו בה לפי שאנחנו נאמר אולי יראה זה הגט ובו כלל העדים וקשר בלתי עדים ויחשוב החושב שהוא גם כן כאשר אמר האדם לאנשים הרבה כלכם כתבו וחתמו קצתם וחסר עד אחד או יותר הנה הוא כשר בדמיון זה הקרח אשר חתמו קצת עדיו וישאר מקום קצת העדים בלתי חתומים וזה אמנם הוא דעת ר׳ מאיר אשר קדם לך דעתו ואינה הלכה:
אמר המאירי גט קרח הוא גט מקושר שהיה מדינו לחתום עד אחד בכל כפל שבו על הדרך שביארנו ענינו באחרון של בתרא וכל שהיו קשריו מרובין מעדיו הרי זה פסול ונקרא גט קרח ועליו הוא אומר שאם נשאת בו תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר״ל הדרכים הנזכרים למעלה ואף זו לדעת ר׳ מאיר היא ואין הלכה כמותו מיהא בממזרות הא מכל מקום גט פסול הוא וטעם פיסולו התבאר בגמרא משום כלכם והוא שכבר ביארנו שכל שאמר כלכם כתובו אחד כותב וכלם חותמין ואף הכותב צריך לחתום וגט מקושר שהרבה בכפליו הדבר דומה כאלו הזמין עדים כמנין הכפלים שהרי כך דרכו לחתום עד אחד על כל כפל וכשנשארו מן הכפלים שלא חתם בו אדם אלו נכשירהו נבא להכשיר בכלכם אע״פ שלא חתמו כלם:
משנה גט קרח משלימין עליו כדברי בן ננס ר׳ עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים הראויים להעיד במקום אחר אי זה הוא גט קרח כל שקשריו מרובין מעדיו אמר הר״ם פי׳ בן ננס יתיר בו עבד ופסול לעדות בעברות ואע״פ שהלכה כבן ננס לא התיר בו עד אחד לבד והאחרים יהיו כשרים וכבר התבאר לך ענין יחודו בשם קרח להיות הקשרים רבים מן העדים והשאר קשר או קשרים בין עדיו ועדיו ויהיה קרח:
אמר המאירי גט קרח הכל משלימין עליו ר״ל שאותם הכפלים שנשארו בלא חתימת עד איפשר להכשיר ולהשלימה אף על ידי פסולי עדות כגון קרוב ועבד ופסול בעבירה שמאחר שלא הוצרכנו להשלמה זו אלא מגזירת חשש כלכם דיינו בהשלמה כל דהו דברי בן ננס ר׳ עקיבא אומר אין משלימין עליו אלא קרובים שאין פיסולם מחמת עצמם אלא מחמת קורבא והם ראויים להעיד במקום אחר והלכה כבן ננס וכמו שאמרו בגמרא כי אתי לקמיה דר׳ יוחנן הוה אמר צא והשלם עליו עבד מן השוק:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אימתי אמרו דין זה — בזמן שנתגרשה מן הנשואין. ואולם מודים גם בית הלל בנתגרשה מן האירוסין — שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס (רגיל) בה ואין לחשוש שבא עליה, למרות שלנו יחד באותו פונדק.
When did they say this halakha? When she was divorced following the state of marriage. Beit Hillel concede that when she was divorced following the state of betrothal, she does not require a second bill of divorce from him, due to the fact that he is not accustomed to her. Therefore, there is no concern that they engaged in sexual intercourse, even though they spent the night together at the inn.
הכל
(18) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁרָאוּהָ שֶׁנִּבְעֲלָה
GEMARA: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The dispute between Beit Shammai and Beit Hillel is specifically in a case where they saw that she engaged in sexual intercourse,
גמ׳ בשראוה שנבעלה – ב״ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכל כמה דלא אמר הריני בועל לשם קדושין לא אמרינן לשם קדושין בעל.
גמרא: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מחלוקת בשראוה שנבעלה וכו׳. כבר כתבתיה למעלה במשנת פוטר אדם את אשתו בגט ישן, בסיעתא דשמיא.
GEMARA: Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The dispute between Beit Shammai and Beit Hillel is specifically in a case where they saw that she engaged in sexual intercourse,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.