סליקא לה מסכתא דחולין ברחמי שמיא
בריך רחמנא דסייען בהדין וברוך העוזר עבדו בן אמתו
ת״ב אברהם בן טהור ס״ט
היכ״ה על א5
(1) 
לִיתְנֵי רוֹבְדֵי אִילָן וכ״ש וְכׇל שֶׁכֵּן מְעוֹפֶפֶת מְעוֹפֶפֶת אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ דאפי׳ דַּאֲפִילּוּ כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.
לִיתְנֵי רוֹבְדֵי אִילָן let the baraita teach that one is exempt in a case where the bird is sitting between two tree branches, which resembles a case where the bird is resting upon the nest itself in that the bird is sitting in both cases, and it would be clear all the more so that one is exempt if the mother is hovering. The Gemara responds: It was necessary for the baraita to teach the case of a hovering bird in order to teach that even if its wings are touching the nest, one is exempt from sending away the mother bird. Had the baraita taught the exemption in a case of a bird resting between two tree branches, one might have thought that this is because the bird’s wings are not touching the nest.
1. ואפילו: כ״י פריס : ״אפילו״, כברמב״ם פיהמ״ש.
2. בה: וכן גט גקו גקח גקי , כ״י נ , כ״י פרמא . מוסב על האם. כ״י פריס : ״בו״. דפוסים: בהן , כברמב״ם פיהמ״ש, מוסב על הבנים.
3. באיסר: וכן גקח , דפוס קושטא , רמב״ם פיהמ״ש. גט גקו , כ״י פריס , כ״י פרמא : ״כאיסר״. דפוסים : בכאיסר .
4. חמורות: גט גקח , כ״י פריס , כ״י נ , כ״י פרמא , דפוסים. כ״י א : ״החמורות״, כברמב״ם פיהמ״ש.
5. ראשי תיבות לחתימה הנמצאת בסוף עירובין: ״הרחמן יאבד כל הקמים עליו לרעה״.
אין שם אלא אפרוח אחת כול׳. אמ׳ ליה ההוא מרבנן לרבא, ונימא איפכא, אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת פטור מלשלח, דבענן אפרוחים ובצים וליכא, היו שם אפרוחין מפרחין ובצים מוזרות חייב בשילוח. מאי טעמ׳, קן, קן מכל מקום. אמ׳ ליה אם כן לימא קרא והאם רובצת עליהן, מאי טעמ׳ כתב על האפרוחים או על הבצים, דליקוש אפרוחים לבצים ובצים לאפרוחים.
מתני׳. שילחה וחזרה אפי׳ ארבעה וחמשה פעמי׳, חייב, שנ׳ שלח תשלח. נטל את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן, פטור מלשלח. הנוטל אם על הבנים ר׳ יהודה אומ׳ לוקה ואינו משלח, וחכמ׳ אומ׳ משלח ואינו לוקה. זה הכלל, כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, אין חייבין עליה.
[דף קמב.]
לא יטול אדם אם על הבנים אפי׳ לטהר בה את המצורע. ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר מצות חמורות שבתורה.
[דף קמא.]
ת״ר לא תקח האם על הבנים, אמ׳ הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים, חייב, שנ׳ שלח תשלח את האם.
ת״ר שלח, אפי׳ מאה פעמים. תשלח, אין לי אלא לדבר הרשות, לדבר מצוה מניין, ת״ל תשלח, מכל מקום. פי׳, לטהר בה את המצורע. אמ׳ ליה רבנאי בריה דרב יוסף בריה דרבא לרב כהנא, טעמ׳ דכת׳ רחמנא שלח תשלח, הא לאו הכי הוה אמינא לדבר הרשות אין לדבר מצוה לא, מיכדי האי עשה והאי עשה, מאי אולמיה דהאי מהאי. איצטריך, סד״א הואיל ואמ׳ מר גדול המשים שלום בין איש לאשתו, שאפי׳ הקב״ה אמ׳ שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, ומצורע שלא נטהר אסור בתשמיש המטה, דרחמ׳ אמ׳ וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. מהו דתימ׳ כיון דאסור בתשמיש המטה ליתי עשה דידיה וידחה עשה דשילוח הקן, קמ״ל.
ר׳ יהוד׳ אומ׳ לוקה ואינו משלח. בעי ר׳ אבה בר ממל, מאי טעמ׳ דר׳ יהוד׳, משום דקסבר לא תעשה שניתק לעשה לוקין עליו, או דלמא בעלמ׳ קסבר אין לוקין עליו, והכא היינו טעמ׳ דלקי משום דשלח מעיקרא משמע. דהכי קאמ׳ רחמ׳ לפיכך אמרתי לך לא תקח האם לפי שכתבתי שלח תשלח את האם. פי׳, אבל אחר שנטל לאו בר שילוח הוא.
יג. שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, והרי היא רובצת על קנה, חייב לשלחה, ואפילו עד מאה פעמים.
יד. אפילו נטלה לדבר מצוה, כגון לטהר בה את המצורע, חייב לשלח, שנ׳ שלח תשלח, מכל מקום. ואפילו הקדישה לאחר שנטלה, שהרי נתחייב בשילוח קודם שהקדישה.
טו. אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים, חייב, שנ׳ שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך.
טז. הנוטל האם על הבנים משלח ואינו לוקה, שאע״פ שכתוב לא תקח, הרי נאמר שלח תשלח, וכל מצות לא תעשה שיש בה קום ועשה אין לוקין עליה. ואם שחטה או שמתה, שאינו יכול לקיים בה מצות שילוח, לוקה.
צפור הרובצת שהיה צריך למצוה כגון לטהרת מצורע אינו רשאי ליטלה כמו שיתבאר במשנה שהרי שלוח הקן עשה ולא תעשה וטהרת מצורע אינו אלא עשה ולא עוד אלא אפי׳ עבר ונטלה שכבר עבר על הלאו ואין כאן אלא עשה של שלוח חייב לשלחה אין עשה דוחה עשה אחר שכמותו ואע״פ שיש בעשה זה של מצורע הטלת שלום בין איש לאשתו שהמצורע בימי ספירו אסור בתשמיש ובטהרה זו חוזר להיתרו כמו שביארנו במסכת מועד קטן אע״פ כן שלוח הקן אינו נדחה בשום פנים:
לא צריכא דעבר ושקלי לאם דעבר ללאו וליכא תו אלא עשה דשילוח אמרי׳ הניחא למ״ד דקיימו ולא קיימו וכו׳ – פי׳ דלמ״ד בטלו ולא בטלו כל היכא דמצי לתקן לאו דהיינו היכא דאיפשר ליה לקיימו לעשה אינו לוקה על הלאו אף על פי שהתרו בו על הלאו וקבל התראה וכל כמה דלא שחטה לאם לא חשיב דעברי ללאו דאכתי מצי לתקן בשילוח משא״כ למ״ד קיימא ולא קיימ׳ דלדידי׳ אם לא קיים עשה שבו תוך כדי דיבור דלאו לא מתקן לאו ולוקה עליו אע״ג דקיימי לעשה בתר הכי ואליבא דמ״ד בטלו ולא בטלו איכא פלוגתא בין רבנן ז״ל איכא מאן דסבר ששחטי׳ לאו דוקא וה״ה מתה דכיון דעברי׳ ללאו במזיד ברצון כל כמה דלא מקיים עשה שבה לוקה ומסתבר׳ כלישנ׳ קמא דאי לא בטלו לעשה בידים פטור ומלישנא מוכח הכי וכן יש הוכח׳ במקומו במסכת מכות ושם נאריך בזה בס״ד.
ליתני [שישנה] התנא את דינו ביושבת בין שני רובדי אילן שפטור משילוח, אף שהוא דומה לרביצה, שהרי האם יושבת, ונדע כי כל שכן שכך הדין במעופפת, שאינה דומה כלל לרובצת, שפטור! ומשיבים: לא שנה כן התנא, משום שמעופפת איצטריך ליה [הוצרך לו] לשנות, שכן חידוש דין יש בדבר זה, שאפילו כנפיה נוגעות בקן — פטור מלשלח. ואילו היה משמיענו בזו שיושבת בין רובדי אילן, לא היינו יודעים חידוש זה, שהרי אין כנפיה נוגעות בקן.
let the baraita teach that one is exempt in a case where the bird is sitting between two tree branches, which resembles a case where the bird is resting upon the nest itself in that the bird is sitting in both cases, and it would be clear all the more so that one is exempt if the mother is hovering. The Gemara responds: It was necessary for the baraita to teach the case of a hovering bird in order to teach that even if its wings are touching the nest, one is exempt from sending away the mother bird. Had the baraita taught the exemption in a case of a bird resting between two tree branches, one might have thought that this is because the bird’s wings are not touching the nest.
הכל
(2) וְהָאֲנַן תְּנַן בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן חַיָּיב לְשַׁלֵּחַ אָמַר רַב יְהוּדָה כִּי קָתָנֵי מַתְנִיתִין בְּנוֹגֵעַ מִן הַצַּד.:
The Gemara now questions the baraita itself: How can the baraita state that even if the hovering bird’s wings are touching the nest, one is exempt from sending the bird? But didn’t we learn in the mishna: When its wings are touching the nest, one is obligated to send away the mother? Rav Yehuda said: When the case of the hovering mother bird is taught in the baraita, it is referring to a bird touching the nest from the side. In such a case, one is exempt because its wings are not touching the nest from above. By contrast, the mishna is referring to a case where the bird is hovering directly above the nest and touching the nest with its wings from above.
The Gemara now questions the baraita itself: How can the baraita state that even if the hovering bird’s wings are touching the nest, one is exempt from sending the bird? But didn’t we learn in the mishna: When its wings are touching the nest, one is obligated to send away the mother? Rav Yehuda said: When the case of the hovering mother bird is taught in the baraita, it is referring to a bird touching the nest from the side. In such a case, one is exempt because its wings are not touching the nest from above. By contrast, the mishna is referring to a case where the bird is hovering directly above the nest and touching the nest with its wings from above.
גמרא והאנן תנן בזמן שכנפיה כו׳ רבי יהודה כי קתני מתניתא כו׳ מדמייתי הך רומיא דמתני׳ אמתניתא גם באידך לישנא נראה דלאו מלתא באנפי נפשיה הוא וה״פ דבשלמא אי הוה מוקמינן הא דעל גביהן חייב ברובדי אילן דמיירי בה ולהכי פטור אבל מתני׳ דקתני חייב היינו בנוגעות בקן ממש אבל השתא דקאמרת מעופפת אצטריכא כו׳ דהיינו על כרחך דאפי׳ נוגעת בקן ממש פטור תקשי והאנן תנן כו׳ וק״ל:
ומקשים על דברי הברייתא הפוטרת משילוח באם מעופפת אף שכנפיה נוגעות בקן: והאנן תנן [והרי שנינו במשנתנו] בדינה של המעופפת שבזמן שכנפיה נוגעות בקן — חייב לשלח! אמר רב יהודה: כי קתני מתניתין [כאשר שנויה הברייתא שלנו] הרי זה באופן שמגע האם עם הקן נוגע מן הצד, ולכך פטור משילוח, ואילו משנתנו מדברת במעופפת שכנפיה נוגעות בקן מלמעלה, ולכך חייב בשילוח.
The Gemara now questions the baraita itself: How can the baraita state that even if the hovering bird’s wings are touching the nest, one is exempt from sending the bird? But didn’t we learn in the mishna: When its wings are touching the nest, one is obligated to send away the mother? Rav Yehuda said: When the case of the hovering mother bird is taught in the baraita, it is referring to a bird touching the nest from the side. In such a case, one is exempt because its wings are not touching the nest from above. By contrast, the mishna is referring to a case where the bird is hovering directly above the nest and touching the nest with its wings from above.
הכל
(3) אֵין שָׁם אֶפְרוֹחַ וְכוּ׳.: א״ל אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא אֵימָא אִיפְּכָא אֵין שָׁם אֶפְרוֹחַ אֶלָּא אֶחָד אוֹ בֵּיצָה אַחַת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ דְּבָעֵינַן אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵיצִים וְלֵיכָּא.
§ The mishna teaches: Even if there is only one fledgling or one egg, one is obligated to send away the mother, as it is stated: “If a bird’s nest happens before you” (Deuteronomy 22:6), indicating that one is obligated to send the mother bird away from the nest in any case. Additionally, if there were fledglings capable of flying or unfertilized eggs, one is exempt from sending away the mother bird, as it is stated in the same verse: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs.” From the juxtaposition of the fledglings and the eggs, one derives that the eggs or fledglings must be capable of living and they must require their mothers. With regard to this, one of the Sages said to Rava: Say the opposite, that if there is only one fledgling or one egg, one is exempt from sending away the mother, since we require that the mother be “resting upon the fledglings or upon the eggs,” and this condition is not fulfilled with fewer than two.
§ The mishna teaches: Even if there is only one fledgling or one egg, one is obligated to send away the mother, as it is stated: “If a bird’s nest happens before you” (Deuteronomy 22:6), indicating that one is obligated to send the mother bird away from the nest in any case. Additionally, if there were fledglings capable of flying or unfertilized eggs, one is exempt from sending away the mother bird, as it is stated in the same verse: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs.” From the juxtaposition of the fledglings and the eggs, one derives that the eggs or fledglings must be capable of living and they must require their mothers. With regard to this, one of the Sages said to Rava: Say the opposite, that if there is only one fledgling or one egg, one is exempt from sending away the mother, since we require that the mother be “resting upon the fledglings or upon the eggs,” and this condition is not fulfilled with fewer than two.
א שנינו במשנתנו כי אף אם אין שם בקן אלא אפרוח אחד או ביצה אחת — חייבים בשילוח, וטעם הדבר: משום שנאמר במצות שילוח הקן ״כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ (דברים כב, ו), והלשון ״קן״ מלמדת שמדובר בכל קן, גם זה שיש בו אפרוח אחד או ביצה אחת. ועוד אמרה המשנה שקן שיש בו אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות הריהו פטור משילוח, וטעם הדבר: משום שנאמר ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״ — באה ההשוואה ביניהם להקישם וללמד שצריך שיהיו הבנים בני קיימא וצריכים לאימם. ובענין זה מביאים מה שאמר ליה ההוא מרבנן [אמר לו אחד מהחכמים] לרבא בקושיה על דברי המשנה: אימא איפכא [אמור להיפך], אין שם אפרוח אלא אחד או ביצה אחת — פטור מלשלח, וטעם הדבר: משום דבעינן [שכן צריכים אנו] בשביל לקיים את המקרא ״אפרוחים או ביצים״ הנאמר בלשון רבים, להורות שמדובר בכמה אפרוחים או בכמה ביצים, וליכא [ואין כאן].
§ The mishna teaches: Even if there is only one fledgling or one egg, one is obligated to send away the mother, as it is stated: “If a bird’s nest happens before you” (Deuteronomy 22:6), indicating that one is obligated to send the mother bird away from the nest in any case. Additionally, if there were fledglings capable of flying or unfertilized eggs, one is exempt from sending away the mother bird, as it is stated in the same verse: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs.” From the juxtaposition of the fledglings and the eggs, one derives that the eggs or fledglings must be capable of living and they must require their mothers. With regard to this, one of the Sages said to Rava: Say the opposite, that if there is only one fledgling or one egg, one is exempt from sending away the mother, since we require that the mother be “resting upon the fledglings or upon the eggs,” and this condition is not fulfilled with fewer than two.
הכל
(4) הָיוּ שָׁם אֶפְרוֹחִים מַפְרִיחִים אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת חַיָּיב לְשַׁלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר קַן קֵן מִכׇּל מָקוֹם אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם מַאי {דברים כ״ב:ו׳} וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לְאַקּוֹשֵׁי אֶפְרוֹחִים לְבֵיצִים וּבֵיצִים לְאֶפְרוֹחִים.:
Additionally, if there were fledglings capable of flying or unfertilized eggs in the nest, say that one is obligated to send the mother bird away, as it is stated in that verse: “Nest,” indicating that one is obligated to send the mother bird away from the nest in any case. Rava responds: If so, let the verse write: And the mother is resting upon them. For what reason does the verse state: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs”? It is to compare the fledglings to the eggs and the eggs to the fledglings, i.e., to indicate that the eggs or fledglings must be capable of living and must require their mothers. Fledglings that can fly and unfertilized eggs are therefore not included in the mitzva. Consequently, the word “nest” serves to indicate that one is obligated to send away the mother bird even if there is only one egg or fledgling in the nest.
Additionally, if there were fledglings capable of flying or unfertilized eggs in the nest, say that one is obligated to send the mother bird away, as it is stated in that verse: “Nest,” indicating that one is obligated to send the mother bird away from the nest in any case. Rava responds: If so, let the verse write: And the mother is resting upon them. For what reason does the verse state: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs”? It is to compare the fledglings to the eggs and the eggs to the fledglings, i.e., to indicate that the eggs or fledglings must be capable of living and must require their mothers. Fledglings that can fly and unfertilized eggs are therefore not included in the mitzva. Consequently, the word “nest” serves to indicate that one is obligated to send away the mother bird even if there is only one egg or fledgling in the nest.
ה״ג: א״כ ליכתוב והאם רובצת עליהן.
לאקושי אפרוחין לביצים – למפטר מפריחים.
וביצים לאפרוחים – למפטר מוזרות. ועל כרחך קן מ״מ לרבות ביצה אחת ואפרוחים וביצים אורחיה דקרא הוא למינקט רבים ברוב קנים.
כל לאו שנתקו הכתוב לעשה כגון לא תקח האם ואם לקחת שלח תשלח וגו׳ אם נטל אינו לוקה על הנטילה לבד שהרי יש לה תקון בשלוח ומ״מ נטלה והתרוהו לשלח ולא שלחה בשעת התראה הרי זה לא קיים עשה שבה ולוקה אע״פ שלא נתבטל העשה עדין ר״ל שעדין לא שחטה ויש לו שהות לשלח הואיל ולא שלחה בתוך כדי דבור של התראה לא התרו בו ונתבטל העשה מאליו כגון שמתה מאליה קודם שישלחנה או שברחה מתחת ידו ולא שלחה הוא או שחטפה חברו מידו ושלחה בכל אלו הרי זה לוקה שהרי עבר על הלאו ולא קיים העשה וכל שכן אם בטל העשה בידים כגון ששחטה ויש אומרים שאינו חייב מלקות אא״כ בטלו עד שלא יהא באפשר עוד להתקיים ומ״מ אפי׳ שחטה הוא אע״פ שלוקה הבשר מותר באכילה:
וכן במקרה שהיו שם אפרוחים מפריחים או ביצים מוזרות נאמר שהוא חייב לשלח, וטעם הדבר: משום שנאמר ״קן״ — קן מכל מקום! השיב לו רבא: אם כן, כדעתך, נכתוב קרא [שיכתוב הפסוק] ״והאם רובצת עליהם״, מאי [מה טעם] הרחיב הכתוב ואמר ״והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים״? לאקושי [להקיש] אפרוחים לביצים, וביצים לאפרוחים, וכדי ללמדנו פטור שילוח הקן באפרוחים מפריחים ובביצים מוזרות, ומהמלה ״קן״ נלמד לחייב את הקן שיש בו אפרוח אחד.
Additionally, if there were fledglings capable of flying or unfertilized eggs in the nest, say that one is obligated to send the mother bird away, as it is stated in that verse: “Nest,” indicating that one is obligated to send the mother bird away from the nest in any case. Rava responds: If so, let the verse write: And the mother is resting upon them. For what reason does the verse state: “And the mother is resting upon the fledglings or upon the eggs”? It is to compare the fledglings to the eggs and the eggs to the fledglings, i.e., to indicate that the eggs or fledglings must be capable of living and must require their mothers. Fledglings that can fly and unfertilized eggs are therefore not included in the mitzva. Consequently, the word “nest” serves to indicate that one is obligated to send away the mother bird even if there is only one egg or fledgling in the nest.
הכל
(5) מתני׳ מַתְנִיתִין : אשִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה אפי׳ אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים חַיָּיב שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ב:ז׳} שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם באָמַר הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים חַיָּיב שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם גנָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחְזִירָן לָהּ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.:
MISHNA: If one sent away the mother bird and it returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ] the mother” (Deuteronomy 22:7). The doubled verb indicates that one must send away the mother bird multiple times if needed. If one said: I am hereby taking the mother and sending away the offspring, he is still obligated to send away the mother even if he sent away the offspring, as it is stated: “You shall send the mother.” If one sent away the mother and took the offspring and then returned them to the mother’s nest, and thereafter the mother returned and rested upon them, one is exempt from sending away the mother bird.
MISHNA: If one sent away the mother bird and it returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ] the mother” (Deuteronomy 22:7). The doubled verb indicates that one must send away the mother bird multiple times if needed. If one said: I am hereby taking the mother and sending away the offspring, he is still obligated to send away the mother even if he sent away the offspring, as it is stated: “You shall send the mother.” If one sent away the mother and took the offspring and then returned them to the mother’s nest, and thereafter the mother returned and rested upon them, one is exempt from sending away the mother bird.
משנה. ט. שלחה וחזרה וכו׳, שנ׳ שלח תשלח. מרבוי הכתו׳ דכתיבי תרי שלוחים. ובגמ׳ מתרץ דאע״ג דלא כתי׳ אלא חד שילוח הוה משמע אפי׳ מאה פעמים, ודריש תשלח לדרשא אחרינא, דכי היכי דאסור ליקח אותה לדבר הרשות, הם הכי נמי אסור ליקח אותה אפי׳ לדבר מצוה, כגון צפורי מצורע.
י. אמר הריני נוטל את האם וכו׳. שמא תאמר לא הקפיד הכתו׳ אלא שלא יכרת האם והזרע בבת אחת כמשפט אותו ואת בנו, אבל אם ישאר אחד מהן בעולם יהיה מותר להחליף הבנים בשלוח האם, קמ״ל שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, באם הוי מצות שלוח ובבנים לקיחה, אבל איפכא לא, מדאיצטריך לפרושי כל כך, דהא לא איצטריכי, כיון דכתב שלח תשלח את האם הוה משמע שאין הבנים בני שלוח, אלא לאשמועינן דדוקא הוא כדכתב, ואי אתה רשאי להחליף.
יא. נטל את הבנים וכו׳. כלומ׳ שזכה בהם בהגבהה, והניחם שם כדי שתגדלם אמן. פטור מלשלח. דכיון שזכה בהן מזומן מיקרו, וכתי׳ כי יקרא, פרט למזומן. ואע״פ שאין האם מזומנת, מיפטר, דכי כתי׳ כי יקרא, אבנים קאי, דכתי׳ כי יקרא קן צפור, ולא מיקרי קן אלא האפרוחים או הביצים.
המשנה החמישית והכונה בה לבאר החלק הרביעי בעונש העובר על מצוה זו ואמר הנוטל את האם מעל הבנים ר׳ יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום עשה אין לוקין עליו לא יטול אם על הבנים אפי׳ לטהר את המצורע אמר הר״ם פי׳ המצות האלו שהן לא תעשה שנתק לעשה כבר ביארנו בתחלת מכות שכל זמן שלא קיים מצות עשה שבה לוקה אבל אם קיים אינו לוקה לפי שהלכה כרבנן וכל מי שלקח האם וקצץ כנפיה עד שאינה יכולה לעוף ואפי׳ שלחה מכין אותו מכת מרדות ואחר כך מניחה אצלו עד שיגדלו כנפיה ומשלחה כדי לקיים עשה שבה כמו שביארנו למעלה:
ב משנה אם שלחה את האם, וחזרה לקינה לרבוץ על בניה, ואפילו אירע הדבר ארבע וחמש פעמים — חייב לשלחה, שכן נאמר: ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך״ (שם, ז), וצורת הלשון ״שלח תשלח״ מורה שיש לשלח שוב ושוב. אמר ״הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים״, ואמנם שלח את הבנים — עדיין הוא חייב לשלח את האם, שכן נאמר ״שלח תשלח את האם״. אם שלח את האם ולאחר מכן עמד ונטל את הבנים והחזירן לה לקן, ואחר כך חזרה האם לרבוץ עליהן — פטור מלשלח. שכיון שכבר זכה בבנים, הרי קן זה נחשב כמזומן לפניו, ואין בזה דין שילוח.
MISHNA: If one sent away the mother bird and it returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ] the mother” (Deuteronomy 22:7). The doubled verb indicates that one must send away the mother bird multiple times if needed. If one said: I am hereby taking the mother and sending away the offspring, he is still obligated to send away the mother even if he sent away the offspring, as it is stated: “You shall send the mother.” If one sent away the mother and took the offspring and then returned them to the mother’s nest, and thereafter the mother returned and rested upon them, one is exempt from sending away the mother bird.
הכל
(6) גמ׳ גְּמָרָא : א״ל אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא וְאֵימָא שַׁלֵּחַ חֲדָא זִימְנָא תְּשַׁלַּח תְּרֵי זִימְנִין.
GEMARA: The mishna teaches that if the mother bird returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ].” With regard to this, one of the Sages said to Rava: But say instead that the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother once, and the word “teshallaḥ” indicates that one must do so twice, and beyond that there is no obligation.
GEMARA: The mishna teaches that if the mother bird returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ].” With regard to this, one of the Sages said to Rava: But say instead that the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother once, and the word “teshallaḥ” indicates that one must do so twice, and beyond that there is no obligation.
ג גמרא שנינו במשנתנו שאם חזרה האם לקינה לאחר ששילחה, המצוה היא לחזור ולשלח, ואפילו היה הדבר ארבע וחמש פעמים, ונלמד הדבר מן הכתוב ״שלח תשלח״. ובענין זה אמר ליה ההוא מרבנן [לו אחד מהחכמים] לרבא בשאלה על דברי המשנה: ואימא [ואמור] כך: נאמר ״שלח״ — הרי זו חדא זימנא [פעם אחת], ״תשלח״ — תרי זימנין [שתי פעמים], ומכאן שאין הוא חייב שוב לשלח יותר משתי פעמים!
GEMARA: The mishna teaches that if the mother bird returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ].” With regard to this, one of the Sages said to Rava: But say instead that the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother once, and the word “teshallaḥ” indicates that one must do so twice, and beyond that there is no obligation.
הכל
(7) א״ל אֲמַר לֵיהּ שַׁלֵּחַ אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים תְּשַׁלַּח אֵין לִי אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת לִדְבַר מִצְוָה מִנַּיִן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר תְּשַׁלַּח מִכׇּל מָקוֹם.
Rava said to him: Actually, the halakha that one must send away the mother multiple times is not derived from the phrase “shalle’aḥ teshallaḥ.” Rather, the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother bird even one hundred times, and the word “teshallaḥ” teaches another matter: I have derived only the obligation to send away the mother bird in a case where one takes the eggs or the fledglings and wants to take the mother bird for a discretionary purpose, e.g., to eat it. In a case where one takes the eggs or the fledglings and needs the mother bird for a matter involving a mitzva, e.g., the purification of a leper, from where is the halakha that he must send away the mother derived? The verse states: “Teshallaḥ,” to teach that in any case one must send away the mother bird.
Rava said to him: Actually, the halakha that one must send away the mother multiple times is not derived from the phrase “shalle’aḥ teshallaḥ.” Rather, the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother bird even one hundred times, and the word “teshallaḥ” teaches another matter: I have derived only the obligation to send away the mother bird in a case where one takes the eggs or the fledglings and wants to take the mother bird for a discretionary purpose, e.g., to eat it. In a case where one takes the eggs or the fledglings and needs the mother bird for a matter involving a mitzva, e.g., the purification of a leper, from where is the halakha that he must send away the mother derived? The verse states: “Teshallaḥ,” to teach that in any case one must send away the mother bird.
א״ל שלח לעולם משמע – ורבוי דתשלח להכי הוא דאתא.
אין לי – דצריך שלוח אלא לדבר הרשות.
לדבר מצוה – כגון קן יולדת וטהרת מצורע מנין ת״ל תשלח.
אמר ליה [לו] רבא בתשובה: אין הלכה זו נלמדת מהלשון ״שלח תשלח״ אלא מהלשון ״שלח״ כשלעצמה, שמורה אפילו מאה פעמים, שכך פירושה: שלח כל זמן שצריך. ואילו הלשון הנוספת ״תשלח״ באה להורות דבר אחר. שהיה מקום לומר כי אין לי חיוב זה אלא במי שנוטל את הבנים לדבר הרשות, לצרכיו הפרטיים. ואולם זה שנוטל לדבר מצוה (כגון לצורך קן יולדת ולשתי ציפורים לטהרת מצורע) מנין לנו שאף הוא חייב לשלח את האם? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״תשלח״ — מכל מקום.
Rava said to him: Actually, the halakha that one must send away the mother multiple times is not derived from the phrase “shalle’aḥ teshallaḥ.” Rather, the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother bird even one hundred times, and the word “teshallaḥ” teaches another matter: I have derived only the obligation to send away the mother bird in a case where one takes the eggs or the fledglings and wants to take the mother bird for a discretionary purpose, e.g., to eat it. In a case where one takes the eggs or the fledglings and needs the mother bird for a matter involving a mitzva, e.g., the purification of a leper, from where is the halakha that he must send away the mother derived? The verse states: “Teshallaḥ,” to teach that in any case one must send away the mother bird.
הכל
(8) א״ל אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר רָבָא לְרַב כָּהֲנָא אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא תְּשַׁלַּח הָא לָאו הָכִי הָוֵה אָמֵינָא לִדְבַר מִצְוָה לָא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.
Rabbi Abba, son of Rav Yosef bar Rava, said to Rav Kahana: But according to this explanation, the only reason that one must send away the mother bird even when needed for a matter involving a mitzva is that the Merciful One wrote: “Teshallaḥ”; but if not for this, I would say that when the mother is needed for a matter involving a mitzva, one is not obligated to send her away. But this is difficult, as the sending of the mother bird is both a positive mitzva and a prohibition, as the verse states: “You shall not take the mother with the young; you shall send the mother” (Deuteronomy 22:6–7), and there is a principle that a positive mitzva cannot override both a prohibition and a positive mitzva.
Rabbi Abba, son of Rav Yosef bar Rava, said to Rav Kahana: But according to this explanation, the only reason that one must send away the mother bird even when needed for a matter involving a mitzva is that the Merciful One wrote: “Teshallaḥ”; but if not for this, I would say that when the mother is needed for a matter involving a mitzva, one is not obligated to send her away. But this is difficult, as the sending of the mother bird is both a positive mitzva and a prohibition, as the verse states: “You shall not take the mother with the young; you shall send the mother” (Deuteronomy 22:6–7), and there is a principle that a positive mitzva cannot override both a prohibition and a positive mitzva.
הא לאו הכי ה״א לדבר מצוה – לא בעי שלוח והא שלוח עשה ול״ת הוא תשלח ולא תקח ואין עשה של ולקח למטהר דוחה את שניהם.
אמר ליה [לו] ר׳ אבא בריה [בנו] של רב יוסף בר רבא לרב כהנא: אלא טעמא [הטעם] לחייב שילוח הקן אף בנוטל לדבר מצוה הינו רק משום דכתב רחמנא [שכתבה התורה] ״תשלח״, הא לאו הכי, הוה אמינא [הרי אילולי כן, הייתי אומר] כי הנוטל לדבר מצוה — לא חייב לשלח את האם?! והרי מצות שילוח הקן מצות עשה (״שלח תשלח את האם״) ומצות לא תעשה (״לא תקח האם על הבנים״) הוא, וכלל הוא שאין מצות עשה דוחה מצות לא תעשה ועשה!
Rabbi Abba, son of Rav Yosef bar Rava, said to Rav Kahana: But according to this explanation, the only reason that one must send away the mother bird even when needed for a matter involving a mitzva is that the Merciful One wrote: “Teshallaḥ”; but if not for this, I would say that when the mother is needed for a matter involving a mitzva, one is not obligated to send her away. But this is difficult, as the sending of the mother bird is both a positive mitzva and a prohibition, as the verse states: “You shall not take the mother with the young; you shall send the mother” (Deuteronomy 22:6–7), and there is a principle that a positive mitzva cannot override both a prohibition and a positive mitzva.
הכל
(9) לָא צְרִיכָא דַּעֲבַר וְשַׁקְלַהּ לְאֵם דְּלָאו עַבְרֵיהּ עֲשֵׂה הוּא דְּאִיכָּא לֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עֲשֵׂה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
Rav Kahana replied: No, the word “teshallaḥ” is necessary for a case where one transgressed and took the mother with the fledglings. In such a case, he has already transgressed the prohibition, and there is now only a positive mitzva to send away the mother. Perhaps one might say: Let the positive mitzva performed with the mother, e.g., the purification of the leper, come and override the positive mitzva of sending away the mother. Therefore, the word “teshallaḥ” teaches us that this is not so, and one is obligated to send away the mother.
Rav Kahana replied: No, the word “teshallaḥ” is necessary for a case where one transgressed and took the mother with the fledglings. In such a case, he has already transgressed the prohibition, and there is now only a positive mitzva to send away the mother. Perhaps one might say: Let the positive mitzva performed with the mother, e.g., the purification of the leper, come and override the positive mitzva of sending away the mother. Therefore, the word “teshallaḥ” teaches us that this is not so, and one is obligated to send away the mother.
לא צריכא דעבר ושקליה – ואשמועינן דחוזר ומשלח ואי לא רבי דבר מצוה ה״א דהיכא דעבר ונטלה דכבר עבר על לאו דלא תקח תו לא קאי באפיה עשה דטהרת מצורע אלא עשה דשלוח דאכתי בעמוד ושלח קאי ואימא לידחייה. ולקמן פריך מאי אולמיה דעשה דמצורע מעשה דשילוח דנימא דנידחייה דאיצטריך לרבויי.
דלאו עבריה – הלאו כבר עבר עליה.
לא צריכא דעבר ושקליה דלאו עבריה כו׳ – מכאן קשה לפי׳ ריב״א בפ׳ אלו עוברין (פסחים דף מז:) דאמר אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכסויי בהו דם צפור והקשה והא יום טוב עשה ולא תעשה הוא ותירץ דנהי דלא דחי מיהו אם עבר על אותו לאו אינו לוקה דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתיה דעשה דחי ליה והכא משמע דכל זמן דלא עבר ושקלה איכא עשה ולא תעשה וצריך לומר לפירושו שמא דוקא לענין דלא לקי על אותו לאו אבל לא מדחי ליה לגמרי.
השיב לו רב כהנא: לא צריכא [לא נצרכה] דרשה זו של הכתוב ״תשלח״ אלא במקרה שכבר עבר על איסור לא תעשה ושקלה [ולקחה] לאם עם הבנים, דלאו עבריה [שאת הלאו כבר עבר], ועתה רק מצות עשה הוא דאיכא [שיש], לשלח אותה, ובמקרה זה היינו אומרים כי ליתי [יבוא] עשה של מצוה אחרת (כטהרת היולדת והמצורע) ולידחי [וידחה] עשה זה, על כן קא משמע לן [הוא, דרשת הכתוב ״תשלח״ משמיע לנו] שאף באופן זה יש עליו מצות עשה לשלח את האם.
Rav Kahana replied: No, the word “teshallaḥ” is necessary for a case where one transgressed and took the mother with the fledglings. In such a case, he has already transgressed the prohibition, and there is now only a positive mitzva to send away the mother. Perhaps one might say: Let the positive mitzva performed with the mother, e.g., the purification of the leper, come and override the positive mitzva of sending away the mother. Therefore, the word “teshallaḥ” teaches us that this is not so, and one is obligated to send away the mother.
הכל
(10) הָנִיחָא לְמַאן דְּתָנֵי קִיְּימוֹ וְלֹא קִיְּימוֹ.
The Gemara notes: This works out well according to the one who teaches that the criterion for determining whether one is flogged for violating a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva is whether he fulfilled the mitzva immediately afterward or did not fulfill it. If he does not fulfill the mitzva immediately, he is flogged when he fails to do so. Consequently, if one does not send away the mother bird immediately after taking her with the fledglings, he has immediately violated the prohibition, and only the requirement to fulfill the positive mitzva remains.
The Gemara notes: This works out well according to the one who teaches that the criterion for determining whether one is flogged for violating a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva is whether he fulfilled the mitzva immediately afterward or did not fulfill it. If he does not fulfill the mitzva immediately, he is flogged when he fails to do so. Consequently, if one does not send away the mother bird immediately after taking her with the fledglings, he has immediately violated the prohibition, and only the requirement to fulfill the positive mitzva remains.
הניחא למאן דתני – במסכת מכות (דף טו.).
קיימו ולא קיימו – כל מצות ל״ת שיש בה קום עשה כגון זה שניתק הלאו לעשה דמשמע לא תקח ואם לקחה קיים עשה שבה כשהתרו בו לא תקח ולקחה ושלחה בתוך כדי דבור של התראה פטור ואע״פ שעבר על לא תקח דלכך נתקו לעשה לומר אם עברת על אזהרה זו עשה זה והפטר לא קיים עשה שבה תוך כדי דבור דקי״ל תכ״ד כדבור דמי כי עבר על התראה חייב אפילו שלחה אחר זמן הכא נמי איכא למימר עבריה ללאו משלקחה ולא שלחה והשתא עשה הוא דאיכא ס״ד אמינא ליתי עשה ולידחי עשה להכי איצטריך קרא.
ושואלים על הסבר זה: הניחא למאן דתני [זה נוח לדעת מי ששונה] כי בכל מקרה של איסור לא תעשה ואיסור עשה שבעקבותיו (״לאו הניתק לעשה״), הדבר הקובע אם אמנם נחשב לו הדבר כאיסור לאו (וילקה על כך) — אם עמד וקיימו למצות העשה מייד לאחר שעבר על הלאו, ואם לא קיימו למצות העשה מיד לאחר שעבר על הלאו. שאם עמד מיד וקיים את מצות העשה, תיקן בכך את הלאו שנעבר, והריהו נחשב כמי שלא עבר. ואולם אם לא עשה כן מיד, נחשב הלאו כמי שנעשה. ואף בענייננו, כיון שלא שילח את האם מיד לאחר שלקחה, הרי זה נחשב שעבר על הלאו, ומעתה אין עליו אלא מצות עשה בלבד.
The Gemara notes: This works out well according to the one who teaches that the criterion for determining whether one is flogged for violating a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva is whether he fulfilled the mitzva immediately afterward or did not fulfill it. If he does not fulfill the mitzva immediately, he is flogged when he fails to do so. Consequently, if one does not send away the mother bird immediately after taking her with the fledglings, he has immediately violated the prohibition, and only the requirement to fulfill the positive mitzva remains.
הכל
(11) אֶלָּא לְמַאן דְּתָנֵי בִּטְּלוֹ וְלֹא בִּטְּלוֹ כַּמָּה דְּלָא שַׁחְטַהּ לָא עַבְרֵיהּ לְלָאו.
The Gemara continues: But according to the one who teaches that the criterion for determining whether one is flogged in that case is whether he negated the possibility of fulfilling the positive mitzva or did not negate it, and one is flogged only if he performed an action that renders it impossible to fulfill the mitzva, this explanation does not work out well. After all, as long as one has not slaughtered the mother bird, he has not transgressed the prohibition, since he may still send her away. Consequently, even if one takes the mother, as long as he has not slaughtered her, the prohibition remains in addition to the positive mitzva. If so, there is no need for the Torah to teach that the obligation to send away the mother bird applies in the case of a mitzva.
The Gemara continues: But according to the one who teaches that the criterion for determining whether one is flogged in that case is whether he negated the possibility of fulfilling the positive mitzva or did not negate it, and one is flogged only if he performed an action that renders it impossible to fulfill the mitzva, this explanation does not work out well. After all, as long as one has not slaughtered the mother bird, he has not transgressed the prohibition, since he may still send her away. Consequently, even if one takes the mother, as long as he has not slaughtered her, the prohibition remains in addition to the positive mitzva. If so, there is no need for the Torah to teach that the obligation to send away the mother bird applies in the case of a mitzva.
אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו – בטל עשה שבה לגמרי שאין יכול לקיימו עוד כגון ששחטה חייב לא בטל עשה שבה כל זמן שלא שחטה אע״פ שלא שלח מיד כשהתרו בו פטור וה״נ כל זמן שלא שחטה לא עבריה ללאו דבעמוד ושלח והפטר קאי ואכתי לאו ועשה הוא ולא בעי קרא כלל לדבר מצוה ואנא ידענא דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.
אלא למאן דתני [לדעת מי ששונה] שאין עוברים על הלאו אלא אם כן בטלו את האפשרות לקיום העשה, ואולם כל עוד לא בטלו — לא נחשב שהלאו כבר נעשה. אם כן, בענייננו נאמר כי כל כמה שלא שחטה לאם, עדיין לא ביטל את האפשרות לקיום העשה, שהרי יכול עדיין לשלח אותה, ולכך עדיין גם לא עבריה ללאו [לא עבר על הלאו], ומעתה, גם במקרה שעבר ולקח את האם, עדיין יש לו מצות עשה ומצות לא תעשה, ואין מצות עשה דוחה מצות לא תעשה ועשה, ולכך אין צורך בדרשת פסוק ללמדנו על קיום מצוה זו גם במקרה שכזה!
The Gemara continues: But according to the one who teaches that the criterion for determining whether one is flogged in that case is whether he negated the possibility of fulfilling the positive mitzva or did not negate it, and one is flogged only if he performed an action that renders it impossible to fulfill the mitzva, this explanation does not work out well. After all, as long as one has not slaughtered the mother bird, he has not transgressed the prohibition, since he may still send her away. Consequently, even if one takes the mother, as long as he has not slaughtered her, the prohibition remains in addition to the positive mitzva. If so, there is no need for the Torah to teach that the obligation to send away the mother bird applies in the case of a mitzva.
הכל
(12) וְתוּ לר׳ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שַׁלֵּחַ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע אפי׳ אֲפִילּוּ עֲשֵׂה נָמֵי לֵיכָּא.
And furthermore, one may ask: According to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that the word “shalle’aḥ” indicates that the mitzva to send away the mother bird applies only at the outset, i.e., before taking the fledglings, one who takes the mother together with the fledglings violates both the prohibition and the positive mitzva associated with it, such that even a positive mitzva does not remain.
And furthermore, one may ask: According to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that the word “shalle’aḥ” indicates that the mitzva to send away the mother bird applies only at the outset, i.e., before taking the fledglings, one who takes the mother together with the fledglings violates both the prohibition and the positive mitzva associated with it, such that even a positive mitzva does not remain.
ותו לרבי יהודה דאמר – במתני׳ לוקה ואינו משלח ואמר לקמן דהיינו טעמא דרבי יהודה דקסבר שלח מעיקרא משמע כלומר לא תקח האם אבל כשתמצאנה שלחנה ואם לקחה לא קאמר קרא דלשלחה הא תו ליכא לאוקמא כשעבר ונטלה דהא אפילו לדבר הרשות עשה ליכא ולא בעי שילוח דכיון דנטלה עבריה ללאו ועשה דלאו בעמוד ושלח קאי.
ותו [ועוד] יש לשאול לדעת ר׳ יהודה שאמר כי הציווי ״שלח״ — מעיקרא [מתחילה] משמע, שלא אמרה תורה אלא שכשהוא בא אל הקן שישלח את האם בטרם יקח את הבנים. ואולם אם כבר עבר ולקח את האם, בכך עבר על מצות העשה, ושוב אין עליו מצוה לשלחה. ולשיטה זו אם עבר ולקח את האם, לא רק שאין עליו מצות לא תעשה, אלא אפילו מצות עשה נמי ליכא [גם כן אין כאן]!
And furthermore, one may ask: According to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that the word “shalle’aḥ” indicates that the mitzva to send away the mother bird applies only at the outset, i.e., before taking the fledglings, one who takes the mother together with the fledglings violates both the prohibition and the positive mitzva associated with it, such that even a positive mitzva does not remain.
הכל
(13) אֶלָּא אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי כְּגוֹן שֶׁנְּטָלָהּ עַל מְנָת לְשַׁלֵּחַ דְּלָאו לֵיכָּא עֲשֵׂה הוּא דְּאִיכָּא וְלֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עֲשֵׂה.
Rather, Mar bar Rav Ashi said: The word “teshallaḥ” is necessary to indicate that the mitzva to send away the mother bird applies in a case where one took her in order to send her away immediately. In such a case, there is no prohibition, as one intends to send her away, but there is still a positive mitzva to send her away. And therefore, one might have said: Let another positive mitzva, e.g., taking the mother for the purification of a leper, come and override the positive mitzva of sending the mother. Therefore, the word “teshallaḥ” indicates that the mitzva of sending the mother bird applies even in such a case.
Rather, Mar bar Rav Ashi said: The word “teshallaḥ” is necessary to indicate that the mitzva to send away the mother bird applies in a case where one took her in order to send her away immediately. In such a case, there is no prohibition, as one intends to send her away, but there is still a positive mitzva to send her away. And therefore, one might have said: Let another positive mitzva, e.g., taking the mother for the purification of a leper, come and override the positive mitzva of sending the mother. Therefore, the word “teshallaḥ” indicates that the mitzva of sending the mother bird applies even in such a case.
על מנת לשלחה – ואפילו לרבי יהודה בעמוד ושלח קאי דהא לא עבריה ללאו ואי נמי לא משלחה תו ליכא לאו דהא כבר לקחה בהיתר ותו לא קרינא ביה לא תקח ועשה איכא וס״ד ליתי עשה דמצורע ולידחיה להכי איצטריך קרא.
אלא אמר מר בר רב אשי: הכתוב ״תשלח״ המלמד שמצות שילוח הקן נוהגת אף בנוטל את האם לדבר מצוה מדבר באופן מסויים, וכגון שנטלה על מנת לשלח אותה מייד, שבאופן שכזה איסור לאו ליכא [אין כאן], שהרי עומדת היא לשילוח, ולא עבר בכך על ״לא תקח האם על הבנים״, ורק מצות עשה הוא דאיכא [שיש כאן] במקרה שכזה, ומעתה היה מקום לומר כי ליתי [תבוא] מצות עשה אחרת, כגון לקיחת הציפור לקרבנות המצורע והיולדת, ולידחי [ותדחה] את מצות העשה של שילוח האם. ומשום כך בא הכתוב ״תשלח״ ללמדנו שיש מצות שילוח גם במקרה זה.
Rather, Mar bar Rav Ashi said: The word “teshallaḥ” is necessary to indicate that the mitzva to send away the mother bird applies in a case where one took her in order to send her away immediately. In such a case, there is no prohibition, as one intends to send her away, but there is still a positive mitzva to send her away. And therefore, one might have said: Let another positive mitzva, e.g., taking the mother for the purification of a leper, come and override the positive mitzva of sending the mother. Therefore, the word “teshallaḥ” indicates that the mitzva of sending the mother bird applies even in such a case.
הכל
(14) מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי עֲשֵׂה מֵהַאי עֲשֵׂה סָלְקָא דַּעְתָּךְ הוֹאִיל וְאָמַר מָר גָּדוֹל שָׁלוֹם שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם.
The Gemara asks: What is the strength of that other positive mitzva over this positive mitzva of sending away the mother bird? Why might the former override the latter? The Gemara responds: It might enter your mind to say that since the Master said: Great is peace between a man and his wife, as the Torah said that the name of the Holy One, Blessed be He, which is written in sanctity, shall be erased on the waters as part of the ritual of a woman suspected by her husband of adultery (see Numbers 5:23) in order to clear her from suspicion and restore peace between her and her husband, therefore, perhaps the halakha should be more lenient with regard to the leper.
The Gemara asks: What is the strength of that other positive mitzva over this positive mitzva of sending away the mother bird? Why might the former override the latter? The Gemara responds: It might enter your mind to say that since the Master said: Great is peace between a man and his wife, as the Torah said that the name of the Holy One, Blessed be He, which is written in sanctity, shall be erased on the waters as part of the ritual of a woman suspected by her husband of adultery (see Numbers 5:23) in order to clear her from suspicion and restore peace between her and her husband, therefore, perhaps the halakha should be more lenient with regard to the leper.
ומאי אולמיה – דעשה דמצורע מעשה דשלוח דתיסק אדעתיה דנדחייה.
ימחה על המים – פרשת סוטה יש בה הזכרות הרבה כתובות.
ושואלים: מדוע היה מקום לומר שתדחה מצות עשה של קרבנות המצורע והיולדת את מצות עשה של שילוח הקן, שהרי מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה [מה תוקפו של עשה זה, טהרת המצורע והיולדת, מעשה זה של שילוח הקן]? ומשיבים: סלקא דעתך [יעלה על דעתך], לומר הואיל ואמר מר [החכם] כי גדול השלום שבין איש לאשתו, שהרי אמרה תורה: שמו של הקדוש ברוך הוא שנכתב בקדושה, ימחה על המים בבדיקת הסוטה, כדי לנקות אשה מחשד בעלה, ולהשיב את השלום שביניהם.
The Gemara asks: What is the strength of that other positive mitzva over this positive mitzva of sending away the mother bird? Why might the former override the latter? The Gemara responds: It might enter your mind to say that since the Master said: Great is peace between a man and his wife, as the Torah said that the name of the Holy One, Blessed be He, which is written in sanctity, shall be erased on the waters as part of the ritual of a woman suspected by her husband of adultery (see Numbers 5:23) in order to clear her from suspicion and restore peace between her and her husband, therefore, perhaps the halakha should be more lenient with regard to the leper.
הכל
(15) וְהַאי מְצוֹרָע כֵּיוָן דדְּכַמָּה דְּלָא מִטַּהַר אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:ח׳} וְיָשַׁב מִחוּץ לְאׇהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים אׇהֳלוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ מִכָּאן שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לֵיתֵי עֲשֵׂה דִּידֵיהּ וְלִידְחֵי עֲשֵׂה דְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
The Gemara explains: And with regard to this leper, since as long as he is not purified he is prohibited from engaging in marital relations, as it is written: “But he shall dwell outside his tent seven days” (Leviticus 14:8), and when the verse states: “His tent,” this is referring to his wife, such that one may derive from here that a leper is prohibited from engaging in marital relations, perhaps his purification ceremony should take precedence. This is because perhaps you will say: Since he is prohibited from engaging in marital relations, let his positive mitzva of purification come and override the positive mitzva of the sending away of the mother bird from the nest. Therefore, the word “teshallaḥ” teaches us that even so, one may not take the mother bird.
The Gemara explains: And with regard to this leper, since as long as he is not purified he is prohibited from engaging in marital relations, as it is written: “But he shall dwell outside his tent seven days” (Leviticus 14:8), and when the verse states: “His tent,” this is referring to his wife, such that one may derive from here that a leper is prohibited from engaging in marital relations, perhaps his purification ceremony should take precedence. This is because perhaps you will say: Since he is prohibited from engaging in marital relations, let his positive mitzva of purification come and override the positive mitzva of the sending away of the mother bird from the nest. Therefore, the word “teshallaḥ” teaches us that even so, one may not take the mother bird.
אמר המאירי הנוטל אם מעל הבנים ר׳ יהודה אומר לוקה ואינו משלח ר״ל לוקה ואינו נפטר בשלוח לבד ופירשו טעמו בגמ׳ מפני שאינו קורא בזה לאו הניתק לעשה שמה שאמרה תורה שלח תשלח מקודם הנטילה הוא אומר כן כלומר לא תקח וגו׳ הא כיצד תעשה קודם שתקח שלחה אבל הנטילה אין בה תקון ולוקה וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה שהשלוח לאחר הנטילה הוא אמור והרי הוא לאו הניתק לעשה וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והלכה כחכמים:
והאי [וזה] המצורע כיון דכמה דלא מטהר [שכל עוד שלא נטהר] הריהו אסור בתשמיש המטה, דכתיב [שכן נאמר] בדין המצורע ״וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים״ (ויקרא יד, ח), ״אהלו״ — זו אשתו, מכאן שהמצורע אסור בתשמיש המטה. מהו דתימא [שתאמר]: כיון שהמצורע אסור בתשמיש המטה, ליתי [שתבוא] מצות עשה דידיה [שלו], להיטהר ובכך לשוב אל ביתו, ולידחי [ותדחה] את מצות עשה של שלוח הקן, על כן קא משמע לן [הוא, הכתוב משמיע לנו] שאפילו לצורך זה אין נוטלים את האם.
The Gemara explains: And with regard to this leper, since as long as he is not purified he is prohibited from engaging in marital relations, as it is written: “But he shall dwell outside his tent seven days” (Leviticus 14:8), and when the verse states: “His tent,” this is referring to his wife, such that one may derive from here that a leper is prohibited from engaging in marital relations, perhaps his purification ceremony should take precedence. This is because perhaps you will say: Since he is prohibited from engaging in marital relations, let his positive mitzva of purification come and override the positive mitzva of the sending away of the mother bird from the nest. Therefore, the word “teshallaḥ” teaches us that even so, one may not take the mother bird.
הכל
(16) מתני׳ מַתְנִיתִין : הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים המְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה זֶה הַכְּלָל וכׇּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ.:
MISHNA: With regard to one who takes the mother bird with its fledglings, Rabbi Yehuda says: He is flogged for taking the mother bird, and he does not send away the mother. And the Rabbis say: He sends away the mother and is not flogged, as this is the principle: With regard to any prohibition that entails a command to arise and perform a mitzva, one is not flogged for its violation.
MISHNA: With regard to one who takes the mother bird with its fledglings, Rabbi Yehuda says: He is flogged for taking the mother bird, and he does not send away the mother. And the Rabbis say: He sends away the mother and is not flogged, as this is the principle: With regard to any prohibition that entails a command to arise and perform a mitzva, one is not flogged for its violation.
מתני׳ טעמא דרבי יהודה דלוקה מפרש בגמרא.
ואינו משלח – דאיסור דעבד עבד.
אין לוקין עליו – דלהכי נתקו לעשה לומר אם עבר על הלאו יעשה זאת וינצל לא תקח האם ואם לקח שלח תשלח.
זה הכלל וכו׳ אין לוקין עליו – אלא אם כן לא קיימו תוך כדי דבור למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא משלח תוך כדי דבור ואינו לוקה ואם לא שלח לוקה וצריך לשלח אחר לקיחה משמע ולמאן דתני בטלו ולא בטלו בעי עד שישחוט אותה ואי לא לא לקי.
יב. הנוטל אם על הבנים וכו׳, לוקה ואינו משלח. דאע״ג דסבירא ליה לר׳ יהודה דלא תעשה הניתק לעשה שאין לוקין עליו, כדתני בהדיא בבריתא גבי נותר, דכתי׳ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו, שהעשה בא לתקן הלאו, אבל הכא בשלוח הקן לקי דלאו ניתק לעשה הוא, דהא אפשר לפרש הפסוק בענין שאינו ניתק לעשה, דהכי קאמ׳ רחמנא לא תקח האם כשתמצאנה, אלא תשלחנה, ואע״ג דמשתמע חד מחבריה, כתביה רחמנא לעבור עליו בעשה ובלא תעשה, אבל לא בא לפטרו שאם עבר ולקחה שיפטר בכך אם ישלחנה. אבל בנותר ודאי העשה אחר הלאו הוא מבלי ספק, דהא אסור לשרפו עד שיותר, ובודאי לתקן הלאו בא העשה. אבל בשלוח הקן האי עשה דשלח מעיקרא משמע, ולמיקם עליה בעשה ולא תעשה כתביה, אבל כיון דעבר אין לו תקנה אפי׳ ישלחנה, ואם כן למה ישלחנה. אבל חכמים סבי׳ להו דניתק לעשה הוא, ולפיכך לתקן בא את אשר עבר, ונוח לו שישלחנה ולא ילקה על הלאו.
זה הכלל וכו׳. כגון נותר, ואונס, וכל הדומה להם, דכתי׳ לא יוכל לשלחה, וכתי׳ כל ימיו, משמע כל ימיו הוא דאיתסר ליה בשלוח, הא אם יחזירנה, שלא תהיה כל ימיו בשלוח, לא לקי.
גמ׳ הנוטל האם על הבנים כו׳. נמחק הכל עד סוף המשנה ואח״כ בפיסקא נרשם מתני׳ וכן ברש״י מן ד״ה טעמא דר׳ יהודה כו׳ עד סוף המשנה צ״ל לקמן בפסקא:
רש״י בד״ה קיימו כו׳ ואם לקחת שלח קיים כו׳ כצ״ל:
ד משנה אדם העובר על דין התורה ונוטל מן הקן אם הרובצת על הבנים — ר׳ יהודה אומר: לוקה על מה שעשה ואינו משלח עוד, ששוב אין עליו מצות שילוח הקן. וחכמים אומרים: אף שכבר נטל את האם, הריהו משלח אותה ואינו לוקה. זה הכלל: כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה לתקנה אין לוקין עליה.
MISHNA: With regard to one who takes the mother bird with its fledglings, Rabbi Yehuda says: He is flogged for taking the mother bird, and he does not send away the mother. And the Rabbis say: He sends away the mother and is not flogged, as this is the principle: With regard to any prohibition that entails a command to arise and perform a mitzva, one is not flogged for its violation.
הכל
(17) גמ׳ גְּמָרָא : בָּעֵי רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּסָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו.
GEMARA: The mishna teaches that according to Rabbi Yehuda, one who takes the mother with the offspring is flogged. With regard to this, Rabbi Abba bar Memel raises a dilemma: Is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda that he holds that one is flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva? Accordingly, one is flogged for transgressing the prohibition: “You shall not take the mother with the young,” which entails the fulfillment of: “You shall send the mother.”
GEMARA: The mishna teaches that according to Rabbi Yehuda, one who takes the mother with the offspring is flogged. With regard to this, Rabbi Abba bar Memel raises a dilemma: Is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda that he holds that one is flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva? Accordingly, one is flogged for transgressing the prohibition: “You shall not take the mother with the young,” which entails the fulfillment of: “You shall send the mother.”
זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
כל לאו הניתק לתשלומין כגון לא תגזול לא תגנוב אין לוקין עליו ואפי׳ נשרף אותו דבר שהרי מ״מ הוא חייב בתשלומיו:
ה גמרא שנינו במשנתנו בדעת ר׳ יהודה שהנוטל את האם לוקה, ואינו משלח שוב את האם. ובהסבר שיטתו של ר׳ יהודה בעי [שאל] ר׳ אבא בר ממל: האם טעמא [הטעם] של ר׳ יהודה בהלכה זו הוא משום שסבר [סבור] ר׳ יהודה אף בשאר ענינים כי לאו שניתק לעשה (וכגון זה שהלאו ״לא תקח האם״ הריהו ניתק לעשה ״שלח תשלח את האם״) לוקין עליו.
GEMARA: The mishna teaches that according to Rabbi Yehuda, one who takes the mother with the offspring is flogged. With regard to this, Rabbi Abba bar Memel raises a dilemma: Is the reasoning for the ruling of Rabbi Yehuda that he holds that one is flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva? Accordingly, one is flogged for transgressing the prohibition: “You shall not take the mother with the young,” which entails the fulfillment of: “You shall send the mother.”
הכל
(18) אוֹ דִלְמָא בְּעָלְמָא סָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שַׁלֵּחַ מֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע.
The second possibility is now presented: Or perhaps in general Rabbi Yehuda holds that one is not flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva; and here, this is the reason one is flogged for taking the mother: It is because he holds that when the verse states: “You shall send the mother [shalle’aḥ teshallaḥ]” (Deuteronomy 22:7), the word “shalle’aḥ” indicates that the mitzva to sending the mother bird applies only at the outset, i.e., when encountering the nest. Accordingly, this is not a case of a prohibition that entails the performance of a positive mitzva, but an independent prohibition, for which one is liable to receive lashes.
The second possibility is now presented: Or perhaps in general Rabbi Yehuda holds that one is not flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva; and here, this is the reason one is flogged for taking the mother: It is because he holds that when the verse states: “You shall send the mother [shalle’aḥ teshallaḥ]” (Deuteronomy 22:7), the word “shalle’aḥ” indicates that the mitzva to sending the mother bird applies only at the outset, i.e., when encountering the nest. Accordingly, this is not a case of a prohibition that entails the performance of a positive mitzva, but an independent prohibition, for which one is liable to receive lashes.
גמ׳ בעלמא – כגון לא תגזול והשיב את הגזלה דהתם ליכא למימר קודם גזילה משמע דאם לא גזל מה ישיב.
שלח מעיקרא משמע – הכי קאמר קרא לא תקח האם אבל מה יש עליך לעשות כשתמצא קן שלח תשלח את האם ואין כאן ניתק לעשה אלא עברת עשה ולא תעשה מפני שהעשה קדם.
או דלמא בעלמא סבר [או שמא בכלל הוא סבור] שלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו, והכא היינו טעמא [וכאן זהו הטעם] שלוקים על נטילת האם, משום דקסבר [שהוא סבור] שהכתוב ״שלח״ מעיקרא [מתחילה] כשנקרה לפניו הקן משמע ולא לאחר שלקחה. והלאו אינו בכלל לאו שניתק לעשה, אלא איסור לאו לעצמו, וכשאר איסורי לאו שלוקים עליהם?
The second possibility is now presented: Or perhaps in general Rabbi Yehuda holds that one is not flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva; and here, this is the reason one is flogged for taking the mother: It is because he holds that when the verse states: “You shall send the mother [shalle’aḥ teshallaḥ]” (Deuteronomy 22:7), the word “shalle’aḥ” indicates that the mitzva to sending the mother bird applies only at the outset, i.e., when encountering the nest. Accordingly, this is not a case of a prohibition that entails the performance of a positive mitzva, but an independent prohibition, for which one is liable to receive lashes.
הכל
(19) תָּא שְׁמַע גַּנָּב וְגַזְלָן יֶשְׁנָן בִּכְלַל מַלְקוֹת דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְהָא הָכָא דְּלָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה הוּא דְּרַחֲמָנָא אָמַר {ויקרא י״ט:י״ג} לֹא תִגְזוֹל {ויקרא ה׳:כ״ג} וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה שְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דְּקָסָבַר לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה לוֹקִין עָלָיו.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma from that which is taught: A thief and a robber are included among those who are liable to receive lashes by Torah law. A thief violates the prohibition of: “You shall not steal” (Leviticus 19:11), and a robber violates the prohibition of: “You shall not rob” (Leviticus 19:13); this is the statement of Rabbi Yehuda. The Gemara continues: But here, the prohibition against robbing is a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva, as the Merciful One states: “You shall not rob” (Leviticus 19:13), and: “And he shall restore the robbed item” (Leviticus 5:23). And nevertheless, Rabbi Yehuda deems one liable to receive lashes for transgressing the prohibition against robbing. Therefore, conclude from it that the reasoning of the ruling of Rabbi Yehuda in the mishna is that he holds that one is flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma from that which is taught: A thief and a robber are included among those who are liable to receive lashes by Torah law. A thief violates the prohibition of: “You shall not steal” (Leviticus 19:11), and a robber violates the prohibition of: “You shall not rob” (Leviticus 19:13); this is the statement of Rabbi Yehuda. The Gemara continues: But here, the prohibition against robbing is a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva, as the Merciful One states: “You shall not rob” (Leviticus 19:13), and: “And he shall restore the robbed item” (Leviticus 5:23). And nevertheless, Rabbi Yehuda deems one liable to receive lashes for transgressing the prohibition against robbing. Therefore, conclude from it that the reasoning of the ruling of Rabbi Yehuda in the mishna is that he holds that one is flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva.
ערך לא
לא – א(מגילה ג:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי׳ כגון זקן שאין כבודו להנהיג בהמה אם ראה בהמת חבירו נדחה אינו חייב להשיבה נמצא כבוד זקן דוחה לא תוכל להתעלם. ל״ת שניתק לעשה (יומא פו. חולין קמא.) מפורש על הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו וכו׳ גנב וגזלן לאו שניתק לעשה דרחמנא אמר לא תגזול והשיב את הגזלה אשר גזל לא תשוב לקחתו ושב ולקח לא תכלה פאת שדך לעני ולגר וכו׳ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר זה יש לו דין אחר שבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו (תמורה ג) מפרש והרי מימר שהכתוב נתקו לעשה וכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו׳ לא תגנוב קרא יתירא הוא דהא כתיב לא תגזול. (בשאילתא דאלה תולדות נח מפורש) (בבא מציעא ס״א) לא תגנוב דכתב רחמנא למה לי פ״א שכתוב לא תגזול גזילה היינו גניבה לכדתניא לא תגנוב על מנת למיקט וכו׳ (תמורה ג) כל לא תעשה האמור בתורה יש בו מעשה לוקין עליו אין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר והמברך את חבירו בשם וכו׳ (שבועות ד) שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה אמר ר׳ יוחנן אינו לוקה משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכו׳ לאו שבכללות אין לוקין עליו (פסחים מא) לאו דחרצן וזג לאו דנא ומבושל (מנחות נח) המעלה משאור ודבש על גבי המזבח אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל (יבמות ה.) פי׳ שאינו נוהג בנשים לפיכך קל מה ללאו דמחמר דהא לאו גרידה שנאמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שמעינן מינה כי מחמר בבהמה קא אסר רחמנא וכבר פירשנו בערך חמר במחלוקת ראשון לא יהיה כלי גבר על אשה מפורש (נזיר כט) שלא יתקן איש כתיקונו אשה המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר על אשה לא ישפך אדם מי בורו ואחרים צריכין להן (יבמות מד) לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (גיטין מה) לא תבשל גדי בחלב אמו (קידושין נז) וכבר פירשנו בערך גד (חולין פט) לא מרובכם מכל העמים אמר הקב״ה חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם וכו׳. לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי (ערכין טו) פירוש כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא הוצרכתי לחזור ראשי לאחור ולראות שלא יהא שם בעל הדבר שאפילו יהיה שם לא הייתי חושש שאני משקר ואיני אמרו בלשון הרע. לא הלך זרזיר אחר עורב אלא שהוא מינו (בראשית רבה ס״ו ויהי עשו).
א. [ניכט.]
והשיב את הגזלה – אף על פי שכתוב אחרון בפרשה על כרחך לאו שניתק לעשה הוא שאין השבה קודם גזילה וכשגזל עבר על לא תגזול נמצא העשה נצטווה לאחר גזילה.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה ממה ששנינו כי הגנב שעבר במעשה גניבתו על איסור ״לא תגנובו״ (ויקרא יט, יא) (והגזלן שעבר במעשה גזילתו על איסור ״לא תגזול״ (שם יג) ישנן בכלל עונש מלקות מן התורה, כדין העובר על איסור לא תעשה, אלו דברי ר׳ יהודה. והא הכא [והרי כאן בגזילה], לאו שניתק לעשה הוא, שכן דרחמנא אמר [שהתורה אמרה] מצד אחד ״לא תגזול״, ואמרה גם ״והשיב את הגזלה״ (שם ה, כג), והרי זה עשה הבא בעקבות הלאו ומתקנו. אלא ודאי שמע מינה [למד מכאן] כי שיטת ר׳ יהודה היא שלאו הניתק לעשה לוקים עליו, ולענייננו, טעמא [טעם] שיטתו של ר׳ יהודה בעונש מלקות לזה ששלח את האם הוא משום דקסבר [שסבור הוא] כי לאו שניתק לעשה לוקין עליו!
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma from that which is taught: A thief and a robber are included among those who are liable to receive lashes by Torah law. A thief violates the prohibition of: “You shall not steal” (Leviticus 19:11), and a robber violates the prohibition of: “You shall not rob” (Leviticus 19:13); this is the statement of Rabbi Yehuda. The Gemara continues: But here, the prohibition against robbing is a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva, as the Merciful One states: “You shall not rob” (Leviticus 19:13), and: “And he shall restore the robbed item” (Leviticus 5:23). And nevertheless, Rabbi Yehuda deems one liable to receive lashes for transgressing the prohibition against robbing. Therefore, conclude from it that the reasoning of the ruling of Rabbi Yehuda in the mishna is that he holds that one is flogged for violation of a prohibition that entails fulfillment of a positive mitzva.
הכל
(20) אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי זֵירָא לָאו אָמֵינָא לְכוּ כֹּל מַתְנִיתָא דְּלָא תַּנְיָא בֵּי
Rabbi Zeira said to him: Didn’t I already tell you that any baraita that is not taught in the study hall
Rabbi Zeira said to him: Didn’t I already tell you that any baraita that is not taught in the study hall
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חולין קמא. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין קמא., עין משפט נר מצוה חולין קמא. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין קמא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס חולין קמא., רש"י חולין קמא., תוספות חולין קמא., ר"י מלוניל חולין קמא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד חולין קמא. – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, הרב דוד ארונובסקי, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הרי"ד, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין קמא. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., פסקי ריא"ז חולין קמא. – מהדורת המכון התלמוד הישראלי השלם, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הריא"ז, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי חולין קמא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א חולין קמא., מהרש"ל חכמת שלמה חולין קמא., מהרש"א חידושי הלכות חולין קמא., פירוש הרב שטיינזלץ חולין קמא., אסופת מאמרים חולין קמא.
Chulin 141a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 141a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 141a, Rif by Bavli Chulin 141a, Collected from HeArukh Chulin 141a, Rashi Chulin 141a, Tosafot Chulin 141a, Ri MiLunel Chulin 141a, Piskei Rid Chulin 141a, Ramban Chulin 141a, Piskei Riaz Chulin 141a, Meiri Chulin 141a, Ritva Chulin 141a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 141a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 141a, Steinsaltz Commentary Chulin 141a, Collected Articles Chulin 141a