Zevachim 79a – זבחים עט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

הָא דִּידֵיהּ הָא דְּרַבֵּיהּ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם אֵין רוֹק מְבַטֵּל רוֹק וְאֵין מֵי רַגְלַיִם מְבַטְּלִין מֵי רַגְלַיִם.

this statement, that the water of purification is nullified in a majority of water, is his, i.e., Rabbi Yehuda’s, own opinion, whereas that statement, in the baraita, that white wine is not nullified in a majority of water, is his teacher’s ruling, i.e., that of Rabban Gamliel, who is stringent with regard to a mixture of a substance in contact with the same type of substance. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabban Gamliel: Blood does not nullify blood, spittle does not nullify spittle, and urine does not nullify urine.

רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

הא דרביה – הא דתנן לעיל רואין אותו כאילו הוא יין אדום דרביה הוא דמחמיר בביטול כי היכי דמחמיר במין ומינו ואמר לא בטיל כלל ומין בשאינו מינו נמי דאית ליה דבטל וקיימא ליה כל זמן שמראה המועט ניכר ברוב לא בטיל מחמיר נמי ואמר דהיכא דמראיהן שוין כגון יין לבן במים דרואין אותו כאילו אדום ולא סגיא ליה ברובא.

אין דם מבטל דם – אצל זריקה ואצל כיסוי.

ואין רוק – הטהור מבטל רוק הזב.

ואין מי רגלים – טהורים מבטלים מי רגלים של זב ומטמא ואע״פ שרבות הטהורות על הטמאות בכלי.

הא דרביה – הא דתנן לעיל רואין אותן כאילו הן יין אדום דרביה הוא דמחמיר בבטול כי היכי דמחמיר במין במינו כך פירש בקונטרס וקשה לפירושו חדא דמה ענין האי רואין דמי רגלים ליין וחלב דלעיל שאינו מינו לא שייך בהו השקה אבל מי רגלים לדברי רש״י שהם מים גמורים וסלקא להו השקה אם כן מאי רואין שייך בהו וכי משום דנשתנו קצת לא יהא שם מים עליהם ולא תועיל להם השקה דלא דמו למי צבע שבטל מהם תורת מים בפרק קמא דמכות (מכות ג:) ועוד בלאו סוגיא דלעיל תקשי ליה רישא לסיפא ועוד מאי קא משני הא דידיה הא דרביה אכתי הך דמי חטאת קשיא רישא לסיפא לסברת הש״ס דאמר דתנא דהנך מי רגלים רואין כאילו הן מים סובר נמי ביין וחלב רואין כאילו הן יין אדום ועל זה פריך אמאי מכשרינן במי חטאת על ידי רוב מי מקוה דבמיעוט מי חטאת נמי הוה לן למימר רואין כאילו הן יין אדום ע״ז לא תירץ כלום דאכתי מי רגלים למי חטאת קשו אהדדי.

הג״ה – ועוד אי ההיא דיין לבן וחלב הויא דרביה כי דיהה מראיהן אמאי כשר הא מין במינו לא בטל ומין במינו חשיב ליה כיון דשוין בחזותא ועוד דבהדיא הוה ליה לאקשויי מהך ברייתא אמתניתין דקאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל והא בטלי מי חטאת במים ועוד דמי רגלים מיקרו אינו מינו לגבי מים כדאמרינן בסמוך גבי חרסן של זב: הג״ה ונראה דגרסינן מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין וכי האי גוונא תניא בתוספתא דמסכת טהרות בפרק שמתחיל דם טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאים והאי ורמינהו דהכא אמתניתין קאי דקאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם והכי פירושו דלי שהוא מלא רוקין והטבילו כאילו לא טבל מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין ולא בטלי ברובא מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת שישפוך רובו ולכשיתמלא טהור דלא מהניא להו השקה לטהרם כמו שפירש בקונטרס ואי נמי חומרא בעלמא משום דאין זריעה להקדש כדאמרי׳ בפרק כל שעה (פסחים דף לד:) וכ״ש למי חטאת דאפילו בגדי אוכלי תרומה מדרס לחטאת (חגיגה דף כ.) אבל היכא דרבו בטלי מהם תורת מי חטאת ונעשו מי מקוה מאן שמעת ליה דאית ליה רואין במין שאינו מינו השוין בחזותא רבי יהודה דקתני בההיא דיין לבן רואין אותו כאילו הוא יין אדום והכי מי רגלים נמי הוי מין בשאינו מינו כדמוכח בסמוך גבי חרסן של זב וגבי שוין בחזותא וקתני דסגי להו ברובא במי חטאת אלמא דמין במינו בטל לרבי יהודה ומשני הא דידיה הא דרביה מתניתין דרביה דמין במינו לא בטל וברייתא דידיה ומברייתא דלעיל רואין אותן כאילו הן יין אדום אם דיהה מראהו כשר לא הוה מצי לאקשויי אמתניתין אלמאדמין במינו בטל לרבי יהודה דהתם מין בשאינו מינו הוא אע״ג דחשיבי ליה קצת מין במינו לומר דבטל ברוב אי לאו טעמא דרואין כמו מין במינו מ״מ מין במינו גמור לא הוי ומיהו לגירסא זו לא יתכן ליישב הא דנקט מלא רוקין כמו לפירוש הקונטרס דהוה מצי למימר דלי שיש בו רוקין וא״ת ואמאי דוחקיה לשנויי הא דידיה הא דרביה לימא דברייתא כרבנן דמתני׳ דאית להו רואין ומין במינו בטל ויש לומר דאי כרבנן דמתני׳ א״כ היה צריך כל כך מי המקוה שאם היו מי חטאת יין אדום הוה דיהה וברייתא קתני דסגיא ברובא וא״ת ולר׳ יהודה אמאי סגי ליה ברובא נימא רואין וי״ל דלא שמעינן לר׳ יהודה רואין אלא במין שאינו מינו כגון יין לבן וחלב אבל מין במינו גמור לא שמעינן ליה דאית ליה רואין וצריך לדקדק מ״ש גבי קדשים וטומאה ומקוה אמרינן רואין הכא ובמכות (דף ג:) וגבי איסורא לא אמרינן רואין אלא מין במינו מדאורייתא ברובא וגבי טומאה נמי איכא דוכתא דלא אמרינן רואין וגבי ציר בבכורות בפרק הלוקח בהמה (בכורות כג:) ושיליא דלא מטמאה לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעי בה ואי אפשר לברר טעם אלא היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר ועוד צריך לדקדק דפעמים דאמר רואין מן המבטל כגון במתני׳ דם שנתערב בדם הבהמה נתערב ביין ופעמים מן הבטל גבי דלי יין לבן וחלב פעמים דאמר רואין להחמיר כי ההיא דדלי ופעמים להקל כגון במתני׳ דמכשרי ליה לזריקה וי״ל דבשביל המיעוט שלא יתבטל רואין המיעוט (או) הרוב בין להקל בין להחמיר.

ה״ג הא דידיה הא דרביה – בכוליה הש״ס דקים לן דר׳ יהודה ס״ל מין במינו לא בטל היינו משום דסמכינן אשינויא דרבא.

תוס׳ ד״ה הא וכו׳ אשינויא דרבא. ועיין לעיל דף עג ע״א תוספות ד״ה ר״י בסה״ד:

הא [זה] ששנינו במשנה בענין מי חטאת, שהם בטלים ברוב רגיל של מים — הוא כשיטה דידיה [שלו], של ר׳ יהודה עצמו. הא [זה] ששנינו בברייתא, בדין יין לבן שרואים אותו כאילו הוא יין אדום, ואינו בטל ברוב רגיל של מים — הוא כשיטה דרביה [של רבו] שהוא רבן גמליאל, המחמיר בדין תערובת של מין במינו, דתניא [שכן שנויה ברייתא] ר׳ יהודה אומר משום (בשם) רבן גמליאל: אין דם מבטל דם כגון דם קדשים שאינו בטל בדם אחר. אין רוק מבטל רוק כגון רוקו של הזב שנתערב ברוק של אדם טהור, ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים כגון מי רגליו של זב במי רגלים אחרים.

this statement, that the water of purification is nullified in a majority of water, is his, i.e., Rabbi Yehuda’s, own opinion, whereas that statement, in the baraita, that white wine is not nullified in a majority of water, is his teacher’s ruling, i.e., that of Rabban Gamliel, who is stringent with regard to a mixture of a substance in contact with the same type of substance. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabban Gamliel: Blood does not nullify blood, spittle does not nullify spittle, and urine does not nullify urine.

מאמרים באתר אסיף

מין במינו יבש ביבש ומהות ביטול בשישים / הרב שמואל טל (טל חיים בשר בחלב ותערובות א, תורת החיים תשע״ג)

רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) רָבָא אָמַר ^אבִּדְלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא עָסְקִינַן דְּמִדִּינָא סַגִּי לְהוּ בְּכֹל דְּהוּ.

Rava says there is a different resolution of the apparent contradiction between the mishna that states that water of purification is nullified in a majority of water of a ritual bath and Rabbi Yehuda’s opinion in the baraita with regard to white wine mixed with water: In the mishna, we are dealing with a bucket whose internal surface is ritually pure, and only its external surface is impure. The significance of this is that by Torah law it suffices for the water of the ritual bath to enter the bucket in any amount to purify its external surface, and therefore the water of purification in the bucket does not prevent the purification of the bucket at all.

א. רמב״ם הלכות מקואות ג׳:י״ט

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות מקואות ג׳:י״ט

רבא אמר – לעולם חד תנא היא וכרביה ס״ל והא דקאמר ברובא סגי.

בדלי שתוכו טהור וגבו טמא – כגון שנטמא גבו בטומאת משקין דרבנן דקי״ל (נדה דף ז:) תוכו אוגנו אוזניו וידיו טהורין.

דמדינא סגי ליה – בכניסת מים לתוכו כל דהו שתעלה טבילה לשפתו דהא תוכו אין צריך טבילה.

רבא אמר בדלי שתוכו טהור כו׳ – תימה אם כן מלא רוקין אמאי כאילו לא טבל ומלא מי רגלים אמאי רואין כאילו הוא יין ושמא לא קאי רבא אלא אמי חטאת.

רש״י ד״ה דמדינא כו׳ דהא תוכו א״צ טבילה. עי׳ טורי אבן חגיגה דף כ ע״ב ד״ה אחוריים:

רבא אמר תירוץ אחר: המשנה לפיה מי חטאת בטלים ברוב רגיל של מי המקוה, אין ממנה סתירה לדברי ר׳ יהודה שבברייתא לענין יין לבן שנתערב במים, שכן בדלי שתוכו (חללו) טהור ורק גבו טמא עסקינן [עוסקים אנו] במשנה זו, דמדינא סגי להו בכל דהו [שמן הדין די להם למי המקוה בכניסה כל שהוא] לדלי, כדי לטהר את שפתו. ומי החטאת שבתוכו אינם מעכבים כלל את טהרתו.

Rava says there is a different resolution of the apparent contradiction between the mishna that states that water of purification is nullified in a majority of water of a ritual bath and Rabbi Yehuda’s opinion in the baraita with regard to white wine mixed with water: In the mishna, we are dealing with a bucket whose internal surface is ritually pure, and only its external surface is impure. The significance of this is that by Torah law it suffices for the water of the ritual bath to enter the bucket in any amount to purify its external surface, and therefore the water of purification in the bucket does not prevent the purification of the bucket at all.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ בְּהוּ דִּילְמָא חָיֵיס עֲלַיְיהוּ וְלָא מְבַטֵּיל לֵיהּ וְכֵיוָן דְּאִיכָּא רִיבּוּיָא לָא צְרִיךְ.

Rava continues: And it is the Sages who decreed with regard to this case that the internal surface must be purified as well, lest the owner wish to spare the water of purification and not to nullify it from its sanctity. In that case he would wish to avoid allowing water from the ritual bath to enter the vessel, and might immerse it in a manner which would not allow even the full external surface to come in contact with the water. Therefore, the Sages required that one immerse the entire vessel. But once there is a majority of water in the bucket from the ritual bath, he does not need to enable any more water to enter the vessel, as by Torah law it is already pure.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ורבנן הוא דגזור – שיטבלנו יפה דאי אמרת דסגי ליה בטבילת גבו דילמא חייס עלייהו על מי החטאת שלא יתערבו מי המקוה לתוכו ויפסלו ולא מטביל ליה לשפת הכלי לפיכך גזרו עליו להטבילו ולפוסלו וכיון דאיכא ריבוייא תו לא צריך דהא טבילת תוכו חומרא בעלמא הוא.

ורבנן הוא דגזרו בהו [וחכמים הם שגזרו בהם] במי החטאת, להוסיף עליהם ממי המקוה, דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה [שמא יחוס עליהם הבעלים, על מי החטאת, מתוך שאינו רוצה לבטל אותם מקדושתם] ולא יטבול את הכלי כראוי, ומשום כך, כיון דאיכא ריבויא [שיש ריבוי] של מי המקוה עליהם — לא צריך יותר, שהרי כבר נטהר הכלי.

Rava continues: And it is the Sages who decreed with regard to this case that the internal surface must be purified as well, lest the owner wish to spare the water of purification and not to nullify it from its sanctity. In that case he would wish to avoid allowing water from the ritual bath to enter the vessel, and might immerse it in a manner which would not allow even the full external surface to come in contact with the water. Therefore, the Sages required that one immerse the entire vessel. But once there is a majority of water in the bucket from the ritual bath, he does not need to enable any more water to enter the vessel, as by Torah law it is already pure.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אָמַר רָבָא אֲמוּר רַבָּנַן בְּטַעְמָא וַאֲמוּר רַבָּנַן בְּרוּבָּא וַאֲמוּר רַבָּנַן בַּחֲזוּתָא ^במִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּטַעְמָא ^גמִין בְּמִינוֹ בְּרוּבָּא ^דהֵיכָא דְּאִיכָּא חֲזוּתָא בְּמַרְאֶה.

§ Rava says, in summary of these halakhot: The Sages said that the status of an item in a mixture is determined by the taste, i.e., if the taste of one substance is noticeable in a mixture with another substance it is not nullified, and the Sages said that a prohibited item is nullified by the majority, and the Sages also said that the status of an item in a mixture is determined by the appearance, i.e., if the appearance of a substance is recognizable in a mixture it is not nullified. Rava elaborates: With regard to a type of food mixed with food not of its own type, the nullification is determined by the taste. In the case of a type of food mixed with food of its own type, the nullification is determined by the majority. In a case where there is a possibility to determine the status of an item based on appearance, the nullification is by appearance.

ב. רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ח
טור יורה דעה צ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה צ״ח:א׳

ג. רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ח
טור יורה דעה צ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה צ״ח:א׳

ד. רמב״ם הלכות מקואות ז׳:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ח
טור יורה דעה צ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה צ״ח:א׳

ג רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ח
טור יורה דעה צ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה צ״ח:א׳

ד רמב״ם הלכות מקואות ז׳:א׳

והיכא דאיכא חזותא – מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא כגון לענין טבילת מקוה בחזותא.

אמור רבנן בטעמא – ומדלא נקט בששים או במאה משמע דמדאורייתא איירי שהוא בטעמא וכן משמע לעיל דטעם כעיקר דאורייתא דאמר באורז שיש בו טעם דגן דחייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח וקשה מכאן לפי׳ הקונטרס דפ׳ גיד הנשה (חולין דף צח:) גבי לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי ופירש שם בקונטרס דלהא מילתא זהו למעוטי שאר קדשים אבל חולין שפיר גמירי מיניה דהא קים לן מאחרי רבים להטות דבטלי ברובא וילפינן מהכא להחמיר דלא ליבטל אלא במאה ולרבא לית ליה טעמא כעיקר בחולין כדמפרש ואזיל מדאורייתא ברובא בטל אלא מדרבנן והכי שמעינן ליה לר׳ יוחנן במסכת עבודה זרה (דף סז:) כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו והא דילפינן ליה בפסחים (דף מד.) מנזיר משרת ליתן טעם כעיקר סבירא להו לאמוראי בתראי דאסמכתא בעלמא הוא ולאו מילף הוא דהוי להו נזיר וגיעולי עובדי כוכבים שני כתובים הבאים כאחד אי נמי גיעולי עובדי כוכבים חידוש הוא כדאמרינן התם ומשרת להיתר מצטרף לאיסור כך פירש בקונטרס ואי אפשר לומר כן כדמוכח בשמעתין ומפרש ר״ת דמין בשאינו מינו מדאורייתא בטעמא דנפקא לן ממשרת ומין במינו ברובא והא דאמר אביי בפרק כל הבשר (חולין דף קח.) ש״מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס״ד דרבנן מבשר בחלב מ״ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש הוא אע״ג דליכא נותן טעם נמי אמר ליה רבא דרך בישול אסרה תורה פירוש ולעולם דרבנן התם דיחויא בעלמא הוא כלומר דמהכא לא תידוק ובפרק בתרא דע״ז (עבודה זרה סז:) דא״ר יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו היינו במינו דמדאורייתא ברובא בטלי וטעמו וממשו דקאמר התם דלוקין כגון שהאיסור בעין ומכירו וכי קאמר טעמו ולא ממשו דאין לוקין ה״ה דאפי׳ טעמו וממשו אם אין מכירו אלא נקט טעמו ולא ממשו לרבותא דאפ״ה אסור א״נ טעמו ולא ממשו נקט משום דפסיקא ליה בכל ענין אפילו שלא במינו הוי טעמו ולא ממשו ואסורין ועוד יש לפרש כולה שלא במינו והיכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו וממשו והיכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו ולא ממשו וה״ר יוסף דאורלינ״ש היה מפרש דלכך לא לקי אטעם כעיקר אפי׳ שלא במינו דרבי יוחנן סבר לה כר״ע דיליף מגיעולי עובדי כוכבים וליכא אלא עשה דתעבירו באש (במדבר לא) דמצריך ליבון והגעלה ור״ת השיב לו דאית לן למימר אהדריה לאיסוריה כדאשכחן בפרק הלוקח עובר פרתו (בכורות דף טו:) דתנן הגוזז והעובד בהן סופג את הארבעים אע״ג דלא נפקא לן אלא מדכתיב תזבח ולא גיזה אלא היינו טעמא משום דאהדריה לאיסוריה דלא תעבוד ולא תגוז ומיהו לא דמי כל כך להאי דהתם ניחא דהתם אמר קרא תזבח זביחה התרתי לך בקדשים שהוממו ולא גיזה והא דאמרינן בירושלמי דערלה פרק שני אמר רבי אבהו א״ר יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותן טעם דנזיר יש לפרש דבהיתר מצטרף לאיסור מיירי דבפרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) ובפרק ג׳ מינים (נזיר דף לה:) קאמר ר׳ אבהו א״ר יוחנן גופיה כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר וקרי ליה בירושלמי נותן טעם כעין נזיר ששרה פתו ביין ומיהו סוגיא דירושלמי מוכחא דבנתינת טעם איירי וא״ת אי טעם כעיקר דאורייתא מאי פריך בפרק אלו עוברין (פסחים דף מד.) ובפרק ג׳ מינים (נזיר דף לו:) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין כו׳ ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר כי אמרינן נמי דכזית בכדי אכילת פרס לאו דאורייתא תיקשי ליה אמאי אמרינן שאני אומר כיון דטעם כעיקר דאורייתא וי״ל דהתם במינו וכן משמע בפרק הערל (יבמות דף פב.) דקאמר ריש לקיש והוא שרבו חולין על התרומה ואי במינו ניחא אבל שלא במינו לא שייך רבייה ואם תאמר אם במינו כיון דרבו בטלו להו ברובא אף על גב דאיכא כזית בכדי אכילת פרס ויש לומר דמכל מקום בכדי אכילת פרס חמיר דלוקה עליו שלא במינו א״כ במינו יש לנו להחמיר דלית לן למימר שאני אומר כיון דלקי שלא במינו דלכל מילתא משוינן להו כי היכי דמצרכי ששים בין במינו בין שלא במינו ומיהו אכתי קשה דהא סתמא דנזיר ופסחים אליבא דרבי יוחנן ורבי יוחנן מוקי לה בפרק הערל (יבמות דף פב.) אע״פ שלא רבו ואם כן כי נמי אמרת כזית בכדי אכילת פרס לאו דאורייתא תיקשי ליה אמאי אמרינן שאני אומר דכיון דלא רבו ספיקא דאורייתא הוא וי״ל דהמ״ל וליטעמיך וכה״ג איכא טובא ועוד הארכתי בפרק גיד הנשה (חולין דף צט. ד״ה גלי) דגריס ר״ת התם לא נצרכא אלא להיתר מצטרף לאיסור מין במינו ברובא היינו דלא כתנא דמתניתין דאית ליה רואין אפילו בדם בדם.

א אמר רבא בסיכום דיני תערובת: אמור רבנן [אמרו חכמים] בטעמא [בטעם], שאם ניכר טעמו של דבר בדבר אחר — אינו בטל, ואמור רבנן ברובא [ואמרו חכמים שאיסור בטל ברוב], ואמור רבנן בחזותא [ואמרו חכמים במראה], שדבר שמראהו ניכר אינו בטל. וכך פירוש הדברים: בתערובת מין בשאינו מינו — הביטול הוא בהתאם לטעמא [טעם], בתערובת מין במינו — הביטול הוא ברובא [ברוב], והיכא דאיכא חזותא [ובמקום שיש מראה] שהמראה הוא הקובע האם דבר כשר או פסול — הביטול תלוי במראה.

§ Rava says, in summary of these halakhot: The Sages said that the status of an item in a mixture is determined by the taste, i.e., if the taste of one substance is noticeable in a mixture with another substance it is not nullified, and the Sages said that a prohibited item is nullified by the majority, and the Sages also said that the status of an item in a mixture is determined by the appearance, i.e., if the appearance of a substance is recognizable in a mixture it is not nullified. Rava elaborates: With regard to a type of food mixed with food not of its own type, the nullification is determined by the taste. In the case of a type of food mixed with food of its own type, the nullification is determined by the majority. In a case where there is a possibility to determine the status of an item based on appearance, the nullification is by appearance.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִצְוֹת מְבַטְּלוֹת זוֹ אֶת זוֹ ^הכָּךְ אֵין אִיסּוּרִין מְבַטְּלִין זו אֶת זו.

§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of Reish Lakish that prohibited items, such as piggul, notar, and ritually impure meat, nullify one another. The Gemara notes: And Reish Lakish disagrees with the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as items used in the performance of mitzvot do not nullify one another, despite the fact that one is of greater volume than the other or imparts flavor to it, so too, items to which prohibitions apply do not nullify one another.

ה. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״ח:כ׳

עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״ח:כ׳

ופליגא דרבי אלעזר – הא דריש לקיש דאמר איסורין מבטלין זה את זה.

כשם שמצות אין מבטלות זו את זו – כדאמרן לקמן.

גמ׳ כשם שאין מצות מבטלות. עי׳ מנחות דף כב ע״ב תוס׳ ד״ה מכאן:

ב ושבים לשיטת ריש לקיש שאמר שאיסורים (כגון נותר ופיגול וטמא) מבטלים זה את זה. ואומרים: ופליגא [וחלוקה] שיטה זו על ר׳ אלעזר, שכן אמר ר׳ אלעזר: כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כשאוכל אותן כאחת, אלא כל אחת עומדת בפני עצמה, למרות שהאחרת מרובה ממנה, או נותנת בה טעם, כך אין איסורין מבטלין זו את זו.

§ The Gemara returns to its discussion of the opinion of Reish Lakish that prohibited items, such as piggul, notar, and ritually impure meat, nullify one another. The Gemara notes: And Reish Lakish disagrees with the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as items used in the performance of mitzvot do not nullify one another, despite the fact that one is of greater volume than the other or imparts flavor to it, so too, items to which prohibitions apply do not nullify one another.

עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר אֵין מִצְוֹת מְבַטְּלוֹת זוֹ אֶת זוֹ הִלֵּל הִיא דְּתַנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן ^ושֶׁהָיָה כּוֹרְכָן בְּבַת אַחַת וְאוֹכְלָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ט׳:י״א} עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ

The Gemara adds: Whom did you hear who says that items used in the performance of mitzvot do not nullify one another? It is Hillel, as it is taught in a baraita: They said about Hillel the Elder that when eating the Paschal offering, matza, and bitter herbs on the first night of Passover, he would wrap them all at once and eat them together, because it is stated with regard to the Paschal offering: “They shall eat it with matzot and bitter herbs” (Numbers 9:11), which indicates that these three foods should be eaten together. Hillel was not concerned that the taste of the bitter herbs would nullify the taste of the matza.

ו. רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ח׳
טור אורח חיים תע״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ה:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ח׳
טור אורח חיים תע״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תע״ה:א׳

הלל כורך פסח מצה ומרור בבת אחת – ולא אתי טעם מרור ומבטל לי׳ לטעם מצה.

אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת – בזמן הבית היה ששלשתן דאורייתא ואם תאמר ומנלן דקסבר אין מצות מבטלות זו את זו דילמא היה לוקח הרבה מכל אחד ואחד דכי האי גוונא לא מבטל כדפרישית לעיל.

ומוסיפים: מאן [מיהו] זה ששמעת ליה [אותו] שאמר: אין מצות מבטלות זו את זו? שיטת הלל היא, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: אמרו עליו על הלל הזקן שכך היה נוהג בליל הסדר, כורכן את קרבן הפסח עם המצה והמרור בבת אחת ואוכלן, משום שנאמר בקרבן הפסח: ״על מצות ומרורים יאכלוהו״ (במדבר ט, יא), ולא חשש הלל שבכך יבטל טעם המרור את טעם המצה.

The Gemara adds: Whom did you hear who says that items used in the performance of mitzvot do not nullify one another? It is Hillel, as it is taught in a baraita: They said about Hillel the Elder that when eating the Paschal offering, matza, and bitter herbs on the first night of Passover, he would wrap them all at once and eat them together, because it is stated with regard to the Paschal offering: “They shall eat it with matzot and bitter herbs” (Numbers 9:11), which indicates that these three foods should be eaten together. Hillel was not concerned that the taste of the bitter herbs would nullify the taste of the matza.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים עט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים עט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים עט., תוספות זבחים עט., גליון הש"ס לרע"א זבחים עט., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים עט., אסופת מאמרים זבחים עט.

Zevachim 79a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 79a, Rashi Zevachim 79a, Tosafot Zevachim 79a, Gilyon HaShas Zevachim 79a, Steinsaltz Commentary Zevachim 79a, Collected Articles Zevachim 79a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון