חסירי מחסרא וה״ק – פי׳ ואיצטריך לומר דחסורי מחסרא וה״ק מסוף סיפא דקתני כיצד ובירו׳ לא מחסרי לה למתני׳ אלא שאמרו דלית כיצד כאן עיר היושבת פרש״י ז״ל כי עיר היושבת על שפת הנחל בעיתא תשמישתיה כי לזמנין הנחל גדל ושטף כל העיר ואין דירת העיר קבועה אלא כיושבי צריפין שהם עתידין ללכת מכאן ולפי׳ אין מודדין להם מקיר העיר אלא כל א׳ וא׳ מודדין לו מפתח ביתו אבל אם נעשו סמוך לכתלי העיר מבחוץ קיר עבה לבצר את העיר להיות לה כחומה להגין מן המים הרי דירת העיר קבועה ומודדין לה מן הדקה עצמה שהיא בשפת הנחל. והא דקאמר אם יש לה דקה ד׳ אמות לאו ד׳ אמות בגובה קאמר כדפרש״י ז״ל. חדא דהא מדמינן לה לדק׳ דעלמ׳ דבעיר ד׳ טפחים וכדפרכי׳ בסמוך ומ״ש מכל דקה דעלמ׳ ד׳ טפחים והכא ד׳ אמות וכי היכי דד׳ טפחים דהתם אינם אלא ברחב ה״ה דד׳ אמות דהכא ברחב נינהו ועוד כי לענין גובה הדקה א״א לתת שיעור מסויים כי הכל הוא כפי גודל הנהר וקטנו וכפי מה שדרכו לעלות למעלה כשהוא גדל אלא ודאי דהכא ד׳ אמות ברחב קאמ׳ וכן פי׳ רבותי ולהאי פירושא דרש״י ז״ל קשה אמאי נקט מודדין לה משפת הנחל ולא קאמר משפת הדקה ור״ח ז״ל והרי״ף ז״ל פי׳ כי רוב העתי׳ הנחל מתייבש ומשתמשין בו שאינו מתמל׳ אלא בזמן הגשמי׳ וכיון שמשתמשין בו נעשה מכלל העיר ומודדין משפתו הראשון כשעשו לו דקה ד׳ אמות אבל בשלא עשו לו דקה אינו חשוב מכלל העיר ומודדין לה מפתח בתיהם דהיינו מחומת העיר. וא״ת ואפילו עשו שם דקה היאך חושבין אותו מכלל העיר שהרי אין מעברין העיר אלא בית דירה או מקום לבית דירה והנחל אינו ראוי לדירה. וי״ל דהתם הוא כשבאין לעבר את העיר מפני מקום מסויים שחוצה לו אבל הנחל הזה שהוא לפני כל העיר וראויין להשתמש בו כל בני העיר אף על פי שאינו ראוי לדירה מעברין בו את העיר. ומ״מ לישנא דמודדין להם מפתח בתיהם לא דייק להאי פירושא דהאי לישנא לא משמע מפתח בתיהם ממש כמו שאמר לעיל גבי יושבי צריפין וי״ל דהכא איידי דנקט ברישא שמודדין להם משפת הנחל שהוא חוץ לחומת העיר קרי לחומת העיר מפתח בתיהם כלומר אותו שהוא פתח לכל בתיהם דהיינו פתח העיר כנ״ל אבל בתו׳ פי׳ כדפרש״י ז״ל: ועוד זאת התיר ר׳ הא דקתני ועוד זאת דמשמע שהתיר התם רבי שיהו בני גדר כו׳. פי׳ בני גדר וחמתן בני שתי עיינות או שני כפרים שהיו עומדין בשפוע ההר בני חמתן בשפוע ההר למטה ובני הגדר למעלה וקא סלקא דעתך כי שתיהן עומד׳ זו סמוכה לזו ובתוך התחום ואפילו הכי בני הגדר יש להם רשות לירד לבני חמתן ואין בני חמתן רשאין לעלות למעלה ולהכי הוא דייקי׳ דהא מ״ט לאו משום דבני הגדר עבד להו דקה לבצר חומתם ודירתם קבועה ומודדין להם מפתחי העיר ובני חמתן לא ערבו להו דקה ואין דירתן קבועה והוו להו כבני צריפין ואין מודדין להם אלא מפתח ביתו של כל אחד ואחד ולפי׳ אין בני חמתן עולין לה בהר זולתי אותם הדרים בתוך לחומה.

רב ספרא כו׳ – פרש״י ז״ל כי חמתן היתה עיר עשויה כקשת ובין שני ראשי׳ הקשת ד׳ אלפים או יותר ולפי׳ אין מודדין לבני הקשת מן היתר אלא מן הקשת ומן היתר לחמתן היה אלף אמה וחמתן עיר קטנה שאין בכלה אלא אלף אמה הילכך בני גדר שמודדין להם מחומתן הרי כל חומתן מובלעות בתחומין וכלתה מדתם בסוף העיר ולפי׳ יכולין לירד לחמתן ולהלך את כלה ומשלימין להם את השאר אבל בני חמתן היושבין בקשת אין מודדין להם אלא מן הקש׳ ונמצ׳ כי תחומין כל׳ לאמצע העיר שעל הגדר וכל שכלת׳ מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ע״כ תורף פרש״י ז״ל. והקשו בתוספו׳ דא״כ היינו פרוקא דרב דימי דאמר אנשי עיר גדולה ואנשי עיר קטנה הואי וי״ל דמ״מ אתא לאשמועי׳ הא דרב הונא דלעיל דכל שיש בראש הקש׳ ד׳ אלפי׳ מודדין להם מן היתר. ור״ח פי׳ כי גדר היתה עיר העשויה כקשת ובין ב׳ ראשי הקש׳ פחו׳ מד׳ אלפים ומודדין להם מן היתר וחמתן מובלע׳ תוך אלפי׳ אמה של היתר. ולפי׳ בני הגדר יורדין לחמתן שהרי כלה מובלעת בתוך תחומן אבל בני חמתן אין עולין לגדר כי חמתן היתה כנגד היתר ולהם ודאי אין מודדין אלא לקשת ומחמתן עד קשת של גדר היו אלפים אמה או יותר. וא״ת יעלו ויכנסו להגדר דרך ראשי הקשת לא היו יכולין לעשות כן כי אף מראשי הקשת היו רחוקים אלפים אמה מפני האלכסון ועל הפי׳ כזה הסכימו בתוס׳. רב דימי כו׳ פרש״י ז״ל ובתוס׳ כי חמתן עיר קטנה וכלה נכנסת בתוך התחום של בני הגדר ולפי׳ יורדין אליה ומהלכין את כלה ומחשבין את העיר כד׳ אמות ומשלימין להם את השאר וגדר היתה עיר גדולה ותחומן של בני חמתן היה כלה באמצע גדר ולפי׳ אין בני חמתן עולין לגדר כדי להלך את כלה דכיון דכלתה מדתן באמצע העיר אין להם אלא עד מדתן והיינו דאתא ר׳ לאשמעי׳ דכיון שכלת׳ מדתן בסוף העיר מהלכין את כלה וחוצה לה לתשלום התחום כדפרש״י ז״ל בעיר העשויה כקשת. והראב״ד ז״ל פי׳ כי עיר אחרת קטנה היתה בין גדר לחמתן שהיא אלף אמו׳ וממנה לגדר אלף אמה פחות מד׳ אמות. ולצד חמתן יש ממנה עד חמתן אלף אמה הילכך בני גדר יורדין לחמתן לפי שהכפר האמצעי כלה להם בתוך מדתן כי תחומין נמשך ד׳ אמו׳ חוץ לכפר וכיון שכן הרי כל הכפר נחשב להם כד׳ אמות בלבד וכאלו אין מגדר עד סוף הכפר אלא אלף אמה נשלם התחום בחמתן אבל בני חמתן שיש מהם עד הכפר אלף אמה היתה מדת אלפים שלהם כלה בתוך הכפר ושוב אינם יכולין לצאת מן הכפר ולרדת לעיר ואם תאמר אם כן מאי עיר גדולה ועיר קטנה דקאמרי יש לומר מה שאין מגדר עד הכפר האמצעי אלא פחות מחלף אמה ומחמתן עד הכפר היו אלף אמה שלמין היה זה מחמה גדולה של גדר שהיתה נמשכת הרבה כלפי הכפר. ואין פירש זה נכון חדא שלא הזכיר התלמוד אותו הכפר שהוא עיקר האיסור וההיתר ועוד שהי״לל עיר קרובה ועיר רחוקה הוא אמר רב יהודה כו׳ פרש״י ז״ל ה״ה לר״ע דע״כ לא פליגי ר״ע אלא בנותן עירובו בעיר אחר׳ אבל בנותן עירובו בעיר ששובת כרבנן ממש ס״ל דלא אשכחן להו דפליגי בהא כלל. הילכך הא דנקט הכא לרבנן משום סיפא דמימרא דמיירי בנותן את עירובו בעיר חרבה נקט ליה לומר דמודו רבנן לר״ע בעיר חרבה שאינו מהלך בה אלא בד׳ אמות ור״א בן פדת פליג אדשמואל וס״ל דאף בעיר חרבה פליג רבנן וס״ל דכל העיר כלה כד׳ אמות ובלבד שתהא ראויה לדירה כלומר שיהו לה מחיצות ואף על פי שאין בה דיורין כלל. ופסק הראב״ד ז״ל הלכה כשמואל דרביה דר׳ אליעזר הוה. ועוד דלדידיה מתני׳ כפשטה ור׳ אליעזר משני ליה בשנוייא דחיקא ולא סמכי׳ אשנויי אבל יש שפסקו כרבי אליעזר מפני שהלכה כדברי המקל בעירוב. וטעמא דשבת אבל נותן לה פי׳ דהיינו מאי דקמ״ל דאלו בשובת פשי׳ ולית בה פלוגתא דהא לא גרעא מתל ונקט וע״כ מיירי בשיש בה מחיצות דאי אפי׳ בשובת נמי אינה אלא כד׳ אמות. לית דחש לה להא דכ״ע פי׳ דאע״ג דהוה מסתבר טעמ׳ דאי לא פשי׳ דהא יחידאה הוא.