×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הִנֵּה הוּא זוֹרֶה אֶת גּוֹרֶן הַשְּׂעוֹרִים.
“And now is there not Boaz our kinsman, whose maidens you were with? Behold, he winnows barley tonight in the threshing floor…and it shall be, when he lies down, that you shall mark the place where he shall lie” (Ruth 3:2–3). This teaches that the reason Boaz did not return home from the threshing floor was that a Torah scholar should not go out alone at night.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הנה הוא זורה את גורן השעורים – כלומר בלילה תמצאו אותו בביתו שאין דרכן של בני אדם לילך בלילה:
הנה הוא זורה – ווני״ר בלעז. דכתיב ויהי בשכבו וגו׳ אמרה לה דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכוב שגנאי הוא לתלמידי חכמים לצאת בלילה וישכב בגורן.
שכן אמרה נעמי לרות אודות בועז ״הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה... עד כלותו לאכול ולשתות. ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם״ (רות ג, ב—ד). הרי שלא הלך בועז לביתו אחר שזרה את גורנו, מפני שאין ראוי לתלמיד חכם לצאת יחידי בלילה.
“And now is there not Boaz our kinsman, whose maidens you were with? Behold, he winnows barley tonight in the threshing floor…and it shall be, when he lies down, that you shall mark the place where he shall lie” (Ruth 3:2–3). This teaches that the reason Boaz did not return home from the threshing floor was that a Torah scholar should not go out alone at night.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מֵהָכָא {בראשית כ״ב:ג׳} וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת וְגוֹ׳.

Rabbi Abbahu said that the source is from here: “And Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him and Isaac his son; and he split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place that God had told him” (Genesis 22:3). The fact that Abraham waited until morning and did not set off at night, even though others were traveling with him, indicates that a Torah scholar should not go out at night at all, and certainly not alone.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישכם בבקר – ולא קודם היום ואע״ג דלאו יחיד הוה וכ״ש יחידי.
מהכא וישכם אברהם בבקר – ברוב ספרים כתיב ויחבוש את חמורו וקשיא דהיינו קרא דעקדה ושם לא היה יחידי דהיו שני נעריו עמו ויצחק בנו ועוד דאפילו היה יחיד אין לחוש מן המזיקין דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ועוד דמקרא דעקדה יליף בריש פסחים (דף ד.) גבי בדיקת חמץ דלא אמרינן זריזין מקדימין למצוה טפי מצפרא מדלא השכים אברהם טפי מצפרא והיכי מוכח התם דילמא שאני התם דהוי משום שלא יצא יחידי בלילה ולכך לא הקדים לכך נראה דהכא גרסינן וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו׳ (בראשית יט) ולא גרסינן ויחבוש את חמורו ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל על הפיכת סדום שהיתה בבקר והיה לו להקדים להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת יחידי בלילה והלך יחידי להתפלל עליהם ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת תפלה אי נמי לא היה שום אדם רשאי לראות בהפיכת סדום ובפסחים מייתי קרא דעקדה שלא היה יחידי אלא דלא היה צריך להקדים טפי מצפרא.
ור׳ אבהו אמר כי יש להביא ראיה לדבר מהכא [מכאן, מהנאמר בעקידת יצחק]: ״וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו עמו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר לו האלקים״ (בראשית כב, ג), ולא הקדים ויצא למקום העקידה כבר בלילה. שכן אין זה ראוי לתלמיד חכם לצאת בלילה.
Rabbi Abbahu said that the source is from here: “And Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him and Isaac his son; and he split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place that God had told him” (Genesis 22:3). The fact that Abraham waited until morning and did not set off at night, even though others were traveling with him, indicates that a Torah scholar should not go out at night at all, and certainly not alone.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרַבָּנַן אָמְרִי מֵהָכָא {בראשית ל״ז:י״ד} לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם וְגוֹ׳.

And the Rabbis say that the source is from here, the verse that describes when Jacob sent Joseph to his brothers: “And he said to him: Go now, see whether it is well with you brothers and well with the flock; and bring me back word. So he sent him out of the valley of Hebron, and he came to Shechem” (Genesis 37:14). The verse indicates that Jacob sent Joseph at a time when he could see his brothers, i.e., during the day. This shows that a Torah scholar should not go out alone at night.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לך נא ראה את שלום אחיך – בשעה שיכול לראות [דהיינו] ביום:
לך נא ראה – בעת שאדם יכול לראות.
לך נא ראה את שלום כו׳. דלא יפול בו שום לשון ראה אלא לשון שאל כמו וישאלו איש לרעהו לשלום וכמוהו רבים וע״כ אמרו דראה לא קאי על השלום אלא על לך שהליכה תהיה בראיה וק״ל:
ורבנן אמרי [וחכמים אומרים] כי יש להביא ראיה לכך מהכא [מכאן, מהנאמר ביעקב השולח את יוסף לשכם]: ״לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר״ (שם לז, יד), שלא הלך יוסף אלא בזמן שאדם יכול לראות את הנעשה אצל בני אדם ואצל הצאן, שהוא ביום ולא בלילה.
And the Rabbis say that the source is from here, the verse that describes when Jacob sent Joseph to his brothers: “And he said to him: Go now, see whether it is well with you brothers and well with the flock; and bring me back word. So he sent him out of the valley of Hebron, and he came to Shechem” (Genesis 37:14). The verse indicates that Jacob sent Joseph at a time when he could see his brothers, i.e., during the day. This shows that a Torah scholar should not go out alone at night.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב אָמַר מֵהָכָא {בראשית ל״ב:ל״ב} וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.

Rav said that the source is from here: “And the sun rose for him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). This indicates that Jacob remained where he was all night and left in the morning, because a Torah scholar should not go out alone at night.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר מהכא – כלומר דחזינן כשבא השמש לן במקום [ההוא] ולא הלך אנה ואנה:
ויזרח לו השמש כו׳ מהכא משמע דזרחה בעבורו משום מזיקין שלא יהיה יחידי בלילה ורש״י בחומש שפירש לו לצרכו לרפאות צלעתו כו׳ ע״ש הוא ע״פ ב״ר וק״ל:
ורב אמר כי יש להביא ראיה לכך מהכא [מכאן, מהנאמר ביעקב לאחר מאבקו עם המלאך בפנואל ״ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל״ (שם לב, לא), שלא הלך יעקב לדרכו בלילה אלא משזרחה השמש. שכן אין ראוי לתלמיד חכם לצאת בלילה.
Rav said that the source is from here: “And the sun rose for him as he passed over Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). This indicates that Jacob remained where he was all night and left in the morning, because a Torah scholar should not go out alone at night.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר׳רַבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִיטְלִיז שֶׁל אִימָאוּם שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי שֶׁמֶשׁ לוֹ לְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכׇל הָעוֹלָם זָרְחָה.

The Gemara cites an incident involving the final verse cited above. Rabbi Akiva says: I asked the following question of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua in the meat market [be’itliz] of the town Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son: It is written in the verse: “And the sun shone for him when he passed Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). But did the sun shine only for him? Didn’t it shine for the entire world?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באיטליז של אימאום – בשוק של אותו מקום:
איטליז – שוק שמוכרין בו בשר.
אימאום – שם מקום.
א מתוך שהובאה דרשת הכתוב ״ויזרח לו השמש״, מביאים עוד בדרשת כתוב זה. אמר ר׳ עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר׳ יהושע בעת שהיו באיטליז (מקום מכירת בשר) של היישוב אימאום, שהלכו חכמים אלה ליקח (לקנות) בהמה לבשרה, לצורך משתה (חתונה) של בנו של רבן גמליאל. ושאלתי היתה, כתיב [נאמר] ״ויזרח לו השמש״, וכי השמש לו ליעקב לבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה!
The Gemara cites an incident involving the final verse cited above. Rabbi Akiva says: I asked the following question of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua in the meat market [be’itliz] of the town Emmaus, where they went to purchase an animal for the wedding feast of Rabban Gamliel’s son: It is written in the verse: “And the sun shone for him when he passed Peniel, and he limped upon his thigh” (Genesis 32:32). But did the sun shine only for him? Didn’t it shine for the entire world?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ דִּכְתִיב {בראשית כ״ח:י׳} וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם כִּי מְטָא לְחָרָן אָמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי כַּד יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ לְמִיהְדַּר קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיָּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.

Rabbi Yitzḥak says: The verse means that the sun, which set early exclusively for him, also shone early exclusively for him in order to rectify the disparity created by the premature sunset. The Gemara explains when the sun set early for him: As it is written: “And Jacob went out from Beersheba and went toward Haran” (Genesis 28:10). And it is written thereafter: “And he encountered the place, and he slept there, because the sun had set” (Genesis 28:11). When Jacob arrived at Haran, he said: Is it possible that I passed a place where my fathers prayed and I did not pray there? When he set his mind to return, the land contracted for him. Immediately the verse states: “And he encountered the place,” indicating that he arrived there miraculously.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמש הבאה בעבורו – שקעה בעבורו קודם זמנה. ומפרש ואזיל למה שקעה.
כתיב וילך חרנה – דמשמע דמטא לחרן והדר כתיב ויפגע במקום דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן.
שהתפללו בו אבותי – האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב (בראשית כד) לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים (דף פח.) אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה׳ ולא כיצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית.
קפצה – לשון (דברים טו) לא תקפוץ את ידך. נתקצרה ונתקמצה לו.
ויפגע במקום – כאדם הפוגע בחבירו שבא כנגדו ודרשינן ליה נמי לשון תפלה כדכתיב (רות א) אל תפגעי בי.
מקום שהתפללו אבותי כו׳. כפרש״י ע״ש בית אלהים קרוי בית אל והוא הר המוריה וכן פרש״י בחומש ושיעור דבריו בפירוש החומש כך הם כי ממה שאמרו הכא צדיק בא לבית מלוני כו׳ ועוד אמרו בפסחים יעקב קרא לירושלים בית אל יקשה לך על ב׳ המאמרים אלו מהיכן למדו לומר כן שבמקום בית המקדש היה לן כמוזכר בב׳ מאמרים האלה דהא פשיטא דלוז אינה ירושלים כדמוכיחין המקראות וכיון דבלוז היה לן כדכתיב ואולם לוז שם העיר וגו׳ היאך אמרו שבמקום בית המקדש היה לן והשיב אני אומר כו׳ שע״י הקפיצה של הר המוריה ללוז נקרא לוז בית אל ע״ש בית אלהים דהיינו בהמ״ק ולאו היינו בית אל הסמוך לעי אלא ירושלים נקרא בית אל ע״י הקפיצה ללוז שהיה סוף גבול ארץ ישראל אבל בית אל הסמוך לעי אינו סוף גבול א״י מצד מזרח כדכתיב בית אל מים והעי מקדם וגו׳ ומזה תפול טענת הרמב״ן בזה ודברי הרא״ם בזה אינם מבוררים ובפ׳ חלק פרש״י בע״א ועיין עליו בחזקוני ואין כאן מקום להאריך:
אמר ר׳ יצחק בהסבר הדברים: שמש זו הבאה (ששקעה) בעבר בעבורו של יעקב, זרחה הפעם במיוחד בעבורו, דכתיב כן נאמר]: ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״ (שם כח, י), הרי שהלך לחרן והגיע לשם, ואולם בהמשך הפסוק כתיב [נאמר] ״ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש״, והיה זה בבית אל, ולא בחרן. ומעתה כיצד יתפרשו הכתובים הסותרים? ויש לפרש שאכן הגיע יעקב לחרן, ואולם כי מטא [כאשר הגיע] לחרן אמר: אפשר עברתי בדרכי לחרן על פני המקום שבו התפללו אבותי, אברהם ויצחק, ואני לא התפללתי בו? כד יהיב דעתיה למיהדר [כאשר נתן דעתו לחזור] לשם להתפלל קפצה ליה ארעא [קפצה לו הארץ], ומיד ״ויפגע במקום״.
Rabbi Yitzḥak says: The verse means that the sun, which set early exclusively for him, also shone early exclusively for him in order to rectify the disparity created by the premature sunset. The Gemara explains when the sun set early for him: As it is written: “And Jacob went out from Beersheba and went toward Haran” (Genesis 28:10). And it is written thereafter: “And he encountered the place, and he slept there, because the sun had set” (Genesis 28:11). When Jacob arrived at Haran, he said: Is it possible that I passed a place where my fathers prayed and I did not pray there? When he set his mind to return, the land contracted for him. Immediately the verse states: “And he encountered the place,” indicating that he arrived there miraculously.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כַּד צַלִּי בָּעֵי לְמֶיהְדַּר אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ.

When he had finished praying and he wanted to return to Haran, the Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to my lodging place and he will depart without remaining overnight? Immediately, the sun set before its proper time so that Jacob would stay overnight in that place.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיד בא השמש – כדכתיב וילן שם כי בא השמש למה ליה למיכתב כי בא השמש אלא ללמדנו ששקעה קודם זמנה.
כד צלי בעי כו׳. תרתי דריש מיניה מלשון תפלה ומלשון פגיעה כפרש״י וכתב הרא״ם למאי דדרשינן ויפגע מלשון תפלה יהיה פי׳ במקום שמו של הקב״ה כו׳ ע״ש ואין צורך דכיון דתרתי משמע כמ״ש הרא״ם גופיה מתפרש שפיר במקום כפשטיה על מקום בית המקדש וק״ל:
מיד בא השמש וכו׳. עי׳ פרש״י הכא ובחומש:
גמ׳ כד צלי בעי למיהדר. עי׳ ברכות כו ע״ב תוס׳ ד״ה יעקב:
כד צלי, בעי למיהדר [כאשר סיים שם להתפלל, רצה לחזור לחרן], אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני, ויפטר משם בלא לינה? מיד, ״בא השמש״ ששקעה השמש קודם זמנה. והיא השמש ששקעה ליעקב קודם זמנה, שבה וזרחה ליעקב קודם זמנה.
When he had finished praying and he wanted to return to Haran, the Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to my lodging place and he will depart without remaining overnight? Immediately, the sun set before its proper time so that Jacob would stay overnight in that place.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כְּתִיב {בראשית כ״ח:י״א} וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וּכְתִיב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כׇּל אוֹתָן אֲבָנִים לְמָקוֹם אֶחָד וְכׇל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ תָּנָא וְכוּלָּן נִבְלְעוּ בְּאֶחָד.

The Gemara cites another exposition of Rabbi Yitzḥak to explain an apparent contradiction between two verses pertaining to this incident. It is written: “And he took of the stones of the place, and placed them under his head, and lay down in that place to sleep” (Genesis 28:11). And it is written: “And Jacob rose up early in the morning, and he took the stone that he had placed under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it” (Genesis 28:18). The first verse indicates that Jacob took several stones, whereas the latter verse indicates that he took only one stone. Rabbi Yitzḥak says: This teaches that all those stones gathered to one place and each one said: Let this righteous man place his head upon me. And it was taught: And all of them were absorbed into one large rock.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאבני – משמע טובא וכתיב ויקח את האבן.
נבלעו באחד – נעשו אבן אחת.
כתיב ויקח את האבן – לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום.
עלי יניח צדיק ראשו כו׳. בב״ר מפורש שעשאן כמין מרזב כו׳ רפרש״י בחומש והוא שהניח מלמטה אבן אחד להניח ראשו עליו וסביב אותוו האבן הניח הרבה אבנים בגובה מג׳ צדדים עד שנעשו ג׳ דפנות כמין מרזב שיש דף א׳ מלמטה וג׳ דפנות מצדדין התחילו כל אבנים מריבות עם אותו אבן שהניח מלמטה כל א׳ אומרת עלי יניח צדיק את ראשו עד וכלן נבלעים באבן א׳ ר״ל שכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה כדי שיניח ראשו על כלן ודברי הרא״ם בזה אינם מבוררים ואין להאריך:
ב מתוך שהובאה דרשת ר׳ יצחק בסתירת כתובים הנאמרים ביציאת יעקב לחרן, מביאים עוד מדרשותיו בסתירה שבכתובים אלה. בתחילה כתיב [נאמר] כי לאחר ששקעה השמש ״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו״ (שם), הרי שלקח יעקב כמה אבנים לשים מראשותיו בלילה, ואולם לאחר מכן כתיב [נאמר]: ״וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן״, משמע שהיתה זו רק אבן אחת! אמר ר׳ יצחק: מלמד שאמנם לקח יעקב כמה אבנים, ואולם נתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת ״עלי יניח צדיק זה את ראשו״. תנא [שנה] החכם: וכולן נבלעו באבן אחד.
The Gemara cites another exposition of Rabbi Yitzḥak to explain an apparent contradiction between two verses pertaining to this incident. It is written: “And he took of the stones of the place, and placed them under his head, and lay down in that place to sleep” (Genesis 28:11). And it is written: “And Jacob rose up early in the morning, and he took the stone that he had placed under his head, and set it up for a pillar, and poured oil upon the top of it” (Genesis 28:18). The first verse indicates that Jacob took several stones, whereas the latter verse indicates that he took only one stone. Rabbi Yitzḥak says: This teaches that all those stones gathered to one place and each one said: Let this righteous man place his head upon me. And it was taught: And all of them were absorbed into one large rock.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {בראשית כ״ח:י״ב} וַיַּחֲלוֹם וְהִנֵּה סוּלָּם מוּצָּב אַרְצָה תָּנָא כַּמָּה רׇחְבּוֹ שֶׁל סוּלָּם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת דִּכְתִיב {בראשית כ״ח:י״ב} וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ עוֹלִים שְׁנַיִם וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם וְכִי פָגְעוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הָווּ לְהוּ אַרְבָּעָה.

The Gemara expounds other verses pertaining to the same incident. The verse states: “And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it” (Genesis 28:12). It was taught: How wide was the ladder? It was eight thousand parasangs [parsaot], as it is written: “And behold the angels of God ascending and descending on it.” The word “ascending [olim],” written in plural, indicates that there were two angels ascending simultaneously. Likewise, the term “and descending [veyordim],” also in the plural, indicates that two angels were descending simultaneously. And when they met one another they were a total of four in one place, so the ladder must have been wide enough to accommodate four angels.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולים – משמע כי הדדי ולא זה אחר זה וכן יורדים.
וכי פגעו בהדדי הוו להו ארבעה – צריך רוחב הסולם להחזיק ארבעתן.
ג ועוד בבירור מקראות ביציאת יעקב לחרן, נאמר שם: ״ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו״ (שם, יב), תנא [שנה] החכם: כמה היה רחבו של סולם זה? שמונת אלפים פרסאות, ומסבירים : דכתיב כן נאמר] בתיאור הסולם: ״והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו״, ונדייק: ״עולים״ — הרי זה מורה כי שנים מלאכים הם העולים בסולם, וכן נאמר ״ויורדים״ — הרי זה מורה כי עוד שנים מלאכים הם היורדים בו. ומעתה כי פגעו בהדי הדדי [כאשר הם נפגשים יחד] הוו להו [הריהם] ארבעה הנמצאים בסולם כאחד.
The Gemara expounds other verses pertaining to the same incident. The verse states: “And he dreamed, and behold a ladder set up on the earth, and the top of it reached to heaven; and behold the angels of God ascending and descending on it” (Genesis 28:12). It was taught: How wide was the ladder? It was eight thousand parasangs [parsaot], as it is written: “And behold the angels of God ascending and descending on it.” The word “ascending [olim],” written in plural, indicates that there were two angels ascending simultaneously. Likewise, the term “and descending [veyordim],” also in the plural, indicates that two angels were descending simultaneously. And when they met one another they were a total of four in one place, so the ladder must have been wide enough to accommodate four angels.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּכְתִיב בֵּיהּ בְּמַלְאָךְ {דניאל י׳:ו׳} וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּגְמִירִי דְּתַרְשִׁישׁ תְּרֵי אַלְפֵי פַּרְסֵי הוו.

And it is written in a verse with regard to an angel: “His body was like Tarshish” (Daniel 10:6). And it is learned as a tradition that the city of Tarshish was two thousand parasangs. Consequently, in order to accommodate four angels, the ladder must have been eight thousands parasangs wide.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגויתו כתרשיש – כלומר כים על שם באה אניה באה תרשיש:
גויתו כתרשיש – דיחזקאל תרשיש ים ששמו תרשיש כדמתרגמינן (יחזקאל א) תרשיש כרום ימא מראה הים וכתיב (יונה א) אניה באה תרשיש.
וגויתו כתרשיש כו׳. ופרש״י ים ששמו תרשיש כו׳ וכן פרש״י בס׳ דניאל ים ששמו תרשיש והוא ים של אפריקא עכ״ל דאילו ים של כל עולם הוא שליש העולם ורוחבו יותר מב׳ אלפים פרסי אבל רבינו סעדיה פירש בספר דניאל וגויתו כתרשיש ב׳ אלפים בעומק הים תרשיש עכ״ל ולפי זה איכא למימר דעומקו של ים של כל עולם הוא ב׳ אלפים פרסי וק״ל.
וכתיב ביה [ונאמר בו] במלאך ״וגויתו כתרשיש״ (דניאל י, ו), וגמירי [ומסור בידינו] שמידתו של הים הנקרא תרשיש תרי אלפי פרסי הוו [אלפיים פרסה הם], ואם יש ארבעה מלאכים הנמצאים כאחד בסולם הרי שרוחבו של הסולם הוא שמונת אלפים פרסה.
And it is written in a verse with regard to an angel: “His body was like Tarshish” (Daniel 10:6). And it is learned as a tradition that the city of Tarshish was two thousand parasangs. Consequently, in order to accommodate four angels, the ladder must have been eight thousands parasangs wide.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנָא עוֹלִין וּמִסְתַּכְּלִין בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַעְלָה וְיוֹרְדִין וּמִסְתַּכְּלִין בִּדְיוֹקְנוֹ שֶׁל מַטָּה בְּעוֹ לְסַכּוֹנֵיהּ מִיָּד {בראשית כ״ח:י״ג} וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאׇמְרוֹ כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף עַל בְּנוֹ.

It was taught that the angels were ascending and gazing at the image of [bidyokeno] Jacob above, engraved on the Throne of Glory, and descending and gazing at his image below. The angels subsequently became jealous of Jacob, and wanted to endanger his life. Immediately Jacob received divine protection, as the verse states: “And behold, the Lord stood over him” (Genesis 28:13). Rabbi Shimon ben Lakish says: Were it not written in a verse it would be impossible to utter it, in deference to God, since it describes God as standing over Jacob to protect him from the angels like a man who waves a fan over his son to cool him down.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולין ומסתכלין דיוקנו של מעלה – כלומר דמות יעקב חקוק בכסא הכבוד:
בעו לסכוניה – כלומר דמות דיוקנו החקוק בכסא הכבוד כביכול יהא למטה [ולכן] בעו לסכוניה:
שמניף במניפה על גופו – כלומר שמחממין אותו באשם ומצננו במניפה:
בדיוקנו של מעלה – פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב.
בעו לסכוניה – מחמת קנאה.
נצב עליו – לשמרו.
שמניף על בנו – במניפה להצילו מן השרב.
עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדים – משמע שאותם שעולים הם שיורדים ולעיל משמע שאחרים היו דקאמר עולין תרי ויורדין תרי כי פגעי בהדי הדדי הוו ארבעה.
מיד והנה ה׳ נצב עליו כו׳. פרש״י לשומרו ויהיה עליו קאי על יעקב ולא על הסולם וכן עולים ויורדים בו קאי על יעקב והכי איתא בהדיא בב״ר ע״ש ואיכא למ״ד התם דאסולם קאי עולים ויורדים בו ובהכי ניחא מה שהקשו התוס׳ דהכא משמע שאותן שעולין הם שיורדים ולעיל כו׳ דודאי כן הוא דפליגי כדאיתא בב״ר בהדיא ולעיל דעולין תרין ויורדין תרין כמ״ד שם עולים ויורדים על הסולם קאי והן מלאכי לויה עולין מלאכי ח״ל ויורדים מלאכי א״י וכי פגעי כו׳ אבל הכא כמ״ד הן העולים הן היורדים ועל יעקב קאי דבעו לסכוניה עד שבא הקב״ה ונצב עליו לשומרו. וענין שהיו עולים תרי ויורדים תרי והם מלאכי לויה כמו שמצינו בכ״מ במלאכי לויה כמ״ש פרק כל כתבי ב׳ מלאכי שרת המלוין לו כו׳ או ע״ש שאין אדם חשוב יוצא בלא שנים כמ״ש באברהם וב׳ נעריו עמו ודו״ק:
כאדם שמניף על בנו כו׳. עיין פרש״י ויותר נראה לפרש להצילו מן הזבובים וכן הוא בהדיא בב״ר משל לבן מלכים שהיה ישן ע״ג עריסה והיו זבובים שוכנים עליו כו׳ ע״ש:
ד ועוד תנא [שנה] החכם בענין הכתוב ״עולים ויורדים בו״ וסמיכותו לאמור לאחר מכן ״והנה ה׳ נצב עליו״ (בראשית שם, יג): היו המלאכים עולין המלאכים ומסתכלין בדיוקנו של יעקב של מעלה (פרצוף אדם שבארבע חיות, כנאמר בחזון המרכבה בספר יחזקאל פרק א, שהוא בדמותו של יעקב), ויורדין המלאכים ומסתכלין בדיוקנו יעקב של מטה. בעו לסכוניה [רצו לסכן אותו, את יעקב] מפני הקנאה. מיד, ״והנה ה׳ נצב עליו״, לשומרו. ובכתוב זה אמר ר׳ שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא זה כתוב, אי אפשר לאמרו מדעתנו, כאדם שמניף על בנו שמנפנף לו במניפה לעשות לו נחת, כך היה ה׳ ניצב עליו לשומרו מפני המלאכים.
It was taught that the angels were ascending and gazing at the image of [bidyokeno] Jacob above, engraved on the Throne of Glory, and descending and gazing at his image below. The angels subsequently became jealous of Jacob, and wanted to endanger his life. Immediately Jacob received divine protection, as the verse states: “And behold, the Lord stood over him” (Genesis 28:13). Rabbi Shimon ben Lakish says: Were it not written in a verse it would be impossible to utter it, in deference to God, since it describes God as standing over Jacob to protect him from the angels like a man who waves a fan over his son to cool him down.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) {בראשית כ״ח:י״ג} הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ וְגוֹ׳ מַאי רְבוּתֵיהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁקִּפְּלָהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָה תַּחַת יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִיכָּבֵשׁ לְבָנָיו.

The Gemara explains another verse from Jacob’s dream. “And behold, the Lord stood over him and said: I am the Lord, the God of Abraham your father and the God of Isaac. The land upon which you lie, to you will I give it, and to your seed” (Genesis 28:13). The Gemara asks: What is the greatness of this promise, i.e., why is it expressed in this way despite the fact that in a literal sense Jacob was lying on a very small amount of land? Rabbi Yitzḥak says: This teaches that the Holy One, Blessed be He, folded up the entirety of Eretz Yisrael and placed it under Jacob, our patriarch, so that it would be easy for his children to conquer.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי רבותיה – ארבע אמות משכבו הבטיחו לתת לבניו.
שתהא נוחה ליכבש לבניו – כד׳ אמות.
מלמד שקפלה כו׳. וכתב הרא״ם ולא הספיק לו ההבטחה לבדה כו׳ מפני שיש הפרש בין הכח והפועל [ולכן ירא] עכ״ל אבל קשה דאכתי מנלן דהקפילה היה כדי שתהא נוחה ליכבש דהא לא קשיא לן אלא מאי רבותי׳ ואימא רבותיה טובא שנתן לו כל א״י וקפלה תחתיו מפני שתהיה הבטחתו נתונה בפועל וע״כ הנראה דודאי הספיק ליעקב הבטחה לבדה על הנתינה וא״כ מה שקפלה תחתיו לא היה אלא הבטחה אחרת שלא אמר בפירוש דהיינו כדי שתהא נוחה ליכבש כו׳ ודו״ק.
ה עוד בדרשות הכתובים בפרשה זו, נאמר בהתגלות ה׳ ליעקב ״הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך״ (בראשית שם), ושואלים: מאי רבותיה [מה גדולתה] של הבטחה זו, שהרי מקום שכיבתו של אדם הריהו פיסת ארץ קטנה מאד! אמר ר׳ יצחק: מלמד שקפלה הקדוש ברוך הוא לכל ארץ ישראל כולה והניחה למשכב תחת יעקב אבינו, ונמצא שכל ארץ ישראל הובטחה ליעקב ולזרעו. וכל כך למה? כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו.
The Gemara explains another verse from Jacob’s dream. “And behold, the Lord stood over him and said: I am the Lord, the God of Abraham your father and the God of Isaac. The land upon which you lie, to you will I give it, and to your seed” (Genesis 28:13). The Gemara asks: What is the greatness of this promise, i.e., why is it expressed in this way despite the fact that in a literal sense Jacob was lying on a very small amount of land? Rabbi Yitzḥak says: This teaches that the Holy One, Blessed be He, folded up the entirety of Eretz Yisrael and placed it under Jacob, our patriarch, so that it would be easy for his children to conquer.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {בראשית ל״ב:כ״ז} וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר אָמַר לוֹ גַּנָּב אַתָּה אוֹ קוּבְיוּסְטוּס אַתָּה שֶׁמִּתְיָירֵא מִן הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ מַלְאָךְ אֲנִי וּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי לֹא הִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה עַד עַכְשָׁיו.

The Gemara returns to the verses that describe Jacob wrestling with the angel. “And he said: Let me go, for the dawn has risen. And he said: I will not let you go until you bless me” (Genesis 32:27). Jacob said to the angel: Are you a thief, or are you a gambler [kuveyustus], who is afraid of dawn? The angel said to him: I am an angel, and from the day I was created my time to recite a song before God has not arrived, until now. Now I must ascend so that I can sing songs of praise to God.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קבייסטס
קבייסטסא(חולין צא:) ויאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קבייסטס שאתה מתיירא משחר. (בכורות ה׳.) וכי משה רבכם גנב היה או קבייסטוס. (קידושין יא. בבא בתרא לב) המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קביסטוס הגיעו פי׳ גנב גונב ממון קביסטוס גונב נפשות (בילמדנו בריש והיה עקב) אבל זה קוביוסטוס היא עכשיו הוא הולך ומאבד את כליו (א״ב עי׳ בל״י זולל וסובא):
ערך דו
דוב(סנהדרין ק:) רבי עקיבא אומר לא תיעול דויה על לבך דגברין גיברין קטיל דויה הא שלמה נמי אמר דאגה בלב איש ישחנה: (יבמות מז.) ישראל בזמן הזה דווים דחופים (נדה כג) כי הוא ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו. (ובאבות דפרק רבי אומר) מרבה בשר מרבה רימה מרבה נכסים מרבה דוון (א״ב דאבה כתיב) (חולין צא) ואף על פי דמדוו וקיימי פי׳ תרגום יגון דוונא וכן ת״י ולבי דוי:
ערך דיוקן
דיוקןג(מועד קטן טו:) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (בבא בתרא נח.) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם (חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה (סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו. (יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח. (שבת קמט) ת״ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתחתיו אסור לקרותו. פי׳ אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים (בבא קמא קד) א״ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא. (בבא מציעא קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי׳ ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (א״ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם):
ערך טפל
טפלד(חגיגה ח.) עולא בטופל טופלין בהמה לבהמה פי׳ טופלין בהמה של חגיגה עם בהמות אחרות של מעשר שני או של נדרים ונדבות טופלים מעות למעות מוסיפין על מעות של חגיגה מעות של נדרים או ממעות מעשר שני ומביא בהמה שמינה או פר גדול. (ביצה יב:) איכא בינייהו טפילה. פי׳ רבי יהודה מתיר טפילה להוליך אותם של אמש עם אותם של היום. (פסחים צא) אי הכי אפילו בטפילה נמי. (פסחים עד) רבין סבא טפל ליה בר גוזלא לרב פי׳ הדביק הגוזל בין שתי בציקות. (חולין צא) האמר מר (עבודה זרה כה) ישראל שנטפל לו עכו״מז בדרך טופלו לימינו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו לימינו במקל טופלו לשמאלו פירוש אם יש סייף לעכו״מז טופלו לימינו לפי שהסייף חגור בשמאלו של עכו״מז ואם יראם ישראל שהעכו״מז רוצה לשלוף חרבו הרי ימינו של ישראל אצל החרב ואוחז בה ישראל במקל טופלו לשמאלו אם יש עקל ביד עכו״מז טופלו לשמאלו שאם ירצה להכותו במקל שיאחז ביד ימינו שהוא בצידו:
א. [ווערפעל שפילער.]
ב. [טרוירען.]
ג. [בילד.]
ד. [פערבינדען.]
קוביוסטוס – גונב נפשות.
קוביוסטוס – פירש בקונטרס גונב נפשות וקשה לפירושו דאמר בבכורות (דף ה.) דאמר קונטריקוס הגמון לר׳ יוחנן בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר ומה שייך שם גונב נפשות ויש מפרשים דקאי אשאלה ראשונה דקאמר בפרטן של לוים אתה מוצא כ״ב אלף וג׳ מאות ובכללן אי אתה מוצא אלא כ״ב אלף אותן ג׳ מאות להיכן הלכו ועל זה אמר ליה קוביוסטוס כלומר גונב לוים ומה שלא אמר ליה בשאלה ראשונה משום דהמתין עד שסיים כל שאלותיו אבל עוד קשה דאמר בפרק המוכר פירות (ב״ב דף צב:) ובפרק קמא דקדושין (קידושין יא.) סמפון בעבדים ליכא נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו פירוש דרובא הכי איתנהו והשתא וכי רוב עבדים הם גונבי נפשות לכך נראה כמו שפירש ר״ח קוביוסטוס משחק בקוביא והא דקאמר הכא יעקב למלאך וכי קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר לפי שדרך משחק בקוביא חייב לכמה בני אדם ומטמין עצמו מפני נושהו.
גמ׳ שמתיירא מן השחר אתה נמחק:
ויאמר שלחני כי עלה השחר א״ל כו׳. אין זה בכח מאמר המלאך שלחני כי עלה השחר דאיכא למימר בהיפך שאמר שלחני כי עלה השחר שהיה מתיירא מן השחר מפני שהיה גנב כו׳ כמ״ש לו יעקב אבל מתוך ענינו נלמד דבר זה (שאמר) שא״ל שלחני כי עלה השחר שא״ל יעקב גנב אתה כו׳ לפי דעת יעקב שנדמה לו כעובד כוכבים כדלעיל וע״ז השיב לו המלאך שהגיע זמנו לומר שירה ומששמע יעקב ממנו שהוא מלאך השם א״ל לא אשלחך כ״א ברכתני וק״ל:
לא הגיע זמני לומר שירה כו׳. לכאורה שהוציאו זה הדרש ותשובת המלאך שהוא בכח המאמר דכי עלה השחר ופירשו שהוא טעם על שאמר שלחני דמשום דעלה השחר והגיע זמני לומר שירה על כן שלחני אבל קשה שגם בכח המאמר דכי עלה השחר הפך זה דמשום דעלה השחר ומתיירא אני משום שהיה גנב או קוביוסטוס וע״כ נראה לפרש דמסיפא דהאי קרא קא מפקא להו האי דרשה דכתיב ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני דמשמע שלא ידע יעקב שהוא מלאך עד השתא אחר שאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר וע״כ אמרו כי אחר שאמר לו המלאך שלחני כי עלה השחר ושהוצרך ללכת ממנו בלי עיכוב מפני שעלה השחר א״ל יעקב גנב אתה כו׳ שמתיירא אתה מפני השחר כי לפי דעת יעקב איש היה ולא מלאך כדאמרי׳ לעיל ככותי נדמה לו כו׳ וכת״ח נדמה לו כו׳ וע״ז השיב לו המלאך כי מלאך הוא ושהוצרך ללכת ממנו בלי עיכוב מפני שהגיע זמן שירה בשחר ואחר ששמע יעקב ממנו כי הוא מלאך השם א״ל יעקב לא אשלחך כי אם ברכתני. ומ״ש ג׳ כתות כו׳. פרש״י ג׳ כתות חדשים מיום אל יום עכ״ל הכי משמע ליה לישנא דג׳ כתות של מלאכי השרת כו׳ והוצרך לפרש כן משום דהיינו דמסייע ליה לרב חננאל כו׳ דהא דקאמר מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו משמע נמי דמיום שנברא המלאך אינו אומר שירה אלא פעם אחת והכי אמרו בב״ר א״ר חלבו ארשב״נ לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום בורא הקב״ה כת של מלאכים והן אומרין שירה חדשה לפניו והולכין כו׳ עכ״ל ומיהו האי קרא דכי עלה השחר מוקי בב״ר במלאכים כתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר כו׳ א״ל זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה דכולן מתחלפין ואינון לא מתחלפין ע״כ והתוס׳ כתבו דמסייע ליה לרב חננאל כו׳ פירוש במה שאמר שהמלאכים אומרים שירה עכ״ל והוא דחוק דדבר זה אין צריך סיוע דכבר העיד ע״ז ישעיה הנביא דהמלאכים אומרים שירה וקרא זה אל זה גו׳ ויחזקאל ששמע שהיו אומרים ברוך כבוד ה׳ גו׳ עוד כתבו א״נ הא דקאמר שלא הגיע זמני מיום שנבראתי לומר שירה עד עכשיו ה״נ קאמר רב חננאל שאינן רשאין להרבות בשירה דקאמר א׳ אומרת קדוש ותו לא וכן מסתמא לא היו אומרים שירה אלא פעם א׳ עכ״ל גם זה הוא דחוק וכי משום שאין אומרים בכל יום אלא קדוש ותו לא נאמר מ״ה שאין אומרים דבר זה אלא פעם אחת מיום שנבראו ומ״ש ואמרי לה פעם אחת בעולם כו׳. אין לפרש דכל המלאכים לא אמרו שירה אלא פעם אחת בעולם דהא מצינו בג׳ מקומות שאמרו שירה בהאי קרא דיעקב ויאמר שלחני כי עלה השחר ובישעיה וקרא זה אל זה גו׳ וביחזקאל ברוך כבוד ה׳ גו׳ אלא שיש לפרש דודאי דבכל יום אומרים המלאכים שירה אלא שבכל יום מתחדשים המלאכים לומר שירה עד שאין מלאך א׳ אומר שירה אלא פעם אחת בעולם ונראה עוד דכל הני לישני לא פליגי אלא שאמרו שיש כיתות שאין מתחלפין כלל ואומרות שירה בכל יום פעם א׳ והן מיכאל וגבריאל ויש כיתות שמתחלפין פעם אחת בשבת ויש שמתחלפין יותר עד פעם אחת בחדש וכן כולן לפי מעלתן עד שאמרו שיש כיתות שאין אומרים שירה אלא פ״א מיום שנבראו והיינו דאמרי לה פ״א בעולם והוא הענין בעצמו שכתבנו בשם ב״ר וכונת הדרוש כפי מה שאמרו במדרשות למלאכים ניתן קדושה א׳ שנאמר בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא ולישראל ב׳ קדושות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים גו׳ העליונים שאין היצה״ר שולט בהן דיין קדושה א׳ ולתחתונים שהיצה״ר שולט בהן ב׳ קדושות ולזה אמרו הצדיקים המקדישים עצמן מלמטה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת ומלאכים שואלין אותם מה הורה אל כדכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמו שיסד הפייט בקדושתא דפרשת זכור ושרפי קידש המעולים כתלמיד לרב שואלים מה פעל אל אלים כו׳ אלה חוצה פונים ואלה לפני ולפנים בצל שדי כו׳ ולזה מבואר כי ישראל הם לפנים ממחיצת המלאכים וצורת יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד גם שם נשמתן של צדיקים וע״כ הם הורשו בכל שעה לומר שירה לפניו יתעלה ואחריהם המלאכים היותר קרובים אל השכינה והם מיכאל וגבריאל שאינן מתחלפין יש להן רשות פעם א׳ בכל יום ואחריהם כתות מתחלפות כפי מעלתן ניתן להם לומר שירה עד הכת שמתחדשים בכל יום ואין אומרים שירה אלא פ״א בעולם ואמר כי ישראל מזכירין את השם אחר ב׳ תיבות כו׳ הוא כפירוש התרגום בג׳ קדושות קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם עלמיא ואז ולעלמי עלמיא דהיינו לעה״ב יתייחד שמו הקדוש בעולם שנאמר ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד כי בעה״ז ניתן לכל אומה שר בשמים גם עובדי כוכבים הרבה בארץ יאמינו לצבא השמים וע״כ המלאכים אין להם להזכיר שם המיוחד עד אחר שמזכירין הג׳ קדושות דהיינו בקדושה שיהיה לעלמי עלמיא שיהיה אז שמו הקדוש אחד ואמר כי הכת האחד אומרת קדוש שהוא קדיש בשמי מרומא וכת הב׳ הוסיפה לומר ק״ק על הקדושה דעל ארעא גו׳ וכת הג׳ אומרת והוסיפה ק׳ ק׳ ק׳ על הקדושה דעלמי עלמיא ומזכיר את שם המיוחד כי אז יהיה שמו אחד אבל ישראל המיחדים קדושתו על ארעא גם בעוה״ז בנוסח אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ הנה הם לפנים ממחיצת המלאכים לייחד שמו אחרי קדוש השני שהוא הוראה שהוא קדיש על ארעא דהיינו אחר ב׳ תיבות וע״כ גם בשמע ישראל מייחדים שמו המיוחד אחר ב׳ תיבות. ואמר דאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה. הוא כפי מה שאמרנו לפי שהם לפנים ממחיצת המלאכים ראוים הם להתחיל בשירה ואח״כ המלאכים כמ״ש קדמו שרים אחר נוגנים קדמו שרים אלו ישראל ואח״כ נוגנים הם המלאכים כמו שיסד הפייט בקדושתא דפרשת החודש ע״ש וכן המלאכים מכבדין עצמן לפי מעלתן והכי איתא בהגדה וקרא זה אל זה ואמר מלמד שהמלאכים מכבדין זה את זה זה אומר לחברו פתח אתה שאתה גדול ממני ויש אומרים כתות הן אחת אומרת לחברתה פתחי את שאת גדולה ממני כו׳ ובעל העקידה בשער ס״ג האריך במאמר דהכא ולפי דרכו נאמר כל זה למעלת המלאכים ע״ש ויליף לה מדכתיב ברן יחד ככבי בקר כו׳ כפרש״י דלפי פשוטו למה הקדים הככבים שהם מעולם האמצעי לבני אלהים שהם המלאכים מעולם העליון: ומ״ש ברוך אופנים הוא דאמרי לה. מבואר בפרש״י וכפי מה שביארנו כי הם יותר קרובים אל השכינה כי החיות מכסא כבוד עצמן הן והאופנים בתר חיות גרירי כמ״ש התוס׳ גם צורות החיות מד׳ פנים אשר בארץ ע״כ ניתן להם רשות לייחד שמו אחר ב׳ תיבות שהוא הוראה על קדושתו אשר על ארעא כמו שניתן רשות לישראל וכתבו התוס׳ ברוך אופנים הוא דאמרי ליה אבל קדוש אומרים שרפים כדכתיב שרפים עומדים ממעל לו גו׳ וכתיב בתריה וקרא זה אל זה גו׳ ק׳ ק׳ ק׳ ה׳ ומה שאנו אומרים בתפלת יוצר והאופנים וחיות הקודש כו׳ דחיות נמי אומרים ברוך דעדיפי משרפים וקרא נמי מוכח דחיות ואופנים אומרים ברוך דבתר קרא דברוך כתיב וקול כנפי החיות משיקות גו׳ וקול האופנים גו׳ וכתיב כי רוח החיה באופנים וא״ת דילפי׳ השתא לפי זה דחיות ושרפים אין הכל א׳ ובפ׳ אין דורשין אמר פסוק אחד אומר שש כנפים לאחד ופסוק אחד אומר ד׳ כנפים לאחד ומאי קושיא הא האי קרא דשש כנפים בשרפים כתיב והא בחיות כתיב וי״ל דמסתבר טפי ליה שאין משונים בכנפים וכה״ג פריך בפ׳ בא לו כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים אע״פ שהיה ארון אחר מסתמא כמו שהיה זה כך היה זה וכן בהמוכר פירות למ״ד פניהם איש אל אחיו והכתיב ופניהם אל הבית פריך מכרובים של שלמה אכרובים של משה דמסתמא לא נשתנו זה מזה עכ״ל. גם מזה שאנו אומרים ביוצרות פני כל חיה ואופן וכרוב כו׳ דכרוב נמי אומר ברוך הכי מוכח מתוך המקראות דכרוב וחיה הכל א׳ והאופנים בתר כרוב גרירי דכתיב ויראו הכרובים היא החיה גו׳ ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם גו׳:
ו ושבים לדרשות הכתובים בענין מאבקו של יעקב עם המלאך. ״ויאמר שלחני כי עלה השחר״ (שם לב, כו), אמר לו יעקב למלאך: וכי גנב אתה, או קוביוסטוס (משקר, מרמה בקוביות) אתה, שמתיירא מן השחר פן תתגלה לאור היום ותיתפס, ולכן אתה צריך לצאת מיד עם עלות השחר? אמר לו: אין אני מכלל בני אדם, אלא מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע עדיין זמני לומר שירה עד עכשיו, ועכשיו צריך אנו לעלות ולומר שירה.
The Gemara returns to the verses that describe Jacob wrestling with the angel. “And he said: Let me go, for the dawn has risen. And he said: I will not let you go until you bless me” (Genesis 32:27). Jacob said to the angel: Are you a thief, or are you a gambler [kuveyustus], who is afraid of dawn? The angel said to him: I am an angel, and from the day I was created my time to recite a song before God has not arrived, until now. Now I must ascend so that I can sing songs of praise to God.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב דְּאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרוֹת שִׁירָה בְּכׇל יוֹם אַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קְדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת.

The Gemara comments: This supports the opinion of Rav Ḥananel when he related what Rav said. As Rav Ḥananel said that Rav said: Three groups of ministering angels recite a song every day from the verse “Holy, holy, holy is the Lord”; one says: “Holy,” and another one says: “Holy,” and another one says: “Holy is the Lord of hosts; the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסייע ליה לרב חננאל כו׳ – כלומר דחזינן הכא שלש כתות של מלאכי השרת נבראין בכל יום שאומרים שירה להקב״ה לפיכך המלאכים הנבראים מששת ימי בראשית אינן מספקין (ליתן שיר) [לומר שירה] כל ימיהן אלא פעם אחת בעולם:
שלשה כתות – חדשים מיום אל יום.
מסייע ליה לרב חננאל – פירוש במה שאומר שהמלאכים אומרים שירה אי נמי הא דקאמר שלא הגיע זמני מיום שנבראתי לומר שירה עד עכשיו הכי נמי קאמר רב חננאל שאינם רשאין להרבות בשירה דקאמר אחד אומר קדוש ותו לא וכן מסתמא לא היו אומרים שירה אלא פעם אחת.
מסייע ליה לרב חננאל. עיין בתוס׳ והוא דחוק דזה אין צריך ראיה דכבר העיד ישעיה ע״ז שהמלאכים אומרים שירה וקרא זה אל זה וגו׳. וביחזקאל אומר ברוך כבוד וגו׳ וק״ל:
ואומרים: מסייע ליה [לו] הדבר לדעת רב חננאל אמר רב, שכן אמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות חדשות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת מהן אומרת ״קדוש״, ואחת מהן אומרת ״קדוש״, ואחת מהן אומרת ״קדוש ה׳ צבאות״.
The Gemara comments: This supports the opinion of Rav Ḥananel when he related what Rav said. As Rav Ḥananel said that Rav said: Three groups of ministering angels recite a song every day from the verse “Holy, holy, holy is the Lord”; one says: “Holy,” and another one says: “Holy,” and another one says: “Holy is the Lord of hosts; the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מֵיתִיבִי חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה בְּכׇל שָׁעָה וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּחוֹדֶשׁ וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בְּיוֹבֵל וְאָמְרִי לַהּ פַּעַם אַחַת בָּעוֹלָם.

The Gemara raises an objection from the following baraita: The Jewish people are more dear to the Holy One, Blessed be He, than the ministering angels, as the Jewish people may recite a song of praise to God at any time, but ministering angels recite a song of praise only one time per day. And some say that the ministering angels recite a song of praise one time per week. And some say that they recite a song of praise one time per month. And some say that they recite a song of praise one time per year. And some say that they recite a song of praise one time in every seven years. And some say that they recite a song of praise one time per Jubilee. And some say that they recite a song of praise one time in the entire history of the world.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו כי חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת. שכן ישראל אומרים שירה בכל שעה שרוצים, ואילו מלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה [ויש אומרים] שאומרים המלאכים פעם אחת בשבת (בשבוע) בלבד, ואמרי לה [ויש אומרים] שאינם אומרים אלא פעם אחת בחודש, ואמרי לה [ויש אומרים] כי שירתם של המלאכים היא פעם אחת בשנה, ואמרי לה [ויש אומרים] כי היא רק פעם אחת בשבוע (בשבע שנים), ואמרי לה [ויש אומרים] כי היא אינה אלא פעם אחת ביובל (חמישים שנה), ואמרי לה [ויש אומרים] שאין היא אלא פעם אחת בעולם בכל ימי חייהם.
The Gemara raises an objection from the following baraita: The Jewish people are more dear to the Holy One, Blessed be He, than the ministering angels, as the Jewish people may recite a song of praise to God at any time, but ministering angels recite a song of praise only one time per day. And some say that the ministering angels recite a song of praise one time per week. And some say that they recite a song of praise one time per month. And some say that they recite a song of praise one time per year. And some say that they recite a song of praise one time in every seven years. And some say that they recite a song of praise one time per Jubilee. And some say that they recite a song of praise one time in the entire history of the world.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְיִשְׂרָאֵל מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אַחַר שְׁתֵּי תֵּיבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ו׳:ד׳} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ וְגוֹ׳ וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם אֶלָּא לְאַחַר ג׳שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת כְּדִכְתִיב {ישעיהו ו׳:ג׳} קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת.

And furthermore, the Jewish people mention the name of God after two words, as it is stated: “Hear, Israel: The Lord our God, the Lord is one” (Deuteronomy 6:4). But the ministering angels mention the name of God only after three words, as it is written: “And one called unto another, and said: “Holy, holy, holy is the Lord of hosts; the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחר שתי תיבות – שמע ישראל ה׳ וגו׳.
ומלאכים אין מזכירים את השם – בשירתם עד לאחר שלש תיבות קדוש קדוש קדוש ה׳.
ועוד מחיבתן של ישראל היתירה על מלאכי השרת, שישראל מזכירין את השם מיד לאחר שתי תיבות שאומרים, שכן נאמר: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״ (דברים ו, ד), ואילו מלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות, כדכתיב [כמו שנאמר] במלאכים ״וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות מלוא כל הארץ כבודו״ (ישעיה ו, ג).
And furthermore, the Jewish people mention the name of God after two words, as it is stated: “Hear, Israel: The Lord our God, the Lord is one” (Deuteronomy 6:4). But the ministering angels mention the name of God only after three words, as it is written: “And one called unto another, and said: “Holy, holy, holy is the Lord of hosts; the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאֵין מה״שמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים שִׁירָה לְמַעְלָה עַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ח:ז׳} בְּרׇן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַהֲדַר וַיָּרִיעוּ כׇּל בְּנֵי אֱלֹהִים.

And the ministering angels do not recite their song above until the Jewish people recite their song below, on earth, as it is stated: “When the morning stars sang together” (Job 38:7), referring to the Jewish people, who are compared to stars; and only then does the verse state: “And all the sons of God shouted for joy,” which is a reference to the angels. This baraita teaches that the angels mention the name of God only after three words, i.e., after saying the word “holy” three times, whereas according to what Rav Ḥananel stated that Rav said, the third group of angels says the word “holy” once and then immediately mentions the name of God.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברן יחד כוכבי בוקר ויריע כל בני אלהים – כשמרננין שמשולים ככוכבי בקר:
כוכבי בקר – ישראל המשולים לכוכבים:
קתני מיהת אחר שלש תיבות ואת אמרת קדוש ה׳.
ולא עוד אלא שאין מלאכי השרת אומרים שירה בעולמות שלמעלה, עד שלפני כן יאמרו ישראל שירה בעולם שלמטה, בעולם הזה. שכן נאמר: ״ברן יחד כוכבי בקר״ (איוב לח, ז), הם בני ישראל המשולים לכוכבים, ורק אחר כך הדר [חזר] הכתוב לומר ״ויריעו כל בני אלהים״, הם מלאכי השרת. ואם כן, למדנו שאין המלאכים מזכירים את שם ה׳ אלא לאחר שלוש תיבות (״קדוש קדוש קדוש״), ושלא כדברי רב חננאל בשם רב שהכת השלישית של מלאכי השרת מזכירה את שם ה׳ לאחר תיבה אחת (״קדוש״)!
And the ministering angels do not recite their song above until the Jewish people recite their song below, on earth, as it is stated: “When the morning stars sang together” (Job 38:7), referring to the Jewish people, who are compared to stars; and only then does the verse state: “And all the sons of God shouted for joy,” which is a reference to the angels. This baraita teaches that the angels mention the name of God only after three words, i.e., after saying the word “holy” three times, whereas according to what Rav Ḥananel stated that Rav said, the third group of angels says the word “holy” once and then immediately mentions the name of God.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא אַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ וְאַחַת אוֹמֶרֶת קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה׳ צְבָאוֹת וְהָאִיכָּא בָּרוּךְ

The Gemara emends Rav Ḥananel’s statement citing Rav: Rather, Rav said that one group of ministering angels says: “Holy,” and another one says: “Holy, holy,” and another one says: “Holy, holy, holy is the Lord of hosts.” The Gemara challenges the statement of the baraita that the angels mention the name of God only after three words: But there is the verse: “Then a spirit lifted me up, and I heard behind me the voice of a great rushing: Blessed be the glory of the Lord from His place” (Ezekiel 3:12). In this praise, “Blessed be the glory of the Lord,” the word “Lord” appears as the third Hebrew word, apparently uttered by the ministering angels.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאיכא ברוך – דהוזכר אחר ב׳ תיבות כדכתיב ברוך כבוד ה׳. ומשני ברוך האופנים הוא דאמרי ליה שהם מכסא הכבוד עצמו וכי אמרינן אנן במלאכים.
אלא צריך לומר כך בדברי רב חננאל בשם רב: כת אחת אומרת ״קדוש״, וכת אחת אומרת ״קדוש קדוש״, וכת אחת אומרת ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות״. ושואלים: והאיכא [והרי יש] גם אמירת מלאכים שיש בה הזכרת שם ה׳ לאחר שתי תיבות, שכן נאמר בנבואת יחזקאל ״ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה׳ ממקומו. וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעומתם וקול רעש גדול״ (יחזקאל ג, יב—יג). הרי שמזכירים שאף המלאכים מזכירים את שם ה׳ לאחר שתי תיבות בלבד (״ברוך כבוד״)!
The Gemara emends Rav Ḥananel’s statement citing Rav: Rather, Rav said that one group of ministering angels says: “Holy,” and another one says: “Holy, holy,” and another one says: “Holy, holy, holy is the Lord of hosts.” The Gemara challenges the statement of the baraita that the angels mention the name of God only after three words: But there is the verse: “Then a spirit lifted me up, and I heard behind me the voice of a great rushing: Blessed be the glory of the Lord from His place” (Ezekiel 3:12). In this praise, “Blessed be the glory of the Lord,” the word “Lord” appears as the third Hebrew word, apparently uttered by the ministering angels.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144