×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבָּנַן סָבְרִי הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת.
The Rabbis hold that the frontplate effects acceptance for items that are normally consumed by the priests but have become ritually impure. Consequently, the sprinkling of the blood in this case is an entirely valid act that is capable of rendering the remaining pure loaf permitted for consumption. And Rabbi Yehuda holds that the frontplate does not effect acceptance for items that are consumed by the priests and have become impure. Accordingly, the sprinkling of the blood is ineffective in rendering the remaining pure loaf permitted for consumption.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבנן סברי הציץ מרצה – על טומאת אכילת כהנים למיהוי זריקה שנזרקה עליהן זריקה מעלייתא ומיהו כי מרצה ציץ למיהוי קרבן מעליא אבל טמא לא מישתרי באכילה דעבר ליה בלאו מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז).
ור׳ יהודה סבר אין הציץ מרצה – בטומאה שנגעה בדבר הנאכל לכהנים הלכך לא הוי זריקה מעליא ולא מישתרי טהור.
רבנן סברי הציץ מרצה על אכילות – לא למישרייה לטמא באכילה אלא לענין דלא הוי האי טמא כאבוד ושרוף אלא חשוב כטהור לענין דשריא זריקה לאידך דטהור גמור.
ורבי יהודה סבר אין הציץ מרצה – והוה ליה האי טמא כאבוד ושרוף ולא מהניא זריקה לטהור אע״ג דרבי יהודה ס״ל בפ׳ כיצד צולין (פסחים עז.) טומאה הותרה בציבור ולא מיבעי ציץ לרצויי דמאי דהתר הוא בציבור לא מהניא להאי טמא למישרייה באכילה הוא הדין נמי דלא מהניא למישרייה לטהור דלענין היתר אכילת לא מהניא ולא הויא כריצוי ציץ ולמ״ד מרצה מהניא לטהור ולא מהניא לטמא.
רבנן סברי [חכמים סבורים]: הציץ מרצה על אכילות, על טומאת הנאכל לכהנים, וזריקת הדם כשרה לגמרי, ולכן החלה שלא נטמאה הותרה על ידה באכילה. ור׳ יהודה סבר [סבור], אין הציץ מרצה על אכילות, וכיון שזריקת הדם אינה כשרה לגמרי — לא הועילה להתיר את החלה הטהורה באכילה.
The Rabbis hold that the frontplate effects acceptance for items that are normally consumed by the priests but have become ritually impure. Consequently, the sprinkling of the blood in this case is an entirely valid act that is capable of rendering the remaining pure loaf permitted for consumption. And Rabbi Yehuda holds that the frontplate does not effect acceptance for items that are consumed by the priests and have become impure. Accordingly, the sprinkling of the blood is ineffective in rendering the remaining pure loaf permitted for consumption.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא וְהָא עוֹלִין דְּהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הָעוֹלִין וּפְלִיגִי.
Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: Can this be the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis? But what about items that normally ascend upon the altar? Even Rabbi Yehuda concedes that the frontplate effects acceptance for impure items that normally ascend the altar, and Rabbi Yehuda and the Rabbis nevertheless disagree with regard to the remaining item in a case of this kind.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא עולין – דד״ה ציץ מרצה על טומאה שנגע בעולין למזבח.
והא עולין דציץ מרצה כו׳ – ואפי׳ למ״ד בפ׳ כיצד צולין (שם עז:) אין הציץ מרצה על העולים הנ״מ ביחיד אבל בציבור מודה דציץ מרצה על העולין.
ופליגי – משמע דאי משכח תנאי דציץ מרצה על העולין הוה ניחא ליה ולכאורה כ״ש דהוה קשה טפי דרבי יהודה דאמר שניהם יעשו בטומאה קסבר דציץ מרצה על העולין ומתניתין קסבר אין הציץ מרצה על אכילות ורבנן דאמרי טמא בטומאתו וטהור בטהרתו קסברי אין הציץ מרצה על העולין ובמתניתין קסברי הציץ מרצה על אכילות.
אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: וכי רק משום כך חולק ר׳ יהודה על חכמים? והא [והרי] ביחס לעולין על המזבח שנטמאו, שלכל הדעות הציץ מרצה על העולין, וגם לדעת ר׳ יהודה, ופליגי בכל זאת חלוקים הם]!
Rav Huna, son of Rav Natan, said to Rav Pappa: Can this be the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis? But what about items that normally ascend upon the altar? Even Rabbi Yehuda concedes that the frontplate effects acceptance for impure items that normally ascend the altar, and Rabbi Yehuda and the Rabbis nevertheless disagree with regard to the remaining item in a case of this kind.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּתַנְיָא נִטְמָא אֶחָד מִן הַבָּזִיכִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטׇהֳרָתוֹ.
The Gemara provides the source for this claim. As it is taught in a baraita: If one of the bowls of frankincense accompanying the shewbread, which are meant to be burned upon the altar, became impure, Rabbi Yehuda says that the rites of both of them may be performed in impurity, i.e., the priest may even render the second bowl impure and burn both of them together, as no communal offering is divided, and the mitzva to sacrifice communal offerings overrides the prohibition against rendering them impure. And the Rabbis say: The impure one remains in its state of impurity and the pure one remains in its state of purity. Evidently, their dispute does not depend on whether the frontplate effects acceptance.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בזיכין – הוו עולין.
יעשו במזבח בטומאה – יגעם זה לזה אם ירצה.
שאין קרבן ציבור חלוק – ואפי׳ אי מגיעו בשניהם טמאים וקרבן צבור דוחה טומאה בפרק כיצד צולין (פסחים פ.) ואמאי לא הוי טהור בטהרתו הא ציץ מרצה על העולין והויא הקטרה מעלייתא ואסור לטמא את הטהור.
דתניא [ששנויה ברייתא]: נטמא אחד מן הבזיכין של לחם הפנים, העומדים להקטרה על המזבח — ר׳ יהודה אומר: שניהם יעשו בטומאה, כלומר, רשאי לטמא גם את הבזיך השני, ולהקטיר את שניהם על המזבח, לפי שאין קרבן ציבור חלוק, והקרבת קרבן ציבור דוחה את הטומאה. וחכמים אומרים: הטמא יקרב בטומאתו, והטהור בטהרתו. משמע שאין המחלוקת תלויה בשאלה האם הציץ מרצה או לא!
The Gemara provides the source for this claim. As it is taught in a baraita: If one of the bowls of frankincense accompanying the shewbread, which are meant to be burned upon the altar, became impure, Rabbi Yehuda says that the rites of both of them may be performed in impurity, i.e., the priest may even render the second bowl impure and burn both of them together, as no communal offering is divided, and the mitzva to sacrifice communal offerings overrides the prohibition against rendering them impure. And the Rabbis say: The impure one remains in its state of impurity and the pure one remains in its state of purity. Evidently, their dispute does not depend on whether the frontplate effects acceptance.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְעוֹד אָמַר רַב אָשֵׁי ת״שתָּא שְׁמַע ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ שֵׁבֶט אֶחָד טָמֵא וְכׇל הַשְּׁבָטִים טְהוֹרִין יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר חָלוּק וְהָכָא מַאי הַצִּיץ מְרַצֶּה אִיכָּא.
And furthermore, Rav Ashi said: Come and hear an additional proof that the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis does not concern the frontplate, as we learn in a mishna (Pesaḥim 80a) with regard to the consumption of the Paschal offering in a state of impurity, that Rabbi Yehuda says: Even if one tribe is ritually impure and all the rest of the tribes are pure, all the tribes may perform the rite of the Paschal offering in a state of impurity, as no communal offerings are divided. Rav Ashi explains: But here, what relevance is there to the question of whether the frontplate effects acceptance? The frontplate effects acceptance for offerings that have become impure; but it does not render it permitted for one who is ritually impure to sacrifice an offering.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבט אחד טמא – בי״ד בניסן וס״ל לרבי יהודה שבט אחד איקרי קהל הלכך דוחה טומאה ויעשו כולן בטומאה עמו.
לפי שאין קרבן ציבור חלוק – ולדברי חכמים טהורים עושים הראשון והשבט עושין פסח שני.
רבי יהודה אומר אפי׳ שבט אחד טמא כו׳ שאין קרבן ציבור חלוק – אף על גב דרבי יהודה ס״ל בפ״ק דיומא (דף ז:) דטומאה הותרה בציבור מ״מ איצטריך ליה טעמא דאין קרבן ציבור חלוק בפסח כיון דיש ביה אכילה כדמוכח התם.
והכא מאי ציץ מרצה איכא – פי׳ הא אין הציץ מרצה על טומאת הגוף כדפי׳ בקונט׳ ודריש לקמן בהקומץ רבה (דף כה.) עון הקדשים הוא נושא ולא עון המקדישי׳ ובפרק שני דזבחים (זבחים כג.) נמי אמרינן בהדיא דאין הציץ מרצה על טומאת הגוף והא דאמר בפ׳ כיצד צולין (פסחים עז.) דלמ״ד טומאה דחויה בעיא ציץ לרצויי היינו לטומאת בשר דמהני ציץ אבל לטומאת הגוף דלא מהני ציץ אפי׳ בלא ציץ.
ועוד, אמר רב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת שאין זה טעם המחלוקת, ממה ששנינו לענין פסח הנאכל בטומאה, ר׳ יהודה אומר: אפילו שבט אחד טמא וכל השבטים טהוריןיעשו ישראל כולם את קרבן הפסח בטומאה, לפי שאין קרבנות ציבור חלוק, והכא מאי [וכאן מה ענין] של הציץ מרצה איכא [יש]? והרי הציץ מרצה על טומאת הקרבן, ולא על טומאת המקריבים!
And furthermore, Rav Ashi said: Come and hear an additional proof that the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis does not concern the frontplate, as we learn in a mishna (Pesaḥim 80a) with regard to the consumption of the Paschal offering in a state of impurity, that Rabbi Yehuda says: Even if one tribe is ritually impure and all the rest of the tribes are pure, all the tribes may perform the rite of the Paschal offering in a state of impurity, as no communal offerings are divided. Rav Ashi explains: But here, what relevance is there to the question of whether the frontplate effects acceptance? The frontplate effects acceptance for offerings that have become impure; but it does not render it permitted for one who is ritually impure to sacrifice an offering.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְעוֹד הָאָמַר רָבִינָא ת״שתָּא שְׁמַע נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אַחַת מִן הַסְּדָרִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל.
And furthermore, doesn’t Ravina say: Come and hear a proof that the matter of the frontplate cannot be the subject of the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, as the mishna teaches: If one of the two loaves brought on Shavuot or one of the two arrangements of shewbread became ritually impure, Rabbi Yehuda says: Both must be taken to the place of burning, as no communal offering is divided. And the Rabbis say: The impure one remains in its impurity and the pure one may be eaten.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד, האמר [הרי אמר] רבינא: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת שאין זה טעם המחלוקת, ממה ששנינו במשנתנו: נטמאת אחת מן החלות של שתי הלחם, או אחת מן הסדרין של לחם הפנים, ר׳ יהודה אומר: שניהם יצאו לבית השריפה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק, וחכמים אומרים: הטמא בטומאתו והטהור יאכל.
And furthermore, doesn’t Ravina say: Come and hear a proof that the matter of the frontplate cannot be the subject of the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, as the mishna teaches: If one of the two loaves brought on Shavuot or one of the two arrangements of shewbread became ritually impure, Rabbi Yehuda says: Both must be taken to the place of burning, as no communal offering is divided. And the Rabbis say: The impure one remains in its impurity and the pure one may be eaten.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִם אִיתָא לְפִי שֶׁאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּלְמוּד1 עָרוּךְ הוּא בְּפִיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק.:
The Gemara explains the difficulty: And if it is so, i.e., that the dispute between them concerns the frontplate, then Rabbi Yehuda should have said: They are both burned, because the frontplate does not effect acceptance for impure items that are consumed by the priests. Rather, Rabbi Yoḥanan says: It is a settled tradition in the mouth of Rabbi Yehuda that no communal offering is divided, and if one part of an offering becomes impure, the entire offering is disqualified.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "למוד".
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה למוד ערוך – ששנאה מרבותיו.
ואם איתא [אכן] המחלוקת היא האם ציץ מרצה על אכילות — ״לפי שאין הציץ מרצה על אכילות״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא אמר ר׳ יוחנן: תלמוד ערוך הוא בפיו של ר׳ יהודה, מסורת היא בידו, שאין קרבן ציבור חלוק, ואם נטמא מקצתו נפסל כולו.
The Gemara explains the difficulty: And if it is so, i.e., that the dispute between them concerns the frontplate, then Rabbi Yehuda should have said: They are both burned, because the frontplate does not effect acceptance for impure items that are consumed by the priests. Rather, Rabbi Yoḥanan says: It is a settled tradition in the mouth of Rabbi Yehuda that no communal offering is divided, and if one part of an offering becomes impure, the entire offering is disqualified.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: הַתּוֹדָה אמְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה כֵּיצַד שָׁחַט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר הִיא וְהַלֶּחֶם מְפוּגָּלִין לֶאֱכוֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפוּגֶּלֶת.
MISHNA: The thanks offering renders the accompanying loaves piggul but the loaves do not render the thanks offering piggul. How so? If one slaughtered the thanks offering, which may be consumed only during the day it is slaughtered and the night thereafter, with the intent to partake of it the next day, the offering and the accompanying loaves are rendered piggul. If he slaughtered it with the intent to partake of the loaves the next day, the loaves are rendered piggul and the thanks offering is not piggul.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ והתודה אינה מפוגלת – והאוכלה אין ענוש כרת.
א משנה התודה מפגלת את הלחם שמביאים עמה, והלחם אינו מפגל את התודה. כיצד? אם שחט את התודה על מנת לאכול ממנה למחר — הרי היא עצמה וגם הלחם מפגלין, והאוכלם חייב כרת. אבל אם שחטה על מנת לאכול מן הלחם למחרהלחם מפגל והתודה אינה מפוגלת.
MISHNA: The thanks offering renders the accompanying loaves piggul but the loaves do not render the thanks offering piggul. How so? If one slaughtered the thanks offering, which may be consumed only during the day it is slaughtered and the night thereafter, with the intent to partake of it the next day, the offering and the accompanying loaves are rendered piggul. If he slaughtered it with the intent to partake of the loaves the next day, the loaves are rendered piggul and the thanks offering is not piggul.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בהַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מֵהֶן לְמָחָר הֵם וְהַלֶּחֶם מְפוּגָּלִין לֶאֱכוֹל אֶת הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפוּגָּלִין.:
Likewise, the lambs sacrificed with the two loaves meal offering on Shavuot render the accompanying loaves piggul, but the loaves do not render the lambs piggul. How so? If one slaughtered the lambs, which may be consumed only during the day they are slaughtered and the night thereafter, with the intent to partake of them the next day, the lambs and the accompanying loaves are rendered piggul. If he did so with the intent to partake of the loaves the next day, the loaves are rendered piggul and the lambs are not piggul.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הכבשים של שתי הלחם של עצרת מפגלין את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים. כיצד? השוחט את הכבשים על מנת לאכול מהן למחרהם והלחם מפוגלין, על מנת לאכול את הלחם למחרהלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין.
Likewise, the lambs sacrificed with the two loaves meal offering on Shavuot render the accompanying loaves piggul, but the loaves do not render the lambs piggul. How so? If one slaughtered the lambs, which may be consumed only during the day they are slaughtered and the night thereafter, with the intent to partake of them the next day, the lambs and the accompanying loaves are rendered piggul. If he did so with the intent to partake of the loaves the next day, the loaves are rendered piggul and the lambs are not piggul.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא מִנַּיִן לְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ז׳:י״ב} וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת.
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that a thanks offering renders its accompanying loaves piggul? If we say that it is due to that which Rav Kahana says, this is problematic. As Rav Kahana says: From where is it derived that the loaves of a thanks offering are themselves called a thanks offering? It is derived from that which is stated in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanks offering loaves” (Leviticus 7:12). The juxtaposition of the words “thanks offering” and “loaves” indicates that the loaves are themselves called a thanks offering.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מ״ט – התודה מפגלת לחם.
מדהוה ליה למיכתב והקריב חלות על זבח התודה וכתיב והקריב על זבח התודה חלות (תודת שלמיו) דמשמע תודה הם החלות הלכך כי אמר על מנת לאכול תודה למחר הוי לחם בכלל.
מנין ללחמי תודה כו׳ – לקמן בפ׳ התודה (מנחות פ.) עיקר מילתא.
ב גמרא ביחס למה ששנינו שהתודה מפגלת את הלחם, שואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אילימא [אם תאמר] משום מה שאמר רב כהנא, שאמר רב כהנא: מנין ללחמי תודה שנקראו תודה? שנאמר: ״והקריב על זבח התודה חלות״ (ויקרא ז, יב), והסמיך ״חלות״ ל״תודה״, ללמד שגם הן קרויות תודה,
GEMARA: The Gemara asks: What is the reason that a thanks offering renders its accompanying loaves piggul? If we say that it is due to that which Rav Kahana says, this is problematic. As Rav Kahana says: From where is it derived that the loaves of a thanks offering are themselves called a thanks offering? It is derived from that which is stated in the verse: “Then he shall offer with the sacrifice of thanks offering loaves” (Leviticus 7:12). The juxtaposition of the words “thanks offering” and “loaves” indicates that the loaves are themselves called a thanks offering.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי הָכִי אִיפְּכָא נָמֵי הָא לָא קַשְׁיָא לֶחֶם אִיקְּרִי תּוֹדָה תּוֹדָה לָא אִיקְּרִי לֶחֶם.
The Gemara explains why the halakha of the mishna cannot be derived from Rav Kahana’s exposition. If so, then the opposite should be the halakha as well, that intent of piggul with regard to the loaves should likewise render the thanks offering piggul. The Gemara rejects this suggestion: This is not difficult, as the loaves are called a thanks offering, but a thanks offering is not called loaves.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל תודה – הבהמה לא איקרי לחם הלכך כי מפגל לחם לא הויא בהמה בכלל.
לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם – מהאי טעמא מיתרצא מה שמקשים בפ׳ הערל (יבמות עג:) דיש במעשר וביכורי׳ משא״כ בתרומה מ״ט דלא ילפינן (ביכורים מתרומה) אע״ג דאיתקוש דדרשינן (פסחים לו:) ותרומת ידך אלו הביכורים דביכורים איקרו תרומה תרומה לא איקריא ביכורים והא דמקיש להו בפרק העור והרוטב (חולין קכ:) התם אסמכתא בעלמא אמר.
לחם אקרי תודה. כדכתי׳ בתודה חלות דמשמע התודה הן החלות ולכך כי אמר ע״מ לאכול תודה הוי לחם בכלל. אבל תודה. הבהמה לא איקרא לחם ולכך כי מפגל לחם לא הויא הבהמה בכלל. ל״ה:
ואין להקשות דמאחר דהלחם איקרי תודה כמו התודה ושניהם שם אחד להם למה לא יתפגלו זה בזה התודה בלחם כמו הלחם בתודה ואם מפני שהתודה אין לה שם לחם לכן אינה מתפגלת מה לנו בזה הרי לא תתפגל התודה בלחם מפני שם לחם כי אם מפני שם תודה שיש ללחם, לפי שזה אינו שהרי אלמלא היה מפגל בלחם בשם תודה שיש ללחם היה ראוי להתפגל התודה כשפגל בלחם כמו כשמתפגל הלחם כשפגל בתודה אבל כשמפגל בלחם אינו מפגל בו בשם תודה דאע״ג דאיקרי תודה אם יאמר ע״מ לאכל מן התודה למחר ודעתו ללחם לא יהיה במשמע שירצה לומר בלחם שהרי עכ״פ שהוא קרוי תודה מ״מ אינו נתפם בפגול בשם תודה שהרי אם יאמר תודה קודם יתפס בשם תודה התודה שהיא הבהמה עצמה משיתפס הלחם מפני שהתודה יש לה עיקרות שם תודה יותר מן הלחם שהרי מה שיש ללחם שם תודה אין זה אלא בשביל ששם התודה שיש בבהמה נמשך עליו אבל מ״מ עיקר שם תודה על הבהמה הוא הילכך אין נתפס בשם תודה סתם כי אם הבהמה עצמה. ועוד דמאחר דאין לבהמה כי אם שם תודה לבד וללחם יש לו שם תודה ולחם כשמזכיר שם תודה סתם אין נתפס בשם תודה כ״א מה שיש לו שם תודה לבד ולא לחם שיש לו עם שם תודה שם לחם הילכך אינו יכול לפגל בלחם אם לא יזכיר שם לחם וכיון דצריך להזכיר שם לחם ותודה אינה קרויה לחם אינה יכולה להתפגל בשם לחם ולכך קאמר תודה לא אקרי לחם ולכך אינה יכולה להתפגל בשם לחם:
אי הכי איפכא נמי [אם כך ההיפך גם כן] היה צריך להיות, שהמפגל בלחם מפגל גם בתודה! ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כי לחם איקרי [נקרא] אמנם תודה, אבל תודה לא איקרי [נקראה] לחם.
The Gemara explains why the halakha of the mishna cannot be derived from Rav Kahana’s exposition. If so, then the opposite should be the halakha as well, that intent of piggul with regard to the loaves should likewise render the thanks offering piggul. The Gemara rejects this suggestion: This is not difficult, as the loaves are called a thanks offering, but a thanks offering is not called loaves.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים לֶחֶם הֵיכָא אַשְׁכְּחַן דְּאִיקְּרִי כְּבָשִׂים אֶלָּא (לָאו) הַיְינוּ טַעְמָא לֶחֶם גְּלַל תּוֹדָה וְאֵין תּוֹדָה גְּלַל דלחם לֶחֶם גְּלַל דכבשים וְאֵין כְּבָשִׂים גְּלַל דלחם.
The Gemara asks: But with regard to that which the mishna teaches: The lambs sacrificed with the two loaves meal offering on Shavuot render the accompanying loaves piggul but the loaves do not render the lambs piggul, where do we find that the two loaves are called lambs? Rather, is it not correct that this is the reason why the thanks offering renders the loaves piggul but not vice versa: The bread is brought on account of [gelal] the thanks offering, but the thanks offering is not brought on account of the bread, i.e., the thanks offering is the primary element of the sacrifice. Similarly, the two loaves of bread are brought on account of the lambs, and the lambs are not brought on account of the bread.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכבשים – של עצרת.
לחם גלל תודה – תודה עיקר ולחם טפל דשחיטת תודה מקדשה ללחם כדאמרינן בפ׳ התודה (לקמן עח:) יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח וכן לחם גלל כבשים דשחיטת כבשים מקדשים ללחם בפ׳ התכלת (לקמן מו.) תודה אין מניפין אותה עם החלות אבל כבשים מניפין אותם עם החלות דכתיב (ויקרא כג) והניף אותם וכתיב על לחם וגו׳.
ושואלים: אלא הא דקתני [זו ששנינו]: הכבשים של שתי הלחם מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים, לחם של שתי הלחם היכא אשכחן דאיקרי [היכן מצאנו שנקרא] כבשים? אלא לאו היינו טעמא [האם לא זהו הטעם] שהתודה מפגלת את הלחם ולא להיפך — מפני שהלחם בא בגלל התודה ואין התודה באה בגלל הלחם, שהתודה היא העיקר. וכן ביחס לכבשים ושתי הלחם, לחם בא בגלל הכבשים ואין כבשים בגלל הלחם.
The Gemara asks: But with regard to that which the mishna teaches: The lambs sacrificed with the two loaves meal offering on Shavuot render the accompanying loaves piggul but the loaves do not render the lambs piggul, where do we find that the two loaves are called lambs? Rather, is it not correct that this is the reason why the thanks offering renders the loaves piggul but not vice versa: The bread is brought on account of [gelal] the thanks offering, but the thanks offering is not brought on account of the bread, i.e., the thanks offering is the primary element of the sacrifice. Similarly, the two loaves of bread are brought on account of the lambs, and the lambs are not brought on account of the bread.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן תּוֹדָה הָתָם הוּא דְּכִי מְפַגֵּל בְּלֶחֶם לָא מִפַּגְּלָא תּוֹדָה מִשּׁוּם דְּלָא הוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה אֲבָל כְּבָשִׂים דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה אֵימָא כִּי מְפַגֵּל בְּלֶחֶם לִיפַּגְּלִי נָמֵי כְּבָשִׂים צְרִיכָא.:
The Gemara notes: And both of these halakhot are necessary, as, had the mishna taught us the halakha only in the case of a thanks offering, then one might say: It is only there, with regard to a thanks offering, that when one renders the loaves piggul the thanks offering is not rendered piggul, because they were not bound to one another by waving, i.e., the mitzva of waving the thanks offering may be fulfilled without the bread. But with regard to the lambs, in which the two items were bound to one another by waving, as the two loaves are waved together with the lambs, one might say that when he renders the bread piggul, the lambs should be rendered piggul as well. Therefore, it was necessary for the mishna to teach this halakha also with regard to the case of the lambs.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זה לזה – כבשים עם לחם.
אימא כו׳ – והוא הדין אי תנא כבשים הוה אמינא התם כי מפגלי כבשים מפגלי חלות צריכא.
ומעירים: וצריכי [וצריכים] שייאמרו ההלכות בשני המקרים, דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק בתודה, היינו אומרים כך: התם [שם] הוא דכי [שכאשר] מפגל בלחם לא מפגלא [מתפגלת] תודהמשום שלא הוזקקו זה לזה בתנופה, שאין צורך בלחם כדי לקיים בתודה מצות הנפה. אבל כבשים של שתי הלחם שהוזקקו זה לזה בתנופה, כי מניפים את הלחם יחד עם הכבשים בתנופה אחת — אימא [אמור] כי [כאשר] מפגל בלחם ליפגלי נמי [שיתפגלו גם כן] הכבשים, על כן צריכא [צריכה] ההלכה להיאמר גם במקרה זה.
The Gemara notes: And both of these halakhot are necessary, as, had the mishna taught us the halakha only in the case of a thanks offering, then one might say: It is only there, with regard to a thanks offering, that when one renders the loaves piggul the thanks offering is not rendered piggul, because they were not bound to one another by waving, i.e., the mitzva of waving the thanks offering may be fulfilled without the bread. But with regard to the lambs, in which the two items were bound to one another by waving, as the two loaves are waved together with the lambs, one might say that when he renders the bread piggul, the lambs should be rendered piggul as well. Therefore, it was necessary for the mishna to teach this halakha also with regard to the case of the lambs.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּעָא מִינֵּיהּ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִמֶּנָּה וּמִלַּחְמָהּ לְמָחָר מַהוּ לְאִיפַּגּוֹלֵי תּוֹדָה לָא מִיבַּעְיָא לִי הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ מִלְחָמָה לָא מִיפַּגְּלָא מִמֶּנָּה וּמִלַּחְמָהּ מִיבַּעְיָא.
§ Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters the thanks offering with the intent to consume an olive-bulk from it and from its loaves the next day, what is the halakha? Rabbi Elazar elaborates: I do not raise the dilemma with regard to rendering the thanks offering piggul, for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume the entire olive-bulk from its loaves alone, the thanks offering is not rendered piggul, in accordance with the mishna’s ruling that piggul intent with regard to the loaves does not render the thanks offering piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from the thanks offering and half an olive-bulk from its loaves, in which case the offering is rendered piggul only if the two intentions of less than a full measure are combined, is it necessary to teach that the thanks offering is not piggul?
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממנה ומלחמה – כחצי זית מזה וכן מזה.
השתא זית כולו מלחם – דהויא מחשבה חמורה דלא בעיא צירוף אמרינן במתניתין דלא מיפגל תודה ממנה ומלחמה דבעי לצרופי מיבעיא.
לאפגולי תודה וכו׳. השתא כולו מלחמה לא מפגלא ממנה ומלחמה מיבעיא. פי׳ ממנה ומלחמה חצי זית מזה וכן מזה וקאמר השתא היה כולו מלחם דהויא מחשבה גמורה דלא בעיא צירוף ממנה ומלחמה דבעי לצרופי מיבעיא, ל״ה. שלא תאמר הרי ראוי להתפגל יותר כשיש במחשבת פגול שחשב חצי זית מגוף התודה מכשאין בה כלל משום דהא ליתא שהרי חצי שיעור דהיינו חצי זית של גוף התודה אינו מפגל כלום דחצי שיעור כלא כלום דמי א״כ אינו יכול לפגל כי אם בהצטרפות של חצי זית הלחם שנאמר שמאחר שיש זית בשניהם וא״כ אם נאמר שיהא פגול יהיה פגול מצד חצי שיעור הלחם שיצטרף לחצי של תודה ויגרום הפגול ולכך קאמר ומאחר דאשכחן דשיעור שלם של לחם שיש לו חשיבות שיעור אינו גורם לפגל התודה כ״ש שחצי שיעור של לחם שאין לו חשיבות שלא יגרום לפגל התודה:
ג בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אלעזר מרב: השוחט את התודה על מנת לאכול כזית ממנה ומלחמה למחר, מהו הדין? ומסבירים: לאיפגולי [שתתפגל] התודה באופן זה לא מיבעיא [נשאלה] לי שאלה זו, שהרי השתא [עכשיו], אם היה מחשב בכזית שלם שכולו מלחמה לא מיפגלא [לא היתה מתפגלת] על ידי כך, למרות שיש במחשבה זו לפגל את הלחם, כפי ששנינו במשנה, כאשר הוא מחשב בחצי כזית ממנה ובחצי כזית מלחמה, שאתה צריך לצרף שתי מחשבות שונות שאין בכל אחת כדי לפגל, מיבעיא [נצרכה לומר] שאינה מתפגלת?
§ Rabbi Elazar raised a dilemma before Rav: If one slaughters the thanks offering with the intent to consume an olive-bulk from it and from its loaves the next day, what is the halakha? Rabbi Elazar elaborates: I do not raise the dilemma with regard to rendering the thanks offering piggul, for the following reason: Now that in a case where his intent was to consume the entire olive-bulk from its loaves alone, the thanks offering is not rendered piggul, in accordance with the mishna’s ruling that piggul intent with regard to the loaves does not render the thanks offering piggul, then in a case where his intent is to consume half an olive-bulk from the thanks offering and half an olive-bulk from its loaves, in which case the offering is rendered piggul only if the two intentions of less than a full measure are combined, is it necessary to teach that the thanks offering is not piggul?
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי לְאִיפַּגּוֹלֵי לֶחֶם מִי מִצְטָרְפָה תּוֹדָה לְאִיפַּגּוֹלֵי לְלֶחֶם אוֹ לָא.
Rather, when I raise the dilemma, it is with regard to rendering the loaves piggul, which can be rendered piggul via intent concerning the loaves alone. In this case, does the intention of the priest with regard to the thanks offering combine with his intention concerning the loaves to render the loaves piggul, or not?
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או לא – פגלי לחם דשייר במחשבה.
כי קא מבעיא ליה לאפגולי לחם. דשייך במחשב׳ תודה ל״ה. ר״ל דמתפגל הלחם כשחשב לאכול כזית מן התודה למחר א״כ בכל כזית זה שחשב לאכול למחר שחציו מן התודה וחציו מן הלחם ראוי להתפגל הלחם שהרי במחשבת אכילת התודה הלחם מתפגל וכן במחשבת אכילת הלחם עצמו הלחם מתפגל א״כ יש לשני חצאי זיתים אלו ראויות לפגל הלחם ומבעיא לן אי מצטרפי לפגלו כיון דראוי להתפגל במחשבת שניהם או דילמא כיון דלאו חד מינא נינהו לאו מפגל משום דלא מצטרפי משום דדוקא בכזית דחד מינייהו מפגל אבל לא ע״י צירוף:
כי קא מיבעיא לי [כאשר נשאלה לי] השאלה הרי זה לענין לאיפגולי [שיתפגל] הלחם, והשאלה היא: מי מצטרפה [האם מצטרפת] התודה לאיפגולי [שיתפגל] הלחם או לא?
Rather, when I raise the dilemma, it is with regard to rendering the loaves piggul, which can be rendered piggul via intent concerning the loaves alone. In this case, does the intention of the priest with regard to the thanks offering combine with his intention concerning the loaves to render the loaves piggul, or not?
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לֵיהּ אַף בְּזוֹ הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפוּגֶּלֶת וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר וּמָה (תּוֹדָה) הַמְפַגֵּל אֵין מִתְפַּגֵּל הַבָּא לְפַגֵּל וְלֹא פִּיגֵּל אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְפַּגֵּל.
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the thanks offering is not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if the thanks offering, which in this case serves to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then the loaves, which come to render the thanks offering piggul, but do not render it piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the thanks offering to render the thanks offering piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תודה המפגל – תודה שסייעה לפגל לחם אין מתפגל כדקאמרינן התודה אינה מפוגלת.
הבא לפגל – חצי זית של לחם הבא לפגל גם את התודה ולא פגלהו אינו דין שלא יתפגל.
המפגל אין מתפגל כו׳ – פירוש אותו שאתה ר״ל שהוא מפגל אתה מודה שאין מתפגל ובריש מכות (דף ב.) רוצה לומר ק״ו כי האי גוונא גבי מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ונמצאו זוממין דאין אומרים יעשה זה בן גרושה תחתיו משום דאמרינן ק״ו ומה המחלל אין מתחלל בא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל ופריך רבינא א״כ ביטלת תורת עדים זוממין ומה הסוקל אינו נסקל הבא לסקול ולא סקל אינו דין שלא יסקל ואע״ג דהכא מתקיים הק״ו לענין עדים זוממין שאני משום טעמא דא״כ ביטלת תורת עדים זוממין ומה הסוקל כו׳ פי׳ משום דקים לן הרגו אין נהרגין משום דדרשינן כאשר זמם ולא כאשר עשה כך פי׳ שם בקונט׳ וקשה א״כ אמאי נקט סקילה יותר משאר מיתות ומפרש ר״ת ומה הסוקל אינו נסקל דרוצח לעולם בסייף אפי׳ הרג את חבירו באבן ועוד נראה דק״ו דהכא לא דמי לההוא דבא לפגל הכא היינו לחם שבא לפגל חצי זית של תודה ע״י שיצטרף לפוסלה ולא פיגל שאינו מצטרף לפוסלה אינו דין שלא יצטרף להתפגל לעצמו וכי האי גוונא הוי האי דבסמוך ומה אוסר אינו נאסר הגפן שאוסר אינו נאסר הבא לאסור דהיינו זרעים שבאין לאסור הגפן על ידי צירופם שנעשין כלאים ולא אסר אינו דין שלא יאסר ע״י צירוף של גפן ומהאי טעמא נמי ניחא במתניתין דשוחט את התודה לאכול הלחם שהלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת ולא אמרינן קל וחומר.
אף בזו הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת. דר״ל דמצטרפי לפגל הנחם ואף בזו ר״ל כמו בלאכול הלחם למחר דהלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת כמו כן בזו הלחם מפוגל כו׳. ול׳ אף דמשמע דיש חידוש יותר בזה משום דכשחשב לאכול כזית מן הלחם למחר דיש שיעור שלם מן הלחם במחשבת פגול הוי ראוי הלחם להתפגל יותר מכשחשב חצי זית מתודה וחצי זית מלחם דאין שיעור לפגל הלחם אם לא ע״י צירוף:
ומה המפגל כו׳. יש להקשות אמאי קרי לחצי זית דתודה מפגל וקרי לחצי זית דלחם בא לפגל ומה פגל זה יותר מזה שאם נקרא חצי זית דתודה מפגל בעבור שמפגל הלחם כדפירש״י מפגל תודה שסייעה לפגל הלחם. כמו כן יש לקרא לחצי זית דלחם מפגל בעבור שמפגל כמו כן הלחם עצמו, ואם נקרא לחצי זית דלחם בא לפגל ולא פגל בעבור שאינו מפגל התודה כמו כן חצי זית דתודה נקראהו בא לפגל (לא פגל) שלא פגל התודה. ועוד למה קרא לחצי זית דלחם בא לפגל התודה, כמו שפרש״י בא לפגל חצי זית של לחם דבא לפגל גם התודה. והלא אין בא לפגל התודה מאחר דפגל בלחם לא פגל התודה:
ונ״ל דלכך קרי מפגל לחצי זית דתודה בעבור מה שמפגל בלחם וחצי זית דלחם אע״פי שמפגל כמו כן בלחם לא קרי ליה מפגל משום דמה שמפגל חצי זית דתודה בלחם הוי מחמת כח שיש לו לפגל בתודה עצמה שהרי יש לו כח לפגל בתודה ובלחם, ומה שלא פגל בתודה הוי מפני שלא מצא תשלום שיעור שצריך לפגל בה אך כשמצא הצטרפות להשלים לו שיעור שיש לו לפגל בלחם פגל מחמת כח שיש לו לפגל, ונמצא דמה שפגל בלחם הוי מחמת ראוית כח פגולו בתודה ולכך קרי ליה מפגל משום דהוי כאלו פגל בתודה ובלחם מאחר דמה שפגל בלחם הוי מכח ראוית פיגול שהיה לו בתודה והוי כאילו פגל בתודה לגרום פגול ללחם ולכך קרי ליה מפגל כאלו מפגל בשניהם. וקרי לחצי זית דלחם בא לפגל ולא פגל, בעבור שאין ראוית לפגל בתודה עצמה כי אם בלחם לבד, ואינו ר״ל שבא לפגל התודה ולא פגל שהרי לא בא לפגל התודה כיון שאין לו כח לפגלה אלא ר״ל שבא לפגל במה שיכול לפגל ולא פגל בשלימות שיפגל בכל מה שראוי הפגול לחול עליו דהיינו גם בתודה מפני שאין לו כח לפגל בתודה, והוי סברת הק״ו כך מה המפגל שהוא חצי של בשר תודה שיש לו ראוית פגול בין בתודה ובין בלחם דלכך נקרא מפגל אמרי׳ דאע״ג והוי כח ראיות פגול אינו מתפגל במה שחשב בו הפגול, בא לפגל ולא פגל דר״ל דאין לו ראוית פגול בכללות כדפרי׳ והוי כח ראיות פגול קטן אינו דין שלא יתפגל במה שחשב בו הפגול דהיינו בלחם עצמו שחשב לפגלו:
אמר ליה [לו] רב: אף בזו, כמו במחשב לאכול כזית מן הלחם — הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת. ושואלים: ואמאי [ומדוע] הלחם מפוגל? לימא [נאמר] קל וחומר: ומה תודה שהיא המפגל, שמחשבה בכחצי כזית ממנה מצטרפת (לדברי רב) לפגל את הלחם — אין מתפגל, הלחם הבא לפגל ולא פיגל, שאין המחשבה בחצי כזית ממנו מצטרפת כדי לפגל את התודה — אינו דין שלא יתפגל?
Rav said to Rabbi Elazar: Even in this case, the loaves are rendered piggul and the thanks offering is not rendered piggul. The Gemara asks: But why should the loaves be rendered piggul? Let us say the following a fortiori inference: And if the thanks offering, which in this case serves to render the loaves piggul, is itself not rendered piggul, then the loaves, which come to render the thanks offering piggul, but do not render it piggul, as the intent to consume half an olive-bulk from the loaves does not combine with the intent to consume half an olive-bulk from the thanks offering to render the thanks offering piggul, is it not logical that the loaves themselves should not be rendered piggul?
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר כִּי הַאי גַוְונָא וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference in this way? But isn’t it taught in a baraita: There was an incident involving one
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] קל וחומר כי האי גוונא [כגון זה]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מעשה באחד
The Gemara asks: And do we say an a fortiori inference in this way? But isn’t it taught in a baraita: There was an incident involving one
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144