בתוספות ד״ה מדרבנן ודלא כיוסף בן יועזר הו״מ לאוקמי מדאורייתא וכמ״ד טומאת משקין דאורייתא וכו׳ עס״ה. ולענ״ד יש ליישב יותר בפשיטות דסתמא דתלמודא הכא אזלא אליבא דר״פ לקמן דאמר אפילו למ״ד טומאת משקין דאורייתא אפ״ה משקה מטבחייא הלכתא גמירי לה וא״כ לפ״ז ליכא מאן דפליג עליה דיוסף בן יועזר ומש״ה הוצרך לאוקמי מדרבנן ודלא כיוסף בן יועזר וכן מבואר להדיא בלשון הרמב״ם ז״ל דאף ע״ג שפסק דטומאת משקין לטמא את עצמן דאורייתא אפ״ה פסק דמשקין בי מטבחייא טהורים לגמרי (ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בעיקר מימרא דרב פפא) והא דמפרש סתמא דתלמודא לעיל בטעמא דרב דאמר דכן ממש משום דקסבר טומאת משקין דרבנן אלמא דלית ליה לסתמא דתלמודא מימרא דר״פ דהלכתא גמירי לה אלא דאיכא למימר משום דלעיל אסוגיא דלעיל מיניה קאי דעיקר פלוגתא דרב ושמואל אברייתא דר״א קאי וא״כ ודאי לא שייך לומר דהלכתא גמירי לה דאם כן מאי תדע דקאמר ר״א כדמקשה הש״ס לקמן ומשו״ה אסיקנא לדר״פ בקושיא משא״כ הכא בעי הש״ס לאוקמא הך מתניתין דדם שנטמא מדרבנן דוקא ודלא כיוסף בן יועזר משום דלקושטא דמילתא קי״ל כר״פ דיוסף בן יועזר הלכתא גמרי לה כמו שאבאר לקמן ודו״ק:

בגמרא ת״ש הן ישא איש בשר קדש וכו׳ ואמר רב אישתבש כהני. וקשיא לי אמאי איצטריך לאתויי כלל הך דרב דהא אדרבא כ״ש אי הוי אמרינן דלא אישתבש כהני טפי הו״מ לאקשויי בפשיטות מגופיה דקרא מדשאל להם חגי היקדש ואמרו לא וע״כ אאחרון שבהם קאי ולפרש״י היינו שמן ולפירוש ר״ת דאו או קאמר אחרון שבהם היינו אל כל מאכל הקדש וא״כ שמעינן מיהא דיין ודאי טמא וקשה לרב דאמר דכן ממש אפילו את״ל דאי לאו דרב לא הוי מצי לאקשויי כלל מתשובת הכהנים כיון דמפשטא דקרא משמע דאישתבש כהני מדהשיב להם הנביא וכן כל מעשה ידיהם טמא וא״כ לא היו בקיאין כלל להבחין בין טמא לטהור ומדהשיבו סתם ואמרו לא ולא ביחנו דבריהם איזה מהם טמא ואיזה מהם טהור אם כן ממ״נ טעו אם כוונתן באמרם לא על האחרון לחוד שהוא שמן לפרש״י ולר״ת על כל מאכל אם כן הרי טעו במה שטמאו היין שלא כדין לרב דאמר דכן ממש ואם מה שאמרו לא אכולהו קאי הרי טעו במה שטיהרו הלחם ונזיד אפי׳ אם נאמר דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא והשאלה והתשובה הכל מדאורייתא סוף סוף עכ״פ הלחם מיהא טמא ומשאלת חגי שאמר להם היקדש בלשון יחיד נמי לא מצי לאקשויי בפשיטות משום דאפשר לומר דלנסותם בכל פרטי דינים אמר להם כן ומשו״ה הוצרך לאתויי הא דרב דאמר אישתבש כהני והיינו משום דרביעי בקדש בעא מינייהו כדמסקינן בסמוך דבהכי פליגי רב ושמואל אלמא דאפילו שמן טמא מכ״ש יין וא״כ קשה לרב דאמר דכן ממש אלא דאכתי קשה דטפי הוי מצי לאקשויי בפשיטות מסיפא דקרא ממה שאמר להם אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא דמשמע מיהו יין ושמן טמאים וקשיא לרב. מיהו בהא נמי מצינן למימר שהכהנים לא היו בקיאין כלל בדיני טומאה ובסיפא דקרא טימאו את הטהור דהיינו יין ושמן לרב דאמר דכן ממש וברישא דקרא טיהרו את הטמא דהיינו לחם ונזיד לחם אליבא דכולי עלמא ובנזיד למאן דאמר אוכל מטמא אוכל מדאוריתא והוא הדין למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל בדרבנן בדיק להו משום הכי הוצרך לאתויי הא דרב דאמר אישתבש כהני וע״כ ארביעי בקדש קאי לאפוקי מדשמואל ואם כן ממילא משמע דיין שהוא שלישי טמא וקשה לרב דאמר דכן ממש כן נ״ל ועיין עוד בסמוך: