גמרא
פירוש
הָיָה אמוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי הָעִיר מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכׇל הָעִיר כּוּלָּהּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר אֶת הַתְּחוּם בְּרַגְלָיו במאי מְטַלְטֵל לָאו בעַל יְדֵי זְרִיקָה.
אָמַר רַב הוּנָא לָא עַל יְדֵי מְשִׁיכָה.
אָמַר רַב הוּנָא גהָיָה מוֹדֵד וּבָא וְכָלְתָה מִדָּתוֹ בַּחֲצִי חָצֵר אֵין לוֹ אֶלָּא חֲצִי חָצֵר.
פְּשִׁיטָא אֵימָא יֵשׁ לוֹ חֲצִי חָצֵר.
הַאי נָמֵי פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי בְּכוּלַּהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
היה מודד ובא – הנותן עירובו ובא לילך ממקום עירובו אלפים וכלתה מדתו בחצי עיר אחרת שעירבו את כולה אי נמי ביו״ט.
שלא יעבור תחום – אלפים ממקום עירובו ברגליו דכיון דלא שבת בתוכה לא הויא ליה כד׳ אמות.
במאי מטלטל – בכל העיר הואיל ותני שלא יעבור את התחום ברגליו.
לאו על ידי זריקה – אלמא לא גזרינן שמא ימשך. לא במשיכה – לא גרסי׳ ומאן דגריס לה הכי קאמר ורב הונא אמר לך האי דקתני מותר לטלטל בכל העיר כולה במשיכה קאמר שמושך מחוץ לאלפים לתוך אלפים דהתם ליכא למיגזר שמא ימשך דלאו חפציו הוא עד דמייתי ליה לגואי וכי מייתי ליה תו לא מפיק ליה. הכי גרסינן: אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר להלך. פשיטא – דהא כלו אלפים שלו.
אימא יש לו חצי חצר – אותו חצי של חצר שבתוך תחומו מותר להלך כי אורחיה והתירא איצטריכא לאשמועינן ולאו איסורא דאידך פלגא. הא נמי פשיטא – דפלגא דבתוך מדתו אית ליה.
(ה״ג אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר.
פשיטא – דהא שמעינן ליה לרב הונא דגזר שמא ימשך.
אימא יש לו חצי חצר – אותו חצי חצר שבתוך תחומו מותר לטלטל כי אורחיה והתירא איצטריך לאשמועי׳ ולאו איסורא דאידך פלגא.
הא נמי פשיטא – דפלגא דבתוך מדתו שרי דלא דמי לשבת בבקעה דהתם איכא למיסר לטלטולי אפי׳ בתוך אלפים משום טעמא דנפרצה דההיא ודאי נפרצה לקמום האסור לה שהרי מחיצות הללו לא היו כאן מבעוד יום והיתה אסורה לכל אדם וכשהוקפה בשבת והועילו לזה שבתוכו לאלפים הועילו לו ולא לחוץ אלפים שהן חוץ מתחומו והאי חוץ לאלפים לא היה לו שום היתר אצל שום אדם הלכך הוי מקום האסור ואוסר אבל חצר אין לומר בה חילוק פירצה למקום האסור דהא מבעוד יום חדא היא ונהי דאסרי להאי לטלטולי חוץ לאלפים על ידי זריקה משום שמא ימשך אבל בתוך מדת תחומו מותר לטלטולי כי אורחיה). מודה לי הונא – אע״ג דגזר שמא ימשך.
היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה – כנגד שפת הקירוי והבית חוץ למדתו הוא וכגון שנפרץ כותל הבית שנשתייר מלמעלה קירוי ונפרץ בית לחצר שבפניה דלא הוי בית נפרץ למקום האסור.
מותר לטלטל בכל הבית – ע״י זריקה ואע״פ שאסור ליכנס לתוכה ברגליו והכא לא גזרינן שמא ימשך הואיל ותקרות הבית חובטות כלומר נראות כיורדות וסותמות ואיכא היכר ולא ממשיך שהרי עיניו נותן בתקרה וסימן הוא ששם כלתה מדתו. כתנאי – אי גזרינן שמא ימשך אי לא. דלא גזרינן הילוך דיר וסהר – היכא דנתנוהו נכרים בו.
אטו הילוך דבקעה – דאין בה מחיצות דהתם אין לו אלא ד׳ אמות כדתנן בריש פירקין ובדיר וסהר אע״ג דלא שבת באויר מחיצותיהן מבעוד יום כארבע אמות דמיין ליה הואיל ובאונס יצא מתחומו. ומדהילוך – דיר וסהר אטו הילוך דבקעה לא גזרינן.
טלטול אטו הילוך – כגון שבת בבקעה ביו״ט שהילוך אסור לו חוץ לאלפים במקום שביתתו וטלטול דזריקה מותר בלא מחיצות.
לא גזרינן – שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים אטו הילוך שמא ימשך אחר חפצו כרב נחמן ואף על גב דבשבת בבקעה והקיפוהו נכרים לא סבירא להו כוותיה דהא לדידהו אע״ג דלא שבת באויר מחיצות שרי בהא מיהא כרב נחמן קיימי דלא גזרי׳ שמא ימשך אי נמי בשבת בבקעה נמי סבירא להו כוותיה דהא דשרו ליה הכא משום דנאנס הוא. שני מקומות הן – ולא דמי אהדדי דיר וסהר יש להן מחיצות בקעה אין לה מחיצה הלכך לא מיחלפי. אבל טלטול אטו הילוך – כגון ששבת בבקעה ביו״ט אימא דגזרי שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים שמא ימשך אחר חפצו דהא חד מקום הוא ולית להו דרב נחמן כלל. אבל היכא דלא שבת – לא הוי כארבע אמות ולהכי לא מישתרי בהילוך אבל טלטול דזריקה לעולם אימא לך דשרי ליה בכל הדיר וסהר בזריקה ולא גזרינן שמא יזוז וימשך. הואיל ושבת – הויא לה ספינה כארבע אמות. נוטלתו מתחילת ד׳ ומניחתו לסוף ארבע – כלומר משיצא זה חוץ לתחום לא נקט ליה ארבע אמות דספינה כל שעה היא מהלכת בכל קפיצה וקפיצה יותר מארבע אמות נמצא שאין לה תורת ארבע אמות כלל שלא עמד פסיעה אחת בתוך ארבע אמות הלכך לא קנו לו ארבע אמות. לישנא אחרינא כגון שהספינה הולכת למזרח והוא מהלך בתוכה למערב שהספינה מחזירתו כל שעה לתוך ארבע אמותיו. וקשיא לי תינח הליכה אבל אם חזר לראש האחר היכי מישתרי ובמתני׳ לא חילק רבן גמליאל בין שהוא מהלך לצד זה בין שהוא מהלך לצד שהספינה מהלכת. וזהו לשון דודי ר׳ שמעון מפי הרב ל״א כלומר כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה הספינה מוציאתו מד׳ אמות שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרי חוץ מארבע אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות שנותנין לו ד׳ אמות וכן לעולם וזה עיקר. מאי בינייהו – בין רבה לר׳ זירא.
שנפחתו דופני הספינה – וביטלו המחיצות דרבה ליתא דר׳ זירא איתא.
אי נמי בקופץ מספינה לספינה – ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת לרבה אין יכול להלך בזו ולרבי זירא שרי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שלא יעבור תחום – אלפים ממקום עירובו ברגליו דכיון דלא שבת בתוכה לא הויא ליה כד׳ אמות.
במאי מטלטל – בכל העיר הואיל ותני שלא יעבור את התחום ברגליו.
לאו על ידי זריקה – אלמא לא גזרינן שמא ימשך. לא במשיכה – לא גרסי׳ ומאן דגריס לה הכי קאמר ורב הונא אמר לך האי דקתני מותר לטלטל בכל העיר כולה במשיכה קאמר שמושך מחוץ לאלפים לתוך אלפים דהתם ליכא למיגזר שמא ימשך דלאו חפציו הוא עד דמייתי ליה לגואי וכי מייתי ליה תו לא מפיק ליה. הכי גרסינן: אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר להלך. פשיטא – דהא כלו אלפים שלו.
אימא יש לו חצי חצר – אותו חצי של חצר שבתוך תחומו מותר להלך כי אורחיה והתירא איצטריכא לאשמועינן ולאו איסורא דאידך פלגא. הא נמי פשיטא – דפלגא דבתוך מדתו אית ליה.
(ה״ג אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר.
פשיטא – דהא שמעינן ליה לרב הונא דגזר שמא ימשך.
אימא יש לו חצי חצר – אותו חצי חצר שבתוך תחומו מותר לטלטל כי אורחיה והתירא איצטריך לאשמועי׳ ולאו איסורא דאידך פלגא.
הא נמי פשיטא – דפלגא דבתוך מדתו שרי דלא דמי לשבת בבקעה דהתם איכא למיסר לטלטולי אפי׳ בתוך אלפים משום טעמא דנפרצה דההיא ודאי נפרצה לקמום האסור לה שהרי מחיצות הללו לא היו כאן מבעוד יום והיתה אסורה לכל אדם וכשהוקפה בשבת והועילו לזה שבתוכו לאלפים הועילו לו ולא לחוץ אלפים שהן חוץ מתחומו והאי חוץ לאלפים לא היה לו שום היתר אצל שום אדם הלכך הוי מקום האסור ואוסר אבל חצר אין לומר בה חילוק פירצה למקום האסור דהא מבעוד יום חדא היא ונהי דאסרי להאי לטלטולי חוץ לאלפים על ידי זריקה משום שמא ימשך אבל בתוך מדת תחומו מותר לטלטולי כי אורחיה). מודה לי הונא – אע״ג דגזר שמא ימשך.
היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה – כנגד שפת הקירוי והבית חוץ למדתו הוא וכגון שנפרץ כותל הבית שנשתייר מלמעלה קירוי ונפרץ בית לחצר שבפניה דלא הוי בית נפרץ למקום האסור.
מותר לטלטל בכל הבית – ע״י זריקה ואע״פ שאסור ליכנס לתוכה ברגליו והכא לא גזרינן שמא ימשך הואיל ותקרות הבית חובטות כלומר נראות כיורדות וסותמות ואיכא היכר ולא ממשיך שהרי עיניו נותן בתקרה וסימן הוא ששם כלתה מדתו. כתנאי – אי גזרינן שמא ימשך אי לא. דלא גזרינן הילוך דיר וסהר – היכא דנתנוהו נכרים בו.
אטו הילוך דבקעה – דאין בה מחיצות דהתם אין לו אלא ד׳ אמות כדתנן בריש פירקין ובדיר וסהר אע״ג דלא שבת באויר מחיצותיהן מבעוד יום כארבע אמות דמיין ליה הואיל ובאונס יצא מתחומו. ומדהילוך – דיר וסהר אטו הילוך דבקעה לא גזרינן.
טלטול אטו הילוך – כגון שבת בבקעה ביו״ט שהילוך אסור לו חוץ לאלפים במקום שביתתו וטלטול דזריקה מותר בלא מחיצות.
לא גזרינן – שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים אטו הילוך שמא ימשך אחר חפצו כרב נחמן ואף על גב דבשבת בבקעה והקיפוהו נכרים לא סבירא להו כוותיה דהא לדידהו אע״ג דלא שבת באויר מחיצות שרי בהא מיהא כרב נחמן קיימי דלא גזרי׳ שמא ימשך אי נמי בשבת בבקעה נמי סבירא להו כוותיה דהא דשרו ליה הכא משום דנאנס הוא. שני מקומות הן – ולא דמי אהדדי דיר וסהר יש להן מחיצות בקעה אין לה מחיצה הלכך לא מיחלפי. אבל טלטול אטו הילוך – כגון ששבת בבקעה ביו״ט אימא דגזרי שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים שמא ימשך אחר חפצו דהא חד מקום הוא ולית להו דרב נחמן כלל. אבל היכא דלא שבת – לא הוי כארבע אמות ולהכי לא מישתרי בהילוך אבל טלטול דזריקה לעולם אימא לך דשרי ליה בכל הדיר וסהר בזריקה ולא גזרינן שמא יזוז וימשך. הואיל ושבת – הויא לה ספינה כארבע אמות. נוטלתו מתחילת ד׳ ומניחתו לסוף ארבע – כלומר משיצא זה חוץ לתחום לא נקט ליה ארבע אמות דספינה כל שעה היא מהלכת בכל קפיצה וקפיצה יותר מארבע אמות נמצא שאין לה תורת ארבע אמות כלל שלא עמד פסיעה אחת בתוך ארבע אמות הלכך לא קנו לו ארבע אמות. לישנא אחרינא כגון שהספינה הולכת למזרח והוא מהלך בתוכה למערב שהספינה מחזירתו כל שעה לתוך ארבע אמותיו. וקשיא לי תינח הליכה אבל אם חזר לראש האחר היכי מישתרי ובמתני׳ לא חילק רבן גמליאל בין שהוא מהלך לצד זה בין שהוא מהלך לצד שהספינה מהלכת. וזהו לשון דודי ר׳ שמעון מפי הרב ל״א כלומר כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה הספינה מוציאתו מד׳ אמות שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרי חוץ מארבע אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות שנותנין לו ד׳ אמות וכן לעולם וזה עיקר. מאי בינייהו – בין רבה לר׳ זירא.
שנפחתו דופני הספינה – וביטלו המחיצות דרבה ליתא דר׳ זירא איתא.
אי נמי בקופץ מספינה לספינה – ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת לרבה אין יכול להלך בזו ולרבי זירא שרי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush