×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּגִילָא דְּחִיטְּתָא.
by dragging a wheat straw over the membrane to see if it would catch on a perforation.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין נו ע״ב} נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה ואם אדומין כשרה1: אמ׳ ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי ביר׳ יהושע2 שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהוא אף ירוקתן במשהוא בעא מיניה
ר׳ יוסף3 ביר׳ יהושע בן לוי4 מר׳ יהושע בן לוי הוריקה כבד5 כנגד בני [מעים]⁠6 מהו אמר לו7 טרפה אמר לו8 לא9 יהא אלא ניטלה אמר10 רבא11 כיון שהוריקה כבד12 כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה. ההיא תרנגלתא דהואי13 בי-ר׳ יהושע בן לוי אתא [לקמיה דר׳]⁠14 אלעזר הקפר ירוקין הוו ואכשרה והא אנן תנן15 ירוקין פסולה16 אמר ליה לא אמרו ירוקין פסולה17 אלא בלב ובקרקבן ובכבד [תניא נמי הכי באלו בני18 מעים אמרו בקרקבן ובכבד ובלב]⁠19: ההיא תרנגלתא [דהויא]⁠20 בי-רב יצחק אתא [לקמיה דר׳] אבהו אדומין הוו וטרפה והאנן תנן21 אדומין כשרין22 אמר ליה אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו23. אמר רב שמואל ביר׳ חייה אמר ר׳ מני ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו כשרה מאי טעמ׳ קוטרא עייל בהו אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר24 אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה מאי טעמ׳ דגלי25 בהתתיהו אמר רב אשי הולכך לא ליכול איניש אלא בשלקא ולא היא אחזוקי איסורא26 לא מחזקינן:
דרסה וטרפה לכותל27 או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהת28 מעת לעת ושחטה כשרה29: ר׳ אלעזר בן אנטיגנס30 משום ר׳ אלעזר
ביר׳ ינאי אומ׳31 וצריכה32 בדיקה:
{משנה חולין ג:ד} מתני׳ אילו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה הכתה חולדה [על ראשה]⁠33 מקום שאין34 עושה אותה35 טרפה ניקב הזפק ר׳ אומר אפילו ניטל יצאו בני מעיה ולא ניקבו נשתברו רגליה36 נשתברו גפיה37 נמרטו38 כנפיה ר׳ יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה:
{בבלי חולין נו ע״ב} גמ׳ אמר רבה39 ואי תימא ר׳ יוחנן גג הזפק נידון כושט שאם ניקב במשהוא טרפה40. אמר רב ביבי בר אביי41 ומקום שנמתח עמו42 כלומר הוא בלבד שנדון43 כושט44 שאם ניקב במשהו טרפה והוא45 הנמתח46 עם הושט באורך הצואר:
{בבלי חולין נו ע״ב-נז ע״א} יצאו בני מעיה ולא ניקבו [וכו׳]⁠47: אמר ר׳ שמואל בר [רב]⁠48 יצחק לא שאנו אלא שלא [היפך] בהן אבל היפך49 בהן50 טרפה דכתיב {דברים לב:ו} הוא עשך ויכוננך מלמד51 שברא52 הקב״ה כונניות באדם53 כיון שנהפך אחד מהן54 אין יכול לחיות ומיד מת55 ההוא רומאה דחזא גברא דנפל מאיגרא לארעא ופקע כריסיה ונפקו מעייה אזל [ואיתי]⁠56 בריה57 ושחטיה58 קמיה באחוזת59 עינים אינגיד ואיתנח ועילינהו למעייה [וחיטיה]⁠60 לכריסיה:
1. נפלה...כשרה: וכן ב-גו. גקלז עד: ״נחמרו כל׳⁠ ⁠״. גקסד עד ״בני מעיה״.
2. אמ׳ ר׳ יוחנן...יהושע: וכן בה״ג. גד, גו, גלא, גקלז, כ״י פריס, דפוסים: ״ר׳ יוחנן...יהושע אומר״.
3. רב יוסף: וכן ב-גד, גו, גלא, גקלז, גקסד, כ״י פריס. גקלו, דפוסים: ״ר׳ יוסי״.
4. ביר׳ יהושע בן לוי: וכן ב-גלא, גקלב, גקלו. חסר ב-גו, כ״י פריס.
5. כבד: גלא, כ״י פריס, אשכול, ר״י נרבונא, דפוסים (כגירסת רש״י). חסר בכ״י א, גו, גקלו, גקסד, וכן חסר ב-גקלב לפני הגהה. חסר בר״י אלמדארי (אבל פירש כרש״י). רמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (ז:כ) הביא דין הוריקה גם בלב ובקרקבן, כדברי ר׳ אלעזר הקפר כאן בהמשך.
6. מעים: גד, גו, גלא, גקלו, גקסד, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״מעיה״.
7. לו: גלא: ״להו״. גו, גקלב, גקלו, כ״י פריס, דפוסים: ״ליה״.
8. אמר לו: כ״י פריס, דפוסים: ״אמר ליה״. חסר ב-גד, גו, גקלב, גקלו.
9. לא: וכן גו, גקלו, כ״י פריס. גד, גקלב, דפוסים: ״ולא״.
10. אמר: גו, כ״י פריס: ״אמר ליה הכי אמ׳⁠ ⁠״.
11. רבא: גד, גו, גקסד: ״רבה״.
12. שהוריקה: גלא, כ״י פריס: ״שהוריקה כבד״. רמב״ן בחידושיו: ״כך היא גרסתו של רבינו הגדול ז״ל״.
13. דהואי: גטו: ״דהויה״. גד, גקלב: ״דהויא״. דפוס קושטא: דהוי׳. דפוסים: דהוה.
14. לקמיה דר׳: גו, גטו, גל, גקלב, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א, גלא: ״לקמי ר׳⁠ ⁠״. וכן במאמר הבא שם.
15. והא אנן תנן: כ״י פריס: ״והתנן״. וכן במאמר הבא שם.
16. פסולה: גל: ״פסולין״. ראה במשנה.
17. פסולה: גל, כ״י פריס: ״פסולין״. חסר ב-גז.
18. בני: חסר בכ״י פריס.
19. תניא...בלב ובקרקבן ובכבד: גו, גז, גטו, גקלב, גקלז, כ״י פריס, ואפשר שכך היה לפני כ״י א (אם נשמט מחמת הדומות), אלא שגם בה״ג לא מובאת הברייתא כאן. גקלז, דפוסים: ״תניא...בקרקבן ובכבד ובלב״. גל: ״תניא...בקרקבן ובלב ובכבד״. ברמב״ם משנ״ת הל׳ שחיטה (ז:כ) הסדר: לב, כבד, קרקבן.
20. דהויא: גד, גו, גז, גל, גקלב, גקלז, כ״י פריס. גטו: ״דהויה״. כ״י א: ״די-הות״.
21. והאנן תנן: כ״י פריס: ״והתנן״.
22. כשרין: וכן גד, גו, כ״י פריס, דפוסים. גטו: ״כשרה״ וכן בה״ג. ראה במשנה.
23. אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו: גטו: ״אדומין שהוריקו פי׳ פסולה וירוקין שהאדימו פי׳ כשרה״. בה״ג: ״ירוקין שהאדימו טריפה ואדומין שהוריקו טריפה״). דפוסים: טרפה לא אמרו אדומים כשרים אלא בלב וקרקבן וכבד.
24. אני אומר: גו: ״אנו אומרין״. גטו: ״אנן אמרינן״. בה״ג דפוס ורשה: ״אנו נאמר״.
25. דגלי: גקלח: ״דגלו״. בדפוסים: דאגלי ר״י אלמדארי, ר״י נרבונא: ״איגלי״.
26. איסורא: גז: ״באיסורא״.
27. לכותל: גטו, דפוסים: ״בכותל״. ראה משנה.
28. שהת: גקלח, דפוס קושטא: ״שהה״. כ״י פריס, דפוסים: שהתה. ראה במשנה.
29. דרסה וטרפה...כשרה: וכן ב-גד, גו, גקלח. גטו עד: ״בהמה וכו׳⁠ ⁠״.
30. אומר: חסר ב-גד, גו, גטו.
31. משום ר׳ אלעזר ביר׳ ינאי אומ׳: וכן ב-גו, וכן גטו (שם: ״...אמ׳⁠ ⁠״). גג, גד, גז, גל, גקלח, כ״י פריס, דפוסים: ״אומר משום ר׳ אלעזר בר׳ ינאי״. ראה רא״ש (ג:מט).
32. וצריכה: גג: ״דצריכה״. דפוסים: צריכה.
33. על ראשה: גג, גו, גטו, כ״י פריס, דפוסים, כברמב״ם, פיהמ״ש. חסר בכ״י א, גד, גז, גל, גקלח.
34. שאין: וכן ב-גו, גטו, רמב״ם פיהמ״ש. גל, גקלח, דפוס קושטא: ״שאינה״. גג, גד, גז, כ״י פריס, דפוסים: ״שאינו״.
35. אותה: חסר ב-גקלח.
36. נשתברו רגליה: חסר בכ״י פריס.
37. נשתברו גפיה: חסר ב-גקלח. גג: ״נשתברו כפיה״. גו, גטו: ״נשתברו אגפיה״, וכן ר״י אלמדארי.
38. נמרטו: וכן ב-גג, גד, גו, גז, גטו, גקלא, גקלח, כ״י פריס, רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: ונמרטו.
39. רבה: וכן ב-גג, גד, גו, גז, גטו, גקלא, כ״י פריס. גקלח: ״רבא״. דפוסים: רב חננאל.
40. טרפה: וכן גג, גד, גו, גז, גטו, גקלא. גקלח, כ״י פריס, דפוסים: פסול.
41. אביי: כן בכל שבעה עותקי הגניזה, כ״י פריס. דפוסים: אבין.
42. כ״י פריס מוסיף: ״פסולה״.
43. שנדון: גו, גקלח: ״נידון״.
44. כושט: וכן ב-גו, גד, גז. גקלח: ״בוושט״. גטו: ״עם הושט״.
45. והוא: חסר ב-גקלח.
46. הנמתח: כ״י פריס: ״שנמתח״.
47. וכו׳: כך ב-גג, גז, גקלח, כ״י פריס דפוסים. חסר ב-גו, גטו, גקלא.
48. רב: גג, גו, גז, גטו, גקלא, גקלח. חסר בכ״י פריס. כ״י א: ״בר״.
49. שלא היפך, היפך: גו, גז, גטו, גקלא, גקלח, כ״י פריס, בה״ג. כ״י א: ״שלא הפך, היפך״. אשכול, דפוסים: ״שלא הפך, הפך״.
50. בהן: חסר ב-גג.
51. מלמד: גג: ״כל מה״.
52. שברא: כ״י פריס: ״שעשה״.
53. כונניות באדם: כ״י פריס: ״באדם כונניות״.
54. אחד מהן: כ״י פריס: ״בהן אחד״.
55. ומיד מת: כ״י פריס: ״ומת מיד״.
56. אזל ואיתי: גו, גטו. גג: ״אזל ואתי״. גז: ״אזל ואיתו״. כ״י פריס: ״אזול ואייתו״. דפוס קושטא: אזול ואיתו. דפוסים: אזיל ואייתי. כ״י א: ״אזל איתי״.
57. בריה: דפוסים: לבריה.
58. ושחטיה: וכן גו, גז, גטו. גג, כ״י פריס: ״ושחטוה״. דפוסים: ושחטו.
59. באחוזת: גו, ר״י אלמדארי: ״באחיזת״. דפוס קושטא: באחזות.
60. וחיטיה: גו, גקלא. כ״י א: ״וחיטה״. גג, גטו, כ״י פריס, דפוסים: ״וחייט״.
1בגילא דחיטתא – כדפרישית במסמר.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״במיא״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף נ״ו.
מייץ בגילא. מניח גילא חלול בנקב העצם ומוצץ, ואם ניקב הקרום עולה המוח לתוך פיו.
זה תוספת, וכן זה:
אם נשתייר בו כסלע כשרה. שעל ידי אותו שייור תעל ארוכה. ראשי פרקים. בכל פרקי חוליותיה ועצמותיה השוק והירך, בעינן שייור כסלע. כל העור כלו. כל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר עורה לקדמותה.
פסק הרב אלפאסי זצ״ל כשמואל דמחמיר טפי. ותימא, דהוה ליה למפסק לחומרא נמי כר׳ ינאי ורבה בר בר חנא. ואפשר שהרב אלפאסי היה סובר שזה שאמרו על מקום טיבורו, על לב השדרה כנגד הטיבור, וכן מה שאמרו ראשי פרקים, פי׳ ראשי פרקים שבשדרה, ולצאת כלן פסק כשמואל, דבעי רוחב כסלע על פני כל השדרה, שבכלל דבריו דבריהם].
בגילא דחיטתא [בקש של חיטה], שלאחר שחתך את הגולגולת העביר קש על המוח לראות אם הקש מתעכב בנקב שבקרום.
by dragging a wheat straw over the membrane to see if it would catch on a perforation.
רי״ףרש״יר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַב שֵׁיזְבִי הָנֵי אֲוָּוזֵי דִּידַן כְּעוֹף שֶׁל מַיִם דָּמְיָין.:

Rav Sheizvi said: Our geese are considered like water birds. If the skull of a goose is broken, even if the membrane is not perforated, it is a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כעוף של מים דמיין – כלומר אם נשבר העצם אף על גב דלא ניקב קרום של מוח [טרפה]:
אווזי דידן – הואיל ותמיד הן במים.
אמר רב שיזבי: הני אווזי דידן [אותם אווזים שלנו], כעוף של מים דמיין [נחשבים], שאם נשברה הגולגולת, למרות שלא ניקב קרום המוח — הרי זה טריפה.
Rav Sheizvi said: Our geese are considered like water birds. If the skull of a goose is broken, even if the membrane is not perforated, it is a tereifa.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) נָפְלָה לָאוּר.: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוֹשֻׁעַ אשִׁיעוּר יְרוּקָּתָן כְּשִׁיעוּר נְקוּבָתָן מָה נְקוּבָתָן בְּמַשֶּׁהוּ אַף יְרוּקָּתָן בְּמַשֶּׁהוּ.

§ The mishna states: In a case where a bird fell into the fire and its innards were singed, if they turned green the bird is a tereifa; if they are red the bird is kosher. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Yehoshua: The measure of their turning green is like the measure of their perforation. Just as their perforation in any amount renders them a tereifa, so too their turning green in any amount renders them a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיעור ירוקתן – מחמת האור.
סימן רס
נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, והוריקו הלב והקורקבן והכבד שהן אדומין, טריפה. וכן הדקין שהןא ירוקין אם האדימו טרפה. ושיעור ירוקתן של לב וקורקבן כשיעור נקובתן במשהו.
א. בד״פ: שהן אדומים מחמת האור טרפה.
א שנינו במשנה: נפלה לאור ונחמרו (נכוו) בני מעיה, אם נעשו ירוקים — פסולים, אם אדומים — כשרים. אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ יוסי בן יהושע: שיעור (גודל) ירוקתן של בני מעיים לעשות טריפה כשהפכו ירוקים — כשיעור נקובתן, כמו שיעור הנקב העושה טריפה, מה נקובתן במשהו, שבאיברים שהנקב בהם עושה טריפה — אפילו נקב כלשהו עושה טריפה — אף ירוקתן במשהו.
§ The mishna states: In a case where a bird fell into the fire and its innards were singed, if they turned green the bird is a tereifa; if they are red the bird is kosher. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Yehoshua: The measure of their turning green is like the measure of their perforation. Just as their perforation in any amount renders them a tereifa, so too their turning green in any amount renders them a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מריב״למֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוֹרִיקָה כָּבֵד כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים מַהוּ אֲמַר לֵיהּ בטְרֵפָה וְלֹא יְהֵא אֶלָּא נִיטְּלָה אָמַר רָבָא כֵּיוָן שֶׁהוֹרִיקָה כָּבֵד כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים בְּיָדוּעַ שֶׁנָּפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעַיִים וּטְרֵפָה.:

Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, asked Rabbi Yehoshua ben Levi: If a liver turned green on the side facing the intestines, what is the halakha? Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: The bird is a tereifa. Rav Yosef said to him: But this halakha should be no more stringent than that of a case where the liver was removed and an olive-bulk remained (see 54a), in which case the bird is kosher. Therefore, as long as an olive-bulk remains red, the bird should be kosher. Rava said: Since the liver turned green facing the intestines, it is certain that the bird fell into the fire and the intestines themselves were singed, and this is why the animal is a tereifa, not because of the liver per se.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוריקה כבד כנגד בני מעיים – ראשה אחד של כבד תלוי כנגד בני מעיין וראשה אחד למעלה.
אלא ניטלה – הא אמרן (לעיל דף נד.) ניטל הכבד כשר.
והכבד אע״פ שאם ניטלה כשירה, כשהוריקה כנגד בני מעיה בידוע שודאי נחמרו בני מעיה וטרפה.
הוריקה כבד כנגד בני מעיים. פי׳, במקום אחד, ולא בכולו, כדאמרינן דשיעור ירוקתן במשהו. ולא יהא אלא ניטלה. כלומ׳ כיון שלא הוריקה כולה, למה תפסל, הא תנן אפי׳ בניטל, אם נשתייר בו כזית במקום מרה ובמקום שהיא חיה, כשרה. כיון שהוריקה וכו׳. ואע״פ שאין ניכר הלקות בבני מעיים אפי׳ הכי טרפה, דבודאי נחמרו בני מעיה. ומפני שהכבד הוא סמוך לריאה טרפינן לה לבהמה, אבל אם הוריק הבשר כנגד בני מעים לא טרפינן לה, שאין לנו להחמיר בו כל כך כדעבדינן בדריסה, ומשום הכי נקט כבד. וטרפות כבד אינו מפני עצמו, אלא מפני הריאה או מפני הדקין, אבל טרפות לב וקרקבן בשביל עצמם הוא.
ירוקין פסולה. בלב וקרקבן וכבד, שדרכן להיות אדומים ועכשיו נשתנו ממראיתן לירוק. וירוקין שהאדימו. כגון בני מעיים שדרכן להיות ירוקין ונשתנו לאדמימות, טרפה. וקים להו לרבנן שאינן משתנים אלא מירוק לאדום או מאדום לירוק, כמנהג הסמוך להם, ולהכי לא נקט שאר מראות.
הוריקה כבד כנגד בני מעים מהו. פי׳ כשנפלהא לאור והוריקה כבד ולא הוריקו בני מעיםב, וקא מיבעיא ליה אם חוששין שמא נחמרו אם לאו, ופשט ליה טרפה. ומתמה תלמודא ולא יהא אלא ניטלה, דקס״דג דמשום כבד עצמה שהוריקה נטרפה. ופריק רבא לא אמרו אלא מפני בני מעיםד שכיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעים וטרפה. כלומר בידוע ששלט בה האור שנפלה בו. אבל כשלאה ראינוה שנפלה לאור, אפילו הוריקה כבד כנגד בני מעים, ואפי׳ו הוריקו בני מעים עצמן כשרה, דאחזוקי אסורא לא מחזקינן, ובני מעים וכבד בלא אור נמי מוריקין הן. אבל יש נוסחאות שכתוב בהן כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה וטרפהז, וכך היא גרסתו של רבינו הגדול ז״לח. ולפי זו כל זמן שהוריקו בני מעים או הוריקה כבד כנגדן, חוששין שמא נפלה לאור אע״פ שלא ראינוה שנפלה. ואף לזו הגרסא י״ל בידוע שנפלה לאו דוקא, אלא בידוע שמחמת אותה נפילה שנפלה לאור נחמרו בני מעיה.
ותדעט, דהאי בנפלה ודאי איירינן אם הוריקה כבד ולא בני מעים ועלה בלחוד מתרץ. ומ״מכ אין להחמיר אלא בשהוריקו מעצמן, אבל שלקן והוריקו, כיון שלא ראינוה שנפלה אין לנו לומר בזה בידוע שנפלה לאור ותולין בשלקל, דאחזוקי איסורא לא מחזקינן כנ״ל.
ודאמר רב אשי לא ניכול אלא בשלקא, בעוף שראינוה שנפל לאור קאמר, דהיאך תעלה על הדעת בכל עוף, והלא אף בדיקה כלל אינו צריך בבני מעים אם הן ירוקין אם לאו, אלא בעוף שנפל לאור בפנינו קאמר, ואעפ״כ אמרו דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכן פירש״י ז״למ. אלא שמצאתי לר״ם הספרדי ז״ל שכתב בחבורונ ולא עוד אלא בני מעים שלא נמצא בהם שינוי וכשנשלקו נשתנו והוריקו, בידוע שנפל לאור ואסורה. וזה אינו נכון כללס. ואני תמה עליו, אפי׳ הוריקו קודם שלק היאך נאמר בידוע שנפל לאור, והלא כבד עשוי הואע תדיר להיות ירוק מחמת מכהפ וכמה חליים המצויין בהןצ בין באדם בין בבהמה ועוף, ואפי׳ בני מעיםק ופניו וכל גופו של אדם מוריקין בכך, ומחמת דם נמי כדר׳ נתןר. ועוד ריאה ירוקה כשרה מדר׳ נתןש לימא נפלה לאור היא. ולפי דרכם זו שיעור ירוקתו דכבד במשהו כשיעור נקיבתן דמעים שכנגדה, ורוב כבדין יש בהן יורקאת משהו בכל הבריות. אלא כולה שמעתא בשנפלה לאור בפנינו היא שנויה.
א. כי״פ: בשנפלה.
ב. ראה חידושי הרשב״א, הגרר״ב מעיר שמכאן למד הרשב״א שמדברי רבינו נראה שאפי׳ בני מעין לפנינו ולא הוריקו, עיי״ש.
ג. כי״פ: וקס״ד.
ד. בהוצ׳ הגרשז״ר ע״פ כי״פ נוסף: נטרפה. [אולם נראה שאין כאן גירסא חדשה, אלא שמכאן עד ׳בני מעים׳ נשמט בכי״פ בטה״ד. והיא התיבה ׳וטרפה׳ דלהלן, שנשתבשה ל׳נטרפה׳].
ה. כי״פ: בשלא.
ו. מכי״פ. בכי״ל, בשטמ״ק ובנדפס נשמטו מכאן עד ׳מעים׳ בטה״ד.
ז. כן היא הגירסא לפנינו בגמ׳.
ח. יח, א. וכן היא גירסת הרמב״ם הל׳ שחיטה פ״ז הכ״א - ראה חידושי הרשב״א.
ט. בחידושי הרשב״א מתבארת הוכחת רבינו: ׳וזה תמה שהרי רב יוסף סתמא דמילתא בשנפלה לאור בעא מיניה מריב״ל דעל מתני׳ הוא דבעא מיניה והיכי אהדר בשלא נודע שנפלה׳. ועוד כתב שם הרשב״א להלן: ׳ותדע דהא אמר רב אשי הילכך לא ניכול אלא בשלקן ואי אפי׳ בשלא נפלה לאור קאמר רב נחמן ורב אסי דקאי עליה בשלא נפלה קאמר, והיאך אפשר לומר [כן] דאם איתא אף אנו נאמר שצריך לבדוק בבני מעים בעודן חיים דאפי׳ כשלא ראה בהן שום שינוי צריך לחוש שלא יאכל אלא בשלק כל שכן בעודן חיין צריך בדיקה ואין הדעת סובל כן, דא״כ מ״ש משאר טריפות דעלמא, אלא על כרחין בשנפלה לאור דוקא קאמר ולומר דהיכא דנפלה לאור ונבדקו בני מעיה ונמצאו אדומים עם כל זה [לא] יסמוך על בדיקה זו לבד כיון שאיפשר לברר ע״י שלק׳. וראה בדק הבית בית ב ש״ג (נג, ב) שביאר הרא״ה: ׳וליכא למימר דהא דרב אשי בנפלה לאור ואידך סוגיין בסתמא, דמאי מכרעת, אלא כולה בנפלה לאור דוקא...׳.
י. הגרר״ב הגיה: דהכא. [וגם לגירסא שלפנינו הדברים מובנים שרבינו מכריח שבעיית רב יוסף מיירי בידוע שנפלה].
כ. הגרר״ב הגיה: דמ״מ. [עפ״י דברי הרשב״א לעיל הערה 841]
ל. כי״ל: בשלקה.
מ. ד״ה לא ליכול.
נ. הל׳ שחיטה פ״ז הכ״א.
ס. תיבה זו נשמטה בכי״ל ושטמ״ק.
ע. בנדפס ובשטמ״ק: כבר הוא עשוי [ואולי הוא ט״ס]. ובכי״ל: כבר עשוי הוא.
פ. כי״פ: מחמת מרה. ובשטמ״ק: מחמת מה. [בכת״י נכתב מכה ותוקן ל׳מה׳].
צ. כי״ל: להן.
ק. בשטמ״ק: ואפי׳ בבני מעים. ולפי״ז הוא המשך המשפט הקודם, ומ׳ופניו׳ מתחיל משפט חדש.
ר. לעיל מז, ב.
ש. שם.
ת. בכ״י אוקספורד (שהוא העתקה מכי״פ) העתיק: סדקא. וכן העתיק בהוצ׳ הגרשז״ר. אבל נראה לקרוא שם: ׳יורקיא׳.
עוף שנפל לאור צריך בדיקה כנגד בני מעיו אם הוריקו האדומים בטבעם ר״ל לב וקורקבן וכבד או אחד מהם או האדימו הירוקים בטבעם ר״ל הדקים או אחד מהם טרפה הואיל והגיע בהם כח המכוה לשנות מראיהם הרי הוא במקום שנוי המראה כניקב שעתידים הם לינקב וכל שעתיד לינקב הרי הוא כניקב ומפני זה שיעור שנוי מראיהן במשהו כנקב ואפי׳ לא הגיע הירוקות לחלל שכח המכוה יורד ונוקב וכמו שביארנו בארס הדרוסה:
יש בענין זה שני דברים שנחלקו בהם גדולי עולם הראשון הוא בטרפות זה אם נוהג בבהמה אם לאו גדולי המפרשים כתבו שהדין כן בבהמה אלא שמתוך שאינו מצוי בה כל כך בנקל לא הוזכרה בבהמה הא מ״מ כל שאירע כן טרפה שהרי אמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ויתר עליהם עוף נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח ובעוף של מים ואלו נחמרו בני מעיה לא תני ליה ביתרות של עוף אלמא אף בבהמה היא ומ״מ גדולי המחברים כתבו שאין טרפות זה בבהמה כלל ויש מפרשים דבריהם מתוך שעור שלה גס ועב ובני מעיה גסים אין כח מכוה שולטת בהם כל כך ואפי׳ נשתנה מראיתם וזו שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ויתר עליהן עוף בנשבר העצם ולא ניקב הקרום ואלו נחמרו בני מעיה לא קתני פירושו ויתר עליהן עוף בדברים שהעוף והבהמה שוים בהם אבל זו יש לבהמה עור חזק שמציל בכך וזו אינה ראיה שאף (העור יש לו עוף) [העוף יש לו עור] ואם מפני שאינו חזק אף קרום של מוח אינו חזק כשל בהמה ואע״פ כן מנאוה ביתרת שבעוף אלא שמ״מ אפשר שחוזק הקרומות קרוב ביניהם יותר משל עורות ואף הם מביאים ראיה שאם כן י״ט טרפויות הם ואף זו אינה שזו בכלל הלקות היא וכן ושט שנעשה חיצון לבן ופנימי אדום טרפה ולא נשנית בכלל הי״ח מפני שבכלל הלקות היה וגדולי פורווינצאה מכריעין ביניהן בחבוריהם שאם נפלה הבהמה לאור אינה צריכה בדיקה מן הסתם ועוף שנפל לאור צריך בדיקה מן הסתם הא מ״מ אם ראינו שנשתנה מראיתם אדומים בירקות וירוקים באדמימות טרפה אף בבהמה אם בנפלה לאור אם בלא נפלה כל אחד לשיטתו על הדרך שנבאר בסמוך וכן הדברים נראין:
הדבר השני שנחלקו בו הוא אם הוריקו האדומים ולא נודע לנו אם נפלה לאור אם לאו או שנודע שלא נפלה יש אומרים שטרפה ואף בנודע שלא נפלה כל שהוריקו האדומים טרפה לא נאמר נפלה לאור אלא מפני ששנוי זה דרכו לבא על ידי כך הא כל שבא אע״פ שלא נודע לנו אם נפלה לאור או אע״פ שאנו יודעין שלא נפלה כגון שעמד בכלוב משניצוד טרפה שאין טרפות זה אלא מחמת לקות ואע״פ שרוב פעמים סבתו מחמת האור מ״מ כל שיבא מיהא לקות הוא וטרפה ויש אומרים שלא נאמר טרפות זה אלא בשלא נודע אם נפלה לאור אם לאו שמן הסתם על ידי נפילת אור היה והם גורסים כאן כל שהוריקה כבד כנגד בני מעין בידוע שנפלו לאור ונחמרו בני מעיה וזו היא שטת רוב גאונים הא אם נודע שלא נפלה כשרה שאין שנוי זה לקות אלא כשהוא בא מחמת האור ואע״פ שאם כן אף בשלא נודע היה לנו לתלות במחמת דבר אחר שאינו פוסל מ״מ תולין במצוי ויש אומרים שלא נאמר הטרפות אלא בשנודע שנפלה לאור בודאי דומיא דנפלה מן הגג שאם לא כן לא היה לו להזכיר אלא נחמרו בני מעיה הא לא נודע אין אוסרין אותם בכך שמא מן התולדת הוא או שמא סבת חולי ואין זה דבר הנוקב וכך קבלנו מרבותינו נ״ע והם גורסים כאן כל שהוריקה כבד כנגד בני מעין בידוע שנחמרו בני מעיה ופירושה בשנודע לנו שנפלה לאור והרבה מחמירין בדבר וראוי לחוש אף לדעת ראשון ומפני שבודאי נראה שהוא לקות:
בעא מיניה [שאל אותו] רב יוסף בריה [בנו] של ר׳ יהושע בן לוי מר׳ יהושע בן לוי: אם הוריקה (נעשה ירוק) כבד של תרנגולת בצד שכנגד בני המעיים, מהו דין התרנגולת? אמר ליה [לו]: טרפה. אמר לו: ולא יהא דינו אלא כדין ניטלה הכבד ונשתייר ממנו כזית, שהיא כשרה (לעיל נד,א). ואם כן, רק אם לא נשאר בכבד כזית שאינו ירוק תיעשה טריפה! אמר רבא: כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעייםבידוע שנפלה התרנגולת לאור, ונחמרו (נשרפו) בני מעיים עצמם, ולכן היא טרפה, ולא בגלל הכבד עצמו.
Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, asked Rabbi Yehoshua ben Levi: If a liver turned green on the side facing the intestines, what is the halakha? Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: The bird is a tereifa. Rav Yosef said to him: But this halakha should be no more stringent than that of a case where the liver was removed and an olive-bulk remained (see 54a), in which case the bird is kosher. Therefore, as long as an olive-bulk remains red, the bird should be kosher. Rava said: Since the liver turned green facing the intestines, it is certain that the bird fell into the fire and the intestines themselves were singed, and this is why the animal is a tereifa, not because of the liver per se.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא תרנגולת שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרִיבִּי א״לאֲמַר לֵיהּ יְרוּקִּין הֲווֹ וְאַכְשְׁרַהּ וְהָאֲנַן תְּנַן יְרוּקִּין פְּסוּלִין לֹא אָמְרוּ יְרוּקִּין פְּסוּלִין אֶלָּא בַּקּוּרְקְבָן בַּלֵּב וּבַכָּבֵד תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּאֵלּוּ בְּנֵי מֵעַיִים אָמְרוּ בַּקּוּרְקְבָן בַּלֵּב וּבַכָּבֵד.

The Gemara recounts: Rabbi Yehoshua ben Levi had a certain hen that fell into the fire. After it was slaughtered, he sent it before the distinguished Rabbi Elazar HaKappar and said to him: Its innards were green, and Rabbi Elazar HaKappar deemed it kosher. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: But didn’t we learn in the mishna: If they turned green they are unfit? Rabbi Elazar HaKappar said to him: The Sages said that if they turned green they are unfit only with regard to the gizzard, the heart, and the liver, which are naturally red. Other innards of a hen, such as the intestines, are naturally green, and a green appearance in them does not render the hen a tereifa. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: Concerning which innards did they say that a green appearance renders the bird a tereifa? Only concerning the gizzard, the heart, and the liver.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בריבי – גדול שבדורו.
ירוקים הוו – הדקים.
באלו בני מעיים אמרו בקורקבן בלב ובכבד – אבל ריאה לא חשיב כדאמרינן לקמן (דף נז.) דאין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר ואף על גב דמסיק דחזקיה לגמרי היה אומר דאין לו ריאה שלא היה בקי בתרנגולים מכל מקום הוא אמת כדאמר רב חגא הואיל ורוב צלעות מגינות עליה.
ה״ג בעובדא קמא ירוקין הוו ואכשרה והא אנן תנן ירוקין פסולה אמר ליה לא אמרו ירוקין פסולה אלא בלב ובקורקבן ובכבד תניא נמי הכי [וכו׳], ההיא תרנגולתא [וכו׳] אדומין הוו וטרפה והא אנן תנן אדומין כשרה אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו [כו׳]. וזו היא גרסתו של רבינו הגדול ז״לא. ופירושא דכי קתני מתני׳ב ירוקין פסולה, באדומין שהוריקו, דהיינו לב קורקבן וכבד, וה״ה לירוקין שהאדימו אלא חדא מינייהו נקט, ואפשר דשכיח טפיג. אי נמי רבותא קמ״ל, וכל שכן ירוקין שהאדימו ששלטה בהם האור, שכל שאור שולט בו נשרף ונעשה אדום. ויש גורסיןד בעובדא קמא אדומין הוו וטרפה ולא אמרו אדומין כשרה אלא בלב ובקרקבן ובכבד ותניא נמי הכי, ובבתרא גרסי ירוקין הוו ואכשרה, והתנן ירוקין פסולה, אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו. והכל עולה לטעם אחד. אלא שיש מפרשין לזו הגירסא דמתני׳ה בא לפרש, וקאמר דהכי קתני ירוקין שהיו אדומין מתחלה פסולה, אדומין שהיו ירוקין מתחלה כשרה, ופליגא דלישנא קמא. ואין פי׳ זה כלום.
והא דר׳ מני ודרב נחמן ה״ג לה בהלכות רבינו ז״לו, ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקוז כשרין, ואף אנו נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טרפה. ויש גורסין בהפךח. ונקיטינן לחומרא, שכל שחוזר למראה טרפה, בשלק טרפה, ושחזר למראה כשר מספקא לן אי פליגי נוסחאי אהדדי, או נאמר שכולם לא נתכוונו אלא להכשיר כל שחזר למראה כשר בשלקט, וצריך תלמוד. ומצאתי לרמב״ם ז״לי שכתב בכולן והוא שיעמדו באותו מראה אחר ששולקים אותן, וכן עיקר.
א. יח, א.
ב. בכי״ל ושטמ״ק ליתא תיבה זו.
ג. ראה בעל המאור וחידושי הרשב״א.
ד. כ״ה בכ״י מינכן, ראה דק״ס אות ש. בכי״ל ושטמ״ק: שגורסין.
ה. תיבה זו נשמטה בכי״פ.
ו. רי״ף שם.
ז. מכאן עד ׳ושלקן והוריקו׳ נשמט בכי״ל ושטמ״ק ובנדפס, כנראה בטה״ד.
ח. שגורסין ׳אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרה׳ [ראה ר״ן על הרי״ף], וכגירסה שלפנינו בגמ׳. וכן גירסת בעל העיטור (הל׳ שחיטה לד, ב), עיי״ש שכן גירסתו ברי״ף. וראה מאירי שכ״ה בספרים מדוייקים. וכתב הר״ן: ולפי גירסא זו י״ל דכי נקט אדומין שהוריקו סרכא דמתניתין נקט דקתני ירוקין פסולה אבל בין האדמימות בין הירקות ניכר ע״י שלק. ולשיטה זו, מועיל השלק גם להסיר מראה ירוק, ולא כדברי בעל המאור שאין השלק מאדים לעולם, ועי׳ חידושי הרשב״א.
ט. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.
י. הל׳ שחיטה פ״ז ה״כ.
גמ׳ ברבי א״ל ירוקין הוו כו׳ דר׳ אבהו וא״ל אדומין הוו וטריפה והאנן תנן אדומין כשרין אדומין שהוריקו כו׳ בטרפחת כרבי בזפק כו׳ כצ״ל:
מסופר, ר׳ יהושע בן לוי הויא ליה ההיא תרנגולת [היתה לו תרנגולת אחת] שנפלה לאור, ולאחר שנשחטה שדריה לקמיה [שלח אותה לפני] ר׳ אלעזר הקפר בריבי (הגדול) ואמר ליה [לו]: ירוקין הוו [היו] בני המעיים, ואכשרה [הכשיר אותה] ר׳ אלעזר הקפר. הקשה לו ר׳ יהושע בן לוי: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: ירוקין פסולין! אמר לו: לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן, בלב ובכבד, שהם אדומים בדרך כלל, ונשתנה מראם. אבל בני המעיים האחרים של התרנגולת, כגון הדקים — ירוקים הם מתחילתם, ואין זו טריפה. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: באלו בני מעיים אמרו, שאם נעשו ירוקים הרי זו טריפה? בקורקבן, בלב ובכבד, ולא בשאר בני מעיים.
The Gemara recounts: Rabbi Yehoshua ben Levi had a certain hen that fell into the fire. After it was slaughtered, he sent it before the distinguished Rabbi Elazar HaKappar and said to him: Its innards were green, and Rabbi Elazar HaKappar deemed it kosher. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: But didn’t we learn in the mishna: If they turned green they are unfit? Rabbi Elazar HaKappar said to him: The Sages said that if they turned green they are unfit only with regard to the gizzard, the heart, and the liver, which are naturally red. Other innards of a hen, such as the intestines, are naturally green, and a green appearance in them does not render the hen a tereifa. The Gemara notes: This is also taught in a baraita: Concerning which innards did they say that a green appearance renders the bird a tereifa? Only concerning the gizzard, the heart, and the liver.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָהִוא תַּרְנְגוֹלְתָּא שַׁדְּרַהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ וא״לוַאֲמַר לֵיהּ אֲדוּמִּין הֲווֹ וּטְרֵפָה וְהָאֲנַן תְּנַן אֲדוּמִּין כְּשֵׁרִים אֲמַר לֵיהּ גאֲדוּמִּין שֶׁהוֹרִיקוּ וִירוּקִּין שֶׁהֶאֱדִימוּ טְרֵפָה לֹא אָמְרוּ אֲדוּמִּין כְּשֵׁרִים אֶלָּא בַּלֵּב בַּקּוּרְקְבָן וּבַכָּבֵד.

The Gemara recounts: Rabbi Yitzḥak bar Yosef had a certain hen that fell into the fire. After it was slaughtered, he sent it before Rabbi Abbahu and said to him: Its innards were red, and Rabbi Elazar HaKappar deemed it a tereifa. Rabbi Yitzḥak bar Yosef asked: But didn’t we learn in the mishna: If they are red, the bird is kosher? Rabbi Elazar HaKappar said to him: Red innards that turned green and green innards that turned red render the animal a tereifa. The Sages said in the mishna that red innards are kosher only with regard to the heart, the gizzard, and the liver, because these organs are naturally red. Organs that are naturally green, however, render the bird a tereifa if they have turned red.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל בלב וקרקבן וכבד דאין דרכן להיות ירוקין ונפלו לאור והיו ירוקין ודאי נחמרו וטרפה אבל בני מעים שהם הדקים אם נפלה לאור והיו בני מעיים ירוקין כשרה שכך דרכן להיות ירוקין:
אדומים שהוריקו כו׳ – כלומר לב וקרקבן וכבד שדינן להיות אדומין והוריקו או בני מעים שדינן להיות ירוקין והאדימו טרפה:
1 ירוקין שהאדימו כו׳. כלומר בני מעיים שנפלו לאור והאדימו אע״פ ששלקן וחזרו והוריקו טרפה:
1. נראה דגי׳ אחרת היה לרבינו בכאן דגבי ירוקין שהאדימו לא מהני שליקה להכשיר וכעין גי׳ זו הביא הב״י בסי׳ נב בשם בעל העיטור דיש גורסין בהיפך בדרב שמואל טרפה ובדרב נחמן כשרה ע״ש.
אדומין הוו – הדקין והן רגילין להיות ירוקין וטרפה.
אדומין שהוריקו – לב וקורקבן שהן תמיד אדומין נפסלין אם הוריקו אבל ירוקין כגון דקין נפסלין בהאדמה.
לא אמרו אדומין כשרין אלא בלב וקורקבן וכבד – שדרכן להיות אדומין.
מסופר, ר׳ יצחק בר יוסף הוה ליה ההוא תרנגולתא [היתה לו תרנגולת אחת] שנפלה לאור, ולאחר שנשחטה שדרה לקמיה [שלח אותה לפני] רבי אבהו, ואמר ליה [לו] אדומין הוו [היו] בני המעיים, וטרפה [והטריף אותה] ר׳ אבהו. הקשה לו ר׳ יצחק בר יוסף, והאנן תנן [והרי אנו שנינו]: אדומין כשרים! אמר ליה [לו] בני מעיים אדומין שהוריקו, וירוקין שהאדימוטרפה; לא אמרו במשנה אדומין כשרים אלא בלב בקורקבן ובכבד לפי שהם אדומים מעיקרם, אבל כגון הדקין, שירוקים הם מתחילתם, והאדימו — טריפה היא.
The Gemara recounts: Rabbi Yitzḥak bar Yosef had a certain hen that fell into the fire. After it was slaughtered, he sent it before Rabbi Abbahu and said to him: Its innards were red, and Rabbi Elazar HaKappar deemed it a tereifa. Rabbi Yitzḥak bar Yosef asked: But didn’t we learn in the mishna: If they are red, the bird is kosher? Rabbi Elazar HaKappar said to him: Red innards that turned green and green innards that turned red render the animal a tereifa. The Sages said in the mishna that red innards are kosher only with regard to the heart, the gizzard, and the liver, because these organs are naturally red. Organs that are naturally green, however, render the bird a tereifa if they have turned red.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּיא אָמַר רַבִּי מָנִי דאֲדוּמִּין שֶׁהוֹרִיקוּ וּשְׁלָקָן וְחָזְרוּ וְהֶאֱדִימוּ כְּשֵׁרִין מַאי טַעְמָא קוּטְרָא עָיֵיל בְּהוּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַף אֲנַן נֶאֱמַר האֲדוּמִּין שֶׁלֹּא הוֹרִיקוּ וּשְׁלָקָן וְהוֹרִיקוּ טְרֵפָה מַאי טַעְמָא אִיגַּלַּאי בַּהְתַּיְיהוּ אָמַר רַב אָשֵׁי הִלְכָּךְ לָא לֵיכוֹל אִינָשׁ אֶלָּא בְּשִׁלְקָא וְלָא הִיא אַחְזוֹקֵי רֵיעוּתָא לָא מַחְזְקִינַן.:

Rav Shmuel bar Ḥiyya says that Rabbi Mani says: If red organs turned green, and one boiled them and they turned red again, they are kosher. What is the reason? This proves that they were not burned; rather, smoke entered them and changed their color temporarily. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, will say: If red organs did not turn green, and one boiled them and they then turned green, the animal is a tereifa. What is the reason? Their shame was revealed, i.e., it is evident that they were in fact burned. Rav Ashi said: Therefore, even if a bird’s innards remain red after it fell in a fire, a person may eat it only if it is boiled, to be certain that the innards will not turn green. The Gemara rejects this: But that is not so, since we do not presume the existence of a flaw without evidence.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מ״ט איגלאי מלתא בהתייהו קודם ששלקן:
אדומין שהוריקו ושלקן – כלומר לב וקרקבן וכבד שנפלו לאור והוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרה מ״ט קיטרא בעלמא הוא דעייל בהו כשנפלו לאור ולא נחמרו ממש:
ולא היא אחזוקי איסורא – כלומר כיון דלא הוריקו כשנפלו לאור לא נימא דלא ניכול אלא בשלקא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן:
קוטרא עייל בהו – מעיקרא ועכשיו הלך מחמת המים הרותחים.
איגלאי בהתייהו – חרפתן דודאי נחמרו.
הלכך – כיון דאמרן דזימנין דמגלי ריעותייהו כי שליק להו.
לא ליכול איניש – עוף שנפל לאור אלא בשליקה.
לא מחזקינן – והיכא דלא מינכר ריעותא בהדיא לא טרפינן לה אא״כ מיתרמי דשליק לה וחזי ריעותא.
לא ליכול איניש. בני מעיים של עוף. אלא בשלקא. כדי שיתברר לו כי האדומים לא הוריקו והירוקין לא האדימו. אחזוקי איסורא לא מחזקינן. היכא שאין ניכר בו הריעות. וכשאמ׳ רב אשי לא ליכול איניש אלא בשלקא, מיירי בעוף שידענו בודאי שנפל לאור ובדקנו אותו ולא נמצא בו שום שינוי.
ויש לעיין, בעוף שנמצא בו אדומין שהוריקו ולא נודע לנו שנפל לאור, אי חיישינן להו או לא. מי אמרינן כיון דתנן במתניתין נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, ולא תנא נחמרו בני מעיה, בלא נפילה, מכלל דדוקא היכא דידעינן בודאי, אבל אי לא ידעינן לא חיישינן, או דילמא כיון דתנא בבריתא כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים בידוע שנפלה לאור וכו׳, ולא קתני בידוע שנחמרו בני מעיה לבדו, משמע דאע״ג דלא ידעינן שנפלה לאור כיון דאשכחינן חיישינן.
המעין שהאדימו אם בסבת נפלה לאור אם בסבה אחרת כל אחד לפי שטתו ושלקן במים רותחין וחזרו למראה הראוי להם והוא הירקות כשרה הואיל וחזרו למראיתן אין זה פסול עשן בעלמא היה שנכנס בהן וזה שאמרו אמר רב שמואל בר חייא אמר ר׳ מני ירוקים שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה וכן נראין הדברים באדומים שהוריקו ושלקן וחזרו למראיתן אע״פ שלא הוזכר כן בדברי רב שמואל וגדולי האחרונים חולקים בדבר מפני שאין אומרין בטרפות זו דומה לזו ולא יראה לי כדבריהם שכל מה שחוזר למראיתו אף על ידי סבה אין בו ספק שהרפואה מצויה בו ולא עוד אלא שבספרים מדויקים מצאנוה בדברי רב שמואל בהדיא ר״ל אדומים שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו או ירוקים שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה:
אדומים שהן במראיתן ושלקן והוריקו טרפה כבר נתגלה ענינם שלקו והוא גם כן מה שאמר רב נחמן אדומים ששלקן והוריקו טרפה וכן הדין אצלנו בירוקים שהאדימו על ידי שלק אע״פ שלא הוזכרה בדברי רב נחמן ולא עוד אלא שאף בזו יש גורסין את שתיהן בדברי רב נחמן ויש גורסין אותה בירוקים ששלקן והאדימו ומפרשים דחדא מניהו נקט ויש גורסים כראשונה ומפרשים כמו שכתבנו שאין השלק מאדים לעולם אלא מוריק ומ״מ אומר אני לדבריהם שאם נשתנה המראה לסבה אחרת שטרפה כל שנתגלה לנו שלקה טרפה כלל הדברים כל שאנו רואים שנוי המראה ונתגלה שחזר למראיתו על ידי איזו סבה כשרה כל שאין שם שנוי מראה וחזר לשנוי מראה הפוסל על ידי איזו סבה טרפה ומ״מ נפלה לאור ובדקנוה ומצאנו מראה שלה עומד על עמדו אין מחזירין אחר התחבולה אם ישתנה ממראיתו ודיה לצרה במה שנמצא ממנה מאליה וזה שאמר רב אשי לא ניכול איניש אלא בשלקא שפירושו בנפלה לאור ובדקנו ומצאנו מראה שלה עומד אין הלכה כן אלא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ואין צריך לומר אם לא נפלה לאור שאין מצריכין בכך שאף רב אשי לא אמרה כן שמעולם לא מצינו מי שמצריך בדיקה בלא ריעות אלא בריאה ולא הוצרכנו לכתבה אלא דרך ביאור מפני שיש מפרשים אותה כן ואינו כלום ומ״מ גדולי פורווינצאה כתבו בחבוריהם שיש גורסין בדרב שמואל טרפה ר״ל אדומים שהוריקו ושלקם וחזרו והאדימו או ירוקים שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כל אחד לשטתו טרפה ומשום דבתר מעקרא אזלינן וברב נחמן כשרה ר״ל ירוקים ששלקן והאדימו או אדומים ששלקן והוריקו כל אחד כשרה ומשום דבתר מעיקרא אזלינן עד שגדולי האחרונים חוששין לשתי הגרסאות ומחמירין מכל צד וכל שנולד לו שנוי מראה על ידי שלק טרפה כגירסא ראשונה וכל שחזר למראיתו על ידי שלק חוככין בה להחמיר כגירסא אחרונה ומ״מ גירסא אחרונה ודאי משובשת היא ואין לחוש בה שאם כן היאך אמר רב אשי הילכך לא ניכול איניש אלא בשילקא ועוד שהדבר ידוע שכל שנוי מראה החוזר לאיזו סבה כל הגאונים מסכימים שהיא כשרה ואין לחוש בה כלל:
אמר רב שמואל בר חייא אמר ר׳ מני: אדומין שהוריקו ושלקן (ובישל אותם) וחזרו והאדימוכשרין, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דבר זה מלמד שלא נשרפו ממש, אלא קוטרא עייל בהו [עשן בלבד נכנס בהם], ושינה צבעם לפי שעה. אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן [אנו] נאמר כהמשך לכך: אדומין שלא הוריקו, ושלקן והוריקוטרפה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? איגלאי בהתייהו [התגלתה בושתם], כלומר, התגלה על ידי הבישול שכבר נשרפו מתחילה. אמר רב אשי: הלכך [מכאן] יש להורות: לא ליכול אינש אלא בשלקא [לא יאכל אדם עוף שנפל לאור אלא בבישול], למרות שהאיברים האדומים (לב, קורקבן וכבד) שבו לא הוריקו, שהרי רק באופן זה ניתן לומר בוודאות שלא נשרפו. ודוחים: ולא היא [ואין הדבר כן], שכן אחזוקי ריעותא לא מחזקינן [להחזיק ריעות, פגם בדבר אין אנו מחזיקים], כשאין לפנינו סימן לדבר.
Rav Shmuel bar Ḥiyya says that Rabbi Mani says: If red organs turned green, and one boiled them and they turned red again, they are kosher. What is the reason? This proves that they were not burned; rather, smoke entered them and changed their color temporarily. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, will say: If red organs did not turn green, and one boiled them and they then turned green, the animal is a tereifa. What is the reason? Their shame was revealed, i.e., it is evident that they were in fact burned. Rav Ashi said: Therefore, even if a bird’s innards remain red after it fell in a fire, a person may eat it only if it is boiled, to be certain that the innards will not turn green. The Gemara rejects this: But that is not so, since we do not presume the existence of a flaw without evidence.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּרָסָהּ וּטְרָפָהּ בַּכּוֹתֶל.: א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי יַנַּאי ואַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ צְרִיכָה בְּדִיקָה.:

§ The mishna states: If a person trampled the bird, or slammed it against a wall, or if an animal crushed it, and it lasted twenty-four hours, and then one slaughtered it, it is kosher. Rabbi Elazar ben Antigonus says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yannai: Both this and that, i.e., all of the above cases, require inspection after slaughter, to ascertain that there is no injury that would itself render the animal a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרסה או טרפה בכותל כו׳ – כלומר דרסה ברגליו או טרפה שהיכתה בכותל:
אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה כלומר בין שדרסה או טרפה בכותל בין שריצצתה בהמה אע״ג ששהתה מעת לעת צריכה בדיקה משום ריסוקי איברי׳:
צריכה בדיקה – אע״פ ששהתה מעת לעת דשמא נשברה השדרה ונפסק החוט.
עוף שדרסו אדם או שטרפו אדם בכותל או שרצצתה בהמה כולן צריכין בדיקה [ו]⁠שהייה מעת לעת שאם שהתה כשירה ואם לאו טרפה.
ב שנינו במשנה: דרסה אדם את העוף ברגליו, וכן אם טרפה (חבט אותה) בכותל, או שריצצתה בהמה, אם שהתה מעת לעת ושחטה — כשרה. אמר ר׳ אלעזר בן אנטיגנוס משום (בשם) ר׳ אלעזר בר׳ ינאי: אחת זו ואחת זו, כלומר, כל אחת מאלו ששנינו, אפילו שהתה מעת לעת — צריכה בדיקה לאחר שחיטה, שמא נשברה השדרה ונפסק חוט השדרה, וכיוצא בזה.
§ The mishna states: If a person trampled the bird, or slammed it against a wall, or if an animal crushed it, and it lasted twenty-four hours, and then one slaughtered it, it is kosher. Rabbi Elazar ben Antigonus says in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yannai: Both this and that, i.e., all of the above cases, require inspection after slaughter, to ascertain that there is no injury that would itself render the animal a tereifa.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְנִי׳: וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בָּעוֹף נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה זנִיקַּב הַזֶּפֶק רַבִּי אוֹמֵר אֲפִילּוּ נִיטַּל יָצְאוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִיקְּבוּ חנִשְׁתַּבְּרוּ גַּפֶּיהָ נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ טנִמְרְטוּ כְּנָפֶיהָ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה פְּסוּלָה.:

MISHNA: And these are kosher among birds: If a bird’s windpipe was perforated or cracked lengthwise; or if a weasel struck the bird on its head in a place that does not render it a tereifa; or if the crop was perforated. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is kosher even if the crop was removed. If the bird’s intestines emerged from the abdominal wall but were not perforated, or if its wings were broken, or if its legs were broken, or if the feathers on its wings were plucked, the bird is kosher. Rabbi Yehuda says: If the down covering its body was removed, it is a tereifa and unfit for consumption.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניקבה הגרגרת או שנסדקה – כלומר דגם בעוף אינה טרפה בניקב הגרגרת אלא1 מרוב חללו של גרגרת כדאמרינן מקפלו ומניחו על פי הקנה:
מקום שאין עושה אותו טרפה – שלא ניקב קרום של מוח:
הנוצה כלומר נוצה הדקה שמגינה עליה מפני הצינה:
1. נראה דצ״ל אלא אם מקום הנקבים הוא כשיעור רוב חללו של גרגרת וכדאמרינן לעיל בעופא מאי מקפלו ומניחו על פי הקנה כו׳.
מתני׳ הזפק – כרס שהאוכל נקבץ שם.
גפיה – עצמות הכנפים.
נשתברו רגליה – מן הארכובה ולמטה או אפילו למעלה ולא יצא העצם לחוץ אבל יצא לחוץ תנן בבהמה המקשה (לקמן עו.) דהוי טרפה.
נמרטו כנפיה – היינו נוצה גדולה שעל כל גופה פלומ״ש בלעז. נוצה היא הדקה הסמוכה לבשר שאין לה קנים ובלעז מול״ש.
סימן רסא
ניטל הזפק טרפה ניקב כשרהא.
א. כך בכתה״י (בדפוסים בטעות איפכא). ופסק רבינו כת״ק. עי׳ שיטות הראשונים בטוב״י סי׳ לג.
משנה. ה. ואלו כשרות בעוף וכו׳. הכל כמו שמפורש במשנת אלו כשרות בבהמה, אבל בחסרון בגרגרת לא אזלינן ביה לכאיסר, דהא אפילו בכל הגרגרת ליכא כאיסר, אלא אזלינן לרוב כמו בנקב.
מקום שאין עושה אותה טרפה. כגון שלא כנגד המוח.
ניקב הזפק. פפו בלעז, והוא כיס שהאוכל נקבץ לתוכו תחלה קודם שירד לבני מעים, ומתעכל האוכל שם, ואחר כן יורד לבני מעים. אבל ניטל טרפה. ור׳ פליג עליה ואמ׳ אפי׳ ניטל כולו כשר. ומפ׳ בגמ׳ דהא דמכשרינן נקב בזפק מיירי בסוף הכיס, או באמצעיתו, במקום שהכיס רחב, אבל בתחלת הכיס, שהוא כדרך הושט, שהוא צר כושט, דיינינן ליה כושט, ובנקב לחודיה מיפסיל לדברי הכל, ונקרא אותו מקום בלשון רבותינו גגו של זפק.
יצאו בני מעיה ולא ניקבו. ושחטה בעוד שהיו בני מעיים בחוץ, או החזירן לתוך הגוף ולא הפכן, שאם הפכן ממטה למעלה, טרפה, דכיון דנהפך אחד מהן אין יכול לחיות ומיד מת.
נשתברו רגליה. מן הארכובה ולמטה, או אפי׳ למעלה שלא במקום צומת הגידין ולא יצא עצם לחוץ, אבל יצא עצם לחוץ תנן בפרק בהמה המקשה דהוי טרפה.
נשתברו גפיה. הם עצמות שתי הכנפים שמעופפת בהן. ובין שנשתברו ובין שנעקרו לגמרי לא מטרפא העוף בכך, אלא היכא שנעקרו לגמרי צריכה בדיקה הריאה של עוף אם ניקבה אם לא ניקבה, לפי שהיא עומדת חציה מכאן וחציה מכאן בין האגפים. ומנפחינן לה בעודה שמה אם תעלה בנפיחה אם לא, ואם תעלה בנפיחה העוף מותר. אבל אותם הכנפים שנשתברו או שנשמטו, אע״פ שאדוקים שם קצת, ישליכם לכלבים, לפי שלא ניתרו בשחיטת העוף.
נמרטו כנפיה. היינו נוצה גדולה שעל כל גופה, וגם הנוצה הדקה הסמוכה לבשר שאין לה קנים, אפי׳ הכי כשרה, דלא מיקרי בכך גלודה, כיון שהעור שלה קיים. ור׳ יהודה פליג עליה ואמר שאם ניטלה הנוצה הדקה שעליה טרפה, דגלודה מיקריא, אבל אם נמרטו הכנפים הגסים ונשארו הדקים, לא מיפסלא בכך, ולכן שנה ר׳ יהודה לשון שאמ׳ תנא קמא, להודיענו דבכנפים הגסים מודה להו דכשרה.
והלכה כתנא קמא, משום דהלכה כסתם משנה. וכן מוכח בגמרא שניסה אחד מן החכמים הדבר הזה להוציא מלבו דר׳ יהודה, מכלל דרבנן פליגי עליה, ולא בא ר׳ יהודה לפרש אלא לחלוק.
מתני׳: נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין טריפה אם אדומין כשרה. ולאו כללא הוא דהא אמרינן בגמרא אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו טריפה, ולא אמרו ירוקין טריפה אלא בלבד וקורקבן וכבד הואיל ומתולדתן אדומים, אבל דקין שהם ירוקין אם האדימו טריפה, ובספר המאור כתב דמשום הכי נקט פסולת בירוקין, משום דשכיחא פסלות דידהו ע״י שלקא, מה שאין כן באדומין שאין השלק מאדים לעולם אלא מוריק, פירוש לפירושו מדאמר רב נחמן בגמרא אף אנו נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה ולא נקט לה בירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו, והכי הוה ניחא טפי משום דרב נחמן אדרב שמואל בר חמא קאי, ורב שמואל בירוקין שהאדימו נקט לה, אלא דלא הוה איפשר ליה לרב נחמן למינקט בירוקין שלא האדימו משום שאין השלק מאדים. ומקצת מפרשים יש שאמרו דטריפות זה אינו נוהג אלא בעוף ולא בבהמה, לפי שעור הבהמה קשה ומגין, וכמו שאמרו לקמן (חולין נז.) לגבי ריאה דעוף דאינה לא לינפל ולא לחמר הואיל וצלעות מגינות אותה. והא דתנא לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח. ולא תני נמי יתר עליהם העוף נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, לפי שלא הזכיר אלא אותן טריפות שנוהגין בזה ולא בזה, אף על פי שהן שוין באותן האיברים כגון זו של קרום דבהמה ועוף שניהם יש להם עצם ויש להם קרום, וזו טריפה בשבירת עצם וזו עד שינקב הקרום, אבל כאן שזה אין לו עור להציל מאש וזו יש לה עור להגן בזו לא אמרו. ולא מיחוור. חדא, דלוי כללא כאיל [כל] הטריפות, ועוד דעוף נמי עור יש לו אלא שאינו כשל בהמה שזה רך כבשר וזה קשה, וקרום המוח דכותיה נמי הוא שזה קשה ומציל וזה רך ואינו מציל, ועוד דכל טריפות שמנו במשנתינו וכשרותן בין ברישא בין בסיפא כללא הוא לבהמה ועוף, ולא נשנו בעוף מקצתן אלא מפני הצורך, לפי שהיה קרוב הדעת לנטות בהן כמו שפירש רש״י ז״ל במשנתינו, ותדע שהרי מכל מה שפוסל בעוף לא חזר ושנה בו אלא מקצתן (בשנים) שלש מן השנויין בטריפות שבבהמה, לפי שהטרפיות שמנה בבהמה כללא הוא בין לבהמה בין לעוף וכל מה ששנה בעוף כנגדו שנה ומנה בבהמה.
הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טריפה. כלומר כנגד המוח וניקב הקרום וכן דרסה [ו]⁠טרפה לכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת גם כן בבהמה הן, והן ניקב קרום של מוח ונפלה מן הגג, אלא דגבי בהמה שדרכה ליפול שנה נפלה, ועוף שאין דרכו ליפול שנה דרסה וטרפה או שרצצתה בהמה, ובתוס׳ גבי בהמה תני לה בהדיא נפלה מן הגג או שדרסה וטרפה לכותל או שרצצתה בהמה טריפה, וכן שנה בכשירות שבעוף, והדין כך הוא בבהמה כדקתני אם שהתה מעת לעת כשירה, וגבי בהמה נמי הא אמרינן בגמרא דאם שהתה מעת לעת או שעמדה דכשירה בבדיקה, ואם כן גם הנפולה לאור ונחמרו בני מעים כאחד מהן, ובכל הוא נוהג בין בבהמה בין בעוף. והרמב״ם ז״ל מן המתירין, וכך כתב (פ״י מה׳ שחיטה הי״א) ושתי טרפיות יש בעוף יותר על הבהמה ואף על פי שיש לה אותן האיברים ואלו הן עוף שנשתנו מראה בני מעיו מחמת האור ועוף המים שנקב עצם ראשו. והרב בעל העיטור ז״ל הטיל פשרה ביניהם, שהעוף מכיון שנפל לאור צריך בדיקה, לפי שאין לו עור, וקרוב הדבר שנחמרו בני מעיה, אבל בהמה אין חוששין לה, אבל ודאי אם נחמרו גם היא מיטרפה בכך, ואין הדבר נראה כן שאין זה נמצא בגמרא, ואם טריפות זה נוהגן בכל הכל נוהג בענין אחד, שהרי שנו בעוף ובו למדו על הבהמה, ואם ממנו אנו למדין הבא מן הדין כנדון ואין אנו למדין ממנו לבהמה אף בשנחמרו בני מעיה נמי כשרה, דאין לך אלא מה שמנו חכמים.
אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי בן יהושע שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו. וטעמא דמילתא משום דירוקתן מחמת נקב הוא דעומד הוא לינקב, וכל העומד לינקב כנקוב דמי, ואפשר לומר דדוקא כשעברה ירוקתן לחלל כענין נקב הוה, דהא בלב אם לא נקב לבית חללו כשירה, וכן נקב הקרקבן וכיסוי קיים נמי כשרה, וירוקתן נמי בכה״ג כיון דמחמת נקב הוא. והא דבעא מיניה רב יוסף מריב״ל הוריקה כבד כנגד בני מעים מהו, בשאין בני מעים לפנינו קא מיבעיא ליה, דאי קיימי קמן ולא הוריקו כשרה, ואפילו הוריקו בעצמן אינה טריפה עד שהוריקו לחללן, כל שכן כשלא הוריקו כלל הן בעצמן אלא הכבד שכנגדן, אבל כי ליתנהו קמן ואשכח ליה לכבד שכנגדן שהוריק חזקה שג״כ הוריקו לחלל ויש לומר דאפילו לא הוריקו לחלל אלא שהוריקו במקצתן טריפה, דכיון שהוריקו קצת עשויין הם לינקב, דמכות אש עשויה לרדת למטה ולנקוב, וכדרך שאמרו בדריסה דזהירתו מקלא קלי, ומעתה מטרפים לה, או שמא כבר ירד האש למטה עד לחלל אלא שאינו ניכר בה. והא דבעא מיניה רב יוסף מריב״ל בשבני מעים מונחין לפניו ולא הוריקו קא מיבעיא, אלא שהכבד שכנגדו הוריק, והכי קא מיבעיא ליה כיון שלא הוריקו בעצמן לא חיישינן להו, או דילמא כיון שהכבד מיהא שכנגדן הוריק חיישינן שמא כח האש ירדה בבני מעים שכגנדו אלא שאינו ניכר בהן, וקאמר ליה דחיישינן, והיינו דקאמר ליה בידוע שנחמרו בני מעיה ולא קאמר בידוע שהוריקו בני מעיה, דהא חזיא להו דלא הוריקו, אלא שאנו מחזיקין שנחמרו אע״פ שלא הוריקו, וזה נראה עיקר, דהא רב יוסף סתמא קא בעי מיניה מר׳ יהושע הוריקה כבד כנגד בני מעים, דמשמע דאף בבני מעים לפנינו קאמר, ולפי הלשון הראשון הוה ליה למימר בא זאב ונטל בני מעיה ונמצאת כבד שהוריקה כנגד בני מעים מהו, שהרי עיקר שאלתו אינה אלא בשאין בני מעיה לפנינו, והיאך חסר מלשונו עיקר שאלתו, ועוד קצת ראיה יש ממה שאמרו לא אמרן ירוק פסולין אלא בלב וקרקבן וכבד דמשמע לכאורה דכשם שבירקות הלב לבדו או בקרקבן לבדו טריפה אף על פי שבידוע שלא הוריקו חביריו כלל, אף כשהוריק כבד לבדו ונודע שלא הוריק לב וקרקבן ובני מעים טריפה כנ״ל, ונראה מדברי הרב רבינו משה ב״ר נחמן ז״ל שהוא סבור כן, אבל בתו׳ כתבו שאלו היו בני מעים לפנינו בבדיקתן סגי, ואינו מחוור.
כנגד בני מעים. פירש רבינו שלמה ז״ל הראש הדק של כבד אבל הראש העב שהוא מקום חיותו ומקום מרה אינו כנגד בני מעים, ויש לי ראיה לדבריו, מדקא מקשי תלמודא ולא יהא אלא ניטל ואילו היה הירקות כנגד חיותה או כנגד מרה אם ניטל טריפה, נמצא לפי פירושו שאם לא נמצא ירקות בכבד כנגד המקום הדק שהוא שוכב על בני מעים אף על פי שנמצא במקום מרה ובמקום חיותה, אין חוששין לו, ולא אמרו אלא כנגד בני מעיים, ועוד נראה לי שאפילו במקום הדק אם אין הירקות באותו צד שהוא כנגד בני מעיים אלא כנגד הצלעות אין חוששין לו, דהיאך אפשר שעבר בה האש למעלה עד שעבר בו ולא ניכר למטה, כן נ״ל. וראוי לסמוך על זה. גירסת רב רבינו אלפסי ז״ל והרב רבינו ב״ר מימון ז״ל (פ״ז מהל׳ שחיטה ה״כ) כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעים וטריפה. משמע מתוך הגרסא הזאת דאף על פי שלא נודע בבירור שנפלה אלא שנמצאו בני מעיה ירוקין או אפילו כבד כנגד בני מעים, אומרים ודאי זו לו הוריקו בני מעיה או כבד שלה אלא מחמת שנפלה לאור, ומתוך כך הוריקו. ועוד הוסיף הרב רבינו משה ב״ר מיימון ז״ל (שם, הכ״א) להחמיר דאפילו לא נודע שנפלה לאור ובעוד בני מעיה חיין לא נראה בהן שינוי מראה כלל ושלקן והוריקו טריפה, דמימר נמי אמרינן כיון שהוריקה מחמת שלק בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעים, והשתא הוא דאיגלי בהתתיהו, וזה תמה שהרי רב יוסף סתמא דמילתא בשנפלה לאור בעא מיניה מריב״ל, דעל מתני׳ הוא דבעא מיניה, והיכי אהדר בשלא נודע שנפלה, ואפשר דחדא דאית בה תרתי קאמר ליה. ובנוסחאות אחרות ל״ג כלל בשידוע שנפלה, אלא הכי גרסינן כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעיה, ולפי גירסא זו דוקא בשראינוה שנפלה לאור קאמר (ב)[כ]⁠מתני׳ אבל אם לא נודע שנפלה לאור ודאי לא חיישינן לה כלל, דאחזוקי איסורא לא מחזקינן, ואימר מחמת חולי אחר הוא שהוריקו או שמא תולדתן היא כך, שאין לך מן הנוצרים שאין שנוי בתולדת הפרטים פעמים שזה נולד בחברבורות כנמר או בשומא שחורה או בסימן ירקרק או אדמדם, וע⁠(ו)⁠ד שנודע שנפלה לאור למה נחוש לה, וכל שכן אם לא נראית בהן כשהן חיין ונתגלה ע״י שלק דאמרינן קוטרא היא דעייל בהו עכשיו מחמת השלק בעצמו הוריקו עכשיו, ותדע דהא אמר רב אסי הילכך לא ניכול אלא בשלקן, ואי אפילו בשלא נפלה לאור קאמר רב נחמן ורב אסי דקאי עלה בשלא נפלה קאמר, והיאך אפשר לומר דאם איתא אף אנו נאמר שצריך לבדוק בבני מעים בעודן חיים, דאפילו כשלא ראה בהן שום שינוי צריך לחוש שלא יאכל אלא בשלק, כל שכן בעודן חיין צריך בדיקה, ואין הדעת סובל כן, דאם כן מאי שנא משאר טריפות דעלמא, אלא על כרחין בשנפלה לאור דוקא קאמר, ולומר דהיכא דנפלה לאור ונבדקו בני מעיה ונמצאו אדומים, עם כל זה [לא] יסמוך על בדיקה זו לבד כיון שאיפשר לברר ע״י שלק, וכן פירש רש״י ז״ל, אבל בסתם בני מעיה לא אמרה, ואפילו הכי אסיקנא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן, ומכל מקום אם נמצאו ירוקין אפילו לא נודע אם נפלה לאור אם לאו הלכה למעשה כרבינו אלפסי ז״ל והרמב״ם ז״ל עבדינן, וכפי שנמצא בנוסחאות שלהן, דבשל תורה בשיש הפרש בנוסחאות לחומרא נקטינן. ועוד נראה לי שיש ללמד על זה מן הדין, שאם תמצא לומר דדוקא כשנמצאו ירוקין אחר נפילה לאור, הא סתמא לא, לפי שיש לומר שיש שינוין באיברים לעתים מן התולדות או מחמת חולי, אם כן אף כשנפלה ונמצאו ירוקים לא נאסור, דהא לא אשכחן מידי דנתלה ביה לאיסור, אדרבה נתלי להקל, ונימא שמא מן התולדות היא ולא מחזקינן איסורא. ותדע דהא נקב בריאה טריפה על כל פנים ואפילו הכי כי נמצאת נקובה היכא דממשמשא ידא דטבחא, אי נמי בשבא זאב ונטל בני מעיה והחזירן כשהן מנוקבים כשרה משום דתלינן להקל, והכא נמי מאי שנא, ואדרבה כל שכן היא, שהרי אין כאן שום טריפות ברור, שהרי אפשר דמן התולדות או מחולי אחר הוא, אלא על כרחין יש לנו לומר דשינוי זה אינו מצוי בבני מעים אלא על ידי האור, וכל שנמצא בו חוששין לו כנ״ל.
הא דאמר רבי מני ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו כשרה מאי טעמא קוטרא הוא דעאיל בהו. יש לומר דהוא הדין באדומין שהוריקו ושלקן והאדימו, דחד טעמא אית להו, וחדא מינייהו נקט, ולפי מה שכתבתי למעלה בשם הרב בעל המאור ז״ל בפירוש משנתינו שאין השלק מאדים לעולם, משום הכי נקט בכי האי גוונא משום דבהפך אי אפשר לעולם. והרב בעל העיטור ז״ל יש לו כלשון הראשון, שכן כתב אדומין שהוריקו ושלקן והאדימו כשרה, ואינה מחוור בעיני כלל, שאפילו תמצא לומר שהשלק מאדים, אפילו הכי אין עושין בו מעשה בכל כי הא, אלא במה שנתפרש בגמרא שזה מן הטבעים הוא, ואין אומדין בטריפות זו דומה לזו, דשמא בהתהפך האדמימות לירקות נודע שהוא עשן, אבל הירקות לאדמימות לא נודע כן, אלא שדרך הבשר לשנות מראהו מחמת שלקות ואין אנו בקיאין בכך והיאך נעשה מעשה במה שאין אנו בקיאין ולא פירשו לנו. ותדע לך שאלו כן היה יותר ראוי לרב שמואל לתפוס הענין שנאמר במשנתינו ולומר אדומין שהוריקו ושלקן והאדימו כשרה, ומה ראה שתפס הלשון שלא נאמר במשנתינו ועוד כי שמעינה מדרב נחמן דקאי ארב שמואל נקטה באדומים שלא הוריקו. ואם איתא שהטבע שייך בזה כמו בזה, הוה ליה למנקט כההיא גופא דר׳ שמואל ולימא אף אנו נאמר ירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו טריפה, כן נראה לי. והא דרבי מני ורב נחמן הכי גרסינן לה בהלכות רבינו אלפסי ז״ל, וכן הוא בנוסחאות אתמר אמר רבי מני ירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו טריפה מאי טעמא איגלי בהתתייהו. ומצאתי בפירושי הרמב״ן ז״ל וכן בחיבור הרב בעל העיטור ז״ל שיש גורסין בהפך דגרסי בדרב שמואל טריפה ובדרב נחמן כשרה, ואם הגרסא היא הפוכה כמו שאמרו לא ידעתי ליישב בה דברי רב אסי דאמר לא ניכול אלא בשלקן, שהרי לפי הפוך הגירסא לעולם בתר מעיקרא אזלינן בין לאיסור בין להיתר, ואם בני מעים אלו מעיקרא במראה כשרות כי שלקן ונהפכו למראה אחר כשרין נינהו וכדאמר רב נחמן אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו כשרה כפי הגרסא ההיא, אלא אם כן נאמר שבאותן הנוסחאות לא גרסי הא דרב אסי כלל, ומכל מקום כיון שיש נוסחאות הפוכות נקטינן לחומרא, וכל שחזר למראה טריפה על ידי שלק טריפה וכל שחזר למראה הבשר אין עושין בו מעשה להקל וחוששים לו כפי הגרסא השניה. ממה שאמרו בשמעתין לא אמרו ירוקין פסולה אלא בלב וקרקבן וכבד ולא מנו ריאה בהדייהו, משמע לכאורה דדוקא אלו שהוריקו טריפה, אבל ריאה אפילו בשהוריקה כשרה, והא דאמרינן לקמן (חולין נז.) אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר אפילו בשהוריקה נמי קאמר שאין פוסל בה מראה ירקות כלל. וכן מצאתי כתוב למקצת המפרשים. ותמיהא לי טובא דהא ודאי טריפות זה מחמת נקב הוא, שכל שהוריק עתיד לנקב וכדאמרינן לעיל שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן, אלמא מחמת חשש נקב הוא, ואם כן ריאה ודאי הא מטריפא בנקיבה וקלה יותר לינקב מן הלב ומן הקרקבן. ואם כח האש שולט בהן וקרובין לינקב עד חללן, היאך אפשר לומר שלא ישלוט בריאה לינקב שני קרומיה שהן דקין בשדקין, ואף על פי שאמרו לקמן אין ראיה לעוף לא לינפל ולא ליחמר, מאי טעמא הואיל וצלעות מגינות אותה היאך יצילו הצלעות אותה, כיון שכבר שלט בה האש עד שנשתנה מראיה, ודוחק הוא לומר דאף על פי שישתנו מראיה קוטרא בעלמא הוא דעייל בהו, ונראה לומר דאף הריאה כאחד מהם ליפסק בשינוי המראה אם הוריקה. אלא שלא דיבר כאן אלא בהווה ובדבר המצוי להוריק מחמת נפילתה לאור, אבל ריאה שצלעות מגינות עליה ומקיפות אותה אינה מצויה לחמר, והיינו דאמרינן לקמן אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר, כלומר שאין הדבר מצוי, ולפיכך אין צריכה בדיקה כשאר בני מעים הצריכין בדיקה. וכן מצאתיה במקצת פירושי⁠[ם] ז״ל. ותדע שהרי אמרו שאין לה ראיה לינפל, ובזו אין ספק שאם נתרסקה ריאתה מחמת נפילתה שהיא אסורה, דהא כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, ועוד דכיון שאתה רואה אותה מרוסקת מה יועילו לה צלעותיה והן לא הצילו ולא הועילו, אלא ודאי לא אמרו שאין לה ריאה לינפל אלא לומר שאין חוששים לבדוק ריאתה דמסתמא לא נתרסקה כלל כיון שהיא נחבאת בין הצלעות, ולחמר נמי דקאמר דכותה היא, ועוד דאפילו תאמר שצלעות (הגוף) [העוף] מגינות על הריאה, מה תאמר בריאה שבבהמה שאין צלעות מגינות אותה יותר מלב וקורקבן, אלא ודאי הריאה שהוריקה בבהמה טריפה. ואם תאמר אם כן למה לא מנו אותה כאן, ולימא לא אמרו ירוקין פסולין אלא בלב וקורקבן וכבד (ה)[ו]⁠ריאה, דהא בבהמה ודאי טריפה, אלא שלא דברו אלא במצוי בין בעוף בין בבהמה, וטריפות הריאה אינו מצוי בעוף כדאמרינן לקמן (חולין נז.) כנ״ל. ועוד יש לי לומר דאי אפשר להם לערב ולשנות עמהם ריאה, לפי שהירוק כולל שני צבעים ירוק הנקרא וריד שהוא ככרתי והשני הנקרא גרוג שהוא מוריקא, והירוק הפוסל בלב וקורקבן וכבד הוא ככרתי, שאלו כמוריקא הכבד כשהוא שמן דרכו להיות כן, ומסתמא מדעריב ותני לב וקורקבן וכבד ירקות הפוסל בלב וקורקבן כירקות הפוסל בכבד והוא שהוא ככרתי. אבל בריאה הירוק ככרתי אינו פוסל, דהיינו כר׳ נתן כדאמרינן לעיל (חולין מז:) ירוקה כשירה מדר׳ נתן, היכי דמי ככרתי, וכיון שזה בתולדתה נמצא בריאה מחמת שלא נבלע בה דמה אין אותה מראה פוסל ואפילו בנפלה לאור. וכל שכן לפי גירסתן של גאונים ז״ל שא״א לפוסל במן הסתם בשום פנים, שהרי הכשרנוה למעלה מדר׳ נתן אלא הירוק הפוסל בריאה, על כרחין א״א אלא כעין גרוג שהוא כעין מוריקא, וההוא אפילו בלא נפילת אש טריפה ואפילו שמרנוה מיום הולדה ועד שעת שחיטתה ונתברר בבירור שלא נפלה לאור. הילכך א״א לשנותה עם לב וקורקבן וכבד בנפ⁠(ו)⁠לה לאור כנ״ל. ולענין פסק הלכה. בהמה ועוף שנפלו לאור ונחמרו בני מעיהם, אם נשתנה מראיהן שחזרו הירוקין כגון דקים אדומין או שחזרו האדומין ירוקין כגון לב וקורקבן וכבד טריפה, ובבהמה נמי אם הוריקה הריאה שלה נמי טריפה, ומסתברא דוקא בשהוריקה כעין מוריקא, אבל בעוף ראיתי למקצת המפרשים שאמרו כשירה מפני שצלעות מגינות עליה, וכבר כתבתי למעלה שאינו (נמצא) [נראה] כלל אלא בין בזו בין בזו טריפה, ואין הפרש בין ריאת העוף לבהמה אלא אצל נפולה ולא אצל מכות אש אלא חיוב בדיקה לבד שעוף אין צריך בדיקה מספק ובבהמה צריך בדיקה, ולא אמרו כבד אלא כנגד בני מעים, אבל שלא כנגד בני מעים לא, לפי שאין טרפות הכבד מחמת עצמו אלא מחמת בני מעים שכנגדו, והיינו דאמר ר׳ יהושע בן לוי לרב יוסף הוריקה כבד שכנגד בני מעים טריפה, ואקשינן לא יהא אלא ניטלה, ואמר רבה הכי קאמר כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעים וטריפה. ומיהו נראה לי דאם הוריקה כל הכבד שלא כנגד בני מעים והוא הראש של מקום חיותו טריפה, שהרי אם נטל כולו ולא נשתייר ממנו כזית במקום שהיא חיה וכזית במקום מרה טריפה, ואפילו הוריקה כנגד המרה נמי איכא למימר שהיא טריפה, שהרי עתידה לינקוב ולנקוב נמי המרה, ואפשר לומר דכיון שלא שאל רב יוסף מר׳ יהושע בן לוי אלא בשהוריקה כנגד בני מעים לבד, משמע דבמקום אחר כשירה, והא דאמרינן לא יהא אלא נטילה, היינו מעיקרא, דהוה סלקא דעתין דרבי יהושע בן לוי מחמת טריפות הכבד בעצמו קאמר ליה שהיא טריפה, ומשום הכי אקשינן ליה לא יהא אלא ניטלה, אבל למסקנא דפריש רבה דלא מחמת טריפות הכבד עצמו קאמר ליה [אז אמרינן ד]⁠שלא כנגד בני מעיים ואפילו הוריקו כנגד מקום שהוא חי׳ וכנגד מקום מרה כשירה, דאין האור שולט בו כל כך שינקוב אותו. ותדע שהרי פי׳ רבה דהכי קאמר כיון שהוריק כבד כנגד בני מעים בידוע שנחמרו בני מעיה כלומר בידוע שכבר שלט בהם האש ולא קאמר בידוע שניקב הכבד ואח״כ ינקבו בני מעים הסמוכין לו, והיינו נמי דלא אמרינן בטחול שאם הוריק בסומכיה טריפה, לפי שאין מכות אש שולט בו כל כך שיקוב כל עובי הטחול ולא בסימנין לפי שהן קשין אצל האש, כמו שאמרו לעיל (חולין נא:) לענין נפילה קשין הן אצל נפילה, וכמו שאמרו לעיל (חולין נג:) לענין דריסה עד שיאדימו סימנין עצמן, וזו צריכא עיונא. ושיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן, מה נקיבת במשהו אף ירוקתן במשהו, ונראה דאפילו לא עברה ירוקתן לחלל טריפה, דכיון שהוריקו מלמעלה בידוע שנחמרו מבפנים, כלומר ששלט האש בחלל וטריפה כמו שאמרנו למעלה. בהמה או עוף שנמצאו בני מעיה ירוקין ואין ידוע אם קודם שחיטה נפלה לאור אם לאו, טריפה, כדברי רבינו אלפסי ז״ל והרמב״ם ז״ל (פ״ז מהל׳ שחיטה ה״כ). אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו ועמדו בירוקתן אחר השלק אף על פי שלא נודע שנפלה לאור ואף על פי שלא ניכר בהן ירוקתא בשע⁠(ת)[ה] שהן חיין, טריפה, וכדבר הרמב״ם (שם), וזו חומרא יתירה בירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו ובאדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו, ונתחלפו הנוסחאות, ונקטינן לחומרא, דירוקין שהאדימו ושלקן והוריקו אף על פי שחזרו למראה הבשר טריפות וכן באדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה דאמרינן איגלאי בהתתייהו, ורבינו אלפסי ז״ל הכשיר בירוקים שהאדימו ושלקן והוריקו ע״פ גרסתו.
ויש ספרים שגורסין אותה באדומים שהוריקו לבד אלא שמ״מ איפשר לומר דחדא מינייהו נקט ומ״מ יש גורסים אותה בירוקים שהאדימו ומפרשים שהשלק מוריק אבל אינו מאדים לעולם ומתוך כך לא תפשה באדומים שהוריקו ואין הדברים נראין כלל:
כל שביארנו בכבד שעל ידי שלק חוזר להיתרו אם חזר למראיתו על ידי שלק מ״מ כל שבא לשלקו צריך לחתוך סימפונות ולקרעו כמו שיתבאר בפרק כל הבשר ויש אומרים שאין הצלייה בשפוד או על גבי גחלים הרי הוא כשלק וכל שחזר למראיתו על ידיהם מותר:
הכבד אינו שוה בדבר זה ללב ולקורקבן שהלב והקורקבן כל שהוריקו באיזה מקום טרפה אם בסבת נפלה לאור לדעתנו אם אף בשלא נפלה לדעת קצת כמו שהתבאר ואפי׳ מה שאינו כנגד מעין שהרי טרפותם מצד עצמם שהרי הנקב פוסל בהם והרי ניקבו אבל הכבד אין כל מקומות שבו שוים בדבר זה כיצד אין מונח ממנו כנגד בני מעין אלא ראשו התחתון והוא הדק שבו אבל ראשו העליון והוא העבה שבו הוא למעלה מן המעין:
הוריקה כבד לצד העליון שאינו כנגד המעין כשרה שאם מצד עצמו אתה בא הרי אין נקב פוסל בו ואם מצד הדקין אתה בא הרי אין לקות זה כנגדם וכן הדין אם הוריקה בצד השני הפונה אצל הצלעות אפי׳ בראש הדק אבל אם הוריקה בראש הדק ובצד הפונה למעין טרפה ועל זו אמרו הוריקה כבד כנגד בני מעין מהו כלומר שבשאר מקומות ודאי אין לחוש והשיבו שכנגד בני מעין טרפה ואע״פ שאם ניטלה כנגדם כשרה מ״מ מצד המעין היא טרפה ידוע שנחמרו בני מעיה ומגדולי האחרונים פירשו שאם הוריקה במקום מרה ובמקום חיותה שטרפה הואיל ונטילתן של אלו פוסלתה כמו שהתבאר ויפה פירשו:
הוריקה כבד כנגד בני מעין והמעין לפנינו בחזקתן ר״ל שלא נשתנה מראיתן פירשו בתוספות שכשרה לא נאמר בהוריקה כבד כנגד בני מעין שטרפה אלא בשאין בני מעין לפנינו הא ישנן לפנינו ולא נשתנה מראיתן הם מעידים על עצמן יותר מן הכבד וכן הדברים נראים אחר שפסול הכבד אינו מצד עצמו וגדולי האחרונים פסקו בדבר ממה שלא נאמר בשאלה זו בכאן הוריקה כבד כנגד בני מעין ונאבדו המעין ואין דבריהם נראין שמאחר שעקר טרפות זה בעוף הוא נאמר סתם דקין של עוף אדם משליך אותם תיכף להוצאתם והכלבים או החתולים הולכין עמהם אלא שמ״מ יש לחוש שמא נחמרו ואין הלקות ניכר בהם עדין שהמעין בקושי משתנה מראיתם:
נפלה לאור והוריקה הריאה יש אומרים שכשרה לא נאמר טרפות זה אלא במעין ולב וקורקבן וכבד ואין לך אלא מה שמנו חכמים וכן הדברים נראין שהרי ירקות הפוסל בכבד כשר בריאה מצד עצמה כמו שביארנו ואם כן מה שאמרו אין ריאה לעוף לא לינפל ולא ליחמר אף הוריקה בכלל אף כשהיה מחמת האור ומגדולי האחרונים פסלוה ומה שאמרו אין ריאה לעוף לינפל ולא ליחמר כגר פירשו הטעם הואיל וצלעות מגינות עליה כלומר ומן הסתם לא נתדחקה מחמת הנפילה ולא נחמרה מחמת האור הא כל שראינו כן ודאי טרפה ואע״פ שירקות הפוסל בכבד כשר בה כל שמחמת האור מיהא טרפה ומ״מ למדנו מדבריהם שאף הם מודים בעוף שאין צריך לבדוק בה מן הסתם הואיל ובין הצלעות היא מובלעת הרי רוב צלעות מגינות עליה אבל לב וקורקבן וכבד צריכין בדיקה:
ג משנה ואלו כשרות בעוף: ניקבה הגרגרת (הקנה), או שנסדקה לאורכה. הכתה חולדה על ראשה במקום שאינו עושה אותה טרפה, שלא כנגד המוח. ניקב הזפק, מעין כיס התלוי בתחתית הוושט, שהאוכל שוהה בו קודם שהוא עובר לקורקבן לצורך העיכול, רבי אומר: אפילו ניטל הזפק — כשרה. יצאו בני מעיה מדופן הבטן ולא ניקבו, נשתברו גפיה (כנפיה), או נשתברו רגליה, או נמרטו נוצות כנפיה — כשרה. ר׳ יהודה אומר: אם נטלה הנוצה הדקה המכסה את גופה — פסולה.
MISHNA: And these are kosher among birds: If a bird’s windpipe was perforated or cracked lengthwise; or if a weasel struck the bird on its head in a place that does not render it a tereifa; or if the crop was perforated. Rabbi Yehuda HaNasi says: It is kosher even if the crop was removed. If the bird’s intestines emerged from the abdominal wall but were not perforated, or if its wings were broken, or if its legs were broken, or if the feathers on its wings were plucked, the bird is kosher. Rabbi Yehuda says: If the down covering its body was removed, it is a tereifa and unfit for consumption.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי סִימַאי וְרַבִּי צָדוֹק שֶׁהָלְכוּ לְעַבֵּר שָׁנָה בְּלוֹד וְשָׁבְתוּ בְּאוֹנוֹ וְהוֹרוּ בְּטַרְפַּחַת כְּרַבִּי בְּזֶפֶק.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: There was an incident involving Rabbi Simai and Rabbi Tzadok, who went to intercalate the year in Lod, and they spent Shabbat in the town of Ono. And they ruled with regard to an animal whose womb was removed, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in the mishna with regard to the crop.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הורו בטרפחת כרבי בזפק – כלומר כר׳ שהורה בזפק להתיר כדחזינן במתניתין אפילו ניטל כך הורה בטרפחת אם ניטלה מן הבהמה מותר:
גמ׳ ושבתו באונו – יום שבת שבתו שם.
ד גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר׳ סימאי ור׳ צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו בעיר אונו, והורו בטרפחת (ברחם) הבהמה שניטלה, כרבי שהתיר במשנתנו בזפק העוף שניטל.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: There was an incident involving Rabbi Simai and Rabbi Tzadok, who went to intercalate the year in Lod, and they spent Shabbat in the town of Ono. And they ruled with regard to an animal whose womb was removed, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in the mishna with regard to the crop.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִיבַּעְיָא לְהוּ הוֹרוּ בְּטַרְפַּחַת לְאִיסּוּרָא כְּרַבִּי בְּזֶפֶק לְהֶתֵּירָא אוֹ דִילְמָא הוֹרוּ בְּטַרְפַּחַת לְהֶתֵּירָא כְּרַבִּי בְּזֶפֶק אֲבָל כְּרַבִּי בְּזֶפֶק לָא סְבִירָא ילְהוּ תֵּיקוּ.

A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of the baraita? Is it referring to two different rulings, i.e., that they ruled with regard to the womb to prohibit it, and they also ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the crop to permit it? Or perhaps it is referring to only one ruling, and it means that they ruled with regard to the womb to permit it, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the crop, but they do not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the crop itself. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או דילמא הורו בטרפחת לאיסורא כר׳ ושתי הוראות הורו בטרפחת לאיסורא ובזפק להיתירא:
איבעיא להו – תרתי הוראות הוו והכי קאמר הורו בטרפחת לאיסורא כדתנן בסנהדרין (דף לג.) והאכילה רבי טרפון לכלבים וכרבי בזפק נמי להיתרא דאפילו ניטל או דלמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק ואמרו דאם ניטלה האם כשרה כמתניתין אבל כרבי בזפק לא סבירא להו.
ה״ג: הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דלמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא סבירא להו.
איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דלמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא סבירא להו – כן גריס רש״י ופירש דמספקא ליה אם הורו בטרפחת לאיסורא כרבי טרפון דסנהדרין (דף לג.) דהאכילה לכלבים וכן פירש ר״ח ופסק בטרפחת לחומרא מדמספקינא להאי הורו לחומרא וזהו תימה דהתם חשיב ליה טועה בדבר משנה ור״ט נמי חזר בו ומיהו שמא יש לחלק בין בהמה לעוף דמצי למימר דהכא מיירי בטרפחת של עוף דמיטריף טפי וליכא למיפשט מדתני לוי דלא חשיב טרפחת בהדי יתר עליהן בעוף משום דלא מיירי בפלוגתא כי היכי דלא חשיב ניטלה הנוצה לר׳ יהודה ומיהו יש לתמוה אמאי לא מבעיא לן הכא אם הורו בטרפחת ובזפק בתרוייהו להיתרא דכי האי גוונא מיבעיא לן פרק כירה (שבת מו.) גבי הורה במנורה כר׳ שמעון בנר דאיבעיא להו הורה במנורה להיתרא וכרבי שמעון בנר להיתרא או דלמא הורה במנורה לאיסורא וכרבי שמעון בנר להיתרא ונראה דגרסינן בספרים הכא הורו בטרפחת להיתרא וכרבי בזפק להיתרא או דלמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא סבירא להו והשתא ניחא דלא מספקא ליה הכא אם הורו בטרפחת לאיסורא דמילתא דפשיטא היא דשריא כדמוכח במסכת סנהדרין (דף לג.) דאפילו ר׳ טרפון חזר בו וטועה בדבר משנה חשיב ליה והא דלא מיבעיא לן התם אם הורו במנורה להיתרא כגון שלא הדליקו בה באותה שבת התירו לטלטלה כר׳ שמעון דמתיר התם נר שהדליקו בו באותה שבת אבל כר׳ שמעון דנר לא סבירא להו משום דדחייה בידים דלא שייך התם לתלות היתר של מנורה בהיתר של נר דמנורה שלא הדליקו בה באותה שבת לא שייך לאסור מטעם מוקצה אלא מטעם בנין כדאמר התם דאית ליה חידקי וגזרינן אטו דחוליות ונר שהדליקו בה באותה שבת משום מוקצה אבל הכא שייך לתלות זה בזה דכי היכי דרבי לית ליה טרפות בזפק כך לית להו טרפות בטרפחת ומיהו התם פ״ה דמיבעיא לן חדא הוראה היא וה״ק הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה רבי שמעון מתיר נר ישן או דלמא תרי הוראות הוו הורה במנורה לאיסורא כדאמר בפירקין וגזר אטו חוליות וכרבי שמעון הורה בנר להיתרא ופירושו מגומגם.
דרסה וטרפה בכותל וכו׳. אם שהתה מעת לעת צריכה בדיקה שמא נשברה השדרה ונפסק החוט. אפשר שרבינו ז״ל לאו דוקא נקט חוט השדרה דהוא הדין לכל השאר, וכל מה שכנגד החלל, דאי דוקא נקט ולומר דכיון ששהתה יצאה מחשש ריסוק וליכא אלא שמא נפסק חוט השדרה תיקשי לן טובא דהא משמע לעיל (חולין נא:) דעמדה כשהתה דמי, וגבי עמדה הוא דאמרינן דבעיא בדיקה, ועלה קאמרינן צריכה בדיקה כנגד כל החלל, והר״ם ז״ל (פ״ט מהל׳ שחיטה ה״כ) כתב כן מפורש, וכן עיקר.
בד״ה אבעי׳ להו הורו כו׳ משום דלא מיירי בפלוגתא כי היכי דלא חשיב ניטל הנוצה לר״י כו׳ עכ״ל אע״ג דאין זה דומה לגמרי דהתם כר׳ יהודה ולא כרבנן לא בעי למתני יתר בעוף ניטל הנוצה אבל הכא כרבנן ולא כר׳ טרפון ה״ל למתני יתר בעוף ניטלה הטרפחת ועוד דר׳ טרפון גופיה חזר בו מ״מ איכא למימר דבפלוגתא כי האי דמעיקרא הוי פליג ר״ט נמי לא בעי למיתני יתר בעוף ודו״ק:
איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים מה כוונת ברייתא זו: האם מדובר בשני מעשים שונים, שהורו בטרפחת שניטלה — לאיסורא [לאיסור], והורו כרבי בזפקלהתירא [להיתר]. או דילמא [שמא] מעשה אחד הוא, שהורו בטרפחת שניטלה להתירא [להיתר] כשיטת רבי שמתיר בזפק, אבל כרבי בזפק עצמו לא סבירא להו [אינם סבורים כן]? שאלה זו לא נפתרה, ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of the baraita? Is it referring to two different rulings, i.e., that they ruled with regard to the womb to prohibit it, and they also ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the crop to permit it? Or perhaps it is referring to only one ruling, and it means that they ruled with regard to the womb to permit it, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the crop, but they do not hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the crop itself. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבָּה וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כגַּגּוֹ שֶׁל זֶפֶק נִידּוֹן כְּוֶושֶׁט הֵיכָא אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי לכֹּל שֶׁנִּמְתָּח עִמּוֹ.:

Rabba says, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who says: The roof the crop is treated like the gullet, i.e., it renders the bird a tereifa if perforated in any amount. The Gemara asks: Where is the roof of the crop? Rav Beivai bar Abaye said: It is any part of the crop that stretches with the gullet.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גגו של זפק נידון כושט – כלומר גגו של זפק שנמתח למעלה נידון כושט (שנמתח למעלה) וניקבו במשהו:
נידון כוושט – בנקב משהו.
כל שנמתח עמו – ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד הוושט להיות מיצר והולך.
עמו – עם הוושט.
נמתח – נמשך דהיינו מן המיצר ולמעלה כדאמרינן (לעיל דף מה.) גבי מוח כל זמן שבגולגולת נידון כמוח התחיל לימשך נידון כחוט אלמא מקום מצר קרי משיכה.
וכל מה שנמתח מן הזפק עם הוושטא נידון כוושט בנקב משהו.
וכן הנמתח מן הזפק אל הקורקבן נידון בנקב משהו כשאר בני מעיים שבעוף. אבל אם הזפק עצמו ניקב כשירה, שהרי יש לו תקנה בתפירהב.
תשובת גאוניםג. ודכתבתין האי מחטא דאישתכח בקורקבנא דתרנגולתא. הכי איתחזי לן, אי קופינא לגיו ופומיה דחיק בכותלא דקורקבנא טרפה ואי קופינא לבר ופומיה לגיו כשירהד, דאמר רב אשי (חולין מח ע״ב) אי קופינא לגיו סימפונא נקט ועייל אי קופינא לבר נקובי נקיב ועיילה. ותניא (חולין מח ע״ב) מחט בבית הכוסות לצד אחד כשירה משני צדדין פסולה.
ודתנן ואילו טריפות בעוף וכו׳ ניקב הקורקבן כו׳ וגמריז רב ושמואל דאמרי תרווייהו מכניס ידו לפנים ובודק אי מבצבץ ועולה כו׳ שמעתא.
א. לכאורה מפרש רבינו כפירוש ריב״א שהביא ראבי״ה עמ׳ קכז: כשמושך ביד אחת הוושט ובידו השני המעי היוצא לצד הקורקבן, כל שנמתח מן הזפק עמו של הוושט וכן לדקין נדון כוושט וכו׳. ועי׳ ב״י סס״י לג שכת׳ שפירוש זה דברי יחיד הוא ולא קי״ל כותיה.
ב. ז״ל ספר האסופות עמ׳ פא (ואולי הוא משערי רשב״ח): לפי שזפק עצמו וכו׳ לפי שיש תקנה לתופרו ומעלה ארוכה.
ג. הובאה גם בראבי״ה רס״י אלף וקל״א ובקיצור גם בסי׳ אלף ופ״ט עמ׳ קט.
ד. כך גם בראבי״ה בסי׳ א׳וקל״א, אבל צ״ל איפכא: אי קופינא לגיו וכו׳ כשירה ואי קופינא לבר וכו׳ טרפה. וכ״ה בראבי״ה בסי׳ א׳ופ״ט. ולעצם הדין עי׳ ראבי״ה שם שדעת רבינו יואל דקורקבן כבית הכוסות דמצד אחד לעולם כשירה בין קופא לגו בין קופא לבר, דתלינן שדרך ושט נכנסה.
ה. ע״כ לשון התשובה כפי המובא בראבי״ה בשני המקומות. ומה שלהלן: ותניא מחט בבית הכוסות, ליתא שם ולא מובן מאי שיאיטיה כאן, הרי שם מבואר בגמ׳ דלא אמרינן חזינו אי קופיה וכו׳ ובכל ענין כשר. ואדרבה זו היתה ראית רבינו יואל (הנ״ל בהערה) דגם בקורקבן לא אמרינן חזינן וכו׳ ונחלק על הגאונים.
ו. בכתה״י ובדפוסים קודמים כתוב כ״ז כהמשך לתשוה״ג. אבל נראה שאין לזה שחר [וגם השורה הקודמת ותניא מחט וכו׳ מסתבר שאינה שייכת לתשובה וכנ״ל] והוא דיבור בפני עצמו ונראה ששייך לריש סי׳ רנט לפני ׳הכתה חולדה׳. והיינו שאומר בסוף הדיבור: כו׳ שמעתא, ופתרונו כולה שמעתא, ר״ל שיש להמשיך את כל השמועה היכתה חולדה וכו׳ דרס״י רנט.
ז. אולי פתרונו וגו׳.
גמרא. גג הזפק נידון כוושט. בנקב משהו. כל שנמתח עמו. ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד הושט להיות מיצר, לפי שדרך הזפק שהוא נרחב ודרך הושט להיות צר, וכשיעור רחב הוושט בזפק הדבוק עמו הוא חשוב כושט ונטרף בנקב משהו. נמתח. נמשך, דהיינו מן המצר ולמעלה, כדאמרינן גבי מוח שבגולגולת נידון כמוח, התחיל לימשך נידון כחוט השדרה, אלמא מקום המצר קרי משיכה. והגאון הזה נראה שהוא מפרש נמתח עמו, כשיעור אורך הצואר.
ובשאר מקומות הזפק צריך עיון בכמה יפסל, שמדברי ר׳ יוחנן משמע שבשאר מקומות הזפק הוא מחלוקת ר׳ ובר מחלוקתו, ולא איפסיקא הלכתא כמאן.
הכי גרס רש״י ז״ל: הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דילמא בטרפחת להיתירא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא סבירא להו. פירוש, נסתפק להן אם שתי הוראות היו האחת בטרפחת והורו בה לאיסורא כרבי טרפון, דתנן בסנהדרין (סנהדרין לג.) והאכילה רבי טרפון לכלבים, ועוד הורו בזפק כרבי להיתירא כדברי רבי בזפק שהורה בה להיתרא, אבל בזפק עצמו לאיסורא סבירא להו, ודלא כרבי נתן, ואין הענין הזה מתחוור, דאטו בסימנא נקט לה למילתיה דרבי בזפק, ומי סבר תנא דמתניתין דקתני נטלה האם כשירה, והוה ליה למימר הורו בטרפחת כתנא דמתני׳, אי נמי הורו בטרפחת להיתירא ותו לא, ומה להלן אצל מילתיה דרבי בזפק, כיון דלא הורו בה אינהו לא איסור ולא היתר, ובמקצת נוסחאות שלנו כתב הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתירא, או דלמא הורו בטרפחת להיתירא וכרבי בזפק להיתירא, ולפי גרסא זו משמע דהוראתם לגבי טרפחת הא דאסתפקא אי להיתירא, אבל בזפק קים להו דלהיתירא הורו בה, ומינה דהילכתא כרבי בזפק, אבל לפי גירסת רבינו שלמה ז״ל לית הילכתא כרב, דהוה ליה יחיד אצל רבים, ולית הלכתא כותיה, אלא כתנא קמא דאסר. ולענין טרפחת כתב רבינו חננאל ז״ל דכיון דסלקא הכא בתיקו, לחומרא עבדינן. ותימה הוא, חדא, דסתם מתני׳ היא לעיל (חולין נד.) נטלה האם כשירה, ור׳ טרפון נמי דהאכילה לכלבים טועה בדבר משנה קרינן ליה, ועוד דר׳ טרפון גופיה מהדר קא הדר ביה, כדתנן בבכורות פרק רביעי (בכורות כח:) מעשה בפרה של בית מנחם שנטלה האם שלה והאכילה ר׳ טרפון לכלבים, ובא מעשה לפני חכמים והתירו, אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריה עד שחותכין את האם שלה בשביל שלא תלד, אמר ר׳ טרפון הלכה חמורך טרפון, אמר לו ר׳ עקיבא פטור אתה שאתה מומחה בב״ד וכל המומחין בב״ד פטור מלשלם.
גגו של זפק נידון כוושט היכי אמר רב ביבי בר אביי מקום שנמתח עמו. פירש רש״י ז״ל נמתח כלומר ממקום שמתחיל למשך ולהתקצר למעלה וכעין שאמרו במוח התחיל לימשך נדון כחוט השדרה, והיינו ממקום שמתקצר ולמטה. ובתשו׳ הגאונים ז״ל [כ׳] מדקאמר גגו של זפק נדון כוושט שמע מינה דלית הלכתא כותיה דרבי דאמר אפילו ניטל, דהא איכא מקום שבנקב בלבד טריפה. ואפשר שאין זו ראיה כל כך, דדילמא רבי ניטל כל מקום הרחב שבו קאמר, ותדע לך שאם כן אף אנו נאמר דלית הילכתא אפילו כרבנן דרבי, דהא תנן ניקב הזפק כשירה ואילו הכא אמרינן ניקב גגו של זפק טריפה.
כבר ביארנו בריאה שהירוק כולל שני צבעים האחד הוא הירוק ככרתי והשני הוא נוטה למראה חלמון ביצה והוא הנקרא גורוג וירוק זה השני אע״פ שהוא פוסל בריאה ישנו תמיד בעופות השמנים מאד ומתוך כך פירשו האחרונים שהירוק ככרתי הוא הירקות הפוסל בכבד והוא כשר בריאה כמו שהתבאר:
עופות המדבריים כבד שלהם ירוק ככרתי ואין בו פקפוק אלא שהוסיפו האחרונים לומר שכל עוף ביתיי שיש במינו מדבריי אין פוסלין כבד שלו בירקות שכל שבמדברי דרכו שכך הדבר מצוי להיות כן בביתיי לפעמים והרבה פעמים נאמר בתלמוד על כיוצא בזה להקל הני ברייתא הכי אית להו והדברים נאים ומקובלים ומ״מ לב וקורקבן כל ירקות פוסל בהן על הצד שהתבאר:
המשנה הרביעית והכונה לבאר בה כשרות שבעוף ואלו כשרות שבעוף נקובת הגרגרת או שנסדקה הכתה חולדה על ראשה במקום שאין עושה אותה טרפה ניקב הזפק ר׳ יוסי אומר אפי׳ ניטל יצאו בני מעיה ולא ניקבו נשתברו רגליה נשתברו גפיה נמרטו כנפיה ר׳ יהודה אומר ניטלה הנוצה פסולה אמר הר״מ פי׳ דין נקב שאין בו חסרון או סדיקות הקנה לאורך בעוף הוא כמו בבהמה אבל נקב שיש בו חסרון אם יש בו בתשבורת כל מה שחסר מגופו כנגד תשבורת רוב חלל הקנה מאותו העוף טרפה ואם היה כנגד חצי תשבורת הקנה או פחות הרי היא כשרה וזפק ידוע והוא לעוף במקום האצטומכא והושט סמוך לו וכל הנמשך מעליון הזפק בשעה שמושך העוף צוארה דינו כדין הושט ר״ל אם נקב במשהו טרפה וזולתם מחלקי הזפק אין שואלין על נקב שבו ומה שאמר יצאו בני מעיה כשרה על מנת שלא ישתנה סדרן ר״ל שלא יהפכו בידים ולא נתקנו שכל זמן שעושה כן הרי היא טרפה לפי שאי אפשר חזרתן והעקר בשבירת רגל העוף מה שאומר לך והוא שכל אחד מרגלי העוף מחוברין משלשה פרקים מלבד הכף שהוא עומד עליו שהוא מחובר מפרקים רבים אם ישבר הפרק המחובר הסמוך לגוף מן הירך ונראה השבר ונפשט ממנו ממנו הבשר טריפה ואם נשבר והבשר חופה השבר שמתנועע העצם והוא שבור ואינו נראה כשרה וכן אם נראה קצת העצם השבור ויהיה הבשר חופה את רובו אבל שנים הפרקים הסמוכים לפרק הזה אין משגיחים בהם לשבר בשום פנים ואפי׳ נראה העצם כשרה ועליהם הוא אומר נשתברו רגליה נשתברו גפיה בכלל הכשרות וכן אם נשמט הירך מן הגוף ר״ל בעוף הרי זה כשר אבל אם נשמט פרק הכנף הסמוך בגוף טרפה ואם לאו כשרה ודע שרגל העוף שיש בו קשקשים ר״ל בקנה של רגל שאותם קשקשים דומים לקשקשי הדגים על אותו הקנה יש גופים סחוסיים רבים והם מקיפים עצם הרגל כאלו הם חזוקו וכל קצתם מדובקים אל דמות גרגיר הענב בכף העוף וקורין גם כן לאותם הגופים גידים ולאותו הגרגיר שבו הם מתקבצים צומת הגידים וכשיחתכו רגלי העוף במקומות שבהן אלו הגידין ויחתכו אלו הגידים או רוב כל אחד ואחד או נחתך אפי׳ אחד מהם כלו הרי היא טרפה ואם נחתך למטה מצומת הגידים ולא נגע בצומת הגידין כשרה וכן אפי׳ נחתך הרגל למעלה ר״ל ממקום הבשר הרי היא כשרה ואל תתמה שהרי חותכה מכאן וחיה וחותכה מכאן ומתה נמרטו כנפיה ידוע ונוצה הוא העור הדק שעל הזפק עם הנוצה שלו ר׳ יהודה אומר אם ניטל פסולה ואין הלכה כר׳ יהודה ולא כר׳ מאיר:
אמר המאירי ניקבה הגרגרת פי׳ שלא בחסרון ואם הוא נקב שיש בו חסרון הולכין בה אחר הרוב ואין הולכין בה לכאיסר כבהמה שהרי אף בכל רחב הגרגרת אין בו כאיסר או שנסדקה לארכה ובלבד שישתייר בה משהו מכאן ומכאן במקום שחיטה כמו שהתבאר בבהמה:
הכתה חולדה על ראשה מקום שאין עושה אותה טרפה כגון שלא ניקב הקרום ובבדיקה או שהכתה שלא כנגד המוח ושלא בבדיקה:
ניקב הזפק ומ״מ אם ניטל טרפה ור׳ חולק לומר שאף אם ניטל כשרה ומטעם זה לא שנאו בטרפות שבו ומ״מ אין הלכה כר׳ אלא ניטל טרפה וכן ניקב יש בו צד שהוא טרפה והוא אם ניקב הגג והוא מה שנמתח ממנו עם הושט על הדרך שיתבאר בגמרא:
יצאו בני מעיה ולא ניקבו ושחטה בעודן בחוץ נשתברו גפיה באיזה מקום שבהן ואין בהן טרפות אלא בנשמט עיקר הגף הנכנס בגוף ואף זו לא מצד עצמה של גף אלא שחוששין לריאה הנבלעת לשם ואם בדק את הריאה ועלתה בנפיחה אף זו כשרה ומה שנשבר מן האגפים מ״מ אסור ומשליכין אותו כמו שיתבאר:
נשתברו רגליה פי׳ מן הארכובה ולמטה וכן בנחתך לגמרי ושבר זה או חתוך זה הוא בשוק הנמכר עם הראש:
נמרטו כנפיה והיא נוצה גדולה של כנפים ובכלל זה שנמרטה כל הנוצה הדקה שעל הגוף ונשאר העור לבד כשרה ואין זו גלודה אחר שהעור נשאר קיים ור׳ יהודה חולק לומר שאם ניטלה אף הדקה פסולה ואין הלכה כדבריו אלא אף בכולה כשרה:
וזהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ניטלה הטרפחת והיא האם בבהמה כשרה אבל בעוף יש מחמירין בה מכאן וכבר ביארנו דבר זה למעלה במשנה השניה:
ניקב הזפק שביארנו עליו במשנה שהוא כשר דוקא בזפק עצמו אבל גג הזפק שניקב טרפה מפני שהוא נידון כושט ופירשו בגמרא בגג זה מה שהוא נמתח עם הושט ודבר זה יש מפרשים כי מה שהוא נמתח עמו בשעה שהוא ממשיך את צוארו ויש במשמע מעט מן המקום הרחב שבזפק ומ״מ גדולי הרבנים מפרשים בו ממקום שמתחיל להשתפע לצד הושט אבל כל שהוא משפועו ולמטה אע״פ שנמתח עם הושט בשעה שמושך צוארו לאכל אינו נפסל בנקב:
מה שביארנו במשנה ביצאו בני מעיה ולא ניקבו שכשרה הוא הדין אם החזירן אדם לתוך הכרס אלא שבזו אין מכשירין אא״כ החזירן על מתכונתם שלא היפך בהם דבר הן מתחתונו לעליונו הן מצד זה לשכנגדו מדבר זה צריך רופא בקי ובאדם מיהא לרפואה כל שאפשר לעשות שלא בנגיעת יד כגון שיזכירוהו שיתאנח בהם וימשכו מעיו מאליהם בפנים הדבר יפה הא בבהמה שאי אפשר בכך והוא צריך בה לנגיעת יד צריך לעשות בנחת שלא יהפך בהם שום דבר הא אם היפך בהם שום דבר או שנמצאו בני מעיה של בהמה מהופכין אע״פ שלא ניקבו ושלא יצאו טרפה:
אמר רבה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יהושע בן לוי: גגו (חלקו העליון) של זפק נידון כוושט, שנקב כלשהו בו עושה טריפה. ושואלים: היכא [היכן] הוא הקרוי גגו של זפק? אמר רב ביבי בר אביי: כל שנמתח עמו, עם הוושט.
Rabba says, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who says: The roof the crop is treated like the gullet, i.e., it renders the bird a tereifa if perforated in any amount. The Gemara asks: Where is the roof of the crop? Rav Beivai bar Abaye said: It is any part of the crop that stretches with the gullet.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מיָצְאוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ.: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק נלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִיפֵּךְ בָּהֶן אֲבָל הִיפֵּךְ בָּהֶן טְרֵפָה דִּכְתִיב {דברים ל״ב:ו׳} הוּא עָשְׂךָ וַיְכוֹנְנֶךָ מְלַמֵּד שֶׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹנָנִיּוֹת בָּאָדָם שֶׁאִם נֶהְפָּךְ אַחַת מֵהֶן אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת.

§ The mishna states: If the bird’s intestines emerged from the stomach wall but were not perforated, the bird is kosher. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: The Sages taught this halakha only in a case where one did not jumble them, but returned them to the stomach in their proper order. But if he jumbled them, the bird is a tereifa, as it is written: “Has He not made you, and established you?” (Deuteronomy 32:6). The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, created established locations for each organ in a person, so that if one of them is switched he cannot live. The same applies to other creatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא היפך בהן – כלומר שבן אדם לא נגע בהם ונכנסו מעצמן במיעיה:
כונניות – תיקונים:
ערך כנן
כנןא(חולין נו:) הוא עשך ויכננך מלמד שברא הקב״ה כונניות באדם כיון שנהפך אחד מהן אינו יכול לחיות. (בויקרא רבה פרשת אשה כי תזריע) א״ר סימון מעיה של אשה עשויין כינים כינים פיקין פיקין חבילין חבילין. (מכשירין פרק ד) ובחבל על יד על יד כשר פי׳ המסבב את החבל על ידו כטבעת וכורכו על יד על יד מעט מעט. הדורא דכנתא כבר פירשנו בערך הדר:
א. [ארום דרייען, בונדען.]
היפך בהן – כשהכניסן לתוכו היפך עליונו לתחתיתו או עגולה זו למעלה מכמות שהיתה שהחליף זו למעלה וזו למטה.
כונניות – לשון ואת כנו (שמות לח). שברא להם בסיס לישב עליו ואם ירדו מבסיסן שוב אין מתיישבים.
אבל היפך בהם טרפה – בכלל נקובי דמתניתין הוא דטעמא משום דסופו לינקב ולירקב.
היפך בהן. כשהכניסן לתוך החלל הפך עליונן לתחתונן, וכן מהדרא דכנתא. טרפה.
הוא עשך ויכוננך כו׳. עיין פרש״י אבל בערוך בערך הזר ובערך כן פירש שהוא לשון סיבוב כמו בחבל שהוא מכונן על צוארה דפ״ד דמכשירין והמכנן את החבל על יד כי׳ דפ״ז דפרה. ועש״ז נקראו הבני מעים הסובבים הדורא דכנתא וכן פי׳ הרע״ב בפי׳ המשנה בפ״ו דפרה מכנן מלשון הדורא דכנתא ובפ״ד דמכשירין גבי׳ מכונן על צוארה לשון הוא עשך ויכוננך ע״ש וק״ל:
ה שנינו במשנה: יצאו בני מעיה של העוף ולא ניקבו — כשרה. אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק: לא שנו כן אלא כשלא היפך בהן בבני המעיים, שהחזירם למקומם כמות שהן, אבל היפך בהןטרפה, דכתיב [שנאמר]: ״הוא עשך ויכוננך״ (דברים לב, ו)מלמד שברא הקדוש ברוך הוא כונניות באדם, איברים שיושבים כל אחד על מקומו באופן הראוי, שאם נהפך אחת מהןאינו יכול לחיות, וכיוצא בזה ביצורים אחרים, שאם הופך את איבריהם אינם יכולים לחיות.
§ The mishna states: If the bird’s intestines emerged from the stomach wall but were not perforated, the bird is kosher. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: The Sages taught this halakha only in a case where one did not jumble them, but returned them to the stomach in their proper order. But if he jumbled them, the bird is a tereifa, as it is written: “Has He not made you, and established you?” (Deuteronomy 32:6). The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, created established locations for each organ in a person, so that if one of them is switched he cannot live. The same applies to other creatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הוּא עָשְׂךָ וַיְכוֹנְנֶךָ כַּרְכָא דְּכוֹלָּה בֵּיהּ מִמֶּנּוּ כֹּהֲנָיו מִמֶּנּוּ נְבִיאָיו מִמֶּנּוּ שָׂרָיו מִמֶּנּוּ מְלָכָיו שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה י׳:ד׳} מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד וְגוֹ׳.

It is taught in a baraita: Rabbi Meir would say that the verse: “Has He not made you, and established you?” teaches that the Jewish people is a city with everything in it. Out of it come its priests, out of it come its prophets, out of it come its chiefs, out of it come its kings, as it is stated: “Out of them shall come forth the cornerstone, out of them the stake, out of them the battle bow, out of them every master together” (Zechariah 10:4).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרכא דכולא בה – כלומר מה הכרך הזה דכולה הוה (אם הגוף צורכו) [ביה כל צרכו של גוף]:
כרכא דכולא ביה – כרך שהכל בו ועל כנסת ישראל נאמר שכל מושליהן מהן ולא מעם אחר.
ממנו כהניו כו׳. כולה מפרש בתורה ממנו כהניו שנתנה לאהרן ולזרעו לדור עולם ממנו נביאיו שנאמר נביא מקרבך מאחיך וגו׳ ממנו מלכיו שנא׳ מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא מייתי מהאי קרא דממנו יתד וגו׳ דלמעלה הוא לישראל דאין צריכין משום דבר לאומה אחרת וק״ל:
תניא [שנויה ברייתא], היה ר׳ מאיר אומר על אותו כתוב ״הוא עשך ויכוננך״ שהוא מדבר על עם ישראל — כרכא דכולה ביה [כרך שהכל בו], ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו, ממנו מלכיו, שנאמר: ״ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה״ (זכריה י, ד), כלומר, ממנו עצמו מצויים הדברים המחזיקים אותו ומגינים עליו.
It is taught in a baraita: Rabbi Meir would say that the verse: “Has He not made you, and established you?” teaches that the Jewish people is a city with everything in it. Out of it come its priests, out of it come its prophets, out of it come its chiefs, out of it come its kings, as it is stated: “Out of them shall come forth the cornerstone, out of them the stake, out of them the battle bow, out of them every master together” (Zechariah 10:4).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָהוּא רוֹמָאָה1 דְּחַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּנְפַל מֵאִיגָּרָא לְאַרְעָא פְּקַעיה כְּרֵסֵיהּ וּנְפוּק מַעְיָינֵיהּ אַתְיֵיהּ לִבְרֵיהּ וְשַׁחְטֵיהּ קַמֵּיהּ

The Gemara recounts an incident involving a certain Roman who saw a certain man fall from the roof to the ground, and his stomach ruptured and his intestines emerged. The Roman brought the man’s son and slaughtered him before his father’s eyes
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ארמאה״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעייניה – מעיו.
ושחטיה קמיה – כדי שיתאנח וימשך מעיו אליו.
לבריה – של זה הנופל.
מסופר, ההוא רומאה דחזייה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא [רומאי אחד שראה אדם שנפל מהגג לארץ], פקעיה כרסיה ונפוק מעייניה [ופקעה כריסו של הנופל ויצאו בני מעיו], אתייה לבריה ושחטיה קמיה [הביא אותו רומאי את בנו של אותו נופל ושחט אותו לפניו]
The Gemara recounts an incident involving a certain Roman who saw a certain man fall from the roof to the ground, and his stomach ruptured and his intestines emerged. The Roman brought the man’s son and slaughtered him before his father’s eyes
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין נו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין נו:, עין משפט נר מצוה חולין נו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין נו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין נו:, הערוך על סדר הש"ס חולין נו:, רש"י חולין נו:, ראב"ן חולין נו: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות חולין נו:, ר"י מלוניל חולין נו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין נו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין נו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין נו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין נו:, מהרש"א חידושי הלכות חולין נו:, מהרש"א חידושי אגדות חולין נו:, פירוש הרב שטיינזלץ חולין נו:

Chulin 56b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 56b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 56b, Rif by Bavli Chulin 56b, Attributed to R. Gershom Chulin 56b, Collected from HeArukh Chulin 56b, Rashi Chulin 56b, Raavan Chulin 56b, Tosafot Chulin 56b, Ri MiLunel Chulin 56b, Ramban Chulin 56b, Rashba Chulin 56b, Meiri Chulin 56b, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 56b, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 56b, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 56b, Steinsaltz Commentary Chulin 56b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144