×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָנֵי מִילֵּי בְּעִיגּוּלָא אֲבָל בְּרִיבּוּעָא בָּעִינַן טְפֵי.
This measurement applies only to a circle and the ratio between its circumference and diameter, but with regard to a square that must fit entirely within that circle, we require a circle with a larger circumference. In order for a square of four by four handbreadths to be entirely contained within a circle, the circumference of the circle must measure more than twelve handbreadths
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי עירובין עו ע״ב} פיס׳ פחות מארבעה על ארבעה או1 למעלה מעשרה2: אמר רב נחמן לא שאנו אלא חלון שבין שתי חצרות אבל חלון שבין שני בתים אפילו למעלה מעשרה נמי אם רצו מערבין אחד מאי טעמ׳ ביתא כמאן דמלי דאמי. וכן הלכה
בעא מיניה רבא מרב נחמן3 לול הפתוח [מהבית]⁠4 לעליה צריך סולם קבוע5 להתירו או לא [כי אמרינן]⁠ן6 ביתא כמאן דמלי7 דאמי הני מילי מן הצד אבל באמצע לא או דילמא לא שנא אמר ליה לא צריך סבור מינה8 סולם קבוע הוא דאינו9 צריך אבל סולם עראי צריך אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אחד סולם קבוע ואחד סולם עראי אינו צריך:
{משנה עירובין ז:ב} מתני׳ כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב10 ארבעה מערבין שנים11 ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אילו עולין מיכאן ואוכלין ואילו עולין מיכאן ואוכלין12 ובלבד שלא יורידו למטה נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יתר מיכאן מערבין אחד ואין
מערבין שנים:
{בבלי עירובין עו ע״ב-עז ע״א} גמ׳ אין בו ארבעה מאי אמר רב אויר שתי רשויות שולטת13 בו ולא יזיז בו אפילו כמלוא נימא ור׳ יוחנן אמר אילו מעלין מיכאן ואוכלין ואילו מעלין מיכאן ואוכלין והא תנן היו בראשו פירות אילו עולין מיכאן ואוכלין ואילו עולין מיכאן ואוכלין עולין אין מעלין לא הכי קאמ׳ יש בו ארבעה עולין אין מעלין לא אין בו ארבעה אפילו מעלין (נמי)⁠14 ואזאדא ר׳ יוחנן לטעמיה דכי אתא15 רב דימי אמר ר׳ יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות [היחיד ולבני רשות16] הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו האי17 דקתאני הכא18 ובלבד שלא יורידו למטה אוקימנה בפרק כל גגות העיר {בבלי עירובין צב ע״א} למטה לבתים19 אבל לחצר מורידין דקימא לן כר׳ שמעון דאמר גגות וחצירות רשות אחת הן {כפירוש ר״ח} ודאמרינן הכא ובלבד שלא יחליפו אוקימנה בפרק כיצד משתתפין {בבלי עירובין פז ע״ב} ברשויות דאוריתא כגון רשות היחיד ורשות הרבים אבל [ברשויות]⁠20 דרבנן כגון כותל שבין שתי חצירות שגבוה עשרה ואינו רחב21 ארבעה מותר לכתף עליו22 ולהחליף (עליו)⁠23 וכן הלכה
1. או: כ״י א: ״אי״ כבמשנה שם.
2. או למעלה מעשרה: דפוסים, רא״ש: וכו׳.
3. נחמן: וכן בר״ח. דפוסים: חסדא.
4. מהבית: גכד גכה, ריב״ח. כ״י נ, עיתים (סי׳ קיג), דפוסים, רא״ש: ״מן הבית״. כ״י א: ״מבית״.
5. קבוע: וכן בר״ח. חסר בדפוסים.
6. כי אמרינן: גכד, כ״י נ, עיתים, ריב״ח, דפוסים. כ״י א: ״כידאמרינן״.
7. כמאן דמלי: וכן בר״ח. דפוסים: כמלי.
8. מינה: דפוסים: מיניה.
9. דאינו: דפוסים: דלא.
10. ורחב: כ״י נ: ״ורוחב״.
11. שנים: רק כ״י א: ״בין שנים״.
12. אילו עולין מיכאן ואוכלין ואילו עולין מיכאן ואוכלין: וכן ריב״ח. כ״י נ: ״אלו אוכלין מכאן ועולין ואלו עולין מכאן ואוכלין״. דפוס קושטא: ״אילו עולין ואוכלין מכאן ואילו עולין ואוכלין מכאן״.
13. שולטת: מוסב על אויר, כבדפוסים. גכד, כ״י נ, עיתים (סי׳ קיד), ריב״ח, רא״ש: ״שולטות״, מוסב על רשויות.
14. נמי: חסר ב- גכד גכה, כ״י נ, עיתים, ריב״ח, דפוסים, רא״ש.
15. אתא: כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠״.
16. היחיד ולבני רשות: גכד גכה, כ״י נ, עיתים, דפוסים. חסר בכ״י א, שמא מחמת הדומות.
17. האי: עיתים, דפוסים: ״והאי״.
18. הכא: חסר בדפוסים.
19. לבתים: גכד, כ״י נ: ״דבתים״. דפוסים: בבתים.
20. ברשויות: גכד, כ״י נ, ר״ח, ריב״ח, רא״ש, עיתים. כ״י א: ״ברשות״. דפוסים: רשויות.
21. ואינו רחב: כ״י נ: ״ואין רוחב״.
22. עליו: חסר בכ״י נ, דפוסים, רא״ש.
23. ולהחליף עליו: גכה, עיתים, ריב״ח, דפוסים, רא״ש רק: ״ולהחליף״. גכד: ״ומותר להחליף״. כ״י נ: ״להחליף״.
הני מילי בעגולא – כדת רוחב דבר עגול הוי טפח ודת רוחב עגול אין רחבו אלא באמצעו ואנן רוחב ד׳ כדת מרובע בעינן שרחב בדפנותיו כמדת אמצעו.
[עו, ב, רי״ף שם]
משנה ב
רש״י בד״ה אבל הכא כו׳ מעגולה בעי כו׳ הד״א:
בד״ה מכדי כל כו׳ ואלכסונא בעיגולא וכל דבר כו׳ זויות כמה כו׳ כצ״ל והד״א:
בד״ה וכי מקפת כו׳ חמיסר פושכי. נ״ב תרגום של טפח:
בד״ה לול ארובה כו׳ הבית מי אמרינן כו׳ עם זה או לא כו׳ הד״א:
בד״ה אויר שתי כו׳ ורשות שתי החצירות כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ורבי יוחנן כו׳ ריבוע בתוך העיגול כזה. נ״ב צורה זו* ונ״ב הציור כזה הוא לפי׳ התוס דהכא שעושין העיגול מתוך הריבוע וריבוע מתוך העיגול אבל בתוספות דסוכה פירשתי הציור בענין אחר שהוא מכוון ממש שעשה ריבוע באלכסון מתוך ריבוע החיצון ואח״כ תעשה העיגול בין ריבוע הפנימי לבין ריבוע החיצון שאז נראה לעינים שריבוע הפנימי הוא חציו של חיצון ממש ויהיה ארכו ורחבו של ריבוע כפנימי אמה וב׳ חומשין שהרי הוא מכוון באלכסון של אמה על אמה ודו״ק:
בא״ד ובעיגול מתוך ריבוע שלש חתיכות כו׳ אם ב׳ שהוא חציו של חיצון דהיינו תילתא פחות מן העיגול אלא שהתלמוד כו׳ מגו ריבוע ריבעה כלומר פחות רביע מריבוע החיצון כו׳ כצ״ל:
בא״ד ריבוע מגו עיגולא פלגא. נ״ב סי׳ הריבוע פנימי יהיה פחות מן העיגול פלגא. ונכתב עוד בצידו ובסוכה פירשו עוד התוס׳ בלשון אחר וז״ל וריבוע הפנימי נתמעט מריבוע החיצון פלגא וריבוע ופלגא קיימי אריבוע חיצון עכ״ל. (עי׳ במהרש״א):
תוס׳ בד״ה ור״י כו׳ ועוד תעשה ריבוע בתוך העיגול כו׳ עכ״ל ציור זה הוא שריבוע פנימי עומד באלכסון של ריבוע חיצון וקצרו דבריהם הכא שסמכו עצמם אמה שכתבו כן בפ׳ כיצד מעברין בד״ה כל אמתא כו׳ וכן ציירו התוס׳ דבר זה בפ״ק דסוכה אבל מהרש״ל הבין מדברי התוס׳ דהכא לציירו בענין אחר וא״צ ודו״ק:
הני מילי בעיגולא [דברים אלה אמורים בעיגול] וביחס בין היקפו וקוטרו שאורכו ורוחבו ארבעה טפחים, אבל בריבועא בעינן טפי [בריבוע צריכים יותר]. שאם רוצים שיהא ריבוע שלם חסום, שאף עוביו בן ארבעה טפחים, ויכנס כולו בתוך העיגול, יש צורך בהיקף גדול יותר.
This measurement applies only to a circle and the ratio between its circumference and diameter, but with regard to a square that must fit entirely within that circle, we require a circle with a larger circumference. In order for a square of four by four handbreadths to be entirely contained within a circle, the circumference of the circle must measure more than twelve handbreadths
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִכְּדֵי כַּמָּה מְרוּבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ בְּשִׁיתְסַר סַגִּיא.

The Gemara asks: Now, how much larger is a square than a circle? It is larger by one quarter. If so, a circle with a circumference of sixteen handbreadths at most should suffice.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשיתסר – היקף סגיא ד׳ היקף לכל רוח דמרובע.
ה״מ – דסגי באטפויי ריבעא למיהוי שיתסר בעגולא דנפיק מגו ריבועא כגון חלון מרובע ד׳ על ד׳ הקיפו שיתסר ואי מעגלת מגואי דאין רוחב ד׳ אלא באמצעו אית ליה היקפא תריסר וטפי עליה מרובע רביע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מכדי [הרי] כמה מרובע יתר על העגול — רביע, אם כן לכל היותר בשיתסר סגיא [בששה עשר טפחים די] ולא יותר!
The Gemara asks: Now, how much larger is a square than a circle? It is larger by one quarter. If so, a circle with a circumference of sixteen handbreadths at most should suffice.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ה״מהָנֵי מִילֵּי עִיגּוּלָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ רִיבּוּעָא אֲבָל רִיבּוּעָא דְּנָפֵיק מִגּוֹ עִיגּוּלָא בָּעִינַן טְפֵי מ״טמַאי טַעְמָא מִשּׁוּם מוּרְשָׁא דְקַרְנָתָא.

The Gemara answers: This statement that a square is larger than a circle by a quarter applies only to a circle circumscribed by a square, but with regard to a square circumscribed by a circle, we require more, and the difference between the square and the circle is greater. What is the reason for this? It is due to the projection of the corners of the square, as the distance from the center of the square to its corners is greater than the distance from the center to its sides.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל – הכא דבעית למינקט ריבוע ד׳ על ד׳ והיקפה שיתסר ד׳ לכל רוח בגו עיגולא לבד מאי דמדלית מעגולא בעי היקפא טפי כדי למנקט בגוויה מורשי דריבועא דהוי ד׳ הן ואלכסונן.
ריבועא דנפיק מיגו עיגולא פלגא – קשיא לי טובא מאי טעמיהו דדיאני דקיסרי והא קא חזינן בעיינין דלא הוי הכי דכיון דיהבת ליה מורשא דקרנאתא שכל האלכסון של מרובע ייחקק בתוכו אמאי בענן טפי בשביסר נכי חומשא סגיא שהן פחות מששה על ששה טפחים ואמאי אמר ר׳ יוחנן צריך שיהא בהיקיפו כ״ד טפחים שהן שמנה על שמנה מה טעם היו בדבר הנראה לעינים ואף על פי שהאלכסון הוא יותר מעט משני חומשים דבר מועט הוא אותו היתרון ואין אדם יכול לשערו ואם הוא ששה על ששה שיש בהיקיפו י״ח טפחים שהוספתה עליו טפח וחומש כל האלכסון יימצא שם ויותר. עיין במהדורא תליתאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הני מילי בעיגולא דנפיק מגו ריבועא [דברים אלה אמורים בעיגול היוצא מתוך ריבוע], שהריבוע מקיף את העיגול. אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא, בעינן טפי [ריבוע היוצא מתוך עיגול, צריכים אנו יותר] וההבדל בין הריבוע והעיגול גדול אז יותר. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? משום מורשא דקרנתא [בליטתן של הקרנות]. שהרי המרחק מנקודת המרכז ועד לקצה זוית המרובע, גדול יותר מן המרחק עד לפאת המרובע.
The Gemara answers: This statement that a square is larger than a circle by a quarter applies only to a circle circumscribed by a square, but with regard to a square circumscribed by a circle, we require more, and the difference between the square and the circle is greater. What is the reason for this? It is due to the projection of the corners of the square, as the distance from the center of the square to its corners is greater than the distance from the center to its sides.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִכְּדֵי כׇּל אַמְּתָא בְּרִיבּוּעַ אַמְּתָא וּתְרֵי חוּמְּשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָא אבְּשֵׁיבְסַר נְכֵי חוּמְשָׁא סַגִּיא.

The Gemara further objects: Since every cubit in the side of a square is a cubit and two-fifths in the diagonal, a square of four by four handbreadths has a diagonal of five and three-fifths handbreadths. And since the diameter of a circle equals the diagonal of the square that it encompasses, the circle circumscribing a square of four by four handbreadths has a diameter of five and three-fifths handbreadths. If that measure is multiplied by three to arrive at the circumference of that circle, the result is that a circle with a circumference of seventeen handbreadths minus a fifth is sufficient to circumscribe a square of four by four handbreadths. Why, then, does Rabbi Yoḥanan say that a circular window must have a circumference of twenty-four handbreadths?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכדי כל אמתא כו׳ – וסגי ליה להאי עגולא בפותיא דד׳ טפחים ואלכסונ׳ בעיגולא וכל דבר עגול שוה מדת אלכסונו למדת אמצעו דהא אין לו זויות כמה בעי למיהוי פותיה ד׳ ותמני חומשי דהוו להו חמשה ותלת חומשי וכי מקפת לעיגולא דהאי שיעורא כמה הוה היקפא חמיסר פושכי ותשעה חומשי דהוה להו שיבסר נכי חומשא.
בשביסר נכי חומשא סגיא – אף על פי שהחשבון יבא מכוון כך שכיון שהאלכסון הוא ה׳ טפחים וג׳ חומשים צריך שיהא ההיקף על אחד שלשה ויבא שביסר נכי חומשא תמיהא לי טובא היאך ייתכן דבר זה שהמרובע שבתוכו צריך ששה עשר להקיפו והעגול המקיפו די לו בשביסר נכי חומשא ולא הוסיף אלא טפח פחות חומש שיבוא לכל רוח ורוח חומש אחר והלא כל חוט המרובע הוא ד׳ טפחים אורכו שיעשו ב׳ חומשים והעגול שהוא עשוי כקשת הוא רחוק מן היתר ד׳ חומשים והיאך לא יתרבה הקשת על היתר אלא חומש אחד וזה צורתו:
ויבוא מאמצע היתר לאמצעי הקשת ד׳ חומשים וכיון שהקשת יוצא ומתרחק מן היתר ד׳ חומשים איך ייתכן שלא יעדיף חוט הקשת על חוט היתר אלא חומש אחד. ונראה לי דלא קשיא ולא מידי שזה גורם מתיחת הקרנות של מרובע שאילו היה מקיף חוט זה החוט שהוא ששה עשר טפחים בעיגול היה רוחבו ה׳ טפחים ושליש שכל שלשה טפחים בהקף יהא רוחבם טפח ונמצא שלא היה בין עיגול זה הפנימי לעיגול החיצון אלא חומש ושליש משני הצדדין חצי מצד מזרח וחצי מצד מערב חצי חומש וחצי שליש לכל צד והריבוע גורם להרחיק חוט הפנימי המרובע מן החוט החיצון העגול חומש מצד זה וחומש מצד זה וכל זה גורם מתיחת הקרנות ותראה מה גורם מתיחת הקרנות שזה החוט שהוא י״ו טפחים כשריבענוהו והקיף ד׳ על ד׳ כמה הוי בתברייתא י״ו טפחים של טפח על טפח ואילו הקיפם בעיגול שיהא רוחבו ה׳ טפחים ושליש על ה׳ טפחים ושליש יהיו בתברייתא כמו עשרים וששה טפחים כיצד אילו היו ה׳ טפחים ושליש על ה׳ טפחים ושליש מרובעים היו שם בתבריתא קרוב לשלשה וחמשה טפחים הסר מהם הרביע שיתר על עיגולא דנפיק מיגו ריבועא יהיו קרוב לעשרים וששה טפחים. וגם תראה בעינין זה ד׳ על ד׳ מרובעין כמה יהא בתבריתא י״ו טפחים ועיגולא דידהו דנפיק מיגו ריבועא יהיה החוט שנים עשר טפח ויהיו בו בתברייתא י״ב טפחים. ואילו תקיף חוט של י״ב טפחים להקיפן ויהיו בו בתברייתא תשעה בריבוע יהיו שלשה על שלשה שג׳ על ג׳ מרובעים צריך חוט של י״ב טפחים להקיפן ויהיו בו בתברייתא תשעה טפחים נמצא עכשיו חוט של י״ב טפחים אם תקיף בו המרובע יהיו בתוכו תשעה טפחים בתברייתא ואם תקיף בעיגול יהיו בו שנים עשר טפחים בתברייתא כל זה גורם מתיחת הקרנות של מרובע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועדיין מקשים: מכדי [הרי] כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא [אמה בריבוע הריהי אמה ושתי חמישיות באלכסון], ואם נחשב כמה הוא אלכסונו של ריבוע בן ארבעה טפחים נמצא כי האלכסון הריהו חמישה טפחים ושלוש חמישיות, ואם נכפיל מדה זו פי שלוש לדעת את ההיקף, נמצא כי בשיבסר נכי חומשי סגיא [בשבעה עשר פחות חמישית מספיק] להקיף בעיגול ריבוע בן ארבעה טפחים.
The Gemara further objects: Since every cubit in the side of a square is a cubit and two-fifths in the diagonal, a square of four by four handbreadths has a diagonal of five and three-fifths handbreadths. And since the diameter of a circle equals the diagonal of the square that it encompasses, the circle circumscribing a square of four by four handbreadths has a diameter of five and three-fifths handbreadths. If that measure is multiplied by three to arrive at the circumference of that circle, the result is that a circle with a circumference of seventeen handbreadths minus a fifth is sufficient to circumscribe a square of four by four handbreadths. Why, then, does Rabbi Yoḥanan say that a circular window must have a circumference of twenty-four handbreadths?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כִּי דַּיָּינֵי דְקֵיסָרִי וְאָמְרִי לַהּ כְּרַבָּנַן דְקֵיסָרִי דְּאָמְרִי עִיגּוּלָא מִגּוֹ רִיבּוּעָא רִיבְעָא רִיבּוּעָא מִגּוֹ עִיגּוּלָא פַּלְגָא.:

The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan spoke in accordance with the opinion of the judges of Caesarea, and some say in accordance with the opinion of the Sages of Caesarea, who say: A circle that is circumscribed within a square is smaller than it by one quarter; with regard to a square that is circumscribed within a circle, the difference between them is equal to half the square. According to this explanation, Rabbi Yoḥanan calculated as follows: Since a square of four by four handbreadths has a perimeter of sixteen handbreadths, the circumference of the circle that encompasses it must be fifty percent larger, or twenty-four handbreadths.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ריבוע מגו עיגולא פלגא – בעי למשקל מיניה פלגא דהאי שיעורא דפייש דהיינו תילתא דמעיקרא דהוו להו תמניא מכ״ד ופשו להו שיתסר דסבירא להו דכל אלכסונא הכי הוי.
ורבי יוחנן אמר כדייני דקיסרי כו׳ – דקסבר אמתא בריבועא תרי אמתא באלכסונא וליתא להך דדייני דקיסרי כדאמר בפ״ק דסוכה (דף ח:) דהא קא חזינא דלאו הכי הוא שכל האורך והרוחב לא הוי אלא תרי אמה ואע״ג דהתם מפרש שפיר מילתיה דר׳ יוחנן הכא לא מצי לאוקומי אלא כדייני דקיסרי וכי היכי דאמר התם דליתא לדייני דקיסרי ה״נ ליתא לדרבי יוחנן דהכא וקשה היאך טעו דייני דקיסרי הא קא חזינן דלאו הכי הוא ועוד דכי היכי דקאמר עיגולא מנו ריבועא ריבעא דהיינו מכל הריבוע הכי נמי הוה להו למינקט ריבועא מגו עיגולא תילתא מכל העיגול שהוא פלגא מן הריבוע שבפנים או הוי להו למינקט עיגולא מגו ריבועא תילתא מן העיגול שבפנים וי״מ דדייני דקיסרי לא דברו אלא לענין קרקע שבתוך הריבוע והעיגול דלענין זה דבריהם אמת שכשתעשה ריבוע ב׳ אמות על ב׳ אמות ותעשה עיגול בפנים ב׳ על ב׳ ועוד ריבוע בתוך העיגול תמצא בריבוע החיצון ארבע חתיכות אמה על אמה ובעיגול מתוך ריבוע שלש חתיכות של אמה על אמה דמרובע יותר על העיגול רביע ובריבוע הפנימי אין בו כי אם ב׳ שהרי הוא חציו של חיצון דהיינו תילתא פחות מן העיגול אלא שהש״ס בסוכה ור׳ יוחנן דהכא טעו בדבריהם והיו סבורים שעל ההיקף אמרו והשתא אתי שפיר מה דנקט פלגא דהכל קאי אריבוע החיצון כלומר עיגולא מגו ריבועא ריבעא כלומר פחות רביע מריבוע החיצון ריבועא מגו עיגולא פלגא ממה שנשאר בריבוע החיצון על ריבוע הפנימי דהוא נמי חציו של פנימי.
ריבועא דנפיק מיגו עיגולא פלגא – זה החשבון הוא מופלג מן הדעת ביותר כדכתבית במהד׳ תינינא שבודאי אם תרבע חוט האלכסון של ארבעה על ארבעה יבוא האלכסון שלו שמנה ואם תעגלנו צריך כ״ד טפחים להקיפו אבל מי הביאנו לעגול הבית הגדול של אלכסון כי אם הבית הקטן של ארבעה על ארבעה ועיגול הבית של ד׳ על ד׳ סגי ליה בי״ז נכי חומשא. ועיגול הבית של אלכסון יבוא כד׳ טפחים מפני שאלכסונו הוי ח׳ טפחים וזה צורתו:
ונמצא המרובע של אלכסון1 הוא תופש חצאי בתים של ד׳ ד׳ ואלכסונו תופש ח׳ טפחים באורך שש הבתים ואם תעגלנו צריך להקיפו בכ״ד טפחים.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״אכסון״.
ריבועא מגו עיגולא פלגא. יש מפרשים טעמא דדייני דקיסרי משום דקסברי כל אמתא בריבועא תרי אמין באלכסונה. וזה דבר תימא היאך יטעו כל כך במה שהוא ניכר לעין. והראב״ד ז״ל פירש: דקסברי דאמתא בריבועא טפי מאמתא ותרי חומשי באלכסונה, וסבירא להו נמי דכל שיש ברחבו טפח אית ליה טפי מתלתא טפחים בהיקיפו, וכן יתרון האלכסון ויתרון ההיקף על החשבון שאמרו חכמים העלו אותו דייני דקיסרי לפלגא. ומ״מ אין הדבר כן וכבר דחינום בפרק קמא דסוכה (סוכה ח:) גבי סוכה העשויה ככבשן. וגם זה נראה שאינו עולה בחשבון זה ואפילו בקרוב אינו, ומדרך התשבורת מוכרח שהוא רחוק מאד מזה השיעור.
ובתשובות הגאונים ז״ל ראיתי כי דייני דקיסרי כוונו המדה בקרוב, אלא שר׳ יוחנן הבין דבריהם על הצד שנאמרו. שהם כך אמרו עגולא מגו ריבועא ריבעא, וריבועא מגו ההוא ריבועא פלגא מריבועא קמא בתבריתא וזה באמת פלגא בקירוב, ותדע לך שאם תרבע טבלא עשר על עשר יהיו מאה בתבריתא וכשתעגל בתוכה עגול שוה כטבעת, יהיה ג״כ עשר על עשר עגולות, וכשתרבע בתוך אותו עיגול נמצא אלכסון הרבוע ההוא עשר, וכל שיש באלכסונו עשר יש בצלע הריבוע שבע ומשהו ע״ד החשבון שאמרו כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה, ושבע על שבע הוו מ״ט בתבריתא. וכשתוסיף עוד על החשבון המשהויין יהיו חמשים בקירוב נמצא שהוא פלגא דריבועא קמא בתבריתא. אלא דר׳ יוחנן סבר דפלגא בעגולא ממש קאמרי. וזה דבר של תימה שיטעה ר׳ יוחנן כ״כ בדבריהם.
ואני אומר כי שמא דייני דקיסרי ראו כל צלע וצלע מצלעי הריבוע כאילו היה חוט מקיפו, והא בודאי אילו מקיף כל צלע וצלע בעיגול שוה יהיה חוט המקיפו שנים עשר טפחים על דרך החשבון דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקיפו שלש טפחים, וכיון שכן נמצא החוט שעל צלע הריבוע המזרחי ששה [וכן כל צלע הריבוע המערבי ששה] וכן לארבעת רבעיו, וכשתחבר את הכל יהיה חשבון כל ההיקפין כ״ד בכיון, ובאמת כי החשבון הזה אינו אמת, לפי שהוא לוקח ההיקף לכל אחד מן הצלעות ואינו אלא היקף אחד לכולן, וכשתקיף את כל המרובע בהיקף אחד שוה קידור כטבעת לא יהיה רק י״ז נכי חומשא.
(עו.) אמר רבה כו׳ – שניה׳ עירוב ואפי׳ מי שעירוב בין השמשו׳ ואתי׳ כי הא דתנן בפ׳ במה מדליקין דספק חשכ׳ מערבין וטומנין את החמין וסתם רמינן לה בהדי מתני׳ דתנן התם שלשה דברים צריך אדם לומ׳ בתוך ביתו ע״ש עם חשכה עשרתן ערבתן הא ספק חשכה אין מערבין ופרקי׳ כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצרות והנכון כמו שפר״י ז״ל דבערובי תחומין ספק חשכה אין מערבין דה״ל מאני ביתא אבל בעירובי חצרות דאערוב רשותייהו בעלמא הוא מערבי ולא כמו שפרשנו בהפך דהא בכלה מכלתין מחמרין בערובי תחומי יותר מערובי חצרות וכן בדין מטעמא דכתיבנא ומעש׳ הא דהכא בעירובי חצרות ואף על פי שהלכה כר׳ יוסי דאמר ספק ערובי תחומין כשר הא אוקימנא בשערב בתרומה טהורה מבעוד יום ספק נטמאה משחשכה ספק לא נטמא׳ אלא מבעוד יום אבל ערב ספק בטהורה ספק בטמאה אינו כשר. וכ״ש שאם ערב בבין השמשות ממש שאינו עירוב דגריע ממערב מבע״י ספק בטומאה ספק בטהרה הילכך לגבי ערובי תחומין לא קנה עירוב אלא אותו שערב מבעוד יום ונאכל בין השמשות דה״ל כערב בתרומה טהורה ונטמא׳ אבל בעירובי חצרות הקלו לערב אפי׳ בבין השמשות והתירו בו אפ״ה תרי דמחזי כמאן דסתרי אהדדי והא דקאמר צא וערב עלינו צא וגבה את העירוב קאמר כדאמרינן בעלמא צא ושכור פועלים צא תן לו ודבר הלמד מענינו הוא דכל שמעתין ופרקי׳ בערובי חצרות הוא וכן פירשו בתוס׳ בכאן ובמסכת שבת אבל רש״י ז״ל פירש׳ לזו בפ׳ במה מדליקין בעירובי תחומין ואינו מחוור מן הטעמים שכתבנו וכבר כתבנוה שם בס״ד. ספק יממא ספק ליליא פירש ואפשר לתלות בשניהם ג״כ כי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה. אבל הכא אי אפשר לדון בית דירה בשני דינין שהוא בית דירה גמור ושיהא בית שער.
פרק שביעי חלון
כותל שבין שתי חצרו׳ גבו׳ עשר׳ ורחב ד׳ מערבין שני׳ ואין מערבין אחד פרש״י ז״ל דהא דקתני ורחב ד׳ משו׳ סיפ׳ נקט׳ דקתני אלו עולין מכאן. ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין שאין הדין הזה אלא כשהו׳ כותל ד׳ אבל בפחות מד׳ דין אחר יש לו ובפלוגתא דרב ור׳ יוחנן בש״ס אבל לענין שאין מערבין אחד אפי׳ כשאין רחב ד׳ אלא משהו ויפה כיון דודאי כיון שהוא גבוה עשרה וחשוב מחיצה שלימה ואין לנו להקפיד על רוחב המחיצה ואין אנו מקפידין בו בשום מקום והיינו דכי שיילינן בש״ס אין בו ד׳ מאי לא אמרו כלל דפחו׳ מד׳ מערבין אחד אלא שנחלקו בו לענין דין הסיפא בלבד דאלמא לדינא דרישא לא נפקא לן מיניה מידי וכן מפורש בירושלמי דגרסי׳ התם למה לי רחב ד׳ בגין דמתני׳ דבתרא אלו עולין מכאן כו׳ הרי זה מבורר כדברי רש״י ז״ל וכן פיר׳ בתוס׳: ובלבד שלא יורידו למטה פי׳ לפי שהכותל הזה כיון שהוא גבוה י׳ ורחב ד׳ חולק רשות לעצמו וה״ה שאין מעלין לשם כלום וכדאמרינן בש״ס עולין אין מעלין לא אלא דחדא מינייהו נקט משום דאיירי בשיש בראשו פירות ופשוט הוא. ובפרק כל גגות נחלקו על משנה זו איכא מ״ד דלאו שלא יורידו למטה ממש לחצרות אלא שלא יורידו לבתים ושלא יעלו שם מאני דבתים אבל מאני דחצר שרי דהא קי״ל כר״ש דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפפו׳ לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ומקום כתל זה היינו גג וכן פירשה שם ר׳ יוחנן ואתיא אפי׳ בשערבו ואיכא מ״ד התם שלא יורידו למטה ממש ואפילו לחצרות ואליבא דרב איכא לאוקומה אפלו כר״ש וכגון שערבו דגזרינן דילמא אתו לאתויי התם כלים דבתים דשכיחי בחצר אבל למאן דלית ליה ההיא גזרה א״א לומר כן אליבא דר״ש ולרבנן נמי לא אתיא דהא אמרינן התם דגג וחצר שהם רשות אחת ומיהו אפשר דאתיא כר׳ מאיר דאפילו גג וחצר שתי רשויות הן וזה עולה לדברי המפרשים שם. דלא אסר ר׳ מאיר אלא בכתל וחצר דתרי גברי ולא ערבו דהכא ודאי לא איירי׳ אלא בהכי דאלו בכתל וחצר דחד גבר׳ א״נ דתרי וערבו מותר להוריד ולהעלות אבל רש״י ז״ל פירש דאפילו בגג וחצר דחד גברא אסר ר׳ מאיר גזירה משום תל ברשות הרבים ולדבריו ז״ל לא אתיא ההיא אוקמתא כר׳ מאיר ושם נפרש יותר בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד ריבוע מגו עיגולא פלגא ממה שנשאר כו׳ עכ״ל מדברי מהרש״ל פי׳ הריבוע פנימי יהיה פחות מן העיגול פלגא עכ״ל וכן נראה לכאורה ממה שכתבו אח״כ פלגא ממה שנשאר בריבוע החיצון כו׳ דר״ל דריבוע הפנימי הוא מתמעט מן העיגול חתיכה של אמה על אמה דהוא חציו ממה שנשאר בריבוע החיצון על הפנימי דהיינו ב׳ חתיכות של אמה על אמה ופלגא ממנו חתיכות של אמה על אמה דהוא נמי חציו של פנימי דכל הפנימי הוא ג״כ ב׳ חתיכות של אמה על אמה אבל א״א לפרש כן דכיון דהכל קאי אריבוע חיצון תקשי כעין שהקשו לעיל דכי היכי דקאמר עיגולא מגו ריבוע ריבעא מכל ריבוע החיצון ה״נ הל״ל ריבועא מגו עיגולא ריבעא מכל ריבוע החיצון כיון דהכל קאי אריבוע החיצון וע״כ נראה דכוונתם הכא כמ״ש בהדיא בפ״ק דסוכה וריבוע הפנימי נתמעט מריבוע החיצון פלגא כו׳ וה״ק ריבוע מתוך עיגולא דהיינו ריבוע הפנימי נתמעט מריבוע החיצון פלגא מכל הריבוע החיצון דהיינו ממה שנשאר בריבוע החיצון על הפנימי הוא הפלגא מריבוע החיצון שהם ב׳ חתיכות של אמה על אמה דהוא נמי חציו של פנימי ר״ל דחציו השני מכל ריבוע החיצון הוא כשיעור ריבוע של כל הפנימי ותו לא מידי ודו״ק:
ומשיבים: ר׳ יוחנן אמר כי שיטת] דייני קיסרי, ואמרי לה כרבנן דקיסרי דאמרי [ויש אומרים כשיטת חכמי קיסרי שאומרים]: עיגולא מגו ריבועא — ריבעא [עיגול מתוך ריבוע פחות ממנו ברבע], ריבועא מגו עיגולא — פלגא [ריבוע שמילא בתוך עיגול, ההבדל הוא מחצית] של הריבוע. ולפי זה עשה ר׳ יוחנן את חשבונו, ששני שליש מעשרים וארבעה שהוא היקף העיגול הם שש עשרה, שזהו היקפו של הריבוע, שהוא ארבע על ארבע.
The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan spoke in accordance with the opinion of the judges of Caesarea, and some say in accordance with the opinion of the Sages of Caesarea, who say: A circle that is circumscribed within a square is smaller than it by one quarter; with regard to a square that is circumscribed within a circle, the difference between them is equal to half the square. According to this explanation, Rabbi Yoḥanan calculated as follows: Since a square of four by four handbreadths has a perimeter of sixteen handbreadths, the circumference of the circle that encompasses it must be fifty percent larger, or twenty-four handbreadths.
רי״ףרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פָּחוֹת מד׳מֵאַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה וְכוּ׳.: אָמַר רַב נַחְמָן בלֹא שָׁנוּ אֶלָּא חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אֲבָל חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁנֵי בָתִּים אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה נָמֵי אִם רָצוּ לְעָרֵב מְעָרְבִין אֶחָד מ״טמַאי טַעְמָא בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי.

It was taught in the mishna: If a window is less than four by four handbreadths, or if it is above ten handbreadths from the ground, the residents of the two courtyards may not establish one joint eiruv but must instead establish two independent ones. Rav Naḥman said: They taught this halakha of a window within ten handbreadths of the ground only with regard to a window between two courtyards. But with regard to a window between two houses, even if it is above ten handbreadths as well, if they wish to establish an eiruv, they establish one eiruv. What is the reason for this halakha? It is that a house is considered as though it were filled, and therefore there is no difference between below and above ten handbreadths with regard to a window in a house.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן מתני׳ דווקא חלון בין שתי חצירות הוא דבעינן בתוך עשרה אבל חלון שבין ב׳ בתים אפילו למעלה מעשרה מערבין אחד דביתא כמאן דמלי דמי. ומותיב רבא עליה מהא דתניא אחד חלון שבין ב׳ חצירות ואחד חלון שבין ב׳ בתים ואחד חלון שבין ב׳ עליות ואחד חלון שבין ב׳ גגין ואחד חלון שבין ב׳ (חידודין) [חדרים] כולן בתוך י׳ ופריק רב נחמן כי קתני אחד אחד אד׳ על ד׳ [אבל] בתוך י׳ לא בעינן אלא בחצירות וכיוצא בהן שאין עליה תקרה אבל בית וכיוצא בו אפילו לעיל מעשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ל״ש – דבעי׳ תוך עשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ביתא כמאן דמלי דמי. שבת דף ה ע״א:
א נאמר במשנה שאם היה החלון פחות מארבעה על ארבעה טפחים מערבין שנים ולא אחד, וכן הדין אם היה החלון למעלה מעשרה טפחים. אמר רב נחמן: לא שנו דין זה של חלון בתוך עשרה אלא בחלון שבין שתי חצירות, אבל אם היה חלון שבין שני בתים — אפילו למעלה מעשרה נמי [גם כן] אם רצו לערב — מערבין אחד. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ביתא כמאן דמלי דמי [הבית כאילו מלא נחשב], ולכן אין להבדיל בבית בין למטה מעשרה ולמעלה מעשרה.
It was taught in the mishna: If a window is less than four by four handbreadths, or if it is above ten handbreadths from the ground, the residents of the two courtyards may not establish one joint eiruv but must instead establish two independent ones. Rav Naḥman said: They taught this halakha of a window within ten handbreadths of the ground only with regard to a window between two courtyards. But with regard to a window between two houses, even if it is above ten handbreadths as well, if they wish to establish an eiruv, they establish one eiruv. What is the reason for this halakha? It is that a house is considered as though it were filled, and therefore there is no difference between below and above ten handbreadths with regard to a window in a house.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן אֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁנֵי בָתִּים וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁנֵי גַגִּין וְאֶחָד לִי חַלּוֹן שֶׁבֵּין ב׳שְׁנֵי חֲדָרִים כּוּלָּן ד׳אַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.

Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from that which was taught in a baraita: A window between two courtyards, and a window between two houses, and a window between two attics, and a window between two roofs, and a window between two rooms are all one and the same to me; they all must be four by four handbreadths and within ten handbreadths from the ground. This directly contradicts Rav Naḥman’s opinion.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבין שני גגין – ואליבא דרבנן דאמרי לקמן כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה דלא מצי לטלטל מגג זה לאידך בלא עירוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן מהברייתא: אחד לי כלומר אחד הוא, חלון שבין שתי חצירות, ואחד לי חלון שבין שני בתים, ואחד לי חלון שבין שתי עליות, ואחד לי חלון שבין שני גגין, ואחד לי חלון שבין שני חדרים — כולן ארבעה על ארבעה בתוך עשרה, ובניגוד לשיטת רב נחמן!
Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from that which was taught in a baraita: A window between two courtyards, and a window between two houses, and a window between two attics, and a window between two roofs, and a window between two rooms are all one and the same to me; they all must be four by four handbreadths and within ten handbreadths from the ground. This directly contradicts Rav Naḥman’s opinion.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּרְגּוּמָא אַחֲצֵירוֹת וְהָא אֶחָד לִי קָתָנֵי תַּרְגּוּמָא אד׳אַאַרְבָּעָה עַל ד׳אַרְבָּעָה.

The Gemara answers: Explain that this halakha of ten handbreadths mentioned in the baraita is referring only to courtyards. The Gemara objects: Doesn’t the baraita teach: Are all one and the same to me, indicating that they are all equal in this regard? Rather, explain that they are all equal in that the window must be the size of four by four handbreadths, but not that all must be within ten handbreadths of the ground.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרגמא – להאי בתוך עשרה דקתני משום חצירות.
והא אחד לי קתני – אלמא כולן שוין.
תרגמא – לאחד לי דמשמע דכולן שוין אארבעה על ארבעה.
תרגומה אארבעה על ארבעה – ה״ג ולא גרסינן אלא דלא סתר תירוצא קמא אלא שהוסיף עוד לומר דהאי דקתני אחד לי קאי אד׳ על ד׳ והאי דקתני בתוך עשרה לא קאי אלא אחצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: תרגומא [הסבר דבר זה] שדין עשרה טפחים שהוזכר בברייתא זו דיבר רק על חצירות, ותוהים: והא [והרי] ״אחד לי״ קתני [שנה] משמע שכולם שוים בזה! אלא תרגומא [הסבר זאת] שכולם שוים לענין שצריך שיהא בחלון ארבעה על ארבעה טפחים, אבל לא הכל חייבים להיות בגובה עשרה.
The Gemara answers: Explain that this halakha of ten handbreadths mentioned in the baraita is referring only to courtyards. The Gemara objects: Doesn’t the baraita teach: Are all one and the same to me, indicating that they are all equal in this regard? Rather, explain that they are all equal in that the window must be the size of four by four handbreadths, but not that all must be within ten handbreadths of the ground.
רי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּעָא מִינֵּיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא מֵרַב נַחְמָן לוּל הַפָּתוּחַ מִן בַּיִת לַעֲלִיָּיה צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ אוֹ אֵין צָרִיךְ סוּלָּם קָבוּעַ לְהַתִּירוֹ.

Rabbi Abba raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to an aperture that opens from the ceiling of a house occupied by one person to an attic occupied by another, must a permanent ladder be positioned in the opening to render carrying from one level to the other permitted by turning the two into a single residence? Or, is a permanent ladder not necessary to render it permitted?
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעא מיניה ר׳ אבא מרבן נחמן לול פתוח מבית ועליה צריך סולם קבוע להתירו להשתמש מזה לזה או לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך של
שלא(שבת ס.) בסולם הלך אחר שליבותיו פי׳ אלו חווקין שעושין בו כדגרסינן. (עירובין עו:) סולם ששליבותיו פורחות ומהו פורחות שמרוחקות זו מזו וקאמר אילולי שליבותיו ואותן שני עצים שבצידי הסולם לבדם מה טומאה מקבלים פשיטי כלי עץ הם אלא מיגרם להיות כלי ולקבל טומאה שליביתיו לפיכך הלך אחר שליבותיו. פ״א בסולם הלך אחר שליבותיו אם הם ממתכת מקבל הסולם טומאה דאינון משוו ליה כלי ופשוטו כלי מתכות מקבלין טומאה (מכות ז) היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו:
א. [שטאפע שטאפעל.]
בית ועלייה – של שני בני אדם.
לול – ארובה בקרקעית העליה והעליה גבוה מקרקע הבית מי אמרי׳ ביתא כמאן דמלי דמי והוי כמאן דלא גבוה עשרה ואין צריך סולם קבוע להיות שם במקום הפתח להתירן לערב זה עם זה או לא אמרינן כמאן דמלי ובעי סולם למיהוי כפתח ביניהן כדאמרי׳ בכיצד מעברין (לעיל נט:): סולם תורת פתח עליו.
צריך סול – פי׳ מי אמרי׳ דבאמצ׳ ולא אמרי׳ כמאן דמלי דמי וכיון שגבו׳ עשר׳ שלמיי׳ אין מערבין ביניה׳ אלא ע״י סולם קבוע שיהא נדון כפתח גמור ואסיקנ׳ דאינו צריך לא סול׳ קבוע ולא סולם עראי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב בעא מיניה [שאל ממנו] ר׳ אבא מרב נחמן: לול (כעין חור או ארובה) הפתוח מן בית של אחד לעלייה של אחר, האם צריך סולם קבוע שיעמוד בתוך לול זה להתירו כדי שתחשבנה שתי הקומות כדירה אחת או אין צריך סולם קבוע להתירו?
Rabbi Abba raised a dilemma before Rav Naḥman: With regard to an aperture that opens from the ceiling of a house occupied by one person to an attic occupied by another, must a permanent ladder be positioned in the opening to render carrying from one level to the other permitted by turning the two into a single residence? Or, is a permanent ladder not necessary to render it permitted?
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּי אָמְרִינַן בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי הָנֵי מִילֵּי מִן הַצַּד אֲבָל בָּאֶמְצַע לָא אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא.

The Gemara clarifies the two sides of the question: When we say that a house is considered as though it were filled, does this apply only to a window positioned on the side, but not to a window in the middle? In that case, the opening would not be viewed as near the full part of the house, and a permanent ladder would be required. Or perhaps there is no difference, and since the house is considered filled, no ladder is necessary.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מן הצד – בחלון שבכותל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וצדדי הבעיה: כי אמרינן ביתא כמאן דמליא דמי [כאשר אומרים אנו שהבית כמלא נחשב] הני מילי [דברים אלה אמורים] בחלון שהיה מן הצד, אבל באמצע — לא, ולכן אין אומרים שהלול סמוך לחלק המלא בבית, וצריך סולם קבוע כדי להתירו. או דילמא [שמא] לא שנא [שונה], וכיון שהבית נחשב כמלא, מגיע הלול עד העלייה ושתי הקומות הם כדירה אחת ואין צורך בסולם?
The Gemara clarifies the two sides of the question: When we say that a house is considered as though it were filled, does this apply only to a window positioned on the side, but not to a window in the middle? In that case, the opening would not be viewed as near the full part of the house, and a permanent ladder would be required. Or perhaps there is no difference, and since the house is considered filled, no ladder is necessary.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ אֵינוֹ צָרִיךְ סְבוּר מִינָּה סוּלָּם קָבוּעַ הוּא דְּאֵינוֹ צָרִיךְ הָא סוּלָּם עֲרַאי צָרִיךְ אִיתְּמַר אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן גאֶחָד סוּלָּם קָבוּעַ וְאֶחָד סוּלָּם עֲרַאי אֵינוֹ צָרִיךְ.:

Rav Naḥman said to him: It is not necessary. The Sages understood from this response that he meant that a permanent ladder is not required, but a temporary ladder is required. However, it is stated in this regard: Rav Yosef bar Manyumi said that Rav Naḥman said: Neither a permanent ladder nor a temporary ladder is required, as the fact that the opening is located within the house is sufficient to render it permitted to carry from the house to the attic.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופשט ליה אין צריך (ולא) [דלא] שנא מן הצד ולא שנא באמצע אמרינן ביתא כמאן דמלי דמי. ואסיקנא אמר רב נחמן אחד סולם קבוע ואחד סולם עראי אינו צריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: אינו צריך. סבור מינה [סברו חכמים מתשובה זו] כי הכוונה: סולם קבוע הוא שאינו צריך, הא [הרי, אבל] סולם עראי — צריך. ואולם אתמר [נאמר] בענין זה, אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אחד סולם קבוע ואחד סולם ארעי — אינו צריך, שעצם העובדה שהפתח הוא בתוך הבית דיה כדי להתיר.
Rav Naḥman said to him: It is not necessary. The Sages understood from this response that he meant that a permanent ladder is not required, but a temporary ladder is required. However, it is stated in this regard: Rav Yosef bar Manyumi said that Rav Naḥman said: Neither a permanent ladder nor a temporary ladder is required, as the fact that the opening is located within the house is sufficient to render it permitted to carry from the house to the attic.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מתני׳מַתְנִיתִין: דכּוֹתֶל שֶׁבֵּין ב׳שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

MISHNA: If a wall between two courtyards is ten handbreadths high and four handbreadths wide, the residents of the courtyard establish two eiruvin, a separate one for each courtyard, but they may not establish one eiruv.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כותל שבין שתי חצירות – האי דנקט רחב ארבע משום סיפא נקט ליה דבעי למיתני היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה דחשיב רשותא באנפי נפשיה ולא מיבטל לא לגבי האי ולא לגבי האי אבל לענין מיהוי מחיצה בכל דהו פותיא הוי סתימה ואין מערבין אחד.
מתני׳, כותל שבין שתי חצירות גבוה י׳ ורחב ד׳ וכו׳. רשצז״ל פיר׳1, האי דנקט רוחב ד׳, משום (סופה) סיפה נקט לה2, דבעי מיתני היו בראשה פירות אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין ובל⁠[בד] שלא יורידו למטה, פיר׳ ובלבד שלא יורידן למטה, דחשיב רשותא באנפי נפשה ולא מבטל לא לגבי האי ולא לגבי האי. אבל לעניין מיהא מחיצה בכל דהו פותיא הוי מחיצה.
נפרץ3 הכותל וג⁠[ו]׳. עד יתר (אחד) [מכאן] 4 מערבין אחד. פיר׳5 יתר מיכן הויא פירצה, והוי להו6 כדיורי חצר [אחת] 7. ואין מערבין שנים, פיר׳8 ואם עירבה כל אחת לעצמה, הוו להו (כחלוקין) [כחולקין] את עירובן ואוסרין אלו על אלו.
[עו, ב - עז, א, רי״ף שם]
1. ד״ה כותל שבין שתי חצירות (בשינויים מעטים).
2. כגי׳ בפי׳ ריו״נ. ולפנינו ברש״י: ׳ליה׳.
3. כגי׳ במשניות שברי״ף ובד״ש (ראה ׳שינויי נוסחאות׳). ולפנינו: ׳נפרצה׳.
4. כן הוא במשנה.
5. רש״י ד״ה יותר מכאן (בשינוי מועט).
6. לפנינו ברש״י: כולהו כחצר אחת׳ (וברש״י כ״י (דק״ס, ס) ורחב״ש ליתא תי׳ ׳כלהו׳).
7. כ״ה ברש״י.
8. רש״י שם בסד״ה. וגם רחב״ש נקט כן. ופי׳ המאירי ברש״י: ׳שנעשו אלו אוסרים על אלו, והרי הוא כנפרצה החצר במלואה למקום האסור לה׳. משמע לכאורה דהאיסור נוצר מפני שכ״א עירב. ואילו ריב״ח פי׳ ברש״י: ׳..שנמצאו כאנשי חצר אחת שחלקו את עירובן שלא עלה להן עירוב, ואוסרין אילו על אילו׳. ר״ל, דהעירוב כמאן דליתא, ונמצא שהחצר אינה מעורבת.
מתני׳: כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה. האי ארבעה לאו דוקא הכא, דאפילו סדין הויא מחיצה. ועוד דאם איתא דכל שאין בו ארבעה מערבין אפילו אחד, א״כ מאי קא מיבעי ליה בגמרא אין בו ארבעה מאי, הא כי אין בו ארבעה אין מערבין שנים. וכי מהדרינן ליה לתירוצי אליבא דר׳ יוחנן כי אית ביה ארבעה עולין אין מעלין לא כי לית ביה ארבעה אפילו מעלין, הוה לן לאפלוגי בהא ונימא כי אית ביה ארבעה מערבין שנים כי לית ביה ארבעה אין מערבין אלא אחד. והכין נמי מוכח בהדיא מדאמר אביי (עירובין עז:) דאמר סולם ארבעה מכאן וסולם ארבעה מכאן ואין בין זה לזה שלשה ממעט, ולא אמרן אלא שאין בכותל ארבעה אבל יש בו ארבעה אפילו מפליג טובא נמי. דאלמא אפילו אין בכותל ארבעה צריך סולם ארבעה מכאן ומכאן להיות לשתי החצרות כפתח לערב באחד, הא לאו הכין לא. ואינו דומה לחריץ (עירובין עח:) דבעינן רוחב ארבעה, דהתם כי לא הוי ארבעה אע״פ שעמוק כמה ראוי לפסע עליו, אבל כותל כל שהוא גבוה עשרה חוצץ בין שתי החצרות אין ראוי להשתמש מזו לזו, ורוחב הכותל לא מעלה ולא מוריד לענין זה. ולא שנו כאן רוחב ארבעה, אלא משום סיפא דהיו בראשו פירות רבות, דדוקא ארבעה בין לרב בין לר׳ יוחנן. וכן מצאתיה מפורשת בירושלמי (ה״ב) דגרסינן התם ולמה לי רחב ארבעה אפילו אינו רחב ארבעה בגין דא מתני׳ דבתרא אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין ע״כ בירושלמי.
זה שהצרכנו בחלון זה שיהא שיעורר ארבעה על ארבעה אחד חלון שבין שתי חצרות ואחד חלון שבין שני בתים או שני הדרים ואחד חלון שבין שתי עליות ואחד חלון שבין שני גגים אבל מ״מ זה שהוצרכנו בו להיותו בתוך עשרה אינו אלא בחלון שבין שתי חצרות ובדומה לזה אבל חלון שבין שני בתים או שבין שני חדרים אפי׳ למעלה מעשרה אם רצו מערבין אחד והוא שאמ׳ ביתא כמאן דמלי דמי לפי שיש בבית כלים גבוהים שהם מצויים לעלות על גביהם ולהשתמש בחלונות בנקל אע״פ שגבוהים כמה:
אף לול הפתוח מבית לעליה כגון שהיתה העליה גבוהה עשרה שהיא רשות בפני עצמה והיה לול זה ר״ל ארובה זו שבקרקע העליה רחבה ארבעה על ארבעה אפי׳ גבוהה כמה כל שיש ברחבה ארבעה על ארבעה אם רצו בני עליה לערב עם בני הבית מערבין אחד אע״פ שאין שם סלם קבוע לכל ימות השבוע ולא אפי׳ סלם עראי לשבתות ומשתמש עם בני הבית אח״כ הן דרך אותו הלול הן דרך חורין הן דרך סלמות הן על ידי זריקה או על ידי שישלשל מלמעלה למטה ואע״פ שהלול כנגד אמצע הבית ולא מן הצד שאין תשמישו נוח כל כך שמאחר שכתבנו ביתא כמאן דמלי דמי לא שנא באמצע ולא שנא מן הצד שהרי הכלים מצויים תמיד בבית וכשיצטרך לעלות אל הלול הרי כליו מצויים לעלות דרך בהם ולהשתמש דרך הלול ואף אם לא היו לזה כלים הואיל וכל בני אדם מן הסתם יש להם הותר אף לזה בעירוב אחד והוא הדין אם היתה עליה פתוחה לחצר דרך מרפסת שמערבין בני בית זה עם בני אותה חצר דרך הלול:
כל מה שביארנו ברחב חלון זה הוא מצד שיוכל להכנס דרך בה ובתוספתא אמרו חלון ארבעה על ארבעה עשו לה סריגות סריגות בטלה [פי׳ השבכה האחת מתרגמינן סריגהא חדא וסריגות החלונות הם עמודי ברזל דקים מורכבי׳ אלה על אלה דרך שתי וערב כדי שיהיה החלון מסורג וסגור ולכך מעטוהו לענין שבת] ובתלמוד המערב אמרו הסריגין ממעטין בה לענין שבת אבל אין ממעטין לענין חזקות:
המשנה השניה כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין בלבד שלא ירידו למטה נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים אם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יתר מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים אמר הר״ם אמרו ובלבד שלא יורידו למטן ר״ל שלא יוליכו מה שעל הכותל אל הדיורין שבבתים אבל להוריד משם לחצר הבית מותר וכשיש ברוחב הכותל פחות מארבעה טפחים שהוא מקום פטור כאשר בארנו פעמים מותר להם להוציא מה שבבתים ולהניחו אותו על הכותל ומותר לאנשי הבית השני שיקחו אותו הדבר עצמו מעל הכותל ויכניסו אותו לבתיהם:
אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה ככונת משנה שלפניה והוא שאמר כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורחב ד׳ מערבין שנים ר״ל כל א׳ לעצמו ואין מערבין אחד מאחר שיש ביניהם כותל גבוה עשרה ואין ביניהם חלון הא כותל שאין בו עשרה אינו כלום ואינו חולק רשות ומערבין אחד ולא שנים וזה שאמ׳ ורחב ארבעה לא נשנית לעצמה ר״ל שלא סוף דבר ברחבה ארבעה שמערבין שנים הא בשאין רחבה ארבעה שלא תהא קרויה מחיצה ויערבו אחד שכל שגבוה עשרה אפי׳ אין ברחבו אלא כל שהוא אפי׳ סדין או וילון או גלימא מחיצה היא ומעכבת שלא לערב אחד וכמו שאמרו סלם ארבעה מכאן וסלם ארבעה מכאן ואין בין זה לזה שלשה ממעט ולא אמרן אלא שאין בכותל ארבעה וכו׳ כמו שיתבאר אלמא שאף בשאין בו ד׳ צריך סלם מכאן ומכאן להיותם בפתח שבין שתי חצרות לערב אחד ואע״פ שבחריץ שבין שתי חצרות אמרו שאין מערבין שנים אלא בעמוק עשרה ורחב ארבעה בזו כל שאין בו רחב ד׳ ראוי הוא לפסע עליו ואין התשמיש נפקע מצד החריץ אבל כותל כל שהוא גבוה עשרה בין רחב בין שאינו רחב חוצץ שהרי מצד גבהו נפקע התשמיש וא״כ זה שאמרו ורחב ארבעה לא נאמר אלא לצורך מה שאמר אח״כ היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין וכן הוזכרה בתלמוד המערב בפירוש ופירוש הענין שאם בראש הכותל פירות רשאין אלו שבחצר זה לעלות מכאן ולאכול לקום וכן אלו שבחצר זה לעלות מכאן ולאכול לשם שמאחר שיש בו ארבעה טפחים רשות לעצמו הוא והרי הוא כגג משותף או חצר משותפת שמותר לטלטל כלים ששבתו בתוכו בכלו:
ובלבד שלא יורידו למטה פי׳ וכן שלא יעלו ממטה לשם ופי׳ בגמ׳ למטה לבתים שראש הכותל הואיל ורחב ארבעה דינו כגג וגגות ובתים שתי רשויות הן ואסור להוציא פירות ששבתו בבתים לראש כותל או אותם ששבתו בראש כותל זה לבתים הא בקרקע החצר מיהא מותר להוריד משם לקרקע החצר או להעלות מקרקע החצר לשם שהרי גגות וחצרות רשות אחת הן ואפי׳ עירבו חצרות עם בתים שנמצאו כלי הבתים מצויים בחצר אין גוזרין שמא יעלה מכלים ששבתו בבית לשם ובדין זה מיהא אתה צריך להיות רוחב הכותל ארבעה שברוחב זה הוא נדון כגג אבל ברוחב פחות מד׳ אינו כגג והרי הוא כמקום פטור ומותר להכניס אף לבתים כמו שאמרו מקום שאין בו ארבעה על ד׳ מותר לבני רה״י ולבני רה״ר לכתף עליו כמו שיתבאר בגמרא:
נפרץ הכותל ר״ל כותל זה שבין שתי חצרות שנפרץ עד עשר אמות רצו מערבין שנים רצו מערבין אחד שפירצה זו דינה כפתח אף בלא צורת פתח ומ״מ דוקא כשנשארו גפופין בכותלי משהו מכאן ומכאן או ארבעה טפחים בגובה עשרה מצד אחד שלא נפרצה במלואה והוה ליה כפתח והואיל ובתוך עשרה הוא מערבין אם שנים אם אחד אבל ביתר מעשר אף בגפופין כמה מכאן ומכאן אינו פתח אא״כ עשה בה צורת פתח וכן אף בעשר ולמטה כל שלא נשארו גפופין אינו פתח אא״כ עשה בה צורת פתח ונעשו שתיהן כדיורי חצר אחת וכשעירבה כל אחת לעצמה הרי הן כבני חצר שחלקו עירובן שנעשו אלו אוסרים על אלו והרי הוא כנפרצה החצר במלואה למקום האסור לה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
זה שביארנו במשנה שכל שאין בו רחב ארבעה מותר להוריד משם אפי׳ לבתים יש חולקים בה ואף בגמ׳ נחלקו בה רב ור׳ יוחנן שלדעת רב אויר שתי רשויות שולטות בו ולא יזיז בו כמלא נימא שכל שאין בו רחב ארבעה יצא לו מרשות חצר שלא להתיר טלטול מן החצר עליו ולא בא לכלל שיהא רשות לעצמו להתיר טלטול בתוך עצמו ומעתה נמצא אויר שתי רשויות ר״ל שתי החצרות שולטות בו ואוסרת זו על זו ואפי׳ טלטול בעצמו ממקום למקום אפי׳ בפחות מטפח ואפי׳ כמלא נימא שמאחר שאינו חשוב להיות רשות לעצמו בטל הוא אצל שתי החצרות ונמצא רשות שתי החצרות שולטת בכל טפח ואינו דומה לרה״ר או בקעה שמותר לטלטל בתוך ארבע אמותיו שבאלו כל פחות מארבע אמות רשות של אחד הוא אבל זו הכל משתף הא כשרוחב הכותל ארבעה רשות בפני עצמו הוא ולדעת ר׳ יוחנן בשאין בו ארבעה מעלין מן הבית לשם ומורידין משם לבית שמקום פטור הוא וכשיש בו רחב ארבעה הוה ליה כגג ומגג לבית אסור שבתים וגגות שתי רשויות הם וכל שלא עירבו בני גגין עם בעלי בתים אוסרין אלו על אלו ואע״פ שאין בכותל זה דיורין לאסור זו על זו אסור לטלטל מבית לכותל שהרי דרך בעל הבית מכאן ודרך בעל הבית מכאן להשתמש בו בזריקה והרי הוא לזה בזריקה ולזה בזריקה ששניהם אסורים אבל לטלטל בעצמה מיהא מותר ונמצאו דברי ר׳ יוחנן הולכי׳ על שטת מה שאמר במקום אחר מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רה״י ולבני רה״ר לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו וכבר ידעת שרב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן וכל שכן בזו שהלכה כדברי המיקל בעירוב וכן כתבוה גדולי הפוסקי׳ ומותר לכתף בין ברשות של תורה בין ברשות של סופרים ואין הלכה כרב שלא התיר אף לכתף אלא ברשות תורה אבל ברשות סופרים אסר מפני שחכמי׳ עשו חזוק לדבריהם ואע״פ ששמואל הלך בה כשטתו של רב כמו שהוזכר בפרק שתוף אלא בשניהם מותר לכתף ואף זה שאמר ובלבד שלא יחליפו כתבו גדולי הפוסקי׳ שלא נאמר אלא ברשויות של תורה אבל ברשויות דרבנן מותר אפי׳ להחליף וכמו שהוזכרה בפרק שתוף וא״כ בכותל זה שבין שתי חצרות שהוא רשות של סופרים שהרי רשות יחיד ויחיד הוא ואין בנתים רחב ארבעה מותר לכתף שם ולהחליף דרך בה מזה לזה כדי שיטלטל מביתו לחצרו של זה ומ״מ גדולי הדור מתמיהים עליהם שהרי כשהוזכרה כן בפרק שתוף לאו מסקנא דמילתא הוא כמו שיתבאר שם ומתוך כך פסקו שאף בזו אין חלוק בין רשות סופרים כגון זה לרשות תורה כגון עמוד שבין רה״י לרה״ר ובשניהם אסור להחליף וכן עיקר ואסור חליפין אלו לא סוף דבר ליטול מזה שבכאן וליתן לזה שבכאן קודם שיניחנו במקום פטור אלא אפי׳ ליטול מזה ולהניח במקום פטור וליטול אח״כ משם ליתנו לזה אסור כמו שביארנו במסכת שבת וכמו שיתבאר בפרק תפלין בענין חנויות הפתוחות לרה״ר ומ״מ מה שהתרנו לכתף או לכתף ולהחליף לדעת גדולי הפוסקים כגון רשויות דרבנן פרשוה חכמי הדורות דוקא בין שתי חצרות אבל כותל שנין שני בתים אף בשאין רחבה ארבעה אסור שהכותל נחשבת כחורי רה״י לזה וחורי רה״י לזה ואוסרין זה על זה ועוד שהרי אמרו ביתא כמאן דמלי דמי והרי היא כאלו פחותה מעשרה ורשות שניהם שולטת בו ולא התירו אלא בכותל העומד תחת האויר שאין עליה קירוי כלל וכן י״מ שכיון שהוא כמלא קרקע הבית נחשב כאלו הוא שוה לאותו חור הכותל או לגבהה של כותל וכמי שיש בו ארבעה טפחים היא ואסור לכתף עליו וכל שכן להחליף ואף בכותל העומד תחת אויר יש שפרשו דוקא על גבי הכותל אבל דרך חורים שבכותל אסור ואין נראה כן וגדולי הדורות פסקו כרב וברשויות של סופרים אסור לכתף הואיל ושמואל הלך בה בשטתו של רב ומ״מ במה שאמר לא יזוז בה כמלא נימא אין הלכה כמותו אף לדבריהם וטלטול בעצמו או ממנו לחצר מותר ואף בכתוף שפסקו כרב דוקא במקום פטור כזה ר״ל שהוא בין שתי רשויות של שני בני אדם שזה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן אבל מכרמלית למקום פטור או ממקום פטור לכרמלית מותר. זה שכתבנו בכותל זה שאין רחב ארבעה לשטתנו שמקום פטור הוא לא נאמר אלא לענין זה הא אלו זרק מרה״ר ונח על גביו ודאי חייב אם היו מחיצות החצר עודפות עליו אבל לענין זה הואיל וחצרות מעין רה״ר הן רואין אותה כאלו היא רה״ר לידון כותל זה לענין שהזכרנו כמקום פטור הואיל ואינו מקום חשוב לעצמו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה כותל שהיה בין שתי חצירות, גבוה עשרה ורוחב ארבעה טפחים — מערבין שנים עירוב לכל חצר לעצמה, ואין מערבין אחד.
MISHNA: If a wall between two courtyards is ten handbreadths high and four handbreadths wide, the residents of the courtyard establish two eiruvin, a separate one for each courtyard, but they may not establish one eiruv.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָיוּ בְּרֹאשׁוֹ פֵּירוֹת אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּן.

If there was produce on top of the wall, these residents of one courtyard may ascend from this side and eat from it, and those residents of the other courtyard may ascend from that side and eat from it, provided that they do not lower the produce down from on top of the wall to one of the courtyards.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובלבד שלא יורידו – כדפרישית.
ובלבד שלא יורידו למטה – דוקא לפי שאין פתח ביניהם שאין החצירות יכולין לערב יחד אבל אם יש פתח בכותל זה ועירבו מותר להוריד ולהביא לבתים מן החצר ומן הבתים מעלין על הכותל ואתיא מתני׳ דלא כר״ש דלדידיה מותר להוריד ולהביא אע״ג דלא עירבו דאמר לקמן (דף פט.) גגות חצירות וקרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו בתוכן אי נמי אפילו כר״ש אתיא ומאי למטה למטה לבתים הכי איתא בריש כל גגות (לקמן דף צב.) וא״ת ולרבנן אמאי אסור להוריד למטה לחצר הא מודו רבנן דחצירות רשות לעצמן דאמר רב יהודה בפרק כל גגות (לקמן דף צ:) כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר כו׳ לדברי חכמים גגות וחצירות רשות אחת וקרפיפות רשות אחת ושם פירש בקונטרס דמותר להוציא מחצר לחצר לרבנן והביא ראייה מברייתא מדתניא התם אנשי חצר ואנשי מרפסת כו׳ וליכא למימר דעל גבי הכותל כיון דלא ניחא תשמישתא חשיב כקרפף ולהכי אסור להוריד לרבנן דחצר וקרפף שתי רשויות הן דא״כ אפילו יש פתח ביניהן ועירבו אסור להוריד למטה דאין עירוב מועיל לקרפף ואפילו מקרפף שלו אסור לטלטל לחצירו כדאמרינן לעיל בפרק שני (עירובין כג:) גבי נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור ואם כן מאי איריא כותל שבין שתי חצירות אפילו יש לו כותל שלו בחצירו יהא אסור להשתמש על גביו אי חשיב קרפף ואומר ר״י דודאי לא מטעם קרפף הוא דאסור אלא משום דאסרי אהדדי והא דשרו רבנן מחצר לחצר היינו דוקא כשלא עירבה כל חצר לעצמה דלא שכיחי מאני דבתים בחצר אבל עירבה כל חצר לעצמה גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר אחרת וכן מוכחא ההיא דאנשי חצר ואנשי מרפסת בפרק כל גגות (לקמן דף צא:).
ובלבד שלא יורידו למטן. לקמן בפרק כל גגות (עירובין צב.) פסיק ר׳ יוחנן כר׳ שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות וקרפיפות רשות אחד הן. ומפרש להא מתני׳ מאי שלא יורידו למטה, למטה בבתים, י״ל דלא אמר ר׳ שמעון אלא לכלים ששבתו בתוכן, אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית. ואיכא למידק למאן דאית ליה התם דלמטה למטה ממש בחצר, מתני׳ כמאן, דהא כותל רחב ארבעה הרי הוא כגג וגג וחצר רשות אחת הן אפילו לרבנן כדאיתא התם בפרק כל גגות (עירובין צב.). ויש מפרשים התם דאתיא כר׳ מאיר (עירובין צ:) דאית ליה דגגין רשות בפני עצמן הן וחצרות רשות בפני עצמן. ואיכא למידק דהא ודאי הכא לא אסרו אלא בכותל וחצר דתרי גברי וכשלא ערבו, הא כותל וחצר דחד גברא אי נמי בתרי ועירבו לא, ואילו לר׳ מאיר משמע דאפילו בחד גברא ואי נמי בתרי ועירבו אסור, משום תל ברשות הרבים. וכן פירש שם רש״י ז״ל. ומיהו ודאי איכא למימר דלא אסר אלא דוקא בתרי ולא עירבו ושלא כדברי רש״י ז״ל כמו שאני עתיד לכתוב בע״ה. ואין לומר דכותל רחב ד׳ וגבוה עשרה כיון דלא ניחא תשמישתיה הוה ליה כקרפף, ולפיכך אסור ואפילו דחד גברא ואי נמי בתרי ואפילו עירבו, כדמוכח בהדיא בפרק פסין (עירובין כג:) גבי קרפף שהוקף לדירה וזרע רובו הרי היא כגנה ואסור וכדכתבינן התם. וכן כתבו כאן רבותנו הצרפתים ז״ל בתוספות. והם תירצו דהכא בשעירבו בתים עם חצרות, והלכך לרבנן אסור להוריד אפילו למטה בחצר משום גזירה דמאני דבתי שבחצר, וכדגזרינן נמי בשלש חצרות ועירבה האמצעית עם החיצונות והחיצונות לא עירבו זו עם זו ואמרו דשלשתן אסורות משום גזירה כדאיתא לעיל בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מט.).
ואפשר לאוקמוה להא מתניתין ככולהו תנאי. לר׳ מאיר משום דלדידיה גג וחצר אסור להכניס ולהוציא מזה לזה משום גזירה דרב יצחק בר אבדימי דעמוד ברשות הרבים כדאיתא בריש כל גגות (עירובין פט.), וכפי מה שכתבתי אני דר׳ מאיר לא גזר בגג וחצר דחד גברא ואי נמי בתרי ועירבו. וכדרבנן נמי אתיא וכשעירבו בתים עם חצרות, ומשום גזירה שלא ישתמש שם בכלים ששבתו בתוך הבית. ולר׳ שמעון, לרב דאמר דמודה ר׳ שמעון בשעירבו דאיהו נמי גזר אטו כלים ששבתו בתוך הבית, הכא נמי בשעירבו. והיינו דאקשינן בפרק כל גגות (עירובין צב.) ומי אמר ר׳ יוחנן הכי, כלומר: דהלכה כר׳ שמעון בין עירבו בין לא עירבו, והאמר ר׳ יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ובלבד שלא יורידו למטה, כלומר: ובשלמא אי אמרת דמודה ר׳ שמעון בעירבו, מתני׳ נמי אתיא כר׳ שמעון ובעירבו, אלא אי אמרת דר׳ שמעון אפילו עירבו קאמר מתני׳ דלא כר׳ שמעון, וכיון דסתם מתניתין דלא כר׳ שמעון היכי פסיק ר׳ יוחנן כוותיה. ופריק: מאי למטה למטה בבתים, והלכך מתני׳ [כר״ש] נמי אתיא, ואפשר לאוקמוה בין לרב⁠(א) ובין לר׳ יוחנן אפילו כר׳ שמעון, אלא דלרב דוקא בשערבו ולמטה למטה בחצר, ולר׳ יוחנן בין בעירבו בין בשלא עירבו ולמטה למטה בבתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ובלבד שלא יורידו כו׳ והא דשרו רבנן מחצר לחצר היינו דוקא כשלא עירבה כו׳ אבל עירבה כו׳ עכ״ל לר׳ יוחנן ניחא דר״ש פליג ולא גזר אף בעירבו אבל לרב קשה מאי קאמר רב הלכה כר״ש והוא שלא עירבו הא רבנן דפליגי עליה נמי הכי ס״ל כמ״ש התוס׳ הכא וי״ל דה״ק רב הלכה כר״ש לענין קרפיפות עם חצירות דהוו רשות א׳ וקאמר דאליבא דכ״ע והוא שלא עירבו כו׳ דבהא לא פליגי דבין לרבנן ובין לר״ש דוקא בלא עירבו אבל בעירבו אפי׳ חצירות ביחד לא הוו רשות א׳ וקאמר ר׳ יוחנן דבהא נמי פליג ר״ש וסבר דאפי׳ בעירבו הוו רשות א׳ ודו״ק:
היו בראשו של הכותל פירות — אלו בני חצר זו עולין מכאן ואוכלין מהם, ואלו בני החצר האחרת עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו את הפירות למטן מראש הכותל לחצירות.
If there was produce on top of the wall, these residents of one courtyard may ascend from this side and eat from it, and those residents of the other courtyard may ascend from that side and eat from it, provided that they do not lower the produce down from on top of the wall to one of the courtyards.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הנִפְרְצָה הַכּוֹתֶל עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפֶתַח יוֹתֵר מִכָּאן מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם.:

If the wall was breached, the following distinction applies: If the breach was up to ten cubits wide, they establish two eiruvin, and if they desire, they may establish one eiruv, as it is similar to an entrance, like any opening less than ten cubits wide. If the breach was more than this, they establish one eiruv, and they may not establish two, as a breach of this size nullifies the partition and joins the two courtyards into a single domain.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכבר פירשנוהו בפרק הראשון וגם פירשנוהו במסכת סוכה בפרק א בסוכה העשויה כבשן וכיון שכל מה שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח (המרובע) [והמרובע] היוצא מן העיגול לטעמיה דדייני דקיסרי ניפחת חציו הוצרך ר׳ יוחנן לומר (לטעותא והא) [לטעותייהו] דדייני דקיסרי צריך זה החלון שהוא עגול כ״ד טפחים היקפו שנמצא בו ח׳ טפחים על ח׳ טפחים והוא שליש היקפו כשתוציא מתוכו מרובע יפחת בסיתומין מכל צד ב״ט ואחרי כן ישאר באמצע ד״ט על (טפח) [ד׳ טפחים] חלל נמצא סתום מזה החלון מכל צלע מלמעלה טפחים ומלמטה טפחים נמצא באמצע ד׳ טפחים עכשיו כשסותם מן הצלע התחתון שהוא בתוך י׳ טפחים אם לא תתן לו יותר מב׳ טפחים בתוך הי׳ שאם יסתמו טפחים ישאר מקצת מחללו של חלון אחר שתרבענו בתוך י׳ טפחים רצו מערבין אחד לפיכך הוצרך ב׳ טפחים ומשהו שיסיימו הטפחים וישאר אותו משהו בכלל הריבוע פתוח בתוך י׳ האי דא׳ מכדי כמה יתר מרובע על העיגול רביע וכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא בשיבסר נכי חומשא סגי פשוטה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יותר מכאן – הוי פירצה והוי להו כולהו כדיורי חצר אחת ואם עירבה כל אחת לעצמה הוו להו כחולקין את עירובן ואוסרין אלו על אלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפרצה הכותל, אם היתה הפירצה עד עשר אמות — מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד, שהוא כפתח ככל פירצה פחות מעשר אמות. נפרץ יותר מכאן — מערבין אחד ואין מערבין שנים, שפירצה בגודל זה מבטלת את המחיצה ונעשו שתי החצירות כרשות אחת.
If the wall was breached, the following distinction applies: If the breach was up to ten cubits wide, they establish two eiruvin, and if they desire, they may establish one eiruv, as it is similar to an entrance, like any opening less than ten cubits wide. If the breach was more than this, they establish one eiruv, and they may not establish two, as a breach of this size nullifies the partition and joins the two courtyards into a single domain.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גמ׳גְּמָרָא: אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה מַאי אָמַר רַב אֲוִיר שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ לֹא יָזִיז בּוֹ אֲפִילּוּ מְלֹא נִימָא

GEMARA: The Gemara asks: If this wall is not four handbreadths in width, what is the halakha? Rav said: In this case, the air of two domains controls it. Since the wall is not broad enough to be regarded a domain of its own, the top of the wall is seen as belonging to both courtyards and is then prohibited to both of them. Accordingly, one may not move anything on top of the wall, even as much as a hair’s breadth.
רי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אויר ב׳ רשויות שולטות בו – כיון דלא חשיב למיהוי רשות׳ בטיל לגבי תרוייהו ורשות ב׳ החצירות שולטות בו ואוסרין זה על זה ואפי׳ על ראשו אסור לטלטל.
גמ׳, אין בו ד׳ מאי. [אמר רב,] 1אויר שתי רשויות שולטות2 בו, ולא3 יזיז בו אפי׳ מלא4 נימה. פיר׳5 כיון דלא חשיב למהוי רשות, בטיל לגבי תרויהו. ורשות שתי⁠(הם) 6 החצירות שולטות [בו] 7 ואוסרין זה על זה, ואפי׳ על ראשו אסור. ור׳ יוחנן אמ׳ אלו מעלין מכן ואוכלין וכו׳. פיר׳8, מעלין מחצרן לראשו, והוא הדין דמורידין, (ב)[ד]⁠מקום9 פטור הוא ובטיל לכאן ולכאן להקל. תנן וכו׳ עד מקום שאין בו ד׳ על ד׳ וכו׳10. מקום שאין בו ד׳ רוחב, ועומד בין רשות היחיד לרשות הרבים, ויש לו11 הכר, כגון שגבוה מן הארץ ג׳. ואלו היה רוחב ד׳ היה נקרא רשות (לעצמן) לעצמו, והיא כרמלית, ואסור לכאן ולכאן. לכתף עליו, פיר׳12 משוי שלהן. ובלבד שלא יחליפו. פיר׳13 דרבנן היא, דאלו חיובא ליכא⁠(ן), דבעינן עקירא מרשות זה והנחה לרשות זה. והכא עקירה מרשות היחיד גמורה והנחה למקום פטור, ועקירה ממקום פטור והנחה לרשות הרבים גמורה.
[רי״ף שם]
הא14 דקתאני הכא וכו׳.
[גמ׳ ורי״ף, שם]
אמ׳ רבה בר15 ר׳ הונא וכו׳ (צד) 16 וצדו אחד שוה לארץ. פיר׳17, כלומ׳ גבוה הוא מן האחת ונמוך הוא לחברתה, כגון [ש]⁠קרקעיתה18 של זו גבוהה. כל כמה דלא גבוה י׳ קרי ליה שווה לארץ. נותנין אותו לזה ששוה לארץ. פיר׳19, להעלות ולהוריד מעליו, (וחבירין) [וחבירו]20 אסור.
[גמ׳ ורי״ף, שם]
אמ׳ ר׳ שיזבי21, חריץ שבין שתי חצירות וכו׳. פיר׳22 חריץ על פני כל אורך החצירות מבדיל בין זו לזו. היה עמוק י׳, פיר׳23 (מחצא) [מחיצה] 24 מעליתא, וצדו אחד שוה לארץ. פיר׳25 שוה לארץ, שאינו עמוק ממנה י׳26, כגון שקרקעיתה נמוך. נותנין אותו לזה ששוה לארץ וכו׳.
[גמ׳ שם] אמרי׳ בגמרא, וצריכא דמדכרינן תרויהו, כותל וחריץ27, (דאו) דאי אשמעינן כותל הוה אמינא משום דגבהה28 משתמשי אינאשי, אבל חריץ דבעמוקה לא מישתמשי אינאשי, אימא לא. (ואו) ואי אשמעינן [בחריץ] 29 הוה אמינא משום דלא בעתא תשמישתיה30, פיר׳31 מה שהניח בו משתמר, אבל כותל דבעיתא תשמיתיה, פיר׳32 שנופלים החפצים, אימא לא, צריכא.
1. כן הוא בגמ׳ וברי״ף.
2. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י וברש״י. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳שולטת׳.
3. כגי׳ ברי״ף וכי״מ (ראה דק״ס, פ). ולפנינו בגמ׳: ׳לא׳.
4. כגי׳ בגמ׳. וברי״ף: ׳כמלא׳.
5. רש״י ד״ה אויר ב׳ רשויות שולטות בו.
6. כצ״ל וכ״ה ברש״י.
7. כ״ה ברש״י.
8. רש״י ד״ה מעלין.
9. כ״ה ברש״י.
10. רש״י ד״ה מקום שאין בו ד׳.
11. כגי׳ בכ״י, ד״י (ראה דק״ס, צ) וברש״י שברי״ף. ולפנינו ברש״י: ׳לנו׳.
12. רש״י שם בסד״ה (ואפשר דלרבינו הוא ד״ה בפנ״ע).
13. רש״י ד״ה ובלבד שלא יחליפו (בשינוי מועט).
14. כ״ה גם גי׳ ריב״ח (וכעי״ז ברי״ף כ״י נ״י). ולפנינו: ׳והאי דקתני ובלבד..׳.
15. כגי׳ בד״ש (ראה דק״ס, ת), רי״ף, ולקמן (פג, ב). ולפנינו בגמ׳: ׳אמר רבה אמר רב הונא׳.
16. כצ״ל.
17. רש״י ד״ה וצידו אחד שוה לארץ.
18. כ״ה ברש״י.
19. רש״י ד״ה נותנין אותו.
20. כ״ה ברש״י.
21. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף) נוסף: ׳אמר רב נחמן׳.
22. רש״י ד״ה חריץ (וראה ההע׳ הבאה).
23. רש״י שם, סד״ה (ור״ל, משום ש׳היה עמוק י׳⁠ ⁠׳ הויא מחיצה מעליתא (וצ״ל כן גם ברש״י שלפנינו, דהא לא כל חריץ הוי ׳מחיצה מעלייתא׳).
24. כ״ה ברש״י.
25. רש״י ד״ה שוה לארץ.
26. כן הובא לעיל מרש״י גם בדין כותל (עי״ש הע׳ 63), ׳דכל כמה דלא גבוה י׳ קרי ליה שווה לארץ׳. ולדעת ריב״ח (עי״ש הע׳ 68), הרמב״ם (הל׳ עירובין ג, ט״ו) חולק וסבר ׳שווה׳ ממש. ולרחב״ש איירי ב׳פחות מג׳⁠ ⁠׳ (עי״ש הע׳ 10)
27. השווה ללשון רחב״ש: ׳וצריכא למימר לן רב נחמן תרוייהו, כותל וחריץ׳.
28. לפנינו בגמ׳: ׳דבגובהא ..בעומקא׳.
29. כ״ה בגמ׳.
30. כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ח) ורש״י. ולפנינו בגמ׳: ׳תשמישתא׳.
31. רש״י ד״ה לא בעיתא תשמישתיה.
32. רש״י ד״ה בעיתא תשמישתיה.
אמר רב אויר שתי חצרות שולטות בו ולא יזיזו בו אפילו מלא נימה – פירוש: דוקא בכותל שהוא גבוה י׳ אמרינן הכי דלא שוי לחצר אבל חצר שבין שני בתים ולא עירבו הבתים מותר לטלטל בחצר כלים ששבתו לתוכו ולא אמרינן אויר שני הבתים שולטים בו דכולה חצר כאמה אחת חשיבא ומותר לטלטל בכולה כלים שלא שבתו בבתים ולא אמרי׳ הכי אלא בכותל גבוה עשרה דלא שוי לחצר.
אין בו ד׳ מאי ג׳ – פי׳ בתוס׳ דכל פורתא הוה ליה כמי שמוצי׳ מחצר לחצר ומיירי בשעירב׳ ואביי לטעמי׳ דאמר דערבו בתים עם חצר אסור להוציא מחצר לחצר ואפי׳ כלים ששבתו בחצר ואפי׳ לר״ש דליכא למימר דהכא בשלא ערבו לגבי כלי בית קאמר שלא יזוז בו דא״כ אפי׳ כתל שיש בו ד׳ נמי ואמאי קתני מתני׳ כתל ד׳ אלא ודאי כדאמרן ונקיט לה סתמא משום דמשמע מתני׳ בשערבו שנים מיירי כדקתני רישא מערבין שנים כנ״ל. ור׳ יוחנן אמר כו׳ פירש אפילו כלי בית דאלו כלי חצר אפי׳ כשהוא רחב ג׳ מעלין ואפי׳ בשערבו אליבא דר׳ יוחנן ואלו בסמוך אמרי׳ דיש בו ד׳ עולין אין מועלין לא אלא ודאי כדאמרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא שאלו: אם כותל זה אין בו רוחב ארבעה טפחים מאי [מה יהא דינו]? אמר רב: במקרה זה אויר שתי רשויות שולטת בו, שכיון שאין הכותל רחב כדי להוות רשות לעצמה, נחשב ראש הכותל כשייך לשתי החצירות גם יחד וממילא אסור לשתיהן, ולא יזיז בו ואפילו בראשו אפילו כמלא נימה.
GEMARA: The Gemara asks: If this wall is not four handbreadths in width, what is the halakha? Rav said: In this case, the air of two domains controls it. Since the wall is not broad enough to be regarded a domain of its own, the top of the wall is seen as belonging to both courtyards and is then prohibited to both of them. Accordingly, one may not move anything on top of the wall, even as much as a hair’s breadth.
רי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין עו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין עו:, עין משפט נר מצוה ערובין עו:, ר׳ חננאל ערובין עו:, רי"ף ערובין עו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין עו:, רש"י ערובין עו:, תוספות ערובין עו:, ספר הנר ערובין עו: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין עו:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין עו:, רשב"א ערובין עו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין עו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין עו:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין עו:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין עו:, גליון הש"ס לרע"א ערובין עו:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין עו:, אסופת מאמרים ערובין עו:

Eiruvin 76b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 76b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 76b, R. Chananel Eiruvin 76b, Rif by Bavli Eiruvin 76b, Collected from HeArukh Eiruvin 76b, Rashi Eiruvin 76b, Tosafot Eiruvin 76b, Sefer HaNer Eiruvin 76b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 76b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 76b, Rashba Eiruvin 76b, Meiri Eiruvin 76b, Ritva Eiruvin 76b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 76b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 76b, Gilyon HaShas Eiruvin 76b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 76b, Collected Articles Eiruvin 76b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144