מגבלה במים עם השמן וכשרה:
(1) 
וּמֵי פֵירוֹת אֵין מַחְמִיצִין אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר הָיָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מִנְחַת נְסָכִים מְגַבְּלָהּ בְּמַיִם וּכְשֵׁרָה.
וּמֵי פֵירוֹת אֵין מַחְמִיצִין אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר הָיָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מִנְחַת נְסָכִים מְגַבְּלָהּ בְּמַיִם וּכְשֵׁרָה.and there is a principle that fruit juices do not leaven dough. Reish Lakish says that Rabbi Yosei HaGelili would say: Even though the oil of the meal offering brought with libations is plentiful, sometimes one might also knead a meal offering with some water, if he considers it necessary to add it, and it is fit. If so, it is possible for this meal offering to leaven due to the water, and therefore the verse: “That you shall bring,” teaches that the prohibition against leavening also applies to this type of meal offering.
ומי פירות אין מחמיצין – ולית ליה מגבלה במים וכשרה ומנחת כהנים וכהן משיח נמי איתרבאי מיניה והני משום פלוגתייהו נקט.
וקפריך מנחת נסכים מי הויא חימוץ הא מי פירות הן – דבשמן נגבלה דהא יש לה ג׳ לוגין לעשרון דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן מרובה כו׳ נותנין בהן מים הלכך איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי חימוץ איכא.
מגבלה במים – הלכך אית בהו חימוץ.
וכלל הוא שמי פירות אין מחמיצין! אמר ריש לקיש בתשובה: אומר היה ר׳ יוסי הגלילי כי על אף ששמנה של מנחת נסכים מרובה, יש והעושה אותה מגבלה במים אם נראה לו שנצרכת להם, וכשרה היא בכך, ויתכן שתחמיץ בשל אותם מים. ולכך בא הכתוב ״אשר תקריבו״ להשמיענו שאף בה נוהג איסור חימוץ.
and there is a principle that fruit juices do not leaven dough. Reish Lakish says that Rabbi Yosei HaGelili would say: Even though the oil of the meal offering brought with libations is plentiful, sometimes one might also knead a meal offering with some water, if he considers it necessary to add it, and it is fit. If so, it is possible for this meal offering to leaven due to the water, and therefore the verse: “That you shall bring,” teaches that the prohibition against leavening also applies to this type of meal offering.
הכל
(2) לֶחֶם הַפָּנִים מִדַּת יָבֵשׁ הִיא וּשְׁמַעְנָא לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר מִדַּת יָבֵשׁ לֹא נִתְקַדְּשָׁה.
The Gemara asks: With regard to Rabbi Akiva’s opinion, the vessel into which a tenth of an ephah of flour for baking the shewbread is placed in is a measuring vessel for dry items, and we have heard that Rabbi Akiva said: The measuring vessels for dry items were not consecrated as service vessels. This means the shewbread becomes consecrated only when it is placed on the Table in the Sanctuary, after it has been baked. If so, at this stage, the prohibition against leavening is not relevant.
The Gemara asks: With regard to Rabbi Akiva’s opinion, the vessel into which a tenth of an ephah of flour for baking the shewbread is placed in is a measuring vessel for dry items, and we have heard that Rabbi Akiva said: The measuring vessels for dry items were not consecrated as service vessels. This means the shewbread becomes consecrated only when it is placed on the Table in the Sanctuary, after it has been baked. If so, at this stage, the prohibition against leavening is not relevant.
ושמענא ליה לר׳ עקיבא דאמר בפרק שתי מדות של יבש דאמר מדת יבש לא נתקדשה כל עיקר והיאך ליחייב עלה משום מחמץ. הא מדת [יבש] היא דאין בהן שמן:
מדת יבש היא – דלא היו נותנין בביסא שהיא כלי שרת אלא בעשרון כשמודדין ועשרון מדת יבש הוא.
ושמעינן לרבי עקיבא כו׳ – בפ׳ ב׳ מדות (לקמן דף צ.) וכיון דלאו קדושה היא עד שיסדרנה בשלחן אמאי עבר עליה ולקמן פריך הא מדת לח היא (נמי שהרי נתנו) בביסא כשלשה ומשני ליה לקמן.
ושמעינן ליה לר״ע דאמר מדת יבש לא נתקדשה – לקמן בפ׳ שתי מדות (מנחות צ.) וא״ת דלמא ס״ל תנור מקדש דהיינו משקרמו פניה ועדיין יכול לבא לידי חימוץ ונראה לדקדק מתוך כך דמשקרמו פניו תו לא אתי לידי חימוץ ונפקא מינה למצות של פסח ובסוף פ״ק דשבת (דף יט:) משמע דמההיא שעתא חשיב אפייה גמורה דאמר התם ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה ושמא זו היא שיעור כמאכל בן דרוסאי ופלוגתא היא בקרימת פנים התם אי הוי בתחתון או בעליון וצ״ע דמשמע הכא דאי מדת יבש נתקדשה קדשי לחם הפנים משנמדד בו סולת בעשרון ולא משתמיט בשום דוכתא דליקדוש אלא או בתנור או על השולחן לקמן בפרק שתי הלחם (מנחות צה:) דקאמר ושניהם מקרא אחד דרשו והוא דרך חול כו׳ ובפרק ב׳ דמעילה (מעילה ט.) תנן גבי לחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו ליפסל וגבי מנחות קתני קדשו בכלי.
ושואלים: ולדעת ר׳ עקיבא הסבור שבא הכתוב לרבות את לחם הפנים לאיסור חימוץ, והרי לשיטתו אין מקום לאסור חימוץ בלחם הפנים, שהרי הכלי המשמש למדידתו של קמח העשרון, מדת דבר יבש בלבד היא, כקמח זה. ושמענא ליה [ושמענו אותו] את ר׳ עקיבא שאמר כי כלי מדת יבש לא נתקדשה בקדושת כלי שרת, ולכן לדעתו לא התקדש לחם הפנים אלא משעה שניתן על שולחן הפנים, לאחר שכבר נאפה, ובשלב זה אין שייך בו חימוץ!
The Gemara asks: With regard to Rabbi Akiva’s opinion, the vessel into which a tenth of an ephah of flour for baking the shewbread is placed in is a measuring vessel for dry items, and we have heard that Rabbi Akiva said: The measuring vessels for dry items were not consecrated as service vessels. This means the shewbread becomes consecrated only when it is placed on the Table in the Sanctuary, after it has been baked. If so, at this stage, the prohibition against leavening is not relevant.
הכל
(3) שְׁלַח (רַבִּי רְאוּבֵן) מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כָּךְ הִיא הַצָּעָה שֶׁל מִשְׁנָה וְאֵיפוֹךְ אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לְרַבּוֹת לֶחֶם הַפָּנִים לְחִימּוּץ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לְרַבּוֹת מִנְחַת נְסָכִים לְחִימּוּץ.
In answer to this question, the Gemara states that Rabbi Reuven sent a letter from Eretz Yisrael to Babylonia, in which he cited a statement in the name of Rabbi Yoḥanan: This is the correct version [hetze’ah] of this baraita, and one should reverse the names of the Sages in it: The phrase “that you shall bring” serves to include the shewbread in the prohibition against leavening; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the meal offering brought with libations in the prohibition against leavening. Consequently, there is no contradiction between Rabbi Akiva’s statement here and his statement with regard to measuring vessels for dry items.
In answer to this question, the Gemara states that Rabbi Reuven sent a letter from Eretz Yisrael to Babylonia, in which he cited a statement in the name of Rabbi Yoḥanan: This is the correct version [hetze’ah] of this baraita, and one should reverse the names of the Sages in it: The phrase “that you shall bring” serves to include the shewbread in the prohibition against leavening; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the meal offering brought with libations in the prohibition against leavening. Consequently, there is no contradiction between Rabbi Akiva’s statement here and his statement with regard to measuring vessels for dry items.
ובתירוץ השאלה מוסרים כי שלח ר׳ ראובן מארץ ישראל לבבל אגרת ובה מסורת דברים משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן, ובה נאמר כי כך היא הצעה של משנה (כך הוא נוסחה המדוייק של ברייתא זו), ואיפוך [ויש להפוך] בה את שמות החכמים החולקים בה, וכך יש לגורסה: ״אשר תקריבו״ (ויקרא ב, יב) — לרבות לחם הפנים לחימוץ, אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי (ולא דברי ר׳ עקיבא). ואילו ר׳ עקיבא אומר: בא הכתוב לרבות מנחת נסכים לחימוץ (ואין אלה דברי ר׳ יוסי הגלילי). ומעתה אין מקום להקשות מדברי ר׳ עקיבא שבענין מדת יבש על דבריו שבברייתא.
In answer to this question, the Gemara states that Rabbi Reuven sent a letter from Eretz Yisrael to Babylonia, in which he cited a statement in the name of Rabbi Yoḥanan: This is the correct version [hetze’ah] of this baraita, and one should reverse the names of the Sages in it: The phrase “that you shall bring” serves to include the shewbread in the prohibition against leavening; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: This phrase serves to include the meal offering brought with libations in the prohibition against leavening. Consequently, there is no contradiction between Rabbi Akiva’s statement here and his statement with regard to measuring vessels for dry items.
הכל
(4) וְאַזְדָּא ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד וּמַנּוּ רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan, who holds that Rabbi Yosei HaGelili is the one who maintains that the measuring vessels for dry items were consecrated, follows [ve’azda] his line of reasoning stated elsewhere. As Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei HaGelili and one of the students of Rabbi Yishmael both said the same thing. And who is that student of Rabbi Yishmael? It is Rabbi Yoshiya.
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan, who holds that Rabbi Yosei HaGelili is the one who maintains that the measuring vessels for dry items were consecrated, follows [ve’azda] his line of reasoning stated elsewhere. As Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei HaGelili and one of the students of Rabbi Yishmael both said the same thing. And who is that student of Rabbi Yishmael? It is Rabbi Yoshiya.
ואזדא ר׳ יוחנן לטעמא דר׳ יוסי הגלילי סבירא ליה כר׳ יאשיה דמדת יבש נמשח מבפנים הלכך מרבי לחם הפנים לחימוץ:
א למעלה הובאו דבריו של ר׳ יוחנן כי יש להפוך את שמות התנאים שבברייתא, והדעה האומרת כי ״אשר תקריבו״ בא לרבות אף את לחם הפנים לאיסור חימוץ היא דעת ר׳ יוסי הגלילי, שלדעתו כלי המשמש למידת יבש אף הוא התקדש. ומעירים: ואזדא [והולך] בכך ר׳ יוחנן לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שכן אמר ר׳ יוחנן: ר׳ יוסי הגלילי וכן עוד חכם אחד מתלמידי ר׳ ישמעאל, שניהם אמרו דבר אחד (שווה), ומנו [ומיהו] תלמיד זה של ר׳ ישמעאל? — ר׳ יאשיה.
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan, who holds that Rabbi Yosei HaGelili is the one who maintains that the measuring vessels for dry items were consecrated, follows [ve’azda] his line of reasoning stated elsewhere. As Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei HaGelili and one of the students of Rabbi Yishmael both said the same thing. And who is that student of Rabbi Yishmael? It is Rabbi Yoshiya.
הכל
(5) דְּתַנְיָא {במדבר ז׳:א׳} וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אוֹתָם רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אמִדַּת הַלַּח נִמְשַׁח בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ מִדַּת יָבֵשׁ נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וְאֵין נִמְשְׁחוּ מִבַּחוּץ.
As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the consecration of the Tabernacle and its vessels before their inauguration: “And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the Tabernacle, and had anointed it and sanctified it, and all its vessels, and the altar and all its vessels, and had anointed them and sanctified them” (Numbers 7:1). Rabbi Yoshiya says: The measuring vessels for liquid items, e.g., oil, and wine for libations, were anointed and thereby consecrated both on the inside and on the outside. The measuring vessels for dry items, such as the flour for meal offerings, were anointed and consecrated only on the inside, but were not anointed on the outside.
As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the consecration of the Tabernacle and its vessels before their inauguration: “And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the Tabernacle, and had anointed it and sanctified it, and all its vessels, and the altar and all its vessels, and had anointed them and sanctified them” (Numbers 7:1). Rabbi Yoshiya says: The measuring vessels for liquid items, e.g., oil, and wine for libations, were anointed and thereby consecrated both on the inside and on the outside. The measuring vessels for dry items, such as the flour for meal offerings, were anointed and consecrated only on the inside, but were not anointed on the outside.
וימשחם ויקדש אותם – אכלי מזבח קאי דלחים הם.
מדת הלח – הין וחצי הין וכולהו אידך דמפרש בפ׳ ב׳ מדות (לקמן דף פז:).
דתניא [שכן שנויה ברייתא], נאמר בקידוש המשכן וכליו לפני חנוכתו ״ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם״ (במדבר ז, א). ונחלקו חכמים בענין הכתוב ״וימשחם ויקדש אתם״. ר׳ יאשיה אומר: הכלי המשמש למדת (מדידת) הלח (כגון השמן והיין שבנסכים) נמשח והתקדש במשיחתו זו להיות קדוש בין מבפנים (בתוכו) ובין מבחוץ לו. ואילו הכלים המשמשים למדת (מדידת) הדבר היבש (כגון הקמח למנחות) נמשחו והתקדשו בכך להיות קדושים רק מבפנים להם, ואין נמשחו להיות קדושים אף מבחוץ להם.
As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the consecration of the Tabernacle and its vessels before their inauguration: “And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the Tabernacle, and had anointed it and sanctified it, and all its vessels, and the altar and all its vessels, and had anointed them and sanctified them” (Numbers 7:1). Rabbi Yoshiya says: The measuring vessels for liquid items, e.g., oil, and wine for libations, were anointed and thereby consecrated both on the inside and on the outside. The measuring vessels for dry items, such as the flour for meal offerings, were anointed and consecrated only on the inside, but were not anointed on the outside.
הכל
(6) רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר מִדַּת הַלַּח נִמְשְׁחוּ מִבִּפְנִים וְאֵין נִמְשְׁחוּ מִבַּחוּץ מִדּוֹת יָבֵשׁ לֹא נִמְשְׁחוּ כׇּל עִיקָּר תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי אֵין מְקַדְּשׁוֹת דִּכְתִיב {ויקרא כ״ג:י״ז} מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה׳ אֵימָתַי הֵן לַה׳ לְאַחַר שֶׁנֶּאֱפוּ.
Rabbi Yonatan says: The measuring vessels for liquid items were anointed on the inside and were not anointed on the outside, whereas the measuring vessels for dry items were not anointed at all. Rabbi Yonatan cites a proof for his opinion: You can know that the measuring vessels for dry items were not consecrated at all, because it is taught that these vessels do not consecrate items placed inside them. As it is written: “You shall bring out of your dwellings two wave-loaves of two tenth-parts of a ephah. They shall be of fine flour; they shall be baked with leaven, for first produce to the Lord” (Leviticus 23:17). When are they considered consecrated to the Lord? Only after they are baked with leaven. This demonstrates that when the flour is placed into the tenth of an ephah measuring vessel the meal offering is not yet consecrated.
Rabbi Yonatan says: The measuring vessels for liquid items were anointed on the inside and were not anointed on the outside, whereas the measuring vessels for dry items were not anointed at all. Rabbi Yonatan cites a proof for his opinion: You can know that the measuring vessels for dry items were not consecrated at all, because it is taught that these vessels do not consecrate items placed inside them. As it is written: “You shall bring out of your dwellings two wave-loaves of two tenth-parts of a ephah. They shall be of fine flour; they shall be baked with leaven, for first produce to the Lord” (Leviticus 23:17). When are they considered consecrated to the Lord? Only after they are baked with leaven. This demonstrates that when the flour is placed into the tenth of an ephah measuring vessel the meal offering is not yet consecrated.
תדע לך – דלא נמשחה שהרי אינה מתקדשת מה שבתוכה עד לאחר שנאפו דתנור מקדשו דתנור היה בעזרה אבל מעיקרא לא קדשינהו עשרון שנמדדו בו ורבי יאשיה דריש בכורים לה׳ אקודם אפייה קאי.
ר׳ יונתן אומר: הכלים המשמשים למדת (מדידת) הלח — נמשחו להיות קדושים רק מבפנים להם, ואין נמשחו להיות קדושים אף מבחוץ להם. ואילו הכלים המשמשים למדות (מדידות) של הדבר היבש — לא נמשחו להתקדש כל עיקר. ומוכיח ר׳ יונתן כשיטתו: תדע לך שמידות היבש לא התקדשו כלל, שהרי למדנו שאין הכלים הללו מקדשות את הדברים שמכניסים בתוכם, דכתיב [שהרי נאמר] בשתי הלחם הבאות בחג השבועות ״ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה׳ ״(ויקרא כג, יז), אימתי הן נחשבות כמקודשות ״לה׳ ״(״בכורים לה׳ ״)? — רק לאחר שנאפו (״תאפינה... בכורים לה׳ ״), הרי שלא התקדשו קודם לכן, כשנמדדו במדת העשרון לקמח.
Rabbi Yonatan says: The measuring vessels for liquid items were anointed on the inside and were not anointed on the outside, whereas the measuring vessels for dry items were not anointed at all. Rabbi Yonatan cites a proof for his opinion: You can know that the measuring vessels for dry items were not consecrated at all, because it is taught that these vessels do not consecrate items placed inside them. As it is written: “You shall bring out of your dwellings two wave-loaves of two tenth-parts of a ephah. They shall be of fine flour; they shall be baked with leaven, for first produce to the Lord” (Leviticus 23:17). When are they considered consecrated to the Lord? Only after they are baked with leaven. This demonstrates that when the flour is placed into the tenth of an ephah measuring vessel the meal offering is not yet consecrated.
הכל
(7) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי בְּאוֹתָם רַבִּי יֹאשִׁיָּה סָבַר אוֹתָם לְמַעוֹטֵי מִדַּת יָבֵשׁ בַּחוּץ ור׳ וְרַבִּי יוֹנָתָן סָבַר מִדַּת יָבֵשׁ חוֹל הוּא וְלָא אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי מִדַּת לַח מִבַּחוּץ.
The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan disagree? They disagree with regard to the interpretation of the word “them” in the phrase: “And sanctified them” (Numbers 7:1). Both tanna’im agree that the term “them” serves to exclude something from the anointing and consecration, but they disagree over what is excluded. Rabbi Yoshiya maintains that “them” serves to exclude the consecration of the measuring vessels for dry items on the outside, i.e., only the inside of the vessels is consecrated. And Rabbi Yonatan maintains that the measuring vessels for dry items are non-sacred, i.e., not consecrated at all, and therefore it is not necessary for the verse to exclude them. Where it was necessary for the verse to exclude something, it was with regard to measuring vessels used for liquid items, to teach that they are consecrated only on the inside but not on the outside.
The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan disagree? They disagree with regard to the interpretation of the word “them” in the phrase: “And sanctified them” (Numbers 7:1). Both tanna’im agree that the term “them” serves to exclude something from the anointing and consecration, but they disagree over what is excluded. Rabbi Yoshiya maintains that “them” serves to exclude the consecration of the measuring vessels for dry items on the outside, i.e., only the inside of the vessels is consecrated. And Rabbi Yonatan maintains that the measuring vessels for dry items are non-sacred, i.e., not consecrated at all, and therefore it is not necessary for the verse to exclude them. Where it was necessary for the verse to exclude something, it was with regard to measuring vessels used for liquid items, to teach that they are consecrated only on the inside but not on the outside.
רבי יאשי׳ סבר אותם למעוטי מדת יבש מבחוץ – ולהכי ממעט מאותם מדת יבש טפי ממדת לח דוימשחם גבי כלי המזבח כתיב שהן מדת לח כך פירש בקונט׳ ומשמע שהיה בהן ריבוי משיחה יותר ממדת יבש וא״ת ההוא סוגיא דבריש פ״ב דשבועות (דף טו.) דדרשינן אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה אלא בעבודה כמאן לא כר׳ יונתן ולא כר׳ יאשיה וי״ל דאתיא כר׳ עקיבא דאית ליה מדת לח במשיחה בפנים ובחוץ כדמוכח בשמעתין ולקמן בפרק שתי מדות (מנחות צ.) וסבירא ליה מדת יבש חול היא א״כ לא איצטריך אותם אלא למימרא דלדורות בעבודה.
ומסבירים: במאי קא מיפלגי [במה הם חלוקים] ר׳ יאשיה ור׳ יונתן? — בדרשת המלה ״אתם״ האמורה בכתוב במשיחת המשכן וכליו. שלדעת שניהם המלה ״אותם״ באה למעט דבר שאינו בכלל משיחה והתקדשות, אלא שנחלקו מהו. שר׳ יאשיה סבר [סבור] כי המלה ״אתם״ באה למעוטי [למעט] את קדושת הכלים המשמשים למדת (מדידת) יבש מבחוץ להם, שהם קדושים בתוכם בלבד. ואילו ר׳ יונתן סבר [סבור] כי הכלי המשמש למדת (מדידת) יבש — כלי של חול הוא, ואינו קדוש כלל, לא מחוצה לו ולא בתוכו. ולכן לא אצטריך קרא למעוטי [לא הוצרך הפסוק למעט] אותו. ואולם כי איצטריך קרא למעוטי [כאשר הוצרך הפסוק למעט] הרי זה את הכלי המשמש למדת (מדידת) הדבר הלח, וללמדנו שאין הוא קדוש מבחוץ לו.
The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan disagree? They disagree with regard to the interpretation of the word “them” in the phrase: “And sanctified them” (Numbers 7:1). Both tanna’im agree that the term “them” serves to exclude something from the anointing and consecration, but they disagree over what is excluded. Rabbi Yoshiya maintains that “them” serves to exclude the consecration of the measuring vessels for dry items on the outside, i.e., only the inside of the vessels is consecrated. And Rabbi Yonatan maintains that the measuring vessels for dry items are non-sacred, i.e., not consecrated at all, and therefore it is not necessary for the verse to exclude them. Where it was necessary for the verse to exclude something, it was with regard to measuring vessels used for liquid items, to teach that they are consecrated only on the inside but not on the outside.
הכל
(8) לֵימָא נָמֵי ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא וְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד וּמַנּוּ רַבִּי יוֹנָתָן מִשּׁוּם דְּלָא שָׁווּ בְּמִדַּת לַח לַהֲדָדֵי.
The Gemara asks: Since the dispute between Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan concerns the halakha of measuring vessels for dry items, let Rabbi Yoḥanan say also, as he did with regard to Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Yoshiya: Rabbi Akiva and one of the students of Rabbi Yishmael both said the same thing, and who is that student? Rabbi Yonatan. The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan did not say this due to the fact that their opinions are not the same with regard to measuring vessels used for liquid items: Rabbi Akiva maintains that these vessels are consecrated both on the inside and on the outside, whereas Rabbi Yonatan rules that they are consecrated only on the inside.
The Gemara asks: Since the dispute between Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan concerns the halakha of measuring vessels for dry items, let Rabbi Yoḥanan say also, as he did with regard to Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Yoshiya: Rabbi Akiva and one of the students of Rabbi Yishmael both said the same thing, and who is that student? Rabbi Yonatan. The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan did not say this due to the fact that their opinions are not the same with regard to measuring vessels used for liquid items: Rabbi Akiva maintains that these vessels are consecrated both on the inside and on the outside, whereas Rabbi Yonatan rules that they are consecrated only on the inside.
לימא נמי לר׳ יוחנן ר׳ עקיבא דאמר מדת יבש לא נתקדשה ור׳ יונתן אמרו דבר אחד. לא אמרו דבר אחד משום דלא שוו במדת לח להדדי דאילו ר׳ עקיבא קאמר בפרק שתי מדות דמדת לח נמשחו בין מבפנים ובין מבחוץ:
ונימא נמי ר׳ יוחנן ר״ע ור׳ יונתן אמרו דבר אחד – דהא תרוייהו אית להו מדת יבש לא נתקדשה.
משום דלא שוו – ר״ע ור׳ יונתן במדת לח כי הדדי דרבי יונתן אמר מדת לח בפנים ולא בחוץ ור״ע סבר בין מבפנים בין מבחוץ נתקדשה בפ׳ שתי מדות (לקמן דף צ.).
ושואלים: כיון שמחלוקת ר׳ יאשיה ור׳ יונתן היא בדינו של כלי יבש, לימא נמי [יאמר גם כן] ר׳ יוחנן, כדרך שאמר לגבי ר׳ יוסי הגלילי, כי ר׳ עקיבא ואחד מתלמידי ר׳ ישמעאל אמרו דבר אחד, ומנו [ומיהו] תלמיד זה? ר׳ יונתן, ששניהם סבורים כי כלי מדידת יבש אינו קדוש! ומשיבים: סיבת הדבר שלא אמר ר׳ יוחנן שר׳ עקיבא ור׳ יונתן אמרו דבר אחד היא משום שלא שוו [לא משתוות] שיטותיהם בדינו של הכלי המשמש למדת (מדידת) לח להדדי [זו לזו], שכן ר׳ עקיבא סבור שכלים אלה קדושים הן בתוכם והן מחוצה להם, ואילו ר׳ יונתן סבור שהריהם קדושים רק בתוכם ולא מחוצה להם. ודנים עוד בענין זה.
The Gemara asks: Since the dispute between Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan concerns the halakha of measuring vessels for dry items, let Rabbi Yoḥanan say also, as he did with regard to Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Yoshiya: Rabbi Akiva and one of the students of Rabbi Yishmael both said the same thing, and who is that student? Rabbi Yonatan. The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan did not say this due to the fact that their opinions are not the same with regard to measuring vessels used for liquid items: Rabbi Akiva maintains that these vessels are consecrated both on the inside and on the outside, whereas Rabbi Yonatan rules that they are consecrated only on the inside.
הכל
(9) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְהָא אִיכָּא בִּיסָא דְּלַח הוּא א״ל אֲמַר לֵיהּ כְּגוֹן שֶׁלָּשׁ עַל גַּבֵּי קַטְבֻלְיָא.
Rav Pappa said to Abaye: How can it be suggested, according to the opinion that the measuring vessels for dry items were not consecrated, that the shewbread is consecrated only when it is placed on the Table? But before that there is the stage in which the dough is placed into the receptacle [bisa] in which it is kneaded. Since this vessel is used for liquid items, the dough should be consecrated at that point. Abaye said to Rav Pappa: This is referring to a case where he kneaded the dough on top of a flat leather spread [katavliyya], which does not sanctify the dough.
Rav Pappa said to Abaye: How can it be suggested, according to the opinion that the measuring vessels for dry items were not consecrated, that the shewbread is consecrated only when it is placed on the Table? But before that there is the stage in which the dough is placed into the receptacle [bisa] in which it is kneaded. Since this vessel is used for liquid items, the dough should be consecrated at that point. Abaye said to Rav Pappa: This is referring to a case where he kneaded the dough on top of a flat leather spread [katavliyya], which does not sanctify the dough.
והא איכא ביסא דלחה היא:
[אמר ליה רב פפא לאביי] אמרת משום הכי לא מרבי ר׳ עקיבא לחם הפני׳ לחימוץ משום דמדת יבש היא ולא מיקדשה ליה והא איכא ביסא כלי שרת שלש בה המנחות דלחה היא שעשויה להניח בה מים לגבלה ומקדשה ליה וליחייב עלה משום מחמץ:
כי קאמר רבי עקיבא דלא מיחייב אלחם הפנים משום מחמץ כגון שלשה על גבי קטבליא. עור יבש. ולא בביסא:
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי בשאלה: כיצד אומרים אנו (לשיטת הסבורים כי כלי מדידת יבש לא התקדש) כי לחם הפנים לא התקדש אלא בנתינתו על השולחן, והא איכא [והרי יש] לפני כן השלב בו ניתן הבצק בביסא (הכלי המשמש ללישה), שכלי המשמש את הלח הוא, והתקדשה העיסה כבר אז? אמר ליה [לו] אביי לרב פפא בתשובה: אין המדובר בזמן שלש את המנחה בביסא, אלא כגון שלש אותה על גבי קטבליא (מצע עור) שטוח, שאינו מקדש.
Rav Pappa said to Abaye: How can it be suggested, according to the opinion that the measuring vessels for dry items were not consecrated, that the shewbread is consecrated only when it is placed on the Table? But before that there is the stage in which the dough is placed into the receptacle [bisa] in which it is kneaded. Since this vessel is used for liquid items, the dough should be consecrated at that point. Abaye said to Rav Pappa: This is referring to a case where he kneaded the dough on top of a flat leather spread [katavliyya], which does not sanctify the dough.
הכל
(10) אִי הָכִי דְּקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָתָן תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת לֵימָא לֵיהּ כְּגוֹן דְּכַיְילָא בְּעִשָּׂרוֹן דְּחוֹל.
The Gemara asks: If so, with regard to that which Rabbi Yonatan said to Rabbi Yoshiya as proof of his opinion, that you can know that it is so, as it is taught that these vessels do not consecrate items placed inside them, let Rabbi Yoshiya say to him in refutation of his claim: This is referring to a case where he measured the flour for the two loaves in a vessel used for measuring a tenth of an ephah, but it was a vessel that was non-sacred, and it is for this reason that the loaves are not consecrated.
The Gemara asks: If so, with regard to that which Rabbi Yonatan said to Rabbi Yoshiya as proof of his opinion, that you can know that it is so, as it is taught that these vessels do not consecrate items placed inside them, let Rabbi Yoshiya say to him in refutation of his claim: This is referring to a case where he measured the flour for the two loaves in a vessel used for measuring a tenth of an ephah, but it was a vessel that was non-sacred, and it is for this reason that the loaves are not consecrated.
אי הכי כיון דאמר משו״ה לא איקדשה כגון שלשה ע״ג קטבלא [הא] דקא״ל ר׳ יונתן לר׳ יאשיה תדע לך שלא נמשחו שהרי אינן מקדשות:
לימא ליה ר׳ יאשיה משום הכי אינן מקדשות כגון (דליכא) [דכיילה] בעשרון דחולין שלא מדד הסולת בעשרון דקודש אלא דחול הא מדד בעשרון דקודש נתקדשו:
לימא ליה – רבי יאשיה הכי דלא נתקדשה עד אפייה.
כגון דכיילא בעשרון דחול – כי היכי דנשתנית גבי לישה.
עשרון – כתיב בתורה ועשרון סלת.
אי הכי דקא״ל ר׳ יונתן, פי׳ דכיון דאמרת דמאי דאמר ר׳ עקיבא דלחם הפנים מדת היבש היא ולא נתקדשו קודם אפיה אע״ג דהיה יכול לקדשה קודם אפיה כגון שנילושו בביסא דלח ותקדשם אפ״ה מוקמת לרע״ק דמיירי דלשם על גבי קטבליא כמו כן כי מוכח ר׳ יונתן דמדת היבש אינה נמשחת כל עיקר משום דכתי׳ בלחם הפנים דאינם קדושים קודם אפיה ואם מדת היבש במשיחה נמצא דכשמודדו בהם נתקדשו אלא ודאי לא נמשחו ומאי ראיה הלא יכול להיות דנמשחו ומה דלא נתקדשו לחם הפנים קודם אפיה כדמשמע בקרא דתביאו לחם תנופה היינו משום דלא היו מודדין אותם בעשרון של כלי קדש יבש אלא שהיו מודדין בכלי חול, שהרי כמו דאמר לרע״ק בלישה שראויה להעשות בביסא דאמרת דלשה ע״ג קטבליא כדי שלא נתקדשו בלישה כמו כן נוכל לומר גבי המדידה לר׳ יונתן דאעפ״י דהיו יכולים להקדישו במדידת עשרון שנמשחה דאפ״ה לא היו מקדשין אותם למדדו שם כי אם בכלי חול:
המעלה מכל, פי׳ מאחד מאלה. חייב, כאלו העלהו ע״ג המזבח, פי׳ דכתי׳ ואל המזבח לא יעלו דסמיך ללא תקטירו ממנו, ל״ה. ר״ל דמאחר דכתיב אשה לא תקטירו למה הוצרך למזבח לא יעלו אלא לרבויי כבש אתא:
ושואלים: אי הכי [אם כך] שבכך מדובר, אף זה דקאמר ליה [שאמר לו] ר׳ יונתן לר׳ יאשיה כהוכחה לשיטתו תדע לך שהרי אינה מקדשת (מתקדשת) שתי הלחם לפני אפייתה, לימא ליה [שיאמר לו] ר׳ יאשיה בדחיית הראיה, שאף כאן מדובר כגון דכיילא [שמדד] את הקמח הבא לשתי הלחם בעשרון (כלי למדידת כמות עשרון) שהוא של
The Gemara asks: If so, with regard to that which Rabbi Yonatan said to Rabbi Yoshiya as proof of his opinion, that you can know that it is so, as it is taught that these vessels do not consecrate items placed inside them, let Rabbi Yoshiya say to him in refutation of his claim: This is referring to a case where he measured the flour for the two loaves in a vessel used for measuring a tenth of an ephah, but it was a vessel that was non-sacred, and it is for this reason that the loaves are not consecrated.
הכל
(11) הָכִי הַשְׁתָּא בִּשְׁלָמָא בִּיסָא לָא כְּתַב רַחֲמָנָא דְּלֶעֱבֵיד בִּיסָא לְמֵילַשׁ בֵּיהּ כִּי לָשׁ לַהּ עַל גַּבֵּי קַטְבֻלְיָא לֵית לַן בַּהּ אֶלָּא עִשָּׂרוֹן כֵּיוָן דְּאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד עִשָּׂרוֹן וּכְיֵיל בֵּיהּ שָׁבֵיק עִשָּׂרוֹן דְּקוֹדֶשׁ וְכָיֵיל בְּעִשָּׂרוֹן דְּחוֹל.
The Gemara responds: How can these cases be compared? Granted, one can say that the shewbread was kneaded on a leather spread rather than in a receptacle, as the Merciful One does not write in the Torah that one should specifically use a receptacle to knead the shewbread. Therefore, when one kneads the dough of a meal offering on top of a leather spread, we have no problem with it. But in the case of the two loaves whose flour was measured in a vessel used for measuring a tenth of an ephah, since the Merciful One states explicitly to use a vessel of a tenth of an ephah and measure with it, can it be suggested that the one preparing the meal offering should leave aside the consecrated vessel for a tenth of an ephah and measure with a non-sacred vessel for a tenth of an ephah?
The Gemara responds: How can these cases be compared? Granted, one can say that the shewbread was kneaded on a leather spread rather than in a receptacle, as the Merciful One does not write in the Torah that one should specifically use a receptacle to knead the shewbread. Therefore, when one kneads the dough of a meal offering on top of a leather spread, we have no problem with it. But in the case of the two loaves whose flour was measured in a vessel used for measuring a tenth of an ephah, since the Merciful One states explicitly to use a vessel of a tenth of an ephah and measure with it, can it be suggested that the one preparing the meal offering should leave aside the consecrated vessel for a tenth of an ephah and measure with a non-sacred vessel for a tenth of an ephah?
הכי השתא בשלמא ביסא משום הכי יכול לגבלה ע״ג קטבליא דלא אמר רחמנא עבוד בביסא ולא במקום אחר דלא מצינו ביסא כתובה בתורה:
חול, שאינו מקדש! ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה] את לישת המנחה למדידת הקמח, בשלמא [נניח] בענין לישה בקטבליא ולא בביסא ניתן להעמיד את הדברים כך, שהרי לא כתב רחמנא [לא כתבה התורה] דלעביד [שיעשה] דווקא בביסא למילש ביה [ללוש בה], ולכן גם כי [כאשר] לש לה את עיסת המנחה על גבי קטבליא — לית לן [אין לנו] דבר לומר בה. אלא במדידה בעשרון, אי אפשר לומר כך, שכן כיון דאמר רחמנא [שאמרה התורה] במפורש עביד [עשה] עשרון וכייל ביה [ומדוד בו], האם יתכן שעושה המנחה שביק [יעזוב] עשרון של קודש וכייל [וימדוד] בעשרון של חול?!
The Gemara responds: How can these cases be compared? Granted, one can say that the shewbread was kneaded on a leather spread rather than in a receptacle, as the Merciful One does not write in the Torah that one should specifically use a receptacle to knead the shewbread. Therefore, when one kneads the dough of a meal offering on top of a leather spread, we have no problem with it. But in the case of the two loaves whose flour was measured in a vessel used for measuring a tenth of an ephah, since the Merciful One states explicitly to use a vessel of a tenth of an ephah and measure with it, can it be suggested that the one preparing the meal offering should leave aside the consecrated vessel for a tenth of an ephah and measure with a non-sacred vessel for a tenth of an ephah?
הכל
(12) תָּנוּ רַבָּנַן במִנַּיִן לְמַעְלָה מִבְּשַׂר חַטָּאת וּמִבְּשַׂר אָשָׁם וּמִבְּשַׂר קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּים וּמִמּוֹתַר הָעוֹמֶר וּמִמּוֹתַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּמִלֶּחֶם הַפָּנִים וּמִשְּׁיָרֵי מְנָחוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
§ The Sages taught in a baraita: From where is it derived that one who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering, or a portion of the meat of a guilt offering, or a portion of the meat of offerings of the most sacred order, or a portion of the meat of offerings of lesser sanctity, or a portion of the surplus of the omer offering, or a portion of the leftover of the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat, or the shewbread, or the remainder of meal offerings, that in all these cases he violates a prohibition, although these items are not meant to be sacrificed on the altar?
§ The Sages taught in a baraita: From where is it derived that one who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering, or a portion of the meat of a guilt offering, or a portion of the meat of offerings of the most sacred order, or a portion of the meat of offerings of lesser sanctity, or a portion of the surplus of the omer offering, or a portion of the leftover of the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat, or the shewbread, or the remainder of meal offerings, that in all these cases he violates a prohibition, although these items are not meant to be sacrificed on the altar?
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין לכהן המעלה למזבח מבשר קרבן החטאת לאחר שכבר הוקרבו אימוריו על המזבח על מנת להקטירו, וכן מבשר האשם לאחר שקרב החלק המוקטר על המזבח, שאמור להנתן לכהנים לאכילה, וכן מבשר קרבנות קדשי הקדשים, כגון שלמי ציבור, וכן המעלה מבשר קדשים קלים הנאכלים לבעליהם, וממותר העומר לאחר קמיצתו, וממותר שתי הלחם, ומלחם הפנים, ומשירי מנחות לאחר שנקמצו והוקטר הקומץ, שבכל אלה כיון שאינם מהדברים האמורים לעלות על המזבח שהוא עובר על כך באיסור לא תעשה?
§ The Sages taught in a baraita: From where is it derived that one who offers up outside the Temple courtyard a portion of the meat of a sin offering, or a portion of the meat of a guilt offering, or a portion of the meat of offerings of the most sacred order, or a portion of the meat of offerings of lesser sanctity, or a portion of the surplus of the omer offering, or a portion of the leftover of the two loaves, i.e., the public offering on Shavuot of two loaves from the new wheat, or the shewbread, or the remainder of meal offerings, that in all these cases he violates a prohibition, although these items are not meant to be sacrificed on the altar?
הכל
(13) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ב׳:י״א} כִּי כׇל שְׂאוֹר וְכׇל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה׳ כֹּל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ לָאִישִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ.
The baraita answers: The verse states: “For any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11). The extra term “of it” teaches that any item that has already had some part of it burned in the fire on the altar is included in the prohibition: Do not burn, stated in that verse explicitly with regard to honey and leaven.
The baraita answers: The verse states: “For any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11). The extra term “of it” teaches that any item that has already had some part of it burned in the fire on the altar is included in the prohibition: Do not burn, stated in that verse explicitly with regard to honey and leaven.
הוה יכול למימר כל שאור וכל דבש לא תקטירו אשה לה׳ ממנו למה לי אלא לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו:
כל שממנו לאישים – כל שעלה כבר ממנו למזבח ומבשר קרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחות כבר עלה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן וכגופן דמו ומלחם הפנים בזיכי לבונה.
תלמוד לומר: ״כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ ״ — לומר כי כל דבר שהוא כבר העלה ממנו לאישים (לאש המזבח, שכבר הוקרב), הרי הוא עומד באיסור בל תקטירו (״לא תקטירו״ האמור בכתוב).
The baraita answers: The verse states: “For any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord” (Leviticus 2:11). The extra term “of it” teaches that any item that has already had some part of it burned in the fire on the altar is included in the prohibition: Do not burn, stated in that verse explicitly with regard to honey and leaven.
הכל
(14) וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים יֵשׁ מֵהֶן לָאִישִּׁים וְהָתַנְיָא יָצְאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁאֵין מֵהֶם לָאִישִּׁים.
The Gemara asks: And with regard to the two loaves and the shewbread, is there some part of them burned in the fire? But isn’t it taught in a baraita: A portion of every offering is sacrificed on the altar, except for the two loaves and the shewbread, as no part of them is burned in the fire?
The Gemara asks: And with regard to the two loaves and the shewbread, is there some part of them burned in the fire? But isn’t it taught in a baraita: A portion of every offering is sacrificed on the altar, except for the two loaves and the shewbread, as no part of them is burned in the fire?
ותוהים: והאם בשתי הלחם ובלחם הפנים יש דבר הניתן מהן לאישים? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: כל הקרבנות חלק מהם קרב על המזבח, יצאו מכלל זה שתי הלחם ולחם הפנים שאין חלק מהם ניתן לאישים!
The Gemara asks: And with regard to the two loaves and the shewbread, is there some part of them burned in the fire? But isn’t it taught in a baraita: A portion of every offering is sacrificed on the altar, except for the two loaves and the shewbread, as no part of them is burned in the fire?
הכל
(15) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֵין מִגּוּפוֹ לָאִישִּׁים.
Rav Sheshet said: Although no part of the two loaves or the shewbread themselves is burned in the fire, nevertheless, they are included in the prohibition against offering them up to the altar, since they are not viewed as independent entities but rather as parts of larger offerings. The two loaves accompany the sheep sacrificed as burnt offerings on Shavuot, and are permitted for consumption only once those sheep have been burned on the altar. Similarly, the shewbread is permitted for consumption only after the bowls of frankincense that were on the Table with it have been burned on the altar.
Rav Sheshet said: Although no part of the two loaves or the shewbread themselves is burned in the fire, nevertheless, they are included in the prohibition against offering them up to the altar, since they are not viewed as independent entities but rather as parts of larger offerings. The two loaves accompany the sheep sacrificed as burnt offerings on Shavuot, and are permitted for consumption only once those sheep have been burned on the altar. Similarly, the shewbread is permitted for consumption only after the bowls of frankincense that were on the Table with it have been burned on the altar.
אינן מגופן לאישים – אבל הבא עמהן יש ממנו לאישים מאי ניהו מכבשים הבאים עם הלחם אימורין למזבח ושני בזיכי לבונה הבאין עם לחם הפנים למזבח:
אין מגופו לאישים – הלכך לענין הגשה לא דמו לשאר מנחות שמגופן לאישים אבל לענין הקטרה שירים נינהו דכבשים ובזיכין מתירין אותן.
ומשיבים: אמר רב ששת: אמנם אין דבר מגופו של שתי הלחם ושל לחם הפנים שניתן לאישים, אבל לענין איסור העלאתם למזבח, הריהם כשאר הקרבנות שקרב חלקם על המזבח, שאסורים בהעלאה שכן אף הלחם נחשב כשיריים לכבשים והבזיכים שכן בהקטרתם התירו אותו באכילה.
Rav Sheshet said: Although no part of the two loaves or the shewbread themselves is burned in the fire, nevertheless, they are included in the prohibition against offering them up to the altar, since they are not viewed as independent entities but rather as parts of larger offerings. The two loaves accompany the sheep sacrificed as burnt offerings on Shavuot, and are permitted for consumption only once those sheep have been burned on the altar. Similarly, the shewbread is permitted for consumption only after the bowls of frankincense that were on the Table with it have been burned on the altar.
הכל
(16) אִיתְּמַר הַמַּעֲלֶה מִכּוּלָּם עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר גחַיָּיב ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פָּטוּר.
§ The Gemara discusses the prohibition against offering up on the altar parts of offerings after their sacrificial portions have already been burned. It was stated: With regard to one who brings up any part of any of the items listed in the baraita onto the ramp leading to the altar, but not to the altar itself, Rabbi Yoḥanan says he is liable and Rabbi Elazar says he is exempt.
§ The Gemara discusses the prohibition against offering up on the altar parts of offerings after their sacrificial portions have already been burned. It was stated: With regard to one who brings up any part of any of the items listed in the baraita onto the ramp leading to the altar, but not to the altar itself, Rabbi Yoḥanan says he is liable and Rabbi Elazar says he is exempt.
ג ועוד בדין המעלה על המזבח מכל אלה שכבר הוקרב חלקם על המזבח. איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדינו של המעלה ומקטיר מכולם לא על המזבח עצמו אלא על גבי הכבש של המזבח, אם אף הוא בכלל איסור בל תקטירו. שר׳ יוחנן אמר: חייב, ואילו ר׳ אלעזר אמר: פטור.
§ The Gemara discusses the prohibition against offering up on the altar parts of offerings after their sacrificial portions have already been burned. It was stated: With regard to one who brings up any part of any of the items listed in the baraita onto the ramp leading to the altar, but not to the altar itself, Rabbi Yoḥanan says he is liable and Rabbi Elazar says he is exempt.
הכל
(17) ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב דְּתַנְיָא הַמִּזְבֵּחַ אֵין לִי אֶלָּא מִזְבֵּחַ כֶּבֶשׁ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ב׳:י״ב} וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרָצוֹן.
The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan says he is liable, as it is taught in a baraita: After the verse: “As any leaven and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord,” the next verse states: “As an offering of first fruits you may bring them to the Lord, but they shall not come up to the altar for a pleasing aroma” (Leviticus 2:12). I have derived only that this halakha applies to an item that is brought on the altar. From where is it derived that the same applies if it is brought to the ramp of the altar? The verse states: “But they shall not come up to the altar for a pleasing aroma,” to be accepted, and the ramp is the means to ascend to the altar.
The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan says he is liable, as it is taught in a baraita: After the verse: “As any leaven and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord,” the next verse states: “As an offering of first fruits you may bring them to the Lord, but they shall not come up to the altar for a pleasing aroma” (Leviticus 2:12). I have derived only that this halakha applies to an item that is brought on the altar. From where is it derived that the same applies if it is brought to the ramp of the altar? The verse states: “But they shall not come up to the altar for a pleasing aroma,” to be accepted, and the ramp is the means to ascend to the altar.
אין לי אלא מזבח כבש מנין – הכא מצרכינן קרא לרבויי כבש כמזבח וכן בסוף המזבח מקדש (זבחים דף פז.) דתניא כל הנוגע במזבח יקדש אין לי אלא מזבח כבש מנין ת״ל את המזבח והא דדריש בזבחים בשילהי קדשי קדשים (דף סד:) על קיר המזבח ולא על קיר הכבש לאו דמיותר קרא למעוטי אלא כיון דכתיב מזבח דווקא משמע כדקאמר נמי ולא קיר ההיכל ולא קיר האולם ותימה דתנן בפ״ב דזבחים (דף כו.) נתנן על הכבש פסול ואמרי׳ בגמרא אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים אלמא בלא יתורא דקרא חשבינא כבש כמזבח ונראה לפרש דשמואל לא קאי אנתנו על גבי הכבש [אלא] אאינך קאי דתנן התם שלא כנגד היסוד נתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה ועל זה קאמר אלמא קסבר שלא במקומן כמקומן דמי ועל כרחין שמואל לאו אכולהו מתניתין קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ לכו״ע לאו כמקומן דמי כדמוכח בפ׳ כל הפסולין (זבחים דף לו.) בסופו דפריך וליפלוג רבי יהודה בניתנין בחוץ בפנים ובפנים בחוץ פירוש דהני שלא במקומן הן ובפ״ב דזבחים (דף כו: ד״ה אמר) הארכתי.
כבש מנין – לר״י דאמר בזבחים בפ׳ קדשי קדשים (זבחים נט.) דרצפת עזרה נתקדשה כמזבח הוה מצי למינקט קרקע עזרה מנין אלא משום דאיירי נמי הכא באהל מועד ושילה ונוב וגבעון אי נמי אפילו לרבי יהודה הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין תדע דהא אין עולין לכתחילה.
ומסבירים את שיטותיהם: ר׳ יוחנן אמר שחייב, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: לאחר שנאמר בפסוק ״כל המנחה אשר תקריבו לה׳ לא תעשה חמץ כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳ ״ ממנו למדנו איסור הקטרת הדבר שחלק ממנו הוקרב כבר, נאמר בפסוק שלאחריו ״קרבן ראשית תקריבו אותם לה׳ ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח״. ומן האמור בפסוק זה ״המזבח״ — אין לי ללמוד שבכלל איסור זה אלא דבר שהוקרב ממנו למזבח, ואילו דבר שהוקרב ממנו לכבש המזבח מנין לי שאף הוא בכלל איסור זה? לכך תלמוד לומר (מלמד הנאמר) ״ואל המזבח לא יעלו לרצון״.
The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan says he is liable, as it is taught in a baraita: After the verse: “As any leaven and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord,” the next verse states: “As an offering of first fruits you may bring them to the Lord, but they shall not come up to the altar for a pleasing aroma” (Leviticus 2:12). I have derived only that this halakha applies to an item that is brought on the altar. From where is it derived that the same applies if it is brought to the ramp of the altar? The verse states: “But they shall not come up to the altar for a pleasing aroma,” to be accepted, and the ramp is the means to ascend to the altar.
הכל
(18) ור׳ וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר פָּטוּר מ״ט מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ב׳:י״א} שְׂאוֹר וּדְבַשׁ קׇרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אוֹתָם.
And what is the reason that Rabbi Elazar says that one who brings up parts to the ramp is exempt? As the verse states: “For any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord. As an offering of first produce you may bring them to the Lord, but they shall not come up to the altar for a pleasing aroma” (Leviticus 2:11–12).
And what is the reason that Rabbi Elazar says that one who brings up parts to the ramp is exempt? As the verse states: “For any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord. As an offering of first produce you may bring them to the Lord, but they shall not come up to the altar for a pleasing aroma” (Leviticus 2:11–12).
אותם – ב׳ הלחם מן שאור ובכורים מן דבש דכתיבי בההוא קרא וה״ק קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם מן השאור דכתיב (ויקרא כג) חמץ תאפינה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה זו דכתיב בה (במדבר כח) מנחה חדשה ובכורים מן הדבש ואיקרו ראשית [דכתיב ראשית] בכורי אדמתך (שמות כג) הנך הוא דרבינן ליה כבש כמזבח כדכתיב (ויקרא ב) ואל המזבח לא יעלו.
ור׳ אלעזר שאמר שפטור, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — שכן אמר קרא [הכתוב] ״כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה׳. קרבן ראשית תקריבו אתם לה׳ ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח״.
And what is the reason that Rabbi Elazar says that one who brings up parts to the ramp is exempt? As the verse states: “For any leaven, and any honey, you shall not burn any of it as an offering made by fire to the Lord. As an offering of first produce you may bring them to the Lord, but they shall not come up to the altar for a pleasing aroma” (Leviticus 2:11–12).
הכל
(19) אוֹתָם הוּא דְּרַבִּי לְךָ כֶּבֶשׁ כְּמִזְבֵּחַ אֲבָל מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא
The Gemara explains: The term “them” indicates that this halakha applies only to those offerings that come from leaven or honey and which are called: “An offering of first produce.” This category consists of first fruits, which are brought from dates and other sweet fruit and which are called: “The choicest first fruits of your land” (Exodus 23:19), and the two loaves, which are leaven and are the first meal offerings brought from the new crop each year. In other words, it is with regard to this category that the verse amplifies for you the halakha that the ramp of the altar is considered like the altar itself. But with regard to other items, e.g., the meat of sin offerings and guilt offerings, the ramp of the altar is not treated like the altar itself.
The Gemara explains: The term “them” indicates that this halakha applies only to those offerings that come from leaven or honey and which are called: “An offering of first produce.” This category consists of first fruits, which are brought from dates and other sweet fruit and which are called: “The choicest first fruits of your land” (Exodus 23:19), and the two loaves, which are leaven and are the first meal offerings brought from the new crop each year. In other words, it is with regard to this category that the verse amplifies for you the halakha that the ramp of the altar is considered like the altar itself. But with regard to other items, e.g., the meat of sin offerings and guilt offerings, the ramp of the altar is not treated like the altar itself.
1מידי אחריני – כגון בשר חטאות וכל הנך דלעיל דאסירי משום כל שממנו לאישים לא רבינן לך כבש כמזבח.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף נ״ח.
אחז הכתוב בלשון ״אתם״ ללמדנו: דווקא בשתי הלחם וביכורים שהם באים משאור ודבש, ומכונים גם ״קרבן ראשית״. (שתי הלחם — הבא חמץ, ״שאור״, והריהו ראשון לכל המנחות הבאות מהתבואה החדשה, וביכורים — הבאים משבעת המינים, ״דבש״ והם ״ראשית בכורי אדמתך״. שמות כג, יט), הוא דרבי [שריבה] לך הפסוק שדינו של כבש המזבח לגביהם הוא כדינו של המזבח, לענין איסור העלאה. אבל כל מידי אחרינא [דבר אחר], כגון בשר חטאות ובשר האשם — לא נתרבה כבש המזבח להיחשב לעניינם כמזבח עצמו.
The Gemara explains: The term “them” indicates that this halakha applies only to those offerings that come from leaven or honey and which are called: “An offering of first produce.” This category consists of first fruits, which are brought from dates and other sweet fruit and which are called: “The choicest first fruits of your land” (Exodus 23:19), and the two loaves, which are leaven and are the first meal offerings brought from the new crop each year. In other words, it is with regard to this category that the verse amplifies for you the halakha that the ramp of the altar is considered like the altar itself. But with regard to other items, e.g., the meat of sin offerings and guilt offerings, the ramp of the altar is not treated like the altar itself.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות נז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות נז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות נז:, רש"י מנחות נז: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות נז:, ר׳ פרץ הכהן מנחות נז:, גליון הש"ס לרע"א מנחות נז:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות נז:, אסופת מאמרים מנחות נז:
Menachot 57b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 57b, Attributed to R. Gershom Menachot 57b, Rashi Menachot 57b, Tosafot Menachot 57b, R. Peretz HaKohen Menachot 57b, Gilyon HaShas Menachot 57b, Steinsaltz Commentary Menachot 57b, Collected Articles Menachot 57b