×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַב פָּפָּא אָמַר אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת אֲבָל בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין אֵימָא לָא צְרִיכָא.
Rav Pappa said a different explanation for the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi made both statements: It was necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to inform us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, because had he said only that the halakha follows the lenient opinion with regard to an eiruv, it could have entered your mind to say that this statement applies only with regard to the laws governing the eiruv of courtyards, which are entirely rabbinic in origin. But with regard to the more stringent laws governing the eiruv of Shabbat limits, you would have said that we should not rule leniently, and therefore it was necessary to make both statements.
ר׳ חננאלרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפילו בדרבנן הרי שני בין יחיד ליחיד ליחיד ורבים ופריק רב פפא לכולהו ואפילו למאי דאקשינן איהו נמי וא׳ איצטריך ר׳ יהושע למימר הלכתא כריב״נ אפילו בעירובי תחומין דאי לא פריש הוה אמינא כי אריב״ל הלכתא כדברי המיקל בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין לא קא משמע לן דהלכתא כריב״נ אפילו בעירובי חצרות ומנא תימרא דשני לן בין עירובי תחומין לעירובי חצרות דלא משמע בהאי וה״ה להאי דתנן א״ר יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות כו׳.
ה״ג: רב פפא אמר איצטריך – ולעיל קאי אדרבי יהושע בן לוי איצטריך ליה למימר הלכה כרבי יוחנן ואע״ג דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב.
אבל בעירובי תחומין לא כו׳ – והא דרבי יוחנן בן נורי באיסור תחומין קאי.
[מו, ב, רי״ף שם]
ר׳1 פפא [אמר] 2איצטריך, פיר׳3 [ולעיל קאי אדריב״ל. איצטריך] 4 ליה למימר הילכ׳ כר׳ יוחנן, ואע״ג דאמ׳ הילכ׳ כדברי המיקיל. בעירובי תחומין אימא לא, קמ״ל5 אפי׳6 בעירובי תחומין. דאמרי׳ בגמ׳7 ומנא תימרא דשאני לן בין עירובי8 תחומין לעירובי חצירות. דתנן, אמ׳ ר׳ יהודה בד״א, פיר׳9 דאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו שנתרצה, בעירובי תחומין10, שמא חוב הוא לו, דהפסיד אלפים למזרח על מנת שישתכר אלפים למערב, אבל בעירובי חצירות מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת11, שאין שם הפסיד אלא רוח, שזוכין12 לו13 לאדם של⁠[א] בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. [רי״ף, שם] קמ״ל, הילכ׳ כר׳ יוחנן בן נורי, דאפי׳14 בעירובי תחומין.
[גמ׳ ורי״ף, שם] ר׳ אשי אמ׳ איצטריך, סלקא דעתא אמינא הני מילי בשירי15 עירוב וכו׳. פיר׳16 הני מילי דהילכ׳ כמיקיל בעירובי חצרות, בשירי עירובו17, שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה שבתות ונתמעט האוכל משיעור שתי סעודות, מקילינן בה לאכשורי. אבל בתחלת עירוב אימא לא. אבל18 במחלוקת על תחילת עירוב לא ניזיל בתר מיקיל, [רי״ף שם] קמ״ל הילכ׳19 כר׳ יוחנן בן נורי דאפי׳ בתחלת עירוב. והא20 דר׳ יוחנן בן נורי כתחלת עירוב דאמי.
1. כגי׳ הרי״ף והגמ׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ל), רש״י והגהות הב״ח. ולפנינו בגמ׳: ׳ורב׳ פפא.
2. כן הוא בגמ׳ וברי״ף.
3. רש״י ד״ה ה״ג רב פפא אמר (בשינויים מעטים).
4. כן הוא ברש״י (ואפשר דנשמט ב׳טעות הדומות׳ מ׳איצטריך׳ עד ׳איטצטריך׳).
5. כגי׳ הרי״ף והגמ׳ בד״ש (ראה דק״ס, מ). ולפנינו בגמ׳: ׳צריכא׳ (וראה לעיל הע׳ 20).
6. כעי״ז לשון הרי״ף (הובא להלן, עי״ש הע׳ 34).
7. שם.
8. לפנינו בגמ׳: ׳בין עירובי חצירות לעירובי תחומין׳.
9. רש״י ד״ה בד״א.
10. רש״י ד״ה בעירובי תחומין (בשינוי מועט).
11. רש״י ד״ה עירובי חצירות.
12. לפנינו בגמ׳: ׳שזכין׳.
13. כגי׳ בכ״י וד״י (ראה דק״ס, ס) ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳לו׳ (ב״פ).
14. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו (וכ״כ לעיל אצל הע׳ 26): ׳אפילו׳.
15. לפנינו בגמ׳ (וברש״י): ׳בשיורי׳. וברי״ף: ׳בסוף׳ עירוב׳ (וראה ל׳ הירושלמי לקמן ז, ח: ׳כמה הן שירי עירוב׳).
16. רש״י ד״ה הני מילי.
17. רש״י ד״ה בשיורי עירוב.
18. רש״י ד״ה אבל (וראה לקמן הע׳ 40).
19. לפנינו ברי״ף: ׳דהלכה׳..׳ואפילו׳ בתחלת עירוב (וראה לעיל הע׳ 34).
20. רש״י שם בסד״ה (וברי״ף: ׳דדברי ר׳ יוחנן בן נורי..׳).
תוד״ה בד״ה שנא לשכח כו׳ אלא אשיתופי מבואות קאי כו׳. נ״ב פי׳ אבל ההיא דהדר בוודאי איירי בעירוב ושיתופי מבואות כפשוטו אלא שהמשנה א״א לפרש כן ודו״ק:
ורב פפא אמר שאפשר להסביר את הצורך בכפילות דבריו של ר׳ יהושע בן לוי באופן אחר, איצטריך [נצרך] שאילו היה אומר רק הלכה כדברי המיקל בעירוב סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: הני מילי [אלו הדברים] נאמרו רק בדיני עירובי חצירות, שכולם מדברי סופרים. אבל בעירובי תחומין שמחמירים בהם — אימא [אמור] שלא נפסוק להקל, על כן צריך שיאמר שניהם.
Rav Pappa said a different explanation for the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi made both statements: It was necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to inform us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, because had he said only that the halakha follows the lenient opinion with regard to an eiruv, it could have entered your mind to say that this statement applies only with regard to the laws governing the eiruv of courtyards, which are entirely rabbinic in origin. But with regard to the more stringent laws governing the eiruv of Shabbat limits, you would have said that we should not rule leniently, and therefore it was necessary to make both statements.
ר׳ חננאלרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין עֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת לְעֵירוּבֵי תְּחוּמִין דִּתְנַן א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין אֲבָל בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת מְעָרְבִין בֵּין לְדַעַת וּבֵין שֶׁלֹּא לְדַעַת שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לְאָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו.

The Gemara asks: And from where do you say that we distinguish between an eiruv of courtyards and an eiruv of Shabbat limits? As we learned in a mishna that Rabbi Yehuda said: In what case is this statement said, that an eiruv may be established for another person only with his knowledge? It was said with regard to an eiruv of Shabbat limits, but with regard to an eiruv of courtyards, an eiruv may be established for another person whether with his knowledge or without his knowledge, as one may act in a person’s interest in his absence; however, one may not act to a person’s disadvantage in his absence. One may act unilaterally on someone else’s behalf when the action is to that other person’s benefit; however, when it is to the other person’s detriment, or when there are both advantages and disadvantages to him, one may act on the other person’s behalf only if one has been explicitly appointed as an agent. Since an eiruv of courtyards is always to a person’s benefit, it can be established even without his knowledge. However, with regard to an eiruv of Shabbat limits, while it enables one to walk in one direction, it disallows him from walking in the opposite direction. Therefore, it can be established only with his knowledge.
רש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יהודה כו׳ – לקמן בפרק חלון (פא:).
בד״א – דאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו שנתרצה.
בעירובי תחומין – דשמא חוב לו להפסיד אלפים למזרח על מנת להשתכר באלפים למערב.
עירובי חצירות – אין שם הפסד אלא ריוח.
ואין חבין לאדם שלא בפניו – וא״ת והיכי מוכח מהכא דעירובי תחומין חמירי הלא אין הטעם תלוי בחומר אלא משום דאין חבין לאדם שלא בפניו ויש לומר מ״מ מוכח שפיר דחמירי טפי דאפילו ידעינן גבי עירובי תחומין דלמחר דעתו לילך באותו צד אפי׳ הכי כיון דאיכא קצת חוב שמפסיד במה שאינו יכול לילך לצד אחר אם ירצה לא הוי עירוב ובעירובי חצירות אע״ג דאיכא קצת נמי חובה שמערבין בפת שלו שלא מדעתו כדאמר בפ׳ חלון (לקמן דף פ.) אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף באין בני אדם ונוטלין הימנו שיתופו בע״כ וצריך שימחול להם פתן אם ירצו לצאת כדאמר בהדר (לקמן דף סח.) כיון דאי בעי ליה מינאי ולא יהיבנא בטל שיתוף והיינו משום דחמירי טפי.
אמרינן בגמרא, מנא1 תימרא דשאני לן (ביה) בין תחלת עירוב לשירי עירוב2. דתנן, אמ׳ ר׳ יוסי בד״א,⁠3 דצריך שתים סעודות או וכו׳4, אבל בשירי עירוב אפילו כל שהוא. ולא (אמרן) אמרו אלא לערב בחצירות5 אלא כדי, שלא לשכח6 התינוקות. פיר׳7 שלא לשכח תורת עירוב מדורות הבאים, אבל עירב8 בתחומין הוא.
[גמ׳ ורי״ף, שם]
1. לפנינו בגמ׳ (שם): ׳ומנא׳.
2. כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ע) ולפניניו: ׳בין שיורי עירוב לתחילת עירוב׳.
3. רש״י ד״ה בד״א (בשינויים).
4. ברש״י שם ממשיך: או ׳מזון שתי סעודות בין כולם או כגרוגרת לכל אחד׳.
5. כגי׳ בכי״מ וברש״י (ראה דק״ס, צ). ולפנינו: ׳חצירות׳ אלא ׳כדי׳.
6. לפנינו בגמ׳: שלא לשכח ׳תורת עירוב׳ מן התינוקות (וראה פי׳ רש״י להלן).
7. רש״י ד״ה ולא אמרו.
8. לפנינו ברש״י: ׳עיקר עירוב׳.
לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו. וא״ת אם כן לאו משום חומרא וקולא הוא, דבמילתא תליא. וי״ל משום דזימנין משכחת לה לתחומין בלא חובה כגון דשמעינן ליה דבעי למיזל להתם וקאמר למחר נמי דניחא ליה, ואפ״ה לא קנה לו עירוב. וזימנין נמי דמשכחת להו לעירובי חצרות דאית בהו חובה כגון דעירבו לו בפתו בעל כרחו, ואפ״ה אמרינן לקמן (עירובין פ.) דעירובו עירוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה ואין חבין כו׳ ונוטלין הימנו שיתופו בע״כ וצריך שימחול להם פתו כו׳ עכ״ל דאי הוו מחוייבים להחזיר וליתן לו פתו לא ה״ל שום חובה במה שנוטלין הימנו בע״כ אבל צריך שימחול להם פתו וא״כ אית ליה קצת חובה בכך שמפסיד פתו בע״כ וק״ל:
ושואלים: ומנא תימרא דשני לן [ומנין תאמר ששונה לנו] להלכה בין עירובי חצירות לעירובי תחומיןדתנן כן שנינו במשנה] בדומה לכך, אמר ר׳ יהודה: במה דברים אמורים שמערבים לאדם רק מדעתו — בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות — מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת, שזכין לאדם שלא בפניו ואין צורך לקבל הסכמתו לדבר שיש לו בו רק צד זכות והנאה, ואולם אין חבין לאדם אלא בפניו. והרי בעירובי תחומין מה שהוא מרוויח בהיתר הליכה לצד אחד מפסיד הוא מצד שני, ואין לעשות זאת שלא מדעתו.
The Gemara asks: And from where do you say that we distinguish between an eiruv of courtyards and an eiruv of Shabbat limits? As we learned in a mishna that Rabbi Yehuda said: In what case is this statement said, that an eiruv may be established for another person only with his knowledge? It was said with regard to an eiruv of Shabbat limits, but with regard to an eiruv of courtyards, an eiruv may be established for another person whether with his knowledge or without his knowledge, as one may act in a person’s interest in his absence; however, one may not act to a person’s disadvantage in his absence. One may act unilaterally on someone else’s behalf when the action is to that other person’s benefit; however, when it is to the other person’s detriment, or when there are both advantages and disadvantages to him, one may act on the other person’s behalf only if one has been explicitly appointed as an agent. Since an eiruv of courtyards is always to a person’s benefit, it can be established even without his knowledge. However, with regard to an eiruv of Shabbat limits, while it enables one to walk in one direction, it disallows him from walking in the opposite direction. Therefore, it can be established only with his knowledge.
רש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַב אָשֵׁי אָמַר אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּשִׁיּוּרֵי עֵירוּב אֲבָל בִּתְחִילַּת עֵירוּב אֵימָא לָא.

Rav Ashi said that Rabbi Yehoshua ben Levi’s need to issue two rulings can be explained in another manner: It is necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to inform us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, as if he had said only that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv, it could have entered your mind to say that this statement applies only with regard to the remnants of an eiruv, i.e., an eiruv that had been properly established, where the concern is that it might subsequently have become invalid. But with regard to an initial eiruv, i.e., an eiruv that is just being established and has not yet taken effect, you might have said that we should not rule leniently, and therefore it was necessary to issue both rulings.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי בא לומר איצטריך לומר הלכה כריב״נ שלא תאמר בשירי העירוב אריב״ל הלכה כדברי המיקל בעירוב אבל בתחלה אימא לא קא משמע לן הלכתא כריב״נ דהוא כמו תחלת העירוב.
הני מילי – דהלכה כמיקל בעירובי חצירות.
בשיורי עירוב – שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה שבתות ונתמעט האוכל משיעור ב׳ סעודות מקילין ביה לאכשורי.
אבל – במחלוקת של תחילת עירוב לא ניזיל בתר מיקל והא דרבי יוחנן בן נורי כתחילת עירוב דמי.
ה״מ בשיירי עירוב – פי׳ כגון שהניח עירוב לשבתו׳ הרב׳ ובאמצע השבתו׳ נאכל מקצתו. ולא סוף דבר שיירי עירוב ממש דמשום הא בלחוד לא הוה עביד ר׳ יהושע בן לוי האי כללא אלא כל הלכו׳ שהם בסוף עירוב או בסוף תחומין דהיינו בתר דאיתחזק קרי שיירי עירוב והיינו דמדמינן הא דידן לתחל׳ עירוב. ולא אמרו לערב בחצרו׳ אלא שלא לשכוח את התינוקו׳ יש שפירשו להכי לא אמרו לערב בחצרו אלא שלא לשכח התינוקו׳ עירובי תחומין ולא נהיר והנכון כמו שפירשו הגאוני׳ ז״ל ולא אמרו לערב בחצרו׳ כשעושין שתופי מבוי אלא שלא לשכח התינוקות תורת עירובי תצרות כשאין שם שתוף מבוי לפי׳ אף זה בעירוב הי׳ כשיירי עירוב ואין צריך שיעור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר: אפשר להסביר באופן אחר את כפילות דברי ר׳ יהושע. איצטריך [נצרך], כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי מה שאמר שמקילים בעירוב, הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בשיורי עירוב, כלומר: לאחר שנעשה כבר העירוב כדינו, אלא שיש לחשוש שנתקלקל אחר כך, אבל בתחילת עירוב — אימא [אמור] שלא נפסוק להקל.
Rav Ashi said that Rabbi Yehoshua ben Levi’s need to issue two rulings can be explained in another manner: It is necessary for Rabbi Yehoshua ben Levi to inform us that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan ben Nuri, as if he had said only that the halakha is in accordance with the lenient opinion with regard to an eiruv, it could have entered your mind to say that this statement applies only with regard to the remnants of an eiruv, i.e., an eiruv that had been properly established, where the concern is that it might subsequently have become invalid. But with regard to an initial eiruv, i.e., an eiruv that is just being established and has not yet taken effect, you might have said that we should not rule leniently, and therefore it was necessary to issue both rulings.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לַן בֵּין שִׁיּוּרֵי עֵירוּב לִתְחִילַּת עֵירוּב דִּתְנַן א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּתְחִילַּת עֵירוּב אֲבָל בְּשִׁיּוּרֵי עֵירוּב אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא.

The Gemara asks: And from where do you say that we distinguish between the remnants of an eiruv and an initial eiruv? As we learned in a mishna: Rabbi Yosei said: In what case is this statement said, that the Sages stipulated that a fixed quantity of food is necessary for establishing an eiruv? It is said with regard to an initial eiruv, i.e., when setting up an eiruv for the first time; however, with regard to the remnants of an eiruv, i.e., on a subsequent Shabbat when the measure may have become diminished, even a minimal amount suffices.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״א – דצריך שיעור לעירובי חצירות או מזון שתי סעודות בין כולן או כגרוגרת לכל אחד בתחילת עירוב.
כל שהוא – לכל אחד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומנא תימרא דשני לן [ומנין תאמר ששונה לנו] בין שיורי עירוב לתחילת עירובדתנן כן שנינו במשנה] אמר ר׳ יוסי: במה דברים אמורים שקבעו מידה לכמות האוכל שיש צורך בה לעירוב — בתחילת עירוב כדי לקבעו מעיקרו, אבל בשיורי עירוב — אפילו כל שהוא.
The Gemara asks: And from where do you say that we distinguish between the remnants of an eiruv and an initial eiruv? As we learned in a mishna: Rabbi Yosei said: In what case is this statement said, that the Sages stipulated that a fixed quantity of food is necessary for establishing an eiruv? It is said with regard to an initial eiruv, i.e., when setting up an eiruv for the first time; however, with regard to the remnants of an eiruv, i.e., on a subsequent Shabbat when the measure may have become diminished, even a minimal amount suffices.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב חֲצֵירוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ תּוֹרַת עֵירוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת.

And they said to establish an eiruv for courtyards only after all the inhabitants of the city merge their alleyways and become like the inhabitants of a single courtyard, so that the law of eiruv should not be forgotten by the children, who may not be aware of the arrangement that has been made with regard to the alleyways.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא אמרו לערב בחצירות אלא שלא לשכח את התינוקות – שלא לשכח תורת עירוב מדורות הבאין אבל עיקר עירוב בתחומין הוא.
שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות – פ״ה אבל עיקר עירוב בתחומין הוא ומשנה היא זו לקמן בפרק חלון (עירובין פ:) ושם פירש הקונט׳ בענין אחר ולא אמרו לערב בחצירות לאחר שנשתתפו אלא שלא לשכח תורת עירובי חצירות מן התינוקות מדורות הבאין הלכך מקילין ביה בשיורי עירוב והכי משמע דתניא לקמן בפרק הדר (עירובין עא:) מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות ולר״י נראה דפי׳ דהכא עיקר דההיא דפרק חלון לא איירי כלל בעירובי חצירות אלא אשיתופי מבואות קאי דקתני רישא כיצד משתתפין כו׳ ולמה אמרו לערב בחצירות היינו פירוש אשיתופי מבואות וקרי שיתוף מבוי עירובי חצירות בכמה דוכתי.
פיסקא: מי שישן כול׳ שלא אמרו לערב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות – פירש המורה: אבל עיקר עירוב בתחומין הוא. ואינו נראה לי דמה עינין תחומין אצל עירובי חצרות אלא משום שיתופי מבואות הוא דסגי לן בשיתוף ואין אנו צריכים לערב גם בחצרות אלא מפני התינוקות ניתקן שלא תישכח תורת עירוב מהן והכי אמרינן לקמן בפרק הדר עם הנכרי בה׳ בעל הבית מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי כדי שלא תשכח תורת עירוב מן התינוקות1 ויאמרו אבותינו לא עירבו דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין.
1. כן בכ״י פרמא 3061. בכ״י ששון 557: ״התיקונות״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה שלא לשכח כו׳ ושם פ״ה בע״א ולא אמרו לערב בחצירות לאחר שנשתתפו כו׳ עכ״ל משמע לפירושו דהכא גם אם לא נשתתפו לא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח כו׳ ויש לדקדק בזה כיון דאין לו שום עיקר מאי איכפת לן שתשתכח מדורות הבאין ודוחק לומר שתשתכח עירוב תחומין שיש לו עיקר דמה שייך עירוב חצירות לעירוב תחומין דעירוב חצירות משום איסור רשויות נגעו בה וכן יש לדקדק אשיתוף מבואות לפי פר״י בדבור זה ויש לפרש לפי׳ קמא דודאי עירוב חצירות משום איסור דרשויות נגעו בה אלא דה״ק דלא אמרו בתחלת עירוב חצירות דאינו סגי בכל שהוא ובעי שיעורא דב׳ סעודות אינו אלא כדי שלא תשתכח תורת עירוב תחומין דבעי שיעורא ולא סגי בכל שהוא אפי׳ בשירי עירוב וק״ל:
ולא אמרו לערב חצירות כאשר כל בני העיר עשו שיתופי מבואות, ונעשים כולם כבני חצר אחת, אלא כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות. ועיקר דין עירוב אינו אלא בעירוב תחומים.
And they said to establish an eiruv for courtyards only after all the inhabitants of the city merge their alleyways and become like the inhabitants of a single courtyard, so that the law of eiruv should not be forgotten by the children, who may not be aware of the arrangement that has been made with regard to the alleyways.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי זְרִיקָא אָמְרוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא מֵחֲבֵירוֹ וּכְרַבִּי יוֹסֵי מֵחֲבֵרָיו וּכְרַבִּי מֵחֲבֵירוֹ.

Since the Gemara discussed the principles cited with regard to halakhic decision-making, it cites additional principles. Rabbi Ya’akov and Rabbi Zerika said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in disputes with any individual Sage, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei even in disputes with other Sages, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in disputes with any individual Sage.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יעקב ור׳ זריקא אמרי הלכתא כר״ע מחבירו. וכר׳ יוסי (מחבירו) [מחביריו]. וכרבי מחבירו ר׳ (יוסי) [אסי] אמר הלכת׳ אתמר ר׳ חייא בר אבא אמר מטין אתמר. ור׳ יוסי בר׳ חנינא אמר נראין אתמר. א״ר יעקב בר אידי משום ר׳ יוחנן ר׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכתא כר׳ יוסי. וכל שכן ר׳ מאיר ור׳ יוסי הלכתא כר׳ יוסי.
הלכה כרבי עקיבא מחברו – בכל דוכתא.
כרבי יוסי מחביריו – והא דאמר לקמן (דף מז.) אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יוסי מכלל דיחידאה פליג עליה אתיא כר׳ יעקב בר אידי.
ר׳ זריקה ור׳ יעקב1 אמ׳, הילכ׳2 כר׳ עקיבה מחבירו וכו׳, עד למאי הילכ׳. פיר׳3 לעניין מה (ש)⁠נאמרה (שבועה) [שמועה] 4 זו. ר׳ אסי [אמר]5 הילכ׳ וכו׳. מאן דאמ׳ הילכ׳, דרשינן לה ברבים6. ומאן דאמ׳ מטין, פיר׳ מטין7 ההוראה, דאורויי מורינן לאדם יחיד לעשות, אבל מדרש בפיר׳ ברבים לא דרשינן. ומאן דאמ׳ נראין8 אורויי לא מורינן, ואם עשה כר׳ יוסי לא מהדרינן עובדא.
[גמ׳ ורי״ף, שם]
1. לפנינו (בגמ וברי״ף): ר׳ יעקב ור׳ זריקא.
2. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף) כאן ובהמשך: ׳הלכה׳.
3. רש״י רד״ה למאי הלכתא.
4. כן הוא ברש״י.
5. כ״ה בגמ׳ וברי״ף.
6. היינו ׳מדרש בפיר׳קא ברבים׳ דלקמן (מרש״י סד״ה מטין). וכ״כ התוס׳ ד״ה רבי אסי.
7. עפ״י רש״י ד״ה מטין.
8. רש״י ד״ה נראין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב כיון שנאמרו דברים בכללי קביעת הלכה בנושאים שונים הביאו עוד דברים בנושא זה. ר׳ יעקב ור׳ זריקא אמרו: הלכה בכל מקום כר׳ עקיבא מחבירו כשיחיד חולק עליו, והלכה כר׳ יוסי אפילו מחביריו הרבים, והלכה כרבי יהודה הנשיא מחבירו.
Since the Gemara discussed the principles cited with regard to halakhic decision-making, it cites additional principles. Rabbi Ya’akov and Rabbi Zerika said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in disputes with any individual Sage, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei even in disputes with other Sages, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi in disputes with any individual Sage.
ר׳ חננאלרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְמַאי הִלְכְתָא רַבִּי אַסִּי אָמַר הֲלָכָה וְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר מַטִּין ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר נִרְאִין.

The Gemara asks: With regard to what halakha do these principles apply, meaning, to what degree are they binding? Rabbi Asi said: This is considered binding halakha. And Rabbi Ḥiyya bar Abba said: One is inclined toward such a ruling in cases where an individual asks, but does not issue it as a public ruling in all cases. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: It appears that one should rule this way, but it is not an established halakha that is considered binding with regard to issuing rulings.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ אבא אמר רבי יוחנן ר׳ יהודה ור״ש הלכתא כר״י.
למאי הלכתא – לענין מה נאמרה שמועה זו שפסקו הלכה סתם בכל מקומות יש לסמוך עליה להורות הלכה למעשה כן או דלמא מסברא בעלמא קאמרי כן אבל הלכתא מכללא לא סמכינן עליה למילף.
רבי אסי אמר הלכה – ממש קאמרי רבי יעקב ורבי זריקא למיגמר מעשה מיניה ומיעבד כר׳ עקיבא היכא דיחיד פליג עליה וכר׳ יוסי אפי׳ במקום רבים.
מטין – רבי יעקב ור׳ זריקא לאו הלכה ממש פסקי אלא מטין ההוראה אחר רבי יוסי ואפילו במקום רבים דאורויי מורינן לאדם יחיד לעשות כרבי יוסי אבל מדרש בפירקי ברבים לא דרשינן.
נראין – אורויי לא מורינן ואם עשה כרבי יוסי לא מהדרינן עובדא.
רבי אסי אמר הלכה – פ״ה ודרשינן בפירקא ומ״ד מטין מורינן ולא דרשינן בפירקא ונראין היינו דאי עביד הכי לא מהדרינן עובדא אבל לא מורינן וקשה לפירושו דאפי׳ לא איתמר נראין לא מהדרינן עובדא כיון דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר לכן נראה לי דהלכה דאי עביד כאידך מהדרינן ומטין אורויי נמי אורינן ואם בא למיעבד עובדא כאידך מחינן בידיה ומיהו אי עביד עובדא לא מהדרינן ונראין מורין ואי בעי למעבד כאידך לא מחינן בידיה וכן משמע בפרק הכותב (כתובות פד.) גבי דנו דייני כר׳ טרפון וא״ת אדרבה ביש נוחלין (ב״ב דף קכד:) משמע דלמ״ד מטין היינו דיעבד מטין כהני תנאי אבל לכתחלה עבדינן כאידך גבי בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו דאמר רבא הלכתא אסור לעשות כדברי רבי ואם עשה עשוי קסבר מטין איתמר וי״ל דמטין דהתם היינו לענין חבריו דפליגי התם רבנן עליה ויש סובר הלכה כרבי מחברו ולא מחבריו דאתמר הלכה כחבריו ורבא סבר מטין כחבריו אתמר ולא הלכה כחבריו.
למאי הילכתא ר׳ אסי אמר הלכה ר׳ חייה בר אבא אמר מטין ר׳ יוסי בר׳ חנינה אמר נראין – פירוש: קימא לן כל היכא דפליגי תרי תנאי ולא איפסיק׳ הילכתא כחד מיניהו בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ור׳ עקיבה ור׳ יוסי ור׳ הלכה כמותן אף על פי שמקילין בשל תורה ור׳ אסי סבר הלכה איתמר להורות ברבים כן ולהקל. ור׳ חייה מטין ולא דרשי׳ ברבים להקל ור׳ יוסי בר׳ חנינה סבר נראין שאפילו ליחיד אין מורין להקל אך אם עשה מעשה אין מחזירין אותו.
ר׳ אסי אמר הלכה. פירש רש״י ז״ל: דמאן דאמר הלכה דרשינן לה בפירקין, מאן דאמר מטין לא דרשינן אלא מטין ומורין לו, ומאן דאמר נראין אפילו אורויי לא מורין, ומיהו אי עביד עובדא כוותיה לא מהדרינן. ואינו מחוור דאפילו לא איתמר נמי אנן הכין עבדינן, דכל תרי דפליגי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר אי עבד כמר עביד ואי עביד כמר עביד, דמאי טעמא מהדרינן. על כן פירשו בתוספות דמאן דאמר הלכה מדרש דרשינן ואי עביד כאידך מהדרינן, ולמ״ד מטין מדרש דרשינן ואי עביד כאידך לא מחינן בידיה.
רב אמר הלכה ר׳ חייא בר אבא אמר מטין ר׳ יוסי בר חנינא אמר נראין – פרש״י ז״ל דלמ״ד הלכה דרשי׳ לה בפרקא ואורויי מורי׳ ליחידים ולמ״ד נראין אורויי נמי לא מורינן ומיהו אי עבד כר׳ עקיבא לא מהדרי׳ עובדא והקשו עליו בתוס׳ חדא דר״פ הכותב משמע דלמאן דאמר מטין דרשי׳ לה בפרקא ועוד כי לפי פי׳ זה למ״ד נראין מה מרויח ר׳ עקיבא מפני שאמרו שנראין דבריו מחבירו דהא בלאו הכי נמי כיון שחברי׳ הם ולא איתמ׳ הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עבד ודעבד כמר עבד דמאי טעמא מהדרי׳ עובדא ואין צ״ל דרשי׳ לה בפרק׳ ולמ״ד מטין לא מדרש דרשי׳ בפרקא ומיהו אי עבד כאידך לא מהדרי׳ עובדא ולמ״ד נראין לא דרשי׳ בפרקא אלא דמורי׳ הכי למי שבא לשאול ואומרי׳ לו נראין לנו דברי ר׳ עקיבא ומיהו אי בעי למעבד כאידך לא מחי׳ בידיה: משל למה הדבר דומה וכו׳ לקמן מפרשי׳ לה בס״ד והא אמרת ר׳ יהודה ור״ש הלכה כר׳ יהודה וא״ת ומאי קושיא דהכא משום הכי הלכ׳ כר״ש מפני שר״ש מקל והלכה כדברי המקל בעירוב. וי״ל דלאו מהאי טעמא הוא דא״כ למה הוצרך לפסוק הלכה כמותו לשבקה אי נמי לימא בהדיא כדאמר ר׳ יהושע כללא הלכה כדברי המקל בעירוב. ומיהו רש״י ז״ל כתב לקמן מפני שהלכה כדברי המקל בעירוב פסק רב הלכה כר״ש. ולפי דבריו י״ל דהכא בדין הוא דלימא ליה הכי אלא דבעי׳ לשנויי ליה דעדיפא מינה דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר פי׳ שלא נאמרו הכללות אלא במקום שלא נפסקא בו הלכה בפי׳ ומפני שנפסקה הלכה בשום מקום כנגד הכלל לא נסתור הכלל דהיכא דאיתמר הלכה כפלו׳ איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר והדרי׳ לכללין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] נאמרו דברים אלה. כלומר, באיזו מידה אפשר לסמוך על כללים אלה? ר׳ אסי אמר שהדבר הזה הלכה גמורה הוא. ור׳ חייא בר אבא אמר: מטין, להורות כן ליחיד השואל הלכה אבל לא לרבים כהלכה כללית. ור׳ יוסי בר׳ חנינא אמר: נראין, שכך נראה שיש לפסוק, אבל אין זו הלכה גמורה ולכן אין מורים כן כלל, אבל אם נהג כך האחד מדעתו, אין מחזירים אותו.
The Gemara asks: With regard to what halakha do these principles apply, meaning, to what degree are they binding? Rabbi Asi said: This is considered binding halakha. And Rabbi Ḥiyya bar Abba said: One is inclined toward such a ruling in cases where an individual asks, but does not issue it as a public ruling in all cases. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: It appears that one should rule this way, but it is not an established halakha that is considered binding with regard to issuing rulings.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה א״ראָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ר׳רַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי ואצ״לוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ר״מרַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הַשְׁתָּא בִּמְקוֹם רַבִּי יְהוּדָה לֵיתָא בִּמְקוֹם רַבִּי יוֹסֵי מִיבַּעְיָא.

Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said: In the case of a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; in the case of a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei; and, needless to say, in the case of a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As now, if in disputes with Rabbi Yehuda, the opinion of Rabbi Meir is not accepted as law, need it be stated that in disputes with Rabbi Yosei, Rabbi Meir’s opinion is rejected? Rabbi Yehuda’s opinion is not accepted in disputes with Rabbi Yosei.
ר׳ חננאלרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אשי ר׳ יוסי ור״ש הלכה כר״י אבעיא להו ר׳ מאיר ור״ש הלכתא כמאן תיקו. בא רב (אשי) משרשיא לדחות דברי ר׳ אבא שאמר משמיה דר׳ יוחנן ואמר ליתנהו להני כללי מדתנן אמר ר״ש למה הדבר דומה לג׳ חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ועירבו שתיהן עם האמצעית כו׳ ואמר (רבא) [רב חמא בר גוריא אמר רב] הלכה כר״ש מאן פליג עליה ר׳ יהודה. והא״ר יוחנן ר״י ור״ש הלכה כר״י [ומאי קושיא] היכא דלא איתמר עלה בפירוש הלכה (כר״ש) [כר״י] אבל היכא דאתמר לא א״ר יוחנן.
כלשון הזה אמר ר׳ יעקב בר אידי – כי האי לישנא דאיתמר הך דרבי יעקב ורבי זריקא איתמר נמי הך דר׳ יעקב בר אידי למר הלכה ולמר מטין ולמר נראין.
אמ׳ ר׳ יעקב בר אידי אמ׳ ר׳ יוחנן וכו׳. עד מאי, (תיקן) תיקו. פיר׳1, בממון הילכ׳ כדברי המקיל2, באיסורין הילכ׳ כדברי המחמיר3. אע״ג4 דרב פליג עליה.
1. כעי״ז בספר תו״א (ח״ב סי׳ מח): ׳כל תיקו דאיסורא לחומרא, דממונא לקולא׳. ובמבוא לתלמוד לר״ש הנגיד: ׳ותיקו.. אם הוא בענין ממון - לקולא, ואם הוא בענין איסור - לחומרא, וראה ההע׳ הבאה.
2. בדין ׳המיקל׳ מוסיף שם ר״ש הנגיד: והממון המוטל בספק חולקים אותו בעלי הדינין בשוה (וכן פסק רה״ג במשפטי שבועות ח״ב שער כ: ׳ודין תיקו ליטול מחצה׳) וי״א המוציא מחבירו.. (כ״ה בה״ג, עמ׳ רסג: ׳וכל תיקו דאיסורא לחומרא, ולא נפיק׳). וכ״כ בספר הערוך (ערך גם): ׳כל תיקו לממונא לקולא ויד הקונה על התחתונה ואינו לוקח אלא בפחות, שכך הדין, שלא להוציא ממון מיד מחזיקו בספק.. וי״א, חולקין.. וכל ספיקו דרבנן חולקין.. זהו פי׳ ר״ח׳. והים של שלמה (ב״ק פ״ב סימן ה) הכריע: ׳כל תיקו הנאמר בתלמוד לעניין איסורא לחומרא, ולעניין ממונא לקולא, והמוציא מחבירו עליו הראיה, אף שבעל הערוך.. מספקא אם חולקים, מ״מ כל הגאונים קדמאי ובתראי תופסים כל תיק״ו לקולא׳.
3. יש להסתפק, האם הדין כן גפ בספיקא דרבנן שלא הוכרע, אבל לא נאמר בו תיקו? וכתב בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן לו): ׳וששאלתם, כל מה ששאלו במנודה דלא אפשיט, אם יש לדון בו לחומרא או לקולא? הכי הוא, כל מה דלא אפשיט דינו כדין תיקו, בדרבנן לקולא ובדאורייתא לחומרא, ומנודה דרבנן הוא׳. וביש״ש (ביצה פ״א ס״ס מג) הביא דעת הר״ן (ביצה ז, א בדפי הרי״ף): ׳אבל בה״ג פסקה לחומרא (ראה הע׳ קודמת), וכ״נ דעת הרי״ף, שהשמיטה, וצ״ע למה. ואני אומר, אי לא הוה נפשטה אזלינן לקולא, אבל מאחר שרב אשי ודורו שחתמו התלמוד וכתבו עליו תיק״ו, אלמא שהניחו בספק איסור עד שיבא אליהו׳. וכ״כ בספר יראים (סימן ריז): ..׳ולא איפשיטא לן, וקבלה בידינו דכל תיקו דאיסורא אפילו בדרבנן לחומרא. ושמעתי שכן פירש הר״ח שכל תיקו דחשיב כספיקא, הילכך אף בדרבנן ספיקא לחומרא׳.
4. לשון הרי״ף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אר״י ר״מ ור״י הלכה כר״י. עי׳ זבחים דף ו׳ ע״א תוד״ה אחד:
ועוד בענין זה: כלשון הזה אמר ר׳ יעקב בר׳ אידי אמר ר׳ יוחנן: ר׳ מאיר ור׳ יהודה שנחלקו ביניהם — הלכה כר׳ יהודה, ר׳ יהודה ור׳ יוסי — הלכה כר׳ יוסי. ואין צריך לומר שאם נחלקו ר׳ מאיר ור׳ יוסי — הלכה כר׳ יוסי. כי השתא [עכשיו] במקום ר׳ יהודה — ליתא [אינו], שאין פוסקים הלכה כמותו. במקום ר׳ יוסי מיבעיא [נצרכה]?! שהרי אף ר׳ יהודה אין הלכה כמותו נגד ר׳ יוסי.
Rabbi Ya’akov bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said: In the case of a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; in the case of a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei; and, needless to say, in the case of a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As now, if in disputes with Rabbi Yehuda, the opinion of Rabbi Meir is not accepted as law, need it be stated that in disputes with Rabbi Yosei, Rabbi Meir’s opinion is rejected? Rabbi Yehuda’s opinion is not accepted in disputes with Rabbi Yosei.
ר׳ חננאלרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב אַסִּי אַף אֲנִי לוֹמֵד רַבִּי יוֹסֵי ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה הַשְׁתָּא בִּמְקוֹם רַבִּי יְהוּדָה לֵיתָא בִּמְקוֹם רַבִּי יוֹסֵי מִיבַּעְיָא.

Rav Asi said: I also learn based on the same principle that in a dispute between Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Abba said that Rabbi Yoḥanan said: In cases of dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Now, if where it is opposed by Rabbi Yehuda the opinion of Rabbi Shimon is not accepted as law, where it is opposed by the opinion of Rabbi Yosei, with whom the halakha is in accordance against Rabbi Yehuda, is it necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אסי: אף אני לומד לפי אותו עקרון: ר׳ יוסי ור׳ שמעון — הלכה כר׳ יוסי, שאמר ר׳ אבא אמר ר׳ יוחנן: אם נחלקו ר׳ יהודה ור׳ שמעון — הלכה כר׳ יהודה. ומכאן נסיק: השתא [עכשיו] שאנחנו יודעים שבמקום ר׳ יהודה ליתא [אינו] לדברי ר׳ שמעון, במקום ר׳ יוסי שהלכה כמותו כנגד ר׳ יהודה מיבעיא [נצרכה לומר] שהלכה כמותו?
Rav Asi said: I also learn based on the same principle that in a dispute between Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. As Rabbi Abba said that Rabbi Yoḥanan said: In cases of dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Now, if where it is opposed by Rabbi Yehuda the opinion of Rabbi Shimon is not accepted as law, where it is opposed by the opinion of Rabbi Yosei, with whom the halakha is in accordance against Rabbi Yehuda, is it necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיבַּעְיָא לְהוּ ר״מרַבִּי מֵאִיר ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי תֵּיקוּ.

The Gemara raises a dilemma: In a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon, what is the halakha? No sources were found to resolve this dilemma, and it stands unresolved.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: ר׳ מאיר ור׳ שמעון שחלקו, מאי [מה פסק ההלכה]? ולא נמצאו מקורות בדבר, והושארה הבעיה בתיקו [תעמוד השאלה במקומה].
The Gemara raises a dilemma: In a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon, what is the halakha? No sources were found to resolve this dilemma, and it stands unresolved.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא לֵיתַנְהוּ לְהָנֵי כְּלָלֵי מְנָא לֵיהּ לְרַב מְשַׁרְשְׁיָא הָא.

Rav Mesharshiya said: These principles of halakhic decision-making are not to be relied upon. The Gemara asks: From where does Rav Mesharshiya derive this statement?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להני כללי – דכללינן לעיל פלוני ופלוני הלכה כפלוני בכל מקום אלא היכא דמסתבר כמר הלכתא כוותיה והיכא דמסתבר בדוכתא אחריתי כאידך עבדינן כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר רב משרשיא: ליתנהו להני כללי [אין לסמוך על אותם הכללים] שואלים: מנא ליה [מנין לו] לרב משרשיא הא [זאת] שאין לסמוך על הכללים הללו?
Rav Mesharshiya said: These principles of halakhic decision-making are not to be relied upon. The Gemara asks: From where does Rav Mesharshiya derive this statement?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לג׳לְשָׁלֹשׁ חֲצֵירוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים עֵירְבוּ שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת עִם הָאֶמְצָעִית הִיא מוּתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מוּתָּרוֹת עִמָּהּ וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ.

If you say that he derived it from that which we learned in the mishna that Rabbi Shimon said: To what is this comparable? It is like three courtyards that open into one another, and also open into a public domain. If the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, the residents of the middle one are permitted to carry to the two outer ones, and they are permitted to carry to it, but the residents of the two outer courtyards are prohibited to carry from one to the other, as they did not establish an eiruv with one another.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה הדבר דומה – מתניתין היא (לעיל דף מה:).
היא מותרת עמהן – ופליגי רבנן עליה בברייתא ואמרי שלשתן אסורות.
אילימא מהא דתנן ר׳ שמעון אומר למה הדבר דומה לג׳ חצרות וכו׳ ודילמא היכא דאיתמר איתמר. וקשיא לי ולימא שאני התם דפלוגתייהו בעירובין והלכה כדברי המיקל בעירוב. ורש״י ז״ל (עירובין מ״ט. ד״ה ה״ג) כן נראה דס״ל דמאן דפסיק כר״ש מהאי טעמא הוא וכדכתבינן לקמן (עירובין מ״ח: ד״ה ואזדא) גבי האי מתני׳, גבי הא דאמרינן ואזדא שמואל לטעמיה. וי״ל דאין הכי נמי אלא דהא עדיפא דאי משכחת נמי בעלמא דלאו גבי עירוב אמרינן נמי הכי דהיכא דאיתמר איתמר. ואי נמי משום דאע״ג דר׳ יהושע ב״ל קשיש מר׳ יוחנן זמנין דר׳ יוחנן פליג עליה, ולפיכך לא בעי למתליה בדר׳ יהושע ב״ל דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב כל היכא דמשכח פירוקא אחרינא ודעדיף מינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אילימא מהא דתנן [אם תאמר מזו ששנינו] במשנתנו, ר׳ שמעון אומר: למה הדבר דומה — לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, עירבו שתים החיצונות עם האמצעית — היא מותרת עמהן, והן מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו.
If you say that he derived it from that which we learned in the mishna that Rabbi Shimon said: To what is this comparable? It is like three courtyards that open into one another, and also open into a public domain. If the two outer courtyards established an eiruv with the middle one, the residents of the middle one are permitted to carry to the two outer ones, and they are permitted to carry to it, but the residents of the two outer courtyards are prohibited to carry from one to the other, as they did not establish an eiruv with one another.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַאן פְּלִיג עֲלֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה וְהָא אָמְרַתְּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ לֵיתַנְהוּ.

And Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; and who disagrees with Rabbi Shimon on this matter? It is Rabbi Yehuda. Didn’t you say: In disputes between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Rather, can we not conclude from this mishna that these principles should not be relied upon?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן פליג עליה רבי יהודה – דהוא הוי סתם בר פלוגתיה ל״א מאן פליג עליה רבי יהודה דהוא איירי לעיל מינה רבי יהודה אומר לאיזה רוח שירצה ועלה תני היום שנים מקצת כו׳ אמר ר״ש למה הדבר דומה ואמרינן דהכי קאמר להו רבי שמעון לרבנן מכדי למה הדבר דומה כו׳ מאי שנא התם דפליגיתו עליה אלמא הנך רבנן דאיירי לעיל מינה בד׳ אמות דשביתה איפלוג נמי בחצירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואמר רב חמא ב״ג אמר רב הלכה כר״ש והא אמרת ר״י ור״ש כו׳ ק״ק כל הנהו דמייתי רב הלכתא להקל גבי עירובין מאי קושיא דאימא מאי דלא אזיל בתר הנהו כללי דר״י ור״ש הלכה כר״י משום דאזיל רב בתר אידך כללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב ודו״ק:
ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כר׳ שמעון. ומאן פליג עליה [ומי חלק עליו] על ר׳ שמעון בדבר זה — ר׳ יהודה. והא [והרי] אמרת: ר׳ יהודה ור׳ שמעון הלכה כר׳ יהודה. אלא לאו שמע מינה: ליתנהו [אלא האם לא תלמד מכאן כי אין לסמוך על כללים אלה]?
And Rav Ḥama bar Gurya said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; and who disagrees with Rabbi Shimon on this matter? It is Rabbi Yehuda. Didn’t you say: In disputes between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Rather, can we not conclude from this mishna that these principles should not be relied upon?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמַאי קוּשְׁיָא דִּילְמָא הֵיכָא דְּאִיתְּמַר אִיתְּמַר הֵיכָא דְּלָא אִיתְּמַר לָא אִיתְּמַר.

The Gemara rejects this argument: What is the difficulty posed by this ruling? Perhaps where it is stated explicitly to the contrary, it is stated, but where it is not stated explicitly to the contrary, it is not stated, and these principles apply.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היכא דאיתמר – בהדיא הלכה כרבי שמעון איתמר וכי כיילינן רבי יהודה ור״ש הלכה כרבי יהודה להיכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ומאי קושיא [ומה הקושיה] שבדבר שממנה לומדים כן, דילמא היכא דאיתמר [במקום שנאמר] פסק הלכה מפורש שונה — איתמר, אבל היכא דלא איתמר [במקום שלא נאמרה] הלכה מנוגדת — לא איתמר [לא נאמר]. ואפשר לסמוך על הכלל הקבוע.
The Gemara rejects this argument: What is the difficulty posed by this ruling? Perhaps where it is stated explicitly to the contrary, it is stated, but where it is not stated explicitly to the contrary, it is not stated, and these principles apply.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא מֵהָא דִּתְנַן עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ שֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד אֵין מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה חוּצָה לָהּ כָּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דָּיוֹרִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

Rather, the proof is from that which we learned elsewhere in a mishna: If a city that belongs to a single individual subsequently becomes one that belongs to many people, one may establish an eiruv of courtyards for all of it. But if the city belongs to many people, and it falls into the possession of a single individual, one may not establish an eiruv for all of it, unless he excludes from the eiruv an area the size of the town of Ḥadasha in Judea, which contains fifty residents; this is the statement of Rabbi Yehuda.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה שאמרו הלכה כדברי המיקל בעירוב פירושו בין בעירובי חצרות בין בעירובי תחומין ואע״פ שבמקצת דברים מצינו חלוק בין עירובי חצרות לעירובי תחומין כגון עירב לחברו שלא מדעתו שבעירובי תחומין אין עירוב לחברו אלא מדעת שהרי שמא חוב הוא לו שמפסידו אלפים אמה לצד השני ואין חבין לאדם ואע״פ שיש שם זכות מצד אחר אלא בפניו אבל עירובי חצרות מערבין לו אף שלא מדעתו שהרי אין כאן חובה בשום פנים אלא זכות וזכין לאדם שלא בפניו מ״מ בזו אין חלוק ביניהם וכן לא סוף דבר שהלכה כדברי המיקל בעירוב בשירי עירוב כגון נתמעט האוכל מכשיעור בעירובי חצרות שאינו צריך להוסיף הואיל ותחלת העירוב היה בו כשיעור שהרי לא אמרו עירוב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות אחר שנשתתפו במבוי כמו שיתבאר אלא אף בענינים שהם תחלת העירוב כגון זה שישן לו בדרך ויש פוסקין שבשירי עירוב צריך להוסיף כמו שיתבאר בפרק חלון:
לעולם הלכה כר׳ עקיבא מחברו וכן כר׳ יוסי מחברו ולא סוף דבר נראין דבריהם עד שמ״מ אין מורין בהם לשואל וכן לא סוף דבר מטין ר״ל שנורה לשואל כדבריהם אלא שלא נחזיר את העושה כדרך בני מחלקתם אלא הלכה גמורה עד שהעושה כדברי המתנגד מחזירין אותו ור׳ מאיר ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ור׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ואין צריך לומר שר׳ מאיר ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ יהודה הלכה כר׳ יהודה ואין צריך לומר שר׳ שמעון ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי ור׳ מאיר ור׳ שמעון לא הוברר בסתם מחלקתם הלכה כמי ויש כללים אחרים בענינים אלו כגון יחיד ורבים הלכה כרבים והלכה כסתם משנה ומחלוקת דברייתא וסתם מתניתין שהלכה כסתם ומחלוקת דמתניתין וסתם דברייתא אין הלכה כסתם ומחלוקת ואח״כ סתם הלכה כסתם וסתם ואח״כ מחלוקת אין הלכה כסתם בחדא מסכתא ותלתא בבי כחדא מסכתא הוא כמו שבארנו בראשון של ע״ז וכן לא נאמר סתם משנה אלא בשאין מחלוקת באותה משנה כלל כמו שביארנו בראשון של יום טוב ובפרק החולץ וכן כל באמת הלכה היא וכן הלכה כר׳ מאיר בגזרותיו וכן אמרו סתם מתני׳ ר׳ מאיר סתם ברייתא ר׳ יהודה סתם ספרי ר׳ נחמיה סתם ספרא ר׳ שמעון וכלהו אליבא דר׳ עקיבא ודברים אלו הרבה יוצאים מן הכלל בכמה מקומות והיכא דאיתמר איתמר ואין לסמוך על הכללים אלא בסתם ר״ל שלא נפסקה כדברי בעל מחלקתם וכן שאין הדבר תלוי במחלוקת אחד שמצד אותו המחלוקת יהא ראוי לפקוק כדברי האחר וגדולי המפרשים כתבו בפרק כיצד משתתפין שלא נאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב אלא במחלוקת תנאים אבל במחלוקת אמוראים חוזר לכללו והוא ברב ושמואל כרב וברב ור׳ יוחנן כר׳ יוחנן וכרבים במקום יחיד וכן נדון אחר שטת הסוגיא הא בדבר שאין בו אחד מכל אלו הפנים ויש בו מחלוקת שני אמוראים שלא נפסקה הלכה כאחד מהם הולכין בו אחר המיקל שהרי בכל שהוא מדרבנן כן:
עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כלה של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כלה אלא צריך שישיירו בה עד שיכירו הכל שאף מה שמטלטלין בה מתורת עירוב הוא ומ״מ שיור זה אינו צריך שיהא גדול כעיר חדשה שביהודה ששיערו בה חמשי׳ דיורין ולא אפי׳ שלש חצרות של שני שני בתים אלא אפי׳ בית אחד בחצר הוי שיור ועיקר ענין זה יתבאר בפרק כיצד מעברין כהלכתו בע״ה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אפשר להוכיח מהא דתנן [מזו ששנינו במשנה]: עיר של יחיד ונעשית אחר כך קנין לרבים — מערבין את כולה בעירוב חצרות. ואולם אף עיר של רבים אם נעשית קנין של יחיד — אין מערבין את כולה, אלא אם כן עושה חוצה לה שהשאיר חלק מסויים שלא יכלל בעירוב החצירות, ויהא החלק גדול כעיר ששמה חדשה שביהודה. שיש בה חמשים דיורין — אלו דברי ר׳ יהודה.
Rather, the proof is from that which we learned elsewhere in a mishna: If a city that belongs to a single individual subsequently becomes one that belongs to many people, one may establish an eiruv of courtyards for all of it. But if the city belongs to many people, and it falls into the possession of a single individual, one may not establish an eiruv for all of it, unless he excludes from the eiruv an area the size of the town of Ḥadasha in Judea, which contains fifty residents; this is the statement of Rabbi Yehuda.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר

Rabbi Shimon says:
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמעון אומר:
Rabbi Shimon says:
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין מו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל ערובין מו:, רש"י ערובין מו:, תוספות ערובין מו:, ספר הנר ערובין מו: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין מו:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין מו:, רשב"א ערובין מו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין מו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין מו:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין מו:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין מו:, גליון הש"ס לרע"א ערובין מו:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין מו:

Eiruvin 46b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Eiruvin 46b, Rashi Eiruvin 46b, Tosafot Eiruvin 46b, Sefer HaNer Eiruvin 46b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 46b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 46b, Rashba Eiruvin 46b, Meiri Eiruvin 46b, Ritva Eiruvin 46b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 46b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 46b, Gilyon HaShas Eiruvin 46b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 46b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144