וכל דבר שניטל בשב׳ אפש׳ דהיינו כשמלאכתו להיתר שניטל אפי׳ מחמה לצל אבל י״א אפילו בשמלאכתו לאסור כיון שיכול ליטלו לצורך גופו ולצורך מקומו ויותר נראה כלשון הראשון.

התם כבדו קובעו – פרש״י ז״ל דסתם אף על פי שהוא ניטל בשבת אין דרך בני אדם ליטלו מפני כבדו וכובדו עושהו כקבוע ולפי׳ ממעט. והקשו בתוספו׳ דהא משמע בפ״ק דיום טוב דסול׳ של עלי׳ אסור לטלטלו דס״ל וכו׳ שכבדן קובען ואסור ליטלן בשבת ואע״ג דבפרוטות של בית ר׳ מותרין ואף על פי שניטלין כשני בני אדם וכן לקמן במכלתין גבי שרותא דשקלי לה בי עשרה התם בשתור׳ כלי עליה ממש וצריכין להשתמש בהם גם בשבת אבל בכלים שעומדין לדבר שאין תשמישו בשבת נוהג כובדו קובעו ואוסרו ואין פי׳ זה נכון דהא תלמודא להדיא ס״ל דאפילו סולם הצורי ניטל בשבת מדפריך להדיא א״ה אפילו צורי נמי ואם כן אי ס״ל לרב אשי דסולם הצורי אינו ניטל בשבת ה״ל לפרושי בהדיא סתם כובדו קובעו ואינו ניטל ומדלא קאמ׳ אלא סתם כובדו קובעו כדפרש״י ז״ל כלומר סתם אע״ג דניטל טעמא אחרינ׳ איכא שהוא ממעט משום כבדו קובעו וההיא דמסכת י״ט כבר תרגמה ר״ת ז״ל דהתם בסולמו׳ גדולות שעושין לעלות בהן אל הגגות שהם כמו מדרגות והם ראויים להטיח בהם גגות אבל הא דשמעתין בסולמות קטנים שמטלטלין מזיית לזוית: ואחרים תרצו דגבי י״ט דאפילו להוציא לרשות הרבי׳ והרואה הוא אומר להטיח גגו הוא צריך גזרו בו אפילו בחצר ובחדרי חדרים אבל בשבת שאין יכול להוציאן לרשות הרבים לא גזרו בחצר. ולעולם אפילו סולמות קטנים אסור לטלטלין בי״ט ואפי׳ בחצר ודברי ר״ת ז״ל נכונים יותר. אמר אביי כו׳. פי׳ ואף על פי שאינו רחב ד׳ טפחים וכדאוקים לה בסיפא ושמעינן דלענין שאין מערבין אחד ברחב כל שהוא סגי כדפריש׳ במשנתינו ומכאן ראיה ברורה לפירושנו. פרש״י ז״ל והניח שם סולם רחב ד׳ מכאן פי׳ לצד הבית האחד וסולם רחב מכאן לבית השני והם נתונים זה שלא כנגד זה אם אין בין זה לזה ג׳ טפחים ס״ל כלבוד. וממעטו פי׳ ויכולין לערב אחד ולא אמרן אלא שאין בו ד׳ פי׳ שאין ברחב הכתל ד׳ טפחים אבל יש בכתל ד׳ טפחים רחב אפילו מופלגין טובא נמי פרש״י ז״ל שהרי כל אחד מהם עולה בסולם שלו ומהלך בכתל שהוא רחב ד׳ עד שמגיע לסולם חבירו והוי להו שתי הסולמות כפתח גמור שיכולין לערב אחד והוא שיהיו קבועים שם ובהא נמי כבדן קובעין מדלא פירשו בש״ס ויש שפירשו הטעם דכל שרחב הכתל ד׳ טפחים הוו להו כשני פתחים שהם פתוחים לגג שבין שתי חצרות שהן יכולין דרך הגג כיון שיש בו פתח לכ״א מן החצרות ואין אנו חוששין אם הפתחי׳ מכוונין זה כנגד זה אם לאו. ושני הפירושים נכונים.

(עז.) כותל שבין שתי חצרו׳ גבוה עשרה – פי׳ ולר׳ יוחנן מיירי בשהוא רחב ד׳ דאי לא אפי׳ לשניהם מותר להשתמש בו כדאיתא לעיל. וצדו אחד שוה לארץ פרש״י ז״ל דלאו שוה לארץ ממש אלא שהוא גבוה מן הצד האחד עשרה ונמוך מן הצד השני וכל כמה לא גבוה עשרה קרי ליה שוה לארץ וכן פי׳ בתוס׳ דאי שוה לארץ ממש מאי כתל שבין שתי חצרות דקאמר. בא למעטו פי׳ כותל שהוא גבוה עשרה ורחבה ד׳ ובא למעט גבהו כדי שיוכל להשתמש בו אם יש במיעוטו ד׳ על ד׳ דהוי דבר חשוב ומותר להם להשתמש בו שניהם ומערבין אחד.

אמר רב ביבי בר אביי כו׳ – פרש״י ז״ל שבנה סמוך לכתל אצטבא של עץ ע״ג אצטבא ויש אויר מפסיק מזו לזו כגון שהיו לעליונה רגלים אם יש בתחתונה ארך ד׳ לית לן בה דחשבי׳ לעליונה כמאן דליתה א״נ אין בה ד׳ ויש בעליונה ד׳ ואין בין זה לזה ג׳ חשבינן להו כחד אף על פי שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ונתמלא מלמעלה שיעור׳ שפיר דמי אבל יש ביניהן ג׳ טפחים תרי נינהו ומיעוט באויר לא שמה מיעוט ועל הדרך הזה פי׳ ז״ל אידך דאמר רבה בר אבוה סולם ששלבותיו פורחות שהשליבות יש באוירן ג׳ טפחים אף על פי שאין ברחבן ג׳ טפחים וכאותן סולמות של מקלות שאנו נוהגין לעשו׳ וקרי להו פורחות לפי שיש אויר בין שליבה לשליבה להם פורחו׳ זו על זו כדבר הפורח באויר. ותירצו בתוספו׳ דהכא משמע דסגי במיעוט ולקמן אמרינן דבעי׳ שיגיע הסולם לראש הכותל או לכל היותר שלא יהא רחוק מראש הכותל אלא פחות מג׳ טפחים כדאמרינן לקמן כתל עשרה צריך סולם י״ד כו׳. והרמב״ם ז״ל פי׳ דמיעוט כזה לא מהני אלא להתירו להשתמש בראש הכתל לזה שמיעט כנגדו אבל לערב יחד ערוב אחד אינו מועיל עד שיגיע סולם לראש הכתל דלא מערבין ביחד עד שיהא נח לעלות ויהא חשוב כפתח מעליא וכל שאינו מגיע לראש הכתל אין נח לעלות ונכון הוא זה. ועכ״ז עדיין קשה לפרש״י ז״ל דהא אף למיעוט משמע לעיל דבעי׳ ד׳ על ד׳ וכדאמרינן לעיל אם יש במיעוט ד׳ על ד׳ ולגבי זיז נמי בעינן ד׳ על ד׳ וכן פרש״י ז״ל לכך פר״י ז״ל דהכא בשיש באצטבא ד׳ על ד׳ שראוי לעמוד עליו ולעלות לכתל או להשתמש בו מעל האצטבא וסולם ששליבותיו פורחות הוא כעין מדרגות ממש ששלובותיהן רחבות ד׳ אלא שאין פורחות ויש אויר וביניהן כפרש״י ז״ל לפי פירושו נראה בשהיה פורח על אמה יסוד ואמה סובב ומפני שרחבין ד׳ ממעטין וסובר רבינו ז״ל דכיון שרחבין ד׳ אף לעשותו פתח לערב ביחד מהני אם יש כן מצדו ומצד חברו ולא בעינן לקמן סולם מגיע לכותל אלא בסולם שאינו רחב ד׳ טפחים ובזה לדברי הר״ם ז״ל מכוונין יותר דלקמן סתם קאמר ולא קאמר סולם כל דהוא כדאמרינן בדוכתי אחריני בשמעתין גם לפי׳ התוספות עדין סבורין כפרש״י ז״ל דמיעוט באויר אינו מיעוט וק״ל הא דאמרי׳ בסמוך לכתל י״ט זיז אחד מתירו וכתל עשרים שני זיזין מתירין אותו והתם הא איכא אויר תחתיו מיהו רש״י ז״ל פי׳ שם דמיירי שנותן שם סולם כל שהוא שאין החווקים רחוקים זה מזה ג׳ טפחים דה״ל כלבוד ואיניו נכון מדלא פריש תלמודא הכין ולכך נראה לפרש דמיעוט באויר מיעוט הוא והא דבעי׳ שאין בין זו לזו ג׳ טפחי׳ ה״ק שאם אין בתחתונה רחב ד׳ טפחים ויש בצירוף העליונה ד׳ טפחים מאחר שאין ביניהם אויר ג׳ טפחים ה״ל כלבוד וכאלו נצטרפו כא׳ ויש באצטבא או בשליבה אחת רחב ד׳ דפחות מרחב ד׳ לא הוי מיעוט וכדפר״י ז״ל הא כל שיש בעליונ׳ לבדה רחב ד׳ תו לא קפדינן על אויר שתחתיה דמ״מ הא חזי למיקם עליה ולאשתמושי בכתל או למיסק על הכתל לאשתמושי ביה וכן פירשו רבותי. אבל אם אומרים כדפר״י ז״ל דכל שמגיע הסולם לראש הכתל לא בעינן שיהא ברחב השליבה ד׳ טפחים וליכא למבעי למה לי הני תרתי דאצטבא וסולמות דכיון דתרי אמוראי אמרינהו כל חד וחד נקיט מאי דבעי וה״ה דמודה בדחברי׳ ולעיל עבדי׳ צריכות׳ לתלמודא משום דתרוייהו משמיה דרב נחמן וזה ברור: ויש שטורחין לעשות בשתי אלו צריכות ואין צריך לדחוק בכך.