שזרע – משלו.
סמדר – כבר חנטו ענבים וכן היה מעשה ואסרו את הזרעים טעמא מפרש לקמן.
האוסר – גפנים האוסרים את הזרעים.
הבא לאסור – זרעים.
(1) 
שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָסְרוּ אֶת הַזְּרָעִים וְהִתִּירוּ אֶת הַגְּפָנִים וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר הַבָּא לֶאֱסוֹר וְלֹא אָסַר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְאַסֵּר.
שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָסְרוּ אֶת הַזְּרָעִים וְהִתִּירוּ אֶת הַגְּפָנִים וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר הַבָּא לֶאֱסוֹר וְלֹא אָסַר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְאַסֵּר.who planted seeds in the vineyard of an another when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
שזרע כרמו של חבירו סמדר – הא דנקט סמדר לאשמועינן דהגפנים התירו מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דלא תימא מה שהתירו את הגפנים משום דנגמרו ולא הוסיפו מאתים ולא משום דאין אדם אוסר.
ואסרו את הזרעים – היינו דלא כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכמה סתם משניות דלא כוותיה אע״ג דקיימא לן כוותיה כדאיתא בברכות (דף כב.) ובחולין בפרק ראשית הגז (חולין קלו:) נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יאשיה בכלאים ואמרינן בפ״ק דקדושין (דף לט.) גבי ההוא דזרע חיטי ושערי בי גופני ליתי מר נישמתיה אמר ליה לא צהריתו בה לא קי״ל כרבי יאשיה פירוש בתמיה.
והתירו הגפנים – היינו כרבי יוסי ורבי שמעון דמסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו דאמר בסוף הערל (יבמות פג:) אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וצריך לומר דתבואה דהתם לאו בסתם תבואה של ה׳ מינין דאם כן הוי דאורייתא כמו קנבוס ולוף דמסקינן הכא דאסור והיכי מסיק רבי יוסי דשרי אלא דרב פוסק התם כרבנן.
שזרע כרמו סמדר. פי׳ כבר חנטו הענבים. האוסר אינו נאסר, הגפנים האוסרים את הזרעים. הבא לאסור, פי׳ הזרעים. קנבוס ולוף אסרה תורה, פי׳ מיני קטניות אסרה תורה בכרם כדכתיב כרמך כלאים זרע הדומה לכרם ובהנך תולין אשכלות כעין ענבים. דלא עביד איסורא, פי׳ בעל הכרם לא עביד איסורא, ל״ה.
ר״ל דלא קנסו כי אם בעל הזריעה דעבר אאיסורא דרבנן ולא בעל הגפנים דלא עבד מידי דאיסורא דלקנסו ליה רבנן. ור״ל דלא שייך לעשות זה הק״ו במילתא דכה״ג לומר אם לא נאסרו הגפנים שלא יאסרו הזרעים לפי דאין טעם האיסור בזרעים מכח איסור הגפנים שלא נאסרו שאין כאן אלא קנס שרצו חכמים לקנוס לבעל הזרעים שעשה איסור בזרעים ועבר אאיסורא דרבנן אבל בעל הגפנים אין לקנסו אע״פי שהם גורמים האיסור ולא הוי בדמיון ק״ו דהכא דהמפגל ובא לפגל דאיסור המפגל מחמת כח איסור פגולו הוא ולא דמי לקנס הילכך יש לעשות בו ק״ו ולומר דאם המפגל אינו מתפגל בכ״ש דהבא לפגל דלא יתפגל:
ר״ל דלא קנסו כי אם בעל הזריעה דעבר אאיסורא דרבנן ולא בעל הגפנים דלא עבד מידי דאיסורא דלקנסו ליה רבנן. ור״ל דלא שייך לעשות זה הק״ו במילתא דכה״ג לומר אם לא נאסרו הגפנים שלא יאסרו הזרעים לפי דאין טעם האיסור בזרעים מכח איסור הגפנים שלא נאסרו שאין כאן אלא קנס שרצו חכמים לקנוס לבעל הזרעים שעשה איסור בזרעים ועבר אאיסורא דרבנן אבל בעל הגפנים אין לקנסו אע״פי שהם גורמים האיסור ולא הוי בדמיון ק״ו דהכא דהמפגל ובא לפגל דאיסור המפגל מחמת כח איסור פגולו הוא ולא דמי לקנס הילכך יש לעשות בו ק״ו ולומר דאם המפגל אינו מתפגל בכ״ש דהבא לפגל דלא יתפגל:
שזרע כרמו של חבירו כאשר היה הכרם סמדר (בתחילת צמיחת הענבים), ובא מעשה לפני חכמים, ואסרו את הזרעים של הזורע, כדין כלאי הכרם, והתירו את הגפנים. ויש לשאול: ואמאי [ומדוע]? לימא [שיאמר] קל וחומר הוא: ומה האוסר כלומר, הגפן, שעל ידה נאסרו הזרעים — אינו נאסר, הזרע הבא לאסור ולא אסר את הגפנים — אינו דין שלא יתאסר?
who planted seeds in the vineyard of an another when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
הכל
(2) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם קַנְבּוֹס וְלוּף אָסְרָה תּוֹרָה (דִּתְנַן הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס וְלוֹף לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ עַל גַּבֵּיהֶם שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים) שְׁאָר זְרָעִים מִדְּרַבָּנַן הוּא דַּאֲסִירִי הַאי דְּעָבֵיד אִיסּוּרָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן הַאי דְּלָא עָבֵיד אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן אֲבָל הָכָא לֵימָא ק״ו קַל וָחוֹמֶר .
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard, as we learned in a mishna (Kilayim 2:5): If one’s field was sown with hemp and arum, he should not sow above them, as they produce a yield only once every three years. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for that person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard, as we learned in a mishna (Kilayim 2:5): If one’s field was sown with hemp and arum, he should not sow above them, as they produce a yield only once every three years. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for that person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
קנבוס – קנבא.
לוף – מיני קיטנית.
אסרה תורה – בכרם אין זרעם כלה שיש להם שרש ל״א קנבוס ולוף אסרה תורה דכתיב (דברים כב) כרמך כלאים זרעים הדומין לכרם ובהנך תולין אשכולות כעין ענבים.
בעל הכרם לא עבד איסורא אלא הכא אכתי איכא למיפרך לימא קל וחומר.
ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]? התם [שם] דווקא קנבוס ולוף אסרה תורה לזרוע בכרם, דתנן [ששנינו במשנה]: היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף — לא יהא זורע על גביהם, מפני שהן עושות פרי לשלש שנים, ואילו שאר זרעים רק מדרבנן הוא דאסירי [מדברי חכמים הוא שאסורים], ומכיון שהכל מדרבנן, האי דעביד איסורא [זה שעשה איסור], שזרע את הכרם של חבירו — קנסוה רבנן [קנסו אותו חכמים], האי דלא עביד איסורא — לא קנסוה רבנן [זה שלא עשה איסור, בעל הכרם, לא קנסו אותו חכמים]. אבל הכא [כאן] בדין פיגול, שהוא מדין תורה, לימא [שיאמר] קל וחומר!
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard, as we learned in a mishna (Kilayim 2:5): If one’s field was sown with hemp and arum, he should not sow above them, as they produce a yield only once every three years. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for that person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
הכל
(3) וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַכְּבָשִׂים בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מֵהֶן וּמִלַּחְמָן מַהוּ.
And there are those who teach the dilemma of Rabbi Elazar with regard to the lambs brought with the two loaves, and not with regard to a thanks offering. Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: In a case where one slaughters the lambs with the intent to consume an olive-bulk from them and from their loaves the next day, what is the halakha?
And there are those who teach the dilemma of Rabbi Elazar with regard to the lambs brought with the two loaves, and not with regard to a thanks offering. Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: In a case where one slaughters the lambs with the intent to consume an olive-bulk from them and from their loaves the next day, what is the halakha?
ואיכא דמתני לה [ויש ששונים את הבעיה הזו] לא לענין תודה אלא לענין כבשים של שתי הלחם. וכך בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אלעזר מרב: השוחט את הכבשים על מנת לאכול כזית מצורף מהן ומלחמן, מהו?
And there are those who teach the dilemma of Rabbi Elazar with regard to the lambs brought with the two loaves, and not with regard to a thanks offering. Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: In a case where one slaughters the lambs with the intent to consume an olive-bulk from them and from their loaves the next day, what is the halakha?
הכל
(4) לְאִיפַּגּוֹלֵי כְּבָשִׂים לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ מִלֶּחֶם לָא מִפַּגְּלִי מֵהֶן וּמִלַּחְמָן מִיבַּעְיָא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי לְאִיפַּגּוֹלֵי לֶחֶם מִי מִצְטָרְפִי כְּבָשִׂים לְאִיפַּגּוֹלֵי לְלֶחֶם אוֹ לָא.
Rabbi Elazar elaborated: I do not raise the dilemma with regard to rendering the lambs piggul for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume an entire olive-bulk from the loaves alone, the lambs are not rendered piggul, as the mishna teaches that piggul intent with regard to the loaves does not render the lambs piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from them and half an olive-bulk from their loaves, is it necessary to teach that the lambs are not piggul? Rather, when I raised the dilemma, it was with regard to rendering the loaves piggul. Does his intention with regard to the lambs combine with his intention with regard to the loaves to render the loaves piggul or not?
Rabbi Elazar elaborated: I do not raise the dilemma with regard to rendering the lambs piggul for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume an entire olive-bulk from the loaves alone, the lambs are not rendered piggul, as the mishna teaches that piggul intent with regard to the loaves does not render the lambs piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from them and half an olive-bulk from their loaves, is it necessary to teach that the lambs are not piggul? Rather, when I raised the dilemma, it was with regard to rendering the loaves piggul. Does his intention with regard to the lambs combine with his intention with regard to the loaves to render the loaves piggul or not?
לאיפגולי [שיתפגלו] הכבשים לא קא מיבעיא [לא נשאלה] לי, כי השתא [עכשיו, הרי] כאשר מחשב על כזית שכולו מלחם לא מפגלי [אינם מתפגלים], כפי ששנינו במשנתנו שהלחם אינו מפגל את הכבשים, כאשר חישב על כזית מהן ומלחמן מיבעיא [נצרכה לומר] שאינם מתפגלים? כי קא מיבעיא לי [כאשר נשאלה לי] השאלה הרי זה לאיפגולי [לענין שיתפגל] הלחם, מי מצטרפי [האם מצטרפים] הכבשים לאיפגולי [שיתפגל] ללחם או לא?
Rabbi Elazar elaborated: I do not raise the dilemma with regard to rendering the lambs piggul for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume an entire olive-bulk from the loaves alone, the lambs are not rendered piggul, as the mishna teaches that piggul intent with regard to the loaves does not render the lambs piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from them and half an olive-bulk from their loaves, is it necessary to teach that the lambs are not piggul? Rather, when I raised the dilemma, it was with regard to rendering the loaves piggul. Does his intention with regard to the lambs combine with his intention with regard to the loaves to render the loaves piggul or not?
הכל
(5) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַף אבְּזוֹ הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפוּגָּלִין וְאַמַּאי לֵימָא ק״ו קַל וָחוֹמֶר וּמָה הַמְפַגֵּל אֵינוֹ מִתְפַּגֵּל הַבָּא לְפַגֵּל וְלֹא פִּיגֵּל אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְפַּגֵּל.
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the lambs are not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if that which renders an item piggul, i.e., the lambs, since it is maintained that intent to consume half an olive-bulk from the lambs assists to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then with regard to the loaves, which come to render the lambs piggul, but do not render them piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the lambs to render them piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the lambs are not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if that which renders an item piggul, i.e., the lambs, since it is maintained that intent to consume half an olive-bulk from the lambs assists to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then with regard to the loaves, which come to render the lambs piggul, but do not render them piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the lambs to render them piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
אמר ליה [לו] רב: אף בזו, כמו במחשב לאכול כזית מן הלחם — הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין. ושואלים אותה שאלה: ואמאי [ומדוע]? לימא [נאמר] קל וחומר: ומה המפגל כלומר, הכבשים, שמחשבה בהם מצטרפת לפגל את הלחם — אינו מתפגל, הלחם הבא לפגל על ידי הצירוף ולא פיגל — אינו דין שלא יתפגל!
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the lambs are not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if that which renders an item piggul, i.e., the lambs, since it is maintained that intent to consume half an olive-bulk from the lambs assists to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then with regard to the loaves, which come to render the lambs piggul, but do not render them piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the lambs to render them piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
הכל
(6) וּמִי אָמְרִינַן ק״ו קַל וָחוֹמֶר כִּי הַאי גַּוְנָא וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע כַּרְמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ סְמָדַר וְכוּ׳ וְאַמַּאי לֵימָא ק״ו קַל וָחוֹמֶר מָה הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר הַבָּא לֶאֱסוֹר וְלָא אָסַר אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְאַסֵּר.
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference of this kind? But isn’t it taught in a baraita that there was an incident involving one who planted seeds in the vineyard of his friend when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference of this kind? But isn’t it taught in a baraita that there was an incident involving one who planted seeds in the vineyard of his friend when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
ומקשים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] קל וחומר כי האי גונא [כגון זה]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים, ואמאי [ומדוע] נאסרים רק הזרעים? לימא [שיאמר] קל וחומר: מה הכרם האוסר אינו נאסר, הבא לאסור ולא אסר כלומר, הזרעים — אינו דין שלא יתאסר?
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference of this kind? But isn’t it taught in a baraita that there was an incident involving one who planted seeds in the vineyard of his friend when the grapes on the vines were budding, and the incident came before the Sages and they deemed the seeds prohibited due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard, but they deemed the vines permitted. The Gemara continues: But why did they deem the seeds prohibited? Let the Sages say through an analogous a fortiori inference that the seeds should be permitted: And if that which renders an item prohibited, i.e., the vine, which causes the seeds to be prohibited, is itself not prohibited, then with regard to the seeds, which come to render the vines prohibited but did not render the vines prohibited, is it not logical that they should not be rendered prohibited?
הכל
(7) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם קַנְבּוֹס וָלוּף אָסְרָה תּוֹרָה שְׁאָר זְרָעִים מִדְּרַבָּנַן הוּא דַּאֲסִירִי הַאי דְּעָבֵד אִיסּוּרָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן דְּלָא עָבֵד אִיסּוּרָא לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן אֲבָל הָכָא לֵימָא ק״ו קַל וָחוֹמֶר .
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for this person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for this person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]? התם [שם] קנבוס ולוף אסרה תורה, אבל שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי [מדברי חכמים הוא שאסורים], ולכן האי דעבד איסורא קנסוה רבנן [זה שעשה איסור, הזורע, קנסו אותו חכמים], דלא עבד איסורא לא קנסוה רבנן [זה שלא עשה איסור, בעל הכרם, לא קנסו אותו חכמים], אבל הכא [כאן] שהוא דין תורה — לימא [נאמר] קל וחומר!
The Gemara rejects the comparison: How can these cases be compared? There, in the baraita, only hemp and arum are prohibited by Torah law to be sown in a vineyard. Other seeds are prohibited by rabbinic law. Therefore, with regard to this person who committed a transgression by planting the seeds in the vineyard of another, the Sages penalized him and deemed his seeds prohibited, but as for this person who did not commit a transgression, i.e., the owner of the vineyard, the Sages did not penalize him. But here, in the case of piggul, which is a biblical prohibition, let us say such an a fortiori inference.
הכל
(8) מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַתּוֹדָה כׇּל שֶׁכֵּן אַכְּבָשִׂים וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַכְּבָשִׂים כְּבָשִׂים הוּא דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה לִתְנוּפָה אֲבָל תּוֹדָה דְּלֹא הוּזְקְקָה זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה לָא.
The Gemara notes: The one who teaches that the dilemma of Rabbi Elazar was raised with regard to the thanks offering and the accompanying loaves, all the more so will hold that the dilemma may be raised with regard to the case of the lambs brought with the two loaves on Shavuot. But the one who teaches that Rabbi Elazar’s dilemma was raised with regard to the lambs and the two loaves, it is possible that he holds that the dilemma was raised only with regard to the lambs and the two loaves, as they were bound to one another by waving, since the priest waves the lambs and loaves together (see Leviticus 23:20). But with regard to a thanks offering and its loaves, as they were not bound to one another by waving, the dilemma was not raised, since it is obvious in this case that his intentions do not combine.
The Gemara notes: The one who teaches that the dilemma of Rabbi Elazar was raised with regard to the thanks offering and the accompanying loaves, all the more so will hold that the dilemma may be raised with regard to the case of the lambs brought with the two loaves on Shavuot. But the one who teaches that Rabbi Elazar’s dilemma was raised with regard to the lambs and the two loaves, it is possible that he holds that the dilemma was raised only with regard to the lambs and the two loaves, as they were bound to one another by waving, since the priest waves the lambs and loaves together (see Leviticus 23:20). But with regard to a thanks offering and its loaves, as they were not bound to one another by waving, the dilemma was not raised, since it is obvious in this case that his intentions do not combine.
ומעירים: ביחס לשאלתו של ר׳ אלעזר, מאן דמתני לה [מי שהיה שונה אותה] על תודה האם היא מצטרפת עם לחמי התודה להתפגל כשחישב על כזית משניהם — כל שכן שהשאלה נוגעת לכבשים של שתי הלחם, ומאן דמתני לה [ואולם מי שהיה שונה אותה] על כבשים ושתי הלחם, יש מקום לומר כי דווקא בכבשים ושתי הלחם הוא שנשאלה השאלה, מפני שהוזקקו זה לזה לתנופה, שהכהן מניף אותם יחד (ויקרא כג, כ), אבל תודה ולחמה שלא הוזקקה זה לזה בתנופה — לא, אלא פשוט הדבר שאינה מצטרפת.
The Gemara notes: The one who teaches that the dilemma of Rabbi Elazar was raised with regard to the thanks offering and the accompanying loaves, all the more so will hold that the dilemma may be raised with regard to the case of the lambs brought with the two loaves on Shavuot. But the one who teaches that Rabbi Elazar’s dilemma was raised with regard to the lambs and the two loaves, it is possible that he holds that the dilemma was raised only with regard to the lambs and the two loaves, as they were bound to one another by waving, since the priest waves the lambs and loaves together (see Leviticus 23:20). But with regard to a thanks offering and its loaves, as they were not bound to one another by waving, the dilemma was not raised, since it is obvious in this case that his intentions do not combine.
הכל
(9) רַבִּי אַבָּא זוּטֵי בָּעֵי לַהּ הָכִי בְּעָא מִינֵּיהּ ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכֶּבֶשׂ לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר מַהוּ חֲבֵירוֹ כֶּבֶשׂ מַשְׁמַע וְלָא מְפַגֵּל אוֹ דִלְמָא לֶחֶם מַשְׁמַע וּמְפַגֵּל לֵיהּ.
Rabbi Abba the small taught that Rabbi Elazar raises the dilemma in this manner: Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters one of the lambs brought on Shavuot with the two loaves intending to consume an olive-bulk from the other the next day, what is the halakha? When this individual thinks of the other, does he mean the other lamb, and if so, the lamb is not rendered piggul, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul? Or perhaps when this individual thinks of the other he means the other part of the offering, i.e., the two loaves, and if so his intention renders it piggul, as taught in the mishna.
Rabbi Abba the small taught that Rabbi Elazar raises the dilemma in this manner: Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters one of the lambs brought on Shavuot with the two loaves intending to consume an olive-bulk from the other the next day, what is the halakha? When this individual thinks of the other, does he mean the other lamb, and if so, the lamb is not rendered piggul, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul? Or perhaps when this individual thinks of the other he means the other part of the offering, i.e., the two loaves, and if so his intention renders it piggul, as taught in the mishna.
בעי רבי אבא זוטי כו׳ מחבירו – ולא פירש כבש.
ולא מיפגל – כדקתני במתני׳ בסיפא שחט א׳ מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים דאין מתיר מפגל את המתיר או דלמא חבירו לחם משמע ומפגל לחם.
רבי אבא זוטי [הקטן] בעי לה הכי [שאל אותה כך, בנוסח אחר], שכך בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אלעזר מרב: השוחט את הכבש האחד מכבשי העצרת על מנת לאכול כזית מחבירו למחר, מהו? והשאלה היא: האם כשהוא אומר ״חבירו״ כבש משמע, ואם כן לא מפגל, מפני שאין מתיר מפגל מתיר, או דלמא [שמא] ״חבירו״ לחם משמע, שתי הלחם, והוא מפגל ליה [אותו], כפי ששנינו במשנתנו?
Rabbi Abba the small taught that Rabbi Elazar raises the dilemma in this manner: Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters one of the lambs brought on Shavuot with the two loaves intending to consume an olive-bulk from the other the next day, what is the halakha? When this individual thinks of the other, does he mean the other lamb, and if so, the lamb is not rendered piggul, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul? Or perhaps when this individual thinks of the other he means the other part of the offering, i.e., the two loaves, and if so his intention renders it piggul, as taught in the mishna.
הכל
(10) אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר הוּא פִּיגּוּל וַחֲבֵירוֹ כָּשֵׁר לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵירוֹ לְמָחָר שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים אַלְמָא בחֲבֵירוֹ כֶּבֶשׂ מַשְׁמַע דִּלְמָא דְּפָרֵישׁ וְאָמַר חֲבֵירוֹ כֶּבֶשׂ.:
Rav said to Rabbi Elazar: You learned in a mishna (16a): If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul. Rav concludes: Evidently, in this context the term: The other, means the other lamb. The Gemara rejects this proof: Perhaps the mishna is discussing a case where he clarifies and says: The other lamb, but the mishna is not referring to a case where he merely thought: The other.
Rav said to Rabbi Elazar: You learned in a mishna (16a): If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul. Rav concludes: Evidently, in this context the term: The other, means the other lamb. The Gemara rejects this proof: Perhaps the mishna is discussing a case where he clarifies and says: The other lamb, but the mishna is not referring to a case where he merely thought: The other.
אמר ליה [לו] רב: תניתוה [שניתם אותה כבר], יש לשאלה זו פתרון מהמשנה להלן: שחט אחד מן הכבשים על מנת לאכול ממנו למחר — הוא פיגול וחבירו כשר, לאכול מחבירו למחר — שניהם כשרים, אלמא [מכאן] ש״חבירו״ כבש משמע! ודוחים: מכאן אין ראיה גמורה, דלמא [שמא] מדובר שם דפריש [שפירש] ואמר ״חבירו כבש״, אבל אם אמר ״חבירו״ סתם עדיין נשארה שאלה.
Rav said to Rabbi Elazar: You learned in a mishna (16a): If one slaughtered one of the lambs with the intent to partake of it the next day, that lamb is piggul and the other is fit. If he slaughtered one lamb with the intent to partake of the other the next day, both lambs are fit, as one permitting factor does not render another permitting factor piggul. Rav concludes: Evidently, in this context the term: The other, means the other lamb. The Gemara rejects this proof: Perhaps the mishna is discussing a case where he clarifies and says: The other lamb, but the mishna is not referring to a case where he merely thought: The other.
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : הַזֶּבַח מְפַגֵּל אֶת הַנְּסָכִים מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בִּכְלִי דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר הַנְּסָכִים אֵינָן מְפַגְּלִים אֶת הַזֶּבַח כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר הוּא וּנְסָכָיו מְפוּגָּלִין לְהַקְרִיב נְסָכָיו לְמָחָר הַנְּסָכִים מְפוּגָּלִין הַזֶּבַח אֵינוֹ מְפוּגָּל.:
MISHNA: The animal offering renders the accompanying libations and meal offerings piggul from the moment that they were consecrated in the vessel, but not before; this is the statement of Rabbi Meir. The libations do not render the animal offering piggul. How so? In the case of one who slaughters the offering with the intent to partake of it the next day, the offering and its libations are rendered piggul. But if one slaughters the offering with the intent to sacrifice its libations the next day, the libations are rendered piggul, while the offering is not piggul.
MISHNA: The animal offering renders the accompanying libations and meal offerings piggul from the moment that they were consecrated in the vessel, but not before; this is the statement of Rabbi Meir. The libations do not render the animal offering piggul. How so? In the case of one who slaughters the offering with the intent to partake of it the next day, the offering and its libations are rendered piggul. But if one slaughters the offering with the intent to sacrifice its libations the next day, the libations are rendered piggul, while the offering is not piggul.
א משנה הזבח מפגל את הנסכים הבאים עמו, משעה שקדשו בכלי ולא קודם לכן, אלו דברי ר׳ מאיר. אבל הנסכים אינן מפגלים את הזבח. כיצד? השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר — הוא ונסכיו מפוגלין, אבל אם שחטו על מנת להקריב נסכיו למחר — הנסכים מפוגלין, הזבח אינו מפוגל.
MISHNA: The animal offering renders the accompanying libations and meal offerings piggul from the moment that they were consecrated in the vessel, but not before; this is the statement of Rabbi Meir. The libations do not render the animal offering piggul. How so? In the case of one who slaughters the offering with the intent to partake of it the next day, the offering and its libations are rendered piggul. But if one slaughters the offering with the intent to sacrifice its libations the next day, the libations are rendered piggul, while the offering is not piggul.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן נִסְכֵי בְּהֵמָה חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל מִפְּנֵי שֶׁדַּם הַזֶּבַח מַתִּירָן לִקְרַב דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר .
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to the libations of an animal offering, one is liable for eating them due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the offering permits them to be offered on the altar, and any item that becomes permitted for consumption or for sacrifice through a permitting factor can be rendered piggul, and one who partakes of such an item after its permitting factors were sacrificed is liable to receive karet. This is the statement of Rabbi Meir.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to the libations of an animal offering, one is liable for eating them due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the offering permits them to be offered on the altar, and any item that becomes permitted for consumption or for sacrifice through a permitting factor can be rendered piggul, and one who partakes of such an item after its permitting factors were sacrificed is liable to receive karet. This is the statement of Rabbi Meir.
גמ׳ שדם הזבח מתירן ליקרב – והוי דבר שיש לו מתירין למזבח ונוהג בהן פיגול דכל דבר שיש לו מתירין יש בו פיגול במס׳ יומא בפ׳ הוציאו לו (דף ס.).
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול כששחט את הזבח במחשבת חוץ לזמנו, מפני שדם הזבח מתירן לקרב, שכל שיש לו מתירים (לאכילה או להקרבה) חייבים עליו משום פיגול משקרבו מתיריו, אלו דברי ר׳ מאיר.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: With regard to the libations of an animal offering, one is liable for eating them due to violation of the prohibition of piggul, as the blood of the offering permits them to be offered on the altar, and any item that becomes permitted for consumption or for sacrifice through a permitting factor can be rendered piggul, and one who partakes of such an item after its permitting factors were sacrificed is liable to receive karet. This is the statement of Rabbi Meir.
הכל
(13) אָמְרוּ לוֹ לר״מ לְרַבִּי מֵאִיר וַהֲלֹא גאָדָם מֵבִיא זִבְחוֹ הַיּוֹם וּנְסָכָיו עַד י׳ עֲשָׂרָה יָמִים אָמַר לָהֶן אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּבָאִין עִם הַזֶּבַח א״ל אָמְרוּ לוֹ אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ לְזֶבַח אַחֵר.
The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his offering today and the accompanying libations from now until even ten days later. Evidently, then, the blood of the offering does render the libations permitted. Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about libations that come to be sacrificed together with the offering and were already sanctified in a service vessel for that purpose. The Rabbis said to him: But it is possible to switch the libations for use with another offering. Clearly, then, they are not considered an indispensable part of that offering.
The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his offering today and the accompanying libations from now until even ten days later. Evidently, then, the blood of the offering does render the libations permitted. Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about libations that come to be sacrificed together with the offering and were already sanctified in a service vessel for that purpose. The Rabbis said to him: But it is possible to switch the libations for use with another offering. Clearly, then, they are not considered an indispensable part of that offering.
ערך נסך
נסך – א(מנחות טו:) הזבח מפגל את הנסכים והלא אדם מביא זבחו היום ונסכים מיכן ועד ה׳ יום.
ערך אן
אן – באין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר (כתובות מג) (קידושין ד:) בכסף מנא לן שהיא לאב שנאמר ויצאה חנם אין כסף מכדי כתיב ויצאה חנם אנן ידעינן דבלא כסף משמע אין כסף דכתב רחמנא למה לי אלא ללמד אין כסף לאדון זה כשיוצאה מרשותו אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אב ואסיקנא האי קרא יציאה דכוותה קא ממעט לה לזו הבת שלא תזכה בקידושיה פירוש כשם שיצאה מרשות אדון בימי הנעורים יוצאה וחוזרת לאביה כי עודה קטנה ואינה יוצאה וכשיוצאה בימי הנעורים ואין לאדוניה כסף כך כשיוצאה מרשות אביה בימי הנעורים כסף קדושיה לאביה ואקשינן והא לא דמיא יציאתה מרשות אדון היא יוצאה לגמרי לא נשארה לו ברשותו כלום ויציאתה מרשוב האב בקדושין עדיין נשאר לאב בה רשות מסירה לחופה ופרקינן מיהא מהא מלתא כבר נפקא לה לגמרי דאמר מר אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות. וי״א מהכרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותו דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה והאי אין כסף מיבעי ליה לכדתניא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות ודייק רבינא מדכתב קרא אין ביוד ולא כתב אן חסר בלא יוד דרשינן ליה לאו והין לאו אין כסף לאדון זה וההין יש כסף לאדון אחר ומנו אב וכי האי תנא דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת״ל אין לה עיין עליה הנה דרש כיוצא בזה לאו והין אין לה זרע כשר יש לה זרע פסול אין לו עיין עליה אבל אם יש לה אפילו זרע פסול זה פירוש רבינו חננאל וק״ל. אין לו מוח בקדקדו (יבמות ט.) (מנחות פ) בשתיהן רבי אומר לו ללוי אין מוסיפין על המדות יותר משתות (בבא בתרא כ) וכן כל המימר׳ (מנחות טו) ה׳ סאין ירושלמיו׳ שהן ששה מדבריות ומסקנא מנה מאתן וארבעים הוו כיצד עשרים שקלים כ״ה שקלים חמשה עשר שקלים הא ששים שקלים וכל שקל ארבעה דינרים הא מאתן וארבעין ומנה אינו אלא מאה דינר אלא שמע מינה מנה של קודש כפול היה והוא ר׳ דינר והסיפו עליו שתות מלבד הקרן ועולין מאתן וארבעין. אין מלכות נוגעת בחברת׳ כמלא נימא (ברכות נ) פירוש שהיו מדברות אליו כל כך כדי שלא יהא אצל שמואל עדיין ויקבל המלכו׳ לפי שעדיין לא נפסקה מלכות שמואל ולא חלה מלכות שאול תניא אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע אתה לא שמעת אלא אחת אני שמעתי ארבע אין אומרין למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד (נדה ז) (סוטה י) בגמרא דאבשלום אין לו בן בעבור הזכיר שמו ולא הוי ליה בנין והכתיב ויולדו לאבשלום ב׳ בנים ובת אחת אמר רב חסדא בר אבדימי שלא היה בן ראוי למלכות.
א. [טראנקאופפער.]
ב. [נישט.]
ונסכיו מכאן ועד י׳ ימים – דאמר מר לקמן (דף מד:) מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזביחה נינהו.
אף אני לא אמרתי – אם פיגל בזבח שיהו הנסכים שיביא לסוף י׳ ימים מפוגלים אלא בבאים עם הזבח.
אמרו לו אפשר לשנותו לזבח אחר – הלכך לא מיפגלי.
אפשר לשנותן לזבח אחר – בתוספתא דזבחים אין הלשון כן וגרס התם אמר אף אני לא אמרתי אלא כשקדשו בכלי אמרו לו אע״פ שנתקדשו אפשר לשנותן לזבח אחר וקדשו בכלי דתוספתא היינו באים עם הזבח דהכא וא״ת דהשתא משמע דלרבנן דאפשר לשנותן לזבח אחר אפי׳ לאחר שחיטה ולקמן בפ׳ התודה (מנחות עט.) תנן הנסכים שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול אם יש זבח אחר יקרבו עמו ופריך בגמ׳ (שם:) והאמר רב חסדא שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת ומשני לב בית דין מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לזבח אחר אלמא דאסור לשנותן אם לא משום תנאי בית דין ואין לומר דהא דאמרו רבנן נמי הכא אפשר לשנותן היינו משום תנאי ב״ד חדא מי לא עסקינן בקרבן יחיד דלא שייך ביה לב בית דין ועוד לוג שמן דאשם מצורע לא משכחת אלא ביחיד ועוד דאין לב ב״ד מתנה אלא היכא דלא הוצרכו אבל אם הוצרכו אי אפשר לשנותו ונראה לפרש דסוגיא דהתם כרבי מאיר ואם תאמר והלא רב חסדא סתמא ככולי עלמא כדמפרש טעמא התם משום דשמן גופא דמנחה הוא ומאי קשיא ליה מרב חסדא ממתני׳ דהתם תיקשי ליה הא דרבנן דהכא ושמא כמו כן היה יכול להקשות אלא מקשה אסתם מתניתין דאפי׳ לרבי מאיר אפשר לשנותו והא דלא פריך מסתם מתניתין דהתם מדר״מ גופיה אדרבי מאיר דהכא משום דלא נזכר שם רבי מאיר בהדיא וכן מילתא דזעירי דהתם נמי אליבא דרבי מאיר אתיא דקאמר התם (דף עט.) אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח פירוש לענין שלא לשנותן (לענין) לזבח אחר ולא כמו שפירש שם בקונטרס לענין ליפסל בלינה דלענין לינה ודאי מיפסלי משקדשו בכלי דאמר בסוף רבי ישמעאל (לקמן עב:) גבי שתי הלחם דאי תנור מקדש מיפסלי בלינה ועוד בסוף לולב וערבה (סוכה נ.) קאמר זעירי גופיה דאי מייתי במקודשת איפסלו להו בלינה ומשנה שלמה שנינו בפ״ב דמעילה (דף י.) גבי נסכים קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה מיהו ההיא יש לדחות דדוקא בנסכים הבאים בפני עצמן וכמו שפירשתי דאיירי לענין שלא לשנותן לזבח אחר והא דפריך התם ממתניתין דקתני אם יש זבח אחר יקרבו עמו מאי לאו דאיפסול בשחיטה הכי פריך דמכשר דווקא משום דאיכא זבח אחר שהיה (זבח) זבוח באותה שעה וגם משום דלב ב״ד מתנה עליהן כמו שמעמידה בסוף הא לאו הכי לא קרבי דמשקדשו בכלי הוקבעו אפי׳ קודם שחיטה והא דקרבי עם הזבח אחר הזבוח באותה שעה היינו משום דלב ב״ד מתנה כדמפרש התם ולפי מה שסובר השתא לית ליה דאמרינן הכא לר״מ דשחיטה קובעת ולא כלי קובעת עוד יש לפרש ההיא התם דהתודה אפי׳ כרבנן דכי פליגי רבי מאיר ורבנן בשחיטת פיגול דבפגול מיירי ברישא וקאי אמתניתין דהזבח מפגל את הנסכים וקסבר רבי מאיר דהוקבעו בשחיטת פיגול כלחמי תודה דתנן בפ׳ התודה (לקמן דף עח:) שחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו קדש הלחם אבל שחיטה כשרה קובעת אפי׳ לרבנן ולזעירי דאמר נסכים מתקדשים בשחיטה היינו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ופריך ממתני׳ דזבח פסול דאלמא שחיטה פסולה מקדשא וקשיא לרבנן ואפי׳ רבי מאיר לא אמר אלא בפיגול במתנות ולא בשאר פסולי שחיטה ודווקא דאיכא זבח אחר משום תנאי ב״ד הא ליכא זבח אחר לא ומיהו קשה לפירוש זה דא״כ משכחת לרבנן דנסכי בהמה חייבין עליהם משום פיגול שנעשית השחיטה בהכשר ופיגל בשאר עבודות.
אמרו לו לר׳ מאיר: והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו למחר, ואפילו עד עשרה ימים, ואם כן אינם חלק בלתי נפרד מן הזבח כדי שיתפגלו על ידו! אמר להן: אף אני לא אמרתי שיהיו מפוגלים אלא בנסכים הבאין עם הזבח, וכבר קדשו בכלי ליקרב. אמרו לו: והרי אפשר לשנותו את הנסכים לזבח אחר, ואם כן אינם חלק בלתי נפרד מן הזבח!
The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his offering today and the accompanying libations from now until even ten days later. Evidently, then, the blood of the offering does render the libations permitted. Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about libations that come to be sacrificed together with the offering and were already sanctified in a service vessel for that purpose. The Rabbis said to him: But it is possible to switch the libations for use with another offering. Clearly, then, they are not considered an indispensable part of that offering.
הכל
(14) אָמַר רָבָא קָסָבַר ר״מ רַבִּי מֵאִיר הוּקְבְּעוּ בִּשְׁחִיטָה כְּלַחְמֵי תוֹדָה.
Rava said: Rabbi Meir holds that the libations are fixed to this particular offering at the time of its slaughter, and one may not use them with another offering. Accordingly, these libations are rendered piggul on account of intent during the slaughter of the offering, just like the loaves of a thanks offering, which are fixed to a particular thanks offering upon its slaughter and become piggul on account of intent during the slaughter of that particular thanks offering.
Rava said: Rabbi Meir holds that the libations are fixed to this particular offering at the time of its slaughter, and one may not use them with another offering. Accordingly, these libations are rendered piggul on account of intent during the slaughter of the offering, just like the loaves of a thanks offering, which are fixed to a particular thanks offering upon its slaughter and become piggul on account of intent during the slaughter of that particular thanks offering.
בשחיטה – דהאיך הוקבעו לזבח זה ואין רשאין לשנותם לאחר.
כלחמי תודה – שהשחיטה קובעתו כדאמרי׳ בהתודה כדפרישית לעיל.
הוקבעו בשחיטה – כרבי דאמר שני דברים המתירים מעלין זה בלא זה ולר׳ אלעזר בר׳ שמעון דאמר אין מעלין הוה ליה למינקט שחיטה וזריקה או שנתקבל הדם בכוס ונשפך וכאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי כדקאמרינן בפרק התודה (לקמן דף עט:) ופלוגתייהו בפ׳ התכלת (לקמן דף מז.) ובסוף ר׳ ישמעאל לקמן (דף עב:).
אמר רבא, קסבר [סבור] ר׳ מאיר: הוקבעו הנסכים בשעת השחיטה להיות שייכים לזבח זה, ולא ניתן לשנותם, ולכן הוא מפגלם, כמו לחמי תודה שהוקבעו בשחיטת התודה להיות שייכים אליה, ולהתפגל על ידה.
Rava said: Rabbi Meir holds that the libations are fixed to this particular offering at the time of its slaughter, and one may not use them with another offering. Accordingly, these libations are rendered piggul on account of intent during the slaughter of the offering, just like the loaves of a thanks offering, which are fixed to a particular thanks offering upon its slaughter and become piggul on account of intent during the slaughter of that particular thanks offering.
הכל
(15) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל מִפְּנֵי שֶׁדַּם אָשָׁם מַתִּירוֹ לַבְּהוֹנוֹת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר דוַהֲלֹא אָדָם מֵבִיא אֲשָׁמוֹ הַיּוֹם וְלוּגּוֹ מִיכָּן וְעַד י׳ עֲשָׂרָה יָמִים.
In a similar vein, the Sages taught: With regard to the log of oil of the leper (see Leviticus 14:10–20), one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul if the guilt offering that this oil accompanied became piggul, as the blood of the offering permits it to be placed on the right thumb and big toe of the leper. This is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his guilt offering today and the accompanying log of oil from now until even ten days later. Evidently, the log of oil is not considered part of the guilt offering, and therefore it should not be rendered piggul on account of it.
In a similar vein, the Sages taught: With regard to the log of oil of the leper (see Leviticus 14:10–20), one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul if the guilt offering that this oil accompanied became piggul, as the blood of the offering permits it to be placed on the right thumb and big toe of the leper. This is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his guilt offering today and the accompanying log of oil from now until even ten days later. Evidently, the log of oil is not considered part of the guilt offering, and therefore it should not be rendered piggul on account of it.
בדומה לכך תנו רבנן [שנו חכמים]: לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול, מפני שדם אשם מתירו לתת ממנו על בהונות המצורע, אלו דברי ר׳ מאיר. אמרו לו לר׳ מאיר: והלא אדם מביא אשמו היום, ולוגו של שמן מיכן ועד עשרה ימים, ולאו דווקא באותו יום. והרי זו הוכחה שאינו ממש חלק מן הקרבן!
In a similar vein, the Sages taught: With regard to the log of oil of the leper (see Leviticus 14:10–20), one is liable for eating it due to violation of the prohibition of piggul if the guilt offering that this oil accompanied became piggul, as the blood of the offering permits it to be placed on the right thumb and big toe of the leper. This is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: But a person may bring his guilt offering today and the accompanying log of oil from now until even ten days later. Evidently, the log of oil is not considered part of the guilt offering, and therefore it should not be rendered piggul on account of it.
הכל
(16) אָמַר לָהֶן אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּבָא עִם האשם [א״ל אָמְרוּ לוֹ ] אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ לְאָשָׁם אַחֵר אָמַר רָבָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר הוּקְבְּעוּ בִּשְׁחִיטָה כְּלַחְמֵי תוֹדָה.:
Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about a log of oil that comes with the guilt offering. The Rabbis said to him: But even in this case, the oil should not be considered part of the offering, as it is possible to switch the oil for use with another guilt offering. Rava said: Rabbi Meir holds that the log of oil is fixed to this particular guilt offering at the time of its slaughter and is therefore rendered piggul on account of it, just like the loaves of a thanks offering, as the slaughter of the thanks offering fixes the accompanying loaves to that particular offering.
Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about a log of oil that comes with the guilt offering. The Rabbis said to him: But even in this case, the oil should not be considered part of the offering, as it is possible to switch the oil for use with another guilt offering. Rava said: Rabbi Meir holds that the log of oil is fixed to this particular guilt offering at the time of its slaughter and is therefore rendered piggul on account of it, just like the loaves of a thanks offering, as the slaughter of the thanks offering fixes the accompanying loaves to that particular offering.
אמר להן: אף אני לא אמרתי שהוא מתפגל אלא בשמן הבא עם האשם. אמרו לו: אף במקרה זה אין השמן נחשב חלק מן הקרבן, שהרי אפשר לשנותו לאשם אחר. אמר רבא, קסבר [סבור] ר׳ מאיר: לוג השמן הוקבעו יחד עם האשם זה בשחיטה, כלחמי תודה, ששחיטת התודה קובעת אותם יחד עם הזבח שבאו עמו.
Rabbi Meir said to them: I, too, spoke only about a log of oil that comes with the guilt offering. The Rabbis said to him: But even in this case, the oil should not be considered part of the offering, as it is possible to switch the oil for use with another guilt offering. Rava said: Rabbi Meir holds that the log of oil is fixed to this particular guilt offering at the time of its slaughter and is therefore rendered piggul on account of it, just like the loaves of a thanks offering, as the slaughter of the thanks offering fixes the accompanying loaves to that particular offering.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות טו: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות טו:, עין משפט נר מצוה מנחות טו: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס מנחות טו:, רש"י מנחות טו: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות טו:, ר׳ פרץ הכהן מנחות טו:, גליון הש"ס לרע"א מנחות טו:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות טו:
Menachot 15b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 15b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 15b, Collected from HeArukh Menachot 15b, Rashi Menachot 15b, Tosafot Menachot 15b, R. Peretz HaKohen Menachot 15b, Gilyon HaShas Menachot 15b, Steinsaltz Commentary Menachot 15b