(1) 
מתני׳ מַתְנִיתִין : נִטְמָא אהַקּוֹמֶץ וְהִקְרִיבוֹ הַצִּיץ מְרַצֶּה יָצָא וְהִקְרִיבוֹ אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא.:
MISHNA: If the handful became ritually impure and despite this the priest sacrificed it, the frontplate worn by the High Priest effects acceptance of the meal offering, and the remainder is eaten by the priests. If the handful left its designated area and despite this the priest then sacrificed it, the frontplate does not effect acceptance. The reason is that the frontplate effects acceptance for offerings sacrificed when ritually impure and does not effect acceptance for offerings that leave their designated areas.
א משנה אם לאחר שנטל קומץ מן המנחה נטמא הקומץ ובכל זאת הקריבו — הציץ שעל מצח הכהן הגדול מרצה על כך, והמנחה כשרה ושייריה נאכלים לכהנים. אבל אם יצא הקומץ מחוץ למקומו ואחר כך הקריבו — אין הציץ מרצה, שהציץ מרצה על הטמא שהוקרב, ואינו מרצה על היוצא.
MISHNA: If the handful became ritually impure and despite this the priest sacrificed it, the frontplate worn by the High Priest effects acceptance of the meal offering, and the remainder is eaten by the priests. If the handful left its designated area and despite this the priest then sacrificed it, the frontplate does not effect acceptance. The reason is that the frontplate effects acceptance for offerings sacrificed when ritually impure and does not effect acceptance for offerings that leave their designated areas.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : תָּנוּ רַבָּנַן {שמות כ״ח:ל״ח} וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים וְכִי אֵיזֶה עָוֹן הוּא נוֹשֵׂא אִם תֹּאמַר עֲוֹן פִּיגּוּל הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֹא יֵחָשֵׁב א״ת אִם תֹּאמַר עֲוֹן נוֹתָר הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֹא יֵרָצֶה.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: It is written with regard to the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall hallow, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38). The Sages expounded: But which sin does he bear? If you say he atones for the sin of piggul, it is already stated: “It shall not be credited to him” (Leviticus 7:18). If you say he atones for the sin of notar, it is already stated in the same verse: “It shall not be accepted.”
GEMARA: The Sages taught in a baraita: It is written with regard to the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall hallow, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38). The Sages expounded: But which sin does he bear? If you say he atones for the sin of piggul, it is already stated: “It shall not be credited to him” (Leviticus 7:18). If you say he atones for the sin of notar, it is already stated in the same verse: “It shall not be accepted.”
ונשא אהרן את עון הקדשים כו׳ – פי׳ הקונטרס בפ״ק דפסחים (דף טז:) גרסינן אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב ואם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה ופי׳ דהכי איתא בפ״ב דזבחים (דף כח:) דאיסורא רבה חוץ לזמנו שהוא בכרת מקרא רבה ופרשה רבה בפרשת צו ואיסורא זוטא דחוץ למקומו דליכא כרת מקרא זוטא ופרשה זוטא בפרשת קדושים והביא ראיה דהכי איתא בת״כ ור״ת גריס איפכא בפיגול לא יחשב ובנותר לא ירצה משום דמסקינן בפ״ב דזבחים ותרוייהו מקרא אריכא נפקי דכתב ביה לא ירצה ולא יחשב ומה שנזכר פיגול קודם לנותר אע״ג דבמקרא כתיב ברישא חוץ לזמנו משום דלשון פיגול כתב במקרא בהדיא.
אם עון נותר כו׳ – לאו נותר ממש קאמר כדאמר בזבחים לאחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא מחשבת נותר דהיינו מחשב לאוכלו חוץ לזמנו.
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בציץ: ״והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל... לרצון להם לפני ה׳ ״ (שמות כח, לח), וכי איזה עון הוא נושא? אם תאמר שהוא מרצה על עון פיגול — הרי כבר נאמר ״לא יחשב״ (שם ז, יח)! אם תאמר על עון נותר — הרי כבר נאמר בו ״לא ירצה״ (שם)!
GEMARA: The Sages taught in a baraita: It is written with regard to the frontplate: “And it shall be upon Aaron’s forehead, and Aaron shall bear the sin committed with the sacred items, which the children of Israel shall hallow, even all their sacred gifts; and it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38). The Sages expounded: But which sin does he bear? If you say he atones for the sin of piggul, it is already stated: “It shall not be credited to him” (Leviticus 7:18). If you say he atones for the sin of notar, it is already stated in the same verse: “It shall not be accepted.”
הכל
(3) הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר.
Evidently, the High Priest wearing the frontplate bears only the sin of impurity in the offering of an individual. The frontplate is understood to atone for the sin of sacrificing an impure offering, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of the community, since in a situation where the entire community is impure it is permitted to sacrifice impure communal offerings ab initio.
Evidently, the High Priest wearing the frontplate bears only the sin of impurity in the offering of an individual. The frontplate is understood to atone for the sin of sacrificing an impure offering, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of the community, since in a situation where the entire community is impure it is permitted to sacrifice impure communal offerings ab initio.
גמ׳ הא אינו נושא אלא עון טומאה – הואיל ויש בה צד קל.
שהותרה מכללה בצבור – דכתיב בתמיד (במדבר כח) במועדו אפילו בטומאה.
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור – וא״ת תיפוק ליה דלא משכחת לה מידי דמתוקם ביה קרא אלא בטומאה ואומר ר״ת משום דכתיב לרצון להם משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר ולהכי דחיק לאשכוחי הותר מכללו בכל הני דפריך וא״ת ונותר ופיגול היכן הותרו מכללן דאיצטריך ליה לא ירצה ולא יחשב ואומר ר״ת דפיגול הותר מכללו בבמה דלא שייך שם מחשבת חוץ למקומו ונותר כדי נסבה ואגב פיגול נקט נותר הואיל ואשכח ביה קרא אע״ג דלא צריך אי נמי הותר מכללו בראשו של מזבח דאיכא למ״ד אין לינה מועלת שם בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) ובפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז:) ומיהו פלוגתא דאמוראי היא וקשיא למ״ד לינה מועלת שם בראשו מהך ברייתא ונראה דנותר יש ללמדו עון עון מריצוי ציץ ופיגול נמי מצי למילף הכי ועוד יש לפרש דנותר הותר מכללו במנחת כהנים ומנחת כהן משיח וקומץ וכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול כדתנן בזבחים בפרק בית שמאי (זבחים מג.) ואפי׳ פסולא נמי נראה דליכא כדאמרינן בסוף פ״ק דזבחים (דף יד.) מודה רבי שמעון בהולכת חטאות הפנימיות ופריך והאמר רבי (ישמעאל) כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ושני מודה ר״ש לפסול מקל וחומר ומה שלא לשמן הכשר בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שפסול בחטאת משמע דאי לאו קל וחומר הוה אמינא דאפי׳ פסולא ליכא א״כ במנחת כהנים ומנחת נסכים דליכא קל וחומר דלא איפסלי שלא לשמן ליכא פסול כלל אלמא אשכחן נותר דהותר מכללו לגמרי.
הא אינו נושא אלא עון טומאה, שהקדשים שקרבו בטומאה יעלו לבעליהם לרצון. וטעם לדבר — שהרי טומאה הותרה מכללה בציבור, שאם כל הציבור כולו טמא מקריבים לכתחילה את קרבנות הציבור בטומאה.
Evidently, the High Priest wearing the frontplate bears only the sin of impurity in the offering of an individual. The frontplate is understood to atone for the sin of sacrificing an impure offering, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of the community, since in a situation where the entire community is impure it is permitted to sacrifice impure communal offerings ab initio.
הכל
(4) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא אֵימָא עֲוֹן יוֹצֵא שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בְּבָמָה.
Rabbi Zeira objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of sacrificing offerings that leave the courtyard and are thereby disqualified, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of an offering sacrificed on a private altar during the period after the Jewish people had entered Eretz Yisrael and before there was an established location for the Tabernacle?
Rabbi Zeira objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of sacrificing offerings that leave the courtyard and are thereby disqualified, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of an offering sacrificed on a private altar during the period after the Jewish people had entered Eretz Yisrael and before there was an established location for the Tabernacle?
מכללו בבמה – מכללו שנאסר יוצא במשכן הותר בבמות נוב וגבעון דאין שם קלעים ויוצא דנאסר במשכן מפרש בכיצד צולין (פסחים דף פב.) [מקרא] מדוע לא אכלתם את [החטאת] במקום הקדש.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ זירא: אימא [אמור] שהוא מכפר על עון יוצא כלומר, על קדשים שיצאו חוץ לעזרה ונפסלו בכך, שהרי הותר איסור זה מכללו בבמה שהקריבו בה ישראל משנכנסו לארץ (כל זמן שלא היה משכן קבוע), שאין איסור יוצא בבמה!
Rabbi Zeira objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of sacrificing offerings that leave the courtyard and are thereby disqualified, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of an offering sacrificed on a private altar during the period after the Jewish people had entered Eretz Yisrael and before there was an established location for the Tabernacle?
הכל
(5) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אָמַר קְרָא {שמות כ״ח:ל״ח} לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה׳ עָוֹן דְּלִפְנֵי ה׳ אִין עָוֹן דְּיוֹצֵא לָא.
Abaye said to him: The verse states with regard to the frontplate: “And it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38), teaching that in the case of a sin whose general prohibition is permitted before the Lord, i.e., in the Temple, yes, the frontplate atones for it. But in the case of the sin of offerings that leave the courtyard, whose general prohibition is not permitted before the Lord, the frontplate does not atone for it.
Abaye said to him: The verse states with regard to the frontplate: “And it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38), teaching that in the case of a sin whose general prohibition is permitted before the Lord, i.e., in the Temple, yes, the frontplate atones for it. But in the case of the sin of offerings that leave the courtyard, whose general prohibition is not permitted before the Lord, the frontplate does not atone for it.
אמר ליה [לו] אביי, אמר קרא [הכתוב] בענין ציץ: ״לרצון להם לפני ה׳ ״(שמות כח, לח), ונדייק: עון שלפני ה׳, שהותר מכללו בתוך המקדש — אין [כן] הוא מרצה, אבל עון יוצא שאינו ״לפני ה׳ ״ — לא.
Abaye said to him: The verse states with regard to the frontplate: “And it shall be always upon his forehead, that they may be accepted before the Lord” (Exodus 28:38), teaching that in the case of a sin whose general prohibition is permitted before the Lord, i.e., in the Temple, yes, the frontplate atones for it. But in the case of the sin of offerings that leave the courtyard, whose general prohibition is not permitted before the Lord, the frontplate does not atone for it.
הכל
(6) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אִילְעָא אֵימָא עֲוֹן שְׂמֹאל שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
Rabbi Ile’a objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of performing the service using one’s left hand instead of one’s right, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of Yom Kippur, when the High Priest carries the spoon bearing the incense into the Holy of Holies with his left hand?
Rabbi Ile’a objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of performing the service using one’s left hand instead of one’s right, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of Yom Kippur, when the High Priest carries the spoon bearing the incense into the Holy of Holies with his left hand?
ואימא עון שמאל – דלכתחילה בעינן ימין כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל דף י.) כ״מ שנאמר אצבע כו׳.
ביום הכפורים – נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.
ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה״כ – הא דלא קאמר בהולכת אברים לכבש כדאמר בסוף פ״ק דזבחים (דף יד) הרגל של ימין בשמאלו משום דאין זו עבודה המעכבת כפרה ומהאי טעמא נמי לא פריך מעון לילה שהותר לאיברים ופדרים.
ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ אילעא: אימא [אמור] שהציץ ירצה על עון שמאל, כלומר, אם עשה את העבודה ביד שמאל ולא בימין, שהרי דבר זה הותר מכללו ביום הכפורים, שהכהן מכניס את כף הקטורת לקדש הקדשים בידו השמאלית!
Rabbi Ile’a objects to this: Why not say that the frontplate atones for the sin of performing the service using one’s left hand instead of one’s right, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of Yom Kippur, when the High Priest carries the spoon bearing the incense into the Holy of Holies with his left hand?
הכל
(7) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אָמַר קְרָא עָוֹן עָוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ וּדְחִיתִיו לְאַפּוֹקֵי יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּהֶכְשֵׁירוֹ בִּשְׂמֹאל הוּא.
Abaye said to him: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items” (Exodus 28:38), to say that the frontplate atones for a sin that was committed with the offering and I deferred it. This serves to exclude the spoon bearing the incense of Yom Kippur, where there is no sin that was deferred, since its proper performance is for the High Priest to hold it with his left hand, as he must hold both the coal pan and the spoon of incense.
Abaye said to him: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items” (Exodus 28:38), to say that the frontplate atones for a sin that was committed with the offering and I deferred it. This serves to exclude the spoon bearing the incense of Yom Kippur, where there is no sin that was deferred, since its proper performance is for the High Priest to hold it with his left hand, as he must hold both the coal pan and the spoon of incense.
אמר קרא עון – ונשא אהרן את עון משמע שיש בו עון לכתחילה בכל מקום ודחיתי לעון בצבור מפני כבוד צבור ביחיד הציץ מרצה.
לאפוקי שמאל – דאין בה שום עון דהכי הוא הכשר מצותו.
אמר ליה [לו] אביי, אמר קרא [המקרא] בענין ציץ: ״ונשא אהרן את עון הקדשים״ — לומר שמדובר על עון שהיה בו ודחיתיו, שהותר מכללו, לאפוקי [להוציא] יום הכפורים, שאין שם עוון שהותר, אלא לכתחילה הכשירו בשמאל הוא, שצריך להשתמש בשתי ידיו, שהיה נוטל את מחתת הגחלים בימינו ואת הכף בשמאלו.
Abaye said to him: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items” (Exodus 28:38), to say that the frontplate atones for a sin that was committed with the offering and I deferred it. This serves to exclude the spoon bearing the incense of Yom Kippur, where there is no sin that was deferred, since its proper performance is for the High Priest to hold it with his left hand, as he must hold both the coal pan and the spoon of incense.
הכל
(8) רַב אָשֵׁי אָמַר עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים וְלֹא עֲוֹן הַמַּקְדִּישִׁין.
Rav Ashi said: The frontplate does not atone for the sin of sacrificing an offering with the left hand for a different reason: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items [hakodashim],” demonstrating that the frontplate atones for a sin inherent in the offering itself, and not for a sin committed by those who bring the offering [hamakdishin].
Rav Ashi said: The frontplate does not atone for the sin of sacrificing an offering with the left hand for a different reason: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items [hakodashim],” demonstrating that the frontplate atones for a sin inherent in the offering itself, and not for a sin committed by those who bring the offering [hamakdishin].
רב אשי אמר – לא מצית אמרת ציץ מרצה על עון שמאל.
דאמר קרא עון הקדשים ולא מקדישים – עון התלוי בכהנים שחייבין לעבוד ולקדש קומץ בימין ועבדו בשמאל אינו נושא.
עון קדשים ולא עון המקדישים – תימה הא למ״ד טומאה דחויה היא בצבור ובעיא ציץ לרצויי דאמרינן בפ״ק דיומא (דף ז:) דמרצה על הכהנים העושים בטומאה ולעיל בהקומץ זוטא פירשתי.
רב אשי אמר: טעם אחר יש לדבר, שנאמר בציץ: ״ונשא את עון הקדשים״, כלומר, פסול שיש בקרבן עצמו, ולא את עון המקדישין, כלומר, המקריבים. ואילו עבודה בשמאל אינה פסול בקודש עצמו, אלא בכהן שעושה את העבודה.
Rav Ashi said: The frontplate does not atone for the sin of sacrificing an offering with the left hand for a different reason: The verse states: “And Aaron shall bear the sin committed with the sacred items [hakodashim],” demonstrating that the frontplate atones for a sin inherent in the offering itself, and not for a sin committed by those who bring the offering [hamakdishin].
הכל
(9) אֲמַר לֵיהּ רַב סִימָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי לְרַב אָשֵׁי וְאָמְרִי לַהּ רַב סִימָא בְּרֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְרַב אָשֵׁי וְאֵימָא עֲוֹן בַּעַל מוּם שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ בְּעוֹפוֹת דְּאָמַר מָר תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין בתַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת.
Rav Sima, son of Rav Idi, said to Rav Ashi; and some say that it was Rav Sima, son of Rav Ashi, who said to Rav Ashi: But why not say that the frontplate atones for the sin of a blemished animal that is sacrificed, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of birds? As the Master says: The halakha that an offering must be unblemished and the halakha that a burnt offering must be male are taught with regard to animal offerings, but there is no requirement that an offering must be unblemished and male with regard to birds.
Rav Sima, son of Rav Idi, said to Rav Ashi; and some say that it was Rav Sima, son of Rav Ashi, who said to Rav Ashi: But why not say that the frontplate atones for the sin of a blemished animal that is sacrificed, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of birds? As the Master says: The halakha that an offering must be unblemished and the halakha that a burnt offering must be male are taught with regard to animal offerings, but there is no requirement that an offering must be unblemished and male with regard to birds.
ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופות – וא״ת ואמאי לא פריך מעון טריפה שהותר במליקה דהא חשיב הותר מכללו בפרק קמא (לעיל דף ו.) דאמר טריפה שהותרה מכללה מאי היא אילימא בעולת העוף כו׳ ובטריפה לא כתיב לא ירצה ולאביי דמשני עון שהיה בו ודחיתיו ניחא דלאפוקי טריפת מליקה שהוכשרה בכך אבל לרב אשי קשיא ויש לומר דאמרינן עון קדשים ולא עון חולין לאפוקי טריפות דשייך בחולין וא״ת עון אונן שהותר מכללו אצל כהן גדול ולרב אשי דמשני לעיל עון קדשים ולא עון מקדישין ניחא אלא לאביי קשיא ושמא אית להו דהדדי וא״ת ואימא עון דמחוסר זמן כגון תוך ח׳ שהותר מכללו בעופות כדאמר בפ״ק דחולין (דף כב:) דבני יונה כשירין משיעלעו דם ויש לומר דכתיב ביה לא ירצה דהא מיום השמיני והלאה ירצה כתיב הא קודם לא ירצה ומיהו קשה מעון אותו ואת בנו דהותר מכללו בעופות ולפי מה שפי׳ עון קדשים ולא עון חולין ניחא ועוד אמרינן בפ׳ אותו ואת בנו (שם דף פ:) דכל הפסולין שבשור ושה הרי הם בלא ירצה.
אמר ליה [לו] רב סימא בריה [בנו] של רב אידי לרב אשי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב סימא בריה [בנו] של רב אשי עצמו לרב אשי: ואימא [ואמור] שירצה הציץ על עון בעל מום שהוקרב, שהרי הותר מכללו בעופות, שאמר מר [החכם]: מצות תמות, שיהיה הקרבן תמים, ומצות זכרות, שיהא זכר — דווקא בבהמה נאמר, ואין דין תמות וזכרות בעופות!
Rav Sima, son of Rav Idi, said to Rav Ashi; and some say that it was Rav Sima, son of Rav Ashi, who said to Rav Ashi: But why not say that the frontplate atones for the sin of a blemished animal that is sacrificed, as its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically in the case of birds? As the Master says: The halakha that an offering must be unblemished and the halakha that a burnt offering must be male are taught with regard to animal offerings, but there is no requirement that an offering must be unblemished and male with regard to birds.
הכל
(10) אֲמַר לֵיהּ עָלֶיךָ אָמַר קְרָא לֹא יֵרָצֶה {ויקרא כ״ב:כ׳} כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם.:
Rav Ashi said to him: With regard to your claim, the verse states about blemished animals: “It shall not be accepted” (Leviticus 22:23), and: “But whatsoever has a blemish that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20), teaching that in no case are blemished animals accepted as offerings, even due to the frontplate.
Rav Ashi said to him: With regard to your claim, the verse states about blemished animals: “It shall not be accepted” (Leviticus 22:23), and: “But whatsoever has a blemish that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20), teaching that in no case are blemished animals accepted as offerings, even due to the frontplate.
אמר ליה [לו], עליך על שאלתך אמר קרא [המקרא] בענין בעל מום: ״לא ירצה״ (ויקרא כב, כג), ״כי לא לרצון יהיה לכם״ (שם כ), לומר שבעלי מומים אינם עולים לרצון כלל, גם לא על ידי ציץ.
Rav Ashi said to him: With regard to your claim, the verse states about blemished animals: “It shall not be accepted” (Leviticus 22:23), and: “But whatsoever has a blemish that you shall not bring; for it shall not be acceptable for you” (Leviticus 22:20), teaching that in no case are blemished animals accepted as offerings, even due to the frontplate.
הכל
(11) תָּנוּ רַבָּנַן גדָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל בְּצִיבּוּר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הוּרְצָה וּבְגוֹי1 בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן
§ The Sages taught in a baraita: In the case of blood of an offering that became impure and a priest sprinkled it on the altar, if he did so unwittingly, the offering is accepted and effects atonement for the owner of the offering. If he sprinkled the blood intentionally, the offering is not accepted. In what case is this statement said? In the case of the offering of an individual. But in the case of a communal offering, whether he sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, the offering is accepted. And in the case of an offering of a gentile where the blood of the offering became impure, whether the priest sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, whether he did so due to circumstances beyond his control or whether he did so willingly,
§ The Sages taught in a baraita: In the case of blood of an offering that became impure and a priest sprinkled it on the altar, if he did so unwittingly, the offering is accepted and effects atonement for the owner of the offering. If he sprinkled the blood intentionally, the offering is not accepted. In what case is this statement said? In the case of the offering of an individual. But in the case of a communal offering, whether he sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, the offering is accepted. And in the case of an offering of a gentile where the blood of the offering became impure, whether the priest sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, whether he did so due to circumstances beyond his control or whether he did so willingly,
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעובד כוכבים״.
והאי שוגג ומזיד מפרש לקמן אהייא קאי אי אזריקה אי אטמא.
ובעובד כוכבים – עובד כוכבים ששילח קרבנו ונטמא הדם דאמרינן בפרק אלו מנחות (לקמן דף עג:) איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו מה ת״ל (קרבנו) איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרין נדרים ונדבות כישראל.
1שוגג – קסבר אין קרבנות מקבלין טומאה אונס שנטמא בעל כרחו אבל מזיד ורצון חדא מילתא היא אלא איידי דתנא אונס תנא רצון.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף כ״ה:
אבל בצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה – תימה דבהאשה רבה (יבמות דף צ.) מייתי רישא דהך ברייתא ודייק עלה והא הכא דרצויי מרצי ציץ דתניא על מה הציץ מרצה כו׳ והשתא מסיפא גופא הוה ליה לאיתויי כדקתני בסיפא הכא דבצבור בין בשוגג בין במזיד הורצה ומשמע הוא הדין יחיד אי לא משום דביחיד קנסינן מזיד ויש לומר דאי מסיפא הוה אמינא דטעמא לא משום ציץ אלא משום דטומאה הותרה בצבור אף על גב דלשון הורצה משמע ציץ.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: דם קדשים שנטמא וזרקו על המזבח, אם עשה כן בשוגג — הורצה, אם עשה כן במזיד — לא הורצה. במה דברים אמורים? בקרבן יחיד, אבל בציבור, בין בשוגג בין במזיד — הורצה. ובגוי שהביא קרבן, ונטמא דמו וזרקוהו, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון —
§ The Sages taught in a baraita: In the case of blood of an offering that became impure and a priest sprinkled it on the altar, if he did so unwittingly, the offering is accepted and effects atonement for the owner of the offering. If he sprinkled the blood intentionally, the offering is not accepted. In what case is this statement said? In the case of the offering of an individual. But in the case of a communal offering, whether he sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, the offering is accepted. And in the case of an offering of a gentile where the blood of the offering became impure, whether the priest sprinkled the blood unwittingly or whether he did so intentionally, whether he did so due to circumstances beyond his control or whether he did so willingly,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות כה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות כה., עין משפט נר מצוה מנחות כה. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י מנחות כה. – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות כה., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות כה.
Menachot 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 25a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 25a, Rashi Menachot 25a, Tosafot Menachot 25a, Steinsaltz Commentary Menachot 25a