×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּכוֹתֶבֶת שֶׁאָמְרוּ בְּגַרְעִינָתָהּ אוֹ בְּלֹא גַּרְעִינָתָהּ בָּעֵי רַב אָשֵׁי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה בִּקְלִיפָּתָהּ אוֹ בְּלֹא קְלִיפָּתָהּ בְּלַחָה אוֹ בִּיבֵשָׁה רַב אָשֵׁי לָא מִבַּעְיָא לֵיהּ הָא דְּרַב פָּפָּא גַּסָּה אִיתְּמַר כֹּל כַּמָּה דְּגַסָּה רַב פָּפָּא לָא מִבַּעְיָא לֵיהּ הָא דְּרַב אָשֵׁי לַחָה שִׁבּוֹלֶת מִיקְּרֵי שֶׁלֹּא בִּקְלִיפָּתָהּ אוּשְׁלָא מִיקְּרֵי.
The large date-bulk that they said is the measure that determines liability for eating on Yom Kippur, does this refer to the volume of a large date with its pit or without its pit? Rav Ashi asked a similar question: The mishna that states that a bone that is a barley-grain-bulk imparts ritual impurity, does this refer to the volume of a barley grain with its husk or without its husk? And is that referring to a wet kernel or a dry one? The Gemara clarifies: Rav Ashi did not ask the question that Rav Pappa asked, regarding the size of the date-bulk on Yom Kippur because the answer was clear to him. Since it is stated in the mishna: Large, it means as large as possible, which must include the pit. Conversely, Rav Pappa did not ask the question that Rav Ashi asked regarding the size of the barley-grain-bulk because the answer was clear to him. Wet barley is called shibbolet and not barley; without its shell it is no longer called barley but is called ushla. Therefore, the mishna must be referring to dry barley within its shell.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בגרעינתה או שלא בגרעינתה – והא דקתני מתניתין וכגרעינתה מיבעיא ליה היכי קאמר כמוהו וכגרעינתה יחד או דלמא הכי קאמר כמוה כגרעינתה.
אושלא קרי לה – הלכך יבישה בקליפתה הוא דמקרי׳ שעורה.
כותבת הגסה בגרעינתה או שלא בגרעינתה – פירש״י אינו מיושב דמאי קא מיבעיא ליה אי שלא בגרעינתה קאמר והאנן כגרעינתה תנן ואי מספקא ליה אי וכגרעינתה ממש קאמר או דילמא או כגרעינתה כמו חלץ ועשה מאמר דפרק ר״ג (יבמות דף נ.) דהוי פירוש חלץ או עשה מאמר ואם כן ככותבת הגסה דרישא היינו בלא גרעינתה מ״מ מאי מספקא ליה תפשוט דעל כרחך וכגרעינתה קתני דבתרוייהו משערינן דאי או כגרעינתה מכדי לא שוו להדדי דאי אפשר לצמצם שיהו שוין כותבת בלא גרעין וגרעין בלא כותבת ואם כן לימא השיעור הפחות חייב וכ״ש אי אכל שיעורא רבה ונראה לי לפרש דמיבעיא ליה כותבת הגסה דקתני היא וגרעינתה דהיינו כותבת כברייתה עם הגרעין וכגרעינתה דקתני היינו פירוש ועוד גרעין אחר בלא כותבת דהוו תרי גרעינין וכותבת או דילמא כותבת הגסה דקתני בלא גרעין משמע וכגרעינתה היינו גרעין שבאותו כותבת ותו לא ובערוך פירש בערך כותבת בשם רב נסים גאון זצ״ל גרס בגמרא דבני מערבא א״ר יוסי זאת אומרת שהוא צריך למעך את חללה פי׳ שאם לא כן ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה והכין ברירא דמילתא כי הכותבת הגסה אינה דבוקה בגרעינתה אלא יש בין גרעינתה לגופה חלל ולהכי איצטריך למיתנא ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה לחומרא דלא תטעי ותשער כמוה שלימה דנפיש שיעוריה אלא מכי אכיל כמוה וכגרעינתה בלחוד בלא חללה מיחייב והיינו דאמר ר׳ יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה כדי שידבק גופה של כותבת בגרעינתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכין משערין בה אכילה של יום הכפורים משום הכין איצטריך כמוה וכגרעינתה למעוטי חללה עכ״ל והיינו דקא מיבעיא ליה הכא בגרעינתה דהיינו לאחר שנתמעך חללה או שלא בגרעינתה פי׳ כברייתה ממש קודם שנתמעך חללה.
שעורה שאמרו לענין עצם כשעורה פירושו בקליפתה שאם תאמר בקלוף אף היא חושלא נקראת ולא שעורה וכן פירשוה ביבישה שאם תאמר בלחה שהיא גסה יותר אף היא שבולת נקראת ולא שעורה:
אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואכילת עראי היא כביצה ואם היא תרומה אוכלין אותה על ידי כריכת מפה בלא נטילת ידים שמתוך חומרתה נזהר הוא שלא ליגע בה ואכילה זו טעונה ברכה כמו שביארנו בברכות (ל״ז:) ומה שהזכירו כאן על ר׳ צדוק שלא בירך אחריו אין הלכה כן ומה שראוי לפרש על שמועה זו ובדין אכילת עראי חוץ לסוכה ומנין הסעודות והשלמתם במיני תרגימא ושהפירות אין טעונין סוכה ומיני תרגימא כגון מיני לפתן טעונין סוכה כבר ביארנו הכל בשני של סוכה (כ״ו:):
בא״ד דמפרש סמוכות שלו ששתי רגליו על הסמוכות כו׳ עכ״ל דסמוכות דנקט בל׳ רבים ליכא לפרש לפירוש הרב פורת אלא בששתי רגליו על סמוכות ודו״ק:
בד״ה כותבת כו׳ מכדי לא שוו להדדי דא״א לצמצם כו׳ עכ״ל ק״ק דבפשיטות ה״ל לאתויי דהכותבת פחותה מגרעינתה דאמרינן לקמן ב׳ כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה כותבת הגסה וגרעינתה יתירה מכביצה ואמר רב פפא כו׳ וי״ל ודו״ק:
בא״ד שהוא צריך למעך את חללה פירוש שאל״כ ליתני כו׳ דלא תטעי ותשער כמוה שלימה דנפיש כו׳ כצ״ל:
בד״ה ולא בירך כו׳ א״כ פליג הירושלמי אגמרא דידן אבל שמא שני מעשים היו וההוא דירושלמי היה זית שלם ואכלו עם הגרעין דהוה בריה אבל ההוא דתלמוד שלנו לא הוה בריה דלא כו׳ כצ״ל מתוס׳ פרק הישן ע״ש:
בא״ד נפקא לן ברכה לכתחילה בק״ו מבסוף כשהוא כו׳ כצ״ל:
גמרא ר״פ לא מיבעי ליה הא דר״א. עי׳ תבואת שור יו״ד סי׳ לב סק״ה:
ככותבת שאמרו לשיעור אכילה ביום הכיפורים, האם נפח זה נמדד בגרעינתה, כלומר: עם הגרעין או בלא גרעינתה? כיוצא בו בעי [שאל] רב אשי: השיעור שאנחנו קובעים לענין דיני טומאת המת כשעורה, האם מדובר בנפח השעורה כשהיא בקליפתה או בלא קליפתה, וכן האם מדובר בשיעורה כשהיא לחה או ביבשה? ומעירים: רב אשי לא מבעיא ליה [נשאלה לו], לא נסתפקה לו הא [שאלה זו] של רב פפא. ומדוע — ״גסה״ איתמר [נאמר], משמע: כל כמה שהיא יותר גסה, ולכן ודאי שהכוונה היא עם גרעינה. ולהיפך, רב פפא לא מבעיא ליה [נשאלה לו], לא נסתפקה לו שאלתו של רב אשי, כי שעורה לחה — שבולת מיקרי [נקראת] ולא שעורה, ואילו שלא בקליפתה כבר איננה נקראת שעורה אלא אושלא מיקרי [נקראת]. אלא ודאי הכוונה לשעורה יבישה כשהיא עדיין בקליפתה.
The large date-bulk that they said is the measure that determines liability for eating on Yom Kippur, does this refer to the volume of a large date with its pit or without its pit? Rav Ashi asked a similar question: The mishna that states that a bone that is a barley-grain-bulk imparts ritual impurity, does this refer to the volume of a barley grain with its husk or without its husk? And is that referring to a wet kernel or a dry one? The Gemara clarifies: Rav Ashi did not ask the question that Rav Pappa asked, regarding the size of the date-bulk on Yom Kippur because the answer was clear to him. Since it is stated in the mishna: Large, it means as large as possible, which must include the pit. Conversely, Rav Pappa did not ask the question that Rav Ashi asked regarding the size of the barley-grain-bulk because the answer was clear to him. Wet barley is called shibbolet and not barley; without its shell it is no longer called barley but is called ushla. Therefore, the mishna must be referring to dry barley within its shell.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר (רָבָא) אָמַר רַב יְהוּדָה כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דִּבְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ בְּצִיר מֵהֲכִי לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ מֵיתִיבִי מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם וְאָמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה וְתָנֵי עֲלַהּ לָא מִפְּנֵי שֶׁהֲלָכָה כָּךְ אֶלָּא שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן.

Rava said that Rav Yehuda said: The volume of a large date that they said is larger than an egg-bulk. The Sages have an accepted tradition that with this amount of food, the mind of the one who eats is settled, and he is not afflicted. Less than this amount, the mind is not settled. The Gemara raises an objection from what we have learned: An incident happened on the festival of Sukkot. They brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai to taste, and they brought to Rabban Gamliel two dates and a tankard of water. Rabban Yoḥanan ben Zakkai and Rabban Gamliel said to them: Bring them up to the sukka, and we will eat there. And a baraita was taught in that regard: They did not act this way because that is the halakha, that such food must be eaten in the sukka. Rather, they wished to be stringent upon themselves and not eat anything outside of the sukka.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קים להו לרבנן וכו׳ – ואע״ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית היא הני מילי היכא דכתיב׳ אכילה אבל הכא אשר לא תעונה כתיב וכל כמה דלא מיתבא דעתיה ענוי הוא.
1לא מפני שהלכה כן כו׳ – אין זה במשנה אלא גמרא פריך עלה התם בפרק הישן (סוכה דף כו:) ומשני לה הכי הלכך מייתי לה הכא בהאי לישנא כאילו שנוי כן במתניתין.
1. תוס׳ ד״ה ״לא מפני״ מופיע בדפוס וילנא בדף ע״ט:.
כותבת גסה שאמרו כמוה וכגרעינתה. תימה לי מאי קמיבעי ליה יותר משאר מקומות דתנן שיעור זית ובפרק כיצד מברכין (ברכות דף לח:) אמרינן [כיון דשקיל] לגרעיניה כו׳ ופשיטא ליה שם דכגרעינתה נמי בעינן ונ״ל דמיבעיא ליה משום דקתני כמוה וכגרעינתה דמשמע ליה כמוה לבד או כגרעינתה לבד אבל גבי זית לא תנן הכי וא״ת א״כ מדלא תנן הכי אלא הכא תיפשוט דכמוה או כגרעינתה דוקא קאמר יש לומר שעל זה אומר בירושלמי צריך למעך את חללה והכי מיבעי ליה מי אמרינן כמוה או כגרעינתה דוקא או דילמא כמוה וכגרעינתה כמו בזית בעינן והא דתני ליה הכא משום דבכותבת צריך למעך חללה והאי לא שייך גבי זית וא״ת ואמאי לא בעי בעלמא גבי זיתים וגרוגרות בלחין או ביבשין י״ל דזיתים אינן אלא לחים וגרוגרת נמי אינה מתייבשת כל כך א״נ מיבעיא ליה משום דהכא דייק אי בלא גרעין קאמר בעי נמי אי ביבשה קאמר אי נמי כותבת משמע ליה לחה1 וזית וגרוגרת לא משמע ליה אלא יבשה. כנ״ל:
1. צ״ל ויבשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם וקים להו לרבנן. עיין ר״ה דף יג ע״א:
אמר רבה אמר רב יהודה: כותבת הגסה שאמרו, שיעורה יתירה משיעור כביצה. וקים להו לרבנן [ומוחזק להם לחכמים] דבהכי מיתבא דעתיה [שבכך, בשיעור זה, מתיישבת דעתו] של האוכל, ושוב אין כאן עינוי. בציר מהכי לא מיתבא דעתיה [בפחות מכאן אין מתיישבת דעתו]. מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: מעשה היה בחג הסוכות והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי (ספל) של מים. ואמרו להם ר׳ יוחנן ורבן גמליאל: העלום לסוכה ושם נאכל. ותני עלה [ושנינו על כך בברייתא]: לא מפני שהלכה כך, שאסור לטעום או לאכול דברים אלה חוץ לסוכה, אלא שרצו להחמיר על עצמן שלא לאכול דבר מחוץ לסוכה.
Rava said that Rav Yehuda said: The volume of a large date that they said is larger than an egg-bulk. The Sages have an accepted tradition that with this amount of food, the mind of the one who eats is settled, and he is not afflicted. Less than this amount, the mind is not settled. The Gemara raises an objection from what we have learned: An incident happened on the festival of Sukkot. They brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai to taste, and they brought to Rabban Gamliel two dates and a tankard of water. Rabban Yoḥanan ben Zakkai and Rabban Gamliel said to them: Bring them up to the sukka, and we will eat there. And a baraita was taught in that regard: They did not act this way because that is the halakha, that such food must be eaten in the sukka. Rather, they wished to be stringent upon themselves and not eat anything outside of the sukka.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה נְטָלוֹ בְּמַפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו

On the other hand, the Gemara reports: And when they gave Rabbi Tzadok food that was less than an egg-bulk to eat, he held it in a cloth and did not wash his hands. And he ate it outside of the sukka and did not recite Grace after Meals afterward.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נטלו במפה ואכלו וכו׳ – שלשה קולין נהג בו אחת שלא נטל ידיו אלא במפה כרך ידיו משום אנינות הדעת וחוץ לסוכה אכלו ולא בירך אחריו.
נטלו במפה – בפרק הישן (סובה דף כו:) פרש״י משום נקיות ובחנם פי׳ כן דר׳ צדוק כהן הוה כדמוכח בפרק מי שמתו (ברכות דף יט:) ובפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לו.) והיה אוכל על טהרת תרומה וידים שניות ופוסלין את התרומה אפילו פחות מכביצה מקבל טומאה.
ולא בירך אחריו – סבר ליה כרבי יהודה דלקמן בשמעתא דדריש ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה דהיינו כביצה ונראה לר״י דהלכה כרבי מאיר דאמר בכזית מדאמר פרק כיצד מברכין (ברכות דף לח:) אמר ר׳ חייא בר אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל כזית ובירך עליו תחלה וסוף ועוד אומר בפרק שלשה שאכלו (שם דף מח.) לעולם אינו מוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ובירושלמי משמע דבברייתה לא בעינן כזית דאפילו פרידה אחת של ענב או של רימון טעונה ברכה לפניה ולאחריה דגרסינן בירושלמי בר״פ כיצד מברכין ר׳ חייא נסב זיתא ובירך עליה לפניו ולאחריו והוה רבי חייא בר׳ אבא מסתכל ביה אמר ליה בבלאה מה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו אית ליה למה צריכא ליה מפני שגרעינתו ממעטתו מה עביד ליה ר׳ יוחנן משום בריה מילתא דר׳ יוחנן אמרה כן אפי׳ פרידה אחת של רימון שהיא טעונה ברכה לפניה ולאחריה ובגמרא דידן איכא כי האי עובדא פרק כיצד מברכין (שם דף לח:) דאמר רבי חייא אני ראיתי רבי יוחנן שאכל זית מליח ובירך עליו תחלה וסוף אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא היכי בירך רבי יוחנן אזית מליח כיון דשקלתא לגרעינתה בצר ליה שיעוריה אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן כזית בינוני בעינן וההוא זית דאתא לקמיה דר׳ יוחנן זית גדול הוה דאע״ג דשקליה לגרעינתה פש ליה שיעוריה והשתא אי עובדא דגמרא דידן היינו ההוא עובדא דירושלמי אם כן פליג הירושלמי אגמרא דידן [אבל שמא שני מעשים היו וההיא דירושלמי היה זית שלם ואכלו עם הגרעין דהוי בריה אבל ההוא דתלמוד שלנו] לא הוה בריה דלא הוה ביה גרעין וצ״ל סתם זית מליח בלא גרעין הוא ולא הוה בריה ולכך הוצרך לתרץ דגדול הוה וזית דירושלמי זית קטן מזית בינוני הוה והרוצה להוציא עצמו מספיקא צריך שיאכל כזית אפילו מדבר שהוא בריה ודווקא לענין ברכה של אחריו אבל לפניו מברך אפילו בפחות מכזית בכל דבר דלפניו לא בעינן שיעורא דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה כדמשמע מהאי עובדא דרבי צדוק דלא בירך אחריו הא לפניו בירך ואמר בירושלמי ר״פ כיצד מברכין כל שאומר אחריו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ התיבון הרי פחות מכזית דאין אומר אחריו ג׳ ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא כו׳ אמר רבי אחא בר יעקב לשאר מינין נצרכא פירוש לא אתא לחלק בין דבר שיש בו כשיעור לדבר שאין בו כשיעור אלא אתא לחלק בין פת לשאר מיני מאכל של ה׳ המינין כגון מעשה קדירה שאין אומר אחריו ג׳ ברכות וכן כובא דארעא ופת הבאה בכיסנין כי לא קבע סעודתיה עלויה ופת אורז שאין מברכין עליהן המוציא כיון דאין מברכין אחריהן ג׳ ברכות ואע״ג דבריש כיצד מברכין (שם דף לה.) נפקא לן ברכה לכתחילה בק״ו מבסוף כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן מכל מקום לא שייך למימר דיו ובמשהו מברך עליו תחלה אע״ג דלא מברך עליו בסוף דהא קל וחומר ליתיה אלא גלוי מילתא בעלמא דברכה לפניו לאו דאורייתא כדתנן פרק מי שמתו (שם דף כ:) בעל קרי מברך על המזון לאחריו ואין מברך לפניו וכן בפרק היה קורא (שם דף טז.) תניא הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית אוכלין פתן ואין מברכין לפניהם אבל מברכין לאחריהן שתי ברכות ולענין שתיה נראה שמברכין אכזית יין לאחריו על הגפן ועל פרי הגפן אע״ג דגבי יום הכפורים משערי׳ כמלא לוגמיו לא ילפינן להו מהדדי תדע דלענין אכילה ביום הכפורים משערין בכותבת ולענין ברכה בכזית כרבי מאיר כדמפרש ואיכא למאן דאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קז.) דלענין קידוש לא בעי מלא לוגמיו הכי נמי לענין ברכה לכולי עלמא לא גמרינן מיום הכפורים ומיהו קצת היה נראה לדקדק דמודה רבי מאיר לענין שתיה דבעי כביצה דלקמן דריש רבי מאיר ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ור׳ יהודה דריש אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה אלמא דלשון שביעה הוי כביצה ואם כן ר׳ מאיר דדריש ושבעת לשתיה בעי כביצה ושמא יש לחלק בין שביעה דאכילה לשביעה דשתיה דשביעה דשתיה הוי פחות מכביצה דכל הני שיעורי הוו מדרבנן כדמוכח פרק מי שמתו (ברכות דף כ:) דקאמר הכא במאי עסקינן דאכל שיעורא דרבנן פי׳ כזית או כביצה דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו (שם דף מח.) שמעון בן שטח לגרמיה הוא דעביד דלהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן מכלל דאי אכל שמעון בן שטח כזית דגן שפיר עבד שהוציא המלך והמלכה אע״פ שמסתמא הם אכלו כדי שבען והוא אכל שיעורא דרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאורייתא כדפריך בפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) גבי קטן היכי מפיק אחרים ידי חובתן יש לומר דלא דמי דגדול אפילו לא אכל כלל ראוי הוא להוציא אחרים ידי חובתן מדאורייתא וכן פרש״י התם.
ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו. אבל לפניו בירך ואע״ג דאית ליה כמ״ד עד כביצה ולא סבירא לן כוותיה כמו שאפרש מ״מ בהא קיי״ל כוותיה דלפניו צריך לברך ואפילו אין בו כשיעור דטעמא דאסור ליהנות מן העולם כו׳ ואמרינן נמי בירושלמי דכיצד מברכין כל שאומר אחריו ג׳ ברכות טעון לפניו המוציא מיתיבי הרי פחות מכזית דאין אומר אחריו ג׳ ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא א״ר יעקב בר אחא לשאר מינים נצרכה פירוש לשאר [מיני מאכל כשלא קבע סעודתיה] עלייהו שאין אומרים אחריו ג׳ ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ כהא דקאמר בנדה (דף נב.) לאיתויי ריחני שטעונין ברכה לפניו ואין טעונין ברכה לאחריו. מ״ר.
פחות מכביצה כו׳. נראה לרבי דאין הלכה כרבי יהודה דבעי לקמן (ע״ב) ובברכות (דף מה.) שיעור כביצה לענין ברכה וכן לר׳ צדוק דהכא במסקנא ובסוכה אלא קיי״ל כר״מ דאמר בכזית ואע״ג דאמרי׳ במי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה הכא הלכה כר״מ דקים ליה לרבי יוחנן בשיטתיה דאמר בפ׳ כיצד מברכין (ברכות דף לח:) אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל כזית מליח ובירך עליו תחילה וסוף ואמרי׳ נמי התם (דף מח.) אין מוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ובמקום שנהגו (פסחים דף מט:) איכא למאן דאמר מוחלפת השיטה על האי דפריך ממשנה דלקמן על ההיא דמקום שנהגו ועד כמה חוזרין כו׳ ואי היינו [אומרים דמוחלפת] הך דהכא אתי שפיר דרבי יהודה אית ליה כזית ואפילו למאן דלא מחליף לה התם מ״מ1 הכי פסקינן דלא אשכחן דפליגי דבכל מינים של פת מברכין לאחריו בכזית ואף על פי שלענין יום הכפורים בעינן כותבת וכן פסק בשאילתות דרב אחאי גאון פרשת2 והיה עקב דהלכה כרבי מאיר בכזית וכן לענין שתיה נמי אומר רבי שיש להחמיר ולברך על היין אפילו שתה פחות ממלא לוגמיו ואע״ג דלענין יוה״כ בעינן מלא לוגמיו לענין ברכת היין לא בעינן הכי כמו שפירש לענין אכילה וגם בטעים דקידוש אמרי׳ בערבי פסחים (פסחים דף קז.) דבציר מרביעית סגיא ואפילו למאן דאמר דאכילה בכביצה יש לחלק בין שביעה דאכילה לשתיה. מ״ר:
1. צ״ל אהאי פיסקא לא אשכחן.
2. צ״ל יתרו ספ״נ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכנגד זה סיפרו וכשנתנו לו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה — נטלו במפה ולא נטל ידיו ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו ברכת המזון.
On the other hand, the Gemara reports: And when they gave Rabbi Tzadok food that was less than an egg-bulk to eat, he held it in a cloth and did not wash his hands. And he ate it outside of the sukka and did not recite Grace after Meals afterward.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י יומא עט., תוספות יומא עט., תוספות ישנים יומא עט., בית הבחירה למאירי יומא עט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא עט., גליון הש"ס לרע"א יומא עט., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עט.

Yoma 79a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Yoma 79a, Tosafot Yoma 79a, Tosefot Yeshanim Yoma 79a, Meiri Yoma 79a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 79a, Gilyon HaShas Yoma 79a, Steinsaltz Commentary Yoma 79a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144