גמרא
פירוש
הָיָה אמוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכׇל הָעִיר כּוּלָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר אֶת הַתְּחוּם בְּרַגְלָיו במאי מְטַלְטֵל לָאו בעַל יְדֵי זְרִיקָה.
אָמַר רַב הוּנָא לָא עַל יְדֵי מְשִׁיכָה.
אָמַר רַב הוּנָא גהָיָה מוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי חָצֵר אֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חָצֵר.
פְּשִׁיטָא אֵימָא יֵשׁ לוֹ חֲצִי חָצֵר.
הַאי נָמֵי פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלַּהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ה״ג רש״י ז״ל: אמר רב הונא היה מודד ובא וכלה מדתו בחצי חצרו יש לו חצי חצרו. וקשה קצת לגירסא זו מאי דאמרינן, יש לו חצי חצר פשיטא מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לטלטולי בכולה קמ״ל. ואם איתא אמאי הוה אמינא דנגזור ביה טפי מבקעה. ועוד דלא הוה ליה למימר דילמא אתי לטלטולי אלא דילמא אתי להלוכי. וי״ל דלרבותא נקט דהוה אמינא דאפילו לטלטולי נמי אתי. ולא דמי לבקעה דשאני חצר דאית בה כלים ורגיל לאשתמושי בה כולי שתא בכולה, הלכך הוה אמינא דנגזור בה דילמא אתי אפילו לטלטולי בכולה קמ״ל. ובהא נמי איתרצא לן קושיא אחרינא, דאיכא למידק ומאי קמ״ל רב הונא מתני׳ היא לקמן (עירובין סא.) היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי מערה יש לו חצי מערה. אלא שי״ל דאיצטריך רב הונא לאשמועינן חצר דאית בה כלים ורגיל לאשתמושי בה בכולה כולי שתא.
אבל הראב״ד ז״ל גרס: א״ר הונא מודינא היה מודד וכלתה מדתו בחצי העיר. ומודה לטלטל קאמר, משום דבעיר מקום שכלתה שם מדתו אינו נפרץ במקום האסור לו, והיינו דקאמרינן מהו דתימא דילמא אתי לטלטולי בכולה. וגירסא זו נראית עיקר. רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום וקסבר (רב הונא) [רבה] דמחיצות ספינה מחיצות הן. ותמיה לי א״כ מאי טעמייהו דר׳ יהושע ור׳ עקיבא דאסרי. ואולי נאמר לפי שנכנס שם מדעתו על דעת שתהלך הספינה ותוציאנו מתחומו. ועוד י״ל דהשתא הדרינן למאי דאמרינן מעיקרא דר״ג ור׳ עקיבא בגזירה פליגי, אי גזרינן דיר וסהר אטו בקעה או לא, דר״ג לא גזר ור׳ עקיבא ור׳ יהושע גזרי. ושמואל פסיק כוותיה דר״ג בספינה דליכא למגזר בה אטו נתנוהו בבקעה הואיל ושבת באויר מחיצותיה, אע״ג דר׳ עקיבא גזר אפילו בהא הואיל ומ״מ כבר יצא מתחומו, כך נראה לי. וכן נראה מדברי הרמב״ם ז״ל שפירש בפירושי המשנה שלו דטעמא [דר״ג] דקנה משום דלא גזר הילוך דדיר אטו הילוך דבקעה ור׳ יהושע ור׳ עקיבא גזרי ואם לא כמו שפירשתי היאך כתב הרב כן, והלא אותה סברא כבר דחוה בגמרא ואמרינן וממאי דבגזירה פליגי וכו׳. אלא ודאי שהרב ז״ל מפרש כמו שפירשתי דהשתא לרבה בגזירה פליגי, והא דאמרינן לעיל ממאי וכו׳ דחייה בעלמא היא, ותפסינן מאי דקאמר להדיא רב הונא בריה דרב נתן כתנאי ומאי דקאמר (רבא) [רבה] הכא, ושבקינן ההיא דחייה בעלמא דלעיל.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
אבל הראב״ד ז״ל גרס: א״ר הונא מודינא היה מודד וכלתה מדתו בחצי העיר. ומודה לטלטל קאמר, משום דבעיר מקום שכלתה שם מדתו אינו נפרץ במקום האסור לו, והיינו דקאמרינן מהו דתימא דילמא אתי לטלטולי בכולה. וגירסא זו נראית עיקר. רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום וקסבר (רב הונא) [רבה] דמחיצות ספינה מחיצות הן. ותמיה לי א״כ מאי טעמייהו דר׳ יהושע ור׳ עקיבא דאסרי. ואולי נאמר לפי שנכנס שם מדעתו על דעת שתהלך הספינה ותוציאנו מתחומו. ועוד י״ל דהשתא הדרינן למאי דאמרינן מעיקרא דר״ג ור׳ עקיבא בגזירה פליגי, אי גזרינן דיר וסהר אטו בקעה או לא, דר״ג לא גזר ור׳ עקיבא ור׳ יהושע גזרי. ושמואל פסיק כוותיה דר״ג בספינה דליכא למגזר בה אטו נתנוהו בבקעה הואיל ושבת באויר מחיצותיה, אע״ג דר׳ עקיבא גזר אפילו בהא הואיל ומ״מ כבר יצא מתחומו, כך נראה לי. וכן נראה מדברי הרמב״ם ז״ל שפירש בפירושי המשנה שלו דטעמא [דר״ג] דקנה משום דלא גזר הילוך דדיר אטו הילוך דבקעה ור׳ יהושע ור׳ עקיבא גזרי ואם לא כמו שפירשתי היאך כתב הרב כן, והלא אותה סברא כבר דחוה בגמרא ואמרינן וממאי דבגזירה פליגי וכו׳. אלא ודאי שהרב ז״ל מפרש כמו שפירשתי דהשתא לרבה בגזירה פליגי, והא דאמרינן לעיל ממאי וכו׳ דחייה בעלמא היא, ותפסינן מאי דקאמר להדיא רב הונא בריה דרב נתן כתנאי ומאי דקאמר (רבא) [רבה] הכא, ושבקינן ההיא דחייה בעלמא דלעיל.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush