שהוא מלומד בנסים – כדרך שנעשה לו נסים במערה:
(1) 
יֵלֵךְ ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁהוּא מְלוּמָּד בְּנִסִּים וְאַחֲרָיו מִי יֵלֵךְ ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי.
יֵלֵךְ Let Rabbi Shimon ben Yoḥai go to Rome, as he is accustomed to experiencing miracles. And who shall go after him, i.e., with him? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei.
מוטב שילך לרומי ר׳ שמעון בן יוחאי, שכן הוא מלומד (רגיל) בנסים ואחריו (ובנספח לו) מי מחכמי ישראל ילך? — ר׳ אלעזר בר ר׳ יוסי.
Let Rabbi Shimon ben Yoḥai go to Rome, as he is accustomed to experiencing miracles. And who shall go after him, i.e., with him? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei.
הכל
(2) אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹסֵי וְאִילּוּ הָיָה אַבָּא חֲלַפְתָּא קַיָּים יְכוֹלִין אַתֶּם לוֹמַר לוֹ תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה אָמַר לָהֶם ר׳ שִׁמְעוֹן אִילּוּ הָיָה יוֹחַאי אַבָּא קַיָּים יְכוֹלִין אַתֶּם לוֹמַר לוֹ תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה.
When Rabbi Yosei, Rabbi Elazar’s father, heard this suggestion, he said to the Sages: But if Abba Ḥalafta, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? If so, how can you ask me to send my son to Rome, where he is likely to be killed? Rabbi Shimon said to the Sages: If Yoḥai, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? Nevertheless, I am prepared to risk my life and go to Rome, and if so, Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei should accompany me.
When Rabbi Yosei, Rabbi Elazar’s father, heard this suggestion, he said to the Sages: But if Abba Ḥalafta, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? If so, how can you ask me to send my son to Rome, where he is likely to be killed? Rabbi Shimon said to the Sages: If Yoḥai, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? Nevertheless, I am prepared to risk my life and go to Rome, and if so, Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei should accompany me.
אילו היה אבא חלפתא – אביו של ר׳ יוסי.
יכולין אתם לומר תן בנך להריגה – בתמיה כך אין אתם יכולין לומר לי שאתן בני להריגה.
אילו היה אבא חלפתא קיים – יכולין אתם לומר תן בנך להריגה כמו שאתם אומרים לעצמי לשלוח בני עם ר״ש בן יוחי שהוא כעסן וירא אני שמא יענישנו ור״ש היה סובר שלא היה אומר כך בעבורו אלא בעבור אימת המלכות פן יסתכן בדבר ולכך אמר אילו היה יוחי אבא קיים כו׳ והשיב ר׳ יוסי אנא אזלי דלמא עניש ליה ר׳ שמעון לברי מסתפינא שהוא נער וממהר להשיב ור׳ שמעון נוח לכעוס ומקפיד בדבר מועט הוא כשהם מהלכים בדרך כו׳ ומכל מקום הלך רבי אלעזר ברבי יוסי כדמפרש בירושלמי שרבי שמעון נדר לו שלא יענישנו.
כששמע זאת ר׳ יוסי, אביו של ר׳ אלעזר, אמר להם ר׳ יוסי: ואילו היה אבא (אבי) החכם חלפתא קיים (חי) האם יכולין אתם (הייתם) לומר לו: תן (מסור) את בנך להריגה? ואף אתם, כיצד יכולים לבקש ממני שאשלח את בני לשליחות מסוכנת כזו? אמר להם ר׳ שמעון לחכמים: והרי כמו כן אילו היה יוחאי אבא קיים, האם יכולין אתם (הייתם) לומר לו: תן בנך להריגה? ובכל זאת, הריני מוכן ללכת לרומי, כן גם ר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי ילך.
When Rabbi Yosei, Rabbi Elazar’s father, heard this suggestion, he said to the Sages: But if Abba Ḥalafta, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? If so, how can you ask me to send my son to Rome, where he is likely to be killed? Rabbi Shimon said to the Sages: If Yoḥai, my father, were alive, would you be able to say to him: Give your son to be killed? Nevertheless, I am prepared to risk my life and go to Rome, and if so, Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei should accompany me.
הכל
(3) אֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹסֵי אֲנָא אָזְלִין דִּלְמָא עָנֵישׁ לֵיהּ ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּקָא מִסְתְּפֵינָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ דְּלָא לִיעְנְשֵׁיהּ אֲפִילּוּ הָכִי עַנְשֵׁיהּ.
Upon hearing this, Rabbi Yosei said to the Sages: If so, I will go in place of my son. I do not want him to go with Rabbi Shimon ben Yoḥai, as this is what I fear: My son Elazar is young and quick to answer, and I am concerned lest Rabbi Shimon, who is hot-tempered, will become angry with him and punish him. Rabbi Shimon accepted upon himself that he would not punish Rabbi Elazar. The Gemara notes that even so, Rabbi Shimon did punish him while they were on their journey.
Upon hearing this, Rabbi Yosei said to the Sages: If so, I will go in place of my son. I do not want him to go with Rabbi Shimon ben Yoḥai, as this is what I fear: My son Elazar is young and quick to answer, and I am concerned lest Rabbi Shimon, who is hot-tempered, will become angry with him and punish him. Rabbi Shimon accepted upon himself that he would not punish Rabbi Elazar. The Gemara notes that even so, Rabbi Shimon did punish him while they were on their journey.
אמר להן ר׳ יוסי אנא דלמא עניש ליה ר״ש לברי הוא דקא מסתפינא – יותר ממה שאני מפחד מן האויבים שמתיירא אני שלא יכעוס עליו בשביל שום דבר ושמא יענשנו:
וקבל עליו – ר״ש דלא עניש ליה כלל:
ואעפ״כ ענשיה כדאמרינן לקמן אל יחזור הבן אצל אביו בשלום – עקם פיו ר׳ אלעזר בר יוסי ואמר וזה לכם כלומר עקם פיו שאמר בלחישה שלא רצה שירגיש בו ר״ש שהוא מורה הלכה בפניו:
אמר להו ר׳ יוסי – מסתפינא דלמא עניש ליה ר׳ שמעון בן יוחאי לבני ובדבר זה אני מתיירא יותר מפחד האויבים שמתיירא אני שמא יכעוס עליו בשביל שום דבר ויענישנו.
קיבל עליו – רבי שמעון בן יוחאי דלא עניש ליה ואף על פי כן ענשיה כדאמרינן לקמן דאמר ליה אל יחזור הבן כו׳.
דלמא עניש ליה ר״ש כו׳. גם בזה קאמר שהיה מלומד בכך כדאמרינן בפרק במה מדליקין נמי בעובדא דמערה והיה מפחד על בנו ר״א שלא הגיע עדיין להוראה כל כך אבל ר״י בעצמו לא היה מפחד אמר אנא אזילנא כו׳ שהוא כבר הגיע להוראה והיה חבירו של ר״ש וז״ש לו מעקימת פיך ניכר שת״ח כו׳ ר״ל שאתה מחזיק עצמך כת״ח לפני להורות וענשיה ופרש״י שמפורש באגדה שנטה למות כו׳ ובקש עליו רחמים כו׳ וכן מוכח שחזר דמשמע כשחזר למקומו אמר אני ראיתיה ברומי כו׳ וק״ל:
אמר להו [להם] ר׳ יוסי: אנא אזלין [אני אלך], ולא בני, וטעם הדבר שאיני חפץ שבני ילך עם ר׳ שמעון בן יוחאי, כי בני נער וממהר להשיב ויכול להכעיס את ר׳ שמעון שכעסן הוא (תוס׳), וחושש אני דלמא עניש ליה [שמא יעניש אותו] ר׳ שמעון, שיקפיד עליו, וזה הדבר דקא מסתפינא [שמפניו אני מפחד]. קביל עליה [קיבל עליו] ר׳ שמעון בן יוחאי שלא ליענשיה [יגרום לו לר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי שייענש על ידו]. ומסופר, כי אפילו הכי [כך], למרות זאת, בסופו של דבר ענשיה [הענישו] ר׳ שמעון. וכיצד היה הדבר?
Upon hearing this, Rabbi Yosei said to the Sages: If so, I will go in place of my son. I do not want him to go with Rabbi Shimon ben Yoḥai, as this is what I fear: My son Elazar is young and quick to answer, and I am concerned lest Rabbi Shimon, who is hot-tempered, will become angry with him and punish him. Rabbi Shimon accepted upon himself that he would not punish Rabbi Elazar. The Gemara notes that even so, Rabbi Shimon did punish him while they were on their journey.
הכל
(4) כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם מִנַּיִן לְדַם הַשֶּׁרֶץ שֶׁהוּא טָמֵא עִקֵּם פִּיו ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר {ויקרא י״א:כ״ט} וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעֲקִימַת שְׂפָתֶיךָ אַתָּה נִיכָּר שֶׁתַּלְמִיד חָכָם אַתָּה אַל יַחְזוֹר הַבֵּן אֵצֶל אָבִיו.
Why did Rabbi Shimon end up punishing Rabbi Elazar? When they were walking on the road, this following question was asked before them: From where is it derived with regard to blood of a creeping animal that it is impure? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei twisted his mouth to whisper and said: It is derived from the verse: “And these are they that are impure for you among the creeping animals” (Leviticus 11:29). Although Rabbi Elazar tried to whisper so that Rabbi Shimon would not hear, Rabbi Shimon said to him: From the twisting of your mouth and your answer it is clear that you are a Torah scholar. Nevertheless, it is prohibited for a student to issue a ruling of halakha in the presence of his teacher. Therefore, I curse you that the son will not return from this journey to his father.
Why did Rabbi Shimon end up punishing Rabbi Elazar? When they were walking on the road, this following question was asked before them: From where is it derived with regard to blood of a creeping animal that it is impure? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei twisted his mouth to whisper and said: It is derived from the verse: “And these are they that are impure for you among the creeping animals” (Leviticus 11:29). Although Rabbi Elazar tried to whisper so that Rabbi Shimon would not hear, Rabbi Shimon said to him: From the twisting of your mouth and your answer it is clear that you are a Torah scholar. Nevertheless, it is prohibited for a student to issue a ruling of halakha in the presence of his teacher. Therefore, I curse you that the son will not return from this journey to his father.
ואעפ״כ הרגיש בו ר״ש וא״ל מעקימת שפתיך – ראיתי שהשבת תשובה וניכר שחכם אתה שידעת להשיב אבל הואיל והוריתה הלכה לפני ענשו וקי״ל דנפל בחולי אסכרה והיה יושב בספינה וכשנזכר ר״ש מה שקבל עליו שלא יענישנו ביקש עליו רחמים שיתרפא וכשהיה שוכב בחליו בתוך הספינה דרס על צוארו אחד מן הספנין בבלי דעת ויצאת האסכרה מתוך גרונו חוץ ונתרפא וכשיצאו מן הספינה ללכת לביתו של קיסר:
עיקם פיו ר׳ אלעזר בר רבי יוסי – שלא אמר קול רם כמנהגו אלא עיקם פיו מכמות שהיה רגיל לדבר ואמר בלחישה שלא ירגיש רבי שמעון בן יוחאי שיהא כמורה הלכה לפניו ואף על פי כן הרגיש בו רבי שמעון בן יוחאי ואמר לו מעקימת שפתיך אתה ניכר ראיתי שהשבת תשובה וניכר שחכם אתה שידעת להשיב אבל הואיל והורית לפני אל יחזור כו׳ דענשו ואידך מפרש באגדתא היכי הוה עובדא דנטה נפשו למות עד שנזכר רבי שמעון בן יוחאי שאמר לאביו שיהא מחזירו לשלום ובקש עליו רחמים והיאך נתרפא מפרש התם.
עקם פיו – מיהר להשיב.
אל יחזור הבן אצל אביו – בירושל׳ מפרש שאחזתו אסכרא וכשנזכר ר׳ שמעון על שהתנה [להשיבו אל] אביו חזר ונתפלל עליו ונתרפא.
כשהיו מהלכין בדרך לרומי, נשאלה באחד המקומות שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו (מלמל בלחישה) ר׳ אלעזר בר ר׳ יוסי כדי שלא ישמע ר׳ שמעון ויכעס שהוא מורה הלכה בפני רבו, ואמר: דבר זה נלמד מהאמור בתורה ״וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ...״, ויקרא יא, כט, ואף שלא רצה ר׳ אלעזר בר׳ יוסי שישמע ר׳ שמעון את דבריו, שמעם ר׳ שמעון ואמר ליה [לו] ר׳ שמעון: אף שמעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, מכל מקום אין לתלמיד חכם להורות הלכה בפני רבו, ולכן אל יחזור הבן ממסעו זה אצל אביו.
Why did Rabbi Shimon end up punishing Rabbi Elazar? When they were walking on the road, this following question was asked before them: From where is it derived with regard to blood of a creeping animal that it is impure? Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei twisted his mouth to whisper and said: It is derived from the verse: “And these are they that are impure for you among the creeping animals” (Leviticus 11:29). Although Rabbi Elazar tried to whisper so that Rabbi Shimon would not hear, Rabbi Shimon said to him: From the twisting of your mouth and your answer it is clear that you are a Torah scholar. Nevertheless, it is prohibited for a student to issue a ruling of halakha in the presence of his teacher. Therefore, I curse you that the son will not return from this journey to his father.
הכל
(5) יָצָא לִקְרָאתוֹ בֶּן תְּמַלְיוֹן רְצוֹנְכֶם אָבוֹא עִמָּכֶם בָּכָה ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר מַה שִּׁפְחָה שֶׁל בֵּית אַבָּא נִזְדַּמֵּן לָהּ מַלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַאֲנִי לֹא פַּעַם אַחַת יָבֹא הַנֵּס מִכׇּל מָקוֹם.
The Gemara continues the story: As they were journeying, a demon named ben Temalyon emerged to greet them. He said to them: Do you wish that I will join you and come with you in order to help nullify this decree? When he saw that a demon was coming to help save the Jewish people, Rabbi Shimon cried and said: What, even for a maidservant of my father’s home, Hagar the Egyptian, who was Abraham’s handmaid, an angel was made available to appear to her three times to help her. Each of the three mentions of “and the angel of the Lord said unto her” (Genesis 16:9–11) in the story of Hagar is understood as a reference to a different angel. But I apparently do not deserve assistance from an angel even one time, but only help from a demon. In any case, let the miracle come and save the Jewish people, even if only through a demon.
The Gemara continues the story: As they were journeying, a demon named ben Temalyon emerged to greet them. He said to them: Do you wish that I will join you and come with you in order to help nullify this decree? When he saw that a demon was coming to help save the Jewish people, Rabbi Shimon cried and said: What, even for a maidservant of my father’s home, Hagar the Egyptian, who was Abraham’s handmaid, an angel was made available to appear to her three times to help her. Each of the three mentions of “and the angel of the Lord said unto her” (Genesis 16:9–11) in the story of Hagar is understood as a reference to a different angel. But I apparently do not deserve assistance from an angel even one time, but only help from a demon. In any case, let the miracle come and save the Jewish people, even if only through a demon.
יצא לקראתם בן תמליון – שד הוא שקורין טיטון:
שפחה של בית אבא – של אברהם. הגר:
נזדמן לה מלאך ג׳ פעמים – קדים הוא על בה בברתיה דקיסר. דהכי קאמר להו בן תמליון אנא אקדימנא ואיעיל בברתיה ותשתגע ולא משכחו אסאה דמסי לה עד דתיתון אתון ותימרו ליפוק ונפיקנא ובההוא אגרא עבדי להו כל דבעיתו וזה יהיה לכם אות דכי נפיקנא מינה מתברנא כל כלי זכוכית שלה:
בן תמליון – שד שקורין נוטיו״ן.
שפחה של [בית] אבא – הגר נזדמנו לה שלשה מלאכים דשלש פעמים כתיב מלאך בפרשה (בראשית טז).
יצא לקראתו בן תמליון – אותו הוא הוא שקורין למטוך בלע״ז וכמו תינוק קטן הוא ורגיל בין הנשים להתלוצץ בהן.
אמר רצונכם אבוא עמכם – ועל ידי יבא נס.
בכה רבי שמעון ואמר שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים – על הגר אמר כן כדכתיב (בראשית טז) [שם] מלאך (השם) שלש פעמים מלמד שראתה שלשה מלאכים אני לא פעם אחת כלומר ואני איני ראוי שיזדמן לי פעם אחת יבא הנס מכל מקום כלומר יבא הנס מכל מקום על ידי הדיוט זה קדים הוא על בבת דקיסר הלך הוא לפניהם ונכנס בגוף בת קיסר כי מטו להתם רבי שמעון ורבי אלעזר אמרו לו בן תמליון צא בנחת אמרו לו ובלט שלא ירגישו האחרים בזה ויסברו שעל ידי תפלה הוא אמרו.
נזדמן לה מלאך ג׳ פעמים כו׳. פירש״י ג׳ מלאכים דג״פ כתיב בפסוקים זה אחר זה ויאמר לה מלאך גו׳ לומר לך שעל כל אמירה שלח לה מלאך אחר ועי׳ פי׳ רש״י בחומש וק״ל:
יבא בעל הנס מ״מ כו׳. שאל מין אחד לחכם אחד שנתחזקה העיקר ע״י השד ולולי זה נתבטלה והשיב לו לפי שודאי ביטול מצות כאילו לא ניתן בלב הקיסר אלא ע״י השד לכך נגזר עליו מן השמים שהוא בעצמו יבטל הגזירה וק״ל:
סליק מסכת מעילה
ובהמשך הסיפור נמסר כי כשקרבו לרומי יצא לקראתו שד הנקרא בן תמליון, ואמר להם: רצונכם שאצטרף אליכם ואבוא עמכם לצורך ביטול הגזירות? כשראה ר׳ שמעון בן יוחאי כי נזדמן לו שד לצורך הצלת בני ישראל בכה ר׳ שמעון ואמר: ומה שפחה של בית אבא, הגר המצרית שפחת בית אברהם אבינו, נזדמן לה מלאך שלש פעמים, כאשר ברחה מפני שרי גבירתה. ואני לא ראוי שיזדמן לי מלאך, ואפילו לא פעם אחת? ואולם אף על פי כן, יבא הנס מכל מקום שיבוא.
The Gemara continues the story: As they were journeying, a demon named ben Temalyon emerged to greet them. He said to them: Do you wish that I will join you and come with you in order to help nullify this decree? When he saw that a demon was coming to help save the Jewish people, Rabbi Shimon cried and said: What, even for a maidservant of my father’s home, Hagar the Egyptian, who was Abraham’s handmaid, an angel was made available to appear to her three times to help her. Each of the three mentions of “and the angel of the Lord said unto her” (Genesis 16:9–11) in the story of Hagar is understood as a reference to a different angel. But I apparently do not deserve assistance from an angel even one time, but only help from a demon. In any case, let the miracle come and save the Jewish people, even if only through a demon.
הכל
(6) קְדֵים הוּא עַל בִּבְרַתֵּיהּ דְּקֵיסָר כִּי מְטָא הָתָם אָמַר בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא בֶּן תְּמַלְיוֹן צֵא וְכֵיוָן דִּקְרוֹ לֵיהּ נְפַק אֲזַל אֲמַר לְהוֹן שְׁאִילוּ כׇּל מָה דְּאִית לְכוֹן לְמִישְׁאַל וְעַיְּילִינְהוּ לְגִנְזֵיהּ לִשְׁקוֹל כֹּל דְּבָעוּ אַשְׁכַּחוּ הָהוּא אִיגְּרָא שַׁקְלוּהָ וּקְרָעוּהָ.
The demon ben Temalyon went before them and ascended into the emperor’s daughter and possessed her. When Rabbi Shimon ben Yoḥai arrived there, the emperor’s palace, he said: Ben Temalyon, emerge! Ben Temalyon, emerge! And once Rabbi Shimon called to him, ben Temalyon emerged and left the emperor’s daughter, and she was cured. When the emperor saw that Rabbi Shimon had cured his daughter, he said to them: Ask from me any reward that you want to ask. And he took them up to his treasury to take whatever they wanted. They found that letter there that contained the decrees against the Jewish people, and they took it and tore it up, and thereby nullified the decrees.
The demon ben Temalyon went before them and ascended into the emperor’s daughter and possessed her. When Rabbi Shimon ben Yoḥai arrived there, the emperor’s palace, he said: Ben Temalyon, emerge! Ben Temalyon, emerge! And once Rabbi Shimon called to him, ben Temalyon emerged and left the emperor’s daughter, and she was cured. When the emperor saw that Rabbi Shimon had cured his daughter, he said to them: Ask from me any reward that you want to ask. And he took them up to his treasury to take whatever they wanted. They found that letter there that contained the decrees against the Jewish people, and they took it and tore it up, and thereby nullified the decrees.
ערך אזדא
אזדא – אנפק אזדא (מעילה י״ז:) במעילה בגמרא דסוף פרק קדשי המזבח פי׳ יצא והלך כמו מלתא מיני אזדא וכל בכל מקום שיאמר אזדא פלוני לטעמיה.
ערך בקת
בקת – ב(יבמות פד.) אלא משום בקתא פירוש משום זו הסמוכה לה במשנה והוא חלל שנשא כשרה ואיידי דתצא בבת בקתא נשא תנא סיפא נמי נשא. (כתובות נד.) תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי פי׳ בהרויח בביתי ולא בעקתי בדוחקי. (כתובות קג) בגמרא אלמנה שאמר׳ אי אפשי. (מנחות כד) בסוף הלכה שתי מנחות אביי אמר אפי׳ מטמא אחד מהן נמי שניהן מצטרפין מאי טעמא כולהו נמי בני בקתא דהדדי ננהו. (מעילה יז) רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון. (שבת עז) בקתא בי עקתא פירש בית קטן שאינו אלא ד׳ אמות על ד׳ אמות ואינו גבוה למעלה אלא כג׳ אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא כלומר מקום צר הוא ושני ענינים לבקתא יש לשון שכינו׳ ויש לשון בית.
ערך גזיה
גזיה – ג(עירובין כט.) מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס. (כריתות י״ג.) כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס כיצד אכל וחזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפי׳ יותר מכן אין מצטרפין לא התירו לו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול ירד וטבל ועלה והשלימו מצטרף וכו׳. (כתובות סד) רבי שמעון אומר ב׳ ידות לככר מג׳ ככרות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה ובריש מסכת טהרות ובחצי פרס לפסול את הגויה ובסוף מקואות כל האוכלים מצטרפי׳ לפסול את הגויה בכחצי פרס כל המשקות מצטרפי׳ לפסול את הגויה ברביעית וכו׳. (מעילה י״ז) כל האוכלים מצטרפין כחצי פרס לפסול את הגויה במזון שתי סעודות בעירוב כביצה לטמא טומאת אוכלין כגרוגרת להוצאת שבת ככותבת ליום הכפורים כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית. (עירובין פב) חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה גמ׳ תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין פי׳ לר״ש שתי ידות לככר הן ב׳ סעודות וכל ככר ח׳ בצים שהקב כ״ד בצים וחצי הככר שהוא ד׳ בצים הוא הפרס ששנינו הנכנס לבית המנוגע הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים כו׳ וחצי חציו שהוא חצי פרס הוא ב׳ בצים לפסול את הגויה שהאוכל כשיעור הזה אוכלין טמאין נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבל ויש שפי׳ שאם נגע בה פסולה והוא ששנינו כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין בכביצה: (יומא פ) אמר ליה רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא פירוש פרס חצי חלה שהוא כל האוכלין מצטרפין לפסול הגויה בכחצי פרם כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס נטמא גופו מלאכול בתרומה וזו היא טומאת גויות ועל זה התקין רבינא אם שהה מתחלת אכילת נותר או פגול שאיסורו כזית ואכל במעט מעט עד שהשלימו לכזית כשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המעט במיעוטו ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ונטמא הגוף ואם הוא שיעור שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין ובשיעור אחד לכזית שיעור א׳ לחצי פרס ופריק לה רב פפא הנח לטומאת גויות דמדרבנן היא לפיכך מקילין בהיזה פי׳ ר״ח ז״ל. ורבינו ניסים זצ״ל פי׳ טומאת גויות לאו דאורייתא מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שפוסל את התרומה ומי״ח דברים שגזרו בו ביום הוא דתנן ואלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין (שבת יד) אוכל ראשון ואוכל שני מאי טעמא גזרו בו רבנן טומאה וכו׳ ושניא מטומאה דאורייתא דאלו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש דתניא בסיפר׳ אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב.
ערך גז
גז – ד(שבת סג.) ומשתכחא בי גזא דצמצמא מלכא. (יומא נא:) שאני בי גזא דאהרן דאפקורי אפקריה רחמנ׳ לגבי אחיו הכהנים (הוריות ט) אמר ליה דידך או דגזא. (חולין קלט) ושמואל כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא קיימי דכתיב לה׳ הארץ ומלואה ס״א בגנזא (מעילה יז) אמר להו שאילו כל מאי דאית לכי ועולו לבי גזא ושקלו כל מאי דבעיתו. (גיטין סח) מאי טעמא כי חזיתא לההוא קיסתא אחיכת דהוה יתיב אבי גזא לקסום מאי דאיכא תותי (א״ב: פי׳ בלשון יוני אוצר של דברים חשובים והוא מלה פרסית אשר הועתקה ללשון יוני וכן אנגריא).
א. [אוים געהן.]
ב. [נאכבארשפט נעהע.]
ג. [לייב קערפער.]
ד. [שאטצע.]
עאל בברתיה דקיסר – ונשתגעה והיתה צועקת ואומרת הביאו לי את ר׳ שמעון בן יוחאי בכל שעה ואידך כולה מפרש התם.
אשכח ההיא איגרתא – דכתיבי בה הלין גזירות דאמרן לעיל.
ומסופר עוד, כי קדים [קדם] הוא אותו השד, לפני בואם של החכמים לרומי, ועל בברתיה [ונכנס בבתו] של הקיסר ונשתגעה. כי מטא התם [כאשר הגיע ר׳ שמעון לשם, לארמונו של הקיסר], אמר: בן תמליון, צא! בן תמליון, צא! וכיון דקרו ליה, נפק אזל [וכיון שקראו לו, אכן יצא בן תמליון מגופה של בת הקיסר, והלך], ונרפאה בת הקיסר. כיון שראה הקיסר כן, אמר להון [להם]: שאילו [שאלו, בקשו] כשכר על רפואת בתי מתוך אוצרותי כל מה דאית לכון למישאל [שיש לכם לבקש]. ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו [והכניסם לגנזיו שיקחו משם כל מה שהם רוצים]. אשכחו [מצאו] שם את ההוא איגרא [אותה אגרת, צו שלש הגזירות הללו], שקלוה וקרעוה [לקחוה וקרעוה].
The demon ben Temalyon went before them and ascended into the emperor’s daughter and possessed her. When Rabbi Shimon ben Yoḥai arrived there, the emperor’s palace, he said: Ben Temalyon, emerge! Ben Temalyon, emerge! And once Rabbi Shimon called to him, ben Temalyon emerged and left the emperor’s daughter, and she was cured. When the emperor saw that Rabbi Shimon had cured his daughter, he said to them: Ask from me any reward that you want to ask. And he took them up to his treasury to take whatever they wanted. They found that letter there that contained the decrees against the Jewish people, and they took it and tore it up, and thereby nullified the decrees.
הכל
(7) וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רְאִיתִיהָ בָּעִיר [רוֹמִי] וַהֲווֹ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים.:
The Gemara adds: And this is the background for that which Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei said (Yoma 57a): I saw the Curtain of the Sanctuary in the city of Rome, and on the Curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. When the emperor took them into his treasury Rabbi Elazar saw the Temple vessels that the Romans had captured when they conquered Jerusalem, including the Curtain.
The Gemara adds: And this is the background for that which Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei said (Yoma 57a): I saw the Curtain of the Sanctuary in the city of Rome, and on the Curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. When the emperor took them into his treasury Rabbi Elazar saw the Temple vessels that the Romans had captured when they conquered Jerusalem, including the Curtain.
אני ראיתיה ברומי – והיו עליה כמה טיפי דמים. בפרוכת דבהמ״ק קא מיירי דחזא דהות בההוא בי גזא והיו עליה כמה טיפי דם מדם יוה״כ של פר ושל שעיר שהוזה עליו:
אני ראיתיה בעיר [רומי] – בפרוכת קמיירי שראה אותה בבית הקיסר והיו עליה כמה טיפי דמים מפר ושעיר של יום הכפורים שהוזה עליה (ולא היה) כמצליף שלא היו הטיפין זו בצד זו.
והיינו דאמר רבי אלעזר בר רבי יוסי אני ראיתיה בעיר [רומי] – על הפרוכת אמר כן ובאותה שעה שבכאן היה שראה אותו שלא מצינו שהיה בעיר [רומי] רק עתה שהיה באוצר המלך וראה אותה שם.
ומעירים בעקבות סיפור זה: והיינו [וזהו] ההסבר למה שמוצאים אנו במקום אחר שאמר ר׳ אלעזר בר ר׳ יוסי לפני חכמים כי אני ראיתיה (את הפרוכת בית המקדש) בהיותי בבית אוצרותיו של הקיסר בעיר רומי, והוו עליה כמה טיפי דמים, שראה אותה ר׳ אלעזר כאשר נכנס לבית אוצרותיו של הקיסר.
The Gemara adds: And this is the background for that which Rabbi Elazar bar Rabbi Yosei said (Yoma 57a): I saw the Curtain of the Sanctuary in the city of Rome, and on the Curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. When the emperor took them into his treasury Rabbi Elazar saw the Temple vessels that the Romans had captured when they conquered Jerusalem, including the Curtain.
הכל
(8) מתני׳ מַתְנִיתִין : הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר אֵין מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת הַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה וְכֵן אהַנְּבֵלָה וּבְשַׂר הַמֵּת אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא אֲפִילּוּ בַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן.:
MISHNA: Sacrificial meat that is piggul and sacrificial meat that is notar do not join together to constitute the requisite measure of an olive-bulk, due to the fact that they belong to two separate categories of prohibition. The flesh of the carcass of the creeping animal and the flesh of the animal carcass, and likewise the flesh of the animal carcass and the flesh of the corpse, do not join together to transmit ritual impurity, not even for the more lenient of the two impurities, i.e., the impurity that requires the greater measure.
MISHNA: Sacrificial meat that is piggul and sacrificial meat that is notar do not join together to constitute the requisite measure of an olive-bulk, due to the fact that they belong to two separate categories of prohibition. The flesh of the carcass of the creeping animal and the flesh of the animal carcass, and likewise the flesh of the animal carcass and the flesh of the corpse, do not join together to transmit ritual impurity, not even for the more lenient of the two impurities, i.e., the impurity that requires the greater measure.
אפילו בקל שבשניהם – כלומר דלא מצטרף לטומאה אפילו לשיעור קל שבשניהם כלומר להצטרף פחות מכעדשה של שרץ להשלים כזית דנבילה וכ״ש דלא מצטרף לשיעור חמור וכן חצי זית של מת אינו מצטרף לחצי זית של נבילה לטמא אפילו לטומאת ערב:
מתני׳ אפילו בקל שבשניהן – כלומר דפחות מכעדשה דשרץ אינו מצטרף להשלים לכזית נבלה דהוא קל וכ״ש דנבילה אינה מצטרפת לפחות מכעדשה דשרץ דהיינו שיעור חמור וכן חצי זית של מת אינו מצטרף לחצי זית של נבלה אפילו לטמא טומאת ערב.
א משנה הפיגול (זבח שחשב עליו הכהן בשעת עבודתו לאוכלו שלא בזמנו הראוי) והנותר לאחר זמן אכילתו — אין מצטרפין זה לזה. וטעם הדבר, מפני שהן שני שמות איסורים (לאוים) נפרדים. השרץ והנבלה, וכן הנבלה ובשר המת — אין הם מצטרפין זה עם זה לשיעור שיש בו כדי לטמא. ודברים אלה אמורים אפילו לענין צירופם לטמא בטומאה של הקל שבשניהן, כגון שיצטרף בשר השרץ החמור שאין בו כשיעור טומאה, לבשר הנבילה הקל שאין בו שיעור טומאה, להשלים לשיעור כזית.
MISHNA: Sacrificial meat that is piggul and sacrificial meat that is notar do not join together to constitute the requisite measure of an olive-bulk, due to the fact that they belong to two separate categories of prohibition. The flesh of the carcass of the creeping animal and the flesh of the animal carcass, and likewise the flesh of the animal carcass and the flesh of the corpse, do not join together to transmit ritual impurity, not even for the more lenient of the two impurities, i.e., the impurity that requires the greater measure.
הכל
(9) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בלְטוּמְאַת הַיָּדַיִם דְּמִדְּרַבָּנַן הִיא אֲבָל לְעִנְיַן אֲכִילָה גמִצְטָרְפִין דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר {שמות כ״ט:ל״ד} לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא כֹּל שֶׁבַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל בָּא הַכָּתוּב לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ.:
GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught that piggul and notar do not join together only with regard to the ritual impurity of the hands if one touched them, which is by rabbinic law. But with regard to the matter of eating, they do join together. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The verse states with regard to leftover sacrificial food from meat and bread: “It shall not be eaten because it is sacred” (Exodus 29:34). This teaches with regard to anything sacred that has been disqualified for whatever reason, that the verse comes to apply a prohibition with regard to its consumption.
GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught that piggul and notar do not join together only with regard to the ritual impurity of the hands if one touched them, which is by rabbinic law. But with regard to the matter of eating, they do join together. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The verse states with regard to leftover sacrificial food from meat and bread: “It shall not be eaten because it is sacred” (Exodus 29:34). This teaches with regard to anything sacred that has been disqualified for whatever reason, that the verse comes to apply a prohibition with regard to its consumption.
לא שנו – דאין מצטרף פיגול ונותר:
אלא לטומאת ידים דמדרבנן הוא – כדאמרינן במס׳ פסחים דגזרו בהו טומאה משום חשדי כהונה ומשום עצלי כהונה. וכיון דמדרבנן הוא מש״ה אין מצטרפין לטומאת ידים משום דלא עבדינן תקנתא לתקנתא וכיון דמדרבנן היא הא תקנתא ואי אמרינן נמי דמצטרפת השתא הוא תקנתא לתקנתא. אבל לענין איסור אכילה. דפיגול ונותר מצטרפת:
כל שבקודש פסול – כגון פיגול ונותר דהוי פסול קדש מצטרפת ובא הכתוב כו׳:
גמ׳ לא שנו – דפיגול ונותר אינן מצטרפין (לחצי זית) אלא לטומאת ידים דמדרבנן היא כדאמרינן במסכת פסחים (דף קכ:) שגזרו בנותר ופגול שיהו מטמאין את הידים משום חשדי כהונה או משום עצלי כהונה וכיון דגזרה דרבנן היא אינן מצטרפין לטומאת ידים דלא עבדינן תקנתא לתקנתא דכיון דמדרבנן היא הא גזרה דפיגול ונותר אי אמרת דמצטרפין הויא גזרה לגזרה.
אבל לענין אכילה – דפיגול ונותר מצטרפין דאי איכא פחות מכזית פיגול ונותר משלימו לכזית ואכלו חייבין עליו משום פיגול וכן אי הוי רוב דנותר ופיגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום נותר ואמר לו רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פיגול.
כי קדש הם – משמע דשניהן מצטרפין לאכילה ומלא יאכל נפקא דכל שבקדש פסול כגון נותר ופגול בא הכתוב וכו׳.
גמ׳ אבל לענין אכילה מצטרפין. עי׳ שבת דף עא ע״א תוס׳ ד״ה מב׳ מינים ושם דף פט ע״ב תוס׳ ד״ה אסורין ועי׳ זבחים דף עח ע״א תוס׳ ד״ה הפיגול ערלה פ״ב משנה י״א בר״ש:
ב גמרא אמר רב יהודה, אמר שמואל: לא שנו במשנתנו שאין הפיגול והנותר מצטרפים זה לזה לשיעור שלם אלא לענין טומאת הידים של הנוגע בפיגול ובנותר, דמדרבנן [שכן מדברי סופרים] היא טומאה זו. אבל לענין חיוב מלקות על אכילה שיעור כזית משניהם גם יחד — הריהם מצטרפין, שכן איסור האכילה הוא מן התורה. דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: נאמר בתורה בדינו של הנותר מן הקדשים ״ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא״ (שמות כט, לד), ומובן הכתוב — שכיון שנפסל קודש זה, הריהו באיסור אכילה, ומכאן למדנו כלל לדינם של כל הקדשים שנפסלו בכל דרך כי כל שבקדש פסול (כל קודש שנפסל), בא הכתוב לאוסרו באיסור תורה וליתן לא תעשה על אכילתו.
GEMARA: Rav Yehuda says that Shmuel says: The mishna taught that piggul and notar do not join together only with regard to the ritual impurity of the hands if one touched them, which is by rabbinic law. But with regard to the matter of eating, they do join together. As it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The verse states with regard to leftover sacrificial food from meat and bread: “It shall not be eaten because it is sacred” (Exodus 29:34). This teaches with regard to anything sacred that has been disqualified for whatever reason, that the verse comes to apply a prohibition with regard to its consumption.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : הָאוֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה וְשֶׁנִּטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה דמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא בַּקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם הכׇּל הָאוֹכָלִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִפְסוֹל הַגְּוִיָּיה כְּבַחֲצִי פְרָס.
MISHNA: The food that became ritually impure through contact with a primary source of ritual impurity, thereby assuming first-degree ritual impurity, and the food that became ritually impure through contact with a secondary source of ritual impurity, thereby assuming second-degree ritual impurity, join together to constitute the requisite measure of an egg-bulk to transmit impurity in accordance with the more lenient of the two, i.e., second-degree ritual impurity. All the ritually impure foods join together to constitute the requisite measure to disqualify the body [hageviyya] of one who eats half of a half-loaf-bulk [peras] of the impure foods from partaking of teruma.
MISHNA: The food that became ritually impure through contact with a primary source of ritual impurity, thereby assuming first-degree ritual impurity, and the food that became ritually impure through contact with a secondary source of ritual impurity, thereby assuming second-degree ritual impurity, join together to constitute the requisite measure of an egg-bulk to transmit impurity in accordance with the more lenient of the two, i.e., second-degree ritual impurity. All the ritually impure foods join together to constitute the requisite measure to disqualify the body [hageviyya] of one who eats half of a half-loaf-bulk [peras] of the impure foods from partaking of teruma.
האוכל שנטמא באב הטומאה – והוו ולד ראשון:
ושנטמא בולד הטומאה – והוו ולד שני מצטרפת זע״ז ליטמא בקל שבשניהם. קל שבשניהם דהיינו שני ומצטרפת יחד לעשות שלישי כדרך שעושה שני שלישי היינו בקל שבשניהם אבל אין מצטרפת להכי שיעשו שני כמו שעושה ראשון שני דא״כ היינו כחמור שבשניהם:
מתני׳ האוכל שנטמא באב הטומאה – דהוא ולד ראשון והאוכל שנטמא בולד הטומאה דהוא שני מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהן דהיינו שני ומצטרפין יחד לעשות שלישי כדרך שהשני עושה דהוא קל שבשניהן אבל לא מצטרפין להכי שיעשו שני כמו ראשון שעושה שני דא״כ היינו חמור שבשניהן.
ג משנה האוכל שנטמא באב הטומאה והריהו ראשון לטומאה (ולד הטומאה), והאוכל שנטמא בולד הטומאה, והריהו שני לטומאה — מצטרפין זה עם זה, אם היה כל אחד מהם פחות משיעור כביצה המטמא, לשיעור שלם לטמא בטומאתו של הקל שבשניהם, כלומר, בטומאת השני לטומאה. כל האוכלים (מאכלים) הטמאים מצטרפין זה עם זה, לפסול הגוייה (גוף האדם) של האוכל מהם, אם אכל מכולם גם יחד בשיעור כבחצי פרס. וכן מצטרפים לשיעור
MISHNA: The food that became ritually impure through contact with a primary source of ritual impurity, thereby assuming first-degree ritual impurity, and the food that became ritually impure through contact with a secondary source of ritual impurity, thereby assuming second-degree ritual impurity, join together to constitute the requisite measure of an egg-bulk to transmit impurity in accordance with the more lenient of the two, i.e., second-degree ritual impurity. All the ritually impure foods join together to constitute the requisite measure to disqualify the body [hageviyya] of one who eats half of a half-loaf-bulk [peras] of the impure foods from partaking of teruma.
הכל
(11) וכְּבִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְעֵירוּב זוּכְבֵיצָה לְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין חוְכִגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת טוּכְכוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יכׇּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין זוֹ עִם זוֹ לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּיה בִּרְבִיעִית כוְכִמְלֹא לוּגְמָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.:
Likewise, all foods join together to constitute the requisite measure of food sufficient for two meals, to establish a joining of Shabbat boundaries; and to form the requisite measure of an egg-bulk, to render an item impure with the ritual impurity of food; and to form the measure of a dried fig-bulk, which establishes liability for carrying out food on Shabbat; and to form the volume of a large date, which establishes liability for eating on Yom Kippur. All the liquids join together to constitute the requisite measure to disqualify the body of one who drinks a quarter-log of ritually impure liquid from partaking of teruma; and to constitute the measure of a cheekful, which establishes liability for drinking on Yom Kippur.
Likewise, all foods join together to constitute the requisite measure of food sufficient for two meals, to establish a joining of Shabbat boundaries; and to form the requisite measure of an egg-bulk, to render an item impure with the ritual impurity of food; and to form the measure of a dried fig-bulk, which establishes liability for carrying out food on Shabbat; and to form the volume of a large date, which establishes liability for eating on Yom Kippur. All the liquids join together to constitute the requisite measure to disqualify the body of one who drinks a quarter-log of ritually impure liquid from partaking of teruma; and to constitute the measure of a cheekful, which establishes liability for drinking on Yom Kippur.
כבמזון שתי סעודות הנדרש לעירוב תחומין. וכן לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין, שאין המאכלים הטמאים מטמאים אלא בשיעור זה. וכן לשיעור כגרוגרת, שהוא השיעור המחייב לענין הוצאת שבת (מרשות לרשות). וכן לשיעור ככותבת (כתמרה) לחיוב האוכל כשיעור זה ביום הכפורים. וכן כל המשקין הטמאים מצטרפין זו עם זו, לפסול את הגוייה, שהאדם השותה בכדי שיעור רביעית (הלוג) מכולם גם יחד בשיעור זה, פסול מעתה לאכול בתרומה עד שייטהר, ופוסל את התרומה במגעו. ולהתחייב על שתייה בשיעור כמלא לוגמא (לוגמיו) ביום הכפורים.
Likewise, all foods join together to constitute the requisite measure of food sufficient for two meals, to establish a joining of Shabbat boundaries; and to form the requisite measure of an egg-bulk, to render an item impure with the ritual impurity of food; and to form the measure of a dried fig-bulk, which establishes liability for carrying out food on Shabbat; and to form the volume of a large date, which establishes liability for eating on Yom Kippur. All the liquids join together to constitute the requisite measure to disqualify the body of one who drinks a quarter-log of ritually impure liquid from partaking of teruma; and to constitute the measure of a cheekful, which establishes liability for drinking on Yom Kippur.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מָה טַעַם שֶׁאֶפְשָׁר לַשֵּׁנִי שֶׁיֵּעָשֶׂה רִאשׁוֹן וּמִי קָא עָבֵיד שֵׁנִי רִאשׁוֹן הָא לָא אֶפְשָׁר.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: What is the reason that food with first-degree ritual impurity joins together with food that has second-degree ritual impurity? The reason is that it is possible for the food with second-degree impurity to render another food impure with first-degree impurity. The Gemara asks: But can a food with second-degree impurity render another food impure with first-degree impurity? That is not possible. If food impure with second-degree impurity touches other food, it renders that food impure with third-degree impurity, not first-degree impurity.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: What is the reason that food with first-degree ritual impurity joins together with food that has second-degree ritual impurity? The reason is that it is possible for the food with second-degree impurity to render another food impure with first-degree impurity. The Gemara asks: But can a food with second-degree impurity render another food impure with first-degree impurity? That is not possible. If food impure with second-degree impurity touches other food, it renders that food impure with third-degree impurity, not first-degree impurity.
אמר ר׳ שמעון מה טעם – מצטרפת ולד שני עם ולד ראשון לפי שאפשר כו׳:
והא לא אפשר – דאפילו טומאה כיוצא בה אינו עושה אלא על ידי משקין כ״ש דלא הוי ראשון אלא מה טעם מצטרפת משום דמי גרם לשני שיבא לאו ראשון וכיון דמכח ראשון קא אתי הוו כי ראשון ומש״ה מצטרפי:
גמ׳ תניא א״ר שמעון מה טעם – מצטרפין ולד ראשון עם ולד שני לפי שאפשר לשני שיעשה ראשון.
והא לא אפשר – דשני לעביד ראשון לעולם דלא מצינו טומאה שעושה כיו״ב דאפילו שני נמי לא עביד וכ״ש דראשון לא עביד: אלא מה טעם מצטרפין משום דמי גרם לשני שיבוא לידי טומאה לאו ראשון וכיון דמכח ראשון אתי עליה טומאה הוי כי ראשון ולהכי מצטרפין.
ד גמרא תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון אומר: מה טעם מצטרפים הראשון לטומאה עם השני לטומאה? — מפני שאפשר לשני לטומאה שיעשה ראשון לטומאה. ותוהים על כך: ומי קא עביד [והאם עושה] שני לטומאה את שנוגע בו ראשון לטומאה? הא [הרי] דבר זה לא אפשר! שכן הנוגע בשני אינו אלא שלישי!
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: What is the reason that food with first-degree ritual impurity joins together with food that has second-degree ritual impurity? The reason is that it is possible for the food with second-degree impurity to render another food impure with first-degree impurity. The Gemara asks: But can a food with second-degree impurity render another food impure with first-degree impurity? That is not possible. If food impure with second-degree impurity touches other food, it renders that food impure with third-degree impurity, not first-degree impurity.
הכל
(13) אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר מִי גָּרַם לַשֵּׁנִי לָאו רִאשׁוֹן רַב אָשֵׁי אָמַר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְגַבֵּי שְׁלִישִׁי בְּנֵי חֲדָא בִּיקְתָּא אִינּוּן.:
Rava said that this is what Rabbi Shimon is saying: What caused that food to become impure with second-degree impurity? Is it not that it was touched by food with first-degree impurity? Since they share a common source, they join together. Rav Ashi similarly said: Food impure with first-degree impurity and food impure with second-degree impurity, with regard to food impure with third-degree impurity, are considered like members of one house, i.e., they both lead to third-degree impurity, either directly or indirectly, and for this reason they join together.
Rava said that this is what Rabbi Shimon is saying: What caused that food to become impure with second-degree impurity? Is it not that it was touched by food with first-degree impurity? Since they share a common source, they join together. Rav Ashi similarly said: Food impure with first-degree impurity and food impure with second-degree impurity, with regard to food impure with third-degree impurity, are considered like members of one house, i.e., they both lead to third-degree impurity, either directly or indirectly, and for this reason they join together.
בני חדא ביקתא אינון – מחד בית אתו כלומר דתרווייהו ראשון ושני עבדי ביה מלתא בשלישי הואיל וראשון עביד שני ושני עביד שלישי:
בני חדא ביקתא נינהו – מבית אחד הן (משמונה שרצים) כלומר דתרווייהו ראשון ושני אתי מקראי מחדא דשני אתי מכח ראשון להכי אמר שוו דמצטרפין זה עם זה כקל שבשניהן דעושין שלישי. בין רבא לרב אשי ליכא בינייהו אלא שינוי לשון דרב אשי מוסיף ואמר בני חדא בקתא אינון.
אמר רבא, הכי קאמר [כך אמר, זו כוונת המשנה]: מי גרם לשני לטומאה? לאו [האם לא] זה הראשון לטומאה שטימא אותו?! ולכן, קשורים הם זה לזה, אף לענין שיצטרפו להשלים לשיעור טומאה. רב אשי אמר באופן זה את כוונת המשנה: גם הראשון לטומאה וגם השני לטומאה, הריהם לגבי (ביחס) לשלישי לטומאה — בני חדא ביקתא אינון [בית אחד הם], כלומר, שהשני והראשון לטומאה נלמדים מכתוב אחד. ומשום כך מצטרף הראשון לשני.
Rava said that this is what Rabbi Shimon is saying: What caused that food to become impure with second-degree impurity? Is it not that it was touched by food with first-degree impurity? Since they share a common source, they join together. Rav Ashi similarly said: Food impure with first-degree impurity and food impure with second-degree impurity, with regard to food impure with third-degree impurity, are considered like members of one house, i.e., they both lead to third-degree impurity, either directly or indirectly, and for this reason they join together.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מעילה יז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מעילה יז:, עין משפט נר מצוה מעילה יז:, מיוחס לר׳ גרשום מעילה יז:, הערוך על סדר הש"ס מעילה יז:, רש"י מעילה יז:, תוספות מעילה יז:, מהרש"א חידושי אגדות מעילה יז:, גליון הש"ס לרע"א מעילה יז:, פירוש הרב שטיינזלץ מעילה יז:, אסופת מאמרים מעילה יז:
Meilah 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Meilah 17b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Meilah 17b, Attributed to R. Gershom Meilah 17b, Collected from HeArukh Meilah 17b, Rashi Meilah 17b, Tosafot Meilah 17b, Maharsha Chidushei Aggadot Meilah 17b, Gilyon HaShas Meilah 17b, Steinsaltz Commentary Meilah 17b, Collected Articles Meilah 17b