(1) 
מִדְרָס אוַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.
מִדְרָס אוַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס אֲבָל טָמֵא מַגַּע מִדְרָס.imparted by treading, e.g., if a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav] lay down on it and transferred to it this severe impurity, and afterward one made a curtain [villon] of it, it is pure with regard to ritual impurity imparted by treading, as it is no longer fit for sitting or lying down. But it is impure due to having been in contact with an item that became ritually impure with impurity imparted by treading, as it is viewed as having been in contact with itself, and therefore it can impart impurity to food and drink.
מדרס – ששכב עליו זב.
ועשאו וילון – פרשו לפני הפתח וקבעו שם.
טהור מן המדרס – ולא יטמא עוד אדם שהרי אין עשוי למדרס וכל שאינו ראוי למדרס אינו טמא מדרס דאמרינן במסכת חגיגה (דף כג:) מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומר לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל טמא מגע מדרס לטמא אוכלים ומשקים כמי שנגע במדרס.
ועשאו וילון טהור מן המדרס – וכגון דעבד ביה שינוי מעשה כדאמר בפרק במה אשה (שבת דף נח:) דאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה ובמסכת כלים בפרק הכרים (משנה כלים כ׳:ו׳) מפרש איזו היא שינוי מעשה דתנן סדין שהוא טמא מדרס עשאה וילון טהור מן המדרס אבל טמאה טמא מת מאימתי טהרתה ב״ש אומרים משיתפר וב״ה אומרים משיקשר ר״ע אומר משיקבע וכי באיזה מדרס נגע זה לפי מה שהוא ר״ל דלא אמרינן שבע ליה טומאה צ״ל דאיירי בבגד שלא נקפל משדרס עליו הזב ועוד צ״ל דלא מיירי בשדרס עליו ברגלו ערום או נעול או בדבר שמטמא מדרס דא״כ אתיא ליה מדרס ומגע בבת אחת ובבת אחת לא אמרינן שבע ליה טומאה כדמסקי׳ אלא כגון שיש פשוטי כלי עץ מפסיקין או דברים שאין מטמאין מדרס.
מדרס כגון ששכב עליו הזב, ונטמא טומאה חמורה (שמטמא אדם וכלים), ואחר כך עשאו וילון — הרי זה טהור מן טומאת המדרס, שכבר אינו משמש למושב ומשכב, אבל טמא מגע מדרס (טומאת נוגע במדרס הזב, שמטמא רק אוכלים ומשקים).
imparted by treading, e.g., if a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav] lay down on it and transferred to it this severe impurity, and afterward one made a curtain [villon] of it, it is pure with regard to ritual impurity imparted by treading, as it is no longer fit for sitting or lying down. But it is impure due to having been in contact with an item that became ritually impure with impurity imparted by treading, as it is viewed as having been in contact with itself, and therefore it can impart impurity to food and drink.
הכל
(2) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּאֵיזֶה מִדְרָס נָגַע זֶה אֶלָּא שֶׁאִם נָגַע בּוֹ הַזָּב טָמֵא מַגַּע הַזָּב.
The mishna continues: Rabbi Yosei said: What source of impurity imparted by treading did this curtain touch? Rather, the halakha is that if a zav touched the sheet itself before it was made into a curtain, and did not only lie on it without touching it directly, then although the curtain is pure with regard to ritual impurity imparted by treading, it is nevertheless impure due to contact with a zav. This is because the impurity transmitted by contact with a zav applies in the case of a curtain, which is not the halakha with regard to impurity imparted by treading.
The mishna continues: Rabbi Yosei said: What source of impurity imparted by treading did this curtain touch? Rather, the halakha is that if a zav touched the sheet itself before it was made into a curtain, and did not only lie on it without touching it directly, then although the curtain is pure with regard to ritual impurity imparted by treading, it is nevertheless impure due to contact with a zav. This is because the impurity transmitted by contact with a zav applies in the case of a curtain, which is not the halakha with regard to impurity imparted by treading.
אלא – להכי מהני ליה וילון שאם נגע בו זב קודם שעשאו וילון והיו עליו שתי טומאות מדרס ומגע עכשיו טהור מן המדרס מלטמא אדם או כלים ונשארה עליו תורת מגע לאוכלין ומשקין.
אמר ר׳ יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה, נראה דר״ל דכיון דנטהר מטומאת מדרם שהיה בעוד שהיה סדין כשעשאו וילון גם טומאת מגע מדרס אין לו מפני דכשנטהר מטמא מדרס נטהר מן הכל, ומכאן נראה קושיא למאי דפירש״י בפ׳ עושין פסין על סנדל שנפסקה אחד מאזניו ותקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרם, ופי׳ הטעם משום דבשעת פרישותו מאביו קבל טומאה מאביו, דהכא משמע דכשנטהר מן המדרס נטהר מן הכל:
אמר ר׳ יוסי: וכי באיזה מדרס נגע וילון זה? אלא שאם גם נגע בו הזב קודם שעשאו וילון (ולא רק ישב עליו), הרי אף שנטהר מן המדרס כשעשאו וילון — עדיין הוא טמא מגע הזב, שטומאה זו שייכת גם בוילון.
The mishna continues: Rabbi Yosei said: What source of impurity imparted by treading did this curtain touch? Rather, the halakha is that if a zav touched the sheet itself before it was made into a curtain, and did not only lie on it without touching it directly, then although the curtain is pure with regard to ritual impurity imparted by treading, it is nevertheless impure due to contact with a zav. This is because the impurity transmitted by contact with a zav applies in the case of a curtain, which is not the halakha with regard to impurity imparted by treading.
הכל
(3) כִּי נָגַע בּוֹ הַזָּב מִיהָא טָמֵא ואפי׳ וַאֲפִילּוּ לְבַסּוֹף (כְּטָמֵא מִדְרָס ואח״כ וְאַחַר כָּךְ מַגַּע הַזָּב) אַמַּאי לֵימָא שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה.
Abaye comments: When a zav touched the sheet, in any event it was rendered impure, even if he touched it after he lay on the sheet, thereby rendering it impure with impurity imparted by treading. In this manner, it was rendered impure with the ritual impurity imparted by treading, and afterward it was again rendered impure due to contact with a zav. According to the statement of Rava, why would this be the halakha? Let us say that the item is already saturated with impurity and cannot be rendered impure a second time.
Abaye comments: When a zav touched the sheet, in any event it was rendered impure, even if he touched it after he lay on the sheet, thereby rendering it impure with impurity imparted by treading. In this manner, it was rendered impure with the ritual impurity imparted by treading, and afterward it was again rendered impure due to contact with a zav. According to the statement of Rava, why would this be the halakha? Let us say that the item is already saturated with impurity and cannot be rendered impure a second time.
כי נגע בו זב מיהא טמא – נמי טומאת מגע אפי׳ לבסוף לאחר שנטמא מדרס חלה טומאת מגע להאי עניינא שכשיעשנו וילון ויטהר מן המדרס תחול עליו טומאת מגע.
ואמאי נימא הא שבע ליה – טומאת מדרס.
כי נגע בו הזב מיהא טמא ואפילו לבסוף כו׳ – לפי מה דס״ל לאביי שאין חילוק בין בת אחת לזה אחר זה כדמוכח בסמוך כשבא לדקדק מסיפא יש לתמוה דמתנא קמא היה לו לדקדק דלא אמרינן שבע ליה טומאה דקאמר אבל טמא מגע מדרס ופירושו בבת אחת באתה לו טומאת מדרס וטומאת מגע לפי שנוגע בעצמו דת״ק דרבי יוסי הוא ר״מ דקסבר טומאת בית הסתרים מטמא כדאשכחן בפ׳ בהמה המקשה (חולין דף עב:) דפליגי כי האי גוונא בשלשה על שלשה שנחלק וי״ל דלכך דייק מר׳ יוסי שלא תאמר הא דפליג עליה ר׳ יוסי וקאמר באיזה מדרס נגע זה היינו משום דס״ל דאמרינן שבע ליה טומאה וא״ת בס״פ העור והרוטב (שם דף קכח:) גבי (חתיכת כזית אבר) מן החי דאמר חישב עליו ואח״כ חתכו טמא לפי שירד עליו תורת טומאת אוכלין כשחישב עליו ואמאי נימא שבע ליה טומאה שהוא טמא טומאת אבר מן החי החמורה וי״ל דאיכא נמי חומרא בטומאת אוכלין שמועיל לטמא טומאה בפחות מכביצה אוכלין וזה משלימו לכביצה ואין לתרץ דהאי דחישב עליו ואח״כ חתכו טמא משום דטומאת בית הסתרים [לא] מטמיא [דהתם אמרי׳ דמטמיא] דמוקי לה כר״מ ומיהו היא גופא תימה ואמאי לא אתיא כרבי יוסי ונימא דטמא משום דמקבל טומאה משעת פרישתו כדאמרינן בפרק בהמה המקשה (שם דף עב:) בשלש על שלש (הבגד) הבאות מבגד גדול דבשעת פרישתן מאביהן מקבלות טומאה מאביהן וי״ל דבהעור והרוטב (שם דף קכח:) מיירי אפילו אין נשאר באבר כדי להעלות ארוכה כשחותכו דלא מטמיא ומיהו קשה בסוף כיצד צולין (פסחים דף פה:) גבי יוצא גזרו ביה טומאה או לא גזרו דקאמר ת״ש אבר שיצא מקצתו חותך כו׳ ואי אמרת גזרו ביה רבנן טומאה כי חתיך ליה מאי הוי הא קא מטמא ליה ומשני טומאת בית הסתרים היא ולא מטמא ואכתי הא קא מטמא בשעת פרישתו ואין לומר דליכא כשיעור במה שבחוץ דא״כ לא הוה צריך לטעמא בית הסתרים ואליבא דרבינא הוא דמשני הכי אחר כך ויש לומר דמיירי בפסחים (דף פה.) ובהעור והרוטב (חולין דף קכח:) בניתזים בעל כרחו דהא בכריתות בפרק אמרו לו (כריתות טו:) מוכח דלא מקבל טומאה בשעת פרישתו גבי אבר המדולדל באדם ומיהו לא מסתברא דמיתוקם ההיא דפסחים בניתזין בעל כרחו דהא קתני חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ושמא כשחותך בסכין לא מקבל טומאה בשעת פרישתו לפי שהסכין מפריש בין זה לזה א״נ מחתך בסכין מעט ומשליך וחוזר ומחתך מעט [ומשליך] עד שמחתך את כולו שאינו נוגע עכשיו בבת אחת וכן מפרש בהדיא בירושלמי במחתך כל שהוא ומשליך ואם תאמר אמאי איצטריך לשנויי בהעור והרוטב (שם דף קכט.) דאתיא כר״מ לימא דחיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו כדקאמר רבינא בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פה.) ויש לומר דההיא סוגיא דלא כרבינא א״נ לא אמרינן חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו אלא בדבר העומד ליחתך כי ההיא דבשר שיצא והוציא עובר את ידו ודומיא דידות הכלים שעתיד לקצצן ואם תאמר בפרק ואלו קשרים (שבת דף קיב:) ובפרק ב׳ דעירובין (עירובין כד.) דאמרינן סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ופריך מאי שנא ראשונה דהא קיימא שניה שניה נמי הא מיתקנא ראשונה ומשני פנים חדשות באו והשתא אימת אתא ליה אי קודם שנפסקה ראשונה אם כן כמו שטיהר מן המדרס יטהר ממגע דהא שבע ליה טומאה ויש לומר דכשתיקן אוזן ראשונה חל על אוזן מגע ומדרס בבת אחת ובבת אחת לא אמרינן שבע ליה טומאה כדמסקינן ומגו דחייל מגע אאוזן חייל נמי אכוליה סנדל כיון דהכל כלי א׳ והר״ש מפרש דלא שייך שבע ליה טומאה בטומאה הבאה מעצמו כגון ההיא דסנדל ודחישב עליו ואחר כך חתכו ומדרס מגע דת״ק דר׳ יוסי דבאה מעצמו שנוגע בעצמו אבל סדינים המקופלים טמא על מה שנגע בחבירו.
ומדברי ר׳ יוסי יש ללמוד לענייננו: כי [כאשר] נגע בו הזב מיהא [על כל פנים] הוא טמא, ואפילו נגע בו לבסוף לאחר שישב עליו, כדין דבר שהוא טמא מדרס ואחר כך נטמא במגע הזב. ולפי דברי רבא אמאי [מדוע] נטמא? לימא [שנאמר]: כבר שבע ליה [לו] מן הטומאה!
Abaye comments: When a zav touched the sheet, in any event it was rendered impure, even if he touched it after he lay on the sheet, thereby rendering it impure with impurity imparted by treading. In this manner, it was rendered impure with the ritual impurity imparted by treading, and afterward it was again rendered impure due to contact with a zav. According to the statement of Rava, why would this be the halakha? Let us say that the item is already saturated with impurity and cannot be rendered impure a second time.
הכל
(4) א״ל אֲמַר לֵיהּ וּמִמַּאי דְּהַאי שֶׁאִם נָגַע בּוֹ הַזָּב לְבָתַר מִדְרָס דִּילְמָא מִקַּמֵּי מִדְרָס דְּהָוְיָא טוּמְאָה חֲמוּרָה עַל טוּמְאָה קַלָּה.
Rava said to him in response: And from where do you know that this statement of Rabbi Yosei: That if a zav touched the sheet it is nevertheless impure due to contact with a zav, is referring to a case where a zav touched the sheet after it was rendered impure with the ritual impurity imparted by treading? Perhaps he was referring to a case where a zav touched the sheet, rendering it impure due to contact with a zav, before he lay on it and rendered it impure with the ritual impurity imparted by treading. In that case, the severe form of ritual impurity imparted by the treading of the zav, which is a primary source of ritual impurity that imparts impurity to all people and items, takes effect in addition to the lesser form of impurity imparted by contact with a zav, which imparts impurity only to food and drink.
Rava said to him in response: And from where do you know that this statement of Rabbi Yosei: That if a zav touched the sheet it is nevertheless impure due to contact with a zav, is referring to a case where a zav touched the sheet after it was rendered impure with the ritual impurity imparted by treading? Perhaps he was referring to a case where a zav touched the sheet, rendering it impure due to contact with a zav, before he lay on it and rendered it impure with the ritual impurity imparted by treading. In that case, the severe form of ritual impurity imparted by the treading of the zav, which is a primary source of ritual impurity that imparts impurity to all people and items, takes effect in addition to the lesser form of impurity imparted by contact with a zav, which imparts impurity only to food and drink.
דילמא מקמי מדרס – נגע בו ואח״כ דרס עליו דהכא ליכא למיפרך הא שבע ליה משום דטומאה אחרינא חמורה מן הראשונה וחלה עליה אבל הכא גבי עשרונות דאידי ואידי ראשונה ושניה קלה היא דבין זו ובין זו טומאת אוכלין היא ולא חיילא שניה כלל.
אמר ליה [לו] רבא לאביי: וממאי דהאי [ומנין יודע אתה שזה] שאמר ר׳ יוסי שאם נגע בו הזב נעשה טמא מגע הזב, כוונתו שנגע בו לבתר [לאחר] שנעשה מדרס? דילמא מקמי [שמא לפני] שנעשה מדרס, שתחילה נגע בו זב, ואחר כך ישב עליו, שבאופן זה הויא [חלה] טומאה חמורה של מדרס הזב, שהוא אב הטומאה שמטמא אדם וכלים, על טומאה קלה של מגע הזב, שמטמא רק אוכלים ומשקים.
Rava said to him in response: And from where do you know that this statement of Rabbi Yosei: That if a zav touched the sheet it is nevertheless impure due to contact with a zav, is referring to a case where a zav touched the sheet after it was rendered impure with the ritual impurity imparted by treading? Perhaps he was referring to a case where a zav touched the sheet, rendering it impure due to contact with a zav, before he lay on it and rendered it impure with the ritual impurity imparted by treading. In that case, the severe form of ritual impurity imparted by the treading of the zav, which is a primary source of ritual impurity that imparts impurity to all people and items, takes effect in addition to the lesser form of impurity imparted by contact with a zav, which imparts impurity only to food and drink.
הכל
(5) אֲבָל הָכָא דְּאִידֵּי וְאִידֵּי טוּמְאָה קַלָּה לָא.
But here, in the case of part of a meal offering that was touched by one who immersed that day after having already become impure due to the touch of one who immersed that day, where both this and that are lesser forms of impurity, perhaps the impurity does not take effect a second time, as it is already impure.
But here, in the case of part of a meal offering that was touched by one who immersed that day after having already become impure due to the touch of one who immersed that day, where both this and that are lesser forms of impurity, perhaps the impurity does not take effect a second time, as it is already impure.
אבל הכא [כאן] בשאלה שלנו, לענין מנחה שנטמאה במגע טבול יום, וחזר טבול יום ונגע בה, דאידי ואידי [שזו וזו] טומאה קלה היא — לא תחול שוב הטומאה, שכבר שבעה לה מטומאה ראשונה!
But here, in the case of part of a meal offering that was touched by one who immersed that day after having already become impure due to the touch of one who immersed that day, where both this and that are lesser forms of impurity, perhaps the impurity does not take effect a second time, as it is already impure.
הכל
(6) אֶלָּא מִסֵּיפָא מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בִּשְׁנֵי סְדִינִין הַמְקוּפָּלִין וּמוּנָּחִין זֶה עַל זֶה וְיָשַׁב זָב עֲלֵיהֶן שֶׁהָעֶלְיוֹן טָמֵא מִדְרָס וְהַתַּחְתּוֹן טָמֵא מִדְרָס וּמַגַּע מִדְרָס וְאַמַּאי לֵימָא שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה.
The Gemara suggests: Rather, the proof against the existence of a principle that an item can be saturated with impurity and not susceptible to becoming impure a second time is from the last clause of a baraita that corresponds to the mishna: Rabbi Yosei concedes that in a case of two sheets that are folded and placed on top of one another, and a zav sat upon them, the top sheet is rendered impure with the ritual impurity imparted by treading, and the bottom sheet is rendered impure with the ritual impurity imparted by treading and due to contact with the top sheet that has become ritually impure with impurity imparted by treading. The Gemara explains: But according to the opinion advanced in Rava’s dilemma, why would this be the case? Let us say that the bottom sheet is already saturated with impurity and cannot be rendered impure a second time.
The Gemara suggests: Rather, the proof against the existence of a principle that an item can be saturated with impurity and not susceptible to becoming impure a second time is from the last clause of a baraita that corresponds to the mishna: Rabbi Yosei concedes that in a case of two sheets that are folded and placed on top of one another, and a zav sat upon them, the top sheet is rendered impure with the ritual impurity imparted by treading, and the bottom sheet is rendered impure with the ritual impurity imparted by treading and due to contact with the top sheet that has become ritually impure with impurity imparted by treading. The Gemara explains: But according to the opinion advanced in Rava’s dilemma, why would this be the case? Let us say that the bottom sheet is already saturated with impurity and cannot be rendered impure a second time.
אלא מסיפא – נפקא דלא אמר שבע לה טומאה.
תחתון טומאת מדרס – שאפילו י׳ מצעות תחתיו כולן מטמאות מדרס.
מגע מדרס – משום דנגע בעליון ונפקא מינה שכשיעשנו לתחתון וילון ויטהר מן המדרס עדיין יהא טמא טומאת מגע.
לימא שבע ליה – טומאת מדרס.
בשני סדינים המקופלים כו׳ – בשניתלה למעלה מזה ויש אויר קצת ביניהם איירי דאי בזה על גב זה ממש אי כשישב הכביד עליהם שניהם בבת אחת א״כ עליון ליטמא מגע כמו תחתון ואם הכביד על העליון תחילה א״כ קודם לתחתון מגע למדרס כשנגע בעליון וטומאת מדרס לא מטמא תחתון עד שיכביד עליו אבל כשיש אויר ביניהם כי אתי זב ויתיב בעליון מיד כשנוגע עליון בתחתון אתי לתחתון מדרס ומגע בבת אחת ולעליון קדם לה מדרס למגע וא״ת אמאי איצטריך לשנויי שיש חילוק בין בת אחת לזה אחר זה לימא דקא מיירי במקופלים זה על גב זה דקדם התחתון מגע למדרס ושמא קסבר דמכביד על שניהם בבת אחת ועוד א״כ מאי מודה היינו שאם נגע בהם הזב דאוקימנא מקמי מדרס וא״ת ותיקשי ליה לאביי היא גופא מאי שנא תחתון מעליון שאין אביי מחלק בבת אחת וא״כ עליון נמי ליטמא מדרס ומגע דהא קנגע בתחתון וי״ל דיודע היה אביי שיש חילוק אלא לרבא הוה מקשה משום דאית ליה שבע טומאה אפי׳ היכי דמהני מגעו לטמא החצי עשרון אחר דא״כ אפילו בבת אחת נמי נימא שבע ליה טומאה ולא ליחול עליה טומאת מגע אי נמי משווה בת אחת לזה אחר זה דלעיל דהוי קלה על קלה.
אלא יש להביא ראיה שאין אומרים ששבעה לו טומאה, מסיפא [מסופה] של אותה משנה, ששנינו: מודה ר׳ יוסי בשני סדינין המקופלין ומונחין זה על זה וישב זב עליהן — שהעליון טמא מדרס, והתחתון טמא גם משום מדרס, שהרי כל שתחת הזב נטמא משום מדרס, וגם משום מגע מדרס, שנגע בו הסדין שעליו. ואמאי [ומדוע] טמא התחתון גם טומאת מגע מדרס? לימא [שנאמר]: שבע ליה [לו] טומאה מטומאת מדרס!
The Gemara suggests: Rather, the proof against the existence of a principle that an item can be saturated with impurity and not susceptible to becoming impure a second time is from the last clause of a baraita that corresponds to the mishna: Rabbi Yosei concedes that in a case of two sheets that are folded and placed on top of one another, and a zav sat upon them, the top sheet is rendered impure with the ritual impurity imparted by treading, and the bottom sheet is rendered impure with the ritual impurity imparted by treading and due to contact with the top sheet that has become ritually impure with impurity imparted by treading. The Gemara explains: But according to the opinion advanced in Rava’s dilemma, why would this be the case? Let us say that the bottom sheet is already saturated with impurity and cannot be rendered impure a second time.
הכל
(7) הָתָם בְּבַת אַחַת הָכָא בְּזֶה אַחַר זֶה.
The Gemara rejects this proof: There, with regard to the bottom sheet, the two types of impurity take effect simultaneously, whereas here, with regard to the impure meal offering, the two forms of impurity take effect one after the other. It is only in the latter case that Rava suggests that the second type of impurity does not take effect. Therefore, there is no conclusive proof, and the question raised by Rava remains unresolved.
The Gemara rejects this proof: There, with regard to the bottom sheet, the two types of impurity take effect simultaneously, whereas here, with regard to the impure meal offering, the two forms of impurity take effect one after the other. It is only in the latter case that Rava suggests that the second type of impurity does not take effect. Therefore, there is no conclusive proof, and the question raised by Rava remains unresolved.
התם בבת אחת הכא בזה אחר זה, ר״ל דהתם הכלי התחתון טומאת מדרס ומגע מדרס בבת אחת דכשדרס הזב על שניהם נעשה התחתון מדרס מחמת דריסות הזב ומגע מדרס מפני שנגע בעליון א״כ בזו שטומאת מדרס ומגע מדרס בבת אחת הילכך לא שייך לומר התם הא שבע ליה טומאה דמאחר שהיה טמא מדרס איך יקבל טומאת מגע מפני שלא קבל טומאת מדרס קודם שבאה לו טומאת מגע שהרי שתיהן באו ביחד, הכא בזה אחר זה פי׳ אבל הכא גבי חצי עשרון שחלקו שנטמא וחזר טבול יום ונגע בזו ודאי בהני אמרי׳ דלא קבל טומאה אחרת על טומאתו כיון שאין השניה חמורה מן הראשונה משום דשבע ליה לטומאה ולא טמאה מכח טומאת שניה חבירו שהיה נמצא:
והקשו בתוס׳ א״כ דהוי בעי לדמויי קלה על חמורה בבת אחת לקלה על קלה בזה אחר זה הו״ל למפרך כמו כן מרישא דקאמר ת״ק דר׳ יוסי אבל טמא מגע מדרס אעפ״י שלא נגע בו הזב אלא שטומאת מגע זו באה לו מחמת עצמו לפי שנגע בעצמו כשנטמא מדרס אלמא אמרי׳ דטומאה קלה על חמורה בבת אחת לא אמרי׳ שבע ליה טומאה דכמו כן גבי צרוף בטומאה קלה על קלה בזה אחר זה לא נימא שבע ליה טומאה כיון דמדמינן להו להדדי. ואין לומר דפרי׳ ליה מר׳ יוסי משום דמייתי ליה ראיה דלא אמרי׳ שבע ליה לטומאה אפי׳ מקלה על חמורה בזה אחר מ״מ בתר דדחי ליה דר׳ יוסי דילמא מקמיה מדרס מ״מ ליתי ראיה מרישא כדפרי׳. וג״כ אין לומר דלא מייתי ראיה מרישא משום דר׳ יוסי לא סבר לה הא משום דלא חשיב ליה מגע מה שנגע בעצמו כדקאמ׳ וכי באיזה מגע נגע הא אי הוה חשיב ליה הוה סבר דמטמא מגע מדרס ודלא אמרינן שבע ליה טומאה דלא פליג את״ק בסברא זו וא״כ הק״ל דליפרוך מרישא מאחר דמדמה להו. ותירץ הה״ר שמעון מאוירא דלא אמרי׳ שבע ליה לטומאה אלא מטומאה דאתא ליה מעלמא אבל מטומאה הבאה לו מעצמו לא אמרי׳ שבע ליה לטומאה:
עוד הקשו בתוס׳ דלעיל כי הוה אמר אפי׳ בסוף ודס״ד דגם בטומאה קלה על חמורה וגם בזה אחר זה לא אמרי׳ שבע ליה טומאה א״כ ליקשי ליה מדר׳ יוסי אדר׳ יוסי מהאי סיפא דקאמר דהעליון אינו טמא מגע מדרס ואמאי אינו טמא מגע מדרס כיון דלא אמרי׳ גם מקלה על החמורה שבע ליה טומאה וצ״ע:
ולי נראה דבעליון מתחתון לא שייך לומר מגע מדרס דדוקא תחתון מעליון שנטמא עליון קודם לתחתון אפי׳ נימא שנטמאו טומאת מדרס מקבל מגע מדרס אעפ״י שנטמא העליון והתחתון יחד מ״מ ראויה לבא הטומאה אל העליון שקרוב אל זה קודם שיבא אל התחתון הילכך התחתון מקבל טומאת מגע מן העליון שנטמא קודם ואף על גב דקרי ליה בבת אחת מ״מ העליון נטמא קודם לתחתון ושהתחתון שקבל טומאת מדרס מקבל נמי טומאת מגע מן העליון אבל העליון שנטמא קודם לתחתון אינו ראוי לקבל טומאת מגע מן התחתון מאחר שהעליון מטמא לתחתון וטומאת התחתון באה מכח העליון אין לעליון לקבל טומאת מגע ממה שקבל טומאה ממנו, ואפי׳ אם באנו לומר שיקבל טומאה ממה שיטמא מ״מ בכה״ג דלא יקבל טומאה חמורה ממה שטמא נימא דהא שבע ליה לטומאה:
והקשו בתוס׳ א״כ דהוי בעי לדמויי קלה על חמורה בבת אחת לקלה על קלה בזה אחר זה הו״ל למפרך כמו כן מרישא דקאמר ת״ק דר׳ יוסי אבל טמא מגע מדרס אעפ״י שלא נגע בו הזב אלא שטומאת מגע זו באה לו מחמת עצמו לפי שנגע בעצמו כשנטמא מדרס אלמא אמרי׳ דטומאה קלה על חמורה בבת אחת לא אמרי׳ שבע ליה טומאה דכמו כן גבי צרוף בטומאה קלה על קלה בזה אחר זה לא נימא שבע ליה טומאה כיון דמדמינן להו להדדי. ואין לומר דפרי׳ ליה מר׳ יוסי משום דמייתי ליה ראיה דלא אמרי׳ שבע ליה לטומאה אפי׳ מקלה על חמורה בזה אחר מ״מ בתר דדחי ליה דר׳ יוסי דילמא מקמיה מדרס מ״מ ליתי ראיה מרישא כדפרי׳. וג״כ אין לומר דלא מייתי ראיה מרישא משום דר׳ יוסי לא סבר לה הא משום דלא חשיב ליה מגע מה שנגע בעצמו כדקאמ׳ וכי באיזה מגע נגע הא אי הוה חשיב ליה הוה סבר דמטמא מגע מדרס ודלא אמרינן שבע ליה טומאה דלא פליג את״ק בסברא זו וא״כ הק״ל דליפרוך מרישא מאחר דמדמה להו. ותירץ הה״ר שמעון מאוירא דלא אמרי׳ שבע ליה לטומאה אלא מטומאה דאתא ליה מעלמא אבל מטומאה הבאה לו מעצמו לא אמרי׳ שבע ליה לטומאה:
עוד הקשו בתוס׳ דלעיל כי הוה אמר אפי׳ בסוף ודס״ד דגם בטומאה קלה על חמורה וגם בזה אחר זה לא אמרי׳ שבע ליה טומאה א״כ ליקשי ליה מדר׳ יוסי אדר׳ יוסי מהאי סיפא דקאמר דהעליון אינו טמא מגע מדרס ואמאי אינו טמא מגע מדרס כיון דלא אמרי׳ גם מקלה על החמורה שבע ליה טומאה וצ״ע:
ולי נראה דבעליון מתחתון לא שייך לומר מגע מדרס דדוקא תחתון מעליון שנטמא עליון קודם לתחתון אפי׳ נימא שנטמאו טומאת מדרס מקבל מגע מדרס אעפ״י שנטמא העליון והתחתון יחד מ״מ ראויה לבא הטומאה אל העליון שקרוב אל זה קודם שיבא אל התחתון הילכך התחתון מקבל טומאת מגע מן העליון שנטמא קודם ואף על גב דקרי ליה בבת אחת מ״מ העליון נטמא קודם לתחתון ושהתחתון שקבל טומאת מדרס מקבל נמי טומאת מגע מן העליון אבל העליון שנטמא קודם לתחתון אינו ראוי לקבל טומאת מגע מן התחתון מאחר שהעליון מטמא לתחתון וטומאת התחתון באה מכח העליון אין לעליון לקבל טומאת מגע ממה שקבל טומאה ממנו, ואפי׳ אם באנו לומר שיקבל טומאה ממה שיטמא מ״מ בכה״ג דלא יקבל טומאה חמורה ממה שטמא נימא דהא שבע ליה לטומאה:
ודוחים: אין זו ראיה, התם [שם] מדובר כשנטמא בבת אחת, שהרי טומאת מדרס ומגע מדרס באות לסדין התחתון בבת אחת. אבל הכא [כאן], במנחה שנטמאה, מדובר שהטומאות באו בזה אחר זה, והשאלה איפוא לא נפתרה.
The Gemara rejects this proof: There, with regard to the bottom sheet, the two types of impurity take effect simultaneously, whereas here, with regard to the impure meal offering, the two forms of impurity take effect one after the other. It is only in the latter case that Rava suggests that the second type of impurity does not take effect. Therefore, there is no conclusive proof, and the question raised by Rava remains unresolved.
הכל
(8) אָמַר רָבָא עִשָּׂרוֹן בשֶׁחִלְּקוֹ וְאָבַד אֶחָד מֵהֶן וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו וְנִמְצָא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן מוּנָּחִין בְּבִיסָא נִטְמָא אָבוּד אָבוּד וְרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין מוּפְרָשׁ אֵין מִצְטָרֵף.
§ Rava says: In a case where one divided a tenth of an ephah of a meal offering into two halves, and one half was lost and he separated another half in its stead, and afterward the first lost half was found, and all three are placed in a receptacle together, if the one that had been lost became impure, the previously lost half-tenth of an ephah and the first half-tenth of an ephah join together and become impure, in accordance with the mishna cited earlier (Ḥagiga 20b) that a vessel joins the two together with regard to ritual impurity. But the half-tenth of an ephah that was separated to replace the lost half-tenth does not join together with the other half-tenths, and it remains pure.
§ Rava says: In a case where one divided a tenth of an ephah of a meal offering into two halves, and one half was lost and he separated another half in its stead, and afterward the first lost half was found, and all three are placed in a receptacle together, if the one that had been lost became impure, the previously lost half-tenth of an ephah and the first half-tenth of an ephah join together and become impure, in accordance with the mishna cited earlier (Ḥagiga 20b) that a vessel joins the two together with regard to ritual impurity. But the half-tenth of an ephah that was separated to replace the lost half-tenth does not join together with the other half-tenths, and it remains pure.
אבוד וראשון מצטרפין – ונטמא הראשון מחמת זה בצירוף כלי.
מופרש – שהפריש תחת זה אינו מצטרף לפסול עמו שהרי לא הופרש ע״מ להצטרף עם האבוד שהרי שניהם אבודים.
א אמר רבא: עשרון של מנחה שחלקו לשנים, ואבד אחד מהן מן החלקים והפריש אחר תחתיו, ונמצא הראשון שאבד, והרי שלשתן מונחין בביסא (בכלי) אחד, אם נטמא החלק שהיה אבוד מתחילה — הרי האבוד והראשון שהיה עימו בהפרשה ראשונה מצטרפין לטומאה, כפי ששנינו שהכלי מצרף מה שבתוכו בקודש, אבל המופרש תחת האבוד אין מצטרף אליו, שהרי לא הופרש כדי להצטרף עם האבוד, אלא לבוא תחתיו; וכן אם
§ Rava says: In a case where one divided a tenth of an ephah of a meal offering into two halves, and one half was lost and he separated another half in its stead, and afterward the first lost half was found, and all three are placed in a receptacle together, if the one that had been lost became impure, the previously lost half-tenth of an ephah and the first half-tenth of an ephah join together and become impure, in accordance with the mishna cited earlier (Ḥagiga 20b) that a vessel joins the two together with regard to ritual impurity. But the half-tenth of an ephah that was separated to replace the lost half-tenth does not join together with the other half-tenths, and it remains pure.
הכל
(9) נִטְמָא מוּפְרָשׁ מוּפְרָשׁ וְרִאשׁוֹן מִצְטָרְפִין אָבוּד אֵין מִצְטָרֵף נִטְמָא רִאשׁוֹן שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין.
If the one that had been separated to replace the lost half-tenth became impure, then the separated half-tenth and the first half-tenth join together and become impure, since the former was separated in order to complete the tenth together with the first half-tenth, while the previously lost half-tenth does not join together with them. If the first half-tenth became impure, then both the previously lost half-tenth as well as the half-tenth that was separated as its replacement join together and become ritually impure, as each of them had at one point been part of the same tenth as the first half-tenth.
If the one that had been separated to replace the lost half-tenth became impure, then the separated half-tenth and the first half-tenth join together and become impure, since the former was separated in order to complete the tenth together with the first half-tenth, while the previously lost half-tenth does not join together with them. If the first half-tenth became impure, then both the previously lost half-tenth as well as the half-tenth that was separated as its replacement join together and become ritually impure, as each of them had at one point been part of the same tenth as the first half-tenth.
נטמא החלק המופרש תחת האבוד — המופרש והראשון שלא אבד מצטרפין, שהרי הופרש כדי להצטרף עמו, אבל האבוד אין מצטרף; אבל אם נטמא הראשון — שניהם מצטרפין, גם האבוד וגם המופרש, שהרי לכל אחד מהם יש שייכות עמו.
If the one that had been separated to replace the lost half-tenth became impure, then the separated half-tenth and the first half-tenth join together and become impure, since the former was separated in order to complete the tenth together with the first half-tenth, while the previously lost half-tenth does not join together with them. If the first half-tenth became impure, then both the previously lost half-tenth as well as the half-tenth that was separated as its replacement join together and become ritually impure, as each of them had at one point been part of the same tenth as the first half-tenth.
הכל
(10) אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ נִטְמָא אֶחָד מֵהֶן נָמֵי שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין מ״ט מַאי טַעְמָא כּוּלְּהוּ בְּנֵי בִיקְתָּא דַּהֲדָדֵי נִינְהוּ.
Abaye says: Even if any one of the half-tenths became impure, both remaining half-tenths join together and become impure as well. What is the reason? They are all residents of one cabin, i.e., they were meant to be part of the same meal offering.
Abaye says: Even if any one of the half-tenths became impure, both remaining half-tenths join together and become impure as well. What is the reason? They are all residents of one cabin, i.e., they were meant to be part of the same meal offering.
ואילו אביי אמר: אפילו נטמא כל אחד מהן נמי [גם כן] — שניהם שני החלקים האחרים מצטרפין עמו להיפסל, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כולהו בני ביקתא דהדדי נינהו [כולם בני ביקתה אחת הם], שכולם באו מכח אותה מנחה.
Abaye says: Even if any one of the half-tenths became impure, both remaining half-tenths join together and become impure as well. What is the reason? They are all residents of one cabin, i.e., they were meant to be part of the same meal offering.
הכל
(11) גוְכֵן לְעִנְיַן קְמִיצָה קָמַץ מִן הָאָבוּד שְׁיָרָיו וְרִאשׁוֹן נֶאֱכָלִין מוּפְרָשׁ אֵינוֹ נֶאֱכָל קָמַץ מִן הַמּוּפְרָשׁ שְׁיָרָיו וְרִאשׁוֹן נֶאֱכָלִין אָבוּד אֵינוֹ נֶאֱכָל.
And similarly, according to Rava, with regard to the removal of the handful, if one removed the handful from the previously lost half-tenth, its remainder and the remainder of the first half-tenth of an ephah are eaten by the priests, while the half-tenth of an ephah that was separated in its stead is not eaten. Since it was not meant to join together with this other half-tenth, the removal of the handful does not permit its consumption. If one removed the handful from the one that had been separated in place of the lost half-tenth, then its remainder and the first half-tenth of an ephah are eaten, while the previously lost half-tenth is not eaten.
And similarly, according to Rava, with regard to the removal of the handful, if one removed the handful from the previously lost half-tenth, its remainder and the remainder of the first half-tenth of an ephah are eaten by the priests, while the half-tenth of an ephah that was separated in its stead is not eaten. Since it was not meant to join together with this other half-tenth, the removal of the handful does not permit its consumption. If one removed the handful from the one that had been separated in place of the lost half-tenth, then its remainder and the first half-tenth of an ephah are eaten, while the previously lost half-tenth is not eaten.
וכן לענין קמיצה, לדברי רבא, אם קמץ מן האבוד — שיריו של זה ושל הראשון שהיה עימו מתחילה נאכלין, אבל המופרש תחתיו אינו נאכל, שלא הופרש כדי להצטרף עמו, ואין הקמיצה מן האבוד מתירה אותו באכילה; וכיוצא בזה, קמץ מן המופרש — שיריו ושל הראשון שלא אבד — נאכלין, ושייריו של האבוד אינו נאכל; אבל אם
And similarly, according to Rava, with regard to the removal of the handful, if one removed the handful from the previously lost half-tenth, its remainder and the remainder of the first half-tenth of an ephah are eaten by the priests, while the half-tenth of an ephah that was separated in its stead is not eaten. Since it was not meant to join together with this other half-tenth, the removal of the handful does not permit its consumption. If one removed the handful from the one that had been separated in place of the lost half-tenth, then its remainder and the first half-tenth of an ephah are eaten, while the previously lost half-tenth is not eaten.
הכל
(12) קָמַץ מִן רִאשׁוֹן שְׁנֵיהֶם אֵינָן נֶאֱכָלִין.
If one removed the handful from the first half-tenth, then both the previously lost half-tenth as well as the half-tenth that had been separated in its stead are not eaten. This is because the removal of the handful allows the remainder of only one tenth to be eaten, and it is not known whether the consumption of the previously lost half-tenth or the replacement half-tenth has now been permitted.
If one removed the handful from the first half-tenth, then both the previously lost half-tenth as well as the half-tenth that had been separated in its stead are not eaten. This is because the removal of the handful allows the remainder of only one tenth to be eaten, and it is not known whether the consumption of the previously lost half-tenth or the replacement half-tenth has now been permitted.
קמץ מן הראשון שניהם האחרים אין נאכלין – שהרי שניהם נזקקין לקומצו של ראשון וקומץ אינו מתיר אלא עשרון אותו חצי שהופרש ממנו ואחד מן החצאין הללו וכיון דלא ידע איזהו לא נאכל לא זה ולא זה.
קמץ מן הראשון — שניהם אינן נאכלין, שהרי הקומץ אינו מתיר אלא עשרון, ולא ניתן להכריע איזה משני חצאי העשרון הותר.
If one removed the handful from the first half-tenth, then both the previously lost half-tenth as well as the half-tenth that had been separated in its stead are not eaten. This is because the removal of the handful allows the remainder of only one tenth to be eaten, and it is not known whether the consumption of the previously lost half-tenth or the replacement half-tenth has now been permitted.
הכל
(13) אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ קָמַץ מֵאֶחָד מֵהֶן שְׁנֵיהֶן אֵינָן נֶאֱכָלִין מ״ט מַאי טַעְמָא כּוּלְּהוּ נָמֵי בְּנֵי בִיקְתָּא דַּהֲדָדֵי נִינְהוּ.
Abaye says: Even if one removed the handful from any one of them, both remaining half-tenths are not eaten. What is the reason? They are all residents of one cabin, and it is not possible to know whether the consumption of one or of the other has been permitted.
Abaye says: Even if one removed the handful from any one of them, both remaining half-tenths are not eaten. What is the reason? They are all residents of one cabin, and it is not possible to know whether the consumption of one or of the other has been permitted.
ואילו אביי אמר: אפילו קמץ מאחד מהן כל שיהיה — שניהן האחרים אינן נאכלין, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כולהו נמי בני ביקתא דהדדי נינהו [כולם בני ביקתה אחת הם], מכח אותה מנחה באו, ולא ניתן לדעת איזה משני החלקים הותר על ידי הקומץ.
Abaye says: Even if one removed the handful from any one of them, both remaining half-tenths are not eaten. What is the reason? They are all residents of one cabin, and it is not possible to know whether the consumption of one or of the other has been permitted.
הכל
(14) מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא וְשִׁירַיִם דִּידֵיהּ מִיהָא נֶאֱכָלִין הָא אִיכָּא דַּנְקָא דְּקוֹמֶץ דְּלָא קָרֵיב.
Rav Pappa objects to this ruling of Abaye: And is that to say that in any event the remainder of the half-tenth itself from which the handful was taken is eaten? But one-sixth [danka] of the handful that was removed was not sacrificed to permit this remainder. The handful was removed to permit the consumption of the remainders of all three half-tenths of an ephah in the receptacle. Since the handful included one-third that was removed to account for the half-tenth that is not needed, it turns out that each of the two actual half-tenths should have had an additional one-sixth removed to render them permitted.
Rav Pappa objects to this ruling of Abaye: And is that to say that in any event the remainder of the half-tenth itself from which the handful was taken is eaten? But one-sixth [danka] of the handful that was removed was not sacrificed to permit this remainder. The handful was removed to permit the consumption of the remainders of all three half-tenths of an ephah in the receptacle. Since the handful included one-third that was removed to account for the half-tenth that is not needed, it turns out that each of the two actual half-tenths should have had an additional one-sixth removed to render them permitted.
ושירי׳ דידיה – דאותו חצי עשרון ראשון שהופרש ממנו הקומץ.
והא איכא דנקא דקומץ דלא קריב – דהא תילתא דהאי קומצא אינו חשוב מחמת חצי עשרון השלישי הוא שהרי שלשתן הוזקקו לקומץ זה הילכך הוי האי קומץ חסר תילתא דמטי דנקא לכל חד משני חצאי עשרונים המכשירים את המנחה דנקא ששית דנקא קומץ לכל חצי עשרון מן השנים שהמנחה נכשרת בהן.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: ושירים דידיה [שלו] של החלק שממנו הפריש את הקומץ מיהא [על כל פנים] נאכלין? הא איכא דנקא דקומץ דלא קריב [הרי יש שישית של הקומץ שלא קרב עבור שיריים אלו], שהרי הקומץ הופרש על שלושת החצאים שהיו בכלי, ונמצא ששליש ממנו קרב עבור החצי שאינו חלק מן המנחה, וכך נחסרו שני החצאים של המנחה שליש מן הקומץ שצריך ליקרב עבורם, שישית הקומץ לכל אחד, ולא הותר אף אחד מהם באכילה!
Rav Pappa objects to this ruling of Abaye: And is that to say that in any event the remainder of the half-tenth itself from which the handful was taken is eaten? But one-sixth [danka] of the handful that was removed was not sacrificed to permit this remainder. The handful was removed to permit the consumption of the remainders of all three half-tenths of an ephah in the receptacle. Since the handful included one-third that was removed to account for the half-tenth that is not needed, it turns out that each of the two actual half-tenths should have had an additional one-sixth removed to render them permitted.
הכל
(15) מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא וְקוֹמֶץ גּוּפֵיהּ הֵיכִי קָרֵיב הָא אִיכָּא תְּלָתָא חוּלִּין.
Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, also objects to this ruling of Abaye: And with regard to the handful itself, how can it be sacrificed? But one-third of it, i.e., the portion separated to permit the extraneous half-tenth of an ephah, is non-sacred.
Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, also objects to this ruling of Abaye: And with regard to the handful itself, how can it be sacrificed? But one-third of it, i.e., the portion separated to permit the extraneous half-tenth of an ephah, is non-sacred.
ועוד מתקיף לה [מקשה על כך] רב יצחק בריה [בנו] של רב משרשיא: וקומץ גופיה היכי קריב [וקומץ עצמו כיצד קרב]? הא איכא תלתא [הרי יש בו שליש] חולין, אותו חלק שנקמץ עבור החלק היתר על המנחה!
Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, also objects to this ruling of Abaye: And with regard to the handful itself, how can it be sacrificed? But one-third of it, i.e., the portion separated to permit the extraneous half-tenth of an ephah, is non-sacred.
הכל
(16) רַב אָשֵׁי דאָמַר קוֹמֶץ בְּדַעְתָּא דְּכֹהֵן תַּלְיָא מִילְּתָא וְכֹהֵן כִּי קָמֵיץ אַעִשָּׂרוֹן קָא קָמֵיץ.:
Rav Ashi said: These questions present no difficulty, since with regard to the removal of the handful, the matter is dependent on the intention of the priest. And when the priest removes the handful, he removes it to permit the remainder of the tenth of an ephah, and not the remainder of the extraneous half-tenth. Still, the other two halves may not be eaten because it is not possible to know whether the consumption of one or of the other has been permitted.
Rav Ashi said: These questions present no difficulty, since with regard to the removal of the handful, the matter is dependent on the intention of the priest. And when the priest removes the handful, he removes it to permit the remainder of the tenth of an ephah, and not the remainder of the extraneous half-tenth. Still, the other two halves may not be eaten because it is not possible to know whether the consumption of one or of the other has been permitted.
אמר רב אשי – הנך תרתי פירכי לאו פירכי דכיון דלא קמץ אלא מן האחד קמיצת המנחה בדעתא דכהן תליא וכהן כי קמץ אדעתא דעשרון חד הוא דקמץ הילכך קומץ קרב שירי ראשון נאכלין והשנים אינן נאכלין משום דאין לעמוד על סופו איזה מהן נצטרף עם הראשון בדעת הכהן להיות ניתר בקומץ.
רב אשי אמר: אין אלו קושיות, שכן הקדשת הקומץ בדעתא [בדעתו] של הכהן תליא מילתא [תלוי הדבר], והכהן כי קמיץ [כאשר הוא קומץ] — על עשרון קא קמיץ [הוא קומץ], ולא על החלק הנוסף היתר על עשרון.
Rav Ashi said: These questions present no difficulty, since with regard to the removal of the handful, the matter is dependent on the intention of the priest. And when the priest removes the handful, he removes it to permit the remainder of the tenth of an ephah, and not the remainder of the extraneous half-tenth. Still, the other two halves may not be eaten because it is not possible to know whether the consumption of one or of the other has been permitted.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות כד: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות כד: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י מנחות כד: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות כד:, ר׳ פרץ הכהן מנחות כד:, גליון הש"ס לרע"א מנחות כד:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות כד:
Menachot 24b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 24b, Rashi Menachot 24b, Tosafot Menachot 24b, R. Peretz HaKohen Menachot 24b, Gilyon HaShas Menachot 24b, Steinsaltz Commentary Menachot 24b