גמרא
פירוש
וּמֵי פֵירוֹת אֵין מַחְמִיצִין אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר הָיָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מִנְחַת נְסָכִים מְגַבְּלָהּ בְּמַיִם וּכְשֵׁרָה.
לֶחֶם הַפָּנִים מִדַּת יָבֵשׁ הִיא וּשְׁמַעְנָא לֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ומי פירות אין מחמיצין – ולית ליה מגבלה במים וכשרה ומנחת כהנים וכהן משיח נמי איתרבאי מיניה והני משום פלוגתייהו נקט.
וקפריך מנחת נסכים מי הויא חימוץ הא מי פירות הן – דבשמן נגבלה דהא יש לה ג׳ לוגין לעשרון דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן מרובה כו׳ נותנין בהן מים הלכך איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי חימוץ איכא.
מגבלה במים – הלכך אית בהו חימוץ. מדת יבש היא – דלא היו נותנין בביסא שהיא כלי שרת אלא בעשרון כשמודדין ועשרון מדת יבש הוא.
ושמעינן לרבי עקיבא כו׳ – בפ׳ ב׳ מדות (לקמן דף צ.) וכיון דלאו קדושה היא עד שיסדרנה בשלחן אמאי עבר עליה ולקמן פריך הא מדת לח היא (נמי שהרי נתנו) בביסא כשלשה ומשני ליה לקמן. שלח רבין ודאי כך הצעת המשנה – כדאמרן.
אבל אפיך לה – משום דהאי פירכא. ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה – דמוקי הך דלחם כר׳ יוסי אלמא לר׳ יוסי מדת יבש נתקדשה לטעמיה כו׳. וימשחם ויקדש אותם – אכלי מזבח קאי דלחים הם.
מדת הלח – הין וחצי הין וכולהו אידך דמפרש בפ׳ ב׳ מדות (לקמן דף פז:). תדע לך – דלא נמשחה שהרי אינה מתקדשת מה שבתוכה עד לאחר שנאפו דתנור מקדשו דתנור היה בעזרה אבל מעיקרא לא קדשינהו עשרון שנמדדו בו ורבי יאשיה דריש בכורים לה׳ אקודם אפייה קאי. אותם בפנים – של כלי משמע. ונימא נמי ר׳ יוחנן ר״ע ור׳ יונתן אמרו דבר אחד – דהא תרוייהו אית להו מדת יבש לא נתקדשה.
משום דלא שוו – ר״ע ור׳ יונתן במדת לח כי הדדי דרבי יונתן אמר מדת לח בפנים ולא בחוץ ור״ע סבר בין מבפנים בין מבחוץ נתקדשה בפ׳ שתי מדות (לקמן דף צ.). והאיכא ביסא – כלי שרת.
קטבליא – עור. לימא ליה – רבי יאשיה הכי דלא נתקדשה עד אפייה.
כגון דכיילא בעשרון דחול – כי היכי דנשתנית גבי לישה.
עשרון – כתיב בתורה ועשרון סלת. קדשי קדשים – כגון זבחי שלמי צבור דהן כבשי עצרת.
מותר העומר – שירים שנותרו מן הקומץ. כל שממנו לאישים – כל שעלה כבר ממנו למזבח ומבשר קרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחות כבר עלה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן וכגופן דמו ומלחם הפנים בזיכי לבונה. יצאו שתי הלחם ולחם הפנים – מדין הגשה לקמן בהאי פירקין (מנחות סא.). אין מגופו לאישים – הלכך לענין הגשה לא דמו לשאר מנחות שמגופן לאישים אבל לענין הקטרה שירים נינהו דכבשים ובזיכין מתירין אותן. מכולם – מאחד מאלה.
חייב – כאילו העלהו על המזבח. (מזבח) ואל המזבח לא יעלו – דסמיך ללא תקטירו ממנו אשה. אותם – ב׳ הלחם מן שאור ובכורים מן דבש דכתיבי בההוא קרא וה״ק קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם מן השאור דכתיב (ויקרא כג) חמץ תאפינה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה זו דכתיב בה (במדבר כח) מנחה חדשה ובכורים מן הדבש ואיקרו ראשית [דכתיב ראשית] בכורי אדמתך (שמות כג) הנך הוא דרבינן ליה כבש כמזבח כדכתיב (ויקרא ב) ואל המזבח לא יעלו. 1מידי אחריני – כגון בשר חטאות וכל הנך דלעיל דאסירי משום כל שממנו לאישים לא רבינן לך כבש כמזבח.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
וקפריך מנחת נסכים מי הויא חימוץ הא מי פירות הן – דבשמן נגבלה דהא יש לה ג׳ לוגין לעשרון דבשלמא שאר חימוץ מנחות שאין שמנן מרובה כו׳ נותנין בהן מים הלכך איתסר בהן חימוץ אבל בהא מאי חימוץ איכא.
מגבלה במים – הלכך אית בהו חימוץ. מדת יבש היא – דלא היו נותנין בביסא שהיא כלי שרת אלא בעשרון כשמודדין ועשרון מדת יבש הוא.
ושמעינן לרבי עקיבא כו׳ – בפ׳ ב׳ מדות (לקמן דף צ.) וכיון דלאו קדושה היא עד שיסדרנה בשלחן אמאי עבר עליה ולקמן פריך הא מדת לח היא (נמי שהרי נתנו) בביסא כשלשה ומשני ליה לקמן. שלח רבין ודאי כך הצעת המשנה – כדאמרן.
אבל אפיך לה – משום דהאי פירכא. ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה – דמוקי הך דלחם כר׳ יוסי אלמא לר׳ יוסי מדת יבש נתקדשה לטעמיה כו׳. וימשחם ויקדש אותם – אכלי מזבח קאי דלחים הם.
מדת הלח – הין וחצי הין וכולהו אידך דמפרש בפ׳ ב׳ מדות (לקמן דף פז:). תדע לך – דלא נמשחה שהרי אינה מתקדשת מה שבתוכה עד לאחר שנאפו דתנור מקדשו דתנור היה בעזרה אבל מעיקרא לא קדשינהו עשרון שנמדדו בו ורבי יאשיה דריש בכורים לה׳ אקודם אפייה קאי. אותם בפנים – של כלי משמע. ונימא נמי ר׳ יוחנן ר״ע ור׳ יונתן אמרו דבר אחד – דהא תרוייהו אית להו מדת יבש לא נתקדשה.
משום דלא שוו – ר״ע ור׳ יונתן במדת לח כי הדדי דרבי יונתן אמר מדת לח בפנים ולא בחוץ ור״ע סבר בין מבפנים בין מבחוץ נתקדשה בפ׳ שתי מדות (לקמן דף צ.). והאיכא ביסא – כלי שרת.
קטבליא – עור. לימא ליה – רבי יאשיה הכי דלא נתקדשה עד אפייה.
כגון דכיילא בעשרון דחול – כי היכי דנשתנית גבי לישה.
עשרון – כתיב בתורה ועשרון סלת. קדשי קדשים – כגון זבחי שלמי צבור דהן כבשי עצרת.
מותר העומר – שירים שנותרו מן הקומץ. כל שממנו לאישים – כל שעלה כבר ממנו למזבח ומבשר קרבנות כבר עלו חלב וכליות ומן המנחות כבר עלה הקומץ ומשתי הלחם כבר עלו חלבי כבשי עצרת הבאין עמהן וכגופן דמו ומלחם הפנים בזיכי לבונה. יצאו שתי הלחם ולחם הפנים – מדין הגשה לקמן בהאי פירקין (מנחות סא.). אין מגופו לאישים – הלכך לענין הגשה לא דמו לשאר מנחות שמגופן לאישים אבל לענין הקטרה שירים נינהו דכבשים ובזיכין מתירין אותן. מכולם – מאחד מאלה.
חייב – כאילו העלהו על המזבח. (מזבח) ואל המזבח לא יעלו – דסמיך ללא תקטירו ממנו אשה. אותם – ב׳ הלחם מן שאור ובכורים מן דבש דכתיבי בההוא קרא וה״ק קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם מן השאור דכתיב (ויקרא כג) חמץ תאפינה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה זו דכתיב בה (במדבר כח) מנחה חדשה ובכורים מן הדבש ואיקרו ראשית [דכתיב ראשית] בכורי אדמתך (שמות כג) הנך הוא דרבינן ליה כבש כמזבח כדכתיב (ויקרא ב) ואל המזבח לא יעלו. 1מידי אחריני – כגון בשר חטאות וכל הנך דלעיל דאסירי משום כל שממנו לאישים לא רבינן לך כבש כמזבח.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
1 ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף נ״ח.
הערות
Gemara
Peirush