×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּפָסְקוּ.
and then their sanctity ceased following the census.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ופסקו – משעת החשבון של חומש הפקודים ואילך.
ופסקו מאותה שעה שנמנו במדבר.
and then their sanctity ceased following the census.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ כִּדְאָמַר טַעַם אֶלָּא לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא.

The Gemara asks: Granted, according to Reish Lakish, who holds the firstborn were not sanctified following the census until they entered Eretz Yisrael, the reason is as he said, that it is written: “And it shall be when the Lord shall bring you into the land of the Canaanites…and you shall set apart all firstborn of the womb to the Lord” (Exodus 13:11–12). But according to Rabbi Yoḥanan, who holds that the firstborn continued to be sanctified following the census, what is the reason, i.e., the source, for his opinion?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לר״ל – דאמר קדשו ופסקו כדקאמר טעמא דכניסתן לארץ ישראל קדשו בכורות אלמא דקדשו במדבר ופסקו:
אלא לר׳ יוחנן – דאמר לא פסקו מאי טעמא:
טעמיה – מוהיה כי יביאך והדר והעברת.
ושואלים: בשלמא [נניח, מובן הדבר] לשיטתו של ריש לקיש, שלא קדשו יותר עד שנכנסו לארץ — כמו שאמר את הטעם, המקור לדבריו, שנאמר: ״והיה כי יביאך אל ארץ הכנעני וכו׳ והעברת כל פטר רחם״ (שמות יג, יא), אלא לשיטת ר׳ יוחנן, שלא פסקו ליקדש גם לאחר המנין שבמדבר, מאי טעמא [מה הטעם]?
The Gemara asks: Granted, according to Reish Lakish, who holds the firstborn were not sanctified following the census until they entered Eretz Yisrael, the reason is as he said, that it is written: “And it shall be when the Lord shall bring you into the land of the Canaanites…and you shall set apart all firstborn of the womb to the Lord” (Exodus 13:11–12). But according to Rabbi Yoḥanan, who holds that the firstborn continued to be sanctified following the census, what is the reason, i.e., the source, for his opinion?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בְּחֶילְמָא דְּמִילְּתָא מְעַלַּיְתָא אָמֵינָא אָמַר קְרָא לִי יִהְיוּ בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ.

Rabbi Elazar said: I saw Rabbi Yoḥanan in a dream, which is a sign that I am saying a proper matter in explaining his opinion. The verse states: “For all the firstborn are Mine: On the day that I smote all the firstborn in the land of Egypt I sanctified to Me all the firstborn in Israel, both man and animal, Mine they shall be: I am the Lord” (Numbers 3:13). The additional phrase “Mine they shall be” indicates that they shall be, i.e., shall remain, in their current state of sanctity.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן חזאי בחילמא הילכ׳ מיסתייעא מילתא דמפרישנא טעמא שפיר אמר קרא והיו בהווייתן יהו דקדשו ולא פסקו:
גמרא אמר ר׳ אליעזר ר׳ יוחנן חזאי כו׳ לא קדשו לא הוצרכו כו׳ להיכן הלכו א״ל אותן ג׳ כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה טעמיה כו׳ והעברת הס״ד ואח״כ מ״ה מצוה זו כו׳ ובד״ה א״ל האי כו׳ במדבר הס״ד ואח״כ מ״ה בלשון כו׳ ובדבור המתחיל מחצית השקל כו׳ ומנה מאה דינר כו׳ לאלף סלעים מ׳ מנים כו׳ ובד״ה מחצה שלם כו׳ לא נתן אלא מאת ככר כו׳ ובד״ה כפול היה כו׳ היה האלף וז׳ מאות וע״ה כו׳ לעמודים הס״ד ואח״כ מ״ה כתיב קרא כו׳ ובד״ה אימא מיניה מהאי קרא גופיה כו׳ ואי נמי לא מהדר כו׳ ובד״ה לעולם איכא לשאול אמאי כו׳ בפרוטרוט הס״ד ואח״כ מ״ה ואלפים כו׳ הרי צ״ו מלים כו׳ והאי קרא חשיב כו׳ ובד״ה והשקל עשרים כו׳ אלמא המנה ס׳ סלעים עכ״ל כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ומחצה כולה כו׳ ושבע מאות וחמשה ושבעים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אמר ר׳ אלעזר: את ר׳ יוחנן חזאי בחילמא [ראיתי בחלום], וסימן הוא דמילתא מעליתא אמינא [שדבר טוב אני אומר] בטעם דבריו: אמר קרא [המקרא] באותה שעה ״כי לי כל בכור ביום הכותי בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו״ (במדבר ג, יג), והתוספת ״לי יהיו״ באה להדגיש: בהוייתן, כפי שהם, כן יהו לי.
Rabbi Elazar said: I saw Rabbi Yoḥanan in a dream, which is a sign that I am saying a proper matter in explaining his opinion. The verse states: “For all the firstborn are Mine: On the day that I smote all the firstborn in the land of Egypt I sanctified to Me all the firstborn in Israel, both man and animal, Mine they shall be: I am the Lord” (Numbers 3:13). The additional phrase “Mine they shall be” indicates that they shall be, i.e., shall remain, in their current state of sanctity.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי יוֹחָנָן וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְהַעֲבַרְתָּ מַאי עָבֵיד לֵיהּ הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ.

The Gemara asks: And as for Rabbi Yoḥanan, with regard to the verse “And it shall be when the Lord shall bring youand you shall set apart,” what does he do with it? The Gemara answers: That expression is necessary to teach that which the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Perform this mitzva on account of which you will be privilged to enter into Eretz Yisrael.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבשבילה תיכנס לארץ – בזכות שתקיימה:
מצוה זו – של בכורות שבשבילה תיכנס לארץ ולהכי סמכינהו רחמנא להדדי.
ושואלים: ור׳ יוחנן, את הפסוק הזה ״והיה כי יביאך... והעברת״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו פסוק נצרך לו] לכ מו ששנה התנא דבי [מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: עשה מצוה זו של קידוש בכורות, שבשבילה, כלומר, בגללה, תיכנס לארץ.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yoḥanan, with regard to the verse “And it shall be when the Lord shall bring youand you shall set apart,” what does he do with it? The Gemara answers: That expression is necessary to teach that which the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: Perform this mitzva on account of which you will be privilged to enter into Eretz Yisrael.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי אַתּוּן הָכִי מַתְנִיתוּ לַהּ אֲנַן אִיפְּכָא מַתְנִינַן לַהּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר.

Rav Mordekhai said to Rav Ashi: You teach the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in this manner, whereas we teach it in the opposite manner: Rabbi Yoḥanan says the firstborn were not sanctified in the wilderness, and Reish Lakish says the firstborn were sanctified in the wilderness.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: אתון הכי מתניתו לה [אתם כך אתם שונים אותה] את מחלוקת ר׳ יוחנן וריש לקיש, אנן איפכא מתנינן לה [אנו להיפך שונים אנו אותה], ר׳ יוחנן אמר: לא קדשו בכורות במדבר, וריש לקיש אמר: קדשו בכורות במדבר.
Rav Mordekhai said to Rav Ashi: You teach the dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish in this manner, whereas we teach it in the opposite manner: Rabbi Yoḥanan says the firstborn were not sanctified in the wilderness, and Reish Lakish says the firstborn were sanctified in the wilderness.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ וְאָפְכִית נָמֵי תְּיוּבָתָא וְאָפְכִיתוּ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר א״לאֲמַר לֵיהּ לֹא קָדְשׁוּ (לְהוּ) לֹא הוּצְרְכוּ לִיקְדַּשׁ.

Rav Ashi said to him: And do you also reverse the objections raised by one against the other, and do you also reverse that which Rabbi Elazar said, that he saw Rabbi Yoḥanan in a dream and interpreted his opinion to be referring to Reish Lakish instead? Rav Mordekhai said to him: According to my tradition, when Rabbi Yoḥanan stated that the firstborn in the wilderness were not sanctified he meant that they did not need to be consecrated, i.e., one who wished to sacrifice a firstborn lamb did not need to consecrate it, as they were already sanctified as firstborns. And Reish Lakish disagreed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפכיתו נמי תיובתא – דקאמר איתיביה ר״ל לר׳ יוחנן ואפכיתו נמי להא דר׳ אלעזר דאמריתו ר״ל חזאי בחלמא:
א״ל – לא מפכינן דהכי קא משמע לן ללישנא דידן. מאי לא קדשו דאמר ר׳ יוחנן לא הוצרכו ליקדש בכורות במדבר שהרי קדשו במצרים ולא פסק קדושה לעולם:
ואפכיתו נמי לרבי אלעזר – ואמריתו ריש לקיש חזאי בחלום ומתריץ ליה למילתיה דריש לקיש והא ר׳ אלעזר תלמידו דר׳ יוחנן הוה.
א״ל – האי דלא קדשו דקאמר ר׳ יוחנן היינו דלא הוצרכו לקדש אם רוצה להקריבן אינו צריך להקדישן כשאר בהמות חולין שהרי הן קדושין היו משעה שנולדו דהיינו נמי כדלעיל דלר׳ יוחנן קדשו בכורות במדבר.
אמר ליה [לו] רב אשי: ואפכית נמי תיובתא [והופכים אתם גם כן את הקושיות] שהקשו זה על זה, ואפכיתו לה להא כן הופכים אתם אותה לזו] שאמר ר׳ אלעזר, שלא ראה את ר׳ יוחנן בחלום, אלא את ריש לקיש, ותירץ את דבריו? אמר ליה [לו]: לפי מסורת זו שבידי, לא קדשו בכורות במדבר, שאמר ר׳ יוחנן, כוונתו לא הוצרכו בכורות ליקדש, לפי שכבר היו קדושים.
Rav Ashi said to him: And do you also reverse the objections raised by one against the other, and do you also reverse that which Rabbi Elazar said, that he saw Rabbi Yoḥanan in a dream and interpreted his opinion to be referring to Reish Lakish instead? Rav Mordekhai said to him: According to my tradition, when Rabbi Yoḥanan stated that the firstborn in the wilderness were not sanctified he meant that they did not need to be consecrated, i.e., one who wished to sacrifice a firstborn lamb did not need to consecrate it, as they were already sanctified as firstborns. And Reish Lakish disagreed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי הָכִי הַיְינוּ דִּידַן קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן חַיָּיב אָדָם לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ.

The Gemara asks: If so, that is the same as our tradition, that in Rabbi Yoḥanan’s opinion the firstborn that were born in the wilderness were sanctified, and in Reish Lakish’s opinion they were not. For what purpose, then, did Rav Mordekhai inform Rav Ashi of his alternative version of the dispute? The Gemara answers that it teaches us that a person must say what he was taught in the precise language employed by his teacher.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי היינו לישנא דידן – אין הכי נמי. אלא הא דאפכינן משום דחייב אדם לומר בלשון רבו:
בלשון רבו – אע״ג דתרוייהו כי הדדי הוו פירושייהו אפ״ה קאמר ליה בלשון שלמדתיה.
ושואלים: אי הכי [אם כך], היינו דידן [זו היא המסורת שלנו] ביחס למחלוקת, שלדעת ר׳ יוחנן קדשו בכורות במדבר! ומשיבים: על כל פנים קא משמע לן [משמיע לנו] רב מרדכי שחייב אדם לומר בלשון רבו.
The Gemara asks: If so, that is the same as our tradition, that in Rabbi Yoḥanan’s opinion the firstborn that were born in the wilderness were sanctified, and in Reish Lakish’s opinion they were not. For what purpose, then, did Rav Mordekhai inform Rav Ashi of his alternative version of the dispute? The Gemara answers that it teaches us that a person must say what he was taught in the precise language employed by his teacher.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שָׁאַל קוּנְטְרוּקוּס הַשַּׂר אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בִּפְרָטָן שֶׁל לְוִיִּם אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת בִּכְלָלָן אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְהֵיכָן הָלְכוּ.

§ With regard to the abrogation of the sanctity of the firstborn in the wilderness by the Levites, the Gemara relates that Kontrokos the officer asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: In the individual count of each family of Levites you find that there were 22,300 (see Numbers 3:22–34). But in the collective count of the entire tribe you find a total of 22,000, as it is stated: “All the males from a month old and upward, were 22,000” (Numbers 3:39). Where, then, did the other three hundred Levites go?
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בפרטן של לוים – היכא דקא חשיב בני גרשון ובני קהת ובני מררי וכשתצטרף חשבונ׳ את מוצא כ״ב אלפים וג׳ מאות:
ובכללו – היכא דקא חשיב להו ביחד אינם אלא כ״ב אלפים:
ערך קונטרקום
קונטרקוםא(בכורות ה.) שאל קונטרקום הגמון את רבן יוחנן בן זכאי בכללן של לוים אתה מוצא וכו׳:
א. [נאמע.]
קונטרוקוס – שם שר.
בפרטן של לוים – בגרשון כתיב (במדבר ג) שבעת אלפים וחמש מאות ובקהת כתיב (שם) שמונת אלפים ושש מאות הרי ששה עשר אלפים ומאה ובמררי כתיב (שם) ששת אלפים ומאתים הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות ובכללן כתיב (שם) כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף.
שלש מאות להיכן הלכו א״ל כו׳. ר״ל למה לא כללן עם השאר ויפדו גם הם את הבכורות ולא יהיו זקוקים הרע״ג בכורים העודפים ממנין לפדיון כן פירש״י בחומש והיינו שחשדו למשה שעשה כן להעשיר לאהרן ולבניו שיקבלו כסף פדיון של רע״ג העודפים וק״ל:
א ובענין הפקעת הקדושה מן הבכורות, על ידי הלויים במדבר, מסופר: שאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי: בפרטן של לוים, כאשר מנו אותם למשפחותם, אתה מוצא שהיו עשרים ושנים אלף ושלש מאות (ראה במדבר ג, כב. במדבר ג, כח. במדבר ג, לד). ואילו בכללן, כאשר נמנו כאחד, אתה מוצא שהיו עשרים ושנים אלף, שנאמר בסוף המנין: ״כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף״ (במדבר ג, לט). ואותם שלש מאות שנמנו בפרט, להיכן הלכו?
§ With regard to the abrogation of the sanctity of the firstborn in the wilderness by the Levites, the Gemara relates that Kontrokos the officer asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: In the individual count of each family of Levites you find that there were 22,300 (see Numbers 3:22–34). But in the collective count of the entire tribe you find a total of 22,000, as it is stated: “All the males from a month old and upward, were 22,000” (Numbers 3:39). Where, then, did the other three hundred Levites go?
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאָמַר לוֹ אוֹתָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת הָיוּ וְאֵין בְּכוֹר מַפְקִיעַ בְּכוֹר מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי דַּיּוֹ לַבְּכוֹר שֶׁיַּפְקִיעַ קְדוּשַּׁת עַצְמוֹ.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: The total sum includes only those Levites who redeemed the Israelite firstborn. Those additional three hundred Levites were themselves firstborns, and a firstborn Levite cannot abrogate the sanctity of a firstborn Israelite. The Gemara asks: What is the reason? Abaye says: It is sufficient for a Levite firstborn to abrogate his own firstborn sanctity.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דיו לבכור לוי שיפקיע קדושת עצמו:
אמר לו: במנין הכללי נמנו בני לוי שבאו תחת בכורות ישראל באותה שעה. ואילו אותן שלש מאותבכורות היו, ואין בכור לוי מפקיע קדושת בכור ישראל. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר אביי: דיו ללוי בכור שיפקיע את קדושת הבכורה של עצמו.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: The total sum includes only those Levites who redeemed the Israelite firstborn. Those additional three hundred Levites were themselves firstborns, and a firstborn Levite cannot abrogate the sanctity of a firstborn Israelite. The Gemara asks: What is the reason? Abaye says: It is sufficient for a Levite firstborn to abrogate his own firstborn sanctity.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְעוֹד שְׁאָלוֹ בְּגִיבּוּי כֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מָאתַיִם וְאַחַת כִּכָּר וְאַחַת עֶשְׂרֵה מָנֶה דִּכְתִיב {שמות ל״ח:כ״ו} בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳.

Additionally, Kontrokos asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: With regard to the collection of silver by Moses for the Tabernacle, you find that the total amount is 201 talents and eleven maneh, as it is written that they amassed: “A beka a head, that is, half a shekel, of the shekel of the Sanctuary…for 603,550 men” (Exodus 38:26), which totals 301,775 shekels. This sum equals 201 talents and eleven maneh, as each talent contains 1,500 shekels, or sixty maneh, and each maneh contains twenty-five shekels.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בגיבוי הכסף – כשגבן מכל אחד מחצית השקל וכשתצרפם עולה חשבונם מאתים ואחד ככר ואחד עשרה מנה. כיצד המנה הוא כ״ה שקלים שהוא מאה דינרין. ומאה מחצית שקל הן ב׳ מנים. נמצא שלשת אלפים מחצית שקל הן ס׳ מנה שכך הוא ככר של הקדש ס׳ מנה דילפינן לה מקראי דלקמן דכך הוא הככר מן מאת ככר ומן שבעים ככר. ומזה תוכל להבין כששלשת אלפים עושים ככר אחת כך שלש מאות אלף עושין ק׳ ככרים ושש מאות אלף מאתים ככרים. והיינו דקאמר מאתים ואחד ככר. וחמש מאות וחמשים מחצית שקלים הן י״א מנה ובנתינת הכסף היכא דעשה חשבון לישראל אי אתה מוצא אלא מאת ככר:
מחצית השקל בשקל הקדש – לגלגלת לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים הרי מאתים ואחד ככר וי״א מנה. ככר הוי ששים מנה ומנה מאה דינר שהן חמשה ועשרים סלעים ושקל דאורייתא הוי סלע. חשוב ס׳ פעמים כ״ה תמצא בככר אלף וחמש מאות סלעים שהן שלש אלפים חצאי שקלים תמצא לשלש אלפים ישראל ככר כסף לשלש מאות אלף מאת ככר לשש מאות אלף מאתים ככר ולשלשה אלפים אלף וחמש מאות סלעים ולחמש מאות איש ר״ן סלעים ולחמשים איש כ״ה סלעים הרי אלף ות״ש ע״ה סלעים צרף סלעים ועשה מהן מנים מכל מאה סלעים ארבע מנים הרי לאלף סלעים מ׳ מנים ולחמש מאות סלעים עשרים מנים הרי ככר פשו להו רע״ה סלעים שהן אחת עשרה מנה.
שם בגיבוי כסף אתה מוצא ר״א ככר כו׳ עיין בכל הסוגיא בחדושי הלכות ובפירש״י בחומש:
ועוד שאלו קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי: בגיבוי כסף כאשר גבה משה כסף לצורך המשכן, אתה מוצא שמשקל הכסף מגיע למאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב הרי נאמר] כי נאספו ״בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש וגו׳ לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים״ (שמות לח, כו), שהם שלש מאות ואחד אלף ועוד שבע מאות שבעים וחמישה שקלים. וסכום זה מגיע למאתיים ואחת כיכר ואחת עשרה מנה (בכל כיכר אלף וחמש מאות שקלים, ובכל מנה עשרים וחמישה שקלים).
Additionally, Kontrokos asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: With regard to the collection of silver by Moses for the Tabernacle, you find that the total amount is 201 talents and eleven maneh, as it is written that they amassed: “A beka a head, that is, half a shekel, of the shekel of the Sanctuary…for 603,550 men” (Exodus 38:26), which totals 301,775 shekels. This sum equals 201 talents and eleven maneh, as each talent contains 1,500 shekels, or sixty maneh, and each maneh contains twenty-five shekels.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּבִנְתִינַת הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מְאַת כִּכָּר דִּכְתִיב {שמות ל״ח:כ״ז} וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וְגוֹ׳ מֹשֶׁה רַבְּכֶם גַּנָּב הָיָה אוֹ קוּבְיוּסְטוּס הָיָה אוֹ אֵינוֹ בָּקִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת נָתַן מֶחֱצָה וְנָטַל מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה שָׁלֵם לֹא הֶחֱזִיר.

But with regard to the giving of the silver to the Tabernacle you find only one hundred talents, as it is written: “And the hundred talents of silver were for casting” (Exodus 38:27). Now, was Moses your teacher a thief, or was he a gambler [kuveyustus], or was he not expert in accounting? He gave half of the money for the Tabernacle and took half for himself, and he did not return even a complete half to the Tabernacle.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או קוביוסטוס – גונב נפש:
לבזות עצמו נתכוון ומחצה שלם לא החזיר דעדיין חסר חצי מככר האחד וי״א מנה:
ערך קבייסטס
קבייסטסא(חולין צא:) ויאמר שלחני כי עלה השחר וכי גנב אתה או קבייסטס שאתה מתיירא משחר. (בכורות ה׳.) וכי משה רבכם גנב היה או קבייסטוס. (קידושין יא. בבא בתרא לב) המוכר עבד לחברו ונמצא גנב או קביסטוס הגיעו פי׳ גנב גונב ממון קביסטוס גונב נפשות (בילמדנו בריש והיה עקב) אבל זה קוביוסטוס היא עכשיו הוא הולך ומאבד את כליו (א״ב עי׳ בל״י זולל וסובא):
א. [ווערפעל שפילער.]
מחצה שלם לא החזיר – שהיה לו לשלם מן החצי מאת ככר וחצי וחמש מנים וחצי והוא לא נתן אלא מאה ככר כדכתיב מאת ככר. ואע״ג דכתיב (שמות לח) ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים אלמא דיותר ממחצה החזיר אותו פסוק לא הזכיר אותו השר שמתכוין היה לקנטרו בדברים.
קוביוסטוס – במקום אחר חולין (דף צא:) פרש״י גונב נפשות ואין עניינו כאן גבי גביית כסף ובפרק המוכר פירות (ב״ב דף צב:) גבי עבדים וסתם עבדים אינן גונבי נפשות ור״ח פירש משחק בקוביא והא דאמר בבראשית רבה שלחני נא כי עלה השחר וכי גנב או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר דרך משחק בקוביא להטמין עצמו לפי שמפסיד ממון בשחוק ומתחייב בהקפה.
ומחצה שלם לא החזיר – לא הזכיר לו פסוק ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים השר לקנטרו נתכוון.
שם גנב או קוביוסטוס כו׳. פי׳ בערוך גנב גונב ממון או קוביוסטוס גונב נפשות עכ״ל היינו שגונב חצי כסף השקלים שקיבל מת״ר אלף או חצי הת״ר נפשות גנב שלא נתנו כלום והעלים אותן וק״ל:
ואילו בנתינת הכסף בפועל לצורך המשכן אתה מוצא רק מאת ככר, דכתיב [שנאמר]: ״ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרוכת״ (שמות לח, כז). וכי משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס (משחק בקוביה) היה, או אינו בקי בחשבונות? נתן מחצה לצורך המשכן, ונטל לעצמו מחצה, ואפילו מחצה שלם לא החזיר, כלומר, נתן לצורך המשכן פחות ממחצית!
But with regard to the giving of the silver to the Tabernacle you find only one hundred talents, as it is written: “And the hundred talents of silver were for casting” (Exodus 38:27). Now, was Moses your teacher a thief, or was he a gambler [kuveyustus], or was he not expert in accounting? He gave half of the money for the Tabernacle and took half for himself, and he did not return even a complete half to the Tabernacle.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ גִּיזְבָּר נֶאֱמָן הָיָה וּבָקִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָיָה וּמָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה.

Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Moses, our teacher, was a trustworthy treasurer and was expert in accounting, but a maneh of the Sanctuary, which was used to measure the one hundred talents used for the sockets, was double the value of a standard maneh, i.e., fifty shekels instead of twenty-five shekels. Therefore, the one hundred talents given by Moses were equivalent to the two hundred talents that he collected from the Jewish people.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנה של קדש כפול היה – של מאתים דינר. ומאתים ככר הוו ק׳ ככר ואחד ככר וי״א מנה כיון שלא היה בהן כדי ככר כפול של קודש לא מנאו הכתוב לא אמר אלא ויהי מאת ככר הכסף והככר וי״א מנה הן אלף שקלים שלמים [ושבע מאות וע״ה] דכתיב ואת האלף וכו׳:
כפול היה – והיה בככר ק״כ מנים ובאותן מאה ככר הוו מאתים ככר והאחד ככר וי״א מנה היו האלף וז׳ מאות וע״ה שעשה ווים לעמודים.
אמר לו רבן יוחנן: משה רבינו גיזבר נאמן היה, ובקי בחשבונות היה, אלא מנה של קודש, שעל פיו חושבו מאת הכיכר לאדנים, כפול היה, היה בו מנין כפול של שקלים (חמשים שקלים למנה), ומאת הכיכר שווים למאתיים הכיכר שגבה משה מבני ישראל.
Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to him: Moses, our teacher, was a trustworthy treasurer and was expert in accounting, but a maneh of the Sanctuary, which was used to measure the one hundred talents used for the sockets, was double the value of a standard maneh, i.e., fifty shekels instead of twenty-five shekels. Therefore, the one hundred talents given by Moses were equivalent to the two hundred talents that he collected from the Jewish people.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָוֵי בַּהּ רַב אַחַאי מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וְגוֹ׳ הָנָךְ לָצֶקֶת וְאִינָךְ בֵּי גַזָּא כְּתַב קְרָא אַחֲרִינָא {שמות ל״ח:כ״ה} וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ׳.

Rav Aḥai discusses it: What posed a difficulty for Rabban Yoḥanan ben Zakkai that forced him to offer this answer? Was it the verse: “And the hundred talents of silver were for casting the sockets of the Sanctuary” (Exodus 38:27)? If so, one can explain that these one hundred talents were designated for casting the sockets, and the other one hundred talents that are not mentioned here were placed in the treasury. The Gemara answers that another verse is written that discusses the total sum collected, and only one hundred talents are mentioned: “And the silver of those that were numbered of the congregation was a hundred talents” (Exodus 38:25).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קא קשיא – לרבן יוחנן בן זכאי ומאי דוחקיה דאהדר ליה מנה [של קודש] כפול היה לימא ליה הנך מאת ככר דאמר קרא הוו לצקת ואידך שארא בי גזא הוה מנח:
לא הוה יכיל למהדר ליה הכי משום דכתב קרא אחרינא וכסף פקודי העדה מאת ככר ולא כתיב הכא לצקת משום הכי א״ל כפול היה:
כתיב קרא אחרינא – דלא כתיב ביה לצקת ולא קחשיב לכולהו.
הוי [התקשה] בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה [מה קשה לו], לרבן יוחנן, שהוצרך להידחק? האם מה שנאמר ״ויהי מאת ככר הכסף לצקת״ וגו׳? והרי אפשר לומר כי הנך [מאה כיכרות אלה] יועדו לצקת מהם את האדנים, ואינך מאה הכיכרות האחרים] שלא נזכרו שם, ניתנו בי גזא [באוצר]! ומשיבים: כתב קרא אחרינא [כתוב פסוק אחר] שלא נזכרו בו אלא מאה כיכר: ״וכסף פקודי העדה מאת ככר״ וגו׳ (שמות לח, כה), ושם לא ניתן להסביר שמדובר רק במחצית הסכום.
Rav Aḥai discusses it: What posed a difficulty for Rabban Yoḥanan ben Zakkai that forced him to offer this answer? Was it the verse: “And the hundred talents of silver were for casting the sockets of the Sanctuary” (Exodus 38:27)? If so, one can explain that these one hundred talents were designated for casting the sockets, and the other one hundred talents that are not mentioned here were placed in the treasury. The Gemara answers that another verse is written that discusses the total sum collected, and only one hundred talents are mentioned: “And the silver of those that were numbered of the congregation was a hundred talents” (Exodus 38:25).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ודקא״לוּדְקָאָמַר לֵיהּ מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה מְנָא לֵיהּ.

The Gemara asks: And with regard to that which Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to Kontrokos, that a maneh of the Sanctuary was double the value of a standard maneh, from where does he derive this?
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנא ליה – דכפול היה:
מנא ליה – פירוש יש לו לדקדק דבר זה מתוך מה אמרה מלבד קושיא זו.
בד״ה מנא ליה פירוש כו׳ מלבד קושיא זו עכ״ל כצ״ל:
ושואלים: ודקאמר ליה [ומה שאמר לו] רבן יוחנן בן זכאי: מנה של קודש כפול היה, מנא ליה [מנין לו]?
The Gemara asks: And with regard to that which Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to Kontrokos, that a maneh of the Sanctuary was double the value of a standard maneh, from where does he derive this?
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִילֵימָא מִינֵּיהּ שֶׁהֲרֵי כָּאן שִׁבְעִים וְאֶחָד מָנֶה {שמות ל״ח:כ״ח} וְאֶת הָאָלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט וְאִם אִיתָא מֵאָה וְאֶחָד כִּכָּר וְאַחַת עֶשְׂרֵה מָנֶה מִיבְּעֵי לֵיהּ.

If we say that it is derived from the verse itself that Kontrokos mentioned (Exodus 38:27), then the derivation would be as follows: In addition to the one hundred talents, additional silver coins are mentioned here that equal seventy-one maneh, as it is stated: “And of the 1,775 shekels he made hooks for the pillars” (Exodus 38:28), which is equal to one talent, or sixty maneh, plus an additional eleven maneh, and the verse counted them only using the value of small coins, i.e., shekels, and not in talents. And if it is so that a maneh of the Sanctuary was of equal value to a common maneh, then the verse should have expressed this value using larger coins, writing: 101 talents and eleven maneh.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא מיניה – דההוא קרא וכסף פקודי העדה מאת ככר אלף ושבע מאות (וחמשים) [וחמשה] ושבעים שקל. שהרי כאן שבעים ואחד מנה. כיצד דהכא כתיב1 שקל דכ״ה שקלים הן מנה ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים הן שבעים ואחד מנה ולא מנאן הכתוב בככר שהרי יש כאן יותר מככר פשוט של ס׳ י״א מנה ולא מנאו בככר אלא בפרוטרוט פרוטרוט היינו פרטי כלומר בשקלים מנאן דהיינו פרטי. אלמא משום הכי מנאם בפרוטרוט דלית בהו שעור מנה כפול:
1. נראה דצ״ל דהכא כתיב אלף ושבע מאות שקל וכ״ה שקלים וכו׳
אילימא מיניה – מהאי קרא גופיה שהרי כיון אלף ושבע מאות וע״ה יוצא שבעים וחד מנה וא״נ לא מהדר אלא כמה דכתיב מיהו הנך הוה ליה לקרא למימני בהו בככר וי״א מנה ולא מנאן אלא בפרוטרוט בפרטי׳ ולא עשה מהן כלל שיחשבם בככר ש״מ כפול היה.
לעולם איכא לישאל אמאי לא אהדר מאתים ככר והא דאמרת אי לאו דכפול היה אמאי לא מננהו בככר לאו טעמא הוא דכללי שהגיעו למאה קחשיב בכללי ופרטי כגון חד ככר לא חשיב בככרי לפיכך מנאן בפרוטרוט.
הרי כאן שבעים ואחד מנה – ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט.
בד״ה הרי כאן כו׳ הכתוב אלא בפרוטרוט ומנה של קודש כו׳ למנינהו במנין ולימא ל״ה מנים וחצי וכן בסמוך כו׳ שהרי כאן צ״ו מנים כו׳ גבי אלמנה אמרינן נקראת כו׳ על שם מנה כו׳ לעתיד ואמאי לא דייקינן כתובת אלמנה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אילימא מיניה [אם תאמר ממנו] מפסוק זה עצמו, שהקשה ממנו קונטרוקוס השר ״ויהי מאת ככר הכסף לצקת״ וכו׳ (שמות לח, כד), שהרי בנוסף למאה כיכר, נזכרו כאן שקלי כסף נוספים במשקל שבעים ואחד מנה, שנאמר: ״ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים״ (שמות לח, כח), שהם עולים לכיכר (ששים מנה) ועוד אחד עשר מנה, ולא מנאן הכתוב במנין של כיכרות, אלא בפרוטרוט, במנין של מטבעות קטנים, שקלים. ואם איתא [אכן] מנה של קודש מנה רגיל היה, אם כן מאה כיכר (לאדנים) ואחד ככר ואחת עשרה מנה (לווים) מיבעי ליה [צריך היה לו] לכתוב!
If we say that it is derived from the verse itself that Kontrokos mentioned (Exodus 38:27), then the derivation would be as follows: In addition to the one hundred talents, additional silver coins are mentioned here that equal seventy-one maneh, as it is stated: “And of the 1,775 shekels he made hooks for the pillars” (Exodus 38:28), which is equal to one talent, or sixty maneh, plus an additional eleven maneh, and the verse counted them only using the value of small coins, i.e., shekels, and not in talents. And if it is so that a maneh of the Sanctuary was of equal value to a common maneh, then the verse should have expressed this value using larger coins, writing: 101 talents and eleven maneh.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא מִדְּלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט ש״משְׁמַע מִינַּהּ מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה.

Rather, since the verse counts this value only using the value of small coins, learn from it that a maneh of the Sanctuary was double the value of a standard maneh and equaled fifty shekels. Therefore, the 1,775 shekels mentioned are worth only 35½ maneh, which is less than a full talent, or sixty maneh.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנה של קדש כפול היה – אבל שקלים של חול ושל קדש שוין היו וא״ת מכל מקום למנינהו במנין ולימא ל״ה מנים וחצי וכן בסמוך דקאמר שהרי כאן צ״ו מנים היה לו למנות במנה ולימא ארבעים ושמנה מנים והוי המנים טפי שלם י״ל דמשקל של מנה לא היה עדיין בימי משה ולא משתמיט קרא באורייתא דלכתוב מנה תדע דבפ״ק דכתובות (דף י:) גבי אלמנה אמרי׳ נקראת אלמנה על שם מנה דעתידי רבנן דמיתקני לה כתובה מנה ומי כתב קרא לעתיד ואמאי לא דייקי׳ כתובת אלמנה דאורייתא אלא ודאי לפי שלא היה מנה בימי משה.
אלא, משלא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט, שמע מינה [למד מכאן]: מנה של קודש כפול היה, שהיו בו חמשים שקלים. ובאופן זה, אלף שבע מאות שבעים וחמישה שקלים אינם מגיעים אלא לשלושים וחמשה וחצי מנים, שהם פחות מכיכר שלם (שהוא בן ששים מנה).
Rather, since the verse counts this value only using the value of small coins, learn from it that a maneh of the Sanctuary was double the value of a standard maneh and equaled fifty shekels. Therefore, the 1,775 shekels mentioned are worth only 35½ maneh, which is less than a full talent, or sixty maneh.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְדִילְמָא כְּלָלֵי קָחָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי פְּרָטִי לָא קָא חָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי.

The Gemara rejects this proof: But perhaps the total amount of shekels does equal the amount of a talent, but the verse calculates the general amounts, i.e., the hundreds of talents, in talents, and the verse does not calculate the details, i.e., any amount less than one hundred talents, in talents, but in shekels.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודילמא – אכתי מהכא לא שמעינן דמנה כפול הוה דהאי דלא מני להו הני אלף וז׳ מאות וע״ה בככר משום דכללי דככרי חשיב ופרטי דככר לא חשיב. כלומר מאה ככר. דמאה היינו כלל חשיב כללי דככרי ככר חד דהיינו פרטא דככרי לא חשיב. ולעולם לאו כפול הוה והאי דלא חשביה בככר משום דלא חשיב פרטי בככרי:
יש לדחות ראיה זאת: ודילמא [ושמא] מגיעים השקלים לסכום של כיכר, ומכל מקום כללי קחשיב בככרי [דווקא כללים, מאות, הוא מחשב במנין הכיכרות], אבל פרטי [פרטים, כל שהוא פחות ממאה כיכר] לא קא חשיב בככרי [אינו מחשב בכיכרות], אלא בשקלים!
The Gemara rejects this proof: But perhaps the total amount of shekels does equal the amount of a talent, but the verse calculates the general amounts, i.e., the hundreds of talents, in talents, and the verse does not calculate the details, i.e., any amount less than one hundred talents, in talents, but in shekels.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא מֵהָכָא {שמות ל״ח:כ״ט} וּנְחוֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל שֶׁהֲרֵי כָּאן תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה מָנֶה וְלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט שְׁמַע מִינַּהּ מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה.

Rather, the principle that a maneh of the Sanctuary is double the value of a common maneh is derived from here: “And the brass of the offering was seventy talents and 2,400 shekels” (Exodus 38:29). The Gemara explains: Aside from the seventy talents mentioned, there are an additional ninety-six maneh here, which is equivalent to one talent and an additional thirty-six maneh, and the verse counts them only using the value of small coins. Learn from it that a maneh of the Sanctuary was double the amount of a standard maneh, and that is why the number of shekels mentioned did not equal a full talent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהרי כאן ליכא כללא דככרי ולא הוה מאה ככר – אלא שבעים ככר דהיינו פרטי דככרי והרי יש כאן על שבעים ככר צ״ו מנה דאלף ות׳ שקל היינו צ״ו מנה ולא מנה אלא בפרוטרוט ואם איתא דככר של הקדש פשוט הוה ע״א ככר ול״ו מנה מיבעי ליה אלא מדמנאן בפרוטרוט בשקל ש״מ דככר כפול הוו ולא הוה בהנהו שקלים שעור ככר כפול:
ואלפים וארבע מאות שקל – אלפים הוו פ׳ מנים לכל ק׳ ד׳ מנים ות׳ הוו ט״ז מנים הרי צ״ו מנים ולא מנאן אלא בפרוטרוט והאי קרא חשיב פרטי בככרי דהכתיב שבעים ככר מדלא כתב ע״א ככר ושלשים וששה מנים ש״מ כפול היה ועד דליהוו ק״כ מנים לא הוי ככר.
אלא מהכא [מכאן] אתה למד, שנאמר: ״ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל״ (שמות לח, כט) שמלבד שבעים הכיכר הרי כאן תשעים וששה מנה, כלומר, כיכר ועוד שלושים וששה מנה, ולא מנאן הכתוב אלא בפרוטרוט, בשקלים, שמע מינה [למד מכאן]: מנה של קודש כפול היה, ולכן לא הגיע סכום השקלים לכדי כיכר שלם.
Rather, the principle that a maneh of the Sanctuary is double the value of a common maneh is derived from here: “And the brass of the offering was seventy talents and 2,400 shekels” (Exodus 38:29). The Gemara explains: Aside from the seventy talents mentioned, there are an additional ninety-six maneh here, which is equivalent to one talent and an additional thirty-six maneh, and the verse counts them only using the value of small coins. Learn from it that a maneh of the Sanctuary was double the amount of a standard maneh, and that is why the number of shekels mentioned did not equal a full talent.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְדִילְמָא פְּרָטָא רַבָּה קָא חָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי פְּרָטָא זוּטָא לָא קָחָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי.

The Gemara rejects this proof as well: But perhaps the verse is referring to a standard maneh, and the verse calculates a large unit, i.e., tens of talents, in talents, while the verse does not calculate a small unit, i.e., any amount less than ten talents, in talents.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודילמא – לעולם לא הוה כפול והאי דקא חשיב הני בפרוטרוט דאית בהו טפי מככר פשוט משום דפרטא רבא כגון ע׳ ככר או ס׳ או נ׳ או כ׳ או י׳ חשיב בככרי אבל פרטא זו א׳ פחות מי׳ לא חשיב בככר אלא בפרוטרוט ולעולם נימא דלאו כפול הוא:
פרטא רבה – שבעים ולהכי קרי ליה פרט דלא הגיע למאה.
פרטא זוטרא – כגון חד ככר.
גם ראיה זו יש לדחות: ודילמא [ושמא] מדובר במנה רגיל, ומכל מקום פרטא רבה קא חשיב בככרי [פרט מרובה, כלומר, מנין של עשרות, הוא מחשב בכיכרים], פרטא זוטא לא קחשיב בככרי [פרט קטן, כיכרות בודדים, אינו מחשב בכיכרות]!
The Gemara rejects this proof as well: But perhaps the verse is referring to a standard maneh, and the verse calculates a large unit, i.e., tens of talents, in talents, while the verse does not calculate a small unit, i.e., any amount less than ten talents, in talents.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא מֵהָכָא {יחזקאל מ״ה:י״ב} וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם

Rather, Rav Ḥisda says the claim that a maneh of the Sanctuary was double the size of a standard maneh is derived from here: “And the shekel shall be twenty gera; twenty shekels, twenty-five shekels, ten, and five shekels, shall be your maneh (Ezekiel 45:12). In this verse, Ezekiel defines the various weights used in the Temple and states that each silver shekel consists of twenty gera. In addition, the combination of twenty, twenty-five, ten, and five shekels yields a total sum of sixty shekels, which is the value of a maneh. A maneh, in turn, is equivalent to one hundred dinars.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והשקל עשרים גרה – פסוק הוא ביחזקאל עשרים שקלים וגו׳ המנה יהיה לכם. אלמא המנה כ״ה סלעים.
והשקל עשרים גרה – היינו מעין כדמתרגם כ׳ מעין סלע ותימה האמר סלע ד׳ דינר ושש מעה כסף דינר אלמא איכא כ״ד מעין בסלע ופר״ת שתי פעמים הוסיפו על המשקל בימי יחזקאל היה שקל עשרים גרה הוסיפו שתות על מנה של קדש שבתחלה היה בו נ׳ סלעים עשאוהו של קדש ששים אבל על השקל לא הוסיפו ובימי חכמים חזרו והוסיפו על השקל שתות מלבד תוספת שבתחלה שהיה של עשרים ועשאוהו של כ״ד והשתא לפר״ת כשנתוסף בימי יחזקאל נעשה מנה של קדש גדול יותר מכפלים משל חול דשל חול לעולם כ״ה סלעים והם עשו של קדש ס׳ סלעים ובימי חכמים כשהוסיפו על סלעים ממילא נתוסף מנה של קדש ושל חול וה״פ קרא דיחזקאל והשקל עשרים גרה כלומר מאותם שקלים שהיו בתחלה עשרים גרה יש במנה של עכשיו ששים אבל משקלים של עכשיו שנעשו כ״ד לית ביה אלא חמשים בשל קדש וכ״ה של חול.
עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם – מה שלא מנה הכתוב בבת אחת ששים שקלים המנה וכן לחלקו בענין זה יש לפרש לפי (דאמרת) שענייני משקלות היו במקדש משקל אחד היה במקדש של עשרים שקלים בה שוקלים שליש מנה של קדש אחר שנתוסף (של קדש) אחד משתות ומשקל אחד של כ״ה שיעור מנה של חול רביע מנה של קדש קודם שנתוסף קדש ומשקלו של ט״ו ושלשתן מחזיקות שיעור מנה של קדש וכן מוכח התרגום דמתרגם וסלעא עשרין מעין תלתות מנה עשרין סלעין מנה דכספא עשרין וחמש סלעים רבעות מנה חמש ועשרה סלעים כולהון שיתין מנה רבא מנה דקודשא יהא לכון ולפי פ״ב אין מתיישב כל כך תלתות מנה רבעות מנה במנה של קודש אחר שנתוסף ומנה דכספא כ״ה סלעים איירי במנה של חול ולא בשל חול אחר שנתוסף אלא במנה של חול מקמי דאיתוסף איירי וא״ת ומנא לן שהוסיף יחזקאל כלום דילמא מתחלה היה מנה של קדש ס׳ י״ל דמאת ככר של משה מוכיח דתחלתו של קדש לא היה אלא כחול.
בד״ה והשקל עשרים גרה היינו מעין כדמתרגם עסרין מעין סלעא ותימה כו׳ עכ״ל והוא ת״א אקרא דפרשת כי תשא עשרים גרה השקל והביאו ראיה אמלת גרה שהיא מעה מיהו אההוא קרא דתורה לא ניחא להו להקשות מהך דסלעא כ״ד מעין דודאי איכא למימר דבימי יחזקאל הוסיפו שתות כדמסיק הכא והא מאתן וארבעים הויין אבל אקרא דיחזקאל והשקל עשרים גרה שפיר קשיא להו וק״ל:
בא״ד האמר סלע ד׳ דינר ושש כו׳ ופר״ת שתי פעמים כו׳ והם עשו של קודש ס׳ ובימי כו׳ מנה של קודש ושל חול ור״י פי׳ דתוספות אחד היתה כו׳ של חול ושל קודש וה״פ קרא כו׳ אבל משקלים של כו׳ וחמש ועשרים של חול עכ״ל כצ״ל ועיין בתוספות פ׳ הספינה:
בד״ה עשרים שקלים כו׳ לחלקן בענין כו׳ שעניני כו׳ שנתוסף של קודש אחד משתות ומשקל אח׳ כו׳ רביע מנה של קודש אחר שנתוסף קודש ומשקלו של ט״ו ושלשתן כו׳ חמש ועשרה סלעין כולהון כו׳ ולפי פי׳ שני אין מתיישב כו׳ מוכיח דתחלתו של כו׳ עכ״ל כצ״ל ופי׳ שני הוא פר״י שכתב לעיל ועיין בתוספות פרק הספינה דבריהם יותר מבואר ושוב מצאתי בפ׳ התודה בזה לשון התוספות ולפי פירוש בתרא כו׳ ע״ש והיינו הך וק״ל:
אלא אמר רב חסדא: מהכא [מכאן] אתה למד שמנה של קודש כפול היה, ממה שאמר יחזקאל הנביא, כאשר הגדיר את המשקלות שבמקדש: ״והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם״ (יחזקאל מה, יב). כלומר, בכל שקל כסף יש עשרים מעות. וכן הצירוף של עשרים שקלים, ועוד עשרים וחמשה, ועוד עשרה, ועוד חמשה, ובסך הכל ששים שקלים — הריהו מנה, כלומר, משקל מאה דינרים.
Rather, Rav Ḥisda says the claim that a maneh of the Sanctuary was double the size of a standard maneh is derived from here: “And the shekel shall be twenty gera; twenty shekels, twenty-five shekels, ten, and five shekels, shall be your maneh (Ezekiel 45:12). In this verse, Ezekiel defines the various weights used in the Temple and states that each silver shekel consists of twenty gera. In addition, the combination of twenty, twenty-five, ten, and five shekels yields a total sum of sixty shekels, which is the value of a maneh. A maneh, in turn, is equivalent to one hundred dinars.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144