במאי מטלטל לאו ע״י זריקה – פי׳ דטלטול כדרכו לא איפשר דהא קתני שלא יעבור את התחו׳ ואם כן ש״מ דלא גזרינן שמא ימשך אחר חפציו: יש ספרים דגרסינן לא ע״י חשיכה: ופרוקא הוא דמיהא ליכא סייעתא לשמואל דהא קתני והמטלטל בכלא ע״י משיכה הוא. שמותר למשך חפץ חוץ לאלפים לתוך אלפים דליכא למגזר שמא ימשך אחר חפצו דלאו חפצו הוא עד דמייתי ליה. כן פרש״י ז״ל הגרסא הזאת אבל ליתא בנוסחי דוקני והוא ז״ל לאגרי׳ ליה: והא דקתני שאין לו אלא חצי העיר היינו נפי שבאת העיר לסוף המדה אבל אלו באת בתוך המד׳ אינ׳ נמשכה אלא כד׳ אמו׳ ומודדין מחוצ׳ לה תשלום האלפים אמה וכדאמרי׳ בפ׳ כיצד מדת העיר עול׳ לו והדין למי שלא שב׳ בתוכה שאלו שב׳ בתוכו היו לו אלפים אמה לכל רוח וזה ברור.

גרש״י ז״ל אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצרו אין לו אלא חצי חצרו. ולא גרסי׳ בחצי העיר דא״כ מאי קמ״ל רבי הונ׳ דיש לו חצי העיר מתני׳ היא בפרק כיצד מערבין כלתה מדתו בחצי העיר יש לו חצי העיר אלא ודאי הא קמ״ל רב דאפי׳ בחצר דאיכ׳ למגז׳ טפי שמא ימשך לחציו האחר לא גזרי׳ אע״ג דהא קתני התם נמי שאם כלתה מדתו בחצי מערה יש לו חצי מערה אפי׳ הכי אצטריך לאשמועינן חצר דשכיחי ביה כלים ואיכא למגזר טפי דילמא אתי לטלטולי בכלא כן פירשו בתו׳. מהו דתימא ניחוש דילמא אתי לטלטלולי בבלא. וה״ה שהיה יכול לומר ניחוש דילמא אתי להלוכי בכלא. אלא ודאי הא מההיא דמערה שמעינן לה ולהכי נקט חצר דהכא שכיחא חששא דטלטול משום דשכיחי בה כלים ואגב טלטול נמי שכיח׳ הלוך ואפ״ה אשמועינן רב הונא דלא חיישינן להכי. וק״ל דכיון דקאמר ניחוש דילמא אתי לטלטל בכלא דהיינו חוץ לאלפים מכלל דבתוך אלפים מותר לטלטל כדרכו חוץ לד׳ ואלו רב הונא גופיה אמר לעיל שאין מטלטלין באלפים אלא בד׳ אמות: ר״ל דאין ה״נ ומשום דלא אסרי באלפים אלא משום גזירה דכלא נקט מכלא כן פי׳ בתוספת. הואיל ותקרת הבית חוצבת פי׳ דהא איכא הכירא כאלו תקרת הבית יורדת וסותמת וליכא למיחש שמא ימשך לפנים. דלא גזרי׳ הלוך דיר וסהר אטו הלוך דבקעה פרש״י ז״ל דאע״ג דהוציאוהו׳ עובדי כוכבי׳ ונתנוהו בבקעה אין לו אלא ד׳ אמות. כשנתנוהו בדיר וסהר מהלך את כלא ולא גזרי׳ דיר וסהר אטו בקעה ומדהלוך אטו הלוך לא גזרי׳ הכא טלטול אטו הלך לא גזר כדרב הונא ודחי׳ דלא דמי דהתם בבקעה ודיר וסהר שני מקומות והכא מקום אחד: ואין פי׳ זה מחיור כל הצרך חדא דהיכי ס״ד מעיקרא לרב הונא בריה דרב נתן לדמויי הא דלא גזרי׳ דיר׳ וסהר אטו בקעה לאידך שהוא במקום א׳ ובאדם א׳: ועוד דהכי הל״ל ומדלא גזרי׳ דיר׳ וסהר אטו בקעה טלטול אטו הלך לא גזרי אלא שבזו י״ל דאיידי דבעי למימר טלטול אטו הלוך לא גזר נקט בהא הלוך אטו הלוך. ואחרים פירשו דר״ג כיון דס״ל שאם כלתה מדתו בחצי חצר או בחצי דיר וסהר אין לו אלא חציו וכדפריש לעיל כך היל״ל כי כשהוציאוהו עובדי כוכבים ומזלות ונתנוהו בדיר וסהר שלא יהלך בו אלא בד׳ אמות דניחוש דילמא אמר האי גברא כיון שנתנוהו לו כל הסהר בודאי שביתה גמורה נתנו לו כאן לפי שיציאתי חוץ לתחומי ואתי להלך חוץ לדיר וסהר כאלו קנה שם שביתה מבעוד יום והשת׳ אמרינן שפיר דכי היכי דבהא לא גזר ר״ג הלוך דיר וסהר בפני׳ אטו הלוך בחוץ ה״ה נמי דלא גזר בחצי חצר וחצי דיר וסהר טלטול אטו חוץ ממנו אטו הלוך חוצה לו. ודחי דשאני התם דהוו להו שני מקומות ויש מחיצות חוצצות בנתיים והכירא שלא יבא להלך חוץ לעיר לדיר וסהר כלל מה שאין כן בזו שהכל חצר אחת ודיר אחת וכן פירש מורי הרב ז״ל.

אבל טלטול אטו הלוך ומקום אחד הכי נמי דגזרי מכאן ראיה גמורה למה שפרש״י ז״ל למעלה דההיא דשמואל אפי׳ ר״ג מודה בה וכן כל מאי דתניא לעיל שהמודד וכלתה מדתו בחצי דיר וסהר אין לו אלא אותו חצי בלבד שאם לא כן מאי טלטול אטו הלוך איכא למגזר הכא דהא לר״ג מותר להלך בכלו כיון שמוקף מחיצות דהא אדשמואל ורב קיימי׳ דמיירי כשהקפוהו עובדי כוכבים ומזלות מחיצה וזה ברור. ומיהו רש״י ז״ל פי׳ כאן טלטול אטו הלוך לא גזר כגון ששבת בבקעה בי״ט בלא מחיצות לא גזרי׳ טלטול דזריקה חוץ לאלפים אטו חוץ הלוך כרב נחמן ואע״ג דשבת בבקעה לא סביר להו כוותיה דהא לדידהו נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כל׳ אף על פי שלא שבת באויר מחיצות: ואין זה נכון חדא דשבת בבקעה מאן דכר שמה דאנן ההיא גופא דאפליגו שמואל ורב הונא אתיא לאוקמי כתנאי אי גזרינן טלטול אטו הלוך או לא ועוד דביום טוב מודה רב הונא שמותר לטלטל בכל האלפים כדכתיב לעיל וליכא למימר דנוקים פלוגתא דרב הונא ושמואל בשבת ונוקים הא דהכא בי״ט אלא ודאי שהסוגיא באה כפשוט׳ לפי מה שפרש״י לעיל: ולא ידענו מה היה לו לפרש כאן כמו שפי׳. וי״ל דמרן ז״ל הכא אשמעי׳ דמסוגיין ליכא ראיה ולעיל אשמעי׳ עיקר דינא. אבל הכא דלא שבת באויר מחיצות לא. וא״ת והא ספינה דאפליגי בה במתני׳ ששבת בה באויר מחיצות מבעוד יום י״ל דבהאי דחויא סביר לן כדאמרינן לקמן אליבא דר׳ יהודה דמחיצות ספינה כיון דלהבריח מים עשיות לא חשיבי מחיצות.

והלכתא כשמואל דתניא כוותיה ורב נחמן מכרח כוותיה: אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכה כר״ג בספינה אבל לא בדיר וסהר: דכ״ע מיהת בספינה הלכה כר״ג מ״ט כלומר מ״ש ספינה מדיר וסהר דהא בכלהו איכא הקף מחיצות: אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום פי׳ דביון דקנה שביתה בספינה זו ובאותה שעה דכ״ע כלא כד׳ אמות דמיא כדין השביתה בתוך העיר אף עכשיו לבסוף לא נפקא מדינה ונדונת כאן בסופ׳ כד׳ אמות ומיהו ר׳ עקיב׳ ור״י סברי דכיון שנכנס שם על דעת שהמהלך הספינה ותוציאנו מתחומו גם דספינה נידא מכיון דנפקא מתחומו בטל דינא דמעיקרא והוי כאלו לא שבת שם.

ר׳ זירא אמר הואיל וספינה נוטלתו מתחלת ד׳ ומניחו בסוף ד׳ – פירשו הראשונים ז״ל דר׳ זירא סבר דכי קתני ר״ג שמהלך את כל הספינה היינו בשמהלך בהפך הליכ׳ של ספינה שהספינה הולכך לצד מערב והוא מהלך בה כלפי מזרח כי בכל פסיעה שהוא הולך בה לצד מזרח הספינה מוליכתו כלפי מערב לתוך ד׳ אמותיו וכאלו לא יצא ממקומו הראשון דמי ונמצא שלא נתנו לו אלא ד׳ אמות: ורש״י ז״ל דחה פי׳ זה דהא מתני׳ סתמא קתני שמהלך את כלא ואפילו במהלך כפי הליכה של ספינה: והוא ז״ל פי׳ דה״ק דכיון דהספינה נידא ומהלכת ובכל פסיעה ופסיעה שהוא מהלך בה עוקרתו ומליכתו לסוף ארבע אמות אין לו תורת ארבע אמות שהרי לא עמד תוך ארבע אמות משיצא חוץ מתחומו אלא במידי דקביע והרי כל הספינה כד׳ אמות ור׳ עקיבא ור׳ יהושע לית להו האי טעמא כיון דספינה מינח ניחא ומיא הוא דקממטי לה כך יש לפרש לפי פי׳ ז״ל. ובתוס׳ פי׳ דכיון דספינה מהלכת היא ועל כל פסיעה ופסיע׳ עוקרתו הספינה ממקומו הרי הוא נדון בכל פסיעה ופסיעה כאלו הוצאתו תמיד מתחום לתחום שיש לו בכל א׳ מהם ד׳ אמות וכיון דכן שפיר יכול להלך את כלא ור׳ עקיבא ור׳ יהושע אמרי דספינה מינח ניחא וכדפרישית. והפי׳ הזה נכון. ולכלהו פירושי לא אתיא הא דר׳ זירא אלא במהלך בספינה בעוד שהיא מהלכת ובהא הוא דשרי׳ להלוך את כלא והיינו דאמרי׳ בסמוך.