×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֵין לָהּ אֶלָּא פֶּתַח אֶחָד מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ.
and it has only one entrance, as it is surrounded by a wall or enclosed by houses on all sides, one may establish an eiruv for all of it.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי עירובין נט ע״ב} ר׳ זירא1 עירבה לכולה מאתא2 דבי ר׳ חייה ולא שבק לה3 שיור אמר ליה אביי מאי טעמא עביד מר הכי אמר ליה דאמרו לי הנהו סבי דידה4 רב5 חייה בר אשי הוה מערב לה לכולה [ואמינא]⁠6 שמע מינה עיר של-יחיד ונעשית של-רבים היא אמר ליה לדידי אמרו לי הנהו סאבי7 אשפה הויה לה8 התם מחד גיסא השתא [דאשתקילה לה]⁠9 אשפה הויא לה כשני פתחין ואסיר אמר ליה לאו אדעתאי. אמר רב נחמן בר יצחק אמר רב סולם מכאן ופתח מיכאן סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו {ר״ח} תורת מחיצה עליו10 ולא באעי שיור שמע מינה דכל היכא דאיכא שני פתחין לא מערבין [לה]⁠11 עד דעבדין לה12 שיור וטעמא דשיור כדי שיכירו כי העירוב13 הוא שהתיר את הטלטול ולפיכך השיור אסור14 כדי [להיות] מוכיח על15 העירוב [תורת]⁠16 פתח עליו בכותל שבין שתי חצירות רצה אחד מערב רצו שנים מערבין17:
1. ר׳ זירא: עיתים: א״ר זירא. כלומר מאמר שלו ולא מעשה. ראה ר״ח.
2. דפוס קושטא מוסיף: מחסיא.
3. לה: חסר בדפוס קושטא.
4. דידה: דפוס קושטא: דירה.
5. רב: דפוסים: דר׳. רא״ש: ״דבי ר׳⁠ ⁠״.
6. ואמינא: כ״י נ, עיתים, דפוסים, ר״ח, רא״ש. כ״י א: ״מתא״.
7. סאבי: כ״י נ, ריב״ח: ״סבי דידה״, כדלעיל.
8. הויה לה: דפוסים: הוה.
9. דאשתקילה לה: כ״י נ, רא״ש, עיתים, ריב״ח, רחב״ש. כ״י א: ״דשקילא ליה״. דפוסים: דאשתקילא לה ההיא.
10. תורת מחיצה עליו: דפוסים, עיתים. וכן בר״ח. חסר בכ״י נ, כ״י א, מחמת הכפילות.
11. מערבין לה: כ״י נ, עיתים, ר״ח. כ״י א: ״מערבין״. דפוסים, רא״ש: מערבינן ליה.
12. דעבדין לה: כ״י נ: ״דעבדי לה״. דפוסים: דעבדי ליה.
13. כי העירוב: וכן ר״ח. דפוסים: שהעירוב.
14. השיור אסור: כ״י נ, דפוסים, רא״ש, עיתים: ״אסור השיור״. אינו בר״ח.
15. להיות מוכיח על: כ״י נ, גכא, ר״ח, עיתים. כ״י א ״שיהא מוכיח על״. דפוסים: להזכיר.
16. תורת: כ״י נ, דפוסים, עיתים, ר״ח. כ״י א: ״ותורת״.
17. אחד מערב, שנים מערבין: וכן בר״ח. דפוסים: מערב אחד, מערבין שנים.
ואין לה אלא פתח א׳ – ולאו מפולשת היא ולא דמי לדגלי מדבר.
[נט, ב רי״ף שם]
הוזכר עוד בסוגיא זו על עיר זו של יחיד ונעשית של רבים שמוכשרת כלה עד שדייה בעירוב אחד או אם היה רה״ר עוברת בתוכה ובדלתות ננעלות שמתערבת כלה כאחד ר״ל בלא שיור וכן בכל צד שמוכשרת כלה כאחד עד שדיה בעירוב אחד שאין מערבין אותה לחצאין ר״ל חציה שמצד זה בפני עצמו וחציה שמצד זה בפני עצמו עד שלא יערבו רה״ר שבנתים ושתהא רה״ר מפסקת בין שני החצאין אלא או כלה עם תקון רה״ר שבה או מבוי מבוי בפני עצמו כשאר עיירות של רבים ולא סוף דבר לארכה ר״ל אם רה״ר הולכת ממזרח למערב שיערבו בני חצי העיר שכנגד הצפון לעצמם ובני העיר שכנגד הדרום לעצמם שהרי אלו ואלו דורסים תמיד ברה״ר זה ויוצאי׳ ונכנסין דרך פתחיה לכאן ולכאן ונמצאת רה״ר מחברתם ליכנס זה בשל זה הואיל וכלם מעורבים בה ונמצאו אוסרים אלו על אלו אלא אפי׳ לרחבה ר״ל שעירבו בני הצפון ובני הדרום כשיעור חצי העיר עם חצי רה״ר לצד מערב שהיה לנו לומר הואיל ונמצאו אלו דריסתן בחצי רה״ר שאצלם ואלו בשאצלם ואין עירוב מאלו לאלו עד שנאמר שיאסרו זה על זה שהרי ביררו אלו פתחם ואלו פתחם אעפ״כ אוסרים זה על זה ואין מערבין אותה בדרך זה אע״פ שעשו לחי וקורה להפסיק בין שני חצאי רה״ר ולהכשיר לכל אחד מהם שאל״כ הרי נעשו הרשויות פרוצים במלואם לרשות האסור אלא אף בדרך זה אסור ולא סוף דבר לר׳ עקיבא שאמר בשתי חצרות זו לפנים מזו והחיצונה פתוחה לרה״ר אבל הפנימית אין לה ברה״ר אלא שיוצאה דרך החיצונה ושכחו ולא עירבו בין זו לזו אלא שערבה זו לעצמה וזו לעצמה שידעת חכמים שהלכה כדבריהם זו מותרת לעצמה וזו מותרת לעצמה ור׳ עקיבא אוסר את החיצונות מפני שדריסת רגל הפנימית הרגילה לשם אוסרתה אע״פ שמותרת במקומה ואף בזו הואיל ודריסה שמזו לזו מצויה ראוי לאסור אלא אף לדעת חכמים כן שלא אמרו בפנימית וחיצונה כן אלא דפנימית אחדא דשא ומשתמשא כלומר כיון שמותרת במקומה כופין על מדת סדום לסגור דלתיה בעדה שלא יהא לה היום דריסת רגל על החיצונה ולא סוף דבר שתסגור להדיא אלא שרואין אותה כאלו סלקה רגלה היום מדריסת החיצונה מדין מדת סדום ואף כשלא סגרה מועיל לחיצונה כאלו סגרה אבל בזו אין רגל הרבים מסלקת משם ולמדת לענין פסק שאין מערבין עיר זו לחצאין אלו לעצמן ואלו לעצמן שרגליהן של אלו אוסרין על אלו בין לארכה בין לרחבה:
ולענין ביאור השמועה יש שואלין בה שהרי נראה מסוגיא זו שדריסת רגל רבים מעכבת מלערב אף בדלתות שהרי רב פפא שאמר שאינה מתערבת לא לארכה ולא לרחבה לא על ברייתא של ר׳ יהודה לבד אמרה אלא אף לרבנן וכמו שביארנו שאף לדעתנו שאין מערבין רה״ר אלא בדלתות ננעלות בלילה אף בזו ר״ל בננעלות בלילה אינה מתערבת לחצאין אף לרחבה ומפני רגל רבים שבתוכה וא״כ היאך אמרו בפרק ראשון שרה״ר מתערבת בדלתות ננעלות וודאי אף על מקצת העיר נאמר כן שהרי תחלה פרשוה שם במבואות המפולשים לרה״ר ולא הוצרכו להעמידה בכך אלא ממה שאמר צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן הא כל שבדלתות אף ברה״ר שבתוכה כן שהיא כעין מבואות ואף כשתאמר שאין דיוק זה מוכרח מ״מ סתם נאמרה בין בכלה בין במקצתה וכן בעשה לחי לחצי מבוי שיש לו חצי מבוי ונאמרה סתם אפי׳ במפולש והיאך לא נאסרה מצד שבני מבוי עוברין מכאן ומכאן עד שראיתי לקצת חכמי הדור שהעמידו זו של חצי מבוי במבוי סתום שהפנימיים יכולים לערב בלא חיצוניים הואיל ואין לחיצוניים דריסת רגל על הפנימיים וגדולי הדור משיבין עליה שאם כן כשאמרו עשה לחי לחצי מבוי אין לו אלא חצי מבוי והקשו עליו פשיטא עד שתירץ אימא יש לו חצי מבוי ואף בזו הקשה הא נמי פשיטא ותירץ מהו דתימא ליגזר דילמא אתי לאשתמושי בכוליה קמ״ל בזו האחרונה מיהא היאך אמר לו להדיא פשיטא היה לו לברר תחלה שבסתום הוא עסוק והיה לו לומר אי במפולש ליתו הני וליסרו אהני ואי בסתום פשיטא ואף כשתרצה לומר שפשוט היה לו שבסתום אמרה אין זה כלום שהרי רב פפא בסוגיא זו אמילתא דר׳ יהודה קאי ואע״פ שלענין פסק אתה מפרשה אף בדרבנן ועל הדרך שכתבנו מ״מ הוא אמרה על שמועתו של ר׳ יהודה ואלו לר׳ יהודה כל שיש לו שתי מחיצות גמורות אינו חושש לדריסת רגל רבים וכמו שאמרו בפרק פסין אם היתה דרך הרבים מפסקתה וכו׳ אלא שאף הם מתרצים בשם גדולי רבותיהם שזהו שלא אמרו בכאן אין מערבין חציה אלא שאין מערבין את כלה לחצאין כלומר כל שמערבין את כלה אין מערבין אותה לחצאין אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא או כלה כאחת בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן לשני ראשי רה״ר ובעיר שאין בה מבואות המפולשים חוץ לעיר או כלה מבוי מבוי בפני עצמו שכיון שעירבו העיר כלה בלתי וקורה לשני ראשי העיר וכשבאו לערב כלה בפת עירבוה לחצאין אפי׳ חזרו ועשו לחי וקורה באמצע רה״ר שלה ואפי׳ לרחבה כיון שמטלטלין בכלה ואין לחיים וקורות שבאמצע אלא להבדיל צדה האחד מן השני ויש להן דרך זה על זה הרי היא כשתי חצרות זו לפנים מזו וכיון שאין יכולים לסלק רה״ר מכאן אוסרין זה על זה שהרי לחיים החיצוניים עושין את כלם בני מבוי אחד והרי הוא כמבוי ששכח אחד מהם ולא עירב אבל כשעירבו חצי העיר בלתי וקורה וחציה השני אינו מעורב הרי הוא כשאר מבואות שלחיים וקורות מתירן ואין החיצוני׳ כבני רשות אחת עמהן ומה שהקשו בסוגיא זו מבוי מבוי נמי ליסרו אהדדי כך הוא שכיון שעירבו את העיר כלה מבוי מבוי והיתה העיר כלה יכולה להתערב יחד ולא עשו כן אלא שכל מבוי ומבוי עשה לעצמו לחי וקורה ועירבו כל אחד ואחד לעצמו בפת ויש להם דרך זה על זה שפתוחים זה לזה הרי הם כשתי חצרות שיש להן דרך זה על זה ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה שאוסרת פנימית על החיצונה לר׳ עקיבא ובזו אף לרבנן כמו שהתבאר שכל שהן אחד אין מערבין כל אחד לעצמו במקום שהרגל מצויה וזהו שכתבו גדולי הרבנים במבוי מבוי כיון דמעיקרא של יחיד הוה והיו מערבין את כלה והורגלו להיות אחד אוסרין זה על זה ואפי׳ איכא לחי וקורה למבוי לא מהני ולא שנתכונו לומר שכל שהוא מבוי אחד אין לחי וקורה מתיר חציו שהרי עושין לחי לחצי מבוי אלא שכל שהן אחד אין מערבין כל אחד לעצמו ואף הם הביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו בתלמוד המערב עיר של יחיד ונעשית של רבים תני בשם ר׳ יודה אין מערבין אותה חצאין מיחלפא שטתיה דתני ר׳ חייא כיצד מתירין רה״ר ר׳ יודה אומר לחי מכאן ולחי מכאן קורה מכאן וקורה מכאן וכה אמר הכן לא על הדא אלא על הדא אפי׳ עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת תני בשם ר׳ יהודה אין מערבין אותה חצאין אמר ר׳ יוסה הדה אמרה בני המבוי שנתנו קורתן באמצע מבוי אלו מותרין ואלו אסורים כיצד הוא עושה נותן הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי ר׳ פנחס כד סלק להכא חמא כפתא דשקקא דגזוראי אמר להם חלקתם עירובכם אמר ליה ר׳ יהודה בר׳ שלום לחזוק הבתים נעשית נמצא כלל הדברים שאין אוסר על חברו משום עירוב אלא (בטל) [ביכול] לערב עמו בפת ושכח ולא עירב כגון רגל המותרת במקומה לר׳ עקיבא או רגל האסורה לתנא קמא שאוסרת שלא במקומה הואיל ויכולה לערב ולא עירבה שאף בעירבה כל אחת לעצמה היה בדין לאסור על החיצונה הואיל והיתה ראויה לערב ולא עירבה אלא שמדין מדת סדום הותרה כמו שביארנו אבל בני רה״ר ומבוי שחוץ ללחי וקורה או שחוץ לדלתות אינו אוסר על בני מבוי שלפנים מן הלחי שהרי אין ראויים לערב עמהם בפת וגדולי הדור נשתמשו בתירוץ זה לשיור העיר שמתיר בעיר של רבים ואדרבה היה לו לאסור מפני שרגלה מצויה בעיר ואין יכולים לסלקם אלא שלא נאסר אלא במי שיכול לערב ולא עירב אבל אלו כיון שהם בעיר של רבים והרי הם של רבים אין יכולים לערב כלם ביחד ולפיכך אין אוסרין:
ומה שהקשו מבוי מבוי נמי ליסרו אהדדי על הדרך שכתבנו תירצוה בדעביד רקה כלומר שעשו בני כל מבוי ומבוי איצטבא גבוהה שלשה ורחבה ארבעה בפתח מבוי שלהם שבזו נתגלה דעתם שרוצים הם להסתלק בני מבוי זה ממבוי זה וכמו שאמרו אחד מבני מבוי ששכחו בני מבוי ולא שתפוהו עמהם בעירובם שהיא אוסרת על כלם אם עשה רקה על פתחו ר״ל על פתח חצרו אינו אוסר על בני המבוי אע״פ שלא נשתתף עמהם וכן הלכה וכל שכן אם הכשירו כל מבוי ומבוי בפני עצמו בלחיים וקורות:
קצת מפרשי׳ למדים מכאן במבוי גדול שמפולשין לתוכו מבואות אחרים ובא לערב אותו מבוי גדול בפת בלא האחרים שיכול לעשות כן והוא שיעשה רקה על פתחי אותן המבואות שהרי עכשיו נסתלקו הימנו והרי הוא כבטול רשות ומ״מ דוקא בראש המבוי אבל אמצע מבוי אין רקה מועלת בו:
אף עיר של רבים ועדיין היא של רבים אם אין לעיר אלא פתח אחד ובצד אחד של עיר דנין בה כן ר״ל לערב את כלה ביחד או מבוי מבוי ובעשיית רקה אפי׳ היה לה פתח שני מצד אחר שבה אלא שהיתה שם אשפה שסותמתו הואיל ומ״מ נסתמה אינה קרויה פתח ודנין בה כן הא כל שנסתלקה האשפה חזר הפתח לדינו ונמצאו בה שני פתחים ואין מערבין אותה אלא בשיור בין של רבים ועדיין היא של רבים בין רבים ונעשית של יחיד:
לא היה לה אלא פתח אחד מצד אחד וסלם מצד אחד ואע״פ שבכותל שבין שתי חצרות שאין שם חלון ארבעה על ארבעה אם היה ביניהם סלם מכאן ומכאן שבו נכנסים מזו לזו הרי הסלם כפתח לדון בהם שאם רצו מערבין עירוב אחד לשניהם ומשתמשין מזו לזו דרך סלם על התנאים שיתבארו בענין זה ואם רצו מערבין אלו לעצמן ואלו לעצמן כמו שיתבאר בזו מ״מ תורת מחיצה עליו זיל הכא לקולא והכא לקולא:
גדולי המפרשים כתבו שזה שהחמרנו בשני פתחים פירושו בשהפתחים מכוונים זה כנגד זה עד שדרך רה״ר עוברת עליה דרך ישר אבל אם היו שני פתחיה פתוחים מצד אחד אינם נחשבים אלא כפתח אחד:
וסבר רב פפא דלארכ׳ אין מערבין לחצאין דכיון דכלהו בפתח א׳ וכלהו דרסי ברשות הרבים כחדא הרי הם מתחברים שם כי רשות הרבים מתחברי׳ כאלו דרים במבוי אחד ואסרי אהדדי וליכא למימר הכא טעמא דרגל המתרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומם שהרי כל העיר הוא מקו׳ לכלם וכלם כבני מבוי אח׳ אלא כשנחלקי׳ לרחב העיר ואלו נכנסין ויוצאין בפתח שבדרום והאחרים נכנסין ויוצאין בפתח שבצפון הרי אין לאלו על אלו כלום וכאלו כל אחד דורס ברשות הרבים שלו ואינם אוסרין זה על זה והוו להו כשתי חצרות או כשתי מבואות שערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כי אף על פי שפתוחין זה על זה הרי אלו מותרין דהויא לה רגל המתרת במקומה שאינם אוסרת שלא במקומה וכדמפרש ואזיל ואומר רבי׳ שמשון ז״ל שאפילו רב פפא לא התיר שיערבו לחצאין ברחב׳ אלא בשעושין להם צורת פתח ביניהם ברחב רשות הרבים כדי שלא יהא כל א׳ וא׳ פרוץ במלואו למקום האסור לו הילכך צריך צורת פתח או משהו מכאן ומשהו מכאן.
ואין לה אלא פתח אחד, שהיא מוקפת חומה או שפתח רשות הרבים שבה סגור על ידי בתים — מערבין את כולה.
and it has only one entrance, as it is surrounded by a wall or enclosed by houses on all sides, one may establish an eiruv for all of it.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאן תַּנָּא דְּמִיעָרְבָא רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא יָתֵר עַל כֵּן א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִידֵּי רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים עוֹשֶׂה לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע אָמְרוּ לוֹ אֵין מְעָרְבִין רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ.

The Gemara raises a question concerning this baraita: Who is the tanna who holds that an eiruv may be established for a public domain in this manner? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: It is Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: Furthermore, Rabbi Yehuda said: One who has two houses opposite each other on two sides of the public domain, if he chooses, he may create a private domain for himself in the public domain. He may place a ten-handbreadth high post from here, on one side, and an additional post from there, the other side. This creates symbolic walls that provide the public domain with the legal status of a private domain. Or, one may place a beam extending from here, one end of the house, and a beam from there, the other end of the house, thereby creating symbolic partitions across the width of the street. In that way, one is permitted to carry objects and place them in the area between the symbolic partitions, as he would in a private domain. The Rabbis said to him: One may not establish an eiruv in the public domain in that way.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנררמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דתניא אין מערבין אותה לחצאין אמר רב פפא לא שנו אלא לארכה רשות הרבים מפסקתה אבל לרחבה מערבין אותה לחצאין דהא לא מפסקתה בה רשות הרבים רב פפא דאמר כמאן דלא כר׳ עקיבא דאמר בב׳ חצרות זו לפנים מזו ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה כי החיצונה אסורה שדריסת רגל הפנימית אוסרתה ודחינן אפילו תימא ר׳ עקיבא עד כאן לא קאמר ר׳ עקיבא אלא בב׳ חצרות זו לפנים מזו דפנימית לית לה פתחא אחרינא וכמאן בהא חצר דמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין מערבין אותה לחצאין וכו׳. עד מבוי אמבוי1 נמי אסרי אהדדי. פיר׳2 דכיון דמעיקרא של יחיד הואי,3 והוי מערבין את כולן והורגלו להיות [אחד] 4, אסרי אהדדי, ואפי׳ איכא לחי או קורה למבוי לא מהני. ופרקי׳, הכי במאי עסיקינן5 דעביד דקא6, פתח נמוך7 בראש כל מבוי. דגלו דעתיה8 לאיסתלוקי כל חד מחבריה. וכד קאמ׳9 ר׳ אידי בר אבון וכו׳. שעשה דקה על10 פתחו. פיר׳11 לפתח חצירו, אינו אוסר על בני מבוי12 אם לא נשתתף עמהן, (דגלו) דגלי [דעתיה] 13לאיסתליקו, ולא14 שבקי להו שיור.
[גמ׳ ורי״ף, שם] ר׳ (זורא) זירא ערבה לכולה15 מאתא דבר16 ר׳ וכו׳. עד אשפה היה17 לה התם18 מחד גיסא, פיר׳19 אשפה20 הוות ליה שסותמת21 אחד מפתחיה, ולא הוה לה אלא אחד. ואפי׳ של רבים והרי היא של רבים22, בהכי הוה סאגי לה.
ר׳ ניסים ז״ל23, ר׳ (זורא) זירא ערב לה24 לכולה25 מאתא דבי26 ר׳ חייה בלא27 שיור וכו׳. אמ׳ ליה אביי, מאי טעמ׳ עבד28 מר הכי. פיר׳, והלא עיר של רבים היא וצריכה שיור. אמ׳ ליה, אמרו29 לי הזקנים שהיו בה30, כי ר׳ חייא בר ר׳ אשי31 כי הוה (מעכב) מערב אותה, [הוה מערב את] 32כולה בלא שיור. וסמכתי על דבריהם, שאמרתי, עיר של יחיד הייתה ונעשית של רבים, ואמרי׳ במתני׳, עיר של יחיד ונעשת של רבים מערבין את כולה ואין צריכה שיור. אמ׳ לו33, הנה34 הזקנים שהיו בה הגידו לי, כי אשפה הייתה לה מצידה האחד שמלאה זבל ונעשית כמחיצה וסתמה הדרך, ונעשית35 העיר שאין לה אלא פתח אחד. שאפי׳ של רבים הייתה שאין צריכה שיור, כיון שאין לה אלא פתח אחד, הא קתני36 מערבין את כולה, ואע״פ שהיתה של רבים והרי היא של רבים. ומשום הכי הוה ר׳ חייה בר אשי מערב את כולה, ולא משום דעיר של יחיד הוות אלא של רבים היתה. ועד השתא הוה מערב לה כולה משום אשפה שהיתה סותמת, ועכשיו נסתלקה אשפה ונעשית עיר של שני פתחים וצריכה שיור, והיכי מערבת לה בלא שיור. אמ׳ לו, לא ידעתי שכך היה הדבר37 ולא הגידו לי כי הייתה לשם אשפה ונסתלקה. עכשיו שכן היה הדבר צריכה שיור ולא מערבנא לה מהשתא. עד הנה מדברי ר׳ ניסים ז״ל.
[גמ׳ ורי״ף שם]
אמ׳38 רב נחמן39 אמ׳ רב, סולם מיכן ופתח מיכן וכו׳. פיר׳ בעיא היא בגמ׳, 40 סולם מיכן ופתח מיכן מהו. והשיב רב, (צ)[ת]⁠ורת41 פתח עליו. פיר׳42 סולם שעולין ויורדין דרך43 חוץ לחומתה. ותורת מחיצה עליו. פיר׳44, כלומ׳ אינו מבטל את הסתימה היות כפתחה,45 ולא46 באעי שיור וכו׳. עד תורת פתח עליו בכותל47 שבין שתי שתי חצירות וכו׳ פיר׳48, בסולם49 שבין שתי חצירות ואין ביניהן פתח50 אחד רוחב ד׳, הרי הן כשתי חצירות ופתח אחד ביניהן, דאמרי׳ בפ׳ חלון51 רצה52 אחד מערב, פיר׳53 אם רצו לערב עירוב א׳ לשתיהם, ישתמשו זו בזו דרך גובה הכותל ודרך נקבים וסדקים, (ודאו) דאי לא הוי פתח אין מערבין אחד ולא מצו לאישתמושי דרך חורים וסדקים. רצו שנים מערבין54 שני עירובין, אלו לו לעצמן, בני בתים שבחצר55. שלא יאסרו זה על זה להוציא [מ]⁠בתיהם56, שהן רשות המיוחדת לכל אחד וא׳, לתוך החצר שהוא רשות כולן. ואלו לעצמן ואל⁠{ו) 57ישתמשו זה בזה.
1. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳מבוי מבוי׳.
2. רש״י ד״ה מבוי נמי אסרי אהדדי.
3. כגי׳ בתוס׳ (ע״ב, ד״ה מבוי) ובראשונים (ראה רשב״א, ריטב״א, או״ז ועוד). ולפנינו ברש״י: ׳של יחיד הוה והיו מערבין׳.
4. כ״ה ברש״י.
5. כגי׳ ברי״ף. ולפנינו בגמ׳ נוספה תי׳ ׳כגון׳.
6. רש״י ד״ה דעבוד דקה.
7. והרי״ף פי׳ דקה, איצטבה (וברש״י שעל הרי״ף העיר שאינו כפי׳ הרי״ף, וראה מבוא).
8. לפנינו ברש״י: אדעתייהו׳.
9. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳וכי הא דאמר׳.
10. כגי׳ הרי״ף. ולפנינו בגמ׳ (וכן ברש״י, ראה ההע׳ הבאה): ׳לפתחו׳.
11. רש״י ד״ה לפתחו.
12. רש״י ד״ה אינו אוסר על המבוי.
13. כן הוא ברש״י (וראה לעיל הע׳ 289).
14. ברש״י שלפנינו התי׳ ׳ולא שבק לה שיור׳ הן מהד״ה הבא. ונראה דה״פ, אי ׳שבקי להו שיור׳, הוה אסר עלייהו בגלל חלקו במבוי (וראה מבוא).
15. כגי׳ בד״ש (דק״ס, נ), ר״ח, רי״ף, פי׳ רנ״ג (שהובא לקמן) ורחב״ש. ולפנינו בגמ׳; ׳ערבה למתא׳.
16. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף. וכן גי׳ רנ״ג לקמן): ׳דבי׳. ובד״י (ראה דק״ס, שם): ׳דבני׳.
17. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳הוה׳.
18. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י (ולפנינו: ברי״ף ליתא תי׳ ׳לה׳, ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳התם׳).
19. רש״י סד״ה ולא שבק (ראה ההע׳ הבאה).
20. כגי׳ בכ״י וד״י (ראה דק״ס, נ) דהדיבור מתחיל ׳מאשפה׳. ונראה דגם רחב״ש גרס כן (עי״ש בהע׳ 54).
21. כ״ה ברחב״ש. וברש״י לפנינו: ׳שסותם׳.
22. כ״ה ברש״י כ״י (דק״ס, שם), פי׳ ריו״נ ורחב״ש. ולפנינו ברש״י ליתא תיבות ׳והרי היא של רבים׳ (וראה לקמן הע׳ 317).
23. פי׳ לא נודע לרנ״ג, (והועתק מכאן בפי׳ התלמוד לרנ״ג, מהד׳ ׳לב שמח׳). ואפשר דהיה כן גם לפני ריב״ח (ראה לקמן הע׳ 316).
24. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף, וכן בפי׳ לעיל): ׳עירבה׳ (ותי׳ ׳לה׳ ליתא).
25. כ״ה לעיל, עי״ש הע׳ 296.
26. כ״ה לפנינו בגמ׳ וברי״ף, וראה לעיל הע׳ 297.
27. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳ולא שבק לה שיור׳.
28. כגי׳ בגמ׳ ובר״ח. וברי״ף: ׳עביד׳.
29. לפנינו בגמ׳: ׳אמרי׳.
30. בגמ׳: ׳סבי דידה׳, ובר״ח: ׳דאמרו סבי דהוו בה׳.
31. בכ״י (ראה דק״ס, ס) ובר״ח: ׳ר׳ חייא בר אשי׳ (ופעמים דיש בש״ס כגי׳ שלפנינו - בר ׳רב׳ אשי - ראה לעיל ל, א, שבת נג, א, סוכה מח, א וסנהדרין מג, א). ולפנינו בגמ׳: ׳רב חייא בר אסי׳ (ובש״ס ׳עוז והדר׳ הגיה כגי׳ רבינו, ולא ציין שתיקן).
32. כן נראה להשלים.
33. לפנינו בגמ׳: ׳א״ל לדידי אמרו לי׳.
34. לפנינו בגמ׳: ׳הנהו סבי׳.
35. השווה ללשון בפי׳ ריב״ח: ׳..ונמצאת שאין לה כי אם פתח אחד. וכיון שאין לה כי אם פתח אחד, אע״פ שהיא של רבים, מערבין את כולה ואינה צריכה שיור׳.
36. פי׳ בברייתא לעיל (ס ע״א - רע״ב): ׳הייתה של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד, מערבין את כולה׳ (והשווה ללשון רחב״ש וריב״ח).
37. כעי״ז בפי׳⁠ ⁠׳ רחב״ש (עי״ש הע׳ 59) ובריב״ח: ׳לא ידעתי שהיתה מתחלתה של רבים׳.
38. ל׳ הרי״ף (וכ״כ הר״ח וס׳ העתים. ולפנינו בגמ׳: ׳בעי מיניה רב אמי.. סולם מכאן ופתח מכאן מהו? א״ל הכי אמר רב׳.., וראה לקמן הע׳ 321).
39. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י והגמ׳. ולפנינו ברי״ף נוסף: ר״נ ׳בר יצחק׳ (והוגה כמו לפנינו).
40. נראה ד׳השלים׳ כן מהגמ׳, משום דק״ק, דמה שמביא הרי״ף בשם רב: ׳סולם מכאן ופתח מכאן׳ ליתא בגמ׳. ופי׳ רבינו ד׳בעיא היא בגמ׳⁠ ⁠׳ ורב נחמן אמר רב עונה עליה, וע״כ מייחסים לו גם לשון הבעיא.
41. כ״ה בגמ׳ וברי״ף.
42. רש״י ד״ה סולם .
43. לפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳דרך׳. ואפשר דצ״ל: ׳דרכו׳. ורחב״ש ביאר או גרס: ׳ויורדין בו מעל לחומה ולחוץ׳.
44. רש״י ד״ה תורת מחיצה עליו.
45. לפנינו ברש״י: ׳להיות כפתח׳.
46. לשון הרי״ף (ובר״ח וספר העתים: ׳דלא׳).
47. כגי׳ בכ״י מינכן (דק״ס, ש), רי״ף ור״ח. ולפנינו בגמ׳: ׳בסולם׳ (וכן העתיק לקמן מרש״י, עי״ש הע׳ 330).
48. רש״י ד״ה בסולם שבין ב׳ חצירות (בשינויים).
49. כ״ה ברש״י. וראה לעיל הע׳ 328.
50. כגי׳ בכ״י וד״פ (דק״ס, שם, עי״ש). ולפנינו ברש״י: ׳וזה הסולם רחב ד׳ ביניהן, הרי הוא כשתי חצירות׳.
51. לקמן עו, א.
52. כ״ה ברי״ף. ולפנינו בגמ׳: ׳רצו׳ (ורש״י נקט לשון המשנה דלקמן: ׳רצו מערבין אחד׳).
53. לפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳פיר׳⁠ ⁠׳, ונראה דלרבינו הוא ד״ה בפנ״ע.
54. רש״י ד״ה רצו שנים מערבין (בשינויים מעטים).
55. כגי׳ ברש״י כ״י, ד״ש (ראה דק״ס, ש) והגהות הב״ח. ולפנינו: ׳של חצר׳.
56. כ״ה ברש״י.
57. כן נראה דצ״ל.
והא דתניא בברייתא:⁠א ואין מערבין אותה חצאין אלא או כולה או מבוי בפני עצמה – אוקימנא כלישנא בתרא דרב פפאב דלא תימא לארכה הוא דלא מערבינן משום שבני רשות הרבים של צד זה מן המזרח אוסרין על גבי רה״ר של צד זה מן המערב אלא אפי׳ לרחבה אין מערבין ואפי׳ לרבנן דאמרי גבי שתי חצרות זו לפנים מזו רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה התם הוא משום דפנימית אחדא דשא ומשתמשת לעצמה ואין לחברתה רשות עמה וכיון שכן שלא ערבה עמהן רואין אותה כאלו סגרה על עצמה ליום זה וסלקא רשותה מהן דכגון זה כופין אותה על מדת סדום הוא אבל הכא מי מצו מסלקי לרה״ר מהכא הילכך אוסרין זה על זה.
והוינן בברייתא אמר מר אלא או כולה או מבוי בפני עצמה מאי שנא חצאין דאסרי אהדדי פרש״י ז״ל דכיון דמעיקרא יחיד הות והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפילו איכא לחי או קורה במבוי לא מהני. ובתוספותג הקשו דהא אמרינן בפ״ק דמכלתיןד מבוי שרצפו בלחיי׳ משתמש עד חודו הפנימי של פנימי הרי שחצי המבוי החיצון אסור וחצי הפנימי מותר ולא אסרי אהדדי ותו איתמר התםה עשה לחצי לחי מבוי יש לו חצי מבוי אעפ״י שהורגלו לערב את כולה לא מיתסר והם ז״ל מתרצי בתוס׳ו דילמא התם כשאין בתים וחצרות פתוחין לחצי מבוי החיצון כלל דליכא למימר אסרי אהדדי, ודברים דחוקי׳ הם ואין להם ע״מ שיסמוכו.
אבל י״ל דבר ברור שלא נאמרו איסורין הללו שאוסרין זה על זה אפי׳ ברשות הרבים לרחבה אלא בכאן שעירבו כל העיר לחצאין ואלו מטלטלין לעצמן בכאן והוו להו שתי חצרות זו לפנים מזו שיש להן דרך זו על זו ואוסרין זה על זה דברייתא ה״ק אין מערבין כל העיר לחצאין אלא כולה כאחת בלחי או קורה מכאן ומכאן לשני ראשי העיר ברה״ר שלה ובעיר שאין לה מבואות שכולה ניתרת בהיתר רה״ר שלה העוברת בתוכה כמו שפרש״י ז״ל או כולו או מבוי בפני עצמו כעיר העשויה מבואות מבואו׳ אבל חציה בלבד ודאי מערבין וטעמא דמילתא דבמערב כולה לחצאין ולחיים וקורות החיצונים עושין את הכל רשות אחת ואפי׳ עשו לחי באמצע רה״ר לרחבהז כיון שהלחיים החיצונים מתירין את הכל ואין אלו שעושין ביניהם אלא להפרישן זה מזה הוו להו ממש כשתי חצרות אבל עשו לחי וקורה לחצי רה״ר לרחבה וערבו לעצמן והניחו חצי העיר בלא לחי ודאי אותם שבתוך הלחי מותרין ושבחוץ אסורין דשלפנים מן הלחי (בחצר כרה״ר)⁠1 והוו להו כשאר כל המבואות שלחיים וקורות מתירין אותן שאין החיצוני׳ בני רשות אחת עמהן כדי שיאסרו עליהן וכן מבוי מבוי בפני עצמו דאמרי׳ אסרי אהדדי הוא הדין והוא הטעם שאלו מערבין כל העיר מבוי מבוי בפ״ע והמבואות ודאי פתוחין הן זל״ז ועוברין זה על זה ואנו עושין למבוי הזה לחי וקורה משני צדדין עד שיערבו כל העיר ולחיים וקורות הללו שבין כל מבוי ומבוי אינן אלא להפריש זה מזה לפיכך אוסרין אהדדי (בשתי)⁠2 חצרות אבל עשו לחי וקורה ונשאר האחד בלא לחי מותר שאין בני רה״ר אוסרין על בני מבוי ולא על בני חצר לעולם דלאו בני איערובי נינהו בהדייהו כנ״ל, והעניין נכון וברור הואח.
עוד ראיתי בגירסת הברייתא הזו בתוספתאט עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ומערבין ונושאין ונותנין באמצע, וזה הלשון נכון ומחוור הוא. ופירושה שמערבין בפת, אחר שהכשירו העיר בלחיים וקורות, ונושאין ונותנין באמצע, ולהכי קתני בסופה של אותה השמועה, ואין מערבין, כלומר בפת זה לחצאין אלא או כולה או מבוי בפני עצמו, ולפ״ז השמועה בפשיטו׳ מתפרשת יותר3.
סליק מסכת עירובין
א. נט, ב.
ב. כן דעת הרי״ף הרמב״ם הרשב״א והריטב״א הר״ן, ובמאירי דהלכה כאיכא דאמרי בעלמא, ועיין בחידושי הר״ן ע״ז ז, א דדעת הרשב״א לפסוק כדאיכא דאמרי בין לקולא בין לחומרא בשל סופרים וכן בדיני ממונות אבל בדבר תורה כדברי המחמיר, והביא הרי״ץ גאות דאפילו בשל תורה ודעת תוס׳ שם ז, ב ד״ה בשל דאפילו בדבריהם קי״ל כהמיקל ולא כלישנא בתרא. וע״ש בהרא״ש ס״ג והרא״ש בסוגיין ומהר״ם ומרדכי והגה״מ פ״ה מהל׳ ערובין בשם הסמ״ק האו״ז ורבינו ירוחם בשם התוס׳ לפסוק כלישנא קמא להקל והטור סי׳ שצב כהרא״ש ושם בש״ע ס״ו מחלוקת בין המחבר והרמ״א.
ג. ד״ה מבוי.
ד. ט, א, ובתוס׳ לפנינו ליכא קושיא זו כי אם מעשה לחי וקורה.
ה. יד, ב.
ו. כ״ה בתוס׳ לפנינו. ובתירוץ הראשון כהרא״ש, אך בתי׳ השני כתב כרבינו.
ז. וע״ש בסי׳ שצב דדעת הרמ״א דללישנא קמא סגי בלחי או קורה לחלק (מיהו רבינו אזיל כלישנא בתרא) וע״ש במג״א שתמה עליו. ואם חילק בלחיין תפס הגר״א שם כדעת המחמיר דמועיל אף ללישנא בתרא, אך בריטב״א מבואר דאינו מועיל וכן תפס הגר״א לעיקר אך בצה״פ תפס דמועיל לכ״ע, מיהו בחזו״א סי׳ צח וכן בריטב״א משמע דאף בצה״פ לא יועיל ואכמ״ל.
ח. כל דברי רבינו מובאין בשמו ברשב״א ריטב״א ור״ן ושם הוסיפו דרבינו הביא ראיה מהירוש׳ פ״ה ה״ה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע (לפנינו על הפתח) המבוי אלו מותרין ואלו אסורין (ולפנינו הגירסא ואח״כ) נתנו אלו ואלו אסורין, (ומהרשב״א נראה דלא היה לו גירסא זו) ועיין בהרא״ש ובטור סי׳ שצג דהביאוה להלכה וכשיטת רבינו.
ט. פ״ה הלכה ד.
1. הגהת הגרא״ז: כחצר בדה״ר.
2. הגהת הגרא״ז: כשתי.
3. הגהת הגרא״ז: בדפוס ראשון (שאלוניקי) יש כאן המשך דכיון שאנו רה״ר שלה ולחי. כאן חסר וחבל על דאבדין.
מאן תנא דמיערבא רה״ר אמר רב הונא בריה דרב יהושע ר׳ יהודה היא. ולפי מה שכתבנו למעלה בפרק קמא (עירובין ו׳. ד״ה כיצד) דר׳ יהודה לא התיר ברשות הרבים רחבה ט״ז אמה, אלא בשאינו יתר על שלש עשרה אמה ושליש כעין פסי ביראות, הכא נמי בשאינו רחב על שלש עשרה אמה ושליש היא, אלא שארכו לאורך רשות הרבים רחב ט״ז אמה אלא שאני איני רואה בו צד הכרח וכמו שכתבתי שם בשמעתין דכיצד מערבין רשות הרבים.
הא דאוקימנא ברייתא כר׳ יהודה, היינו משום דקתני בה כיצד מערבין אותה עושה לחי מכאן ולחי או קורה מכאן, דהא ודאי ר׳ יהודה היא ולא רבנן, דאילו לרבנן אין מערבין רה״ר בכך, דרבנן שם שלש מחיצות בעי. ואלא מיהו בעושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן סגי אפילו לרבנן. ואי נמי מדין לחי רחבה אמה מכאן ואמה מכאן כדאיתא בפרק פסין (עירובין יט:). ולדידן נמי דקיימא כר׳ יוחנן דירושלים בדלתות נעולות בלילה נפקא מתורת רה״ר ומיערבא. והא דאמרינן מאן תנא דמיערבא רה״ר, דמיערבא בכך קאמר, אבל לכ״ע מיערבא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדאמרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על ברייתא זו: מאן תנא [מיהו התנא הסבור] דמיערבא [שניתנת לעירוב] רשות הרבים ושאפשר לעשותה בדרך כזו לרשות היחיד? אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: שיטת ר׳ יהודה היא, דתניא הרי שנינו בברייתא]: יתר על כן אמר ר׳ יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים — עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע. שעל ידי כך עשה את השטח שביניהם כרשות היחיד. אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך.
The Gemara raises a question concerning this baraita: Who is the tanna who holds that an eiruv may be established for a public domain in this manner? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: It is Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: Furthermore, Rabbi Yehuda said: One who has two houses opposite each other on two sides of the public domain, if he chooses, he may create a private domain for himself in the public domain. He may place a ten-handbreadth high post from here, on one side, and an additional post from there, the other side. This creates symbolic walls that provide the public domain with the legal status of a private domain. Or, one may place a beam extending from here, one end of the house, and a beam from there, the other end of the house, thereby creating symbolic partitions across the width of the street. In that way, one is permitted to carry objects and place them in the area between the symbolic partitions, as he would in a private domain. The Rabbis said to him: One may not establish an eiruv in the public domain in that way.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנררמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר מָר וְאֵין מְעָרְבִין אוֹתָהּ לַחֲצָאִין אָמַר רַב פָּפָּא אלֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְאׇרְכָּהּ אֲבָל לְרׇחְבָּהּ מְעָרְבִין.

The Master said in the baraita quoted above: And one may not establish an eiruv for half the city. Rav Pappa said: They said this only in a case where one wishes to divide the city according to its length. Generally, a city had a public domain that ran straight across it, from the entrance on one side of the city to the entrance on its other side. The baraita rules that it is prohibited to establish an eiruv separately for the residents of each side of the public domain. But if one wants to divide the city according to its width, he may establish an eiruv for half the city. This distinction is made because in the first case the public domain that runs between the two halves is used by the residents of both halves, and therefore it joins the two into a single unit; in the second case, the residents of each half use only the half of the public domain located on their side and not the half of the public domain located on the other side.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאורכה – דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם ורה״ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה הלכך אין בני עבר הלז רשאין לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן משום דהני והני דרסי בהך רה״ר ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ורה״ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה ואסרי אהדדי.
אבל לרחבה – בני שני העברים לראש האחד לבד ובני שני העברים לראש השני לבד מערבין שהרי יכולין להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו על אלו ובוררין להן אלו פתח שאצלן ואלו פתח שאצלן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר מר [החכם] בברייתא שאין מערבין אותה לחצאין. אמר רב פפא: לא אמרו אלא לארכה, כאשר כל תושבי חלק העיר שמשני צידי ראשה האחד של רשות הרבים — רוצים לערב לעצמם ללא תושבי ראשה השני. אבל לרחבה שלכל חלק מן העיר מצרפים את רשות הרבים שבחלק זה ומשתתפים תושביו ביניהם לבין עצמם ואין אלה משתתפים, עם אלה באותה רשות הרבים — מערבין. וטעמו של דבר: שבמקרה הראשון כשהיתה רשות הרבים בין שני חלקי העיר נמצא שרשות הרבים משותפת לשניהן ונעשו כרשות אחת על ידה. אבל כאשר העיר מחולקת לרוחבה, אין בני חלק זה משתמשים ברשות הרבים של חלק האחר.
The Master said in the baraita quoted above: And one may not establish an eiruv for half the city. Rav Pappa said: They said this only in a case where one wishes to divide the city according to its length. Generally, a city had a public domain that ran straight across it, from the entrance on one side of the city to the entrance on its other side. The baraita rules that it is prohibited to establish an eiruv separately for the residents of each side of the public domain. But if one wants to divide the city according to its width, he may establish an eiruv for half the city. This distinction is made because in the first case the public domain that runs between the two halves is used by the residents of both halves, and therefore it joins the two into a single unit; in the second case, the residents of each half use only the half of the public domain located on their side and not the half of the public domain located on the other side.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּמַאן דְּלָא כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאִי כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא הָא אָמַר רֶגֶל הַמּוּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ אוֹסֶרֶת אפי׳אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this halakha? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say that a foot that is permitted in its own place prohibits carrying even in a place that is not its own? Rabbi Akiva holds the following in the case of outer and inner courtyards, in which the residents of each courtyard established their own, independent eiruv: Since the residents of the inner courtyard, who are permitted to carry in their own courtyard, may not carry in the outer courtyard despite the fact that they have rights of passage there, it is prohibited even for the residents of the outer courtyard to carry there. By the same logic, since the residents of each half of the city are prohibited to carry in the public domain of the city’s other half, despite the fact that they may travel there, it should be prohibited for everyone to carry there, and the eiruv should not be functional.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן דלא כר׳ עקיבא דאי ר׳ עקיבה האמ׳ רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה עיקר דברי ר׳ עקיב׳ בפר׳ הדר עם הנכרי דתנן ר׳ עקיב׳ אוסרת את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה ובגמ׳ גרסי זו דברי ר׳ עקיבה דאמ׳ אפי׳ רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה:
סליק כיצד מעברין
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פלוגתא דרבנן ור״ע בפרק הדר (לקמן דף עה.).
רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה – כגון ב׳ חצירות זו לפנים מזו והחיצונה פתוחה לרה״ר והפנימית אין לה פתח לרה״ר אלא יוצאת דרך חיצונה ולא מיבעיא היכא דעירבו דיורין שבחיצונה לבדן ובני פנימית לא עירבו ביניהן לבדן להיות מותרין בתשמיש חצר לעצמו דהויא רגל אסורה במקומה דאסרה דריסת הרגל דידהו אחיצונה אפי׳ לרבנן דכיון דבחצר דגופייהו אסרי ליכא למכפינהו למיחד דשא דידהו וימחלו על דריסת הרגל שיש להן על החיצונה אלא אפי׳ עירבו זו לעצמה וזו לעצמה דהויא פנימית מותרת במקומה פליג ר״ע ואומר דריסת הרגל דידה אסרה אחיצונה ופנימית מותרת וחיצונה אסורה והכי נמי ניתסרו אהדדי.
כמאן דלא כר״ע – וא״ת ולרבנן לארכה נמי יערבו לחצאין שיערבו מצד א׳ כל מבוי ומבוי בפני עצמו וליתיב כולה רה״ר לצד השני דהשתא בני כל מבוי ומבוי מותרין כל אחד וא׳ במקומו ולא יאסרו שלא במקומן וי״ל דלא דמי דשני חצירות זו לפנים מזו רגל הפנימי המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה על החיצונה דאחדא לדשא ומשתמשא ומסתלקא מלהשתמש בחיצונה דעיקר תשמיש דחצר החיצונה לבני חיצונה היה והויא פנימית בחיצונה שלא במקומה אבל הכא אף ע״ג דכל מבוי ומבוי מותר כל אחד ואחד במקומו מודו רבנן דאסרי רה״ר על צד האחד דהא מקומן הוא דרה״ר הוי להני כמו להני ולרחבה דמערבין מדמי השתא לב׳ חצירות משום דיש לאלו רה״ר ופתח וכן לאלו ואין צריכין להשתמש בני פתח זה בצד פתח האחר ובדאיכא דאמרי קאמר אפי׳ לרחבה אין מערבין דלא מצי להסתלק מר״ה כלל אע״ג דאית להו רה״ר כנגדו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמרי כמאן דלא כר׳ עקיבא דאי כר׳ עקיבא הא אמר לקמן גבי שתי חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים שאף על פי שערבה כל אחת לעצמם אוסרת על חברתה דרגל המותרת במקומה אוסר׳ שלא במקומה אפי׳ תימא כו׳ א״ד וכו׳ עד אחדא לדשא ומשתמשא – פרש״י ז״ל דכיון שהפנימית מותרת במקומה כופין אותה על מדת סדום שלא יהא לה סיום דריסת רגל על החיצונה ותסגור הדלת ותשמיש לעצמה אבל הכא הרי רשות הרבים של אלו ושל אלו אחד הוא שאין בו חלוק מחיצה באמצע ארכו לומר תיחוד דשא ותשמש והיכי מצית לחלוק הני מתני׳ עכ״ל ז״ל. ומסתברא כי מה שכתב רבי׳ ז״ל שהפנימית תסגור הדלת ותשמש לעצמה דלאו דוקא קאמר דהייאך אפשר לומר כן שהרי אין לה דרך לרשות הרבים אלא על החיצונה אלא ה״ק דכיון שהפנימית היא כרשו׳ המיוחד׳ בפני׳ לעצמה אין לחיצונה רגל עליה ואיבעיא אחדא לדשא באפה ואין לאחרים דריסת רגל עליה רואין אותה כאלו אחדא לדשא וסלקא נפשה מן החיצונה ביום הזה מה שא״א לדון כן ברשות הרבים שאין לומר רואין כאלו נסתלקה מצד רשות הרבים זה ונסתלקו אלו מכאן גם מה שכתב רבי׳ ז״ל דהכא גבי רשות הרבים אין בו חילוק מחיצה בחצי ארכו אף על פי שכבר פי׳ ר׳ שמשון ז״ל דצריך צורת פתח בנתים כדי שלא יהא פרוץ במלואו אין זה חשוב סלוק מחיצה כחלוק מחיצה דפנימית לדון לאלו כאלו נסתלקו מאלו עשו שם דלתות הננעלות בלילה הילכך קי״ל כי האי לישנא בתרא דרב פפא דעיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין אפי׳ לרחבה וכפשוט׳ דמתנייתא ומתנייתא הלכתא היא דאע״ג דאוקימנא רישא כר׳ יהודה סיפא דברי הכל היא הילכך אף על פי שתקנו רה״ר בדלתות הננעלות בלילה אין מערבין אותה לחצאין ואפי׳ לרחבה ואפי׳ בשעושין צור׳ פתח בנתים וטעמא משום דאיכא דריסת רגל לרבים בכלה ולא מצי׳ לסלוקינהו וכדאמרינן בש״ס לרב פפא ואיכא למידק טובא דהא בברייתא דלעיל תניא בכמה דוכתי כיצד מערבין רשות הרבים וכו׳ וכל מה שתקנוה בלחי וקורה לרבי יהודה או בדלתות הננעלות בלילה לרבנן ואפי׳ בבא לערב חצי רשות הרבים וכדקתני במי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים ואפי׳ ברשות הרבים גמורה איכא תקנתא בדלתות הננעלות בלילה כדמוכח בפ״ק והא התם שהרבים עוברין בתוכה כל היום ואפ״ה מערבה ולא אסרי עלה רגלי רשות הרבים ועוד דהא אמרי׳ בפ״ק שהעושה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי ואמרי׳ עלה דהא פשיטא ופרקי׳ מהו דתימא נגזור עלה דילמא אתי לאשתמושי בכלה מבוי קמ״ל וכיון דנקטי׳ עלה בהדיא פשיטא משמע דבכל מבוי שרי׳ ואפי׳ כשהוא מפולש דאי לא הוה לן למימר מעיקרא ה״ד במאי עסקי׳ אילימא במבוי מפולש היאך יש לו חצי מבוי דהא אתו הני ואסרי אהני ואי במבוי שאינו מפולש פשיטא ומדלא קאמר הכי משמע דבכל מבוי קאמר ואפילו במפולש שדרך הרבים דורסתו כל היום ותירץ רבי׳ הגדול ז״ל דודאי אלו רצו בני מדינה לערב חצי העיר לבד הכי נמי שמערבין דלא קתני הכא שאין מערבין אותה אלא כשאין מערבין אותה לחצאין והפרש גדול יש בין זה לזה דהתם שמכיון הכשירו כל רשות הרבים ועשאוה כחצר שאינה מעורבת בשנתנו בשני ראשיו ההכשר הצריך לר׳ יהודה או לרבנן אף כל העיר נכשר בכך ונעשה החצר אח׳ שאינה מעורב׳ או במבוי שאינו מעורב ואין צריך שום תקן באחד משאר המבואות מן העיר וכדפרישנא לעיל וכיון שכבר נעשו כל בני חצר ומבוי אחד שוב אי אפשר לחלק זכות אחד מהם מן העיר ואף על פי שיעשו לחי וקורה או צ״פ באמצע רשות הרבים לרחבה בחצי ארכה אינו כלום שאין הלחי ההוא בא להכשר ולעשותו כחצר אלא להבדיל בין אלו לאלו ושלא יהא זה פרוץ במלואו לחבירו וכיון שכן ויש להם דרך זה על זה הוו להו כב׳ חצרו׳ זו לפני׳ מזו וכיון דלא מצו מסלקי לרה״ר מהכא הרי הנשארים שלא ערבו עמהם אוסרים עליהם ואפי׳ בשביל אחד נאסרין במבוי מוכשר ששכח אחד מהם ולא עירב עמהם אבל כשלא תקנו בל העיר וכל רשות הרבים אלא שהכשירו חציו בלבד הרי מה שהכשירו ממנו הרי הוא כחצר המעורבת להם ומה שנשאר בחוץ הוא רשות הרבים גמורה ואין אלו עם אלו בני רשות אחת גם אינם ראוים לערב ביחד ואפילו רצו וכיון שכן אין החיצונים נאסרין עליהם כלל ואפי׳ שרגלם דורסת שם וכלל גדול הוא זה שאין לך אוסר על חבירו משום עירוב אלא ביכול לערב עמו ולא עירב כגון רגל האסורה במקומה לרבנן או אפילו רגל המותרת במקומה לר׳ עקיבא אבל כהכשירו חצי מבוי או חצי רשות הרבים או חצי בלבד שהנשארי׳ מבחוץ אינם יכולין לערב עמהם אינם אוסרים עליהם והיינו דמתנייתא דהכא קתני מעיקרא שמכשירין רשות הרבים כלו והדר קתני שאין מערבין חצאין הא אלו באו לערב חציה בתחלה והדר לערב חציה הרשות בידם ואולי לזה נתכוון רש״י ז״ל כשכתב לעיל גבי שאין מערבין לחצאין דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי אהדדי כלו׳ כיון שכבר עירבו רה״ר כלו והוו להו בני צד חצר שוב אין מערבין לחצאין ובירו׳ דפרקין מבואר כדברי רבינו ז״ל דגרסי׳ התם אמתני׳ דעיר של יחיד ונעשית של רבים תני בשם ר׳ יהודה אין מערבין אותה לחצאין מחלפא שטתיה דרבי יהודה דתני ר׳ חייא כיצד מתירין רשות הרבים רבי יהודה אומר עושה לחי מכאן ולחי מכאן קורה מכאן וקורה מכאן וחכמים אומרים לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן וב״ה הוא אומר הכין לא הדא אתאמר׳ אלא על הדא אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת עליה אמר רבי יהודה אין מערבין אותם חצאין אמר רבי יוסי הדא אמרה בני מבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין כיצד הוא נותן הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי ע״כ הרי הירו׳ מפורש מעצמו שהרי ההפרש שיש בין תרי מתניית׳ דר׳ יהוד׳ מפני שאלו הכשירו חצי רה״ר בלבד ואלו הכשירו כל המבוי.
וזה טעם נכון הוא ולפי שטה זו הא דקתני שאין מערבין חצאין בעיר של יחיד ונעשית של רבים לאו דוקא אלא ה״ה לעיר של רבים שהכשירו רשות הרבים שלה דשוב אין מערבין אותה לחצאין ומשום דבעי למתני שמערבין כלה ביחד דדוק׳ בעיר של יחיד ונעשי׳ של רבים נקט במדידה שאין מערבין אותה חצאין ומה שכתב רש״י ז״ל דכיון דמעיקרא קאסרי אהדדי נראה שאין רצונו לומר חדא היא מפני שהיתה בתחלתה של יחיד אלא מפני שהכשירוה ביחד לתקן רשות הרבים בשני ראשיו. ומיהו בסמוך גבי הא דפריך תלמודא מ״ש חצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי נמי אסרי אהדדי כתבי רש״י ז״ל מבוי נמי כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כלה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפילו איכא לחי או קורה ולא מהני ע״כ. ונרא׳ מלשונו זה דדוקא משום דהות עיר של יחיד שנעשית לרבים הא אלו היתה מתחלת׳ לרבים מערבין אותה לחצאין או מבוי מבוי אבל א״א לומר כן לפי מה שכתבנו. וע״ז שכתב רש״י ז״ל דאע״ג דאיכא לחי או קורה לא מהני הקשו בתוספו׳ דמשמע מתוך דבריו דלחי אינו מציל מידי חצר שאינה מעורבת דהא רשות הרבים דהכא כיון שכבר הכשירוהו בלחיים או בצורת פתח או בדלתו׳ כחצר שאינה מעורבת ומ״ש מה עושה לחי לחצר מבוי דיש לו חצי מבוי ואע״ג דאיכ׳ חצרות לאידך פלגא. ופי׳ הרב מאיברא ז״ל דטעמא לאו משום דלחי אינו מציל מדי חצר שאינה מעורב׳ ולמה יועיל לחי במבוי או כפי דברי רש״י ז״ל בעיר של רבים אלא ודאי טעמא דמילתא כך הוא דאפילו עיר של רבים אין מערבין אותה לחצאין אבל לענין לערב אותה מבוי מבוי מפני שהיא עיר של יחיד והורגלו כלם ביחד להיות מותרין זה בזה כשהכשירו כל העיר וערבו את כלה חזרה כל העיר כחצר אריכת׳ ואין לחי מועיל בחצי חצר להיתרא וצריך לערב את כלה אבל אלו הית׳ עיר של רבים שלא הורגלו לערב ביחד המבואו׳ מילתא באנפי נפשייהו דלא אגירי ברשות הרבים הילכך מותרין כל אחד ואחד מהם ע״י לחי שלו בלי שערבו כלם ביחד שהרי מידי רשות הרבים גמורה מועיל לחי וכ״ש מידי רשות הרבים זה המוכשר שהוא בחצר שאינה מעורבת וה״ל נעשה לחי לחצר מבוי שיש לו חצי מבוי לפי שיש למבוי תור׳ הכשר לחי ואפילו מרשות הרבים וכ״ש לחצר שאינה מעורבת עד כאן כתבו בתו׳ והנה עולה בזה תירוץ למה שהקשינו למעלה במה שמערבין רשות הרבים ואע״ג דאיכא עלה דריסת רגל הרבים דהתם עדיין יש לחי וצ״פ במבוי ולפי׳ נכשר חציו או כלו אבל הכא שכבר הכשירוה העיר כלה אין בה תורת לחי ולפי׳ א״א לערבה לחצאין וקרובים הדברים הללו לדברי הרמב״ן ז״ל אלא שטעמו מחוור יותר. ועם דברי רבי׳ ז״ל עולה תירץ למה שהקשו רבים עיר של רבים שעושין לה שיור והוא בא להתיר בעיר של רבים וזה היאך אפשר אדרבה היה לו לאסור מפני שרגל מצויה בעיר ולא מצי מסלקי ליה מהכא. והתירץ בזה עולה מדברי רבי׳ ז״ל שלא אמרו שיאסור אלא מי שיכול לערב ולא עירב אבל אלו כיון שהם בעיר של רבים שאמרו חכמים שלא יערבו עליהם שאין לך אוסר על חבירו מפני שלא עירב אלא כשיכול לערב עמו ולא עירב כדכתיב׳ לעיל.
ושואלים: כמאן שיטת מי היא] הלכה זו — שלא כדעת ר׳ עקיבא. דאי [שאם] כשיטת ר׳ עקיבא, הא [הרי] אמר: רגל המותרת במקומה אוסרת אפילו שלא במקומה. שאם היתה חצר בתוך חצר אחרת, ועירבו בני כל חצר לעצמם, אמר ר׳ עקיבא שאף שבני החצר הפנימית מותר להם ללכת במקומם, ורגלם (הליכתם, דרכם) היא איפוא ״רגל המותרת במקומה״ — מכל מקום אוסרים הם לבני החצר החיצונה שהם עוברים בה, שרגלם ״אוסרת אפילו שלא במקומה״. ואף לעניננו: כיון שלבני מחצית העיר האחת מותר ללכת באותה המחצית שלהם, אבל אסור להם לטלטל במחציתה השניה — הרי זה בגדר ״רגל המותרת במקומה ואסורה במקום אחר״, ולפי שיטת ר׳ עקיבא צריך היה לאסור את העיר כולה אף באופן זה.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this halakha? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t he say that a foot that is permitted in its own place prohibits carrying even in a place that is not its own? Rabbi Akiva holds the following in the case of outer and inner courtyards, in which the residents of each courtyard established their own, independent eiruv: Since the residents of the inner courtyard, who are permitted to carry in their own courtyard, may not carry in the outer courtyard despite the fact that they have rights of passage there, it is prohibited even for the residents of the outer courtyard to carry there. By the same logic, since the residents of each half of the city are prohibited to carry in the public domain of the city’s other half, despite the fact that they may travel there, it should be prohibited for everyone to carry there, and the eiruv should not be functional.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר׳רַבִּי עֲקִיבָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָתָם אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ דִּפְנִימִית לֵית לַהּ פִּיתְחָא אַחֲרִינָא אֲבָל הָכָא בהָנֵי נָפְקִי בְּהַאי פִּיתְחָא וְהָנֵי נָפְקִי בְּהַאי פִּיתְחָא.

The Gemara rejects this argument: Even if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, Rabbi Akiva stated his opinion there only in a case of two courtyards, one farther inside than the other, as the inner courtyard has no other entrance. Since the residents of the inner courtyard have no choice but to pass through the outer courtyard, the residents of the outer courtyard deny the residents of the inner courtyard exclusive use of their own courtyard; therefore, they can impose restrictions upon them. But here, in the case of two halves of the city, these may go out through this part of the public domain on their side of the city, leading to one entrance to the city, and these may go out through this other part of the public domain, leading to the other entrance to the city. Since the residents of each half do not have to use the portion of the public domain located in the other half, they do not impose any restrictions on the residents of the other half, even if they do in fact use it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל הכא בעיר שעירבו לחצאין הני נפקי בהא פתחא והני נפקי בפתחא אחריתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] כשיטת ר׳ עקיבא, אלא שיש להבחין בין המקרים: עד כאן לא שמענו שאמר ר׳ עקיבא התם [שם] אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, שלחצר הפנימית לית לה פיתחא אחרינא [אין לה פתח אחר], ודיירי הפנימית מוכרחים לעבור דרך החצר החיצונית, נמצא שהם מקלקלים את יחודה של חצר זו. אבל הכא [כאן] בשני חצאי העיר, הני נפקי בהאי פיתחא, והני נפקי בהאי פיתחא [אלו יוצאים בפתח זה של רשות הרבים, ואלו יוצאים בפתח זה של רשות הרבים]. ומאחר שאינם חייבים לעבור דרך רשותם של האחרים, אפילו עוברים שם אינם אוסרים.
The Gemara rejects this argument: Even if you say it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, Rabbi Akiva stated his opinion there only in a case of two courtyards, one farther inside than the other, as the inner courtyard has no other entrance. Since the residents of the inner courtyard have no choice but to pass through the outer courtyard, the residents of the outer courtyard deny the residents of the inner courtyard exclusive use of their own courtyard; therefore, they can impose restrictions upon them. But here, in the case of two halves of the city, these may go out through this part of the public domain on their side of the city, leading to one entrance to the city, and these may go out through this other part of the public domain, leading to the other entrance to the city. Since the residents of each half do not have to use the portion of the public domain located in the other half, they do not impose any restrictions on the residents of the other half, even if they do in fact use it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב פָּפָּא לָא תֵּימָא לְאׇרְכָּהּ הוּא דְּלָא מְעָרְבִין אֲבָל לְרׇחְבָּהּ מְעָרְבִין אֶלָּא אֲפִילּוּ לְרׇחְבָּהּ נָמֵי לָא מְעָרְבִין.

Some say a different version of the previous discussion. Rav Pappa said: Do not say that it is only if the city is divided according to its length that one may not establish an eiruv for half the city, but if the city is divided according to its width, one may establish a separate eiruv for each half. Rather, even if the city is divided according to its width, one may not establish an eiruv for half the city.
ר׳ חננאלרי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי אמר רב פפא כיון דרשות הרבים מפסקתה אפילו לרחבה אין מערבין אותה. נימא כר׳ עקיבא אמרה אפילו תימא רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן בב׳ חצרות זו לפנים מזו אלא דפנימי׳ אחדא לדשא ומשתמשא אבל הכא מי מצי מסלקי רשות הרבים מהכא כיון דדרסי רבים לה אסרי לה אלא אי כולה אי מבוי מבוי בפני עצמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא לארכה לא מערבין הא לרחבה מערבין אלא אפילו לרחבה נמי לא מערבין. ואסיקנא: דאפילו לרבנן דר׳ עקיבא לא מערבין, משום דלא מצי לסלוקה לרה״ר מהכא. ואיכא למידק אשמעתין טובא, דהכא משמע דרגל הרבים מעכבת מלערב, ואפילו דלתות ננעלות בלילה לא מהני בה כלל, דהא רב פפא אע״ג דעלה דברייתא דר׳ יהודה קאי מ״מ לענין הלכתא קאמר, וכללא קא כייל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והלכך לדידן דקיי״ל דכל שאין דלתות ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה״ר, אפילו בננעלות אינה מתערבת לחצאין, ואפילו לרחבה ומשום דריסת הרבים שבתוכה. ותדע לך דהא מייתי לה משתים חצרות זו לפנים מזו ושרגל הדרין בתוכה אוסרתה. וכיון שכן תיקשי לן ברייתא דקתני בפרקין קמא (עירובין ו.) כיצד מערבין רה״ר, ואוקימנא במבואות המפולשין לרה״ר ואע״פ שהרבים עוברין בתוכן, ועד כאן לא דחינן לה התם מרה״ר גמורה אלא משום דקתני בה עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן, ואילו ברה״ר גמורה אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה״ר, הא אילו (לא) היו דלתותיה ננעלות בלילה אפילו רה״ר שבתוכה מיערבא.
ועוד דאמרינן בפרק קמא (עירובין יב:) עושה לחי לחצי מבוי אין לו אלא חצי מבוי, ואקשינן פשיטא, ואסיקנא אימא יש לו חצי מבוי, ואקשינן תו הא נמי פשיטא, ופרקינן מהו דתימא לגזור דילמא אתי לאשתמושי בכוליה מבוי קמ״ל. דאלמא בכל מבוי קאמר ואפילו במבוי המפולש שבני המבוי עוברין בו מכאן ומכאן, שאילו היה הפרש בין מפולש לשאינו מפולש לא היה לו לומר פשיטא, אלא אדרבא היה לו להקדים ולומר במאי עסקינן אילימא במבוי מפולש אמאי ליתו הני וליסרו אהני, ואי במבוי שאינו מפולש פשיטא, ומדלא קאמר הכי משמע ודאי דבכל מבוי קאמר. ועוד דהא רב פפא אברייתא דר׳ יהודה קאי, ואילו לר׳ יהודה כל שיש לו שתי מחיצות גמורות לא חאיש לדריסת רגל הרבים ומיערבא, וכדאיתא בפרק פסין (עירובין כ.) גמרא: אם היתה דרך הרבים מפסקתה.
ותירץ הרמב״ן דהכא לא קתני אין מערבין חציה אלא אין מערבין אותה לחצאין, כלומר: שאין מערבין את כולה אלו לעצמן ואלו לעצמן, אלא או כולה כאחת בלחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן לשני ראשי רה״ר, ובעיר שאין בה מבואות מפולשין לחוץ לעיר שכולה נתרת בהכשר רה״ר שלה וכמו שפירש רש״י ז״ל, או כולה מבוי בפני עצמו. דכיון שעירבו את העיר כולה בלחי וקורה לשני ראשי העיר, וכשבאו לערב את כולה בפת עירבו אותה לחצאין, אפילו חזרו ועשו לחי וקורה באמצע רה״ר שלה ואפילו לרחבה, כיון שמטלטלין בכולה ואין לחיים וקורות הללו שבאמצע אלא להבדיל הצד האחד מן השני ויש להן דרך זה על זה, הוו להו כשתי חצרות זו לפנים מזו, וכיון דלא מצי מסלקי לה לרה״ר, מסרי אסריה אהדדין, שהרי לחיים החיצונים עושין את כולן כבני מבוי אחד והוה ליה כמבוי ששכח אחד מהן ולא עירב. אבל עם עירבו חצי העיר בלחי וקורה וחציה השני אינה מעורב, שלפנים כחצר ושחוצה לה כרה״ר, והוה ליה כשאר המבואות שלחיים וקורות מתירין אותן, ואין החיצונים בני רשות א׳ עמהם.
ומבוי נמי דאקשינן ליסרו אהדדי מן הטענה הזאת היא, דכיון שעירבו את העיר כולה מבוי מבוי, והיתה העיר יכולה להתערב יחד ולא עשו כן אלא שכל מבוי מבוי עשה לעצמו לחי וקורה ועירבו כל אחד ואחד לעצמו בפת, ויש להן דרך זה על זה שפתוחין זה לזה, הוו להו כשתי חצרות שיש להן דרך זה על זה ועירבה זו לעצמה וזו לעצמה דאסרה פנימית על החיצונה לר׳ עקיבא, וכאן לכ״ע, משום דלא מסלקי לה לרה״ר מהכא דהא ליתא דלת ביניהן ובני מבואות עוברין זה על זה.
וקרוב לענין הזה פירוש רש״י ז״ל, שהוא ז״ל פירש: דכיון דמעיקרא חדא היא אסרי אהדדי והויא לה כמבוי ששכחה אחת מן החצרות ולא נשתתפה בו. וגבי מבוי פירש: דכיון דמעיקרא של יחיד הוא והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחת אסרי אהדדי ואפילו איכא לחי או קורה למבוי לא מהני ע״כ. ולא נתכוין הרב ז״ל לומר דכל שהוא מבוי אחד אין לחי וקורה מתיר את חציו, דהא אמרינן (עירובין יד:) עשה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי. ועוד אמרו (עירובין ט.) מבוי שרצפו בלחיים משתמש עד חודו הפנימי של חיצון, אלא לומר דכיון שהן אחד, אין מערבין כל אחד לעצמו.
והרמב״ן נר״ו הביא ראיה לדברי עצמו מדגרסינן בירושלמי (ה״ה) אמתניתין עיר של יחיד ונעשית של רבים וכו׳ תני בשם ר׳ יהודה אין מערבין אותה חציין, מיחלפא שיטתיה דר׳ יהודה, דתני ר׳ חייא כיצד מתירין רה״ר ר׳ יהודה אומר לחי מכאן ולחי מכאן קורה מכאן וקורה מכאן וחכ״א לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן, והכא הוא אמר הכין, לא על הדא איתאמרת אלא על הדא, אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחת, עליה תני בשם ר׳ יהודה אין מערבין אותה חצאין. אמר ר׳ יוסה הדא אמרה בני המבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין, כיצד הוא עושה נותן הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי. חמשה מבואות פתוחין למבוי נתנו קורתן באמצע המבוי אלו מותרין ואלו אסורין, כיצד הוא עושה: נותן את הקורה על פתח המבוי ומתיר את המבוי. ר׳ פנחס כדסליק להכא חמא כפתא דשקקא דגזוראי, אמר להן חלקתם עירובכם אמר ליה ר׳ יהודה ב״ר שלום לחזוק הבתים נעשית. נראה מבואר באמת כדבריו.
וכלל גדול הוא שאין לך אוסר על חברו משום עירוב אלא ביכול לערב עמו ושכח ולא עירב, כגון רגל המותרת במקומה לר׳ עקיבא, ורגל האסורה לת״ק דאוסרת שלא במקומה כיון שיכולה לערב ולא עירבה. ובדין היה שאפילו עירבה כל אחת לעצמה תאסור על החיצונה, כיון שהיתה ראויה לערב ולא עירבה, אלא מן הטעם שאמרו בגמרא דפנימית אחדא דשא ומשתמשא. אבל בני רה״ר ומבוי שחוץ ללחי וקורה או שחוץ לדלתות, אינו אוסר על בני מבוי שלפנים מן הלחי, שהרי אינן ראוין לערב בפת עמהן עכשיו. וגדולה מזו אמרו בסולם שאם רצו לערב מערבין, ואעפ״כ תורת מחיצה עליו ואין אוסרין, ואע״פ שיש לו דרך עליהן.
ועם דברי הרב נר״ו עלה לנו תירוץ לשיור העיר שמתיר בעיר של רבים, ואדרבא היה לו לאסור מפני שרגלו מצויה בעיר ולא מצי מסלקי [ליה] מהכא אלא שלא אמרו שיאסור אלא מי שיכול לערב ולא עירב, אבל אלו כיון שהן בעיר של רבים והרי היא של רבים אינן יכולין לערב כולן ביחד ולפיכך אינן אוסרין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש שאומרים] ענין זה בלשון אחרת, אמר רב פפא: לא תימא [תאמר] שרק לארכה הוא שלא מערבין את העיר לשני חלקים, אבל לרחבה מערבין, אלא אפילו לרחבה נמי [גם כן] לא מערבין.
Some say a different version of the previous discussion. Rav Pappa said: Do not say that it is only if the city is divided according to its length that one may not establish an eiruv for half the city, but if the city is divided according to its width, one may establish a separate eiruv for each half. Rather, even if the city is divided according to its width, one may not establish an eiruv for half the city.
ר׳ חננאלרי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּמַאן כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא בִּשְׁתֵּי חֲצֵירוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ דִּפְנִימִית אָחֲדָא לְדַשָּׁא וּמִשְׁתַּמְּשָׁא אֲבָל הָכָא מִי מָצוּ מְסַלְּקִי רה״ררְשׁוּת הָרַבִּים מֵהָכָא.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this halakha? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara rejects this argument: Even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, it is possible that the Rabbis stated their opinion there only in the case of two courtyards, one inside the other, as the residents of the inner courtyard can close the door to the outer courtyard and use only their own courtyard. In doing so, they impose no restrictions on the residents of the outer courtyard. But here, with regard to the division of a city, are they able to move the public domain from here? Since the residents of each half cannot be prevented from using the public domain located in the other half, even the Rabbis would agree that the eiruv is ineffective.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דפנימית אחדא דשא ומשתמשא – דכיון דמותרת במקומה כגון זו כופין על מדת סדום שלא יהא לה היום דריסת הרגל על החיצונה אלא תסגור דלת שביניהן ותשמש במקומה.
אבל הכא – הרי רשות הרבים של אלו ושל אלו אחד הוא שאין בו חילוק באמצע אורכו ולא רמז של מחיצה לומר תיחוד דשא ותשמש את כולה במקומה והיכי מצית לסלק הני מהני.
דפנימית אחדא דשא ומשתמשא – ומה שפי׳ בקונט׳ שלא יהא לה דריסת הרגל על החיצונה לאו דוקא דליכא קפידא בדריסת הרגל דא״כ היתה מסתלקת לגמרי מרה״ר דהא דרך חיצונה נפקא ואין לנו לסלקה מרה״ר כדאמרי׳ הכא מי מצי מסלקי להו רה״ר מהכא אלא תיחוד דשא מלהשתמש בחיצונה קאמר וכן עשיית דקה דשמעתין לענין תשמיש לא לענין הילוך.
אבל הכא מי מצי מסלקי כו׳ – פי׳ דוקא פנימית אחדא דשא מלהשתמש בחיצונה שאינה מקומה דעיקר חיצונה לבני חיצונה אבל רה״ר הוי להני כמו להני ובחנם פ״ה דברה״ר אין חילוק באמצע ארכו ולא רמז מחיצה לומר תיחוד דשא ותשמש.
אחדא דשא ומשתמשא. פירש רש״י ז״ל: כגון זו כופין על מדת סדום שלא יהא לה היום דריסת הרגל על החיצונה, אלא תסגור הדלת שביניהן ותשתמש במקומה ע״כ. ולא שתסגור ממש אמר הרב ז״ל, שלקתה מדת הדין שהיא אין לה דרך לרה״ר אלא על החיצונה, אלא רואין אותה כאילו סלקה רגלה מכאן ליום זה ואחדא דשא, וכיון דאיהו מחויבת למיחד דשא מהני אפילו לחיצונה כאילו נסתלקה משם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: כמאן שיטת מי], כר׳ עקיבא! ודוחים שאין הכרח לומר כן, אלא אפילו תימא רבנן [תאמר שדבר זה כשיטת חכמים] כי, עד כאן לא שמענו קאמרי רבנן התם [שאמרו חכמים שם] בענין חצירות אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, שפנימית אחדא לדשא ומשתמשא [אוחזת את הדלת סגורה בפני החצר החיצונה ומשתמשת לעצמה], ואפשר לומר שלפחות בני החצר הפנימית מותרים להלך בחצרם. אבל הכא [כאן] בחלוקת העיר, מי מצו מסלקי [האם יכולים הם לסלק] את רשות הרבים מהכא [מכאן]?! ובני עבר אחד יכולים להשתמש ברשות הרבים שמן העבר השני בלי שאפשר למנוע אותם, ובמקרה זה אפילו חכמים יודו שאין העירוב מועיל.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this halakha? It is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara rejects this argument: Even if you say it is in accordance with the opinion of the Rabbis, it is possible that the Rabbis stated their opinion there only in the case of two courtyards, one inside the other, as the residents of the inner courtyard can close the door to the outer courtyard and use only their own courtyard. In doing so, they impose no restrictions on the residents of the outer courtyard. But here, with regard to the division of a city, are they able to move the public domain from here? Since the residents of each half cannot be prevented from using the public domain located in the other half, even the Rabbis would agree that the eiruv is ineffective.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר מָר אוֹ כּוּלָּהּ אוֹ מָבוֹי מָבוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ מ״שמַאי שְׁנָא דְּלַחֲצָאִין דְּלָא דְּאָסְרִי אַהֲדָדֵי מָבוֹי מָבוֹי נָמֵי אָסְרִי אַהֲדָדֵי.

The Master said in the previously cited baraita that an eiruv must either be established for all of it or for each alleyway separately. The Gemara asks: What is different about an eiruv for half the city, which is not permissible? The residents of each half prohibit residents of the other from carrying, due to the fact that all the residents may use both halves. Similarly, even if they establish a separate eiruv for each alleyway, the residents should still prohibit residents of the other from carrying, as residents of one alleyway commonly enter other alleyways as well.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מבוי נמי אסרי אהדדי – דכיון דמעיקרא של יחיד הוה והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפי׳ איכא לחי או קורה למבוי לא מהני.
מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי – פי׳ בקונט׳ כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפי׳ איכא לחי או קורה למבוי לא מהני וקשה לר״י דאמר בפ״ק (דף יד:) עושה לחי לחצי מבוי יש לו חצי מבוי אלמא משתרי חצי מבוי בפני עצמו אע״פ שהורגלו לערב כל המבוי יחד ומיהו איכא לאוקמא לההיא בדליכא חצירות פתוחות למבוי מן הלחי ולהלן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוספות בד״ה מבוי מבוי כו׳ והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי כו׳ וקשה לר״י כו׳ עכ״ל והא דלא קשיא להו מהא דקאמר ללישנא קמא מערבין לרוחבה ואע״ג דהורגלו להיות אחד לא אסרי אהדדי והיינו ע״כ ע״י תיקון לחי וקורה די״ל כדקאמר לעיל גבי לרוחבה דאיכא לאסתלוקי כיון דהני נפקי בהאי פתחא והני בהאי פתחא משא״כ הכא מבוי מבוי דחד פתחא להו דהיינו רה״ר וקשיא להו שפיר מהא דעושה לחי לחצי מבוי דלית ליה רק חד פתח ודו״ק:
אמר מר [החכם] באותה ברייתא שעיר כזו או שתיערב כולה או מבוי מבוי בפני עצמו. ושואלים: מאי שנא [מה שונה] שלחצאין שלא, שאסור לבני העיר לערב, משום שהם אסרי אהדדי [אוסרים זה על זה] שהרי בני מבוי אחד נכנסים במבוי האחר, ואולם מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי [גם כן אוסרים הם זה על זה], שהרי בני מבוי אחד רגילים להכנס במבוי האחר?!
The Master said in the previously cited baraita that an eiruv must either be established for all of it or for each alleyway separately. The Gemara asks: What is different about an eiruv for half the city, which is not permissible? The residents of each half prohibit residents of the other from carrying, due to the fact that all the residents may use both halves. Similarly, even if they establish a separate eiruv for each alleyway, the residents should still prohibit residents of the other from carrying, as residents of one alleyway commonly enter other alleyways as well.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הב״עהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן גכְּגוֹן דַּעֲבוּד דַּקָּה וְכִי הָא דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב חִסְדָּא דאֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁעָשָׂה דַּקָּה לְפִתְחוֹ אֵינוֹ אוֹסֵר עַל בְּנֵי מָבוֹי.:

The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the residents erected a partition at the entrance to the alleyway as an indication that they do not want to be connected to the other alleyways. And it is like that which Rav Idi bar Avin said that Rav Ḥisda said: One of the residents of an alleyway, who made a partition for his entrance to the alleyway as a sign that he does not intend to carry from his house to the alleyway, does not prohibit the other residents of the alleyway from carrying there if he does not join in their eiruv. The reason for this is that this resident has demonstrated his desire to renounce his share of the alleyway.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא כגון דעביד דקה. פירוש כגון אצטבא בפני המבוי וכדרב חסדא דאמר אחד מבני מבוי שעשה דקה על פתחו אינו אוסר על בני מבוי שכבר סילק עצמו מן המבוי כך מבוי אחד שעשה דקה לאותו מבוי אינו אוסר על מבואות אחרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דעבוד דקה – פתח נמוך בראש כל מבוי דגלו אדעתייהו לאסתלוקי כל חד מחבריה.
לפתחו – לפתח חצירו.
אינו אוסר על המבוי – אם לא נשתתף עמהן דגלי אדעתיה דאסתלק.
דעבוד דקה – מחיצה גבוה ד׳ (ס״א י׳) טפחים כגון איצטבא בפני המבוי ובקונט׳ פירש פתח נמוך בראש כל מבוי וכפירושו נראה מדאמר בריש כל גגות (לקמן דף פט:) בנה עלייה ע״ג ביתו ועשה לפניה דקה הותר בכל הגגין כולן ולא יתכן לפרש שם אלא לשון פתח ומיהו בסוף פירקין פ״ה דקה מחיצה.
דעבוד דקה. פירוש: איצטבא גדולה שלש טפחים ורחבה ד׳ כדאמרינן בסמוך וכן פירשו הגאונים ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הב״ע דעבוד דקה – פרש״י ז״ל שעשו פתח נמוך שהוא רחב ד׳ בראש כל מבוי בחומ׳ העיר שיכולין לצא׳ משם מחוץ לעיר ואינם צריכים לצאת דרך פתחי העיר דכיון דכן גלו אדעתיה דאסתלקו כל חד מחבריה ולפי זה הא דאמרי׳ אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו פי׳ שעשה לחצרו פתח קטן שאינו יוצא למבוי אלא לצד אחר ועשה אותו כדי ליהנות פתחו ליכנס ולצאת בו והגאונים ז״ל פירשו דדקה היינו אצטבה גבוהה ג׳ טפחים ורחבה ד׳ טפחים וכיון שעשה מצבה על פתחו היוצ׳ למבוי נסתלק מן המבוי והכא נמי כיון שעשו מצבה בפתחי המבואות גלו אדעתייהו דאלו נסתלקו מאלו. ומיהו לרחבה של עיר לא מהניא מצבה ואצטבה דאצטבה ברשות הרבים לא חשיבא וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל לדיר אמרו לי ר״ש פי׳ דהוה ליה כאלו נסתם הפתח סהוא דהא קי״ל בפ״ק דבאשפה של רבים לא חיישי שמא תנטל אשפה.
בד״ה דעבוד כו׳ ד׳ טפחים. נ״ב הוא ט״ס וטעה המעתיק בין יו״ד גדולה לדל״ת קטנה דפשיט׳ דמחיצה ד׳ טפחים לא מהני מידי וכן בדברי הרא״ש ע״ש (עיין במהרש״א):
בד״ה דעבוד דקה מחיצה גבוה ד״ט כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל ט״ס הוא וטעה המעתיק בין י׳ כו׳ עכ״ל וכ״כ הב״י בטור א״ח סי׳ שצ״ב אבל דוחק הוא למחוק כל הספרים דבגמרא לקמן ובר״פ כל גגות קאמר בהדיא דקה ארבעה ודו״ק:
ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים], כגון דעבוד [שעשו] דקה, כעין מחיצה בפתח המבוי, להודיע שאינם מתכוונים להשתמש ולהוציא מן המבוי החוצה. וכי הא [וכמו זה] שאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו היוצא אל המבוי, והוכיח בכך שאינו רוצה להוציא דברים מביתו — אינו אוסר על בני מבוי אם לא עירב עמם, שהרי הוכיח בכך שדעתו לסלק רשותו מן המבוי.
The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the residents erected a partition at the entrance to the alleyway as an indication that they do not want to be connected to the other alleyways. And it is like that which Rav Idi bar Avin said that Rav Ḥisda said: One of the residents of an alleyway, who made a partition for his entrance to the alleyway as a sign that he does not intend to carry from his house to the alleyway, does not prohibit the other residents of the alleyway from carrying there if he does not join in their eiruv. The reason for this is that this resident has demonstrated his desire to renounce his share of the alleyway.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָיְתָה שֶׁל רַבִּים וַהֲרֵי הִיא כּוּ׳.: רַבִּי זֵירָא עָרְבַהּ לְמָתָא דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא וְלָא שְׁבַק לַהּ שִׁיּוּר א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מַאי טַעְמָא עֲבַד מָר הָכִי.

It was taught in the baraita: If it was originally a public city and it is still a public city, and it has only one entrance to the public domain, one may establish an eiruv for the entire city. The Gemara relates: Rabbi Zeira established an eiruv for Rabbi Ḥiyya’s city and did not leave any section of the city out of the eiruv. Abaye said to him: What is the reason that the Master acted in this manner? Why didn’t you exclude a section of the city from the eiruv, as required in a public city?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היתה עיר של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא שבק לה שיור – ועיר של רבים והרי היא של רבים הוה מדקאמר ליה עיר של יחיד ונעשית של רבים אלמא ההיא שעתא דרבים הוה ואמרו ליה אינהו מעיקרא נמי דרבים הוה אלא אשפה הוה לה שסותם אחד [סגי לה] מפתחיה ולא היה לה אלא פתח אחד ואמר לעיל דאפי׳ של רבים בהכי הוה סגי ליה.
ולא שבק לה שיור – משמע דאי שבק לה שיור הוה עביד שפיר ולא הוה פריך ליה אביי מידי וא״כ משמע כפי הקונט׳ דפי׳ במתני׳ דשל רבים והרי היא של רבים מהני ליה שיור וכן משמע לקמן (דף ס.) גבי מחוזא דמהני ליה שיור אע״ג דהיא של רבים כדמשמע בפ״ק (דף ו:) ומעיקרא נמי היתה של רבים דאי של יחיד לא היתה צריכה שיור והא דנקט במתני׳ של רבים ונעשית של יחיד לאשמועונ׳ דאע״ג דנעשית של יחיד בעיא שיור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה ולא שבק כו׳ הוי לה שסותם אחד סגי לה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה דפנימית כו׳ מסלקי להו רה״ר מהכא כו׳ כצ״ל:
ב נאמר בברייתא שעיר שהיתה של רבים והרי היא של רבים ויש לה פתח אחד לרשות הרבים, מערבים את כולה. מסופר: ר׳ זירא עירבה למתא דבי ר׳ חייא, ולא שבק [ערב את העיר שהיתה מכונה: זו של ר׳ חייא, ולא הניח] לה שיור בלי עירוב. אמר ליה [לו] אביי: מאי טעמא עבד מר הכי [מה הטעם עשה אדוני כך] ולא השאיר שיור לעיר כראוי?
It was taught in the baraita: If it was originally a public city and it is still a public city, and it has only one entrance to the public domain, one may establish an eiruv for the entire city. The Gemara relates: Rabbi Zeira established an eiruv for Rabbi Ḥiyya’s city and did not leave any section of the city out of the eiruv. Abaye said to him: What is the reason that the Master acted in this manner? Why didn’t you exclude a section of the city from the eiruv, as required in a public city?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ סָבֵי דִּידַהּ אָמְרִי לִי רַב חִיָּיא בַּר אַסִּי מְעָרֵב כּוּלַּהּ וְאָמֵינָא ש״משְׁמַע מִינַּהּ עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים הִיא.

Rabbi Zeira said to Abaye: The city Elders told me that Rav Ḥiyya bar Asi used to establish an eiruv for the entire city without excluding any section of it, and I said to myself: If he would establish an eiruv for the whole city, I can learn from this that it was originally a private city and later becomes a public one. Therefore, it is permitted to establish an eiruv for the entire city.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן עיר של יחיד ונעשית של רבים ורשה״ר עוברת כו׳ עד ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו ואם היתה של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה.
עיר של ר׳ חייא עיר של רבים ונעשית של יחיד הואי ועירבה ר׳ חייא לכולא ולא שבק שיורא א״ל אביי אמאי עבד מר הכי א״ל דאמרו סבי דהוו בה רב חייא בר אשי הוה מערב לכולא ואמינא שמע מינה עיר של יחיד ונעשית של רבים של יחיד היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: סבי דידה אמרי [הזקנים שלה, של העיר הזו אמרו] לי: רב חייא בר אסי היה מערב את העיר כולה ואמינא [ואמרתי]: מזה שהיה מערב את העיר כולה שמע מינה [נלמד מכאן] כי מתחילה עיר של יחיד ונעשית של רבים היא, ובעיר כזו, כאמור, אפשר לערב את העיר ללא שיור.
Rabbi Zeira said to Abaye: The city Elders told me that Rav Ḥiyya bar Asi used to establish an eiruv for the entire city without excluding any section of it, and I said to myself: If he would establish an eiruv for the whole city, I can learn from this that it was originally a private city and later becomes a public one. Therefore, it is permitted to establish an eiruv for the entire city.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ לְדִידִי אֲמַרוּ לִי הָנְהוּ סָבֵי ההַהִיא אַשְׁפָּה הֲוָה לַהּ מֵחַד גִּיסָא וְהַשְׁתָּא דְּאִיפַּנְיָא לַהּ אַשְׁפָּה הָוֵה לַהּ כִּשְׁנֵי פְּתָחִים וַאֲסִיר א״לאֲמַר לֵיהּ לָאו אַדַּעְתַּאי.

Abaye said to him: Those same Elders told me that the reason was different: There was a particular garbage dump on one side of the public domain, which blocked one of the entrances, leaving only one entrance to the public domain. However, now that the garbage dump has been cleared away, it has two entrances, and it is therefore prohibited to establish an eiruv for the whole city without excluding a section from the eiruv. Rabbi Zeira said to him: It was not on my mind, i.e., I was unaware that this was the situation.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל לדידי אמרו לי סבי אשפה הוה לה מחד גיסא והשתא דאיפנאי הוו להו כב׳ פתחים ואסור. א״ל לאו אדעתאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: לדידי [לי עצמי] אמרו לי הנהו סבי [אותם הזקנים]: כי לא זה היה הטעם, אלא ההיא [איזו] ערימת אשפה הוה [היתה] לה לעיר הזו מחד גיסא [מצד אחד] של רשות הרבים, שסתמה את רשות הרבים עד שלא היה לה אלא פתח אחד. והשתא דאיפניא [ועכשיו שהתפנתה] לה אשפה, הוה [נהיתה] לה כשני פתחים ואסיר [ואסור], שהרי רשות הרבים עוברת מפולשת בעיר, ובמקרה זה יש להשאיר שיור. אמר ליה [לו]: לאו אדעתאי [לא היה על דעתי], כלומר לא ידעתי דבר זה.
Abaye said to him: Those same Elders told me that the reason was different: There was a particular garbage dump on one side of the public domain, which blocked one of the entrances, leaving only one entrance to the public domain. However, now that the garbage dump has been cleared away, it has two entrances, and it is therefore prohibited to establish an eiruv for the whole city without excluding a section from the eiruv. Rabbi Zeira said to him: It was not on my mind, i.e., I was unaware that this was the situation.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בָּעֵי מִינֵּיהּ רַב אַמֵּי בַּר אַדָּא הַרְפַּנָּאָה מֵרַבָּה סוּלָּם מִכָּאן וּפֶתַח מִכָּאן מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב סוּלָּם תּוֹרַת פֶּתַח עָלָיו.

Rav Ami bar Adda from Harpanya raised a dilemma before Rabba: If a public domain has a ladder on one side, to allow people to scale the wall that blocks it, and an entrance on the other side, what is the halakha? Is it considered a public domain that is open on both sides? Rabba said to him that Rav said as follows: A ladder has the status of an entrance, and therefore the public domain is considered open on both sides.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סולם – שעולין ויורדין בו חוץ לחומתה.
תורת מחיצה עליו – כלומר אינו מבטל את הסתימה להיות כפתח.
בעא מיניה כו׳ מרבה – לא גרס מרבה בר אבוה דעליו לא היה אומר רב נחמן לא תציתו ליה דרבו היה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סולם מכאן ופתח מכאן מהו – פי׳ עיר של רבים שאין לה אלא פתח א׳ לדרום ולצד צפון יש בחומה סולם קבוע מכאן ומכאן לעלו׳ ולירד מי חשיב אותו סולם כפתח שני או לא אמר ליה הכי אמר רב סולם תורת פתח עליו. וצריכה העיר שיור כיון שהיא עיר של רבים שהרי יש לה שני פתחים אמר ליה רב נחמן לא תציתו כו׳ פי׳ שהולכין בו להקל ופעמים שיש עליו תורת פתח לסקל ופעמים שיש עליו תורת מחיצה להקל תורת מחיצה עליו להקל כדאמרן דעיר של רבים שיש בה סולם מצד אחד אינה צריכה שיור. ותורת פתח עליו לכתל שבין שני חצרות. פי׳ שתי חצרות הפתוחו׳ לרבים וכותל אחד ביניהם אם יש פתח ביניהם מערבין שנים או מערבין כאחד ואם אין פתח ביניהם מכאן ומכאן דינו כפתח לקולא שיכולין לערב עירוב אחד. ואקשי׳ ומי אמר רב נחמן הכי דסולם תור׳ מחיצה עליו לקולא והאמר כו׳ ואע״ג דקמייתא בשם רב אמרה והא אמרה בשם שמואל לא ניחא לן למימר דהא דשמואל היא דפליג אדרב ורב נחמן לא ס״ל אלא כההיא דרב ומ״ה שתקיה לרבה בר אבוה דלא ליציתו עליה. דהא ודאי אלו קאי שמואל כרבה בר אבוה לא הוה ליה לרב נאמן לומר לא תציתו ליה. דאמר שמואל וכו׳ פי׳ מרפסת הוא מקום דריסה מלשון ותרפס ברגליה ועושין אותו לפני העליי׳ ליכנס ולצאת בו וה״ל לעליו׳ כחצר שלפני הבתים ובחצר זה היו עליות שעולין להם דרך סולם ויש מרפסת לפני הסולם בראשו והמרפסת הזו כל העליות הן פתוחות לה ובני העליות עולין דרך סולם וכניסתן ויציאתן לרשות הרבים הוא דרך החצר ולפי׳ אם אינם מערבין עם בני החצר אוסרין עליהם שלא להוציא מבתי החצר לחצר. גרש״י ז״ל כך היא אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו בני המרפס׳ עם בני החצר אבל ערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ע״כ ואפ״ה כשאין שם דקה אוסרין על בני החצר ולא אמרי׳ רגל המותרת במקומם אינה אוסרת שלא במקומה דבני מרפסת ובני חצר משכי שייכי אהדדי מבני שתי חצרו׳ הפתוחות זו לזו אם יש שם דקה פרש״י ז״ל שעשו למטה בראש הסולם פתח קטן גובהה ד׳ טפחים שיכולין ליכנס ולצאת בו לרשות הרבים ואינם צריכין לדרוס בחצר ולפי׳ הגאונים ז״ל הוא שעשו אצטבא לפתחו של סולם: וקושיין דקא תני שאם אין שם דקה אוסרין עליהם. ואם איתא דסולם תור׳ מחיצה עליו לקולא לגבי האי סולם כאלו עשו מחיצה ביניהם שאין אוסרין עליו ופרקי׳ הב״ע דלא גבוה סולם עשרה ואסקי׳ דהב״ע בשהמרפסת מגופפת ומוקפת מחיצה אלא שנשאר לה עשר אמות לפתח דאלו ביותר מעשר כנפרץ במלואו חשיב אבל עד עשר חשוב פתח וכיון שכן כשיש שם דקה מבטל תורת פתח וכאלו נסתלקו משם אבל סולם אינו מועיל להיות מחיצה כיון שאינו גבוה עשרה: כותל שרצפו מסולמת. פי׳ לקמן במכלתין אמרי׳ דשתי חצרות שיש כותל ביניהן ונפרץ ביותר מעשרה שאין מערבין אלא אחד דחשיב כאלו נפרץ כלו. והשתא קא בעי אם הכתל קיים אלא שהעמידו בו סולמות מכאן ומנאן שהם סמוכות זו לזו עד רחב יותר מעשרה אם הם חשובין כפרצה או לא.
ג בעי מיניה [שאל ממנו] רב אמי בר אדא הרפנאה [מהרפניא] מרבה: אם היתה רשות הרבים הסגורה מצד אחד ויש בה סולם המשמש לחציית חומתה מכאן, אבל לא פתח ממש, ופתח מכאן, מהו, האם לומר שרשות הרבים זו נחשבת כמפולשת? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב: סולם תורת פתח עליו, ואם כן רשות הרבים מעין זו דינה כמפולשת.
Rav Ami bar Adda from Harpanya raised a dilemma before Rabba: If a public domain has a ladder on one side, to allow people to scale the wall that blocks it, and an entrance on the other side, what is the halakha? Is it considered a public domain that is open on both sides? Rabba said to him that Rav said as follows: A ladder has the status of an entrance, and therefore the public domain is considered open on both sides.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב אַדָּא אָמַר רַב סוּלָּם תּוֹרַת פֶּתַח עָלָיו וְתוֹרַת מְחִיצָה עָלָיו ותּוֹרַת מְחִיצָה עָלָיו כְּדַאֲמַרַן זתּוֹרַת פֶּתַח עָלָיו בְּסוּלָּם שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת רָצוּ אֶחָד מְעָרֵב רָצוּ שְׁנַיִם מְעָרְבִין.

Rav Naḥman said to them: Do not listen to him. Rav Adda said that Rav said as follows: A ladder has the status of an entrance in certain cases, and it has the status of a partition in other cases. It has the status of a partition in the case that we mentioned, where there is a ladder at the end of a public domain. In this case, the ladder is not considered an entrance and therefore the public domain is considered closed at that end. It has the status of an entrance in the case of a ladder between two courtyards. If the residents of the courtyards wish, they may join the two courtyards by means of the ladder and establish one eiruv; if they wish, the two courtyards may each establish a separate eiruv.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בסולם שבין ב׳ חצירות – ואין ביניהן פתח וזה הסולם רחב ד׳ ביניהן הרי הוא כשתי חצירות ופתח ביניהן דאמרינן בפ׳ חלון (לקמן דף עו.) רצו מערבין אחד עירוב אחד לשתיהן וישתמשו זו בזו דרך גובה הכותל. ודרך נקבים וסדקין דאי לא הוי פתח אין מערבין אחד ולא מצו לאשתמושי דרך חורין וסדקין.
רצו שנים מערבין – שני עירובין אלו לעצמן בני בתים של חצר שלא יאסרו זה על זה להוציא מבתיהן שהן רשות המיוחדת לכל אחד לתוך החצר שהוא רשות כולן ואלו לעצמן ולא ישתמשו זו בזו.
תורת פתח עליו בסול׳ שבין ב׳ חצירות – תורת מחיצה עליו להקל היה יכול למצוא נמי בסולם שבין ב׳ חצירות כגון שרצפו בסולמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רב נחמן: לא תציתו ליה [אל תשמעו, תצייתו, לו] הכי [כך] אמר רב אדא אמר רב: סולם תורת פתח עליו לדברים מסויימים, ואף תורת מחיצה עליו לדברים אחרים. תורת מחיצה עליו, כדאמרן [כמו שאמרנו], שסולם בקצה רשות הרבים אינו כפתח, ונחשבת רשות הרבים כסתומה. תורת פתח עליו, כגון בסולם שבין שתי חצירות השייכות לאנשים פרטיים שאם רצו — מערבים עירוב אחד ומצרפים את שתי החצירות על ידי הסולם להיות כחצר אחת. ואם רצו — בשניים עירובין הם מערבין.
Rav Naḥman said to them: Do not listen to him. Rav Adda said that Rav said as follows: A ladder has the status of an entrance in certain cases, and it has the status of a partition in other cases. It has the status of a partition in the case that we mentioned, where there is a ladder at the end of a public domain. In this case, the ladder is not considered an entrance and therefore the public domain is considered closed at that end. It has the status of an entrance in the case of a ladder between two courtyards. If the residents of the courtyards wish, they may join the two courtyards by means of the ladder and establish one eiruv; if they wish, the two courtyards may each establish a separate eiruv.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִי אָמַר רַב נַחְמָן הָכִי וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל חאַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ

The Gemara asks: Did Rav Naḥman actually say this? Didn’t Rav Naḥman say that Shmuel said: With regard to residents of the ground floor of a courtyard and residents of a balcony, i.e., the floor above the ground floor, who forgot
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן אמר רב סולם מיכן ופתח מיכן סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו. תורת מחיצה עליו דלא בעי שיור. שמע מינה דכל היכא [דאיכא] ב׳ פתחים לא מערבין לה עד דעבדין לה שיור. טעמא דשיור כדי שיכירו בו כי העירוב הוא שהתיר את הטלטול לפיכך [צריך שיעור] כדי להיות מוכיח על העירוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי אמר ר״נ הכי – דתורת מחיצה עליו לקולא.
מרפסת – אלדויי״ר בלעז דיורי עליות סמוכות זו לזו ופתוחות לחצר ועושין מרפסת על פני אורך עליות ופותחין לה פתחי כולן ועולין ויורדין דרך סולם של מרפסת לחצר ודריסת רגליהן ויציאתן לרשות הרבים דרך החצר הויא לפיכך אם אינן מערבין עם הדיורין התחתונים אוסרין אלו על אלו להוציא כלי הבתים לחצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי [והאם] אמר רב נחמן הכי [כך] בדין סולם? והאמר [והרי אמר] רב נחמן אמר בשם שמואל: אנשי חצר הגרים בקומת קרקע ואנשי מרפסת הגרים בקומה הראשונה מעליהם ששכחו
The Gemara asks: Did Rav Naḥman actually say this? Didn’t Rav Naḥman say that Shmuel said: With regard to residents of the ground floor of a courtyard and residents of a balcony, i.e., the floor above the ground floor, who forgot
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין נט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין נט:, ר׳ חננאל ערובין נט:, ר׳ נסים גאון ערובין נט:, רי"ף ערובין נט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י ערובין נט:, תוספות ערובין נט:, ספר הנר ערובין נט: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), רמב"ן ערובין נט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אהרן יפה'ן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א ערובין נט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין נט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין נט:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין נט:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין נט:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין נט:, אסופת מאמרים ערובין נט:

Eiruvin 59b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 59b, R. Chananel Eiruvin 59b, R. Nissim Gaon Eiruvin 59b, Rif by Bavli Eiruvin 59b, Rashi Eiruvin 59b, Tosafot Eiruvin 59b, Sefer HaNer Eiruvin 59b, Ramban Eiruvin 59b, Rashba Eiruvin 59b, Meiri Eiruvin 59b, Ritva Eiruvin 59b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 59b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 59b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 59b, Collected Articles Eiruvin 59b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144